את שמנה אשתי

שליחה על ידי א* » 12 יוני 2011, 08:36

חצי ליילה לא ישנתי מעצב ואכזבה וכאב.

תמיד הייתי אישה שופעת כזאת, ייצרית ומלאה במקומות הנכונים.
אהבתי את זה ,רקדתי את זה,טיפחתי את זה.
מצאתי בן זוג עם גישה טיבעית לגוף,אחד שלא ייגעל מדם והפרשות בלידות,אחד שלא אוהב לק ותספורות ועקבים.
אף פעם הוא לא הסתכל לי בצלחת,אף פעם לא הי לי תסביכי אכילה לידו,אנחנו אוהבים להתקלח ביחד , ולהיות ערומין\ם אחד ליד השני,טוב לנו במיטה,חופשי,משוחרר,טיבעי,יצרי.
אתמול הכל התנפץ.
פלאייר על האוטו "מאמן כושר אישי לירידה במשקל" ,כאילו בצחוק "קחי זה בשבילך,תרזי קצת" ,"למה ,אתה רומז שאני שמנה"? "כן!"
לא אמרתי לו כמה נפגעתי, מרגישה חשופה מידיי לדבר איתו על זה.
אני מאוכזבת מהתגובה שלו,מאוכזבת ממנו, מרגישה שנאמרו דברים שייקח הרבה מאוד זמן לתקנם.
ירד לי הביטחן העצמי לידו, האישה שבי מכווצת,הלכתי לישון עם פיז'מה מרזה,התכסיתי בסדין כדי שלא יבצבצו איברים לא חטובים כשהוא יצטרף למיטה.
אני שונאת אותו.
עכשיו גם בתוך הבית שלי ובתוך המיטה שלי אני צריכה להיות "יצוגית" כמו באיזה דייט ראשון !

שואלת עצמי מה הגבול בין אינטימיות (=פשוט להיות אתה) לבין "לא להפוך למובן מאליו" ו"להמשיך להשקיע"???
שואלת את עצמי אם תמיד זו הייתה הגישה שלו או שרק לאחרונה בחר להסתכל עליי במשקפי שמנה-רזה? במקום במשקפיים שידגישו את הנשיות,היצריות,והעסיסיות שלי????
שואלת את עצמי למה זה כל כך מערער אותי? למה אני לא יכולה להמשיך לקבל את עצמי באהבה רק בגלל שבן זוגי לא מקבל אותי כבר?

אוףףףףף....

אני כותבת כדי לכתוב אב ל גם כדי לשמוע שיקופים ושיתופים , אני רוצה להפסיק להרגיש את מה שאני מרגישה.

שליחה על ידי ...* » 12 יוני 2011, 09:46

ערכתי לך. מקשיבה. זה צובט את הלב. הייתי שם גם.
זה מאוד מאוד כואב.
בחרתי להגיד לו שהאמירה שלו הכאיבה לי מאוד ושאני מעדיפה לא לשמוע יותר שום חוות דעת על המשקל שלי ובטח שלא בהפתעה ובלי שום חמלה.
הסברתי לו מה זה עשה לי.
מאז לא שמעתי יותר שום דבר מהסוג הזה. אבל זה לא תיקן את הנזק לגמרי. המשכתי להסתכל על עצמי במבט בוחן. עד היום, הרבה שנים אחרי.
מאחלת לך טוב @}

שלום א, באמת הרבה זמן לא מצאתי את עצמי נכנסת כאן לדפים אקראיים אבל השם הכותרת משום מה תפסה אותי ומה שאת מספרת נגע בי אז אני מגיבה.
אני רוצה להציע לך לפני שאת ממשיכה לחפור לעצמך בור עמוק יותר ויותר שממנו קשה לראות את האור או דרך החוצה שתשבי ותדברי עם בעלך.
פשוט.
תספרי לו מה עובר עליך, מה את מרגישה.
באמת, באופן הכי פשוט וישיר ובלי ציפיות.
רק לדבר, לפתוח אפשרות לדיאלוג.
כרגע נשמע שמבחינתך זה שהוא אמר שאת שמנה שווה לאימרה "אני לא אוהב אותך".
אז אולי את יכולה רק באופן זמני אפילו לשים בצד את כל הסיפור שרץ לך בראש ולדבר עם הבן אדם השני שאיתו את חולקת את ימייך, מיטתך, חייך...
ראי זאת כהזדמנות.
אולי תופתעי.
אולי תתקרבו בעקבות הסיפור הזה.
כמו שאת אמרת - לא סתם התגובה שלך היא כל כך קשה.
את שואלת את עצמך למה קשה לך לקבל את עצמך רק בגלל שבן זוגך "לא מקבל אותך" (שוב זאת הפרשנות שלך, זכרי את זה)...?
כנראה שזה נושא שנוגע בך במקום שזקוק למגע.
זקוק לריפוי.
תני לדברים לעלות אצלך.
תאפשרי לעצמך להרגיש אותם.
ותני לעצמך לדבר ולהיפתח בפני בעלך (שנשמע אדם אוהב ומקבל).

זכרי שזאת הזדמנות
המפגש עם הכאבים הכי עמוקים הם תמיד הזדמנויות לריפוי, צמיחה וגדילה. לאהבה עצמית רחבה יתר.
זה לפחות הניסיון שלי עד היום.

חיבוווווקקקקק !!!!
קוראת,
מרגישה את הכאב.

רוצה לנסות זוית התבוננות שונה?

דרושים׃

זמן פנוי לבד, מראה גדולה (גוף שלם), מראה קטנה.

מה עושים?

את מפנה לך זמן פרטי לבד, מתפשטת ונעמדת עם הגב למראה.
את מתבוננת במראה הקטנה שנמצאת בידך אל המראה הגדולה (כמו במכונית בשימוש במראות להסתכלות אחורה).
במראה נשקפת אליך אשה עירומה מגבה.

