אמהות שואלות אמהות

[תפילה_לאם]

תודה רבה!

להזיק זה בטח לא יזיק
היום שתתה איזו חצי כוס שייק שהכיל פטרוזיליה (לא אורגנית ). והערב דיווחה שלא שורף לה (בא והולך כזה).
ונראה אם אמצא מיץ חמוציות נורמלי. בסופר הרגיל שלנו בטח לא יהיה.

[תפילה_לאם]

רגע, רעיון שחשבתי עליו עכשיו: במקרה שמתלוננת על צריבה יכול להיות טוב למרוח לה יוגורט?

[מיץ_חמוציות*]

תפילה בזמנו רופאת משפחה שמאד הערכתי אמרה לי שכדי שלמיץ חמוציות תהיה תועלת בטיפול בדלקות שלפוחית צריך לשתות כ2-3 ליטר ביום... זו הסיבה לדבריה שממש עדיף ליטול כדורי חמוציות מאיכות טובה. בשיטה שלה הייתה-בתחילת דלקת ליטול "אוברדוז" 2 טבליות 3 פעמים ביום, וכשמתחיל לחלוף לקחת 2 טבליות ביום במשך שבוע. לי זה עבד היטב, היות ומדובר בילדה הייתי מתייעצת עם רופאה להתאמת מינון

[מיץ_חמוציות*]

את הטבליות אני מניחה שאפשר לרסק בתוך שייק או מיץ

[אישה_במסע*]

שכדי שלמיץ חמוציות תהיה תועלת בטיפול בדלקות שלפוחית צריך לשתות כ2-3 ליטר ביום.
אני חודהת שראיתי בבאופן כמה מקרים שבהם הייתה תועלת מפחות מזה. באופן כללי, לעיתים נידרות קורה שפחות מ-X לא מועיל. לרוב פחות מ-X יכול להועיל פחות, אבל עדיין להועיל.

[ציל_צול*]

פטרוזיליה טרייה עדיפה על מבושלת או חלוטה. כמה שיותר יותר טוב.
שייק, או קצוצה בסלט (אם היא במקרה אוכלת) ולהמעיט כמה שניתן עם סוכרים.

[בשמת_א*]

פטרוזיליה טרייה עדיפה על מבושלת או חלוטה
זה פשוט לא אותו הדבר. לא אותו האפקט. כפי ששתיית מים עם מרווה יש להם אפקט הורמונאלי שונה לחלוטין משתיית חליטה של מרווה במים רותחים, ולאלה יש אפקט שונה משתיית מיצוי של מרווה (מרוכז יותר ועמד יותר זמן). אני לא מומחית לרפואת צמחים, אבל ממש לא הייתי אומרת שפטרוזיליה טרייה עדיפה על מבושלת או חלוטה. זה אולי אולי אולי רלבנטי לענייני תזונה מסוימים מאוד.
לא רלבנטי ולא קשור לשימוש בפטרוזיליה למטרות ריפוי.
הואיל והפטרוזיליה מתאימה להרבה מטרות, אני גם בעד פטרוזיליה חיה. אבל בכל מקרה ממליצה להכניס למרקים (מרק עוף, מרק ירקות) ולתת לה לשתות את הנוזלים לפחות.

לנשים בוגרות: פשוט לשים צרור פטרוזיליה בקנקן ולחלוט במים, ולשתות ככה לפחות ליטר-שניים ביום, כל יום, עד שהדלקת עוברת. זה פשוט מגעיל ועם ילדה הייתי גם נזהרת עם הכמויות.

[ציל_צול*]

אני לא מומחית לרפואת צמחים, אבל ממש לא הייתי אומרת שפטרוזיליה טרייה עדיפה על מבושלת או חלוטה
תודה על זה.
חשוב לומר שזו דעתי האישית והלא מאוד מלומדת בנושא.
חיפשתי בשעתו חומרים טובים על האפקט של בישול וחימום על צמחים ולא מצאתי. זה לא אומר שאין, כמובן, אבל אני לא מצאתי בחומרים שאני מעריכה.
כל שמצאתי הוא בעלי מקצוע שאומרים לי שזה ככה, ואנשים שמעידים בצורה אנקדוטלית שזה משפיע עליהם.
אני לא מקבלת את זה וזו גישתי האישית לנושא.
בעיניי, מי שרוצה לטעון שיש אפקט מועיל לשינוי של מה שברא הטבע, עליו ההוכחה וגם כדאי שהיא תהיה טובה. טרם נתקלתי באחת כזו ואשמח לראות אותה כי זה מרתק בעיניי.
החומרים הקיימים שראיתי שעוסקים בזמינות של רכיבים תחת חום מאוד לא משכנעים בעיניי מטעמים מתודולוגיה.
אני חושבת שזה תחום ששייך לרפואות מסורתיות ואני אישית מעולם לא התחברתי אליהן ויש לי אפילו דעה קצת גרועה וחשדנית עליהן.
אם משהו עוזר אז אני תמיד בעדו, אבל זה איכשהו תמיד נשאר אנקדוטלי ולא הרגשתי שזה רלבנטי לי באופן מיוחד. בסוף אציג סייג לזה כי זה לא שאני קיצונית בנקודה הזו בחיי, רק בגישה עצמה

שימוש בפטרוזיליה למטרות ריפוי.
זה פשוט מגעיל.
גישתי האישית מתנגדת נחרצות לצריכה ושימוש בכל דבר מגעיל או אפילו סתם לא טעים או לא נעים. מבחינתי, אם המחסום הראשון שלי (חוש הטעם) דוחה משהו, אז הסיכוי שחלק אחר במערכת שלי ישמח בו הוא קלוש לגמרי.
אני מרגישה שזה בעצם כמו לעשות דיאטה. האפקט המיידי יכול להיראות כמו ריפוי, אבל בעצם לא ריפאנו כלום, רק את הסימפטום.
לפעמים יש חשיבות גדולה לטיפול נקודתי בסימפטומים, אבל אני אישית לא קוראת לזה ריפוי אלא הכנעה ואני חושבת שבטווח הרחוק יש תמיד מחיר לזה שעושים לגוף משהו שלא נעים לו, כדי לתקן את זה שאיפשהו במקום אחר גם עשינו (כנראה) משהו שלא נעים לו.

מציינת שוב למען הסר ספק שאני יודעת שדעתי לא פופולארית, לא מגובה בשום דבר, והיא אישית לגמרי אבל עובדת בשבילי ובשביל משפחתי היטב כבר הרבה שנים. כשאני מרגישה דחיפות לאכול פטרוזיליה אני אשים אותה בשייק עד לנקודה שבה זה עדיין טעים לי. מה שלא טעים, בעיניי, לא יכול לתמוך בריפוי. זה מהלך כוחני והגוף שלי לא שמח בכאלה.

נ.ב - בעקבות שיחה עם רופא איורודי, שהיה המום לשמוע מרתיעתי מאוכל לא טעים לצורכי טיפול, וספציפית מחוסר ההסכמה שלי לגעת בכורכום, החלטתי לשקול מחדש את הרתיעה הזו מהצמח המסוים הזה.
אני עצמי חושבת שיש מעט מאוד דברים שאפשר להגיד עליהם באופן גורף "לא טעים". זה הרי תלוי בעונה, ובכמות, ובצורה ההכנה ובהרכב עם דברים אחרים ומה לא...
אז יצאתי לבדוק ומצאתי מתכון למשקה מעניין שאני שותה כל יום ממש בשמחה כי הוא ממש טעים לי. זה לא לצרכי טיפול אלא לצרכי מגוון, כי אני לא אוהבת לפסול דברים מהתפריט שלי רק כי לא מצאתי דרך להנות מהם עדיין ולפעמים ההנאה בהחלט תלויה בבישול או חליטה או חימום אחר.

למי שסקרנית:
מרתיחה כוס חלב שיבולת שועל, זורקת פנימה שני עיגולי ג'ינג'ר טרי, אצבע עבה וקצוצה לעיגולים של כורכום טרי, מקל קינמון וכפית ציפורן יבשה.
זה עומד בכוס טרמית שעה ואז אני שותה. טעים לאללה ומשמח את הגוף.
כל צורה אחרת שבה ניסיתי כורכום הגעילה אותי ממש, כולל את אותו הרכב בדיוק במים במקום בחלב שיבולת שועל.

בתאבון ולבריאות לכולכן

[הולכת_והרוח_בפניי*]

מה עם פרוביוטיקה? גיליתי אחת מאוד אפקטיבית (ויקרה מהשאר) בשם ויומיקס (vivomix( והיא עזרה לכמה אנשים שהמלצתי להם עליה בהזדמנויות שונות. לילדים אולי כדאי להקטין את המינון. לדעתי גם יוגורט פרוביוטי יעזור, ואולי הייתי מורידה זמנית סוכרים ומציעה כרוב כבוש במקום (נראה לי שתוספת פרוביוטית למערכת עשויה להיות רעיון טוב באופן כללי אם לאחרונה יש סימנים של מערכת עיכול חלשה).
במדריך הארומתרפיה שאני מסתמכת עליו מומלץ להוסיף לאמבטיה כפית שמן בסיס עם 3 טיפות שמן עץ התה. לדעתי אפשר להתחיל משמנים עדינים יותר כמו קמומיל או ניאולי, או ברגמוט, או לבנדר אם יש בנמצא

[קרן_שמש_צהובה*]

במדריך הארומתרפיה שאני מסתמכת
אחת ולתמיד אני מעיזה לשאול: איפה קונים את השמנים הללו שאת מתארת? על מי סומכים? עם מי מתייעצים מה מתאים ובאיזה גיל?
בסופרפארם כבר הבנתי שזה מקום לא-מוצלח במיוחד
אז איפה כן?
אני ירושלמית, אם זה חשוב, ולפיצקית שלי, לצערי, שוב יש פטריה... מסכנה...

ועוד שאלה של מתחילות: האם שמן באמבטיה לא מחליק?

אם יש אפילו הפניה ליותר קריאה פה באתר בענין אני אעריך ואשמח

[הולכת_והרוח_בפניי*]

זו שאלה מצויינת לדעתי - כי אחרי שעשיתי את ה"דוקטורט" שלי בנושא הבנתי כמה קל לזייף שמנים אתריים וכמה קשה למצוא מישהו שאפשר לסמוך עליו. אני קונה ממישהי ספציפית שמייבאת לארץ מותג בשם medows - קניתי ממנה כמה שמנים, אין לי באמת דרך לדעת מה האיכות שלהם, אבל הם נראים די מקצועיים (יש "פס הרחה" על כל חבילה, מספר אצווה, שם לטיני (נכון), תאריך פג תוקף, הוראות שימוש ואזהרות וכו'). אבל שמעתי גם המלצות על שלוס. בזמנו שלחתי מייל לטסרנד עם בקשה להמלצה על חברה, לא זוכרת שקיבלתי תשובה.

לגבי שימוש - לא הייתי מתייעצת כל כך עם האינטרנט, יצא לי לקרוא כל כך הרבה שטויות (למשל עצה להשתמש בשמנים אתריים בבליעה, בלי לציין שיש צורך בהשגחה של איש מקצוע, כי זה עלול להיות ממש מסוכן. לדעתי גם ההמלצות ברשת להשתמש בשמן אקליפטוס או עץ התה הן גורפות מדי, כי לילדים ותינוקות אני חושבת שהם מאוד פוטנטיים). באופן כללי, אני חושבת ששימוש שגוי בשמנים אתריים עלול להכיל פוטנציאל לנזק - יכולה להעיד על עצמי שלדעתי זו הייתה טעות שלי עם שמנים אתריים (לפני כמה שנים) ששלחה אותי היישר לזרועותיו של רופא עור, וצורך באנטיביוטיקה וסטרואידים כדי לתקן את הנזק.

