גירושין דתיים

[מבררת*]

זוג חוזרים בתשובה. ילדים יש. על סף פירוק זוגיות. היוזמה לפירוק באה ממני, האשה. הבעל לא ככ רוצה. עד היום לאורך הנישואין הבעל לא הצליח לפרנס כמעט בכלל. חובות גדולים היו, ועדיין יש, אם כי פחות בגלל עזרה שקיבלנו.
עכשיו בעקבות הדרישה שלי לפרק, הבעל פנה לרב שהמליץ לו ללכת להקים את החיים שלו, ולמצוא עבודה גם אם זה רק 20 ש' לשעה. הבעל מחפש. אני ביקשתי את זה כבר מזמן ונעניתי בגסות שבשביל 20 ש' לשעה אין לו מה לצאת לעבוד, ושאלך אני לעבוד. הייתי עושה את זה אבל היו לידות תכופות שדי מנעו ממני לעשות משהו בכלל, ורק בסיעתא דישמיא סיימתי תואר ראשון אחרי זמן ארוך. מדי פעם עבדתי בעבודות עריכה כפרילנסרית.
ניסיתי לבקש ממנו הסכמה לגשת ליחידה לגישור של בית המשפט ולהגיע להסכם יישוב סכסוך כדי לקצר תהליכים, אבל כאמור הוא עכשיו "צריך זמן לעצמו" באישור הרב, עד "בוא הזמן" שזה מועד לא ידוע לו. בינתיים כאמור הוא מחפש עבודה. הוא גם עזב את הבית, אם כי לא במוצהר, אך מזה יומיים הוא לא פה, ויחזור מידי פעם לראות את הילדים, גם כן בעצת הרב. הוא כמובן מתכוון גם לחזור הנה מתישהו, כי סך הכל אין לו איפה להיות. כל התשלומים בינתיים נופלים עלי, כי לו אין כסף, לי יש עסק שנפתח ממש לא מזמן, ועזרה שאני מקבלת בחסד. מזה אני אמורה להסתדר בינתיים, כי לו פשוט אין. ואין לו גם בעיה שבינתיים לא אשלם כלום ונצבור שוב חובות כבדים, לי יש בעיה, כי אני מפחדת על העסק.

מתלבטת מה לעשות: האם לפנות לעו"ד ולפתוח תיק בבית משפט, כשאני עוברת בכך על ההלכה (תקנו אותי בבקשה אם אני טועה), האם יש רב שיכול להתיר לי לפנות לבית משפט, האם מסוכן מאד לפנות לבית דין רבני.
הענין הוא שכרגע הוא "לא מעונין לריב איתי", ובאופן כללי ותיאורטי מסכים כשיהיה לו נוח וכשהרב יאמר לו לשתף פעולה ולהגיע להסכם. מפחדת שאם אעשה צעד לכיוון בית משפט הוא "יתרומם על רגליים אחוריות" ויצא למלחמה.
הבהרתי לו שלא מקובל עלי לשבת ולחכות שהוא יסדר לעצמו את החיים פתאום עכשיו (הי, מה עם החיים שלי??) ורק אחר כך לראות לאיזה סוגי הסכם הוא מוכן להגיע אם בכלל, ואולי גם להגיע בפני בית דין שיחליט שעלינו ללכת לטיפול ושלום בית וכו'. לא מקובל. אגב, באמת לא עברנו טיפול ממש, היו כמה נסיונות כושלים, אבל לא התמדנו. אני כן נמצאת בטיפול, וזה בעקבות אחד הרבנים שהיו מעורבים שאמר לי שהבעל שלי לא צריך טיפול כי זה לא מה שיעזור ואני זאת שצריכה טיפול. מאז הבנתי שטיפול זוגי איתו לא יצליח, בעיקר אם הוא לא יפנה לטיפול אישי בעצמו. את זה כדברי הרב הוא "לא צריך", וגם לא יכל לעשות מבחינה כספית. בקיצור, היום טיפול כבר ממש לא אופציה מבחינתי.

ככ מבולבלת. מלאה בכעס על המערכות. הכל הכל נוטה לטובת הבעל תמיד? הרי גם בבית משפט אפשר להיתקע שנים... ומה קורה אם הוא פשוט לא מופיע לדיונים בבימ"ש?

