גמילה מסוכר וגלוטן

[מתוקית*]

שלום חברים,
אני זקוקה להמלצות או דיס-המלצות על גמילה שכזאת.
סוחבת על עצמי כ-22 ק"ג אחרי 10 שהצלחתי להוריד לבד בעבודה קשה ותוקופה ארוכה. ארוכה מדי.
אני לא מצליחה להתגבר על הכמיהה למתוק (במקרה הזה לא תמרים או דבש) וכל כך רוצה שמישהו פשוט יכבה לי את הכפתור הזה במוח.
לא משנה כמה ירקות אוכל, ושייקים ירוקים ואורז מלא, ואני אוכלת את כל אלה !! אני מפנטזת כל הזמן על לחם לבן עם נוטלה או חצי קילו שוקולד פרה ...

הבנתם את הרעיון.

אז למה אני לא עושה את זה כבר ?
שתי סיבות: אחת כספית. גמילה באברהמסון עולה 2100 ש"ח. זה סכום יפה שאפשר לעשות איתו מאה דברים אחרים חשובים לא פחות, אולי.
שנית, אני מתבאסת מהרעיון שאצטרך לבדוק מרכיבים בכל דבר קטן ולוותר על הפיצה שאני אוכלת אולי פעם בחודשיים עם הילדים. זאת הנאת חיים רצינית ולא יומיומית, אז גם עליה לוותר ??.

משנה את דעתי פעמיים ביום בערך.
רעיונות, מישהו ??

תודה !

[מיכל_בז*]

ניסית לבד?

גמילה ביתית ממתוקים

וגם ב שנת החיוניות שלי מדברים על זה לא מעט.

ובקשר לאברהמסון עצמו: מישהי שעובדת איתי עשתה. היא אומרת שזה עובד מאוד טוב והיא ירדה כבר עשרה קילו. שזה נחמד ביותר.

[שאלה_פשוטה*]

אני עברתי בגמילה באברמסון ומאז לא רואה בכלל גלוטן וסוכר
מאבק אין סופי עם הרבה עליות ומורדות שנמשך שנים רבות נגמר בקול ענות חלושה,

הבעיה הגדולה עם התמכרות היא מי אני אהיה בלי ההתמכרות שלי. התמכרות מטבעה היא כמו חבר טוב שהוא בעצם חבר רע.
אפשר לפנות אל מושא ההתמכרות כל פעם שמרגישים צורך בתמיכה באהבה בחברות והיא תמיד שם בשבילנו.
מחכה בצורה של בורקס חמים ופריך או עוגה (מפנקת....) אבל אחרי התמיכה הראשונית לכאורה היא דורשת את שלה עם ריבית שלא הייתה מביישת שום מלווה בריבית קצוצה. משקל, שומנים בדם משקל בריאות ואפילו בושה...


מבחינת התהליך שאני עברתי מה שאת מתארת מוכר לי מאד כקו ההגנה שלי מפני. מהפחד של מי אני אהיה בלי החבר הטוב הזה.
איך אגיד לחבר זה שאני לא רוצה אותו יותר. שאנחנו נפרדים לנצח כי הוא לא באמת חבר טוב שלי... למרות שחשבתי שכן.

לגבי הטענות שלך:
סכום הכסף הזה לא גדול אם חושבים על זה שזו השקעה נטו בעצמך. את רוצה משהו, זה מה שהוא עולה. כבר הוצאת סכומי כסף גדולים יותר על פחות מזה. וחוץ מזה עלות המתוקים שתחסכי, הכדורים שלא תקחי (כ 100 שקל לחודש). תחשבי כמה כסף תהיי מוכנה לשלם בעוד כמה שנים כשתהיי מוגבלת בגלל המשקל כדי ללכת או אפילו כדי לחיות. אני חושב שהנושא הכלכלי הוא הנושא שהכי קל להפריך.
כאן הנקודה השניה. את מכניסה היום לגוף שלך כל הזמן דברים שעושים לו לא טוב אבל יחד עם זה את מכניסה גם סיפור (ממש כמו מעשן טיפוסי). את חייבת לעצמך לעשות את השינוי כי את אוהבת את עצמך וכי את רוצה להרגיש טוב. בוויתור על המתוקים האלו את מוותרת על מחלות, על תלות ועל סחיבה של 22 קילוגרם מיותרים. אם תפעלי מתוך אהבה לעצמך הילדים שלך יהנו מאמא בריאה יותר ואולי אפילו שמחה יותר למשך שנים ארוכות יותר - לא כדאי?

לסיכום.
האם את באמת רוצה להגיד שלום לסוכר ולגלוטן?
זו שאלה קצרה, פשוטה ולא קלה....
אם התשובה היא כן - אז קדימה תרימי טלפון אחד למען עצמך.
אם התשובה היא לא - תמשיכי להסביר לעצמך למה לא

בהצלחה

[סאלי_תדמור*]

אני מכירה את העניין מיד שניה - מתאמנת להפחתה במשקל ניסתה. זה עזר לה לשנה, ואז חזרה לסורה. מה שהיא מספרת הוא כזה. הם אוסרים על כל גלוטן וסוכר. ואז עושים טיפול אנרגטי כלשהו. שאמור להפחית את החשק שלך לאכול גלוטן וסוכר (לכבות את הכפתור במוח, כמו שכתבת). אבל מסבירים לך שזה עובד רק כל עוד את לא אוכלת גלוטן וסוכר. אם תאכלי אפילו ביס אחד - הקסם יפוג. אז במשך שנה היא לא נגעה בגלוטן וסוכר, הפחיתה 10 ק"ג בקלילות וגם היתה אנרגטית ושמחה. אח"כ נמאס לה להיות כל כך קיצונית והיא לאט לאט החזירה הכל והמשיכה גם לעלות במשקל.

(אם מה שכתבתי לא מדויק - זה יד שניה - אשמח לתיקונים).

טבעה של התמכרות היא שכאשר את לא מזינה אותה - מכניסה לגוף את מה שממכר - היא שוככת. זה כמו סיגריה או אלכוהול, ברגע שהגוף מבריא הוא לא דורש את זה. אז הגיוני שאם לא נוגעים בגלוטן וסוכר הצורך לזה יעלם. ואז אנחנו נשארים עם החלק הרגשי של העניין. הכמיהה למתוק היא לא רק פיזית. וזה שונה מאדם לאדם. ויש עוד עניינים רגשיים ותפיסתיים כמו שאת מתבעסת לבדוק מרכיבים בכל דבר. עניינים כאלה שהם מה שמחזירים אנשים להתמכרות גם אחרי שהגוף בכלל חי מצוין בלי זה. הראש לא חי טוב בלי זה אם לא עושים משהו לטובת העניין הזה.

אם את אוהבת טיפולים אנרגטיים ותאמיני להם שהקסם עובד עלייך כל עוד לא תגעי בגלוטן וסוכר - כמו המתאמנת שלי - זה יכול לעזור לך, לתת לך דחיפה. אבל אני לא חושבת שלאורך זמן זה יספיק. אנחנו צריכים לעשות משהו גם עם הרגשות שלנו והתפיסה שלנו. אז כדאי להוסיף גם את זה. אולי בהמשך. או קודם. ואם את אוהבת טיפולים אנרגטיים אז אולי מישהי תוכל לעשות לך את זה יותר בזול.

בהצלחה @}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין לי כל כך הרבה נסיון בדיאטות וכאלה, אבל עד לפני שנתיים הייתי צריכה ממש הרבה סוכר בהכל, והרבה זה ממש הרבה, נניח 4 כפיות סוכר בכוס של תה אחת (וגם זה כי לא נעים לי כשאנשים שואלים כמה לבקש יותר) פחות מזה זה פשוט לא היה מתוק. ממש כך. באיזהשהו שלב רציתי קצת לסדר היקפים, אז כמובן שסוכר וגלוטן היו הראשונים שירדו, כך שסימנתי לעצמי את הדברים כאלה כרעים והשתדלתי לא לגעת בהם. היו לי קצת מלחמות עם זה, במיוחד כשעייפים מרגישים כאילו צריך פחממות מתוקות והרבה. אני לא בטוחה באיזה שלב זה קרה לי, אבל די מוקדם בתהליך פתאום שמתי לב שסף הסוכר שלי ירד ממש! עכשיו אפילו כפית אחת של סוכר בתה זה מתוק מידי, כל השוקולדים שאהבתי פעם עכשיו הם פשוט ממש ממש מתוקים לי, ברמה שזה בכלל לא טעים. גם ריבות מסויימות נהיו יותר מידי מתוקות..
אז נכון, לא לגמרי הפסקתי לאכול גלוטן וסוכר, וכן בא לי לפעמים, רק שעכשיו לא בא לי כבר שוקולדים מתוקים, מאפים או לחם עם נוטלה, אלא סתם טחינה עם סילאן או תה עם דבש וחלב מספק את הצורך למתוק. פעם היתי שותה שוקו כל בוקר, היום כל שוקו שהוא פשוט מתוק לי מידי. אז זה כנראה זה קורה בעצמו.
גם כחלק מהשינוי התזונתי היה להפסיק לאכול אוכל מעובד, אני קונה רק ירקות ומוצרים בסיסים, לעולם לא רטבים בבקבוק, אוכל קפוא שרק מחממים במיקרו ואוכלים וכו', אז גם שמתי לב שהרגישות שלי למלח ולתבלינים גדלה, אני נהית יותר מהטעם האמיתי של הירקות מאשר כל התבלינים מסביב, ועכשיו כל פעם שאני מבשלת אמא שלי אומרת שזה תפל, וכשהיא מבשלת זה מלוח לי לרמה שאני לא יכולה לאכול את זה.
אז שווה לנסות להתמיד לפחות בהתחלה, אחרכך כבר החשק יורד מעצמו. וככה לא לוותר לגמרי על הפיצה ושוקולדים, אבל פחות לרצות.
אגב, לי להוריד גלוטן וסוכרים עזר, אני לא רציתי להוריד במשקל אלה רק לצמצם הקיפים. וזה עבד לי מעולה. השומנים פשוט ירדו מעצמם. (אגב בדיוק אתמול פרסמו בוואינט כתבה על סוכר, ממולץ גם לראות את ההרצאה, ראיתי את כולה ואני משוכנעת שזה נכון, כי אני מעולם לא הייתי שמנה, מבחינת משקל אפילו הייתי קצת בתת משקל אבל תמיד היו לי שומנים בצדדים, מאז שהפסקתי עם הסוכר אז המשקל שלי לא השתנה אבל הגזרה כן..) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4208629,00.html

[מתוקית*]

אני מגיבה חלקית מחוסר זמן ואשוב אח"כ:
לא יכולה להיגמל לבד. חייבת פה עזרה. הצלחתי 8-9 ימים תזונה אחרת ומה שהכשיל לי את זה מחשבתית ואח"כ כבר פיזית, היה הלחם הלבן המרוח באיכסה מתוק. זה חזק ממני.
ז"א, אני מדגישה, זה לא רק ענין של החלטה שלי. לא מצליחה להחליט וזהו.
לגבי האיסור לגעת, כבר שמעתי בכמה ראיונות בוקר של נגמלים שסיפרו שאם נגעו בטעות, הייתה להם בחילה או שהריחו ריחות מאפייה וזה גרם להם לרצות להקיא.
שם אני רוצה להיות !! לחשוב על שוקולד או לראות ולרצות להקיא (סליחה על התיאורים הגרפיים).

[פלונית*]

מכירה גם מישהי שעשתה שינוי מדהים עם אברמסון ואחרי כמה זמן חזרה לאכול סוכר וגלוטן והעלתה בחזרה את המשקל..
ומכירה עוד מישהי שעושה את זה עכשיו אז אמנם היא לא אוכלת סוכר וגלוטן אבל עוקפת את זה עם חלבה ושוקולד ללא סוכר שזה משמין לא פחות...
העניין כאן לדעתי האישית הוא התהליך הרגשי ולזה אין מענה בשיטת אברמסון. יכול להיות שזה יהיה מוצלח באמת בשילוב של דברים נוספים

[חוט_השני*]

גם אני הייתי שמחה להרגיש גועל או לפחות דליה ממראה או ריח של מאפים, שוקולד וקפה (לא נגעתי אפילו בפירור גלוטן סוכר קקאו וקפה בין שנה וחצי לשנתיים) אבל אני די מתגרה(הכי הכי מהשוקולד) יש תקופות שיותר ותקופות שפחות אבל קשה לי להאמין שזה יעבור לגמרי.
סיגריות למשל, עוד התמכרות שנגמלתי ממנה, יכולות לעשירית שניה לעבור לי בראש כמשהו כייפי אבל אם אני מריחה אחת מקילומטר זה דוחה אותי בטירוף. טוב זה באמת לא אותו הדבר, סיגריות זה דוחה מסריח ורעיל ברמות.

