גמילה מהנקה

אופק כבר בן שנתיים + ועכשיו אני בהריון והסתדרנו נהדר מבחינת ההנקה - הוא יונק כשהוא ממש זקוק (חולה) + כשהוא מתעורר בבוקר. וזהו!!!
עד לפני מס' חודשים היינו מתעוררים להנקה כל שעתיים בלילה וזה התיש אותי, סיפרתי על התהליך ב"הנקת צמד" או "הריון שני ומניקה" אני כבר לא זוכרת, אבל בקצרה לאחר קריאת המאמר "changing the sleeping pattern" "הנה לינק" www.drjaygordon.com/ap/sleep.htm למאמר ש"שינה את חיינו" או לפחות - את לילותינו, התחלנו להרגיל אותו לכך שבלילה אמא לא זמינה להנקה אלא רק בלילה כשנרדמים ואח"כ כשיש אור בבוקר, פועל יוצא מזה הוא שילד שעד עכשיו היה מתעורר ב9 בבוקר, משכים בסביבות 6 בבוקר אבל זה עדיף לי לישון את הלילה רצוף וגם לו.

ורד, התייחסנו הרבה לשביתת הנקה בדף שביתת יניקה.

אולי הכוונה למאמר שלינק שלו נמצא ב שיטות הרדמה?

בשמת א, אני מודה לך על ההתיחסות ואני הולכת באמת להעזר בללל בכול נושא הגמילה ....לפעמים אתה נקלע לסערת רגשות שכזאת שההסתכלות החיצונית של משהו יכולה להאיר לך דברים באור שונה...תודה לך.. .

בכל שלב שהיה לי קשה עם הבכורה וההנקה שלה, עדיין רציתי להמשיך להיניק (עד לשלב האחרון). ואז הייתי שואלת את עצמי, באיזה תנאי הייתי מוכנה להמשיך? התנאי הראשון היה בלי הנקת לילה. אז גמלתי בלילה. היו עוד תנאי או שניים ("נימוסי שולחן", אורך הנקות) ובסופו של דבר הגעתי לשלב שבשום תנאי לא הייתי מוכנה להמשיך, ואז גמלתי.
עם הקטנצ'יק אני מקווה להגיע לגמילה שהילד מוביל אליה. נראה.

מכור לציצי – מה עושים?
יש לי תינוק מתוק בן חצי שנה. הוא עדיין יונק מלא (לעיתים מאד קרובות) כשלאחרונה התחלתי לתת לו גם קצת אוכל מוצק (שנינו לומדים את הנושא…)
הבעיה היא שהוא "מכור" לציצי. זה אומר שהוא נרגע עם ציצי ובעיקר – נרדם עם ציצי. בלילה, כשהוא מתעורר, הוא מיד מקבל ציצי וכך חוזר לישון (לפעמים זה לוקח זמן ולי גורם לאי נעימות בפטמות ולעצבים).
מודה שמצאתי בציצי שיטה קלה להרדמה אבל עכשיו הוא כבר לא מסכים כמעט אף דרך אחרת להירדם ואם אני לא נותנת לו ציצי הוא בוכה ובוכה (גם אם הוא על הידיים שלי).
בהתחלה זה לא הפריע לי וכאמור, היה פתרון קל. עכשיו זה כבר די מציק והייתי מאד רוצה ללמד אותו או לעזור לו ללמוד להירדם בכוחות עצמו. אני מתעתדת לחזור לעבודה בקרוב ואני רוצה להקל עליו את המעבר למטפלת (או למשפחתון)
מה לעשות?
אולי זה קשור ואולי לא – הוא כבר זוחל על שש ולאחרונה הוא בוכה כל פעם שאני מתרחקת ממנו (נעלמת מעיניו).

רוני,
אני חוזרת על עצה שכבר נתתי לאחרת:

_מציעה לך בחום :
א. לקרוא באתר את כל הדפים על ההנקה, יש שם המון מידע, טיפים וחומר למחשבה (תיכנסי ל הנקה טבעית ותמצאי המון לינקים)._

היו דיונים שלמים על מה שאת שואלת.

לגבי הבכי שלו כשאת מתרחקת:
כדאי לך לקרוא ספרים על שלבי ההתפתחות של התינוקות. חפשי "חרדת זרים" ו"חרדת נטישה". זה השלב שתינוקך הגיע אליו.
מצטערת שאני קצרה ולאקונית, אבל אני עושה כמיטב יכולתי לא להגיב לניסוח "מכור לציצי".

רוני - זה עובר.
אני מעדיפה לראות את זה כ"מכור לאמא". ומלבד הקונוטציות השליליות של המילה "מכור", התיאור מדויק, נורמלי, וטוב שזה המצב.
תכלס, לשאלתך - איך המטפלת תרדים? בדרך שמתאימה לה ולו. זו לא תהיה דרכך, והא יסתדר עם זה. מה שחשוב בעיני הוא להבהיא למטפלת שלא מכריחים ילד לישון אם הא לא רוצה, אלא מרדימים אותו כשהוא עייף (אצלינו, אחרים מרדימים בטיול עם מנשא, על הכתף, או עם בקבוק).

יש לי שאלה : האם תינוקת בת שנה וחודשיים שינקה עד כה יכולה יכולה,לאחר גמילה, לשתות חלב סויה כתחליף חלב -אם? האם בכלל צריך להיות תחליף חלב ,זה הכרחי? (האם שמעתן על המאמר בנוגע לחלב סויה ,משהו שקשור בהורמונים נשיים ?).אילו תחליפים אפשר בכלל לנסות לתת? (חוץ ממטרנה וחבריה,וחלב שקדים שניסיתי והיא לא אהבה במיוחד...).

מה לגבי חלב פרה? היא כבר בת שנה...
גם אני שמעתי על כל מיני מחקרים נגד חלב/מעדני סויה ונבהלתי.
לדעתי, לילד שאין לו רגישות לחלב פרה (שלשול ו/או ליחה) אפשר לתת לו חלב רגיל ודי.

לא חייבים תחליף חלב מעל לגיל שנה.
אם היא אוכלת הכל, מאוזן, שותה מים - הכל בסדר.

מישהי מכן יודעת מתי נפסק החלב, ואחר כך הנוזל השקוף, לאחר גמילה?

דנה, לוקח כמה חודשים.
אפילו חברה שלי עוד מצאה אצלה חלב שבעה חודשים אחרי הגמילה.

בתי הקטנה בת 9 חודשים, ויש לי עוד שני ילדים בני 2 ו 5 , וההנקה כבר קשה לי ולהם...אני מניקה את מיה בכל פעם שהיא עייפה ורוצה לישון (פעמיים במשך היום ו2-3 בלילה). כשאני לא נמצאת, אמי מטפלת בה ומרדימה אותה על הידיים או בטיול וזה בדרך כלל מלווה בבכי...
אני דוחה את הקץ כי אני יודעת שזה יהיה קשה .אין לה שום חפץ מעבר ולא לוקחת מוצץ (בניגוד לאחיה הגדולים שנגמלו בגיל 7 חודשים). למרות שאני כבר אמא "מנוסה" ל- 3, אינני יודעת מה לעשות. גם השיניים מתחילות להציק(יש כבר 4 ).
יש למישהו הצעה?

שוב אני... מה שיותר חשוב לי זה לעזור לה ללמוד להרדם בכוחות עצמה ולאו דווקא להפסיק להניק, אפשר לחכות עם זה עוד חודש...

אמא של מיה,
אצלנו זה קרה באופן טבעי. פתאום יום אחד יובל כבר לא נרדם בהנקה.
אני לא זוכרת מתי זה קרה. מה שבטוח זה שזה ממש לא קיצר את תהליך ההרדמה...

כאמא לתינוק שלא אוהב להירדם בהנקה, אני ממליצה לך להמשיך להרדים אותה בהנקה. זה עושה את החיים כל כך יותר קלים! למה להפסיק משהו טוב?
לגבי השיניים - אם הן מציקות לך אז אולי כדאי להקפיד יותר על אחיזה טובה של הפטמה.

להוסיף לדברי יונת:
יש תינוקות שמסרבים להגמל. כשהופכים את זה למלחמה, זה שובר אותם.
כמובן שהם נגמלים בסוף אבל הם ואנחנו משלמים מחיר.
נסי אולי לתקוע אותה במנשא ולהניק.
ולגבי אימך, במשך הזמן הינוקה תלמד לעשות הפרדה ותפסיק לבכות כשאימך מרדימה אותה.
פיתרון שלנו מאד עזר: לתלות "נדנדת שכיבה" (כסא בטיחות של תינוקות) מעל המיטה ולנדנד עד ההרדמות.