מצפה מאד לעיצות יעילות ומחכימות, ולתמיכה.
דרך אגב - לא יודעת אם קלעתי בשם הדף, הצעות אחרות יתקבלו בברכה.

[רוזמרין*]

והרב הזה שהוא הלך אליו, לא יכול לשמש כמגשר? את יכולה לגשת אליו? אולי אם הוא ישמע את הצד שלך אז ההדרכה שהוא יתן לבעלך תהיה מתאימה יותר גם לצרכייך?

[בשמת_א*]

יש לי שאלה קצת רגישה, אז את לא חייבת לענות פה, רק לעצמך:
האם את פשוט מלאה בכעס עליו, עקב ההתנהגות שלו במשפחה ובזוגיות, או שאת באמת כבר לא אוהבת אותו ולא מסוגלת לחשוב יותר על חיים משותפים גם אם ברגע זה הוא יחזור עם עבודה ועם אהבה וחרטה?
היחסים הזוגיים שלכם על שרטון כנראה הרבה זמן, ואף אחד מכם לא יודע איך לתקן. אבל אתם שניכם חיפשתם את התשובה לחוסר שביעות הרצון בחיים בחזרה בתשובה. אז גם הבעל מוצא אצל הרב את הדמות שהוא יקשיב לה, במקום להקשיב לך. עכשיו את כועסת על זה.
אני באופן אישי חושבת, שכעסים מהסוג הזה אפשר לתקן.
לא בטלאי שקוראים לו "שלום בית", אלא אחרי בדק בית. רציני.
אני גם חושבת, שברגע שיש לכם ילדים, גירושין הם אשלייה. את קשורה לאיש הזה לתמיד, כך או אחרת. בטח שבצד הכלכלי...

אני מסכימה איתך שיש סיכון ב"מערכות". הגירושין, בסופו של דבר, ברוב המקרים יוצאים לא לטובת האשה. אבל באמת כל מקרה לגופו.

נראה לי רעיון טוב לפנות לרב "שלו" לבדוק אם הוא יכול לגשר, או אפילו אם הוא יכול לעזור יותר בזכות זה שהוא יידע קצת יותר את העובדות. צריך בזהירות לגשש ולראות איזה מין בנאדם הוא הרב הזה, ומה הגישה שלו. זה נראה לי סימן טוב שהוא שלח אותו לעבוד אפילו בשביל 20 שקל. סימן שקודם כל הוא רואה דברים בסיסיים ויש לו שכל ישר.

[ניצה_פורחת*]

אני גם חושבת, שברגע שיש לכם ילדים, גירושין הם אשלייה. את קשורה לאיש הזה לתמיד, כך או אחרת. בטח שבצד הכלכלי...
מסכימה.
לא הבנתי, ואולי לא זאת מטרתך, מדוע את רוצה להתגרש. האם בגלל העניין הכלכלי או משהו אחר?
ואגב, הבנתי שאכן קשה להתגרש, לא רק לנשים גם לגברים, אבל ככל הנראה בעיקר לנשים.

[מיכל_שץ*]

יש גם איזה ארגון של נשים דתיות שפועלות בעיקר סביב בית הדין הרבני ועוזרות לנשים במצבים דומים לשלך.
ממליצה לחפש אותם.

[אלטר_אגו*]

אני חולקת עליכן: גירושין הם לא אשליה. גם לא עם ילדים. יש הבדל גדול בין לגדל ילדים יחד לבין לגדל ילדים בנפרד במסגרת של גירושין. נכון, זה לא שאפשר לשכוח את הבנאדם ולא להיות קשורה אליו עוד בשום צורה. אבל מכאן ועד אשליה המרחק גדול. וזאת בשבילי שאני חילונית, אני מנחשת שהמרחק גדול עוד יותר עבור דתיה. וכשגירושין קורים במקום שבו הם נכונים ונחוצים, הם יכולים להיות הקלה גדולה ויציאה לדרך חדשה.
(לא מרגישה שאני יודעת מספיק כדי לשפוט במקרה הנוכחי, כמובן...)
(וגם לא נראה לי שזו היתה השאלה...)

[פלוני_אלמונית*]

נראה לי שבאתר "כיפה" תוכלי למצוא פורום מתאים.
יש גם איזה ארגון של נשים דתיות אולי את מתכוונת לטוענות הרבניות. או לארגון קולך.

[בו_לילי*]

אני חושבת שאפר לפנות לקולך - אירגון של נשים דתיות והן יכולות מאוד לעזור בכל העיניין.

