ארכיון חוכמות של ילדים

שיחקתי היום עם הבן שלי (7) טאקי.
אחרי שניצחתי פעם אחת הוא אמר: אוף, אני שונא להפסיד.
אמרתי לו: דווקא הורים אוהבים לפעמים שהילדים שלהם מנצחים אותם..
הוא אמר: למה, כי אז הם יכולים להשוויץ "איזה ילדים חכמים יש לי?"

כי אז הם יכולים להשוויץ "איזה ילדים חכמים יש לי?"
פלונית יקירתי, כנראה שבמקרה הזה את יכולה להשוויץ ואפילו הצדק יהיה עימך.

הקטן שלי בן שנתיים וארבע לא רוצה להיגמל, כשאני שואלת אותו אם הוא רוצה ללכת לשירותים הוא עונה לי "לא, תודה רבה" (למד נימוסים הקטן, חבל שזה רק בנוגע לתחום הזה...).

אמא: "בואו חמודים תרגישו איך התינוק בבטן בועט"
אחיין בן שלוש: "וואו! יש לי רעיון. אני אבעט בתינוק והוא יבעט בי!"
אמא: "לא נראה לי שזה רעיון טוב."
אחיין: "למה? התינוק לא מכיא את המשחק הזה?"

אחיין: "מה זה בתמונה?"
דודה: "לטאה ולטאות תינוקות"
אחיין: "זו האמא?"
דודה: "כן."
אחיין: "ואיפה האבא? בעבודה?"
דודה: "כן."
אחיין: "האבא לא יכול לשמור על התינוקות. רק האמא. בגלל שאם פתאום הם ירצו ציצי!"

גרמת לי ממש לצחוק. תודה

חוכמה קצת ריחנית של יותם:

בעת ישיבה על כסא האוכל, עם חיתול (מזל),
צ'יקו עוטה את המבט השמור לביצוע הכבדות שלו,
ולאחר שעשה מה שעשה אמר:

בלון!
פוצץ! (התפוצץ)

מה אתם אומרים על הנסיך שלי? - גם אני חושבת שהוא מקסים גם אני.

ואצלנו: בבוקר, ליד השירותים.
נ' (4.5) : אמא, נכון פעם הייתי קצר מידי (=נמוך מידי) בשביל האסלה?
אמא: נכון
נ': נכון שארוך זה יותר גבוה מקצר?

נזכרתי בסיפור ישן בעקבות אחד הסיפורים כאן:
הבת חזרה הביתה לפני כמה שנים, ומתברר שסיפרו להם על המטוס שהתרסק באותו יום, "כי ירו עליו פיל".

ומשהו מהזמן האחרון: יצא שמישהו שהגיע באיזה עניין בירוקרטי הציע לי טרמפ איתו, לאסוף את הילד (4) מהגן (אני נטולת רכב כרגע). הוא חיכה בחוץ ואני, ששכחתי בינתיים את שמו, הוצאתי את הילד וסיפרתי לו בדרך שבא אדון נחמד לתת לנו טרמפ הביתה במכונית שלו.
ילד: "באוטו האדון?"

<חברה שלי, ששמעה את הסיפור, הגיבה: "הכל בגלל הספרדית הזו..." (הילד דו-לשוני)

אחר כך נכנסנו למכונית.
ילד: "איך קוראים לך?"
האדון: "יאיר."
ילד: "אבל אמא שלי אמרה שניסע עם אדון!"

חוכמה קצת עצובה.
ש' בת העשר בוכה ערב לפני יציאתה של אמא לשבוע בחו"ל. .
אמא מחבקת, בוכה ומדברת איתה, ש' אומרת פתאום:
"מה את יודעת? את יודעת מה זה לא לראות את אמא שלך שבוע?! "

ל' בת התשע אחותה של ש' אומרת לאמא במהלך השבוע בטלפון:
"אמא זה בסדר שאני לא כל כך מתגעגעת?"

נהר, אין בעיה!!
פשוט היו לי בעבר טרולים / מטרידים שעשו תרגילים כאלו
ופחדתי שזה חוזר

בכלל יש לי בעיה עם הודעות נוסח פלוני אלמוני
או במצבים בהם נכתבים דברים בשמי או בשם יהונתן
תודה על ההבהרה.