איך היא נראית לך?
מה את אוהבת במיוחד בגוף שלה?
מה פחות?
מה את מרגישה כלפיה?

קחי את הזמן להתבונן.

את יכולה לזוז תוך כדי, לשנות זוית, אך להמשיך להתבונן דרך המראה הקטנה.

ועכשיו שלחי אהבה לגוף הזה ולאשה הזו׃

לחלקים היפים בעיניך,
לחלקים הבריאים,
לאיברים המתפקדים,
למקומות שמשתדלים...
אם יש אזורים שקשה לך איתם שלחי להם חמלה וסבלנות, ובעיקר אהבה.

חזרי על ההתבוננות הזו שוב אחרי כמה ימים.
מה דומה ומה שונה בתחושות שעולות?

כדאי להפגש איתה (איתך) שוב מפעם לפעם.

שוב חיבוק.
אני איתך (אבל לא מציצה...) באהבה
עריכת כל הדף

את חושבת שאולי את מתמקדת בזה יותר בזמן האחרון? במשקל שלך?

כי כל בני הזוג שהיו לי התחילו כאוהבי עסיסיות ולאט-לאט הדרדרו במשעול הביקורתיות. זההיה קשור, באופן ברור מאוד, לזרמים של אהבה וחוסר אהבה שלי לעצמי.

כדאי לדבר איתו. גם אם הוא חושב שהשמנת זה לא אומר שהוא לא נמשך אלייך יותר. כש"אסור" לדבר על הדברים האלה כי הם כואבים מדי (והם אכן כואבים נורא), אי אפשר לקבל ממנו את הפירוש האמיתי למה שהוא אמר.

ועוד משהו: דווקא כמי שנאבקת במשקלה הרבה שנים. ואםהוא באמת חושב שהשמנת קצת יותר מדי, אז מה? תנסי לפרק את זה רגע: אז מה?
כולה השמנת. או כולה הוא חושב שהשמנת.
לא חטאת נגד האנושות, לא התנהגת בצורה בלתי נסלחת, לא הכאבת לו, כולה השמנת.

וואי איזה בעסה.
מבינה אותך מאוד מאוד - וגם נראה לי שלא משנה מה הוא יגיד עכשו
מה שהוא אמר ישאר חרוט.
אבל מצטרפת פה להמלצות לבדוק מה באמת קורה בתוכך ואולי כל זה קרה כאיזה
הידהוד של תהליך פנימי שלך שמבקש להוולד...

_תספרי לו מה עובר עליך, מה את מרגישה.
באמת, באופן הכי פשוט וישיר ובלי ציפיות.
רק לדבר, לפתוח אפשרות לדיאלוג.
כרגע נשמע שמבחינתך זה שהוא אמר שאת שמנה שווה לאימרה "אני לא אוהב אותך"._

כל מילה של עדינה. באמירה אחת מחקת את כל הטוב שיש לכם, ביטלת את המשמעות של זה. את נותנת פרשנות שהוא לא אוהב אותך, לא חושק בך... מה שנקרא בצורה הכי הומוריסטית "חיה בסרט". כלומר יצרת פתאום איזה סרט על איך שהוא רואה את הדברים. מתוך מה שכתבת על הקשר שלכם, הכי סביר והגיוני שזה פשוט משהו מאוד קטן שהוא אולי חושב. ולא משהו גדול כמו שזה נראה לך כרגע.

תדברו על זה. תני לו צ'אנס לתקן. נשמע לי שהוא יכול.

וחוץ מזה, זה מוכר. אתמול הכל התנפץ._ לא מזמן שכבתי במיטה אחרי איזה ויכוח זוגי, רתחתי מזעם ואמרתי לעצמי. זהו. זה הגבול. this is a deal breaker. אני לא מוכנה לקבל דבר כזה. אבל אחרי 5 דקות שנתתי לעצמי לחוות באינטנסיביות את התחושה הזו, זה עבר. אמרתי לעצמי, שיהיה. אני כן מוכנה לקבל דבר כזה. אם זה מה שהוא חושב (לגבי דבר מסוים שאני רוצה והוא חושב שלא כדאי), אז הוא חושב. בסדר. מה אני יכולה לעשות? הוא חושב. אולי בהמשך הוא ישנה את דעתו (אני אגב אעשה את זה בכל מקרה והוא יודע את זה). אני יכולה להכיל גם את זה. חתיכת אתגר אבל ממתי אני נסוגה מול אתגרים. בקיצור החויה הזו של _אתמול הכל התנפץ יכולה להיות לא סוף, אלא התחלה, של משהו מעניין. @}

ככה על קצות האצבעות ובעדינות
אולי יש משהו במה שהוא אומר? אולי גם את חושבת שקצת עברת את הגודל שבאמת נעים לך בו?
זה לא סותר את כל מה שאמרו האחרות ובטח שלא מבטל את העובדה שנפגעת ונעלבת.
רק אולי זה הידהוד לא מאוד טקטי של המציאות?

סליחה לא מסכימה עם התגובות המתעדנות.
לא יודעת מה טיב היחסים ביניכם, אבל זו רמיזה מאוד לא מתחשבת או רגישה.
היה יכול לפתוח את הנושא גם באופן רגיש יותר. או שאולי זה רק לי צורם נורא???
כאילו שאישה היתה מדביקה לבעלה סטיקר על האוטו למכון לטיפולי אונות, ואחר כך אומרת לו בקריצה: לא ממש מתעלפת מהביצועים שלך לאחרונה...

יש דרך לדבר על כל דבר אם באים מהלב

כשאמא שלי אומרת לאבא שלי שהוא שמן, היא מתכוונת שהיא מפחדת שהוא ימות בקרוב והיא תשאר לבד.
נכון שזה לא יפה מצידה,
והיא נורא לא מחוברת לעצמה,
אבל ככה היא. והיא מפחדת.

