אמא חולת נפש או שלא

ותמיד היום הזה הוא דווקא רביעי.
מה שמחזק את מה שכתבנו לך: ההתקפות שלה לא קשורות אלייך. זה לא משהו שאת עושה. זה רק יוצא עלייך, והמקור הוא אחר.
בשבילה, משום מה, יום רביעי הוא טריגר.

בשביל אנשים אחרים זה יכול להיות ראש השנה, או חילופי העונות, או גיל מסוים, או חודש מסוים שמזכיר להם משהו. לך תדע...

(ערכתי קצת שגיאות הקלדה שלי ותיקנתי ניסוחים)

אני מחזקת את כל מה שתמרוש אמרה!
ואת לא לבד. אם תבחרי לקבל עזרה, דעי שהיא קיימת, בכל מיני דרכים.
את רק צריכה ליידע.
ועד אז, אנחנו כאן כדי להקשיב.
ץ.

בוקר טוב לכולן...
סטודי.

עוד שבת, ובעלי התחיל לשמור שבת לפני כחודשיים. אני לא מחויבת מבחינתו כמעט בכלום.
חושבת עליך, מתוסכלת. בהרבה הערכה ואהבה. נערות אחרות היו הורסות לעצמן במצב שלך. ואת לומדת, משתפת, לומדת לבשל. האם יש צורך בעוד מתכונים? עשיתי פשטידת קישואים.
סטודי.

הי מתוסכלת, האתר פעיל כבר 18 שנה, מה זה עוד 8 שנים בשבילו...
מחשבה נהדרת

מה שלומך?
ץ.

אני פה מאז שהייתי רק קצת יותר גדולה ממך (אם את בת 11, כמובן)...כמה שנים, לא בהרבה
והנה אני פה, אמא ליותר מתינוק

האתר הזה יהיה פעיל וקיים עד שהאנושות תסגור את האור מאחוריה

צריך להשאר בגבול הטעם הטוב, וכבר חציתי אותו...
לא חצית שום גבול!! אני בטוחה שהרבה ישמחו לשמוע מה שיש לך לספר!

אהבתי את הבדיחה!
ץ

הוא שומר שבת למהדרין.
אם את בת 11 ועוד לא הגעת ל 12 לא פגשתי מעודי נערה מודעת כמוך. אם את בתיכון אז זה הגיל שחשבתי שאת. שמחה שאת אוהבת את מה שאני כותבת, אמשיך לכתוב בשמחה.
הכנתי פשטידת קישואים נוספת אך מבינה שלא רלוונטי מפאת טעם אישי, עשיתי גם פתיתים עם בצל ופטריות, זה טוב?
חברה שלחה לי הודעה מרגשת שאני תמיד כנה איתה ומשתפת אותה בדברים וזה עשה לי את היום, מקווה שגם לך יש חברה כזו?
סטודי

שליחה על ידי א* » 08 ינואר 2021, 12:18

את ילדה חכמה וחמודה שאין דברים כאלה. מקסימה.

__בינתיים כשאין לי מה לעשות או כשאני במיטה (אחרי..) אני חושבת מחשבות מצחיקות, ממש את הנוסח הזה, כאילו אני אזכור משהו...
" לא יודעת אם האתר עדיין פעיל, מישהו עוד כאן? נראה... לפני כשמונה שנים כתבתי כאן ושיתפתי, ואתן עזרתן לי ועודדתן אותי, אני חייבת לכן תודה גדולה.
היום אני בת 20, נשואה ואמא לתינוק"
.... מצחיק, לא?
ככל שהזמן יעבור זה יתרחב..
ברצינות, אני באמת מתכננת את זה

תשמעי, אני קוראת את זה ולבי מתרחב. פשוט כך.
זה משעשע ונפלא ונהדר ומקסים.
וזה מחזק אותך, למרות שאולי את לא מודעת לזה.
דמיון זה כוח. כמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
כדי להוציא לפועל מחשבה או רעיון או שינוי, אנשים צריכים לדמיין ולחשוב את זה קודם.
הדמיון שלך הוא דמיון בריא ומפותח היטב. ואת משתמשת בו בצורה חכמה ומוצלחת. את מדמיינת את עצמך מבוגרת, נשואה, אמא, בטוחה בעצמך, ובמצב יותר טוב מאשר היום. זה נפלא.
אני אוהבת את המחשבות המצחיקות שלך.
תמשיכי לדמיין, טוב?

_אני מבולבלת מאןד..
משגעים אותנו עם הלימודים, סגר לא סגר, לימודים לא לימודים, לוקחים הר ספרים, אחר כך מחזירים...
אם היו שואלים אותי - סגר - אז תעשו סגר! שאי אפשר לצאת מהבית גם לא ללימודים, אם לעשות אז עד הסוף!_
צודקת.
לגמרי לגמרי צודקת.
בדיוק קראתי על זה בבלוג של פסיכולוגית שעובדת עם ילדים ונוער, שאומרת בדיוק את אותו הדבר:
https://www.hebpsy.net/[po]blog Post[/po].asp?id=5220

אני בכיתה ו'...
את כל כך חכמה ומלאת תבונה!!! שלא נדבר על אמיצה כל כך!!!!!
_עשיתי גם פתיתים עם בצל ופטריות, זה טוב?
yes_
ארשום לך מתכון בהזדמנות.
_גם לך יש חברה כזו?
שאני משתפת אותה במה שקורה בבית? לא, אבל יש לי חברות אחרות..._

נהדר. ואת נשמעת מישהי ששווה מאוד להיות חברה שלה.
התכוונתי חברות שנהנות מזה שאת מספרת להן דברים לאו דווקא מה שקורה בבית. למשל רגשות, חלומות...

היום הלכתי לרופא שיניים cry ועשו לי עקירה ואני מתהפכתת מכאב.אאוץ'!!

תגרגרי מים עם מלח והרבה ליטופים לך והמון חיבוקים, יקרה וחמודה.
_נערה מודעת כמוך
מודעת למה? (לזה אני לא מודעת..tongue)_

למציאות ולרצונות וצרכים של אחרים.

למה שלא תצלצלי אלי? את יכולה להתקשר מחסום וכך לא אדע מהיכן את מתקשרת. יש אפליקציה בשם חסוי ברגע שבקלות מסתירה את המספר שלך....

את יכולה גם לפתוח מייל עם שם בדוי ולכתוב אלי, גם לי יש מייל עם שם בדוי: [email protected]

אשמח לדבר אני פנויה בגלל הסגר

סטודי

קראתי וכתבתי לך מייל

אילו שיעורים יש לך לא בזום?

האתר הזה יהיה פעיל וקיים עד שהאנושות תסגור את האור מאחוריה
תכלס, נס בהתגלמות עם כל הרעש והצרחות של האתרים החברתיים או הפורומים הנוצצים (עם היפות והנחשבות) עדיין האתר הכי מדוייק ונכון עבור הורים, מחנכים, מטפלים ויועצים לדרך הטבעית של החיים זה באופן טבעי כאן!

מתוסכלת, חושבים עליך. מה שלומך?

הי מתוסכלת את תלמידה מדהימה 100 בגאומטריה?? הלוואי עלי קבלתי 54 בגילך.
יתומה לשתי אימהות נשמע הכי מעניין.
ספרות שואה? מקווה שלנוער.... כל הכבוד שאת קוראת, איזה יופי ,

לדעתי 80 באנגלית זה מאוד מכובד.

סטודי

אני עם סטודי...
וגם שמחה שאת מיידעת כאן, למרות שכבר סיפרתי לסטודיו הכל במייל

ץ.

