בלוג משלחת החינוך הביתי באמריקה

[מיכל_דנקנר*]

זהו הגענו!!!!! אחרי 24 שעות מתוכן 17-18 בתוך מטוס.
!
השבוע האחרון היה כל-כך אינטנסיבי פיזית ונפשית שלא היתה לי הזדמנות להודות
לכל מי שהיה שם בשבילי בשעות הכי מתוחות ולחוצות (אני לא נשמעת כמו נאום בר מצווה נכון?)
משדה התעופה הגענו הביתה בלימוזינה ארוכה ארוכה. לא, אין מה לקנא.
היה מסריח מסיגריות. והנהג (ישראלי כמובן) ניסה להגיד לנו שמגיע לו כפול ממה שסיכמנו.

הילדים מלאי חוויות החל מהקימה מוקדם מוקדם בבוקר, מהנסיעה בגשם שוטף לשדה התעופה,
מההמראה מהנחיתה מהדיילים מהשפה.
כרגע הם עסוקים בלאחוז את החיים בשתי הידיים ולראות, לשמוע, להריח ולהנות.

בדיוק חזרנו מהסופר שליד הבית, קנינו דברים, תירגלנו עוד מילה ועוד משפט באנגלית,
ראינו ירקות ופירות שלא כל כך נפוצים בארץ
מי אמר שצריך לרוץ ישר לדיסנילנד?
יש סנאי ודג וצב ממש ליד הבית, יש קצת מים זורמים ודשא ורוני שואלת אם אפשר להאכיל את הברווזים.
וואו כיף לנו...
זהו לבינתיים
נשיקות לכל מי שלא הספקתי לתת
מיכל

[מיכל_דנקנר*]

השעה המקומית 18:30 וכולם נרדמו. מעולם לא היתה לי הצלחה כזו.
לא הספקתי לחבק ולנשק והם כבר נחרו...
אחת מההחלטות שהתקבלה היום היא לא לקנות בינתיים משחקים.
מאחר ובבית אין כמעט משחקים כל דבר הופך למוקד עניין. אותו דובי שיכול היה להיות בחדר המשחקים במשך שנים כאבן שאין לה הופכין,
הופך להיות שותף פעיל למשחק ער של שנים מהם.
אז מה למדתי היום? (דוגמה אישית):

1. שדי בקלות אפשר (וכדאי) להפוך את המקום לבית. קצת ניקיתי, סידרתי, קניתי מצרכים, בישלתי...

והופ כולם מרגישים שוב בבית (חוץ מאביב שמספיק ריח של אמא ומנשא (דנדש) כדי להרגיש בבית).

1. הלכנו ברחוב בלי להחנק מפליטות כלי הרכב (ועברו המון רכבים). איך זה?

דני טוען שבמדינת קליפורניה יש תקנים מחמירים לגבי זיהום אויר. לכל רכב יש ממיר קטליטי - שמסנן את מרבית הגזים הרעילים שנפלטים לאטמוספירה ממפלט הרכב. הממירים מוכרים מזה ארבעים שנה!!!
בכל מקרה גם אבק יש כאן הרבה פחות (אולי בגלל הממירים) ולא צריך לנער כל יומיים את המצעים.

מסתבר שגם בארץ קיימת מודעות לעניין אבל היא עדיין בחיתולים (ולמי שמגדל בלי חיתולים?)
המשרד לאיכות הסביבה טוען שקיימות מכוניות משנת 94 עם ממיר אבל עד שכל המכוניות הנוסעות יהיו נקיות יקח עוד המון זמן.
ואני אומרת שעד שלא נחנק ממש זה לא יקרה.
אין לי כוונות לצקצק ולא לעשות כלום בעניין. יש למישהו רעיון?
לילה טוב

[מיכל_דנקנר*]

כתובת המייל שלי [email protected]

[רוני_בלוני*]

מיכל שלום, נעים לשמוע שהתמקמתם ועכשיו נעים יותר.
נראה לי שפספסתי משהו אז אולי בכמה מילים קטנות - מה אתם עושים שם??!! לשם מה אתם שם???!!!

[מיכל_דנקנר*]

לא פיספסת שום דבר. פשוט לא סיפרתי.
בעלי כאן לרגל עסקים ואנחנו כאן להיות יחד איתו, לחיות, להנות, ללמוד ולראות צורות שונות של חינוך ביתי (באמריקה).
כבר יצרנו קשר עם תמי תקהשי שמוציאה לאור את עיתון החינוך הביתי במדינת קליפורניה.
יש להם מפגשים פעם בשבועיים בימי חמישי לא רחוק מהיכן שאנחנו גרים ובימי חמישי האחרים יש "יום ספר"
כמובן שאנחנו מתכננים להיות שם ולדווח מהשטח (שם כך אנחנו כאן)

כעת שתיים בבוקר. התחלנו את היום. הקטנה התעוררה ובכתה, הגדולה הושיטה לה יד ונעה קמה מיד והתחילה לשחק כאילו בוקר ולא אמצע הלילה.

[אמא_של_איתי*]

הי מיכל !!! מוזר שרק לפני מספר ימים ראינו אתכם והינה - הופ! אתם כבר בעולם אחר ואולי אפילו מקביל.
אגב, אתגרתם באופן ממשי את איתי שהחליט שהוא חייב לדעת לדבר אנגלית לפחות כמו רוני...
אוהבת...

[מיכל_דנקנר*]

נשיקות חמות...
סוף סוף מישהו מגיב,
רוני יודעת מעט מילים ולומדת לאט לאט. אנחנו לא חוזרים לארץ בלי אנגלית.
הבוקר התעוררנו מוקדם מוקדם אפילו יחסית לאנשים לא מהחינוך הביתי.
אביב קצת מקוררת אבל נחמדה
אנחנן יוצאים לחקור את הסביבה

[תבשיל_קדרה*]

אבל קוראים, גם מי שלא מגיב (-:

[ב_דחילו*]

אבל קוראים

[מיץ_פטל*]

נשמע שנכונות לכם הרפתקאות וחוויות.
אנחנו כאן כדי לשמוע!!

[פסוליה_ליום_מנוחה*]

אחותי האהובה !
אני מבטיחה לקרוא בשקיקה את כל ההבאלאט שתכתבי כאן ולדווח ישירות לאמא.
תשמרי על עצמכם שם ותחזרו מהר ובשלום כדי שיהיה לי על מי להתעלק בימי החופש שלי.
נשיקות חמות !

[מיכל_דנקנר*]

השכן בא לכעוס עלי הבוקר.
הילדים יצאו לנחל שליד הבית לבד והלכו על האבנים.
הוא פחד שהם יטבעו (יונתן כבר נפל אתמול למים הרדודים בזמן שניסה לדוג כל מיני דברים)
אמרתי תודה וסליחה ובבקשה ולא הייתי מודעת וכו' והוא שאל מה שלום התינוק (ואמר בלב שבחיים הוא לא ראה כזאת אמא מזניחה) והלך
חזרנו משדה התעופה

[מיכל_דנקנר*]

מה למדתי היום
שאם אני מקשיבה להסברים ומסתכלת מסביב אני מצליחה לנווט בכלל לא רע וגם לדעת כיוונים
לא הלכתי לאיבוד גם בדרך חזרה משדה התעופה (אפילו שדני דאג מאד מאד)

לא עמדתי בדיבורי וקניתי לבנות כמה בובות קטנטנות של נסיכות
מספיק קטנות ומספיק מעט כדי שיוכלו לאהוב ולהקשר אליהן
אח"כ נכנסנו לחנות ענקית של דיסני ויצאנו בלי כלום (וגם ללא מחאות)
השפע הזה נוראי ומשחית. אין לי יסורי מצפון שאין בבית כאן כמעט משחקים (אני לא מרגישה מזניחה בכלל למרות מחאות השכנים)
אני משתדלת לתת להם לטעום במנות קטנות מאד את החיים כאן ומקפידה תמיד לחזור לצב לדג ולברווז
רוני מבשלת לנו איטריות לצהריים ואני בשתי דקות נירוונה מול המחשב.

[פלוני_אלמונית*]

Where are you in California ?

[יונת_שרון*]

איזה יופי לכם!
כאו קר נורא. איך אצלכם?

[משלחת_החינוך_הביתי_בעזה*]

גם אנחנו עוקבים מאוד אחריכם.מתגעגעים אפילו יותר ממה שחשבנו.
...מישהו כאן רוצה לכתוב את השם שלו , אז הנה - אדם והנה עוד אחת - תכלת.
אנחנו בדרך לאמא של אולי ורקסי וגם לנו יש דגים באקווריום
אוהבים אתכם.

[תמר_ס*]

אבל קוראים ברור!