אצלי זה הפוך...
אשתי מתלוננת שאני לא מעיר לה שהשמינה. רואה בזה חוסר תשומת לב או משהו כזה.
מספרת לי על החבר לשעבר שהיה מעיר לה, כשרק עלתה בקילו או שניים ואומרת שזה היה נותן לה מוטיבציה לרזות.
אני לא מעיר לה על זה כי:

זה לא כ"כ מפריע לי
אני חושב שזו הערה פוגעת (כמו שפגעה בפותחת הדף)
אני דוגל בנאה דורש נאה מקיים וגם לי לא יזיק להוריד 10 ק"ג
אני פוחד שאז אדרש גם אני לרדת במשקל...

היא מצידה מעירה לי על המשקל שלי מדי פעם, אבל אני לא נפגע כי אני יודע שזה נכון... מצד שני היא אף פעם לא הציגה את זה כמשהו מוריד מהמשיכה שלה אלי, אם זה היה כך אני בטוח שהייתי נעלב.

שליחה על ידי א* » 12 יוני 2011, 19:19

תודה על הבנה והזדהות.

למה אני לא משתפת אותו ???

כי זה נראה לי לא סקסי.

הרבה יותר סקסי להיות שלמה עם עצמך וגאה במי שאת מאשר להציב את נושא המקל כנושא רגיש
ולהציג עצמי כחסרת ביטחון . אני רוצה להיות האישה שלו היצרית הסקסית לא מקרה סוציאלי שלו .
תמיד אומרים שאני מדהימה יפה ומיוחדת ונשית ואני גאה בעצמי ושלימה עם עצמי ולא רוצה להציג עצמי פתאום כחסרת ביטחון,כבעלת הפרעות בדימוי הגוף כאחת שנושא ההשמנה הוא אישיו עבורה
וצריך להיות זהיר איתה ורגיש איתה ולקבל אותה למרות זאת. ...לא בטוחה שהצלחי להסביר....
(אני באמת מרגישה רוב הזמן אוהבת ושלימה,אני מופתעת מהתגובה של עצמי זה לא שאני חסרת ביטחון שעושה הצגות !)

כי אני מרגישה חשופה מידיי לשתף אותו.

אני כל כך פגועה שבטח אפרוץ בבכי,אנחנו לא נוהגים לדבר על דברים לעומק,רק לאחרנה התחלנו לפתוח קצת דברים (אימאגו).
לא מרגישה נוח לבכות לידו ולחשוף את עצמי במקום כל כך רגיש ופגיע.
כשאני חושבת על זה אנחנו לא פתוחים בדיבור ולא בבכי עד היום היינו לגמרי פתוחים רק בגוף.סקס באור מלא,מסתובבים בעירום,מקלחות משותפות ,בחיים לא הייתי צריכה "להכניס את הבטן" לידו אבל בדיבור ובבכי אני "מכניסה את הבטן".
אני בוכה כשאני כותבת את זה .ככל כך עצוב לי כי י עכשיו גם בדבר הטיבעי והחשוף המקום היחיד שבו הייתי צריכה פשוט להיות - נלקח ממני.

אני בוכה כשאני כותבת את זה .ככל כך עצוב לי כי י עכשיו גם בדבר הטיבעי והחשוף המקום היחיד שבו הייתי צריכה פשוט להיות - נלקח ממני.
tאבל אולי דרך זה תזכי יום אחד להרגיש פתוחה גם בדיבור ובבכי?
לא יודעת, פשוט חומר למחשבה.

הרבה יותר סקסי להיות שלמה עם עצמך וגאה במי שאת מאשר להציב את נושא המקל כנושא רגיש
אני כל כך מכירה את הדבר הזה. כאילו נאמרו מפי. אבל אני לומדת לאט לאט להבין שהכי טוב לי כשאני מקבלת את עצמי עם חוסר הביטחון שלי דבר ראשון ורק דרך זה מגיע ביטחון עצמי שהוא אמיתי ולא הצגה.
וזה הכי סקסי!
חלק מההשלמה העצמית זה לקבל את עצמי עם כל מה שעולה בי. הרי אני לא בוחרת את הרגשות שעולים אבל אני יכולה ללמוד לקבל אותם ולגלות מה בא אחריהם.

שליחה על ידי א* » 12 יוני 2011, 19:27

מישהו - אייזה כייף לאשתך שזה לא כל כך מפריע לך

אני לא יודעת אם זה מפריע או לא לבעלי.אם זה פוגע במשיכה של אליי
אם זה לא מפריע לו למשיכה שלו אליי. אלא זה סתם,נגיד "לא יצוגי" בעניו,אז זו חוצפה מצידו להעיר לי בכלל,מה זה עניינו אם אני שמנה או רזה? מה זה קשור אליו אנחנו שני אנשים נפרדים!
זה כמו שאדם שנוהג לקלל מרתיע אותי ,אבל אם בן זוגי הוא כזה אני יכולה להעיר לו אם הוא מקלל אותי אבל זכותו המלאה לקלל אחרים גם אם זה דוחה אותי,הוא אדם פרטי,הוא לא אמור לשנות דפוס כזה בשבילי.
לעומת זאת,אם הוא לא נמשך אליי,זו בעייה, אז אולי כדאי שנפרד.
היותי נשית ומלאה זה לא רק מרכיב פיזי,זו אני ! זה האישיות שלי ,זה חלק מהזהות שלי ,זה חלק כמעט מהמקצוע שלי,
אני לא מתכוונת לספור בשבילו קלוריות כל השנים,אם הוא התחיל פתאום לאהוב נשים רזות, אז ההבדל בנינו מהותי מידיי. אין לנו מה לעשות ביחד.

