בלוג משלחת החינוך הביתי באמריקה

[בשמת_א*]

תפרטי , תפרטי. את לא תאמיני כמה שמתגעגעים אלייך כאן.

המתוקה שלי שוב עם כאבי אוזניים. התחלתי במשטר ויטמינים קפדני ואכזרי (אכזרי עאלק, זותי מייללת לי על כדור חמוד ללעיסה שאין לו טעם נורא בכלל. אז שאלתי אותה מה יותר גרוע, זה או כאב אוזניים. אכלה בשקט ובלי לילל...).

[נילי_לי*]

מיכל ,
אבד לי מס' הטלפון שלך .
שלחי לי שוב .

תודה .

[מיכל_דנקנר*]

הי עדי
1-818-9995247

בשמת
אני אמא חד הורית מזה שלושה וחצי שבועות
קצת התעייפתי וכשאני מגיעה לעדכן אני כבר ממש שפוכה
פירוט בהמשך

[מיכל_דנקנר*]

אתמול היינו בגן החיות של לוס אנג'לס.
חוויה קצת מדכאת למרות שהילדים די נהנו.
גולת הכותרת של הביקור היתה אמא אורנגוטנגית שילדה את תינוקה רק לפני שבועות בודדים.
היא ללא ספק ילדה לידה ביתית בטבע (עד כמה שכלוב יכול להיות טבעי)
היא לא העירה אף אחד כשירדו לה המים
וגם אף אחד לא הסיע אותה לשום מקום.
בזמן הלידה לא בדקו לעובר את הדופק עם שום מוניטור
ולאמא לא "פתחו" וריד וגם לא הזריקו לה אפידורל
על תנוחת הלידה לא היה מה לדבר (בכריעה כמובן)
אף אחד לא דחף לה ידיים ולא ספר לה אצבעות (של אורנגוטנג)
היא אולי צעקה אבל זה מותר כי היא הרי קופה וקופים משמיעים קולות צעקה
(וגם קולות נמוכים שמזרזים את הפתיחה)
את התינוק היא הרימה מיד, הניקה אותו כמובן וחתכה בעצמה את חבל הטבור
(כן כן היא לא היתה צריכה שום הוראות משום מיילדת - זה פשוט טבוע בה)
אף אחד לא לקח לה את התינוק לצינוקיה
וגם אף אחד לא רשם אותו בשום ספר של משרד הפנים (או החינוך)
לא הזריקו לו כלום. היא לא חתמה על שום מסמך וגם לא הוכיחו אותה שזה מסוכן לא לתת שום חיסון
בגיל שמונה ימים לא חתכו לו את האצבע וגם לא את האוזן (או את ה... אתם יודעים)
אורנגוטנגים ידועים כחיות הומאניות במיוחד
אף אחד לא מתרגש אם הוא משתין או מחרבן - זה מתייבש ואין צורך בחיתול
היא סומכת עליו שהוא יחזיק אותה והוא סומך עליה שהיא תחזיק אותו
היא לא צריכה אף אחד שיעזור לה לטפל בו והוא לא צריך אף אחד מלבדה
היא נושאת אותו איתה לכל מקום גם בלי לקרוא את עקרון הרצף
ולו ברור שאף אחד לא הולך לנסות עליו את שיטת החמש דקות
בגיל שלושה חודשים לא משאירים אותו במעון "כי הוא צריך חברה"
ובגיל שלוש לא משאירים אותו בגן עד חמש כי הוא צריך ללמוד.
בגיל שש אף אחד לא נותן לו ריטלין כי הוא לא מסוגל לשבת בשקט בכיתה ולכתוב
ובגיל עשרים וחמש הוא לא צריך לעבור טיפול פסיכולוגי כדי להתאפס על חייו.
בבית הספר של החיים שלו הוא ממש מצטיין
הוא לבטח יגדל ויהיה כמו אימו ואביו ואבות אבותיו
קוף אורנגוטנג מקפץ על העצים לתפארת
ויום אחד כשיגיע לפירקו ויביא ילדים לעולם גם עליהם תמלא עובדת גן החיות
דוח מפורט המתאר את התנהגות האם והולד והכל בהתפעלות ראויה לציון

מעניין שעלינו בני האדם המערביים (הבאופנים) אף אחד לא מילא דוח מפורט כזה
אבל אולי עוד יבוא היום...
מתחשק לי גם לכתוב שאצל בני האדם המתקדמים במיוחד קם המלפפון על הגנן
ושכחנו את כל מה שהיה טבוע בנו מימים ימימה

<מיכל גאה לתאר את קורות משלחת החינוך הביתי באמריקה>

[גלי*]

_וגם אף אחד לא רשם אותו בשום ספר של משרד הפנים (או החינוך)
לא הזריקו לו כלום_
לא הייתי חותמת על זה.

