אשה לוויתן זה דבר שביר

עדיין חולמת ועדיין רוצה
כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה
ויש לה הסכם עם עצמה;
תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר
ומי זה אמר שאישה לוויתן זה דבר לא שביר

ואולי החום יעשה את שלו, ואולי הקור יגמור אותי..

ויש בעולם מקומות נפלאים
הייתי רוצה להיות שם, למצוא את עצמי שוחה חופשייה
בעומקים מתאימים לי
לפעמים מרגישה חזקה, לפעמים מתפרקת
בלי כוח לדחוף את עצמי
מהדחף שלי לשחות אל החוף

ואולי החום יעשה את שלו, ואולי הקור יגמור אותי..

מקסים

מקסים
מסקרן..
@}

song]עברי לידר id[/po]=240&singer id=764&song title=c24af
8Ys]אפשר גם לשמוע 2mslV8s[/po]

אפשר גם לשמוע
כבר אי אפשר.

איזה יופי שיש עוד מישהי שהבחינה בקסם המיוחד של השיר הזה

יש לי פטיש קל עם השיר הזה ויצא לי להשמיע אותו לחברות ולהגיד "אבל תקשיבו טוב גם למילים" - ולא כולן תמיד מבינות על מה ההתלהבות הגדולה....

כבר אי אפשר.
וידאו חסר אבל שיר יש. אפשר לשמוע.

אני חושבת שאני רוצה שהדף הזה יהיה דף תמיכה, אבל שיישאר עם כותרת אישית, ולא כזו שמפרטת בדיוק מה התוכן שלו... בכל זאת דף אישי.

אז מאיפה להתחיל?
נתחיל מאתמול.
הריון שני (הראשון הסתיים בלידה מדהימה של תינוקת מקסימה שהיום כבר בת שלוש וקצת..), תחילת שבוע 11 להריון, גיל עובר 9 שבועות (תחילת חודש שלישי).
אולטראסאונד שני (לפני שבועיים ראינו דופק). העובר לא התפתח. רופא חסר רגישות, כמובן. האמת שלא התייחסתי אליו..
איך הוא אמר? "לא 10, לא 9, לא 8, לא 7, לא 6...". אין הריון. לא הבנתי ממנו כלום, הלכנו לרופא שלנו (הנפלא!).
אולטראסאונד נוסף כדי לוודא: העובר לא התפתח, יש שק הריון. זה קרה בשבועיים האחרונים.
לא הרגשתי כלום. הרגשתי רע... אני עם כאלה בחילות והקאות ותחושה מגעילה כבר חודש, לא חשבתי שיכול להיות שזה לשווא..
ואז השיחה הרציונלית של "מה עושים עכשיו" כי אני כבר שבועיים מסתובבת עם שק הריון חסר תועלת, עובר קטן (6.5 מ"מ) שלא יגדל,
הריון שלא יתפתח ולידה שלא תהיה בעוד 6-7 חודשים...
ומצד שני, הגוף שלי עוד אל החליט "להיפטר" מזה, אין דימום, אין הפלה..
אז הרופא מציע 3 אופציות: לתת לזמן לעשות את שלו, לבד (="טבעי") או לעשות גרידה בבית חולים או לקחת איזושהי תרופה, סייטוטק, שתכווץ את הרחם ותגרום להפלה. הרופא מפחד מדימום שלא נפסק, ומזה שהרחם לא יתנקה כמו שצריך. אני חושבת שמבחינתו גרידה היא האופציה הטובה ביותר.
אנחנו לא יודעים מה להחליט. במה לבחור. מבעס אותי שבכלל צריך להתעסק בהחלטות פרקטיות בשלב הזה, או כמו שאמרתי אתמול: "למה צריך להשקיע כל כך הרבה בעבודה במשהו שלא הצליח? אם זה היה מצליח לא היינו מתעסקים בזה כל כך הרבה..".
יש המון דברים שמעסיקים אותי. אני לא כל כך יודעת במה להתחיל. אני רוצה בדף הזה לשפוך הכל, לשאול על הכל, ולהבין - כמה שיותר.
אז נתחיל דווקא במה שיותר "דחוף": איזה טיפול אתן מציעות לי? אני אשמח בעיקר לשמוע מנסיון אישי, כי אני מניח שיש לא מעט כאלה, לצערנו...
אח"כ או במקביל נתעסק גם בצדדים אחרים של העניין: הצד הרגשי, למשל. שעכשיו בעצם אנחנו צריכים לספר לקרובים אלינו שלא יהיה תינוקי עוד מעט...

זוכרת שקראתי אצל מי מה שרצתה הפלה וגרמה לה בדרך טבעית ע"י שתיית מרווה, תרגילי יוגה שאסורים בהריון וכדו'. הצליח לה..
יש את הדפים:
אלטרנטיבה לגרידה
הפסקת הריון רצוי
הפלה ספונטנית
ויש גם את פורום אובדן הריון בתפוז.
מאחלת לך שתתחזקי מכל הבחינות, אושר ואהבה!

הדרכים של מי מה מפורטות בדף הפלה באופן טבעי בסופו.

אנונימי

תגידי מה חשוב לך שיהיה או לא יהיה בתהליך, או מה מפחיד אותך במיוחד, ואז אוכל לנסות לנתב אותך לאפשרות המתאימה לך יותר.

אני מניחה שהדבר שהכי חשוב לי הוא שאוכל להיכנס שוב להריון, כמה שיותר מהר..
אולי זה לא נכון, אולי זה לא רציונלי, אבל אני רוצה את זה.
אני מפחדת מהרדמה כללית, מן הסתם. ילדתי בלידה טבעית... אני מפחדת מההליך הרפואי, מהאשפוז.
אבל מצד שני זו נראית אופציה סבירה יחסית, לא יודעת למה.
אולי כי היא כרוכה כביכול בפחות סבל, פחות דימום. אולי כי זה נראה כמו משהו שעושים וזהו, פתרון מיידי ולא תהליך מתמשך.
אני לא בטוחה שאני רוצה לחכות עד שהגוף שלי יחליט להתנקות מההריון הזה. זה מרגישה לי רע, לדעת שזה מה שיש לי בגוף. אני רוצה לגמור עם זה.
התרופה מצליחה אותי כי היא נשמעת קצת נסיונית. מן קטע כזה של "תקחי, תנסי. מקסימום אם זה לא יעבוד נעשה גרידה".
אז אם ממילא יש סיכוי שבסוף זה ייגמר בבית חולים, אולי כדאי לעשות את זה מהתחלה וזהו? אני לא רוצה להיות עכשיו בתהליך מתמשך של פרידה,
של גוף שעובד על זה. אני לא חושבת שאני מסוגלת, פיזית ונפשית, להתעסק בזה עכשיו כל כך. מצד שני, הגרידה הזו נשמעת "פתרון פשוט" כמו ניתוח קיסרי:
"יופי, רוצה ללדת בלי כאבים? בואי נוציא ממך את התינוק הזה..."
אני פשוט רוצה שהכל יהיה מאחוריי, לשכוח מזה..

אשה לויתן יקרה, איזה שם מקסים ומעורר השראה. קבלי חיבוק גדול, מכירה מקרוב את מה שעובר עלייך, עברתי גם הפלה טבעית, גם גרדה וגם הפלה טבעית שהסתיימה בגרדה. קשה לומר על מה אני ממליצה יותר.. אשמח לפרט ולענות על שאלות שלך. אני כאן.