נראה לי שבסוף יסתבר שההערה שלו זה הדבר הכי טוב שיקרה לזוגיות שלכם אם תתחילי לשחרר.
את כותבת שאת לא רוצה לומר דבר בשביל לא להישמע פגיעה.
אם תסתכלי על אנשים מלאי קסם ובטחון תגליש הדבר שהכי מושך אצלם זה היכולת שלהם להיות פגיע בכנות אמיתית ובלי תסכולים או הגנות רבות מדי. מה שנקרא - אותנטיות.
פגעו בהם, הם מדברים פותרים, כמעט פגעו בהם הם מחליקים. אבל הם לא ממדרים ולא מרגישים שלא בנח לדבר והלפגין חולשה. שימי לב לכל הכובבים הגדולים של הריאליטי, מי הכי עושה לנו להרגיש שהוא מדהים באמת? נערץ? אלו שהולכים עד הסוף עם מי שהם ולצד זה מגלים כל הזמן חולשות על גבי חולשות ועלבונות ופגיעות אבל כאלו שהם גם מטפלים בהם ולא מתבוססים בהם.

נראה לי שאת צריכה לדבר איתו ולהגיד לו שיש מצב שאת גם תבכי כבר בתחילת השיחה כי זה מאוד פגע בך ולתת את דוגמאת האין אונות שם שנתנה מישהי למעלה. כדוגמא למה זה מרגיש לאישה. גברים רבים לא מבינים בכלל מה ההערה לאישה על גופה עושה לה. לצורך העניין אם את היית מעירה לו על גופו הוא לא היה מוטרד מזה מעבר לשנייה,לעומת זאת ביצועים מיניים היו ממוטטים אותו. יש כאן בעיקר שוני בהבנה ולא כוונה לפגוע.
חשוב להיותק שובה לעצמך, לא הלאשים ולא ללכתת רחוק, עד לקטע של אם אתה לא חושק בי ניפרד, זה לא מה שהוא אמר זה הסרט שלך בראש שלך. הוא אמר, את יכולה לרזות. הוא אלא מר את שמנה לא יפה, הוא לא אמר לא אוהב אותך הוא אפילו לא אמר לך אני לא חושק בך או לא מעוניין להיות איתך. אגב הוא גםלא אמר לך אשתיה יקרה שמנת אני חושב שזה לא יפה, יש מצב שהוא אמר את זה כקנטור בכלל ושכח מזה רגע אחרי. בקיצור צריך לברר את זה וחבל על הסרטים בראש שלך. אגב בכל מקרה זה ייצא החוצה ולא תוכלי לשמור את זה ואז זה ייצא פחות טוב מאשר בצורה מסודרת בשיחה שבה את שולטת, כולל שבה את בוכה, דווקא כי את שולטת בעצמך! ברגשות שלך, כואב לך וכשכואב בוכים, ככה את שולטת במה שחשוב לך ובצורך שלך ולא נותנת לחוסר בטחון לשלוט בך.

עדינה, כשמך כן את

איפה יש פה כפתור לייק?

שליחה על ידי א* » 12 יוני 2011, 20:05

עדינה - אני מאוד מתחברת למה שכתבת על "אולי דרך זה אתחיל להפתח גם בדיבור ובבכי" .זה די גאוני. רק חבל לי שזה על חשבון הפתיחות בגוף
(האם אפשר לתקן את הנזק שכבר נגרם? האם אי פעם ארגיש נוח לידו כמו פעם?אני שוקלת לבטל נופש שקבענו לסוף החודש, אני לא ארגיש נוח להסתובב לידו בבגד ים,אני מעדיפה לצאת לנופש עם חברה)
עשיתי טיפולים ושינויים בחיים,אך תמיד היה לי מימד של שליטה,לא מתאים לי כרגע עדיין לפתח את האינטימיות של הדיבור,קשה לי ששינוי כזה מהותי כאילו נוחת עליי.

ניסיתי כבר כמה פעמים ביומים האחרנים לדבר איתו על זה ,אני לא מסוגלת אפילו להגיד בוא נדבר או "אני רוצה להגיד לך משהו",נאלם לי הקול כשאני עומדת מולו כדי להגיד את זה,המילים פשוט לא יוצאות לי מהפה,אין לכם מושג כמה זה קשה לשנות את הדפוס הזה !!!

אני גם מתחברת למה שנאמר כאן על זה שזה הדהוד של המציאות,השמנתי אייזה קילו בחג,זה מתבטא אצלי יותר בדרך שבו אני אוכלת (במספר הלעיסות בכל ביס,בכבוד שאני רוחשת למה שאני אוכלת) ועדיין לא נתן ביטוי מספרי או שינוי פיזי,
זה התחיל קצת להפריע לי,אם הוא לא היה מעיר הייתי שמה לב לזה בעצמי תוך יום יומיים וחוזרת לעצמי,יכול להיות שזה היה הדהוד של המציאות.
אך זה היה הדהוד כואב.מידיי.

יש פה מישהי שעברה תהליך של פיתוח אינטימיות בדיבור /בכי? מישהי שזה לא היה טיבעי לה לחשוף עצמה במילים והפכה לאחת שכן משתפת בפתיחות במקמות כואבים ויכולה לספר לי על התהליך שהיא עברה? מה עזר לה?

אבל אם אתם חברים טובים זה בדיוק מה שצריך לקרות בינכם . כנות. לדעתו את שמנה.
הוא עשה לך יופי של שרות בזה שהוא אמר לך את מה שהוא חושב. זה סימן שהוא אוהב אותך ואכפת לו ממך ומכם
על מה את כועסת בדיוק ?

על זה שהוא בכלל חושב שאת שמנה ?
או
על זה שהיה כנה איתך ואמר לך את שהוא חושב?

אני מאוד מתחברת למה שכתבת על "אולי דרך זה אתחיל להפתח גם בדיבור ובבכי" .זה די גאוני. רק חבל לי שזה על חשבון הפתיחות בגוף
אני לא מאמינה שזה בא על חשבון.
כרגע הלב והראש כל כך סגורים שקשה לראות מבעדם דבר.
הכל מרגיש סגור ובלתי אפשרי אבל זה מצב זמני.
לאט לאט.

