בדרך להיות הורים

[ב_דרך*]

גם אני נפרדת לשלום, דף יקר.

<בדרך מתרגשת ומרגישה כאילו עולה לכיתה א'>

[פלונית*]

האם אפשר ללדת בבית ובכל זאת לא לוותר על אפידורל ?

[טרה_רוסה*]

פלונית, התשובה היא לא.
אם את מתעניינת בלידת בית, היכנסי ל-מדור לידת בית. קראי את הדפים העוסקים בכאב (למשל, לידה ללא כאב) וכן מדור סיפורי לידה. אולי בסוף תראי שאפשר גם בלי אפידורל...

[רות*]

מחפשת המלצה לרופא/ה לבדיקת מי שפיר באיזור השרון. בתמחור סביר. תודה

[סמדר_נ*]

רות -- נסי בדף בדיקת מי שפיר.

[אלמונית*]

זה דף מקסים, קראתי אותו בשקיקה ובהתרגשות.. . חבל שאין לו המשך..
גם אני בדרך, ילד ראשון, שבוע 29, מתפללת שהכל יהיה בסדר.
מחכה בהתרגשות!

[חוה_ש*]

חבל שאין לו המשך
דווקא יש לו המשך הורים בתחילת הדרך


גם אני בדרך
שיהיה בהצלחה @}

[אוליב*]

גם אני בדרך, הרבה שנים אחרי שהדף הזה נפתח. הילדים שההריונות איתם מתוארים כאן כבר כמעט בני נוער
קראתי אותו ורציתי מאוד גם. גם לחלוק, להתחלק, לכתוב ולקרוא, להיות יחד, חלק, עם עוד הורים שבדרך. מאז תחילת ההריון הוא מעסיק אותי כל כך, קוראת כל מה שאני יכולה אבל כמעט לא מספרת או משתפת מעצמי, ובא לי, בא לי גם.
אז אני מנסה להחיות את הדף החמוד הזה, בדרך להיות הורים 2015 (או אפילו 2016, כי התינוק שלי יוולד רק אז) ומקווה שיבואו אליו עוד הורים שבדרך והורים שמכבר.

הלילה חלמתי עליו. הוא היה גדול כבר ומקסים, כל החלום לא האמנתי שיש לי ילד כזה, שהוא באמת שלי. הוא היה חכם ושמח ומתוק כל כך, סיפר לי כל מיני דברים מצחיקים ושיחקנו במילים. החלום שימח אותי, התעוררתי בהרגשה טובה (אחרי ערב לא משהו). אוהבת ומחכה לו (או לה, או לה).

[אוליב*]

אתמול זה איכשהו פסח, אבל היום שוב הקאתי. מייד אחרי, יושבת רועדת על השטיחון שליד האסלה, נזכרתי לשמוח גם בזה. בשלב הזה של ההיריון ההקאות הן האינדיקציה הכמעט יחידה שלי שהוא בכלל קיים. קראתי לפני כמה ימים על מישהי שגילתה שלעובר שלה אין דופק והיא כתבה שם שההקאות והבחילות הפסיקו פתאום וזה הדאיג אתה והתברר שבצדק, אז מאז, מייד כשאני מתאוששת קצת מהתחושה הזוועתית, אני נזכרת שזה סימן טוב בעצם.
הקאה היא גם מה שגילתה לי על קיום ההיריון הזה, או גרמה לי לקנות בדיקה, דווקא בחודש שבו הייתי בטוחה שאין סיכוי שאני בהריון. מאז אני מנהלת רשימה מנטלית של מקומות אקזוטיים יותר ופחות שהקאתי בהם...

[תפילה_לאם]

כל החלום לא האמנתי שיש לי ילד כזה, שהוא באמת שלי. הוא היה חכם ושמח ומתוק כל כך, סיפר לי כל מיני דברים מצחיקים ושיחקנו במילים.
תאמיני.
בעז"ה זה יגיע מהר כל כך.
זוכרת לפחות מחלק מהריונותיי חלומות "עתידיים" כאלה על התינוק שטרם נולד. ואכן החלום שימח אותי

[אוליב*]