[מולי*]

(לא לסקול בבקשה) ממה שאני מבינה מיכל אתם בצפון המדינה ... איננני יודעת בנות כמה בנותיך אבל יש באיזור תוכניות אנגלית שפה שניה (בביס ציבוןריים הכוונה) בהן ניתן ללמוד אנגלית באופן מסודר
נראה לי שאם באתם לתקופה קצובה ואת רוצה שבנות תלמדנה אנגלית אולי כן כדאי לנסות את החינוך המסורתי? אני בספק אם מפגשע חינוך ביתי יהיו מספיקים עלמנת לרכוש שפה חדשה

[מיכל_דנקנר*]

אנחנו נמצאים בבורבנק לוס אנג'לס.
מזג האוויר דומה מאד לחורף הישראלי. יש ימים נאים וחמים וימים מעוננים. הלילות לרוב קרים.
לא נראה לי שאכניס אותן לבית ספר ללימוד אנגלית אולי אם קיימים חוגים שם או בקהילה היהודית (בי"ס של יום ראשון)
אמא של תכלת אדם ושות' אמא של אולי ורקסי שקלנו אפשרות להתקשר בסקייפ אבל הוא מקולקל כרגע ויש להמתין לסוף השבוע כדי שדני יסדר זאת.
אנחנו מאד מאד מאד מאד מתגעגעים (גם יותר ממה שחשבנו)
רוני מהבוקר רוצה להתקשר לארץ.
הבוקר קמנו בארבע ועד שש בבוקר פרקנו את המזוודות שהיו עד עכשיו מפוזרות על הריצפה בבלגאן נוראי.
לקחתי הרבה יותר מדי בגדים שבא לי להשאיר אותם פה במקום לסחוב חזרה...
הילדים פתחו את מזוודת הספרים והמשחקים ומיד נכנסו "לעניינים"
בשעה שמונה כבר יצאנו לפארק הקרוב לא לפני שאמרנו בוקר טוב לברווזים ולסנאים.
בפארק זירזנו את גורף החול
יצאנו לקנות דברים הכרחיים שוב שמענו אנגלית

[מולי*]

שכחתי שהיו גשמים מאד חזקים לפני לא הרבכ זמן ... בד"כ האזור צחיח כמו הנגב
בןןסט וואלי יש המון מוסדות יהודיים
על תהססו לבקש הנחות כי הכל מאד יקר
[מולי שגדלה בסביבה)

[רועי_שרון*]

ניסיתי להשיג אתכם ממש לפני הטיסה, אבל כנראה זה כבר היה מאוחר מדי. בכל מקרה, נשמע שכיף לכם!
אז הרבה הנאה, ואני מחזיק אצבעות לדני...

אגב, התוכנה הכי נוחה להעברת תמונות -- מצרך נחוץ לאנשים בחו"ל עם משפחה וחברים בארץ.

[מיכל_דנקנר*]

אתמול הייתי עם מחשב תקוע
קמנו לבית מסודר להפליא. אני מגלה שהחיים כאן נוחים מאד. אין התעסקות כמעט בכלל עם הכביסה.
מכונה של עשרה ק"ג ומייבש ממש על יד פותרים את הבעיה בקלות וכל מה שנשאר זה לקפל את הכביסה לארון (בלי לעבור בדרך את הספה בסלון).
טוב אז אם אין כביסה ואין ריצפה (אלא שטיח ששואבים אותו מדי פעם) ואין אבק (ראה ממירים קטליטיים)
נשאר לי אפילו זמן חופשי (כן כן גם אני נחה). אחרי התקופה הלחוצה שהיתה בארץ זה לא יאומן שיש זמן למשחק לנגינה וסתם לבהות.
לקחתי אתמול פזל של החיפושיות (200 חלקים) והצעתי לילדים להצטרף.
ההענות היתה לא משהו ואחרי שאביב נרדמה התיישבתי בכל זאת והתחלתי במלאכה.
יונתן קיפץ לידי בהתרגשות תוך שהוא שומע את "אנשים טובים" של נעמי שמר שוב ושוב.
באיזה שהוא שלב הוא שאל אותי אם אמהות משועממות משחקות במשחקים של ילדים.
ואני הרגשתי שהוא ממש צריך אמא שלא רק תהיה עסוקה מסביבו עם מחויבויות אלא גם תעשה לעצמה
הוא גם היה מאד מרוצה מזה שאני אוהבת את השירים שהוא משמיע וכששוחחנו הגענו למסקנה שיש לנו תחביבים משותפים.

הנחל ליד הבית משמש חוץ מאד נוח ובבקרים אנחנו מאכילים את החיות.
היום נקפוץ לפארק במרחק חמש דקות נסיעה ולחנות הספרים הענקית.

[מיכל_דנקנר*]

מולי, תודה על המידע נקפוץ לבית הכנסת ביום שישי
רועי אהלן לא היתה לנו דקה לפני שעזבנו. היינו בהיסטריה.
איך מתקדם הבית?
מקווה שיונת קיבלה את תמונת הפישפוש למרות שזה לא בתוכנה הנ"ל

[מולי*]

jcc של הווסט וואלי (אנסינו) הוא מאד נחמד
ממליצה לבלות שעות בכל חנות של ברנס אנד נובל
זן אחת ההמצאות הכי טובות של ארה"ב
אפשר לקרוא מה שרוצים כמה שרוצים וגם לשתות קפה
עןד עצה: לרשום כל הוצאה הכסף פה פשוט נוזל מהידיים
אמנם נראה שבכל זול אבל זול ועוד זול זה כבר הרבה כספ
אם את רוצה עוד המלצות אשמח לעזור
אני מגוע לאזור בסוף מרץ

[בשמת_א*]

הי מיכל! סוף סוף גם נכנסתי לאתר וגם גיליתי את הדף שלך (הלכתי לחפש לפי שמך, לא לפי שם דף...).
איזה יופי שהתמקמתם ושרוב פחדייך לא מתממשים... (ניווטים וכו' (-: ).
אנחנו כבר מתגעגעים, ולראייה: הגדולה שלי חולה מאוד מאז יום חמישי (אתמול עדי טיפל בה והיא יצאה ממצב של "על הפנים חמור ביותר" למצב כמעט נורמלי, אבל עדיין עלובה וחסרת תיאבון ומנוזלת), והקטן אלרגי בטירוף (ושני טיפולים השבוע ועוד מליון ממני עוד לא הצליחו להוציא ממנו אלרגיה לזיהום אוויר!!!! אגב מה שכתבת!!!!). הפסדנו את כל מפגשי החינוך הביתי מאז שעזבתם...

מקווה שיונת קיבלה את תמונת הפישפוש
זו ההיא שאני צילמתי?

[מיכל_דנקנר*]

הי בשמת
אכן זו התמונה שלך. מקסימה תודה רבה
כמה עצוב שהם חולים
אצלי יונתן עם משאף מניעתי פעמיים ביום
לצערי טיפול האייפק לא כל כך עזר וממש לפני שעזבנו הוא חטף התקף
עכשיו כשאני נושמת כאן אויר צח ונקי גם בכביש המהיר אני מבינה שאולי יש קשר לזיהום האויר המטורף באזור שלנו.
החלטתי להתקין ממיר קטליטי אצלי . אני אברר פרטים כשאחזור

קמתי עם אביב בארבע. בחמש היא חזרה לישון ואני התפניתי לעצמי. המשכתי קצת את הפאזל וכשהגדולים התעוררו סיימנו אותו ביחד. עבודת צוות מושלמת.
אח"כ הלכנו ברגל על הכביש המהיר. לא הערכתי את המרחק נכון (ברכב זה לוקח דקה) והלכנו לכל כיוון חצי שעה (אם לא יותר).
בחנות הספרים היה מדהים איזה מבחר, הילדים היו ממש מרוצים ובחרו ספר כל אחד. רוני החליטה ללמוד אנגלית בספר על דינוזאורים
בדרך חזור זה כבר היה פחות נחמד ונאלצתי לסחוב את שלושת הקטנים יותר על העגלה כולל הקניות
אני ורוני עשינו כושר.
אכלנו צהרים הפיצה קצת נשרפה כי התעסקתי עם אביב
והילדים החליטו להקים את חבורת חסמבה
כולם אחרי ירון(י) זהבי (באש ובמים) קוראים סיסמאות רושמים רשימות
אפילו לנעה יש תפקיד (האחות נושאת תיק עזרה ראשונה)
אח החינוך הביתי על הגובה
ואני הולכת לקרוא ספר ותוהה: מה קורה בארץ שגורם לי להיות כל הזמן עסוקה מאד ופה די פנויה?

1. האבק
2. השטיחים פה והריצפה שם (שואבים פעם בשבוע ולא מנקים כל יום)
3. מכונת הכביסה והמייבש

זהו

[מיכל_דנקנר*]

עכשיו אני רואה שכבר כתבתי את השורות האחרונות פעמיים
כנראה

1. שאני סנילית
2. שזה ממש מדהים אותי

[מיכל_דנקנר*]

ועכשיו אולי אחותי תענה לי בסקייפ
רוני פותחת דף משלה אתם מוזמנים לכתוב

[פסוליה_ליום_מנוחה*]

מיכי אהובתי ! נשמע שאת ממש מרוצה שם ואני עוד יותר מרוצה שיש לך זמן פנוי. אחרי כ"כ הרבה שנים זה בטח מוזר וקשה למצוא מה לעשות בו.
ואני הרגשתי שהוא ממש צריך אמא שלא רק תהיה עסוקה מסביבו עם מחויבויות אלא גם תעשה לעצמה
תמיד אמרנו שיונתן גאון אז למה שלא תקשיבי לו ותעשי בשביל עצמך משהו ?
כאן בארץ הכל כרגיל: הייתי אצל ז'קי שלשום ונתקעתי בלי חיתול לאיתמר, היא אילתרה לו איזה שקית ניילון על המבושים והיה נורא מצחיק. למרבה הפלא הוא לא השתין בתוכה ואני חשבתי שהוא בטח למד משהו מאביבה.
ד"ש לדני ולילדים, תשלחי את הלינק לדף של רוני.

