בלוג הרזיה והבראה

[גוונים*]

כל זה 22 נקודות? זה הרי כלום!
לא לשכוח שאפשר לאכול ירקות בלי הגבלה!
על התפריט הזה אפשר להוסיף כמה ירקות שרוצים, מתי שרוצים ואיזה שרוצים (אבל ירקות, לא פירות ולא קטניות)
מבחינתי זו הסיבה היחידה שבה אוכל להצליח לעמוד איכשהו ב-22 נקודות האלה.
אמנם ירקות זה לא מאד משביע, אבל זה טעים ומזין וזה שאפשר לאכול אותם בלי הגבלה (לפי השיטה הזו) מאפשר להסתפק בפחות אוכל מסוגים אחרים (שכן נכלל ונספר).

[גברת_זה*]

אני חושבת שמצליח לי.
היום אכלתי:
בבוקר רסק ירוק (כן כן) מעלים ירוקים ובננה
אחר כך פסטרמה על פריכיות אורז עם עגבניה וחרדל
רסק תפוחים, עדשים מונבטים.
מחכה לראות את התוצאות בסוף השבוע...
אני גברת זה
הולכת ומר זה!

[מיכל_בז*]

_אני גברת זה?
הולכת ומר זה?!_

נהדרת

אני לחלוטין מפשלת השבוע, אבל אני הולכת היום לנטורופטית והיא תיתן לי דיאטה ואז... לא רחוק היום!

כל הכבוד לך גברת זה, באמת שכל הכבוד.

[המרזה*]

אני ממשיכה בשלי ולא נשקלת בינתיים. אבל מרגישה מרזה, מלמעלה למטה. בהתחלה הרגשתי את הסנטר נסוג ועכשיו מרגישה קצת יותר את עצמות הכתפיים. מתי מתי ארגיש את עצמות האגן? זוכרת שהיו לי פעם איש שם שתי עצמות נחמדות שישבתי עליהן ושממש היה אפשר לחוש בהן...
אני בעד להרזות, בעד לאכול כדי לחיות, עד למצוא יותר הנאות בריאות!

[מיכל_בז*]

הייתי אצל נטורופטית:(
פשוט, בפעם שעברה זה עזר לי כה וירדתי לי שבעה קילו בהינד עפעף.
זה גם עוזר שיש מבוגר אחראי שצריך לדווח לו. בחיי. אני אינפנטילית.

בקיצור, זה היה מדכא. נטורופטים מאוד אוהבים להוריד מהתפריט ה-כל בתור התחלה ואז להוסיף לאט-לאט. שיטה מאוד הגיונית, אך כאמור, מדכאת. נשארתי כמעט עם כלום.
ובכלל, נמאס לי לסוב כל חיי סביב משקל ותזונה. מצד שני, על מי אני עובדצת? הרי גם אם אני אוכלת כל מה שבא לי אני סבה סביב זה.

לא יודעת, לא יודעת, לא יודעת. נפלה רוחי.

[עגולה*]

מצטרפת.
5 שבועות אחרי לידה שנייה. עליתי משהו כמו 10 ק"ג בהריון.
עם עודפים מההריון הראשון. נגיד 10 קילו.
מניקה מלא <צריך בכלל להגיד פה?>

אני יודעת, זה קצת מוקדם. אבל רוצה להתחייב בפני עצמי קבל עם ועדה:
אני שומרת. על עצמי, על הגוף שלי. על הדימוי העצמי שלי. על המלתחה הנוכחית שלי. זה הדבר שאני עושה בשביל עצמי, בשביל הבריאות שלי, למען עתיד ילדיי.

לפי "שומרי משקל" אני יכולה לאכול 22 נקודות. חלפו כמעט 10 שנים מאז שהייתי חברה, כבר לא זוכרת...
כותבת כדי לדעת.
היום:
כוס קפה עם חלב 1%. ללא סוכר ופרוסת עוגה דלוחה.
כוס תה. אחד סוכר.
יוגורט 1.5% עם גרנולה.
שתי פרוסות לחם שאור ביתי, עם חומוס ומטבוחה לא ביתיים. שני מלפפונים.
כל זה עד 12:00

צהריים: 5 קבבים יווניים. 6 כפות פירה. סלט חסה עם חמוציות וחופן אגוזים.
ערב: שני שניצלים. 6 כפות פירה. מלפפון.. גמבה.

ערב, אחרי השכבה: 2 פרוסות עוגה. מעולה הפעם.

בין לבין - ענב פה ושם, בייגלה מקמח מלא, שתי יחידות, באמא שלי <ילדון שמקיים מצוות כיבוד אם>, ובערך 2 וחצי ליטר מים.
המלצות? רעיונות? חיזוקים? חיבוקים?

[המרזה*]

_וס קפה עם חלב 1%. ללא סוכר ופרוסת עוגה דלוחה. - 3-4 נקודות
כוס תה. אחד סוכר. - 2
יוגורט 1.5% עם גרנולה. 3-5, תלוי בכמות הגרנולה
שתי פרוסות לחם שאור ביתי, עם חומוס ומטבוחה לא ביתיים. שני מלפפונים. 4-5 תלוי בכמות החומוס
כל זה עד 12:00 - עד הצהריים אכלת 15 נקודות במקרה הטוב, במקרה הגרוע יותר... כמעט את כל הכמות היומית שלך...

צהריים: 5 קבבים יווניים. 6 כפות פירה. סלט חסה עם חמוציות וחופן אגוזים. לפחות 10 נקודות
ערב: שני שניצלים. 6 כפות פירה. מלפפון.. גמבה. אולי 7?

ערב, אחרי השכבה: 2 פרוסות עוגה._ ואלו בטח שוות 5
עגולה יקרה אם את רוצה הלרזות, עליך להוריד בכמויות ולבחור מוצרים יותר מתגמלים....
אני מחבקת אותך בלי בעיה, אבל אם תהיי יותר רזה ייהיה יותר קל להקיף אותך...

[עגולה*]

היי, תודה!! על היחס, הפירוט וההשקעה...
כבר העלה לי את המוטיבציה, וגרם לי להזיז הצידה את העוגה.
יש לציין שזה היה יום לא שגרתי, עוד מגיע לכאן אוכל בעקבות הלידה, אין לי שליטה מלאה על התפריט, אוכלת מה שיש...
מחר אמלא את הבית הירקות. כרוב כבר יש.
יש למישהט מושג כמה מעריכים מוצרים "מלאים"? כמו לחם מלא, או אורז מלא?
מקצרת, כי
שבוע טוב וסליחה על ההשתלטות...

[מיכל_בז*]

טוב. התעודדתי.
הדיאטה הנטורופטית (כרגיל) עושה לי טוב. העובדה שאני לא צריכה לבחור מתוך שפע משרתת אותי וככה אני יכולה לשים את האוכל במקום יותר צדדי בחיים.

מה קורה גברת זה? מה שלומך?

[גברת_זה*]

אני קצת חוששת לכתוב
בינתיים נראה
^{שמצליח לי}
היום בבוקר למשל הייתי כמעט כמעט
ב89
אני לא סופרת קלוריות באובססיוויות אבל פחות או יותר
מוודאת שאני לא עוברת את ה1200
לא אוכלת ממתקים, מגבילה את הלחם והפחמימות הישירות

וגם התחלתי ללכת ברגל, יש מקום שאני הולכת אליו בערך שלוש פעמים בשבוע שמרוחק חצי שעה הליכה מן הבית שלי, ואני צריכה להיות שם בסביבות 9, אז בבוקר עדיין קריר ואני צועדת במקום לקחת את האוטו.

ואיכשהו לא ברור איך, אני מסוגלת לקחת רק ביס אחד מדברים, נגיד אם אוכלים לידי ארטיקים אני לוקחת ביס ומצליחה להסתפק בו, שזה ממש לא ייאמן אבל זה בכל זאת מצליח לי.
בשבת קיבלנו מתנה עוגה שווה עם קצפת אמיתית, והצלחתי לאכול ממנה רק מעט.

אז היום התחלתי בכוס קפה וביסקוויט קטנצ'יק (אלה שבאים עטופים בניילון, 20 קלוריות האחד)
בצהריים אכלתי סלט גדול של חסה ועלים עם בשר, חצי ג'בטה וחצילים
ואני מתכננת עוד ארוחת ערב בהמשך.
נכון לרגע- זה אני מרוצה.
<גברת זה הולכת ומרזה!>
<אני בדיאטה, אני סופרת קלוריות, אני אוכלת מצויין, אני נהנית מכל רגע!!>

[גברת_זה*]

פלא מה מאפשר את זה כשזה מתאפשר.
אני אוכלת טוב ולא הרבה, אני מרגישה טוב, לא רעבה, לא בקרייבינג
מה השתנה? למה עכשיו זה אפשרי?
תעלומה.

[גברת_זה*]

היום אכלתי
קפה וביסקוויט קטן
סלט, ירקות מבושלים, לחמניה מקמח מלא
קפה, שני חופנים לא גדולים קשיו (מבחינתי זו היתה נפילה קלורית, אם גם בריאה)
דג סול, סלט ירקות, כף טחינה, פריכיות אורז, גבינת עיזים חמישה אחוז
חושבת שלא עברתי את האלף מאתיים שלי.