תודה תפילה

אם להתייחס לסטטיסטיקות לפיהן אחד מארבע הריונות לא שורדים את השליש הראשון, השלב הנכון לספר הוא כשמתחילים את הטרימסטר השני. אבל... אבל. בהתחלה לא סיפרנו ממש לאף אחד, כשגילינו היינו רחוקים ומופתעים והעדפנו לשמור לעצמנו. הראשונים שידעו היו בכלל זרים (הפקיד שאחראי על השיקוף בשדה התעופה, מנהלת הגסטהאוז שישנו בו שנאלצנו להסביר לה שהבעיה היא לא בארוחת הבוקר שהכינה, האחות שעשתה לי את בדיקת הדם בקופ"ח, נהג מונית ששאל אם אפשר לעשן לידי). אחר כך התחלנו לספר, בהתחלה להורים שלו ואז לשלי (הוא בכלל לא זכר, אבל כשהודענו על הנישואים סיפרנו קודם להורים שלי ואמרתי לו אז שבהיריון "נתקן" את זה) ואז אחים וחברים טובים. הכלל שעקבתי אחריו הוא לספר למי שאספר לו גם אם משהו רע יקרה וההריון לא ימשיך. סיפרתי גם לשתיים שחולקות איתי משרד כי הייתי צריכה את הבנתן בגלי הבחילה וכי לא כיף להסתיר, ולעוד קולגה לעבודה שרציתי להתייעץ איתה בענייני רופאים ובדיקות, ולמורה ליוגה כדי שתנחה אותי איזה תרגילים לא לעשות. עכשיו לאט לאט מעגל היודעים מתרחב, אפילו שעוד לא אישרנו למשפחות ולאנשים אחרים לספר, ושכל מי שאני מספרת לו, גם בעבודה, זה עדיין "בסוד". אבל היום סיפרתי לבוסית ומחר אספר לבוסית השנייה ואני כבר מרגישה יותר נוח לספר ולחלוק. עדיין מפחדת קצת, אבל נראה לי שזה פחד שיישאר תמיד, או לפחות עד שהתינוק יוולד (ואז יוחלף בשלל פחדים חדשים).
כיף לספר. כל מי ששומע שמח בשבילנו ואני מרגישה שהשמחה הזו אמיתית, מהלב. כיף לשתף את כולם בדבר המסעיר הזה שקורה בי ולנו. מחכה שהטרימסטר הראשון יעבור, שהבטן (שכבר יצאה קצת, אבל למי שלא מכיר טוב את הגוף שלי זה יכול להראות כמו סתם קצת שומן) תראה, שהבדיקות הקרובות (הבאה - שקיפות עורפית) תעבורנה בהצלחה ושכל העולם כבר יידע

[תפילה_לאם]

כיף לשתף את כולם בדבר המסעיר הזה שקורה בי ולנו.
זה באמת מסעיר!
כמי שחוותה הריון לא פעם, וכנראה כבר לא תחווה זאת שוב, אני נרגשת לקרוא את התאורים שלך.
המשך עגול!

[אוליב*]

תפילה, תודה. כיף לדעת שאת כאן וקוראת ועושה חשק להמשיך לכתוב.

היום הייתה השקיפות העורפית. כל היום התרגשתי וחיכיתי. בזכות הבדיקה גם יכולתי לצאת מהעבודה מוקדם ולהתחיל את חופשת החג מוקדם יותר.
ראינו אותו (או אותה, הרופא אמר שהוא עוד לא ממש יודע, נטייה לבן אבל הוא היה ממש לא בטוח. אני מתחילת ההיריון חושבת שמדובר בבן, בן הזוג בטוח שזו בת. תכננו להתערב אבל לא הצלחנו להחליט על מה). הוא היה חמוד להפליא, הרים את הידיים. יש דופק, הגודל מתאים (העריך אותו בשלושה ימים יותר), השקיפות היא 1.1 מ"מ, לפי הרופא ולפי מה שקראתי זו תוצאה טובה ומרגיעה. נשאר לי לעשות עוד בדיקת דם אחרי החג. קיבלנו צילומים די מטושטשים שאין לנו שום כוונה להעלות לפייסבוק או לשלוח בקבוצות הוואטסאפ המשפחתיות והרגשה טובה, שהכול בסדר ותקין.
רק שהאבק הנורא הזה יתפוגג קצת...

[אל_הלב*]

אוליב מזל טוב יקירה (-:

גם אני כמוך מחכה שהשליש הראשון יחלוף והבדיקות ירגיעו שככל הנראה הכול בסדר עם העובר.
אני מתחילה שבוע 10 היום, עוד 3 שבועות בערך השקיפות.
שיעבור לנו בקלות ובבריאות (-:
חג שמח

[גוונים*]

הי אוליב,
גיליתי לפתע את הדף ואותך. נעים כל כך לקרוא אותך.
וגם מחזיר אותי למחשבותיי ותחושותיי בהריון הראשון (אם כי את נשמעת שלווה בהרבה ממה שאני הייתי...)
אני כרגע גם בהריון, שני. קצת מקדימה אותך נראה לי (שבוע 16) הרבה דומה והרבה גם שונה.