זה כואב וזה עצוב.
כל דרך שתבחרי תהיה בסדר.
היי בעדינות עם עצמך, עם רגשותייך.
גם הרדמה זה בסדר, גם דרכים ארוכות יותר הן בסדר. כל מה שתבחרי יהיה בסדר.
אין באמת שליטה על כך , כמו שאין שליטה על מהלכו של ההריון..
אין שום דרך "נכונה" יותר מאחרות.
היה הריון והוא נגמר וזה מאד כואב וזהו.
ו...כן מכירה את התחושה שמעובר כל כך יקר הוא הופך פתאום ל"משהו שצריך כבר לצאת"
עיטפי עצמך בהרבה חמלה ובכבוד לדרך שבחרתם לעבור.

אני פשוט רוצה שהכל יהיה מאחוריי, לשכוח מזה..

קראת לי.. לא יודעת מה קראת שכתבתי בנושא, זה בטח היה די מזמן.
לי קשה לתת עצה למישהי אחרת איך לנהוג, חשוב שאת תרגישי מה הכי נכון לך ולא יתערבבו בראשך שיקולים אחרים שאולי נכונים למישהי אחרת.
זה הגוף שלך, זו ההתמודדות שלך, וכל מה שתחליטי לעשות הוא שיהיה הכי נכון לך.
כשאני הייתי במצב כמו שלך לא ידעתי בכלל על אפשרויות טבעיות, גרידה זה מה שידעתי, הסבירו לי כמה חשוב לנקות טוב את הרחם
(לא משנה שהיה אחד שממש לא עשה עבודה טובה ואני והרחם נשארנו להוציא לבד את השאריות, ואת מבינה שלא היה רק אחד... )
בשביל הריון נוסף, וגם, כמוך, רציתי כמה שיותר מהר לעבור את הקושי הזה של הפרידה הפיזית, וכך בחרתי. שוב, גם לא ידעתי על אפשרויות אחרות אז התלבטות לא ממש היתה..

חשוב לבחור רופא אחראי שיבצע את הגרידה, אם זה מה שתבחרי.
הפחדים מובנים, הם קיימים בכל תהליך לא מוכר.
שולחת לך כוחות וחיזוקים.
אם תירצי תמיכה לרחם ובכלל אחרי שהכל יעבור אשמח להיות שם בשבילך.

אני מפנה אותך ל הפלה שמחה , שם תיארתי את ההפלה הטבעית שעברתי, ומאחלת לך שקט, שיאפשר לך לשמוע את התשובה הנכונה לך

אני יושבת לקרוא קצת בפים אחרים,
בינתיים מודה לכן על כל התמיכה - ידעתי למה "באתי לפה"...

לפני 3 חודשים הייתי באותו המצב בדיוק = עברנו מסע מדהים ואמיץ
מוכנה לשתף ולתמוך.
עדיף בטלפון (והעיקר והעיקר.....)
0545357348 הדר

הסיבה שקשה לי לכתוב זה שאני עם שפעת קטלנית ותכף אלך לישון. אשמח לדבר מחר
יישר כוח

אין לי פתרונות פרקטיים אני מאמינה שבתוכך התשובות
אולי רק לספר לך שאחרי הלידה הראשונה גם העובר שלנו לא התפתח ....
נדהמתי לגלות לכמה נשים זה קרה וקורה...
זה לא הקל לי על הכאב אבל למדתי להאמין ולסמוך על הגוף שלי שיודע את מה שאולי אני לא יודעת... (מי צריך להשאר ןמי לא ולמה)
חיכיתי 3 חודשים הריתי וילדתי ילד בריא ושלם...
אני מאחלת שהשם יתן לך כוחות לצמוח גם מכל זה...

הפלה בעזרת ציטוטק
הפלה נדחית וטיפול בציטוטק
כתוב שם שזה לא להיט :-\
(החלמה מהירה ושלמה

)

אני רואה שכבר הוזכרתי פה אז הנה אני באה לפרט יותר.
ראשית אני רוצה להגיד שהשיר שכתבת בהתחלה ריגש אותי כבר בבוקר, פשוט לא הזדמן לי להגיב. אני שולחת לך חיבוק וירטואלי אמיץ.
עכשיו תאכלס. אני עברתי תהליך שליוותה אותו מטפלת מנוסה ברפואה סינית. שלא יווצר הרושם שאני כזאת גיבורה ועשיתי הכל לבד. היא נתנה לי רשימה של צמחים. הצמח שהיא הכי החזיקה ממנו היה תוּיה, זה זן של ברוש, הענפים שלו יוצרים מעין "דפים"כמו של ספר שעומד חצי פתוח. בכל משתלה ידעו ישר להגיד לך. שתיתי חליטות של זה וגם של מרווה ונענע. אבל גם קיבלתי טיפול מאוד אינטנסיבי בדיקור וגם התפללתי המון וביקשתי בקול רם מהיקום לעזור לי, גם עשיתי כל מה שאסור ביוגה לשליש הראשון של ההריון. זה היה תהליך מורכב אז קשה לי לבודד את המרכיבים ולהגיד בודאות מה עבד. אני חושבת שכדאי למצוא איזשהו ליווי לתהליך. אם את באיזור שלי אשמח להפנות אותך למדקרת שלי. אבל צרי קשר בהקדם כי מחר בצהריים אני מתנתקת מהמחשב לכמעט 9 ימים.
ואם כבר מדברים על ימים ומועדים. אל תפעלי מתוך לחץ. ואת זה אני אומרת באחריות. הגוף שלך לטובתך. יש לך זמן. טפלי בעצמך. את לא חייבת לקבל החלטה עכשיו. היתה לי גם הפלה ספונטאנית בשבוע עשירי (מה שהרפואה היתה מגדירה 12) אני מניחה שההריון הפסיק להתפתח שבועיים קודם, אבל לא הייתי בשום מעקב אז לא ידעתי. הרי אם לא היית עושה אולטראסאונד גם את לא היית יודעת. קחי אויר. יש לך זמן.
אני אהיה כאן אם תצטרכי. מאחלת לך כל טוב.

עוד הערה קטנה. מדברים הרבה על החשיבות של לנקות את הרחם וחשוב לזכור שמה שמנקה את הרחם זו הווסת, בכל חודש בחודשו היא עושה את זה. אני מסיימת עכשיו את הווסת השלישית מאז ההפלה שלי ואני מרגישה שזה מה שקורה. כל מחזור הוא קצת אחר וזה האחרון הסתיים בוסת סמיכה במיוחד (סליחה על התיאור הגרפי). אז באמת אל תדאגי.

בדף להפיל בבית תוכלי לקרוא מה עבר עלי לפני שנה בדיוק, כולל אינטראקציות עם רופאים ושאר הגיגים. רואה לנכון לציין שאני עכשיו באמצע תשיעי. נו, אז היה עיכוב של איזה ארבעה-חמישה חודשים -- לא כל כך נורא...
גרידה זו תמיד אופציה, והיא מפתה כי זה זבנג וגמרנו, אבל זו בכל זאת התערבות ועוד בהרדמה מלאה. אם את בריאה רוב הסיכויים שהגוף שלך יעשה את העבודה בעצמו, אם כי זה תענוג מאוד מפוקפק וכאבים חזקים ודימום די רציני של כמה ימים (אני לקחתי גם קצת ברזל, מה שבטוח). צריך רק לשים לב שאין פתאום פרצי דם חזקים או חום, כי במקרה זה הייתי רצה לבית חולים.
בכל אופן, אם ההפלה עדיין לא התחילה, הייתי ממליצה לדבר עם הומאופת(ית) כדי לעזור לה להתחיל. אצלי היה קודם דימום, אבל ההומאופת שלי בכל זאת נתן לי משהו שיעזור לתהליך ולהוצאת השליה במלואה.