הכנתי לילדי צ'יפס דקים מהרגיל ובזמן שאכלו התנהלה השיחה הבאה:
אני : טעים ככה?
הילדים : כן.
אני : זה בגלל העובי?
הילדים : לא, זה בגלל הדוקי.

ממש חמוד

תאיר בת ה-עוד לא 8
המציאה שם נוסף לאקדמיה הדיאלוגית בעין הוד
סטודנטיה
אנחנו, באופן אישי, חושבים שזה גדול

גלעד (בן שמונה) מגדיר אותי כהיסטורינית ואת בנזוגי כמחשבאי. ורחוב אוקספורד הוא הרחוב הכי קנוי באנגליה. מה שנכון.

אמא: את יודעת שיש ילדים שלא הולכים לגן בכלל? כל הזמן הם בבית שלהם.
בת (עוד מעט בת 5): אז הם לא יהודים!
אמא: ??
בת: את לא מבינה, אמא, אלוהים ברא את העולם בששה ימים, וביום השביעי הוא נח. וגם אנחנו ככה.
אמא: לא מבינה מה הקשר, את יכולה להסביר לי?
בת: אמא, מה את לא מבינה!! גם אנחנו הולכים לגן לששה ימים, וביום השביעי נחים.
אמא: מה הגן זה עבודה?
בת: כן! זה עבודה לילדים ולגננות!

D-:

בן ארבע: אמא, נכון שהעץ מנצח את השמש?
אמא: למה העץ מנצח את השמש?
בן: בגלל הצל.

(מתוך סדרה שלימה של: "מי מנצח את מי").

שיחה עם יובל באוטו בזמן שמקשיבים לבקשתו ל "סאג'ה פפה" (סרג'נט פפר):
אמא נוגי שרה להנאתה.
יובלי: שקט אמא
אמא: אבל אני אוהבת את השיר הזה.
יובלי: שקט אמא, אתה לא אוהב את השיר הזה.
אבא: יובלי אתה דיקטטור
יובלי: רוצה חיתולי ומוצצי (ואז פתאום מפנים), אני לא טטור!

D-: לכולם... ותוספת משלנו:

עומדים לפני האוטו, ואני מחפשת ומחפשת את המפתח - ואיננו. שלחתי את הבת למקום שבו היינו קודם לחפש אותו, חזרה בידיים ריקות. אני ממשיכה לחפש והופ! הנה הוא!
הבת (7.5): ממש משא ומתן!
אני (אחרי שירד האסימון): מעשה שטן?
הבת: כן.

איזה דף מקסים! גיליתי במקרה ולא יכולתי להפסיק לקרוא !
ונזכרתי בכמה חוכמות של ילדים בגן שעבדתי בו, זה גן בו הילדים נשארים לנוח מנוחת צהריים,כשהערתי את יובל הוא שכב במיטה מנומנם ואמר לי:
"אני כבר ער אבל הגוף שלי עוד ישן".
וילד אחר חוסם בגופו את המעבר לשאר הילדים השועטים במעלה המדרגות ואומר:"רק מי שנותן לי כסף יכול לעבור"....(הקפטילזם הגיע אפילו לגילאים האלה??).
הברקה נוספת מקסימה של ילדה יותר בוגרת בגן: בעת טיול בו סקרו הילדים את העצים אומרת על עץ שאינו שופע עלים:"העץ הזה הוא ערום עד" (על משקל:ירוק-עד).
תודה לכולכם שהזכרתם לי כמה ילדים הם מקסימים,כי יצאתי מהעבודה הזאת די בטראומה(סתם,מבחינה אישית לא קשור אליהם)...

אבא ופיצי הכינו שעון חול משני בקבוקי מים מינרלים וחול מסונן. פיצי שהוא בן שלוש וחצי אף פעם לא ראה כזה דבר. הוא הביט בריכוז באבא שתחב משפכון מקרטון למעבר בין שני הבקבוקים ושאל: "אבא, נכון שהחול עומד בתור?"

את זה חייבים לגריין...

בעת משחק עם ילדות בגינה הציבורית, אחת מהן, נעם (4 וקצת) התיזה מים על סובביה.
בנסיון להפנות את תשומת לבה הצעיר לענייני חסכון במים ומשאבים מוגבלים (הטפת-דודה-באופן-טבעי, מס' 4536, סעיף קטן ג'...),
שאלתי אותה: את יודעת מהיכן מגיעים אלינו המים?