לא יצא לי להיות מטופלת אצל ארומתרפיסטית - אני משתמשת בשלושה כרכים של valerie ann worwood שהזמנתי בזמנו, והיא נשמעת אמינה למדי, ולדעתי (אולי אני טועה) אחת האושיות בתחום. אם תרצי אוכל להגיד לך אצל מי אני מזמינה שמנים - היא ארומתרפיסטית ואם אני לא טועה גם מרצה, אבל מהמרכז.

לכל גיל יש את ההגבלות שלו - למשל אקליפטוס רדיאטה מתאים יותר לתינוקות, ואקליפטוס "רגיל" לא. שמן קמומיל נחשב לאחד העדינים והבטוחים לשימוש מגיל של כמה חודשים - וגם לו יש תכונות מחטאות. בכל מקרה, כל שמן כדאי לנסות קודם לתגובה אלרגית, ולהיזהר\להימנע משימוש לא מדולל. יש כאלו שממליצים להשתמש בלבנדר לא מדולל לטיפול בכוויות או חתכים, אבל גם את זה כדאי לבדוק - לאנשים מסויימים עלולה להיות תגובה אלרגית.

כמות של כפית שמן באמבטיה לא תחליק (שמן בסיס) ושמנים אתריים מוסיפים כמה טיפות, ככה שזה בטוח לא מחליק - חוץ מזה שהם לא ממש שמנים, כלומר את רוב הזמנים אם תטפטפי על דף, לא ישאר סימן שמנוני לאחר שהשמן יתנדף (ואם כן - מדובר בזיוף)

[אישה_במסע*]

על מי סומכים?
אני סומכת על מיכל סבון טבעי. מזינה באינטרנט, החבילה מגיעה. אני אוהבת מאוד את הסבון שלה, משתמשת גם בדאודורנט ובחמאת השיאה שלה.
גישתי האישית מתנגדת נחרצות לצריכה ושימוש בכל דבר מגעיל או אפילו סתם לא טעים או לא נעים. מבחינתי, אם המחסום הראשון שלי (חוש הטעם) דוחה משהו, אז הסיכוי שחלק אחר במערכת שלי ישמח בו הוא קלוש לגמרי.
גישתי האישי מתנגדת נרחצות לטענה שאם משהו לא טעים או מגעיל אז מטעמים מיסטיים נטולי כל הוכחות עובדתיות הם לא יכולים להועיל. ואם כבר יש ראיות שהם מועילים אז אפשר להתעלם מהם ולטעון לנזק מיסטי גדול יותר.

אני לא נגד מיסטיקה בכלל, אבל הפער בין הלא מאמינה בלבשל כי אין הוכחות עובדתיות, להתעלמות מהעובדות לטובת המיסטיקה פשוט קפץ לי לעין. אני, אעפס, מאמינה ברפואה מבוססת עובדות. ויש לא מעט תרופות מגעילות שעובדות ומצילות חיים, או גורמות לתופעות חיוביות פחות דרסטיות, בלי שום נזק נראה לעין, או עם נזק קטן משמעותית מהתועלת.

[ציל_צול*]

אישה במסע, מה בדיוק "קפץ לך לעין"? זה שאני עושה ומתארת משהו שלא מבוסס עובדות?
הרי כתבתי את זה בעצמי וממש בצורה ברורה ולדעתי אפילו פעמיים אז לא ברור לי למה זה קפץ לך לעין, מאיפה מגיע ה"אעפס", ולמה דחוף לך להשוות את דעתי האישית והלא מגובה למיסטיקה.
את עונה לי כאילו ביקשתי ממך או ממישהי אחרת לחשוב כמוני ולכן עכשיו צריך להתנגד לזה באיזה אופן...

תרופות מגעילות שעובדות ומצילות חיים
אני לא מתייחסת לתרופה ואוכל אותו דבר. לדעתי המערכת שלי מזהה את ההבדל והיא תפיק מזה דברים אחרים ותעכל ותעבד תרופה ואוכל בצורות שונות.
בנוסף, תרופה היא בהחלט כפייה על הגוף ואני משתדלת לא לעשות דברים כאלה אלא אם ממש אין לי ברירה ולא חשבתי שהמצב המתואר פה אפילו קרוב לזה. הוא גם לא קרוב לצורך כלשהו להציל חיים כך שאין ממש סיבה להגיע לקיצוניות הזו.
לא טענתי שמה שמגעיל לא מועיל אלא טענתי שזה לא מרפא. זה רק מטפל בסימפטומים, לפעמים ממש ביעילות.
לפעמים זה לא עושה אפילו את זה ולפעמים ממש מזיק. לא בשבילי, תודה רבה.
מי שזה בשבילה שיהיה גם לה לבריאות ובתאבון. לא באתי בשביל להתווכח עם זה.

אני, אעפס, מאמינה ברפואה מבוססת עובדות
גם לך, אני מאחלת בריאות רבה, מלאה ושלמה בחיק הרפואה הזו. אני לעולם לא מתווכחת עם מה שעובד, בסך הכל מסבירה את הבחירות המאוד אישיות שלי.

[אישה_במסע*]

זה שאני עושה ומתארת משהו שלא מבוסס עובדות?
לא, זה שאת עושה את זה אחרי שאת מציגה טיעון מיסטי וטוענת שהוא עובדתי: בעיניי, מי שרוצה לטעון שיש אפקט מועיל לשינוי של מה שברא הטבע, עליו ההוכחה וגם כדאי שהיא תהיה טובה.

בעיניי עדיף בהחלט להציג טיעונים מיסטיים בתור מיסטיים, ואת גם עושה את זה רוב הזמן. לא באתי להכנס לדיון עצמו אלא יותר למטא-דיון.

בעיני, הטענה שדברים "כמו שברא הטבע" עדיפים על דברים מעובדים היא טענה מיסטית באותה המידה כמו הטענה שעדיף לא לאכול דברים לא טעימים. לדעתי היא גם נכונה רוב הזמן (אבל לא כל. והמשפט שציטטתי נשמע לי כמו "יש לי הטיית אישור חזקה נגד הרעיון שיש משהו מועיל בדברם\ים מבושלים, לכן אעמיד בפני מחקרים כאלו סטנדרטים גבוהים בהרבה משאעמיד בפני אלו שלא סותרים את הגישה המיסטית שלי").

אלא טענתי שזה לא מרפא. זה רק מטפל בסימפטומים, לפעמים ממש ביעילות.
אם זה מטפל בכל הופעה ניתנת למדידה בעולם החומרי של מחלה, זה מרפא. לפחות לפי ההגדרה שלי של ריפוי.

אני לא מתייחסת לתרופה ואוכל אותו דבר
בעיני אין גבול ברור. לפני כמה שנים כאב לי הגרון ואחרי לילה מעצבן במיוחד החלטתי שזה, לא מתאים לי. הלכתי וחיפשתי באינטרנט את כל תרופות הסבתא והכנתי חליטת קינמון וג'ינגר ואולי עוד כמה דברים. מרוכזת מאוד, מגעילה להחריד, שריפאה את הגרון שלי. ריפוי, אמיתי, לא "רק סימפטומים".

לא באתי בשביל להתווכח עם זה.
לא על זה באתי להתווכח. צורם לי שתפיסות מיסטיות מוצגות בתור מסקנות מדעיות.

[ציל_צול*]

צורם לי שתפיסות מיסטיות מוצגות בתור מסקנות מדעיות
אין שום דבר בדברים שלי שאפילו קרוב להיות כזה. לא מסקנות ובטח ובטח שלא מדעיות.
סתם עמדה מאוד פרטית וכללית שגם הוצגה ככזו ונכתבה מתוך מחשבה איך להעביר את הדברים כך שיהיה ברור שזה מה שהיא.

[אישה_במסע*]

החומרים הקיימים שראיתי שעוסקים בזמינות של רכיבים תחת חום מאוד לא משכנעים בעיניי מטעמים מתודולוגיה.
לי זה נשמע מדעי. כאילו אם מישהו יביא לך את המחקר המתאים (או לפחות, את המטא-אנליזה המתאימה) את תשני את דעתך, ואת נגד בישול מטעמי מתודולגיה, ולא מטעמים מיסטיים-פילוסופיים.

אני יודעת שאני רוצה לשנות את דעתי בהתאם לראיות, אבל דורשת יותר ראיות עבור נושאים בהם אני לא רוצה לשנות את דעתי, וקשורה רגשית במיוחד לתיאוריה על המציאות שהופרכה.

<ולמקרה שזה לא היה ברור - למעט העניין הזה, אני מוצאת את ההודעה שלך מעניינת וכנה, והציגה את הדעה שלך בצורה מאוד... בהירה? אמיתית? בכל מקרה, אהבתי>

[תפילה_לאם]

תודה לכל העונות!
שלחתי פנייה לרופאת הילדים - אולי היא תפנה אותנו לבדיקת שתן.
קניתי הרבה פטרוזיליה, ונראה כמה מזה יגיע אל הבטן הקטנה, כי היא שותה פחות שייקים לאחרונה. אשתדל לבשל מרק בתקווה שתאהב.
הפחתת סוכרים - קשה עד בלתי אפשרי אל מול התזונה של שאר הבית (וגם הגן) ובייחוד בעקבות גל משלוחי המנות ששטף אותנו.
קניתי משקה "אקטימל", אבל הוא הגעיל אותה. (ואולי טוב שכך.) קניתי גם יוגורט עִזים ביו, ואולי אמרח לה מזה (?).
יש לי איזו פרוביוטיקה, שנראית לי לא רעה, ואנסה לזכור לתת לה. הבעיה שתמיד נדמה לי שכל החיידקים החמודים האלה בטח מתים, ברגע שאני פותחת את המֵכל לראשונה, אם לא קודם לכן, ואפילו אם הם שורדים את זה - לא בטוחה שהם צולחים את הערבוב הלא ממש מתערבב בשתייה. יש לי גם מלפפונים שכבשתי, אבל לא נראה לי שהיא בקטע בכלל.
עוד לא הגעתי לחמוציות, אבל זוכרת את האופציה.
הבוקר שטפתי אותה במים אחרי שהתפנתה, אבל ביומיום קשה להגיע לזה.

[תפוח_אדמה*]

ש לי איזו פרוביוטיקה, שנראית לי לא רעה, ואנסה לזכור לתת לה. הבעיה שתמיד נדמה לי שכל החיידקים החמודים האלה בטח מתים, ברגע שאני פותחת את המֵכל לראשונה, אם לא קודם לכן, ואפילו אם הם שורדים את זה
הם כנראה לרוב חיים. אבל כנראה שאין להם ממש השפעה או שלפעמים השפעה שלילית. כן, אני יודעת שאני נוגעת כאן בציפור נפשו של האתר, גם אני התבאסתי כשגיליתי את זה. כנראה שעדיף לאכול אוכל מותסס אם רוצים איזו השפעה חיובית.

[תפילה_לאם]

אבל כנראה שאין להם ממש השפעה או שלפעמים השפעה שלילית.
באמת?
ואם אני אוכלת מלפפונים כבושים - זה יועיל ליונקת ה(לא) צעירה?
חשבתי גם לנסות להתיז עליה מעט חלב אם אחרי הרחצה. (אם זה עובד בדלקות עיניים...)