מתוסכלת את נשמעת מלאה בחכמה ורגישות והומור ותחכום ודמיון של נערות גדולות ממך.
ממש כיף לקרוא אותך.
עצוב על ההתפרצויות שאינן קשורות אלייך.
את מתמודדת בגבורה.
אני קוראת אותך גם אם לא תמיד כותבת, אני חוזרת לעמוד הזה ומחפשת את מה שכתבת

בא לי להמליץ לך על ספרים של אסתר שטרייט וורצל
בגיל 11 בלעתי אותם ממש

הספרים באמת נשמעים מאוד מעניינים...
משעמם לי וקצת ניג'סתי לחברה בווטסאפ. מקווה שהיא תבין. בגלל הסגר אין לי ממש עבודה P-:
יש קצת...

עוול

כל כך הרבה עוול ואי צדק.

מתוסכלת יקרה, אני עוקבת בשקט. אני יכולה לשתף אותך שמבחינת שאלון איתור לרמת מסוכנות שמקובל נגיד במשטרה, איום בסכין זה נחשב מסוכן.
מניסיון חיי אני יודעת שלא תמיד כאשר משתפים מקבלים את התגובה שרצית. דברים לפעמים מסתבכים בדרך לעזרה הרצויה.
ובכל זאת, יש את מי שרוצה לעזור.

תגידי, מה עם אבא שלך? את יכולה לשתף אותו?
יש במשפחה איזה דוד או דודה או מישהו מבוגר ששווה לערב?
מה עם רב? אולי רב שמקובל על ההורים, או בקהילה, או בבית הספר? הרבה פעמים רב הוא הכתובת הראשונה והוא מפנה הלאה ומלווה ותומך.
או רבנית?

המשפט שאמרת לעצמך הוא הכי לא מוזר שיכול להיות!!! בטיפולים הכי מתקדמים ממליצים על טכניקות כמו המשפט שלך!!

אני חושבת שסוד על דבר כל כך מהותי ועמוק ויומיומי בחיים זה דבר קשה מאוד.
נכון, הדבר החמור באמת הוא האלימות של אמא שלך.
אבל גם לשאת דבר כזה כל כך קשה כסוד זה דבר מאוד לא פשוט מבחינה רגשית.

אם קשה לך לשתף ולשבור את חומת הסוד, וזאת חומה, חומה שקיימת סביבנו, בלתי נראית, אז מציעה לך כשלב ראשון לקחת מחברת, לשים במקום סודי ולתעד. לרשום לעצמך את כל מה שהיא עושה.
מניסיון של נשים אחרות - זה עוזר, במערכות יחסים מתעללות, כשאין אף אחד שיודע.

מציעה לחשוב מי המבוגר בחיים שלך שהכי נראה לך שאת סומכת עליו.

את בוגרת וחכמה ומדהימה. באהבה.

את יכולה גם לפנות למשטרה, אם תרצי, רק שתדעי.

מבחינה מסויימת במשטרה מטפלים בדרך הכי יעילה בדברים האלה.
זה לא שישלחו מישהו לכלא, זה שיחייבו את ההורים לעבור תהליך טיפולי.

את היית יכולה לעבור לפנימייה?
עניין האיום בסכין. אבא של חברה שלי היה מאיים ככה על אמא שלה. ישנתי אצלה כשהיינו קטנות ושמעתי את זה בדיוק בדיוק כמו שאמא שלך איימה.
את צודקת זה לא קרה בסוף. כלומר הוא לא השתמש בסכין.. אבל קרו שם דברים אחרים. הוא היה זורק צלחות למשל. גם לכיוונה. הוא היה מאיים שיהרוג והאיומים הפכו את אמא של חברה שלי לאישה חולה. הוא היה מתחרפן באירועים משפחתיים ומבייש את כל המשפחה.
הוא היה מפחיד.

חברה שלי גדלה והתחתנה ויש לה ארבעה ילדים.
היא בחרה בן זוג מהמם.
אבל אני זוכרת איך היא הגיבה לאיזה משהו קטן שקרה ביניהם בתחילת הקשר. בהיסטריה. סתם מריבה לא משהו כוחני, היא פשוט התחרפנה.
עם הזמן הקשר בינינו נותק. אני לא יודעת מה קורה איתה. זה שהיא גדלה והכל נראה בסדר זה לא באמת בסדר. היינו חברות טובות ואני זוכרת את הבעיות.

אני בטוחה בטוחה שלגדול בבית כזה משאיר צלקות ופחדים.
ומה שאני לא בטוחה שהאיומים האלה הם רק איומים.
כי יכול להיות שכן אבל יכול להיות שברגע אחד של התפרצות עוד יותר קיצונית זה יהפוך אלים. יכול להיות שמשהו יקרה והאיומים האלה שגם מבטאים מחשבות בכלל של שפה כזו גם יתממשו.

אני יודעת שמבחוץ לא רואים מה שמבפנים.
אבל בתיכון פגשתי שתי בנות שהצטרפו אלינו בי"ב מפנימיית הדסים. נהדרות מוכשרות, הן לא הפסיקו לדבר על הפנימייה בהערצה. גם על הכפר הירוק.
יש עוד כמה.

אני שומעת מדי פעם שחקניות אומנים שמתראיינים ומספרים על הורים או הורה או חוויות חיים מערערות שבגללם הלכו לפנימייה וכמה זה היה משמעותי בחייהם. כמעט אצל רובם זה היה שינוי מבורך.

לגבי אלימות. רוב מקרי האלימות הקשים שקרו במשפחה אלו שהובילו לאסון ממש, למוות או פציעה רוב המקרים קרו פתאום בלי תכנון אבל עם הרבה רגעים מקדימים של איומים כאלה כמו שאת שומעת ועם אווירה כזו מאיימת.

אני לא יודעת אם את חילונית או דתיה.
מהיכן ומה אורח החיים.
אבל אני מציעה בחום להתחיל לחשוב עבורך על מעבר.

שמחתי על המילים הטובות שאת אומרת לעצמך
וגם על ההבטחות שמרגיעות אותך !!!

_כל הזמן הפחידו אותנו (בעיקר אותי, טיפה את אחותי) שאם ידעו ככה וככה (לא ספציפית על העניין הזה. על דברים כמו שאחותי מכניסה אצבע לפה) אז לא ירצו להתחתן איתי, וכד'. ואני כן רוצה להתחתן...
גם אם כמה אנשים בודדים יודעים זה יכול לגלוש ולהזיק לי, למרות שאני לא אשמה._
בהמשך למה שצפרדעית כתבה (את תמיד יכולה להתקשר, בחינם, מכל טלפון למוקד למניעת אלימות במשפחה.) , מציעה גם את האפשרות להתקשר למוקד למניעת אלימות במשפחה שמיועד ספציפית למשפחות דתיות וחרדיות. בטוח שיש להם ניסיון עם חששות כמו אלה שהעלית.

ולגבי מבוגרים, ציינת שבמשפחה שלך אין מישהו שאת סומכת עליו. יש אולי מורה בבית הספר שאת יותר מתחברת אליה? והאם יש בבית הספר שלך יועצת פסיכולוגית נחמדה?

בהצלחה בבדיקת הדם!

מאחלת לך.בהצלחה בבדיקת.הדם שיעבור בקלות !
(אגב, כשקראתי את ההתיחסות שלך.לגבי פנימיות, נזכרתי באולפנות . לפחות לפי מה שאני התרשמתי נושא הדת היה משמעותי במסגרות האלה).