וענתה הקטנה:

כן! מהצִינֶרֶת!

מהצינרת!

שזה תחדיש מעולה, גם צנרת, וגם כינרת! ישונה שמו של המוביל הארצי לאלתר!

_וענתה הקטנה:

כן! מהצִינֶרֶת!_ פשוט גדול!

אפרופו שעון חול, רכשתי לבן-הארבע בשקשוק ב- 1 שקל.
המסקנה: "אם דופקים עליו - הזמן עובר יותר מהר."

ועיבוד לשיר ידוע:
שימי ידך - בידי
אני שלך ואת שלי
הי! הי! גליה, בטרייה יפיפייה!

וגם בן שנתתיים מגיע לאמו עם כיסוי המטרייה המתקפלת. הוא מגיש את הכיסוי בעצב לאמא ואומר:"אמא, תראי! המטריה התפוצצה!"

הוי מונו!
זה גדול!

נ', בת 4.5, שרה באמבטיה:

"בשנה הבאה, נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה, ישחקו תופסת בין הבית ובין ה סלון ... "

<דחוף, דחוף לעזוב את העיר >

נבו במיטה מפוּגָ'ם ומכוסה בשמיכה. מסתכל מהחלון ורואה את הירח.
"אבא, למה לירח הזה אין פנים מחייכות? נכון שאם היו לו פנים עם עיניים אף ופה והוא היה רואה שאני מתנהג יפה אז גם הוא היה נותן לי נשיקה?"

<סחטן נשיקות הגמד הזה>

רחלי בת השנתיים (כמעט) הולכת לסוס עם הדוד. בדרך היא שואלת: "אני ארכב עליו?" ומקבלת תשובה: "צריך לשאול את הסוס אם הוא מסכים.." תגובתה:"אני קטנה, הוא לא ירגיש.."

הבוסית לפני ציצי ולישון פוקדת: "אמא- תורידי חולצה! אבא- לך תשטוף כלים!"

איתי מספר לי היום שכשהוא יהיה גדול, הוא יתחתן עם נטע ומהגן שלו, ואז הוא יהיה אבא והיא תהיה אמא, ויהיה להם תינוק ויהיה לה הרבה חלב והתינוק ישתה מהחור שלה בציצי...

<<אפילו הילדים שלי מתחילים לחשוב באופן טבעי>>>

היינו צריכים השבוע לקנות ברזל עבור התינוק, אז הלכנו לקליפת-חולים.

ואנחנו הלכנו לפני כמה שבועות לעשות בדיקת שתן בקופה-חולה.

היום, לעומת זאת, שכחנו לקחת כפית לדרך מבית של אוכל (=מסעדה).

כשיצאנו מחניון לפני שבוע היא זרחה כולה כשהכריזה "גילבנו כסף!" (=קיבלנו כסף) בהתייחסה לעודף האומלל שקיבלתי בתמורה לשטר מכובד.

אילו ילדים חמודים!!

ואצלינו, הקטן לקח מועך שום .אחרי שמעך איתו כל מזון אפשרי בבית ואת כל התבלינים שאלתי אותו: "איפה הכותש שום?"
ומה ענה לי משוש נפשי, פרי חינוכי ומושא גאוותי? :"במגרת הסכו"ם!"

אלון בן שש
יושבים בערב חג ומדברים על משהו טרם לידתו.
סבתא שואלת בתמימות" ואיפה אתה היית אלון?"
ואלון ברצינות רבנ עונה
"אני הייתי מת חי.
לא מת שבבית קברות שלגמרי מת,
אלא מת שמטיל אולי בגן עדן אולי איפה שהרעים
אולי בשמים
מת חי ואח"כ נולד ואז הוא חי"

אריאל בת שמונה וחצי
ארוחת ערב משוחחים על דבר מה
אבא אומר אני לא ארשה לך ( לא זוכרת מה)
ואז אריאל במין אדישות עונה
"לא צריך, אני אתחתן בגיל 14 ואעשה זאת"

נדי ממהר לשירותים ומגלה שאחותו הקדימה אותו.
הוא קורא: מהר, מהר, יש לי קקי. אחרת תהיה לי בצורת! (עצירות...)