[בשמת_א*]

_ואם אני אוכלת מלפפונים כבושים - זה יועיל ליונקת ה(לא) צעירה?
חשבתי גם לנסות להתיז עליה מעט חלב אם אחרי הרחצה. (אם זה עובד בדלקות עיניים...)_
כן וכן.
לא יודעת באיזו רמה, אבל כן. בחלב אם יש הרבה מאוד חומרים נוגדי דלקות (ואולי גם משום כך מצבה מאוד מעודן), וכל חיזוק של מערכת החיסון שלך יועיל גם לקטנה, שוב, לא יודעת באיזו מידה אבל להזיק זה לא יזיק. אומגה 3, אגב, לגמרי עוברת בחלב אם ומומלצת למיניקות כי זה מגיע ליונקת ולמוח שלה.

[תפוח_אדמה*]

ואם אני אוכלת מלפפונים כבושים - זה יועיל ליונקת ה(לא) צעירה?
כנראה שכן. בטח יועיל לך אם לא לה...

[תפוח_אדמה*]

לגבי האדמומיות - הבת שלי גם נוטה לסבול מזה. המצב השתפר מאד כשהיא התחילה לנגב לעצמה פיפי ולהתרחץ בלי סבון בכלל.
חוץ מזה - זה גם יכול להיות תולעים. בדקתם תולעים?

[תפילה_לאם]

כשהיא התחילה לנגב לעצמה פיפי
היא מנגבת לעצמה בגן. בבית מעדיפה לקרוא לי אבל בהדרגה מנגבת בעצמה יותר. למה נראה לך שזה יכול לשפר? כי הניגוב העצמוני יהיה עדין יותר.

אני רוחצת אותה כמעט בלי סבון. כשאחרים רוחצים אותה - כנראה שמשתמשים יותר, אבל היא עצמה מנחה אותם לפחות לא לסבן בפישפיש.


בדקתם תולעים?
לא וממה שאני יודעת קשה לבדוק. אבל בכל אופן, הצרה הזאת (לא עלינו) מוכרת לי כמלווה בגרד ולא בצריבה, לא?

[תפוח_אדמה*]

זה יכול להתבטא בצריבה בפות כי לפעמים התולעים מתבלבלות... (אייקון מזועזע מהחיים)
זה מתבטא גם בעצבנות, אי נחת, דחף למתוק, הרטבות לילה, כאבי בטן...

אני לא יודעת למה הניגוב העצמי שיפר. אולי כי היא ממש מקפידה שיהיה יבש ומצד שני מנגבת בעדינות.

[הולכת_והרוח_בפניי*]

למה פרוביוטיקה עלולה להיות גורם שלילי? סקרנת אותי

[תפילה_לאם]

לפעמים התולעים מתבלבלות...
כבר שמעתי על הזוועה הזאת, אבל לא חשבתי שהיא מייצרת אודם וצריבה.

דחף למתוק הוא סימפטום שלא יכול לשמש אצלנו לאבחנה מבדלת, למרבה הצער. P-:
וב"ה שאר התסמינים לא מופיעים באופן בולט.



למה פרוביוטיקה עלולה להיות גורם שלילי? סקרנת אותי

[תפוח_אדמה*]

למה פרוביוטיקה עלולה להיות גורם שלילי? סקרנת אותי
אני מנועה מלספר מחקר חדש שעוד לא פורסם.

[תפוח_אדמה*]

אני מבטיחה לעדכן

[אישה_במסע*]

למה פרוביוטיקה עלולה להיות גורם שלילי? סקרנת אותי

[אישה_במסע*]

מחקר חדש שעוד לא פורסם.
אם לוקחים מטא אנליזה של כל המחקרים שמראים תועלת מול מחקר אחד שמראה נזק, מה יוצא?
<מבחינה מדעית, לא מסיקים מסקנות ממחקר אחד, אלא מאוסף שלהם>

[תפוח_אדמה*]

זה נכון. יש כל מיני מחקרים בתחום. חלק מראים יתרונות. בעיקר לאנשים חולים ממש. הרוב לא מראים שחידקים כאלה נשארים במעי לאורך זמן אם בכלל.
זה למשל מאמר מעיתון רציני שעושה סקירה קצרה של התחום.

https://www.scientificamerican.com/arti ... ally-work/

[ציל_צול*]

יש כל מיני מחקרים בתחום. חלק מראים יתרונות. בעיקר לאנשים חולים ממש. הרוב לא מראים שחידקים כאלה נשארים במעי לאורך זמן אם בכלל.
מאמר מעניין ולמיטב ידיעתי הכל בו נכון.
פרוביוטיקה כמוצר זה בדיוק כמו ויטמינים או מינרלים כמוצר. זה אמור להיות מיועד לאנשים שלא רק שהם חולים, הם גם אובחנו כחסרים את הדבר הזה בדיוק. זה אמור היה להירשם כמו תרופה אבל מסיבות שונות הפך להיות מוצר מדף רגיל. אגב, בדיוק כמו עם ויטמינים ומינרלים, מי שצורכים את זה הם בעיקר אנשים בריאים שאין להם שום בעיה שזקוקה לזה ולכן הם בעצם צורכים מוצר שיוצר בהם עודף.
בחיים לא אבזבז על זה שקל אחד בלי התוויה של איש או אשת מקצוע שאני סומכת עליהם, וכמובן - בלי שתהיה לי מחלה מאובחנת שזה צפוי להיות הפתרון שלה. כלומר, גם אם אשת מקצוע תגיד לי שכדאי לי לקחת אני לא אקח כי ממש ברוב המקרים זה לזרוק כסף לחינם.
מי שרוצה להתעסק עם חיידקי המעיים שלה כדאי לה פשוט לאכול היטב. לאורך זמן, אם הגוף בריא בסך הכל, האוכלוסייה הזו מתאזנת לבד. לחלופין, כשיום אחד תהיה לנו רפואה מותאמת אישית אמיתית, סביר שיהיה ניתן לרפא הרבה דברים בעזרת חיידקים כאלה, מותאמים אישית. בינתיים, זה לא עובד. מי שמנסה את זה ומדווח על הצלחות אנקדוטליות כמעט תמיד מלווה את זה בשינויים נוספים, במודע או שלא במודע, מה שלא מאפשר לדעת את הערך האמיתי של ההתערבות הזו.

[תפילה_לאם]

וכמובן - בלי שתהיה לי מחלה מאובחנת שזה צפוי להיות הפתרון שלה.
מה בנוגע למצבים שילד נאלץ לקחת אנטיביוטיקה?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אפרופו פרוביוטיקה: אני סבלתי שנים מפטריה בנרתיק. ניסיתי טיפולים רפואיים וטבעיים וכלום לא עזר - כל פעם הפטרייה חזרה.
תזונה למופת גם לא עזרה, למרות התמדה של שנה שלמה.
ואז המליצו לי לנסות לשפוך קפסולה של פרוביוטיקה לנשים לתוך הנרתיק.
וזה עבד פלאים! וממשיך לעבוד.
כל פעם שרק מתחיל גרד או צריבה - אני מפזרת פרוביוטיקה וזה כמו קסם.

[אישה_במסע*]

כשיום אחד תהיה לנו רפואה מותאמת אישית אמיתית, סביר שיהיה ניתן לרפא הרבה דברים בעזרת חיידקים כאלה, מותאמים אישית.
כבר עכשיו הערנים ממכון ויצמן עושים את זה כחלק מהניסויים שלהם, לא? כלומר, חוץ מזה שהחיידקים הם לא מותאמים אישית אלא פשוט חיידקים מאדם בריא.

[ציל_צול*]

מה בנוגע למצבים שילד נאלץ לקחת אנטיביוטיקה?
למיטב זכרוני זה אחד המצבים שבהם זה כן מועיל ורופאים מיודעים אמורים להמליץ על זה בזמן מתן האנטיביוטיקה.
אנטיביוטיקה עושה אותך חולה. גם בריאה בטווח הקצר, אבל גם בעצם... רגישה ופגיעה יותר ולפעמים ממש חולה.

כל פעם שרק מתחיל גרד או צריבה - אני מפזרת פרוביוטיקה וזה כמו קסם.

• טוב לשמוע שיש משהו שעוזר לך, ועוד באופן קבוע.

במצב בריא לא אמורים להיות לך גרד או צריבה אחת לכמה זמן. זה שיש טיפול והקלה, ועוד לא מהזן הכימיקלי המבאס, זו ממש ברכה. אבל משהו כנראה לא תקין שם באופן קצת יותר גורף ואת זה הפרוביוטיקה לא תפתור.

כבר עכשיו הערנים ממכון ויצמן עושים את זה כחלק מהניסויים שלהם, לא?
כן, ולכן זה כנראה העתיד. מה שיש לנו בינתיים, שאיננו העתיד, הוא קצת פחות מפתה בעיניי

[תפילה_לאם]

למיטב זכרוני זה אחד המצבים שבהם זה כן מועיל.
זהו, לכן קניתי. לאחד הילדים פה חזרה דלקת באוזן שבוע לאחר שסיים אנטיביוטיקה א'. עכשיו הוא באנטיביוטיקה ב'.

[ציל_צול*]

דרעק

[אישה_במסע*]

כן, ולכן זה כנראה העתיד.
בעיניי, מה שקורה עכשיו זה ההווה. מישהי (אולי פה? כבר לא זוכרת) המליצה להרשם לניסוי בשביל לקבל את המידע והחיידקים. זה רחוק מלהיות נגיש בהווה, אבל לו זה היה ממש חשוב לי, הייתי מנסה ליצור קשר עם הערנים או להרשם לניסוי או משהו.

[הולכת_והרוח_בפניי*]

נשמע הגיוני - אם לחיידקים הטובים היתה סביבה מתאימה לשגשוג, הם כבר היו מתרבים שם לבד, ולא מחכים לעזרה מבחוץ. היות והסביבה שם כנראה לא אופטימלית בשבילם (במקרה של בעיה), גם התוספת שמגיעה מבחוץ לא שורדת לאורך זמן. היות ולא ידוע מה אופי חוסר האיזון, כלומר אילו חיידקים התרבו על חשבון צמצום של אילו אחרים - גם השימוש בפרוביוטיקה (למיטב הבנתי רק זו שנמכרת בקירור מכילה חיידקים חיים) הוא כמו השימוש באנטיביוטיקה "רחבה" (להבדיל, כן?), סוג של ירי בקליבר הכי גדול בתקווה שיועיל.
התוצאות החיוביות שנתקלתי בהן היו במקרים של "תקלות" מעיים - או בעקבות שימוש באנטיביוטיקה, או חוסר איזון מסיבה אחרת (למשל שלשול או מעי רגיז) והטיפול היה נקודתי יחסית (החל מיום-יומיים ועד עשרה ימים). עם זאת, בפעם האחרונה שבן ה-5 סבל משלשול, ניסינו לתת לו מנות קטנות (והוא גם לא ממש אהב לשתף פעולה) וקשה לי להגיד שזה נתן תוצאות דרסטיות - השלשול בכל מקרה ליווה אותו יומיים שלושה כמו גדול.
גם אני מקווה שנזכה לראות רפואה מותאמת אישית, ואם כבר - מישהי נתקלה ויש לה דעה על day2?

[אישה_במסע*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הם כבר היו מתרבים שם לבד, ולא מחכים לעזרה מבחוץ
איך זה מסתדר עם המקרים בהם נתנו לאדם חיידקים מהמעיים של אדם אחר וזה עזר? אם כבר, החיידקים חיים באקוסיסטם מסובך שהפרוביוטיקה לא מצליחה לחקות. כמו ההבדל בין בניין מלגו ובין ערימה מבולגנת.