מתוסכלת יקרה, אני מרגישה שאני ממש ממש מבינה.
הכי הזוי שאת משתפת שהמשפחה שלכם לא מחשיבים את זה למשהו מיוחד )-:
את לא מנפחת אפילו קצת. זה באמת נורא.

אני ממש מבינה את הפחד ממחשבות אובדניות של אמא שלך )-: )-:

ולגבי הפחד שזה יפגע בשידוך - תקשיבי, אני מכירה את זה מקרוב, את הפחד הזה, ובמבחן של החיים זה פשוט לא עובד ככה. מה שפוגע באפשרות להקים משפחה בעתיד זה הצלקות שנוצרות בנפש שלך שלא באשמתך. נכון שככה אומרים ומפחידים וזה אבל בסוף כשבאמת מגיעים לשידוך זה פשוט לא עובד ככה )-:
נגיד את זה בוטה, גם סבתא לא דתייה זה יכול להפריע לשידוך, אז מה את יכולה למחוק אותה מהחיים שלך?? גם אם תרצי??

אני מרגישה ממש ממש מבינה את הדברים שאת מתארת. )-: וכואב לי נורא שזה ככה.

הרב הגדול, זה מישהו שיש סיכוי שאולי אי פעם בעתיד תוכלי לתקשר איתו?
את לא חייבת לענות, רק אם מתאים לך.

וכן, אני מכירה דברים בדיוק כמו שאת מספרת על תקשורת עם ה'. גם לי זה קרה והרבה פעמים.

כל הכבוד לך שאת כל כך חזקה וחכמה.

תמשיכי לשמור על עצמך ולאהוב את עצמך

ובעזרת ה' כשתגדלי, הכל יהיה קל יותר. כי תהיה לך בחירה.

טוב, הרב הזה הוא עזרה מאוד גדולה נפשית ורוחנית, אבל לא כלכך טכנית, פיזית בשיחה עם ההורים

אני מבינה מהתשובה על הרב, שאופלנה לא מתאימה כאן, כי זה זרם דתי אחר, אוף.

אני מצטרפת לכולן כאן (צפרדעית, לב, שאר הפלוניות והפולניות

)
__ מציעה גם את האפשרות להתקשר למוקד למניעת אלימות במשפחה שמיועד ספציפית למשפחות דתיות וחרדיות. בטוח שיש להם ניסיון עם חששות כמו אלה שהעלית
מצטרפת במיוחד גם לזה

ככל הידוע לי הם לא עושים כלום כנגד רצונך, רק מקשיבים
וכרגע - הקשבה נוספת על מה שאנחנו עושות כאן, נראה לי שלא תזיק לך | L|

יקרה, עלה לי עוד רעיון. מה עם אבא שלך?
אני זוכרת נכון שהוא עובד בחנות?
אולי תבקשי לבוא לעזור לו בחנות? וככה תהיי פחות בבית?
כל דבר שיוציא אותך לכמה שעות מהבית.
אפילו ללכת להתנדב אצל אמהות אחרי לידה שצריכות עזרה עם התינוק. העיקר לצאת.

סליחה!!
ומעולה שיהיה לך המספר. (-:

יקרה,
רק אומרת שאת אמיצה, מקסימה, ואני בטוחה שעוד נכונו לך ימים יפים (יותר)

לפי מה שכתבת, הנה כמה חלופות שכן יכולות להית רלוונטיות (אני לא יודעת מאיפה אתב בארץ, משתדלת לתת מגוון):

בית חנה - בנתניה
בית דונה - של עמותת אור שלום
בתי דולב לנוער - יש גם בדולב ובירושלים יותר מותאם אוכלוסיה
ממה שאני מבינה, בתיכון כבר יש יותר חלופות, נניח בצפת בגבעת שושנה או אפילו בכפר הסמוך לנתבג

אני לא כותבת כאן הרבה כי לא מרגישה שיש לי מה להוסיף
אבל תמיד קוראת אותך ומתפללת בשבילך לטוב הניראה ונגלה במהרה בימנו אמן

ו...אם כתבתי יותר מידי תמחקי מה שלא מרגיש לך נוח
התשתדלתי להשתמש במילים שיכולות להתאים, וד"ל

הי מתוסכלת חביבה, אני ממשיכה וקוראת את מילותייך החכמות, וחושבת עלייך גם כשאת לא כותבת. כמו כולן כאן, אני שומעת את קריאתך.
ראיתי שחסר לך מספר טלפון, הרי לך:
מרכז הסיוע לנשים דתיות, קו חם לנשים במצוקה 24 שעות ביממה 02-6730002

אני שוב מעוניינת להציע לך ליצור עמי קשר בחיים האמיתיים. אם תכנסי לדף שלי, תמצאי שם את האי מייל שלי. את בהחלט מוזמנת. ואני מאוד מקווה שהקשר שיצרת עם סטודי, מחזיק היטב.
חושבת עלייך,ומחזקת מרחוק. בהצלחה!!
ץ.

_ניסיתי לכתוב איזה יומן, כמו בסיפורים, לא הלך.. אני דווקא די טובה וגם אוהבת לכתוב, אבל זה... אני לא יכולה לכתוב את זה, משהו חוסם..
באמת חשבתי על הכיוון הזה, של לתעד, אבל כל מה שהצלחתי לרשום זה "חנקה והרביצה"_
דווקא נשמע לי טוב לכתוב פשוט, לאקוני ויבש. תיעודי.
יום ראשון, תאריך.... חנקה והרביצה.
יום רביעי, תאריך.... צעקה, קיללה (עדיף מילים מדויקות, כמה שאת זוכרת)
יום רביעי הבא...
וכן הלאה.
אני חשובת שתיעוד פשוט וטכני כזה מאוד מאוד יעזור לך בעתיד.
כשתהיי מוכנה לדבר על זה עם מישהי טובה שמבינה אנשים - זה יעזור לך להבין מה בעצם קרה לך, וגם מה בעצם הרגשת.
ועד כמה את לא מנפחת דברים. עד כמה הם באמת חמורים.
ועד כמה זה לא מגיע לך.
@}

מרכז הסיוע לנשים דתיות, קו חם לנשים במצוקה 24 שעות ביממה 02-6730002

_דווקא את סבתא שלי ספציפית אני לא רוצה למחוק
גם אם זה יפגע בשידוך..._
מצוין!
סימן שאת יודעת מה טוב לך.
תקשיבי,
מה שאמרו לך על נישואין זה שטויות.
בנאדם שלא רוצה להתחתן אתך על דבר כזה - עדיף, באמת עדיף שלא תתחתני אתו.
כי הוא בנאדם לא רחום ולא אנושי.
בנאדם רחום מבין שיש משפחות קשות מאוד שצריך להתרחק מהן כדי לא להיפגע.
שלהגן על הילדים, להציל נפשות, יותר חשוב מאשר להגן על הקליפה החיצונית של משפחה כדי שהיא תיראה בסדר מבחוץ.
ואם את רוצה בעל
ואם את רוצה ילדים
אז יהיה לך הרבה יותר קל להיות אשה טובה
ואמא טובה
אם תקיפי את עצמך, החל מהיום, באנשים טובים שמתייחסים אלייך בעדינות ובהגינות
שרוצים, באמת רוצים לעזור
(וגם אם הם לא יכולים - תמיד מזכירים לך שמגיע לך, ושהם מייחלים ומתפללים למענך)
שעושים מאמץ.
שרוצים לפגוש אותך כמו שאת.
שמוכנים להקשיב אפילו למחשבות הכי מטומטמות.
בעיקר: אנשים שלא משפילים, מפחידים וחונקים אותך.
כל אדם כזה שאת מקרבת אלייך, יעזור לך לבנות חיים טובים ובריאים.