[חוט_השני*]

דליה=דחייה

[מלאת_אהבה*]

קבוצות או.איי- אכלני יתר אנונימיים, פועלות ברוב חלקי הארץ, ומציעות טיפול בהתמכרות לאוכל בשיטת 12 הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים.
אין תשלומי חובה או דמי חברות. הדרישה היחידה לחברות היא הרצון להפסיק לאכול באופן כפייתי.
באתר שלהם יש לוח פגישות, ואפשר למצוא פגישה בכל אזור בארץ.
הפגישות נותנות המון כח לא להשתמש באוכל, ודרך לטפל בחיים שלנו.
אני ממליצה בחום. בהצלחה.

[שאלה_פשוטה*]

יכול להיות שאת נמצאת בשלב שבו אברמסון יכול לעזור....
את רוצה, באמת רוצה, אבל לא יכולה כי אין לך כוח להתגבר על עצמך
בדיוק בזה הוא יכול לעזור, לחזק את הרצון להגמל
גם אני, עד שלא באמת רציתי מצאתי סיבות לא ללכת אליו.
כשהבנתי שאני באמת רוצה אבל אין לי כוח לעשות את לבד, נעזרתי בו להשיג את מבוקשי

[סאלי_תדמור*]

בתפיסה שלי עבודה רציפה עדיפה על פני עבודה קצרה ומרוכזת. יש כוח רב לעבודה מרוכזת, אבל אח"כ כאשר "חוזרים לחיים" - כמו אחרי סדנה - נתקלים באתגרים חדשים. כי הרי אנחנו עומדים במקום אחר עכשיו. וגם מגיעים אתגרים חדשים. ואז אנחנו צריכים עוד ליווי. טובה ככל שתהיה (ויש קורסים מרוכזים נפלאים), רוב האנשים שאני מכירה שנעזרו בפתרון חד פעמי כלשהו (לא רק בענייני אוכל ומשקל) - מאוכזבים כעבור זמן. הם מאוכזבים כי הם ציפו שזה יחזיק לנצח, וזה לא. תהליכים דורשים תחזוקה. התמדה. מי שמרוצה מסדנאות הוא מי שמשתתף בסדנאות המשך כלשהן, או מוצא דרך אחרת להמשיך להתקדם. אותו דבר כאן. מי ששומר על המשקל, אני חושבת, הוא מישהו שמצא דרך להמשיך את הצעידה קדימה. כמו או. איי או בלי סוף דרכים אחרות שהן המשכיות.

אם להיות כנה, אני מצליחה להזכר גם באנשים שנעזרו בפתרון קצר וזה החזיק המון שנים - מישהו שעשה שומרי משקל כמה חודשים והוא רזה (מדי...) כבר עשר שנים - אבל אני מכירה אותו ויודעת בוודאות שאצלו האוכל לא היה עניין רגשי כלל וכלל. כמו הרבה גברים הוא היה חסר השכלה בענייני אוכל, סתם אכל את האוכל הרגיל שהתרבות שלנו מציעה לנו, וכך השמין לאט לאט איזה 15 ק"ג מיותרים. אחרי שאימץ לעצמו אכילה אחרת הוא המשיך בה כי זה לא ממש משנה לו מה הוא אוכל. וכך ירד ונשאר רזה. אני מכירה מעט אנשים (גברים לרוב... מעניין...) שהגישה שלהם לאוכל כל כך אגבית ולא רגשית.

בהצלחה @}

[שרית_אמיר*]

כמכורה למכורה
אני מכורה מהזן הגרוע ביותר
המתוק מתוק הזה גמר לי את הבריאות
אני סוכרתית מזריקה 100 יחידות אינסולין ליום
ועוד הרבה מיני צרות.
אצל אודי הגמילה זה כלי זה לא הוקוס פוקוס
אני עברתי אצלו גמילה מעישון
שנה סבלתי יסורים, כיום 8 שנים אחרי מתגעגעת אך זה לא על הפרק כלל.
תבני לך קבוצת תמיכה, קבוצה שתרגישי מחויבת כלפיה קבוצה שתהיה שם עבורך
אני בניתי לי כזו בפייסבוק.
אצל אודי זה יליח למי שמודע שהוא במלחמה של פרק זמן לא קר
אבל אולי שם בסוף תהיה הגאולה מהמתוק.
כמכורה רק אומר לך עשי הכל להגמל ככל החולפות השנים הנזק רק הולך ומצטבר.
מתלבטת עם להציע לך שננסה אולי ביחד לבנות משהו ולגייס עוד נשים....
חג שמח

[אמא_נמש*]

שלום לך
אמא שלי עשתה את הגמילה של מכון אברמסון לפני כחודשיים ומאז לא נוגעת וגם לא מפריע לה כשאוכלים לידה, לא מדבר אליה נקודה.
היא לא נורא קיצונית, אם למשל יש מרק תירס אז היא יכולה לאכול ולא שואלת כל הזמן על המרכיבים.
בהצלחה

[חוט_השני*]

מי זה אודי ? אברמסון?

[אבישג_א*]

המתוק מתוק הזה גמר לי את הבריאות
כבר מס' ימים אני עם מה שכתבת, מתלבטת אם לנסות לשכוח או לשאול
זה באמת כזה משפיע ? קשור לגיל ? קשור גם לתורשה ולסוכרת לא ?
אני גם מכורה למתוק, אבל ממש, ויש לנו סוכרת במשפחה (סבתא שלי ודוד שלי), לא ממש יודעת מה לעשות עם זה, מנסה טיפה להפחית .

[בשמת_א*]

זה באמת כזה משפיע ?
כן.
חד משמעית.
זה באמת כזה משפיע.
ואם יש לך סוכרת במשפחה, אז מציעה לך לחשוב על שינוי ברצינות.
בכלל, כל מי שיש לה משפחה אהובה ואוהבת, וילדים, כדאי לה לחשוב על האנשים שאוהבים אותה, אולי זה יזכיר לה לאהוב את עצמה מספיק בשביל להפסיק להזניח את הבריאות שלנו ולזכור לטפל בעצמנו כמו שצריך, כמו שהיינו מטפלות בילד אהוב שלנו.

אגב, אני לא אוכלת גלוטן בעיקרון כבר שנה וחודש, אבל לא בודקת רשימות מרכיבים, כי אם זה לחם, עוגה, עוגיות, משהו עם פירורי לחם וכדומה - בואי נגיד שזה די גלוי...
כמו שכתבה הפלוני אלמונית למעלה, מקל עלי מאוד שכבר עשרים שנה אני לא אוכלת אוכל מעובד תעשייתי בבית, קונים אורגני ומכינים מחומרי גלם. לכן, גם לי יש חוויה של מתוק מדי, מלוח מדי, מגעיל מדי, מה שחוסך הרבה זבל מהגוף.

[אישה_במסע*]

מצטרפת להמלצה על הדף גמילה ביתית ממתוקים

את לא חייב (ולדעתי לא כדאי) ללכת למכון גמילה. אבל כדאי, על באמת כדאי להיגמל.

(אישה במסע אומנם אוכל מוצרים המכילים סוכר וגלוטן, אבל לא מכורה להם)

[יער_נורווגי*]

בשמת, איך מסתדרים בלי לחם? אני לא קונה לחם אלא אופה אבל לרדת מזה לגמרי... זה נשמע לי בלתי אפשרי.
ואני מכירה מישהי שעשתה את הגמילה אצל אברמסון, ירדה 15 קילו, ואחרי שנתיים החלה לעלות שוב כי, כמו שהיא אמרה לי, את האכילה הרגשית זה לא פותר. אז עכשיו היא לא אוכלת עוגות ושוקולד אלא תמרים וגבינה צהובה, אבל הכל הרי שאלה של כמויות...

[בשמת_א*]

בשמת, איך מסתדרים בלי לחם? אני לא קונה לחם אלא אופה אבל לרדת מזה לגמרי... זה נשמע לי בלתי אפשרי.
ממש לא יודעת איך לענות על שאלה כזאת.
תנסי:
איך מסתדרים בלי קפה?
איך מסתדרים בלי סיגריה?
איך מסתדרים בלי סוכר?
איך מסתדרים בלי כל חומר ממכר ומזיק? כיוון שמדובר בשילוב בין הרגל להתמכרות (הרגלי התזונה שלנו מצד אחד, התמכרות לחומרים שיש שם מצד שני) אז בוודאי לא קל ולא פשוט לסלק את זה מהתזונה.
אבל ברור שאפשר...

השאלה היא אחרת לגמרי:

• האם את רוצה בכלל להסתדר בלי לחם?
• עד כמה זה חשוב לך?
• עד כמה את חושבת שהלחם בתזונה שלך בעייתי לך?

לי ברור שאני משלמת מחיר כבד על לחם. כולל לחם מקמח מלא אפוי תוצרת בית. לכן לי זה שווה לסלק את זה מהתזונה. ולכן הפכתי את זה לאפשרי עבורי. יש תיאורים מפורטים בדפים כמו שנת החיוניות שלי ועוד, את יכולה לקרוא. פירטתי לא מעט לגבי הפטנטים שלי והתזונה שלי, שמאפשרת לאכול טעים, ביתי, בריא ומשביע, ללא לחם.

מה שכן, אצלי אין אכילה רגשית.
ואני לא עשיתי שום גמילה בשום מכון.
שיניתי את הרגלי התזונה שלי.
והתחלתי מראש מנקודת מוצא של אוכל פשוט וביתי. מעולם לא היה לי בית מלא מוצרים תעשייתיים מעובדים.

[מיצי_החתולה*]

איך מסתדרים בלי לחם?
אני כמעט לא אוכלת לחם כבר המון זמן, וחוץ מזה שסנדוויץ' הוא פתרון מאוד נוח ויעיל לאכילה בחוץ, בטיולים וכאלה - לא נתקלתי בבעיות מיוחדות. ממש לא קשה לי לא לאכול לחם.
אמשיך בכיוון של בשמת - אם תחשבי שקשה נורא להסתדר בלי לחם, שזה על גבול הבלתי אפשרי, שזו טרחה נוראית - יהיה לך בטח קשה עד בלתי אפשרי להפסיק. אבל אם תלכי על גישה יותר קלילה, סקרנית, ו/או הבנה שזה לא עושה לך טוב - זה עשוי לא להיות כל כך קשה.

אני אפילו לא משתמשת בתחליפים כמו פריכיות אורז או משהו - רק דואגת לאכול יותר חלבונים ושומנים, שמשביעים וממלאים בלי להקפיץ את רמת האינסולין בדם.
(למשל, ארוחת בוקר אופיינית שלי תכלול ביצה, אבוקדו, וסלט ירקות או ירקות חתוכים. אני לא אוכלת המון בבוקר ולכן מסתפקת בביצה אחת, אבל אפשר בהחלט להכפיל או לשלש את הכמות שלהן).

אגב, אם את מסוג האנשים שזה עובד בשבילם, את יכולה אולי להתחיל בלהפחית כמות. בן זוגי, שלא מעלה על דעתו להפסיק לאכול לחם (לבן), החליט מתישהו להוריד את התצרוכת שלו משמעותית, ועבר לפרוסה אחת בבוקר במקום 2-3, חצי פיתה במקום אחת וחצי אם זו פיתה וכו', וזה עובד לו מעולה.

[סלט_פירות*]

זה בהחלט עניין של סטייט אוף מיינד.
אני לא הורדתי גלוטן לחלוטין אבל נגמלתי מסוכר ומרוב הדגנים (כולל אורז). אני אוכלת לחם מיוחד שעשוי מקמוט, ללא שמרים, וזה מספק אותי. יש בזה מעט גלוטן. (מצד שני לא בטוח שיש כזה דבר בארץ).