[תפוח_אדמה*]

איך זה מסתדר עם המקרים בהם נתנו לאדם חיידקים מהמעיים של אדם אחר וזה עזר?
אני חושבת שבעיקר זה עוזר כשנשארים מעט מאד חידקים במעיים. למשל במקרים של קלוסטרידיום דיפיציל.
הדרך לגרום לסביבה החידקים לשגשג לכיוון כזה או אחר היא באמת על-ידי תזונה. אם התנאים מתאימים, אפשר גם להידבק בחידקים.
לגבי שלשול- לפעמים השלשול ממשיך אחרי שהחידק כבר איננו, כי הרעלנים של החידק נשארים גם אחריו.

מישהי נתקלה ויש לה דעה על day2?
אם אני מבינה נכון את האלגוריתם הסודי שלהם, רוב ההסתמכות שלהם היא על נתונים של עלייה ברמות הסוכר בדם. אף אחד היום לא יודע להגיד ספציפית איזה חידק צריך איזה מזון ואם זה מועיל לחידק שנאכל משהו ואם עדיף שהחידק הזה יישאר ברמות גבוהות במעי או לא.

[אישה_במסע*]

הדרך לגרום לסביבה החידקים לשגשג לכיוון כזה או אחר היא באמת על-ידי תזונה. אם התנאים מתאימים, אפשר גם להידבק בחידקים.
מסכימה. אבל עם הסתייגויות. כי החיידקים משפיעים על התנאים המתאימים, הם במידה מסויימת יוצרים אותם, והחיידקים הרעים מתחזקים את הסביבה הרעה, ומקשים ליצור סביבה טובה בכל מיני דרכים עקיפות. זה מעגל, ולפעמים אפשר לפרוץ אותו מכל אחד מהצדדים.

ואני חושבת+שזה אפקט האקוסיסטם שנותן יתרון לחיידקים של אדם על פני פוריוטיקה. פרוביוטיקה זה חיידקים סתם, אצל אנשים החיידקים הם תלויים אחד בשני ומייצרים אחד בשביל השלישי את התנאים הנחוצים.

[ציל_צול*]

מה שקורה עכשיו זה ההווה. מישהי (אולי פה? כבר לא זוכרת) המליצה להרשם לניסוי בשביל לקבל את המידע והחיידקים. זה רחוק מלהיות נגיש בהווה, אבל לו זה היה ממש חשוב לי, הייתי מנסה ליצור קשר עם הערנים או להרשם לניסוי או משהו.
זה בהחלט ההווה אבל זה לא נגיש לקהל הרחב ולכן כתבתי שזה צפוי בעתיד.
מי שהמליצה להירשם היתה אני
אבל זה ממש לא מה שהם גייסו אליו. הם גייסו לניסוי שבו אנשים למדו לאיזה מאכלים בסיסיים הגוף שלהם מגיב בעלייה של סוכר בדם, כי זה שונה מאדם לאדם.
אין כרגע ניסוי שלהם בחיידקי המעיים שאפשר להירשם עליו, להשתתף ולקבל מידע מהסוג שאת מכוונת אליו וככה לדעת מה כדאי לצרוך.

השימוש בפרוביוטיקה (למיטב הבנתי רק זו שנמכרת בקירור מכילה חיידקים חיים) הוא כמו השימוש באנטיביוטיקה "רחבה" (להבדיל, כן?), סוג של ירי בקליבר הכי גדול בתקווה שיועיל.
זה בדיוק בדיוק ככה.

התוצאות החיוביות שנתקלתי בהן היו במקרים של "תקלות" מעיים - או בעקבות שימוש באנטיביוטיקה, או חוסר איזון מסיבה אחרת (למשל שלשול או מעי רגיז) והטיפול היה נקודתי יחסית (החל מיום-יומיים ועד עשרה ימים).
אכן. בדיוק כמו עם ויטמינים, הרעיון הוא להיעזר בזה לתקופה מוגבלת ואז לדאוג לסביבה שטובה לחיידקים. זה לא אמור להיות משהו שצורכים אותו על בסיס קבוע כמו אוכל.

_החיידקים משפיעים על התנאים המתאימים, הם במידה מסויימת יוצרים אותם, והחיידקים הרעים מתחזקים את הסביבה הרעה, ומקשים ליצור סביבה טובה בכל מיני דרכים עקיפות. זה מעגל, ולפעמים אפשר לפרוץ אותו מכל אחד מהצדדים.
ואני חושבת+שזה אפקט האקוסיסטם שנותן יתרון לחיידקים של אדם על פני פוריוטיקה. פרוביוטיקה זה חיידקים סתם, אצל אנשים החיידקים הם תלויים אחד בשני ומייצרים אחד בשביל השלישי את התנאים הנחוצים._
כל מילה ממש!
ועל הדרך, תזונה היא בהחלט לא הדבר היחיד שמשפיע על החיידקים ואולי אפילו לא המרכזי. סתם לדוגמה, סטרט משפיע עליהם בצורה קיצונית ממש. ועוד הרבה דברים אחרים...

[אישה_במסע*]

אין כרגע ניסוי שלהם בחיידקי המעיים שאפשר להירשם עליו
ואללה? אני זוכרת שהיה איזה ניסוי שבו העבירו חיידקי מעיים מאדם אחד לאחר (קרי: אכלו גלולות עם חרא. פיכסה! בגלל זה זה נחרט אצלי בזכרון).

ולקבל מידע מהסוג שאת מכוונת אליו וככה לדעת מה כדאי לצרוך.
הניסוי שאני זוכרת כלל איזשהו קשר בין חיידקי המעיים לרמת הדם, וכלל אלגוריתם בו מחשבים את המאכלים-לסוכר ואחר כך בודקים את החיידקים במעיים, ואז רואים אם ההשערה הייתה נכונה. אני גם זוכרת ניסוי שכלל השתלה של חיידקים מאדם אחד לאחר ואז מעקב אחרי השינויים. אבל אני באמת לא זוכרת את זה טוב כל כך, אז בהחלט יכול להיות שעשיתי פה סלט מכל מיני דברים שונים...

תזונה היא בהחלט לא הדבר היחיד שמשפיע על החיידקים ו
כן, אבל לאנשים נדמה שזה הדבר שהכי קל לשנות...

[ציל_צול*]

את זוכרת נכון, רק שלניסוי אחד היה רישום המוני והוא גם נתן לנרשמים תוצר שהם יכלו לעשות בו שימוש ביומיום. בשני, שבו השתילו צואה, לא היה דבר כזה, ואם אני זוכרת נכון אז הוא עוד לא הגיע לבני אדם ונמצא בשלב בעלי החיים.
אבל בדקתי מזמן ואולי הם כבר זזו הלאה מאז.
בכל אופן, למיטב ידיעתי, אין כיום אפשרות לקבל מתוך השתתפות בניסויים שלהם מידע על חיידקי המעיים שאפשר בעזרתו לערוך שינויים מושכלים בחיים. אבל כאמור, יכול להיות שאני טועה או סתם לא מעודכנת.

לאנשים נדמה שזה הדבר שהכי קל לשנות...
זה אחד הדברים היותר קלים לשינוי מבחינה פרקטית, רק שרוב האנשים לא מצליחים בכך, כך שבשורה התחתונה זה כנראה קשה מאוד.

[יונת_שרון*]

איך זה מסתדר עם המקרים בהם נתנו לאדם חיידקים מהמעיים של אדם אחר וזה עזר?

מסתבר שברוב ההשתלות זה עוזר רק לזמן מוגבל, ואחר כך חוזר למצב המקורי.
נכון שיש מקרים שהשתלטה אחת הספיקה, אבל הם לא הרוב.

[אישה_במסע*]

מסתבר שברוב ההשתלות זה עוזר רק לזמן מוגבל, ואחר כך חוזר למצב המקורי.
אז כן היה ניסוי כזה?
<מסתדר גם עם זה שצריך תנאים מקדימים לשגשוג החיידקים הטובים, וגם עם זה שיכול להיות שהתנאים כבר קיימים אבל אין חיידקים - המקרים בהם זה הצליח>

[תפוח_אדמה*]

היו מלא ניסויים כאלה, בכל מיני מערכים עם כל מיני סוגים של השתלות.
ו -
_מסתבר שברוב ההשתלות זה עוזר רק לזמן מוגבל, ואחר כך חוזר למצב המקורי.
נכון שיש מקרים שהשתלטה אחת הספיקה, אבל הם לא הרוב._

כיום, אין עדיין דרך קלה וטובה לאפיין את אוכלסיות החידקים. אפשר להגיד עליהם דברים במבט על, או שאפשר לפעמים לדבר על מה אוכלוסייה מסויימת מסוגלת לעשות, אבל עדיין אי אפשר להגיד אם לאדם מסויים יש חידק מסויים שיכול לעשות ככה וככה. כי אותו החידק אצל אדם אחר אולי יהיה מסוגל לעשות דברים אחרים.
בכל מקרה, במעיים בריאים זה לא ממש מעגל קסמים. יש אוכלוסייה, ואנחנו כנראה ממשיכים להידבק בחידקים לכל אורך חיינו, ואצל אנשים שמשנים זונה רואים ממש שינוי באוכלוסיות הדומיננטיות - חידקים שעד אותו רגע לא ניתן היה לגלו אותם פתאום מופיעים, ואחרים "נעלמים". הם כנראה לא נעלמים ממש, אלא רק יורדים מתחת לסף הגילוי.

[בשמת_א*]

מה שאני קראתי על הפרוביוטיקות המסחריות הוא, שהן מכילות לרוב סוגים של חיידקים טובים שוליים, כך שגם אם לוקחים אותן באופן רציף התועלת ממש שולית לרוב האנשים.

החיידקים קשורים למזון שעליהם לפרק. ולכן, אם את אוכלת X שדורש חיידקים טובים X אבל לקחת פרוביוטיקה Y למזון שאת בכלל לא מכניסה לגוף, זה לא עוזר.
כמו כן, הם מתים מהר ולא יכולים לשגשג אם את לא אוכלת את המזון שמתאים להם, כי הם חיים על פירוק מזון רלבנטי.

לכן יש פרוטוקולים שמבוססים על אכילת מזונות, איך לעזור לחיידקים טובים לשגשג: הם מגיעים ביחד עם המזון, אבל קל מאוד להרוג אותם.

[ציל_צול*]

מסכימה מאוד עם מה שנכתב כאן ומזכירה שוב שזה לא הכל תזונה...
לא סתם קוראים למה שקורה לנו במעיים "מוח שני". זה מערך מורכב ומתוחכם שאת רובו אנחנו בכלל לא מבינים. המחשבה שנוכל לתקן אותו או לשלוט בו באמצעות החדרה של כמות מסוימת של חיידקים מסוימים מאוד היא פשטנית למדי. ובעיניי גם המחשבה שנוכל לשלוט בו באמצעות תזונה בלבד היא פשטנית. תזונה יכולה לתמוך בבריאות של המוח הזה ואין לי ספק שבלעדיה שום דבר לא יזוז, אבל גם אישה שאוכלת מצטיין ממש, לצד זה שהיא מתוחה או עייפה או סוחבת טראומות, לא תוכל להיות בריאה.

