אמהות שואלות אמהות

אני מניעה לו קצת את הרגליים, אבל לא עושה רושם שזה עוזר.
במשך היום, תקפלי אותן הרבה פעמים אל הבטן ותשחררי. לאו דווקא כשצריך קקי.
יניקה כדי לעזור לקקי לרדת בצנרת, זה קלאסי. באמת עוזר.
מה הקשר בין בננות לבין הנקה? הוא רגיש לבננות דווקא? 0-:

הנקה מאותו צד עלולה לצמצם את כמות החלב?
נכון.
לכן, אם אין עודפי חלב היסטריים, עדיף פשוט להחליף צד. צד ראשון צד שני צד ראשון צד שני, ככה כל הזמן. אכן להניק לעיתים קרובות, מאוד עוזר אם זה רפלוקס. ולהחזיק בתנוחות אנכיות.
ולצאת החוצה!!!!! אני אגיד את זה בכל דף אפשרי. לנו ולתינוקות, חיוני לצאת כל יום החוצה. ללכת באוויר הצח גם אם הוא מלא עשן מכוניות.

גם אם הוא מלא עשן מכוניות.
באחד מהדפים בנושא תמי גלילי הביאה נתונים על זה שזיהום האוויר בבתים גדול מזה בחוץ. כמובן, זה היה איזשהו ממוצע כללי, כנראה מארה"ב, ויש פה שונות גדולה. ועדיין... אנחנו חיים בבתים מלאים בלפסטיקים ושאר חומרים נדיפים רעילים שנחשבים לחלק בלתי נפרד ולגיטימי מהחיים. עד כדי כך שלמצוא מזרן שלא הורעל בחומרים מונעי בעירה (שידועים בתור נדיפים ורעילים. אבל הם רעילים רק קצת! אז זה לא נחשב) די בלתי אפשרי ונאסר כחלק מרגולציה למניעת שריפות.

< אישה במסע שואפת לעולם בו אנשים יפסיקו לחשוב שלהרעיל אנשים רק קצת זה בסדר...>

עושה רושם שהוא מתעורר אחרי שעה וחצי מההנקה כי הוא צריך לעשות צרכים, וזה קשה לו, אז הוא יונק כדי להקל על התהליך\ להרגיע את עצמו.
זה מצויין, עדיף להניק כמה שיותר. זה באמת מרגיע.

ורק למקרה שזה לא היה ברור: הנקה לעיתים תכופות משמעה גם הנקה של דקה כל חמש דקות. או הנקה כל רבע שעה. ברור שאם התינוק ישן, אז לא להעיר, אבל המטרה היא להניק המון פעמים ביממה.

שלום לבאות הדף. רציתי לשאול לגבי מים לשתייה, החל מאיזה גיל נותנים ובאיזה כלי? התינוק שלי בן 5.5 חודשים ועדיין יונק מלא, תהיתי מתי אפשר וצריך להתחיל לתת גם מים? אנחנו כרגע בארץ קרה אבל עוברים בקרוב מאוד לארץ ושם אולי צריך יותר נוזלים כבר בעונה הזאת.
ולגבי תחילת מוצקים - עדיין לא ברור לי כל כך איך בדיוק מתחילים ואיך נותנים? מה, פשוט לאדות איזה גזר לדוגמה ולמעוך ולתת לו בכפית פלסטיק כזו של תינוקות? צריך לחטא כל פעם את הכפית ואת הכלי שאיתו מעכתי ושבתוכו מעכתי...? זה אולי נשמע טיפשי אבל אני מנסה להבין איך עושים את זה בדיוק, אני פשוט כבר כל כך רגילה להניק...
תודה מראש @}

שקטה, כל עוד הוא בהנקה מלאה ובלעדית אין שום צורך במים (להיפך).
רק כשהוא יאכל מספיק מוצקים והם לא יהיו נוזליים, כדאי להוסיף מים.
"מספיק מוצקים" - אם את נותנת כמות זעירה לטעימה של גזר מאודה או בננה או אבוקדו או תפוח מאודה, לפני או אחרי הנקה, ממש לא צריך מים...
"לא נוזליים" - גם לא אם את נותנת קצת מרק עוף או כל דבר מבושל מחיתי... כי המים כבר בתוך האוכל. ועדיף לא לשתות מים עם האוכל כי זה מפריע לעיכול (בניגוד לחלב אם, שמועיל לעיכול בכל מצב).
כל זמן שיש הנקה לפני או אחרי הוא כבר ייקח מספיק שתייה, וחבל על המקום שהמים יתפסו לו בבטן (חסרי קלוריות וחסרי ערך תזונתי בשלב זה. למעשה, מזיקים, כי בארץ מוסיפים פלואוריד וכלור ובחלק לא מבוטל מהמקומות מדובר במים מותפלים שחסרים יוד ומינרלים חיוניים אחרים).
ברגע שאת מתחילה עם מזון מוצק לא צריך לחטא שום דבר. סתם לרחוץ כלים באופן רגיל...

כדאי לחפש דפים עם המלים מזון מוצק (התחלת מזון מוצק? לא זוכרת מה יש...) כדי לבדוק סימני מוכנות למזון מוצק וגם רעיונות טובים למזונות ראשונים. אין טעם לתת לו לפני שנעלם לו רפלקס הדחיפה החוצה מהפה, לפני שהוא יושב באופן יציב, לפני שהוא מגלה סקרנות ועניין במה שאתם אוכלים... (ולא זוכרת את סימני המוכנות האחרים). בעיקרון, תסתכלי על התינוק שלך ולא על לוח השנה (-: 5.5 חודשים יכול להיות מוקדם מדי לרוב התינוקות, זה עניין מאוד אישי.

בעיקרון מתחילים עם פירות וירקות בכמות קטנה מאוד, לא חייבים כפית פלסטיק (אני בכלל לא בעד פלסטיק בשום צורה, בטח לא במגע עם אוכל), הכי טוב בכפית רגילה או באצבעות. שייקח באצבעות או תתני לו באצבעות שלך.
כל מזון חדש, נותנים בצורה טהורה במשך 3 ימים, כדי לוודא שאין שום תגובה - אלרגיה כגון פריחה, או עצירות או שלשול או כל תגובה לא סימפטית.
אם 3 ימים הכל בסדר והוא גם אוהב את זה, אפשר להוסיף עוד מזון חדש (נוסף על הקודם, שנותנים בכמות קטנטנה).
בשלב השני מבשלים מרק עוף ומרק עם הודו (הודו - קציצות פיצפוניות מהודו אדום טחון, אני גם קצצתי לתוכן בצל לבן ופטרוזיליה קצוצים דק דק דק ובישלתי בתוך מרק שבו היו גבעול סלרי, גזר וקישוא וגם את הגזר והקישוא נתתי). זה בשביל הברזל, שבסביבות גיל חצי שנה כבר אין יותר מהלידה וצריך תוספת מבחוץ, מעבר למעט שיש בחלב האם (המעט הזה נספג היטב, אבל המאגרים מהלידה כבר נגמרו והתינוק צריך ברזל מהמזון המוצק).

עד גיל שנה ההנקה אמורה להיות עדיין המזון העיקרי, אבל טוב מאוד לתת לו טעימות מגוונות.
יש כמה כללים (כגון, דבש לא לפני גיל שנה, כנ"ל מוצרי חלב, בביצים שכחתי את הגיל שמתחילים אבל מתחילים עם חלבון מבושל ורק לקראת גיל שנה חלמון מבושל, ועוד כל מיני כאלה שרצוי להיזהר בהם). לקראת גיל שנה התינוק יכול פשוט לאכול מהצלחות שלכם טעימות של הכל...

תודה רבה בשמת!! קיוויתי שתיכנסי...
לגבי הברזל באמת רציתי גם כן לדעת איך לנהל את זה, כי כרגע הוא אכן לא נראה לי מוכן בכלל להתחיל מוצקים, אבל בקרוב כבר יהיה בן חצי שנה ואז מאין יקבל ברזל? עד שנגיע לשלב השני שתיארת יכולים לעבור עוד חודשיים בקצב הזה או יותר אפילו...? או שאפשר לתת ברזל בטיפות?

ומסכימה לגבי הפלסטיק, גם אני לא סובלת מגע של זה באוכל. האינסטינקט שלי באמת היה לתת לו מהאצבעות שלי, כבר נתתי לו ככה טיפונת בננה כמה פעמים.

אה ולגבי המים - אני שותה רק מינרליים וזה גם מה שהתכוונתי לתת לו. אלא אם כן יש עם זה בעיה.

עד שנגיע לשלב השני שתיארת יכולים לעבור עוד חודשיים בקצב הזה או יותר אפילו...? או שאפשר לתת ברזל בטיפות?
לא, למה?
אין שום מניעה לעבור די מהר לשלב של ההודו (הודו לפני עוף, למען האמת, גם מפני שמשום מה, אין כמעט בכלל אלרגיות להודו ויש הרבה לעוף, וגם מפני שבעוף אין ברזל כמעט בכלל).
אחרי שהוא מגלה סימני מוכנות.
ממילא הכל בגדר טעימות.
ואכן אפשר לתת ברזל בטיפות. רק כדאי לבחור את הטיפות הנכונות, לא את אלה שגורמות עצירות...
בעיקרון לא צריך לדאוג. זה לא שמייד בגיל חצי שנה הופ הילד אנמי... רק צריך לזכור את זה. כל עוד הוא בהנקה מלאה הוא מקבל ברזל בחלב שלך.

דרך אגב, מרק קציצות ההודו שתיארתי? אני מכינה אותו עבורנו, וכבר מזמאאאאן אין תינוקות בבית. הוא פשוט טעים (-: את יכולה בשלב ראשון לתת לו לטעום כפית עם הנוזל של המרק (כבר במרק יש ברזל), מהקערה שלך. אולי עוד שבוע-שבועיים. אני מתכוונת - ממש, רק כפית, של הנוזל של המרק. לטעום. אם הוא עושה סימנים שזה טעים לו והוא רוצה עוד, אז עוד כפית, עד שנמאס לו. אם הוא עושה סימנים שהוא לא מעוניין או לא יודע מה לעשות עם זה, חכי כמה ימים.