[מבררת*]

תודה על כל התגובות.
וביתר פירוט:

האם את פשוט מלאה בכעס עליו, עקב ההתנהגות שלו במשפחה ובזוגיות, או שאת באמת כבר לא אוהבת אותו ולא מסוגלת לחשוב יותר על חיים משותפים גם אם ברגע זה הוא יחזור עם עבודה ועם אהבה וחרטה?
חשוב לי דווקא לענות פה, תודה. שתי התשובות נכונות. גם מלאה כעס עקב התנהגותו וגם כבר בכנות לא אוהבת אותו וקצתי בנסיונות החוזרים ונשנים. כולי פגועה נפשית ופיזית. אין בי שום טיפת רצון לנסות שוב, ושום טיפת אמונה שדבר יכול להשתנות בו וביחסים שלנו, וגם בי לענין זה.

האם בגלל העניין הכלכלי או משהו אחר?
גם כלכלי, אך לא רק. חוסר ההתאמה בינינו קיצוני והפריע מתחילת הדרך (הבחנתי בכך עוד לפני הנישואין אך הייתי אופטימית, והוא גם שיקר לגבי כל מיני דברים שהתגלו לי רק בהמשך). כיום אני זמן רב במצב שנדחית ממנו פיזית, ולא מסוגלת להנות מהיחסים בינינו בשום מישור, בעיקר לא מיני. אמנם לא היינו בטיפול באופן קבוע אך היו נסיונות בודדים שנקטעו באיבם, ונחלו כישלון בכל אופן.

וכשגירושין קורים במקום שבו הם נכונים ונחוצים, הם יכולים להיות הקלה גדולה ויציאה לדרך חדשה.

זאת התחושה שלי. מוכרחה לעשות את הצעד הזה בשביל ההתפתחות האישית שלי. אני בצמצום כפוי ולא בריא. אי אפשר לגרום לו לראות ולהבין את זה. הוא מאויים ממני מעצם מהותי.
תודה על ההפניה לאתר קולך. אפנה לשם גם.



_ומה קורה אם הוא פשוט לא מופיע לדיונים בבימ"ש?
את מחכה ומחכה ומחכה ומחכה - בתחום הגירושין עדיף להיות לא דתי ובטח שלא דתיה_
שאלתי תקפה גם לגבי בית משפט אזרחי וגם בית דין רבני- האם הוא יכול פשוט לא להגיע לדיונים גם במשך שנים וזה נחשב חוקי ובסדר??

ככ חוששת כי הרצון שלי להתגרש נובע ממצב מאד סובייקטיבי שלי, ולא נראה לי שמישהו מבחוץ יכול להבין את גודל המצוקה שלי. גם כאן כשאני קוראת את דבריי, זה נשמע ככ פרווה.
אולי אנסה לברר את הנקודה הזו בהמשך.
תודה

[אלטר_אגו*]

מה שאני יודעת הוא שבבית משפט אזרחי מצבן של נשים טוב יותר מאשר בבית דין רבני. כך אומרים תמיד וכנראה שזה נכון. גם לילדים זה יכול להיות עדיף, אם בית משפט אזרחי יפסוק לך מזונות יותר גבוהים (במקרה של חוסר הסכמה ביניכם) וזה יכול להיות משמעותי. אני מקוה שתצליחו להגיע להסכם בלי לשסות עורכי דין אחד בשני... אבל כמו שאת מתארת את המצב, נראה שבעלך חייב לעשות שינוי משמעותי, להתחיל לעבוד. יכול להיות שזה עניין של זמן, הוא יתעורר ויבין שאין לא ברירה, ויכול להיות שזה יקרה בקרוב. אבל יכול גם להיות שהוא יצטרך שמישהו "ינער" אותו, ואם זה לא יהיה הרב, אולי זה יצטרך להיות בית משפט (אין לי מושג בשאלה ההלכתית). זו החלטה שתצטרכי לעשות לפי ההכרות שלך איתו ועם מצבו, ועם כמה זמן את יכולה להחזיק מעמד מבחינה כלכלית.

ולא נראה לי שמישהו מבחוץ יכול להבין את גודל המצוקה שלי
אני חושבת שכן. בהצלחה!