אני בעצמי עברתי חוייה מאד מאד קשה וכואבת בשנה האחרונה ולמדתי את הדברים האילו על בשרי.
מה שנחווה כסטירת לחי הכואבת ביותר שחטפתי בחיי וסגר אותי ודחס אותי להרגיש הכי קטנה וחסרת ערך שאפשר בסוף הביא לפתיחה ולצמיחה העמוקים והרחבים ביותר שחוויתי.
מה שחשבתי שיהרוג אותי בסופו של דבר החייה אותי.
זה לא היה קל. שחיתי בהרבה הרבה חרא עד שהתחלתי לצאת ממנו.
חודשים ארוכים ומייגעים של רגשות שלא חשבתי שאני מסוגלת להכיל.
אבל לא התייאשתי, הבנתי (בין השאר בעזרת אנשים טובים עם ראיה רחבה על החיים) שיש לי כאן הזדמנות אמיתית לעשות קפיצת דרך.
ההזדמנות היתה בעצם להסתכל על עצמי במראה ולראות אדם שלא מרגיש ראוי לחיים האילו ולקום לעוד בקר כזה ושוב לעוד בקר כזה ולהבין שהאדם הזה לא הולך לשום מקום ואין לאן לברוח וזה לא משתפר וזה לא ישתפר עד שלא אקבל את עצמי בדיוק ככה
ורק דרך זה, דרך המפגש עם האדם השפל הזה גיליתי אהבה עצמית חדשה ועמוקה
ואני עוד מגלה אותה.
לא הייתי מודעת אפילו עד כמה הרגשתי לא ראויה עד ה"דבר" שקרה לי.
והיום יש לי רק תודה על תקופה הקשה ביותר של חיי (שנמשכה כשנה)
כי היום יש לי אותי בצורה אחרת לגמרי ממה שהיה לי כל 37 שנות חיי עד אז.
אני מגלה מי אני במקום הניסיון להמשיך להיות זאת שתמיד רציתי להיות.
דרך מרתקת אך לא נטולת קשיים אמיתיים.

בגלל זה אני אומרת לך - אולי יש לך כאן הזדמנות.
אולי אפילו הזדמנות שחיכית לך מבלי לשים לב?
מי יודע?
אבל לאט לאט.
יש פה מישהי שעברה תהליך של פיתוח אינטימיות בדיבור /בכי?
חלק ממה שאני עברתי היה בדיוק זה.
פשוט התחלתי.
כל פעם דבר קטן.
להגיד משהו אחד.
זה דרש המון המון אומץ.
אבל רק צריך להתחיל (תיזהרי, בסוף זה מתגלה כממכר (-:)
אולי גם תקבלי עזרה. אימאגו היא דרך מצויינת בדיוק בשביל זה.
אתם הולכים יחד לאימאגו או זאת לבד...?

(כוכב נגה , כמה נחמד לראות אותך צצה כאן מידי פעם (-:)

מקשיבה

הרבה יותר סקסי להיות שלמה עם עצמך וגאה במי שאת מאשר להציב את נושא המשקל כנושא רגיש ולהציג עצמי כחסרת ביטחון .

זה לא באמת סקסי אם מתחת לפני השטח ישנם סדקים באותה 'שלמות' שלכאורה.
במצב כזה - הרבה יותר סקסי להיות אמיתית.
השלמות עם עצמך - היא לא רק בגוף, אלא גם בנפש. להיות שלמה גם עם החולשות שלך.
אם את מוכנה לקבל את הפגיעות ואת חוסר הביטחון שלך, ולבוא איתם - רק אז זו שלמות אמיתית.

*********

_אנחנו לא נוהגים לדבר על דברים לעומק,רק לאחרנה התחלנו לפתוח קצת דברים (אימאגו).
לא מרגישה נוח לבכות לידו ולחשוף את עצמי במקום כל כך רגיש ופגיע.
כשאני חושבת על זה אנחנו לא פתוחים בדיבור ולא בבכי עד היום היינו לגמרי פתוחים רק בגוף_

זה בפני עצמו מצביע על משהו בעייתי בקשר ביניכם, עוד הרבה לפני ההערה שלו.
מה שווה שאת יכולה להסתובב לידו חופשי עירומה, אם את לא יכולה להיות עירומה נפשית לידו?
איך קשר יכול להיות כך עמוק ומשמעותי?

אני באמת מקווה שדווקא מה שקרה עכשיו יעזור לכם להגיע לעומקים יותר גדולים ולחשיפה נפשית יותר גדולה.
ושבעקבות תהליך זה תחזור גם האמונה הגופנית בעצמך, ותחושת הביטחון. גם פיזית וגם נפשית.

************

אם הוא התחיל פתאום לאהוב נשים רזות, אז ההבדל בנינו מהותי מידיי. אין לנו מה לעשות ביחד.

נשמע שאת ממהרת מדי לשקול פרידה. זה נאמר ממש כלאחר יד.
האם זה מעיד על טיב הקשר ביניכם?
האם הקשר באמת אינו כה חזק ואמיץ עד כדי כך שיכול ליפול בקלות רבה כלכך?

אז אולי זו באמת הזדמנות טובה לבחון מה מחזיק אתכם יחד, ואם באמת יש סיבה טובה להיות ביחד - אז להעז סוף סוף ללכת יותר לעומק.

א - אני מבינה את הכאב אבל רוצה להאיר את העניין מזווית אחרת, זו של בן הזוג. אני אוהבת מאוד את בן זוגי אבל הוא משמין. בכל שנה מוסיף מספר קילוגרמים. אנחנו ביחד בזוגיות הרמונית ונעימה כבר 20 שנה ובעשרים השנים הללו הוא הוסיף למשקלו כ 15 קילוגרם. אני דואגת לבריאות שלו, אני רואה את העייפות שלו ואת חוסר האנרגיות, אני רואה את חוסר האהבה שלו לגוף שלו וזה מפריע לי. מפריע לי לראות אותו לא אוהב את עצמו, לא מכבד את גופו שלו באוכל זבל שהוא מכניס אליו. כבת זוגתו האוהבת אני אומרת לו את זה. בצורה עדינה מאוד (אני חושבת) אבל מרגישה חובה להגיד את האמת. כמו שאני אומרת לו שמפריע לי שהוא עושה דברים אחרים, טעונים פחות אולי בתרבות שלנו והוא אומר לי שמפריע לו שאני בזבזנית מדי מבחינה כספית או לא נוקשה מספיק עם הילדים. למה האמירות האחרות הן בסדר וזו לא?
אל תזרקי את התינוק עם המים. האמירה של בן זוגך אינה אומרת דבר על רגשותיו אליך.