אוקיי, תודה בשמת! את שמה מלח במרק, נכון? זה לא קצת בעייתי לתת את זה לתינוק? חשבתי שכדאי שיטעם קודם הכל בלי מלח?

היי שקטה,
כרגע ההמלצה של משרד הבריאות בארץ היא לתת ממש הכול מהרגע שמתחילים חוץ ממוצרי חלב ודבש בגיל חצי שנה. הם ממליצים לטחון אבל אני התחלתי ישר עם מעוך. עשיתי סוג של בייבי לד שזה אחלה דבר.

דווקא כן נתתי מים כי זה מאוד עזר לעצירות שהתחילה אצלו ממש עם הטעימות הראשונות.

תודה מיכל! מה זה בייבי לד?

בייבי לד?
שהתינוק מוביל (-:
את נותנת לו מה שהוא מסתקרן לטעום, וזה כולל אוכל מהצלחת.

אין בעיה עם מלח כל עוד זה מלח בריא (מלח בישול גס מעתלית הוא מלח ים, מלח ים אטלנטי אפור מצרפת הוא מלח ים, מלח הימלאיה ורוד נחשב איכותי). אין לי בבית מלח "שולחן" עם כל מיני כימיקלים.
בכל אופן, לדעתי במרק קציצות ההודו אני לא שמה מלח בכלל. לא צריך. זה מרק עדין עדין והתיבול שלו מגיע מהירקות ומהבשר עצמם. אגב, כמות ממש קטנה (לא צחקתי כשאמרתי גבעול סלרי, גזר אחד, קישוא... על זה אולי חצי ק"ג הודו אדום טחון, שזו כמות קטנה, ממנה אני לשה קציצונות קטנות. בצל לבן ופטרוזיליה קצוצים דק דק - לפי טעמך, גם כן לא כמויות).

הבנתי:)
תודה בשמת ומיכל@}

גמני רוצה להתייעץ על תחילת טעימות אוטוטו. מאוד מתחשק לי לתת לגוזל ללקק מהפירות שאני אוכלת כשהוא ממילא נמצא עליי ונועץ בי עיניים סקרניות. כבר עכשיו מתחשק לי לעשות את זה, אבל אני עוד מתאפקת (עוד לא בן חמישה חודשים אפילו), אבל בבוא היום אינשאללה...
מה שמרתיע אותי בתוכנית הזאת הוא החשש שחיידקי עששת - שאני די בטוחה שמסתובבים בפה שלי - יעברו אליו.
השאלה היא אם יש טעם להימנע בגלל זה, או שזה בכל מקרה מאבק אבוד. לא אני ולא האחים הגדולים שלו נרתעים מלנשק אותו, ולטווח ארוך ברור שהוא עוד יישב איתם באותו שולחן, ולא בודקים אצלנו בדיוק מי טעם מכל כפית ומי שתה מכל כוס... אני לא בנויה להפרדת כלים מחמירה שכזאת. בהינתן שזה המצב, אני תוהה עד כמה יש משמעות להקפדה לא להעביר אוכל מפה לפה כרגע.
מה אומרות?

אם יש טעם להימנע בגלל זה.
לפי רופאי השיניים - כן.
אם יש לך עששת פעילה בפה, אל תנשקי אותו על הפה ואל תעבירי אוכל מפה לפה ולא שום דבר שיכניס חיידקי עששת לתוך הפה שלו.

תודה רבה בשמת.

וחוץ מזה כדאי לך לטפל בעצמך, שלא יהיו לך חיידקים של עששת פעילה בפה (סתימות ישנות אינן בהכרח עששת פעילה, זה דבר שצריך לבדוק).

אני רעבה
אני פשוט רעבה
אני מצליחה לאכול ארוחה אחת ביום. הארוחה שכוללת להוציא סיר מהמקרר ולחמם (אוכל שאמא שלי בישלה שלרוב היה לי עד כה, לא תמיד בכמות מספקת).
לא מצליחה לאכול בזמן אחר. אני כל הזמן מניקה. ואם אני לא מניקה והוא לא בוכה אז כנראה הוא נרדם ואין מצב להוריד אותו ממני
ואני מניקה ואני פשוט גם ככה רעבה נורא בהנקה. אז לאכול ארוחה אחת ביום, כמה שקדים ובננה זה פשוט לא מספיק.
אני כל כך אוהבת חביתה ואבוקדו אבל אין סיכוי שאצליח להכין אותם. לפעמים מצליחה להכין אחד מהם.
לאכול שלא תוך כדי הנקה או תוך החזקת תינוק רדום אני לא מצפה בכלל להצליח. מרק אני אוכלת רק פושר.
הבעיה שגם אם הוא נרדם בהנקה אני צריכה להמשיך לשבת איתו, רק ככה הוא נשאר ישן. אם אני מתחילה להסתובב איתו בידים ולנסות לארגן לעצמי משהו לאכול ביד אחת (או לעשות כל דבר אחר) הוא מתעורר.
מה שטוב בזה זה שאני יכולה לישון יחד איתו כי הוא ימשיך לישון כשהוא צמוד אליי ויתעורר לינוק מדי פעם. אבל לישון זה לא הצורך היחיד שלי.

רעיונות מה אפשר לאכול בשלוף? (חוץ מהסיר אוכל של אמא פעם ביום? ותודה על זה. בימים שנשאר רק מעט, אכלתי מעט)

וזה רק האוכל
כל שאר הדברים שלא נעשים פה. הצילו

אה. לא ציינתי שהפסקתי לאכול מוצרי חלב בתקווה שיעזור. אז זה יורד לי מהתפריט, וזה אחד מסוגי המאכלים המהירים

תפילה_לאם

רעיונות מה אפשר לאכול בשלוף?
ביצים קשות שתהיינה מקולפות מראש + עגבניות שרי שטופות. לצקת על זה טחינה גולמית או משהו.
תמרים עם אגוזים.
פירות שיהיו שטופים/ קלופים עבורך מראש.
פרוסות של פשטידה, שטעימה גם לא מחוממת.
עוגיות ביתיות.
לנשנש חסה מתוך שקית של חסה שטופה קצוצה.
לרכך במיקרו שקית של לקט ירקות קפואים.
ובמקרה חירום אמיתי לאכול זבל של ממש: שניצלים מוכנים וכאלה, קרקרים.

אני פשוט רעבה.
לא מה ששאלת, אבל - אם אוכלת לפעם אחת ביום, אז לדעתי את במצב קריטי שמצדיק לאכול גם אם הוא בוכה. לי אישית נשמע עדיף תינוק שבוכה עלייך מאשר תינוק ישן ואמא רעבה.

פלונית, מה עם מנשא? זה יכול קצת לפנות לך את הידיים

ביצים קשות זה רעיון. קלופות מראש - לא מתקלקל ככה יותר?
פחות טעים מחביתה בטוח אבל זה אוכל. מרגישה צורך בחלבונים - הגוף דורש. מתאפקת לא לאכול את הביסקויטים פה בארון. ממש לא מכוון לצורך שלי למרות שאני רעבה.
פשטידה מישהו צריך להכין... בעלי מוצף עד מעל ראשו. אמא שלי כבר מביאה לי אוכל.
צריכה משהו מהיר עוד יותר

לא מה ששאלת, אבל - אם אוכלת לפעם אחת ביום, אז לדעתי את במצב קריטי שמצדיק לאכול גם אם הוא בוכה. לי אישית נשמע עדיף תינוק שבוכה עלייך מאשר תינוק ישן ואמא רעבה.
בעיקרון את צודקת. רק שזה כל כך קשה הבכי הזה.

אני מרגישה כבר במתח גם כשהוא רגוע לכמה דקות,מתי זה יקרה, כי בטוח הוא יצרח.
מה שקשה בניגוד לגדולים שלי,זה שאבא בכלל בכלל לא מצליח להרגיע אותו. וזה קשה שהוא לא פונקציה בכלל. הוא אמנם מחזיק אם אני צריכה להתקלח או ללכת לשירותים,אבל הוא מחזיק אותו פשוט צורח.ככה. אז אני מפחדת להעביר לו אותו. אם במקרה קרה שהוא רגוע או ישן בידים שלי, ברגע שיעבור אליו אני יודעת שהוא יבכה

מה עם מנשא?
זה עוזר. שמה אותו מעט כי אני לא חזקה מספיק בשביל זה לאורך זמן.

יש מנשאים שאפשר ללבוש מראש, ואז כשהוא נרדם, או תוך כדי הנקה, לקום איתו לחמש דקות, להכין אוכל זריז ולחזור לשבת. אפשר עם כל המנשאים הגמישים, כמו לופי ובד ארוך, וגם עם מנשאי צד.
זה לא פתרון מושלם, אבל יעיל לכמה דקות שצריך כדי להכין אוכל.
עוד אפשרות - בני כמה הילדים הגדולים? יש מצב שאפשר ללמד אותם להכין סנדוויצים וחביתה, תלוי בגיל.

תפילה_לאם

קלופות מראש - לא מתקלקל ככה יותר?
לקלף ערב קודם ולאחסן במקרר נראה לי בסדר גמור. אפשר לבקש מאחד הילדים הגדולים יותר.

פשטידה מישהו צריך להכין...
בשנים האחרונות הפשטידות שלי הן בעיקר תערובת כלשהי של גבינת שמנת/ שמנת חמוצה/ שמנת מתוקה עם תבלינים והרבה ביצים כדי שזה יחזיק, והגיוון הוא במה שנבחש פנימה: בצל מטוגן, בטטה מרוככת וכד'.
כיוון שאתם במוד מינימום העשייה, אפשר לערבב פנימה פשוט אפונה/ תירס/ טונה = כל דבר שלא מצריך קילוף, קיצוץ וכו'. אצלנו יש חיבה עזה מצד חלק מהילדים לפשטידת גבינה, כלומר ללא שום תוספת.
כתבת שאת לא אוכלת מוצרי חלב, אבל אולי מוצרי חלב שמנים הם כן בסדר.
והייתי מנסה לבחוש שקדייה עם 4 ביצים (בהתבסס על מתכון לחם שקדייה ש{{}}קול פעמונים שיתפה בו פעם) ואז את התוספת שתבחרי. התערובת סמיכה ודביקה אבל נותנת תוצאה מוצלחת בתבנית אינגלישקייק.
שוב, אולי אפשר לשתף ילדים בהכנה.