[פלונית*]

קודם כל חשוב לי להדגיש לך דבר אחד : מגיע לך ! מגיע לך להיות מאושרת, לחיות בשקט, להנות, להיות נאהבת...
הייתי באותו מצב כמוך, מנסיוני צריך ללכת בתחילה ולקבל ייעוץ טוב, כדי לקבל מידע מקיף ומקצועי (בני דון יחיא במקרה שלי, הלכתי על הכי טוב והשתלם לי מאוד)ההשקעה הכספית קטנה יחסית והמידע המתקבל רב, אני הלכתי עם מכשיר הקלטה וכך לא פיספסתי דבר.
הצלחתי להינצל מביה"ד הרבני. אם את פותחת תיק בביהמ"ש לעניני משפחה לפני שהוא פותח תיק ברבני אז הענינים מתנהלים שם. אם את צריכה אישור רב, הנה קבלת ממני, הרבנית פלונית

[מיכל_שץ*]

שאלתי תקפה גם לגבי בית משפט אזרחי וגם בית דין רבני
בבית משפט אזרחי אין אפשרות (אמיתית) לא להגיע לדיונים. אחרי פעמיים שלוש שנותנים צ'אנס (בדר"כ) השופט קובע את פסק דינו במעמד מי שהופיע (פס"ד במעמד צד אחד)
אי אפשר לזלזל בבית המשפט!
לדעתי השאלה ההלכתית פה נוצרה בגלל הצורך של בית הדין הרבני לשמור על כוחו ועל השוביניזם שלו. זה לא נובע מאיזה עניין דתי אמיתי.
זה החלק החשוך יותר של ההלכה ואני לא מאמינה שנשים צריכות לשלם את המחיר.
עצתי הכנה לך מעומק ליבי (גם אם היא לגמרי לא במקום): תברחי! בירחי מהעולם הזה כל עוד רוחך בך.

[אילה_א*]

וגם בית דין רבני- האם הוא יכול פשוט לא להגיע לדיונים גם במשך שנים וזה נחשב חוקי ובסדר??
ברבני כן זה בסדר
אם כי אם היינו חיים במדינת הלכה היו מרביצים לו עד שיתרצה לתת גט (הסבר שקבילתי מהרב של אחי) אבל בגלל שלא מדובר במדינת הלכה הוא יכול לסרב שנים ויש הרבה מאוד נשים שמחכות שנים לגט וגם יש גברים שיושבים בבית סוהר ומסרבים לתת גט .
ואין בישראל גירושין במעמד צד אחד .(לכן יש עגונות)
מהרי לפתוח תיק בבית דין לענייני משפחה -אזרחי
כי שם יש לנשים יותר כוח להבדיל מבית הדין הרבני הפטריאכלי

[מבררת*]

שוב תודה על התגובות. באמת חשובה לי מאד התמיכה שלכן\ם ובגלל זה פתחתי את הדף.
אולי נתייג: דף תמיכה.
בינתיים קבעתי שתי פגישות ייעוץ עם עו"ד שונים, ונבדוק איפה אני עומדת מבחינה משפטית.
דיברתי גם עם הרב של הבעל, וביקשתי שהוא יישמע את הצד שלי גם כן. קבעתי להיפגש איתו בקרוב.
בעיקרון מה שהוא אמר זה לא לעשות דברים בחיפזון, ולתת לגבר את ההזדמנות לבנות את חייו ולמצוא עבודה לפני תחילת תהליך כלשהו. הוא טוען שזה חיוני מאד בשביל טובת הילדים - שיהיה להם אבא בנוי ומוצלח. לטענתו הוא ינסה לעזור לו כחודש ונראה לו שתקופת זמן זו היא אפשרית לי לחכות. אני מתכוונת להגיד לו שאת ארבעת השבועות הקרובים אני אחכה באופן טבעי, אך עמדתי ברורה - אני מתכוונת למלט את נפשי מהקשר הרע הזה. וכן, הייתי מעדיפה שזה יעשה בטוב ותוך הסכמה והגעה להסכם הוגן לשנינו, אך אני לא מתכוונת לחכות שהוא יבנה את חייו עכשיו כשאני רוצה לפרק, אחרי שכל השנים האלה התחננתי שיעשה זאת למטרות בניית המשפחה, והוא לא עשה. מה גם, שאני בספק לגבי מידת ההצלחה שלו גם הפעם. חודש זה מעט מאד זמן...