ובאותו ענין.
10 דק' אחרי שיצאנו מהבית לקניות וסידורים נבו מודיע באוטו:
"חבל שלא הלכתי לשרותים לעשות קקי לפני שיצאנו מהבית"
אני "אבל עכשיו אין לאיפה ללכת. באמת חבל שלא חשבת על זה קודם."
נבו מרגיע אותי "אל תדאגי אמא, אני לא מבקש. אני שומר את הקקי בתחת שלי"

מ-ע-ו-ד-ן

shortly after I gave birth to my 3rd, we moved to a new place. My 3 year old was very sad to have no friends in our new place so she asked me to make her new friends. I told her we can go out to the park to meet some new kids, so she said: 'no, I want daddy and you to make me new friends like you made our baby '

מזכיר לי שכשאחותי היתה קטנה היא רצתה שאמא שלי תוליד לה אחות. או סוס...

ליה-2
עדין-3.5

ליה-אבא כל הזמן כועס אותי!
עדין-אבא כועס עליך?
ליה-כן,בגלל הבונזו
עדין-שוב אכלת בונזו?!
ליה-כן
עדין-אני לא רוצה לשחק איתך
ליה-אוף! עדיני מרגיזה אותי כל הזמן!

וביום אחר:
סצינה: משחק תפקידים עדין התינוקת ליה האמא.
ליה הלכה לעשות פיפי בדשא בחצר.שם איפה שהשכנים גם שומעים.

היא סיימה.

עדין בקול רם-אמא תלבשי כבר את התחתונים!

איזה דף מקסים, אני יושבת לבד ומחייכת, ומחייכת ומחייכת.....
ושיר לסוכות מפי בן 3.5: "פטיש, מסמר, ניקח מקל..."

נבו מרצה על תזונה:

אם אני אוכל משהו מחלב של פרה זה עושה את החרקים (חיידקים) בגוף שלי חולים ואז כואבת לי הבטן.

ובאותו ענין - "אמא, גם לפרה כואבת הבטן בגלל החלב?"
"אני יכול לאכול רק יוגורט של כביסה"

יהונתן (9) נוטה לחבר שירים על כל דבר.
השבוע, בדרכנו חזרה מסבא-סבתא הוא שר:

תמיד תהיה מי שאתה,

אל תנסה להיות מישהו אחר.
להיות מי שאתה זה בריא,
להיות מישהו אחר, זה כמו סרטן...*

השיר כמובן המשיך אבל...
נהגתי אז לא רשמתי

אני חושבת שהגיע הזמן להסתובב עם רשמקול מוכן לפעולה.

אחייני היקר היה בביקור בביתי . אכלנו נקניקיות ואחת מהן ניתנה לכלב . לפתע התבונן אחייני וראה את פינו של הכלב עומד וצעק "יו, תראו, הלכב אכל את הנקניקיה בפה והיא יצאה לו מלמטה"

ארוחת חג,כל המוסים יושבים ליד השולחן ואוכלים,
ליבי (2.9): יש לי חתול.
מסובים: כן?
ליבי: קוראים לו תמרי.
מסובים: כן?
ליבי: יש לו תולעים בסוסיק.
מסובים: אה אה.
ליבי: גם בקקי יש לו.

אמא: ליבי רוצה עוד בטטה?
ליבי: לא, צפוף לי בבטן.

ליבי מקלפת את הקליפות של הבצל מחזיקה בהן ושואלת: אוהב אותי? לא, ןנושפת בקליפה וכו'
(מעניין ממי למדה את זה)

איתמר מספר על שיעור אומנות בבית הספר:
"המורה לאומנות אמרה לנו לצייר ציור על הסתו."
אני: "אז מה ציירת?"
איתמר: "אני לא יודע איך לצייר סתו, אז ציירתי מלחמה................. אבל ציירתי בה גם חצבים"

מה שנקרא הפנמה של החומר -

פיצי לאבא ואמא, בהבעה רצינית, עם גבות זעופות, בטון דידקטי:
"אתם מבלבלים לי את הנוח!"

כשאנחנו מתארחות בבתים של אחרים, גם כאלו המוכרים לבת (2) זה מכבר, והיא צריכה להשתין היא שואלת:
"יש לכם שירותים פה?"