מצפים לשובך ציפורה נחמדת
(נדבר היום בסקייפ)

[פלוני_אלמונית*]

חנה שלום, זה אנחנו ממשלחת החינוך הקונבציונלי בצפון הארץ...
כמה פעמים כבר התחלתי לכתוב לך, כדי לומר שאנחנו ממש מתגעגעים, אבל ...
רק שתדעי, שאני משתדלת לקרוא יום יום ונהנית לראות שהחוויה מתבררת כנעימה בהחלט, ואת לומדת כל יום משהו חדש (???).
חבל שאנחנו לא אתכם שם, חווים חויות ונזכרים בילדות שלנו (כשספרת על הטיול של הילדים לנחל, ועל יונתן שכמעט טבע, נזכרתי בנחל שהיה לנו ליד הבית ברוצסטר, ואיך היינו הולכים עם אלי ביער ולבד. פחד!!!).
בכל מקרה, תשמרי עליהם ועלייך ותכתבי הרבה...
נשיכות(!), אני.

[בשמת_א*]

הי,
קצר כי הקטן ישן עלי ובתנוחה קשה.
אני חושבת המון על זיהום האוויר אחרי שהגדולה עברה טיפול לניקוי אלרגיה מזיהום האויר, והקטן עבר כבר שניים ועדיין אלרגי.
המכונית שלנו הרוסה מכתמי זיהום האוויר מרידינג. צריך פוליש וקס להוריד את זה. מה שרואים על המכונית זה מה שנכנס לריאות שלנו. הקיבה מתהפכת רק לחשוב על זה.
יש פה 2 מרכיבים:

1. אלרגיה לזיהום.
2. סבל מהזיהום גם אם אין אלרגיה. נזק לריאות.

מסקנה:
לברוח מפה!
אף אחד חוץ ממני לא מתרגש מהחיים בגוש הזיהום. כולם מנסים לשכנע אותי להישאר בת"א כי "נוח כאן"!
אינשאללה תוך שנה אנחנו עוברים למגדיאל בשלב ראשון, ואחר כך נראה.
(האינשאללה מתייחס ללוח הזמנים. אני מקווה שזה לא ייקח יותר, אבל פה ישראל, את יודעת...)
אוהבים ומתגעגעים ואיזה כיף לדבר איתך, אפילו ככה! (אני שומעת אותך בכתיבה)

[מיכל_דנקנר*]

שלום דרורה
איזו הפתעה!!!!!
כן גם אני נזכרת ברוצ'סטר הייתי שם בערך בגיל של רוני וזה מעלה בי זיכרונות נעימים מאד. ה"יער" היה חורש בלבד ודי קטן
אהבתי להיות שם בעיקר בחורף היה לנו מחנה בשלג זוכרת?
כמה נעים וטוב שיש כזה מקום שני מטר מפתח הבית והילדים יכולים לשחק ללא חשש (כמעט)
היום שוב קמנו (אני ואביב) בארבע וחצי.
עד שש כולם התעוררו, התקלחו ואכלו ארוחת בוקר.
בשעה שמונה לקחנו פשטידת כרובית מדהימה שהכנתי בעצמי פעם ראשונה בגלות ויצאנו לפארק 5 דקות נסיעה מהבית.
ראינו גברים משחקים גולף ונשים מטפלות בילדים ועולם כמנהגו נוהג
ראינו מלא ברווזים ושחפים ו...עוד לא התרגלתי אבל האוויר כאן נקי, הראות טובה ושום ערפיח לא יושב למעלה
("ויום אחד הוא נותנת בומבה שזה פוצץ כל עולם שזה כמו מלחמת גוג ומגוג אוי אני הבהלתי את עצמי יותר מדי")
חזרנו עייפים אך מרוצים
אביב לא יורדת לי מהידיים אני העוגן שלה מאז הגענו

[מיכל_דנקנר*]

לינק של רוני רוני דנקנר

[אמא_של_איתי*]

מיכל,
אחרי שבוע מטורף בעבודה ובבית, סוף סוף מתפנה להתעדכן בדבר קורותיכם בארצות הניכר. השתדלי להנות ולמצות עד תום את כל היתרונות הגדולים הכרוכים בחיים ביבשת הגדולה. כאן קר מאוד ואולי אפילו ירד שלג בירושלים. פיקי והילדים מתכננים נסיעה על הבוקר בשבת (מחר ב- 06:00). קנינו להם כפפות מתאימות וכולם בהתרגשות גדולה. אני מקווה שאיתי יצליח להנות כי הוא נראה לי קצת חולה (הוא הודה שקר לו (!!!) והסכים לעטות על גופו סוודר (!!!)). ד"ש חמה חמה לילדים וכמובן בהצלחה גדולה לדני.

[מייק_בר_רב_אשי*]

גם אנחנו קוראים את הדף שלכם וחושבים עליכם ועל קליפורניה הגדולה. טיילו בשבילנו, יש לנו רשימה ארוכה של מקומות שאהבנו, אבל אתם ודאי לא זקוקים לעצות, ואולי גם לא יכולים להתרחק הרבה. רק אל תחזרו בלי דמות של סקוויה בראש.

[מיכל_דנקנר*]

שוב קמנו בחמש.
עד חמש וחצי עשינו דברים של בוקר.
הילדים גילו את טניס השולחן למטה במרתף ושיחקו שם חלק גדול מהבוקר.
דווקא כשאין משחקים "רגילים" אני מוצאת אותם יותר ויותר ממציאים דברים, מנסים דברים פחות מוכרים, פחות שבלוניים במשחק (חדר ארונות, משחק דרמטיי וכו')
ברבע לתשע הלכנו בגשם שוטף לשטוף את הרכב.
רק כשהגענו לתחנת השטיפה נזכרתי שבעצם אין בשביל מה לשטוף...

תכננו לקנות מעילים
בלב כבד נכנסתי לחנות שאמורה להיות מפעל מעילים.
בפועל זה מין הנגאר ענק עם כל סוגי הביגוד ההנעלה והציוד לתינוקות
מה אומר ומה אגיד. הילדים ואני עמדנו בגבורה בשעתיים של בחירת מעילים וקצת בגדים לרוני
היה קשה. כל מה שרצינו כולנו זה לגמור וללכת משם ולומר לעולם לא עוד.
הייתי עם יסורי מצפון ששאר הילדים בזמן הזה לומדים דבר או שניים והילו הילדים שלי היו עסוקים בבחירת מעילים עם האמא שלהם.
טוב העיקר שנגמר

בזמן שעמדתי להכין ארוחת ערב לקבלת שבת נעה התלוננה על כאב אוזנים. זה נשמע לי לא טוב.
ביררתי איפה יש מרכז לרפואה דחופה ומיד כשהיא התעוררה נסענו לשם. הנסיעה לוותה בצרחות של כאב
ליבי נחמץ.
תוך כמה דקות קיבלנו משהו להרגעה ושיכוך כאבים (ואני התפלאתי שבתיק התרופות הענק שלקחתי מהארץ דווקא זה לא היה)
הרופאה היתה מאד נחמדה, השתדלה מאד לא להכאיב ותוך מספר דקות יצאנו משם עם מרשם.

הילדים גילו את הסרטים המצויירים באנגלית. אני יושבת ומתרגמת והם קולטים מילה ועוד מילה לאט לאט.
מוזר לי אבל באמת חשוב להם לדעת את השפה. מה שלא יכולתי לומר כאשר היינו בארץ.
לומדים כשרלוונטי לחיים...

[מיכל_דנקנר*]

יש המון שמנים באמריקה. זה דבר נורא בולט וקשה לי ולילדים לא לנעוץ עיניים.
יונתן כבר לא צועק תיראי איזה שמן אלא בא ולוחש לי באוזן.
הם בדר"כ באים בזוגות כנראה עקב הרגלי אכילה קלוקלים בבית.
לא סתם שמנים אלא אוביז. הם פשוט ענקיים. מישהי אמרה לי ש-60% מהאמריקאים במרכז אמריקה הם כאלה.
זה נתון מדהים. אין להם בכלל מודעת. יש אוכל שמן, טלוויזיה, משחקי וידאו. והם בכלל לא עושים ספורט (חלק רק חלק מהם)
כשאני מביטה בהם אני מרגישה דקיקה. מעניין איך אמא של אזמרלדה הצועניה תרגיש...

[ורד_לב*]

זה ממש מעניין לקרוא את מעלליכם, אפילו שאינני ממש מכירה אתכם.
נשמעת חוויה מעניינת ביותר עבור כולכם.
סתם, כי אני לא יודעת- כמה זמן תהיו שם? האם אתם רואים את בעל/אבא גם, או שהוא עובד? מהו הסידור עם הבית? זה משהו שנכנסתם אליו built in? מאובזר לגמרי, מהעבודה?

[לילה_טוב*]

ללמוד לבחור ולקנות מעילים זה ממש חשוב בעיני. תהנו!

[אמא_נמרה*]

הייתי עם יסורי מצפון ששאר הילדים בזמן הזה לומדים דבר או שניים והילו הילדים שלי היו עסוקים בבחירת מעילים עם האמא שלהם.


