גמילה ביתית ממתוקים

[יול*]

אני שופכת טחינה על כל דבר
גם אני! זה כבר קצת מוזר איך נראה לי שטחינה יכולה ללכת עם כל דבר... אתמול נשארו לי ברוקולי וקישוא מאודים, הוספתי אותם לסלט הטחינה הקבוע שלי. יצא מצוין (-:

איזה צעד ענק זה להיות מסוגלת להגיד דבר כזה? שאת יודעת שהסופגניות לא באמת טעימות לך? חצי המאבק כבר מאחורייך! יותר!
זה נכון. אני השנה פשוט הכנסתי את זה לראש שלי עוד כמה ימים לפני חנוכה, פשוט נזכרתי בטעם האמיתי של הסופגניות בלי ההקשר החברתי השמח של החג וממש הרגשתי איך הטעם הזה לא באמת טעים לי. הלכתי עם תחושת ה-זה לא באמת טעים לי לכל מיני מסיבות חנוכה והדלקת נרות והצלחתי לא לאכול אף סופגניה! אני יודעת שאם הייתי מתפתה אפילו לביס, היה לי הרבה יותר קשה להפסיק ולוותר. אבל אפילו לא התחלתי עם זה כי כל הזמן שיננתי בראש את זה שזה לא באמת טעים לי.. אני לא באמת רוצה לאכול משהו לא טעים...
זהו, נשארו עוד יומיים וצלחנו גם את המכשול הזה.@}

[א*]

התחברתי מאוד למה שכתבתם על המחזור,על ההאטה ועל הלגיטימציה לפינוק,אבל באמת ההפוך אותו בפעם הבאה לפינוק בריא יותר.
פעם הקפדתי לכבד יותר את הזמן המקודש הזה ,להוריד הילוך, הפעם בימי המחזור הקשים ממש הברקתי את הבית ואירחתי מלא אנשים ובסוף יום תפסתי את עצמי ממוטטת ושכבתי על פוך ולא עשיתי שום דבר במשך שעה חוץ מלהניק את בני, כשכל הגוף שלי רפוי לחלוטין,אני צריכה לנוח יותר, לא לקבוע "פרוייקטים" גדולים, כמו שהיה לי השבוע בימי המחזור.רושמת לעצמי כבר עכשיו ביומן בעוד 32 יום 3 ימים של "פסטיבל איטיות" , במחזור הבא אני מארחת רק את עצמי !
השבוע גם בקושי השתמשתי בתחבושות הרב פעמיים שלי מחוסר זמן "להתעסק איתם" וזה מפריע לי, מזכירה לעצמי שזה "גול עצמי".

אז כמו שכבתם הסופגניות הם זבל זבלי במיוחד ולכן הקריז קשה במיוחד.
אייזה ביזבוז...כבר היה לי קל כול כך לחיות בלי מתוקים מעובדים ועכשיו שוב הכל שוב כל כך קשה !!!
גם קר לי ולמרות שהירקות מחוץ למקרר לא בא לי עליהם וגם לא על פירות ובזמן האחרון אני בכלל לא אוהבת להתעסק עם המטבח,אין לי כוח ללכללך כלים שאח"כ אצטרך לשטוף בקור הזה,נהייתי כמו דוב שיושן את שנת החורף שלו,עושה רק את המינימום, אבל כל הזמן רוצה לאכול, ובשביל אוכל נממזיןם ובריא צריך להשקיע קצת !
אני יודעת שאם הייתי אוהבת את המטבח ,היה לי קל יותר בתהליך הזה, מזל שלפחות בעלי אוהב ויודע לבשל מעולה כל דבר.

ממשיכה לעדכן פה,עד שיעבור המשבר,אשמח לשמוע גם איך הולך אצלכן....

[פלוני_אלמונית*]

אייזה ביזבוז...כבר היה לי קל כול כך לחיות בלי מתוקים מעובדים ועכשיו שוב הכל שוב כל כך קשה !!!
שווה גריון. אבל זה לגמרי לא ברור אם זה לא בתוך ההקשר... אז אולי נעלה את זה בגדול ובמודגש לראש הדף? ככה, בשביל לזכור שבאמת בגמילה של ממש עסקינן. לא "סתם" דיאטה. ניקוי אמיתי מחומרים ממכרים.
<ניצן אמ ממחשב אחר>

נו, שכחתי להתייחס לזה:
נהייתי כמו דוב שיושן את שנת החורף שלו,עושה רק את המינימום, אבל כל הזמן רוצה לאכול, ובשביל אוכל נממזיןם ובריא צריך להשקיע קצת !
מותק, את כל כך מחוברת לגוף שלך, שאת נענית לצרכיו האבולוציוניים/השרדותיים ושומעת אותו מדבר אלייך בחילופי העונות. נפלא! גם אצלי זה ככה לפחות עכשיו את יודעת שאת באמת אמורה לנוח, למעט בתנועה, ולא להתפתות ל"עסקאות בשטח" כי השטח הוא לא מה שהיה פעם פעם, היית אמורה להתנפל על כל מה שמולך בחורף, עונה של תנועה מועטה כדי לא לבזבז אנרגיה, עונה של זמינות מזון נמוכה. כך נשמעת הגנטיקה שלך, בכל אופן. היום, מה לסופרים השופעים ולזה? אין ביניהם דבר וחצי דבר. וזה נורא קשה. אבל לפחות כשמבינים, יותר קל מצד אחד להשמר, ומצד שני, לספק את הגוף בלי יותר מדי יסורי מצפון מדי פעם.

בשביל אוכל בריא ומזין אפשר להשקיע הכי קצת לשלוח יד ולאכול תפוח קל אפילו יותר מלהכין חביתה.

[א*]

ניצן אמ מסכימה איתך שזה משפט חזק וממצה שמגיע לו להכתב בתחילת הדף (לא יודעת אייך עושים את זה בתכלס....).

מקווה שזה באמת נובע אצלי מחיבור לגוף ולא עצלנות,כי הגוף שלי גם אומר לי שפירות (לשלוח יד לתפוח) זה גם מעשה קייצי ומקרר ואז בא לי משהו חם שלא לוקח זמן להכין אותו והיד הולכת אוטומטית לטוסטר קפיצים שתוך דקה הופך לחם קפוא לפרוסה חמה או לברנפלקס בקערת חלב חם.

הכנתי היום סלט חסה עם טחינה והיה ממש ממש טעים,אבל לא נהניתי להכין את הסלט ואני אדחה את שטיפת הכלים שנגרמה ממנו (קרש,סכין,קערת טחינה,קערת סלט, קוצץ שום,מסחטת לימון ,כפות סלט וכפית לטחינה...ובטח שכחתי כמה כלים) לקייץ הבא ...קררר לי....

[יול*]

ואני אדחה את שטיפת הכלים שנגרמה ממנו לקייץ הבא ...קררר לי....
אני רוחצת כלים במים חמימים, זה בטח לא חסכוני ממליון סיבות אבל אני פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי לרחוץ כלים במים קרים.
אז אני לא מגזימה עם מים חמים כמו במקלחת, אבל בהחלט מביאה את המים למצב פושרים כדי שזה לא יהיה כזה סיוט.
@}

[ניצן_אמ*]

מקווה שזה באמת נובע אצלי מחיבור לגוף ולא עצלנות,כי הגוף שלי גם אומר לי שפירות (לשלוח יד לתפוח) זה גם מעשה קייצי ומקרר ואז בא לי משהו חם שלא לוקח זמן להכין אותו והיד הולכת אוטומטית לטוסטר קפיצים שתוך דקה הופך לחם קפוא לפרוסה חמה או לברנפלקס בקערת חלב חם.
טוב, טוסטרים זה ממש לא קשור לא לגנטיקה ולא לאבולוציה ולא לחורף ולא לכלום. שלא לדבר על זה שה{{}}אשליה שזה "קל" לעשות את זה (אם את חושבת על כל מה שהיה כרוך בלייצר את זה, ועל המערכת האימתנית והמבהילה והמטורפת שמזרימה לך חשמל לבית בשביל שתהיה לך האשליה הזאת... אז את יכולה להבין שמשהו משובש בתפישה הזאת, של "טוסטר זה קל, תפוח זה קיצי." כלומר, אילו היית חיה חיים שיותר קרובים לטבע (בלי להעניק לזה עכשיו ערך) טוסטר היה הדבר הכי בלתי אפשרי והזוי בעולם. היית צריכה לקושש עצים, להצליח להצית אותם, ואז לחרוך את מה שבדי עמל ייצרת ואת מכנה אותו לחם... בקיצור, לא קל ולא נעליים. אשליה.

מה שכן, את אותו התפוח את יכולה להכניס לטוסטר אובן לכמה דקות למשל. עדיין "יקר" אבל פחות יקר לגוף שלך.
יש את הדף האם אוכל חם באמת מחמם שמדבר על הנושאים הבאים שאני רוצה להעלות בפנייך
אני ואישי עשינו חישוב פעם לגבי כוס תה, כמה היא באמת מחממת את הגוף וכמה מזה זו אשליה. ובכן, התוצאות חד משמעיות - אשליה בלבד. המחיר? הגוף מחמם את עצמו פחות טוב ונכנס שוב למעגל של צורך לא פרופורציוני למציאות (אני מצטערת שקר לך... חבל לי שאת לא מרגישה בנוח... @} אבל האמת היא ש... לא קר בישראל. ישראל היא אידיאלית למדיי כשמדברים על חורף. לבשי עוד שכבה. יהיה בסדר )
חוץ מהחישובים האובייקטיבים, יש עדויות רבות (ביניהן שלי ושל בני משפחתי, שיש לשקלל לתוכן גם את העובדה שחיינו עכשיו בבוסטון שנה וחצי) שאכילה מועטת של אוכל חם מגדילה משמעותית את הסיבולת לקור. אלה הן עדויות אנקדוטליות כמובן. אבל ראויות לתשומת לב בעיניי.
דבר נוסף, לגבי אותו דוב שישן את תנומת החורף שלו.. כל הגנטיקה שלו תעדיף את העתיר קלוריות על פני דל הקלוריות. וכי למה? כי כרגע הגוף שלו במוד מצוקה. כל מה שאוכלים, אמור להאגר באיזשהי צורה ולאפשר שרידה למשך תקופה לא ידועה (שעות? ימים? שבועות? חודשים???) אז כשיש משהו זמין - אודרוב! אוכלים מכל הבא ליד, עם העדפה חד משמעית למה שיהיה הכי משמין (מרפד) ויותר מזה, הגוף גם מוריד את קצב העיכול ועושה כל מאמץ לאגור כמה שיותר. כלומר, בין היתר, פחות יסנן רעלים, ויאגור ככה. כמו שזה. נטייה להשמנה מוגברת בחורף, נטייה לאכילה בולמוסית, לאכילה רבת קלוריות באופן שונה במובהק מעונות שנה אחרות מעידה על גנטיקה מסוג זה.