[המרזה*]

מה מדיניות ההשקלות שלכן? אני מרגישה שאני מרזה ולא רוצה לקלקל לעצמי על ידי עלייה על המשקל....

[מיכל_בז*]

אין לי משקל בבית, אז אני נשקלת כשאני מגיעה לאמא שלי. פעם בשבוע-שבועיים, לפעמים יותר.

[גברת_זה*]

יש לי משקל לא מדוייק.
כשאני רואה שלא ירדתי אני אומרת, טוב, הוא לא מדוייק.
כשאני רואה שירדתי אני מרוצה.
לפעמים אני עומדת בנטיה הצדה, ואז אני מרזה שני קילו בבת אחת (-:

צריכה להתמרכז קצת על היום הזה
התחלתי בקפה והביסקויט הקטן שלי
המשכתי בארוחת בוקר: אומלט פטריות סלט פרוסת לחם קוטג'
עכשיו צהריים: חריימה ואורז מלא עם עדשים כתומות ומרק קישואים
הכל בכמויות לא גדולות.
היום אני יוצאת לאיזו מסיבה, בטח יהיה שם אוכל בשפע. צריכה לזכור מי אני מה אני.
(אני גברת זה, אני בדיאטה, אני סופרת קלוריות, אני הולכת מרזה, אני נהנית מכל רגע)

[המרזה*]

כשאני רואה שלא ירדתי אני אומרת, טוב, הוא לא מדוייק
נכון וכמה נוח שהוא לא מדוייק....
אכלתי יוגורט 1% ותפוח הקבועים על הבוקר. ארוחת הצהריים רחוקה מרחק של כמה שעות (בסביבות 14:00) ובבין לבין אהיה בדרכים...
מזכירה לעצמי לשתות הרבה.

[oa*]

למה שלא תנסי את OA?
מה יש לך להפסיד.
התוכנית עזרה בחינם לכל כך הרבה אנשים עם הפרעות אכילה ואכלנים כפייתיים.
ממליצה מכל הלב,
בהצלחה!

[המרזה*]

למה שלא תנסי את OA?
אני דווקא בעדם. נעזרת בתוכנית כל זמן, אבל בסופו של יום - תוכנית אוכל עובדת היא הא"ב של חיינו.

[גברת_זה*]

הייתי פעם באו.איי לכמה פגישות.
אין לי כלום נגד. הפריעה לי התחושה שמחליפים את הכפייתיות לאוכל בכפייתיות לאו.אי.

דיווח מהמסיבה אתמול:
הצלחתי להשאר בקטנה.
אכלתי חצי פיתה עם סלט טונה והרבה סלט מלפפונים.
אכלתי מנה ממש קטנה של גלידה.
וזהו.
מרוצה.

היום היה ככה
הקפה והביסקוויט
לחמנית בגט עם קוטג'
דג מבושל ואורז מלא עם עדשים כתומים
גביע קטן סורבה פסיפלורה
לא היה סלט בסביבה, מתלבטת אם להכין...

[גברת_זה*]

אבל איכשהו אני לא סופרת קלוריות כבר. אולי צריך לחזור לזה, להזהר לא להסחף.
אני הולכת לבדוק את מאזן הקלוריות היומי שלי.
יצא לי אלף קלוריות בנטוגרין.
(-:

[oa*]

הפריעה לי התחושה שמחליפים את הכפייתיות לאוכל בכפייתיות לאו.אי.
התופעה בהחלט קיימת, גם אני הייתי עדה לה,
אבל מה אכפת לך מה ואיך אחרים עושים?
קחי את התוכנית למקומות שבהם היא יכולה לעזור לך!

[לא_סופרת*]

מעולם לא הייתי רזה, אבל גם מעולם לא הייתי שמנה, עד הלידות. כל לידה והקילוגרמים שבאו איתה. נראה לי שבשלב מסויים שקלתי קרוב לשמונים קילו והבעיה היא שזה התחלק על פני מטר חמישים וחמש. התחלק, אני אומרת, אבל האמת היותר מרה היא שזה בעיקר התיישב באזור הבטן והמותניים.

בתהליך שעשיתי כדי לנסות לרזות, גילית במפתיע שככל שאני יותר מנסה לרזות ככה אני יותר עסוקה באוכל.
עוד למדתי, מהסתכלות על הבת שלי, בת הארבע, שיש הבדל מאד מהותי בינינו בצורת האכילה: אני אוכלת הרבה יותר מהר ממנה, אני לא משתמשת בכל הפה כשאני לועסת, רק בחלק האחורי, אני לא מנסה להבחין בטעמים השונים של האוכל שנכנס לפי ואפשר לסכם את זה בלומר שאני לא אוכלת כדי ליהנות. אני אוכלת כדי לאכול. שזה די פרדוקסלי, בהתחשב בכך שאוכל תופס חלק כל כך משמעותי בחיי. כשניסיתי לחשוב על זה, לתדהמתי לא הצלחתי להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה שבאמת נהניתי מאוכל.
ואז החלטתי לשנות רק את זה, את הדרך שבה אני אוכלת, כלומר- לאכול רק דברים שטעימים לי, לאכול לאט וללעוס על כל שטח הפנים של הלשון, ולשאול את עצמי לאורך כל האכילה- מה הטעם? האם אני מזהה את המרכיבים השונים? האם טעים לי?, ולא לאפשר לי לכבות את עצמי. כלומר, גם אם אני רוצה לאכול גלידה, אז לאכול אותה, הכל מותר, אבל לאכול אותה בצלוחית, לא מהקופסה, בישיבה, לא בעמידה, לא מול הטלויזיה.
הבת שלי לימדה אותי שאכילה מצריכה ריכוז, ושריכוז זה הדבר האחרון שאני מפעילה כשאני אוכלת. אפשר אפילו להרחיק לכת ולומר שבדפוס האכילה המושרש שלי, אני מכבה את הריכוז כשאני ניגשת לאכול. האוכל הופך להיות חומר תפל (למי אין נסיון עם רוגאלך מעליבים מהסופר) שהמטרה שלו למלא ולמלא חור שחור שאין דרך למלא אותו.
מבחינתי כל הגופים שסופרים קלוריות או נותנים תפריט יומי או מדסקסים איתי על המחלה הכפייתית שלי, לא יסייעו לי לשנות את היחס שלי לאוכל. ללמוד לאהוב אותו. להיפך, הם מנציחים את יחסי השנאה והפחד.

היום אני במקום אחר (אל תשאלו אותי כמה אני שוקלת כי אין לי מושג- מבחינתי זה חלק מהפולחן שאני לא משתפת איתו פעולה), שני דברים עזרו לי להיות שם:
האחד הוא ללמוד ליהנות מאוכל, אין שום הגבלות על המה (חוץ מההחלטה לאכול מה שטעים לי, כמובן. לפריכיות למשל אין סיכוי להיכנס לרשימה) אבל יש הגבלות על האיך. אגב אחת ההגבלות היא למשל שאין לאכול בלי צלחת. אתן לא יודעות כמה זה משמעותי.

השני ולא פחות חשוב הוא הליכת בוקר. יותר נכון, ריצת בוקר. אבל זה התחיל כהליכה.
בחמש ועשרים אני קמה, לא מצחצחת שיניים, לובשת בגדי הליכה ונועלת נעלי הליכה טובות שפירגנתי לעצמי רק אחרי שהאמנתי לעצמי שאני רצינית בקטע, ויוצאת אחרי כמה דקות עם קורי שינה על העיניים להליכה של חצי שעה. בהתחלה הלכתי, לאט עברתי לקטעים קטנים של ריצה, גם הזמן הלך והשתפר, היום אני עושה מעט יותר משלשה קילומטרים, למעלה מחצי מזה- בריצה. אני מגיעה הביתה אחרי מתיחות בשעה 6:20. כל היום לפני, אני עם מרץ, אני שמחה, אני מעירה את הילדים עם חיוך אחרי שמעט סידרתי וגם שתיתי קפה. לפני ההליכות היה לי דיכאון בוקר קבוע ועיקש. הוא נעלם.
אז לא בכל בוקר בא לי לקום (רק בשבת אני נותנת לי חופש), אבל אני מסתכלת על זה ככה: זאת רק חצי שעה, שעוברת מהר מאד (חצי ממנה אני עוד בכלל חצי ישנה), וזה מחיר קטן מאד לשלם בשביל שאני ארגיש מצויין, איראה מצויין, וגם אהיה בריאה יותר. גם נפשית, אגב. גברת זה , אני מבטיחה לך שאין שונאת ספורט יותר גדולה ממני. אבל אני מעדיפה עשרים פעם יותר את החצי שעה הזאת לפני הכל בבוקר (בערב אין סיכוי שהייתי עושה את זה), על פני כל ספירת קלוריות שבעולם. יש בבוקר אנרגיות שממלאות ומטעינות אותי וחוץ מזה, בגלל שאני חייבת לקום מוקדם אני גם מכניסה את עצמי למיטה בשעה 22:30. מכניסה כי ברגיל אני הולכת לישון בחצות או מאוחר יותר, אחרי התקף הרעב הכל כך מיותר שמגיע בסביבות 23:30. אני גם ישנה טוב יותר מאז שהתחלתי ללכת.
אני בונה לי תכנית הליכה משבוע לשבוע, מוסיפה, מאתגרת, רק כשנראה לי שאוכל לעמוד בזה, יש לי mp3 עם פלייליסט נפלא של שירים שבחרתי בקפידה ואני נהנית לשמוע אותם, כמו שהיה פעם, כשהייתי צעירה והיה לי זמן- לתוך האוזניים, בריכוז.