לומדים כשרלוונטי לחיים...

נו, לדעת לקנות בחכמה: בגד טוב, עמיד, לאמוד מחיר, אינטראקציה עם מוכרים זו למידה חשובה מאד.

[אמא_של_יונת*]

הי מיכל,
מעניין מאד לקרוא את הרשמים שלך.
גם אני מסכימה עם אמא נמרה לגבי קניית בגדים. עובדה, אני לא למדתי עד היום...
אשר להשמנה ההיסטרית, היינו בארה"ב פעמיים ברווח של 11 שנה, וממש ראינו את ההבדל. בביקור השני ראינו הרבה יותר שמנים-נפילים מאשר בראשון. אז כבר היה ברור שזו לא בעייה רפואית של אדם ספציפי, אלא בעייה כללית של תזונה ואורח-חיים.
ד"ש גם לדני ולדור ההמשך.

[מיכל_דנקנר*]

וואו איזה כיף של תגובות.
הי ורד
אנחנו נמצאים בבית של חבר ילדות של דני. הוא גר כאן כבר כמה שנים ובמקרה נמצא כרגע בארץ.
הבית מאובזר לגמרי כמו שבית צריך להיות ואנחנו כמובן משלמים שכירות.
עיסקה אידאלית מבחינתינו ומבחינת החבר.
דני רוב השהות לא נמצא איתנו. הוא נודד ברחבי ארה"ב ומדי פעם מגיח לשבוע.
האלטרנטיבה היתה שהוא יסע לחודשיים שלמים או לשלוש פעמים. שתי התוכניות הללו ירדו מהפרק.

לי נורא קשה העניין עם הקניות. גם בארץ אני לא בדיוק מסתדרת.
לקחת ארבעה ילדים לקניות זו משימה לא פשוטה ואני לא משוכנעת עד כמה חינוכית (תרבות הצריכה וכו')
אני משתדלת לקנות רק כשממש חייבים ולעשות זאת באופן מרוכז (תרתי משמע) ומהיר
לא תמצאו אותי קונה לעצמי דברים עם הילדים. גם אני וגם הם "נגנבים" והסבלנות פוקעת
כן, אנחנו לומדים לקנות רק מה שצריך באופן יעיל, חסכוני ומהיר.

היום עבר בסימן מחלות (שלושת הבנות חלו). לא הוצאתי את האף מפתח הבית (טוב נו, לדג אמרנו צהריים טובים ונתנו לו ארוחה דשנה)
חשבתי שאני עושה להם עוול אבל אין מה לעשות כשהמצב בטטה.
הספות בסלון הפכו למיטות חולים ומדי פעם מי שהרגישה טוב הצטרפה למשחק עם יונתן.
מסתבר שרק אני הרגשתי רע עם זה שלא יצאנו.
הילדים פרחו
יונתן הפך את הגינה בחוץ למכרה של חימר והחל ללוש צורות (גם נחש לשי - בשמת?) ולייבש בשמש
רוני בעקבות מישהי שגרה כאן החלה לעשות יוגה וללמד גם את נעה
הן לקחו ביחד ספר של דיסני והחלו לפענח את שמות המתכונים
ואח"כ בנו מגדל מקלפים
זה מה שהספקתי לקלוט אבל אני מתארת לעצמי שהיו עוד ועוד דברים
אה כן סרטים מצויירים של פעם באנגלית (הפלינסטונז, בגסבאני וכו') גם אני ראיתי
ואביב ישנה
ודני חזר
ודי

[רחלי_מ*]

הי מיכל,
לא יודעת כמה זמן תשהו בארה"ב, אבל אם בא לכם לטייל אז אנחנו בסך הכל 5 שעות מזרחה מכם. אנחנו גם מחונכים, גם בבית וגם נשמח להכיר אתכם!

[בשמת_א*]

איזה חמוד יונתן!
אנחנו מסבירים לשי שנסעתם, אבל קשה לו לקלוט את העניין הזה של חו"ל. אחרי שחזרנו מאנגליה הוא כל הזמן ביקש לנסוע שוב. מבחינתו, לעלות על מטוס זה בערך כמו לנסוע לירושלים... אפשר לנסוע ולחזור אחר כך, לא? (-;

[אני_מולי*]

מיכל - מה עם קניות באינרנט?
לכמה זמן תהיו? אולי כדאי לעבוד על היסטורית אשראי

[אורן_אבא_של_נועם_וגל*]

הי,
הבנתי שכבר נסעתם... האמת שלא הייתי בארץ בשבוע האחרון.
קראנו וממשיכים לעקוב אחרי ההתאקלמות והחוויות השונות.
שלחנו לכם מייל עם שם המשתמש שלנו ב Skype.
דש לדני.

[מיכל_דנקנר*]

כתבתי כמה פעמים והכל נמחק אנסה שוב מאוחר יותר
הי אורן לא הספקתי לענות אבל קיבלתי את המייל ומאד שמחתי היום יהיה לנו סקייפ בשאיפה

[בשמת_א*]

יש לי סקייפ! נוכל לדבר!

[אמא_של_איתי*]

כולם כבר בריאים?

[מיכל_דנקנר*]

אז...
עבר עלינו די הרבה
קודם כל כולם עדיין מחלימים. בעיקר אביב שמהיום שהגענו היא או עם חום או עם פריחה ומאד לא רגועה.
מי היה מאמין שתינוקת חייכנית ונחמדה תהיה כל-כך חסרת מנוחה.

גילינו שחמש דקות נסיעה מהבית יש הרים, חורש טבעי ונוף מרהיב שלא היה מבייש את צפון הארץ בכלל
(עדיין ישראל הכי יפה בעיני)
יצאנו לטייל, עשינו פיקניק, הבטנו וראינו את העמק שבו אנו גרים עירוני ומיושב
ראינו תמונה של העמק לפני חמשים וחמש שנים
כמעט ולא היה שם אף בית (היום הכל בנוי)
בעיני המראה של עמק חשוף יפה יותר

ישבנו לשתות תה עם מרווה ולואיזה שרק קטפנו ממש על יד הנחל
לילדים היה כל כך טוב שאפילו ראינו אותם מתחבקים. אוי זה ממש גורם לי קורת רוח
מעניין שכל מי שאנחנו שואלים מפנה אותנו ל"אתרי בילוי" עירוניים כשכל מה שרצינו אבל באמת הכל נמצא בדיוק בכיוון ההפוך ובמרחק של כלום מהבית

אם אתם מעויינים עידכון קצר בנושא הקניות
השפע כאן ומגוון האפשרויות לקניה הוא בלתי מוגבל
הפיתוי לקנות עוד ועוד בגלל מבצעים עצום ויש לעצור, לחשוב מה באמת נחוץ ולצמצם את הקניות למינימום ההכרחי ועוד קצת (לשנה הבאה)
למשל בחנות נעליים שבה המחירים נוחים מאד (כי אין מותגים) אם קונים זוג אחד מקבלים את השני בחצי מחיר
כל כך מוכר מהארץ...
כמה זוגות צריך בן-אדם אחד? מה הכי כדאי לקנות? ואיך לתכנן את הקניה לילדים כך שיהיה זוג אחד גם לקיץ?
אולי עדיף כבר לא להכנס בכלל ולקנות כשצריך (גם אם עולה קצת יותר)

החלטנו לצאת למסעדה. פעם ראשונה (וכנראה שגם אחרונה)
יצא לי החשק למסעדות אמרקאיות לחודש הקרוב.
המוסיקה הרועשת (מוסיקת חתונות), השמנים שבאים לזלול, המנות הענקיות עתירות השומן
אין לאמריקאים אוכל אורינטאלי כמו שיש במקומות אחרים בעולם.
האוכל שלהם מתחיל ונגמר באוכל מהיר, מזללות, תפריט עתיר קלוריות וכמה שיותר גדול יותר טוב

בעיני האוכל הביתי פי אלף יותר טעים הכנתי מרק אפונה, מדג'דרה וסלט טונה

אין לי מושג איך הילדים לומדים אנגלית אבל זה קורה. כל יום נוספות עוד ועוד מילים לאוצר המילים
כל אחד קולט מילים אחרות והם מחליפים ביניהם מידע, מתקנים אחד את השני ומלמדים (היום רוני לקחה קלפים ללימוד אנגלית) וישבה עם נעה

הטלוויזיה: לא יודעת כמה לאפשר המגוון בלתי מוגבל למרות שהם נתפשו בעיקר לסרטים המצויירים
והם לומדים מזה המון אנגלית, בלעדי

כשאני מדברת עם אמא שלי היא תמיד מזכירה את עניין החשבון ואני מלאת יסורי מצפון שאני לא יושבת איתם יותר
אני תוהה אם גם החשבון נקלט כך מהאויר ב אותה מידה ששפה נקלטת או שזהו עניין של נטיה
אצלינו יונתן הרבה יותר מכוון מתמטיקה ורוני יותר שפה כתובה

היום היה כאן השרברב לטפל בנזילה. זה נראה כאילו הנזילה והסתימה רודפות אחרי עוד מהארץ
הבלגאן והליכלוך שהיה כאן היה לא יתואר. צילמנו לתיעוד.
תוך שעתיים המטבח היה מבריק וכל הכלים המלוכלכים חזרו נקיים לארון. איזה כיף שאני כבר אחרי.
מישרוצה לדבר איתי בסקייפ הכתובת היא michaldankner