[גלי*]

בגיל שלושה חודשים לא משאירים אותו במעון "כי הוא צריך חברה"
אולי בגלל שלהורים שלו אין פרוטה שחוקה והם צריכים לצאת לעבוד בשביל שכר מינימום כדי שיוכלו לשלם חשבונות ולקנות מזון (אם אפשר לקרוא למה שהם אוכלים כך). ואולי בגלל שהם תוצר של חברה כל כך מעוותת.

[רוית*]

נוצר הרושם שבא לך שנחזור להיות חיות ואני מצרה על כך-האם הילדים שלך היפר אקטיביים? ומדוע את בחרת ככה לחנך ולגדל את ילדייך- מה עושים לך גבולות- אני הייתי בודקת אם את לא מחליטה יותר מדי עבורם, ומה את חווית בתור ילדה שכל כך מאיים עלייך- לפעמים צריך לעצור ולראות מה מפעיל אותנו והאם זה טוב לילדנו- אני לא אומרת שבהכרח כל מה שאת עושה הוא רע- אבל מאידך את נשמעת לי קיצונית מאוד- וקיצוניות זה בכל מקרה לא טוב.
בתור מישהי שמתעסקת בחיי הנפש (ולא ארחיב את היריעה) ומתענינת בחיים בריאים יותר וטבעיים יותר במידה - עושה לי רושם שאת מונעת (מלשון תנועה)ממקומות שאולי הם טובים לך אך תמיד יש מקום לבחון אלטרנטיבות- וזו רק עיצה

[מיכל_דנקנר*]

תמיד יש מקום לבחון אלטרנטיבות- וזו רק עיצה
מי אמר שאני לא בוחנת?
ואולי כדאי להפנות את השאלה אליך?
הלא כמעט כל מי שמגיע לקהילה הזו מגיע בגלל שהוא בוחן היטב את האלטרנטיבות ולא בהכרח הולך בתלם הסלול והקבוע מראש
קל לתקוף אותי בדף הבלוג הזה - כאן אני חשופה
מי את? והאם את עוצרת (צריך לעצור ולראות מה מפעיל אותנו והאם זה טוב לילדנו-)
מה שכתבתי למעלה נכתב בהרבה חמלה וצער ולא בהתרסה...

[עין_לציון*]

בעיני כתבת יפה מאד. הרגשתי את הצער והחמלה (וכמובן חשבתי על סדרת]ישמעאל ישמעאל[/po]).

[יונת_שרון*]

אך, מיכל, איזה בלוג נפלא. (הצליח אפילו למשוך אורחים! )

[אביטל*]

חן חן לעדת המתחנפים.

אך, מיכל, איזה בלוג נפלא.
אכן, למרות הכל זה בלוג נפלא

[רונלי*]

תודה עדי, היתה לנו בעיית גישה לרשת קטנה - אז באיחור

והלוואי עליי לחנך בבית כשהרגע יגיע (איכשהו, כשהם תינוקות זה לא נראה "לחנך" אלא סתם בבית...)