יצא לי מאד ארוך. אם תרצי אספר עוד על ההליכה, אני ממליצה בחום על כל זה.
אה, ויש לי שוב מותניים. אפילו יפות.

[עגולה*]

אוקי, חוזרת אחרי שבוע לא רע בכלל.
לא ממש סופרת נקודות, קשה לי בלי המסגרת של שומרי משקל, ואני גם לא מספיק זוכרת. אולי אירשם בסוף החופשת לידה.
אבל משתדלת מאוד לא לנשנש בין הארוחות, ולאכול בריא ומזין.
מילאתי את הבית בירקות, והזכרתי לבעל (הוא כבר יודע) שסלט זה ה-פינוק בשבילי היום.
מנסה לא לשקר לעצמי, להודות ברגעי חולשה, למחול לעצמי עליהם. זה תהליך.
להגיד בקול "אני בדיאטה! אני שומרת על עצמי! אני מכניסה לגוף שלי רק דברים שעושים לו טוב!".
מזכירה לעצמי שאני יודעת לרזות. שכיף לי להיות רזה.

אני נדהמת כל פעם מחדש כמה עיסוק יש באוכל כשמנסים לרזות... כמה מחשבה תוך כדי לעיסה על הארוחה הבאה.
חשקים מוזרים. קרייבינג...
בדיוק הבן הגדול התחיל לפתוח את הבקרים שלו בהכרזה "אני רוצה שוקולד".
מראה מדויקת שלי.

להליכות אחזור בקרוב, מרגישה שלגוף יש עוד צורך להתאושש מהלידה.

(אגב, את 10 הק"ג שעליתי בהריון הזה אני מאמינה שהשלתי בלידה. הבעייה היא העודף מההריון הקודם, משהו כמו 7 ק"ג. אני כיום סביב ה-80 שמתפרשים על 1.63 מ')

[עגולה*]

לא סופרת, אהבתי מאוד את כל מה שכתבת...

[גברת_זה*]

היום חגיגה
88
(-:

[גברת_זה*]

אמנם על המשקל הלא מדייק אבל כייף בכל זאת...

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

לא סופרת כתבת מקסים ומעורר השראה. (לא יודעת אם כרגע מסוגלת להליכות (תינוקת יונקת) אבל בהחלט אחשוב על זה.
עגולה וגברת זה - כל הכבוד!

באתי כדי לחזור שוב לוידוי היומי (מעל לכל ספק שאני זקוקה לזה..)

היום, שישי-
בבוקר כמה כפות מדייסת שיבולת השועל של הילדה
12:00- בית קפה- 2 פרוסות עם חמאה וגבינות, סלט, ביצת עין, הפוך
15:00- המון אבטיח

בתקווה להמשך שפוי ונעים
שבת שלום

[שירה*]

_היום חגיגה
88_
הידד!!

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

המשך היום-
17:00- חצי תפוח
19:00- חופן אגוזים שונים
21:00- פיצה על פיתה עירקית, לחמניה עם גבינה וזיתים, עגבניה, קפה
22:00- חופן גרעינים שחורים

לא מדהים, אבל גם לא נורא..

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

זחלתי לפה, כבדה, אני אמנם אוכלת בריא אבל המון, המון.

בוקר- דייסת שיבולת שועל, טעימה ומספקת
צהריים- המון מתבשיל קינואה עם ירקות, סלט טבולה מעולה (בורגול, עגבניה, גזר, פטרוזיליה, בצל ופלפל, לימון ושמן זית), 3 פרוסות ענקיות פשטידת תרד משובחת
15:00- הרבה אבטיח, כמה צימוקים ומשמש מיובש

[מיכל_בז*]

היה לי סופ"ש איום.

חופשה משפחתית רוויית מתחים הובילה אותי לזלילה חסרת מעצורים. הייתי בור.
אבל כן הגעתי למסקנה חשובה: אני מאוד אוהבת את האוכל הטעים, הבריא, הטרי, הלא מפוצץ בשמן שאני מכינה בבית. הגיע הזמן להפסיק לשקר לחיך ולנסות למלא בורות עם אוכל.
החיך יודע מה הוא רוצה, הבור יודע מה הוא רוצה ואף אחד מהם לא רוצה אוכל משמין ותפל. ואני, בעיקר, לא רוצה את תחושת הקהות הזו יותר.

[גברת_זה*]

מיכל, קבלי חיבוק. מחר יום חדש!
גם אצלי שבת זה לא שוס, כידוע.
טוב, מנסה לשחזר -
בוקר קפה וחתיכה קטנה של עוגת שוקולד
אחר כך שתי חתיכות כרוב ממולא אורז מלא ובשר
סלט חסה
פרוסת חלה עבה
סלט ביצים עם טונה - שתי כפות
עוד קפה ועוגת שוקולד, חתיכה לא גדולה
גרנולה ביוגורט
שתי פרוסות בשר עם בטטה ומעט אורז

האור בקצה המנהרה: לא נגררתי לזלילה עם העוגת שוקולד.
וגם לא נגררתי לזלילה עם החלה.
מרגישה שאני בקשר עם עצמי.

מאד שמחה על מה שכבר רזיתי.
היום ראיתי בפארק אשה שמנה, הולכת בכבדות, ואמרתי לעצמי: אני לא מוכנה להגיע לזה.
ושמחתי שאני נעה בכיוון ההפוך...

השבוע תשעה באב. מתכוונת למנף את המאורע!

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

ההמשך שלי-
2 פרוסות עם גבינה צהובה, עגבניה, קפה
3 חופנים בערך של מקלות מלוחים עם גבינה לבנה

מחר יום חדש!

[גברת_זה*]

מתמרכזת על היום:
מיץ תפוחים
ארוחת בוקר: פריכיות, קוטג', חביתה, טונה, סלט
ארוחת צהריים: דג בתנור, מעט תפוחי אדמה
בין לבין: חצי כוס שיק בננה (בננה וחלב), חצי גביע יוגורט עם שלוש כפות גרנולה

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

אתמול-
בוקר-שזיף, 2 אגסונים, כמה צימוקים ומשמש מיובש (מנסה לחזור ולאכול בבוקר רק פירות, פעם זה התאים לי מאד, לא יודעת אם יספיק עכשיו עם ההנקה..)
צהריים- קערת תבשיל קינואה וירקות
אחה"צ- מיץ גזר מרווה
ואז, (סתם כי היה בבית- בעלי לא הרגיש טוב והיה זקוק למשהו פשוט לקיבה)-
2 קערות עם אורז לבן ותפוחי אדמה וגזר מבושלים, 3 כפות חומוס תעשייתי (בדרך כלל עושים בעצמנו חומוס נהדר)- מיותר וכבד לאחה"צ קייצי..
ערב- סיר בינוני של פופקורן, פלפל, קפה

[גברת_זה*]

עקצוצי פחד לקראת ה צום, וגם הקלה:
יום שלם לא אצטרך לתת לעצמי דין וחשבון מה אכלתי וכמה. פשוט לא, וזהו.
הלוואי שאפשר היה לקחת את הפשוט לא הזה למקומות אחרים.

היום התחיל לא טוב. בעלי חזר הביתה עם שחר עם שתי עוגות שמרים טריות מהמאפיה.
אכלתי לדעתי איזה שלוש פרוסות עבות.
וסלט ירקות. ושתי פרוסות לחם חיטה מלאה.
האמת שבמבט לאחור העוגות האלה מילאו אותי כל כך הרבה, בצק ורגשי אשם,
שבקושי אכלתי חוץ מהן.
עכשיו לקראת הצום, לא רעבה. שותה מים.

צום קל לצמים. שנראה במהרה בבנין בית המקדש, הפנימי והחיצוני, אמן.

[גברת_זה*]

סיימתי את הצום אתמול בלי לזלול. אכלתי ענבים ושיק בננה וחלב.
היום היו שני קפה עם נפילה של פסק זמן (אחד)
וארוחת צהריים של שעועית מבושלת, סלט ירקות גדול, מעט דג
לחמניה מחיטה מלאה עם גבינת עיזים
מקווה לסגור בזה את היומית

מנסה לחשוב מה גרם לנפילה הזאת של הפסק זמן.
באיזו אדישות לקחתי אותו ואכלתי אותו. רגע של חוסר חיבור.
תחושה של אני זוכרת שאסור לי אבל זה בסדר.
מה בסדר? מי בסדר? מאיפה זה צץ?
איך אני יכולה להיות אדישה לממתקים האלה המון זמן ופתאום לגשת ולאכול אחד, כאילו כלום לא השתנה?
ממש מעניין אותי לנסות לפצח את הענין הזה.

