בשמת -
![|Y| |Y|](./images/smilies/yes.gif)
קרה לי פעם שביקשתי ממנו לקנות לי אולויס (תחתוניות) והוא מצא אותם אחרי שנים טובות ומרובות של בקשות והסברים חוזרים ונישנים כשהוא בטענה של "לא מצאתי" או "לא היה".
פעם אמרתי לו- אז תשאל, מה הבעיה לשאול עובד היכן זה נמצא"?
והוא "לשאול? מה פתאום לשאול, את מי אשאל"?
גם כשאנחנו נוסעים למקום מסוים לא מוכר, אני מההתחלה פותחת חלון ומבקשת עזרה אבל הוא - אנחנו יכולים לחפש את המקום המון זמן אבל לשאול? חס וחלילה.
אך בהכנת ארוחות ערב בימי שישי הוא נפלא- טחינה תמיד יהיה במקרר אחרי עבודה ארוכה ומושקעת, לשאוב אבק הוא מומחה, ואבא כמובן- נפלא (אם כי בימים שאני יוצאת מהבית ואני לא בבית בערב אני יודעת שהילדים ישנו עם הבגדים שהסתובבו איתם כל היום, הכלים שוכבים בכיור וכשאני אומרת "הילדים ישנים עם הבגדים" התשובה הנפוצה היא "הם לא רצו להתקלח").
אבל כשהוא קודח, אני עומדת לו על הראש ואומרת, לא, תיקח את המקדח ההוא, תשים את המדף חצי מטר שמאלה ותשתמש בעוד שני ברגים אחרת המדף ייפול שוב? לא ולא.
אני עושה כמעט הכל בבית כולל צביעה, קידוח, החלפת נורות ועוד....
כשממש אני עסוקה ויש משהו שהרבה זמן מחכה לתשומת הלב אני מודיעה לבנזוגי שהגיע הזמן שיקבל טיפול כי לי אין את הזמן לזה (למרות שאני מודה שלו יש יותר כח והוא קודח מהר יותר).