תפילה_לאם

שקדייה עם 4 ביצים.
במתכון המקורי גם מעט אב' סודה לשתייה. לא יודעת אם חייבים בפשטידה.

איפה את גרה?

ניחוח אדמה אחרי הגשם

מצטרפת להצעות לנסות עם מנשא
וכן, לאכול / להכין מהר גם אם הוא בוכה ... לא כיף בכלל לאף אחד, אבל באמת נשמע שחשוב מאד שתאכלי...
אני זוכרת שלפעמים אכלתי במהירות שיא תוך כדי שהתינוק בכה וזה הרגיש לא נכון ולא מוסיף לתיאבון כמובן... אבל אח"כ היה לי יותר כח וסבלנות לטפל בו.

רעיונות לאוכל מהיר -
גרגרי חומוס מקופסת שימורים - לחמם במיקרו עם קצת תבלינים (כורכום, פלפל שחור) ואז לנשנש עם יד אחת
עלי גפן ממולאים (יש שימורים נחמדים... )
לקנות עוד אוכל מוכן
להזמין אוכל
להכין בבוקר או בערב מראש, סנדוויצ'ים מלחם איכותי עם חומוס /טונה/סרדינים/חמאת בוטנים/טופו וקצת ירק בפנים (חסה, פטרוזיליה, מלפפון)
קוואקר ללא בישול - קערית עם קוואקר רגיל, לשפוך מעל מים רותחים מהקומקום שיכסו בקושי, לערבב, לכסות בצלחת, לחכות כמה דקות. להוסיף טחינה/שקדייה ואיזה פרי או קצת דבש להמתקה

מבינה ומזדהה מאד ומאחלת ימים רגועים ומזינים @}

מוסיפה גם שלפעמים הכי קשה זה לשמור על נחישות לדאוג לעצמך. כי זה פשוט ללכת נגד הזרם כל הזמן, ועוד עם העייפות של הטיפול בתינוק. זה קושי שלי היה קל יותר להתמודד איתו כשהבנתי מהו, אולי זה ידבר גם אלייך.

וברמה הפרקטית... מה הילדים האחרים אוכלים? אפשר שמי שדואג להם לאוכל יכין גם לך?

בעיקרון את צודקת. רק שזה כל כך קשה הבכי הזה.

פלונית - מבינה אותך מאוד מאוד. אני מתחמשת בחטיפי תמרים אורגניים ליד המיטה. מעבר לזה - פושטת על כל מה שנראה לי מספיק לא רעיל, לרוב בחנות הטבע החביבה עלי. גם חטיפי, נו, הדבר הזה משקדים וסוכר טוב מבחינתי. מכינה לעצמי דייסות (אורז, כוסמת, שיבולת שועל). שתי הראשונות מחייבות 30 שניות הכנה - לזרוק לסיר ולכסות בחלב (אפשר גם חלב שיבולת שועל), ולערבב אפשר גם עם תינוק בידיים (לפעמים הסיר אכן נשרף. נו שוין). דייסת שיבולת שועל אני מכינה במיקרו, ומוסיפה פירות יבשים ושקדים. בימים שאני יוצאת עם התינוק מהבית - קונה משהו בחוץ, גם אם זה סנדוויץ'. אם לא מצליחה לישון - יכולה להוציא את עצמי לארוחת בוקר נחמדה עם חברה (והיא גם מחזיקה את הקטן על הידיים ומאפשרת לי לאכול בשתי ידיים בו זמנית - תענוג)
מעבר לזה - קונה אוכל מוכן (לא קפוא, כן? אוכל שמכינים בסירים גדולים בקייטרינג במורד הרחוב). קונה אוכל חצי מוכן בשופרסל - יש להם כל מיני מרקים, קוסקוסים ודומיהם שעושה רושם שלא מכילים כל מיני איכסה.
אם כל אלו לא קיימים בסביבה הקרובה - הייתי שוקלת להשקיע אוכל במישהי שתבוא לבשל. היא גם יכולה לארח חברה ולהוות מבוגר שנחמד לדבר איתו. בזמנו, ביררתי דרך "בנק הזמן" המקומי והיתה מישהי שהסכימה לבשל אם אביא לה את המצרכים - אולי גם זו אופציה?
ולפעמים - גם אני רעבה, לפחות קצת, ולרוב כל מה שמתחשק לי זה סיר מרק עוף, קציצות דגים וסופריטו - ומן הסתם לא תמיד יש (שולחת חיבוק ניחומי צרת רבים)

אני מרגישה צורך בחלבונים. הגוף שלי ממש אומר לי את זה כשאני רעבה. אז ארוחות של רק פחמימות כמו שיבולת שועל או סנדוויץ או קוסקוס (קוסקוס ריק ככה בלי משהו איתו אני גם לא מסוגלת לאכול) לא הולכות טוב. גם את זה צריך להכין, זה לא זמין זמין במיידי (כמו עוגיות למשל. שהטעימות שבהן הן תמיד חלביות שזה אני לא אוכלת). אז אני פשוט לא אשקיע שום מאמץ בלהכין משהו שממש לא עונה אצלי לא על הרעב ולא על הטעם (לא אוהבת).
אם יש פסטה במקרר אני אולי אוכל אותה עם רוטב מוכן כזה בלי יותר מדי חומרים. זה כן.
יכולה לבקש מבעלי שיביא לי אוכל מוכן לפעמים. הביא לי שווארמה יום אחד למשל. לא אידיאלים אלה, מה לעשות. קודם אכלתי במבה-לא אידיאלי בכלל.

מה הילדים האחרים אוכלים? אפשר שמי שדואג להם לאוכל יכין גם לך?
לא אוכלים טוב בכלל. יותר זבל בימינו אלה (כי מי שמכין להם לא כל כך בעניין של מזון בריא), וגם זבל בכללי בדרך כלל לצערי (גם הם עצמם לא בעניין של מזון בריא). אוכלים הרבה חלבי. בעיקרון אבא דואג (חוץ מהאוכל של סבתא, אם הם מסכימים לאכול ממנו איתי). מכין להם סנדוויצים לארוחת עשר ומכין משהו פשוט לארוחת ערב. אז אני יכולה לאכול פיתה עם חומוס קנוי אבל לא אוהבת את זה בכלל, וחלבי אני לא אוכלת. אם הוא מכין חביתה במקרה, אז הוא יכין גם לי בערב. (גם הוא עצמו אין לו שניה זמן בין העבודה, לילדים, לעבודות הבית. אז גם הוא יאכל פיתה עם חומוס או סלטים קנויים אחרים. אני לא מסוגלת את זה).

גיליתי שאפשר להכין חביתה גם בתנור. חביתה גדולה מכמה ביצים כשהשמן בתוך הבלילה כבר. לשפוך על תבנית. נחמד. אם אני מצליחה להכין את זה (שתי ידים פנויות לשני רגעים כדי לשבור ביצים. השאר אפשרי ביד אחת.). לא כמו טיגון אבל אכיל ונותן לי חלבונים שאני ממש מרגישה צריכה.
ואז לאכול תוך כדי הנקה, זה כבר הנוהל בכל מקרה.
תמרים אבקש שיקנו לי, באמת עם אגוזים זה טעים.

יש מנשאים שאפשר ללבוש מראש, ואז כשהוא נרדם, או תוך כדי הנקה, לקום איתו לחמש דקות, להכין אוכל זריז ולחזור לשבת.
לפעמים זה עובד אם הוא נרדם. אם... לרוב הוא פשוט נרדם בהנקה ומתעורר זמן קצר אחר כך, והשינות שלו הם תוך כדי הנקה. צריך פטמה בפה כל הזמן כמעט. לא מסוגלת להניק במנשא בלי לאחוז בו ביד אחת לפחות. אבל אולי יד אחת תספיק - אנסה.

כתבת שאת לא אוכלת מוצרי חלב, אבל אולי מוצרי חלב שמנים הם כן בסדר.
עושה ניסיון בלי. כבר עבר שבוע ללא תוצאות מרשימות. הבכי עוד כאן. לא רואה רגיעה. אז בטח אחזור כן לאכול. למרות שגם ככה לא אכלתי הרבה מוצרי חלב. בעיקר חמאה אכלתי, לפעמים יוגורט.

ביצים. לקלף ערב קודם ולאחסן במקרר נראה לי בסדר גמור.
דוקא הערב יותר גרוע מהבוקר מבחינת בכי. זה לא שאז הוא ישן. אבל אולי אפשר תוך כדי הנקה ליד שולחן, אז הידים יכולות להיות לקצת זמן פנויות.
מהגדולים אני לא רוצה לבקש כלום. גם ככה קשה פה. גם ככה כולם מרגישים שהם עושים מעבר ליכולתם (כן, גם הדברים הקטנים שאני מבקשת, נראים להם המון עבודה ואחריות כבדה לגילם. כן, גם להכין לעצמם אוכל, למרות שלפעמים עושים את זה ועשו את זה כבר קודם. במרמור)

לכולם כבר קשה. כולם פה שונאים את הצרחות האלה ועצבניים. כולם כבר צורחים בעצמם (אבא אמא וילדים). לא נעים בבית. קשה כל זה.

הנקה זה הדרך היחידה להרגיע כשצורח. השאלה אם זה טוב לו כל כך הרבה? אולי זה לא טוב? הוא ממש כל הזמן יונק. עובר מצד לצד כמה פעמים לפעמים. בעיקר אחהצ,ערב.
לא תמיד הוא מרגיש לי אוכל בכלל, סתם תופס את הפטמה.

במרמור
לא נורא. מותר להם להתמרמר. לגיטימי. שיעשו במרמור.