[רונלי*]

עדי - אני מכינה רשימת שאלות, שוב תודה - אולי ייקח קצת זמן, מקווה שתחזרי לכאן

ועוד משהו לגבי הקופים -
התיאור של מיכל, או כל תיאור אחר לא אומרים שאין לקופים בעיות, יש להם, וזה לא העניין. הבעייה היא שאנשים שוכחים כמה בעיות יש לבני האדם כתוצאה מהאופן בו הם חיים ולפתע זה נראה להם שהם לא סובלים מכאבים, מחלות, קושי בהשגת מזון, חוסר ביטחון שבמחסה וכיו"ב כאלה צרות מאוד בסיסיות שנוטים לייחס לקופים לחברות "פשוטות" בעולם השלישי, כאילו העולם המערבי נקי מהן, וכאילו כל אחד מאיתנו חייו בטוחים יותר בזכות הטכנולוגיה. לעיתים קצת צרות אופקים ולא הרבה חשיבה מאפיינים את תרבותנו.
נדמה לי שדווקא אנשים הבוחנים היטב את האלטרנטיבות מאיימים על אלו שלא רוצים "לפעול ממקום שמפחיד אותם עצמם כדי לא לפגוע בילדיהם" ומציגים בפניהם את המאמץ האדיר הנדרש על מנת לא להתעלם ממה שאנחנו עברנו כדי להנחיל לעצמנו את הייתרון שבנסיון ובאופן טבעי - גם לילדינו.
אמנם יש סיבות כן לשלוח ילד לבית ספר, אך עניין הבחירה שעליו כתבה רוית אינו רלוונטי לאף אחת מהן.
ואגב - מעטים האנשים כאן שאכן נשמעים קיצוניים. מדוע מי ששולח את ילדיו באופן אוטומטי לבית הספר מעולם לא נקרא "קיצוני"???

[ליזה_ליזה*]

אך, מיכל, איזה בלוג נפלא
מצטרפת.

[יוחננ_ית*]

גולת הכותרת של הביקור היתה אמא אורנגוטנגית שילדה את תינוקה רק לפני שבועות בודדים.
מיכל, תיאור מקסים ונפלא! אהבתי כל מילה

[אמא_של_יונת*]

האם הילדים שלך היפר אקטיביים?
ממש לא.

אני הייתי בודקת אם את לא מחליטה יותר מדי עבורם,
נכון מאד לגבי כל הורה. בעיקר לגבי הורים שמחליטים על הכל, אינם מקשיבים לילדיהם ואינם מאפשרים להם בשום מקרה להחליט. ואינני מתכוונת למיכל.

תמיד יש מקום לבחון אלטרנטיבות
את צודקת בהחלט. זה בדיוק מה שמיכל עשתה, היא בחרה באלטרנטיבה.

אני לא אומרת שבהכרח כל מה שאת עושה הוא רע
ואני מניחה שלא כל מה שמיכל עושה הוא טוב , פשוט מפני שהיא אנושית. אבל מבחן התוצאה אומר אחרת. מהכרות אישית, לא וירטואלית, אני מאחלת לכל הורה ילדים כמו של מיכל, ולכל ילד - אמא כמו מיכל.

[מיכל_דנקנר*]

תודה תודה על התגובות!!!!
אם רואים תגובות זה אומר שאנשים קוראים ואם לא אז זה לא אומר לי כלום...
אמא של יונת,

אם אני אומר שהכל בזכות ביתך זה לא ישמע שמאלצי מדי נכון?
אז הכל בגללה...
לגבי "ישמעאל" אני מבינה שקלעתי לדעת גדולים...

נניח שמישהו (לא מבני ביתי) גרם לי לעשות משהו שלא תיכננתי...כלומר לחץ עלי לעשות דבר מה (כמו סדר או ניקיון וכד')
היה לי תכנון אחר לזמן הזה ולא היה לי נעים לסרב
הועמדתי בפני מצב מאד לא נעים: מצד אחד רציתי להיות "טובה" ולעזור
ומצד שני הייתי בקונפליקט עם רצונותי האחרים
והוא לא ממש כפה את עצמו אבל מאד ביקש
המצב גרם לי לחשוב: כמה פעמים אנחנו מבקשים שלא לומר דורשים מילדינו/בני זוגינו לעשות דברים
חלק מהם אינם נעשים תוך כדי רצונם החופשי או כחלק מהתכנון שלהם לזמן הזה.

