גמילה ביתית ממתוקים

שליחה על ידי א* » 25 מרץ 2009, 13:25

ליעלפו _מהמושב קודם כל סחטיין ובהצלחה !
לגבי הבעסה מהגוף שמגיב בחולי על שיפור בתנאים שלו,אני יכולה להזדהות עם הבעסה, אם תדפדפי למעלה תוכלי לראות שהתקופה הכי חולנית שלי הייתה כשהתחלתי את הגמילה ממתוק,כל מיני נשים פה כתבו על זה כל מיני דברים חכמים,את יכולה לקרוא שם.
לי באופן אישי היה נראה שאולי הגוף מגיב קשה לגמילהז"א שאלו תסמיני גמילה או שאולי בגלל שהתחלתי לנקות את הגוף אז הוא ממשיך בניקוי ומתנקה גם בעצמו דרך לחה,שיעול, דלקת ,פטרייה וכו'.

אפרופו הלאה הסוכר והקמח, אני כבר המון זמן רוצה לפתוח דף פשטידת יום הולדת.
כי כבר נמאס לי מהדיונים ה...אהם.. פתאטיים משהו, בכל מיני פורומים, על "עוגה שתהיה גם בריאה יחסית" (יחסית למה? לחסה? blink), ויום אחד חשבתי לעצמי: למה עוגה? למה דווקא עוגה?
הרי פשטידה אפשר גם כן לעצב בכל מיני צורות ולעשות חגיגי ועם כתובות וצבעים... נניח מרסק גזר או רסק סלק, או פלפלים קלויים גזורים.
רק מה, שאין לי זמן ואין לי כוח.
אז אם מישהי רוצה להרים את הכפפה ולפתוח את הדף ולהשרות השראה - מוזמנת.

(כי עוגת יומולדת זה מין מפגש של אוכל עם טקס עם אירוע חגיגי עם השקעה רגשית ועם מוסכמות חברתיות ש"מחייבות" וקשה לבטל אותן, ואולי גם בכלל לא רוצים לבטל. אז אפשר ליצור אלטרנטיבה שפויה ושמחה בתוך המסגרת הקיימת.
ומי שלא בא לה בכלל ומתלכתחילה על הקונספט של ימי הולדת - אני קצת כזאת, אבל לא לגמרי - יבושם לה. נדמה לי שכבר יש על זה דף

)

הרי זה לא באמת מאוד משנה: אם אוכלים מזון מעובד וממתקים - מה זה משנה במה הם מומתקים?
ומוסיפה: רק כשמפסיקים להמתיק, מגלים שזה היה כבר מתוק מלכתחילה.

עגבניה? מתוקה! טחינה מלאה? מתוקה! ציפורן? מתוק! שעועית? אפונה? תירס? בטח מתוקים. אפילו עלי חסה מתקתקים, אם הם טריים ולא מרירים מדי. תגידו, יש בכלל אוכל שאיננו מתוק?
מסתבר שלא.

כך שבעצם, לא צריך להיגמל ממתוקים.
להיפך: צריך לגלות את המתוק האמיתי, ולהיפטר רק מהמתיקות-יתר הנוראה, הממכרת, של האוכל המזוקק.

רק כשמפסיקים להמתיק, מגלים שזה היה כבר מתוק מלכתחילה.

(פשוט חייבת להדגיש שוב)

ופעם בשבוע אני אוכלת דבר אחד שכולל סוכר ודבר אחד שכולל קמח
את משאירה את ההתמכרות על אש קטנה ומקשה על חייך. זה כמו לעשן סיגריה בשבוע. את החור הפיזי/רגשי את משאירה, ובכך מוותרת על הסיפוק התמידי שיש כשנקיים. עכשיו זה קל. דלגי על הפינוק השבועי השבוע. נדבר שוב בשבוע הבא

_הביוץ עבר בשלום ולא היה לי craving למתוק !!
בימים רגילים בזמן ביוץ הייתי מסוגלת לאכול לפחות חצי טבלת שוקולד. אוי לי...
וגם לא היתה קנדידה החודש, לאחר שבתקופה האחרונה במשך חצי שנה היתה מופיעה לי קנדידה כשבוע לאחר הביוץ._
חדשות נפלאות!
לגמרי יכול להיות. לגמרי. נהדר!

קרן, אחלה איש יש לך!

לי באופן אישי היה נראה שאולי הגוף מגיב קשה לגמילהז"א שאלו תסמיני גמילה או שאולי בגלל שהתחלתי לנקות את הגוף אז הוא ממשיך בניקוי ומתנקה גם בעצמו דרך לחה,שיעול, דלקת ,פטרייה וכו'.
בהחלט. אלה תופעות של ניקוי. בין היתר, הגוף מושתק ולא "מתלונן" יותר על כל מיני צרות כי מה הטעם בעצם? כשמתחילים ניקוי, יוצאת הרבה הרבה ג'יפה. (למרות שזה לא הכרחי) יהיה טוב. רק להתמיד.

עגבניה? מתוקה! טחינה מלאה? מתוקה! ציפורן? מתוק! שעועית? אפונה? תירס? בטח מתוקים.
את מזכירה לי שלפני יומיים בישלתי פול במים רותחים מומלחים קלות, ואח"כ קילפנו ואכלנו את הפולים פשוט ככה, בלי כלום. זה היה טעים כל כך שלא יכולנו להפסיק עד שהם נגמרו (מזל שהיו מעט. וחבל שהיו מעט). היה להם טעם... נדמה לי שזה הכי הזכיר ערמונים קלויים. פריך ומתקתק. 9-:

שליחה על ידי א* » 25 מרץ 2009, 21:24

האישה הכי מבוגרת בעולם (130),אמרה היום בחדשות שהסגולה לאריכות ימים נובעת מ 3 דברים: אי אכילת ממתקים (ועוד 2 שאני לא זוכרת אותם).

שליחה על ידי א* » 25 מרץ 2009, 21:30

הייתי השבוע בהצגה "אליעזר והגזר". כל הילדים יישבו כל ההצגה וטחנו חטיפים מטוגנים בקצב מטורף, היהה ממש מסריח באולם מריח הלוואי של החטיפים.
בסוף ההצגה סבא אליעזר חילק לכל הילדים בקהל מקלות גזרים ואתן לא מאמינות אייזו התנפלות מטורפת הייתה שם, הילדים זרקו את החטיפים וביקשו עוד ועוד גזר,ממש ראו שלילדים היה ממש טעים הגזר. נראה לי שלחלקם זו הפעם הראשונה שהם זכו לטעום, הורים (לא באופנים) ישר יוצאים מנקודת מבט שילד יעדיף חטיף.

על הבן שלי אני ממש מצליחה ליישם את כל מה שהייתי רוצה ליישם על עצמי,(הילד מת על ירקות ופרות,ולא אוהב בכלל לחם).

ממש ראו שלילדים היה ממש טעים הגזר. נראה לי שלחלקם זו הפעם הראשונה שהם זכו לטעום, הורים (לא באופנים) ישר יוצאים מנקודת מבט שילד יעדיף חטיף.
שנים שאני אומרת את זה. שנים. קודם לשנות את הראש ההורי. כל הפעוטות שפגשתי התעניינו במה שיש לי בצלחת וביקשו (היום ילד בן פחות משנתיים ממש ביקש סלט ירקות.)

הי בנות, כמו שאומרים. אני לא מהדף הזה בכלל, יש לי יחסים בריאים ומצוינים עם מתוק והדבר היחיד שהתמכרתי אליו עד היום היה שיטוט באינטרנט בשעות הזויות.
רציתי רק לשתף אתכן בזה חשבתי שאולי יעניין אתכן.

את החור הפיזי/רגשי את משאירה
מה זה אומר?

אני מרגישה שככה לא מצטבר בי החסך הנאגר מול עוגיות/פרוזן יוגורט/לזניה או כל מאכל אחר שאני מעדיפה להימנע ממנו ברוב המוחלט של הזמן, אבל בכל זאת לדעת שקיימים זמנים נדירים וקצובים בהם אני מאפשרת לעצמי לצרוך את המזון הזה, גם אם מסיבות פסיכולוגיות בלבד ועל חשבון המצב הפיזיולוגי, ביחס בטל בשישים.

שליחה על ידי יול* » 26 מרץ 2009, 16:42

ליעלפו _מהמושב קודם כל סחטיין ובהצלחה !

ואני גם ממש מזדהה עם זה:
אני מרגישה שככה לא מצטבר בי החסך הנאגר מול עוגיות/פרוזן יוגורט/לזניה או כל מאכל אחר שאני מעדיפה להימנע ממנו ברוב המוחלט של הזמן, אבל בכל זאת לדעת שקיימים זמנים נדירים וקצובים בהם אני מאפשרת לעצמי לצרוך את המזון הזה, גם אם מסיבות פסיכולוגיות בלבד ועל חשבון המצב הפיזיולוגי, ביחס בטל בשישים.
אפילו שזה להשאיר את ההתמכרות חיה וקיימת (אבל על אש קטנה!) זה עדיף, כי פסיכולוגית הבכלל לא המוחלט הוא פוטנציאל ענק לנפילות.
אצלי לפחות.

גם אם מסיבות פסיכולוגיות בלבד ועל חשבון המצב הפיזיולוגי, ביחס בטל בשישים.
אז זהו, שהטענה שאני טוענת היא שהסיבות הפסיכולוגיות לא באמת באמת קיימות. הן האופן שבו הגוף התלוי פיזית מתעתע ותובע את ה"מנה" שלו.
כאשר נקיים פיזיולוגית, אז הצורך הפסיכולוגי נעלם. זה גם מעדויות רבות (שאלי פה בדף ועלעלי למעלה ואם זה עוזר, אז גם מעדותי אני) וגם מהגיון רציונאלי ומדעי צרוף.
מדוע המצב שבו את אוכלת את זה פעם בשבוע איננו טוב? כי את משמרת את ההתמכרות ואת התלות. ברגעים קשים רגשית, הצורך הפיזיולוגי יעמוד על רגליים אחוריות ויהיה לך מאד "קל" ליפול בפח הזה. אולי זה יתחיל בלאכול קצת יותר מאשר הרשית לעצמך בפעם הקודמת, אולי עוד פעם אחת בשבוע... אבל זה ממש פתח לנפילה.
בעוד שאם תמנפי את הנחישות הנדרשת לך להחזיק מעמד משבוע לשבוע ולא לנצח, אז תתנקי באמת.