כולם פה שונאים את הצרחות האלה ועצבניים. כולם כבר צורחים בעצמם (אבא אמא וילדים). לא נעים בבית. קשה כל זה.
כן, עצבנות של תינוק גוררת עצבנות כללית בבית. גם אצלנו זה ככה כשהקטן בוכה. זה תמיד גורם לי לחשוב על הפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם..." אנחנו פשוט מראה אנושית, השתקפות של הרגשות הקשים של התינוק

השאלה אם זה טוב לו כל כך הרבה?{{}}
אני בטוחה שזה ממש ממש טוב לו, ושזה מה שמציל אותו - שיש לו חלקת גן עדן אחת, פינה אחת להתנחם בה בכל הקשיים שעוברים עליו ועל כולכם.
את ממש ממש עושה לו טוב.

לא תמיד הוא מרגיש לי אוכל בכלל, סתם תופס את הפטמה
אין בעיה עם זה. השהות על השד מספקת עוד מגוון של צרכים - פיזיים, רגשיים, תחושתיים, התפתחותיים... זה מיטיב איתו @}

אתמול הייתי בחברת כמה אמהות, והקטן התחיל מפגן גזים וכאבי בטן - התעורר משינה בכגלה והתחיל להתפתל ולבכות, רואים שכואב לו. אז דבר ראשון, לדעתי תפסתי את החשוד המיידי - אכלתי פירה שהיה בו חלב פרה. נעשה שבוע מוקפד בלי מוצרי חלב פרה בכלל ונראה מה התוצאה (אני כן צורכת מעט חלב עיזים או יוגורט עיזים). דבר שני, אחת האמהות הציעה שהיא תיקח אותו בידיים - ובאמת, תוך דקה שתיים הוא נרגע.
יש לך אפשרות להזמין אוכל מוכן?
יש לך אפשרות לשלם למישהי שתבוא להחזיק אותו לשעה או שעתיים ביום על הידיים?
אני לא בקיאה בשיטות, אבל אולי לנסות אייפק כדי להבין אם משהו מציק לו בבטן, או אוסטיאופטיה במקרה של ריפלוקס? (אצלי היו שתי מטפלות אוסטיאופטיות במקרה אחר, לפני שלושה שבועות בערך, כשהקטן התחיל להראות סימני חוסר נוחות ושהבטן מציקה. באו לטפל בי בכלל, אבל יצא שתוך כמה דקות הוא נרדם שבע רצון על הכתף של אחת מהן, אחרי שהיא עשתה לו עיסוי כלשהו לבטן. נתן הדרן של פלוצים ונרגע...)

תודה דפנה
עוזר מה שאת אומרת
מעודד. כי אני מרגישה נורא רע עם עצמי בתוך כל זה

_ש לך אפשרות להזמין אוכל מוכן?
יש לך אפשרות לשלם למישהי שתבוא להחזיק אותו לשעה או שעתיים ביום על הידיים?_
אוכל מוכן אפשר. לא אידיאלי אבל זה מה יש לפעמים
אבקש יותר מבעלי
שמישהי תחזיק את התינוק אין טעם. זה לא עוזר להחזיק אותו. הוא עדיין צורח. אם הוא היה רגוע אבל בידים זה היה מצב טוב מאוד. רק כשהוא יונק הוא רגוע. או כשהוא ישן איתי צמוד אליי. או ישן עליי קצת אחרי הנקה. לפעמים במנשא. אבל כל זה-רק עליי. גם אבא מנסה ולא מצליח להרגיע אותו. אפילו אם הוא רדום או רגוע ואני מעבירה לו אותו מהר מאוד הוא מתחיל לבכות.

ני לא בקיאה בשיטות, אבל אולי לנסות אייפק כדי להבין אם משהו מציק לו בבטן, או אוסטיאופטיה
אנחנו מנסים. נראה אם יעזור. בינתים עוד לא.
גם היינו אצל הרופא לשלול משהו פיזי. הוא רק הרגיש שהבטן שלו רוחשת,לא יותר מזה.

אני מנסה להוריד מוצרי חלב, בינתיים זה לא עוזר. עוד אפשרות שאני זוכרת זה גלוטן, אבל זה מסובך לי יותר. במיוחד אם מכינים או קונים לי אוכל. זה מצמצם דרסטית את האפשרויות. וגם ככה אני רעבה. אז צריכה לחשוב לוגיסטית על זה.

ניסיתי לעשות לו עיסוי. ממש בקטנה, הוא התעצבן ובכה.
חשבתי אולי לנסות פשפושים, אולי זה מציק לו (לפעמים הוא נרגע כשמורידים לו חיתול) אבל קראתי וראיתי שזה נורא אינטנסיבי ואני פשוט לא אעמוד בזה. גם טכנית לא יודעת איך לעשות את זה עם בן. אין לנו אמבטיה, והכיור במקלחת הוא קטן, וחורף, הוא לבוש כמה שכבות.

אני מרגישה צורך בחלבונים.
הפיתרון האולטימטיבי בשבילי- סטייק.
קונים מהקצב אנטריקוט פרוס דק. מבקשים שיארוז כל חתיכה במגשית נפרדת. מקפיאים.
מפשירים אחד כל בוקר על השיש/ערב לפני במקרר.
3 דקות מכל צד על מחבת נירוסטה שחומם מראש. ממליחים כשזה על המחבת.
אוכלים לצד ירקות חיים ממה שיש.
מעולה. משביע ונותן כוח לכל היום. ממלא את מאגרי הברזל.
כשגיליתי כמה זה טוב אכלתי ככה חודשים יום אחרי יום.

לנו עזר לעשות קקי בכיור - כשאת מחליפה חיתול או כשמרגישה שמשהו מציק ולא משתחרר, מפשיטים חלק תחתון ומעמידים מול הכיור. התנוחה - הגב שלו צמוד לבטן שלך, אוחזים מתחת לירכיים ואפשר גם לקפל אותן בעדינות לכיוון הבטן (כמו שמחזיקים ילדה קטנה לפיפי). מחכים קצת והקקי יוצא, ואז גם אפשר לסיים בשטיפונת של הטוסיק בכיור. אין מה לחשוש מהשפרצות ולכלוך כי זה נשטף בקלות במים. שווה לנסות, לנו זה ממש עזר לכאבי בטן.
בסוף התהליך מחזירים חיתול ומלבישים. אפשר להתייחס לזה כמו אל החלפת חיתול עם הזדמנות לעשות קקי באמצע ההחלפה. זה לא צריך להיות עם שום התחייבות או אינטנסיביות

אם את אוכלת אורז, ניסית להוריד אותו לגמרי?
אצלי זה פתר כמו קסם את בעיית הגזים.
ושולחת לך אמפטיה מלוא החופן. נורא קשה ככה.

מצטרפת לדפנה ואף מקצינה את המסר - תעבידי את הילדים בפרך. זו המשפחה וזה מה שיש. כולם נרתמים. כולם משתתפים. יש פה אמא וילד במצוקה וכל מי שפנוי - עוזר. למה? כי ככה זה אמור להיות במשפחה. עם טרוניה או בלי טרוניה, עם מרמור או בלעדיו, פשוט ללמוד לבקש עזרה בלי להתנצל. כי את צריכה באמת והם יכולים אז ככה זה.
כל דבר שהם יכולים לעשות, בשביל עצמם או בשביל אחים אחרים או בשבילך - הם צריכים לעשות. גם אם הם עושים קצת עקום זה עדיין משהו אחד פחות בשבילך.

ואם טרם עשית - תורידי סטנדרטים מהכל. פחות סידורים ופחות ניקיונות ופחות כל דבר שאפשר ממנו פחות ועדיין השמים לא נופלים.

חיבוק חם

זו המשפחה וזה מה שיש. כולם נרתמים. כולם משתתפים.
מסכימה מאוד עם צילי.
(אוסיף רק שאני לא מאמינה שגם יישום כל מה שאת מצליחה לדמיין יהיה אפילו קרוב לבאמת עבודת פרך. פעם, לא כזה מזמן, ילדים היו אשכרה תורמים לכלכלת הבית מגיל די צעיר. אמא שלי הייתה נוסעת אחרי בית הספר עם שאר המשפחה לחלקה החקלאית שלהם ומשתתפת בעבודה העונתית. ושאני חושבת שלהאמין להרגשה שלהם שדורשמים מהם מעבר ליכולתם זה לא יפה ומזלזל כלפי הילדים. אבל זה לגמרי עניין שלי)

חלבונים - אולי חמאת בוטנים? אפשר בכפית או בפיתה או על פירות. אני אוהבת על בננה.
ו-וואו, נשמע קשה מאוד. לכולם. ואת גם בתוך זה ללא הפוגות אז בכלל.
מקווה מאוד שמה שמציק לקטנטן ייפתר או ישתפר במהרה... ועד אז גם אני בדעה שכל האמצעים כשרים כדי לעבור את התקופה הזו.

בן כמה הוא?
מצטערת אם אני אומרת משהו שיזעזע כאן מישהי ולא ממש באופן טבעי - אבל אם הוא כבר בן יותר משבועיים שלושה ויונק יפה בלי בעיות, למה לא לתת לו מוצץ מדי פעם? ההמלצה הרשמית היא לא לתת לפני גיל חודש כדי לא לפגוע בהנקה, אבל אני נתתי קצת לפני כשממש היה קשה להרגיע אחרת ולא יכולתי להניק באותו רגע וזה לא פגם בכלום. הוא הבדיל יפה בין מוצץ לפטמה. תינוקות קטנים כל כך פשוט רוצים כל הזמן למצוץ משהו להרגעה ומוצץ יכול מאוד לעזור ולתת לך כמה רגעים להתאוורר ולאכול. זה קשה להשאיר אותו מחובר לפטמה ממש בלי הפסקה. מאז שהבן שלי גדל קצת אני גם לפעמים מחבקת אותו אלי עם מוצץ כשברור לי שהוא צריך את החיבוק והמציצה ולא את החלב באותו רגע וזה ממש מרגיע אותו, לרוב נרדם ככה בשניות. זה גם עוזר לי לפעמים כי אחרי הנקה אם הוא נרדם אני צריכה לעשות לו גרעפס וככה אין צורך, פשוט משאירה אותו לישון לידי.