[גברת_זה*]

רגע, אבל לראות גם את חצי הכוס המלאה:
הסתפקתי באחד. היו ימים בעבר בהם מצב שיש אותם בבית לא היה יכול להמשך - הייתי יורדת גם על חבילה שלמה.
אז יש בכל זאת התקדמות פה...

[מיכל_בז*]

גם לי יש יום משונה.
אוכלת רק מה שמותר לי, אבל המון. אני מנסה לא להלקות את עצמי, גם כי זה כה לא עוזר וגם כי עוברים פה ימים קצת מסובכים.
אני חושבת שאני מתחילה לרזות, לאט-לאט. הנה, אולי הגיע הזמן לכתוב את היעד ברור ופשוט על הלבן הזה?

היום אני 68, אני מתחתנת כנראה באפריל (אי"ה) ועד אז אני רוצה להיות 60.
יש לי שמונה חודשים, אני חושבת שזה בר ביצוע.

[ההיפו*]

זה יותר מאפשרי זה בהחלט אפשרי

[גברת_זה*]

עוד שבת עברה בשקט
(נזכרת בקובי אוז)

אז מה היה לנו
הקפה והעוגה
סלט גדול, פרוסת חלה, טונה,
עוד קפה ועוגה אחד
פתית חיטה מלאה, פלפלים בתנור, גבינות (יתכן שהפרזתי שם עם הגבינות)

עכשיו בעצם חודש מאז שעברתי למדיניות הדיאטה
רזיתי, לא ברור בדיוק כמה בגלל המשקל הלא מדייק
נראה לי שבסביבות השני קילו
מחליטה לקנות השבוע משקל מדוייק
אני רוצה להיות בטוחה שאני מדווחת לעצמי דיווחי אמת על המצב...

מיכל בז, נראה לי שמונה קילו בשמונה חודשים סביר לגמרי. בהצלחה ומזל טוב!

[מיכל_בז*]

גברת זה, הידד!

אני דווקא הייתי נשארת עם המשקל הלא מדויק. משקלים דיגיטלים משגעים ת'שכל. המשקל שלך משתנה לא רק בין בוקר לערב, אלא גם בתוך חצי שעה.

אני מרזה. אני לא יודעת כמה כי לא הייתי אצל אמא שלי בשבוע האחרון, אבל אני מרזה. משהו מהנפיחות שלי ירד. אני מקווה שאני לא משלה את עצמי ואני באמת מרזה, אבל הזמן הרי יכריע בין כה וכה.

[גברת_זה*]

מתמקדת לגבי היום הזה
הקפה והביסקוויט
פרוסה לחם חי עם גבינת עיזים
כוס רסק תפוחים מעורבב עם ריץ' (כולל סוכר)
עוד קפה, בלי ביסקוויט
נראה לי לטובתי צריכה להתארגן פה על איזו ארוחת צהריים...

[גברת_זה*]

המשכתי בארוחת צהריים
סלט גדול ברוטב טחינה
מעט אורז
מעט קציצות בשר
רבע ארטיק וניל שהשאיר הקטן שלי.

עכשיו מרגישה רעבה, אני גם אחרי צעידה קלה
אולי אנשנש לי איזו פריכית...

יש לי איזו תחושת קיפוח פנימית, תחושה כזו של אני אוכלת כל כך מעט, איך זה שעוד לא נעלמתי.
ולא שאני סובלת בינתיים. בכלל לא. אני לא רעבה בכלל וגם לא נאבקת בעצמי לא לאכול משהו שמתחשק לי.
להיפך. אני אוכלת בשמחה.
אני שמחה בכך שאני יכולה לפעמים לקחת ביס ממשהו ולא להסחף לתוכו.
לומדת איזה דברים מאפשרים את זה ואיזה לא (למשל, עוגת שוקולד קשה לי להפסיק לאכול. הביסקיוויטים הקטנים
לעומת זאת, מספקים את המשהו ליד הקפה אבל אין לי בעיה לאכול רק אחד)

אז מאיפה תחושת הקיפוח הזו.
רוצה לשחרר אותה.

אני רוצה לומר לי:

אני אוכלת טוב ובריא. אני הולכת ומרזה מיום ליום, בקצב המתאים והנכון ביותר בשבילי.
אני בתוך תהליך. אני לא ממהרת לשום מקום. אני פשוט הולכת ומרזה מיום ליום בקצב המתאים והנכון ביותר בשבילי.

לילה טוב.

[המרזה*]

ש לי איזו תחושת קיפוח פנימית
גם לי גם לי.... גם לי...
ואולי תחושת הקיפוח היא שהתחילה את כל הקטע של לאכול יותר מדי? אם אתם לא נותנים גם לי - אז אני אקח לבד, תודה רבה....

[מיכל_בז*]

אבל גברת זה, אני חושבת שאולי את באמת לא אוכלת מספיק.
כלומר, אולי מספיק קלוריות, אבל לא מספיק אוכל.

תנסי לאכול יותר אוכל ופחות סוכר? אולי זה יעזור. כי אני מבינה שאת שומרת לך את הזכות לאכול גם מתוקים כדי להמנע מתחושת קיפוח, אבל נראה שזה מגביל לך את האוכל המזין ואז את רעבה.

גם לי יש איזו תחושת קיפוח פנימית, אבל אני דווקא כן חושבת שהיא פיזית: יש דברים שגורמים לתחושה של בור, של כמיהה, לאו דווקא נפשית ואז כשאסור לי למלא את הבור הזה, אני מרגישה מה זה מקופחת.

[גברת_זה*]

בקשר לתחושת הקיפוח, כרגע היא ממוקדת אצלי לא בזה שאני לא אוכלת או מוגבלת באכילה
אלא בהפתעה על כך שאני לא מרזה יותר
נדמה לי שעשיתי שינוי ענק באכילה שלי והתוצאות לא ענקיות

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

גם אצלי תחושות דומות, למשל-
אם אני במילא לא מרזה ויש לי את הבטן הגדולה הזאת אז מה זה משנה?!

גם אני מזכירה לעצמי שהתוצאה תבוא אם ארפה ואהנה מהדרך (שבאמת טובה ומהנה ומבורכת לכשלעצמה)

אז בינתיים היום:
בוקר- מעט ענבים, 4 משמשים מיובשים
12- קערה וחצי תבשיל קינואה, בטטות וירקות
ועכשיו (14:30) אני עם כוס גדושה בגלידת פירות תוצרת בית (ממנגו, בננה וענבים בלבד- מעולה, מרווה ומונע תחושת קיפוח.. )

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

סכמנו שמספרים הכל, בלי להתבייש ולהסתיר נכון?!
אז הנה ההמשך המבאס שהיה לי אתמול (ונמשך בגדול גם הבוקר..) )':
19:00- פרוסה עם טונה, ביצה, עגבניה, 4 זיתים.
21:00- גזר, חבילת בייגלה עם קופסת קוטג', קפה עם 2 סוכרזית, קערה ענקית עם דייסת סולת (עם הרבה חלב ו- 2 כפות סוכר)

והיום, כבר... כמות מטורפת של לחם, מה קרה לי האל יודע..
8:00- חצי פיתה עם דבש
9:00- פיתה עם המון חומוס, 6 זיתים
9:30.. 4! פרוסות עם שקדיה ודבש
הרגשה נוראית, הבטן תפוחה, אין לי חשק לצאת החוצה..

מה עושים עכשיו?

[מיכל_בז*]

מתחילים מהתחלה.

מה זה משנה מה אכלת עד עכשיו? זהו, נגמר. אכלת. מבאס אבל קרה.

הדבר היחיד שהצלחתי לקחת מלואיז ל. היי זו האמירה שהכוח נמצא בהווה. בבחירה הנוכחית שלך.
ואני אומרת, תתנהגי כאילו זה בכלל לא היה ותתחילי את היום מחדש.

[מרזה*]

אני בעד להפסיק עכשיו ולהיום לאכול כל מה שעשוי מקמח ומכיל סוכרים. לא מצאתי שום דרך לעבור את היום שלי עם קצת מזה וימים שפויים עם תוכנית אוכל דורשים שאוותר על מזונות ששולחים את כוחותיהם אלי וגורמים לי לאכול אותם, כמו גרנולה הטעימה שיש במקרר (בלי סוכר, אבל עם מלא פירות)
בינתיים אכלתי: יוגורט 1% בערך 300 מ"ל ותפוח ושתיתי קפה עם קצת חלב ועכשיו קפה שחור. בתוכנית להמשך: אורז עם עוף ואפונה וסלט ירוק ובערב: 6 פריכיות אורז עם קופסת גבינה לבנה ובלילה: גלידת בננות... פינוק...