זה כבר סבב שני שלי. בפעם הראשונה לא היתה לי ברירה כי כל הלבנים ומוצרי החלב השפיעו על בתי השניה דרך ההנקה. וידעתי שאם טיפה מזה נכנסת לי לאוכל, היא תצרח מכאבי בטן כל הלילה. אז למען בריאותה ושעות השינה של שתינו, לא היתה לי בעיה לוותר וצלחתי את השלבים הקשים של הגמילה והמשכתי הלאה בלי שום קרייבינג. היה תענוג. עד שנכנסתי להריון עם השלישית ובשליש השלישי חזרתי לסורי. לקח לי כמעט שלוש שנים (ועוד הריון ולידה) לנסות שוב והפעם עם תמיכה של רפלקסולוגית הומאופתית. המטרה לא היתה רק הגמילה אלא גם טיפול בפסוריאסיס (שעובד).
בעצם מה שאני רוצה לומר, שהשינוי במחשבה, וההבנה שהמאכלים האלה מזיקים לגוף שלי, גרם לי לרתיעה כללית מהם. וכל זה עובר דרך בחירות שונות של אוכל. כי כל פעם שהייתי רעבה, או שחשבתי שהייתי רעבה, עצרתי לרגע וחשבתי מה אני הולכת להכניס לגוף שלי. ובחרתי בפירות. או בחרתי בעוף וירקות וטחינה. או בלחם המיוחד שלי עם אבוקדו. אבל העיקר שלא בחרתי במה שיגרום לגוף שלי לרצות אותו עוד ועוד, כי החשק לא עובר. הבור הוא ללא תחתית. ה"רעב" הזה לא עובר כשאוכלים את המזונות הלא נכונים לנו.
(ובדיוק לאחרונה, כנראה בגלל פסח והבישולים והאירוחים, קצת נפלתי מהעגלה ועכשיו אני עושה מיני גמילה, חוזרת לגמרי לתפריט המקורי כדי להרגיש יותר טוב ולהשאר שם).

[פלוני_אלמונית*]

דוגמה קטנה (יש כמובן רבות בדפים שהוזכרו כאן) במקום לאכול ממרח כלשהו עם לחם או תחליפיו, לפזר בתוך הממרח אגוזים ולאכול עם מזלג/כפית. כלומר לוותר על הקונספט ש"ממרח" הוא לשם מריחה ולהתחיל לאכול אותו בפני עצמו והאגוזים מוסיפים לטעם ולשובע. עובד לי למשל עם אבוקדו מעוך, עם טחינה, עם חומוס מעדשים וכמובן גם עם סלט (שהוא לא ממרח מראש). אחרי שמתרגלים לחם נראה כל כך כבד ומסתיר טעמים...

[מיצי_החתולה*]

אני משתמשת במקלות של ירקות קשים (גזר, מלפפון, קולורבי) כדי "לנגב" ממרחים.

[יער_נורווגי*]

בשמת, אקרא תיכף בדף שקישרת. אצלי זה בא לא מהכרח, סתם משהו שמסקרן אותי. בנוסף, יש לי תחושה עמוקה, כבר כמה שנים\ שהבת שלי רגישה לגלוטן. אני לא רוצה לעשות את הבדיקה החודרנית הזו. יש לה המון כאבי בטן ולעיתים בטן נפוחה. הרופא שלה לא חושב שזה הענין, ותולה את זה בעניני יציאות או סתם לחצים נפשיים אבל לי נראה שלא. אז אני תוהה אם כדאי פשוט להוריד גלוטן מתפריט של כולנו - או לפחות שלה ושלי, לאות הזדהות ומאמץ, לחודשיים נגיד, ולראות אם הכאבים פחתו. לא יודעת.

[מיכל_בז*]

אז אני תוהה אם כדאי פשוט להוריד גלוטן מתפריט של כולנו - או לפחות שלה ושלי, לאות הזדהות ומאמץ, לחודשיים נגיד, ולראות אם הכאבים פחתו. לא יודעת.

למה לא?

זה באמת באמת לא נורא מסובך להסתדר בלי לחם. גם אני עושה את זה לפעמים ויכולה לדווח על שמחה רבה ועליה משמעותית באנרגיה.
חוץ מזה, זה רק ניסוי. מקסימום זה יהיה מסובך מדי אז אתן יכולות להפסיק.

[בשמת_א*]

אז אני תוהה אם כדאי פשוט להוריד גלוטן מתפריט של כולנו
למה לא. אני מכירה לא מעט שעשו את הניסוי הזה - ואכן גילו שזה שיפר את איכות החיים פלאים.
אני מצטרפת להמלצות לא לחפש "תחליפים" לאורח חיים שכולל לחם ועוגות, אלא פשוט לאכול דברים אחרים.
למשל, אני מנגבת חומוס עם הבצל הלבן, ואם יש אז גם עם צנון. מתעלמת מהפיתה. גם אוכלת פשוט במזלג.
אבוקדו אוכלת למשל עם קוטג' או לחילופין עם אורז מלא. את החמאה שמה על תפוח אדמה בקליפתו (אפוי או מבושל) או על סלמון בתנור.
מה שחשוב לדעתי הוא להקפיד על שני עקרונות חשובים:

1. לאכול מספיק חלבונים ושומנים. ביצים, בשר-עוף-הודו-דגים-סרדינים, גבינות קשות, חמאה, שמן קוקוס, שמן זית, וכמובן אגוזים ושקדים וגרעינים בשפע.
2. לאכול בשפע ולא להיות רעבים לרגע.

אפשר לעשות שימוש נרחב בפירות וירקות, שייק פירות, סלטי ירקות, ירקות מבושלים בכל מיני צורות, ירקות חתוכים.
למה חשוב במיוחד לא להיות רעבים?
כי אנחנו מכורים להרגלים שרעב משתיקים בעזרת איזה לחם. לכן רעב מכניס אותנו לצרות. אז לא להיות רעבים. להתמלא כל היום מאוכל טוב וטעים ולא להגיע למצבים של אטרף שגורם ל"כמיהה" לקמח וסוכר להרים ראש.

(מטונה ודגים גדולים אחרים מומלץ להמנע בגלל הכספית)

[סאלי_תדמור*]

יש כל מיני דרכים ללכת בהן. אפשר גמילה ממש (זה עבד לי טוב בתקופות מסוימות) ואפשר פשוט להחליט שמתחילים להוציא את זה, ואם ממש מתחשק אז כן אוכלים. ככה יוצא לי שאני אוכלת לחם פעם בשבוע או שבועיים. אם יש משהו ממש אטרקטיבי לידי. בד"כ לא. לא תמיד זה כזה מסובך, בעיקר אם זה לא רגשי. אני אפילו מסתדרת מצוין עם ממש (ממש) מעט ביצים, בשר-עוף-הודו-דגים-סרדינים, גבינות קשות, חמאה, שמן קוקוס (כמעט לא אוכלת אותם - בערך כמו לחם).
אבל כן בהחלט מצטרפת ל לאכול בשפע ולא להיות רעבים לרגע._ שזה אולי נקודת מפתח בכל הסיפור.

[שירה*]

וואלה, לא מתה על ה"לא להיות רעבים לרגע" הזה.
מה קרה לכל הגישות הטבעיות של ישנים כשעייפים, שותים כשצמאים, עושים סקס כשחרמנים ואוכלים כשרעבים?
מה, רעב זה לא צורך ששווה להרגיש אותו? ההתעלמות מהרעב היא שורש כל רע והיא המקור של הצרה, של זה שאוכלים כשלא רעבים.
מה זה אכילה רגשית אם לא אכילה בלי להיות רעבים?
לא כדאי אולי להתמודד עם המקור לבעיה במקום לסתום אותה באוכל מזין ובריא?
ממש לא ברור לי הפתרון הזה ונראה לי משונה מאוד. אולי זה טוב להתחלה אבל למכור את זה כדרך חיים ממש עקום בעיניי.

[בשמת_א*]

מה קרה לכל הגישות הטבעיות של ישנים כשעייפים, שותים כשצמאים, עושים סקס כשחרמנים ואוכלים כשרעבים?
לא רלבנטי במצב של גמילה מגלוטן (וקמחים וסוכרים בפרט).
קודם צריך להיזהר מלהגיע למצב של רעב.
תעזבי פילוסופיה גבוהה.
בעיני, במסגרת הדיון כאן - זה ממש חסר אחריות להיכנס לשאלות פילוסופיות.
השאלה פה היא מעשית לגמרי, פרקטית, בריאותית, והתשובה לה צריכה להיות גם היא מעשית ופרקטית. אנחנו מדברות מניסיון, ואנחנו יודעות על מה אנחנו מדברות.

לא יודעת איך להגדיר את זה, אבל הדימוי שעולה לי הוא שכאשר מגיעים למצב של "רעב" בתהליכי גמילה ממזונות מזיקים - יש פה איזה תהליך בין מערכת העיכול, בלגנים בלבלב ובמשק האינסולין בגוף, ותהליכים שקורים במוח.
אסור למשק האינסולין בגוף להגיע לרעב.
רק אחרי שמאזנים את משק האינסולין - וזה יכול לקחת כמה שבועות, אפילו כמה חודשים שבהם אוכלים אך ורק אוכל שלא עושה בלגן אינסוליני (לא מדברת על אנשים עם סכרת, שזה ב-כ-ל-ל. מדברת רק על אנשים במצב "נורמלי" שחושדים שיש איזו בעיה אצלם או אצל ילד שלהם עם גלוטן/קמח/דגנים/השד יודע מה מהמשפחה הזאת) - רק אחרי שהגוף מאוזן מבחינה זו, אז ורק אז ניתן לדבר על
"אוכלים רק כשרעבים" וכאלה.

בהתחלת התהליך - זה לא עובד ככה.
זה פשוט לא רלבנטי בענק.
ולחשוב בכיוון הזה, יכול לדפוק את התהליך.
כי לא מבינים מה המנגנון שבאמת מופעל, ואיך להתמודד איתו.
יש סדר בדברים. קודם לומדים קרוא וכתוב, אחרי זה כותבים את רומן הביכורים שלך.

בתהליך הגמילה, יש התמודדות עם תנודות אינסולין בגוף, ויש התמודדות עם רגישות או אלרגיה או צליאק או בעיית ספיגה כלשהי או התמכרות כלשהי או כמה מתוך הרשימה הזאת ביחד.
לכן, העצה המעשית שלי ושל אחרים שמבינים בנושא היא, להמנע מלהגיע למצב של רעב.
לא להגיע למצב שבו את מוטרפת, ואז, במצב המוטרף, הדבר היחיד שרוצים הוא כמובן - לחם עם משהו.
אני מכירה את זה ויותר מדי טוב. ולא רק אני. ואני בכלל לא חולת סכרת ואין לי צליאק ואני ממש לא צריכה דיאטת הרזייה. אז על אחת כמה וכמה רלבנטי למי שיש אצלה חשד לצליאק או לבעייה אחרת.

וכשאת בתהליך גמילה מהחומרים האלה, האופיאטים האלה, קל מאוד מאוד להגיע למצב של כמיהה ללחם.
לא צריך רעב גדול.
רק צריך קצת להיות עייפה ורעבה כשאת בכלל לא הרגשת שאת רעבה.
זה קצת מזכיר את השלב שרוצים לגמול פעוט יונק מלינוק כל חמש דקות במשך היום. שניה אחת הקטנצ'יק "משועמם"? איחרת בחמש דקות לתת לו איזה מלפפון או תפוח או את ארוחת הצהריים? אבוד לך. הוא כבר עם ה"לינוק" שלו. כי פספסת.
(אני בכלל לא בקטע של לגמול פעוטות יונקים, אני באופן אישי לא גמלתי מעולם שום ילד שלי, זו רק דוגמא למי שמכירה את הקטע, כן?)

פה, הקטע הוא לא לפספס.
יד על הדופק. לא לרדת מתחת לרמה מסוימת של שובע.
גם מפני שיש תחושה מסוימת שמתקשרת אצלנו ל"שובע" והיא התחושה של המלאות הנפוחה אחרי שמילאנו את הבטן בלחם. קשה להסביר את זה למי שלא התנסתה ב"עם" ו"בלי" אז פשוט תנסו בעצמכם, נגיד שבוע בלי גלוטן בכלל בכלל, ואחרי זה לאכול לחם.
צריך להתרגל לתחושה חדשה ואחרת של שובע, כשאוכלים מזון אמיתי אבל "קל". שלא עושה יציקה בבטן שמתפרשת כ"חמימות" ו"שובע אמיתי".
כל זמן שלא רגילים לתחושת השובע החדשה, אם קצת יורד המפלס של השובע בבטן, מייד מרגישים כמו חור נורא, מייד משתוקקים ללחם, מרגישים מקופחים, מסכנים, כמהים, מכורים...

לא בטוחה ש"כיסיתי" את כל האספקטים של זה, אבל מקווה שיצא ברור יותר.

[שירה*]

אה, או קי. אז אין לי בעיה כל עוד ברור שזאת לא השאיפה. זה שלב.
ממה שאת וסאלי כתבתן הבנתי שזה ככה יהיה כל החיים והרמתי גבה.
בכלל לא בקטע פילוסופי. זה פשוט נשמע לי לא בריא.