עצתי הכנה לך מעומק ליבי
תברחי!
תודה, ואכן אני מרגישה שאני בורחת, מהקשר הרע הזה, ואני מקווה שלא לחלוטין מהעולם הזה של היהדות...

בהצלחה!
אמן, ותודה@} אעדכן בהמשך
תגובות תומכות מתקבלות בשמחה והערכה גדולה!

[מנסה_לעזור*]

שלום רב,
אני לא מעודדת אותך להתגרש, ואני לא באה לומר שום דבר על הליך הגירושין בארץ.
פשוט ממליצה לך, לפנות לאתר הזה:
http://cwjisrael.googlepages.com/מרכזצדקלנשים
מרכז צדק לנשים.
יש להן נסיון רב בנושא הזה ואני בטוחה שהן יוכלו לעזור לך בתהליך ובהתלבטויות.
במציאות של ימינו, את יכולה למצוא את עצמך באין מוצא.

[פלוני_אלמונית*]

האם את צריכה עזרה פיזית כדי שתוכלי לעבוד יותר, באיזו איזור את גרה?

מחזקת אותך על פתיחת העסק, אני הייתי פותחת חשבון בנק חדש בשביל עצמאות טוטאלית.
כי אם זה הטיפוס אז לא נראה לי שתראי יותר מדי מהדמי מזונות.

כדאי על כל פנים לשאוף לסידור ועצמאות כלכלית אפילו בצמצום גדול,
מומלץ מאוד ליצור קשר עם ארגון "פעמונים", הם עוזרים לעשות סדר בבלאגן, ובפגישה עם יועץ בנקאי שלהם, (ללא תשלום) אפשר לנתח את החשבונות, החובות, והם יכולים גם ללכת איתך לבנק ולהשיג הסכם על תאריכי יעד ראלים, הורדת ריביות וכו'.
במקרים קיצוניים הם גם נותנים הלוואות לשיקום אך לא דוגלים במתן "צדקה" חיצונית שמנציחה את המצב.

האם העבודה שלך לא מוגבלת במקום מגורים ספציפי?
אם כן שוה לשקול מעבר למקום זול.

אשמח לדבר איתך אם את נמצאת קרוב לחיפה. ב- ovardi AT 017 DOT com

[בשמת_א*]

את מקבלת עצות מצויינות ומעשיות!
בהצלחה!

[פלונית_1*]

עצתי הכנה לך מעומק ליבי (גם אם היא לגמרי לא במקום): תברחי! בירחי מהעולם הזה כל עוד רוחך בך.
לא יודעת אם מתאים להזכיר את שמה, אבל פעם כתבה כאן אשה דתיה (חרדית?) ש"ברחה מהעולם ההוא", והתקשתה מאד לשמור על קשר עם ילדיה. יש לברר היטב היטב לפני בריחה. גם לדעתי העצה להפגש עם הרב שייעץ לבעל היא עצה מצויינת. גם לי זה נראה סימן טוב שהוא שלח אותו לעבוד אפילו בשביל 20 שקל. סימן שקודם כל הוא רואה דברים בסיסיים ויש לו שכל ישר.

מתגרשת? הכיני עצמך כראוי. לפרק זה תמיד אפשרי ומוטב לעשות זאת ממקום של שלווה וכוח ולא ממקום של מצוקה ופאניקה. אף אחד, אני מדגישה, אף אחד לא יכול להכין אותך לתסריט שיבוא אחרי הגירושין, אם יהיו אלה מאבקים אינסופיים על הילדים שימררו את חיי כולכם למשך שנים או אם זו תהיה יציאה מאושרת אל החופש עבור שניכם. כמובן שיתכן גם שילוב של השניים (-: אבל צורה לחופש הזה כשהילדים שלך הם שדה המלחמה. אני מקווה שאת מבינה שאין לדעת איך זה יהיה ולאן כל אחד מכם ימשוך אחרי הגירושין. כהורים גרושים, כל עוד שניכם בחיים הכל צפוי (והלוואי שתחיו שניכם חיים ארוכים וטובים).
לא אומרת להשאר בנישואין בכל מחיר. אני האחרונה להגיד דבר כזה. אבל אם להתגרש, אז בתבונה, אחרי נשימה עמוקה גדולה מאד, אחרי למידה רצינית של הנושא על כל השלכותיו, ומוכנות נפשית. לא בחופזה, לא מתוך מצב מצוקתי, אלא אחרי הבראה מסויימת שלכם דווקא. אני בטוחה שכרגע קשה לך מאד. ואם בעלך לא עובד זמן רב, סביר שהוא באיזה שהוא סוג של דכאון וחוסר אמון בעצמו. כשכל כך רע ביחד (וזה רע, בלי ספק, גם אם לא תפרטי לא קשה לדמיין), אבל כשכל כך רע ביחד קשה לראות בצלילות אם התא המשפחתי שלכם חייב להיהרס או שהוא רק חולה מאד כרגע. אני מפצירה בך למען עצמך ולמען ילדייך להיות מתונה ככל האפשר ולהגיע לגירושין לאחר הבראה ולמידה מעמיקה אחראית משותפת של שניכם את המצב החדש שאתם מובילים את משפחתכם אליו , אלא אם את חשופה להתעללות מסוג כלשהו. חוזה אחריות הדדית לשלום הילדים ולתקינות התנהגותכם כהורים ראוי שיכתב ויכלול כללי הידברות בינכם גם אחרי הגירושין, בפיקוח בר סמכא כלשהו. אולי דווקא בעולם הדתי יש אפשרות ליצור ברייה משונה כזאת.
כל טוב לך מעומק הלב.