גם אני שוטפת כלים במים פושרים. המים בצינורות הם בטמפרטורה של מתחת לאדמה. לא בטמפרטורה שאת אמורה לפגוש בחוץ (שהיא טיפה יותר חמימה, הגם אם אין צורך להפריז ולקרוא להם "פושרים" ) ויש גם רגישות לקור שפשוט התפתחה בנו במשך שנים ארוכות.

[תמרוש_רוש]

נו, אז בשבילך צריך להמציא איזה מתכון קל ופשוט לדייסת דלעת.

נניח משהו כזה: לבשל מראש הרבה דלעת עד שהיא רכה.
כשצריך אוכל, מחממים (אפשר פושר, לא רותח), הופכים למחית, מוסיפים חלב חמים וכל מיני טעמים, ואגוזים וצימוקים, ואוכלים.

יש עוד רעיונות יצירתיים בשטח? מחית חצילים חמה בדבש ורוטב סויה? משהו?

אייזה ביזבוז...כבר היה לי קל כול כך לחיות בלי מתוקים מעובדים ועכשיו שוב הכל שוב כל כך קשה !!!
שום בזבוז! עכשיו את יודעת שהסופגניות הן בררה-גועל-נפש, ובחנוכה הבא כבר יהיה לך הרבה יותר קל. חכי ותראי

[יעלפו_מהמושב*]

היי כולן,
גם אני מנסה לעבור תהליך של שינוי תזונה (לאו דווקא גמילה ממותקים)
התעוררתי הבוקר בהרגשה (פיזית) קשה מאוד- בחילות קשות ותחושת קור וחום לסירוגין
אני אשמח לקבל עצות ותמיכה בדף בדרך לשינוי תזונתי

תודה

[תמרוש_רוש]

_:30 - 2מתעוררת מורעבת - בייצים קשות, רסק מעגבנייה טרייה,תה צמחים עם חצי כפית סוכר חום/דבש.לפעמים אם אני נשארת רעבה אז גם 2 פרוסות לחם עם משהו.
10:00 - סנדוויץ מ2 פרוסות קמח חצי מלא עם סלט טונה ,מקושט בחסה עגבנייה ועירית מהגינה.אגוזים/שקדים.
11:30 - תה.
12:30 - עוד סנדוויץ בדיוק כמו שאכלתי ב 10:00.
15:00- פירות ואגוזים...עד שנמאס לי לאכול אותם. בדרך כלל 2-3 סוגים שונים.
18:30- ארוחת ערב משתנה (מרק עוף,פסטה ברוטב עגבניות,מרק מיסו,פיתות מקמח מלא עם לבנה וזייתים, פיתות עם טחינה וזייתים , כרובים וברוקולי אפויים ברוטב שום ושמן זית...לפעמים גם סלט עם כל אחד מאלה ,אך לא תמיד).

פתאום כשאני קוראת את זה אני רואה שחסר לי בתפריט סלט (וזמן וכוח להכין אחד) .זה בעייתי כי כשקר לא בא לי סלט.
ופתאום זה לא נראה לי כל כך הרבה אוכל,לפחות לא יחסית לכמה שהייתי רגילה לאכול, אז למה אני לא יורדת בכלל במשקל?_

אני שואלת את עצמי אם לא חסרות לך קטניות.
מן הסתם זה לא מתאים לכל אחד ואחת, אבל אני הולכת לפצוח כעת בשיר הלל לקטניות. תקחו מזה מה שמתאים לכן.
הו! קטניות!!! מה הייתי עושה בלעדיכן!!!!!!!!!!
אוכלת בשר, כן, אבל זה לא אותו הדבר. עדשים, גרגרי חומוס, שעועיות למיניהן, משביעות אותי ברמה מאוד מאוד ספציפית. אם יש מצב שבו מתפתח אצלי רעב בלתי נגמר שלא מוצא לו סיפוק - בדיעבד מסתבר לי הרבה פעמים שהייתי צריכה איזו מנה דשנה של קטניות וירקות.

היום בישלתי לי סיר ענק של נזיד ירקות וקטניות. זה הלך בערך ככה:
שני שליש קערית עדשים חומים
שליש קערית גרגרי חומוס שהושרו לילה (גנבתי מקערת החומוס של בעלי, הוא כל הזמן מכין חומוס ביתי)
שלושה בצלים
חתיכה בריאה של דלעת
שלושה קישואים גדולים
פלפל צהוב גדול
שליש כרוב אדום

טיגנתי את הבצלים הקצוצים עם הקטניות, הוספתי את הירקות (דלעת פרוסה דק, קישואים ופלפל חתוכים למקלונים, כרוב חתוך דק וארוך) ובישלתי עם מכסה. הוספתי מדי פעם מעט מים, שלא יישרף ושיהיה רוטב סמיך למטה.

הוספתי "לפי העין" את התבלינים הבאים:
מלח - לא המון
כן המון פפריקה מתוקה
כפית או כפית וחצי אבקת קארי
אבקת בצל
קורנית (טימין)
chives. איך אומרים את זה בעברית? זרעונים מאורכים כאלה עם טעם הודי משגע
שני תרמילי star anice - טעם אניסי חזק וטוב. שני תרמילונים מספיקים להוסיף ניחוח לסיר שלם.
כפית או שתיים רוטב-קארי ממרחי-דביק. הוא מכיל קצת סוכר, כתוב במרכיבים
כפית קטנה סילאן (חצוף מאוד מצידי!)

בישלתי לסירוגין על אש קטנה ולסירוגין על אש כבויה, הוספתי את התבלינים בשיטת הסלמי, לפי הטעם, ובסוף ייצא סיר שלם, גדול, מלא נזיד כהה, סמיך, וטעים נורא. העדשים כבר מזמן התפוררו, וגם הדלעת די התמוססה. אני הולכת להקפיא חצי, וזה יספיק לי לימים שלמים של שובע מענג ומספק, וללא כובד-המתים שנוצר אחרי אכילת מוצרי בצק.
אחחח!!!!! :-):-)

[תמרוש_רוש]

אוף, שכחתי משהו: ברשימת התבלינים, שמתי כמות ממש גדולה של זרעוני קרדמון (הל). גולגולים שחורים קטנים. לא אבקה.

[סלט_פירות*]

chives עירית.

תמרושרוש, כמעט כל מה שהכנסת לנזיד שלך עושה לי כאב בטן, וכאב פוטנציאלי ליונקת הקטנה. <זו אחת הסיבות שחזרתי בי מצמחונותי לפני כמה שנים>.
מה שאני עושה זה מרק עוף עם ירקות (גזר, בטטה, קישואים, שורש סלרי ועליו, גריסים (מעט), אפונה, דלורית, בצל, וכמובן הרבה עוף). ארוחה שלמה בסיר.

[תמרוש_רוש]

למען השם, התבלבלתי. זה אל chives, עירית, זה cloves.

[ניצן_אמ*]

ציפורן.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חוץ מהחישובים האובייקטיבים, יש עדויות רבות (ביניהן שלי ושל בני משפחתי, שיש לשקלל לתוכן גם את העובדה שחיינו עכשיו בבוסטון שנה וחצי) שאכילה מועטת של אוכל חם מגדילה משמעותית את הסיבולת לקור. אלה הן עדויות אנקדוטליות כמובן. אבל ראויות לתשומת לב בעיניי.
בעיניי, זה שנוי מאוד במחלוקת.
איך את קובעת כאן סיבה ומסובב? (מעבר לעובדה שמדובר בחוויות אישיות בודדות).
גם העובדה שחייתם בבוסטון מטה משמעותית את הקביעה. אומנם היה אצלכם קר יותר אובייקטיבית, אבל הגוף מסתגל לשהייה בקור על פני זמן. כשאני חייתי בארץ קרה 4 שנים, בכלל לא שמתי לב שקר. חזרתי לארץ ושבתי לקפוא מקור בכל פעם שהטמפ' ירדה מתחת ל-17 מעלות.

[ניצן_אמ*]

בטח.
חוצמיזה, בישראל קר בלי קשר לקיץ. אנחנו הגענו מחורף לחורף, כעקרון אמור להיות לנו לגמרי חם עכשיו לפי התיאוריה הזאת. אבל קר פה, ומסיבות אובייקטיביות אחרות (בתים ממש ממש לא מבודדים, נטייה לשהייה ממושכת בחוץ, בגדים חמים לא איכותיים ועוד)
אכילה מועטת של אוכל חם מגדילה מקומית את הסיבולת לקור. אם אני שותה תה, אז נהיה לי כאילו חם מיידית (כאילו, כי במדידה של האנרגיה שנכנסת לגוף, זה בכלל לא מעלה אפקטיבית את החום. בכלל. זה רק תחושה שחם יותר.) אלא שאז הגוף מגיב לכך ומוריד את החימומים הטבעיים, ומהר מאד אח"כ נהיה קר, אפילו יותר. זו תחושה סובייקטיבית מגובה בהגיון קר.

[א*]

מה שלומכן?
מזמן לא הייתי פה ,אך אני קוראת אתכן לפעמים בדף של יעלפו מהמושב.
אצלי המצב לא כל כך טוב,לאחר כ3 שבועות ללא מתוקים שבהם :
בשבוע הראשון היה קשה אבל בהמשך נהייה קל יותר כי הפסיק להיות לי קרייבינג למתוק, עד שפתאום חזר הקרייבינג ו"נפלתי" ומאז אני כל הזמן עולה על דרך ויורדת ממנה.
היום היה לי חשק מטורף למתוק לאחר שאכלתי 5 מרשמלו על הבוקר והמשכתי לנשנש ממנו אחת לכמה שעות,הראש שלי יודע שזה דוחה ובכלל לא ראוי להיקרא אוכל אך החשק רוצה עוד.
עצרתי בדרך בחנות טבע והעמסתי על הסל מלא סוגים של אגוזים ופירות יבשים, אמרתי לעצמי שבטח מתוק בריא יסתום את החשק למתוק.טעיתי.
אני עדיין מרגישה שמשהו חסר לי ובפה ו/או בבטן אני לא שבעה והוצרך שלי במתוק לא נרגע וזאת אחרי שאכלתי :
20 שקדים,20אגוזי קשיו,20 פקאנים,20 אגוזי מלך,10תפוחי עץ מיובשים,5 שזיפים מיובשים ואבוקדו אורגני על לחם שאור קל אורני (2 פרוסות)ו 3 עוגיות שומשום בייתיות...ואני עדיין מתאפקת לא לחזור למטבח ולאכול עוד.
זה המון !!!! והמון המון קלוריות !!!!! אימאל'ה !!!!

עריכת כל הדף

[ניצן_אמ*]

יופי.