נכון שקשה לנו ואנחנו מנסים לחנך וכו' וכו' אחרת לא היינו מבקשים את העזרה הזו
ונכון שזה לא פיר שרק אנחנו עושים ואחרים רק נתלים על גבינו
וגם נכון שאנחנו אחראים עליהם ומחליטים במידה כזו או אחרת על חייהם...
אבל במצב כזה של "לחץ מתון" (לסדר עכשיו את החדר, לשטוף את הבית, לרחוץ כלים, להכין שיעורים, להתאמן בכלי נגינה ואפילו להתלבש)
ילדים "טובים" יעשו מה שנגיד כי זה מה שצריך ולא יעשו את מה שהם אמורים לעשות מבפנים
וילדים פחות טובים לא יעשו אבל ירגישו די רע עם הלחץ המתון (ואם הלחץ קצת פחות מתון הם אפילו ילחצו)
מיידית יעלמו להם כל האנרגיות והעייפת תשתלט (מניסיון)
אם התקשורת טובה יש להניח שנדע על כך ונוכל להחליט אם העניין מספיק חשוב כדי לדחות את רצונותיהם האחרים
ואם לא אז זו יכולה להיות חוויה קצת לא נעימה עבורם

היינו בדיסנילנד כמו שאתם יכולים לתאר היינו כלואים מרצון במקום הדמיוני הזה
היתה חוויה מיוחדת אבל ארוכה באופן קיצוני
והיו המון המון המון המון שמנים

היום נסענו להרים (מרחק 10 דקות מהבית) מה אומר ומה אגיד?
אין כמו לטייל בירוק בנוף הפתוח.

[אמא_של_יונת*]

אם אני אומר שהכל בזכות ביתך זה לא ישמע שמאלצי מדי נכון?
לא שמאלצי, אבל גם לא מדוייק.
גם אם הושפעת ממנה, או מרעיונות שהכרת בזכותה, לא היא עשתה אותך למי שאת.

[מיכל_דנקנר*]

נכון נכון נכון
קודם כל בזכות ההורים
אח"כ בזכות אנשים שהראו לי דרך קצת אחרת

[דני_דנקנר*]

לפני יומיים ביקרנו בדיסנילנד. הביקור הותיר בנו חותם עמוק. ישבנו עם הילדים לכתוב יומן מסע:
aviv]טיול לדיסנילנד pix[/po]/disneyland.pdf

[מייק_בר_רב_אשי*]

דני, מיכל, ביקרתי יחד אתכם בדיסנילנד, איזה כיף!
תודה!

[אמא_של_איתי*]

מיכל, דני והילדים - הביקור הזה מצטייר ללא ספק כסוג של חוויה מעצבת - לילדים כמו גם להוריהם.
מיכל, מצטערת שלא יצא לנו לשוחח. בהיותי מאותגרת טכנולוגית, עד עכשיו לא הבנתי מה בדיוק אני אמורה להוריד מהאינטרנט...
מכל מקום, אין כמעט יום שאני לא חושבת עליך, ביחוד במהלך הנסיעה הארוכה הביתה בסוף יום עבודה... מתגעגעת - אורלי

[מיכל_דנקנר*]

הי אורלי
אתמול כמעט כמעט התקשרתי
השעה היתה 2200 בארץ ואיך שהוא ידעתי שאת ישנה מזמן
אנסה היום בערב שלי או בערב שלך

[אמא_של_איתי*]

יופי!

[דני_דנקנר*]

מיכלי, למה הפסקת לכתוב?
קשה לראות מניו-יורק מה קורה אצלכם בחוף המערבי...

[אני_מולי*]

מיכל תהיתי באמצ למה בחרתם להתיישב דווקא בלוס אנגלס? במיוחד שבן זוג נמצא בחוף המעניין (מזרחי)
את לא חייבת לענות
אנו בסופ לא נבוא כי הכרטיסים די יקרים

[נילי_לי*]

מיכל ,
מפגש החינוך הביתי היה מיוחד במינו .
מפגש זה היווה עבורי הוכחה חיה וקיימת עבור דברים רבים שנאמרו כאן באתר , שעוצבו במחשבתי וברחשי ליבי .
מפגש רב גוני , של גילאים שונים , בגן שעשועים קטן וצנוע המוקף במרחבי דשא .
האמהות לבושות בפשטות , הילדים בפשטות אף רבה יותר .
ילדים שניכרת בהם רוח החופש , חופש המחשבה , חופש הלבוש , משהו פרוע מהול בצניעות .