לכן אני אומרת, אל תחליטי מראש. פשוט כשאת מגיעה לפעם הבאה שבה את מתירה לעצמך, בדקי אם זה באמת באמת "חיוני" לך. אם לא, ותרי. מקומית. עד לשבוע הבא.

אני לא מאמינה בהתמכרויות על אש קטנה. לדעתי זו חרב פיפיות ודרך לשמור על ייסורים על אש קטנה. אם ניקח אלכוהוליסט אמיתי, כזה שמתחרפן מאלכוהול, וניתן לו לשתות כוסית אחת קטנה פעם בשבוע, זו לא תהיה התעללות? ומה עדיף? סיגריה אחת בשבוע או כלום? מה יותר מתעלל בגוף בטווח הארוך? לא במשך השבועות של הגמילה. בטווח הארוך. מה יותר גרוע? אותו דבר.

שליחה על ידי יול* » 26 מרץ 2009, 17:22

ניצן,
זה נשמע נורא הגיוני ואני מסכימה לגבי הטווח הארוך.

אני לא מאמינה בהתמכרויות על אש קטנה. לדעתי זו חרב פיפיות ודרך לשמור על ייסורים על אש קטנה. אם ניקח אלכוהוליסט אמיתי, כזה שמתחרפן מאלכוהול, וניתן לו לשתות כוסית אחת קטנה פעם בשבוע, זו לא תהיה התעללות? ומה עדיף? סיגריה אחת בשבוע או כלום? מה יותר מתעלל בגוף בטווח הארוך? לא במשך השבועות של הגמילה. בטווח הארוך. מה יותר גרוע? אותו דבר.

אני יודעת שמה שאיפשר לי להפסיק לעשן בקלות כשהפסקתי, היה זה שבמשך שנים! הפחתתי את כמות הסיגריות בהדרגה, כולל עישון של פחות סיגריות ביום, כולל ימים מלאים בלי לעשן בכלל (נגיד סופי שבוע אצל ההורים שלי וכאלה) כולל לקיחת סיטואציות ספציפיות הדורשות עישון (נניח פגישה לקפה עם חברה מעשנת) ודחיית הסיגריה הספציפית כמה שיותר ואז עישון סיגריה אחת בלבד בסיטואציה ולא שלוש כמו שהיה לפני כן. אז כן, במשך שנים שמרתי את ההתמכרות על אש קטנה.
אבל תמיד אמרתי לעצמי שכל סיגריה שאני לא מעשנת והייתי מעשנת אם לא הייתי במודעות ובמגמת הפסקה, זה כבר הישג וכבר שווה את המאמץ. והעיקר הוא שכשהגעתי לרגע שבו הפסקתי באמת (ונדרש טריגר חיצוני בדמות בן זוג שהחליט להפסיק לעשן ועשה זאת בבת אחת ולי לא היה נעים לעשן לידו ולהרוס..) אז זה היה קל, זה באמת היה קל.
הצורך הפיזי כנראה כבר לא היה קיים אחרי שנים של הפחתה וכנראה גם הצורך הפסיכולוגי כבר נרגע ויכולתי להפסיק 'לעבוד' על עצמי.

לכן אני אומרת, אל תחליטי מראש. פשוט כשאת מגיעה לפעם הבאה שבה את מתירה לעצמך, בדקי אם זה באמת באמת "חיוני" לך. אם לא, ותרי. מקומית. עד לשבוע הבא.
אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה. אני מגיעה לרגע עצמו ואיכשהו מוותרת לעצמי, איכשהו תמיד יש סיבות, הצדקות, תירוצים.
פשוט יצור חסר כל כוח רצון. זה מה שאני.

(דרך אגב, ניצן, לא יודעת אם שלחת, המייל שלי מגמגם בימים האחרונים, אם את שולחת ורואה שאני לא מגיבה זה כי לא קיבלתי לא כי אני מתעלמת).

שליחה על ידי א* » 26 מרץ 2009, 22:16

ליול . לגבי הפסקת עישון הדרגתית. לא בטוח שזה היה קל בגלל שבמשך שנים היית בתהליך של הפחתה ודחיית סיגריות הדרגתי. אני הפסקתי בבת אחת וללא כל הדרגה ממצב של הדלקת סיגרייה בסיגרייה להפסקה מוחלטת בשנייה והיה לי קל מאוד.
אני מאמינה שעדיף להגמל לגמרי. לצערי ממתוקים ופחמימות זה הרבה הרבה יותר קשה לי.

אני יודעת שמה שאיפשר לי להפסיק לעשן בקלות כשהפסקתי, היה זה שבמשך שנים! הפחתתי את כמות הסיגריות בהדרגה, כולל עישון של פחות סיגריות ביום, כולל ימים מלאים בלי לעשן בכלל_ יכול להיות, ואני בכלל לא בטוחה שזה בטוח, שזה הקל עלייך את רגע הגמילה. אבל מה עם ה{{}}שנים! עד הגמילה? שנים. את מבינה? שנים של הרעלה וייסורים וערגה ותלות ורעל... שהיו יכולות להחסך עם ההבנה שיש לעבור פה גמילה כואבת, חותכת, חד משמעית. ששכרה העצום בצידה.

אני לא מוציאה מכלל אפשרות שקריאה בספר של אלן קאר על גמילה מסיגריות היווה נדבך ביכולת שלי להשתחרר סופית ובאופן מוחלט מדגנים.
<למי שלא עוקבת מהתחלה, מעולם לא עישנתי. קראתי מתוך סקרנות מקצועית... כמו כן, אני פחות ממליצה על הספר שלו לגמילה מרכיבי תזונה בעייתיים, כי חלק מההמלצות התזונתיות שלו ממש ממש לא נכונות בעיניי.>

כאשר נקיים פיזיולוגית, אז הצורך הפסיכולוגי נעלם
זה כל כך נכון. וכשזה היה ככה זה היה הכי נפלא שיכול להיות. באמת שלא היה לי צורך משום צורה. לא נמשכתי. כלום.
אבל התקלקלתי ועכשיו קשה לי לחזור.
כמה שאני קוראת את הדף הזה, ובכל זאת אני לא מצליחה להביא את עצמי לחזור. רק להגמל קולד טרקי.

...
<אחרי שאמי ודודתי יחזרו לארץ. תחילת אפריל. לפחות יש דדליין.>
<בינתיים לא מפסיקים לחגוג.>

שליחה על ידי יול* » 27 מרץ 2009, 00:44

עם ה שנים! עד הגמילה? שנים. את מבינה? שנים של הרעלה וייסורים וערגה ותלות ורעל... שהיו יכולות להחסך עם ההבנה שיש לעבור פה גמילה כואבת, חותכת, חד משמעית. ששכרה העצום בצידה.
אז זהו שאני לא בטוחה שהשנים האלה היו יכולות להחסך.. ניסיתי גמילה כואבת, חותכת, חד משמעית. ששכרה העצום בצידה. זה לא הצליח, חזרתי לעשן. אז מה עדיף תהליך ארוך שמצליח בסוף או מלא נסיונות לחתוך בבת אחת שנכשלים ומחזירים אותי לנקודת ההתחלה?
אבל באמת, באמת שאני מבינה את הטענה שלך. אפילו מסכימה איתה. מאד. אני פשוט לא מצליחה ליישם אותה.
ואז מסתפקת במן 'מוטב מאוחר מלעולם לא' תבוסתני ומסכן שכזה.
כאמור, כוח רצון זה בהחלט לא הצד החזק שלי (עובדת על זה ומשתפרת מאד בזמן האחרון, אבל זה לוקח זמן).
מה שכן, אני לא בטוחה שתזונה זה בדיוק כמו עישון, במובנים מסוימים זה נראה לי קשה יותר אבל במובנים אחרים אולי זה גם יותר קל.
ועוד משהו, הדף הזה מדגים בצורה כל כך יפה את השוני בין בני אדם ואיך מה שטוב לאדם אחד לא עובד אצל אחר ולהיפך ואיך למרות השוני הזה ניתן להעזר בסיפורים ועצות ותובנות של אחרים ובכלל השיתוף הזה נחמד ומועיל
.
<רגשנות לילית שכזו@}>

עוד משהו, הדף הזה מדגים בצורה כל כך יפה את השוני בין בני אדם ואיך מה שטוב לאדם אחד לא עובד אצל אחר ולהיפך ואיך למרות השוני הזה ניתן להעזר בסיפורים ועצות ותובנות של אחרים ובכלל השיתוף הזה נחמד ומועיל

החשש הגדול, כמו שציינו פה אחרות לפני, הוא רגע הנפילה מגמילה קולד-טרקי.
בעבר נגמלתי בבת אחת ובאופן מוחלט מספר פעמים (אתן יכולות לתאר לעצמכן כמה כאבה, פיזית ונפשית הנפילה בכל אחת מהפעמים הללו). הזמן המקסימלי שהחזקתי מעמד היה חודשיים. אחר כך משהו שבר אותי והמדרון היה תלול מאוד ונדרשו כוחות נפש רבים מאוד וזמן לא קצר כדי להתחיל הכל מהתחלה.
אני מנסה להגיע למצב שגם אם אני אוכלת חתיכת חלווה או פסטה ברוטב, זה לא פתח להמוני סוכרים וקמחים אחרים להזנדב אחריהם. אם אכלתי משהו שמזיק לי, זה לא אומר שאפשר לשבור את הכלים.

אני לגמרי מבינה מה ניצן אומרת ומאוד קל לי להתחבר להיגיון הזה, שהוביל את הדרך שלי בפעמים קודמות. אני מניחה שרק ימים יגידו אם הפעם הדרך תצליח להתארך ואני אצליח להשאר עליה, אולי לתמיד.

אני מנסה להגיע למצב שגם אם אני אוכלת חתיכת חלווה או פסטה ברוטב, זה לא פתח להמוני סוכרים וקמחים אחרים להזנדב אחריהם. אם אכלתי משהו שמזיק לי, זה לא אומר שאפשר לשבור את הכלים.
אני אומרת שזה כמו לנסות ללמד סוס לא לאכול. כשמכורים אז מכורים. אני לא אומרת שכל אחד ואחת מכור למתוקים או לדגנים (אני לא למתוקים, לא לשוקולד, לא לאלכוהול, לא למריחואנה, ולא לעוד המון דברים. כן לקפה בקטנה (גמולה כבר שנים) ולדגנים? אללה יוסטור.) אבל אם מכורים, אז לנסות להגיע לשליטה בזה זה יותר ייסורים מאשר להבין שהדבר הנכון זה כנראה לא להכניס את זה בחיים לפה יותר. כי זו חולשה של הגוף הספציפי שלי, הגנטיקה הספציפית שלי.