אני מקריאה שיר שהבת אוהבת להשלים:
אני: כשאומרים צנון
מרגישים את...
היא: הלשון
אני: כשאומרים בצל
מקבלים....
היא: טלפון.
(במקור: תאבון)

אנחנו קוראות על הרופא דוליטל ועל כך שהוא פוחד שיטבע בים.
היא: איפה הים?
לפני שאני מספיקה לענות היא ממשיכה: הנה הים. זה ים שבת?

מסתכלות על החיות במכנסי הפיג'מה שלה:
היא: הנה ג'ירף, הנה אריה, הנה היפופותתם... לא! היפופופופותם... לא! היפופפם... לא! הנה שבלול!

זה ים שבת?

(טוב, ירושלמית....)

בן שנתיים:"זה חג?"
אמא:"איזה חג?"
בן שנתיים:"זה חג? זה חג?"מניף סכין וכמעט תוקע לי בפרצוף
אמא(סוף סוף מבינה.....) :כן, זה חד"

מונו, העיקר שיצאת בחיים!

איזה כיף לקרוא פה

היונקת מבקשת: אמא, תסגרי בבקשה את השחי, מסריח...

בן 4: אמא, היום אני צריך לעשות הכל לבד.
אמא: למה?
בן 4: זה יום העצמאות.

כרטיסן ברכבת: כן?
אמא: כרטיס למבוגר, לבן 6 ולבת 4.
כרטיסן: לילד זה חצי מחיר והילדה נוסעת בחינם.
אמא: תודה.
5 דקות אחר-כך הילדה פורצת בבכי תמרורים: אני לא רוצה לנסוע בחינם, אני רוצה איתכם בקרון....

דף ענק! לא מפסיקה להזיל דמעות מרוב צחוק.
גם לי יש כמה:
ילדתי בת ה-3 אמא אכלתי בגן תיפתים ונקניקניה. תוציאי לי את הענפים מהענבים.

חברתה בת ה- 4 שלומדת אצלי בגן שאלה אותי: אם את הגננת שלי שז מי אמא של הילדה שלך?

"סוכתי הסוכה נהדרת נחמדה, לי לי לי קרה קרה קרה (KRA KRA KRA ) לי רק מחכה.

המשך יבוא

הגורה שלי מספקת לנו חדשות לבקרים פתגמים ומִכְתָמִים שלמים.
אבל אחד משמש כנושא לשיחה מאז שבת - וחשבתי שהוא פשוט חובה בכל בית!

הגורה (2.5) ואבא שלה עקבו בדריכות בשבת בבוקר אחרי גמל - שלמה שהסתובב בחצר. הגורה עקבה בדריכות ובהשתאות, הינהנה במרץ במקומות הנכונים - והפנִימָה בשקט...
אחר הצהרים, החלה האינפורמציה פורצת החוצה - והיא לא הצליחה להיזכר איך קוראים לחֶרֶק הזה.
זה התחיל בשאלה שלה - "איך קראו לחֶרֶק של הבוקר?... היה לו גם שֶׁם..."
ואז ראינו את הגלגלים הקטנים שלה עובדים במשנה מרץ - היא זכרה שזה היה חֶרֶק (ומיד חשבה על החרק החביב עליה ביותר) וגם שהיה לו שם לא קונבנציונאלי (ומיד חשבה ודאי על אחד הילדים החביבים עליה בקבוצה שלנו) - ולפתע אורו עיניה והיא אמרה - "נו, החרק הזה, עכביש - אבשלום !!!"...

לילה טוב ובשמחות.

עדין- אמא, את לא סבתא

נכון , אני אהיה סבתא כשלך יהיה תינוק

עדין- ואת לא תהיי בבית נכון?

נכון, כמו שסבתא לא גרה איתנו ויש לה בית משלה.

עדין- ומתי יהיה לי תינוק?

יש עוד הרבה זמן, את תגדלי ובטח תתחתני ותלדי תינוק.

עדין- מממ. יש לי רעיון! אני אלד תינוק וכשהוא יגדל ויהיה כמוני אז אני אתחתן איתו!

דיברנו אני ובת ה- 5 על זה שיש לה דעות רבות על איך הדברים צריכים להיות, ודיברנו על זה שיש אנשים שיש להם פחות דיעות, ויותר עושים מה שאומרים להם, ושדיעות זה דבר מאד חשוב לחיים, ולפעמים כדאי להתחשב גם בסביבה...
בקיצור, הילדה אומרת בחיוך רחב:
לסבא שלי אין בכלל דעות, הוא עושה כל מה שאני אומרת לו!