תודה לכולן על העצות, אני אנסה אבל כמו שאני מכירה אותי ואותה... אני פשוט חוששת להגיע איתה לגיל שבו היא מבינה יותר ודורשת ציצי ,כמו הרבה אמהות שכתבו כאן. לי - לא מתאים להניק עד גיל שנתיים או יותר...זה נראה לי מעבר לכוחותי. גם כך בכל פעם שהגדולים רואים - זה מפריע להם, היא בדיוק רוצה משהו, והוא שואל מתי מיה כבר תגדל ותאכל רגיל. בנתיים אני פשוט מעבירה את הימים כך, אבל אני לא מצליחה להרדים אותה אחרת (אחרים - כן). אני מאמינה שכאשר היא תדע להרדם אחרת - הגמילה תגיע.

הערה קטנה: מה שמפריע ל"גדולים" (שהם די קטנים, אגב - חזקי ואמצי, לי יש בת חמש ובן שנתיים וזה פול טיים ג'וב פלוס שעות נוספות) זה לא ההנקה, אלא עצם קיומה של מיה. היום זה ההנקה, מחר זה יהיה חיתולים או בקבוק או בגד חדש או צעצוע או הכיסא שלה באוטו או זה או זה או זה או זה או זה או זה או זה. תני להם את האפשרות לדבר על זה, שקפי את רגשותיהם - מה שהם רוצים זה את תשומת הלב שלך, במקרה הטוב, או מאבק כוחות קטן, במקרה הקצת פחות קל אך עדיין נפוץ ובר טיפול. ב"ילדים - האתגר" שסיימתי לאחרונה נותנים כמה כלים טובים. אפשר לדבר על זה מראש ולהגיע להסכם כלשהו, אפשר לפני שמניקים לומר, "אני הולכת עכשיו להניק - מישהו רוצה משהו קודם?" אפשר לשמור צעצועים מיוחדים, או ספר, או אפילו, סליחה, קלטת אודיו או וידאו רק לזמני ההנקות. ואפשר לשלוף מ"בנק הזיכרונות": אתה יודע שגם כשאתה היית קטן ינקת ככה? להראות תמונות, אם יש, וכו'.
בפרט אם ילדייך בגן, כדאי לנסות ולעבור את החורף עם הנקה, כי את מעבירה לה נוגדנים גם למחלות שאליהן הם נחשפים בגן - מספיק חיבוק ונשיקה כשאת אוספת אותם כדי שגם את תיחשפי לחידקים האלה, וגופך יתחיל ליצר נגדם נוגדנים, שיעברו אליה בהנקה.
ומעבר לכך: בסביבות גיל שנה ותחילת הליכה, נפתח בד"כ חלון הזדמנויות לגמילה. ילדים מתעניינים כ"כ בעולם שקל להסיח את דעתם מהנקה. הרבה אמהות מדווחות על גמילה קלה בגיל זה.

תודה רבה למסעדה... בעלי ואני ישבנו לקרוא את תגובתך כמה פעמים ...והחלטנו לא למהר בעצם, ולנסות כמו שהצעת לעבור את החורף ולחכות לגיל שנה. זה נראה לי "נועז" ממש ואני קצת חוששת איך תהיה גמילה בגיל כזה , אבל אולי עד אז היא תלמד להרדם בלי המוצץ-ציצי (כמו שאמרתי - מיה לא לוקחת מוצץ) .

תני לעצמך ליהנות מהתקופה הזו. אתן תמצאו את הדרך שלכן!
ממליצה כהרגלי גם על השתתפות במפגשי ללל , תוכלי לשמוע שם חוויות ועצות מניסיונן של אמהות נוספות - כנראה שכן הרוב באמת "מתעצלות" ופשוט מרדימות בהנקה...
מניסיוני, אגב, הרבה זה עניין של אופי הילד, ולא אופי האמא...

החלטתי שנמאס נמאס נמאס לי להניק בלילה.
וזה סופי.
מהי הדרך הכי פחות מפותלת לגמילה בלילה?
תומר בן שנתיים.
תודה על העצות.

יעל, ראי הודעתה של המסעדה הניידת בדיוק מעל דברייך:
מומלץ לבוא למפגשי לה לצ'ה. שם תקבלי מהמדריכה ומהאחרות המון תמיכה ושפע של טיפים.
בדף הזה, נדמה לי, יש גם המלצה על ספר מצויין שמכיל הרבה עצות לגמילה מוצלחת, אם כי באנגלית. ניתן לשאול אם את חברת ללל.

בנוסף, כתבתי משהו בדף שיטות הרדמה. תראי אם יש שם משהו שמדבר אלייך.

אני מיניקה את הבן שלי כבר שנה ו- 4 חודשים. הנקה מלאה וגם מוצקים שהוא אוכל, ברוך השם, בצורה פנטסטית. בגיל 10 חודשים גמלתי מהלילות ואשמח לספר את השיטה שעבדה אצלי. בחודשים האחרונים התחלתי 'לקצץ ולסנן' הנקות בעיקר כי אני נמצאת איתו בבית והגענו למצב שבו הוא רץ אחרי כל היום עם ה'ציצו ציצו' שלו. לשמחתי הצלחתי להסיח את דעתו בעזרת מאכלים או שתיה או חיבוק וסיפור ומשחק.
עכשיו יש שלוש הנקות. אחת לפני השלאף בצהריים. אחת לפני השינה בלילה(שזה בשבע וחצי- שמונה בערב, אחרי ארוחת ערב יפה) ואחת בחמש-שש בבוקר (והיא הכי קשה עבורי כרגע).
אני בתחילת חודש שני. בינתיים אין לי כאבים בפטמות. האמת היא שלא תיכננתי אם כן/לא להניק בהריון. האמת היא שעם הנקה אחת ביום אין לי בעיה(זו שלפני השינה בערב) אבל האמת היא, גם, שיש בי חלק שזקוק ל'ספייס' מההנקה לפני שמתחיל עוד מסע הנקה ואני רוצה להשאיר לעצמי את כל האפשרויות פתוחות.
אשמח לשמוע תובנות שלכן על איך מורידים בהדרגה את הנקת הצהריים. איך עוזרים לקטן להרדם בכוחות עצמו בצהריים?
אשמח עוד יותר לשמוע דעתכן בנושא הגמילה מהנקת הבוקר המוקדם. האם אני צריכה לדאוג לתחליף כמו דייסה? משקה? בהנחה שהוא אכל ארוחת ערב גדולה ומשיעה בשש וחצי בערב, הוא ישן בדר'כ עד חמש בבוקר ונראה לי שאז הוא כבר צריך משהו. למיטב הבנתי בגיל כזה כבר לא צריך תמ'ל. אז מה אפשר לתת במקום, לא כבד מידי?
עוד סוגייה היא זה שהוא עדיין ישן בפוטון צמוד לפוטון שלנו. בלי קשר להריון, תיכננתי להעביר אותו עוד כמה חודשים לחדר שלו. אני מרגילה אותו כבר עכשיו לישון בצהריים בחדר שלו. אם אני אגמול מהנקת הבוקר המוקדם במקביל למעבר לחדר אחר זה עשוי להיות 'מכה' מידי, לא? או שאולי עדיף ככה?
אני די מבולבלת.
אשמח לכל דיעה.
תודה.

תני לו זמן , הוא עוד קטן ...נשמע שאת עסוקה הרבה ב"לגמול" ,"להרגיל", ו"להתאים" אותו לחיים.
זה לוקח זמן , תני לו למצוא את הזמן שלו . כמובן שתקשיבי גם לעצמך , ולצרכייך ,אבל רק שתדעי, שאם נותנים לילדים את האפשרות "להגמל " ו"להתרגל " בעצמם, לא צריך למצוא כל מיני פתרונות למעברים ולשינויים בחיים , הם פשוט מסתגלים בדרכם , ובדרך כלל , עושים את זה הרבה יותר טוב ויצירתי מאיתנו.