מעולם לא בדקתי אם יש לי צליאק או מחלות מערכת עיכול אחרות שקשורות בצריכת גלוטן. אבל לו הייתי בודקת ומגלה שיש לי צליאק, ואחרות סוכרת מהסוג הרלבנטי, הרי הייתי מיד מפסיקה עם זה כליל. זו ההבנה שצריך לגדל. שכאשר יש לזה "שם" או שמישהו חיצוני אומר לנו "זה מזיק לך" אז אנחנו ממש מיד מצליחים קומפלט... אבל ברגע שמדובר "רק" בהבנה שלנו, ובסבל יומיומי ומתמשך, אבל כזה בלי שם ובלי "לגיטימציה"

אז אין לנו כוחות...
לא חבל?

אני חשבתי לא פעם, כשחששתי לבריאותי, "ואם תלכי לרופא עכשיו ויגלו שאכן יש לך X, מה תעשי?" וחשבתי מה הייתי עושה (משנה תזונה מיד, בתור התחלה) והבנתי שבמובן הזה אני מעדיפה לחיות מראש חיים יותר בריאים מאשר להתמודד עם מחלות קשות או סבל לכאורה קטן ומתמשך. (אני אומרת לכאורה, כי זה כל כך לא סבל קטן. זה פשוט סבל יומיומי נוכח וקיים. ממש ממש חבל.)

<ניצן אמ>

זה כל כך מורכב. (על אף כל הניסיונות לפשט ולפשט ולהגיע לעיקר, יכול להיות שהעיקר הוא המסביב המפותל, אז יאללה, צוללים-)

"ואם תלכי לרופא עכשיו ויגלו שאכן יש לך X, מה תעשי?" - אני באמת מנסה לדמיין מצב כזה. נניח שהייתי הולכת לרופא והוא היה מכריז שאכילת קמח וסוכר מסכנת את הבריאות שלי, מה הייתי עושה? הייתי מפסיקה לצרוך קמח וסוכר. זה נכון. למה זה לא מספיק כדי לגרום לי להפסיק לצרוך את הדברים האלו באופן מיידי כבר עכשיו? כמה סיבות- קודם כל, באופן טבעי, אני בעד איזון (כן, כן, זה כולל גם מזון שרע לי, אבל איזון כולל הפרות איזון מכל הכיוונים).

שנית, בתזונה הנוכחית שלי אני מנסה להתבסס בעיקר על מזון טבעי ולא מעובד, כך שהתזונה שלי מנפה מאליה חטיפים, טבעולים למינהם וגם אורז (בכלל אני לא אוהדת גדולה של דגנים) ולחם (כנ"ל). למרות שרוב הדברים לא יוצרים אצלי געגוע גדול במיוחד, עצם ההחסרה של מרכיבים ויותר מזה- עצם ההכרה בכך שאני נמנעת מחלקים שהיו בעבר חלק אינטגרלי בתזונה שלי- היא קשה ומעוררת תחושת חסך.

לכל אלו מתווספת ההתמודדות עם העולם החיצוני (אני לא רוצה להסביר לסבתא-של-חבר-שלי למה אני לא מעוניינת באורז עם אפונה וגזר, הכל תמים, הכל מלא באהבה ענקית) וההתמודדות עם יציאה מהשגרה- באותה הדוגמא, ערב שבת של אתמול אצל הסבתא. התכנון המקורי כלל שייק פירות מרענן לארוחת הערב (אחרי ארוחות מוצלחות בתחילת היום). זה פשוט העיף אותי מאיזון. לא הארוחה עצמה, שכללה, בסה"כ, מרק ירקות, סלט ואורז עם אפונה וגזר. עצם המחשבה- ארוחה. סבתא. אוכל-שלא-אני-הכנתי. אני לא רוצה להיות הבנאדם הנרגן שהייתי אתמול בדרך חזרה משם. אני לא רוצה לאפשר לאכול להפוך לגורם שמנהל את התחושות שלי.

ובקשר לזה- איכשהו, לא מעט אנשים שהצליחו להפוך את התזונה שלהם לטובה יותר, הופכים לא רק לשליחי ציבור של הנושא וליחצ"נים פעילים אלא ממשיכים לתת לנושא מקום נרחב בחיים שלהם- בין אם זה טור בעיתון או פתיחת מסעדה ברוח התזונה הזו או רק כנושא שיחה מועדף כמעט בכל שיחה. קשה לי לגמרי להתנער מהתופעה הזו, כי גם כשאני שולפת את ארוחת הצהריים אני נאלצת כמעט מדי יום להתמודד עם מבטים חקרניים ושאלות חקרניות לא פחות. אבל זה מייגע. אני רוצה שלאכול יהיה בדיוק את אותו המקום בחיים שלי כמו בעבר (פונקציונלי, משעשע, משביע) ולא יותר מזה. (זה קורה?).

ועוד תלונה קטנה לסיום (נרגנת, כבר הזכרתי?)- זה מאוד לא מדויק להגיד שמרגע שמתרגלים לתזונה מסויימת, המאמץ מתאייד. אני הולכת לסופר בין פעמיים לשלוש בשבוע (זה המינימום אליו הצלחתי להגיע, ותודו שהוא לא מאוד מינימלי). אני מכינה קציצות ומרק בין פעמיים לשלוש בשבוע. בכל בוקר מחדש אני עורמת את המזון לתיק, מה שאומר שאי אפשר להימנע מתיק או להשתמש בתיק קטנטן, וגוררת הכל יחד איתי לעבודה. אני יודעת, אלו תלונות קטנות לעומת בריאות טובה, אבל זה לא קל, זה לא קל בכלל.

(אולי זה רק ה-PMS, עם כולכן הסליחה מראש ובדיעבד על הרגזנות)

אני רוצה שלאכול יהיה בדיוק את אותו המקום בחיים שלי כמו בעבר (פונקציונלי, משעשע, משביע) ולא יותר מזה. (זה קורה?).
אם את רוצה, כן.

זה כמו שלא כל מי שלא מלה נהיית נושאת הצלב של האי מילה. עניין של טיפוס וסדרי עדיפויות בחיים.

ואילו הסבתא היתה מציעה לך סטייק מלא באהבה ענקית_ ? גם היית אוכלת? או שאמרת בפשטות שאת צמחונית וברור שזה מובן?
זה עניין של המקום האישי מול זה. אם היית שלמה עם זה שזה לא בריא לך, ושלמה עם הויתור על ההתמכרות, היית יכולה להגיד בחיוך מלא באהבה "אניי לא אוכלת דגנים, יש לי רגישות, אבל ממש תודה סבתא. אני מאד אוהבת את האוכל שלך

"

בכלל לא נקראת לי נרגזת
@}

או שאמרת בפשטות שאת צמחונית וברור שזה מובן?
האמת שגם הצמחונות הלגיטימית (מוכרת חברתית, במשפחה יש עוד צמחונים) מעוררת תהיות ושאלות וניסיונות לדחוף "רק דג" או משהו ש"רק בושל עם עוף" לצלחת. אלו דברים שלא פשוט לאנשים להבין ממשפט אחד, לא נתקלתי בהרבה מהנהנים וממשיכים הלאה.

אם היית שלמה עם זה שזה לא בריא לך, ושלמה עם הויתור על ההתמכרות
זה נכון. אני עוד לא מצאתי את הדרך שאני לגמרי בטוחה בה. לדוגמא, אני עדיין צורכת מוצרי חלב, ובשלב הזה אני אפילו לא מנסה להבין למה זה כל כך גרוע, או למה תירס מקופסא הוא איום, בגלל שאני לא יכולה לקפוץ מעל כל השלבים בבת אחת. זה הרי תהליך שלוקח שנים, כמו שאת מזכירה תמיד. זו הסיבה, שמקשה עלי כרגע לבוא ולהגיד- תשמעו, מעכשיו ועד עולם אין יותר את זה ואת זה. כי אני עדיין לא מרגישה ככה. אני לא יודעת במה ההרגשה הזו תלויה, מאוד יכול להיות שזה לגמרי עניין של החלטה בלבד.

ובאותו העניין, דווקא בעניין הזה ההורים שלי הם משתפי הפעולה הכי טובים שבחורה יכולה לבקש: עוד לפני שאני מספיקה להצהיר על שינוי תזונתי הם קולטים לבד את הניואנסים ולקראת ביקורים שלי מציידים את הבית בכל-טוב רלוונטי (זה עובד לכל הכיוונים- כל טוב רלוונטי יכול להיות המון פירות ותמרים ואגוזים ויכול להיות המון מאפים ופסטות וגלידות). לפעמים, אחרי שאני כבר מאבדת כיוון הם ממשיכים לקנות את האוכל הבריאותי וזה דווקא מעורר השראה. (אוכל וזכרונות מבית ההורים, זה יכול להיות הרי נושא לדף נפרד שלם).

נשמעים הורים נפלאים. @}
לכשתהיי מוכנה, אפנה אותך להמון חומר רלבנטי בנוגע לחלב ומוצריו.

אני באופן מובהק עדיין לא מוכנה (ובאופן כללי אשמח לחומר רלוונטי על קמח וסוכר, סוכר אפילו יהיה רלוונטי לדף).

אני אספר קצת על איך היום שלי נראה מבחינה תזונתית, כדי להבהיר את השימוש (תלות?) הנוכחי במוצרי חלב, ובכלל אשמח לשמוע עצות, טיפים, הצעות ותפריטים של אחרים-

את הבוקר אני פותחת במיץ פרי, בדרך כלל תותים, לפעמים מלון, אני אוהבת שזה מבוסס על פרי אחד ולא על ערבוב אקלקטי של טעמים. לפעמים אני דוחפת פנימה גם שקדים, או יוגורט עזים או אוכמניות קפואות (ללא תוספת סוכר, כמובן).

אני מגיעה לעבודה ואוכלת פירות לרוב- תפוזים, תפוחים, בננות, אגסים וגם אגוזים (לא הרבה מהם).