D-:

בן ה-4: אמא, את יודעת איזה מספר אחרון?
אמא: (במבוכה קלה, מתפללת אל רוחו של ג'ון הולט ונאבקת לא לגלות שככל הידוע לנו אין דבר כזה,) איזה מספר אחרון?
בן ה-4: (בהתלהבות של ממציא) מליון ו... הרבה!

ענת, המספר הוא: גוגל (אינסוף + 1 או משהו כזה)
המתמטיקאים יכולים בטוח להסביר טוב יותר.

אזהרה!!
קשה מאוד לתפיסה בגיל המדובר.
אני זוכרת את השיחות עם יהונתן כשניסה לגלות את המספר הכי גדול.
כל פעם שנקב במספר, הוספתי לו 1

זו חוויה בפני עצמה לצפות בניסיון שלהם להבין מושג מופשט

בסוף החתונה השבוע, נשארנו עם המשפחה והזוג.
יהונתן רצה מאוד לשוחח עם הכלה.
היו לו שאלות.
למשל:
האם שפתי החתן רכות

הכלה: תנסה בעצמך...
יהונתן: לא, אבל בשבילך, הן רכות?

הסברתי לו (או לפחות ניסיתי) שזו שאלה אינטימית

המספר הוא: גוגל (אינסוף + 1 או משהו כזה)
לא ממש... ראי מספרים גדולים.

מליון והרבה נשמע לי תשובה קולעת. בכל אופן לא ניסיתי לתקן אותו...
נראה לי שאחכה עוד איזה שנה שנתיים עד שאקריא לו את הדף מספרים גדולים....

הערב הייתי בעבודה, ואבא היה עם הבנות.
באיזשהו שלב הגדולה (7.5) ניגשת לאבא שלה ושואלת: "אבא, כשאתה ואמא תרצו להביא לנו אח קטן אתם תצטרכו לעשות...זה" (עושה תנועות של ידיים מתהפכות לסירוגין, אני קיבלתי הדגמה מהאיש, לא ראיתי את המקור, אבל זה נראה מצחיק נורא).
"מה?", שואל אבא.
הגדולה מדגימה שוב את תנועות הידיים, אבל אבא מיתמם שוב ושוב (רוע לב שכמותו, ואני עוד הסכמתי להתחתן איתו!). "נו , לא משנה" אומרת הגדולה.

אח"כ היא שואלת אותו: "אבא, כשרוצים לעשות ילד צריך לעשות את זה רק פעם אחת, נכון?"
"מה זאת אומרת?" שואל אבא, "לכל ילד צריך לעשות את זה מחדש."
"אבל אבא", מקשה הגברת, "יש הרבה זרעונים, אז למה צריך כל פעם מחדש?"
אבא מסביר שהזרעונים חיים רק ימים ספורים ולכן צריך בכל פעם זרעונים חדשים כשרוצים לעשות ילד. (לפחות כשעושים את זה באופן טבעי...)

היא מקבלת את ההסבר, ויש לה רק עוד בקשה קטנה - שיקראו לה בפעם הבאה שרוצים לעשות ילד כדי שהיא תוכל לראות.
אבא מסביר לה שכשעושים ילד, עושים זאת באינטימיות של בני זוג, והיא לא יכולה להיות נוכחת.
"טוב", אומרת הילדה בהתרסה, "אז אני אבקש מאמא!"

(לדעתי אפשר לפתוח דף "תנועות שילדים עושים כשהם מדגימים איך עושים ילדים", היית צריכה לראות איזה תנועות הבן היקר שלי עשה פעם כדי להדגים לי...)

אהבתי את זה שהיא חשבה שממני תצליח להוציא אישור לפיפ-שואו תוצרת בית, אחרי שאבא שלה סירב...
כשהגעתי הביתה פתאום רם שואל אותה: "לא היה משהו שרצית לשאול את אמא?". (והיא אמרה "לאמשנה" כזה...)
לא הבנתי על מה הוא מדבר... כשסיפר לי אח"כ במה הדברים אמורים כל כך צחקתי...

התרחש אצל חברים, שיחה בין אמא ובן (5):

"אמא, תנגבי לי"
"גיא, אתה יכול כבר לנגב לבד"
"אמא, מה את חושבת, שאני משרת שלך?"