מהממת יקרה @}

על אחת מהאפשרויות שם באמת חשבתי, אבל זה קצת רחוק מהבית.. קצת הרבה..._
רחוק מהבית זה טוב או רע?
קצת הרבה רחוק אולי זה אפילו קצת יותר טוב?

ואם התחלת לחשוב על זה... בעיניי זה יופי. תמשיכי.
אולי תבדקי עוד אופציות שהעלתי, אולי תשמעי אופציות נוספות.

באופן כללי, איכות הפנימיה והצוות יותר חשובה בעיניי מאשר הקרבה לבית, כי אחרי ההתמקמות הראשונית - את תבחרי כמה לנסוע הביתה, אם בכלל, והמרחק הוא רק... נסיעה, בסופו של דבר.

__אני מרגישה שאם כתבתי לה נגיד, זה במקום שאכתוב כאן. ואם אכתוב כאן, זה במקום המייל
רק על עצמי לספר ידעתי: אני מתכתבת במקביל עם תמרוש רוש , צפרדע ית , אינ נה ועוד כמה נשים טובות
טוחנת לכולן את המוח פחות או יותר על אותו הדבר
ואז חוזרת לדף שלי וטוחנת שוב
מבחינתי - זה כל הכיף. שיש לי את ההזדמנות לחזור על דברי ובצד השני מישהי מקשיבה בעדי.

מציעה לך לנסות את זה, ולשים לב: איך זה בשבילך לספר בפעם הראשונה? השלישית? החמישית?

דווקא בגלל שאת סובלת מאוד לבד, אני חושבת שלהגיע למינון של "יותר מידי" זה... קצת רחוק מאיפב שאת עכשיו. מקסימום תספרי שוב את אותו הסיפור. מה יקרה?
איתי זה מיטיב,
מניחה שמידי פעם אני שוכחת את מי כבר עידכנצי ומספרת בשנית לאותה אחת, אבל זה מקסימום מצחיק, לא איזו טעות חמורה שאי אפשר לחיות איתה...

__נשמע לי טוב לכתוב פשוט
מצטרפת.
עברתי דברים, הכתיבה היא כמו יומן מסע.
אפשר לחזור אחורה ולראות את התחנות בדרך, זה מקל על הכיוון...

ממליצה בחום פשוט לכתוב
כל יום או מתי שטוב לך
מה שעולה
אפשר בהתחלה אפילו פשוט לצטט שירים שהתחברת אליהם או... כל דברי שייטיב איתך. זו לא חייבת להיות "כתיבה" מסוג כלשהו
מה שיוצא - זה טוב

__מה שאמרו לך על נישואין זה שטויות
מסכימה, ומנימוקים שונים.
מניסיוני, גם כאשר חושבים ש"אף אחד לא יודע" בפועל יודעים (אני לצורך הענין מטילה ספק באפשרות שסבתא לא יודעת כלום-כלום)
ואז, גם אם זה נשמע מצער בהתחלה,
ה"קנס" על שיתוף, בפועל, הוא נמוך משחושבים
כי בשיתוף יש אפשרות בה תקבלי את התמיכה, ולדעת... אנשים ידעו, איכשהו, מהאויר...

אני יודעת שאת לא רואה את זה משם, אז אני אשתף מה אני רואה מכאן: את רואה את המציאות נכחה, את אופטימית, את מקסימה, והטוב שבך פשוט... שופע.

מאחלת לך שהטוב שבך יפגוש טוב לב מבחוץ...

@} @} @}

מבטיחה לענות לך גם כאן, אם זה מה שאת רוצה

ובקשר ליומן - אולי כדאי לשים אותו דווקא בתיק של בית הספר? (אלא אם מחפשים לכם מידי פם בתיקים.. אז אולי פחות..).
אולי אם לא תכתבי עליו בהרבה מאוד צבעים זועקים "זה יומן אישי, אנא, אל תחטטו לי כאן כי יש פה דברים אישיים שלי!!!!!!! ואני לא רוצה שיקראו אותם!!! (כמו שמישהי שאני מכירה ממש מקרוב פעם עשתה) אלא תשאירי אותו במחברת קטנה ורגילה למראה, איש לא יקרא לך בו באמת...
מה דעתך?
ץ.

אגב, בנוגע למאחורי הקלעים של האתר...
פעם , כשהיו כאן הרבה יותר אנשים,היו גם מפגשים פנים אל פנים, טיולים של יומיים, ושבועיים ביחד בפארק הירדן. נוצרו קבוצות, וחברויות, שחלקן מחזיקות כבר שנים רבות.
אני מצאתי כאן סוג של בית, ורכשתי חברים וחברות שמלווים אותי שנים...
ץ

__המרחק הוא באמת גדול, כמו מירושלים למרכז
יקרה, לא מנסה לשכנע או משהו
ואם חשוב לך קרוב לבית אפשר לנסות לחפש משהו באיזור
אבל רק מנקודת מבטי מירושלים למרכז לא נשמע לי כל כך רחוק,
אני נוסעת כעת מירושלים למרכז להליך שחשבתי שיעזור לי, תכלס' שעה עד שעתיים נסיעה, תלוי בפקקים ובתחבורה (פרטית / ציבורית)
לא משהו שאי אפשר לעמוד בו אחת לשבוע (אם חוזרים כל שבת, נניח) או פחות (אם חוזרים שבת בחודש, או מידי פעם למלא ציוד ולבקר)

לא יודעת... זה מבלבל..._
כן, מסכימה איתך
מבחינתי, זה הכיף, הקצת בלבול הזה. ההזדמנות פתאום "לשחות" בשיתוף על פרטים בחיים האישים יש שלט "סוד, אסור להיכנס"

הכתיבה ביומן ניראית לי כמו..._
אולי כדאי לשים אותו דווקא בתיק של בית הספר?_

מצטרפת.
פשוט לקחת מחברת, כמו כל המחברות שיש לך בתיק
לכתוב עליה "היסטוריה" או ה שבא לך ולהתחיל לכתוב מה שיוצא...

בהצלחה יקרה @}

הי כולם, כתבתי לך מייל מתוסכלת. אבל זה היה לפני שקראתי כאן.

אני כולי מזועזעת ממה שאני קוראת, צלצלי אלי

הי, מה קורה.... היו לי המון יומנים שכתבתי... לא יודעת איפה הם עכשיו....
ויש לי גם עמוד בשם בדוי באתר "במה חדשה" , אף אחד לא ינחש שזו אני....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התחלתי לכתוב יומן....(-:

גם העמוד הזה מהווה תזכורת למה שקורה, ואת ההבנה שאת ילדה נורמטיבית נהדרת (נורמטיבית- לא כהקטנה, אלא במשמעות שהכל בסדר אצלך מבחינה חשיבה, הבנה, התנהגות, רגש), ושהיחס שאת מקבלת חורג מגבולות הנורמלי או המקובל או הראוי. מובן שאני מתכוונת ליחס מאמא, אבל גם חוסר ההגנה של אבא מאוד בולט פה.

הי מתוסכלת, איזה יופי לשמוע שאת כותבת. בדיוק נכנסתי לפה לשאול מה נשמע...
כתבתי שיר ורציתי היום להראות לחברה אבל התביישתי מאוד. אבל בטוחה שבעתיד אראה לה ואתן הראשונות שתדעו...

הי מתוסכלת.
איך הולך לך עם היומן?
ץ.