[מבררת*]

איזו תקופה מורטת עצבים!
המוח שלי על טורים גבוהים ואני ממש משתגעת.
גם הילדים סובלים ומרגישים שמשהו לא בסדר (איפה אבא???)
עדיין לא שיתפתי אותם, ולא יודעת מה איך ומתי לספר.
רק אמרתי להם שאבא נמצא מחוץ לבית כי הוא מוכרח למצוא עבודה (לא לגמרי שקר...), ושהוא משתדל לבוא לראות אותם כל יום.
שבת מתקרבת ואני לא יודעת מה להחליט: להישאר פה לבד עם הילדים, זה יהיה להם ממש קשה ומוזר - שבת בבית בלי אבא. לנסוע לאנשהו? אין לי לאן. יש לציין שלא שיתפתי אף אחד בכל המצב, וחברות הן כרגע ממש לא בעניינים. רוצה להשאיר את זה חסוי עד שזה ייהפך לממשי.

השבוע בכלל היו מלא קטעים קשים, וכן, אני ככ מלאה כעס עליו ופגיעה...שכבות על גבי שכבות. מה שהוצע לי פה לעבוד על זה - לא ממש נראה לי אפשרי. הוא לא בנאדם של עבודת נפש, ואני יכולה לעבוד על זה, אבל החיים לצידו מחזירים אותי כל הזמן לאותו מקום פוגע - המקום בו אני מצטמצמת לפניו. כמו מתוך פחד או כבוד (חחחח). חוששת ממנו, נותנת לו דין וחשבון. בכוונה התחלתי עם מה שאני עושה, כדי לא להישמע שופטת רק אותו, ברור שזו עבודה שלי לצאת מזה, אבל יש לו חלק בזה. הוא מצמצם אותי. הוא רוצה לתפוס טרמפ על החולשות שלי, להעצים את השלילי שלי, כדי להרגיש קצת יותר טוב עצמו. חוץ מזה שהוא ככ רחוק מכל עבודת מודעות שהיא, ותקוע ככ במעגלי אשמה-האשמה, ומסובך ככ עם סמכות לא מסוגל לקבל סמכות של מישהו אחר (בוסים למשל לכן הוא לא מחזיק בתור שכיר), ובעיה רצינית של קביעות - לא מחזיק מעמד בשום דבר באופן ממש קבוע, תמיד מתחיל מלא כוונות טובות, ואחרי כמה שבועות או הכי הרבה חודשים מועטים (2-3) יוצא מהקביעות. וזה לגבי הכל - עבודה, תפילה, לימוד, הקשר איתי בכל הרמות - פיזי, רגשי, שיתופי...ה-כ-ל. בעיה של חישוב כספי שמונעת ממנו גם לעבוד ממש כעצמאי - תמיד הסכנה הזאת שהוא ייקלע לחובות בתור עצמאי כי הוא לא עובד נכון עם הכסף. אני לא בדיוק יודעת מה ואיך, אבל היו דוגמאות. כל מיני שיקולים לא נכונים שגורמים לו להוצאות לא צפויות וממש מיותרות לפעמים. מסתבך בחובות, ולא יכול לשלם את מה שכן חשוב. חוסר שיתוף פעולה איתי בכל תחום, כבר אמרתי? המון המון צורך בכבוד, ועידוד, אגו לא קטן בכלל.
טוב עדיף שאני אפסיק בינתיים.