_{חששתי נבהלת וברחת}

מאד חשוב שאת כותבת.
ובפינת העצות - על תתאפקי. לכי למטבח ואכלי. אכלי לשובע. רק דברים טובים. לכי להכין לך סלט ענק מלא ירקות, וסלט ענק מלא פירות ואגוזים ופירות יבשים. אח"כ לכי לסופר, קני לך חומוס בגרגרים והכיני חומוס ביתי. מרחי על פריכיות עם עגבניה עסיסית ואכלי איזה 5 כאלה. עזבי קלוריות עכשיו. את צריכה להרגיש שבעה ולא נגזלת.
יהיה טוב.
@}

[ניצן_אמ*]

אני עדיין מרגישה שמשהו חסר לי ובפה ו/או בבטן אני לא שבעה
אני חושבת שאת צריכה לברר מה הדבר שחסר לך בפה ובבטן. לא יודעת אם זה אוכל. אהבה? תשומת לב? הריון? קבלה? שינה? מנוחת אחריות?
<אני סתם זורקת פה את הטריוויאלים, זה יכול להיות עוד הרבה דברים וזה הכי אישי.>

[א*]

עושה טוב לחזור ולכתוב.
נרגעתי קצת, ממש מתוק לי ומגעיל לי מכל הפירות המתוקים האלו,מתוק מידיי.אם לא הייתי חוזרת לכתוב פה בטח בכלל לא הייתי שמה לב לזה.
חושבת על מה שחסר לי בבטן?
אני בביוץ ובביוץ ובמחזור הכי קשה לי לוותר על "הפיצוי" הזה, אני מתחילה לחשוש שאולי אני מדחיקה צורך בהריון,הכמיהה לכך מתבשלת אצלי כבר זמן מה אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי כמה קשה היה לי מאז לידת בני וכמה קשה לי היום,שאין לי זמן לעצמי, להשאר הרבה זמן בבית, לא לישון בליילה, להניק כל היום,דאגה תהומית לשלום הילד, בדידות גדולה,חוסר זמן פנוי לעצמי, פגיעה בספונטניות.
בקיצור - ממש לא מתאים עכשיו, מנסה לדחות את זה לעוד 6 חודשים ומזכירה לעצמי שזו בחירה שלי אז אין סיבה שאני "אטחן בהשראת זה".
לא בטוח שזה הבור שעומד מאחורי בקרייבינג וממאן להסתם כי ההריון זו כמיהה קטנטונת שעולה מידי פעם ומייד נעלמת, אולי זה החשק לסקס שאני מדחיקה כשאני בביוץ,אני הכי חמה בזמן הזה ומשתדלת להמנע לגמרי מיחסים כי אנחנו תמיד גולשים בסוף לחדירה ואני מעדיפה להתנזר כדי שלא יהיה שום סיכוי בעולם להריון וזה ממש קשה לי אני מסתובבת לי בעולם כל השבוע בוערת ומתחרמנת מכל דבר קטן,יכול להיות שאני אוכלת במקום זה, מהמקום של סיפוק היצר?!?!
ואולי זה ממשהו אחר...אני אישן על זה.
אגב הריון - נהיית לי בטן ,כרס קטנה ,מהשבועיים המתוקים האלו ואני מ'זה מבואסת מזה.
מעיל יפה שקניתי לאחר 3 שבועות של גמילה ממתוקים כבר לא עולה עליי יותר :0

[ניצן_אמ*]

מותק, זה בטוח קשור. את משתיקה המון צרכים של הגוף בזמן הזה. מסיבות טובות, אין מה לומר. אבל את גם חרמנית באופן טבעי לגמרי (הביוצים האלה, אני אומרת לך... ) את גם רוצה ילד, ואת ממש מדחיקה צורך גופני עז. זה קצת כמו לשים משחה על פריחה. סתמת לגוף את הפה במקום אחד? יצא במקום אחר. ככה פשוט. אולי להשתמש בקונדום? לא הכי מושלם ומדוייק, אבל לפחות לא תרגישי כל כך מודחקת...

[תמרוש_רוש]

כמה קשה היה לי מאז לידת בני וכמה קשה לי היום,שאין לי זמן לעצמי, להשאר הרבה זמן בבית, לא לישון בליילה, להניק כל היום,דאגה תהומית לשלום הילד, בדידות גדולה,חוסר זמן פנוי לעצמי, פגיעה בספונטניות.
בתור התחלה, תתחילי לבדוק את הצרכים האלה ואיך אפשר למלא אותם.
בהדרגה. לטווח הארוך.

ועוד משהו: התהליך שאת התחלת הוא גם כן לטווח הארוך. עוד שנה-שנתיים את תסתכלי על התפריט שלך, ועל התפריט שהיה שלך פעם, באותם שלושה שבועות של מתוקים, וגם בשבועיים שאחריהם, ואת פשוט לא תאמיני.
קחי נשימה עמוקה. לי לקח עשר שנים להיגמל ממתוקים, ועדיין לא גמרתי. זה הקצב שלי.

[ניצן_אמ*]

לי לקח עשר שנים להיגמל ממתוקים, ועדיין לא גמרתי. זה הקצב שלי.
זה מזכיר לי משהו חשוב.
בת כמה את? בטח סביבות שלושים פלוס מינוס?
שלושים שנה את מכורה. את באמת מצפה להתנקות פיזית ורגשית תוך שבועות ספורים?
סלחנות, אהובה. סלחנות.
(ולכי לקנות קונדומים! ולנוח בלי אשם.. ולהעניק לגוף שלך קצת מגע מרפא... )

[א*]

לא סובלת קונדומים מעדיפה אפילו להתנזר , ולגבי כל הקשיים שמניתי שהיו מנת חלקי לאחר שבני נולד - הקשיים האלו הם כבר נחלת העבר, הם מאחוריי ,אני פשוט לא מוכנה עדיין לחזור אליהם ולהביא ילד נוסף לעולם,עד שסוף סוף נהייה לי קל ויש לי זמן לעצמי,(ואני באמת בערך בת שלושים).ואני באמת מדחיקה צורך אדיר וצריכה לראות מה אני עושה לגבי זה.

היום התחלתי את היום עם שקית של 5 שקדים,5 פקאנים,5 קשיו,5 צימוקים לבנים ו 5 צימוקים שחורים, שקית הפתעות מעורבבת היטב שנישנשתי תוך כדי נסיעה לעבודה , זה מעין הרגל/תחביב שסיגלתי לעצמי בתקופת הניקיון ממתוקי םמעובדים, הרגל כייפי נורא כי אני שקועה בכביש ולכן לא יודעת מה הכנסתי לפה עד שלא מרגישה את הטעם, זה מחדד את חוש הטעם ומפתיע ומפנק.ממליצה בחום.
אז כל היום נהייה טוב יותר,בצהריים יצאתי למסעדה והזמנתי מנת שרימצפס עם אורז ,שבעתי בשלב מסויים ולקחתי בטייק אווי את מה שנשאר וזה יהיה ארוחת צהריים שלי מחר בעבודה.
עדיין נשנשתי כל מיני דברים שיש בהם סוכר וקמח לבן וגם אכלתי מנת קינוח שוקולדית במסעדה אך היום היה יותר מאוזן מאתמול ואני לא מרגישה שמתוק לי עד כדי בחילה כמו שהירגשתי אתמול.
הכתיבה מאוד עוזרת לי.

[ניצן_אמ*]

הכתיבה מאוד עוזרת לי.
והקריאה מאד מקרבת

את עושה טוב.
אני באמת מדחיקה צורך אדיר וצריכה לראות מה אני עושה לגבי זה.
קחי עוד אחד.
יש איך לתמוך בך בעניין?

[Tempest*]

תודה על הדף הזה. @} שתי שאלות למי שיודעת:

אני רוצה להתחיל את הבוקר ברסק ירוק אבל בינתיים כשהצלחתי לעשות את זה אז עשר דקות אחר כך הייתי שוב רעבה ועשיתי לי שתי פרוסות עם משהו. יש עיצה?

יש לי בעיה עם הלילה. לצערי אני בדרך כלל הולכת לישון מאוחר, בסביבות 2400 ואני תמיד מרגישה צורך לאכול משהו לפני שאני הולכת לישון, זה עוזר לי להרדם. האם עדיף לא לאכול כל כך מאוחר או שזה לא נורא?

[שמחת_ציון*]

אני ואישי עשינו חישוב פעם לגבי כוס תה, כמה היא באמת מחממת את הגוף וכמה מזה זו אשליה. ובכן, התוצאות חד משמעיות - אשליה

כוס התה מחממת את האצבעות שקפאו לא את המערכות הפנימיות - לפחות ככה זה אצלי

[אלטר_אגו*]

כוס התה מחממת את האצבעות שקפאו
גם אצלי. גם זה חשוב לפעמים!

[ניצן_אמ*]

אז אולי הכי טוב להחזיק אותה ולא לשתות, כי יש מצב שהיא מטעה את המערכות וגורמת להן לא לחמם את הגוף כראוי אח"כ..
טמפסט, אולי תעלי את תכולת הפרי בשייק? יותר תפוחים ובננות, יותר משביע.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני רוצה להתחיל את הבוקר ברסק ירוק אבל בינתיים כשהצלחתי לעשות את זה אז עשר דקות אחר כך הייתי שוב רעבה ועשיתי לי שתי פרוסות עם משהו. יש עיצה?
לאכול אגוזים וזרעים.

[מכורה_גם*]

אני ואישי עשינו חישוב פעם לגבי כוס תה, כמה היא באמת מחממת את הגוף וכמה מזה זו אשליה. ובכן, התוצאות חד משמעיות - אשליה

לא מסכימה, מנסיוני כוס תה או מרק דווקא מאוד מחממת. כשקר לי אני שותה תה וזה מיד מחמם ואני גם נשארת מחוממת. לא ברור לי על מה מבוסס כל העניין הזה של הטעיית הגוף, הניסיון שלי (ושל אחרים) מוכיח אחרת.

[Tempest*]

תודה על הרעיונות. (-:

[א*]

אתמול כתבתי די הרבה וזה כנראה נמחק,אני אנסה לשחזר :
כתבתי שקצת "עליתי על דרך",ושאני כבר יותר מאוזנת מבחינת תזונה.
גיליתי שכשהתהליך שלי מתדרדר אז מאוד עוזר לי לעשות הליכה ארוכה ,הליכה שחוזרים ממנה עם קצת כאבי שרירים (במקרה שלי 30 ד' הליכה איטית עם עגלה:) )
זה עוזר לי להרגיש את השרירים שלי ואת המקום שבו הם נגמרים ומעלייהם את שכבות השומן שהצברו או את הבטן והקיבה נפוחות מרוב בצק,זה מה שעזר לי בפעם הזאת לחזור לתהליך הגמילה מהמתוקים.
אתמול הייתי כל היום בבית וקמתי בבוקר עם חשק עז לסלט ועשיתי סלט ממש שווה והיה לי כל כך טעים,אכלתי אותו למרות שהייתה לי פסטה ברוטב שמנת ופיטריות מוכנה לאכילה מתחת לאף.

[בשמת_א*]

לעשות הליכה ארוכה
זה עוזר לך כי זה קשור לאיזון מרידיאן הטחול (-:
זה נלחם פיזית ממש בצורך במתוק.
תציצי במה שכתבתי בדף סימני התעללות בזוגיות, תחפשי לפי המלה "טבע" ותמצאי מה כתבתי על הליכה (-:

[פלוני_אלמוני*]

איך מחפשים מילה בתוך דף?