רתם, בת 3.5, מבקשת שאשים "מוסיקה פלסטיק" ברדיו כדי שהיא תוכל לרקוד.
היא לא הסכימה לבאך ומנדלסון (לא ממש מוסיקת ריקודים לטעמה), אבל התפשרה על ה-40 של מוצרט...

לאחר שיחה עם דודה שלומדת בבית ספר, שאלה הילדה (שנתיים וחצי):

"אני יכולה גם ללכת לבי"ס?"
ילדים גדולים הולכים לבי"ס. אם תרצי תוכלי ללכת כשתגדלי.
"אבל אני כבר רוצה ללכת, אין לי זמן לגדול..."

יצאנו מגן החיות, הגדולה בת ה- 5 אומרת שהיה שם ילד מסכן שההורים שלו נסעו והשאירו אותו שם לבד.
אמרתי לה שבדרך כלל הורים לא שוכחים את הילד שלהם, ולוקחים אותו.
היא אמרה: הם חגרו באוטו את הנשמה שלו, ואותו הם השאירו...

הקטנה בת ה- 3 מושיטה לי כדור לבן עם נקודות שחורות ואומרת לי: אמא, תראי כדור דלמטי...

בשבוע שעבר פגשתי למטה את הבת של השכנים, בת 5, בוכה. "יעלי, מה קרה?", והיא בבכי: "יסמין ואני התרבצנו".

תראו איך השיטה עובדת. מדהים.

הגורה (2.5) מנסה לקחת את הכדור של כלבת המופת שלנו, דֶבָּע. אלא מה, זה מוחזק היטב בין שיני הכלב, הממאנת לעזוב אותו. תמר מתוסכלת, פונה לעברי:
גורה: אמא, דבע לא נותנת לי את הכדור.
אני (בהיסח הדעת ומתוך הרגל...): זה הכדור שלה והיא יכולה לבחור שלא לשתף בו. אולי במקום למשוך לה אותו מהפה תבקשי ממנה?
גורה (נגשת לכלבה השוכבת על הדשא ורוכנת לעברה): "דבע, אני מבינה שאת לא רוצה לשתף בכדור, אני רק רוצה לזרוק לך אותו. תני לי את הכדור. בבקשה"...

והכלב? עוזבת את הכדור.
ותמר? זורקת לה אותו.
ואני? נשארת המומה...

וואי כמה צחקתי
ועכשיו כמה מהמשפחה שלנו
בדרך לליל הסדר : ואחר כך אתה תגנוב את האפיקומן ואז תוכל לבקש איזו מתנה שתרצה טוב?
אמיר: כן
אמא:מה תבקש?
אמיר: מסטיק
אמא: אבל גם משהו לשני { האחות }

אמיר: אז חבילת מסטיקים,אני אגנוב את האפיקומן ואבקש חבילת מסטיקים. אמא ,מה זה לגנוב?

הראתי לאמיר שיש לי על התריס לטאה שגרה שם והצעתי שנבחר לה שם אם יש לו רעיון אז הוא הציע שנקרא לה זיקית !

ואחרון בעניין התרבות כשהייתי בת שנתיים וחצי שאלתי את המטפלת שלי למה אין לה ילדים , היא שהייתה אשה חמה ומקסימה אבל גם פשוטה שלא ידעה קרוא וכתוב ענתה לי שהיא לא יודעת איך עושים. אמרתי לה שאין בעיה והלכתי לחדר הבאתי את הספר" איך באים ילדים לעולם" והקראתי לה אותו על פה .
כשסיימתי אמרתי לה שאת הילד הראשון זה הכי קל לעשות וכשהיא שאלה למה ?אמרתי כי אין ילד שיפריע .

לא מהמשעשעים אבל סוג של חכמה:

את עדין שמנו בגן לנסיון עד סוכות. בסוכות החלטנו שזה הספיק ומחזירים אותה הביתה.
אמרנו לה- " החלטנו שאת לא הולכת יותר לגן"

לסבתא שלה היא אמרה-" סבתא, אני לא הולכת יותר לגן, אבא ואמא טעו ( ששמו אותי שם)
עכשיו הם הבינו שאני לא הולכת.