יקרה,
אני כל כך שמחה לקרוא את ההודעה האחרונה שלך!!!
כן, לכתוב!!!
שירים או סיפורים
או פשוט מה קרה לי היום
כמו יומן או כמו לעצמי או כמו לאנשים אחרים
בלי כלל או חובה, איך שיוצא ומתאים ומצליח
ומשמח
ממש... בדרך שלך!!!
זה בהחלט כיף גדול...

היתה לי תקופה שהייתי כותבת מידי ערב את "הסיפור שלי היום"
רגע שאני רוצה לקחת איתי או משהו כזה

ממש מה שטוב לך!!!
@}

במקום למחוק לגמרי יצירה שאת אוהבת אולי את יכולה לשלוח במייל למישהו שאת סומכת עליו, ולמחוק אצלך (צפרדעית?, סטודי?), או לכתוב בכתב סתרים שאת מכירה את הקוד שלו, או להשאיר במחברת אצל סבתא?

אני לא מסכימה לגבי שכתבת על אבא שאין לו מה לעשות חוץ מלהגיד לה להפסיק.
בהתייחס אל אמא שלך הוא יכול לדבר איתה בין ההתפרצויות בשביל לנסות למצוא ביחד או בעצמו דרכים בשביל להמעיט אותן או להקטין אותן. אולי יש דברים שקשים לה, נניח כשמלוכלך, ואז הפתיל שלה קצר, אז אם מזהים את זה, וכל המשפחה תתגייס לנקות יותר, אז היא תתפרץ פחות עליך. יכול להיות שאין טריגר כזה שמקפיץ אותה, אלא שזאת את (זו לא אשמתך כמובן, זה משהו אצלה), ואז הוא צריך למצוא איך להגן עליך בצורה אחרת. לדוגמא לאפשר לך להיות יותר זמן במקום בטוח (אולי אצל סבתא למרות שהיא חילונית), או למצוא פיתרון אחר. הוא אבא שלך!
בקשר אליך הוא יכול לדבר איתך בשביל לעודד אותך, הוא יכול לנסות לברר אצלך מה את מרגישה/חושבת/רוצה. הוא יכול אולי פשוט להזמין אותך להיות איתו, אולי בעבודה שלו אם זה אפשרי.
זה לא מספיק רק להגיד לה להפסיק. עובדה- זה לא מצליח. היא לא מפסיקה, ואת ממשיכה להפגע.

רוצה לשתף כאן משהו, מאוד אישי שלי שקורה ממש כשיו בבית שלי:

אני נשואה לגבר עם התפרצויות זעם
משהו שלא ידעתי שיקרה כשהכרתי אותו והתחתנו - אבל לשם החיים לקחו אותו ואתי.

יש לי המון מה לעשות עם זה - קודם כל, לקח לי זמן להבין שלשם זה הולך
אבל ברגע שהבנתי?
התחזקתי, וחיזקתי את עצמי
בהתחלה ניחמתי את עצמי ואת הילדות שלי והזכרתי לכולנו (גם להן, במילים מאוד מפורשות) שזה הוא, זה שלו, שזה לא בגללן או בגללי
רק עצם התזכורת הזאת מאמא שלהן עזרה להן להתמודד עם זה

כשגדלתי והתחזקתי בעצמי מול עצמי - עצרתי ממש פיזית את ההתפרצויות שלו עליהן ועלי
דברים כמו: "אני לא מוכנה שתצעק עלי או על הילדות!"
תוכדי שלקחתי אותי ואת הילדות מחוץ לבית
אח"כ, כשהוא נרגע (יום, יומיים, שבועיים,חודש כמה זמן שזה לקח) ישבתי ודיברתי איתו
וכשהיו התפרצויות לא לידי?
הן היו מספרות לי, כי ידעו שאעשה עם זה משהו - אהיה באמפתיה אליהן, אדבר איתו..משהו

היום, אנחנו בשלב של להפריד את הבתים שלנו, לפרק זמן לא ברור כדי לאפשר לו לטפל בעצמו - מתוך ידיעה ברורה שלי ושלו שאם נמשיך לחיות ביחד הילדות יפגעו, אני אפגע, והוא יפגע מעצם זה שהוא פוגע
הוא לא רוצה לפגוע בי או בילדות, זה פשוט...מתפרץ ממנו

אני בטוחה שאמא שלך לא רוצה לפגוע בך...זה פשוט מפרץ ממנה, ואז היא לא יודעת איך לצאת מזה ולבקש סליחה. אין לה את הכלים האלו
הי צריכה טיפול כמו שהאבא של הילדות שלי צריך טיפול

וזאת האחריות שלי כלפי הילדות שלי - לשמור עליהן

אני לא מתגרשת, לא מפרקת את הבית של הילדות שלי, רק מבהירה את הגבולות של המשפחה שלי/שלנו:
לכעוס? זה בסדר
להתפרץ באיומים ולפגוע פיזית (לחנוק/לקלל/לאיים בסכין/לזרוק חפצים מה שקורה אל אמא שלך, אצל האבא שלי הילדות שלי זה בא לידי ביטוי קצת אחרת) - ממש ממש לא

אז כן, לאבא שלך יש המון מה לעשות, והבחירה שלו לא לשמור עליך היא חלק מהמערכת שמאפשרת לאמא שלך להתפרץ עליך ועל האחים והאחיות שלך

גם אבא שלך צריך עזרה, וחוסר הנכונות/יכולת/מוכנות שלו לעזור באמת לאמא שלך מעידה בעיקר דברים עצובים

בזמן האחרון כשמשעמם לי או כשאני במיטה גיליתי שאני אוהבת לכתוב סיפורים, ובעיקר שירים ובעיקר במחשב, אפשר למחוק בלי להשאיר סימנים, ולראות הכל בכתב ברור ומסודר....
תזכרי, שבמחשב אפשר לנעול קבצי וורד עם סיסמה

(במחשב שלי, אני הולכת לתפריט הראשי, זה עם הלפתוח, לסגור, לשמור להדפיס וכולי, ובוחרת משם Prepare ואז: Encript)

__המרחק הוא באמת גדול, כמו מירושלים למרכז
חייכת אותי

מירושלים למרכז זה לא רחוק, זה קרוב!
גם מבחינת קילומטרים, גם מבחינת תחבורה.
כתבת "מרחק גדול", ואני כבר חשבתי, מרחק כמו מירושלים לטבריה...
וכמו שליבא אמרה: זו לא סיבה לפסול פנימיה. כי בפנימיה ממילא יוצאים רק בפעם-ב, לא כל יום. אז אפשר להתסדר עם נסיעה של שעתיים-שלוש.
ואפיל לא פנימיה:
הבן שלי עבר מיסודי לתיכון.
ורצה לבחור בית ספר מסוים.
אני בהתחלה הסתייגתי ממנו, כי הוא רחוק. לא בקילומטרים, אבל התחבורה לא נוחה. לשני בתי ספר אחרים הוא היה יכול לרכב על אופניים, לאחד שלישי - שילוב של רכבת נוחה ואופניים. כאן, הוא צריך לקחת רכבת ושני אוטובוסים.
אבל זה בית ספר טוב והוא בחר בו ורצה אותו.
והיום, בגיל 13, הוא נוסע לבית הספר כל יום, שעה לכל כיוון, ולמד את כל אפשרויות התחבורה (יש לפחות שלוש אפשרויות, כל מיני שילובים של אוטובוסתלמידים, אוטובוס ציבורי ורכבת) ובחר במה שהכי נעים לו, והוא הכי מאושר ומבסוט בעולם, כי בית הספר טוב והוא אוהב להיות שם.