[א*]

מצטרפת לשאלה, נכנסתי לדף שציינת , כתבתי בחלון למעלה טבע, וזה נתן לי המון המון הפניות לדפים שונים באתר...ואני סקרנית לשמוע על איזון מרידיאן הטחול.

[בשמת_א*]

כתבתי בחלון למעלה טבע
זה מחפש דפים באתר.

מלה בתוך דף מחפשים בעזרת קונטרול + F
F ל FIND)

[נוסעת_סמויה*]

ביותר מדף אחד באתר הוזכר שעל פי הרפואה הסינית, תשוקה למתוק קשורה לחולשה של אלמנט האדמה, ואחת הדרכים לחזק אותו היא לצאת להליכה יומיומית. (נדמה לי שכתבו על כך מיה גל, בשמת א ורוני מ-שאלות למטפלת ברפואה סינית לילדים).
ב pub]מחקר שפורסם לאחרונה releases[/po]/2008-11/uoe-bwc111108.php הראו שהליכה של 15 דקות ממתנת תשוקה לשוקולד אצל מכורים. אני אוהבת הצטלבויות כאלה בין הגישה המזרחית והמערבית.

[ממ*]

ביותר מדף אחד באתר הוזכר שעל פי הרפואה הסינית, תשוקה למתוק קשורה לחולשה של אלמנט האדמה, ואחת הדרכים לחזק אותו היא לצאת להליכה יומיומית.
מסכימה שהליכה בחוץ היא דרך נפלאה למיסוס התשוקה למתוק.
עם זאת, משום שאני נטולת כל זמן פנוי לעצמי, גיליתי שגם חצי שעה עד 40 דקות עבודה על אופניים ביתיים או מין סטפר בעל תנועה עגולה מורידים לי את התשוקה למתוק ובכלל עוזרים לחזור למנגנון הבסיסי של רעב ושובע.

[א*]

יופי שהעליתם שוב את הדף למה חדש.
אני צריכה את החיזוק הזה,אני מרגישה את התהליך שלי הולך ומתמוסס.

נתחיל ממה שעדיין נשאר מהתהליך : הייתי רגילה להתחיל כל בוקר בסנדוויץ עם חביתה ו/או חבילת "עוגיות חיוכים" תעשייתיות טבולה בכוס נס וכבר אייזה חודשיים רצוף ארוחת הבוקר שלי היא שקית עם כל מיני אגוזים ושקדים וצימוקים,אני ממש אוהבת את "ההרגל" הזה.
אני גם אוכלת פחות מאפים וקוראסונים,למעשה עד לפני שבוע לא נכנסתי לאף מאפייה אבל בשבוע האחרון היו כמה "גיחות"למאפיות.
כל השאר די מדכא - אני לא אוכלת כל כך הרבה ירקות וגם מפירות די נמאס לי,אני אוכלת לחם לבן יותר ממה שהייתי רוצה לאכול, ולא תמיד מפסיקה לאכול כשמרגישה שבעה, זאת אומרת אוכלת גם מהרגש.אוכלת קצת פחות מתוקים אבל עדיין אוכלת אותם ולא תמיד מתוקים מסוג פירות.
ואני לא מצליחה להתמיד עם הליכות ברגל.
וגם עליתי קצת במשקל.

אולי עצם ההודאה בזה בפני כולם "תנער אותי" ?!

[ניצן_אמ*]

לדבר ולאוורר זה תמיד צעד בכיוון הנכון @}

[אשה_שמחה*]

אני נזכרת בדף הזה מדי פעם ברגשי תודה- כשאני קולטת שסופסוף אחרי שנים ירדתי לכפית סוכר בקפה (זה היה אחד וחצי), כשאני אוכלת סלט או פרות ושקדים במקום דברים אחרים, כשאני אוכלת מקלות גזר/שומר/קולורבי טבולים בחומוס/אבוקדו במקום עם לחם. כשבתקופת הוסת אני לא נכנעת לתשוקה לג'אנק אלא אוכלת דברים יותר בריאים.
וכל השינויים האלו בזכותך א שפתחת את הדף ובזכות כל העצות החכמות שנתנו לך. אז תודה, ואני מאחלת לך עוד הרגל בריא שיצטרף לעוד אחד. השינוי כבר קורה @}

[תמרוש_רוש]

א, תסתכלי על החיובי.
חוללת כמה שינויים משמעותיים בתזונה שלך, והם יציבים.
למשל, ארוחת הבוקר שלך. ולא פחות חשוב: את אוהבת את זה זה מאוד מאוד משמעותי.

ועוד:
לא תמיד מפסיקה לאכול כשמרגישה שבעה, זאת אומרת אוכלת גם מהרגש
כלומר, בתרגום לעברית הוגנת , את פעמים רבות כן מפסיקה לאכול כשאת מרגישה שובע, ורק לפעמים ממשיכה לאכול. תקני אותי אם אני טועה, אבל זה יותר טוב ממצבך בעבר.
וכן: את אוכלת גם מהרגש, ולא רק מהרגש. את מקשיבה לגוף. את מבדילה בין אכילה רגשית לאכילה שאיננה רגשית. את יודעת לתפוס את עצמך בסוף ארוחה ולהגיד: אופס, הפעם זה היה יותר מדי. יש לך מודעות! זה נורא נורא משמעותי!!!

עצה שלי: קחי חודשיים נוספים שבהם המטרה שלך תהיה לשמור על ההישגים היציבים האלה, להתענג עליהם, לשמוח בהם, וליהנות מהחיים. ואחר כך עוד חודשיים ועוד חודשיים. כמה שדרוש לך. מתישהו יתעורר בך החשק לשינוי נוסף. אני חושבת שלפעמים צריך תחושת יציבות, צריך להוכיח לעצמך שאכן, השינוי הנוכחי יציב ואיתן, לפני שמניחים עליו שלב התקדמות נוסף. תזכרי: זה תהליך של שנים. מי כמוני יודעת
(וזה שווה את זה)

[א*]

אישה שמחה אין לך מושג כמה שמשמח אותי לקרוא מה שהדף הזה עשה לך ! את גם הזכרת לי שינוי נוסף שהושרש בי, תזונת מחזור.
בשבוע המחזור אני מציפה את הבית בפירות ואגוזים וחלווה ואוכלת מתוקים טיבעיים במקום מתוקים תעשייתיים...כבר אייזה 3 מחזורים רצוף.
תמרוש רוש,תודה על התמיכה, האמת היא שאם להודות בשיא הכנות אז אין שיפור בנושא הזה, לפני התהליך הזה הייתי "מודעת" אך אוכלת נגד מה שאני מודעת שטוב לגוף שלי,וחזרתי למצב הזה בדיוק.
בנתיים עדיין קשה לי "לעלות על הדרך" אבל אני מתכוונת להשתמש בעצת ההדרגתיות שלך.
היום למשל, התחלתי טוב ,עם אגוזים וצימוקים והרבה מהם כי בחורף אני רעבה יותר, וכל היום רצתי ממקום למקום והגעתי לאוטו ב 14:15 מורעבת, ידעתי שיש לי פלפלים ממולאים בבית במרחק חצי שעה נסיעה אך לא הצלחתי להגיע הבייתה, היה אייזה קול בראש שלי שכל הזמן שכנע אותי לעצור באייזו תחנת דלק ו"להרביץ קנייה" בסוף זה נגמר בעצירה וקנייה של ארטיק נוק אאוט פקאן(שחיתות מטורפת! )היה לי טעים אך לא דגדג לי והייתי ממש צריכה להחזיק את עצמי כדי לא לעשות עוד עצירה בתחנת דלק נוספת לקנייה נוספת.מזל שאני גרה באזור שאין בו הרבה תחנות דלק.

אני ממש מרגישה ייסורי גמילה וקושי כמו שהירגשתי בהתחלה הראשונית ביותר של התהליך,לא קל לי.

[ניצן_אמ*]

אני דווקא קוראת שינויים גדולים.
אני מאמינה בכל ליבי שחלק ניכר מהתהליך שאת עושה הוא עוד נסתר מעינייך. מתרחש מתחת לפני השטח, ויבואו ימים שתוכלי להביט לאחור ולהזכר בימי הנוק אאוט פקאן ולא להאמין שעשית זאת המודעות היא הצעד הכי חשוב במעבר מאי-יכולת ליכולת. את מתנדנדת במקום הכי משמעותי, הכי קשה, ולא מוותרת לעצמך אלא לפעמים. זה מקום לא פשוט להיות בו, אבל זכרי שהוא הוא לב הצמיחה. אל תוותרי ותראי איך זה נושא פירות.
באשר לגמילה, אולי יעזור אם אני אשתף שאני מזדהה מאד. אני חושבת שיכול להיות שבתזונה, אנשים כמוני (ואולי כמוך?) צריכים ליפול כמה פעמים כדי להכיר את ההרגשה טוב ולזכור אותה ולהצליח להשמר ממנה...

[תמרוש_רוש]

אני גם רואה שינויים גדולים. כרגע קשה לך לראות אותם, כי הקשיים והנפילות כל כך בולטים. אבל אני רואה אותם.

[א*]

קוראת אתכם,תודה
היום התחלתי את היום עם פירות ואגוזים....לא הרגשתי רעב וחוסר אבל כשפגשתי עוגת שמרים ביתית טעימה אכלתי אייזה 4 חתיכות ממנה מבלי להרגיש כמעט.
זה הכי מפחיד אותי...שבסוף אני אשמין כי ב נ ו ס ף לכל הג'אנק שאני אוכלת אני אוכל גם עתירי קלוריות בריאים כמו אגוזים ושקדים ופירות מתוקים...
השבוע יש אייזה ארקוע מהעבודה בספא ואני ממש מתבאסת לחשוף את עצמי בבגד ים ואני נזכרת שאם הארוע הזה היה מתרחש לפני כחודשיים ,הייתי מרגישה מעולה עם בגד ים.
ומה שהכי מבאס זה שלמרות שאני כותבת על העוגת שמרים והבגד ים בבעסה, אני יודעת בתוך תוכי ,שאם שנייה אחרי שאסיים לכתוב את מה שכתבתי פה אהיה באותה סיטואציה אחבר אותה בחירה מוטעית (אנשנש חצי תבנית עוגה מבלי להרגיש ), אני כאילו "מתהפכת" בשניות....