[מיכל_דנקנר*]

רחלי,
כבר כתבתי לך כמה תגובות שכולן נמחקו
אולי ורק אולי נגיע לבקר בדרך ל או מ
צחקתי כשכתבת אנחנו גם מחונכים, גם בבית וגם נשמח להכיר אתכם!
אני מקווה שאנחנו מספיק מחונכים עבורכם, בכל מקרה אנחנו משתדלים מאד
מולי,
נשהה כאן חודשיים וקניות באינטרנט אני כמעט לא עושה למעט דברים ספורים בלבד (בטח לא בגדים)
תמשיכי לעקוב ותודיעי כאשר תגיעי

[אני_מולי*]

מיכל, ביגוד זול ניתן למצוא ב - Ross Dress for Less
צריך קצת לפשפש אבל יש מציאות (זה כמובן אם צריך)
השהות שלכם קצרה, חשבתי שבאתם להתשקע בוואלי
אני ממליצה לסוע מערבה ל - Topanga canyon יש שם מסלולי הליגה מאד יפים בין ההרים ןניתן לבחור איזה קושי
זה לא מאד רחוק (134 מערבה ואז 101 ליכוון ונטורה)
אני יודעת שיש מזג אןיר לים אז החוף שאני אוהבת הוא Las Virginasשלהגיע אליו נוסעים אותו דבר
ןאם במקרה אתם מתגעגעים לאוגל מהארך יש את הסופרסל על וונטורה באנסינו ...

[בשמת_א*]

זה נראה כאילו הנזילה והסתימה רודפות אחרי עוד מהארץ
יש לזה משמעות אנרגטית. כדאי לך לברר, אם זה רודף אחרייך סימן שיש פה שיעור בשבילך.

[אסנת_ניר*]

היי מיכל וכולם,
שמחתי לקרא שאתם נהנים מאוד. זוהי חוויה מיוחדת לילדים להתנסות בחיים באזור מחיה אחר.
אתמול היינו בהצגה שלמה המלך ושלמי הסנדלר - מקסים. יש למה לחזור לארץ.... וגם כדי להפגש שוב.
מתגעגעים,
משפחת ניר

[רחלי_מ*]

הי מיכל,
נראה לי שאתם כאן לזמן קצר. נשמח בכל מקרה לפגוש אתכם רק לא הבנתי את המשפט הבא:
אולי ורק אולי נגיע לבקר בדרך ל או מ הבהרות?
תודה, רחלי.

[רחלי_מ*]

לקח לי זמן אבל בסוף הבנתי את ל או מ....
ואפילו אין לי תירוץ טוב
לילה טוב!

[מיכל_דנקנר*]

הי רחלי
מזמן לא נכנסתי היו לנו מעט קשיים (במחשב).
אולי אתם רוצים לבוא לטיול כאן בטופנגה קניון יש יופי של מסלולים מלבד זאת שמאד נשמח לארח אתכם כאן
מה דעתך?

גילינו שהדברים הקטנים הקרובים לבית הם הדברים המהנים ביותר לכולל ובעיקר לילדים.
נסענו עד מוזיאון מדע וראינו שם סרט מדהים על גוף האדם.
רוני כל הסרט סתמה את האוזניים ואילו יונתן דיווח שהוא הכי נהנה בקיר טיפוס שהיה בכניסה למוזיאון.
אז בשביל מה נסענו?
אה כן, בהמשך היינו אצל חברים ישראלים שנמצאים כאן בחינוך ביתי כבר חודשיים (רק מפאת מחלה)
הילד בן שבע וחצי דובר עברית ואנגלית ברמה של שפת אם.
הילדים לומדים ממנו את האנגלית, סופגים את האווירה, משחקים, מגדלים יחד גבישים. מה צריך יותר?
היה כיף לא רגיל וכבר למחרת הם המשיכו את הקשר ביניהם בטלפון

[מיכל_דנקנר*]

כמה פרטים נוספים:
דני לא יהיה עכשיו שלושה שבועות
אנחנו מאורגנים ונהנים מאד יחד ולחוד

היה שוד מזויין בכפר (בארץ) אצל השכנים מצפון.
איימו על האישה באקדח באמצע הלילה. היא היתה בלי בעלה ועם שני ילדים ממש קטנים
טראומה לא נורמלית
גנבו לה 1000 ש"ח וביקשו את הקוד למכונית
הפורץ/שודד הוא ערבי בשנות העשרים לחייו בחור חסון למדי.
פחד אלוהים

[מיכל_דנקנר*]

הימים כאן גשומים מאד. אומרים שכמות הגשם משתווה לכמות הכללית של חמש השנים האחרונות.
מידי פעם אנחנו זוכים לראות תעלות מים זורמים בשצף קצף או איזה נחל שעולה על גדותיו.
היום שוב ניסע לראות את הנחלים בהרים.
הילדים משחקים המון בבית וממשיכים ליצור ולהמציא
היום יונתן הודיע שאין לו מה לקרוא וישב ליד המחשב וחיבר סיפור משל עצמו כדי שיוכל לקרוא אותו.

אז אפילו שלקחנו המון ספרים מהארץ וכל כך התאמצנו לסחוב אותם, אולי לא היינו חייבים.
איך דן לסרי אומר? תנו להם להשתעמם. כל כך נכון

אתמול הם יצרו בתים מניירות לעצמם ולבובות
הבוקר תירגלנו בעיות דרך במשך חמש דקות שלמות. כשמסבירים בצורה אינטואיטיבית ורלוונטית, מאד קל להבין.
אפרופו בעיות דרך:
שיטת הנהיגה כאן מוזרה למדי.
באור אדום אפשר לפנות ימינה לאחר עצירה מלאה
באור ירוק בפניה שמאלה יש לתת קודם כל לכל יתר המכוניות ממול לחלוף ואז לפנות (כלומר חוסך זמן רמזור בפניות - חשוב מאד בשעות הלחץ)
עד כאן להיום

[מיכל_דנקנר*]

כשנמצאים קרוב לילדים יש הזדמנות להיות שם ברגעים מיוחדים באמת.
לא רגעים גדולים לא טיולים שנתיים או מסיבות סוף שנה
ובכל זאת רגעים קטנים שמלמדים אותך על עצמך ועל הילדים

אתמול בבוקר רוני הכינה פאנקייק
ההסכם הלא כתוב שלה עם שאר הילדים הוא שהיא מכינה קודם כל לכולם ורק אחר-כך לעצמה.
והנה את הפנקייק הראשון היא הכינה ליונתן
ורצה הגורל והוא קצת איך לומר...התכווצ'ץ'
עמדתי לידה והיא אומרת: אמא יונתן לא יאהב את זה
אני המשכתי בשלי "אז מה" אמרתי בליבי
ואז היא אמרה שוב
יונתן יפצפץ אותי על זה
ואז היא ניגשה אליו ואמרה:
יונתן, הכנתי לך פנקייק מאד מאד טעים ואני אשים בו הרבה מייפל
אבל הוא לא כל-כך שלם נכון שלא אכפת לך?
הוא אמר שלא והיא חזרה להכין ואני נשארתי עם ההירהורים

ברגעים האלה אני מתחילה להבין:

• שהילדים שלי אחרים ממני בהרבה מאד מובנים
• שדברים שלי נראים מובנים מאליו או לא חשובים בכלל - הם מעריכים אחרת
• שיש לתת כבוד ומקום לילד להיות הוא עצמו ולכבד אותו בדברים שהוא רוצה לומר או לעשות גם אם באותו הרגע אנחנו לא ממש מבינים את הצורך

ובעיקר בעיקר מדובר בילדים הטובים שלא מתעקשים
ולא עומדים על שלהם ואם לא תאפשר להם להתבטא הם לא יעשו סצינות
הם ירצו בשקט להיות הם עצמם מצד אחד, ומצד שני לא נורא אם זה לא יקרה
וזה מה שקורע הכי הרבה את הלב כשאני חושבת על אותם הרגעים שמיהרתי
או לא הקשבתי או ביטלתי והם זרמו איתי ובעצם לא היו הם עצמם רק בשביל לרצות אותי או לא להרגיז או לא לגרום לי צער

ואני שואלת איך להמשיך עם ההקשבה הקשה הזו במציאות החיים העמוסה?

דני לא כאן ואני לבד בלילה ואולי גם קצת פוחדת...

[בשמת_א*]

קוראת בעניין, בהזדהות ובהתפעלות
והמתוקה שלי עדיין חולה, אבל לאט לאט לאט מתאוששת. עכשיו השאלה כמה זמן ייקח לה להחזיר את הקילוגרמים שהפסידה במחלה הזאת (כבר כמעט שלושה שבועות במצב של "חולה" או "מחלימה" ועם תיאבון על הקרשים )-: ).

[אסנת_ניר*]

מיכל,
אני קוראת את מה שכתבת וחשה שקצת קשה לך לבד. נישמי עמוק והופ הימים חולפים ודני ישוב במהרה. את יכולה להתקשר כל יום אלינו כדי להתרגע מעט.מעניין שכשהילדים מספרים מה עובר עליהם, הם מזכירים דבר ראשון את הסנאי והדג והברווזים.כנראה שזה חסר בארץ.
באשר לנושא ההקשבה שהזכרת בעניין הפנקייק,
דעי שלאורך כל הדרך הילדים והמבוגרים צריכים מעט לעגל פינות, מעט להתיישר לפי החברה, בתקוה שלרב פועלים על פי מצפונם ודעתם. באשר לך, נסי לא לקחת הכל הכל על כתפייך, שהרי את לוקחת די ויותר..