[מבררת*]

אה, וגם ממש לא תומך, אם כבר עוזר מעצמו - זה כמו ילד, יותר מפריע מעוזר. תמיד צריך להגיד תודה ולהעריך את מה שעשה כשבעצם זה די מיותר או אפילו מעיק. ועם אני מבקשת עזרה ספיציפית במשהו - זה תמיד תחושה כזאת שככ קשה לו לעזור, שהוא עושה ככ הרבה בשבילי, שאם הוא לא יעשה אני פשוט לא אסתדר בעצמי, שאני מין לא יוצלחית כזאת - ולא יכולה להסתדר עם התפקיד הפשוט של עקרות בית שנשאר לי, אפילו אני לא עובדת...
וכן, ניסיתי לעבוד על זה מכל מיני כיוונים: להביע המון הערכה על מה שהוא עושה, לנסות לראות רק את הטוב שהוא עושה, ועוד בלה בלה בלה.
כלום לא עוזר לי. לא מרוצה בו. מרגישה את עצמי מתכווצת לידו. מוותרת על הכח שלי, מוותרת על הפוטנציאל הגלום בי. פגועה ככ ככ שהוא לא באמת יכול לראות ולהעריך את היכולות שלי.
נשמע מזעזע. כי הוא בטח מרגיש אותו הדבר...

[ניצה_פורחת*]

יקירתי, לא יודעת מה לומר לך. ניכר שאת עוברת תקופה ממש לא קלה, ועוד עם הילדים. אין ספק שההחלטה להתגרש אצלך לא באה ממקום של כעס רגעי, אלא באמת מתוך נסיון לשמור ולנסות שוב ולבסוף להבין שאין כבר על מה להילחם.
אולי כדאי שתתחילי להתייעץ עם אנשי מקצוע לגבי הילדים, כי פה באמת צריך המון רגישות ולהבין שהם הופכים בעצם ליתומים מחיים. תצטרכי ללמוד איך להסתדר לבדך, למרות שלא נשמע שהוא מי יודע מה עזר לך, אבל עצם הנוכחות שלו בוודאי תרמה.
את צריכה המון כוחות וכדאי שתתחילי לחפש עם מי כדאי להתייעץ הן נפשית, הן כלכלית בכל הקשור לנושא הזה. אני חושבת שנתנו לך פה כתובות לא רעות בכלל.
רק חיבוק יכולה לשלוח לך ולקוות בשבילך שהתקופה הזאת תעבור כמה שיותר מהר ושתתאוששו מזה מהר.

[מבררת*]

ניצה פורחת תודה על התגובה המהירה.
השנים איתו גרמו לי לאבד ככ הרבה מהכח ומהביטחון העצמי שלי.
אני מרגישה כמו סמרטוט. ככ צריכה לחדש את האמונה בטוב שבי. ככ צריכה חיזוקים מבחוץ.
השנים איתו רצות לי כמו סרט בראש, והכי מפחיד זה שכל מה שהוא גרם לי, לא נעשה מתוך כוונה רעה, כי סה"כ הוא איש "טוב", רק חוסר מודעות, בורות, חושך...
איך אומרים בבודהיזם - אין חטא גדול מהבורות...

[אלטר_אגו*]

באופן כללי, אני דוקא בעד לשתף. גם את הילדים וגם חברות. כמו שאמרת, את זקוקה לתמיכה, ולילדים עלול להיות יותר קשה כשהם לא מבינים מה קורה ומנסים לדמיין.
אנחנו סיפרנו לילדה יחד. היא לקחה את זה ממש בקלות. זה היה כאילו שהיא כבר ציפתה לשיחה הזאת. חשבנו שאנחנו מפתיעים אותה, ובסוף היא הפתיעה אותנו. יש סיכוי לשיתוף פעולה מצידו בעניין הזה?