_מה הוא יכול לעשות באמצע שבת שהיא צועקת על אח שלי?
הוא מגיע אליה, מפריד בינהם, ושלום על ישראל, היא מפסיקה בדרך כלל. אבל כשהיא מרביצה לי, הוא לא נמצא בבית ברוב הפעמים. אם הוא כן נמצא בבית אני רצה אליו והוא מגן עלי, ואם לא, זאת בעיה.
ככה זה ברוב הפעמים.
אבא שלי לא ממש בן אדם רגשן, שיכול להבין אותי באמת...
גם הוא סובל מזה, גם אנחנו וגם היא, אבל ככה זה. הוא מנסה, ואני רואה את זה, אבל יש דברים שלא מצליחים.
בד"כ אנחנו לא הולכים לסבתא שלי, זה אמור להיות מין "פרס" כזה, אבל בשבוע האחרון הלכנו אליה פעמיים, וכמעט כל יום יצאנו איתה לשחק בחוץ.

אני חושבת שהכי מחרפן ומוציא אותי מדעתי זה הקללות שהיא זורקת מידי פעם, בתדירות הרבה יותר גבוהה מהרבצות וחניקות.
אם היא מתעצבנת על מישהו, היא מתחילה ללחוש קללות כמו "תמותי, תשרפי" (צריך להמשיך..?) אחר כך זה הופך להרבצות. ככה זה בדרך כלל ._

כך אי אפשר לגדול בלי להתמודד בבגרות עם צלקות רגשיות. אנא ממך, בקשי טיפול בשבילך, אימרי שגיל ההתבגרות מבלבל אותך, התאהבת במישהו, יש לך חרדות מלא יודעת מה, כדי שיהיה לך מקום שהוא שלך ושלך בלבד, ואולי פתרונות למצב יצוצו עם הזמן....

אה, לא חשבתי שאצלכם זאת אפשרות של חיים בשתי דירות
ותקראי אותי שוב - בשום מקום לא איימתי עליו בחזרה עם סכין

שאלת:"מה הוא כבר יכול לעשות?"
נתתי דוגמה נקודתית מהחיים שלי, איך גם בסיטואציה של חיים לצד מישהו כזה - יש המון מה לעשות

ברור לי לחלוטין שזה לא שלך, הלדאוג למה אבא שלך יכול לעשות, רק מאירה גם את הצורך למצוא מבוגר/ת שלא פוגע/ת בך זה חשוב ממש, ואת זה שגם אבא שלך צריך עזרה בלחזק את עצמו ולהראות שיש כאן בעיה, בדיוק כמו שאני הייתי צריכה
ואת זה, את העזרה הזאת, אפשר לקבל בהדרכה הורית ממוקדת

ככה או ככה, עזרה לעצמך שהיא מעבר למה שאנחנו כאן יכולות לעשות תקל עלייך בוודאות

בין אם זה בלעבור ללמוד בפנימיה (אני בטוחה שיש כמה פנימיות טובות גם בזרם שלך!)
בין אם זה להרים טלפון לקווים שנתנו לך למעלה
או לפנות ליועצת בית הספר או למחנכת שלך, למרות הפחד שאולי ידברו עליך (אסור ליועצת או למחנכת להעביר את המידע לשאר המורות ולתלמידות!!)

_כך אי אפשר לגדול בלי להתמודד בבגרות עם צלקות רגשיות.
אנא ממך, בקשי טיפול בשבילך, אימרי שגיל ההתבגרות מבלבל אותך, יש לך חרדות מלא יודעת מה, כדי שיהיה לך מקום שהוא שלך ושלך בלבד, ואולי פתרונות למצב יצוצו עם הזמן...._
הנה, הורדתי את סעיף ההתאהבות

ועכשיו מסכימה עם כל מילה של סטודי.
אפשר לבקש ללכת לטיפול עם איזו סיבה חצי-מומצאת, ואז לדבר רק על דברים שאת מרגישה בנוח לדבר עליהם, להכיר את המטפל/ת או היועצת, לגשש, לשתף בקטנה, לקבל תמיכה בקטנה, ללמוד להרגיש נוח אתה (או שלא - ואז זה סימן לעזוב. יש אנשים שיתאימו לך ואנשים שלא. זה בסדר. צריך להישאר עם הטובים וללכת מהרעים), ו...לראות לאן זה מתגלגל.

לגבי העברית במחשב - לא יודעת. מישהי עם וורד בעברית יכולה לעזור? הוראות איך לנעול קבצים בסיסמה?

הו!
ברגע שלמדת לנעול קבצים במחשב זה כיף!!!
תארגני לך תקיה משלך ותתכילי לפתח שם מה שעולה: סיפורים/ שירים/ דמויות/ קיטורים

תהני מזה!!

אגב, דווקא עכשיו בגלל הקורונה, יחסית יותר קל לקבל הפניות כאלו.

יש כמה אופציות:

לדבר עם המחנכת ולבקש שיחה עם היועצת
לדבר איזושהי מורה בצוות שאת סומכת עליה
לנסות לבדוק האם יש שירות בקהילה זמין דרך קופת חולים

יקרה, אני ממש מתפללת בשבילך, מידי יום
שתמצאי את הדרך החוצה ולמעלה
המקום שאת נמצאת בו עכשיו הוא... לא, לא טוב
את ראויה לטוב, הטוב עוד לפנייך...

אני אעשה סדר שניה:

גם אם תספרי שהיא הכתה אותך - לא יקחו אותה או את אבא שלך לכלא
ולא יוציאו אתכן (אותך, את האחים שלך ואת האחיות שלך) מהבית

מה שכן יעשו זה לדווח לרווחה, הרווחה תשלח מישהי (עובדת סוציאלית) שתקבע עם ההורים שלך פגישה במשרד שלה
ושם היא תסביר להם שההתפרצויות האלה פוגעות בכן, ותיתן לה אפשרות ללכת להדרכה הורית או טיפול פסיכולוגי מסובסד (ז"א שההורים שלך ישלמו 50-100₪ לטיפול במקום 350-400₪) או טיפול פסיכאטרי
היא תחייב אותה ואת אבא שלך לטפל בעצמם, וסיכוי סביר שגם יתנו לך ולמי מהאחיות והאחים שלך שרוצה טיפול בעצמכם (הילדה שלי הולכת לטיפול באומנות, מבחינתה זה לא טיפול, אלא חוג אומנות..היא יותר קטנה ממך)

בכל מקרה, את מספיק גדולה כדי להגיד שאת רוצה לחיות עם אמא ואבא שלך והרווחה ובית המשפט מאוד מתחשבים במה שהילדים והילדות רוצים ורוצות (בית משפט מציץ מעבר לכתף של העוסיות לראות שהילדים והילדות שגדלים וגדלות במדינה הזאת חיים במקום סבבה, מתוך אמירה שאם פוגעים בהם זאת האחריות שלנו, כחברה, לעזור לכל משפחה כזאת)

מה שכנראה קרה בטיפת חלב זה שכמעט הזימנו לה עובדת סוציאלית והיא נבהלה וחשבה שיקחו אותך ממנה, במקום להבין ש...בדיוק ההיפך.
אם היא הייתה מקבלת אז טיפול ממוקד - לא היית צריכה לגדול עם אמא שמאיימת עלייך עם סכין ושמקללת אותך

אמא שמכה את התינוקת שלה זה...זה רע. אהובה שלי. זה רע. רע לאמא ורע לתינוקת

יש לה כנראה התפרצויות שמגיעות בגלים והן לא קשורות אליך בכלל
אולי למאזן הורמונלי, אולי לפגיעה בעבר שהיא נפגעה בה
זה לא משנה מה תעשי - ההתפרצויות יחזרו, וכל פעם טיפה יותר חמורות מבעבר

שליחה על ידי א* » 05 פברואר 2021, 10:07

אי ננה צריך לחשוב טוב טוב לפני שמערבים רווחה, וזה לא אחראי לדחוף לשם דרך האינטרנט.
זה לא שהתפקוד של הרווחה מיטבי. ואנחנו לא יכולים לדעת איך המשפחה הזו תגיב לזה ומי העו"סית שתטפל ומה הכישורים שלה.
מתוסכלת היא ילדה חכמה מאוד ומנתחת את המצב בצורה יוצאת מן הכלל (לפעמים אני לא מאמין שזו רק ילדה)
אז לתמוך בה מפה ולתת לה כוחות להתמודד ונקודת מבט חיצונית ומבוגרת זה נפלא.
אבל לשלוח לרווחה זה יותר מידי לדעתי. במיוחד שהיא חיה במשפחה דתית שזה עולם אחר ממה שרובנו מכירים וחיים.