תשמעי, התיאור שלך ממש מזכיר ריפלוקס. אם הוא פולט הרבה (נדמה לי שכתבת שכן) אז יש סיכוי ממש גבוה שזה זה. אני ממליצה לך להתייעץ עם יועצת הנקה - ריפלוקס הרבה פעמים הלך יד ביד עם עודף חלב, ואפשר לפתור את זה ממש בקלות. חבל שתסבלו כולכם.
ולגבי המירמור של הילדים - נראה לי שעדיף לנסות לא להיבהל מזה. זה תקופה קצרה בסך הכל, וגם להם יהיה טוב יותר להיות עצמאיים.

וגם להם יהיה טוב יותר להיות עצמאיים.
לדעתי, יהיה להם טוב להיות אנשים שכשמישהו לידם נמצא במצוקה, הם חושבים על איך לעזור לו ולא על איך הם סובלים מזה שהוא סובל. ילדים לאו דווקא ישר נותלדים מתחשבים ואמפתיים. עכשיו זה הזמן ללמד אותם.

לדעתי, יהיה להם טוב להיות אנשים שכשמישהו לידם נמצא במצוקה, הם חושבים על איך לעזור לו ולא על איך הם סובלים מזה שהוא סובל. ילדים לאו דווקא ישר נותלדים מתחשבים ואמפתיים. עכשיו זה הזמן ללמד אותם
זו בהחלט נקודה למחשבה. תודה

אם הוא פולט הרבה (נדמה לי שכתבת שכן) אז יש סיכוי ממש גבוה שזה זה.
הוא לא פולט הרבה. סתם קצת כזה כמו כל תינוק רגיל. יש לי ילדה אחת שפלטה המון המון והיה לה ריפלוקס. אז יש לי איזה מקור להשוואה. היא באמת היתה ילדה שהיתה בידים כל הזמן. והיתה צריכה תנוחה זקופה. אבל כשהיתה בידים היא לא בכתה, זה הרגיע אותה. אותו זה לא מספיק מרגיע.

למה לא לתת לו מוצץ מדי פעם?
דוקא ניסיתי. אין לי התנגדות. ונתתי לגדולים. הוא פשוט לא מוכן לקחת

חלבונים - אולי חמאת בוטנים?
לא אוהבת. גם לא מרגיש לי מספיק כחלבון (מבחינת מה שהגוף משדר לי). כן אוכלת קצת אגוזים ושקדים.

אם את אוכלת אורז, ניסית להוריד אותו לגמרי?
האמת שדי מזמן לא אכלתי אורז. סתם במקרה. לא הרגשתי שינוי

תעבידי את הילדים בפרך. זו המשפחה וזה מה שיש. כולם נרתמים. כולם משתתפים. יש פה אמא וילד במצוקה וכל מי שפנוי - עוזר. למה? כי ככה זה אמור להיות במשפחה. עם טרוניה או בלי טרוניה, עם מרמור או בלעדיו, פשוט ללמוד לבקש עזרה בלי להתנצל. כי את צריכה באמת והם יכולים אז ככה זה.
תודה על הניעור הזה. זה ממש גורם לי לחשוב. ואת צודקת.
פשוט יש פה כל מיני ניואנסים ולכן קשה לי. של איזה ילד עושה יותר ואיזה פחות, וממי תמיד מבקשים ומבצע ומי צריך ממש להכריח אותו, והתלונות על חוסר שיוויון. וסתם ככה קנאה בין אחים (נורא שונים זה מזה באופי ויש על זה קנאה) כמובן גם הגיל משפיע מבחינת מי מקנא במי. ולמי אמא נותנת יותר תשומת לב.
דברים מהעבר כמובן, עוד לפני הלידה. אבל הכל מתנקז פה. וזו תחושת המרמור שקשה לי איתה, זו שקשורה בקנאה, המוצדקת או לא. סתם מרמור אין לי בעיה איתו. רק המצפון הזה על חוסר השיוויון שגם אני לא יכולה לו.

לעשות קקי בכיור - כשאת מחליפה חיתול או כשמרגישה שמשהו מציק ולא משתחרר, מפשיטים חלק תחתון ומעמידים מול הכיור. התנוחה - הגב שלו צמוד לבטן שלך.
אבל מה עושים עם הפיפי? הוא פשוט ישתין בקשת על כל מברשות השיניים. ואין מצב שאני מפנה אותן משם,אין לי לאן.

אם טרם עשית - תורידי סטנדרטים מהכל.
אין לאן להוריד סטנדרטים. אני פשוט לא עושה כלום. אני לא מנקה, לא שוטפת כלים, לא מכבסת. בעלי עושה הכל (ואמרתי גם לו להוריד סטנדרטים כדי שלא יקרוס לי, כי תכלס הוא עושה הכל). כמעט לא מבשלת. רק נמצאת עם התינוק והילדים, וגם זה קשה לי מאוד.

הפיתרון האולטימטיבי בשבילי- סטייק.
זה רעיון. בתקווה שיהיו לי אפילו 6 דקות לעמוד ליד מחבת... לא תמיד יש לי. אפילו חביתה לא מצליחה.
צריכה משהו לשים בתנור, אפילו אם יהיה מוכן אחרי שעה, העבודה שלי כאן לא רבה.
אולי צריכה לחפש קציצות קנויות לא עשויות, או משהו כזה. בתקווה שיש בלי רעלים. אם מישהי מכירה חברה שיש לה כזה אוכל מוכן רק לא מבושל לקניה בסופר,אשמח.

וגם רמת הצפיה בסרטים והמשחק במחשב עלתה ומרקיעה שחקים. כי אני פשוט לא יכולה להתייחס אליהם מרוב צרחות. ואין לי כוח למריבות (הרבות מאוד) שלהם.
וגם עם זה קשה לי כי מרגישה שזה לא עושה להם טוב. כשהכל ירגע הם ממש יצטרכו גמילה מזה.

הגעתי למסקנה שכן הבקרים טובים יותר. לפעמים אפשר אפילו להניח אותו לזמן קצר. כמו היום. לא היו צרחות. ונראה לי שזה תלוי בכמה ישנתי איתו. כי כשאני ישנה איתו הוא ישן הכי חזק וטוב. יותר מאשר בידים.
לדעתי היו בלילה איזה 4 שעות שהוא ישן רצוף בלי להתעורר לינוק. (צמוד צמוד אליי כמובן).
מה שאומר שאני צריכה לישון הרבה הרבה

כי אם אני קמה,הוא קם. ואם לא הלכתי לישון,גם הוא לא ילך לישון.

תחושת המרמור שקשה לי איתה, זו שקשורה בקנאה, המוצדקת או לא.
מבינה ללבך, אבל זה לא מקדם אותך ואת צריכה עזרה ותמיכה עכשיו ולא אחרי שכל העניינים האלה ייפתרו.
הנה לך הצעה מהפכנית.
אוספים את כל באי הבית. אומרים להם במילים פשוטות - אמא קורסת ואבא מחזיק אותה ואת הבית כמיטב יכולתו אבל זה לא מספיק. אמא חייבת עזרה ותמיכה.
נותנים הכרה בקשיים - אני מבינה שיש לנו בבית כל מיני עניינים של קנאה ומתיחות בין אחים ואולי גם מולי כאמא וזו אולי אחת הסיבות שלי קשה לבקש מכם דברים ולכם אולי קשה להתגייס למה שאני מבקשת.
הכרה בחלקך בכל זה - אני יודעת שיש לי חלק בכל זה ואני מצטערת גם בלי קשר למצבי על זה שכולנו בשלולית הלא נעימה הזו לפעמים.
מבהירים את המציאות - לצערי לא נוכל לחכות עד שזה ייפתר כדי שאני אקבל תמיכה. אנחנו חייבים לתקופה הקרובה לשים מאחורינו את כל הקשיים האלה ולפתוח דף חדש שבו כל מי שפנוי מתגייס לעזור לי כשאני צריכה, ואפילו עושה בעצמו בלי שאני אבקש אם הצורך ברור.
אני מקווה שאתם מבינים כמה המצב קשה/חמור/קיצוני ושפשוט אין ברירה ועכשיו רק אומרים כן ועושים מה שצריך. זה מצב חירום משפחתי. אבא ואני חייבים את התמיכה שלכם בלי שום עניינים ושום חיכוכים ושום מריבות משום סוג שהוא. נטפל בכל אלה, אם הן עוד תהייה ונרצה, אחרי שמצב החירום יסתדר. תודה!

שימי לב שזו הודעה ולא בקשה או שאלה או דיון. אפשר ונחמד לנהל על זה שיחה כשהנאום מסתיים אבל המסר הכללי הוא שאין אפשרות אחרת בעצם. זה פשוט מה שיהיה.

הערת הבהרה - זה מה שאני הייתי עושה אבל אנחנו לא אותה אישה. זה לא נועד כדי להכניס לפה שלך מילים של אישה אחרת אלא כדי לעורר בך השראה לאפשרות שאולי נראית לך רחוקה, כדי שתוכלי להתחיל לגלגל בראש את המילים שאת רוצה ויכולה להגיד.

אבל מה עושים עם הפיפי?

אני הייתי פשוט עוצרת את הקשת של הפיפי עם היד שלי ממרחק של כמה סמטימטרים מהגוף שלו. קצת קשה לי להסביר איך זה הסתדר יחד עם התנוחה של ההחזקה אבל זה עבד. יכול להיות שהחזקתי אותו עם יד אחת כשהאמה שלי מתחת לירכיים שלו ואז היתה לי יד נוספת פנויה יחסית.

דוקא ניסיתי. אין לי התנגדות. ונתתי לגדולים. הוא פשוט לא מוכן לקחת.

תמשיכי לנסות מדי פעם... אני מכירה ילדה שלא הסכימה עד גיל 5 חודשים ואז פתאום כן, זה משתנה מתינוק לתינוק.