לא בכוונה לפגוע - לי נשמע שאת משחקת עם עצמך במילים.
את מתארת את עצמך שופעת, יצרית, מלאה, נשית... כל מיני מילים כאלה שבסך הכל גם כן מתארות את ה-10 או 20 קילו האלה. לטובה ולרעה.
הוא אמר את ה-מילה "שמנה". נכון, זה נשמע מעליב, נכון, הקונוטציה אחרת, מרמזת שאת לא בסדר ואת צריכה לרזות. אבל בסך הכל המילה הזו מתארת את אותם 10-20 קילו. הוא בסך הכל אמר את זה. האם כל המעשים שלו במשך השנים, כל המשיכה שלו אליך, כל העירום בבית, סקס באור מלא וכולי, מתבטלים ברגע, בגלל שהוא ניסח את הדברים אחרת?
האם אשה שמנה היא כבר לא יצרית, שופעת, נשית?

אין פלא שקשה לך לדבר איתו על זה - כי המוקד הוא מילים. מרגע שהמילה נאמרה קשה לראות את הדברים באור הקודם.
ועם זאת, מילים הן רק תיאור. את אותה את.

בהצלחה.

ואתה טמבל בעלי

שליחה על ידי א* » 13 יוני 2011, 13:16

קראתי הכל אך רק מחר יהיה לי זמן להגיב "כמו שצריך".
תודה לכם.תודה לך עדינה.
אזרתי אומץ וייזמתי שיחה, לא באתי לגמרי חשופה אז גם הוא לא בא לגמרי מכיל.
אבל לפחות ישנתי הלילה,הוא אמר שזה סתם היה בצחוק ,כהקנטה ,אחרי יום של הקנטות ההדדיות,הוא וחושב שסתם עשיתי מזה עניין כי אני "מחפשת לריב".
אבל נראה לי שהוא לא יעיז להקניט אותי יותר בנושא הזה הוא הבין שזה רגיש ,במיוחד לאחר שנתתי דוגמא של "זה כמו שאני אגיד לך תעשה נתוח להגדלת ה ..." המסר עבר !

הרגשתי טוב יותר אח"כ ,אבל הוא הרגיש בעונש.
כשאנחנו כבר כן יוצרים שיחה כזאת,כשיש לי אומץ לדבר אן להקשיב מהלב הוא מרגיש שהוא בעונש.
הוא רוצה גם להפסיק את האימגו , ציטוט שלו : עברו כבר 4 פגישות והוא עוד לא רואה שינוי בהתנהגות שלי ,דיבורים לכשעצמם לא שווים כלום בעיניו הוא "איש של מעשים".

אני גאה בעצמי שעברתי מחסום ואזרתי אומץ וייזמתי שיחה ...פחד הוא מקום שלא מצא את האהבה.

הוא הבין שזה רגיש ,במיוחד לאחר שנתתי דוגמא של "זה כמו שאני אגיד לך תעשה נתוח להגדלת ה ..." המסר עבר !

אוי ואבוי... רק חסר שהוא יבין את זה כרמז שאת חושבת בהסתר שהוא לא מספיק גדול.
זה באמת נושא רגיש אצל גברים, ואולי זו הקבלה ראויה מבחינה תיאורטית, אבל כמו שלמדת על בשרך, לא כל מה שעובר בראש צריך לומר.

אני מצטערת על זה שאת מרגישה פגועה, אבל לדעתי הוצאת את כל העניין מפרופורציות.
ואולי באמת, את מחפשת קצת לריב...
הוא לא אמר לך שאת שמנה, אלא התבדח איתך עם פלייר מסכן שהיה על האוטו.
את שאלת אותו (לדברייך) "מה אתה רומז שאני שמנה?"
והוא, בהמשך ההתבדחות ענה כן.
זה לא סוד שאת מלאה (את בעצמך טוענת כך). הפתיחות שבינכם מבחינה גופנית מדהימה!
הוא להבנתו יודע שאת מלאה והוא יודע שאת יודעת את זה. (הרי אמרת בעצמך שזו כל אישיותך)
הוא לא טען שאת צריכה להרזות (אולי להכנס יותר לכושר).
וכשאני שואלת את בעלי "השמנתי?" או "מה, אתה חושב שאני שמנה?"
אני לוקחת בחשבון, שהתשובה תהיה "כן".
רצית תשובה - קיבלת. יכול להיות שזו לא התשובה שרצית, אבל מה ציפית שהוא יענה?
"לא. את רזה כמו מקל של מטאטא" (זה היה יותר מעליב, לדעתי, כי זה לא כנה ולא נכון)
לא מתכוונת להעליב חס וחלילה, רק רוצה להראות לך שצריך לקחת את הדברים בפרופורציות. ולפעמים, באמת אנחנו מוצאות מתחת לאבנים גרגרי חול כדי לריב עליהם. חבל.
קחי אוויר. תרגעי, ותראי שהשד לא כזה נורא והכוס לא באמת נשברה.

בהצלחה.

פלאייר על האוטו "מאמן כושר אישי לירידה במשקל" ,כאילו בצחוק "קחי זה בשבילך,תרזי קצת" ,"למה ,אתה רומז שאני שמנה"? "כן!"