ברמה הרגשית, חשוב לי לומר שאצלי כל פעם שקורה לי משהו כזה, כלומר שאני מרגישה שיש כאן עניין רציני אבל רוצה לשמוע גם מה אומר רופא רגיל, אני נכנסת ליאוש. עוד יותר מהאובדן וכל זה, אני מרגישה שבמקום להתמודד עם העניין עצמו אני צריכה עכשיו לקחת אחריות על אופן הטיפול ולהתחיל "ללמוד את הנושא". וזה כל כך מעצבן, כי אנחנו כבר יודעים המון וביקורתיים וספקנים ולא מאמינים באופן עיוור לאף אחד. כל דבר שאומרים לי או שאני קוראת נשמע לי הגיוני עד שאני שומעת את הגישה ההפוכה ובסוף אני מתבלבלת לגמרי ונקרעת בין הגישות, ואז אני צריכה להיכנס לאינטרנט ולהתחיל ללמוד כל מיני נושאים רפואיים שאין לי מושג בהם, ואני לא יודעת להבחין בין עיקר לטפל, ומתי מדובר בסתם התעקשות ברמת האקמול ומתי זה באמת קרדינלי...
בקיצור -- חזקי ואמצי. אם תחליטי ללכת על הטבעי תתכונני לכמה ימים של סבל פיזי, אבל עם סיפוק מסוים שהגוף עושה את שלו. אם תחליטי על התערבות, תזכרי שגם זה לא סוף העולם ולפחות מאפשר לך לגמור עם זה מהר ולהשאיר את זה מאחורייך.
עדכני.

דברים מדהימים שכותבת נוסעת סמויה בדף הפלה נדחית וטיפול בציטוטק:
למרות שלא הייתה שום סיבה אובייקטיבית למהר לקבל את ההחלטה, נחפזתי, באתי לא מוכנה, ויצא שבחרתי באופציה שכל כך לא נכונה לי. עברתי את הטיפול כשהגוף שלי עדיין לא ידע שהעובר מת, במהלך פתאומי, מלאכותי, טראומטי. אחרי שקיבלתי את התרופה, הרגשתי שהגוף ממש לא יודע מאיפה זה בא לו - אותם כוחות אימתניים שמכריחים אותו לרוקן את הרחם פתאום בתוך כמה שעות, בלי שום התראה מוקדמת.
תחילת ההיריון הזה הייתה קשה במיוחד. הרגשתי לא טוב רוב הזמן ותפקדתי בקושי. המחשבה על להמשיך להרגיש כך עוד שבועות כשההיריון למעשה לא מתפתח, הייתה קשה. האפשרות לסיים את ההיריון תוך יום הייתה מפתה.
עוד מעט גם אמצא כוח להתייחס להכל...

הדבר הראשון שאני רוצה לכתוב, אחרי שקראתי פה כל כך הרבה דפים שהפניתן אותי אליהם,
הוא שאתן מדהימות! פשוט ככה...
קראתי כל כך הרבה סיפורים, אבל עוד לא את כולם, ואני פשוט נדהמת.
בעיקר נדהמת מזה שמישהי מוכנה, סתם ככה באמצע היום, לקרוא סיפור כזה ולמצוא את הכוח להתייחס.
אני, גם בתקופה רגילה, ובטח ובטח שבזמן הריון, הייתי בטח נמנעת מלהכיר בדברים כאלה..
אני מבינה כמה כוח זה לוקח מכן לכתוב כאן, אפילו רק לקרוא, ובטח לייעץ ולתמוך.
אני מודה לכן מאוד, נשים נפלאות. על היכולת לחלוק, לעזור, להבין ולקבל.
על הקבלה שלי לשבט שלכן... חבל שהוא רק וירטואלי בחיים האלה, אבל זה בהחלט מספק אותי כרגע.
יש לי הרבה מה לכתוב, ועוד מעט אמצא את הזמן לשבת ולעשות את זה כמו שצריך.
אני מרגישה עכשיו מאוד חזקה, וזה מאוד בזכותכן וכמובן בזכות הבנזוג הנפלא והבת המדהימה והקצת-נודניקית שלי...

אעדכן כשאשלח אותם לשנ"צ...

טוב, אז נתחיל:
קראתי את הדברים של מי מה. האמת שאני לא כל כך מתחברת לזה בעצמי. אני מקווה שזה לא פוגע במישהי שאני כותבת את זה.
אני מוכנה לנסות קצת חליטות, אבל דיקור זה לא כל כך בשבילי, ואני בכלל לא עושה יוגה...
באותו הקשר (של חליטות): יש טעם לנסות את החליטות של עלי פטל וסירפד? זה הרי אמור לכווץ את הרחם...
אני מתלבטת בנושא, ועוד אברר. רציתי להתחיל כן עם חליטת מרווה אבל גיליתי שהתייבש לי העציץ

אז אני אחכה לקנות בתחילת שבוע הבא...

אל הפורום בתפוז לא הגעתי. אני מכירה קצת פורומים וקומונות בתפוז, זה לא מתחבר לי לנושא הזה.
באתר הזה (באופן טבעי כמובן) אני מרגישה בבית, ובדף הזה בכלל אני מרגישה שנותנים לי לשבת על כורסא נוחה במיוחד ולהתרווח,
אז אני לא ממהרת לקום...

אחרי שקראתי אתמול והיום, הבנתי חלק מהבעיות שלי עם המצב הנוכחי (שהוא, כמובן, בעייתי בפני עצמו):
נראה לי מוזר שאחרי לידה טבעית, שכל כך התעקשתי עליה והכנתי את עצמי אליה,
אני אעבור (אמנם במצב הפוך לחלוטין...) לצד הקיצוני של תהליך כירורגי (מה זה אומר?) שיש דרך אחרת, טבעית ועצמאית, להימנע ממנו.
בעיה נוספת, היא שבכלל לא התחיל לי דימום. אצל רוב הנשים שקראתי, הכל התחיל מאיזשהו דימום, או לווה בו משלבי התחלה.
אני, לעומת זאת, עוד נורא בהריון. יש לי בחילות ולפעמים קצת הקאות, השדיים נפוחים... אם לא היו אומרים לי - לא הייתי יודעת...
וזו חלק מהבעיה: למה הגוף הזה שלי, שאני כביכול אמורה כל כך לסמוך עליו ולהקשיב לו, לא מבין מה קורה?
למה צריך בדיקת אולטראסאונד כדי שאני אדע מה קורה אצלי ברחם? איפה ההקשבה שלי? האם אני לא מבינה?
ולמה עכשיו שאני יודעת, הגוף מסרב להפסיק את ההריון הזה? הבחילות האלה מוציאות אותי מדעתי...
גם ככה נורא סבלתי מהן קודם (הרבה יותר גרוע מההריון הראשון, שהיה מזעזע לא פחות בשלב הזה) אבל עכשיו, שזה לשווא...
זו ממש סיבה מבחינתי לרצוצת להפסיק עם הכל כ"כ מהר, כי כבר אין לי יכולת פיזית, שלא לומר נפשית, לשאת את זה...
אני מרגישה שהגוף שלי בוגד בי, לא בגלל שהעובר לא התפתח, בזה בכלל עוד לא התחלתי להתעסק, אלא בגלל שהוא לא מגיב למצב הזה...
ואולי זה פסיכו-סומטי? אבל זה עוד יותר מעוות...