[בשמת_א*]

ממה שאת וסאלי כתבתן הבנתי שזה ככה יהיה כל החיים
חחח. כמה מאיים זה נשמע (-: "כל החיים".
טוב ששאלת אם כן. בטח היו עוד הרבה שחשבו ככה בטעות ולא העזו לשאול. לי זה היה כל כך ברור שלא זכרתי להסביר...

[מתוקית*]

קראתי הכל ונכנסתי לקישורים הרלוונטים. תודה.
בחודש האחרון ניסיתי להוריד לבד גלוטן ומתוקים ושוב נוכחתי לדעת איך אלה המכשולים הגדולים שלי לתזונה אופטימלית. גם אם אני לא נכנעת, אני במאבק עם עצמי לא להיכנע וזה מתיש לא פחות.
אבל פסח עבר לו ולא נגעתי בשום מצה. כשאני צריכה חיזוקים אני קוראת על תזונה טובה בכל מיני מקומות וזה נותן לי מוטיבציה לעוד יומיים-שלושה.

[תלתלית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני עברתי גמילה באברמסון לפני שבוע וכבר ירדתי 2 ק"ג והרגשה קלילה וטובה - אפשר לאכול המון דברים אבל ההמנעות מלחם ומתוקים הופכת את הארוחה לבריאה ומהנה.
החשק לאוכל יורד כי אין את העליות והירידות הדרסטיות ברמת הסוכר, לא מרגישה יותר "דכדוך" אחרי אוכל או נישנוש.
למי שכמוני אוכלת כדי להתנחם - זה עובד מצויין ולא - לא יכולתי ללא טיפול. ניסיתי ולא עבד. הטיפול באמת "מכבה" את החשק.

[אביבה*]

הבעיה שהרבה אנשים מתבלבלים בנוגע לגמילה מסוכר וגלוטן של אברהמסון זה על על הקטע של להוריד פחמימות (זה לא דיאטה בלי פחממות).
פשוט אוכלים מאוזן ונפטרים ממה שגם ככה ידוע שאינו מטיב עם הגוף - שזה גלוטן והסוכר בלבד. לפעמים אנשים מפתיעים אותי כשהם כאילו מתפלאים איך אני "עומדת בזה".. אין במה לעמוד כי זה לא קשה! אין פה עניין של התמודדות, ובטח לא של תחושה שחסר לי משהו.
כשעשיתי את הגמילה לפניי שנתיים היה לי BMI תקין, אולי 2-3 קילו מיותרים. התחלתי עם אחותי שאצלה הייתה בעיה של השמנה. אני יותר רציתי לאזן את הסוכר שהייתה לו נטייה גבוהה ולבדוק אם זה ייתן מענה לגזים שסבלתי מהם מידי יום ויום (תמיד היו לי גזים וכבר קיבלתי תחושה של כאב בטן כמובנת מאליה..)
אני הכי שמחה שהזוכר התאזן ומבחינתי הירידה במשקלך הייתה בונוס, אצל אחותי זה היה משמעותי יותר, היא ירדה בערך 15 קילו אז, עברו מאז בערך שנתיים והיא מחזיקה את אותו משקל וזה כנראה מה שהכי חשוב - לא להיות אקורדיון.

[אביבה*]

הי אביבה, אכפת לך לבחור ניק טיפה שונה?

[פלוני_אלמונית*]

אז ממה שקראתי עד עכשיו, יש תוצאות מדהימות למי שמתמיד, אבל עד עכשיו גם בחיפוש ברשת, לא ניתקלתי במישהו שהצליח לשמור על האורח חיים הזה מעל שנתיים.. זה נכון?

[סאלי_תדמור*]

אז ממה שקראתי עד עכשיו, יש תוצאות מדהימות למי שמתמיד, אבל עד עכשיו גם בחיפוש ברשת, לא ניתקלתי במישהו שהצליח לשמור על האורח חיים הזה מעל שנתיים.. זה נכון?
אני חושבת (וגם מנסיון של אנשים סביבי) שדבר כזה ("גמילה מסוכר וגלוטן" www.abrahamson.co.il/[po]אברהמסון גמילה מסוכר ומגלוטן[/po].aspx) יכול להוות דחיפה טובה, התחלה טובה לעבור לאורח חיים בריא יותר. משם, כאשר הגוף יותר מאוזן, אם עושים גם סוג כלשהו של עבודה רגשית כדי לפתור את הקשיים הרגשיים שלנו סביב אוכל (לכולם כמעט יש... לי ללא ספק היו, כמעט שאין כבר) אז אפשר בסופו של דבר להגיע למצב מאוזן ממש. שבו זה לא "אישיו". מצב שבו לרוב לא זקוקים לאוכל הלבן והלא בריא, ולא אוכלים אותו, אבל מצד שני אם פה ושם מתכבדים באיזה שוקולד קטן אז לא קורה דבר, לא יוצאים מאיזון, לא מתמכרים בחזרה, לא גולשים שוב לבורקסים ושוקולד מבוקר ועד ערב. מצב טבעי, בריא. אני חושבת שהשאיפה היא להיות שם. היום אני שם אחרי דרך ארוכה ומתגמלת והנה הסיפור האישי שלי בקיצור וגם לגבי השינוי באוכל במשפחה שלנו.

[שירה*]

מותר תמרים באברמסון?

[אבישג_א*]

מה בעצם הבעיה עם גלוטן ?

טוב, סוכר זה די ברור, ואני מכירה שיטה טבעונית שמתבססת בעיקר על אכילה של פירות וירקות, וזה נשמע לי הגיוני ונכון, אבל גם בשיטה הזאת (שטראוס - קינגסטון קליניק) מדובר גם על אכילה של לחם. ולחם או פיתות מקמח מלא נשמע לי בריא לאללה (בפרט אם אוכלים בעיקר פירות וירקות)

למה לוותר לגמרי על לחם ?

[יונת_שרון*]

אצל הרבה מאוד אנשים הגלוטן לא מתעכל טוב וגורם לשלל בעיות -- מעי רגיז, בעיות בקליטת מינרלים, הפרעות אוטואימוניות, ושאר שמחות. הידע הרפואי היום מאפשר לזהות רק חלק קטן מהבעיות האלה בבדיקות, לכן מי שרוצה לדעת אם הגלוטן בעייתי בשבילו צריך לעשות ניסוי גמילה לתקופה מספיק ארוכה (בדרך כלל ממליצים על חודש) ולראות מה ההשפעה.

[ממ*]

לכן מי שרוצה לדעת אם הגלוטן בעייתי בשבילו צריך לעשות ניסוי גמילה לתקופה מספיק ארוכה (בדרך כלל ממליצים על חודש) ולראות מה ההשפעה.

כדאי לפחות לשלושה חודשים, ואז הרגישים מתחילים להרגיש בשינויים ממשיים (לפעמים גם אחרי חודש). בנות רבות מדווחות שלפני הכול הן פחות נפוחות.

לחם או פיתות מקמח מלא נשמע לי בריא לאללה

זה יותר בריא מקמח לבן או במבה. עדיין, החיטה הרגילה היא דגן עם ערך תזונתי לא מאוד גבוה (בטח לא אחרי שטוחנים אותה), ועם אחוזי גלוטן גבוהים. בכוסמין (אם החיטה) ובשיפון יש פחות גלוטן.

[ממ*]

סאלי, קראתי בעניין הן את הסיפור שלך והן את הטורים שכתבת והפנית אליהם. הסכמתי, כמובן, עם כל מילה. אנסה להשתמש בהם בקרב חברי. תודה

[עדינה_ניפו*]

מה בעצם הבעיה עם גלוטן ?
הגלוטן = glue
באופן עקרוני לא חייבת להיות בעיה עם הגלוטן אבל כיום יש עם זה כמה עניינים.
קודם כל מוסיפים תוספי גלוטן כמעט לכל מאפה, ללחמים ועוגות... בתוך הקמח עצמו כשהוא מיועד לאפית לחם מוסיפים תוספת גלוטן כדי שהלחמים יתפחו יותר גבוה ויהיו יותר אווריריים.
המעי שלנו מתקשה להתמודד עם כל הגלוטן הזה שכשמו כן הוא כמו דבק.
הדבק הזה מצפה את דפנות המעיים ומשטח את הווילי (קולטנים דקים כמו שערות שמעבירות את חומצות האמינו אל הדם בפריקת החלבון).
דפנות המעיים נהרסות והופכות חדירות וכך אל תוך זרם הדם שלנו עוברות חתיכות שלמות של חלבון לא מפורק וגם רעלים שאמורים היו לצאת החוצה דרך המעיים...
כך אנחנו נחלשים וחוטפים מחלות שונות....

באופן כללי קשה יותר לגוף שלנו לעכל גלוטן כי החלבון הזה מורכב משרשרת אמינו ארוכה במיוחד, לוקח זמן יותר ארוך לפרק אותו.
אם אני מבינה נכון לפני כמה עשורים המעיים שלנו עוד היו במצב יותר נכון לעיכול של החיטה וכד'... אולי היום יש עדיין תרבויות שהמעיים שלהם יותר מותאמים לזה? אני לא מבינה בזה מספיק.
מה שאני יודעת זה שרובינו היום בעולם המערבי כבר "נפגענו" מעומס הגלוטן במוצרים הקנויים וצריכים זמן של גמילה בכדי לרפא את המעיים.

[אבישג_א*]

_באופן עקרוני לא חייבת להיות בעיה עם הגלוטן אבל כיום יש עם זה כמה עניינים.
קודם כל מוסיפים תוספי גלוטן כמעט לכל מאפה, ללחמים ועוגות... בתוך הקמח עצמו כשהוא מיועד לאפית לחם מוסיפים תוספת גלוטן כדי שהלחמים יתפחו יותר גבוה ויהיו יותר אווריריים._
האם הבעיה איתו נמצאת בעיקר בתוספות המלאכותיות ? ומה שנמצא בלחם באופן טבעי ? האם לכל קמח מלא שאני קונה מוסיפים גלוטן ? מה לגבי לחמים ללא גלוטן ? אתם אוכלים אותם ? הם יותר בריאים ? האם מניעה מגלוטן ומלחם לא מזיקה באיזשהו אופן לגוף ? (כלומר אם ניקח דוגמא אחרת, בבשר ובעוף יש חומרים מזיקים אבל גם מרכיבים חיוניים לגוף, לכן מי שנמנע מהם יצטרך לרוב להשלים את החסר באמצעות אכילת מוצרים אחרים או נטילת כדורים. האם זה קיים גם בגלוטן ? )

[עדינה_ניפו*]

האם לכל קמח מלא שאני קונה מוסיפים גלוטן ?
וודאי שלא, רק בקמחים שמיועדים במיוחד לאפיית לחם (כתוב על האריזה שזה קמח לאפיית לחם.)


ממה שאני מבינה הבעיה היא שברגע שהמעיים פגועים כבר ופיתחו דחייה רצינית לגלוטן או אלרגיה אז הם עשויים להתחיל לזהות את כל הדגנים האחרים כגלוטן בגלל תרכובת החלבון הדומה שלהם ולדחות גם אותם ואז יש בעיית עיכול של כל/רב הדגנים.


האם מניעה מגלוטן ומלחם לא מזיקה באיזשהו אופן לגוף ?
ממה שאני יודעת ולמדתי מניעה מגלוטן לא מזיקה, יכולה רק להועיל.

[פלוני_אלמונית*]

מה שאני יודעת זה שרובינו היום בעולם המערבי כבר "נפגענו" מעומס הגלוטן במוצרים הקנויים וצריכים זמן של גמילה בכדי לרפא את המעיים.
כמה זמן גמילה עד לריפוי?

[עדינה_ניפו*]

כמה זמן גמילה עד לריפוי?
זה עניין אישי, אצל כל אחד זה יהיה פרק זמן אחר תלוי במצב. אם הגוף פיתח אלרגיה כבר אז ייתכן שצטרך להימנע כל חייו.

[פלוני_אלמונית*]

ואיך יודעים מתי המעיים נרפאו?

[בשמת_א*]

מניעה מגלוטן לא מזיקה, יכולה רק להועיל
אין שום דבר חיוני לגוף בדגנים. להיפך.
תחשבי על האדם הקדמון:
איך הוא אכל דגנים בדיוק?
תפס שיבולת וכרסם את הגרעינים? אולי. מדי פעם. זה לא משהו שאפשר לאכול בכמויות...