[גברת_זה*]

היום דיכאון.
בעלי קנה משקל דיגיטלי.
עליתי בחדווה והתברר שאני שוקלת
90
וזה אחרי המשקל הלא מדוייק שלי שכבר לקח אותי למחוזות ה-88
אז שוב אני באי וודאות.
האם לא ירדתי במשקל או שאולי הייתי יותר מ90 בהתחלה?
אפשר לשאול מה זה חשוב אבל זה מאד חשוב לשאלה, האם אני באמת אוכלת פחות משמין?

מרגישה יאוש.
אבל, כמו שככתבה מיכל בז, צריך להתחבר למקום של להתחיל מהתחלה.
או קיי, אז הנה, היום הזה, במשקל הדיגיטלי:
90
נראה כמה יהיה המשקל היום בשבוע הבא.

אתמול היה לי יום אקלקטי ולא בריא.
כמו איזה מכרסם קטן כירסמתי כל מה שנקרה בדרכי.
ומה שנקרה בדרכי היה:
2 רוגעלך
סנדוויץ גבינת עזים ולחם חיטה מלאה
קפה
עוד סנדוויץ כנ"ל
חצי משולש פיצה

אז אמנם לא הרבה מבחינת קלוריות, אבל לא בריא ולא מספק ולא מפרגן.

היום התחלתי באיזה חמש פריכיות קטנות עם קוטג' וקפה.
מתחילה מהתחלה!
אני גברת זה, אני בדיאטה, אני מרזה מיום ליום!!

[מיכל_בז*]

אני גברת זה?, אני בדיאטה, אני מרזה מיום ליום!!

בדיוק!

משקלים דיגיטליים הם בני השטן!
סביר להניח שכן ירדת שני קילו והיית קצת יותר מ-90.
אבל האם זה באמת משנה גברת זה? ירדת את שני הקילו האלה, את יכולה לטפוח לעצמך על השכם ולהיות מבסוטה עד הגג.

(כן, כן. אני יודעת שזה משנה ומבאס אבל מנסה בכל כוחי לחשיבות המשקל. זה רק מספר. זה רק עוד מספר.)

[גברת_זה*]

אז מה היה לנו היום
הפריכיות הקטנות עם קוטג' וקפה
ארוחת צהריים: חזה עוף מוקפץ, מעט אורז, שעועית מאודה, סלט
עכשיו ענבים
היום יוצאים עם חברים - עוד לא ברור לאן... צריכה להזהר.

[מרזה*]

עם קוטג' וקפה
כמה קוטג?
כמה ענבים? אני אכלתי אתמול איזו שלושה אשכולות - קטנים, נראים לא מזיקים וטעימים והיו בהם גם חרצנים גדולים אז זה פחות ענבים לא? אבל חוץ מזה הייתי נאמנה לתוכנית שלי והלכתי לישון רעבה, וכרגיל - קמתי לא רעבה. מה ההסבר לזה? שלא הייתי רעבה קודם? שבלילה זה נשכח? הולכת למסעדה בצהריים - סלט כלשהו עם חלבון וקפה טוב....
והליכה
וממחר - שחייה
ומאחרי הקיץ - התעמלות!

[מיכל_בז*]

עכשיו הכנתי לעצמי מגה-סלט עם טונה, ביצה קשה וירקות טובים. טעים לי!
אבל זו לא חכמה, אני מובטלת. לא יודעת איך אני אסתדר כשאחזור לעבודה.

בעניין כמויות, לפי הנטורופטית שלי: אין מגבלה בכמויות כל עוד מפרידים בצהריים חלבונים ופחמימות. (כך תגלו גם איזה טיפוס אתן. כי אני לא שבעה בכלל מארוחה של רק פחמימות, אז תכל'ס אני אוכלת חלבונים עם ירקות וקטניות. זה מעולה.)

לחם כוסמין הכי מרזה, אחריו שיפון ולבסוף חיטה מלאה. ארבע פרוסות ביום זה סבבה.
אני אוכלת טוב מאוד ומרזה, אבל לאט. כל כך לאט. הכי לאט בעולם. מצד שני, לא בא לי להרגיש מתוסכלת או מקופחת. אז שיקח כמה שיקח.

[גברת_זה*]

_כמה קוטג?
כמה ענבים?_
קוטג' בארוחת פריכיות יוצא לי בערך חצי גביע.
ענבים אכלתי שני אשכולות בינוניים.
(אני לא אחת שיורדת על קוטג' וענבים. חיסול מאסיבי יכול לקרות לי עם מתוקים, גלידות (לכן לא קונה. פשוט לא מוכנה שזה יהיה פה ואני אעמוד מעל המיכל ואתעצבן על עצמי) עוגות.

אבל התשעים במשקל הדיגיטלי ערער אותי.
אתמול בערב הלכנו למסעדה, אכלתי חצי אנטריקוט ולחם וסלט.
היום גם הרגשתי מעורערת. רגע, מה היה, ממש צריכה להתאמץ להזכר...

בבוקר טוסט וחביתה וסלט, אבל מרחתי קצת חמאה על הטוסט.
אחר כך טיילתי עם הילדים ואכלתי כמה קרקרים עם שומשום ושתי עוגיות עבודי.
אחר כך אכלתי ארוחה צמחונית של סלטים וקישואים מבושלים, אבל עם לחמניה קטנה.
זהו. עכשיו נשנשתי ספגטי שהגשתי לילדים, לדעתי אכלתי איזה ארבעה מזלגות מלאים...

ממש צריכה להרגיע את עצמי, שזה בסדר להתחיל מ ע כ ש י ו.
שכל מה שהיה עד כה היה נכון וחשוב, שאני כבר שיניתי כמויות מהקצה לקצה
וכבר הורדתי המון מתוקים שהייתי רגילה לגרוס
וכבר נעשיתי הרבה יותר מודעת להכניס יותר ירקות לתפריט.
כל הרעיון הרי הוא לשנות הרגלים, לא להכנס לאיזו דיאטה ולסבול ולרדת ואחר כך לחזור למה שהיה, הרגלים ומשקל.
אח, נחמת שמנים.

[גברת_זה*]

אין מגבלה בכמויות כל עוד מפרידים בצהריים חלבונים ופחמימות
מיכל, תספרי על זה קצת: מה פשר הדבר. (פעם קראתי את רזה לתמיד, וזוכרת את העקרון משם, אבל האם זה באמת מרזה ההפרדה הזאת?)

[מיכל_בז*]

_אין מגבלה בכמויות כל עוד מפרידים בצהריים חלבונים ופחמימות
מיכל, תספרי על זה קצת: מה פשר הדבר. (פעם קראתי את רזה לתמיד, וזוכרת את העקרון משם, אבל האם זה באמת מרזה ההפרדה הזאת?)_

האמת שאף פעם לא האמנתי בזה, אבל זה עובד...

נורא פשוט, אם לא בא לך לחשוב על כמויות, את אוכלת או פחמימות- אורז, תפ"א, בטטות, קינואה וכו', או חלבונים. לשניהם אפשר להוסיף קטניות וכמובן שפע של ירקות.
אם את כן מערבבת, תגבילי כמויות.

זה נכון בעיקר לצהריים, כי אני אוכלת בכיף רב לחם עם פסטרמה. אבל ביצה, למשל, אני מעדיפה לאכול עם טונה בסלט ולא להוסיף על זה לחם.

אני לא מבינה בדיוק את העקרונות מאחורי זה, אבל כאמור, זה עובד, אז אני זורמת.

[אום_שלום*]

כל הרעיון הרי הוא לשנות הרגלים, לא להכנס לאיזו דיאטה ולסבול ולרדת ואחר כך לחזור למה שהיה, הרגלים ומשקל.

[גברת_זה*]

יום מטורף
עד אחת לא אכלתי שום דבר
באחת אכלתי שתי לחמניות קטנות מקמח מלא עם פסטרמה
בשלוש מצאתי את עצמי עם חברה בבית קפה מול סלט ופאי תאנים (אכלתי אותו בשותף אתה)
כשחזרתי הביתה הוגש לי מילקשייק מחלב ואייריש קרים
צריכה להתמרכז על היום הזה

[פלונית_אלמותית*]

שאלה - כשאתן אוכלות יותר מדי יש לכן הרגשה של כבדות? - לי יש הרגשה לא נעימה שעוברת כשהאוכל מתחיל להתעכל. אני ממש שונאת את התחושה.
ההרזייה שלי - שהייתה ללא דיאטה! - עברה דרך תשומת לב לתחושות בקיבה.
היום אני לא יכולה לאכול אחרי שאני מלאה. פשוט לא רוצה. זה היה לי שהייתי ילדה ונעלם עם ההתבגרות, והכניסה לטירופי הדיאטה.
עכשיו יש בעיה אחרת - אחרי שנים של לימוד עצמי של טריקים איך לא לאכול, קשה לי להכין לעצמי אוכל, כי זה פשוט לא בסיסטם - ולכן אני יכולה להיזכר בסוף היום שלא אכלתי צהריים, וסתם אכלתי כמה פירות.
אני עובדת על זה.
אבל זה היה במאמר מוסגר. ירדתי כ-18 קילו ב-3 שנים האחרונות. ירידה איטית איטית איטית. בלי דיאטה.
אני מקווה שניסיוני יכול לעזור לאחרות.