בצהריים אני אוכלת בכל פעם סוג אחר של פריכית (האורגנית של אדמה, על בסיס שיפון או אורז מלא, כל מיני כאלה) עם גבינה לבנה וירקות- עגבניה, מלפפון, פלפל, אבוקדו. לפעמים אני מכינה גם קציצות מאש או חומוס או פשטידה עם המון ירקות.

עד הערב- עוד פירות.

בערב- מרק (ירקות, או תירס או פטריות או אפונה, המוני מרקים).

אני אשמח לשמוע רעיונות לגיוון ארוחת צהריים, אבל חשוב לי שהארוחה הזו לא תהיה כרוכה במאמץ הכנה מורכב (בניגוד לארוחת בוקר וערב, בארוחה אחת אני רוצה פשוט לשלוף דברים ולאכול אותם, בלי הכנות).

קודם כל זה נשמע בסיס ממש מעולה.
את לא אוכלת מתוקים, את לא אוכלת המון דגנים (תלוי בכמות הפריכיות, שאם אני מבינה נכון הן בעצם קרקרים. כי לא נתקלתי בפריכיות שיפון...

) לא שותה קפה, תה, אלכוהול ועוד.

אם את רוצה, אני אשלח לך חומר מנענע ממש בקשר לחלב. בדואל, לא יכולה ברשת.

הדברים שאפשר לשנות הם את היוגורט בבוקר (להחליף בחופן קשיו. יותר משביע, יותר בריא ולטעמי גם יותר טעים...

) את הפריכיות (אם קשה לך לוותר עליהן, אפשר להשתמש בפריכיות כוסמת מלאות אורגניות של אדמה או של הרדוף. אין שם שמץ גלוטן.) האם הפשטידה מבוססת על קמח? על גבינות? בעיניי בישול ירקות הוא לא בעייתי. הבעיות היותר משמעותיות בחימום הן עם דגנים ועם שומנים. מרק נשמע מעולה (תלוי איך את מתבלת, אבל חאליק, קצת תירס מקופסא כשזאת התזונה שלך? הכי בקטנה. בחייך.) ועל פניו נשמע שחסר לך חלבון.
הייתי מגוונת את הממרחים על הפריכיות - סלט אבוקדו, טחינה עם תמרים, חומוס ביתי, וכו' ושוקלת לגוון את התצורה הזאת לתבשיל קינואה או כוסמת עם ירקות.
אני עושה לי "סנדביצ'ים" מפלפל שושקה כזה ארוך אדום ושטוח. ממלאת אותו בחומוס ועוף, או בפלאפל ביתי וטחינה חיה, וכך הלאה. תענוג.

אני באמת לא אוכלת את כל מה שציינת, ואוכלת בסך הכל שתיים או שלוש פריכיות ביום.
הפשטידה מבוססת על גבינות, ללא קמח (למעשה אתמול הייתה הפעם הראשונה שהכנתי פשטידה בחמשת השבועות האחרונים, אז זה לא נחשב עדיין מרכיב של ממש בתזונה שלי).

טחינה עם תמרים? מה בדיוק זה אומר?
יש לך על הדרך איזה מתכון מומלץ לקינואה?
איזה עוף את אוכלת בישראל? (כן, אני צמחונית, אבל מתעניינת)

תגידי, באחד הדפים העתיקים ראיתי תכנון שלך לעבור ללימודי פסיכולוגיה ותזונה - זה קרה?

אם את רוצה, אני אשלח לך חומר מנענע ממש בקשר לחלב. בדואל, לא יכולה ברשת

ypollak
בג'ימייל

שלחתי.

תגידי, באחד הדפים העתיקים ראיתי תכנון שלך לעבור ללימודי פסיכולוגיה ותזונה - זה קרה?
לגמרי. רק לא בצורה ממוסדת.

לא מוציאה מכלל אפשרות לעשות לימודי תעודה יום אחד, כרגע מייעצת ללא תשלום בדואל.

שליחה על ידי ממ* » 29 מרץ 2009, 19:11

אלו דברים שלא פשוט לאנשים להבין ממשפט אחד, לא נתקלתי בהרבה מהנהנים וממשיכים הלאה.

נכון. זה מדהים כמה אנשים הם נודניקים בכל הנוגע לאוכל. איזה נודניקים!! אוף.
מגיל 4 אני צריכה להדוף אנשים מהצלחת שלי--משום שמאז ומתמיד הייתי בררנית גדולה, בעלת נטייה גדולה לטבעונות וצמחונית. למה לא לתת קצת מנוחה?
אני ממש נלחמת בציפורניים שלא יציקו לבת שלי בענייני אוכל, ולא יפעילו לחץ. יש לה נטייה לאכילת מונו, שבעיני היא בריאה (ובטח פשוט מתאימה לה). וכמה ניג'וסים.

שליחה על ידי ממ* » 29 מרץ 2009, 19:19

אפשר להשתמש בפריכיות כוסמת מלאות אורגניות של אדמה או של הרדוף. אין שם שמץ גלוטן
אבל, ניצן, אין בכוסמת גלוטן? זה לא דגן???
הכיצד??

_אבל, ניצן, אין בכוסמת גלוטן? זה לא דגן???
הכיצד??_
אין בכוסמת גלוטן. יש חשש לגלוטן בגלל שבד"כ אורזים, שוקלים, מאחסנים ועוד במתקנים שיש בהם חיטה. אז זה הופך את הכוסמת והקינואה למחוייבים במשנה זהירות כאשר יש צליאק.
הכוסמת המקראית (כוסמין) היתה אחת מחמשת מיני דגן (זן חיטה עתיק). מה שאנחנו מכירים היום, קרובה רחוקה מאד של החיטה ולא אמורה להוות בעיה.
תראי, אני כבר קראתי לה "ניקורט". אני לא ממליצה פה לאכול את זה בקילוגרמים. כמה פריכיות (רצוי של הרדוף כי הן חצי העובי) עד שנגמלים מהחיטה והאורז. קינואה בתבשיל עם הרבה ירקות פעם ב. הרבה יותר פשוט לעבור אליהם מאשר להפסיק קולד-טרקי, והרבה יותר קל להפסיק אותם מאשר חיטה.
יותר ברור?

אם את רוצה, אני אשלח לך חומר מנענע ממש בקשר לחלב. בדואל, לא יכולה ברשת
שלחתי לך מייל. גמני רוצה.

ורק לחדד שכוסמת (buckwheat) הוא לא כוסמין (spelt). בכוסמין יש גלוטן.

אני יכולה גם כן לקבל את החומר המנענע?

(בחיי, אני חושבת שתכף אאלץ לפתוח גמילה ביתית מהדף גמילה ביתית ממתוקים! אני מכורה וזה רשמי. ספרו ספרו- מה איתכן?)

ורק לחדד שכוסמת (buckwheat) הוא לא כוסמין (spelt). בכוסמין יש גלוטן.
בהחלט נכון. לא כתבתי את זה מפורשות.

שולחת חומרים מנענעים

תיכף יגיע.

שליחה על ידי ממ* » 30 מרץ 2009, 14:39

_ורק לחדד שכוסמת (buckwheat) הוא לא כוסמין (spelt). בכוסמין יש גלוטן.
בהחלט נכון. לא כתבתי את זה מפורשות._
אז אני לא מבינה. כוסמת זה דגן בלי גלוטן?

הכוסמת המקראית (כוסמין) היתה אחת מחמשת מיני דגן (זן חיטה עתיק). מה שאנחנו מכירים היום, קרובה רחוקה מאד של החיטה ולא אמורה להוות בעיה.
זה אומר שכוסמין זה גם בסדר?
אנא פירוט, הסבר והדגמה (אורקולית אם אפשר)

אני יכולה גם כן לקבל את החומר המנענע?
גם אני אשמח. עוד יש לך את המייל שלי?

מדווחת - כבר שבועיים וחצי נקייה לגמרי מסוכר. הרגשה טובה, של חזרה למשהו נכון (הנפילה לא היתה מאד ארוכה).
יש ערבים, במיוחד אחרי יום מתיש עם הבנות, שאני שמחה שאין משהו מתוק בבית. כי אני יודעת שאם היה לא הייתי מתאפקת. אני רוצה להאמין שככל שיעבור הזמן זה יהיה לי יותר ברור שזה לא נכנס לגוף, ואז גם במצבים שאני כן נמצאת במקום שיש בו אני יכולה להימנע (קורה גם היום, אבל אני לא בטוחה שזה יקרה תמיד....).

על הגלוטן אני בהתבוננות עכשיו

עוד לא מוכנה לגמילה מוחלטת, גם לא בטוחה שאני רוצה. אני יודעת שלחם לא מזיז לי בכלל, יכולה לאכול או לא לאכול וזה לא משנה, אבל לפסטה בפירוש יש לי תגובה התמכרותית. ולכן אנחנו אוכלים אותה עכשיו בתדירות הרבה, הרבה יותר נמוכה מפעם.

מה שכן, החלטתי החלטה שהיא כאילו מהפכנית אבל במצבי הנוכחי נראית לי טבעית וברורה - בליל הסדר הקינוח היחיד שיהיה כאן הוא סלט פירות

שליחה על ידי א* » 30 מרץ 2009, 22:27

סוף סוף חדשות טובות.
אני מרגישה ש"עליתי על דרך" , כבר כמה פעמים השבוע היה לי קריז והייתי תשושה ורעבה ועמדתי ממש לפני קנייה של אוכל בחוץ וברגע האחרון שידרגתי את החלטתי מהחלטה של פעם (ג'אנק מוחלט) להחלטה שקולה יותר(אוכל תעשייתי אך פחות מזיק)
זה לא שבחרתי בחסה ברוטב מלפפון אבל בכל זאת שידרגתי משקית קוראסונים שהם "האסון שלי" לבייגלה סומסום ומסנדוויץ עסיסי לסלט ענק ועשיר...הכל יחסי.
היום בצהריים הייתי מורעבת ותשושה,פחדתי שארדם על ההגה בדרך הבייתה ,בדרך לקניית סנדוויץ מרשת מזון מסחרית ניזכרתי עד כמה סנדוויצים קנויים (בתוך גבטה ענקית ומכבידה) עושים לי הרגשה רעה אחרי שאני אוכלת אותם,הרגשת כבדות ובצקיות ונימנום והחלטתי לשנות כיוון ולהזמין מבר סלטים סלט ע-נ-ק ,זה לא היה סלט דיאטטתי בכלל היו בו מלא זרעונים וגרעינים וגבינה בולגרית ואייזה 15 סוגי ירקות שחלקם עשירים בסוכר (לבבות ארטישוק,עירית,תירס,,פלפלים ב 5 צבעיםואפילו קצת פסטה מסולסלת ועוד ועוד).אבל היה טעים בטירוף, ליקקתי את האצבעות ממש,התענגתי על כל ביס...אני יכולה בכייף להפוך את זה לארוחת הצהריים הקבועה שלי כי זה גם עונה לי על הצורך של הפינוק והעצלנות (טרי אך מבר סלטים,מישהו אחר חותך ושוטף כלים...).
זה העביר לי את כל העייפות והתשישות,ריענן אותי והשביע אותי,אני מתפלאה איך במשך שנים שיכנעתי את עצמי שאפשר לשבוע רק מפחמימות...