כבעל חיים, התפתחנו לאכול את המזונות הבאים:
פירות, עלים, ירקות, שורשים, אגוזים - כל מיני צמחים שליקטנו מעצים, שיחים, ומהאדמה. עיקר הנפח של התזונה שלנו בא מהם.
בעלי חיים שצדנו (דגים, ציפורים, יונקים אחרים ועוד). ערך קלורי גבוה אבל לא בכל מקום זה היה משהו יומיומי.
ביצים ששדדנו מקינים - כמובן רק בעונות הדגירה.

אלה שגרו בקרבת מקורות מים - כן אכלו דגים ופירות ים בתדירות גבוהה, יומיומית. אלה שחיו בתוך היבשה - היה טווח יותר רחב אצלם בין אכילת בשר יומיומית לבין אכילת בשר פעם בכמה ימים.

אכילת דגנים היא משהו בן כעשרת אלפים שנה. אנחנו עדיין לא לגמרי מותאמים אבולוציונית לאכילת דגנים ובטח לא להתבססות עליהם בתור מרכיב עיקרי בתזונה, ואם כן אז זה לדגנים המקוריים ולשיטות העיבוד המקוריות שלהם. לא למה שמוצאים היום בסופרמרקט ממוצע.

[סאלי_תדמור*]

סאלי, קראתי בעניין הן את הסיפור שלך והן את הטורים שכתבת והפנית אליהם. הסכמתי, כמובן, עם כל מילה. אנסה להשתמש בהם בקרב חברי. תודה
@}

מה בעצם הבעיה עם גלוטן ?
לי לחם (ולו הבריא ביותר) עושה פשוט עייפות! זה לא בכמות קטנה, אבל בכמות גדולה - בהחלט.
מישהי כאן באתר נתנה לי את הרעיון הזה כאשר ניסיתי להתיעץ לגבי העייפות. זה כבר מזמן נפתר.
אגב, הצמצום של הגלוטן (אני לא זקוקה לפרידות של 100% משום דבר... 80-90% מספיק לי) פתר לי בעיה ממש גדולה שהיתה לי שנים - היתי נתקפת רעב עצבני. לא נעים. ממש דחוף. היתי מסתובבת עם אוכל בתיק כל הזמן. למרות שהיתי רזה זה היה ממש אישיו, שאני פתאום רעבה ומה אוכל. היום אין לי את זה בכלל, והפרידה מ(רוב) הלחם זה חלק גדול מזה. אני לא רעבה, לרוב, בין הארוחות, וגם אם כן - זה רעב נעים ולא דחוף או מציק. כך שמבחינתי בהחלט לחם הוא לא מאכל מוצלח. גם מנפח.

מה לגבי לחמים ללא גלוטן ? אתם אוכלים אותם ? הם יותר בריאים ?
יש לחם קטן ודחוס שעשוי מ - 100% כוסמין מונבט (אריזה סגולה). הוא לא טעים במיוחד - לי הוא סביר אם אני עושה טוסט. היו תקופות שאכלתי אותו, כי הוא בהחלט השפיע עלי טוב יותר מאשר כל לחם אחר. לא ניפח, לא הכביד כמעט (רק טיפה). אז מבחינתי זה סביר. אבל בחודשים האחרונים אני אוכלת כל יום שייק ירוק, וזה מאוד מאוד הוריד לי את החשק לדגנים בכלל. זה תהליך כזה הדרגתי של שנים. אז ככה שהפסקתי גם לקנות את הלחם הזה (שכיכר קטנטנה היתה מספיקה לי לשבועיים, במקרר). אין לי צורך בזה. אם פעם היתי אוכלת תבשיל ירקות וקטניות ושמה אותו על אורז מלא/קינואה, היום אני לא צריכה את הדגן שם מתחת, בד"כ. טעים לי ומשביע לי וקל לי רק הירקות והקטניות. פה ושם איזה פסטה קצת שאני מנשנשת מהילדים, אבל לרוב מיותר לי. וזה בהחלט לא היה ככה.

בכלל בתפיסה שלי לא תמיד צריך ללכת מהר לקיצוניות. צעדים קטנים (גם אם בסוף הגעתי די לקיצוניות ). אם כי ברור לי ואני קוראת כאן שיש כאלה שגמילה cold turkey עוזרת להם מאוד.

[פריחת_הדובדבן*]

היי לכולם! בנוגע לגמילה,
עברתי אותה לפניי 4 שנים ןהחלטתי השנה לעבור את הטיפול שוב, לא כי הדחף למתוק חזר לי וגם לא לבצקים (להלן הגלוטן שאתם מדיינים בו שעוד מעט אוסיף קישור לגביו..) - אלא כי המעטפת של הליווי והתמיכה שלהם מקסימה, ומאחר ואני אוהבת ללמוד כל הזמן דברים חדשים התוך סגנון החיים הזה הרגשתי ששווה לי להשקיע בעצמי עוד שנה למרות שמאז הטיפול הירידה במשקל נשמרה וסגנון החיים רק נעשה קל וכיפי יותר מאחר ואם תשימו לבכן תיווכחו שהשוק רק השתדרג בכל הנוגע למוצרים ללא סוכר וגלוטן.
בנוגע לגלוטן - זה בעצם סוג של חלבון שקיים אך ורק בדגנים הנ"ל: חיטה, שיבולת שועל (יש שיבולת ללא גלוטן אבל בארץ לא מצאתי), שיפון ושעורה וכוסמין.
אני יודעת על עצמי (בלי קשר למחקרים שקראתי) שכשאכלתי תזונה שהתבססה על גלוטן (לחם, פסטות מקמח חיטה וכו') סבלתי תמידית מגזים ונפיחות בבטן, כאבי ראש לעיתים יותר תכופות ועור פנים הרבה פחות נקי וטוב ממה שיש לי היום.
בקישור הזה מתוך ויקיפדיה יש הסבר שלדעתי מסכם את כל עניין הגלוטן - שהשם שלו בעברית זה "דבקן" : זה דבק, ומכאן נובעות בעיות העיכול והשאריות שמייצרות כבדות וכו'. (זה הקישור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7% ... 7%98%D7%9F)
בכל אופן יש לי נסיון מאוד חיובי אצל אברהמסון, הטיפול אצלם זה מה שבעצם אפשר לי "להמנע" ולא לחוש תשוקה כל כך עזה לכל המאכלים האלה,
אבל באותה נשימה אני יכולה להרגיע אתכם שאני אוכלת ה-כ-ל. יש לחמים, פסטות, עוגות - הכל בלי סוכר וללא הגלוטן.
עכשיו אני באמת מאמינה שלשמר אורח חיים זה עניין פשוט של החלטה, אחריי שסר הדחף - מה הסיבה לאכול? רק אם "חותכים לעצמנו קצוות"..
ברגע שיש כל כך הרבה מאכלים זמינים ומותרים אין שום סיבה לעשות זאת.. (:
מקווה שעזרתי.
ד"א על הסוכר אין בכלל מה להתדיין הוא פשוט נזק מזוקק ללא כל ערכים תזונתיים שמייצר רקב לא רק בשיניים..

[פלוניתוש*]

תשמעי,
לא מקצועי במיוחד, וגם לא מתוחכם וחכם כמו שכתבו פה נשים חכמות.
אני תיעלתי את החלק הכועס/מרושע/יצירתי שבי לתועלת.
ואסביר:
פעם נהגתי לשיר לעצמי בתוך הראש, לא לפני אנשים,כן?)שירים עוקצניים במיוחד כדי לעודד ירידה במשקל.
על כמה אני שמנה ואיך אני נראת וכיו"ב
זה לא עבד. משום מה.
ולפתע הבנתי שאני לא האוייב! זו העוגה החולירע הזו!
ואז התחלתי לשיר את השירים הללו על עוגות כשהיתי נתקלת בהן בבופה.
כמה עוגה הזו מלאת סוכר, שומן מגעיל ומרגרינה רקובה.
וכו' וכו', לא נגעיל פה את הקוראים.

וזה עבד, לפחות ברוב המקרים:)

[פלוני_אלמונית*]

גם אני עברתי את אברהמסון. עזר יפה למשך שנה, אבל... הקסם פג. לאחר שנה וחצי ביקשתי לחזור לחיזוק ונדרשתי לשלם שוב סכום מלא. יופי של דרך להרויח הרבה כסף עם מעט מאמץ ממצוקות של אחרים. חבל, המטרה מתפספסת בגלל התאווה לכסף ולא לסוכר ולגלוטן.

[נועה*]

מכירה את הספר הדרך הקלה להפסיק לעשן? החליפי את המילה ניקוטין בסוכר לבן וגלוטן , החליפי את העובדות על סיגריות בעובדות על אכילה מזון מהיר
וותגלי כיצד האוטוסוגסטיה עובדת גם פה
מעבר לכך, אברמסון עובד על הילינג ולכן אפשר לפנות באופן פרטי למטפל הילינג אולי במחיר זול יותר

[עשיתי_גמילה*]

מסכימה עם אביבה..
מנסיון שלי בתור נגמלת סוכר וגלוטן.
ירדתי במשקל 10 ק"ג שבפעם הראשונה גם לא חזרו כל כך מהר למקומם (ולא יחזרו!)
הטיפול שלהם לא "פג תוקף" יש הנחיות (פשוטות!) ויש הרבה מאכלים שמותרים ואין איתם בעיה, ופשוט כל הפחדים וההתלבטויות פגים כשקמים ועושים.
הליווי שלהם נהדר, יש להם תמיכה בערך כל היום אז אפשר להתקשר לשגע אותם בכל דבר קטן שזה ממש שימושי, אבל לא צריך לעשות עניין מהקטע של "לבדוק רכיבים".
תפוחי אדמה, אורז, סלט ועוף - ארוחת ערב סטנדרטית, נכון? אז זה משהו שמותר ואפשר לדעת בלי לשאול.
הכוונה במוצרים קנויים שאאי אפשר לדעת מה בין תכולתם התעשייתית..
בהצלחה לך ובריאות

[פלוני_אלמונית*]

אני רואה שהיחצנים של אברהמסון השתלטו על הדיון...

[מתוקית*]

זאת אני שפתחתי את הדף.
עברו שנתיים ולא השתנה שום דבר. לא עברתי גמילה, התקמצנתי על הכסף, אבל השוקולד והלחם הלבן מכבידים על חיי ועל משקלי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלמונית. (27.4.2014)
אני לא התקמצנתי על הכסף כי נורא רציתי לרדת במשקל מה שהיה חשוב לי זה לרדת במשקל ולא ממש הכסף,
אך לצערי הטיפול לא עזר לי לאחר שבועיים נאלצתי לחזור ולקבל את הטיפול בשנית כי אחרי שבועיים הרגשתי שאני שוב
מחפשת את הגלוטן והסוכר, גם לאחר טיפול שני לא השתנה כלום, לאחר ששוחחתי עם המנהלת היא הפנתה אותי לצפון
לקבלת "טיפול קצת יותר מעמיק" אשר כלל רפלקסיולוגיה ומסג' ברגליים, וגם כאן לא ראיתי שום שינוי, הייתי מאוד רוצה להאמין שאכן,
המכון יעזור לי אך לצערי לשווא.
ושוב הנחתי את כפי על קרן הצבי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היישמי גילה ואני מאד רוצה לרדת אך לא מצליחה , מאד מעוניינת לשמוע מי שהצליחה מאברהמסון תודה ציונה

[מירנדה_דלאקרוז*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב,
מנסה לעבור לתזונה ללא גלוטן, לא מפאת מחלת הצליאק, מפאת בעיית ההשמנה
נכנסתי ל'אושר עד' כי קראתי שיש שם מחלקה ללא גלוטן כולל לחמים קפואים (מה שבסופר עם מוניטין כמו השופר סל שקרוב לבית והוא ענקי אין אפילו קמצוץ מוצרים ללא גלוטן... טוב - קמצוץ יש...) הוספתי לעגלתי מוצרים ללא גלוטן, מחוייכת... חיפשתי סויה , על גבי הסויה רשום שעלול להכין גלוטן - מה הכוונה בעלול להכיל? והאם יש דבר כזה סויה ללא גלוטן? האם כשאני מתחילה תזונה ללא גלוטן ולא בגין מחלה שאוסרת להתקרב לגלוטן, האם לא להיות קיצונית בבחירת המוצרים ורק להוריד את הקמחים והפאסטות למינהם ?

לכל עצה בנוגע לגמילה מגלוטן ומוצרים - אשמח ואקבל בזרועות פתוחות!!
וגם היכן בדרום יש מרכולים עם יותר מגוון של מוצרים ללא גלוטן

נ.ב - העמסתי איטריות אורז (פאד-טאי) כי הבנתי שכל מוצר מאורז לא מכיל גלוטן , נכון ???