האמהות התרכזו באזור אחד , הילדים שיחקו יחדיו , השתוללו , רצו לכל עבר , בעוד האמהות ישובות (וכמובן משגיחות שהילד לא יתרחק מטווח ראיה ).
תינוקות ,פעוטות , ילדים ומתבגרים .
הצעצועים היחידים שנראו לעין היו : אופנייים , סקוטר , כדור , כף ודלי .
ילדים לא רבו על צעצועים ,
היתה אוירה של הרמוניה ,
הרמוניה שהמבוגרים לא קלקלו בצורת הערות , איומים , אזהרות , הטפות , נימוסים מאולצים וכדומה .
אני בטוחה שהיו חיכוכים בין הילדים , חילוקי דעות , אי הסכמות - אך ניתן להם המרחב לפתור הבעיות עד כדי כך שזה לא ניכר למראית עין .

הקושי האישי שלי הינו לגשת לקבוצת אמהות ולדבר .
באו מס' אמהות אלינו ושוחחו עמנו , שיתפו מחוויותיהן השונות .
האחת לוקחת מורים פרטיים לבנה .
האחרת מלמדת את ילדיה דרך קלטות וידאו .
אם אחת דוגלת בשיטת לימוד מסורתית המלמדת הסטוריה בסדר כרונולוגי , המלמדת שירה מספרות מקור וכו .
ואני בטוחה שהדרכים שונות ומגוונות .

מקווה שנוכל להיפגש ביום שלישי .
לילה טוב .

[מיכל_דנקנר*]

אני כותבת את הדברים האלה כדי שבעיתות משבר אקרא ואתעודד...
אז מה הסיפור בחינוך הביתי או יותר מזה - בלימוד מהבית?
בכל פעם שאחד מילדי משיג מטרה מסויימת או איזו שהיא אבן דרך - כזו שמצאתי שמין הראוי להשיגה - מסוג המטרות הבסיסיות יותר כמו ידע של שפות או חשבון או מטרות פחות בסיסיות,
מיד אני אומרת לעצמי:
"הרי ברור שיצליח לקרוא/לכתוב/לפתור תרגיל מסויים אבל מה עם..."
ואז צצה במוחי רשימה שלמה של דברים שטרם השגנו והלב פועם בחוזקה שמא לעולם גם לא נשיג אותם ומיד עולות שאלות האם הדרך בה בחרנו היא הנכונה ביותר להשיגם.
ובתוך תוכי אני אומרת:" אם רק היינו מצליחים ללמוד את הא"ב באנגלית או לכתוב בכתב מהיר יותר" היה הרבה יותר קל...
ואז משיגים מטרה נוספת ושוב הבלתי מושג אליו אנחנו מתכוונים הלאה, נראית כמטרה שלא תושג לעולם. ואז ברור יהיה לי ולכל העולם שגידלתי ילדים בורים ועמי ארצות.
ומעת לעת כשיש הפוגה ברכישת המטרות (רק לכאורה) והילד לא בא ומראה לי איך הוא למד לנגן תו נוסף או לקרוא בלי ניקוד וכו' ונראה כאילו הוא באמת לא לומד כלום,
שוב מתגנב החשש ושוב הפחד ממה שיקרה.

והנה אנחנו בארצות הברית וכל התקופה הייתי בטוחה שהם לא ממש למדו את ה abc
ולפתע פתאום רוני מתחילה לקרוא אנגלית
ואז בשיא הביטחון אני מתדיינת עם עצמי ואומרת:
"אבל ברור שהם ידעו את הא"ב אבל מתי ילמדו לכתוב את האותיות הקטנות או כתב מחובר?"
ואז אני נזכרת במה שאורנה נוהגת לומר:
"כשהדבר רלוונטי לחייו, הילד ידע אותו והוא יהיה שלו כי למד אותו בעצמו והיה חשוב לו לדעת אותו"

מחר אנחנו חוזרים בטיסה ארוכה ארוכה ארצה.
אני משתדלת לחיות מיום ליום ולא לחשוב על מליון הדברים שעוד מחכים לי
ושמן הראוי לעשותם כשנגיע
ועוד מעט פסח ואביב והתחדשות בטבע
אז למה לא להתרכז בטיול הפריחה הקרוב במקום בצרות (הטובות רק טובות...)

[רסיסים_של_אור*]

[יונת_שרון*]

ברוכה השבה