נעמה יקרה,
קראתי את הסיפור שלך ואני רוצה להודות לך. בעיקר כי פירסמת אותו...
באחד הדפים מישהי קובלת על זה שסיפורי הפלה כמעט ולא מוכרים, ובגלל זה כשאנחנו הולכות להתמודד עם זה,
אנחנו לא יודעות עם מה נתמודד. איזה "מזל" יש לי, שכולכן עברתן את זה לפניי, והסכמתן לספר ולפרט.
אני רוצה להודות בעיקר לתיאורים המזעזעים, המפורטים, של התהליכים הפיזיים והנפשיים... ידע הוא בהחלט כוח,
ואני מרגישה עכשיו יותר מוכנה (מאתמול) לקראת מה שיבוא... כמה שאפשר להגיד את זה.
אבל זה באמתמאוד מזכיר לי הכנה ללידה... באמת חבל שאין מדריך הכנה להפלה... למרות שזה בטח לא מסחרי במיוחד...

אני רוצה שוב להודות לכן, לכולכן (כן, גם לך שרק קוראת עכשיו "סתם"), ולשלוח לכן חיבוק ענקי בחזרה (לא יודעת איך עושים את האייקון הזה..)

השיתופיות הזו, הנוכחות שלכן כאן בדף, באמת מעצימה אותי. אני כל כך שמחה שהיה לי "ברור" שאקבל פה את התמיכה והמידע שרציתי...

ב עילום, כתבת לי כל דרך שתבחרי תהיה בסדר = אולי נעשה מזה איזה סטיקר?
לא, באמת... נראה לי שזה משהו שהייתי רוצה שיגידו לי כל הזמן, לא רק בהקשר הזה.
משום מה אני מרגישה שלא אמרו לי את זה מספיק אף-פעם..
רשמתי לי (באמת!) לזכור להגיד את זה לילדה שלי, כשצריך...
תודה לך!

נועה ברוך: אם תירצי תמיכה לרחם = מה הכוונה תמיכה לרחם? אני דווקא אשמח מאוד להיות מסוגלת לעבוד על זה ולחזק את עצמי כמה שיותר מהר...
ההריון היה לי די קשה בחודש האחרון, וזה עוד בלי העובדה שהוא צריך להיגמר ככה.
אני אומרת לעצמי שעכשיו זו באמת הזדמנות כזו לעשות "סדר" בגוף שלי, שאני מרגישה שנחלש מאוד..
אני פשוט מרגישה דיס-פונקציונלית (לא יודעת למה נתקעתי דווקא על המילה הזו...)

אשה שמחה,
קראתי את הסיפור שלך ואני רוצה להודות לך. בעיקר כי פירסמת אותו... שוב, אין מילים לתאר ולהסביר. לא חשבתי ש"צרת רבים חצי נחמה"
ואני עדיין לא סובלת את המשפט הזה, אבל יש בזה משהו... כל סיפור כזה נותן לי עוד כוח, עוד יכולת להאמין בעצמי, בהחלטה שלנו.
ביכולת שלנו להתמודד עם מה שלא יהיה, כי תמיד יהיה לי אתכן אם אצטרך שוב...

הפלא ופלא, רפואה שלמה! תתחזקי ותבריאי בעצמך...

אני אתקשר אם יהיה לי צורך, תודה!
רות, טליה ואנדלוסיה: אתן בעצמכן מחזקות אותי ונותנות לי כוחות לצמוח.. גם כוח לשבת מול המחשב צריך, וזה לא טריוויאלי..
אנדלוסיה, אני מאחל לך לידה נפלאה, כמובן! אני מודה לכן על האופטימיות...
נו, אז היה עיכוב של איזה ארבעה-חמישה חודשים – לא כל כך נורא... חשבתי על זה בלילה. כמה נורא זה יהיה? אז ההפרש ביניהם יהיה קצת יותר גדול,יותר מארבע שנים... והוא ייוולד בקיץ ולא באביב (יהיה לי חם!!) ו... נו, מה זה באמת משנה?
אם הכל היה יכול להיות מתוכנן, זה כנראה היה נורא משעמם.
ועכשיו אני הולכת לכתוב את משפט הפצצה של היום: גם אם לא יהיה יותר זה כנראה לא נורא..
יש לי ילדה מדהימה. באמת. בשנה שאחרי שהיא נולדה אמרנו שהיא הראשונה והאחרונה. לא בגלל שהיה קשה (והיה, אבל לא נורא) אלא כי באמת ובתמים לא הבנו איך נמצא מקום לעוד אחד, איך פתאום אחריה יבוא עוד אחד/אחת, ואם הם יהיו פחות מגניבים ממנה? והילד השני, הוא תמיד מקופח איכשהו...
אבל שנינו ילדים שניים (Second) וצחקנו ואמרנו שאם ההורים שלנו גם היו חושבים שהאחים שלנו כאלה מושלמים - הם לא היו עושים אותנו...
זה בטח נשמע נורא מפגר, אבל זה משעשע אותי גם עכשיו, ויש בזה שמץ של אמת.
רק שהייתי רוצהלדעת את זה, כדי לא לפתח ציפיות... ואולי סתם אני אומרת את זה עכשיו כדי להכין את עצמי לגרוע מכל - ואולי זה גם פתרון...

אני כותבת הרבה ,וכל פעם מוסיפה, כי אני מפחדת שזה יימחק ואני כבר אשכח..
אני בשטף כתיבה כזה...
היו הרבה דברים שרציתי עוד לכתוב, אבל קצת יותר קשה לי לארגן עכשיו את המחשבות (בכל זאת מוח-הריון...).
אז יש לי כמה שאלות, למי שמבינה בזה:

מהו בעצם תהליך הגרידה? זאת אומרת, מה עושים שם בדיוק? מאיפה נכנסים? מה ואם חותכים? באיזה מכשיר משתמשים?
קראתי שיש אצה להרחבת צוואר הרחם בשם "למינריה": מקבלים את זה בבית החולים או שצריך לקנות לבד? ואיפה? האם זה שימושי לא רק בגרידה?
איזה ברזל כדאי לקחת במקרה של דימום? האם לא יהיה דימום בכל מקרה (גם בגרידה)? האם יש "ברזל טבעי"?
אני לא יודעת אם זה קשור או לא, אבל אולי כן: אני סוג דם מינוס. בנזוגי והילדה פלוס. קיבלתי אנטי-די אחרי שנולדה, אמרו לי שגם עכשיו אצטרך. מישהי מבינה בזה קצת? האם יכול להיות שזה קשור להריון הזה? שבגלל זה לא התפתח? שהגוף שלי דחה אותו? שככה זה יהיה מעכשיו? ואולי זה ההסבר לבחילות ולהרגשה הרעה בהריון? הרי חייב להיות לזה איזשהו ביטוי, לא?

אני יודעת שאולי זה נשמע שאני שואלת מתוך חיפוש האשם, אבל האמת שעוד אין לי כוח להתעסק בזה. אני פשוט מנסה להבין כמה זה משמעותי במקרה שלי, ואם זה מעיד על העתיד לבוא, אז אני אשמח לדעת ולהכין את עצמי מראש...
הרופא לא סיפק לי תשובות במקרה הזה, וכבר לא היה לי כוח לשאול אותו...