[שירה*]

את יכולה לשתף עוד קצת בתהליך הירידה?
האם הצלחת לשמור על המשקל?
עשית ספורט? אכלת אוכל בריא?

[פלונית_אלמונית*]

התקף זלילה, אלוהים.
המשקל הדיגיטלי הזה ממש חיסל אותי.
חיבר אותי למקום של ממילא כלום לא עוזר אז על הפאטה.
טעמתי בחנות עוגת תפוחים ועוגת שוקולד, זה היה טעות.
קניתי עוגות.
עוד טעות.
אכלתי פרוסה מעוגת תפוחים ופרוסה מעוגת פרג ורוגלעך אחד.
ופרוסת חלה וקוטג' וזיתים.
ושניצל.
וחתיכת קוגל.
ותפוח אדמה אפוי בתנור.
רגע, זה לא הסוף. סעודת ליל שבת לפני, עם אורחים ומעדנים שהכנתי לכבודם וטעמתי כנ"ל.
אולי אני צריכה להרפות השבת. לא לרדת על עצמי ולא להתעצבן. לחזור ביום ראשון ממקום של חמלה.
שבת שלום ומנוחה.

[מיכל_בז*]

_אולי אני צריכה להרפות השבת. לא לרדת על עצמי ולא להתעצבן. לחזור ביום ראשון ממקום של חמלה.
שבת שלום ומנוחה._

נשמע לי כמו רעיון טוב.

גם אני לא מצליחה השבת. לחוצה מדי ובנסיעות. קשה לי בלי האוכל שלי.
אז אני אוכלת ואוכלת ואוכלת ושואלת את הבן זוג שלי כל הזמן: "אתה חושב שרזיתי?"
"ועכשיו?"
"ועכשיו?"
"ועכשיו?"

אז די. מחר יום חדש, יום ראשון יום חדש.
אנחנו יכולות להתחיל מההתחלה בכל יום.
והפעם אני אצטט אשה לא פחות חשובה מלואיז.ל.היי: after all, tomorrow is another day

[גברת_זה*]

פלונית אלמונית מלמעלה זו אני.
עדיין לא מצליחה להתאפס על עצמי.
מעצבן.
והכי נורא, הדיגיטלי: איזו מראה מול הפרצוף!
כמה ימי הזנחה והופ, 91.
מזעזע.

[פלוני_אלמונית*]

_את יכולה לשתף עוד קצת בתהליך הירידה?
האם הצלחת לשמור על המשקל?
עשית ספורט? אכלת אוכל בריא? _

כן בכיף. בינתיים טפו טפו טפו המשקל עדיין בירידה. מתונה מאוד מאוד, אני לא עושה דיאטה!
הי תקופות ארוכות ששתיתי שייק ירוק כל בוקר. כתוב על זה גם באתר, אני הגעתי לזה דרך רחל טל-שיר ומדורה בהארץ. האמת גם לפני זה רזיתי, אבל השינוי הגדול בתיאבון היה אחרי השייקים הירוקים. אני ממליצה בחום. זה טעים לי נורא, והחיסרון היחיד שזה גם נראה נורא... ירוק כזה...
לגבי ספורט - לא באופן סדיר. משתדלת מאוד ללכת מפה לשם ומשם לפה.

לסיכום - תהליך הירידה כבר נמשך 3 שנים ללא עליות. הייתי במשך שנים בדיאטות והחלטתי שלא עוד. פשוט תשומת לב לגוף, התעניינות באסכולות שונות של תזונה, ניסיונות להפחית בסוכר (כי זה לא בריא) ולאט לאט, מתוך הניסיון לאכול בריא יותר, בעיקר חי יותר - זה הגיע.

פלונית אלמותית ממחשב אחר.

[מיכל_בז*]

אני ירדתי, שימו לב ליידיס, 400 גרם שלמים!

אבל האמת היא שבפעם האחרונה נשקלתי בבוקר והיום אחר הצהריים אז אולי זה יהיה קצת יותר. אני אדווח מחר.

בכל מקרה, שבועיים של דיאטה ו-400 גרם. יש תחושה שאני אגיע לחתונה תפוחה למדי.

[מיכל_בז*]

ושוב המרגיעון שואל אותי, "מה את רוצה?"

להיות רזה! לא דיברנו על זה כבר?

[מיכל_בז*]

גברת זה , מה קורה?

[גברת_זה*]

אוספת את עצמי לאט לאט.
מסבירה לעצמי שכל יום להיום. מה שהיה היה. מה שחשוב: היום הזה.
הבוקר הייתי על המשקל הדיגיטלי 90.3
כבר שיפור לעומת ה91.
היום אכלתי סנדוויץ' עם קוטג' ועגבניה
ובננה
ארוחת צהריים תהיה באיזו שיפודיה, אני מתכננת שיפודים וסלט.

[גוונים*]

רק להזכיר שחלק מהשינויים ההורמונלים במהלך החודש מתבטאים במשקל.
יש עליה וירידה של כקילו (פלוס מינוס) במהלך המחזור ההורמונלי (הכוונה לכל החודש, לא רק לימי הוסת).
לי אישית יש הבדל של קילו בין הימים של הביוץ (הימים השמנים!) לימים של הוסת עצמה (הימים הרזים יותר שלי, בהם פתאום אני מתמלאת אופטימיות ותחושה שהנה, דיאטה זה ממש אפשרי...)
אז אולי לא כדאי להתיאש/לקפוץ משמחה משינויים של כמה מאות גרמים (אני הייתי ככה במשך חודשים עד ששמתי לב לעקביות...)
ובכל מקרה, גם עליה של כמה מאות גרמים לא מעידה על השמנה, נורא תלוי באיזה שעה של היום נשקלים, יש כל מיני נוזלים בגוף וכד'.
בקיצור, כולנו בדרך הנכונה! גם אם הדרך הזו לעתים מיגעת, מתסכלת ובעיקר איטית כל כך (-:

[גברת_זה*]

היום
פיתה עם נקניק, כמה פרוסות נקניק
ארוחת צהריים,שניצל, פירה, סלט
ארוחת ערב לא אכלתי
הנפילה: שוקולד. שתי שורות שוקולד. ושתיתי איזה שלושה קפה.

[קרן*]

רוצה לשתף אתכן במשהו:

אתמול ראיתי ראיון טלוויזיה עם אישה מארה"ב שהוציאה ספר חדש שמדבר על כך שמספיק לעלות על המשקל,
לספור קלוריות,להימנע מאוכל שאנחנו אוהבות ולהתמלא ברגשות אשמה.
והרי ברור שכולנו משתמשות באוכל כמתווך בינינו לבין הרגשות והתחושות שאנחנו חוות. הוא מקהה וכאילו פותר את הבעיה, כשלמעשה הוא רק מוסיף עוד
שכבת כעס ותיסכול.
ומה אנחנו עושות? נכנסות למעגל מטופש של ירידה-עלייה, מרגישות רע עם עצמנו, שונאות את עצמנו ואת הגוף ושוכחות להנות מהדבר שנקרא - חיים!

נשמע לכן מוכר? אתן מסכימות?

היא מציעה להתחיל ולהתחבר לרגשות ולתחושות שלנו. כמה מאיתנו פונות לאוכל כדי להקהות את הכאב, הכעס והתיסכול?
ולדעתה כאן טמון הפתרון, היציאה ממעגל האימיים..
כי הרי אם אנחנו נמשיך להגיד לעצמנו ששוב היתה לנו "נפילה",או שאני "תפוחה", או "הזנחה" - נמשיך להעביר מסרים של תיעוב, ייאוש והלקאה עצמית,
והמשקל ימשיך לעלות ולרדת.

הירידה במשקל צריכה להגיע מבפנים, מעבודה על הפחדים, מהתמודדות עם הרגשות שמציפים אותנו, לזכור שאנחנו כבר לא ילדות קטנות אלא מבוגרות
שמסוגלות להתמודד על כל אחד וכל דבר, אנחנו מחזירות לעצמנו את השליטה על החיים.

מה דעתכן?

[קרן*]

ואני רוצה להציע שאולי תכתבו כאן איך עבר עליכן היום מהמקום של רגשות, תחושות.

האם מישהו עיצבן אתכן ולכן פניתן לשוקולד או לקערת חסה?
(במקרה הזה זה אותו הדבר כי פנינו לאוכל!! זה בכלל לא משנה אם זה היה ערימה ענקית של חסה או חצי טבלת שוקולד)

האם הרגשתן שאתן חייבות לאכול כי הילדים צעקו, השתוללו והרגשתן חסרות אונים? או אולי הבוס בעבודה לא היה מרוצה מהפרויקט?

תחשבו על זה..

אני מרגישה שיש כאן פריצת דרך משמעותית ורצינית בהתייחסות לאוכל.

עזבו אתכן מהמשקל והמספרים!! תאהבו את עצמכן ואת הגוף שלכן!