[מבררת*]

אני לא יודעת. זה נראה לי קצת מוקדם... הוא בטח ירצה לספר כשהוא יהיה בטוח שזה מה שהולך לקרות. והוא ממש עוד לא בטוח, ככה נראה לי.
אני נפגשת עם הרב שלו ביום ראשון, ואולי אחרי זה אהיה יותר חכמה. מפחדת לשתף את הילדים לפני שברור שהפרידה היא הפעם אמיתית.
בשבילי זה אמיתי מאד, רק שהכל ככ לא ברור - כמה זמן יקח? האם הוא עושה את מה שעושה על מנת להגיע איתי להסכם ממקום יותר בנוי, או על מנת לדרוש שלום בית בבית דין רבני? האם הוא מתכוון לא לחזור הביתה עד הגט? מה אני רוצה? (לא רוצה אותו בבית!), אין לי לאן לעבור דירה, גרה בבית זול מאד, יחד עם זה דורש תחזוקה גברית לאורך השנה - בעיות של דליפת מים מהארובה, בעיות רטיבות ורקב בארונות מטבח (הוא היה אמור לבנות מטבח חדש ובכך גם לכסות על חלק מהחוב הגדול של השכר דירה), בעיות מזיקים - בערך פעם בשנה - פרעושים, חם בקיץ - יש מזגן, אך דורש תיקון, קר בחורף - מחממים ע"י תנור עצים, קשה להבא עצים - אפשר לקנות אבל יקר, טונה של גרוטאות בחצר, טונה של חפצים\גרוטאות במחסן....
זה הבית. פיזי וגם לא. ולעבור מפה- לא ריאלי כרגע. אין לי לאן וגם לא בא לי לפנות לו את הבית הזה, שבכ"ז יש בו איזה קסם, והוא הבית בעיני הילדים. ואם אשכור איזו דירה מגעילה באיזור, זה ממש ידכא אותי.
בקיצור, מבולבלת. מאד. ככה לספר לילדים??
ואגב שיתוף - שיתפתי את אחיותיי ואת הוריי, וזה המקסימום תמיכה שאוכל לקבל כרגע (והתמיכה מהדף פה כמובן...). פרידות כבר היו בעבר, ותמיד שיתפתי על מנת להיתמך, ותמיד הכל השתנה בסוף. הפעם אני לא מספרת לאף אחד, ומתפללת שאצליח להשלים את הצעד הזה...

[אלטר_אגו*]

הבנתי אותך. אולי זה לא זמן טוב לשתף את הילדים ויש היגיון בלחכות, אבל שימי לב:
הוא בטח ירצה לספר כשהוא יהיה בטוח שזה מה שהולך לקרות. והוא ממש עוד לא בטוח, ככה נראה לי.
את בטוחה? כי אם את בטוחה שאתם נפרדים, אתם נפרדים, ובכלל לא משנה אם הוא בטוח או לא. ואם זה המצב, בסופו של דבר - אולי לא מייד עכשיו - אם הוא לא יבין בעצמו, תצטרכי להבהיר לו את זה.
לגבי הבית ותחזוקה גברית: זה באמת נשמע קשה. אבל תחשבי על זה ככה: אנחנו, האמהות היחידות, אנחנו סוג של גיבורות-בעל-כורחנו. אז תחזוקת בית זה מה שישבור אותנו? אני למדתי לעשות הרבה דברים בעצמי. זו כמובן רק אופציה אחת מתוך מרחב של אפשרויות שעומדות לפניך.

[פלוני_אלמונית*]

מבררת יקרה, המון בהצלחה! שולחת חיבוקים וחיזוקים!
הקב"ה רוצה שתיהיי שמחה! שיהיה המון סיעתא דשמיא@}

[אנונימי]

מנסיוני ראיתי שחשוב לשתף ולהתייעץ עם כמה שיותר אנשים. מקל במעט את ה"פיצוץ" בראש וגורם לתחושה שאת לא לבד. אם את רוצה אוכל להפנות אותך לאנשים הטובים שאני הכרתי בתהליך אותו עברתי.
ראיתי שאם קיים תיעוד של מה שקורה בבית אצל אנשים שדעתם נחשבת לאחר מכן בבית המשפט, קל הרבה יותר להשיג חיים שפויים בעבור הילדים.
גם אני בדיעה שצריך לברוח מביה"ד הרבני.

[אילה_א*]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3557754,00.html

[פנינה*]

הדף הזה עדיין פעיל??

[תפילה*]

שבוע טוב,
באתר הזה כל דף הופך לפעיל, ברגע שכותבים בו. הוא מופיע בדף מה חדש ומי שמעוניין מגיב.