ולצורך העידכון: כרגע, כמו שזה נראה, נשמע ונקרא, אני חושבת שאנחנו נחכה קצת בסבלנות. את התור ליום שני הקרוב דחינו. אפשר לחכות עוד שבוע עם הגרידה, ולו רק בשביל לעכל את הרעיון ולהבין מה הולך לקרות. אם זה אומר שאני לא אהיה מסוגלת לתפקד במשך שבוע, גם לזה אני צריכה להכין את עצמי..
אני מניחה שכרגע אני מעדיפה לחכות ולראות אם הגוף שלי מתכוון להיות יותר אקטיבי בנושא ולהתחיל את התהליך לבד. אני אחפש דרכים נוספות, שאני מסוגלת להתמודד איתן, כדי לעזור לו, או לזרז אותו. אני אכין את עצמי לגרידה כמו שהייתי מכינה את עצמי לאופציה של קיסרי, של אפידורל, של מלקחיים וזירוז ומה שלא יהיה. אבל כמוצא אחרון..
אם לעומת זאת המצב הגופני לא ישתנה בימים הקרובים אשקול הכל שוב. אני תמיד יכולה להחליט אחרת, אבל מרגע שיתבצע - כבר אי אפשר לשנות..
רופא משפחה מקסים אמר לנו אתמול בטלפון: ברגע שנכנסים לבית החולים זה מדרון תלול...

תודה שהיה לכן כוח להגיע עד לכאן. עכשיו גם אני צריכה לנוח...

לוויתנית יקרה
גרידה, שלא עשיתי ובטח הרבה אחרות יוכלו לכתוב לך כאן, אבל ממה שהבנתי זה מין צינורית כזאת שמחדירים לצוואר הרחם בהרדמה מלאה ושואבים משם את תכולתו. אחר כך צריך לנוח בין שעתיים ליומיים או משהו, תלוי בך. פרוצדורה קצרה מאוד.
לעניין ברזל: את זה כתבתי למקרה שאת מחליטה לא לעשות גרידה אלא ללכת על הפלה טבעית. כן, זה דימום של כמה ימים, זה טבעי ונורמלי וככה צריך חהיות, אבל בכל זאת למה לא להתחזק כי את בכל זאת מאבדת דם. זה כמו וסת היסטרית של כמה ימים טובים. פרץ דם רציני זה כבר סיפור אחר, וכמו שכתבתי זה אומר בית חולים ומהר.
לגבי איזה ברזל - כל דבר שלקחת בעבר והיה לך טוב. יש פלורדיקס, שזה הכי טבעי וטוב לדעתי, וכמובן גם יקר נורא אבל נספג טוב. תמצאי בכל חנות טבע, ויש כאן באתר המון מידע על תוספי ברזל.
וחוץ מזה - בטח שיהיה, מה השאלה פה בכלל? נכנסת לסטטיסטיקה, מותק, זה לא נעים אבל זה המצב, אנחנו אחת מתוך חמש או שש, וככל שהגיל עולה גוברים הסיכויים להפלה טבעית! זה לא אומר בשום אופן שום דבר על ההריון הבא!
מה שכן, אני יכולה לומר לך לבטח עד כמה זה יהיה נורא: תשיעי באוגוסט זו ממש לא מציאה

(ואצלי זו כבר פעם שנייה... אבל כמו שאמרת, לא את הכל אפשר לתכנן).
נראה לי שאת עושה טוב שאת מחכה עוד קצת. קחי לך את סוף השבוע ותחשבי בנחת.
שבת שלום

לא הבנתי, בגרידה אין בכלל דימום אח"כ? מוציאים וזהו?
ולמה צריך להרחיב את צוואר הרחם? זה לא מסוכן (להתעסק עם צוואר הרחם)?
למה אני צריכה להיות בהרדמה כללית, אם זה רק באיזור "ההוא"?
את חושבת שאחרי יומיים קמים על הרגליים, וזהו, נגמר? ממש "אופציית קסם"...
חודש תשיע באגוסט... המממ... השאלה כמה נצליח להתאפק

תודה, אנדלוסיה..

זה מין צינורית כזאת שמחדירים לצוואר הרחם בהרדמה מלאה ושואבים משם את תכולתו
זו שאיבה, אופציה קצת פחות אלימה מגרידה.
להרחיב את צוואר הרחם צריך כדי שאפשר יהיה להכנס לשם.
וזה אכן מסוכן - מעלה את הסיכון לאי-ספיקה של צוואר הרחם בהריונות הבאים. אמנם באחוזים קטנים יחסית, אבל בכל-זאת... (ויש רופאים שטוענים שזה זניח, כמובן)

הי לויתן. בכל שלוש ההפלות האחרונות העדפתי את התהליך הטבעי בגלל הנושא של הרחבת צוואר הרחם. כשההפלה מתחילה באפן עצמוני יש התרחבות טבעית של צוואר הרחם וכך ,גם אם חלילה המצב מגיע לכדי גרדה, נחסך ההליך האגרסיבי משהו, של הפתיחה המלאכותית של הרחם. יחד עם זאת, בהליך הטבעי עשויות להיות עוצמות חזקות ומטלטלות כפי שקראת בדף להפיל בבית וצריך להיות מאוד ערניים לעוצמות הדימום המתפתח. עבורי, החלק הפחות סימפטי של הגרדה זו ההרדמה וההתעוררות ממנה. מעבר לזה, מעולם לא סבלתי מכאבים חזקים אחרי הגרדה, ותמיד היתה תחושה של הקלה גדולה שאני אחרי. ואכן שעתיים אחרי, משתחררים הביתה.
גם לי יש סוג דם מינוס, שני ילדי בעלי סוג דם פלוס. אם קיבלת אנטי D אין לך מה לחשוש. מה שכן, אם תחליטי להפיל בבית, אל תשכחי לקבל אנטיD אחרי כן (נדמה לי שעד 72 שעות). אני שכחתי אחרי ההפלה הראשונה בבית ועד היום אני לא בטוחה שההפלות החוזרות אינן קשורות לזה. אל תחששי לקחת את הזמן, תתחברי למה שנכון עבורך כי באמת , כמו שכתבו לך, אין תשובה חד משמעית.

אז מה זו הגרידה? בניגוד לשאיבה...
האם נכנסים (ויוצאים) אך ורק מצוואר הרחם?

נעמה, אני רואה שגם את "פה" עכשיו...
תודה על ההסבר.
שתהיה שבת שלום...