לגבי שאלתך הראשונה, היא בכלל לא פשוטה. כמו שכבר ראית, יש הנקות שקל לגמול מהן, ויש כאלה שקשה. אין לי טיפים טובים לתת לך... מעבר לזה שכשתהיי לגמרי בטוחה שאת מוכנה לוותר על הנקה זו או אחרת, את תמצאי את הדרך שתהיה טובה לשניכם. חשוב בתקופה זו לפצות בדרכים אחרות - נניח חיבוק מיוחד, או כשזה מתאפשר - לשלוח את אבא למשימה. גיל שנה+4 הוא גיל לא קל לגמילה. לדעתי, יותר קל לגמול בסביבות הגיל שהילד מתחיל ללכת, ואחר כך - כשהוורבליות שלו גדולה יותר - סביבות גיל שלוש, אולי...
בהנחה שהוא אכל ארוחת ערב גדולה ומשיעה בשש וחצי בערב, הוא ישן בדר'כ עד חמש בבוקר ונראה לי שאז הוא כבר צריך משהו. למיטב הבנתי בגיל כזה כבר לא צריך תמ'ל. אז מה אפשר לתת במקום, לא כבד מידי?
משרד הבריאות הישראלי, אם הבנתי נכון, כן מציע להמשיך עם תמ"ל בשנה השנייה כשאין הנקה. למרות שאפשר גם לתת חלב פרה, וזה מה שנהוג לעשות בארה"ב. אפשרויות אחרות - חלב סויה, חלב שקדים. היתרון בנוזלים שאפשר לתת אותם בכוס שלא נשפכת (הרבה יותר טוב מבקבוק) בלי שתצטרכו לקום מהמיטה לאכול "בצורה מסודרת". אני מדברת מניסיון מר במקרה הזה - בחמש וחצי בבוקר אני יושבת איתו מול יוגורט וקורנפלקס! (לא הסכים לשתות דברים אחרים במיטה). אבל אם הוא שותה משהו, אפילו מהכוס, שאינו מים - הקפידי שראשו יהיה קצת מורם, ולא בשכיבה מלאה (דלקות אוזניים)
עוד סוגייה היא זה שהוא עדיין ישן בפוטון צמוד לפוטון שלנו. בלי קשר להריון, תיכננתי להעביר אותו עוד כמה חודשים לחדר שלו. אני מרגילה אותו כבר עכשיו לישון בצהריים בחדר שלו. אם אני אגמול מהנקת הבוקר המוקדם במקביל למעבר לחדר אחר זה עשוי להיות 'מכה' מידי, לא?
יכול להיות. את הרבה פחות מבולבלת ממה שנראה לך. (-:

גמלתי את בני בגיל שנה וחצי (היום בן ארבע). היה לו טוב עם הציצי אבל מה לעשות הייתי בהריון ולא הרגשתי שאני יכולה להמשיך להיניק.
יש מספר דברים שאת צריכה לשים אליהם לב:
א. האם הוא לוקח בקבוק או מוצץ (שכן הוא עדיין צעיר מכדי להפסיק למצוץ)?
ב. בזמן שאת איתו הפגיני כלפיו אהבה רבה וקרבה עוד יותר גדולה כדי שיידע הציצי אולי לא איתו אבל אמא בהחלט כן.
ג. בכל פעם שירצה לינוק, תגידי אין, נגמר, ותשתדלי לא לשבת אלא להיות בתנועה או מחוץ לבית (יחד איתו כמובן).
ד. תהיי בסביבה כמה שיותר (אם הוא לא נכנס להיסטריה) גם כשקרוביך באים לעזור לך במשימה הקשה והמתישה של הגמילה.
ה. בכל הזדמנות תציעי לו משהו לאכול או בקבוק - אפשר גם חטיפים שבמצב אחר היית נמנעת מלתת.
ו. אפשר לנסות גם להוריד ארוחה אחת בכל יום למשך לפחות שלושה ימים (בערך) ואחר כך להפסיק לגמרי. לא בטוח שזה יעבוד. נסי לבדוק מה נכון לכם.

זה לא פשוט לגמול אבל אם נחושים בעניין, ניתן לעשות זאת תוך שבוע לכל היותר.
המון בהצלחה!!! (-:

מיכל, תודה. בינתיים אני ממשיכה להיניק כי 3 הנקות ביממה לא מעייפות אותי כל כך ואין לי עדיין את הכאבים המפורסמים בפטמות. גם כמו שאמרת, הוא עדיין נראה לי קטן כל כך והוא לא לוקח מוצץ ובקבוק זה כבר כמעט 'פאסה' אצלינו.
מכיוון שאני איתו בבית אני מיישמת 'באופן טבעי' את חלק מהצעותייך כמו למשל הרעפת חום ואהבה במקום יניקה, הצעת תחליפים כמו משקאות ודברי מאכל. זה הולך מצויין הוא ילד כל כך מתחשב ורגיש ככה שיש לי מזל. ה'בעיה' היא שההנקות שנותרו הן לפני השינה ואחת בבוקר המוקדם. אוח- איך לוקחים לעולל את ההנקות האילו? האם גם במצב כזה "אין נגמר" יעבוד?

האמת היא שאני מעונינת להמשיך להיניק אם אוכל (וגם ציינתי זאת בהודעה המקורית) אבל מה לעשות, אני רוצה להשאיר איזשהו "צ'ק בטחון" למקרה שזה יהיה גדול עליי. אולי טנדם יהיה גדול עליי, במיוחד בלילות. ודווקא בגלל שאני מתנדבת לעזרה עם הנקה ראיתי יותר מידי מקרים של הריוניות ש'חתכו' בבת אחת כי לא יכלו יותר לעמוד בעומס ועשו בסופו של דבר נזק ליונקים. הייתי מעוניינת להמנע ממצב כזה.

מס"ש, אם הצלחת להגיע לשתי הנקות, שלא מפריעות לך - נפלא! במצב כזה טנדם לא נשמע מקור לבעיות גדולות במיוחד. מה זה צ'ק ביטחון? לדעת שתצליחי לגמול אם תרצי? לגמול ומקסימום לחזור להנקה? לדעת שיש פתרון פלא פשוט, מהיר ואלגנטי? אם התשובה היא ג', לא בטוח שיש תשובה...
בכל מקרה, בשליש השני להריון, כשמתחיל ייצור הקולוסטרום, טעם וכמות החלב משתנים. יכול להיות שהוא כבר יגמול אותך, אם להשתמש בביטוי מוצלח מפורום הנקה בתפוז.

גם אני חושבת שאם הצלחת להגיע לשתי הנקות ביממה זה מעולה ואולי כדאי להישאר במינון הזה
אני אכן חתכתי כשבני היה בן שנה וחצי ועד היום הוא מוצץ לעצמו את החולצה (כי לא היה מוצץ או בקבוק כתחליף)
נראה לי שאת ממש בעניינים והולך לך נפלא. ואם כבר הגעת לשביל הזהב, תזכרי שלא מחליפים סוס מנצח!!

בקשר לכך שכתבת שבנך אינו זקוק לתמ"ל: גיל הינקות ,מבחינה אנתרופולוגית, מסתיים בגיל 7-6, גיל נפילת שיני החלב,עד אז יכול הילד להיות זקוק לחלב או תחליפיו -ובעיקר למציצה.
באופן אישי, אני לא חושבת שממש חשוב איזה חלב נותנים, אלא איך נותנים אותו, וכדי לנסות לעזור לך, להמשיך ולהקשיב לו (כתבת שהוא רץ אחרייך עם בקשת ציצי), חשבתי שיש לתת לו זמן בנושא גמילות, ולעזור לו בדרכו, וכך כתבתי.

האם גמילה מהנקת לילה כוללת התמודדות עם צריחות איומות?
אני שוקלת לגמול בלילה כי זה כבר כמעט ללא נשוא:
היא יונקת במשך שעות, לא מצליחה להירדם, קופצת מצד לצד, וביד השניה ממוללת וצובטת עד כאב את הפיטמה השניה, ואם אני חוסמת אותה היא מתעוררת לגמרי.
ויש גם: "ציצי בסלון" (בארבע בבוקר - בצרחות זעם) ויש גם: "אבא תלך! אתה מפריע" שוב בהיסטריה.
זה כבר קשור להתקפות זעם, אבל זה קורה באישון לילה (פדיחות מהשכנים).
אני יודעת שבסוף זה יעבור (???)
אבל איך?
חשבתי שאם אין ציצי, אז אין בשביל מה להתעורר.
אבל אני מרגישה מין מורך לב כזה, לגמול אותה בכוח. כי זה בכוח, לא?

שליחה על ידי יעל* » 28 דצמבר 2002, 16:35

שלום לאמא לבת שנתיים, בני בן שנתיים וחודשיים ולאחרונה גמלתי אותו מהנקת לילה להפתעתי הרבה כמעט בלי כאבים. הסברתי לו ש-כ-ו-ל-ם ישנים בלילה, גם החברים, גם סבתא, גם הפרפרים והפרחים, הוא קיבל את זה מאוד יפה, אולי כי הוא כבר גדול ומבין ואין ספק שאם הייתי מנסה לפני שנה או פחות הייתי נתקלת בבעיות רבות. הוא עדיין מתעורר ומבקש ציצי בלילה, אבל אני מזכירה לו שוב בהרבה אהבה (אך בהחלטיות) שכ -ו -ל- ם ישנים והוא נירדם עם חיבוק. הוא מחכה לאור הראשון בחלון שמבשר שהלילה ניגמר ואז הוא מודיע לי: "יש אור בחלון", ואז אפשר שוב לינוק.