[ניצן_אמ*]

ומה שכתבת עכשיו, מה הוא בא ללמדך? מה את צריכה לעשות כאשר יש חומר שאת מכניסה לגוף, ומזיק לך, ואת יודעת שהוא מזיק לך, ואת לא מסוגלת לגייס את הידע הזה ברגע שאת נחשפת לחומר הזה?
<עוגות שמרים זה גם סוכרים, גם גלוטן, גם שומנים, וגם שמרים. אין לך שום סיכוי נגדן בלי לעבור קריז קודם.>

[יול*]

א, את עוזרת לי כל כך... תמשיכי לכתוב (-: (בבקשה..)
הכנות שלך עוזרת לי להיות כנה עם עצמי,
והפענוח שלך של הרגעים האלה של ה'התהפכות' בשניות, עוזר לי לחשוב על התהליך שאני עוברת.
אני מזדהה אתך מ-א-ד! הרצון לשנות, הנפילות, הקושי לעמוד בפני משהו שאני יודעת בראש שלא טוב לי, חוסר היכולת לעמוד בהחלטות שלי..
אני קצת זנחתי את המאמצים בזמן האחרון כי אין לי כוח להרגיש תחושת כישלון כל כך הרבה זמן רצוף, אז אני פשוט מדחיקה ומתעלמת.
כשאני קוראת מה שאת עוברת (אפילו שאת לא מתארת רק הצלחות ואולי דוקא בגלל זה) זה נותן לי מוטיבציה.
פתאום בא לי לחזור להתאמץ, פתאום בא לי לחשוב שניה לפני שאני מכניסה לפה עוגיה/שוקולד/פסטה.
זהו, אין לי פה מסר לאומה, סתם רציתי להגיד שטוב שחזרת לכתוב (אני עוקבת אחרי הדף הזה מתחילתו)
ולהביע הזדהות@}

[א*]

בשביל יול וגם בשבילי...אמשיך...

ניצן אמ קראתי את השאלה/ות שלך אייזה 10 פעמים ות'אמת אני לא מצליחה לענות עליה/הן ...לא יודעת מה התשובה..שאלת- מה זה בא ללמד אותי ? שאני מכורה? או שעליי להתרחק מסיטואציות שבהם אפגוש עוגות ביתיות וחומרים מזיקים אחרים ...או אולי תשובה אחרת ?!?!

לארוחת ערב הכנתי מרק ירקות מבצל,שום,גזר,דלעת,קישוא ופטרוזיליה מהגינה, זה יותר ירקות ממה שאכלתי בכל חודש האחרון יחד.
אכלתי ממנו הרבה צלחות ..אבל עכשיו קינחתי בשקית במבה
סתם אכלתי אותה בגלל שהיא הייתה לי מול העיניים .זה מוזר כי ת'אמת היא הייתה שם כל היום אך כשעברתי לידה במזדרון עכשיו היא פתאום קפצה לי ליד ונפתחה מעצמה ופתאום מצאתי את עצמי לועסת במבות מול המחשב ותוהה איך הגעתי למצב הזה.
לפחות תוך כדי אכילת המרק הצלחתי להרגיש שהקישוא היה ממש טוב,כזה שמחליף טעמים עדינים תוך כדי הביס,מזמן לא הייתי מודעת לדקויות של הטעמים,יש לזה איכות מסויימת.
אים כי עליי להודות שזו איכות שמתקשה להתחרות עם איכות של,למשל, אכילת פיצה (=איכות של תחושת נחמה וסיפוק).
זה כמו להשוות בן סרט D..D מושקע לבין שמיעת תסכית ברדיו , לתסכית יש איכויות מדהימות אבל הרבה יותר קל להעדיף צפייה ב D..D בגלל האינטנסיביות והווליום והקצב ובגלל שסרט מאכיל את כל החושים עם כפית ולא נותן להם להתאמץ (ולהתחדד על הדרך...).

[ניצן_אמ*]

(=איכות של תחושת נחמה וסיפוק).
אני עם אז בקצרה - להוציא מהראש את ההתייחסות אל זה כאל דבר כל כך חיובי איכותי ומנחם. זה מעשה רמייה נבזי. כמו שסיגריות לא לא לא!! "מרגיעות" אלא גורמות לעצבנות, ומתוך העצבנות הזאת, סיגריה יעני מרגיעה רגעית. אבל האמת היא שהיא רק כורה בור לסיגריה הבאה.

מדוע את כל כך זקוקה לנחמה? איך זה שהתחליף הזול הזה, שמתחיל שרשרת שמשחררת לך סרוטונין במוח, גורם לך להרגיש לרגע "מנוחמת" אבל מיד אח"כ כורה לך בור רגשי כל כך עמוק שאין למלא אותו אלא בעוד בצק שמרים, איך את יכולה לדבר עליו בכאלה כבוד והערכה? ואם את זקוקה לנחמה, לא עדיף לנסות לקבל אותה ולא להסתפק בתחליף הזול הזה?
אני מציעה לך שבפעם הבאה שתסתכלי על פיצה, רגע לפני שאת אוכלת, תגידי לעצמך "אני ראויה לכלכך הרבה יותר מאשר חתיכת בצק עם גבינה כדי להרגיש מנוחמת. אני ראויה לחום אנושי אמיתי."

[דגנית_ב*]

ופתאום מצאתי את עצמי לועסת במבות מול המחשב ותוהה איך הגעתי למצב הזה.
מזמן אני טוענת שמחשב משמין (-;
וטוב א שחזרת לכתוב וגם יול וניצן ובכלל.

[פלוני_אלמונית*]

מזמן אני טוענת שמחשב משמין
D-:
(אצלנו לא אוכלים מול המחשב או מול הטלויזיה)

[אלמונית_זללנית*]

נפתח לי דף מתוך קריאת מצוקה שלי בככר השוק
ואני מוצאת הרבה משותף עם הדף הזה,
קוראת ומזדהה, ונאבקת ומפשלת לסרוגין,
לא יודעת בדיוק אבל אני מתחילה לחשוב שיש משהו פחות טוב במאבק מתמיד עם מה שמכניסים לפה,
אני לא בטוחה שזה נכון לגוף ואפשר להתמיד בזה לאורך זמן,
אולי צריך להיות סלחני יותר? הגוף שלנו מתוכנן לעכל ולהשלים עם סוגים שונים של מזון,
אני מדגישה לא באתי להתוכח!
באתי בעצם לשאול שאלה ולהניח הנחה לשם בדיקה יחד איתכן,
האם כולנו נועדנו להיות רזים? יתכן שחלק מהמאבק של המלאים שבינינו הוא אבוד מראש...
הבריאות חשובה! אבל גם אני נופלת כל הזמן ''למלכודת הבטן השטוחה'' , אפשר להיות בריא
גם עם משקל עודף יחסית, ופעילות פיזית,
אולי הצורך בשליטה מתמדת היא שגורמת לנו ליפול מידי פעם?
הורמונלית קשה לנשים לשמור על קו אחיד של תזונה לאורך כל החודש,
ואני כנראה מתחילה את גיל המעבר...ולא מתעמלת...ואוכלת המון ומשתדלת שזה לא יהיה זבל בעיני....

[קרן*]

אני מציעה לך שבפעם הבאה שתסתכלי על פיצה, רגע לפני שאת אוכלת
הבעיה היא שאין את הרגע הזה. הוא מגיע רק אחרי שאוכלים. אצלי לפחות...

[ניצן_אמ*]

אני לא חושבת שבשום שלב פה לא דיברנו על "רזון" כעל מטרה. בפירוש לא. דיברנו על מזונות מסויימים שגורמים להתמכרות קשה פיזית ורגשית.
מנסיוני האישי שבפירוש קרה בתקופה שמאז פתיחת דף זה - כאשר עוברים את שלב הגמילה (בייסורים, ומתוך הרבה נסיונות ועד שמוצאים את המניע הנכון באמת!!) קורית השתחררות אמיתית. פיזית ורגשית. חוץ מזה, הגוף מתאזן על משקל נכון. "רזה" לא הייתי קוראת לעצמי, אבל אני מרגישה ממש מעולה בתוך הגוף שלי.

[ניצן_אמ*]

_אני מציעה לך שבפעם הבאה שתסתכלי על פיצה, רגע לפני שאת אוכלת
הבעיה היא שאין את הרגע הזה. הוא מגיע רק אחרי שאוכלים. אצלי לפחות..._
קרן. קודם כל
בתור מכורת עבר-קרוב-מאד קשה וסדרתית, אני יכולה להגיד לך באחריות, שאם תתכוונני, אחרי כמה זמן זה יתחיל לקרות. בהתחלה רק פאוזה.
אני לא חושבת שזה קל בכלל. כי אני מכירה היטב את התחושה הזאת (סירנות ואורות מהבהבים התמכרות!!!!) שכל הגוף הולך לעבר הפיצה, והמוח עושה SHUTDOWN מוחלט לכל התנגדות...
אז בהתחלה להעיף את זה מהבית במאה אחוז. ולא להתפשר על זה, כי זה לא כמו מישהו אחר שאוכל פעם פה פעם שם, זה ממש לא בריא למי שמכור והייתי מרחיקה לכת ואומרת אפילו "מסוכן". כן כן. עד כדי כך. בשום אופן לא ללכת למקומות שמגישים בהם פיצה. למשך כמה שבועות לפחות.
זה לא יגמול אותך, אבל זה ייתן לך את הפאוזה של השניה לפני, שבה תוכלי לומר לעצמך את הדבר הנכון.
בשבילי "את ראויה ליותר מזה" לא היה הדבר הנכון. וגם לא "זיכרי כמה שאת מרגישה נורא אח"כ" וגם לא עוד המון דברים. הדבר היחיד שישב אצלי נכון באמת ועזר לי לא להכניס את מושא התמכרותי הקשה, האוכל (לא מזון) שכל כך הזיק לי היה "הבטחת לבת שלך שאת לא עושה את זה יותר. זה מזיק לה פיזית ומזיק להנקה, ומזיק לילדייך העתידיים. הבטחת. לבת שלך. אין יותר גבוה מזה." ידעתי (וזה מה שהתאים לי) שאם את זה אני מפרה, מתוך הבטחה שנתתי לה, (שתינו בוכיות על רצפת חדר האמבטיה, אחרי תקופת סבל איום מצידה שניתן היה להסביר בהחלט בכך שחזרתי לאכול דגנים, והוכיחה את עצמה בכך שמצב שתינו השתפר לבלי הכר אח"כ!) אני לא אוכל להסתכל לעצמי בעיניים יותר.

[קרן*]

כשהבת הקטנה שלי היתה תינוקת לא יכולתי לאכול דברי חלב (כולל גם שוקולד חלב...), קשיו, אבקת מרק וקינואה.
במשך שנה שלמה חקרתי, שאלתי, בדקתי כל מאכל לפני שהכנסתי לפה - היה לי ברור שאין כאן שום אפשרות ל"מעידה",
אם הייתי אוכלת מהמאכלים הנ"ל היא היתה משלשלת שרוכי-דם, בוכה וסובלת.
ידעתי שזה כל-כך מזיק לה שכולי הייתי מכוונת ולא מתפשרת כלל.
והנה אני, יודעת שיש מאכלים שלא נכונים לי ושאני לא מסוגלת רק קצת (לא כמוך אחותי היקרה ) והגוף מגיב לא טוב (השמנה, עייפות)
ועדיין אני ממשיכה.
מצד שני, חיטה לדוגמה (כתבתי על זה בתחילת הדף) עושה לי רע-רע ופה אין לי ספק בכלל - לא נוגעת בזה ולא נמשכת לזה יותר.
פיצה "אמיתית" לא אכלתי כבר כל-כך הרבה זמן וזה לא מעניין ומגרה אותי.
אני לא מבינה למה זה לא קורה לי עם שוקולד למשל...