קראתי כבר אתמול ומאז חשבתי על כמה דברים.
אני לא מכירה אותך, ולכן יש לי כמה כיוונים. את פירשת את הדיאלוג הקצר הנ"ל כך: הוא רומז שאני שמנה - הוא חושב שאני שמנה - שמנה זה לא טוב (עובדה - הוא מעדיף שאני ארזה) - הוא לא אוהב אותי כמו שאני.
זו פרשנות שלך ומעניין (מעניין בשבילך, את ממש לא צריכה לענות לי), למה לקחתץ אץ זה לשם. אם את שלמה עם המשקל שלך, אז למה יש לך בעיה לומר שאת שמנה. שמנה זה תואר שמתאר מצב. מצב של עודף משקל. אולי הנימה שבה אמר? או זו בלל קונוטציה שלך ולא מה שהתכוון.

למה את מייחסת משקל כל כך כבד (מחשבות על פרידה?!) לדיאלוג כל כך קצר? למה משפט אחד שאולי נאמר בתום לב, ואולי נאמר כדי להעביר מסר, ואולי בכלל לא הבנת נכון את דבריו, יכול למחוק בבת אחת, כל כך בקלות שנים של חברות וקירבה?

ונניח שהוא התכוון למה שאמר, מדוע זה אומר שהוא אינו מקבל אותך כפי שאת? הרי הוא חי אתך.

לדעתי יש כאן משהו פנימי אצלך שאת לא מקבלת, זה לא קשור אליו, האמירה שלו היא רק הטריגר.

<אלא אם כן, האמירה הזו היא חלק ממסכת כוללת, ועכשיו ירד לך האסימון>

שני הגרוש שלי.

אני לא שמנה.
אבל גם חטובה, מאז הלידות, אני כבר לא.והשמנתי.
לי זה מפריע, לבעלי, באופן מוזר ביותר - לא. פשוט לא.
אנחנו מאוד פתוחים מבחינה מינית, מאוד משוחררים וממשיכים להתפתח, וזה לא מזיז לו שאני נראית כמו שאני נראית.

למעשה, עד כדי כך זה הפריע לי שלא מפריע לו, שכבר פיתחתי סרטים בראש על איך הוא משקר לי בעצם, כי הוא כל כך אוהב אותי ולא נעים לו להגיד לי וכאלה.
אז הושבתי אותו לשיחה, וביקשתי כנות מוחלטת.

נכון, הוא אמר, השמנת.
נכון, אין לך את הבטן שהייתה לך לפני הלידות.
אז מה?
את, הסך הכל שלך, זה לא רק הצורה של הבטן או כמה קילו יש עליך.
ואלייך, אל המכלול של גוף-נפש-ראש אני נמשך...
אז הבנתי...
לפעמים, באמת, זו המציאות, אבל הצד השני נמשך אלינו בכל מקרה.

או רורה, איזה יפה! אהבתי.

או רורה, איזה חמוד (-:

מרשה לעצמי להיות בוטה כי גם אני שמנה(-:
הוא אמר שאת שמנה- הוא טעה? הוא שיקר? הוא עיוות מציאות?
הוא אמר....ואולי ....ואולי....אילו פרושים שלך.
הוא לא קרה לך לשיחה ובסבר פנים מתוסכלות
טען שהשמנת ואת...וכו....
הוא אמר כמו שניתן להבין את הדבר בקלילות
את בחרת להעלב וללכת עם זה רחוק רחוק.
באותה קלילות תשאלי אותו
אתה באמת רוצה שאלך למאמן כושר?
או מפריע לך ששמנתי?
ואם מפריע לו אז מה?
אנחנו הרי דוגלות בשינוי והתפתחות ולוא לקפוא במקום
אז אולי הוא השתנה וזה כן קצת מפריע לו.
לעיתים כשבני זוג מתחתנים
שערו של הגבר שופע ארוך מרשים ואבוי
הוא החל להקריח
אז...מה זה שהערנו לו
אומר שאנחנו פחות אוהבות אותו, או שהוא פחות מושך בעינינו
כל מה שאמרנו שהוא מקריח.
חבל על העצב שלך
חבל על האין ספור תסריטים שאת מתסרטת
שאלה פשוטה תתן לך את כל הפתרון.
קשר בין בני זוג עובר שינויים
ומשקל לעיתים קרובות חלק מהשינויים.
אנא
לשלומך האישי אל תלכי רחוק עם מחשבותיך
בהצלחה

הוא החל להקריח
אז...מה זה שהערנו לו
אומר שאנחנו פחות אוהבות אותו, או שהוא פחות מושך בעינינו
כל מה שאמרנו שהוא מקריח.
אז מה נגיד לו? תיזהר יקירי, אתה מקריח. אל תאכל דברים מקריחים. אולי תעשה דיאטה להחזרת השיער?
(אפילו לא הזכרתי ניתוח להסרת הקרחת)

בשמת והדס - תודה...

אפשר לעשות דברים נגד התקרחות וגם נגד קרחת שכבר קיימת..
מיליון דברים שאפשר וניתן כדי לשפר כל דבר כמעט.
השאלה אם זה מפריע, למי, ואם רוצים לשפר או שלא.
לבעלי יש ראש מגולח לגמריי. וזה נורא סקסי בעיניי.
לעומתי יש נשים שזה דוחה אותן.

ובכל זאת ....לא נעים שמדברים ונוגעים בנקודות "רגישות"
האם...בגלל זה...נפרק חבילה
ואולי...זה פתח לדיאלוג שלא היה עד כה
הדרך שלי כמו שכתבתי אתמול
להלם על היש לא לחפש מתחת לסלע מה נאמר

מצטרפת למי שכתבה על בעלה שמשמין. גם בעלי משמין ואני לא אוהבת את הנטיה הזו. לא כי אני פחות אוהבת אותו - אלא אצלו זה ממקום של הזנחה עצמית ולאכול שטויות בעבודה במקום לאכול אוכל בריא ולהתעמל יותר. ואני מוצאת את עצמי משקרת לו כשהוא שואל אותי. כי הוא שואל אותי שוב ושוב וכבר אמרתי קודם בדיוק מה שכתבתי למעלה ונמאס לי לחזור על זה.
נמאס לי לחזור על זה וגם זה לא עוזר אם אני אומרת. אז אני לא אומרת, רק מבקשת שלא יכניס שטויות הביתה, והוא אוכל בעבודה. זה מאד מבעס אותי, כי זה משקף שלא כל כך טוב לו והוא לא מטפל בעצמו. וכל יום הוא מביט במראה ומבטיח לעצמו שממחר יהיה אחרת וזה לא קורה.