שאלה למנוסות:
האם בעת מחלה להמשיך עם המנטרה שכולם ישנים או להניק בלילה? מצפונית, אני חושבת שלא אעמוד בתחינה של ילד חולה אבל השאלה אם אח"כ זה יהיה קשה יותר לחזור לשיגרה של לילות בלי ציצי?

יעל, מה היית עושה לו בנך היה בוכה כשאת לא נותנת לו לינוק בלילה?
הבנתי שאמהות רבות מצליחות להתמודד עם שלושה עד שבעה ימי בכי כזה (כמה פעמים בלילה) עד הגמילה.
ומה עם צרחות איומות?
נראה שבתי עוברת את אחת מהתקופות המבאסות, שקשורות כנראה לצמיחת שיניים - שנמשכות לנצח - ואז בוקר בהיר אחד נעלמות ללא זכר ואז שוב יש לי ילדה שמחה, שמתעוררת פעם אחת בלילה לינוק ואפילו לא מעירה אותי בשביל זה, שלא דוחפת ילדים קטנים כשהם לוקחים לה משהו..
שנרדמת בעשר בלילה ולא בשתיים בלילה, שישנה צהריים בין שתיים לארבע ולא בין שש לשמונה בערב וכו' וכו'.
בקיצור, זמן איום. אני ממוטטת פיזית ונפשית ולא יודעת אם זה הזמן לגמול,
ומצד שני, כמה עוד אחזיק מעמד?
כשנחזור לשפיות אנסה את שיטת הכ-ו-ל-ם ישנים (ובעיקר אמא). לילה טוב.

אני לא מסוגלת. לכן אנחנו לא גומלים.
כנראה יש מאזן של - עד כמה קשה להניק בלילה מול עד כמה קשה לשמוע ילד בוכה.

כשגמלתי בגיל עשרה חודשים מהנקות הלילה, כי פשוט לא יכולתי יותר להיות סמרטוטית חסרת שינה...נתתי לו לצרוח כמה לילות אבל תמיד הגבלתי את זה לרבע שעה. ז'א אם היו צרחות של 40 דקות ויותר זה נראה לי כבר מוגזם (אבל זה קרה רק פעם אחת). בדרך כלל היו צרחות של חמש דקות(והצרחות נראות כמו נצח...אבל זה רק כמה דקות בסופו של דבר)ואז הוא היה מניח ראש לידי ונרדם כאילו כלום. ה'טקטיקה' שלי היתה פשוט לשכב לידו על הבטן, לעצום עיניים ולתת לו לבכות. אני יודעת שחלקכן לא תאהבו את זה אבל תחושתי היתה שהבכי היה מאולץ לחלוטין ולא נבע ממצוקה. תוך 3 ימים כאילו הלילות התחילו להראות יותר טוב. בטח שהוא עדיין התעורר בארבע חמש וביקש ציצי- כבר נתתי.
כשיש ימים של מחלה- אני נותנת ציצי בלילה. בדרך כלל זה מביא לאיזו נסיגונת בימים שאחרי המחלה אבל תוך שבועים זה מסתדר חזרה עם קצת תזכורת לגבי "ציצי ישן בלילה" וכד'.
לי נראה שילדה בת שנתיים(בתנאי שהתזונה שלה טובה, מאוזנת, ויש ארוחת ערב משביעה) יכולה להסתדר יפה בלי ציצי בלילה. לא הייתי נבהלת מהצרחות האילו. הרי על זה בדיוק היא 'משחקת'.

אמא לבת שנתיים, נראה לי שעלית על הנקודה: שכרגע היא עוברת תקופה מבאסת, וכנראה דווקא עכשיו לא הזמן לגמול.
קרה משהו, השתנה משהו במשך הימים בזמן האחרון? אולי היא זקוקה ליותר תשומת לב אוהבת ממך, מאיזושהי סיבה?
עוד משהו שעולה מדברים שכתבת: יכול להיות שפתאום עכשיו יש ביניכן מאבקי שליטה רבים? יש הרבה דברים שאסור לה? היא שומעת פתאום הרבה "לא"? אם כן, זו גם יכולה להיות סיבה להצמדות התוקפנית והעקשנית בלילה. זו תגובה מוכרת למאבקי שליטה.

על זה בדיוק היא 'משחקת'.
אני אישית לא מאמינה שילד "משחק".
אם הוא צריך משהו אז זה הצורך שלו. קשה לו. יש לו מצוקה.
יכול להיות שבביתו אין אפשרות להגיד ישירות "אמא, אני זקוק לך ולחיבוקים שלך", אבל בשורה התחתונה - זה מה שהוא צריך.

בשמת, גם אני לא מאמינה שילד משחק. בטח לא כשהוא קרוע מעייפות ומבואס מזה שהוא לא נרדם.
אני לא מרגישה שמשהו השתנה, למעט העובדה (המשוערת) שהיא סובלת מצמיחת שיניים אחוריות.
היא מנסה כל הזמן לנשוך אותנו.
מאבקי כוח? לא יותר מתמיד = מעט מאוד.
זו לא בדיוק "הצמדות" כי היא קופצת כל שתי דקות מצד לצד. ובין לבין צובטת וממוללת חזק את הפיטמה השניה.
אמא לבן - אני מוכנה להתמודד עם בכי, אבל לא עם צרחות. אני לא עומדת בזה.
הרי היא סובלת לא פחות ממני.

סימונה, גם שלי עשתה אותו דבר בגיל דומה.
התרגלתי להיניק כשיד אחת שלי מכסה על ה"צד השני", להגן עליו...
אני כמו גילה - לגמול נראה לי יותר מבאס ומעייף מלסבול לפעמים.
עוד לא יצא לי לגמול ילד. שיגמלו את עצמם, שיגלו קצת עצמאות... מה, אני צריכה לעשות את זה בשבילם?

סימונה, אין לי עצות, רק רציתי לספר שגמילה (מלאה או חלקית) לא חייבת להיות מלווה בבכי, גם כשהיא מתחילה מיוזמת ההורים. אם הבת שלך בוכה אז כנראה היא צריכה משהו. אולי לינוק, אולי משהו אחר.

סימונה - כשהוא מתחיל לשחק בלנשוך, אני שואלת אם הוא רוצה לנשוך עכשיו, ומציעה לו לנשוך משהו אחר (בובה, שמיכה, כרית, צעצוע מעץ ...).

גם אצלי הפרחח רוצה לשחק עם הצד השני בזמן הנקה, ואף יכול לצרוח כשאני מכסה עם היד או בחזייה. שיצרח. מצטערת, זה הגבול שלי, וזה לא צורך שלו. ייתכן מאוד שיש לזה הסבר אבולוציוני - גירוי נוסף של השדיים, שמגביר את ייצור החלב. אני קוראת לתהליך הזה "חינוך לנימוסי שולחן". מתישהו אנחנו מתחילים להתעקש שלא זורקים אוכל, שישתמשו בסכו"ם, ושיעזבו את הצד השני בשקט.

הי, רגע, רגע... "משחקת" בכוונה במרכאות, היתה הדרך שלי להגיד שאולי(והיו דברים מעולם) יש מצב שבו הילד מבין שאם הוא צורח/בוכה מרה ההורה עובר לדום מייד, אז יש כאן התנייה מצד הילד. בכי/צרחות=אני בשליטה, ידי על העליונה. אפרופו הרעיון של מאבקי כוח שהם חלק מהעניין בגיל שנתיים.
ברור שלא התכוונתי לומר שילד הוא יצור זדוני ומניפולטיבי.

מסעדה, כרגיל, פנינים!
תודה לכולם על התגובות.
גילה, זה מה שגם אנחנו עושים, אבל סיפרתי את זה בהקשר של "בטח עובר עליה משהו" ולכן זה לא הזמן לגמול.
בשמת ומסעדה - אין לי מושג איך לקח לי כ"כ הרבה זמן לקלוט שזה מה שמשגע אותי ושיש משהו שאני יכולה לעשות בלי להרגיש אשמה.
ישבתי יום שלם לבד (אבנר הבין שאני ממוטטת ונעלם עם יערה אצל ההורים שלי ליום שלם) וניסיתי לפרק את הבעיה למרכיבים: זה ככה כבר חודש-חודשיים:

יערה הולכת לישון מינימום בחצות, מתעוררת ב11 בצהריים.
היא מתעוררת יותר ויתר פעמים בלילה,.לפעמים כל שעה.
היניקות ארוכות יותר ויותר כיוון שבמקום להירדם היא עוברת מצד לצד, לפעמים בקצב של כל 2 דקות, וזה יכול לחזור על עצמו איזה עשרים פעם כל התעוררות.
היא צובטת לי חזק את הפיטמה השניה.