שמתי לב שלפעמים יש לי פיתוי חזק מלווה בהתלבטות שנמשכת כמה שניות, רגע אחרי שאני מחליטה (נגיד ללכת על פרוסת לחם במקום קוראסון או סלט במקום סנדוויץ) אני חשה רגיעה והקלה,אני לא ממשיכה להרגיש החמצה, זה קושי ששווה לעבור אותו כי הוא חולף תוך שניות בודדות.

בהצלחה לכולם, תודה שאתם שומרים לי על הדף...

הי, כל הכבוד לך!
ואת כל כך צודקת: יש הרגע הזה שבו "נורא מתחשק" המשהו הזה שלא עושה לנו טוב, וברגע שמצליחים לעבור אותו בעיניים פקוחות ולבחור באופן מודע ומכוון משהו אחר, שכן טוב לנו - פתאום ה"חשק" עובר לו, ומתגלה כמה הוא בעצם קטן ונשלט ולא מוכרחים כל פעם להיכנע לו.

שליחה על ידי ענ_בר* » 31 מרץ 2009, 13:11

עושה לי מאוד טוב לקרוא פה.
תמשיכו!

לפסטה בפירוש יש לי תגובה התמכרותית. ולכן אנחנו אוכלים אותה עכשיו בתדירות הרבה, הרבה יותר נמוכה מפעם.
אפשר לעבור לפסטה מאורז מלא אורגני בתור התחלה, או לאטריות סובה (כוסמת)

כוסמין הוא זן פראי של חיטה. יש בו גלוטן, אבל לא כמו חיטה מבוייתת ותעשייתית. כלומר, עדיף בהרבה מחיטה, אבל עדיין לגמרי בעייתי...
כוסמת היא קרובה רחוקה, ויש הרבה דיונים על האם היא דגן או לא, בוטנית, תזונתית ועוד. מה שבטוח, אין בה גלוטן מעצמה, יכולים להיות בה שרידי גלוטן מאופן האריזה והאחסון עם חיטה. בטל בשישים בעיניי (אם לא חולים בצליאק)
בכל מקרה, לא כדאי לחיות על כוסמת, אבל להשתמש בה כאמצעי להתנקות זה אחלה.

עכשיו ברור?

היום בצהריים הייתי מורעבת ותשושה,פחדתי שארדם על ההגה בדרך הבייתה
אכלת דגנים בצהריים? תחושת הFOOD COMMA אחרי דגנים בצהריים מאד טיפוסית. <במיוחד עם פסטה> כמו שכתבת הרגשת כבדות ובצקיות ונימנום_ לעומת _זה העביר לי את כל העייפות והתשישות,ריענן אותי והשביע אותי. יישר כוח!

זה לא היה סלט דיאטטתי בכלל היו בו מלא זרעונים וגרעינים וגבינה בולגרית ואייזה 15 סוגי ירקות שחלקם עשירים בסוכר (לבבות ארטישוק,עירית,תירס,,פלפלים ב 5 צבעיםואפילו קצת פסטה מסולסלת ועוד ועוד)
אולי תזניחו את עניין הדיאטה לרגע? זה באמת משני לבריאות. חוץ מהגבינה שאפשר היה לוותר עליה ולהחליף אותה בביצה קשה, וחוץ מהפסטה, וחוץ מהרוטב שהוא בד"כ החטא האמיתי בסלטים האלה.. נשמע סלט מצויין. אני לא מבינה איך אפשר להתקטנן על כמה גרגרים וזרעונים ולתקוע ג'בטות בלי לחשוב בכלל. זה כאין וכאפס. מבחינתי עדיף לשתות חצי כוס שמן זית בכבישה קרה על פני לאכול ג'בטה. הרבה יותר בריא, ואולי יש בזה יותר קלוריות, אבל זה בפירוש פחות משמין.

אני מתפלאה איך במשך שנים שיכנעתי את עצמי שאפשר לשבוע רק מפחמימות...
זה לא את. השבוע היתה הגדרה בתשבץ "מזון בסיסי לאדם" שלוש אותיות, מתחיל ב-ל', נגמר ב-ם' ובאמצע ח'

זה חלק מהסיפור שמספרים לך מגיל אפס. היום את יודעת שזה לא נכון. צעד חשוב מאד!

א, פשוט כל הכבוד לך! את הולכת בדרך אמיצה וטובה ועובדת על המודעות. עושה שינויים לא פשוטים ויומיומיים.

אני חשה רגיעה והקלה
ממש שווה לזכור את זה. @} @} @}

שליחה על ידי ממ* » 31 מרץ 2009, 16:40

עכשיו ברור?
כן, ברור. תודה, ניצן. זהו מידע חשוב בעבורי. כבר מזמן החלפתי חלק גדול ממוצרי החיטה בכוסמין. אנסה לעבור לאיטריות כוסמין, כי פסטה היא מקום מועד לנפילות בעבורי.

אפשר לעבור לפסטה מאורז מלא אורגני בתור התחלה
זה מזכיר לי - אולי כתבתי את זה פה איפשהו במעלה הדף אבל בגילי כבר צריך להתחיל להתייחס בסלחנות לזה שאני מספרת דברים כמה פעמים - הילדים שלי אוהבים פיצה, טוב, נו, גם אני לא ממש שונאת את זה. לבת שלי יש תגובות התמכרותיות נורא (בכי, רוצה עוד, כועסת שנגמר). (טוב, גם לי קצת). פעם היינו קונים, לעיתים רחוקות, פיצה מקמח אורז אורגני, וזה היה קצת יותר טוב. לא שמתי לב לזה, עד שפעם אחת קנינו בטעות פיצה מקמח חיטה מלא אורגני. וואו. מאז ירדנו מהפיצה, לגמרי.

לא שמתי לב לזה, עד שפעם אחת קנינו בטעות פיצה מקמח חיטה מלא אורגני. וואו.
הסבר?

איפה?

לא הבנתי את השתלשלות העניינים. אני מנסה לעשות לי הבנת הנקרא רגע, תגידי אם לזה התכוונת.

מה שהבנתי מדברייך זה שפעם הייתם קונים פיצה מאורז והיו תגובות פחות קשות, (אה, קניתם רק מאורז? בלי גם מחיטה?) ולא שמת לב לכך שהתגובות פחות קשות ושזה אולי קשור?
ואז קנית מחיטה, וה"וואו" זה כי התגובות היו קשות/התמכרותיות/כועסות וכו'? ומאז הפסקת כליל. כן?
<לא הבנתי את ה"וואו" בהתחלה. חשבתי "וואו, זה היה ממש טעים!"

אז לא הבנתי למה המסקנה היתה לרדת מזה

הבנתותי?>

אה, הוואו היה התגובות ההתמכרותיות הקשות, שאז הבנתי בדיעבד כמה הן היו יותר קלות עם האורז... ככה:
פיצה מקמח חיטה - תגובות התמכרותיות קשות.
פיצה מקמח אורז - תגובות התמכרותיות קלות.
אמא קצת שוכחת כמה התגובות קשות
אמא לא שמה לב וקונה פיצה מקמח חיטה - תגובות התמכרותיות קשות.
אמא אומרת: מעכשיו אנחנו לא אוכלים יותר פיצה.

שאלות מלפני כמה ימים- (ניצן, אני תכף פורצת את המסך כדי לחבק אותך. הדף הזה עושה לי ממש טוב)

_טחינה עם תמרים? מה בדיוק זה אומר?
יש לך על הדרך איזה מתכון מומלץ לקינואה?
איזה עוף את אוכלת בישראל? (כן, אני צמחונית, אבל מתעניינת)_

בשבת אני נוסעת עם הילדים להורים שלי, בפעם הראשונה מאז שעדכנתי את חוקי הכשרות שלי. עד היום הביקורים אצל ההורים שלי היו השתוללות מוחלטת מבחינת אוכל. היום זה לא יוכל לקרות. אני מחכה לראות איך זה יהיה. אני חושבת לאפות לי קופסה של עוגיות "כשרות" ולקחת איתי, כל פעם שיפתחו חבילה של עוגיות טרפה, אני אהנה מהעוגיות שלי. ואולי אפתה גם את האחרים.

עד היום הביקורים אצל ההורים שלי היו השתוללות מוחלטת מבחינת אוכל

מבינה לגמרי על מה את מדברת. אני לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אם יש אפשרות כזו- במקומך הייתי עושה הכל כדי לא להיות שם בזמן שכולם ממלאים את עצמם בסוכר ובקמח לבן.
בהנחה שלא זוללים ברציפות כל היום (למרות שמכירה מקרוב כמה בתים בהם זה המצב) - הייתי ממש משתדלת להימנע מהסיטואציות האלו, שמובילות (אותי) לתחושת חסך (כל עוד לא הושלם התהליך ואת לא לגמרי שלמה עם הדרך החדשה והמבטיחה שלך).

לסיים את האוכל שלך, לקום מהשולחן ולצאת לסיבוב בחוץ בזמן הקפה ועוגה.

אידיאולוגית אני מאמינה גדולה בלא לנסות להתאמץ למצוא תחליפים, זה מתכון לאומללות. את בדרך אחרת, טובה במיוחד, שבחרת בה בזכות מודעות גדולה. נסי לצמצם למינימום את הקשיים.