שהכל ימשיך טוב, וקל.
ושתהיה שנה נפלאה.
(תמשיכי לכתוב)

[אוליב*]

תודה גוונים ו אל הלב על התגובות. אני קוראת את שתיכן המון זמן, גוונים אותך עוד לפני ההיריון הקודם (אני זוכרת שכתבת אצל מיכל ומאוד שמחתי) ואותך אל הלב מאחרי הלידה. אני קוראת כאן בבאופן המון המון זמן אבל כמעט לא כתבתי בעצמי. עכשיו פתאום עם האמהות המתהווה אני מרגישה פתאום שגם אני רוצה לא רק לקרוא אלא לקחת חלק יותר אקטיבי ולהיעזר באופן יותר אישי וישיר בתמיכה ובידע הרב שיש כאן.
מחר ערב ראש השנה ואני קצת מתרגשת. אחרי כמה שנים קצת סטטיות (לא באמת, אבל קצת בהרגשה) השנתיים האחרונות נשאו שינויים דרמטיים. סיימתי תואר שמשכתי שנים, הכרתי את בן זוגי אחרי רצף ארוך של מערכות יחסים לא מספקות, עברנו לגור יחד ולקראת ראש השנה הקודם גם התחתנו בדרכנו. באמצע גם מצאתי עבודה חדשה ומכניסה יותר, עזבתי את אזור המגורים שנעתי בו שנים ואיזה הוויה סטודנטיאלית שהמשיכה לאפוף אותי הרבה אחרי שמאסתי בה. כל השינויים הבאמת דרמטיים האלה היו כבר בשנה הקודמת וצויינו בראש השנה הקודם. אני זוכרת את עצמי מצד אחד שמחה ומרגישה מבורכת בכל הטוב הזה, שכל כך הרבה זמן רציתי והנה מגיע, אבל מצד שני גם מרגישה קצת אורחת בחיים שהם לא לגמרי שלי. באמצע גם הייתה את תקופת המלחמה והמילואים של בין הזוג שמאוד אתגרו את שנינו ואת הקשר שלנו.
השנה הייתה הרבה יותר נינוחה, כל השינויים כבר קרו בשנה שעברה ואני נשארתי באותה דירה, באותה עבודה ועם אותו בן זוג. ובכל זאת שנה משמעותית בתחושה שלי, של התבהרות והתבססות.
והשנה הזו מתחילה עם ההיריון הזה, הרצוי והמיוחל כל כך, היריון שקצת הפתיע אותנו בתזמון שלו אבל בעצם אני מחכה לו שנים. הוא בעצמו מרגיש כרגע כדבר מאוד גדול ומשמעותי, לגמרי משנה הוויה, אבל בעצם הוא שינוי די קטן ביחס לשינוי הבאות גדול שהשנה הזאת עוד אמורה להביא איתה (בתקווה), ששנינו מחכים לו וגם חוששים ממנו.

[אוליב*]

הטרימסטר השני התחיל היום (אני חושבת, קצת התבלבלתי מספירת השבועות והחלוקה שלהם), או לפחות עברו שלושה חודשים מאז תחילת ההיריון. זה מרגיש המון, אבל עוד כל כך הרבה נשאר. אף פעם לא שמתי לב כמה זה ארוך
מאחרי השקיפות ביום חמישי החלטנו שמספרים. אז בחג סיפרנו לבני המשפחה המורחבת, סבתא שלי מאוד שמחה והדודים. מהצד שלי זה נכד ונין ואחיין והכול ראשון (או ראשונה, אני עדיין עם העמימות המגדרית עד שהיא תתבהר סוף סוף), אז כולם ממש שמחו והתרגשו. כיף!
מהצד הפחות כיפי, בחילות שליוו אותי כל החג, זה לא אמור לעבור כבר? אוף.

[אל_הלב*]

אוליב,
זה באמת זז לאט גם לי, סופרת כל יום.
מחר 10 שבועות.
לי עוזר לבחילות כמוסות ג'ינג'ר.
קונים בסופרפארם.
אני לא התאםקתי וסיפרתי למשפחות בערב חג.
האמת ששמחו אבל לא התלהבו כמו בנכדה הראשונה. זה טבעי, גם אני בפחות התלהבות מפעם שעברה וגם זו ממש התחלה.
שמחה שלא צריכה להסתיר, רק בעבודה.

[אוליב*]

הי אל הלב,אני לוקחת כמוסות ג'ינג'ר, לא מרגישה שזה מאוד עוזר אבל בטח לא מזיק, אז ממשיכה לקחת. איזה יופי ששימחת את המשפחה בחג.