ביי חמודה
אסנת

[אמא_של_יונת*]

ובעצם לא היו הם עצמם רק בשביל לרצות אותי או לא להרגיז או לא לגרום לי צער
וזה רע?
לי זה נראה כמו התחשבות והסתגלות חברתית.

[פסוליה_ליום_מנוחה*]

אחות, ניסיתי להתקשר ואת לא עונה. הסקייפ הזה באמת מעפן.
קראתי את מה שכתבת על ההקשבה לילדים ואני ממש לא מבינה. זה היה ייסורי מצפון ? ואם כן על מה בדיוק ? זה מה שקורע לך את הלב בחיים האלה ?.
אני לא רוצה להסתבך עם כל האימהות המקצועיות פה ולהקים עלי את אושיות האתר, אבל אם הכוונה היא לחיות 'באופן טבעי' אז לדעתי זה מאד טבעי שמידי פעם לא יתאפשר לך להיות קשובה במאה אחוז לכל הארבעה. אני בטוחה שכשהיאקונה (או איך שלא קראו לחבר'ה מעיקרון הרצף (יאקוזה אולי ) היו באמצע הלחץ של קטיף הלוביה בשדות התפספס גם להם איזה חוכמה מדהימה של ההוא שם במינשא מאחור.
וחוץ מזה את תמיד יכולה להתנחם במושג הכסת"ח האולטימטיבי - Good Enough Mother.
נראה לי שאסנת צדקה באבחנתה ואת קצת בודדה. אני עובדת על תכנית לשגר את אמא אלייך עם קצת בטטה ובאאאאד וסיר מולוחייה.
בכל מקרה היא הבטיחה שהיא תחשוף את עצמה בפומבי ותכתוב פה...

פה בארץ הכל סבבה. ניצני הקיץ שיגרו את כל האימהות פה בשכונה לגינה הציבורית וכולם משילים מעצמם לאט לאט את הכבדות של החורף ושאריות הנזלת.
ג'וג'ו עובר כרגע תכנית אימונים אינטנסיבית להדביק את הפער שאביבה פתחה עליו ואני מקווה שבקרוב אוכל לדווח על התקדמות (לפחות איך עושה דג).

דרך אגב, מה קורה עם דני ? למה הוא לא כותב קצת גם ? ( או שזו מלאכה שאבירים אינם עוסקים בה ? ;ׂ)

מתגעגעים אלייך כבר

[מיכל_דנקנר*]

פסוליה
חחחחחח
אוסי
איזה כיף שאת כותבת
מודה שהייתי קצת בדיכי ויצאו לי דברים שלא היו יוצאים אם אתם הייתם בסביבה
אבל הרבה אומנים גדולים היו קצת מסובבים לא?
אמא תשמיעי קול שמעתי שאת קוראת בשקט לבד בחושך (-:

אתמול קניתי משחקים
נכנסנו לטויס אר אס וקנינו לגו, קורקינט, וגם משחקים אינטיליגנטיים
טוב, האמת שהסתדרנו היטב גם בלעדיהם. אבל כנראה שאי אפשר בלי וגם הילדים מאד מאד מאד נהנים מהם

היום החלטתי להמשיך במגמת האמא המושלמת (5 יחידות מוגבר לבגרות)
ולקחתי אותם למוזיאון שבו היתה תצוגה על איינשטיין
אני רוני ויונתן מאד נהננו ולמדנו דבר או שניים
אביב ישנה
נעה צעקה בעגלה הביתה הביתה
כל שניה מישהו היה צריך לשירותים
ואיך אפשר בלי ארוחה דשנה (שלקחנו מהבית) בדיוק כשהגענו לפצצת האטום
ובלי כאב ראש (לרוני) ובחילה (ליונתן)
בחישוב סופי היינו בתצוגה אולי שלושת-רבעי שעה
ושעה בדרכים
חזרנו הביתה.
הם ישר ללגו
ואני קישקשתי בזנב שהצלחתי ליסוע הלוך חזור די רחוק בלי אף אחד שיעזור
וגם לא לטעות ולהכנס לתצוגה וללמד ולהרצות ולתרגם ולהעביר קצת התלהבות של שיעורי פיסיקה שאהבתי בתיכון והכי הכי שעשינו משהו "נחשב" (אפילו שביום הגשום הזה הם היו נהנים יותר בבית)
ואם תשאלו אותם מה היה בתצוגה?
הם יספרו לכם על המטריות של המוזיאון שהשתמשנו בהם במעבר ממקום למקום כי ירד גשם שוטף
ועל החנות שהיו בה כוסות חולצות ובובות של איינשטיין
ואולי גם קצת על מהירות האור
אבל אמא שלהם למדה שאי אפשר להאיץ את האור (כי יש לו מהירות סופית)
ותאורטית אפשר ליסוע בזמן אבל לא לאחור
ושאם נטוס במהירות שהיא כמעט מהירות האור הזמן מתארך
וגם שכמות האנרגיה שאפשר להפיק ממסה קטנה ביותר שמתפרקת היא עצומה (E=MC^2ׂ)
וגם איך מסות נמשכות אחת לשניה? כי המסה הגדולה משנה את פני החלל אז הקטנה פשוט נמשכת לכיוון שלה כמו רשת מתוחה ששמים עליה כדור כבד ואחריו כדור קטן יותר (הקטן נופל לכיוון הגדול)
וזהו להיום

[אני_מולי*]

מיכל - בימי גשם ההכי שווה לשבת בחנות של Barnes &Noble
יש מחלקה לילדים ויש המון מגזינים ןגם אפשר לשתות קפה ועוגה
הבת שלי בת שנתיים וארבע חודשים מאד אוהבת לקרוא שם ... אנחנו בחנות 2 בשבוע במיוחד כשחורפ.

[אמא_של_איתי*]

הי מותק!
אני מקפידה לקרוא מידי מספר ימים על קורותיכם. האם טוב לך? האם מצאת לך כבר חברות טובות גם בארה"ב? מתגעגעת

[בשמת_א*]

איזה כיף היה לדבר אתמול! הקטן דיבר אחר כך בהתרגשות על יונתן ואמר שיונתן ייתן לו נחשים (מחימר? (-; ), והגדולה הרגישה מאוד את כל הגעגועים.

[מיכל_דנקנר*]

שלומות לכולם
כתבתי המון והכל נמחק כי נעה משחקת איתי אמא ותינוקת
הגדולים יצאו לנחל כדי להמציא את השפה הסודית החדשה שלהם
אביב ישנה והכל מוכן לצאת לפיקניק ולטיול בהרים לכשתקום

אצלי הכל שפיר מתגעגעים לארץ למשפחה ולחברים וכמובן כמובן לדני
אתמול ביקרנו בחנות ספרים שמולי הזכירה (תודה מולי)
קראנו ספרים, האזנו לדיסקים וקנינו דבר או שניים
בדרך חזרה הבנות נכנסו לחנות לשושבינות ודמיינו איך יהיה אם אמא ואבא יתחתנו שוב
יונתן נסע בקורקינט והיה ממש חסר סבלנות וקצר רוח (מעניין למה)

עוד לא היינו באטרקציות של אמריקה הגדולה
אך נדמה לי שזה משנה רק לנו המבוגרים
לילדים יש בבית די פעילויות וזמן ושקט להמצאות - מצרך נדיר שכל כך חיוני להם כרגע
נשיקות חמות לכולם

[מיכל_דנקנר*]

הבוקר המשכתי במגמת האמא המושלמת פרק רביעי
נסענו להרים.
ב-10 דקות נסיעה הלוך ו-10 חזור אביב קיטרה ורוני המתוקה החזיקה אותה בידיה כדי שנצא שפויים.
עשינו טרק קטן של כמה שעות, קטפנו מרווה להכין תה, ראינו סנאים, צופיות, איילים ונופים עוצרי נשימה. היה מדהים ממש ונהניתי מכל רגע אף שסחבתי משאות כבדים...
כולם הלכו כולל נעה (אף שהתלוננה והצטערה שאבא לא כאן כדי להרים אותה)

לפני 28 שנים הייתי בארה"ב עם הורי ואחי.
אני זוכרת היטב את החוויות דווקא מהסביבה הקרובה לבית
את היער והמחנה שבנינו בו את הבית של החברים, את השלג (בניו יורק) וכמובן את הבית
במובן מסויים ביתי הבכורה חוזרת על חוויות הילדות שלי בערך באותו הגיל

גם הורי ניסו לזכות בפרס השנתי של ההורים הטובים, ולקחו אותנו לכל המקומות שאפשר להגיע אליהם וגם לאלה שאי אפשר
לא כל כך אהבתי (ממש שנאתי) את הנסיעות
לא אהבתי את הטיולים הרחוקים (זה כמובן השתנה מאד כשהתבגרתי)
ואני חושבת שלצאת לחיק הטבע הקרוב ביותר (עדיף ממש מרחק הליכה מהבית)
ולהדביק את הילדים באהבה לירוק, למראות לריחות (ולפעמים) לאוויר הנקי, יגרום להם באופן טבעי להרחיק בעצמם ל"טיולים שנתיים" או "מחוף לחוף" כשיבשילו לכך

טוב אבל אם להודות על האמת לא יצאתי לטייל בשבילם אלא בשביל עצמי (וכנראה שכך נהגו גם הורי). וכנראה שאת האהבה הגדולה שלי לטבע ולטיולים ירשתי מהם
אז אולי אחרי הכל הם כן זכו בפרס ההורים המושלמים חלק ד'?