[ניצן_אמ*]

שוקולד הוא גם פוטנציאל התמכרות קשה. יש בו סוכרים, שומנים, ומתילקסנטינים - מגוון כימיקלים ממכרים שדומים לקפאין וגם... קפאין. בקיצור - קוקטייל קטלני וממכר.
יש את מי שזה לא באמת מזיז לו (אני) ויש את מי שרק להסתכל על זה גומר אותו. כלומר, גם לי זה לא מי יודע מה מועיל בחיים, אבל לפחות אני לא מתמכרת לזה.
אני חושבת שאם מזהים את החומרים האלה, כדאי להפסיק לתנות איתם אהבים... הם לא "מנחמים" או "מרגיעים" הם בדיוק להיפך.

_והנה אני, יודעת שיש מאכלים שלא נכונים לי ושאני לא מסוגלת רק קצת (לא כמוך אחותי היקרה blink) והגוף מגיב לא טוב (השמנה, עייפות)
ועדיין אני ממשיכה._
כמו שכל אחד זקוק לוריאציות תזונה שונות (אחד רגיש לפירות טרופיים, אחד הכי טוב לו בשר, ואחד הכי טוב לו קטניות.. כזה מין) ככה לכל אחד יש את החומרים שהכי ממכרים אותו.
כמו למשל שוקולד - לי זה לא עושה את זה, לך כן. כמו שאלכוהול לא ממכר אותי ויש אחרים שזה יהרוס להם את החיים, כמו שיש אנשים שיכולים חופשי לאכול פיצה, ואני ממש ניזוקה מזה ומתמכרת לזה קשות.
אז הנקודה היא לא להגיד "שוקולד זה רק רע" אלא להגיד "הגוף שלי הפרטי מתמכר קשות לשוקולד, זה חומר שמזיק לי, אין לי שום שליטה שם."
ולהבין את החומרה של זה, ולהתנקות מזה כמו שהיית מתנקה מסם קשה. כי בשבילך זה סם. זה מעמיס על הכבד שלך, משפיע על הנוירוטרנסמיטרים במוח שלך, גורם לך להשמנה (לא, זה לא אוניברסלי.) לתחושות עייפות ועוד..
לך זה לא טוב, ואולי אפילו לכן לך הכי קשה להפסיק, אבל מאידך - הכי חשוב. והתועלת בצד הגמילה הזאת היא דרמטית לאיכות החיים (כך לפחות בעיניי)

[אוד_ליה*]

דיברתן על הנזק לילדים, וזה הזכיר לי את הגמילה מעישון- לפני ההריון ניסיתי להפסיק, וזה גרם לי להעלות איזה 8 קילו וגם בסוף התייאשתי וחזרתי לעשן...
עכשיו, בהריון, מרגע ששמעתי על ההריון הפסקתי "במטה קסם", ואפילו לא עליתי קילו! מדהים מה שהמחויבות הזו עושה לנו...

[א*]

קוראת אתכן וזה מעורר אצלי המון מחשבות, מקווה שמחר יהיה לי זמן לארגן אותן ולהעלות אותן על הכתב...

[אמא_ללי*]

הדף הזה עשה לי נפלאות ב"סיבוב הקודם" שלו, והניע גמילה מקפה שהלכה בקלות ובטבעיות, וממשיכה. עם המתוק זה עדיין בגלים, ועכשיו אני מתמודדת עם אתגר העייפות.... אני בתקופה מאד מעייפת (התינוקת ישנה מעט ולא טוב), ואין לי כל כך אפשרות להשלים שינה. אני מרגישה שכשאני בתהומות העייפות, אני פשוט חייבת את הסוכר כדי לא לקרוס. אני יודעת, בראש, שזה לא פתרון אמיתי. אני יודעת שזה מפיל לעייפות גדולה יותר אחר כך. אבל בזמן אמת זה פשוט לא משכנע אותי. וגם פירות רגילים ומתוקים בכלל לא מדגדגים את הצורך הזה (גם לא סתם פחמימות, דרך אגב. לחם למשל אף פעם לא עשה לי את זה. פסטה זה סיפור אחר... ההבדל הזה וההתמכרות לפסטה זה עוד משהו שמעניין אותי לבדוק, אבל לא בטוחה שאני בשלה).
בכל אופן, מגיע שלב אחרי הצהריים שאני פשוט חייבת מתוק. והבעיה היא שאם יש בבית, אז אחר כך אני אוכל מזה גם בערב, גם אם מבחינת הגוף לא בא לי בכלל. שם זה כבר פסיכולוגי נטו, לא מסוכלת שתהיה עוגה בבית (למשל) ולא לאכול ממנה. תקופה ארוכה עכשיו לא היו בבית מתוקים בכלל, ועכשיו שוב יש.... אני אפילו לא בטוחה אם זה נכון לנסות לשנות את זה עכשיו או לבחון את הדברים מחדש כשתקופת העייפות תחלוף, סתם רציתי לשתף....

[ניצן_אמ*]

אני יודעת שזה מפיל לעייפות גדולה יותר אחר כך.
זה כל מה רציתי להגיד.

תקופת העייפות תחלוף @} @} @}
הסוכר רק עושה את זה יותר קשה, ואת זה את יודעת בעצמך...

[אמא_ללי*]

הסוכר רק עושה את זה יותר קשה, ואת זה את יודעת בעצמך...
לגמרי. עכשיו רק נשאר לעשות עם זה משהו

תודה את מותק.

[ניצן_אמ*]

קרן, קראתי קצת אחורה, ונזכרתי בכמה דברים שממש חשובים בהקשר של "אז למה עם שוקולד זה לא קורה."
סיגריות - עשית את זה בשביל ההריון. כלומר - בשביל מישהו אחר (כמוני. אני תיכף ארחיב.)
חיטה - בעצם, העבירו אותך גמילה בלי לגלות לך. הנטורופתית לא אמרה לך "נסי להוריד חיטה, זה נורא קשה בלה בלה בלה..." היא אמרה לך "שלושה חודשים, שום חיטה." כלומר, אני לא יודעת אם הבנת אז עד הסוף את ההשלכות של הויתור הזה, ואם היה דיבור על זה שזה סופי ומוחלט. אולי כן. אבל אני מניחה לרגע שלא, תקני אותי אם אני טועה. אני מסיקה מזה שפשוט קיבלת הנחיה, ביצעת אותה, בלי לחשוב על הקושי והנצח והויתור, בלי לערב את הרגשות והנחמה וכו' אלא פשוט מרגע לרגע, ולמשך שלושה חודשים. התוצאות היו מרהיבות, והיום זכית בניקיון ממשהו שבפירוש הזיק לך פיזית. שוב - משהו חיצוני לך.
הקשיו והקינואה? - NO BRAINER כמו שאומרים. מזיק לתינוקת? שלשולי דם? אני הייתי נותנת גם את יד ימין.

והשוקולד? מה עם השוקולד?
אני מוכנה שתשלמי לי המון כסף ואני אורה לך לא לאכול את זה למשך שלושה חודשים טכנית זה יהיה הכי פשוט לשתינו
<אני צוחקת, אבל שורש הדברים בעיניי הוא שבשביל עצמנו אנחנו פשוט לא עושים. לא מתוך שכל ורציונאל.>
<עכשיו אני אנסה לישון.>

[א*]

אני צריכה להפנים ולזכור שאכילת מתוק לא מנחמת אלא ''מנחמת לרגע האכילה ויוצרת צורך בעוד מתוק'' ,כשהבנתי שהסיגריה לא מרגיעה , הפסקתי לעשן ל-ת-מ-י-ד .

אלמונית-זללנית דברייך גרמו לי לחשוב עם עצמי בכנות עד כמה התהליך הזה נעשה בשביל לרזות ועד כמה בשביל הבריאות.
הגעתי למסקנה שהתהליך התחיל כשפתחתי את הדף בעיקר בשביל הבריאות, מאחר והשמנתי לאחרונה אני חייבת להודות שכשחזרתי לדף הזה לפני כמה ימים לרצון שלי להרזות היה חלק נכבד ואף עיקרי במוטיבציה, קשה לי להודות בכך כי אני כבר שנים משתדלת להימנע מלהכנס למרוץ הדיאטות הזה, והייתי בדרך כלל מתנשאת וצינית כלפיי אלו שכן, לא רוצה לההפך לעוד בחורה שסופרת קלוריות בחסה...
עכשיו - במבט מלמעלה, אני רוצה את הגמילה הזו כדי להיות מעט רזה יותר, כדי להיות קלילה יותר בהרגשה הפיזית,כדי להתרפא מעצירות כרונית שמלווה אותי שנים(יציאה פעם ביומיים-שלושה),אך בעיקר כדי להיות חופשייה מהתלות הזו בעוגות,עוגיות ופחמימות, להפסיק להיות חרדה שלא אשיג אותם, להשתחרר מתחושות כמיהה וחסך שאני חשה כל פעם שאני עוברת ליד מאפייה, רוצה להיות חופשייה מכל זה, רוצה שהאנרגיה הזו תפסיק להתבזבז ותתועל למקומות אחרים.

בהצלחה לך ולכולן...ואשמח אם תמשיכו לשתף ולכתוב.

[יול*]

מאחר והשמנתי לאחרונה אני חייבת להודות שכשחזרתי לדף הזה לפני כמה ימים לרצון שלי להרזות היה חלק נכבד ואף עיקרי במוטיבציה,
מזדהה עם כל מילה.
ובכלל עם כל מה שכתבת בפוסט הזה. ובעיקר עם זה:
אך בעיקר כדי להיות חופשייה מהתלות הזו בעוגות,עוגיות ופחמימות
רוצה להיות חופשייה מכל זה, רוצה שהאנרגיה הזו תפסיק להתבזבז ותתועל למקומות אחרים.
ואני מוסיפה שאני רוצה להיות חופשיה מהעיסוק המתמיד הזה באוכל.
רוצה שזה יהיה קל ופשוט ונעים (לגוף שלי אבל גם לרגש ולנפש שלי).
שזה יהפוך למציאות חיי בדיוק כמו שלא לעשן הפך למציאות שאין עליה שאלות.

בהצלחה לך ולכולן...ואשמח אם תמשיכו לשתף ולכתוב.
@}

[ממ*]

מאחר והשמנתי לאחרונה אני חייבת להודות שכשחזרתי לדף הזה לפני כמה ימים לרצון שלי להרזות היה חלק נכבד ואף עיקרי במוטיבציה,
אני סבורה שאין צורך להוסיף לכל המאבקים גם את המאבק ברצון להיות רזה .

ברצינות. אני רוצה שבתי ואני נהיה בריאות, מלאות אנרגיה ובעלות מנגנון רעב ושובע מאוזן, ו....רזות. אין הכוונה לדקיקות. אני אוהבת קימורים וגוף נשי מעוגל ועגול. אני מתכוונת למשקל סביר ונוח. לי זה כיף ובריא להיות רזה. יותר נוח לשבת, לעמוד, להתכופף, לרוץ, לרכב על אופניים. כשאני רזה (ושוב, לא דקיקה) זה מלווה אצלי בתחושת קלילות תמידית.
זה בסדר לרצות להיות רזה.