@}

[מיכל_בז*]

האמת קרן שזה לא כל כך חדשני...

שנים ניסיתי ללכת לפי הגישה הזו. שאלתי את עצמי מה האוכל מסתיר, האם הוא נועד למלא איזו ריקנות, מה התפקיד שלו וכו'...
זה לא כל כך עזר. דווקא להתייחס לכל העניין בצורה שכלתנית, לראות מה החומרים שאליהם אני מכורה פיזית, להרחיק את עצמי רגשית מכל זה, עזר מאוד.

כי יש איזו נטייה מאוד טבעית לחפש את הפסיכולוגיה מאחורי כל דבר ולפעמים זה בלתי יעיל להחריד. לפעמים אם את שמנה ואמא שלך שמנה וסבתא שלך שמנה, זה לא אומר שיש איזו בעיה נפשית עמוקה שהועברה בין הדורות, או דפוס התנהגות הרסני, זה יכול לומר שיש איזה מבנה גנטי שרגיש לחומרים מסוימים ומתקשה בעיכולם.

למען האמת עם כל הזבל שאנחנו אוכלים ביום-יום אני מופתעת שלא כל האנשים שמנים מאוד, יהיו בעיותיהם הנפשיות מה שיהיו.

[גוונים*]

למען האמת עם כל הזבל שאנחנו אוכלים ביום-יום אני מופתעת שלא כל האנשים שמנים מאוד, יהיו בעיותיהם הנפשיות מה שיהיו.
באמת יש בעולם יותר ויותר אנשים שמנים ושמנים מאד ושמנים מאד מאד.
השמנת יתר הפכה להיות תופעה מאד נפוצה בעולם המערבי והיא נחשבת במקומות מסוימים לגורם מספר אחת למוות (בגלל מחלות שנגרמות בעקבותיה).

יכול להיות שזה כן קשור, בין היתר, לכל מיני בעיות נפשיות שקשורות לעולם המערבי המודרני טכנולוגי (ניכור, בדידות, חסכים למינהם)
אבל יותר מזה נראה לי שזה קשור להרגלי חיים (הרבה יותר מדי ישיבה, פחות מדי תנועה, אוכל לא בריא וכו').

[קרן*]

שאלתי את עצמי מה האוכל מסתיר, האם הוא נועד למלא איזו ריקנות, מה התפקיד שלו
אז זהו, ששאלת מה האוכל מסתיר ולא שאלת את עצמך למה את פונה אליו!
תפני פנימה!

לדעתי זה חדשני כי היא באה ואומרת - עזבו את המשקל, תפסיקו לספור קלוריות ותסתכלו פנימה. והכי חשוב - תתחילו לאהוב את עצמכן!
את אוהבת אותך? את הגוף שלך? את מסוגלת להגיד 20 דברים טובים על עצמך? את מסוגלת לראות את החיובי בחיים ולא רק את השלילי?

את אוהבת שוקולד? תאכלי שוקולד, אבל אל תאכלי אותו כשאת כועסת, מתוסכלת, עייפה, משועממת.
תשבי בנחת, תהיי רגועה, תהיי שלמה עם השוקולד, תהני ממנו!

כמה פעמים אכלת שוקולד, או כל דבר אחר שאת אוהבת, והלקאת את עצמך? כמה פעמים שנאת את חוסר השליטה שלך, הרגשת כבדה ומוזנחת, הרמת ידיים? כמה?..

כמה פעמים מנעת מעצמך מאכלים אהובים? כמה פעמים החלטת להעניש את עצמך וגזרת על עצמך תזונה דלה, משעממת? כמה פעמים הצבת לעצמך מטרה להגיע למשקל מסוים בתאריך מסוים?
מה קרה כשזה לא התממש?... איך הרגשת? מה אמרת?


דפוס התנהגות הרסני
אני מאוד מאמינה בדפוסים שעוברים אלינו גנטית. האם שמעת את אמא שלך, או אחותך או דודה שלך שהתלוננו עד כמה הגוף שלהן מגעיל/שמן/לא מספיק חטוב?
כמה פעמים ביום את אומרת את זה לעצמך?...

<מיכל, כתבתי את זה כפנייה אישית אלייך אבל זה כמובן לא אישי >

[מיכל_בז*]

קרן, מה שאני מנסה לומר הוא:
מאוד קשה לדעת מה בא קודם, ההתמכרות הפיזית או הרגשית. אני חושבת שהרבה מהרגשות הקשים כלפי אוכל נובעים מהתמכרות פיזית שהפירוש שלה רגשי.

למשל: צניחה של סוכר בארבע אחר הצהריים שיכולה לנבוע פשוט מצריכה של פחמימות ריקות. לפני שחקרתי קצת את העניין של תזונה נכונה, כעסתי על עצמי מאוד על ה"בולמוס" של ארבע אחר הצהריים. חשבתי, בכנות, שהוא מעיד על חוסר שליטה עצמית, על חוסר יכולת להתמודד, על התמודדות רגשית לא נכונה וכו'... חשבתי שיש פה ממש עניין לטיפול, מקום לחקירה פנימה וכו'. מאוד כעסתי על עצמי.
היום אני יודעת שהבולמוס הזה לא נבע מריקנות נפשית, הוא נבע תזונה לא נכונה. כשאני לא אוכלת סוכר בבוקר, או פחמימות ריקות, אין לי שום בולמוס.
הבולמוס הנפשי, האיום, שפירשתי אותו כנובע מאיזה ריק נפשי, חור עצום בתוכי, הוא בסך הכל נפילת סוכר.
וזו הקלה גדולה.

בשבילי החפירות האלה לא עוזרות. אני גם חושבת שהן לא מועילות כל עוד הגורם הממכר עדיין נמצא בשטח. לא סתם מתחילים באכלנים כפייתים בגמילה מוחלטת מסוכרים ופחמימות ריקות. לפני כל דבר צריך לנתק את ההתמכרות הפיזית. להבין אותה ואז לראות כמה בעיות פסיכולוגיות, אם בכלל, מעורבות בכל זה.

[גוונים*]

מיכל, אפשר שאלה לגבי הבולמוס של ארבע אחה"צ?
גם אני בדפוס הזה. אני לא חושבת שהוא נובע מריקנות נפשית אבל מצד שני אני גם לא חושבת שהתזונה שלי לא נכונה.
אני אוכלת יחסית בריא ומאוזן בבוקר - לרוב כוס מיץ כלשהו, כמה שעות אח"כ סלט גדול עם ביצה ו/או טונה ו/או פריכיות אורז ו/או קוטג'.
וזהו ואז מגיע אחה"צ ומתחילה הנפילה - בסביבות ארבע אני פשוט חייבת קפה והרבה פעמים יחד עם הקפה משהו (שאני ממש משתדלת שלא יהיה מתוק אבל לא תמיד מצליחה) ואז עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו...
יש לך מושג מה ממה שאני אוכלת יכול להיות משפיע על הנפילה הזאת אחה"צ?
אולי החלב? למרות שהוא בכמויות קטנות יחסית...
אולי הסוכר מהמיץ?
אכפת לך לפרט מה התפריט שלך בבוקר?

תודה

[מיכל_בז*]

אני חושבת ששני דברים תרמו לזה:
הפסקתי לחלוטין לצרוך סוכר לבן. למשל, לפני כמה זמן שמתי לב שבחלב סויה שלי יש סוכר. אני שותה קפה עם חלב סויה והסוכר שבחלב ממש הפיל אותי מאוחר יותר. אז על סוכר אני ממש מקפידה. גם סוכר פירות אני משתדלת לא להגזים. אני אוכלת שני פירות ביום ולא מהסוג המפוצץ סוכר. לי זה עוזר, כי סוכר ממש מכניס את הגוף שלי לתזזית.

חוץ מזה, אני משתדלת לאכול הרבה ופחות. זה לא תמיד הולך. אבל אם אני מתחילה את הבוקר בלחם שיפון+שקדייה, שעתיים אח"כ אני אוכל פרי עם קצת שקדים ואז שוב איזו ארוחת צהריים. אני לא אוכלת בכלל פחמימות ריקות וגם זה עוזר, בעיקר לעייפות.


בסביבות ארבע אני פשוט חייבת קפה והרבה פעמים יחד עם הקפה משהו (שאני ממש משתדלת שלא יהיה מתוק אבל לא תמיד מצליחה) ואז עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו...

הו כה מוכר. אבל גם החלק הזה יכול להיות בשליטה. הרי לא יקרה כלום אם תאכלי איזה פרי ואז, נגיד, קרקר שיפון ואז פרכייה עם שקדייה ופתאום כבר א.ערה והכל בסדר. כלומר, אין באמת סיבה שאחר הצהריים לא יהיה נישנוש אחד ארוך אם הנישנושים הם בריאים. אם הם לא מעלים את רמות הסוכר יותר מדי. אני חושבת.

[קרן*]

החפירות האלה לא עוזרות
אין כאן כוונה לחפירות, יותר לזיהוי הרגשות והתחושות.