_לעשות קקי בכיור - כשאת מחליפה חיתול או כשמרגישה שמשהו מציק ולא משתחרר, מפשיטים חלק תחתון ומעמידים מול הכיור. התנוחה - הגב שלו צמוד לבטן שלך.
אבל מה עושים עם הפיפי? הוא פשוט ישתין בקשת על כל מברשות השיניים. ואין מצב שאני מפנה אותן משם,אין לי לאן._
א. עם הזרת מורידים את הפין שלו ככה שאם הוא עושה פיפי זה מכוון ישר לתוך הכיור.
ב. בכל מצב שלא יכולתי להקפיד לכוון (למשל באמצע הלילה...) הייתי מפשפשת אותו מעל האמבטיה ולא מעל הכיור. אחר כך מעבירים שטיפה על הקיר והאמבטיה, אלה הפרשות של תינוק קטן יונק, לא בעיה. אם אין אמבטיה אלא מקלחת, זו גם אפשרות. אם יש לכם יציאה לגינה (אם אתם גרים בבית-קרקע) עוד יותר טוב, תרומה לאדמה ולצמחים.
ג. אפשר גם לקרוא לאחד הילדים לבוא מהר איתך "הצילו! קח רגע את מברשות השיניים שהוא לא יעשה עליהן פיפי עכשיו!" ולהחזיר אחרי שניקית.

[החתול שלי אוהב לשתות ישירות מהברז בכיור האמבטיה, כשהוא עומד על מכסה האסלה ונשען בכפותיו הקדמיות על הכיור. באופן קבוע צריך לסלק את מברשות השיניים ואת מגבת הידיים, אז התירגולת כבר משופשפת אצלי... אפילו אצלו - הוא מלכסן מבט למגבת הידיים כשהוא מחכה שאסלק אותה, לפני שהוא מתחיל לשתות (-: ]

הוא לא פולט הרבה. סתם קצת כזה כמו כל תינוק רגיל. יש לי ילדה אחת שפלטה המון המון והיה לה ריפלוקס. אז יש לי איזה מקור להשוואה. היא באמת היתה ילדה שהיתה בידים כל הזמן. והיתה צריכה תנוחה זקופה. אבל כשהיתה בידים היא לא בכתה, זה הרגיע אותה. אותו זה לא מספיק מרגיע.
לשלות ילדי היה ריפלוקס ואצל כל אחד זה היה אחרת. לא חייבים לפלוט הרבה, מספיק שהאוכל יעלה קצת בשביל שזה יעשה צרבת.
ילד אחד שלי פלט המון ונרגע בידיים. השני פלט פחות וסבל בכל צורה חוץ מבלילה. השלישית פלטה הרבה וסבלה בינוני.

את מוזמנת לקרוא על המסע שעברנו עם האמצעי בדף תינוק שבוכה כל הזמן.
נתנו לנו שם מלא עצות, יישמנו המון, כלום לא עזר. בסוף זה היה ריפלוקס, וטיפול תרופתי עזר. ממרומי שנות הורות אני יכולה להגיד שגם ניהול הנקה שונה עוזר.

תינוק שבוכה כל היום

יואב, בן שנה וקצת, ישן לידי ויונק כשבא לו.
ונמאס לי. הלך לי הגב מהביסלי גריל הלילי שלנו. מודה ומתוודה, ניסינו יעוץ שינה שכשל בעיקר כי האם לא הצליחה להתמיד ולשתף פעולה.

איך אני יכולה לשפר את איכות חיי בלי פעולה דרסטית ואגרסיבית?

ניסינו יעוץ שינה שכשל בעיקר כי האם
הלו, אל תאשימי את עצמך 0-: לדעתי צריך להוציא את השקר הזה שנקרא "ייעוץ שינה" אל מחוץ לחוק...

איך אני יכולה לשפר את איכות חיי
בשביל זה את צריכה לתת קצת יותר מידע.
הכיוון שלי, בתור אחת שבעדך ובעד התינוק שלך כאחת, הוא: איך לספק את צרכי התינוק תוך כדי שאת מספקת את הצרכים שלך?
אולי צריך לסדר בצורה טובה יותר את איזור השינה? אולי את צריכה תמיכה לגב עם כל מיני כריות? אולי חיזוק שרירי הליבה? דיקור סיני בשביל לשפר את איכות השינה שלך שתשני עמוק ותירדמי בקלות? אולי עזרה במשך היום שתקח אותו לטיול באוויר הצח כשאת ישנה שעה וחצי בלי שום הפרעה? רק כמה רעיונות פזורים...

ה מה שאני הייתי עושה אבל אנחנו לא אותה אישה. זה לא נועד כדי להכניס לפה שלך מילים של אישה אחרת אלא כדי לעורר בך השראה לאפשרות שאולי נראית לך רחוקה, כדי שתוכלי להתחיל לגלגל בראש את המילים שאת רוצה ויכולה להגיד.
אוקי. תודה. את בהחלט מעודדת אותי ומחזקת את העמידה שלי. צריכה לחשוב איך אני מוציאה את זה לפועל. ואם, ומה בדיוק להגיד.
כבר אתמול ושלשום לקחתי את הדברים והתחלתי לדרוש יותר. אני חושבת שיש מקומות שקל לי יותר לדרוש ומשם התחלתי. כשבעלי שטף את הבית דרשתי מהילדים לעזור לו עם כל הציוד שתמיד מזיזים ממקום למקום כדי לשטוף. ולדאוג לסדר בסיום השטיפה. ואתמול אחרי שבת כשהסלון היה הפוך,דרשתי שיסדרו, והייתי שם לתת הנחיות ברורות (כי 'לסדר' זה לא מספיק ברור. צריך מפורט יותר).
הוקל לי. במקום שישאר מבולגן,או שבעלי יסדר. או שאני עם תינוק אדחף אם הרגליים כמה דברים הצידה רק כדי שארגיש קצת סדר בעיניים, פתאום הסלון קיבל צורה בחזרה. ושמחתי. וגם אחרי השטיפה במקום שישאר בלאגן עד יום לאחר מכן,פתאום היה קצת מאורגן.

ואני,אחרי שגיליתי את עניין החביתה בתנור. ואפשר גם קצת קמח ואז זה פנקייק. ואפשר גם לילדים כך. פתאום הוקל לי שיש לי אופציה להכין לי ביצה מהירה בלי לעמוד ליד מחבת ולטגן.

ואני מתחזקת קצת ויכולה יותר ויותר זמן מנשא. משתפר..
תודה על החיזוקים. אהבתי את הגישה

א. עם הזרת מורידים את הפין שלו ככה שאם הוא עושה פיפי זה מכוון ישר לתוך הכיור.
נשמע אקרובטיקה. אנסה כשהוא מתעורר משינה בבוקר. או מתי שהוא נראה לי עצבני

לשלות ילדי היה ריפלוקס ואצל כל אחד זה היה אחרת. לא חייבים לפלוט הרבה, מספיק שהאוכל יעלה קצת בשביל שזה יעשה צרבת.
אקח את זה לתשומת לבי
בזמנו, עם הריפלוקס, בלה לצ'ה הציעו לי לתת לאכול רק צד אחד אבל להאכיל לעתים קרובות יותר כדי שיהיו ארוחות קטנות וצפופות.
האמת שגם איתו התחלתי עכשו לעשות את זה כי להרגשתי הוא צריך את השד כדי למצוץ ולהרדם פשוט אז לפעמים פשוט מחזירה לאותו צד שוב אחרי גרעפס. ממילא הוא ירצה שוב לינוק אחרי לא הרבה זמן, ואז אני נותנת צד שני. גם זוכרת שקראתי שהחלב השומני האחורי מרגיע גזים יותר מהחלב הקדמי. נראה אם יעזור

תינוק שבוכה כל היום
תודה אסתכל שם

שהחלב השומני האחורי מרגיע גזים יותר מהחלב הקדמי
כבר לא מדברים יותר על חלב אחורי או קדמי.
לגבי הנקה שוב ושוב מאותו צד: זהירות. זה נועד להקטין את כמויות החלב לאמא שמייצרת יותר מדי חלב, ולאמא שמייצרת כמויות נורמליות זה עלול לגרום להפחתת החלב. בעיקרון אם הוא ינק יפה מהצד הראשון, תעבירי לצד שני. תעשי ניסויים. אבל בעיקרון הסטנדרט הוא להניק משני הצדדים בכל הנקה, כדי שגם הוא יקבל מספיק חלב וגם את תייצרי מספיק חלב. הפסקה גדולה מדי בין ההנקות בכל צד משדרת לשד מסר להקטין את הייצור, וזה לא כדאי בהתחלה.
כדאי לעודד אותו לינוק הרבה מכל צד. יש טכניקת סחיטה על השד ששווה ללמוד, לא יודעת להסביר אותה בכתב אבל אולי אם תגיעי למפגש לה לצ'ה באיזורך אז המדריכה תדגים. בעיקרון זו מין לחיצה על השד כשאת מזהה שהיניקות שלו נעשו איטיות יותר, שמכניסה לו שפריץ לפה ומעודדת להמשיך לינוק. ככל שההנקה מתקדמת (אבל מהשניה הראשונה, זה לא מתחלק ל"קדמי" ו"אחורי" כמו שחשבו פעם) כך החלב יותר שומני ולכן כדאי לעודד כך.

ובעיקרון: להחזיק בתנוחות מאונכות, להצמיד את הבטן אלייך (תנוחת גרעפץ) אם זה עוזר, כי זה נותן לו תחושת חמימות, ולהניק לעתים קרובות.
גם עיסוי עדין של הבטן עם כיוון השעון מסביב לטבור וגם קיפול הרגליים לבטן (לא מייד אחרי ארוחה...) יכולים לעזור להוציא גזים.

יש טכניקת סחיטה על השד ששווה ללמוד,
כן. אני מכירה את הטכניקה. את מתכוונת לעשות את זה בגלל הגזים?