[ציל_צול*]

_מסתבר שברוב ההשתלות זה עוזר רק לזמן מוגבל, ואחר כך חוזר למצב המקורי.
נכון שיש מקרים שהשתלטה אחת הספיקה, אבל הם לא הרוב._
זה גורם לי לחשוב על הרצון האנושי והמובן שלנו לתקן את קלקולינו בעזרת זבנג וגמרנו במקום בשינוי אטי ומחושב של הרגלי החיים הדפוקים שלנו בעולם המודרני. כלומר... יש מצב שזה לא עובד, וגם לא יעבוד. אותי אישית זה משמח כי זה אומר שאולי מתישהו נבין שאת המאמצים האדירים ותקציבי העתק צריך להשקיע במקום אחר במקום בניסויים יקרים להחריד. למשל... בחינוך הציבור בצורה שונה ובשינוי התנאים הסביבתיים שגורמים לנו לאכול כמו שאנחנו ולחיות כמו שאנחנו חיים.

אנחנו מנסים להמשיך לפתור בעיות במקום להקטין את הכניסה אליהן.

[בשמת_א*]

אישה שאוכלת מצטיין ממש, לצד זה שהיא מתוחה או עייפה או סוחבת טראומות, לא תוכל להיות בריאה
או, בדיוק מה שמקשה עלי להחלים P-:

[ציל_צול*]

בדיוק מה שמקשה עלי להחלים

מצד שני, את מודעת ממש להכל וטורחת רבות לשנות את זה. אני בטוחה שזה יצליח לך גם אם הדרך נראית ארוכה ומייגעת או אטית.

מזכיר לי שבדיוק קראתי כתבה ארוכה ומעניינת על העולם המודרני, שנהיה דל מאוד במגע. זה עסק באופן שבו רופאים, מורים, סתם זרים וקולגות פשוט לא נוגעים יותר באף אחד בצורה אקראית או מחושבת. הכל נהיה זהיר מאוד. ודיברו שם על איך שזה משפיע עלינו לחיות עם כל כך מעט ממה שכולנו כל כך צריכים, ואיך אנשים בודדים (בגלל נסיבות חייהם או כשהם קשישים) פשוט נמקים מחוסר מגע. הנה לנו, עוד סיבה למה לפעמים קשה למוחות שלנו לדאוג לנו היטב, כי צורך אנושי בסיסי מאוד שלנו פשוט לא מסופק רוב הזמן בצורה שהוא זקוק לה...

יש לנו המון עבודה. ממש לכולנו, ולא רק למי שכבר חולה. זה אינטרס חברתי ויש משהו מקומם בכך שאנשים חולים מתמודדים עם הרוב לבד וגם מואשמים במחלות שלהם כאילו זה הם לבד יצרו עולם שיש בו חסכים עצומים של מה שנחוץ ושפע גדול ממה שלא נחוץ או מקלקל (ומקשה לראות את הטוב שכן יש).

[אישה_במסע*]

לגעת ב סתם זרים וקולגות זה מאוד לא טבעי. טבעי לגעת באנשים מהמשפחה המורחבת או השבט שחיים קרוב אחד לשני ומכירים אחד את השני היטב כל החיים.

יצרו עולם שיש בו חסכים עצומים של מה שנחוץ ושפע גדול ממה שלא נחוץ או מקלקל
אני מאוד לא מסכימה עם התיאור הזה של העולם המודרני. התקופה שאנחנו חיים בה היא לדעתי התקופה הכי טובה בהיסטוריה האנושית.

כי זה אומר שאולי מתישהו נבין
אני לא חושבת שזה יעבוד. הבעיה היא שאנשים לא רוצים לעשות את השינויים האלו. רובנו חושבים שזה לא שווה את המחיר, ותקציבי עתק לא ישנו את זה.

וגם מואשמים במחלות שלהם
זה גרוע בלי קשר לעולם שלנו, פשוט כי להאשים זה גרוע, ולהאשים אדם במחלה שלו זה גרוע כפליים.

[תפילה_לאם]

מתחשק לי להאיר בזרקור ענק את כל הדברים המעניינים והחשובים שאתן כותבות.

[ציל_צול*]

טבעי לגעת באנשים מהמשפחה המורחבת או השבט שחיים קרוב אחד לשני ומכירים אחד את השני היטב כל החיים.
בעיניי טבעי מאוד לדעת בקולגות. הם אנשים שרואים אותי כל יום לשעות ארוכות מאוד ומכירים אותי לא רע בכלל.
טבעי בעיניי שאם רופא רואה מטופל שלו עצוב או בוכה הוא יחבק אותו אם המטופל רוצה בכך.
טבעי בעיניי שאם מורה או גננת רואה ילד עצוב היא תחבק אותו.
אין לנו שבטים וקהילות אבל בהחלט יש אנשים שרואים אותנו לאורך החיים ומכירים אותנו, לפעמים על בסיס יומיומי.
וטבעי לי להציע חיבוק לאדם ברחוב שנראה במצוקה ורוצה חיבוק כזה. או להניח עליו יד על הכתף.
מבינה לגמרי אם לך זה לא נראה טבעי, אבל לי כן ומאוד התחברתי למסר הזה, בתור אישה שמאוד אוהבת לגעת ואוהבת שנוגעים בה.

אני רואה את הכמות העצומה של עסקים והקשרים שמציעים מגע בגלוי או בעקיפין. לפחות כאן באנגליה זה פורח ממש. כמויות עצומות של חוגים לריקוד שיש בהם מגע, של טיפולי מסאז, של אנשים שהפכו חיבוק למקצוע שלהם, של מעגלי נשים שיש בהם מגע וחיבוק ומה לא...
לדעתי יש לזה דרישה עצומה, ממש ערגה חברתית, שבאה להחליף הקשרים אחרים שבהם המגע הפך להיות חשוד. אנחנו פשוט משלמים כסף כדי לגעת בסביבה בטוחה. יש לזה יתרונות, אבל זה קצת כמו שכתבת לא מזמן על כך שאנשים משלמים על שירותי ייעוץ והקשבה שפעם ניתנו חינם ובאהבה בקהילה והיום לא. הצרכים הבסיסיים שלנו מסופקים בתשלום. בעיניי זה עצוב.
אבל כן, עצובות גם הסיבות שהובילו לזה...

אני לא חושבת שזה יעבוד. הבעיה היא שאנשים לא רוצים לעשות את השינויים האלו. רובנו חושבים שזה לא שווה את המחיר, ותקציבי עתק לא ישנו את זה.
יכול להיות שאת צודקת, אבל אני עדיין מתעצבת על זה קצת.

[אישה_במסע*]

הם אנשים שרואים אותי כל יום לשעות ארוכות מאוד ומכירים אותי לא רע בכלל.
טוב, אני באה מתפיסה הייטקית של קולגות. אני יכולה לראות מציאות שבה זה הגיוני.

במציאות שלי רוב המורות גרועות והדבר האחרון שאני רוצה מהן זה חיבוק, את רופאת המשפחה שלי (שהיא באמת רופאת משפחה! רופאה שלי מגיל 5 בערך) אני רואה פחות מפעמיים בשנה והיא זרה. והכי חשוב, האנשים מסביבי הם לא מאותו שבט. הנורמות שאני חייה לפיהן והנורמות שהם חיים לפיהן יכולות להיות שונות מאוד זו מזו. אני חושבת שאם אנשים יתחילו להתנהג ככה, זה יגרום לכל מיני התפוצצויות. נניח, תחשבי על כמות הנשים והגברים שעבור תקיפה מינית כלשהי.

זה מתחבר לי לתגובה הזו: http://slatestarcodex.com/2015/08/15/my ... ent-228175 הטבעי למין האנושי זה שבט הומוגני עם מרחק משבטים זרים. אני לא חושבת שאפשר להנהיג רק חצי מהנורמות השבטיות, זה יגרום לנזקים בלתי צפויים.

לדעתי יש לזה דרישה עצומה, ממש ערגה חברתית.
העולם שאני מכירה הוא בדיוק הפוך - אני נתקלת בכמות עצומה, ממש עצומה של נשים שרוצות להמנע ממגע. בעיקר נשים, כי הן אלו שנחשב לגיטימי לגעת בהן בלי רשות, וממש נמאס להן מזה.

אני חושבת לנסות להחזיר דברים למה שהם היו תוך התעלמות מהסיבות שהובילו לזה יוביל להתקלות ישירה עם הסיבות לזה.

מגע הסביבה בטוחה זה חשוב, אבל הסביבה הכללית היא לא סביבה בטוחה. אני חיה במשפחה מסורתית בה שירותי הקשבה ויעוץ עדיין מסופקים מצד המשפחה או חברים קרובים, ויש התנהגדות לשיורתים כאלו בתשלום. אני מאוד אמביוולנטית כלפי זה. יש יתרונות גדולים לשירותים בתשלום. ואני חושבת שיש גם אופציות לא בתשלום, הן פחות רשמיות וקשה יותר למצוא אותן, אבל הן לא פחות אמיתיות בגלל זה.

מעגלי נשים כמו שאני חשבתי עליהן זה גרסא רשמית יותר של קבוצת חברות שנפגשת ומדברת ומתחבקת ונהנית. "ערב בנות" הוא לא בתשלום, הוא הדבר האמיתי, מה שאמור להיות. אני לא מכירה חוגי ריקוד עם מגע, ומסאג' נעשה להנאה ובמידה רבה לתועלת.

אולי אנגליה שונה מישראל במובן הזה בצורה משמעותית?

יכול להיות שאת צודקת
אגב, אני בכלל לא בטוחה שאת צודקת בנוגע לתקציבים. היא איזשהו מחקר על רפואה מונעת בנוגע לאיזשהי מחלקה וגילו שזה לא זול יותר מהטיפולים. לדעתי זה נכון לגבי הרבה מהבחירות המודרניות. יש מקומות בהם הגזמנו קצת, אבל בסך הכל, הגישה של לבחור במה שהכי אפקטיבי עבדה היטב ב-90% מהמקרים לדעתי. אנחנו פשוט לא רואות את זה, כי זה הנורמה. אלו ה-10% שבהם זה לא כדאי שמפריעים וקופצים לעין. וכמובן, אלו בהם האידיאל שלנו שונה מזה של החברה.
אבל לדעתי טוב שהחברה תראה כמו שמרבית חבריה רוצים שהיא תראה. זה טוב משמעותית מהאפשרות ההפוכה.

[ציל_צול*]

אני לא חושבת שאפשר להנהיג רק חצי מהנורמות השבטיות, זה יגרום לנזקים בלתי צפויים
מאוד מסכימה עם זה!
אני תוהה אם אי אפשר, במקום להעתיק נורמות בצורה חלקית, לייצר נורמות שפשוט... כן יעבדו

העולם שאני מכירה הוא בדיוק הפוך - אני נתקלת בכמות עצומה, ממש עצומה של נשים שרוצות להמנע ממגע. בעיקר נשים, כי הן אלו שנחשב לגיטימי לגעת בהן בלי רשות, וממש נמאס להן מזה.
מבינה אותן לגמרי. גם ילדים, אגב.
אבל לצד הרתיעה המובנת כל כך, אני מזהה צורך ורצון עזים במגע אוהב ואמיתי. נראה שפשוט למדנו שהסיכוי לקבל אותו הוא נמוך, ועדיף לנו לא לקבל מגע בכלל מאשר לקחת את הסיכון. בעיניי זה עצוב.
לא שיש לי פתרון לזה, רק ציינתי את זה בתור עוד מחלה של העולם המודרני שלא פתרנו, ושלדעתי משפיעה לרעה על המון אנשים.

היא איזשהו מחקר על רפואה מונעת בנוגע לאיזשהי מחלקה וגילו שזה לא זול יותר מהטיפולים
זה משום שרפואה מונעת עוסקת ברפואה ולא בחינוך וביצירת נורמות. אז מחקרים כאלה לרוב עוסקים בעצם בתרופות (ויטמינים, מינרלים, חיסונים ועוד) ולא במה שאני התכוונתי אליו.