_אני מתפלאה איך במשך שנים שיכנעתי את עצמי שאפשר לשבוע רק מפחמימות...
זה לא את. השבוע היתה הגדרה בתשבץ "מזון בסיסי לאדם" שלוש אותיות, מתחיל ב-ל', נגמר ב-ם' ובאמצע ח'
זה חלק מהסיפור שמספרים לך מגיל אפס. היום את יודעת שזה לא נכון._

מזכיר לי שכשהייתי קטנה וקראתי את "נוריקו סאן הילדה מיפן" היה כתוב שם שהם לא אוכלים לחם, והאורז הוא הלחם שלהם.
זה עשה לי התפתלויות מושגיות לא נורמליות בשכל. איך אורז יכול להיות הלחם של מישהו? מה מורחים עליו?? איך עושים ממנו סנדוויצ'ים??
ומה הם לעזאזל אוכלים לארוחת הבוקר? אורז????

ובגללכן, יא מסיתניות מפתות חתרניות חסרות בושה שכמותכן, בגללכן אני מתחילה לאכול פחות לחם. פשוט לא בא לי עליו. דביק, נדבק לשיניים, כבד ובצקי. פיחסה.
תתביישו!!!! ככה לבגוד במסורת המשפחתית??
(סבתא שלי היתה אוכלת לחם עם הסלט, לחם עם המרק, לחם עם הביצה, לחם עם הרוטב של הבשר. אני מאמינה שהיא היתה אפילו אוכלת לחם עם אורז)
(היום לקחתי שני סנדוויצ'ים לעבודה רק מתוך הרגל, ובקושי אכלתי אחד ורבע, ורק כי לא הבאתי מספיק פירות משביעים. מחר אני לא הולכת לקחת סנדוויץ כלל. בננה, תפוז וקצת אגוזים יסדרו אותי יפה, אני חושבת, בנוסף לעגבניה ולמלפפון ולתפוח ולנקטרינה הרגילים. אולי אני אקח קלח תירס, רק ליתר ביטחון)
(תזכורת: להגיד לזוט שיקנה בשוק שלושה חצילים, ולא אחד)

D

טחינה עם תמרים? מה בדיוק זה אומר?
טחינה גולמית (ממליצה בחום על אמארה מונבטת

) עם תמרים לפי הטעם, ואגוזים בשביל שלא יצא נוזלי וכדי להקל על הכובד

ולבלנדר. יוצאת עיסה דביקה מאד. מגלגלים אותה בשומשום או בקוקוס. יוצא חלבתי וטעים.
עוד אפשרות זה לוותר כליל על הטחינה וללכת על תמרים אגוזים ולגלגל. אני זורקת גם שבבי בננה.

יש לך על הדרך איזה מתכון מומלץ לקינואה?
לא משו שאני אוכלת, אבל בכללי, לאדות בצל בחיתוך אורך (רצועות דקות) עם כל הירקות שמתאימים לך (בטטות,קולורבי, סלק, דלעת, גזר, קישוא, ארטישוק ירושלמי, פלפלים, קוביות עגבניה וכל השאר) גם חתוכים לאורך (להכניס לפי הקושי) להוסיף קינואה, להוסיף מים (כמו לאורז) ותבלינים לפי הטעם, להביא לרתיחה, להנמיך אש ולבשל על אש קטנה עד שהמים נספגים.

איזה עוף את אוכלת בישראל? (כן, אני צמחונית, אבל מתעניינת)
אורגני. בעיקר כרעיים ושוקיים כי זה מה שאנחנו הכי אוהבים. אבל גם כבד וגם עוף מחולק.
בשבת אני נוסעת עם הילדים להורים שלי, בפעם הראשונה מאז שעדכנתי את חוקי הכשרות שלי. עד היום הביקורים אצל ההורים שלי היו השתוללות מוחלטת מבחינת אוכל. היום זה לא יוכל לקרות. אני מחכה לראות איך זה יהיה. אני חושבת לאפות לי קופסה של עוגיות "כשרות" ולקחת איתי, כל פעם שיפתחו חבילה של עוגיות טרפה, אני אהנה מהעוגיות שלי. ואולי אפתה גם את האחרים.
מחזיקה לך אצבעות ומאחלת ביקור נעים!!

לסיים את האוכל שלך, לקום מהשולחן ולצאת לסיבוב בחוץ בזמן הקפה ועוגה.
תומכת.

_ובגללכן, יא מסיתניות מפתות חתרניות חסרות בושה שכמותכן, בגללכן אני מתחילה לאכול פחות לחם. פשוט לא בא לי עליו. דביק, נדבק לשיניים, כבד ובצקי. פיחסה.
תתביישו!!!! ככה לבגוד במסורת המשפחתית??_

אני שמחה שזה קורה לך. @} @} @}

סבתא שלי היתה אוכלת לחם עם הסלט, לחם עם המרק, לחם עם הביצה, לחם עם הרוטב של הבשר. אני מאמינה שהיא היתה אפילו אוכלת לחם עם אורז
לא צריך להרחיק בדורות. גם אני היתי ככה. השיא היה סנדביץ' עם פסטה ברוטב עגבניות שהזמנתי באיזה פאב אירי בשביל הקטע.

איזה דף כיפי זה, בחיי... פשוט תענוג לקרוא את התהליכים ואת הכיף שעולה מן השינוי.
@}

אבל לפסטה בפירוש יש לי תגובה התמכרותית. ולכן אנחנו אוכלים אותה עכשיו בתדירות הרבה, הרבה יותר נמוכה מפעם.
ניסית פסטה מאורז? פשוט טעים ומעולה. יש מאורז מלא, והתחושה אח"כ מעולה, קלילה ולא יציקה כמו אחרי פסטה מקמח.

אוייש, רק עכשו קלטתי שדילגתי על הדיון על האורז...

אוייש, רק עכשו קלטתי שדילגתי על הדיון על האורז...

אורז מלא אכן עדיף מחיטה. אם נורא קשה אז עדיף לעבור דרך אורז. אבל זו יכולה להתפתח להתמכרות גם כן, במיוחד אצל מי שמתמכר בקלות לגלוטן.
שוב, אם אפשר לאכול מזה ממש מעט, פעם ב.. ובמידה, אז כדאי לעבור כבר עכשיו.
<אני ניסיתי, ונפלתי חזק באורז...

>

בהנחה שלא זוללים ברציפות כל היום (למרות שמכירה מקרוב כמה בתים בהם זה המצב)
זוללים ברציפות כל היום.

בקשר לתחליפים, זה לא בדיוק ככה אצלי, כי העוגיות הכשרות שאני אביא איתי יותר טעימות לי ויותר מושכות אותי. אז כשכולם ישבו לנסקפה ועוגה, כמו שאני מזמינה את כולם לקפה מקינטה וכולם שמחים, ככה אני אזמין את כולם לעוגיות חלבה. מי שירצה יאכל ואני לא ארגיש בכלל מקופחת . השאלה היא כמה תציק לי הנטייה הטורדנית לשלוח יד למקום הלא נכון...

חוזרת וטוחנת - הבעיה היא לא הזלילה הרציפה. הבעיה היא מה זוללים.

לא, לא, אני לא מתכוונת לאכילה רצופה של אוכל. לא "זוללים" מלפפונים, מלפפונים "אוכלים". אני מתכוונת לזה שכשגומרים לאכול את הארוחה, שיכולה להיות סבירה מבחינה בריאותית, אז יש עוגה (קנויה), ואז עוגיות (קנויות), ובין לבין יש גם עוגיות מלוחות, ומול הטלויזיה פיצוחים, ועם הקפה עוד עוגה, ובלילה בלילה אחרי הכל מוציאים גלידה - מין מסורת כזאת. ולאמא שלי יש בעיה של סוכר (איך קרה?) אז היא אוכלת אותו דבר... אבל דיאט.

לא, לא, אני לא מתכוונת לאכילה רצופה של אוכל. לא "זוללים" מלפפונים, מלפפונים "אוכלים".
למה? <שאלה ניצן את הקהל בפרצוף תמים מתוך תקווה שכל מאמציה בחודשים האחרונים לא היו לשווא

>

מין מסורת כזאת

בטח אלה המלבניות בקרטון, לא?

כי... מלפפונים זה אוכל? <השיבה אלטר אגו בתקוה לקבל אישור>
כי אי אפשר להתמכר למלפפונים? <מוחאת סנפירים ומחכה לדג>
<או מלפפון>
<עדיף מלפפון, כי אני לא אוהבת דגים>

בטח אלה המלבניות בקרטון, לא?
נדמה לי בקופסאות אובליות.

פיצוחים (קלויים ומומלחים)

נדמה לי בקופסאות אובליות.
משודרג.

כי אי אפשר להתמכר למלפפונים? <מוחאת סנפירים ומחכה לדג>
הופה!!!

זורקת לך סושי סלמון ומלפפון

מה היה לנו היום?

יומולדת משפחתית לבני הדודים של הבנזוג אצל הדודה אלופת-הבישולים של המשפחה. אני עדיין קצת מוטרדת כששגרתי (הלא מאוד שגרתית אבל בעלת גבולות גזרה ברורים) מופרעת, אבל לא מאוד דאגתי. בבוקר יצאתי לריצה, חזרתי אל שייק בננות-קשיו, חטפתי תפוח ויצאנו לדרך.

בארוחה עצמה היו הרבה סלטים, שקשוקה, גבינות - לא התקשתי להסתדר בלי סוכר וקמח וגם לא חשתי חסך.
מכיוון שפעם בשבוע אני כן אוכלת מוצר שמכיל קמח וסוכר, השבוע החלטתי שאוכל קינוח בארוחה הזו.
דילגתי מעל הטראפלס, העוגות הבחושות, הסברינה (אומרת לכם, זו האלופה המשפחתית) והגעתי ישר לפאי התפוחים (הרי ברור שכל קשר בין תפוחים לפאי התפוחים [חמאה-ביצים-שמנת-סוכר-סוכר-קמח-סוכר] הוא מקרי בהחלט). אין מה להגיד, אי אפשר להגיד שזה הפך ללא טעים, אפילו לא קרוב. הפאי היה מעולה.