הפסקה גדולה מדי בין ההנקות בכל צד משדרת לשד מסר להקטין את הייצור,
אל דאגה, אין הפסקות גדולות בכלל. הוא יונק ממש צפוף. לפעמים כל חצי שעה, לפעמים כל שעה, גג כל שעתיים. ובסיטואציה שאני נותנת שוב צד ראשון, בטוח אחרי חצי שעה-שעה הכי הרבה, אני גם אתן את הצד השני (לא בכל ההנקות עושה כך שנותנת שוב צד ראשון, בעיקר כשנראה לי עצבני וההנקה לא נגמרת, ופולט קצת אז נראה לי שהוא כבר מלא)

הבנתי דבר נוסף
ככל שאני מתחזקת אני מבינה את זה פתאום
הייתי מאוד חלשה בהתחלה אז האפשרות היחידה שלי להרגיע היתה בהנקה. בקושי יכולתי לעמוד איתו, ולא לשים מנשא. עכשו כשהתחזקתי ואני מסוגלת להסתובב יותר, גיליתי שגם להסתובב איתו ולנדנד אותו כן לפעמים קצת עוזר במקרה שהבכי הוא עייפות כשהוא לא מצליח להרדם, אני פשוט לא הייתי מסוגלת לזה קודם.
רק למה אבא לא מצליח להרגיע אותו, זה אני לא מבינה. הוא הרי כבר מההתחלה היה יכול לעמוד ולהסתובב איתו.

היום אמנם היה בידים כל היום, אבל לא צרח כל כך. הקלה גדולה. בעיקר היו תלונות רגועות יותר, שנראה לי היו תלונות של עייפות, אבל כמעט ולא צרחות אימים.
את עניין העייפות אני לא קולטת. קשה לו כל כך להחזיק שינה. כל פעם מתעורר וצריך עזרה להרדם, הנקה או נדנוד וגם זה לא תמיד מצליח. (ואני מדברת על כך שהוא נשאר בידים, לא חלילה שהעזתי להניח אותו. הנחה גוררת התעוררות מידית באותה שניה)
עכשו הוא ישן בידים שלי עטוף בשמיכה. התעורר כמה פעמים והצלחתי להחזיר לישון כל פעם.

נשמע שיש שיפור הדרגתי אצל שניכם (-:
משהו קשה ומציק לו. מעניין מה זה. מצד שני, אולי לעולם לא נדע... העיקר שאת מגלה איך להרגיע אותו, זה באמת הכי חשוב. שהוא מבין שמנחמים אותו ועוזרים לו.

באמת יש תינוקות כאלה שנורא זקוקים לגוף וידיים בהתחלה. אצלי שניהם היו כאלה ושניהם ישנו עלינו בהתחלה, פשוט ככה. אני לא מכירה אופציה אחרת אבל אני יכולה לעודד אותך שזה משתפר ומאוד מהר.

רק למה אבא לא מצליח להרגיע אותו, זה אני לא מבינה.
ניחוש שלי - כי הוא מכיר אותך תשעה חודשים יותר מאת אבא, מזהה את חום הגוף, הנשימות, קצב פעימות הלב? 9 חודשים זה הרבה כשזה תינוק פעוט, אבל עם הזמן הפער הולך ומצטמצם (אם נותנים לאבא להשתתף).

ככל שההנקה מתקדמת (אבל מהשניה הראשונה, זה לא מתחלק ל"קדמי" ו"אחורי" כמו שחשבו פעם) כך החלב יותר שומני.
בעצם זה לא ממש משנה מבחינת מה שאני מתכוונת. אם החלב השומני טוב יותר לבטן שלו מבחינת הגזים, אז זה אמור לעזור קצת,לא? בטח כשהוא יונק כל כך צפוף, כשאין לי מושג למה הוא רוצה לינוק. הוא רוצה לינוק בגלל מלא סיבות:כי הוא רעב, כי הוא רוצה לישון וזה עוזר לו, כי הוא צריך קקי וזה עוזר לו להוציא, אז גם בשביל כאבי בטן (אני ממש מרגישה את הגזים זזים לו בבטן-ובאמת לפעמים כשאני מקרבת רגליים לבטן הם יוצאים,לא תמיד זה עוזר)

שמע שיש שיפור הדרגתי אצל שניכם.
אצלי כבר ממש השתפר. משמעותית. אצלו יותר איטי, אבל מרגישה שהוא גדל ולומד. שפתאום יש הבנה קצרה, למשל כשאני מניחה אותו בתנוחת ההנקה הוא כבר מפסיק לבכות נרגע ומבין ומצפה. והוא כבר מקשיב קצת, עוקב עם העיניים, מסתכל על האחים שלו כשהם מדברים איתו או שרים לו. מצליח טיפה למתוח את הגבול לפני שהוא צורח. כבר פחות מאפס למאה.

באמת יש תינוקות כאלה שנורא זקוקים לגוף וידיים בהתחלה.
כן. האמת שכולם היו אצלי כאלה באיזשהו שלב, גם אם בהתחלה כן ישנו טוב והיו נינוחים בלעדיי,אחר כך כשגדלו קצת זה הגיע -שהיו צריכים חום גוף ומגע כדי להרדם. אצלו פשוט מרגיש לי קיצוני שהוא בוכה ככה. לדעתי דוקא כשהוא יצטרך פחות שינה יהיה קל יותר, כי העולם סביבו די מעניין עם האחים והבית סביבו. לא ישעמם לו. ואני לא אצטרך לנסות להרדים כל הזמן.

כי הוא מכיר אותך תשעה חודשים יותר מאת אבא, מזהה את חום הגוף, הנשימות, קצב פעימות הלב
כן. גם בעלי אומר שהוא לא מכיר אותו בכלל. מבחינתו הוא לא עושה כלום חוץ מלבכות. אולי גם בגלל זה. הוא לא רואה עדיין שהוא כדור של מתיקות.

_בזמנו, עם הריפלוקס, בלה לצ'ה הציעו לי לתת לאכול רק צד אחד אבל להאכיל לעתים קרובות יותר כדי שיהיו ארוחות קטנות וצפופות.
האמת שגם איתו התחלתי עכשו לעשות את זה כי להרגשתי הוא צריך את השד כדי למצוץ ולהרדם פשוט אז לפעמים פשוט מחזירה לאותו צד שוב אחרי גרעפס. ממילא הוא ירצה שוב לינוק אחרי לא הרבה זמן, ואז אני נותנת צד שני. גם זוכרת שקראתי שהחלב השומני האחורי מרגיע גזים יותר מהחלב הקדמי. נראה אם יעזור_
כן, זו בדיוק הדרך.

אל דאגה, אין הפסקות גדולות בכלל. הוא יונק ממש צפוף. לפעמים כל חצי שעה, לפעמים כל שעה, גג כל שעתיים. ובסיטואציה שאני נותנת שוב צד ראשון, בטוח אחרי חצי שעה-שעה הכי הרבה, אני גם אתן את הצד השני (לא בכל ההנקות עושה כך שנותנת שוב צד ראשון, בעיקר כשנראה לי עצבני וההנקה לא נגמרת, ופולט קצת אז נראה לי שהוא כבר מלא)
את יכולה גם לרווח. מהנסיון שלי, אם מניקות הרבה, אז אין ירידה בכמויות. אני חושבת שהקטע עם שני צדדים חשוב יותר כשמניקות לא לפי דרישה. כמובן שאם את רואה שהוא רעב אז לתת צד שני. זה ממש עניין של תחושה מה נכון.
אני גם חושבת, שהרבה ממקרי הריפלוקס קורים בגלל עודף חלב. אבל שוב, זה מנסיון של אמהות שראיתי ולא בדקתי בצורה מעמיקה.

רפלוקס לא קשור לכמויות החלב. זו חולשה של השוער של הקיבה, ככה שמה שנכנס לפעמים גם עולה למעלה. כשהתינוק מתחזק גם השוער מתחזק ואז הופך לשסתום חד כיווני בעיקרון (בהקאה גם אצלנו מה שאמור להישאר למטה, עולה למעלה).

אם ריפלוקס מאובחן לפי אי שקט וריבוי פליטות, ואלו גם סימפטומים של עודף חלב (או רפלקס שחרור חזק מאוד) כנראה שהרבה מקרים של עודף חלב פשוט מקבלים את הכותרת של ריפלוקס.

כבר אתמול ושלשום לקחתי את הדברים והתחלתי לדרוש יותר
שמחה שאת מתחזקת ושהדברים שלי עזרו.
מציעה לך הצעה נוספת שקשורה במסגור מחשבתי שמשפיע על כל הפעולות שלנו - במקום לחשוב על דרישה חשבי על עזרה.
לדעתי, ובחוויה שלי, דרישה היא יותר קשה מבקשת עזרה. היא מרגישה כמו כפייה לא נעימה. לבקש עזרה זה להגיד - קשה לי, אני צריכה.
יש הרבה נשים שדווקא בקשת עזרה יותר קשה להן מדרישה.

אז תבדקי איך כל אחד מהם מרגיש לך. מאחורי מי מהם את יכולה לעמוד בגב יותר זקוף.
אם זו הדרישה - לכי על זה בדיוק כמו שעשית עד כה. מה שחשוב כרגע הוא מה שעובד.
אם זו במקרה בקשה עזרה - נסי לבדוק מה קורה לך כשאת מבקשת עזרה במקום לדרוש. אולי גם לך במקרה זה יותר נעים וככה הבקשה תהיה יותר נעימה והכל יתנהל בצורה חלקה יותר.

כשאת מבקשת עזרה במקום לדרוש.
השאלה אם זו באמת בקשה - אפשר לענות לה לא. ומה קורה אם באמת עונים. אני אישית מאוד מאוד לא אוהבת "בקשות" עזרה שהן בעצם דרישות. אני מרגישה שהן מניפולטיביות ומתנגדת להן יותר משאני מתנגדת לדרישות אמיתיות או לבקשות אמיתיות.
אני גם תוהה מה קורה אם בני הבית מסרבים לבקשות עזרה. זה מצב משובש לדעתי, אבל זה יכול לקרות. ובמקרה כזה דרישות יכולות להיות שלב מעבר מוצלח.