תודה מראש
מירנדה

[תפילה_לאם]

היי מירנדה,

לפני למעלה משנה התחלתי תהליך של שינוי תזונתי שמשיק למה שאת מתארת.
תוכלי לקרוא רבות על הנושא בדף החיוניות שלי חלק שמיני.
העצה העיקרית שלי היא להתרכז במוצרי מזון הקרובים ביותר למצבם הטבעי. לחם ללא גלוטן יכלול בדרך כלל שלל חומרים תעשייתיים, מעובדים, ונראה לי שהגוף שלנו יעדיף לוותר עליהם לא פחות משירצה לוותר על גלוטן או סוכר לבן.
המלצה נוספת היא לעבור את השינוי בהדרגה, בקצב שמתאים לך. אם את רגילה להשתמש ברוטב סויה בתדירות גבוהה, את יכולה להמשיך ולקנות אותו גם אם יש שם איזה שמץ גלוטן. בהמשך אולי תגלי שמתאים לך להפסיק להשתמש בו, לאו דווקא בגלל הגלוטן אלא משום שתעדיפי לא להכניס לגופך מרכיבים אחרים שכלולים בו (אולי סוכר, אולי חומרים משמרים וכו').

בהצלחה!

[מירנדה_דלאקרוז*]

תודה לך , אכנס ללינק שהשארת ואקרא
חג שמח ושנה טובה ומתוקה !!

[חיה_וטוב_לה*]

אני כבר שנתיים גמולה מגלוטן וסוכר בעקבות שינויים בתזונה ובדרך חיים. ללא כל מכוני גמילה למיניהם.
יש נפילות פה ושם אבל הן קלות ואני מיד מתאפסת על עצמי.
הסוד הגדול אצלי הוא פשוט להזין את הגוף בשומן!!! ולאכול מאכלים טבעיים ולא מעובדים בכלל.
שמתי לב שכאשר אני לא אוכלת מספיק שומן החשקים למתוק ופחמימות (אני מסוג הנשים שיכולות לחסל חפיסת שוקולד לבד בדקה וחצי) מופיעים
וכאשר אני כן מזינה את הגוף במספיק שומן (שומן מן החי/שמן קוקוס/חמאת קוקוס/אבוקדו)אני מרגישה שבעה וללא שום חשק או צורך במתוק.
אם פעם הייתי אוכלת מינימום 2 פרוסות לחם ביום היום אני כבר לא נוגעת בכלל בלחם והוא בכלל בכלל לא חסר לי. אני אפילו לא מחפשת תחליפים ללא גלוטן.
אה, כן. גם ירדתי 5 קילו בחודש על הדרך.

[מירנדה_דלאקרוז*]

נשמע מעניין ומאתגר..
שאלה לכל אלה שעברו דרך אברהמסון , חודש ראשון אסור לגעת באורז, תפו"א, תירס לחם ללא גלוטן,ופריכיות אורז
עם מה כן מתחילים את הבוקר ? נערכתי עם לחמניות ללא גלוטן ופריכיות אורז ומריחה של סוגי גבינה מעל והרבה ירקות
מה עכשיו ? מה אוכלים על הבוקר?? הצהריים לא מטריד אותי כי אכין קטניות וירקות
אשמח לכל עזרה ועצה

[אביטל_צ*]

עם מה כן מתחילים את הבוקר ?
הצעות:

• סלט או ירקות חתוכים + ביצה קשה או ביצים במחבת בצורה כלשהיא, את הביצים אפשר לגוון עם גבינות קשות, עשבי תיבול, בצל, פטריות וכו'
• סלט + גרעינים/אגוזים שונים
• יוגורט + פירות חתוכים + שקדים/אגוזים

[מירנדה_דלאקרוז*]

תודה אביטל - חג שמח

[תפילה_לאם]

עם מה כן מתחילים את הבוקר ?
רסק ירוק הידוע בכינויו שייק ירוק.
רסק ירוק מתכונים

[ארי_בריאות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכל הבנות.אני כ4 חודשים הפסקתי סוכר,גלוטן,אוכל מעובד וכל מה שלא בריא כמו למשל חמאה כ30% שומן זאת אומרת הכל פחות מ5%.בסופו של דבר ב4 חודשיים הורדתי 10 קיולו.לא הלכתי לשום מכון אבל השתמשתי בשיטה ,פשות למדתי אותה (השיטה של המכון המדובר)תודה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם,
אז גם אני כמו רבות מכאן מאסתי בשומן שלי... אני לא שמנה שמנה אבל לא רזה רזה... עשיתי כושר רציני וירדתי במשקל רק 1 קילו!!! החלטתי ללכת על דיאטה ללא גלוטן וסוכר. אני עושה את זה כבר 3 שבועות וירדתי 3.25 ק"ג!!!!
אני ממש גאה בעצמי!!!!!

[עדי_א*]

אז ראיתי את הסרט שמיקי חיימוביץ' עשתה ושודר בערוץ 2.
ראיתי והזדעזעתי עד עמקי נשמתי. למי שלא ראה, יש לה שני סעיפים:

1. ילדי ישראל אוכלים הרבה יותר מידי אוכל מעובד.
2. ילדי ישראל אוכלים הרבה יותר מידי סוכר.

אז בקטע של המעובד, אני יחסית (יחסית) בסדר. אבל הסוכר, הו, הסוכר. גם מה שחבתי שאני בסדר בו, אני לא. והרי דוגמא:
גדולה קמה בבוקר, שותה תה (1 כפית)

הולכת לגן, אוכלת שם לחמניה עם חביתה (5 !!!! כפיות סוכר. הנתון נאמר בסרט, ושאלתי במאפייה וזה אכן נכון). פירות וירקות - ללא סוכר

חוזרת מהגן, אוכלת צהרים (לא יודעת כמה סוכר זה נניח פסטה מקמח לבן) ושותה תה (עוד כפית).

משחקים ונחים, ושקטן קם משנת צהרים אני נותנת להם ארוחת ארבע, שזה: או בננה (שזה ממש סבבה), או עוגיות (הכי גרועות, קנויות כאלה) או קרטיב (גרוע ועם צבע מאכל). אגב, בסעיף הזה אני לא רוצה אפילו לדעת על כמה כפיות סוכר אנחנו מדברים.

אחר הצהרים זה גם אתגר, כי זה אומר ילדים אחרים בסביבה בלתי נשלטת כמו גן שעשועים. גם ביקור אצל השכנים בדרך כלל צריך לכלול עוגיות.

בארוחת ערב אוכלים מרק/ סלט וחביתה וקינוח זה פרי.

אז מה חשבתי לעצמי כאתגר הסוכר ?
חשבתי לנסות יום אחד בלי. חשבתי, שאם אני יכולה להתארגן על יום אחד בלי, אני יכולה להתארגן גם על יותר, בעלות שולית פוחתת.

אז מה אתן אומרות? מידע? רעיונות? מצטרפות לאתגר?

[תפילה_לאם]

שבוע טוב, עדי! @}

אכן אתגר!
(בהתחלה תהיתי אם הדף עוסק בבדיקת העמסת סוכר בהריון... )

לשמחתי, בביתנו נהוג לשתות מים (חוץ מאבא ששותה כמה ספלי קפה מדי יום). פעם בשבוע שותים שוקו (לאחרונה עברנו לשוקו ביתי, על בסיס חלב עזים) ופעם בשבוע תה.
האם תוכלי להרגיל את החמודה שלך להמיר את התה במים? אולי אפילו שייק? בבוקר נראה לי קשה יותר, אבל בצהריים נראה לי אפשרי. את יכולה בהחלט להסביר לה למה ומדוע, ואם וכאשר זה יעבור בשלום, תוכלי לחתור לשינוי גם בבקרים, אולי כשיהיה קר פחות. אולי לשתות בבוקר מים פושרים עם פרוסת תפוז?

הייתי מנסה להמיר את התוספת הפחמימתית בארוחת הצהריים בתפו"א, באורז מלא, בקינואה או לפחות בפסטה/ קוסקוס מלאים.

ואם מוכנים לאכול פרי לארוחת ארבע, כדאי לנסות לדאוג שיהיה לך מלאי זמין. מוכנים רק לבננות? כי לפעמים באמת קשה להשיג בננות במידת הבשלות הרצויה, אבל אם יסכימו פעם לתפוז ופעם לפומלה ופעם לאגס, יהיה קל יותר.

בעניין סביבה בלתי נשלטת - אין לי עצות. מוזמנת לקרוא את הדיונים הסוערים בנושא ב{{}}החיוניות שלי חלק שמיני לאחרונה.

אשמח לקרוא את המשך קורותייך.
בהצלחה!

[זרח_הפרח*]

עוקבת וחושבת על סדר היום שלנו..
כרגע עם בן שנה בבית, כך שיש הרבה פחות השפעה של הסביבה. בכל זאת תוהה איפה אנחנו עומדים.
בעיקרון הוא אוכל פירות, ירקות, בשר ודגים. מעט מאוד פחממות בדרך כלל. לא מקבל סוכר וגם לא מלח (ככל שיש לנו שליטה), שותה מים.
עדי, הבנתי נכון שמדובר בשתי חביתות ביום? אפשר לשאול למה..?

[אישה_במסע*]

מה עם לעבור לתה ללא סוכר? אני עברתי לתה ללא סוכר בהשפעת באופן. קודם עברתי לתה עם משהו מתוק ליד (לרוב כמה קוביות שוקולד מריר איכותי), ואחר כך גיליתי שלפעמים לא מתחשק לי את המשהו המתוק ליד ואני שותה את התה בלי סוכר. יצא לי כמה פעמים לנסות תה עם סוכר בכל מיני נסיבות וזה פשוט לא טעים לי.

כמו כן ניתן להחליף את העוגיות במשהו אחר. אני מכינה לעצמי חטיף קוואקר שכולל במתכון שלו סוכר ושוקלד שמכיל סוכר, אבל עובר לחלוטין את רף הבריאות שלו. תפילה אפילו הכינה אותו פעם בגרסא לא מבושלת (ביום קיץ חם. עכשיו מזג האוויר הוא לא כזה שיכול להמיס דברים). צילי נתנה פעם מתכון לעוגיות תפוח וקוואקר שכוללות דבש (את כוללת דבש בספירת הסוכר? ואם לא, אז כשהוא מחומם הוא נספר? אני לא מחשיבה דבש לא מחומם כסוכר, אבל מחומם כן מחשיבה) שלי הוא טעים (ואני מתעצלת להכין כי ההכנה כוללת גירוד תפוח בפומפייה). אפשר להכין גם עוגיות ביתיות, אני בטוחה שהן תהיינה טעימות יותר ובריאות יותר.

לדעתי הכמות המשמעותית יותר באה מארוחת צהריים שכוללת פסטה לבנה. החלפה שלה בארוחת צהריים בריאה יותר ואת הלחמניה נניח בלחם שיפון של ד"ר מרק, ושל העוגיות התעשייתיות בעוגיות ביתיות היא המשמעותית בעיניי.

לקחת על עצמי את האתגר? כלומר, לוותר על חטיף הקוואקר ואכול ארוחת צהריים לא קנויה? למה לא? זה לא מאמץ גדול, ואני במצב רוח לניסויים משותפים כמו שהיו בימים עברו בדפי החיוניות. הניסיון מראה שתמיכה קבוצתית היא כלי עזר משמעותי בשינוי תזונתי.

בכל מקרה, אני חושבת שאם כל השאר הסוכר יעלם מהתפריט, אז הסוכר אחר הצהריים, בגן השעשועים, זה בכלל לא נורא.
אגב, מה עם קרטיבים ביתיים? או גלידת סורבה ביתית משובחת? תפילה, סיפרת על גלידה מסויימת שאפילו אחת הבנות שלך אכלה בהנאה מרובה, והיא כללה פירות כלשהן וקקאו. אני זוכרת נכון?

[תפילה_לאם]

מה עם לעבור לתה ללא סוכר?
חשבתי על האפשרות הזאת, וזה נראה לי קשה יותר למי שרגיל לתה ממותק, בייחוד אם מדובר בילדה, שלא קוראת "באופן" ומבשילה בלבה החלטה, אלא מקבלת הנחתה מאמא.
אבל אולי תהיה פה הפתעה לטובה.