[ניצן_אמ*]

לטעמי זה פועל יוצא של המאמץ היותר חשוב וזה להיות בריא, נטול תלויות והתמכרויות קשות, קליל, מרוכז בחיים ולא בפיקס הבא וכו'... בפירוש יוצאים יותר רזים מזה אבל חשוב מזה, הגוף מרגיש חיוני. לא מכור. זה מאפשר כל כך הרבה! בעיקר פוקוס. פוקוס.

אוי, ממש לא להאבק ברצון להיות רזה. אלא שאני מוצאת, שבטווח הארוך, כמוטיבציה עיקרית, היא לא מחזיקה מים.
למשל, אילו בפאוזה הזאת שלפני שתוקעים עוגת שמרים לפה אומרים "אני רוצה להיות רזה" זה אולי יעזור ליום יומיים, אבל לא באמת נוגע בשורש העניין...

[ניצן_אמ*]

ועוד מילה על הרצון להיות רזה...
הוא יכול להיות "אני רוצה להיות רזה, בריאה, חיונית, להרגיש מושכת..." אבל כמעט תמיד מאחוריו מסתתר איזה משהו נורא שלילי "אני לא רוצה להיות שמנה, חולנית, כבדה, דוחה מינית..." שזה כבר מסר כל כך שלילי לגוף ולנפש. אני חוששת שהרבה נשים (אולי לא ממ) חיות בסיפור השלילי הזה. מתוך אי אהבה לגוף מאד קשה לרצות להעניק לו בריאות ואהבה. במקום זה ממשיכים את ההתמכרות וקוראים לה "נחמה" או "רוגע" או "עירנות". כשזה בעצם רגעי, מפיל יותר עמוק, גורם להרגשות ולרגשות רעים, ולא מחזיק מים.

[ממ*]

אני חוששת שהרבה נשים חיות בסיפור השלילי הזה. מתוך אי אהבה לגוף מאד קשה לרצות להעניק לו בריאות ואהבה.
מסכימה. וגם לי, כמובן, יש יחס די מסובך לאוכל ולגוף. אבל זה בהחלט משתפר עם השנים.

[א*]

רוצה להוסיף עוד משהו על קלילות, אתמול הייתה מסיבה של העבודה שלי והייתה הופעה חיה עם ריקודים ורקדתי מלא ...השתוללתי ...הרגשתי שהגוף רוצה לנוח (אחרי 5 ד' של ריקוד) אך הנפש רוצה להמשיך לנוע בתוך גוף נע...והמשכתי לרקוד ...ונזכרתי כמה אני סקסית ויפה וגם אמרו לי את זה תוך כדי ריקוד וגם ראיתי את זה בעיניים של מי שרקד מסביבי אבל הרגשתי כמו פילה, ניסיתי להסתכל על עצמי מלמעלה וראיתי אישה עם גוף כבד שזז יפה...הרגשתי שאני לא בתוך הגוף שמתאים לי ושלאופי שלי מתאים גוף קצת (עם דגש על קצת, למרות שיש לי עודף משקל ניכר)יותר רזה...!
ומסכימה שלהיות רזה כמוטיבציה עיקרית לשינוי - זה לא מומלץ.
אצלי זה שילוב של כמה דברים,אבל במקרה הספציפי שלי עצם האומץ שאזרתי כשבחרתי לצאת מהתפקיד שלקחתי על עצמי(תפקיד ה"זו שלא סופרת קלוריות") ולהעיז להגיד שיש בי רצון מסויים לרזות - זה צעד משמעותי עבורי.

[אלטר_אגו*]

בפירוש יוצאים יותר רזים מזה
(אני אמשיך לכפור לי באמירה הזאת בפינה. היא לגמרי הגיונית לי, ולגמרי לא תופסת לגבי)

[א*]

אלטר אגו - לא הבנתי ? למה התכוונת?האם אצלך עשית גמילה ממתוקים ועוגות ועבודת מודעות שקשורה לאכילה ונשארת באותו משקל?
זה קצת הגיוני, בפעם האחרונה - אחרי תהליך של חודש וחצי ירדתי ממש מעט במשקל וזה הפתיע אותי כי חסכתי לעצמי בחודש וחצי האלו כמה מאות קוראסונים וסופגניות,
אולי עם אכילה מודעת נשארים במשקל שהגוף צריך להיות בו,שזה לא תמיד רזה יותר אבל בהכרח בריא יותר?
אולי בגלל זה,כמו שכתבתי למעלה,אני מרגישה שהגוף שלי אמור להיות רזה באייזה 5 קילו למרות שלפי מושגים רפואיים יש לי עודף משקל של כ 12 קילו?!

[קרן*]

אני מוכנה שתשלמי לי המון כסף ואני אורה לך לא לאכול את זה למשך שלושה חודשים
אולי הפוך - את תשלמי לי המון כסף ובתמורה אני לא אוכל שוקולד...
בדיוק קראתי על מחקר שבדק האם חיזוק חיובי חומרי (כסף) ימריץ אנשים לרדת במשקל.
ברורה התשובה, נכון?...

אני יוצאת לצעידה בכדי שאוכל לאכול בשקט אח"כ קובית שוקולד...
אמשיך אח"כ לכתוב כי יש לי הרבה מה להגיד. כרגיל

[ניצן_אמ*]

כי חסכתי לעצמי בחודש וחצי האלו כמה מאות קוראסונים וסופגניות,
השמנה והתמכרות לא נמדדים בכמה לא אכלנו, אלא בכמה כן. "קל" להתמקד בשלילי ולשים לב לכל הדחפים שאנחנו מדחיקים במקום להתייחס לכל הפעמים שבהם כן "פינקנו" את עצמנו (עאלק) כי זה תמיד "בקטנה"
נגיד רק קובית שוקולד_ אחת קטנה בתמורה לסבל האיום שב{{}}_צעידה
רק לי זה הפוך? בראש, כמובן. לא ברגש.
<גילוי נאות, אני שונאת לצעוד. הכי אני שונאת לעשות ספורט לשם הספורט (כלומר, ללא תכלית אחרת.)>

בקשר לזה:
ברורה התשובה, נכון?...
נראה לי שהתשובה תלויה בטווח הבדיקה. בקצר בטח אנשים מצליחים, בארוך ממש לא.

[קרן*]

<גילוי נאות, אני שונאת לצעוד. הכי אני שונאת לעשות ספורט לשם הספורט (כלומר, ללא תכלית אחרת.)>
ככה גם אני התחלתי.
בפעם הראשונה שחזרתי משיעור אירובי הגוף שלי רעד, כאב ואם התיישבתי לא הצלחתי לקום...
קיללתי את המורה, את הרעיון, את השיטה ואת כל העולם. כל-כך כעסתי (על כולם ולא על עצמי ) ובי נשבעתי שכף רגלי לא תדרך יותר בסטודיו.
למזלי הבעל שלי אמר שאולי כדי לי לתת לזה עוד קצת צ'אנס ולא להבהל מהתגובה של הגוף, סה"כ הספורט היחידי שעשיתי עד אז היה.. נו, איך קוראים לזה?
כלום!!

היום אני אוהבת לצעוד, ללכת לשיעורי אירובי ופיאלטיס. הרבה בזכות המורה החדשה המדהימה והמאממת שלי,
שמצידי תגיד לי לרוץ מרתון ואני מיד רצה! או לפחות הולכת אותו...
לא תמיד בא לי וממש קל למצוא סיבות למה לא ללכת, אבל למזלי מצאתי חברה לצעידה וזה מדרבן אותי ולא מאפשר לי להתחמק.

השיג אדיר מבחינתי בנוגע לספורט - כשהיינו בחופשה באנגליה דאגתי לארוז את נעלי הספורט שלי ויצאתי לצעידות על הים!!
<אני אשמח למחיאות כפיים >

והיום זכית בניקיון ממשהו שבפירוש הזיק לך פיזית.
חשבתי על מה שכתבת והחלטתי לעשות ניסיון ולא לאכול שוקולד למשך 30 יום.
מעניין אותי לראות האם ארגיש יותר טוב, אהיה פחות עייפה והאנרגיה תעלה.
זה מלחיץ אותי לאללה ואני כבר חושבת "אז מה אוכל במקום?".
פירות? פירות יבשים?
בלי שוקולד ממחר... אמאל'ה!!...

[ניצן_אמ*]

קרן, אני הייתי ספורטאית מקצועית בנעוריי. התאמנתי בין 1.5-3 שעות כל יום (לא כולל משחקי ליגה לאומית)
אני אוהבת לשחק, לטפס, לטייל כדי לראות הר או אגם, אבל ללכת על הליכון? לרוץ במקום? איכסה.
היום אני עושה יוגה, פשוט כי זה ממש עושה לי טוב באותו רגע. אני מתמסטלת מזה סוף הדרך. אם תראי אותי תצחקי. אני נראית כמו מפתחי שרירים שמנסים לגרד בגב מגוחך לגמרי. אבל זה פשוט נעים.

אני אשמח למחיאות כפיים
קיבלת

חשבתי על מה שכתבת והחלטתי לעשות ניסיון ולא לאכול שוקולד למשך 30 יום.
בלי לשלם לי??? בעסה. :-\

מעניין אותי לראות האם ארגיש יותר טוב, אהיה פחות עייפה והאנרגיה תעלה.
אני מאמינה שכן, בלי נדר. פשוט בגלל הגמילה מהקפאין. _{צפי לכאבי ראש קלים. אבל אל תתרגשי, זה עובר תוך שלושה ימים.}

_זה מלחיץ אותי לאללה ואני כבר חושבת "אז מה אוכל במקום?".
פירות? פירות יבשים?
בלי שוקולד ממחר... אמאל'ה!!..._
דרך צלחה!
כדורי תמרים עם שבבי בננות (בננה צ'יפס) זה ממש טעים...
אל תשכחי שמה שמלחיץ אותך זה ההתמכרות. כשתנקי תהיה במצב הטוב והעירני כל הזמן, כל הזמן ולא רק אחרי שוקולד.
יהיה טוב, אל תשכחי לדווח!
@}

[קרן*]

היום בצעדה אמרתי שאני לא מבינה איך אפשר ללכת על הליכון. ממש איכסה.
אנחנו צועדות בחוץ, בטבע ובעיקר על הטיילת לצד הכביש... אבל בצד השני של הטיילת יש שדות אז זה מתאזן..
היציאה החוצה לאוויר הצח, לריחות (כל פעם אנחנו עוברות ליד מטעי האבוקדו וריח הפריחה עכשיו משכר!), למראות
גורמת לי לחזור הביתה רגועה ושלווה.
אני ממש מנקה את הראש בזמן הצעידה.

שבבי בננות
בננות? אני? לא..לא.. לא מסוגלת לגעת בפרי הזה.
אגב, יש מתכון ל גלידה נאה בלי בננות או אבוקדו?