לילה טוב. השותפה לדירה לא הגיעה.
איזה מזל שהמיטה לא ריקה כך שאני לא ממש פוחדת

[מיכל_דנקנר*]

היום שבת ודני חזר
לא עשינו "כלום" כדי להספיק להיות הרבה יחד (מחר אנחנו שוב נפרדים לשבועיים)
ה"כלום" היה:
ארוחה משותפת
שיחה של דני עם הילדים
תרגום סרט
קריאה מספר
משחק טניס
וכביסה וגיהוץ ונגמר לנו היום

אני כל הזמן רעבה
בא לי להגיע לדונטס ולא לצאת משם בלי כמה חתיכות של סופגניות ביד ועוד כמה בתוך הבטן
הכל בגלל ההנקה אביב טורפת ואני הולכת לישון בדר"כ רעבה

ליונתן יש הצעה: "למה שבני האדם לא יוולדו זקנים וככל שעוברות השנים יהיו יותר ויותר צעירים.
כי זה כיף להיות ילדים וגם אפשר ללמוד מהם הרבה"

אני רצה לגמור לגהץ. מחר על הבוקר דני עוזב עם מזוודה מלאה...

[דניאלה*]

לא קשה לך להיות לבד כל הזמן< איך הילדים עם הגעגוע. נשמע שאתם עושים חיים ביחד ואני קוראת בשקיקה את הדף הזה. למרות שאנו לא מכירים. אני ממש מדמינת איך אני ובעלי ו5 ילדינו נוסעים כך לחו"ל - אבל ביחד. אני מקוה שהפרידות לא קשות לך מדי . שבוע טוב

[אני_מולי*]

מיכל - כדאי לכם לבקר בסופקרמרט WholeFoods
שהןא מקדש לאוכל אורגני ... רק כדי לשהתרשם .. הכל שם מאד יקר אבל מאד יפה
פרק חבייב עלי הןא Balboa Park
אני וביתי באים בסוף מרץ ואז נוכל להפגש אצלנו (יש חצר ענקית)

[מיכל_דנקנר*]

הי מולי
whole food יש במרחק כמה מאות מטרים מהבית.
אכן סופרמרקט מעניין ויקר.
בבלבואה פארק היינו מרחק 10 דקות נסיעה (יותר מדי) ויתכן שכשיתבהר שוב נצא לשם
בהחלט נשמח להפגש אצלך או אצלינו

הי דניאלה
מאד שמחה על התגובה...
גם בארץ אני בסך הכל מגדלת לבד את הילדים (דני מגיע בערבים מאוחר)
ההבדל הוא בתמיכה של המשפחה והחברים.
אז נכון שבארץ התמיכה משמעותית יותר ויש ממש קהילה מסביבינו
אבל גם כאן אנחנו לא לגמרי לבד. היום חזרנו מחברים (מרחק שעה נסיעה)
והיה מאד מאד נעים. הילד דובר את שתי השפות ברמה של שפת אם
והאם מבשלת תזונה מקרוביוטית. עמדתי איתה במטבח רוב היום עזרתי וטעמתי
ולמדתי המון על צורות בישול ומאכלים מוזרים (כנראה מאד בריאים)
הילד סובל מבקע סרעפתי (שבו הקיבה עולה לכיוון הסרעפת בעיקר בלילה)
וכל המשפחה עברה לתזונה אחרת לגמרי שעד כה עזרה לו מאד בעניין הכאבים

יש כאן מיחזור זבל.
לכל משפחה יש בבית שני פחים.
פח זבל רגיל ופח של כל הזבל למיחזור (פלסטיק, נייר, קרטון, אלומיניום, סוללות וכו' וכו')
הזבל נאסף בנפרד ללא טירחה גדולה מדי מצד התושבים
בהחלט פתרון טוב להר הזבל שבו כולנו נטבע יום אחד אם לא נמחזר יותר

[מייק_בר_רב_אשי*]

קורא ומזדהה ומאחל המשך מוצלח כמו עד כה ויותר.
<אם אין לך משהו חכם לומר, אלי מוטב שלא תאמר? למה?>

[מיכל_דנקנר*]

<אם אין לך משהו חכם לומר, אלי מוטב שלא תאמר? למה?>
מייק, לך ולבני ביתך יש תמיד דברים חכמים לומר
אתם משתמשים הרבה פעמים ב"סייג לחוכמה וגו'" לצערי הרב
ד"ש חמה חמה לאמא של יונת ולביתכם וחתנכם וילדיכם ונכדיכם (שכחתי מישהו?) (-:

[אמא_של_יונת*]

מיכל - שכחת את הנכדה המתוקה!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

מיכל, את ה"קונטרה" לדף שלי על אפריקה...
החזיקו מעמד והמשיכו להנות.

[מיכל_דנקנר*]

אורית (-: אכן קונטרה
החזיקו מעמד והמשיכו להנות.
גם אתן!!!
אמא של יונת,
כמובן כמובן את הכלה והנכדה!!!
הבוקר אנחנו מנסים להגיע לסיפריה.
נראה אם זה יצא לפועל

[נילי_לי*]

http://www.ocparks.com/oneillpark/

אזורי טבע קסומים ב - orenge county, המתאימים לטיולי משפחות .

מלבד זה :

לגו - לנד : מתאים לקטנים שבחבורה , קטן יותר , עם אזור נרחב של משחק חופשי במתקני שעשועים . מרחק שעה ו - 45 דקות מלוס אנג'לס .

sea world - בסן דייגו . קניית כרטיסים יכולה לזכות אותך בכניסה חופשית עד סוף השנה . בהחלט כדאי עקב עלות גבוהה מאד של כרטיסים . מרחק שעתיים מלוס אנג'לס .

זהו לעכשיו .
שהות נעימה .

[מ_י*]

הי מיכל
אני עוקבת בענין אחרי החוויות - איזה כייף שזה לחודשיים. נראה לי אחלה של פרק זמן.
בין בילויי החורף שלנו (כאן קר ומושלג) הבנות שלנו אוהבות להכנס לחנויות יד שניה הגדולות
בקנדה יש את ווליו-וילג', נדמה לי שיש כאלה גם אצלכם
תמיד מוצאים שם דברים משונים שאפשר לעשות מהם משהו, שקיות מלאות צעצועים קטנים, בובות וכל מיני
ושלא כמו טויס אר אס הדברים לא ארוזים בהמון קרטון ואפשר למשמש אותם ואפילו לשחק בחנות
ועכשיו כשפורים מתקרב אפשר להתפרע שם עם תחפושות

[אמא_נוסעת*]

איזה כיף למצוא את הדף הזה. בקול רם אני משתתפת די חדשה אבל תמיד נדהמת מהקהילתיות של האתר הזה. לא ידעתי שזה אפשרי באינטרנט.
אני כותבת כי גם אנחנו (אני, בן זוגי ותינוקי בן 8 חודשים) נוסעים לסן-דיאגו, לרגל עבודתו של בן הזוג. נורא רציתי לשאול אם יש לכם טיפים להתנהלות כלכלית מתונה שכן משכורתו תהיה כה כה נמוכה... ובכלל - איך סן דיאגו והאם מישהי/ו מכם בסביבה? תודה.

[אסנת_ניר*]

הי מיכל,
הכל טוב? כאן מזג האויר משגע, קצת חורף וקצת קיץ ומשתנה בקצב רציני. בקשר לפורים, דנה תתחפש לסינית. בבית הספר מכינים פורימון, והשנה, התנדבתי לועדת ארועים של בית הספר, ולכן, אני אמורה להיות משתתפת פעילה בפורימון. חבל שאינכם כאן, הייתם באים להשתעשע. זה ערב שלם שאני מתעסקת עם אקונומיקה כיוון שהכנסתי חולצה אדומה לכביסה לבנה והכל יצא ורוד עז. עד כדי כך שהאקונומיקה "אכלה" לי ממש את האצבעות, כאילו שפשוף רציני. הזהרי עם החומר אם את עובדת איתו.
ביי בינתיים.
אסנת

[מיכל_דנקנר*]

חזרנו ממפגש של החינוך הביתי באזור היה ממש מדהים למעט שלושה דברים:

1. אביב בכתה חלק מהדרך ונאלצתי לעצור כמה פעמים (ב-30 ק"מ)
2. הניווט לא היה מושלם... שאלתי כמה אנשים עד שהגעתי
3. עשיתי תאונה קטנה בדרך חזרה (יש עכשיו חור בפגוש הקדמי) כולם בסדר ואף אחד לא נבהל