ניסיתי להרדים את הסורר הקטן.
באותו יום התרשם עמוקות מביקור בספארי. לא מהחיות כמו מהעובדה שבאותו יום חגגו לפיל בשם הלא-פילי "יוסי" יום הולדת.
סיפרתי לו שבמדינות מסויימות(ביקרנו במזרח והוא מכיר את השמות) יש פילים שרוכבים עליהם ונעים ממקום למקום בעזרתם. בן השנתיים וחצי אכן התרשם. אחרי ששמע את הרצאתי בנושא אמר לי בשמחה: "אני אלך לפיל, אכניס לתוכו מטבע, ואז הוא יסע!"

האמת שיש תמונה לסיפור. בביקור במזרח פגשנו בתופעה של מכונית בצורת חיה שילד יכול לרכב עליה ולנסוע.מה שהשאיר חותם עז.
http://www.flickr.com/photos/onlinepics/1128248/

הבת שלי תמיד מדברת בלשון עתיד אני הלכתי לגן מחר

ע. הקטנה בת חמש, שואלת אותי שאלה, ואני עונה לה שתשאל את אבא שלה, שהוא בטח יודע. אז היא אמרה לי:
"לא!. אני אשאל את אמא שלי. היא יותר חכמה ממנו. היא יודעת הכל. והיא גם יפה."
לאחר בערך שלוש שניות היא ממשיכה: "היא יותר חכמה אפילו ממך!"
אני שואלת אותה: "איך את יודעת?"
ע: "היא עובדת בבנק!"

בהבעת "מה לא ברור". טוב כבר אמרנו שאני לא חכמה כמו אמא שלה. נכון?

אפרופו אימהות חכמות:

שיחקתי עכשיו עם הבן (כמעט בן שמונה) במשחק "ארבע בשורה". בדרך כלל הוא מנצח.
פתאום עשיתי מהלך טוב. הבן: "אמא, אז את בכל זאת לא כל כך טפשה!"

בנים גידלת...

בסוף השבוע ביקרנו את הוריי. הבת מישמשה את השפם של אבי ולבסוף שאלה אותו: "זה זנב?"
הוא הסביר לה שזה שפם והיא הנהנה בהבנה ואמרה: "אאאההה... שכחיתי!"

הבן שלי (שנתיים ו-2) נגמל מהנקה לפני שלושה חדשים. הגמילה היתה מאד קלה, אבל מדי פעם הוא מבקש שוב לינוק. במקרים כאלו אישתי אומרת לו שאי-אפשר כי כבר אין חלב בציצי.

אתמול הוא רץ למטבח, פתח את המקרר, ושלף החוצה את הכלי עם שקית החלב.
אני: "לאיפה אתה לוקח את החלב?"
הבן: "לשפוך לתוך הציצי."

באחד הבקרים בן השנתיים נכנס איתי לשירותים. אני יושבת והוא עומד לידי ומתאמץ לתוך החיתול שלו ואז מכריז בתרועת ניצחון "כ-ו-ל-ם עושים קקי ביחד!"

בן שנתיים וחצי, אחרי שיחה ארוכה בנושא מזונם של השפנים ותוך זלילת גזר:"אמא, השפן אוכל את הגזר מקולף?"

בגינה יש אשה שמאכילה תינוק בעגלה בבקבוק.
אמא מונו :"תראה חמודי, הנה תינוק"
בן שנתיים וחצי:"למה הוא לא אוכל מהציצי?"

אח, נחת.

בן שנתיים וחצי ממציא תיאוריה התפתחותית חדשה ודרכי קיצור שונות לעולם המבוגרים:"אני אכנס שוב לבטן שלך ואז אני אהיה גדול ויאכל אוכל של גדולים!"

פתאום עשיתי מהלך טוב. הבן: "אמא, אז את בכל זאת לא כל כך טפשה!"

"לשפוך לתוך הציצי."
גדול!!

אמא: בואי לצחצח שיניים, יפהפיה
בת השלוש ורבע: אמרו בעיתון שלא חייבים לצחצח שיניים

_"לשפוך לתוך הציצי."
גדול!!_

עדין משחקת במחשב- לוחצת על הצבע שבחרה, גוררת את ה"דלי" למלא את הציור הלבן שעל המרקע וכך
ממלא בצבעים שונים את כל הדף הוירטואלי שנעשה צבעוני מאוד.

" ועכשיו ניתן לו להתייבש"....