העייפות של אחרי הסוכר נחתה עלי בבום. עייפות של אמצע הלילה בצהרים. זה אמנם מין לקח גוף, אבל בכנות, הייתי מעדיפה שזה פשוט ייהפך ללא טעים-לא מושך

שליחה על ידי א* » 04 אפריל 2009, 20:10

אני מצליחה לאכול קצת יותר סלטים וקצת פחות מתוקים תעשייתיים ולהנות מזה ולהיות מודעת לתחושות הטובות שזה יוצר בגוף.
השבוע אכלתי 3 פעמים במסעדות ובשלושת הפעמים מה שהכי התחשק לי להזמין זה סלט...והיה לי ממש טעים ולא הרגשתי שום החמצה.
בחודש האחרון הגוף שלי כל הזמן רוצה לעשות תנועות של ברכת השמש ביוגה,מידיי כמה שנים אני מצטרפת לחוג יוגה ותמיד עוזבת משיעמום וחוסר התחברות, החוג האחרון שלי "נינטש" על ידי לפני כשנה ,אבל פתאום אני כל הזמן מוצאת עצמי מתמתחת כמו ביוגה הגוף שלי פשוט מתחנן לזה. בקיצור ...או שאתחיל לעשות ברכות שמש כל בוקר או שאמצא תקציב וזמן לחזור לחוג יוגה.
שיהיה שבוע בריא לכולם.

בחודש האחרון הגוף שלי כל הזמן רוצה לעשות תנועות של ברכת השמש ביוגה

גם שלי!!! <חוץ מהפעם האחרונה שהייתי סמרטוט ותרגלנו הרבה מדיטציה. אבל ככה בגדול? רוצה ברכות! איזה מוזר???>

בשלושת הפעמים מה ש{{}}הכי התחשק לי להזמין זה סלט...
ההדגשה שלי.
ווואו!!! הגוף שלך ממש רוצה להיות בריא ונקי!!!

הודעה משמחת אם כי לא לחלוטין קשורה- מצאתי חקלאיים אורגניים קרובים לבית, ומעתה בכל שבוע- סל פירות וסל ירקות אורגנים למהדרין יגיעו ישירות אל סף ביתי! ווהו!

נראה לי שכולנו עלינו על גל לאחרונה (כל אחת והגל שלה (-: ) - איזה כיף ואין לי ספק שזה הרבה בזכות הדף וניצן אמ אשר בו!

אני בדיוק שבוע בגמילה ממתוקים וקפה ומרגישה טוב. כל מה שכתוב בדף עובד אצלי בדיוק- הקריבינג לקינוחים מעובדים הולך ומתפוגג וגם אם התשוקה הנפשית תמיד תשאר- הגוף רגוע ונינוח כשהחומר לא בדם.
אולי זה מקרה אבל גם אצלי יש מין מחלת התקררות קלה (כשבדרך כלל אני בריאה כמו שור, עם עודף משקל) ומרגישה שזה יכול להיות קשור לאיזשהו תהליך ניקוי.

בינתיים אוכלת המון מכל שאר המזונות כי המוח עדיין מדחיק את כל ההצעות הנוספות הקיימות פה (מה, לא לאכול לחם? פסטה? אורז? עדשים? קינואה? טופו? חלב וגבינה?...) יושב כל כך טוב במערכת שאלו מזונות בסיסיים....
בסדר, שוואייה שוואייה, כל דבר בעיתו.

מה עם דבש? זה כמו סוכר או שמותר?
וסירופ מייפל טבעי?
שוב- המון תודה לכולכן על כך שאתן פה והמשך הצלחה לכולנו.

דבש תעשייתי זה לצורך העניין כמו סוכר. אלא אם יש לך חלת דבש טבעי, אורגנית, לא מחוממת, בלי מי סוכר לדבורים... שאז אני חושבת שזו הצורה העדיפה לצריכת סוכרים
מייפל זה רע למדי. תהליך ההפקה כולל צמצום פי 70 של שרף עץ האדר בטמפרטורה גבוהה.
רוצה תחליף מתוק? הניקורט המועדף עליי למתוקים זה סירופ אגאבה בהפקה קרה. (אגב, AGAVE במלעיל. לא יכולה לשמוע את ה"AGAVA" עם דגש בהברה הראשונה. מביא לי צמרמורת.) אפשר גם תמרים, אבל במידה. ולחים, לא מיובשים.

יעלפו, ווהו אינדיד!

_(מה, לא לאכול לחם? פסטה? אורז? עדשים? קינואה? טופו? חלב וגבינה?...) יושב כל כך טוב במערכת שאלו מזונות בסיסיים....
בסדר, שוואייה שוואייה, כל דבר בעיתו._
נחכה לך.

שליחה על ידי Talila* » 08 אפריל 2009, 07:27

Chocolate is cheeper and more accessible than prozac

I am dependent on it in times of high stress or depression.
It makes me feel physically awful but mentally sane.

סלי הירקות והפירות האורגנים הגיעו אתמול והשמחה גדולה. הכל כל כך טעים ובריא ומלא באדמה. איזה אושר.
זה פתר כמה בעיות בו זמנית- רק אורגני, בכמות שמספיקה לשבוע ומגוון אמיתי ומספק. המילה ההולמת ביותר- שפע.

חג חירות שמח לכולנו, הרבה הרבה שחרור.

אתמול עשיתי בדיקות גם כדי לוודא מה המצב- ה-B12 יצא בטווח הערכים (304, כשהטווח הוא בין 211 ל-911), אבל הפריטין עמוק מחוץ לטווח (13, כשהטווח הוא בין 60 ל-180). כמובן שאני אחזור עם התוצאות (המלאות, יש פה מיליוני תוצאות) לרופא, אבל אם יש לכן תובנות אשמח לשמוע. בכל מקרה- הטריגליצרידים והכולסטרול למטה למטה וזה בהחלט משמח.

ועל הגמילה ממתוקים תעשייתים- בחיי, אני מנסה בכל הכוח להאט את התהליך, לבנות הכל לאט ויציב, אבל נראה שהכל פשוט זורם ומחליק לי בין האצבעות (במובן החיובי ביותר שיכול להיות). המון פירות, ירקות, ירוקים, אגוזים. זה כבר השבוע השביעי.

It makes me feel physically awful but mentally sane
שוקולד לא עושה את כל זה. הוא מרים אותך גבוה, כדי להפיל אותך למטה רגע אחרי זה. בעצם, זה מה שכתבת בעצמך. אם מצאת את עצמך פה, אולי את רוצה להפסיק עם זה. זה לא קל בהתחלה, אבל זה אפשרי. זה אפשרי, וזה שווה כל רגע.

שליחה על ידי א* » 08 אפריל 2009, 08:44

אייזה יופי יעלפו, כל הכבוד !

אתמול קניתי לי ,אחרי מלא מלא זמן של הימנעות, קוראסון שוקולד.
זאת בעצם הייתה ההתמכרות הכי גדולה שלי,לא הייתי מסוגלת לעבור ליד מאפייה מבלי לקנות 2-3 קוראסונים ולכרסם אותם בדרך לאוטו.
מה אני אגיד לכם?זה בכלל לא כזה טעים.
אני מרגישה שלא משנה מה יהיה בסוף עם התהליך הזה יש כמה שינויים שישארו אצלי לעד : "לארח בריא זה לארח טעים" , "עוגות הבית ויתר הקנויות הן איכסה", "קוראסונים של מאפיות זה לא כזה טעים" ו"סוכר תעשייתי זה ממכר, עוד יגרום לצורך בעוד".(הבנתי את זה ממש ,רק תוך כדי תהליך גמילה)

והיום ליל הסדר ואנחנו מתארחים מחוץ לבית בארבעת הימים הקרובים, אני מתכננת להקשיב טוב טוב לגוף שלי ולא לדחוס מתוך סקרנות מהאוכל החדש והלא מוכר.
זה חג מ'זה לא בריא הליל הסדר הזה, למי יש כוח לתקוע ארוחה עם 5 מנות ב 24:00 בליילה? וזה לאכמו ארוחת יום שישי שבה אוכלים רק משהו קט ן בצהריים כדי להשאיר מקום לארוחה גדולה וחגיגית, פה הגוף דורש את ה 3 ארוחות שלו עד 20:00 בערבכ ולייל הסדר זו מעין ארוחת אקסטרה.מה אתם עושים?

מה אתם עושים?

כמו שכבר סיפרתי כאן- למזלי, לא היה שום קושי להכריז שאני אביא את האוכל של עצמי לליל הסדר,
אספתי כמה מתכונים מכאן ומשם (כי כיף להכין במיוחד ארוחה חגיגית) והאמא אחראית על מרק ירקות עשיר וכדורי תמרים.

אני אוכלת כרגיל, אוכלת כשאני רעבה. בנתיים אני בעבודה (תורנית בחג, עד הצהרים) והבאתי איתי אוכל, כמו בכל יום.
נכון, כנראה שיצא לאכול קצת יותר מכרגיל (בדרך כלל אני אוכלת בערב מרק או שותה שייק פירות), אבל לא נורא. מיד אחרי הסדר אני חוזרת הביתה ולשגרה (וגם ארוחת החג לא תהיה יותר מדי בגדר יציאה מהשגרה בסך הכל).

ואנחנו מתארחים מחוץ לבית בארבעת הימים הקרובים
אם את לא בטוחה שיהיה לך שם מה לאכול, אולי תביאי יחד איתך, כדי שלא תתקעי בלי כלום, במצב שבו את "מוכרחה" לאכול את האוכל שמציעים לך כדי לא לגווע ברעב

חג שמח

אייזה יופי יעלפו,כל הכבוד !

א, חבל שאכלת את זה

אנא שימרי על עצמך

מצטרפת לאופוריה - אני כבר כמה שבועות מסתדרת ללא קמח, לחם ואורז. ירדתי קצת במשקל. הורדתי לחצי את כמות הסוכר בקפה (אבל לא את הקפה)
מצב רוח טוב, הרבה אנרגיה, דברים שתכננתי ולא העזתי לעשות - יש לי זמן כוח ורצון לבצע (שינויים מסויימים בבית)
אני מעשנת בדרך כלל 4-5 סגריות בייום וירדתי לשלוש. בלי לתכנן. אני חושבת שזה בגלל שאני פחות עייפה וכבדה ולא צריכה את הפיק מי אפ עאלק של הסגריה.