כנראה שלא שמרתי מספיק מרחק ואף שהיה פקק ונסענו נורא לאט העצירה היתה פתאומית ואני לא הספקתי לבלום. עבר
לגבי המפגש.
באופן די משונה הם "מתחבאים" ונמנעים מלומר מה מקום המפגש לאנשים "שלא אמורים להיות שם"
אני עברתי שתי נשים בדרך עד ש"הכשירו אותי" והסבירו לי איך להגיע.
לדעתי יש גם משמעות לגיל הילדים. אני חושבת שמתחת לגיל ארבע-חמש הם בכלל לא קוראים לזה חינוך ביתי, חצי ממשפחות היו עם ילדים גדולים בני לפחות עשר אחת-עשרה (ואחיהם הצעירים)

יש הרבה משפחות יהודיות (עם אמונות כאלה ואחרות)
פעם הקבוצה היתה הרבה יותר גדולה והתפלגה לנוצרים וחילונים
היום קבוצת "החילונים" מונה בערך 40 משפחות ונפגשת לגמרי נפרד מזה 13 שנה
הילדים שלי מיד שברו את הקרח ומצאו חברים בלי שפה ובלי הכרות מוקדמת - לא יאמן
הם דיברו עם הידיים ועשו דברים בלי לשאול אותי כמעט כלום

המפגש מתחיל משעה 12:30 ומסתיים ב-3:30-4:00 (גם הם לא ממהרים מאד בבוקר)
הוא מתקיים פעם בשבועיים.
בימי חמישי האחרים יש "יום ספר" עם בערך 10-13 משפחות
ופעילויות לילדים היותר גדולים (הקראת סיפור משותפת והרבה הרבה משחק)
בתחילת המפגש היום האימהות מתכנסות ויש "זמן הודעות"
סוזן "האחראית" פותחת ומודיעה על פעילויות משותפות של החינוך הביתי האזורי,
על חוגים שונים שהם קובעים ללכת אליהם יחד, על פעילויות במוזיאונים (באצ'י?)
ומציגה את המשתתפים החדשים
אחר כך כל אמא שאירגנה פעילות לימים אחרים מודיעה בקול איפה ומתי
(ממה שקלטתי יש חוג דרמה חוג מדע, מפגש במוזיאון לאומנות, סרט מיוחד וכו' וכו')
קיימים גם מפגשים פרטניים בין הילדים אבל מעט מאד)
אנחנו החלטנו להצטרף לחוג מדע (עם דגש על החלל) שמתקיים בימי שני

במפגש עצמו הילדים הגדולים השתתפו בהצגה מקבת כשאחת האמהות (כנראה מורה לדרמה)
מביימת אותה ומספרת את התסריט היה מעניין ומצחיק
בשיחה עם האמהות מסתבר שרוב האמהות עושות
משהו בין home schooling ל-unschooling
כלומר מצד אחד מלמדות באופן יזום ומצד שני הולכות אחרי הילדים בתחומי העניין שלהם
אני חושבת שלפחות בקבוצה שלנו רוב האימהות נוקטות באותה שיטה

חלק מהילדים הגדולים יותר מחליטים בעצמם והולכים לתיכון
ההורים מדווחים שהם משתלבים במערכת באופן די חלק

בהתבונות על הילדים היותר גדולים אני מזהה הרבה תמימות
הם לא נחשפים כל כך הרבה לעולם המהיר והתעשייתי הלבוש ילדותי ותמים
וגם בתחום שבינו לבינה יש הרבה תמימות
אני רואה את הילדים רגישים, שחווים את החיים ומחבקים אותם
מתייחסים לתינוקת שלי (גם הגדולים שבהם), מתייחסים אלי (באופן די מפתיע)
התקשורת גם עם בני הנעורים טובה ופתוחה. ואני אומרת בלי שום קשר לדרך החינוך:
כאלה ילדים אני רוצה. יש בהם משהו שלם, נינוח, בוגר, מעורר כבוד
אחת האימהות אמרה לי: הם בעיקר משחקים ואז פתאום בגיל 11-14
הם פתוחים ללמוד ברצינות, יודעים מה הם רוצים ובאיזה כיוונים הם מעוניינים להתעמק
בקיצור מאד מאד התרגשתי מהמפגש והתחזקתי בדרך בה בחרתי.

הם מכירים את שיטת הבלי חיתולים אף שרובם משתמשים בחיתולי בד רב פעמיים
סוף סוף ראיתי אמהות עם מנשאים (לפני כן לא ראיתי אפילו לא אחת)
גם הן לועגות על דרך הנשיאה בכיסא הבטיחות (ללא מגע יד אדם...)
היה יום מקסים ואנשים מקסימים (כולל הנמוכים שבהם)

אוסי הי,
תזהרי עם האקונומיקה. תני למכונה לכבס ואל תגעי בידיים
גם לנשום את החומר לא כדאי. זה רעיל ומסריח
מתגעגעת מאד

עדי ומ י
תודה על המידע, יתכן שנגיע למקומות אבל רק עם דני (הנסיעה ארוכה מדי)

אמא נוסעת,
הדרך לחסוך:
להכנס לסופרים הזולים: מזון אורגני טוב וזול יש ב-trader joes
אוכל בכמויות גדולות ללא מבחר גדול יש ב-cosco וצריך לעשות כרטיס חבר כדי לקנות
קניונים ומולים הם סחטני כספים. הביגוד די יקר כאן למעט בסיילים שגם אז לא בטוח למצוא בזול.
לדעתי חשוב להביא בגדים מהארץ וכאן לקנות רק השלמות (רק אם חייבים).
חוץ מזה להכין אוכל בבית ולא להכנס למזללות (גם חסכוני וגם יותר בריא)

[דני_דנקנר*]

מיכליק,
איזה מזל שיש בלוג. כיף לקרוא מה אתם חווים. התקשורת של הילדים עם ילדים מקומיים הסבה לי הנאה רבה. החוויה הבינתרבותית היא בעיני נכס רב-ערך. אני נתקל שוב ושוב בצרות האופקים של אמריקאים רבים שאינם מכירים דבר פרט לתרבות ולשפה המקומיים.
סיימתי את העבודה, 2 בלילה. אני שפוך מעייפות. מחכה בקוצר רוח לפגישה שלנו מחר.
השהות הזו בארה"ב, במתכונת הנוכחית, די שוחקת. ביום פגישות, טלפונים ואי-מיילים בקצב רצחני, ובשעות המאוחרות והקטנות הקשר עם החבר'ה מהמשרד בארץ. היום אחה"צ נפגשתי עם מייסד ברודקום, איש מרשים שהרוויח מאות מליונים בהנפקה מטורפת. המסר שלו לגבי החברה שלי היה חד משמעי: חביבי, תארוז את עצמך ותעבור לארה"ב. הסיבה פשוטה: מנכ"ל של חברה צריך להיות במקום שבו נמצאים הלקוחות.
מיכל, יש לנו על מה לדבר מחר....

[אמא_נוסעת*]

הי מיכל
תודה, כיף שענית. טיפים חשובים, גם האורגני וגם כי באמת התכוונתי לקנות שם וכאן להתקמצן על האריזה.
מאוד מרשים ללמוד על החינוך הביתי מדברייך ומי ייתן שכשילדי יגדל אצליח לא להפקיר אותו למוסדות.
האם את בLA או SD (אמרת משהו על 10 דקות מבלבואה)? כך שאוכל לתשאל אותך על אזורים למגורים ועל מחירי דירות?
בהצלחה בעסקיכם (ראיתי את מה שדני כתב:) )
שבת שלום
אגב, שמי רונלי

[נילי_לי*]

רונלי ,

גרנו בסן דייגו שנתיים , עברנו לא מזמן לעיר אחרת במרחק שעה נסיעה .
אם יש לך שאלות את מוזמנת לשאול .
המקום המוזל ביותר לפירות וירקות לא אורגניים הינו -- HENRIS, ניתן למצוא סחורה מועטה של אורגני .
שיטת הקופונים - במידה ויש לך סבלנות ניתן לגזור קופונים מעיתון יום ראשון , יש המעידים כי זה חוסך להם הרבה . הקופונים מכפילים עצמם ב - RALPHS

[נילי_לי*]

מיכל ,

תוכלי לשלוח לי פרטים של הקבוצה ? מהו טווח גילאי הילדים ? היכן זה מתקיים - בית פרטי או מקום ציבורי ?
תיידעי אותי מתי נוח לכם להיפגש ואוכל להתארגן לנסיעה ללוס אנג'לס שלא בשעות הפקקים (?!...).

תודה.

[נילי_לי*]

רונלי,

שכחתי לציין סופרמרקטים כשרים : Aaron's, The Place

[מיכל_דנקנר*]

הי עדי,
אני חושבת שהכי טוב שתכתבי ל-susan זו שאחראית על המפגשים.
ה- email שלה הוא [email protected] (בלי ה- "3")
המפגשים מתקיימים בימי חמישי ב-12:30 עד בערך ארבע
אם תגיעו למפגש החינוך הביתי נוכל להתראות
ובשבוע הבא נוכל להפגש מיום שלישי אצלי - מתי שנוח לכם.
אגב עכשיו חזרתי מאירווין - דרך ארוכה למדי
עדכונים:
היינו בבית כנסת קונסרווטיבי לקבלת שבת - קהילה מאד שונה ממה שנחנו מכירים בארץ
היינו על חוף הים במקום משגע ופגשנו את דני סוף סוף
היו לנו יום או יומיים יחד והיה נפלא (חוץ מהדרך הארוכה)
אפרט יותר בהמשך