המסקנה:
מה שהכי משגע אותי זה הצביטות, כי כמו שמסעדה אמרה "זה לא צורך".
אני גם חושבת שזה קשור להגברת ייצור חלב, ואני גם מנסה להגיד לה שהחלב יגיע לציצי בלי שהיא "תקרא" לו.
אבל החל מאתמול, ובלי פשרות, אני מכסה את הצד השני עם היד, ולפעמים ממש נאבקת על זה. היא ממשיכה לנסות, לפעמים ממש חזק. לפעמים היא פתאום מלטפת לי אותו, כשאני שוכחת לרגע, ואז אני אומרת לעצמי, "הנה, מה את רוצה". אבל אז באה הצביטה. אי!
סימונה, אין לי עצות, רק רציתי לספר שגמילה (מלאה או חלקית) לא חייבת להיות מלווה בבכי, גם כשהיא מתחילה מיוזמת ההורים. אם הבת שלך בוכה אז כנראה היא צריכה משהו. אולי לינוק, אולי משהו אחר.
יונת, יתכן שזה קשור לאופי?
או שאולי מדובר בילד ממש גדול (ארבע, חמש?)
או שיש ילדים שיותר צריכים לינוק מאחרים?

אולי כל התשובות נכונות?

אני לא יודעת על אופי, אבל עם שני הבנים הגדולים היו גמילות קלות - הראשון מיוזמתו, השני מיוזמתי. לא הגעתי איתם לגיל כל כך גדול, אבל כנראה שכל ילד בשל לגמילה בגיל אחר.

רעיון לגבי היד הצובטת: אולי אפשר לנסות לתת לה משהו אחר לשחק איתו? בגד, שיער, פופיק?

אצלנו, כמו אצל המסעדה הגדולה (!!!) מור מצא עם מה להתעסק. לא הפטמה הימנית אלא נקודת חן (שמגיל 14 אני חושבת שצריך להוריד, אבל עוד לא מצאתי את הזמן) מתחת לשד שמאל. זה משגע אותי כשזה קורה, אבל אני שמה יד וסוף פסוק. לא מוכנה. זה לא נעים לי. בהתחלה היו לנו מלחמות על היד המכסה, אבל אחרי כמה זמן הוא הבין והפסיק. זה משהו שלא יכולתי לסבול, לא משנה מה, גם אם זה היה מוביל לגמילה.

פעם אפילו שמתי פלסטר על נקודת החן, ותקופה מסויימת אחר כך, בכל פעם שפגש פלסטר הוא אמר שזה הפלסטר של נקודת החן שלו (הוא שייך אותה לעצמו).

סימונה! רגע! אני יודעת!
גיליתי אצל דולב שכשהוא שולח יד, זה בעצם מודיעין, ומה שהוא באמת רוצה זה לעבור לצד השני.
לכן, עכשיו, כשהוא שולח יד, אני גם מזיזה את היד, אבל גם שואלת אם הוא רוצה צד שני ועוזרת לו לעבור.
(המצד-לצד משגע, אבל פחות מהיד ש"עושה מודיעין").

גילה, זאת בדיוק המסקנה שהגעתי אליה, למרות שכשהיא עוברת כל דקה או שתיים וככה איזה עשר פעמים - אני מתחילה לפקפק.
אולי היא רוצה לשתות רק את החלב ה"קל", כלומר, לא רעבה אלא צמאה?
הלילה, כשהיא סוף סוף ינקה ארוכות, עם גמיעות קולניות כאלה הייתי פשוט מאושרת.
זה לא שהיא לא התעוררה כל שעה, אבל זה לא מפריע לי להמשיך לישון.
ועוד משהו: כשאני מזיזה לה את היד הצובטת, היא מיד זועקת: "עוד טיטה". ועוברת לינוק מהצד השני,
ואם אני לא מזיזה לה את היד, היא יכולה להישאר יותר זמן, אבל אז אני מטפסת על הקיר.

שליחה על ידי יעל* » 31 דצמבר 2002, 22:36

ואם הוא ממולל בכח את הפיטמה אחרי שהצליח להזיז לי את היד שמכסה נואשות ובחוסר הצלחה את הפיטמה השניה, אני אפילו צובטת אותו ביד או צועקת עליו שיפסיק. אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל זה עדיף מלגמול לגמרי לדעתי. כי אני לא מסוגלת להניק אם הוא מתעסק עם הצד השני, זה פשוט יכול להוציא אותי הדעת (וזה כנראה מה שקורה).

שליחה על ידי דנה* » 31 דצמבר 2002, 23:34

לא יודעת מה לעשות!
נראה כאילו כל מה שיש לי להגיד כבר נכתב פה, אבל עדיין מרגישה מאד לבד.
דרור בן שנתיים. יונק כשהולך לישון ובמשך הלילה, וכשמתעורר.
עד לפני כחודש עדיין נהניתי להניק אותו. עכשיו זה כבר מתחיל להציק. לא בא לי על זה יותר, ואין לי מושג איך לעשות את זה.
אני לא לגמרי שלמה עם לגמול אותו. מרגישה שזה עוזר לו - למצב רוח, לתנועה החשובה של הלסת, ו"השלמת הכנסה" תזונתית.
ועם זאת, לא רוצה להמשיך להניק בעצבנות.
מרגישה שהרצונות והצרכים שלנו מתנגשים, וגמילה תהיה כואבת, ומי יודע איזה מחיר נשלם עליה מאוחר יותר.
אם אני מסרבת לתת לו הוא צורח ולא מוכן לשום דבר אחר. ניסיתי לנדנד, לשיר, להסביר, שבעלי ילך אליו.......
מדובר בצרחות רמות ביותר (יש לו תיבות תהודה מרשימות), שאני לא יכולה לשאת.
אני לא רוצה להתחיל בגמילה בצורה רצינית עד שאדע שאוכל לעמוד בזה נפשית, ואין לי מושג מתי זה יקרה. רוצה להיעלם לכמה ימים, ושבעלי יסתדר איתו איכשהו, אבל ברור לי שזה לא ממש פתרון סביר. לא לבעלי, שיתמוטט, לא לדרור, שיחווה נטישה מצד אימו, ולא לי שאסבול מייסורי מצפון כל חיי.
מרגישה מרוקנת, וגם זה לא נראה לי בריא לכל הצדדים.
אנסה לברר על מפגשי ללל, שהומלצו כאן מספר פעמים.
אשמח לעזרה מכל סוג....

דנה, אני עדיין רחוקה מאד מכל התהליכים האלה, אבל ממה שאני קוראת כאן ושומעת מחברות נראה לי שתהליך הגמילה מתחיל בעצם... אצלך קודם כל. ז"א את צריכה להיות ממש סגורה עם עצמך על זה שאת באמת מעוניינת בזה. נראה לי (שוב מתחושה בלבד ולא מנסיון אישי עדיין), שהילד ירגיש אם את באמת בעניין או סתם מנסה לראות "אם זה ילך לך".

ניסית את שיטת הספירה? פשוט לתת לו לינוק, ובשלב מסויים להגיד בקול נייטרלי "זהו, עכשיו תינק בזמן שאני סופרת עד חמש ואז נלך להכין ארוחת ערב" (אפשר כמובן לומר מספר אחר ולהציע פעילות אחרת שתהיה אחרי ההנקה). חשוב לא לסיים את המשפט ב-"בסדר?" או לשאול "אתה רוצה?" ודברים כאלה -- פשוא להגיד מה הולך לקרות, בלי כעס או חשש. ואז לספור עד חמש וללכת לעשות יחד איתו את הפעילות שדיברת עליה (משהו שהוא אוהב). אם הוא לא משחרר את הפטמה בעצמו, אפשר להכניס אצבע ולשחרר, ומיד לקחת אותו לפעילות. אחרי כמה פעמים כאלה, אפשר לעשות את זה מיד כשהוא מבקש לינוק -- לומר לו "בוא תינק עד חמש". וגם לא תהיי חייבת לחשוב כל פעם על פעילות משותפת שתבוא במקום המשך ההנקה.

להניק לכמה שניות, גם אם זה לא נעים לך כרגע, זה גם לא כל כך נורא. ואת גם יכולה להשאיר לך הנקה או שתיים בשעות שאת כן נהנית מזה (אם יש כאלה). בנוסף, זה עושה את המעבר לצורות קרבה אחרות הדרגתי יותר.