אשה לוויתן יקרה, קבלי חיבוקים וכוחות. יש לי כ"כ הרבה לכתוב לך. אז אתחיל מהעניינים הטכניים- באופן כללי, אחרי גרידה אין כמעט דימומים, כמו וסת קלה. הפלה טבעית היא כמו לידה קלה- התכווצויות מאד חזקות וכואבות ודימומים רבים. תלוי גם איך זה יוצא.לגבי ברזל, כמו שכתבו לך, אני ממליצה על פלורויטל- משפיעמהר וטבעי. את ההרחבה של צואר הרחם עושים בביה"ח לפני הגרידה.
הייתי כמעט בכל מצב- עברתי גרידה, הפלה טבעית מוצלחת, הפלה טבעית פחות מוצלחת שאחריה נשארה שארית והייתי צריכה לעברה היסטרוסקופיה (מכניסים סיב אופטי לחלל הרחם ומגרדים את הנקודה המסוימת). ואני יכולה להמליץ לך רק להיות קשובה לעצמך. הפעם הראשונה היתה כשהילד שלי היה בן 3. גם אני הייתי עסוקה בחישובים של "בן כמה הוא יהיה". והיו זמנים שכבר לא האמנתי שיהיה. (ויש, יש- מקסימה קטנה בת חצי שנה!). בפעם האחרונה חיכיתי שיצא טבעי ואחרי 3 שבועות , בהם גם דיקור גרם רק לדימומון, עברתי גרידה. ונשבעתי שבחיים לא אחכה יותר. השבועות של ללכת בלי ולהרגיש עם (אני לא הקאתי, אבל הציצים והבטן שיוצאת אצלי מוקדם והשאלות של כולם) גמרו אותי. ואז הבנתי שכנראה אני לא שחררתי. לא רציתי שוב להפרד. כעסתי על הגוף- למה הוא לא מוציא את זה, האם הוא לא מבין שאין ילד?
מבולבל קצת, אני יודעת.
מה שאני רוצה לומר, תקשיבי טוב לעצמך. מה עושה לך להשאר עם זה, מה עושה לך להיות בידיהם של רופאים גם אם הטובים ביותר, איך את מרגישה עם עניין בית החולים ( אני למשל מפחדת פחד מוות מההרדמה), איך את מרגישה עם ההתמדדות עם הפלה טבעית. ורק את תדעי מה נכון עבורך.
בהצלחה בכל דרך שתבחרי. שולחת לך כוחות ואהבה.

אשה לוויתן אמיצה,

אני קרואת את ההתלבטויות שלך כאן, וממש אין לי מילים משלי. כל כך הרבה דברים חכמים. כל אחת עם הניסיון שלה, כל אחת עם החכמה שלה. זה הזמן שלך ללמוד מה את מסוגלת וצריכה.
לגבי התזונאית שהיתה לי - אז גרתי במודיעין, אז נראה שזה לא רלוונטי. אני בטוחה שיש בירושלים אנשי מקצוע מעולים. במסגרת הצחשבות על "אחרי", אני מציעה לך לגייס תמיכה של שירותי בייביסיטר (או משפחה מורחבת), ניקיון ובישול, כדי שתהיה לך מנוחה אמיתית.

חזקי ואמצי.
נמרה

אני מעדכנת...
היתה לי שבת די גרועה.
את כל יום האתמול ביליתי חצי מעולפת על הספה אצל ההורים. היו לי בחילות נוראיות, היה לי קשה לאכול. הקאתי פעמיים.
לא יכולתי לשחק עם הילדה שלי והאחייניות שלי, לא יכולתי לדבר כמו שצריך עם אף-אחד. הנסיעה באוטו (45 דקות לכל כיוון) היתה סיוט.
אני לא חושבת שאצליח להתמודד עם עוד ימים כאלה, זה פשוט שבר אותי.
וכן, אני חושבת שאני מאוד מאוד כועסת על הגוף שלי, גם על זה שהוא עוד חושב שהוא בהריון ו"מתעלל" בי כך,
וגם על זה שהוא לא "עוזר" לי ולא "עושה שומדבר" כדי לפתור את המצב הזה בעצמו.
אבל בעצם, לכעוס על הגוף שלי זה גם לכעוס על עצמי... ואולי זו באמת הבעיה.

אנונימי

לעניין הטכני של הלמינריות והשאיבה/גרידה.
אם מדובר בהפסקת הריון עד שבוע 12, בדר"כ עושים הרחבה מאד קלה רק כדי להכניס את הצינורית לשאיבה. הלמינריות הם סיבים טבעיים וקשיחים שסופחים מים ומתרחבים בנוכחות נוזלים. מכניסים מקלון דקיק כזה ומחכים שהצוואר יתרחב לאיטו עם ספיחת הנוזלים. זאת נחשבת הרחבה לא אלימה שסיכויי הפגיעה קטנים אבל תמיד קיימים. במיוחד כאשר ההרחבה עצמה אולי טבעית, אבל לפעמים עצם התחיבה של המקלון פנימה, גפרורי ככל שיהיה, קשה לצוואר מאד סגור (בעיקר בלידה ראשונה). לאחר מכן, דוחפים את הצינורית ושואבים את התכולה.
אחרי זה יש התאוששות מאד מאד קלה (פיזית). לפעמים קלה מדי, כי לא עוברים במקביל שום תהליך רגשי.

אחרי שבוע 12 כבר אי אפשר לעשות את זה כי העובר גדול מדי ומושרש מדי. ולכן צריך להרחיב את צוואר הרחם מספיק כדי להכניס כלים שיגרדו את העובר החוצה. ואז הליך ההרחבה יותר מסובך, יש יותר סכנות מהגרוד עצמו וההתאוששות יותר מסובכת.
אם העובר שברחמך לא התפתח ולא יתפתח, לא משנה באיזה שבוע תגשי (אם תגשי), הפרוצדורה אמורה להיות של עד שבוע 12. חשוב שתקפידי על זה, כי לפעמים האחות/ רופא רואה לפי גיל הווסת "שבוע 14" ומפנה לפרוטוקול המתאים.

הנסיעה באוטו (45 דקות לכל כיוון) היתה סיוט.
גם אצלי זה היה ככה, עד שגיליתי שזה בגלל שלא אני נוהגת. מאז רק אני נוהגת כשאני עם הבחילות.
עד שפתחת את הבלוג הייתי מתנחמת בעובדה שגם אם נענשתי בהריונות מבחילים ביותר, לפחות זה מדד מנבא להצלחה של ההריון :-\ אני מוחה בתוקף בשמך על הריון עם בחילות שלא הצליח

הילה, תודה רבה על האינפורמציה, זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
לא יודעת, היום (כמו אתמול) אני מרגישה כל כך רע... די נמאס לי מזה. אני פשוט לא מתפקדת.
ברור לי שאני צריכה להתמודד עם הרבה דברים, ברור לי שצריך להיות פה תהליך, ושומדבר לא ייגמר בבום.
אבל אני לא יכולה יותר עם התחושה הזו, שאני פשוט לא מתפקדת, ובעיקר- אני לא מצליח להתייחס לילדה שלי כמו שצריך.
פשוט נמאס לי... אני קצת רוצה את החיים שלי בחזרה, עוד לפני ההריון.

טליה, תודה גם לך על העצה, למרות שלא נראה לי שזה פותר הרבה. אבל כן, אם עוד מישהו יגיד לי שבחילות זה אידיקציה להריון מוצלח אני אתחיל לנקוט באלימות...
מחר הייתי אמורה לעבור אצת הגרידה, במקור. בינתיים אנחנו דוחים בשבוע, מבחינה בירוקרטית. לא החלטנו באמת עוד מה לעשות, אבל אנחנו מכינים את עצמנו להכל.
אני חושבת שיש סיכוי שעד שבוע הבא אני כבר אמצא את עצמי מתחננת שיוציאו את זה ממני.. אני פשוט לא יכולה יותר.

אני חיכיתי וחיכיתי, שלושה וחצי שבועות, ודבר לא קרה, עד שהתייאשתי - עם כל האמונה שלי בתהליך הטבעי, גם רציתי לעבור הלאה ולא להתקבע באבל הקשה הזה. הלכתי לגרידה עם המון חששות, רגע לפני כמעט קמתי והלכתי, אבל מייד אחרי התהליך הרגשתי הקלה.
אגב אחרי הגרידה צריך לבוא לביקורת אם אינני טועה, או ללכת לקבל מהם מכתב עם הפרטים של מה שהוציאו

זה חלק קשה בתהליך (מפורט שהוציאו "חומר הריוני" ועוד פרטים קשים - הכוונה היא לוודא שהכל יצא בשלמותו).