[ציל_צול*]

לדעתי טוב שהחברה תראה כמו שמרבית חבריה רוצים שהיא תראה. זה טוב משמעותית מהאפשרות ההפוכה.
מסכימה. לא בטוחה שהחברה היום נראית כמו שמרבית חבריה היו רוצים.
אני חושבת שבהרבה מקרים אנחנו בעצם מביעים רצון שהוא בחירה בין מה שנראה לנו אפשרי ומפסיקים לדמיין מה עוד יכול להיות אפשרי וזה מאוד מגביל את הרצון שלנו.

[אישה_במסע*]

ולא בחינוך וביצירת נורמות.
בפעמים האחרונות שניסו לחנך לבריאות בארה"ב התוצאה היחידה הייתה הגדלת כמות הפרעות האכילה... באמת שאני הייתי רוצה שיפסיקו לנסות לחנך וליצור נורמות - כשמנסים לעשות את זה לרוב מה שיש זה ניסיון לגרום לאנשים רגשות אשם בולהגיד שהם לא בסדר בצורה זו או אחרת. רעיון גרוע להפליא.

זה לא שאני נגד רפואה מונעת. אני בעד דברים שעובדים. וכרגע, הניסיונות לחינוך ויצירת נורמות גרמו לנזק, רפואה מונעת עזרה (המחקר שאני מכירה לא עסק בויטמינים ומינרלים אלא באבחון פוטנציאל למחלה ושינוי אורח חיים לפני שהיא נהיית בעייתית. אבל אני לא באמת זוכרת ואין לי קישור, אז אל תסתמכי על זה. אה, וחיסונים עובדים טוב מאוד, וגם זולים. אני בעד חיסונים) גם אם לא בצורה מושלמת, ורפואה מודרנית עוזרת גם כן. אם כבר, הבעיה היא שאנשים התרגלו אליה כל כך שהם דורשים ממנה לעשות גם דברים שהיא לא יכולה.

נראה שפשוט למדנו שהסיכוי לקבל אותו הוא נמוך, ועדיף לנו לא לקבל מגע בכלל מאשר לקחת את הסיכון.
אכן. ולכן מרחבים בטוחים הם פתרון מצויין לדעתי. ואלו שאני נתקלתי בהם לא היו מסחריים. אני מסכימה שזו מחלה, אני לא בטוחה שרק של העולם המודרני.

[אישה_במסע*]

שהוא בחירה בין מה שנראה לנו אפשרי
הבחירה לעבוד פחות ולקבל פחות כסף היא אפשרית, אבל אנשים לא בוחרים בה. ואני לא מדברת על המקרים בםה בלתי אפשרי למצוא עבודה סבירה בתחום בפחות ממשרה מלאה, אלא על האפשרות לא להשאר שעות נוספות ולפספס אפשרויות קידום, למשל. כמות ממש קטנה של גברים בוחרת בזה. תחשבי מה היה קורה לו רוב הגברים (והנשים, אבל יש המון נשים שבוחרות לעבוד פחות ולהרוויח פחות) היו מחליטים שלהיות עם הילדים בבית באמת חשוב להם, שהם רוצים עבודה ולא קריירה, ומקטינים את שעות העבודה (ומוכנים לשלם תמורת זה בוויתור על טיולים לחול ומכוניות חדשות ושאר מותרויות).
זו הייתה ראיה חזקה לכך שזה מה שהם (אנחנו?) רוצים. בארצות שונות כמות שעות העבודה בשבוע שונה בצורה ברורה, זה לא משהו שקשה לדמיין. זה משהו שקיים, אבל אנשים בוחרים ההפך. וזו הבחירה החופשית שלהם.

<אני חוששת מאנשים שמדמיינים מה יכול להיות אפשרי. לרוב אלו דברים שנוסו היסטורית ולא עבדו, וגם גרמו המון נזק. בעולם שאני חייה בו יש המון אנשים שרוצים לנסות משהו חדש לגמריי, יותר מידי, ומעט מידי אנשים שרוצים לפעול בצורה אחראית לקראת שינוי>

[ציל_צול*]

רעיון גרוע להפליא
באופן שבו זה בוצע עד כה - את צודקת לגמרי!
זה לא אומר שאין דרכים אחרות...

_רפואה מודרנית עוזרת גם כן. אם כבר, הבעיה היא שאנשים התרגלו אליה כל כך שהם דורשים ממנה לעשות גם
דברים שהיא לא יכולה_
לגמרי!

מרחבים בטוחים הם פתרון מצויין לדעתי. ואלו שאני נתקלתי בהם לא היו מסחריים
צודקת. יש באמת הרבה כאלה ואני ממש בעדם. לתחושתי הם בשימוש נמוך יותר מהצורך האמיתי.
להערכתי אנחנו צריכים מגע על בסיס יומיומי, ודברים כאלה זה נגיד אחת לשבוע, במקרה הטוב...

ועל השאר... תודה. מתקשה להתפרס כרגע לתוך דיון חדש אבל קראתי בעניין ואני מסכימה לגמרי ש
המון אנשים רוצים לנסות משהו חדש לגמריי, יותר מידי, ומעט מידי אנשים רוצים לפעול בצורה אחראית לקראת שינוי

[אישה_במסע*]

זה לא אומר שאין דרכים אחרות...
נכון, אבל כמה אנשים יש שיכולים לעשות את זה נכון? אני מעדיפה להציב תנאי סף גדולים וקודם להתנגד לדברים הגרועים שעושים עכשיו ושמזיקים עכשיו, ושהדרכים הטובות האחרות שאולי יצוצו בעתיד (אם אנשים יתנו להקשרות הרגשית שלהם לאשמה להמחץ תחת כובד הראיות לחוסר האפקטיביות שלה, לפחות במרחב הציבורי), מאשר להצטרף לרבים הקוראים להתערבות כלשהי.

להערכתי אנחנו צריכים מגע על בסיס יומיומי
אני לא יודעת אם זה נכון. ליתר דיוק, אני חושדת שיש אנשים שצריכים, ואנשים שבאו מתרבויות בהם זה לא היה מקובל לא צריכים. בכל מקרה, לדעתי זה עניין בעיקר למשפחה, או לחברים עם הכרות עמוקה.

מתקשה להתפרס כרגע לתוך דיון חדש
גם לי אין הרבה זמן כרגע @}

[טלי_ב*]

אני לא חושבת שחייבים לקרוא את האמירה שלפיה להרבה אנשים חסר הרבה מגע כקריאה נוסטלגית לחזור אחורה למה שלא עבד (כמו מגע לא רצוי).
זו יכולה להיות קריאה לפתרונות אחרים. אבל אי אפשר לחפש אותם בלי להגיד שיש בעיה.
אגב מגע לא רצוי בנשים, בדיוק לאחרונה קראתי משהו מעניין - מישהי שהייתה על עצמה שחסר לה מגע, אפילו שהיא מקבלת מגע רצוי. כי היא לא רגועה בתוך המגע הזה, ולא מצליחה לדייק אותו. כך שנראה שרצוי זה תנאי מינימום, אבל זה יותר מורכב בעצם.
)והמרגיעון אומר לי שהכל יחסים....)

[טלי_ב*]

נראה שכתבתן ביחד דברים דומים...

[אישה_במסע*]

אני לא חושבת שחייבים לקרוא את האמירה שלפיה להרבה אנשים חסר הרבה מגע כקריאה נוסטלגית לחזור אחורה למה שלא עבד (כמו מגע לא רצוי).
פירשתי ככה לא את האמירה הכללית אלא את הדוגמאות הקונקרטיות:

_בעיניי טבעי מאוד לדעת בקולגות. הם אנשים שרואים אותי כל יום לשעות ארוכות מאוד ומכירים אותי לא רע בכלל.
טבעי בעיניי שאם רופא רואה מטופל שלו עצוב או בוכה הוא יחבק אותו אם המטופל רוצה בכך.
טבעי בעיניי שאם מורה או גננת רואה ילד עצוב היא תחבק אותו._

לדעתי כרגע מוטב שמורים ורופאים ככלל כללי לא יגעו בלקוחות שלהם. רופאים רחוקים מידי בשביל זה (ויש פוטנציאל ניצול גדול) ומערכת החינוך בישרלא היא כזו שזה רעיון גרוע ברוב המקרים בישראל. נשמע שבאנגליה בתי הספר טובים יותר, אבל עדיין, בעיני ההצעות האלו מזיקות יותר ממועילות.

אני לא זוכרת שנתקלתי במצב בו הייתה נורמה של מגע בלי לחץ על אנשים להסכים למגע לא רצוי. ובעיני חלק הארי מהמחסור במגע הוא היותו של מגע לא בטוח ולא רצוי. ולכן הצעד הראשון לשם הוא להקטין מגע לא רצוי ולהתנגד לו עזות. אחרי שתהיה נורמה חזקה של לא לכפות מגע, רק אז אפשר לנסות.

אחרת נקבל שוב הורים שמכריחים ילדים לנשק ולחבק את סבתא וסבא, ותרבות בה אנשים נאלצים לסבול מגע שהם לא רוצים. אני לא חושבת שליצור סיטואציה בה המגע הוא הצעה ולא כפייה ריאלי כרגע.

ואישית, אני לא בטוחה שהפתרונות הקיימים הם בעייתיים. הם פשוט עוד לא הספיקו להתפשט מספיק בשביל לפתור את הבעיה עבור מי שרוצה בכך. ואני בכלל לא חושבת שיש רוב של אנשים שרוצים הרבה מגע מעבר לאנשים קרובים.

כמו שכבר אמרתי, נתקלתי בעיקר בסנטימנט ההפוך.

[ציל_צול*]

אחרי שתהיה נורמה חזקה של לא לכפות מגע, רק אז אפשר לנסות
זו מחשבה מעניינת והלב שלי מסכים לה. יש בי חשש שכאשר יגיע הרגע לעשות משהו בכיוון ההפוך כולנו נהיה חלודים מדי ומבוהלים מדי בשביל שזה יקרה.

אני לא בטוחה שהפתרונות הקיימים הם בעייתיים. הם פשוט עוד לא הספיקו להתפשט מספיק בשביל לפתור את הבעיה עבור מי שרוצה בכך
מאוד יכול להיות. לתחושתי אנשים בכלל לא שמים לב לכך שיש להם בעיה, שיש להם מחסור. הם התרגלו לקבל מעט מגע יחסית ואין להם מושג אם ואיך זה משפיע עליהם. קצת כמו שקרה עם דברים אחרים בעולם המודרני, כמו שינה איכותית או אוכל נורמלי. הלכנו לקבל רפואות לדברים בלי להבין בכלל מאיפה הם באים ואיזה חוסרים יצרנו לעצמנו ובמה מילאנו אותם בטעות.

מישהי שהייתה על עצמה שחסר לה מגע, אפילו שהיא מקבלת מגע רצוי.
טלי, את מתכוונת למין? כי אני מכוונת למגע הרבה יותר בסיסי ופשוט.
אבל זו דוגמה טובה לאיך אפשר להרגיש בחוסר גם כשיש. זה כמו לפתוח את הארון המלא ולהרגיש שאין מה ללבוש או את המקרר המפוצץ ולהרגיש שאין מה לאכול. יש לתחושת החוסר שלנו הרבה סיבות שבכלל לא מחוברים לדבר הישיר עצמו אלא ליכולת שלנו להנות ממנו.
וגם הפוך - לתחושת המלאות יכולות להיות סיבות שלא רואות את החוסר ומפרשות את הקיים כמסופק.