ברור שהתזונה צריכה להיות מאוזנת ונכונה. גם אני הורדתי לחלוטין קמח וסוכר לבן, אבל תשימי לב שאפשר להתמכר גם לאוכל בריא.

כמו בדוגמה שנתתי - המראיינת סיפרה שמישהו שוחח איתה בטלפון וביקש ממנה לעשות משהו, היא הרגישה שהיא לא רוצה אבל הדפוס שלה זה לרצות,
אז היא אמרה בסדר ומיד בתום השיחה היא התנפלה על קערת חסה..
ואז נפל לה האסימון - הנה היא בוחרת באוכל (גם הוא ממש בריא) במקום להתמודד עם הדפוס שלה, עם הדברים שהציפו אותה כשאמרה "כן", ולמה היא לא אמרה "לא"...

זה הכיוון, זה הרעיון.

כש גוונים שואלת אותך מה יכול להיות הנפילה הזאת אחה"צ - הייתי מפנה את השאלה אליה ושואלת אותה: מה את מרגישה שקורה לך? מה קורה בבית? מה הכי בא לך לעשות ברגעים של הנפילה?

זה כיוון מהפכני וחדשני בגלל שהיא אומרת - תפסיקו להתעסק עם האוכל כל-כך הרבה! תתחילו לאהוב ולשמוח!

[קרן*]

הנה לינק ביוטיוב עם מחברת הספר ג'נין רות' -

http://www.youtube.com/watch?v=m0Nlre-8 ... re=related

[מיכל_בז*]

כש גוונים שואלת אותך מה יכול להיות הנפילה הזאת אחה"צ - הייתי מפנה את השאלה אליה ושואלת אותה: מה את מרגישה שקורה לך? מה קורה בבית? מה הכי בא לך לעשות ברגעים של הנפילה?

אני בטוחה שהיא שאלה את עצמה את השאלה הזו כבר המון פעמים.

אבל קרן, בואי נסכים שלא להסכים. את רצית להציג גישה שונה ואני רציתי להציג את הקונטרה. כנראה ששתינו באות ממקומות מאוד שונים, בשבילי זו הייתה הקלה משמחת להפסיק לשאול את עצמי את השאלות האלה ולהתחיל לשים לב דווקא למה שקורה לי בגוף. ובכל מקרה:


תפסיקו להתעסק עם האוכל כל-כך הרבה! תתחילו לאהוב ולשמוח!

לגמרי.

[גוונים*]

אני בטוחה שהיא שאלה את עצמה את השאלה הזו כבר המון פעמים.
אכן.
אני לא צורכת סוכר לבן כלל, רק סוכר חום - פחות מכפית בקפה של אחה"צ. אולי זה הסוכר פירות מהמיץ של הבוקר שגורם לנפילה אחה"צ.
אבל אם אני לא אשתה את המיץ הזה בבוקר (שהוא בעצמו כבר תחליף לתה עם סוכר, כי אני לא מסוגלת לשתות תה בלי סוכר...) אין לי מושג איך אני אתחיל את היום...
אני גם משתדלת לא לאכול כלל פחמימות ריקות. ובכל מקרה אם אני אוכלת אותן זה רק בעקבות הנפילה ולא לפניה. לקראת הערב ולפעמים גם בארוחת הערב עצמה אני נשברת ואולי אוכלת כמה ביסים מפסטה או איזה חתיכת פיתה, אבל ממש מעט יחסית.
הרי לא יקרה כלום אם תאכלי איזה פרי ואז, נגיד, קרקר שיפון ואז פרכייה עם שקדייה
זהו שזה כאילו לא מספיק... אני ממשיכה עם הנשנושים עד שבסוף מגיעה לאיזה מתוק מזדמן או פרוסת לחם. כאילו כל הנשנושים הבריאים האלה הם לא באמת נשנושים, הם לא באמת מספקים. ניסיתי גם לאכול עוד סלט כדי לסתום את הבולמוס, אבל אחה"צ הסלט לא מספיק כמו בבוקר...
בקיצור, אני עוד בחיפושים אחרי הדרך שלי. אני חייבת להגיד שזה השתפר ויש ימים שאני מצליחה לעבור את שעות אחה"צ בשלום. אבל זה בהחלט עדיין לא המצב השכיח....

גם לי בינתיים מאד מאד עוזר לשים לב דווקא למה שקורה לי בגוף למדתי על איזו תזונה נכונה לי באמת לא מעט מאז שהתחלתי את המודעות הזו.
תמיד היו לי הדברים ש'דעתי' על איך אמורים לאכול ומה בריא ומה לא וכו' אבל זה לא בהכרח תואם את מה שבריא ונכון לי וזה החידוש כאן.

חוץ מזה, אני משתדלת לאכול הרבה ופחות
לא הבנתי את המשפט הזה. את יכולה להסביר?
תודה!

[קרן*]

אשמח להסכים שאנחנו לא מסכימות...

ותנסו גם לחשוב על איזה צורך עונה ההתעסקות הזאת באוכל, מה אכלתי ומתי וכמה ואיך יכול להיות שעדיין אני לא מסופקת?! (תרתי משמע...)

והייתי מציעה גם לשים לב למילים שאתן כותבתות ביחס לאוכל -
נפילה_ _כאילו כל הנשנושים הבריאים האלה הם לא באמת נשנושים, הם לא באמת מספקים

לסתום את הבולמוס_ _לעבור את שעות אחה"צ בשלום

זה נכון וחשוב ללמוד מה קורה בגוף, אל תשכחו ללמוד מה קורה בראש...

הכל באהבה @}

[מיכל_בז*]

חוץ מזה, אני משתדלת לאכול הרבה ופחות

כן! אכן משפט פרדוקסלי... (הצחקתי את עצמי - מיכל בז כחכמת-זן)

הרבה יותר פעמים, פחות בכל ארוחה. אבל גם את זה את יודעת.
את שותה חלב? אולי זה הלקטוז בחלב?
אני יודעת שגם מעט סוכר חום היה מפיל אותי לקרשים, אבל אני באמת מאוד-מאוד רגישה לסוכר.

קראת בטח כבר מלפני ולפנים את התנ"ך של כל מרזה גמילה ביתית ממתוקים? יש שם המון מידע חכם.
עד שאת לא פוגשת פסטה או לחם את עדיין לא באה על סיפוקך... זה נשמע ממש כמו נפילת סוכר. ופרי עם שקדים לא עוזר?
ופרוסה של שיפון או כוסמין לא יעזרו?

[פלוני_אלמונית*]

_את אוהבת שוקולד? תאכלי שוקולד, אבל אל תאכלי אותו כשאת כועסת, מתוסכלת, עייפה, משועממת.
תשבי בנחת, תהיי רגועה, תהיי שלמה עם השוקולד, תהני ממנו!_

סליחה, אבל בשבילי זה כמו להגיד, "את אוהבת לעשן? תעשני, אבל לא כשאת כועסת, מתוסכלת, עייפה, משועממת. שבי בנחת, היי רגועה, היי שלמה עם הסיגריה, תהני ממנה!"
למה שוקולד זה לכאורה 'בסדר' לרצות וסיגריה זה לא? שניהם לא טבעיים לגוף, שניהם ממכרים, ולפי דעתי, בכל מקרה, משניהם יש להמנע!

[גוונים*]

הרבה יותר פעמים, פחות בכל ארוחה. אבל גם את זה את יודעת.
אכן יודעת. ועושה. זה סבבה לגמרי.

את שותה חלב?
מעט. רק באותו קפה מדובר ולפעמים קצת קוטג' וכאלה.
קראת בטח כבר מלפני ולפנים את התנ"ך של כל מרזה גמילה ביתית ממתוקים? יש שם המון מידע חכם.
בוודאי . הייתי שם כשזה קרה (-: (ואפילו השתתפתי איזה פעם פעמיים בשם אחר)
עד שאת לא פוגשת פסטה או לחם את עדיין לא באה על סיפוקך... זה נשמע ממש כמו נפילת סוכר. ופרי עם שקדים לא עוזר?
האמת שאצלי זה עד שאני לא פוגשת איזה שוקולד ועכשיו בקיץ גלידה זה לא כל כך נרגע...
אני הרבה פחות נמשכת לקמח והרבה יותר למתוק (אבל לא פירות, מתוק תעשייתי) כן ברור שזה הסוכר. רק מה שמפתיע אותי שהנפילה הזו אחהצ ממשיכה למרות שהבוקר שלי כבר כמעט נטול סוכר לגמרי.
כנראה שהוא צריך להיות נטול סוכר לגמרי ולא רק כמעט.
אבל האמת, יכול להיות שזה באמת פחות גרוע ממה שהיה פעם... עכשיו כשאני חושבת על זה.
היי, גרמת לי לחשוב על זה לעומק שוב, תודה!
ופרי עם שקדים לא עוזר?
לא לגמרי.
אבל אני בדרך הנכונה, עדיין מנסה לעלות על הנוסחה המנצחת.

[קרן*]

מעניין אותי לדעת מה מפעיל אצלכן את ההתנגדות לדברים שאמרתי?
למה זה "מקפיץ"?