אני השבוע כבר סיפרתי לכולם בעבודה והיה ממש ממש כיף, כולם שמחו בשבילי. בעבר נשים אחרות בעבודה לא סיפרו וחיכו שיראו ואז נוצרת קצת מבוכה, את לא בטוחה אם מישהי בהיריון או קצת השמינה, יש שמועות או מספרים אחד לשני ולא נעים לך לבוא ולומר מזל טוב (או בשעה טובה, כי בכל זאת ירושלים כאן) כי את לא באמת אמורה לדעת. אני פשוט סיפרתי בעצמי לכל מי שנקרה בדרכי וכולם שמחו ובירכו ואיחלו איחולים.
אני המון מתעסקת בבטן, אם רואים אותה, לא רואים אותה. כשאני שוכבת על הגב היא כאילו נעלמת לגמרי ואז אני מסתובבת והיא מופיעה שוב. כל כך מוזר לי השינוי הזה של הגוף, מוזר ומשמח. המשקל שלי ומבנה הגוף שלי מאוד יציבים ולא השתנו כמעט שנים, מאז שהתבגרתי בעצם אני נראית ומרגישה לעצמי די אותו דבר. ופתאום לא, ופתאום החזה גדל ופתאום יש לי בטן, זה ממלא אותי כל הזמן בהשתאות ומאוד מאוד נעים לי.

[אל_הלב*]

הי אוליב,
שמחה לשמוע על ההתרגשות והנעימות שלך בגופך החדש. מזכיר לי את ההתלהבות שלי בהריון הראשון, הכול חדש ומלהיב ומרגיש כמו נס.

[אוליב*]

כבר שבוע 16, לפי האפליקציה התינוק בגודל של מלפפון חמוץ... בשבוע שעבר הוא היה אבוקדו וזה יותר מצא חן בעיני.
אני מרגישה יותר טוב, הבחילות וההקאות חלפו בסערה (סערה כי במשך שלושה ימים הרגשתי ממש רע והקאתי כמה פעמים אבל מתברר שזה סימן איזו תפנית כי מאז זה לא קרה יותר). השמחה על סיום הבחילות המתיקות הייתה די קצרה כי מאז מסתמנת בעיה בריאותית מציקה אחרת, דלקת שניסיתי כמה ימים להתמודד איתה בדרכים טבעיות ועכשיו כשהבנתי שזה לא ממש עובד נאלצתי להוסיף להן תרופת סבתא אחרת - אנטיביוטיקה
עדיין לא יודעים את המין, אני איכשהו קצת פחות בטוחה מקודם שמדובר בבן אבל קצת מקווה שכן. כמובן כמובן כמובן, הכי חשוב שיהיה בריא או תהיה בריאה, כמובן. אבל אחרי שמילאתי את החוב ההצהרתי הזה לאלי המזל הטוב אני מוכנה להודות שיש בי חלק שמעדיף עכשיו בן. הייתי רוצה שבסופו של דבר יהיו לי ילדים משני המינים, אבל עכשיו... לא כל כך יודעת. אולי בגלל היחסים הסבוכים והלא כל כך טובים עם אמא שלי (כשנראה שעם האחים שלי זה שונה) שאני לא רוצה לשחזר (אני בת בכורה). אולי כי יש לי רושם שעם ילדים ראשונים עושים יותר טעויות, עלולים לעשות יותר נזק, "לשרוט" אותם יותר, ויש לי תחושה שהעולם קל יותר לבנים, שהנזק שבטח נעשה, כמו כל ההורים, ישפיע על בן קצת פחות. אולי זו מחשבה מטופשת אבל היא הולכת איתי.

[אל_הלב*]

הי אוליב, מסתבר שאנחנו בהפרש של שבועיים (-:
קטעים שאת רוצה בן, אני רציתי רק בת בלידה הראשונה, הייתי מבועתת לגמרי מבן, מהדילמה לגבי ברית, צבא, חוסר חיבור אליו.
מבחינתי אין כמו בנות, וגם אני בכורה ולא הייתי מחליפה את זה מבחירה. יש המון יתרונות לבכורה.
גם אני עדיין לא יודעת את המין, רק בתחילת 14, והפעם באמת מה שבא ברוך הבא, רק שהיא או הוא יוולדו בריאים ושלמים.
בת זו נטיית הלב הרגילה אך בן זה גםמעניין כדי לגעת אם יכולה להתחבר לגידול בן ובשביל האיזון. למרות שאם בן תהיה דילמה רצינית לגבי כן לא ברית.
שיעבור לנו בקלות ובבריאות ומה שיוצא זו ברכה ואני מרוצה