[טלי_ב*]

אני לא מתכוונת ספציפית למין, אפ כי אני מניחה שהתיאורים של אותה בחורה נגעו גם למין, וגם למגע שהוא לא מיני אבל יש בו פוטנציאל למיניות.
זה מאיר עיניים משתי בחינות: ראשית, כמו שכתבת, עשוי להיות לנו חוסר גם אם נדמה שלא (כמו מי שאוכל המון אוכל לא מזין, ולכן עלול לפספס שהוא בעצם רעב) ושנית, שאולי במגע שכבר נוכח בחיינו יש פוטנציאל לא ממומש שכדאי לבחון עוד לפני אן במקביל למציאת עוד מגע.

[אישה_במסע*]

יש בי חשש שכאשר יגיע הרגע לעשות משהו בכיוון ההפוך כולנו נהיה חלודים מדי ומבוהלים מדי בשביל שזה יקרה.
אני חושבת שאת מדמיינת את זה בצורה שונה ממני. מעגלי נשים לדעתי ומסיבות חיבוק ושאר מרחבים מוגנים הם דוגמא טובה לדברים שוקרים עכשיו - בוחרים מרחב מגודר, בונים בו נורמה ברורה שאוסרת על כפייה ומאפשרים מגע. אפשר לעשות את זה עכשיו, כל מה שצריך זה להפריד בין מרחבים שונים.

לתחושתי אנשים בכלל לא שמים לב לכך שיש להם בעיה, שיש להם מחסור.
לתחושתי מה שאנשים יכולים לנסח בצורה רציאונלית לא ממש משנה. אחד הדברים שאני אוהבת בסוציאולוגיה וכלכלה זה הדברים בהם אנו פועלים בצורה לא מודעת למען מטרות. אנשים יפעלו בדרך מסויימת שמיועדת להענות לצרכים שלהם גם בלי שהם יבינו שיש להם בכלל צרכים כאלו.

<אני לא חושבת שזה מה שקרה עם אוכל איכותי ושינה נורמלית. אוכל איכותי זה משהו שהיה מחסור ממנו מאז סוף תקופת הציידים לקטים. שינה "איכותית" זה רעיון מודרני. אם את מתכוונת למחסור בשינה ושעות שינה משובשות, אז לדעתי זו החלטה מדעת. אנשים מרגישים את המחיר של מחסור בשינה בצורה מספקת לדעתי, הם פשוט בוחרים את הטווח הקצר על פני הטווח הארוך. בתור מי שהלכה לישון שעה מאוחר יותר ממה שהיה כדאי לגוף שלי בשבוע האחרון, אני כל כך מבינה אותם וחושבת שעבור חלק מהם הם צודקים.

כל זה, זה לא בטעות. זה לא שאנשים שלא מסכימים איתך לא מבינים, הם פשוט לא מסכימים. יצא לי לדבר עם כמה אנשים על זה, והם יודעים על החסרונות ובכל זאת בוחרים ככה.

[אישה_במסע*]

ולכן עלול לפספס שהוא בעצם רעב.
אם מישהו אוכל מלא אוכל לא מזין, הוא לא רעב, אלא חסרים לו חומרים מזינים. זה לא אותו הדבר.

[טלי_ב*]

לגבי מגע בתוך "מרחבים מוגנים" - גם אני מאוד בעד, אבל חושבת שכדאי גם לראות בזה סוג של תרגול שאמור בסופו של דבר לזלוג גם אל שאר מרחבי החיים.

[טלי_ב*]

אם מישהו אוכל מלא אוכל לא מזין, הוא לא רעב, אלא חסרים לו חומרים מזינים. זה לא אותו הדבר

מניסיוני זה הרבה פעמים מלווה בתחושה של רעב ובכל מקרה אני לא מגדירה רעב רק לפי התחושה הסובייקטיבית. אבל- איך זה משנה לצורך הדיון?

[טלי_ב*]

הנקודה שלי הייתה שמישהו כזה יכול בקלות להגיע למסקנה שמה שהוא צריך זה לאכול פחות, במקום להבין שהוא צריך לאכול דברים אחרים.

[אישה_במסע*]

יכול בקלות להגיע למסקנה שמה שהוא צריך זה לאכול פחות, במקום להבין שהוא צריך לאכול דברים אחרים.
לדעתי אדם כזה ירוויח גם מלאכול פחות, וגם מלאכול דברים אחרים. אבל לאכול פחות יהיה יעיל יותר - זה יביא לתוצאות חיוביות בצורה מיידית, וזה קל ליישום. "משהו אחר" זה אוסף כל הדברים שהוא לא אוכל עכשיו, ולמצוא מה מבין כל הדברים האלו יעזור לו זה משימה לא טריוויאלית.

וזה נכון למגע לא פחות מלאוכל, לדעתי.

[אישה_במסע*]

מניסיוני זה הרבה פעמים מלווה בתחושה של רעב.
מניסיוני זה מלווה בתחושה של חסך שמתפרשת כרעב רק בגלל שזה הנראטיב החברתי. היא מרגישה אחרת. לדעתי זה תחושה של ניפוח וקיבה מלאה ועדיין חוסר. ואני בעד לתת מילים מדויקות לחוויות שונות ולתת מקום לעוד נראטיבים.

[הולכת_והרוח_בפניי*]

(אחרי שחיפשתי לפי "הנקה", מצאתי המון דפים מעניינים וקראתי אותם אל תוך הלילה אבל לא מצאתי את התשובה לשאלה):
הינוקא בן חודשיים וחצי (אני מחייכת לעצמי עכשיו) ואני רוצה לשאוב קצת עתודות למקרה שלא אהיה בבית כמה שעות, או יום. הוא יונק בערך כל שלוש שעות - איך כדאי לתכנן את השאיבות (כדי להמנע מגודש, רעב של הקטן וכו'?)

[אמא_של_מוש*]

לפי מה שאני מכירה את צריכה לשאוב קצת אחרי שהוא מסיים לינוק, ככה שעד הפעם הבאה שירצה כבר יתמלא חזרה.
יכול להיות שבימים הראשונים תשאבי על ריק ואחר כך הגוף יקלוט שיש ביקוש לעוד חלב אז ייצר אותו (בשביל האפקט הזה תשתדלי לשאוב כל פעם נגיד אחרי אותה הנקה, נגיד ההנקה הראשונה של הבוקר).

<חברה שלי שמניקה תאומים, מניקה אותם סביב שש בערב והם מתעוררים לראשונה באיזור חצות. היא התחילה לשאוב קבוע סביב עשר, בהתחלה לא יצא כלום ואז הגיעה ל 400 ml תוך זמן שאיבה קצר>

[פלוני_אלמונית*]

הילדה שלי בת תשע וחצי והתחילו קצת לצמוח לה שערות בפות
זה מוקדם מדי?
גם ניצני שדיים כבר יש

[ציל_צול*]

בדיוק הקשבתי לפודקסט שמסביר איך גיל ההתבגרות צונח בהתמדה ואיך יש היום בנות שמקבלות מחזור כבר בגיל שבע. כן, שבע...
כלומר, זה לא משנה אם זה מוקדם מדי ביחס לאיזו נורמה שמוכרת לנו מהעבר. משנה שזה מה שקורה היום ליותר ויותר בנות ממגוון רחב מאוד של סיבות.
תשאלי את השאלה הזו בעוד עשור וזה ייראה לאנשים מוזר שאת בכלל חושבת שתשע וחצי לתחילת ההתפתחות המינית זה מוקדם.
אני בת 40. כשהייתי בגיל הזה של בתך לאף אחת חוץ מילדה אחת מאוד שמנה שהכרתי לא היו ניצני שדיים. אבל משהו בעולמנו השתנה והמצב כיום שונה. הסיבות המשוערות הן תזונה, כמובן, אבל גם היעדר פעילות, פחות שינה, חשיפה לפלסטיק ורעלנים אחרים ועוד.
קחי נשימה, ואם היא מוטרדת מזה (אולי היא בכלל לא? אולי היא מרגישה נורמלית לגמרי?) למדי אותה להתנהג אל עצמה הכי יפה שיש בכל מובן שהוא, ובהרבה חמלה, לאהוב את הגוף המתפתח באשר הוא, ולשמוח על יופי הבריאה.

[פלוני_אלמונית*]

קחי נשימה, ואם היא מוטרדת מזה (אולי היא בכלל לא? אולי היא מרגישה נורמלית לגמרי?) למדי אותה להתנהג אל עצמה הכי יפה שיש בכל מובן שהוא, ובהרבה חמלה, לאהוב את הגוף המתפתח באשר הוא, ולשמוח על יופי הבריאה.
היא כן מוטרדת
לגבי שיעור היא לא יודעת מה יש לאחרות, אבל ניצנים אין להרבה, לפחות לפי מה שהיא מרגישה. יש לה כמה חברות מאוד מאוד רזות וגם זה עניין. היא גם רזה בעיניי,אבל לא מקל, ומשגע אותי שכבר בגיל הזה היא מתייחסת לעצמה כאל שמנה,כשיש לה גוף לגמרי רגיל ויפה והיא לא שמנה בכלל. לי יש משקל עודף וגם לאבא שלה ואני הייתי כמוה בגילה והתחלתי להשמין מרגע שקיבלתי מחזור. אז עכשו אני חוששת כי כבר ככה הבטחון שלה לא בשמיים.
אני מקווה שהשדר שאני מביאה בעצמי הוא מספיק טוב. אני אמנם רוצה לרזות,אבל ממש לא פוצחת בדיאטות אלא שמה דגש על מזון בריא, בעיקר לא ג'אנקפוד. ודוקא לזה יש לה נורא אנטי.

[פלוני_אלמונית*]