בהצלחה!

קראתי את כל הדף הזה על גמילה מהנקה ועדיין, לקראת הגמילה המתקרבת ובאה, אני מבקשת את עזרתכן ועצותכן.
ובכן: מאור בן שנה. הולך למשפחתון עד 4 אחה"צ וכל שאר הזמן, כשהוא איתי הוא יונק מתי שבא לו. אני מרדימה אותו על הציצי, מרגיעה אותו על הציצי ובכלל... הוא מאד קשור לציצי. במשפחתון ואצל אבא שלו הוא נרדם וחי בלי ציצי... הוא אוכל כבר כמעט הכל ומקבל גם איזומיל.
מסיבות שונות החלטתי שהגיע הזמן לגמול אותו. אני עדיין מתבשלת עם הרעיון בעיקר כי זה די מפחיד אותי. מפחיד אותי לקחת לו את מה שהוא כל כך אוהב ומרגיע אותו (מפחדת שהוא יכעס עלי...) מפחדת מהלילות ללא הציצי (עכשיו הוא מתעורר פעמיים שלוש בלילה, בד"כ מקבל ציצי ומיד חוזר לישון - וכך אני גם ישנה בכלל לא רע), מפחיד אותי שהקשר בינינו יפגע. אבל בכל זאת... איך עושים את זה? בהדרגה? להסביר לו? להכין אותו? בבת אחת? (נשמע לי נורא קשה) אשמח לשמוע מבעלות נסיון בייחוד לגבי גיל שנה.

אני עדיין מתבשלת עם הרעיון בעיקר כי זה די מפחיד אותי
3 דברים (על רגל אחת, וביד אחד, לכן אקצר)

הרבה אמהות גילו שהגמילה לא הצליחה להן עד שלא היו לגמרי סגורות עם זה בתוך עצמן. הילד "מריח" כל ספק או רגש אשמה הכי קטן שלך, וזה לא הולך. לכן, עצתי הראשונה תהיה להתבשל עם עצמך עד שאת לגמרי "וול דאן" ואז להתחיל לגמול.

לא בבת אחת. גם מפני שזה אכזרי לילד (ולך), וגם מפני שזה עלול ליצור לך גודש ודלקות. בהדרגה, ותתחילי עם ההנקה שהכי פחות קשה לוותר עליה. וזה מוביל אותי לעצה מס' 3:

לכי למפגש ללל - שם, גם אם לא באת בדיוק למפגש שמוקדש לנושא הגמילה, תקבלי התייחסות אישית ושפע פטנטים לגמילה.

נכון, עד שקרה מה שהחברה שלי אמרה לי, שהבת שלי תיגמל כשאני אטפס על הקירות - זה לא קרה. אבל אז גם יכולתי לדבר איתה ולהגיד לה שהיא כבר בת 5 עוד מעט והיא הבינה. אבל שידרתי מסר מאוד ברור שדי!! אמא כבר לא מוכנה יותר.

תודות לעונות. אני לא יודעת אם אוכל להיות מאה אחוז בטוחה בגמילה. אני גם מן טיפוס כזה שכשאני ניצבת מול קושי אני נוטה לוותר. אבל אתחיל, עם הקושי, ונראה איך ילך. אתחיל בהדרגה ובסבלנות... כמובן לא בסופ השבוע, אלה ביום ראשון... אדווח על התוצאות

האם יכול להיות שילד יהפוך לעצבני ובכיין כחודש לאחר הגמילה בעקבות הגמילה?

אש"א - כן.

על רגל אחת ויד שמאל.
מחכה לאחרות שיפרטו.

זהו. התחלנו. כבר היה קונצרט ראשון. הוא התעורר הערב ב-11 ולא נתתי לו ציצי. הוא נורא בכה. זה נמשך כמעט שעה. כמובן שהחזקתי אותו בידיים כל הזמן מנסה למצוא את התנוחה המתאימה. כואב הלב. כמובן שעברו גם מחשבות כפירה "בשביל מה אני צריכה את זה... לא חבל עליו" אבל..... כמו בלידה - כשכבר חשבתי לעצמי שאני לא יכולה יותר הוא נרדם. כבר מחכה לציצי של הבוקר בתקווה שהלילה יעבור בשלום. למישהי פה יש ניסיון עם גמילה (חלקית או מלאה) לתינוק בגיל שנה??? אשמח לשמוע/לקרוא שזה עובר אחרי כמה ימים. האם הוא יבין, בשלב מסוים, שיש ציצי בערב לפני השינה וציצ בבוקר אבל בלילה לא???

עברנו כבר 4 לילות והמצב הולך ומשתפר. כלומר - המתוקי מתעורר אבל נרדם יותר מהר ופחות בוכה. גם פחות מחפש ציצי. כשהוא מתעורר בלילה אני מציעה לו בקבוק מים או חלב אם זה לוקח הרבה זמן אבל הוא לא כל כך רוצה אותם. בסופו של דבר הוא נרדם בידיים כשאנחנו מחבקים אחד את השניה, ראשו על כתפי ואני שרה לו בשקט בשקט שירי ערש.
מה אגיד? זו חוויה מיוחדת. מגלה עצמי כסבלנית, שאני רוצה ומצליחה לתת לו את מירב תשומת ליבי והבנתי. ונוצרת מן קרבה חדשה, מסוג אחר, בגלל הקושי ובגלל החיבוקים האלה הליליים.

בשמת ,
אני עדיין מחכה...

אנונימי

לאחרונה שמעתי מחברה, שמנסה לגמול את פעוטה מיניקת לילה, שהיא מתכוונת למרוח מרה על הפטמות.
כדי שהטעם המזעזע שלהן ידחה אותו, והוא לא ירצה יותר.
הוא בערך בן שנתיים, קצת פחות בעצם, והם מנסים שיטות אחרות מזה זמן מה, עם הצלחה מועטה למדי.
האב, שיתף פעולה בלהיות עם הפעוט ברגעי המצוקה שלו בלילה, אבל הוא מתקשה להמשיך בכך, לאור (לחושך...) השעות הארוכות שזה אורך...
אז הבטחתי שאשאל אתכן על המרה הזאת.
ניסיתן? יתרונות / חסרונות ?

שיטה עתיקה ונפוצה בקרב שבטים ותרבויות רבים.
זו שיטה טראומטית. אני באופן אישי חושבת שזה אכזרי.

אש"א: אני לא יודעת איך לפרט. התשובה היא כן, יכול. אחד הפתרונות הוא להגביר את כמות החיבה הגופנית שהוא מקבל. המון חיבוקים, ליטופים, על הידיים ועוד. זה שאת יזמת גמילה לא אומר הרי שהתינוק היה בשל. הצרכים שלו לא מולאו. אז צריך למצוא דרך למלא אותם, כי הוא סובל. זהו בקצרה.

אני חדשה כאן. לפני כמה ימים נכנסתי לאתר ורציתי לקרוא על גמילה, אבל... הבת שלי "רק" בת 8 וקצת חודשים וכולכן עם ילדים בגילאים הרבה יותר גדולים, שיונקים...
יש לי ילד בן 6 שבגיל 4 חודשים גילה את הבקבוק ולא הסכים יותר ציצי (רק בלילה, אבל אני לא הייתי מסוגלת לעמוד בכאבי היום) וילדה בת 4 שבגיל 8 חודשים גמלתי אותה בבת אחת, כיוון שלא הסכימה לבקבוק, או לכל תחליף אחר ואני לא יכולתי לעמוד יותר במשרה מלאה, טיפול בשני קטנטנים והנקה מלאה (הייתה מחכה לי שמונה שעות שאשוב ומסרבת לאכול).
התינוקת שלי היום מוכנה לקחת גם תחליף וגם ציצי. בלילות היא מתעוררת בערך כל שעתיים לינוק. היא ישנה איתי במיטה, אבל ההנקה מעירה אותי, מה שגורם לי להיות כל הזמן עייפה ועצבנית. במהלך היום היא התחילה לאכול קצת אוכל רגיל, אבל זה לא במקום הנקה, אלא רק נשנושים בנוסף.
אני רוצה לגמול אותה בהדרגה ולא ממש יודעת איך לעשות את זה. (בעיקר חשוב לי הגמילה בלילה, לישון קצת).
אשמח לקבל עיצות, דיעות, רעיונות...