הסיפור שלי - סיפור ההפלה של ב בטן

3 חודשים אחרי כן נכנסתי שוב להריון והוא בועט ובועט.

מאחלת לך התאוששות ופריחה מחודשת. את חייבת לנוח כמה שאפשר עכשיו.

ב בטן

אנונימי

_אבל אני לא יכולה יותר עם התחושה הזו, שאני פשוט לא מתפקדת, ובעיקר- אני לא מצליח להתייחס לילדה שלי כמו שצריך.
פשוט נמאס לי... אני קצת רוצה את החיים שלי בחזרה, עוד לפני ההריון._

אני כבר אמצא את עצמי מתחננת שיוציאו את זה ממני.. אני פשוט לא יכולה יותר.
כמה קשה

את יודעת אני עברתי הפלה טבעית בשבוע 10, אבל לא עשיתי אולטרסאונד, ככה שאי אפשר לדעת באיזה שלב ההריון הפסיק להתפתח.
כש"זה יצא" ראיתי רק שק הריון - אני די בטוחה. אז ייתכן שחיכיתי אפילו 6 שבועות להפלה ולא ידעתי.
(אבל חשוב מאוד להקשיב גם ללב, ולא רק לגוף

)

שלום לך אשה לוויתן.
אני תוהה אם הכינוי בא בגלל ההריון שאת נמצאת/לא נמצאת בו כרגע..
אני עברתי גרידה.
למרות שידעתי על האופציה של הפלה טבעית , מרוב רצון ו"לחץ" להיות כבר שוב בהריון עשיתי גרידה.
יכול להיות שזו היתה רק שאיבה אני לא יודעת, אבל אני חושבת שההכנה לשני התהליכים היא כמעט זהה (למינריה/ציטוטק וכדו')
שניהם במטרה להרחיב/לפתוח את צוואר הרחם והציטוטק גם כדי להתחיל כיווצים.
אני מאוד מזדהה עם מה שכתבה "נוסעת סמויה" לגבי תחילת תהליך לידה פתאומי בלי שהגוף מוכן לזה.
למרות שהגוף שלי כבר "הבין" שאין הריון וכל תופעות הלוואי שלו חלפו זה כאב והיה לא נעים. מצד שני גם הפלה טבעית יכולה לכאוב.
בדיעבד אני מצטערת על הגרידה. בסופו של דבר זה הליך רפואי. זו הרדמה מלאה.
למרות שבאמת הכל עבר בשלום וההתאוששות מהירה להדהים.
אם את מספרת שעברת לידה טבעית זה אומר שאת אשה של הקשבה והתחברות לתהליכים טבעיים .
תני לעצמך את הזמן, זה יגיע. גרידה את יכולה להחליט לעשות בכל רגע ומעכשיו לעכשיו (כמעט).
ודבר אחרון , אמנם לא סביר, אבל אפשרי.
אולי אם את עדיין מרגישה בהריון למרות שכבר עברו כמה ימים.. אולי היתה טעות ואת אכן בהריון. תקין.
המון הצלחה בכל החלטה שתקחי.
ההריון הבא ישכיח את רוב הכאב ויכהה את מה שיישאר.

קבענו תור ליום שלישי הבא.
אני פשוט צריכה לראות סוף לדבר הזה. אני לא יכולה יותר...
זה כבר כמה ימים שאני יושבת כמעט כל הזמן בבית. אין לי כוח לכלום ולאף אחד.
זה לא חיים. אני מרגישה שהוא הורג אותי איתו, לוקח אותי. שגם אני "לא מתפתחת".
אני חושבת שאני צריכה להיפרד ממנו, להתנתק כבר.
אני כועסת על הגוף שלי ואין לי כוח להתמודד איתו עכשיו.

אולי היתה טעות ואת אכן בהריון. תקין.
אני די בטוחה שלא... ואם כן, זו היתה בדיחה ממש לא מצחיקה.
אני חושבת שאולי אני צריכה לשנות כיוון, להחליט שהחלטנו ולהכין את עצמי לקראת זה.
מה שעוזר לי במיוחד זה לקרוא על אחרות שעברו את זה. להכין את עצמי לגרוע מכל ולהבין בכלל מה הולך לקרות.
ואני צריכה למצוא דברים להתעסק איתם בינתיים, משהו שקצת יסיח את דעתי.

אני תוהה אם הכינוי בא בגלל ההריון שאת נמצאת/לא נמצאת בו כרגע..
הכינוי לא קשור להריון בכלל. אני פשוט חושבת שלפעמים אני אישה לווייתן. משהו גדול כזה, שאנשים חושבים שהוא נורא חזק.

קשה לי עם התחושה הזו, שאני בעצם כבר לא בהריון, אבל זה עוד בתוכי. הולכת עם זה כל הזמן, נושאת אותו בתוכי.
אני חושבת שרק עכשיו אני באמת מרשה לעצמי להתפרק, כאילו הייתי צריכה להחזיק את עצמי בשביל אחרים.
אבל מי באמת עובר את זה אם לא אני? זו תחושה איומה...
הלוואי וזה כבר היה מאחוריי, הייתי יכולה להתחיל להתאושש. עכשיו אני מרגישה סתם בהולד, כאילו זה לא באמת בשליטתי ומישהו אחר יחליט מה ומתי.
מישהו אחר לקח לי את החיים, והלוואי וזה היה תינוק... אבל הוא לא יבוא בכלל. לעולם.

אנונימי

אני די בטוחה שלא... ואם כן, זו היתה בדיחה ממש לא מצחיקה.
לצערי כבר שמעתי על כמה בדיחות כאלו

מאוד מכירה את תחושותייך עכשיו. פרק הזמן של הציפייה שייגמר מה שכבר גמור היה גם לי בלתי נסבל. ההריון שהיה כל כך רצוי הפך להיות מעמסה, דבר שרק מרחיק את ההריון הבא. דבר שמשתלט על כל מה שעובר בראש. האם את יכולה להפחית מטלות ו"חובות" לא נעימים ולמצוא תעסוקות נעימות, לשקוע בספר, שידורי האולימפיאדה...
אני זירזתי את הגרידה (קבעו לי תור לאחרי יותר משבועיים בגלל ראש השנה ויום כיפור). לא הצלחתי להבין איך הם (בית החולים, העובדת הסוציאלית שהעבירה אותי את הוועדה להפסקת הריון- זה היה עובר לא "תקין" גנטית, שברור שלא היה שורד את ההריון עד סופו) איך הם מצפים שאחיה כך כל כך הרבה זמן, אחגוג את החגים כמו כולם כשיש לי הריון גמור לא גמור בפנים. אז מצאתי רופא דרך שר"פ, ותוך יום זה נגמר. ההריון נגמר. אבל הגעגועים אליו, האבל, נמשכו עוד זמן רב.
היום אני כבר עם תינוק נפלא ורק כשהוא בא ההריון ההוא באמת נגמר.

_אולי היתה טעות ואת אכן בהריון. תקין.
אני די בטוחה שלא... ואם כן, זו היתה בדיחה ממש לא מצחיקה._
הייתי מציעה לך, לפני הגרידה, לבקש להיבדק שוב באו"ס. ולו כדי להיות שקטה.
זה מפני שאת כותבת שסימני ההריון עדיין ממשיכים.