לא אשכח לדווח...
תודה! @}

[ניצן_אמ*]

לא, לא בננות. בננות זה הכי דוחה בעולם! בננה צ'יפס. זה משהו אחר לגמרי. במיוחד האורגני.
יש אצלי בדפבית איפשהו מתכון שאישי רקח (מעולה אם יותר לי ) שמבוסס על קשיו ותמרים בלבד. אם תצליחי למצוא תקבלי צל"ש הרמטכ"ל ועיטור כבוד על גבורה לנוכח כמויות טקסט לא סבירות בעליל.

אני ממש מנקה את הראש בזמן הצעידה.
יש אומרים שגם את הגוף.

_{אשר לפריחת האבוקדו, איפה עוברת אורח שתספר לנו בריגשה על ריחות פריחת החרובים?}

[אלטר_אגו*]

א, מה שהתכוונתי הוא שאני אוכלת מעולה - הרבה יותר טוב מרוב האנשים שאני יודעת מה הם אוכלים, והרבה יותר טוב ממה שהיתי אוכלת פעם (אבל זאת לא השוואה נכונה, כי "פעם" הייתי גם רצה ארבעים קילומטרים בשבוע) וממשיכה להשמין, לא "לא לרזות" אלא להשמין.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אשר לפריחת האבוקדו, איפה עוברת אורח שתספר לנו בריגשה על ריחות פריחת החרובים?
D-:

[א*]

קוראת אתכן ולומדת מהדיאלוגים בניכן....
אני עדיין בשיטת המדרגות שלמדתי כאן מכן,אני נכנסת לתהליך בהדרגה כדי לא לצאת ממנו בשעטה.
בנתיים הפסקתי עם (חזרתי להפסיק עם) עוגות ועוגיות תעשייתיות ומקוראסונים ומשוקולד..אבל - אכלתי די הרבה מעוגת הגבינה שבעלי הכין והתזונה שלי עדיין כוללת הרבה פסטה ולחם,עוד לא הגעתי למצב שבו הייתי בפעם שעברה שבו התחלתי ממש להנות מירקות ומסלטים מושקעים...מחכה שזה יבוא...בנתיים זה עדיין נראה לי כמו עונש אבל אני זוכרת היטב שלפני כמה חודשים זה הפך ,לתקופה קצרה, להיות הנאה אמיתית וצרופה.
גם אני מאלה שלא אוהבות לעשות ספורט לצורך הספורט אבל התחלתי להכניס מעט יותר תנועה לחיים שלי (לסדר את הבית יותר =לרוץ מקצה לקצה במשך שעה, 3 פעמים ביום וכדומה).
השיחה שלכם על ספורט הזכירה לי שפעם עשיתי מנוי לחודש לחדר כושר שמורכב מהמון חוגים ובגלל שאני קמצנית (זוכרות שהודיתי בכך בתחילת הדף?)החלטתי לנצל אותו היטב ולהכנס לכמה שיותר סדנאות בחודש הזה, עשיתי קצת יוגה,ריקודי בטן ובעיקר פילאטיס, פילאטיס 3 פעמים בשבוע ! תוך כדי היה לי משעמם וכואב אבל אני לא יכולה לשכוח איך הרגשתי מעולה בחודש הזה, הרגשתי ארוכה וגמישה, הרגשתי כמו דוגמנית או שחקנית קולנוע...אחרי 3 שבועות הפסקתי כי היה לי משעמם ,אפילו לא ניצלתי את השבוע האחרון במנוי,אבל התחושה הכל כך טובה ולא מוכרת לי עוד חקוקה אצלי,יש לי התנגדות חזקה לפילאטיס ביחד עם רצון עז לתת לפילאטיס לשחזר לי את אותה הרגשה מדהימה.

[ניצן_אמ*]

פעילות גופנית זה נהדר. שא אובן לא נכון. אלא שברוב המקרים מה שקורה זה שכדי להתמיד צריך שגרה. וכדי שהשגרה תמשך לנצח, צריך שלא יהיו שינויים מאז'וריים בחיים. אלא מה? אין דבר כזה שאין שינויים מאז'וריים בחיים. אז מפסיקים. וההפסקה מזיקה לגוף. ומתחיל מאבק של "לחזור לכושר" ובעיניי ה-יויו של להכנס ולצאת מכושר לא פחות מזיק גופנית מאשר לעלות ולרדת במשקל במספרים גדולים, אולי אפילו יותר.
לכן אני מאמינה שהכי טוב זה להתאזן תזונתית במצב של פעילות לא-יזומה (כמו לסדר את הבית ולעלות במדרגות אם אין מעלית) ולחיות חיים שאין בהם ברירה אלא לנוע (את הקומפוסט חייבים להוציא, טיולים יומיים עם הכלב חייבים לעשות וכו'...)

א, מאחלת לך לחוות בקרוב את ההנאה הצרופה ממזון אמיתי, חי, טרי ומזין~

[נועה*]

הי קרן
מצאתי לך את המתכון לגלידה קשיו - תמרים בתמורה למשלוחה...

חומרים:
אחד קרח לאחד תמרים לאחד קשיו (אני מעדיפה פחות תמרים כי זה יוצא מתוק מדי)
חצי כפית וניל. (לבערך 120 גר' קשיו)
מתודה:
כמו למעלה.
גישת הברוט-פורס - שמים הכל ביחד ומתחילים לחבוט. אם רוצים חלק יוצא קצת נוזלי, ואם רוצים מאד גלידתי יש לצפות לגושים (בד"כ של תמרים או של קרח)
ניסינו כמה דרכים לשפר את המרקם (רוצים חלק וקפוא)
הניסוי הכי מוצלח עד כה היה - לטחון את התמרים, הקשיו והוניל בנפרד, להוציא. לטחון את הקרח בנפרד, להוסיף את התערובת ואת הוניל, לטחון יחד. עדיין יוצא גושישי, אבל הרבה פחות.
הניסויים הבאים -
האיש מתכוון להכין משהו נוזלי, להקפיא בתבניות קרח ולטחון יחד.
אני מתכוונת לשכלל את הניסוי המוצלח - להשתמש במעט יותר קרח מהמתכון המקורי ולעשות ככה - לטחון קשיו ותמרים עם מעט מים לקבלת שמנת תמרים סמיכה.
להוסיף קרח (או קרח טחון, נראה מה ילך יותר טוב) ולכתוש.
אם מישהו מנסה אצלו בבית, שידווח.


אם תצליחי למצוא תקבלי צל"ש הרמטכ"ל ועיטור כבוד על גבורה לנוכח כמויות טקסט לא סבירות בעליל
אגב זה מאוד פשוט ctrl+F והמילה תמר ומוצאים בקלות (אחרי שנתקלים בכל ההודעות שכתבה תמרוש רוש...)

[ניצן_אמ*]

אה, יופי. אני אחפש את זה אח"כ ואערוך לקישור להערה.
תודה נועה!

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

תרשו לי רגע להדחף טוב?
לא, אני לא ג'מילה, אני הגוף השמנמן והרופס שלה.

אני רוצה להכריז כאן, מעל במה זו,
(אולי ככה המסר יגיע סוף סוף אל ג'מילה- היא קוראת פה המון באתר ודווקא מתייחסת נורא ברצינות למה שכותבים),
להכריז, לצעוק ש- נ מ א ס לי, נ-מ-א-ס!!!
דייייייייי , ג'מילה, את הורגת אותי, אני לא יכול יותר!
מבקש שתניחי לי, שלא תכבידי, שתכבדי.

אני דווקא מעריך אותך, אפילו אוהב..
אז למה יחס שכזה?!
מקווה שתקחי את דברי ברצינות- בסופו של דבר אני משוכנע שאם לי יהייה יותר טוב אז גם לך..
הרי אנחנו בני זוג לא?
עברנו כל כך הרבה יחד...

אוי, ג'מילה....

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

טוב, אני כאן, למה הדרמטיזציה?
חוזרת לשורות הנגמלות!
התכנון למחר-
לאכול רק כשרעבה (לנסות ממש למשש את התחושה הזו, למולל אותה, להיות איתה קצת)
הרבה פירות וירקות, תבשיל בריא בצהריים, 2 פרוסות לחם בערב, ביצה, תה...
המשך הצלחה לכולנו.

[ניצן_אמ*]

ג'מילה והגוף שלה היקר שלום!

ברכות על ההחלטה המשותפת.
דרך צלחה!

---

לאכול רק כשרעבה
לוקח זמן לחזור לתחושה הזאת. הייתי שמה את זה ברשימה שלי, אבל לא הכי למעלה. בתור התחלה הייתי אוכלת בכל פעם שבא לי. בלי חשבון.

הרבה פירות וירקות
המון פירות וירקות. בלי הגבלה, בכל צורה ואופן. כנ"ל אגוזים, מיובשים, בפרט לאכול בננות ואבוקדו שהם משביעים.
את צמחונית נכון? תבשילי ירקות זה ממש מעולה. אני ממש אוהבת מרק סמיך כמו גולאש עם עגבניות, אפונה וקולורבי (במקום תפודים) ויכולה לאכול מזה כמויות... להעשיר סלטים בזרעונים וברטבים חיים (קשיו עם שום, שמיר ומים בבלנדר למשל) בלי חשבון על קלוריות ושומנים. זה פחות חשוב עכשיו...

למה? כי בשלב הראשוני בגמילה צריך פשוט להתנקות לגמרי ולנסות כמה שפחות לסבול. ברגע שעוברים את המהמורה הזאת (בין כמה שבועות לכמה חודשים, תלוי כמה רציני, סופי ומוחלט הניקוי מהתמכרויות) אפשר להתחיל לשחק עם כמה ואיך ועוד...

<מאז שעברתי לתזונה נטולת דגנים בהצלחה (כבר כמעט חודשיים!) אני פשוט יודעת שכל ההגיון הזה והלוגיקה הזאת גם מחזיקים מים במעשי.>
<מצד שני, לקח לי כמעט 9 שנים של תהליך. אז אני מכירה טוב טוב מעצמי את ה"צעד קדימה שניים אחורה - סקובידו...">
<זה אפילו קרה פעם אחת במהלך זמן קיומו של הדף!>

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

תודה ניצן,
מאד מרגיע ומעודד.
תודה שאת כאן, תומכת ומשתפת.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי חלק מהדף, לא הכל. ויש לי שאלה. גם אני מתה על מתוק על שוקולד, עוגות..אבל לא מרגישה מכורה. יכולה גם בלי.
יש לי עודף של 4-5 ק"ג בסה"כ ואני ממש לא שמנה לשמחתי, אבל הקילוגרמים העודפים בהחלט מפריעים לי!!
אני אוכלת בריא מאד: ירקות פירות-טריים ויבשים, אגוזים, שקדים, לחם שיפון, ביצה, דגים וכו'...אני אוכלת את התמרים, אגוזים, תאנים מיובשות וכל זה בריא ועדיף משוקולד אבל...משמין באותה מידה. אני לא מצליחה לרזות.
מה עושים? לקצץ גם בזה?
אולי אני לא אוכלת רק כשאני רעבה אלא גם לפינוק החיך/הלב....(אז זה כבר לדף על אכילה רגשית?)