לכולם כבר קשה. כולם פה שונאים את הצרחות האלה ועצבניים. כולם כבר צורחים בעצמם (אבא אמא וילדים). לא נעים בבית. קשה כל זה.
כתבתי פה לפני חודש ויותר על התינוק שלי שבוכה המון ויונק המון. בינתים הבית נרגע קצת
תודה לכן על כל התמיכה. לקחתי מזה הרבה. פחות בפן הרעיונות הפרקטיים ויותר בפן הרגשי. הייתי צריכה אישור ותמיכה מאיזה כיוון ואת היכולת לקבל עזרה וגם לדרוש. בעיקר עזרתן לי מול בעלי והילדים. מהילדים דרשתי קצת יותר. במקומות בהם הרגשתי שזה ממילא נכון. קצת פחות ביקשתי דברים שהם סיוע לאח קטן ויותר סדר וניקיון של הבית שהם חיים בו. וגם סיוע עם התינוק-שזה דבר שהם כן רצו בו, ובשלב מסויים התאפשר קצת. .
מול בעלי פשוט הרגשתי שיש לי עמידה צודקת. יש כאן תינוק מאוד בוכה ואמא אחרי לידה מתאוששת ואני לא יכולה לעשות כלום בבית וככה זה. אמרתי במפורש שמבחינתי צריך לגמרי להוריד רף עשיה. לנקות ולסדר פחות, רק לשם שיהיה קצת נעים בעין. כביסה יכולה להשאר בסל ויקחו בגדים נקיים משם. אוכל הכי פשוט. כי אני לא מסוגלת ושיעשה הוא מה שהוא יכול.
והוא קיבל את זה (צריך להסביר שוב מדי פעם, וכל פעם זה גם מקבל פנים קצת אחרות. אבל בי עצמי יש הבטחון הזה יותר מבעבר, שאלה היכולות שלי ושל התינוק).
התינוק עדיין בוכה המון ויונק המון, אבל פחות. כבר יש חלונות שבהם הוא ער ורגוע ואז יש לי ממש ידים פנויות לזמן קצוב, שערו בנפשכם
כשהוא ער אחרי שישן שינה טובה (במנשא או תוך כדי הנקה) זה קורה שאפשר להניח אותו. דוקא כשהוא ישן חייבים להמשיך להחזיק כי אם אוריד אותו בטוח יתעורר ויבכה כי לא ישן מספיק. גם ככה הוא מתעורר די מהר והשינות לא ארוכות.
אני כבר ממש הרבה יותר חזקה. יכולה ללבוש מנשא,וזה ממש עוזר. אז כמה שיש לי כוח משתמשת במנשא והוא ישן שם לפעמים. לפעמים גם שם הוא מתפתל ובוכה, ולפעמים אין לי כוח למנשא. כבר יוצאת מהבית ומסיעה ואוספת וכל זה. וגיליתי שהוא מאוד אוהב נסיעות. איזה כיף. (פקקים הוא לא אוהב כמובן. אף אחד בעולם כנראה לא אוהב).
אז הבית עדיין הפוך, ועדיין לצערי אני לא מצליחה להתייחס מספיק לילדים האחרים בגלל הבכי. ועדיין בעלי עושה כמעט הכל. אבל יותר טוב קצת. רואים אופק. וזה שאני כבר חזקה יותר ולא כאובה ומצליחה לישון יחד איתו בבקרים, זה עושה את ההבדל לגמרי. וזה שיש קצת פחות בכי היסטרי זו הקלה. ואם לפעמים לפעמים הוא נרגע גם אצל בעלי בידים,אז בכלל
לגבי התינוק נראה לי שאולי כן יש פה ריפלוקס כי אני מרגישה שהכל עולה לו,אפשר לראות עליו גם אם לא פולט החוצה. וזה משולב עם קושי לישון לאורך זמן,ואז מחסור בשינה ואז עצבנות ובכי. יחד עם זה שהוא רגיש מיסודו אז הכל אצלו רגיש. מקווה שלאט לאט דברים ישתפרו עוד. בינתים הוא כמובן גם נעשה כבד יותר וארוך יותר, אז ככל שאני מתחזקת אני גם צריכה את הכוחות להרים, ויד אחת כבר פחות אוחזת את כולו בערסול. אז אם הוא בידים עדיין מרשה לעצמי לשבת הרבה. ושהכביסה תחכה

[יולי_קו]

תודה שחזרת לשתף!
המצב משתפר! וגם למדת בזכותו על עצמך, על עזרה, על דיוק הבקשה, ועוד. איזה מורה נהדר התינוק שלך.

[בשמת_א*]

[ציל_צול*]

אמא עם תינוק, תודה שכתבת. שמחתי להתעדכן ולשמוע שדברים זזים בכיוון חיובי. איזה יופי!
גרמת לי לחשוב על הנחיצות האדירה של פיות, אימהות וותיקות שבאות אליך הביתה במצב הזה, מאה אחוז הבנה ואפס שיפוט, מחזירות את הבית לנקודת מוצא נוחה ונעימה והולכות.
תרגישו טוב, ממש כולכם.

[ציל_צול*]

כבר בגיל הזה היא מתייחסת לעצמה כאל שמנה,כשיש לה גוף לגמרי רגיל ויפה והיא לא שמנה בכלל
זו החברה שבה אנחנו חיות. המסרים האלה מגיעים מכל מקום, לא רק מהבית או מהאמא. נורא עצוב...

באמת שהדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה לאהוב את עצמך ולטפח את עצמך, כדי שהמסר הראשי שהיא מקבלת יהיה חיובי. גם אם את מתוסכלת עכשיו כי נראה שהיא מעדיפה מסרים אחרים, זה נטמע. ויכול לבוא יום שבו היא תחזור למה שהיא למדה ממך.

שמה דגש על מזון בריא, בעיקר לא ג'אנקפוד. ודוקא לזה יש לה נורא אנטי.
מסמנת לך שני מוקשים להתבונן בהם, מניסיוני.
הראשון הוא שאת שמה דגש על אוכל בריא, והשני הוא שאת שמה דגש על מה שלא (ג'אנקפוד).
בגלל כל מיני סיבות שלא אכנס אליהן אבל אולי את מכירה אותן בעצמך, הרבה ילדים מקשרים את הביטוי "אוכל בריא" עם אוכל לא טעים, עם כפייה, עם ניסיון לגרום להם לאכול מה שהם בעצם לא רוצים. במילים אחרות, בשביל הרבה ילדים בגיל הזה אוכל בריא בעצם שווה לסוג של דיאטה.
את יכולה במקום זה לנסות דגש מילולי והתנהגותי על אוכל טעים ומזין (ולהכין אולי את אותו אוכל כמו מקודם, אבל לשווק אותו, אם בכלל, תחת תווית אחרת).
אין דבר כזה "אוכל בריא". זו המצאה שבאה עם הצורך שלנו לדחוף אוכל שילדים לא אוהבים לאכול בנימוק שנראה לנו חשוב ומעניין להם את התחת בדרך כלל.
עגבנייה זה בריא? יש אנשים שרגישים לזה. כוסברה זה בריא? יש אנשים שלא יגעו בזה עם מקל. בריא זו פיקציה. אבל טעים זה דבר חד משמעי ומחובר לחוויה הפיזית, ו"מזין" היא ממש תחושה פיזית. כשאת אוכלת משהו מזין את מרגישה את זה. טוב לך. גם כשאת אוכלת אבל גם אחרי זה. את מתפקדת בקלות. את לא עייפה מייד. את לא חייבת מזה עוד ועוד עד שאת מפוצצת.
אני מסבירה על רגל אחת משהו מורכב בהרבה אבל נראה לי שאת תביני. לדבר עם ילדים במושגים של הזנה זה לדבר איתם על חוויה סובייקטיבית שלהם שאין לנו דרך לכפות עליה את עולם המושגים שלנו. זה להחזיר אליהם את המושכות ולחבר אותם אל הגוף שלהם במקום לעצות של מומחים.

בדיוק פגשתי משפחה עם ילדה בת 12. דיברנו על תפוחי אדמה בעקבות זה ששאלתי אותה אם יש אוכל, שכאשר הוא על השולחן, היא מתקשה להפסיק לאכול ממנו גם כשהיא כבר בפירוש לא רעבה. היא אמרה - צ'יפס. שאלתי אותה מה עוד צ'יפס עושה לה והיא דיברה על התחושה הזו שהוא נדבק לה לשיניים.
שאלתי אותה אם יש לה חוויה דומה עם תפוחי אדמה מבושלים או אפויים והיא אמרה שלא. ההבנה הקטנה שלה על תפוחי אדמה ואיך הם מתנהגים בגוף הפרטי שלה גדלה מאוד. ולא היינו צריכות בכלל לדבר על בריאות.

ולגבי החלק השני - ברגע שאת מבהירה בצורה גלויה או סמויה "מה לא", את נמצאת בצד של השלילה. ואז כל מה שאת אומרת על מה ש"כן" הוא כבר קצת מוטל בספק כי את מצטרפת למי שמנסה למנוע ממנה מה שהיא רוצה.
נסי לראות מה קורה כשאת זורמת איתה ומוסיפה דברים במקום לגרוע.
החלטתם ללכת לאכול ג'אנק? שימו לפני זה משהו טוב בבטן. משהו שמשמח את הבטן, שנהיה בטוחים שהיא מרופדת בטוב ובשמחה ובהזנה לפני שאנחנו אוכלים מה שבמקרה בא לנו. ונוצרת סביב זה שיחה...
מה מזין? מה נעים? מה טעים? וכל האירוע של אכילת הג'אנק פוד נצבע בצבע הזה שבמקום שנשלול בחריפות את מה שבא לנו, אנחנו דואגים לשמח את הבטן. אחרי זה... אלוהים גדול.

מקווה שזה מועיל. זו דרך ארוכה ולא פשוטה אבל קחי בחשבון שהיכולת שלך להתערב בזה כך שהדברים יהיו לפי רצונך היא מוגבלת מאוד. ולכן, אם כבר מתערבים, כדאי להתערב בצורה שיש לה סיכוי כלשהו להשיג משהו, במקום בצורה שבטוח לא משיגה את התוצאה שאת רוצה.

[אישה_במסע*]

אמא עם תינוק, תודה שכתבת. שמחתי להתעדכן ולשמוע שדברים זזים בכיוון חיובי. איזה יופי!

[אישה_במסע*]

מסכימה עם מה שכתבה צילי
באמת שהדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה לאהוב את עצמך ולטפח את עצמך, כדי שהמסר הראשי שהיא מקבלת יהיה חיובי. גם אם את מתוסכלת עכשיו כי נראה שהיא מעדיפה מסרים אחרים, זה נטמע. ויכול לבוא יום שבו היא תחזור למה שהיא למדה ממך.
ורוצה להוסיף ולהרחיב.

איך שאת מתייחסת לעצמך - זה משנה. זה מאוד משנה. איך שאת מתייחסת לאחרים מסביבך - זה משנה. אם את מעבירה מסרים שליליים בנוגע להשמנה, זה יעבור אליה. גם אם את מתייחסת ככה רק לעצמך (היא תלמד שצריך להתייחס טוב לאחרים ורע לעצמה). משנה גם הדיאטה הויזואלית. במיינסטרים רואים בעיקר נשים רזות, וזה משפיע. כדאי ליצור סביבה יותר מגוונת, שכוללת ייצוגים של אנשים בכל הגדלים.

כמה קישורים לפוסטים קצקרים באנגלית (קלה)

למה להגיד "אבל היא לא שמנה" לא מועיל - זה עדיין מעביר את המסר שלהיות שמנה זה רע.
https://danceswithfat.wordpress.com/201 ... -that-fat/

מה לעשות כשילדה מאשימה את עצמה בזה שהיא שמנה:
https://danceswithfat.wordpress.com/201 ... hemselves/

איך לגדל ילדים בעולם שמתייחס בשליליות להשמנה:
https://danceswithfat.wordpress.com/201 ... ive-world/

[פלוני_אלמונית*]

נסי לראות מה קורה כשאת זורמת איתה ומוסיפה דברים במקום לגרוע.
מנסה גם וגם
זו באמת שאלה. אני אמורה לקנות לה את הדברים האלה? זה לא שאני לא קונה בכלל(או בעלי שקונה. אין בינינו אחידות בדעות בעניין). אבל כשהיא מבקשת ומבקשת ואני אומרת: לא, זה בעצם לגרוע. היא מתעצבנת כי לחברה כן יש.


במיינסטרים רואים בעיקר נשים רזות,
באמת? בסביבה שלי יש כל מיני. לאו דוקא שמנות, פשוט נשים אמיתיות שהן לא דקיקות. לשמחתי לפחות בסביבה שלי יש דגש על ספורט ותנועה מכל הסוגים, זה ממש נוכח, ולזה אין התנגדות מצידה


להגיד "אבל היא לא שמנה" לא מועיל - זה עדיין מעביר את המסר שלהיות שמנה זה רע.
אני לא יותר מדי מדברת על זה בכללי בעצמי,זה יותר בא ממנה.

[טלי_ב*]

גם אני תוהה לגבי הג'אנק.
זה נוכח כל כך הרבה בסביבה, ויש כה הרבה בקשות ממתקים, שאני לא יכולה לא לסרב רוב הזמן.כלומר, אני יכולה, אבל אין מצב שאני אחיה בשלום עם זה.
אני רואה איך זה בדיוק שם אותי במקום הזה של מונעת ממנו את מה שהוא רוצה, אבל אין לי פיתרון אחר.