אני לא "שולחת לרווחה" אף אחת.
אני מציעה לפנות ליועצת בית הספר
מציעה לחפש מבוגר/ת אחראי/ת שלא מתוך המעגל הוירטואלי שכאן, די דוחקת להרים טלפון למרכזי העזרה למניעת אלימות במשפחה - קווים שייעודיים לחברה החרדית שליבא המהממת העלתה לכאן
מציעה בחום לחפש מסגרת לימודים בתוך הזרם החרדי/דתי שלה שכוללת מגורים (יש לא מעט כאלה!!)

אני מכירה מאוד מקרוב את תפקוד הרווחה והיתרונות והחסרונות שלהם
מכירה גם מספיק טוב את העולם החרדי/דתי

מתוסכלת האהובה כאן ילדה חכמה מאוד מאוד מאוד, ונפגעת מאוד, גם אם כרגע היא מחזיקה רגשות מעורבים

מתוך האהבה והערכה העצומה שלי אליה

ההורים שלה במצוקה ושניהם, בלי לשים לב, פוגעים מאוד בה ובאחים ובאחיות שלה

מצטרפת לכל מילה
ומתוסכלת יקרה, בעיקר רוצה לחזור ולעודד אותך למצוא מישהי מהחיים האמיתיים שאפשר לסמוך עליה,
חייבת להיות מישהי שאפשר.

אנחנו כאן לתמיכה וירטואלית, וזה נחמד, אבל לא מספיק

רוצה שאולי ננסה לחשוב פה ביחד איך לזהות מישהי שאפשר לסמוך עליה?

ואנימרוצה רגע להדגיש משפט ש אי ננה כתבה פה לפני:
__יש לה כנראה התפרצויות שמגיעות בגלים והן לא קשורות אליך בכלל
אולי למאזן הורמונלי, אולי לפגיעה בעבר שהיא נפגעה בה
זה לא משנה מה תעשי - ההתפרצויות יחזרו, וכל פעם טיפה יותר חמורות מבעבר

בבקשה תשנני לך את זה:
זה לא קשור אליך!!!
זה לא בגלל משהו שעשית, זה לא יפסיק אם תנסי להימנע
זה לא בגללך, לא בגלל שאת לא טובה מספיק
את טובה ויקרה ומהממת כמו שאת,
ולא מגיע לך שיצרחו עליך/ יאיימו עליך. נקודה. לא משנה מה...

מאחלת לך שבת שלווה ומבורכת
ומתפללת בשבילך שתמצאי את הדרך שלך

שבוע טוב יקרה!!!

__אח"כ אמא שלי הלכה לאיזה רב שיודע מה יש לנו בבית הופס, אז נשמע שיש לפחות מישהו אחד שיודע משהו, האם הרב נשוי? יש רבנית שאת יכולה לדבר איתה?

__רק שזו לא תהיה מישהי מהצוות של הבית ספר

בסדר. את מחליטה. ויודעת מה מתאים לך...
אז בואי נתחיל לגבש קריטיריונים.
דבר ראשון - לא מצוות בית הספר

__איך זה לפגוש מידי יום מישהו שיודע מה קורה באמת

אני חושבבת שאולי יש פה הצעה לקריטריון שני, לא מישהי שאת נפגשת איתה מידי יום, כי זה מרגיש לך חשוף מידי, מתחבר לך?

אז היה לנו פה מה לא

לא מצוות בית הספר
לא נפגשת איתה מידי יום

בואי ננסה להתחיל לחשוב על מה כן...

מן הסתם כדאי שתהיה מישהי שאת סומכת עליה, אבל הייתי רוצה לנסות לפרוט את הנקודה הזו לפרוטות
חייבת לעוף הרגע אז אולי תנסי לחשוב על זה.
מה כן היית רוצה שיהיה במי שתספרי לה?
איך היית רוצה שהיא תגיב לסיפור שלך?

אני כל כך מבינה אותך...
כמה קשה אפילו לחשוב על היחשפות בפני מישהו אחר, אדרבה ואדרבה מישהו שמכיר אותי למעלה מ6 שנים בתור ילדה ממוצעת ורגילה, ומכיר גם את ההורים מעולה.
ויתחיל להסתכל עליו בצורה שונה, כנראה שלא לטובה...

מתוסכלת יקרה, צר לי לשמוע על מה שאת עוברת.

מישהי שעד עכשיו לא היכרתי, גם יכולה לבוא בחשבון?
בוודאי! זה לא חשוב אם הכרת אותה קודם או לא. מה שחשוב זה שתרגישי נוח איתה.

מתוסכלת,
לצערי אני פנויה לכאן ואליך פחות משהייתי רוצה,
אז אם התגובה שלי מתעכבת או משהו חשוב לי להדגיש שזה משהו שקשור אלי ולעומס שאני מצויה בו.

אני ממש אוהבת את הרעיונות שהחלו לבצבץ פה: משיהי שאת לא מכירה עד כה, אם זה יקל עליך - זה כיוון מעולה
וגם רוצה לשים לב לדגש של מישהי שיכולה לעזור.

רוצה לנסות לפרט את זה: מהי עזרה מבחינתך? לאיזו תגובה היית שמחה?

תשמרי עליך, יקרה @}

הי ערב טוב....

הבנתי ששבועיים עברו בלי אלימות? טוב לשמוע... למישהי יש קישור לסרט אי טי מתורגם?

תודה....

אממ זהו, שאני לא יודעת במה הם יכולים לעזור. אולי רק בלדבר על זה.
מעולה! נשמע ממש טוב.

הכוונה לתגובה אחרי שסיפרתי לה? אם כן אז דתקבל את זה בהבנה, לא ב"הדבר הכי גרוע ששמעתי בחיים שלי", ושכמובן לא תספר לאף אחד. גם לא באנונימיות.
איזה טוב שאת יודעת להגדיר לעצמך בדיוק את מה שאת צריכה!

את יודעת, אני חושבת ומרגישה שכל אחד מאיתנו חי בעולם אחר. לכאורה אנחנו מתחת לאותה שמש ואותם שמים ועל אותה אדמה. אבל בעצם, כל אחד ינק בגיל צעיר מאוד מהתא המשפחתי שלו תפיסת עולם מהו העולם. למשל, האם צעקות הן דבר רגיל או לא רגיל וכאלה.
מהניסיון האישי שלי, כשאנחנו פוגשים אדם שרוצה לסייע או מטפל, והוא חושב שדבר שהוא רגיל ומאוד שגרתי בשבילנו הוא בעצם בהבנה שלו אלימות, זאת חוויה שעלולה להיות מאוד מטלטלת. זה עלול להיות מאוד לא כייף לשמוע כזה דבר. אז מעולה שאת יודעת לשים את הגבולות שלך, מה מתאים לך ומה לא מתאים לך כדי ליצור תהליך.