גלידה מסויימת שאפילו אחת הבנות שלך אכלה בהנאה מרובה
זה היה פלא מדהים. כל הזמן צפיתי בה וחיכיתי לרגע שתפסיק, אבל היא רצתה תוספת! אבל למחרת לא אכלה ממה שנשאר. אולי כשראתה שאני נותנת לה ללא היסוס, הבינה שהיא צריכה לחשוד.
לא זוכרת בדיוק מה הכנסתי לשם, אבל הקרמיות והמתיקות הגיעה משתי בננות קפואות מרוסקות עם מנגו, והיו גם "שקדייה" והרבה מטבעות עיסת קקאו. אולי הוספתי גם טחינה גולמית.

[טנא_מלא_כוכבים*]

פרט לשייקים, יש משקאות מתוקים (מאדדדד!) מעצמם, כדוגמת מיץ תפוחים או מיץ סלק סחוט. למי שאינה מצויידת במכונת מיצים קשים, יש לקנות (למשל, ממושב קשת).

[פלוני_אלמונית*]

"תה":
מים חמים עם רכז תפוחים טבעי.
עוגיות ללא סוכר:
אצלנו אוהבים מאוד - אני חוצכת תפוחים כדי להוציא את הליבה
ושמה במעבד המזון עם בננה וקוואקר.
הכמויות לפי העין..וגם טועמת.
לפעמים מוסיפה לאחר שזה טחון - צימוקים קצוצים או אגוזים או שוקולד מריר או..מה שמתחשק.
יוצרת עוגיות קטנות
על נייר אפיה בתנור 10-15 ד' ב 200 מעלות.
כשזה מתקרר זה מתקשה ולכן לא להתרשם מהרכות כשזה חם.
לפעמים מכינה מימרח משמן קוקוס קקאו וסילאן וביחד זה טעים. גם בלי - זה נעלם מהר מאוד:-)

[שמנדובה*]

ומכיוון שלא מצאתי דף על נסיון גמילה מגלוטן אצל ילדים, מוסיפה לכאן ואם לא מתאים אפשר להעביר:

יש לי ילדה אחת, בת 8, שלאור כלמיני קשיים אלו ואחרים אני רוצה לנסות איתה הפסקה מלאה מגלוטן לכמה שבועות ולראות מה יקרה. הבעיה היא שאנחנו משפחה גדולה, כאשר ילדה אחרת היא טבעונית בכלל, אני בתהליך הרזיה, אחד תינוק,מאחת מתבגרת, אחד אוכל כמעט הכל נא, והאבא לא חושב שעניין הגלוטן משנה משהו. כך שאנחנו נותרות היא ואני לבד במערכה, וזה לא קל לה בכלל, למסכנה. היא ילדה שמבינה מאוד וסובלת מההתנהגות של עצמה לא פחות מאתנו. מבינה שהגמילה מגלוטן עשויה להקל עליה מאד, ועדיין מתקשה כשהיא רואה את האחים שלה אוכלים נודלס או משהו כזה. יש גם נודלס ללא גלוטן - לא רוצה אותם. כשהיא רוצה משהו, גם כשהיא יודעת שזה לא טוב לה, לא משנה מה אציע או אילו תחליפים יהיו בבית, היא תסתובב סביב זה שעות (באמת שעות ארוכות) ותסרב לאכול כל דבר אחר, מה שעושה אותה עודיותר עצבנית.

תגידו לי, אחרי איזה זמן זה יותר קל? כי אחרי יומיים בלבד מתחשק לי לתלוש שערותיי בפינצטה אחת אחת. היא ואני ביחד בזה אז היא יודעת שיש לה את תמיכתי. ויש בבית מכל טוב, רק שבשבילה זה אין מה לאכול בבית הזה והיא, סליחה ילדה אהובה שלי שאני אומרת את זה, ממש בלתי נסבלת.

[ציל_צול*]

שמנדובה, קודם כל בהצלחה. גמילה של ילדים זה עסק מורכב מאוד מניסיוני, ולרוב יש בו הלוך וחזור כמה וכמה פעמים.

שתי מחשבות שלי בעניין:
אם בודקים רק את הגלוטן, אפשר למתוח את הקווים בדברים אחרים. למשל, בסוכר (אלא אם יש לך יסוד להאמין שהסוכר גם הוא בעיה. אני לא יודעת עם מה אתם מנסים להתמודד בעזרת הגמילה מהגלוטן).
אני תומכת בזה משום שנראה לי ממש חשוב לדעת האם סוכר בוודאות יוצר בעיה או לא. האם הבעיה היא בגלוטן או לא. היכולת להפריד ולהבין מה באמת משבש היא אחלה למידה.
ואז כאשר היא מרגישה מקופחת בהיעדר הגלוטן ניתן יהיה להציע לה חלופות לא מזינות אבל שיתמודדו עם הקיפוח.
מן הסתם זו לא תזכה בהצעת השנה אבל היתרונות שלה ברורים, בעיקר לתחילת הדרך. אחר כך אפשר לעדן ולכווץ את זה.

מחשבה שנייה - לעשות במקביל שיפט תודעתי. לוודא שמכניסים איזו עליזות לדבר הזה, על אף הקושי הברור מאוד שאני האחרונה לזלזל בו.
להכניס לזה רוח הרפתקנית, אולי אפילו לתכנן מחקר מדעי של ממש (אם האופציה הזו תעניין אותך תגידי ואולי אוכל לעזור), לעשות את זה קליל.
למשל, וסליחה אם זה מתנגש עם מה שכבר עשיתם. אני לא יודעת וכרגע אין לי זמן לשאול אז פשוט מציעה - במקום לארגן גמילה לארגן משהו באינטרוולים הולכים וגדלים.
כך: היום בלי גלוטן. מחר עם. מחרתיים ואחריו בלי. עוד יום עם. אחר כך לשלושה ימים ואחרי זה יום בלי. להכניס משהו משחקי לתוך התהליך ולדרג אותו.
להשאיר את השמחה סביב האכילה.
אולי אפילו לשמוח בעצמך או לגלות סקרנות בעצמך.

באמת שיהיה בהצלחה. המסעות הללו מורכבים לכל המשפחה.

[שמנדובה*]

הרעיון של האינטרוולים גאוני. תודה! אשמח לרעיונות למחקר שאפשר לעשות ביחד עם הילדה. יש את המקום בי שרוצה לגמור כבר כמה שבועות ללא גלוטן כדי לראות אם יש השפעה, אבל כנראה שכמו בכל דבר אצטרך לאפשר לזה קצת יותר זמן.

הקשיים בעיקר התנהגותיים ויש לי תחושת בטן שזה הגלוטן, זו ילדה קטנת מימדים באופן מיוחד עם כוח רצון שמזיז הרים,

[שמנדובה*]

ברחה לי ההודעה!

אנחנו מאפשרים גם דברים לא הכי בריאים כדי לשמח את הנפש, במיוחד כשהיא בתחושת קיפוח וחוסר. הבעיה העיקרית עבורה זה שאחרים יכולים והיא לא. זה לא הנודלס עצמו או הפיתה עצמה... זה שמישהו אחר אכל, והיא לא. אפשר לחשוב שמרוב תחושת קיפוח היא עומדת להצטרף לתנועת הליכוד... :-p

אני בטוחה שסוכר משפיע, על כולנו, אבל רוצה לעשות צעדים נפרדים ולראות מה בעיקר משנה. במיוחד לאור העובדה שזו ילדה באמת רזה ונמוכה מאד, למרות שלא יצאה צליאקית בבדיקות, זה נתון מחשיד. והרבה ממה שאני קוראת על ההתנהגויות הספציפיות שאנחנו מתמודדים איתן, יכול להיות מקושר לגלוטן.

[ציל_צול*]

כן, מבינה אותך. שמחה מאוד שאת סבלנית מספיק בשביל לנסות את הגלוטן בנפרד. זו ממש דרך עדיפה בעיניי.
אציע לך עוד דבר לפני שנדבר על המחקר - לא להתייחס לתחושת הקיפוח באופן ישיר או אקטיבי.
או במילים אחרות - לא לקשור בין הקיפוח לבין מה שהיא מקבלת אקסטרא. היא עדיין בגיל רגיש ולא היית רוצה שייווצרו אצלה קשרים כאלה.
אז כשהיא מציפה את תחושת הקיפוח שלה אפשר להציע הקשבה פעילה, חיוך חומל, הזמנה לחיבוק או הומור.
ובלי שום קשר, פשוט לשאול - מה ישמח אותך מבין האפשרויות הרבות שיש לנו? דגש על שימחה ועל זה שבעצם יש שפע במקום על פיצוי בתמורה לקיפוח.
אני מקווה שזה עובר מובן.

מחקר - להציע לה להיות מדענית של ממש. איך עורכים ניסוי מדעי?
מתחילים מתיאור המצב הקיים (שבשפה מקצועית יקראו לו "הבעיה" אבל כאן זה לא מתאים). נשמע שיש לך ילדה מאוד מודעת. זה נכון?
אתן יכולות לכתוב ביחד את הדברים שמטרידים אותה ושעשויים להשתנות תחת שינוי מסוים.
את תיאור המצב נסו לפרוט לכמה שיותר סעיפים אופרטיביים. למשל, אם מדובר בהתנהגות שמרחיקה ממנה את הסביבה או מעוררת כעס, לכתוב בדיוק את הדוגמאות שנוטות לחזור על עצמן. זו גם שיחה חשובה שאפשר במהלכה להציף המון חמלה לקושי הזה.
הרשימה הזו היא הדברים שאתן בוחנות.
כלומר, במקום לתת כותרות גדולות לקשיים, הופכים אותם לפריטים קטנים ונקודתיים שנראים הרבה יותר ברי התמודדות. דברים שפחות מתייגים אותה.

שלב ב - מעלים שאלות מחקר. מה יכול ליצור שינוי?
כאן יהיה יפה אם לא רק הגלוטן ובכלל לא רק התזונה ייקחו חלק בהצעות. אפשר לבדוק הרי המון דברים אחרים. וככל שעולים יותר רעיונות גדלה התחושה שהדבר פתיר ובר שינוי.
וגם אם חלק מההשערות מופרכות (נגיד שהיא תאמר - אני אעשה פחות איקס אם אקבל בדיוק מה שאני רוצה) זה לא אומר שאי אפשר לבדוק אותן. זה מספר את הסיפור של הילדה והוא חשוב וחלק מהתזונה שלה.
אחר כך אתן עוברות לבדוק את הגלוטן, אם חשוב לך להתחיל איתו.

שלב ג - בניית השערות - מה עשויה לחולל הפרידה מהגלוטן?
כאן אפשר לפצל את זה לפי ימים. למשל - אחרי יום אחד בלי גלוטן היא עשויה לשער (או את...) שלא יקרה כלום. או שהיא תרגיש קצת יותר טוב. או שהיא תישן יותר טוב. או מה שזה לא יהיה שנראה לה הגיוני.
ולמחרת היום הזה היא תבדוק מה בעצם קרה לה אחרי יום אחד בלי גלוטן. אולי ההשערה התאמתה ואולי הופרכה. אולי עלו דברים אחרים שלא עלו בהשערות.

ולקראת היומיים מעלים שוב השערות מה יקרה. איזה התנהגויות שקשות לה אולי ייעלמו? איך היא תרגיש בגוף? איך היא תרגיש ברגשות? כמה נמרצת היא תהיה? או כל דבר אחר שעולה.

הרעיון הוא פשוט - לערב אותה בתהליך. ליצור בה סקרנות. להגדיל את המודעות.

על מה זה מתגבר? על ילדים שהניסוי איתם מצליח מאוד לדעת ההורה, אבל הילד היה כל כך מנותק ממנו עד שאין לו שום חשק או אפילו יכולת לראות מה קרה לו והוא נשאר תקוע בהתנגדות שלו. הוא נשאר עם הקיפוח ובכלל לא שם לב שדברים השתנו. הוא לא נשאר עם תמריץ להפוך את הניסוי לאורח חיים.
התסכול אצל ההורה יכול להיות עצום כי הוא עצמו כבר פענח חלק מהפתרון אבל בשביל להוציא אותו לפועל תקוע במלחמה עם הילד.
ככל שהילד מעורב יותר בניסוי, וזה הניסוי שלו על עצמו, והוא מקבל כובע של מדען וחוקר, ובאמת לא כופים עליו שום מסקנה, כך עולה הסיכוי שתוצאה טובה תזכה לשיתוף פעולה.

במקביל את יכולה לעשות עוד דבר או את שניהם:
לעשות את הניסוי בעצמך ולהיות גם מדענית כך שתוכלו לשבת ביחד ולהשוות תוצאות.
או לתעד את מה שאת רואה אצלה. למשל - לתעד שאחרי שלושה ימים בלי גלוטן את שמה לב ש... ובשיחה להראות לה את זה ולבדוק אם גם היא ראתה את זה או שהיא מרגישה אחרת.
זה עשוי לעזור לה לראות דברים מעוד זווית או להבין איך היא נתפשת מבחוץ. זה מתאים למקרים בהם המוקד הוא התנהגותי.
את יכולה להזמין אותה לתעד אותך אם בא לך, או כל דבר שמוביל לאותו כיוון - עוד זוויות מבט, עוד מעורבות, עוד מחקר, עוד מודעות.