אישה במסע, מסכימה מאוד עם כל מה שכתבת.
אלו מצבים קצת מורכבים, קצת עדינים, ושונים מאוד לאדם לאדם.
כתבתי את זה בעיקר כדי לשים כאן עוד אופציה, למי שזה מתאים לה ויכולה בקלות להמיר דרישה שמגיעה מפחד (שלא יעזרו לה) בבקשת עזרה אמיתית. אני ערה לגמרי לכך, וגם כתבתי, שיכול להיות שהמקרה הנדון פה בכלל לא רלבנטי לדיון הזה.

וזה הציף לי למחשבה עוד נקודה שיש כל מיני סוגי דרישות. לפעמים, מהפחד שהדרישה שלנו לא תיענה, לצד הצורך הדחוף שלנו שהיא כן תיענה, אנחנו דורשים חזק מדי על ההתחלה. אפשר לשים לב גם לזה.

אחרון ודי להפעם - יש גם בקשות עזרה שהן על גבול הדרישה ונשמעות בערך כך - אהוב, אני זקוקה לעזרה שלך עכשיו. המילה עזרה נמצאת שן, אב הטון תקיף, קצת דחוף, וזו בעצם דרישה. זה מנוסח כך בכוונה כי לאנשים לרוב נעים לעזור וזה נותן להם תחושת סיפוק מוצדקת. כך שיש הרבה דברים שהם קצת אפורים ומטרת הכתיבה שלי היא להסב את תשומת הלב להתאמה בין המניעים שלנו לבין הפעולות שלנו.

כתבתי את זה בעיקר כדי לשים כאן עוד אופציה
וזו גם הסיבה שכתבתי. רק שהאופציה שלי היא בצד האנשים שמבקשים/דורשים מהם עזרה. יש כל מיני אנשים, ולא רק שאין גישה אחת שמתאימה לכולם, אותה גישה יכולה להתאים לחלק מהאנשים (אלו שמעדיפים שגם אם דורשים מהם משהו, זה יהיה בנימוס ובצורה של בקשה) ולהיות קונטר-פרודוקטיבית אם אחרים (אנשים כמוני). אין נוסחא שמתאימה לכולם, לצערי.

אני אישית אוהבת את הניסוח של הבקשה על גבול הדרישה שלך.

כנראה שהרבה מקרים של עודף חלב פשוט מקבלים את הכותרת של ריפלוקס
יש הרבה מאוד מקרים של תיוג שגוי כ"רפלוקס" כשזה בכלל לא רפלוקס...

אם ריפלוקס מאובחן לפי אי שקט וריבוי פליטות, ואלו גם סימפטומים של עודף חלב (או רפלקס שחרור חזק מאוד) כנראה שהרבה מקרים של עודף חלב פשוט מקבלים את הכותרת של ריפלוקס.
נכון, ואם הטיפול הוא אותו הדבר אז מה זה משנה איך נקרא לזה?
לדעתי להרבה תינוקות יש שוער לא משהו, ואם החלב הוא בעיקר החלב הדליל של תחילת ההנקה, אז זה עולה להם.

ובשמת ואני כנראה נישאר חלוקות בדעותינו.
כשלמדתי הדרכת הנקה הסברו על ההבדלים בין עודף חלב לריפלוקס, ובעצם לא היה להן הסבר טוב לאיך מאבחנים אחד לעומת השני. עם השנים והנסיון, אני סבורה שזה באמת לא משנה. אין הבדלים ברורים כי זה בעצם אותו הדבר.
מבחינת הרפואה - ריפוקס מוגדר כתינוק שפולט וחסר שקט, או לא עולה במשקל, או עולה במשקל יותר מדי...
מבחינת כמויות חלב - אם שמות לב, ומניקות לפי דרישה ובתדירות גבוהה, אין סיבה שיפחת החלב. כל שד עומד בפני עצמו, וכל שד יתרגל לייצר את אותה כמות חלב רק בפריסה שונה לאורך היממה.
אני הנקתי ככה, והשיא היה שלאורך תקופה די ארוכה הנקתי ביום מצד שמאל ובלילה, כדי לאזן, מצד ימין. זה ממש עזר לריפלוקס עד כדי העלמה מוחלטת. אבל שוב, זה מחייב תשומת לב. אין מתכון של דבר אחד שיעיל לכולם, על אף הנסיון לייצר פרוטוקול שכזה.

עם הבכור קראתי מאמרים על עודף חלב (היה לי אז וגם הפעם) ויש איזשהו פרוטוקול לאבחון, אבל הוא ממש מנג'ס (לא זוכרת בדיוק - שילוב של הנקה בתבנית מסוימת ומיד לאחריה שאיבה עד לריקון) וכנראה לא משנה ברוב הפעמים.
אני כן יכולה לומר שאצלי העודף ניכר גם ב"התנהגות" של השד ולא רק של התינוק...
תפו"א, מה שכתבת נשמע לי הגיוני אבל מצד שני אצלי כמות החלב פחתה אחרי שהתחלתי להניק מצד אחד בכל בלוק זמן. אולי כי זה לא רק כמות החלב שיוצאת אלא גם תדירות גירוי הפטמה?

נכון, ואם הטיפול הוא אותו הדבר אז מה זה משנה איך נקרא לזה?
הטיפול איננו "אותו הדבר". בעודף חלב יש טיפול אחד, וברפלוקס (אמיתי) יש טיפול אחר.
אנחנו נתקלות בהרבה מאוד אמהות שמאמצות פרוטוקול של "עודף חלב" ללא כל צורך ומורידות לעצמן את הכמויות ואחר כך כל כאב הראש להחזיר את החלב.
וכן נתקלות באמהות שמפרשות כל פליטה של התינוק כ"רפלוקס" וסתם נכנסות לסרטים ורוצות לטפל במה שאין שום צורך לטפל בו. סתם פליטות אינן אלא בעיית כביסה. לא צריך לטפל, הכל בסדר.
ולפעמים, יש תינוקות שפולטים כי הם אלרגיים למשהו. למשל למשהו שהאמא אוכלת. ניהול הנקה אחר לא רלבנטי לזה.

אין נוסחא שמתאימה לכולם, לצערי.
מעולם לא טענתי אחרת ואין בשום הודעה שכתבתי ניסיון להציע נוסחה. אפילו די להפך. ולדעתי זה משמח ולא מצער
אנחנו שונים, איזה מזל...

ולדעתי זה משמח ולא מצער.
באופן כללי זה משמח, אבל לפעמים הייתי שמחה לו הייתה נוסחא שמאפשרת לעשות את הדבר הנכון באיזשהי סיטואציה, בלי שאצטרך לנחש ולראות אם צדקתי, ולקוות שאני לא אפגע במישהו יותר מדי בדרך.

מעולם לא טענתי אחרת
לא התכוונתי לרמוז שטענת.

התערבב משהו שבעצם הגבת למישהי אחרת עם מה שכתבת אלי (או שהבנתי שכתבת אלי). אוקי, תודה על ההבהרה.

גם אצלנו לא לוקח מוצץ, וגם לי נראה שיש הקלה כשאני פותחת חיתול, מקפלת לו ברכיים לבטן, עושה עיסוי בכפות הרגליים - מדי פעם נותנת כמה טיפות "ליקצ'יק", בתקווה שזה עוזר

לרפלוקס יש תרופה, היא עוזרת גם במקרה של עודף חלב?

אגב, אני מאוד ממליצה. שיפור מיידי באיכות החיים של כולם.

לרפלוקס יש תרופה, היא עוזרת גם במקרה של עודף חלב?
כנראה שכן, כי רופאים לא מתעכבים לחשוב אם זה עודף חלב או ריפלוקס, פשוט קוראים להכל ריפלוקס וסוגרים עניין.

תפילה_לאם

ניסיתי לחפש ולא מצאתי דף מתאים. אולי תדעו לענות לי כאן או לכוון אותי לדף ספציפי.

לבת הארבע שלי (היום יום הולדת!) שורף הרבה פעמים בפישפיש, ובאמת אפשר להבחין באדמומיות מסוימת באזור השפתיים הפנימיות.
אנחנו משתדלים לייבש היטב ובעדינות אחרי כל פיפי ולהימנע מסבון באזור באמבטיה.
מה עוד יכול לעזור לה?

מה עוד יכול לעזור לה?
לשטוף במים כשאפשר, במקום לנגב בנייר (יכול להיות שהיא רגישה למשהו בנייר הטואלט?)
לבדוק דלקת שלפוחית.
או לטפל כאילו יש דלקת שלפוחית (למשל, חליטת פטרוזיליה מאוד עוזרת נגד הדלקת. מרק שיש בו כמות גדולה של פטרוזיליה באופן יומיומי יכול לעזור, כי חליטה לבד מגעילה...).
לשאול את עצמך, מה עובר עליה באופן רגשי שיכול לגרום לדלקתיות באיזור. יש איזה כעסים?

תפילה_לאם

לשטוף במים כשאפשר
ננסה.

לבדוק דלקת שלפוחית.
בבדיקת שתן בקופ"ח? אוי, לאחרונה היינו אצל הרופאה בלי סוףףףףף.

לטפל כאילו יש דלקת שלפוחית
זכור לי שממליצים מיץ חמוציות במקרים כאלה, לא?

חליטת פטרוזיליה מאוד עוזרת נגד הדלקת
דווקא חליטה או שגם פטרוזיליה טרייה (בשייק) תועיל?

יש איזה כעסים?
בדרך כלל פחות מתחברת לגישה הזאת, אבל בכל מקרה לא נראה לי שמשהו השתנה לאחרונה.

תודה!

מיץ חמוציות במקרים כאלה, לא?
נכון. רק להקפיד לקנות את האמיתי ולא מומתק בסוכר. ולבדוק. יכול להיות שחמוץ לה מדי...

שגם פטרוזיליה טרייה (בשייק) תועיל?
לא בטוחה אבל להזיק זה בטח לא יזיק (-: פטרוזיליה בכל מקרה בריאה מאוד.