לפני כמה זמן הצגתי בפורום בעית הנקה של אחותי, ומאוד עזרתן, אז אני אהיה קצת גרידי ואנסה למצא עבורה שוב עזרה ופיתרונות.
אז קודם כל קצת רקע: אחותי הקטנה (28) היא בעלת תשובה כמו שאומרים, היא מפרנסת יחידה, (בעלה תלמיד בכולל), יש להם תינוק בן 6 חודשים כמעט, שרק יונק, עכשיו היא בהריון שני, היא (כולנו) בהלם, היא בטח ידעה (מן הסתם) שיש סיכוי לכניסת הריון אבל קיוותה שהנקה מלאה ואי קבלת הווסת ידחו את מועד כניסה להריון שני. היא עדיין לא יודעת איזה שבוע היא. יועצת ההנקה שלה(היא סומכת עליה) אמרה לה להתחיל לגמול אותו כי היא לא תעמוד בזה גם הריון וגם לעבוד. כואב לאחותי הלב לעשות את זה אבל היא חוששת שאין לה ברירה. אז היא שואלת כיצד לגמול תינוק שעד עכשיו רק ינק ולא לוקח בקבוק ( המטפלת גרה מול עבודתה והיא קפצה להניק), היא גם שואלת על תחליפי חלב טבעיים כמו: חלב שומשום, שקדים, עזים וכו'.
ובכלל היא זקוקה לתמיכה מעצם הידיעה שהיא בהריון כל כך מהר, לא נעים לה ממקום העבודה (היא מעבירה קורסים), אמי הגיבה ממש בחוסר טקט (כנראה שמההלם) למרות שהיא אוהבת ותומכת לרוב. משהו חדש נוצר בתוכה, וזה מרגש ומדהים כמו כל הריון, ובכל זאת קשה לשמוח ולשמח אותה, או סתם לאמר מזל טוב, אבל זה כנראה לא לדף הזה אלא אולי תמיכה למשפחה חילונית בה יש בעלי תשובה.

נשים יקרות, בזמן שאני שפכתי את ליבי על אחותי, כתבה אשה אחרת עם בעיה ממש דומה, איזה קטע, אז יש כאן שתי ציפורים במכה אחת. אז יאללה לעבודה.

יועצת ההנקה שלה(היא סומכת עליה) אמרה לה להתחיל לגמול אותו כי היא לא תעמוד בזה גם הריון וגם לעבוד. כואב לאחותי הלב לעשות את זה אבל היא חוששת שאין לה ברירה.
עם כל הכבוד ליועצות הנקה, ויש לי הרבה מאוד מזה, אף אחד לא יכול לקבוע לאמא במה היא כן תעמוד ובמה לא. אם כואב לה הלב לעשות את זה, היא יכולה לנסות ולראות מה קורה. מה גם שבסביבות גיל חצי שנה ממילא מתחילה גמילה באופן טבעי, כאשר מתחילים להציג מזון מוצק. אולי התינוק שלה יירד תוך כמה חודשים לשתיים-שלוש הנקות ביום, ולא תהיה לה בעיה לעמוד בזה? אולי דווקא ההנקה עוזרת לה בפרידה היומיומית כשהיא יוצאת לעבודה? אולי דווקא ההנקה מקילה עליה לנוח כשהיא צריכה?
מה שכן, חשוב מאוד שאשה בהריון, בפרט בהפרשים קטנים כ"כ, תדאג לעצמה מבחינה גופנית ותיעזר בדיאטנית כדי להתאים לה דיאטה מיוחדת להריון+הנקה.
אאל"ט, יש קבוצה של ללל בירושלים, וזה יכול להיות מקום מצוין לקבל תמיכה בכל החלטה, ולשמוע חוויות שונות מאמהות. אולי יהיה לה קשה להגיע, כי זה בבקרים... בכל אופן פרטים באתר ליגת לה לצ'ה ישראל
ושיהיה בשעה טובה.

בעיקר חשוב לי הגמילה בלילה
אולי בדף איך מפסיקים הנקה לילית תוכלי לקבל קצת מידע. אפשר לגמול בלילה ולהמשיך ביום, אם רוצים.

מאיה,
לא קשור ממש לדף אבל זה הזכיר לי-
כשהאמצעית היתה כמעט בת 7 חודשים והתחלנו להתמודד עם גידול שני ילדים, נכנסתי להריון השלישי . זה בא בהפתעה, והיינו בשוק. שיגע אותי שהריון צריך הרי להיות דבר כ"כ משמח ואני - לא שמחה , אלא חושבת מה לעשות ואיך נתמודד , הרי כבר עכשיו קשה לי... ואיך לספר לסביבה. לקח קצת זמן עד שהתעשתנו, והתחלנו לקבל את הרעיון באהבה. הרי רצינו לפחות 3 ילדים. אז יהיה הפרש קצת קטן בינהם, נסתדר. ואז, כשאנו השלמנו עם ההריון הזה שבא כ"כ במפתיע, גם מסביב התגובות במשפחה הפכו לתומכות יותר, כולם הבטיחו שיעזרו.
עם ההנקה הפסקתי בגיל 6 חודשים, היה לי ממש מעט חלב, וההנקות פשוט הלכו ופחתו. לא ידעתי אז שחודש אחרי כן אהיה בהריון.

מאיה -
לא קראתי הכל, אבל -
אם מנסים לעשות במקומה את החשבון של במה היא תעמוד ובמה לא (כמו שעשתה היועצת) אולי עדיף שתעבוד שעה פחות ביום, ותחסוך את הכסף של הפורמולה.
או במילים אחרות - לדעתי, לגמול רק אם היא רואה שבאמת קשה לה בגלל ההנקה (בנפרד מהקושי שבתינוק קטן, ואני בטוחה שוהא קושי עצום). עדיף לקנות ויטמינים מלקנות פורמולה. עדיף לקנות אוכל מבושל (או עזרה בנקיון הבית) לעצמה מלקנות פורמולה.

> גילה תומכת בדרכה <

מסכימה עם המסעדה ועם גילה:
מי אמר שאחותך לא תעמוד בזה?
הכי חשוב, שהיא תתחבר לעצמה, ותנסה להרגיש מה יותר מדבר אליה. וגם, אולי היא תעשה טבלת בעד ונגד, מה המחיר של כל אופציה (גילה כבר הזכירה משהו על זה). וגם - הריון אורך תשעה חודשים, כמו שנרמז מדברי המסעדה. תמיד אפשר לגמול, ויש סיכוי גבוה שבתוך שלושה חודשים התינוק הנוכחי יגמול את עצמו, אז אפשר להמשיך בינתיים ולראות איך זה הולך.
מה שכן - אם המשפחה שלה יכולה לעזור לה, אז זה הזמן! גם הריון, גם עבודה, וגם תינוק בן חצי שנה - יואו, זה קטלני! אני לא הייתי עומדת בזה. אם המשפחה יכולה לתמוך בה כלכלית (להעסיק בשבילה עזרה? לאפשר לה חופשה מהעבודה?) או פיזית (לבוא לבשל לה, לעזור לשעשע את התינוק כשהוא ליד אמו, כשהיא נחה על הספה) - זה ממש חשוב.

לגבי גמילה - באמת יש כאן דפים, ואני כרגיל ממליצה על מפגשי ליגת לה לצ'ה , שבהם אפשר לפרט יותר ולקבל עצות רבות ושונות מכל מיני אמהות, והמון טיפים ופטנטים ורעיונות למחשבה.

הבת שלי "רק" בת 8 וקצת חודשים וכולכן עם ילדים בגילאים הרבה יותר גדולים, שיונקים...
רציתי להתייחס לזה:
תראי, כל אחת עם הבחירות שלה ומה שמתאים לה. אם אנחנו מיניקות ילדים גדולים יותר, זה בגלל שזה מתאים לנו ונוח לנו. וכשלא יתאים לנו יותר, נגמול (אם לא נתעצל מדי...).
חס וחלילה אנחנו לא "מקריבות את עצמנו" ומיניקות בסבל רק מפני שנדמה לנו ש"צריך".
אין כאן משטרת הנקה, שלא מקבלת מתחת למספר חודשים/שנים מסוים

מובן שרצוי להחליט מתוך מודעות (לבריאות התינוק, לאופציות שונות שקיימות וכו') - אבל בסופו של דבר כל אחת מאיתנו, ממש כמוך, מחליטה לפי הרגשות שלה ולפי מה שמתאים לה ולמשפחה שלה.

תודה על התשובות החכמות, (גם תודה לאמא של מיה זה עודד אותה קצת), אז ככה אין לה שום כוונה לגמול אותו מיד ועכשיו, מצד שני גם אין שום כוונה להניק בצמד, תכלס הוא ניצמד בלילה במשך כמעט שעה כל הנקה, ביום יונק כל שעתיים, (וזה לא יגרום לזרימת חלב רבה יותר לא?) אז מלבד למעבר לאוכל מוצק בהדרגה, הוא זקוק למשהו בבקבוק, השאלה מה?