לדעתי שווה לכתוב הכל כדי לקבל מבט על. יש נטייה לחשוב שכבר נזכור וזה לא עובד ככה. בטח לא בתוך משפחה עם ילדים ושלל עניינים.

בהצלחה רבה לכן. וסחטיין שאת צוללת לזה ביחד איתה ולא משאירה אותה לבד. זה בכלל לא מובן מאליו.

[שמנדובה*]

שוב מודה לך מקרב הלב צילי. בעצם אנחנו עושים את מה שהצעת אבל לא באופן כה רשמי - יש דיבור ודיון על הדברים, לא הנחתתי עליה את זה אלא הצעתי ושוחחנו ושאלתי לדעתה ובסופו של דבר היא אמרה שהיא רוצה לנסות זאת. זה לא משנה את זה שקשה לה (זה גם קצת אישיותי אצלה כי ללא קשר לתזונה, היא נמצאת בתחושת חוסר וקיפוח מתמדת, עבוקה המון בחשבונות והשוואות ותמיד מסקנתה הסופית היא שידה יוצאת על התחתונה ומצבה תמיד חסר. כמובן גם ובמיוחד כאשר מבחינה אובייקטיבית, אין הדבר נכון.

בכל מקרה יש כל הזמן דיון סביב העניין, ולכן אתמול הצעתי לה שנשחק ב״צעד קדימה צעד אחורה״ כפי שהצעת. היא הסתובבה סביב זה כל הערב ושקלה את העניין לחיוב ולשלילה. בסוף היא אמרה שזה יאריך את התהליך ולכן עדיף כבר זבנג וגמרנו, למרות שזה קשה. אמרתי לה שזה בסדר גמור וגם אם היא משנה את דעתה אז שתגיד לי, אם קשה לה מידי, ונעשה התאמה. בכלל, ילדה בת רבע ל 9 קצת קשה לי לאלץ ולכן אין פה כפיה אלא בעיקר דיון סביב הדברים. כשאתמול היה סיפור גדול סביב הנודלס, בעיקר הזכרתי לה למה אנחנו עושות את הנסיון הזה אך הבחירה בסופו של דבר היתה שלה, והיא לא אכלה את זה. במרמור וכעס רב, וכמה שעות של הסתובבות סביב הנושא וחפירה מעמיקה בורידים שלי, אבל לא אכלה. ומגיע לה על זה ח״ח.

בעניין המחקר, אנחנו עושים זאת אך לא באופן פורמלי. פשוט כי יש דיבור מתמיד ובדיקה לפני ותוך כדי ואחרי כמובן. הפינה בה אני לוקה בחסר היא פינת הכתיבה... הכל נעשה בעל פה תוך כדי שיחות. אולי ננסה לרשום את הדברים באמת.

[ציל_צול*]

שמנדובה, שומעים את הקושי. ויחד עם זאת, הילדה הזו נשמעת משו משו. חזקה כזו.
זה מה שעובר ממנה.
לי יש ממש חולשה לילדים כאלה ויש לי הרגשה שהיא היתה ממש מוצאת חן בעיניי.
אתן עושות משהו יפה וזו נראית אחלה דרך.

למקרה שזה הובן לא נכון - ברור לי שלא כפית עליה ושיש פה דיאלוג מתמשך ביניכן. זה הקסם.
כשאני מדברת על מעורבות אני בעיקר מתכוונת להעמקה שתביא להסקת מסקנות מדויקת ותגדיל את הסיכוי להמשיך במשהו טוב בלי שהוא יהיה מאוד מוחזק.

אני מעריכה שזה הדבר היחיד שהייתי מציעה לך לשים לב אליו. ההחזקה הזו וזה שמופעל כוח ומאמץ (מצידה, לא מצידך).
מניסיוני, הדברים הללו נוטים להשתחרר ברעש גדול.
אבל יכול להיות שהילדה שלך אחרת, ויכול להיות שאחרי הכמה ימים הראשונים זה כבר יהיה עם פחות ופחות מאמץ.

זה לא חסר ובטח שלא לקות כשלא כותבים. הכתיבה אמורה לאפשר עוד שקיעה של הדברים. אבל אם זה יכביד זה יעשה את העבודה ההפוכה.
תעשו מה שמשמח אתכן. אם ישמח אתכן לזכור את התהליך ולקרוא אחר כך אחורה.

בכל אופן - תצליחו. זה מסקרן מאוד, ואם יתחשק לך לשתף אני אשמח מאוד לשמוע.

[נוודית*]

אם יש מצלמה זמינה (טלפון, מחשב), אפשר לעשות וידאו בלוג. קטעים קטנים של תיעוד, כמו בתוכנית ריאליטי. יכול להיות נחמד, אולי יהיה לה נחמד להיות כוכבת הישרדות

[שמנדובה*]

תודה! ודאי יעזור לי לכתןב גם כאן.

הבוקר: שוב סובבת סביב כל מה שגלוטן. מכריזה - אני מכינה את זה בשביל האח/האחות. אני רק מזכירה בכמה מילים: זה מכיל גלוטן, את זוכרת? מביעה אמפתיה לקושי שלה, תוך כדי הדיפת אחותה הגדולה שלא מפסיקה להצליף בה במילים קשות (האחות הגדולה היא טבעונית אדוקה ופרפקציוניסטית על, הנוטה לזלזל בכל מי שכח הרצון שלו לא עז כשלה). בסוף אכלה ביס אחד ממה שהכינה לאחים שלה ובאה אלי כולה חרטה - לא הייתי צריכה לאכול מזה. חבל שאכלתי. השתדלתי להיות בעיקר אמפתית ולעודד שזה בסדר, קורה ומתחילים שוב, אבל התפלק לי בפולנית: ״כשאוכלים זה נמשך כמה דקות וזהו ואחר כך חושבים, למה בכלל אכלתי את זה״ אבל תפסתי את עצמי מהר ושתקתי.

אחרי הביס או שניים האלה הלכה בשמחה ומילאה לעצמה קערה עם פירות כדי לקחת להפסקת האוכל בחוג שלה, ואז לקחה גם ביצים קשות (שניה לפני כן הכריזה שפירות זה לא אוכל וביצים קשות היא לא אוהבת).

אני מנסה להביא את עצמי להתבוננות מהצד ללא שיפוטיות. זה קשה לי.

[שמנדובה*]

נוודית, זה רעיון מעולה! היא אוהבת ולוגים ביוטיוב וחולמת להיות יוטיוברית בעצמה! מצלמת את עצמה המון. אני אציע לה.

[ציל_צול*]

מבקשת להעיר משהו ליתר ביטחון - אני כותבת אליך ונשענת על מה שאת כותבת אבל חושבת שעשוי להיות לזה ערך רחב יותר מהמקרה הפרטי.
אי לכך, מרשה לעצמי לכתוב גם דברים שאני יודעת מראש שלא מתאימים לכן בדיוק או שמרחיבים את היריעה בלי לשאול אם כבר עסקתן בזה.
תגידי אם זה בסדר לך, ואם לא - אני אתאפק

מכריזה - אני מכינה את זה בשביל האח/האחות
אפשר לדבר עם ילדים על התמכרות. אפילו עוד לפני שיודעים אם יש להם רגישות מהסוג הזה.
אני מדברת על זה בשביל לעורר אמפטיה לאנשים אחרים שקשה להם נורא להתאפק ממה שמזיק להם וכדי שלא יהיה שיפוט כלפיהם.
אפשר להדגיש בשיחה כזו כל מיני דברים שעשויים לדבר אל הילד המסוים.
למשל - את המשיכה הממש פיזית למה שמשבש אותנו. שהגוף ממש מתחנן לזה. ושהמוח שלנו מוכן לעשות כמעט הכל כדי לוודא שהגוף יקבל את שלו. למשל... להציב אותנו בסביבה שבה יש את זה, להתעסק בזה וכו'...
שהילד יוכל לראות שהדבר הזה הוא לא סתם. שלא סתם מתחשק פתאום להכין לאחים. שזה חלק ממנגנון רחב שכולו מושך לאותו המקום.
פשוט להתחיל לגדל את המודעות לדברים האלה.

אפשר להסביר שכאשר קשה לנו כדאי לנו ליצור סביבה שפשוט לא מזכירה לנו את מה שקשה. אפשר לשקף - את הולכת להתעסק במשהו שכנראה יגדיל את הקושי שלך.
כי את זה שיש גלוטן היא יודעת היטב. בגלל היא שם. את זה שתכף הקושי שלה ימלא אותה מעבר לגדותיה היא עוד לא יודעת.
אגב, אני בעד ההתנסות הזו. אני בעד להיות בתוכה ולראות מה קורה בדיוק כמו שקרה. את הניתוח של זה אפשר לעשות מושכל כך שלפעם הבאה יהיה לה כלי להשתמש בו.

נוטה לזלזל בכל מי שכח הרצון שלו לא עז כשלה.
עוד נושא טוב לשיחה. כוח. הרצון.
והקשר שלו להתמכרות ושיבושים כאלה.
משהו שמסביר שכאשר יש רגישות אז כוח הרצון לא ממש עובד לא משנה כמה מתחשק לנו להפעיל אותו.
שכוח רצון הוא מושג שאולי טוב לדברים שבהם אין לנו שיבוש, ולכן עם מעט מאמץ וחיוך נוכל להשיג מה שאנחנו רוצים.
ואפשר לומר משהו גם על הפעלת כוח בכלל. מה זה עושה לנו שכשאנחנו מפעילים כוח נגד הרצון של עצמנו.
זה ביטוי מאוד מתעתע, כוח הרצון. כי הרצון הוא אחר. והכוח מופעל נגדו, שזה נגדנו. ויש לזה מחיר...

לא הייתי צריכה לאכול מזה. חבל שאכלתי.
את יכולה לנסות עוד משהו, אחרי הבעת האמפטיה המאוד נחוצה. להגיד - אולי טוב שאכלת? עכשיו את יכולה ללמוד מזה משהו חדש. ולדבר על הלמידה הזו.

אני מנסה להביא את עצמי להתבוננות מהצד ללא שיפוטיות. זה קשה לי.
בטח. זה באמת קשה. אבל את אמא אלופה, ככה נראה לי.
ובכל מקרה השיפוטיות שלך היא ביחס לעצמך קודם כל ואת יכולה פשוט לסובב את זה אליך ולדבר עם עצמך.
לטפח את הרכות שלך כלפי עצמך ולסמוך על זה שהתוצרים יזלגו גם אל בתך.

וכל הכבוד על הרעיון המעולה של נוודית ועל הדיוק הזה. אני מקווה שבתך תמצא בזה תמריץ טוב להישאר בתהליך ובעיקר - ליהנות ממנו.

[אמא_של_מתבגרת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתייעצת לגבי בתי בת ה-15 , כבר כמה חודשים מתלוננת על חולשה ועייפות מוגברת (מתעוררת בבוקר עייפה !!), כאבי ראש, לפעמים כאבי בטן והבטן נפוחה.
עשתה בדיקות דם, הברזל היה נמוך אז התחילה ליטול כדורי ברזל. התסמינים הנ"ל לא חלפו והברזל קצת עלה.
בשבוע שעבר במקרה נתקלתי בפוסט כלשהו של אמא למתבגר בעל תסמינים דומים, עשו בדיקות רבות וגילו שהוא חולה צליאק. לדבריה, אחרי שבועיים-שלושה ללא גלוטן כל התסמינים נעלמו.
חזרנו אל רופא המשפחה , הוא לא מסכים לבדוק רגישות לגלוטן.
הצעתי לה שננסה 3 שבועות יחד (אני מאוד רוצה להוריד גלוטן מעצמי) אך היא חוששת שלא יהיה לה מה לאכול.

ההתייעצות היא כזו : האם לצורך בדיקה יש להוריד כל דבר שיש בו גלוטן (למשל, גם אבקת מרק ) או שרק את התותחים הכבדים: לחם ושאר בצקים ?

[יונת_שרון*]

כל דבר.
מציעה לשבת להכין תוכנית ארוחות, כולל נשנושים לשעת הדחק.
בהתחלה באמת קשה למצוא מה לאכול, אבל עם הזמן כבר לא זוכרים מה היה כל כך קשה.