__לעודד את עצמי
אני חושבת שזה רעיון נהדר.
אם מתאים לך ויש לך חשק, את יכולה לרשום פה איזה מילים את אומרת לעצמך, זה יעזור לך לזכור.
לפעמים נשים טובות פה עזרו לי למצוא מילים שלא מצאתי בעצמי, לחבר אותן למנגינה רק יכול להוסיף.

__בקשר ללדבר עם מישהי - נראה לי שמצאתי פתרון
אני כל כך שמחה לשמוע @}
את ממש לא צריכה לפרט פה מהו, או בכלל כל דבר שאת לא מרגישה בנוח איתו

תזכרי שזה הדף שלך, מרחב משלך
נניח, כמו המיטה שלך? המגרה/ מדף שלך?

את בוחרת מה להביא לפה, מה להניח איפה
ואם את רוצה יכולה גם לכוון לאיזה סוג של תגובה את מצפה. אנחנו פה בעדך, את מקסימה...

אני יכולה להגיד בבירור - המצב השתפר._
כמה שלא בא לי, מרגישה צורך להגיד פה רגע משהו, ואם הוא מכאיב מידי / לא מתאים - את יכולה למחוק.
סליחה, אבל זה לא קשור אליך.
המצב יכול להשתפר - זה לא בגללך
הוא יכול גם להחמיר, לפני כן או אחר כך - גם זה לא בגללך

זה לא בגלל שאת טובה / רעה, חלילה
או שעשית משהו נכון / לא נכון.
באמת סליחה, לרגעים אני שונאת את האמירה הזו
למה לבאס כשאת אומרת שיותר טוב?
למה?
כדי לבסס את הידיעה שזה לא קשור אליך. לשנן אותה. וגם כשתהיה הסלמה - זה יעזור לך לזכור...

בהצלחה יקרה,
את ראויה ואהובה ומוצלחת.
למרות הכל

נערת חיל !

_היו לי כם כמה שיחות קצת ארוכות עם אמא שלי, אבל לא על העניין הזה.
יש לי הרגשה שהיא, ואולי גם אבא שלי, לא מעריכים אותי מספיק.
כל דבר טוב, שסופסוף אני מקבלת, הם אומרים זה לא מגיע לך, בטח התלבלו וכד'.
דוגמא: ביום ראשון קיבלנו תעודות, באנגלית קיבלתי "טוב מאוד" (90-95). ואמא שלי אומרת מה באמת? זה מה שקיבלת? נו בטח מתחשבים בגלל הקורונה. אין מצב שהיית מקבלת ככה בזמן רגיל. אולי המורה סתם טעתה? טוב בכל אופן בטוח שאחותך תקבל יותר._

מאוד עצוב לשמוע שמזלזלים בך ככה... אני אישית גאה בך מאוד על הציון באנגלית.
עצוב מאוד לשמוע על כל ילדה שמקבלת יחס כזה ולא משנה איפה היא גרה ומה עומד מאחורי זה.
את חמודה מאוד. כיף לי לדבר איתך. אוהבת,
סטודי

בינתיים כמעט כלום לא השתנה, חוץ ממילים וקללות יומיות...

אז היא עדיין מקללת אותך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז היא עדיין מקללת אותך?
מידי פעם נפלט לה, ולא רק אותי

אני רוצה לעודד ולחזק אותך, והלוואי והיו לי יותר מלים, כדי לומר לך: את טובה. את שווה. את מבינה את המציאות נכון. את לא עושה לעצמך הנחות, את מדייקת מאוד מאוד את הפרטים כדי שלא יתקבל רושם מטושטש או מטעה על המשפחה שלך. אני מאחלת לך את ההכי טוב שבעולם. וככל שתגדלי יותר, ככל שתהיי בגיל בוגר יותר, ייפתחו בפנייך עוד אפשרויות איך לא להיתקע בתוך המעגל של המשפחתיות הזו. למרות שמגיע לך כבר עכשיו. את כל כך בוגרת ובשלה.

ממש מצטערת לשמוע, לגמרי לא מגיע לך ולאחים שלך... אני חושבת שאם אבא שלך אדם חם הוא יילך איתך יחד לטיפול משפחתי. ממש לא חייבים לחשוף שם דברים שלא רוצים לחשוף. אבל להגיד "רע לי" כשאבא שלך לידך ומטפל משפחתי מקשיב לך זה הרבה יותר ממה שיש לאתר הזה להציע.

כמובן שלא מתכוונת לחלק הוראות... אני פשוט מרגישה שמי שמביא ילדים לא רק אחראי על לתת להם בית ואוכל... וזה נכון לגבי שני ההורים...

אהובה שאת!

אני מבינה שהתגובות שעולות מכל עבר כאן שרוצות לעזור ולהניע אותך לפעולה, או מחוות דעה על ההתנהלות ההורית שאת חווה לא נעימות לך

סלחי לי, סלחי לנו
זה מגיע מתוך רצון עז להושיט יד, ולתמוך...אבל אני מבינה שזה לא תומך בך.

מה יתמוך בך, מלבד לבבות והקשבה בלבד?

שליחה על ידי א* » 04 מרץ 2021, 08:40

מתוסכלת אני שוב אגיד כי התפיסה שלך את הדברים וההבנה והחוכמה שלך, מדהימות אותי כל פעם מחדש
אני לא חושב שאבא שלך הוא אדם לא חם, וגם הוא בבעיה וקושי להתמודד. וגם אמא שלך אינה אישה רעה אלא שהיא בבעיה. וכמו שאמרו לך שום דבר מזה אינו קשור אלייך או בגללך, את רק סובלת מזה.
והרבה מהאנשים והנשים כאן נמצאים במצב בעייתי כזה או אחר ומתקשים להתמודד
כנראה שאין לך איך לטפל בבעיות האלה במשפחה, בטח בגילך, אלא להתנהל בתוכן בצורה טובה ביותר, ונראה שזה מה שאת עושה.
אז תמשיכי לשתף אותנו ❤

שליחה על ידי ליבא* » 05 מרץ 2021, 11:38

@} @} @}

הי הי, מתוסכלת. אני עוד כאן...

קוראת, מחבקת מרחוק.
התובנות שלך בהחלט מרתקות.
ץ

הי הי מה נשמע...
מאוד שמחה שאת אומרת מה את צריכה ומה את לא. ממש בוגרת.
כשאני בעצמי מעל 35 ולא תמיד יודעת להגיד מה צריכה... (-:

אדם חם הוא מישהו שמראה לי שהוא אוהב אותי

כמה עצוב...

הי.... הדף פעיל?

מתגעגעות אליך מתוסכלת

אני כאן

כתבתי לך בדף..

לא נכנסתי אליו כבר הרבה זמן לא חושבת שאכנס אליו... יופי שכתבת, דאגתי, מה נשמע?

הי, איפה שאמורות להיות תגובות למה שכתבתי מופיעים ריבועים/מלבנים אפורים עם פרצוף עצוב, ואני לא רואה תגובות.... מה לעשות?

מתוסכלת? הכל בסדר? 0504877793

מתוסכלת?

שליחה על ידי א* » 24 מאי 2021, 10:29

נראה לי שהיא מסתדרת... ילדה חכמה ומבינה עניין מאוד,

או שכך נוח לנו לחשוב

מתוסכלת איפה את?