תודה לכן על התמיכה.
אני לא יודעת איך הייתי אמורה לעבור את זה בלעדיכן...
כמובן שנעבור אולטראסאונד לפני הכל.
גם אני הייתי מבולבלת בהתחלה, אבל כבר בשבוע שעבר עשינו שתי בדיקות, אז אני מניחה שלא נקבל בפעם השלישית גלידה.. או רק גלידה.
אני מרגישה כל כך רע, עם טעם רע בפה וצורך להקיא כל הזמן.
אני דווקא חושבת שבניגוד לבחילות הריון זו כבר אולי דרך התמודדות של הגוף, ושלי, להתמודד עם המצב החדש הזה.
גם קודם הייתי חלשה ועייפה, אבל עכשיו אני פשוט מותשת.
התחושה הפיזית היא לא טובה, אבל לאט לאט זה נראה לי דווקא יותר קשור למוות שיש בתוכי, ולצורך שלי להוציא את זה.
ומצד שני, כאילו משהו נאחז שם בפנים...
גרמתם לי קצת לפנטז, שפתאום נבוא ויגידו "אוי, סתם לא ראינו אותו, הנה הוא, תראו כמה שהוא יפה"
ואיך אנחנו מתקשרים בצרחות לכולם, להורים שלו שבחו"ל, לכל המשפחה, לחברים, לכאלה שבכלל לא יודעים שהיינו בהריון...
אבל עם כל כמה שהחלום הזה יפה ונחמד, זה רק צובט אותי יותר כי אני יודעת שזה לא יקרה... ולמה לי בכלל להשקיע מהמעט אנרגיות שנותרו לי בדבר כזה?
אני מעדיפה לחשוב על היום שאחרי, על איך בסוף אני אקום ואתאושש, ואחזור לעצמי ואחזור לחיים...

טוב לחשוב על היום שאחרי, וגם על הילדה המקסימה שיש לך עכשיו. הצורך להמשיך בשיגרה בשבילה יעזור לך לעבור את הזמן עד אחרי הגרידה ואחרי ההתאוששות, ועד ההריון המוצלח הבא. וגם אם קשה, ויהיה קשה עוד יותר אולי- את יודעת שאחר כך יהיה טוב יותר. ושווה, שווה לעבור ולהתקדם ולהמשיך לנסות, בשביל כל הילדים שעוד יהיו לך. אז אולי כדאי את האנרגיות שיש בך להשקיע דווקא בהתנתקות מהתחושות הגופניות והפרידה ממה שכבר נפרד, והתרכזות בעתיד. אני לא ממש יודעת לומר איך- אצלי השיגרה עם 2 הילדים עזרה, והנסיון להסתיר מהם, לחסוך להם התמודדות עם משהו כל כך ערטילאי מבחינתם.

הי, כתבתי לך בפורום של תפוז, אשמח לשוחח.

אני מעדכנת: אתמול עברתי את הגרידה.
הרגשתי כל כך רע בימים האחרונים, וכבר לא יכולתי יותר. החלטנו שצריך "לגמור עם זה" ולעבור הלאה,
כי המצב לא יכול להימשך והרגשתי שאני כבר משלמת מחיר כבד מדי והסבלנות לא משתלמת.
זה כנראה היה די נכון...
אמנם אתמול היה לנו יום מגעיל כזה של בית חולים, שכל פעם נדהמנו יותר ויותר מחוסר האמפתיה והסימפטיה, מהקרירות והנוקשות, ובעיקר מחוסר היכולת והנכונות שלהם לשתף או לעדכן אותך במה שקורה (אף אחד לא אמר לנו מה הולך להיות, לא קיבלנו תדריך לפני שום שלב, לא ענו לנו כמעט על שאלות, הכל היה לאקוני ומנוכר).
אבל לשמחתנו אנחנו כבר ביררנו הכל מראש, למדנו וידענו פחות או יותר לקראת מה אנחנו הולכים. ניסינו לא להתייחס אליהם יותר מדי ולעמוד על שלנו כשצריך (יש להם למשל איזה "תקנה" שהשחרור מהמחלקה הוא רק 6 שעות לפחות לאחר הניתוח, אבל אני הרגשתי טוב ורציתי ללכת הביתה לילדה שלי, אז בסוף הצלחנו "להשתחרר" אחרי ארבע שעות...).
האמת שזו גם רפואה קצת מטופשת ולא יעילה, כי למשל אף אחד לא באמת בדק אותי אחר כך לראות שהכל בסדר... מוזר. לא בדקו חום, לחץ דם, כלום.
אבל יש לנו את "סוללת הרופאים" שלנו בבית (משפחה, נשים וכו') כך שהרגשתי שאפשר להיפרד ממחלקת הנשים בעין-כרם בלי בעיה...
ולמה זה היה כל כך טוב לעשות את זה? כי בזמן הגרידה גילו אצלי גידולים פאפילאריים בצוואר הרחם, ושלחו מייד לביופסיה, ותשובות תוך פחות משבועיים.
זה הרבה יותר מהיר מאשר דרך קופת חולים...
חוצמזה שלחו את השק הריון ותוכנו לפתולוגיה. לא שאני מבינה לאיזה תוצאות לחכות, אבל שיהיה. לפחות ככה אני מרגישה שזה כן מעניין מישהו מה היה שם. אולי.

אז איך אני מרגישה אחרי?
האמת שהקלה. באמת.
אני מרגישה קצת שחזרתי אחורה, לאיזו נקודת התחלה, ועכשיו אפשר להתחיל מחדש.
לא בהכרח בהריון חדש, אבל קיבלתי קצת דף חדש בחיים.
אני מניחה שעכשיו נצטרך לעבוד הרבה על הפן הרגשי של העניין, שקצת הדחקנו אותו, או לא התייחסנו אליו מספיק.
למרות שמשום מה אני באמת מרגישה יותר אופטימית, יותר חזקה עכשיו.
ההריון הזה עייף אותי מאוד, ועוד לי קשר לתוצאותיו. עכשיו אני צריכה להתחזק, בכל התחומים.
חשבתי קצת על התחלות חדשות, להכניס עיין חדש בחיים. השגרה הקודמת היתה מתישה לכשעצמה.
אבל זה ייקח זמן...
בינתיים אני נחה בבית כמה ימים, וגם בשבוע הבא מתכוונת לנוח אצל ההורים. אני לא חוזרת לעבודה בינתיים, וגם אין דחיפות או צורך - זה יחכה.
אני צריכה להיות עם הבת שלי, לעשות איתה קצת כיף, להנות מהחופש - בפעם הראשונה בכל הקיץ הזה...

ורק רציתי עוד לכתוב משפט שסבתא שלי אמרה לי: אם יש עץ, יהיה פרי.
לא יודעת למה, אבל דווקא בפשטותו, ובאיך שאהי אמרה אותו, הוא מצא חן בעיניי מאוד.
אני מרגישה איזה קשר או צורך בעץ עכשיו...

עברו כבר שבועיים מאז הגרידה.
אני עוד מנסה להסביר לעצמי מה בדיוק היה שם..
מרגיש כמו עולם מקביל שקרה אבל לא לי...
אני חושבת שכבר אפשר להגדיר את זה כ- דף סיפור הפלה
יום אחד (כנראה שלא היום..

) אני אשב ואסכם הכל כמו שצריך.
ובינתיים...
_לפעמים מרגישה חזקה, לפעמים מתפרקת
בלי כוח לדחוף את עצמי
מהדחף שלי לשחות אל החוף_

שיהיו לך ימים טובים שמחים
הרבה ירוק
הרבה חמלה
לגופך, לעצמך

_הרבה חמלה
לגופך, לעצמך_