אקטר לכן כאן שכל התחליפים שיש בארץ, אין כאן. אין שום תחליף לקמח-אורז-תפודים. ירקות אורגניים ממש נדירים, קטנים, עלובים. קטניות על הפנים, לטעמי.
מגוון הירקות והפרות - למעט מנגו ואננס - בסיסי למדי. קצת יוצא מהאף הסלט של עגבניה-מלפפון-גזר-בצל. חסה זה משהו נדיר בערך כמו סלרי (אין שורש), שמיר ושאר ירקות...
כבר שבוע שיש אצלנו ערימת מצות אדירה ששלחו מהחברה - מזל שהרוב יתכלה בסדר הגדול הערב. לא נגעתי! ואני מתה על זה. בעצם, אולי כבר לא.
אגוזים וזרעים - יקרים ונדירים. טוב לי עם זרעי חמניות, הם משקיטי תאבון. קשיו P-: יש פה המון (מגדלים בטנזניה) לא עושה לי טוב.
כמובן שאין לי מושג מה כל זה עובר בדרך למינימרקט. כולל הפרות היבשים מאיראן. אני לא קונה הרבה בגלל זה. אבל צימוקים הם הממתק שלי:
צריך קודם להוריד להם את העוקצים ואחר כך להשרות ולשטוף בהרבה מיים. מתייבש קצת ויש צימוק עסיסי

אז יופי לכולנו ותודה תודה תודה

אפשר גם לשיר ולרקוד ולקחת הכל בפרופורציה...

שליחה על ידי א* » 08 אפריל 2009, 14:35

ניצן אצ , אני דווקא לא מרגישה שחבל, זה דווקא עשה לי טוב וחיזק אותי,הקוראסון הזה אמר לי "המלך הוא עירום" ,הייתה לי איזו פנטזיה על מה שקוראסון יכול לתת לי להרגיש והיא התנפצה, מאז עברתי ליד הרבה מאפיות ובכלל לא התחשק לי.
אל תשכחי שהתהליך אצלי (מתוך בחירה שלי) הוא הרבה יותר איטי והדרגתי מאשר שלך ושל רוב הבנות פה .
עכשיו,למשל, בעלי מכין לנו עוגת בסיקוויטים,אני מתה על זה וכמובן מתכונת לאכול את זה ברגע שהציפוי של זה יתקרר, אך בכל זאת זה שינוי גדול מפעם, במקום להכין כל שבוע אנחנו מכינים פעם בכמה שבועות ובמקום להכין תבנית שלמה ולאכול אותה כמעט לבד ועוד עם כפית ישר מהתבנית, אז הפעםביקשתי ממנו להכין מנה זוגית בתבנית קטנטנה,אולי אותך זה יזעזע וחריד ויגעיל "סתם ככה עוגת ביסקוויטים באמצע החיים" אבל יחסית למה שהגוף שלי רגיל לקבל - זה שדרוג רציני מאוד.

אל תשכחי שהתהליך אצלי (מתוך בחירה שלי) הוא הרבה יותר איטי והדרגתי מאשר שלך ושל רוב הבנות פה .
הגזמת, אין יותר לאט ממני!

לקח לי יותר מ8 שנים להתנקות מדגנים!
הנקודה היא שאת חוזרת "לבדוק" כל הזמן. עוד לא הפנמת את המסר ברמה המעשית - "המלך הוא עירום" !!! לא צריך לבדוק כל כמה זמן...

דגנית, אז מה כן יש?

דגנית, יעלפו ו- א כל הכבוד! תענוג לקרוא אתכן.

אני בחג החירות הזה חוגגת 10 ימי גמילה (9 ירחי לידה, 8 ימי מילה.. (-: )
ללא תכנון או מחשבה מיוחדת לא נגעתי אתמול במצות ואכלתי בעיקר סלטים, אורז ומרק (ממ.. עם 5 קניידלך, אין ברירה, חייבים להשאיר משהו מהמסורת.. (-; )
בתום הארוחה, כשלשולחן הגיעה כבודת הכיבודים והמשקאות החמים, לקחתי לי תה צמחים ואפילו לא שמתי לב שאני לא חושבת על כל השאר!
תאמרו- טוב, קינוחים מעפנים של פסח, אך לא ולא- אמא שלי אשפית והיו שם קינוחים שלא היו מביישים כל חג אחר!

הרגיל שלי הוא לבלוס המון כל הארוחה מכל הבא ליד, ובזמן הקינוח, מתוך תחושת הקבס מהמלאות, להכין קפה עם שתי קפיות סוכר ולאכול כל קינוח שבנמצא.
אח"כ לקטר לבעלי על כך שלמה הייתי צריכה את זה? ואיזו הרגשה מגעילה ושממחר רק בריא ומעט....
ואז ללכת לישון כבדה ומנופחת. להתעורר עם הרגשה נעימה על כך שהמלאות דיי ירדה אך מהר מאד להתפתות לעוד משהו מאתמול כי במילא כבר אכלתי אתמול אז מה זה משנה...

היום התעוררתי בהרגשה נהדרת ועם צורך לעוד תה צמחים. אנחנו פשוט יצוריי הרגלים ומה שנרגיל את עצמנו- אליו נשתוקק!

חג חירות אביבי שמח לכולכן

זו אני האופטימית מלמעלה

היום התעוררתי בהרגשה נהדרת ועם צורך לעוד תה צמחים. אנחנו פשוט יצוריי הרגלים ומה שנרגיל את עצמנו- אליו נשתוקק!

יש עוף בקר ודגים מידי פעם. הסלט לעיל. גבינה צהובה ולבנה-מלוחה. בצים קשות, טונה עם מיונז וירקות. תרד מידי פעם אבל אז אני גם צריכה לרצות להתעסק עם זה. אני אוהבת מאד וגם האחרים בבית.
כרגע למשל יש אגסים טעימים מאד בשוק. בננות ותפוחים (כואב בארנק המחיר של כל מה שאינו בננה. ענבים למשל )
ברוקולי ושעועית ירוקה וכרובית. בטח יש עוד. במיה - אבל אני לא אוהבת לבשל את זה. אוכל בשמחה אצל מישהוא אחר. לא מצאתי כאן מישהו כזה.
בסך הכל אני מסתדרת. אני קצת מקנאה בבמבחר שאתן מספרות עליו. נראה לי גם קל יותר וגם טעים יותר ומגוון.
אכלתי המון פרות יבשים אבל הם לא נראים טוב. התאנים יכולות לשבור את השיניים. ואין באמת מושג מה ואיך. אז עכשיו בעיקר צימוקים או משמשים שארוזים ועם אינפורמציה כי הם מדרום אפריקה. מחירם בהתאם.
אבל בל אקטרה כי אני בהחלט לא רעבה והכל טוב.
אני חושבת שהקיטור עלה אחרי השבועיים הראשונים שהיו קשים - בעיקר באגף הנישנוש. אצלי ההתמכרות היא ללחם. גם עוגיות ועוגות (שבבית יש רק ליום שישי +עוגיות לקפה של הזוגי בצהרים). לחם זה המפלט שלי ויש בבית לחם כי הילדים אוכלים פרוסה ביום, הזוגי 2 והעובדים גם. ריח של לחם טרי הוא כבושם בשבילי. עדיין.

ריח של לחם טרי הוא כבושם בשבילי. עדיין.
מזדהה

שליחה על ידי קרן* » 10 אפריל 2009, 08:30

סיימתי 30 ימים ללא שוקולד!!
<היה פחות נורא ממה שציפיתי...>

ליל הסדר היה מצויין, הכנתי מרק קניידלך מקמח מצות כוסמין (ואכלתי רק 2 ), אנטי-פסטי, פשטידת ברוקולי (כשרה) ואורז.
שמתי לי קצת מכל דבר על הצלחת ולא לקחתי עוד תוספות.
כשהגיעו הקינוחים החלטתי שאני טועמת ממש קצת מהעוגה שהכנתי וגם מהעוגה שהביאו האורחים, והאמת - לא היה משהו...
במיוחד העוגה של האורחים שהיתה קנויה. מזל שלקחתי ממש קצת אחרת

העוגה שלי היתה טעימה (ברור

) אבל זה הרגשתי שזה לא עושה לי את זה.
שמחה ועליזה וממש לא מפוצצת מאוכל, סיימתי את ליל הסדר בתחושת ניצחון ויכולת שליטה.

אתמול בערב איבדתי קצת את השליטה והרגשתי ממש רע.
אחרי שהילדים הלכו לישון, ישבנו אני והבעל ואכלתי שתי חתיכות (לא כל-כך קטנות...) מהעוגה.
הבאסה היתה שלא הצלחתי להסתפק בחתיכה אחת (ניצן תגיד - זאת לא את זאת ההתמכרות

) ואני כבר מעדיפה לא להעמיד את עצמי
במבחן "יכולת שליטה".

אל תשכחי שהתהליך אצלי (מתוך בחירה שלי) הוא הרבה יותר איטי והדרגתי מאשר שלך ושל רוב הבנות פה
משפט שאני מאוד מזדהה איתו.

אז מה אני רוצה מעצמי עכשיו?
עוד לא החלטתי האם אני ממשיכה להתנזר משוקולד (ולהתנחם מדי פעם במרציפן

) או - האם אני מגבילה את עצמי בכמויות (כרגע לא מרגישה
שאני מסוגלת לזה).
היום יש מפגש משפחתי ואני צריכה להביא עוגה. החלטתי להכין כדורי תמרים ואגוזים במקום. לדעתי זה כבר מראה על שינוי מחשבתי!

חג שמח לכולנו @}

ניצן תגיד - זאת לא את זאת ההתמכרות
ניצן תגיד, "מה הקטע שלכן עם לבדוק אם אתן עדיין מכורות או לא?!?!?!" ככה נופלים שוב. אתן מכורות. צאו מזה. צאו מזההה!!!
האם אני מגבילה את עצמי בכמויות
מי שהגוף שלה מכור באמת לחומר מסויים, לא יכולה קצת ממנו. אם עברת חודש, אל תזרקי לפח. מצאי לך את הכיף התזונתי שלך במקום אחר. בריא יותר, מזין יותר, טוב יותר... @} @} @}
החלטתי להכין כדורי תמרים ואגוזים במקום.
הכי טעים.

רציתי לספר שליל הסדר עבר מצוין. האמת היא, שעל אף הכנות המזון מראש, בסופו של דבר הייתי כל כך עייפה כשהגיעה שעת הארוחה (בחיי, כמעט הגענו לקריאת שמע של שחרית) שאכלתי רק מרק ירקות.

הרגע המבאס של הערב- אמא שלי מלאה בשק של כוונות טובות הכינה כדורי תמרים מאיזה מתכון שמצאה באינטרנט, כמה חבל שהם הכילו חמאה וסוכר

לא התבאסתי מזה שאני לא רוצה לאכול אותם, אבל היה חבל על הזמן והמאמץ. בפעם הבאה- להבהיר בצורה ברורה ביותר על מה מדובר.