כי זה משקף שלא כל כך טוב לו והוא לא מטפל בעצמו. וכל יום הוא מביט במראה ומבטיח לעצמו שממחר יהיה אחרת וזה לא קורה.

אולי את יכולה להניח לנושא אכילת השטויות ולנסות להיות לצידו דווקא במה שלא כל כך טוב לו עכשיו, עד כדי שהוא לא מטפל בעצמו. אולי אם יהיה לו טוב יותר, אז יאכל פחות שטויות?

אני מנסה מאד להיות לצידו בכל המובנים וזה אחד מהם. בתקופות אחרות דווקא הפעילות הגופנית ואכילת אוכל טוב השפיעה לו גם על מצב הרוח. אני מנסה גם מכיוונים אחרים, אבל בעיני זה גם דרך בשבילו לראות . זתומרת, הנה זה יותר מדיד מה אני אוכל

לא יודעת למה הדף הזה קפץ למה חדש, כי לא נכתב בו כבר מעל לשנתיים
אבל קראתי בשקיקה ועניין.
אהבתי מאוד את ההשקפה של עדינה וגם של אורורה.
מעורר מחשבה לגבי אהבה עצמית ללא התניה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי במקום כל הלהג והמלל פשוט תכירי בעובדה שאת שמנה עצלנית ומחפשת תירוצים וקשקושים ללמה את שמנה . הרי ברור לך שזה לא בריא לא נעים ולא אסתתי . אז מה ההתחבאות מאחורי מילים ולהג את שמנה ואת יודעת את זה רוצה לעשות מעשה קדימה -פחות קשקשת ותרוצים
סליחה על הבוטות כל כך הרבה מלל ואף אחד לא מסתכל על הפילה שבחדר !!!

אני בהלם מהתגובה שלך...הרי בבירור היא מודעת להיותה בעלת עודף משקל אבל מישהו חסר רגישות והכלה כמוך בהחלט חושב שנשים הן רובוט והן חייבות ליישר קו עם תפיסות חברתיות שלא עומדות במבחן המציאות... אני בטוחה שגם אתה לא דוגמן על...

הרי ברור לך שזה לא בריא לא נעים ולא אסתתי .
בעיניי זה יכול להיות מאוד אסתטי דווקא.

אשתי גם שמנה ויודעת שאני לא מתלהב מכך וזה בלשון המעטה.נקלעתי בעבר לסיטואציות שגרמו לי למבוכה ונצרבו לי בראש.לנסות ולהעלות את הנושא על השולחן נדון לכישלון.היא אומרת זה מה יש לא טוב יום טוב וכולם יכולים לקפוץ לי.שברור שהכוונה אלי.יום אחד היא ראתה שקראתי כתבה על מישהי שהיתה שמנה והרזתה לא מעט והיא אמרה לי "אתה מכיר אותי מלא זמן.זה חדש לך שאני שמנה?"וההמשך ידוע.ככה אני זה מה יש לא ביקשתי שהיא תראה כמו דוגמנית ותהיה השאפה של השכונה.שתגיע למצב סביר ותהיה כמו אחותה שאינה רזה כלל ואומר הללויה.רק אומר שעשתה קיצור קיבה שלא צלח.הברוך הוא שזה נראה שהעובדה שהיא שמנה כלל אינה מפריעה לה.הלוואי שזה היה מפריע לה עשירית ממה שזה מפריע לי.אני מודה שזה מוריד ומבאס אותי מאוד שהיא כך והאמת שאיני יודע מה עושים.גבר שאשתו שמנה והוא יאמר שזה לא מפריע לו אז הוא משקר לעצמו

בהמשך למה שרשמתי אני ההיתי מעשן בעברי והפסקתי לפני 7 שנים.אשתי באה אלי בדרישה שאפסיק לעשן כי אנו שילמנו יותר מכפול בביטוחים שונים למיניהם עקב העובדה שהוחרגתי כמעשן.אומר בעדינות שלא בריאותי היא זו שהדאיגה אותה אלה התשלומים לביטוחים השונים וחשבון הבנק....ומן הסתם גם אני מסתכל יותר על הפן האסטתי של ההשמנה ופחות על הפן הבריאותי.בסופו של דבר אני מאוד מבסוט בשבילי שהפסקתי לעשן ויש לי שאלה פשוטה.אם לה מפריע שעישנתי מדוע אסור שיפריע לי שהיא שמנה?אמרו חז"ל ש"נאה דורש נאה מקיים"...אני מודה שקשה לי עם זה שהיא כך ושאיני יכול לנסות כלל לדבר איתה מהפחד מהנבוט על הראש.זה שהנושא לא עולה לא אומר שאיני חושב על כך.ההיתי מאוד רוצה שחתונה אפשרית של הבת שלנו עם חבר שלה תפיל לה את האסימון ושהמחשבה שבחתונה של הבת שלה היא תהיה שמנה תפריע לה ושהיא תעשה משהו עם זה.לא מזמן קראתי על מישהי שהיתה מאוד שמנה וברגע שהבת שלה אמרה לה שבכוונתה להתחתן עם החבר היא נשבעה לעצמה שבחתונה של הבת היא לא תהיה שמנה.ואכן עשתה מעשה והורידה 56 ק"ג ואמנם לא היתה רזה לגמרי אך השינוי היה משמעותי(היתה 140)