בהנקת צמד - יניקות תכופות של הגדול, למיטב ידיעתי, כן תגרום לייצור יותר חלב.
מה בבקבוק? בגיל חצי שנה - אני חושבת שאם הבקבוק יחליף את רוב ההנקה, כדאי תמ"ל. אם זה לארוחה-שתיים ביום, אפשר קודם להתחיל עם מוצקים, ולראות לאן זה הולך.

ד"א - יש עוד המון זמן עד הלידה! הוא כבר יהיה בן מעל לשנה, ואז הכל יראה אחרת. אני חושבת (בהיסוס) שאולי עדיף לדחות החלטות, ולא לתכנן תכניות (לכו תדעו איך יגיב היונק למעבר למוצקים, באיזה קצב זה יקרה, איך הוא יגיב לבקבוק...).

גילה, תמ"ל? הכוונה לפורמולות למיניהן (סליחה על הבורות), לצערי אני חושבת שהוא לא יהיה אפילו מעל שנה (תארי לעצמך),
בכל אופן אני אמסור לה לנסות מה שהצעת כאן. תודה רבה.

וגם: הרבה פעמים בשליש השני יש ירידה בכמות החלב, והוא מתחיל לשנות את טעמו והרכבו לכיוון הקולוסטרום. יש תינוקות שזה לא נראה להם, וגומלים את עצמם, או מפחיתים מאוד את ההנקות.
מצד שני, יש כאלה שלא (-:

תודה לכן בשמת א ומסעדה ניידת על התגובות. ותודה למאיה מ. על השאלה שלך, כי מהתגובות שקיבלת הבנתי שאולי אני עוד לא לגמרי מוכנה להפרד מההנקה וצריכה להקשיב לעצמי לא רק במישור של העייפות. אז אני עדיין עייפה, אבל קצת יותר מרוצה.

אחותי היקרה החליטה בשום אופן לא לתת לו בבקבוק תמ"ל, היא הלכה להתייעץ עם נטורופט, והוא אמר לה שבגיל 6 חד' התינוק כבר יכול לאכול די הרבה דברים, הוא המליץ לה להכין כמות ולהקפיא, לעשות בבקבוק חור קצת יותר גדול ולדלל את המזון בקצת מים.
ועם ההנקה היא מקווה שכמו שאמרתן כאן הגמילה תהיה הדרגתית ושתבוא מצידו, היא אמרה שהיא מרגישה כבר די רע חוץ מחולשה התחילו לה גם הבחילות, היא כנראה כבר בשבוע 10 או קצת יותר.

שתרגיש טוב!
ואני חוזרת: היא זקוקה להמון עזרה. יש עליה עומס נורא גדול.

אני מצטרפת לבשמת.
לעזור לעזור לעזור - פיזית. (את יכולה להגיד את זה גם לאמא שלך?)

גילה, בשמת, תודה על האמפטיה.

מאיה, אני לא יודעת אם זה יעזור, הגוזלה שלי בת 8 חודשים ולפני כשבועיים התחלתי להאכיל אותה במזון מוצק - בהתחלה רק קצת לנסות ולא במקום הנקה, אבל ביומיים האחרונים היא כבר ממש אוכלת במקום הנקה אוכל רגיל - פירות, אורז, עוגיה ואפילו עוף (אני חותכת לה הכל ממש קטן, לא מרסקת בבלנדר או משהו). היא יושבת כבר כמעט חודש וכשצירפנו אותה לשבת ליד השולחן בארוחה המשפחתית בערבים היא התחילה לשלוח ידיים לאוכל... אז היא יונקת רוב הפעמים (אין לנו זמנים מסודרים לזה) אבל פעמיים ביום - פעם בבוקר ופעם בארוחה המשפחתית היא ממש אוכלת. אולי זה עוד מוקדם בגיל חצי שנה ואם לא יושבים זה גם יותר קשה להאכיל באוכל מוצק.
אחרי שקלטתי שאני לא מוכנה לגמרי לגמול אותה, פתאם ההדרגתיות באה מעצמה... (והלילה כבר לא כ"כ מפריע לי, כי אני מרגישה יותר שלמה עם עצמי).
אני מצטרפת לעיצה של העזרה גם הפיזית וגם לתמוך בה בדרך שבחרה. אני מאד מבינה את ההרגשה שלה מאמך, כשנכנסתי להריון השני שלי, כשבני הבכור היה בן שנה לאמי הייתה תגובה דומה, למרות שההריון היה מתוכנן ורציתי בו מאד התגובה של אמא עשתה את שלה. כשההריון התפתח ואח"כ קיבל צורה של תינוקת אמא שלי כבר "שינתה פאזה". אני חושבת שבאיזשהו מקום סללתי לאחותי את דרך התמיכה כאשר נולדה לה ילדה שניה בהפרשים צפופים. אולי אחותך תשמח לשמוע שאחרי ההלם הראשוני אמהות שהנטיה שלהן היא תמיכה נוטות לחזור ולתמוך באהבה.

כן כן. זה נכון.
גם האמא הכי פרקטית, ובהריונות הכי לא סבירים, בסוף מתחברת לתינוק.

הגישה שלנו - שתינק כל עוד בא לה (אביב בת שנתיים וחודשיים).

בגלל שהיא כבר מנהלת איתנו דיאלוגים מורכבים אין לנו בעיה להסביר לה כשיש משהו דחוף ...

חוץ מזה - לא נראה לי שנגביל אותה בגלל שהיא "כבר גדולה"... זה כבר יבוא מעצמו (בגיל 5 ???).

מנסיון - זה בא מעצמו, אלא אם כן האמא עושה משהו בנידון לפני כן. ביתי הרביעית ינקה עד גיל 4.5, ואני ממש לא עשיתי דבר, והיא נגמלה. היו שלבים שחשבתי שהיא לעולם לא תיגמל, בגיל שנתיים אני חושבת, היו ימים שהיא ינקה כל חצי שעה, או אולי יותר, ובכל זאת - הטבע עשה את שלו. היא היתה עסוקה יותר, הלכה לחברות, אני הייתי עסוקה יותר, לאט לאט, ואני ממש לא יכולה להגיד איך ומתי, זה הלך ופחת, עד שבסוף נגמר. בדיוק כמו שיש גיל שאנחנו כבר לא מרימים את הילד על הידיים. תשאל אמא לילד בן 10, או 15, עד איזה גיל הרימה אותו על הידיים - נדיר שמישהו יוכל לענות לך. אותו הדבר עם הנקה. הזמן פשוט עושה את שלו, ועוד אין ילד שלא נגמל...
ביתי בת השלוש עדיין יונקת, וכאשר אנחנו בבית, ולא מאד מעניין לה, היא יכולה לבוא לינוק כל חצי שעה, או רבע שעה. במשך היום, חמישה ימים בשבוע, היא בגן מ-8 עד 4, ואין כל בעיה. כשאנחנו בחוץ, או אצל חברים, או משהו מעניין קורה - היא לא יונקת שעות. והיא גם כבר למדה שלעיתים אמא לא יכולה להניק אותה מיד, ואם לא נוח לי ברגע נתון, אני מבקשת ממנה לחכות, מסיחה את דעתה, או פשוט מסרבת. אני לא חושבת שאמא צריכה לבטל את כל צרכיה מפני הילד שלה.
וכאן בדיוק נכנס נושא הגמילה - כמו שבשמת כתבה לעיל - כל אמא עושה מה שמתאים לה, כשהשיקולים כוללים כמובן את בריאות הילד, צרכיו, אך גם את צרכיה ורצונותיה שלה.

מיכל, וגילה, תודה. זה כבר משתפר, הזמן עושה את שלו, ונותן לכולם לעכל ולהכנס לפרופורציות.
אני מסתכלת על אחותי בהערכה, על כך שלמרות שהיא רוצה לגמול את הקטן היא משקיעה בטחינת שקדים, ירקות ופרות אורגניים, ולא "דוחפת" לו ישר את הבקבוקים עם הנוזל הסינטטי.
היא אומרת שהוא מתחיל לאכול לא רע (בעיקר אצל המטפלת) איתה הוא עדיין מעדיף ציצי, היא תוהה איפה שינוי הטעם בחלב שהבטיחו לה? הוא רוצה לינוק והרבה. ובכל הנקה היא מתלבטת אם לנסות קודם לתת לו את הבקבוק.

הטעם והכמויות משתנים בשליש השני של ההריון, אאל"ט.