דברים שהייתם עושים לו זכיתם בלוטו

איזה פרדוקס...זה לא היה כך תמיד, אבל כיום יש לנו כסף, לא עשירים גדולים, אבל "יושבים יפה" , מטיילים בעולם הרחב, אני יכולה, להרשות לעצמי לא לעבוד לפרנסתנו ועדיין ישנה תחושה של ריקנות, מצד אחד וסבך הרגשות והמחשבה המעכבת והלא הגיונית שאף אחד לא יכול לטפל/להשגיח על הילדים טוב ממני. אני מרגישה "חובת נוכחות"...מה שגורם לי לדחות כל יצר עשייה, כי יגזול זמן מהילדים, ושלא יהיו טעויות, אני נהנת מאוד במחיצתם ובכל זאת...

הייתי לומדת את כ-ל מה שאני רוצה בלי לחשוב על כמה זה מעשי ופותחת מרכז למידה קטן ומסעיר כמו שאני חולמת ללמוד בו.

הייתי קונה דירה קטנה ויפה באמצע תל אביב ועוד בית בגליל.
הייתי מבטיחה את זקנתה בכבוד של אמא שלי וקונה לה גם דירה במרכז העיר.

הייתי קונה בתים צמודי קרקע ליד הנחל בכל הסכום, משכירה אותם, ובכסף החודשי של שכר הדירה מחזירה חובות ותורמת לפרויקטים סביבתיים וחברתיים. וגם לוקחת לעצמי ולילדים 10,000 ש"ח בחודש. אנחנו לא צריכים יותר מזה. ובסוף מורישה את הבתים לילדים, לנכדים ולנינים...

אה, וכמובן גם 1,000 ש"ח בחודש להורים ולאחים שלי...

עוזבת את בן זוגי ונותנת לו 2 מיליון שיסתדר גם, קונה דירה בצפון הישן של ת"א עורפית עם חניה, קונה רכב, מסדרת את המשפחה כמובן.
משקיעה מה שצריך כדי להראות יותר טוב, לוקחת עוזרת בית כדי להתמקד בעשיית רק מה שמעניין אותי.
משקיעה את שאר הכסף בצורה מפוזרת- נדל"ן בארץ וקליפרוניה,מדד ת"א, אג"ח, קרקע חקלאית שבעתיד אולי תופשר
10% מסכום הרווחים של הכסף המושקע שיעבוד בישבלי הייתי תורמת
אני משערת שכעבור זמן מסויים שהייתי מתרגלת לחיי החדשים הייתי מחפשת להקים, או לסייע לפרוויקט/עמותה חברתית שחשובה בעיני
בשאר הפרמטרים ההיתי חיייה אותו דבר. אולי גם ההיתי לוקחת את חברתי הטובה לחופשה
הלווי והייתי זוכה בלוטו
והצהובון אמר לי: "תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך."

הייתי נשארת בדיוק כמו שאני. אותו בית, אותו אוטו, אותו בעל ואותה עבודה.
הדבר היחידי שהייתי עושה הוא פותחת מרכז שיקום ואילוף לכלבים עזובים, בו הייתי :

מעקרת כל הכלבים של הארץ בחינם.
מאלפת את כל הכלבים של הארץ בחינם.
מעסיקה רק אנשים בעלי מוגבלויות, נוער שנשר מבי"ס, אסירים משוחררים (אבל לא את משה קצב...) ופנסיונרים.
מאפשרת לכל ילד שהוריו אינם מרשים להחזיק חיית מחמד, לאמץ אצלי כלב שיהיה רק שלו והוא יוכל לבוא אליו ולטפל בו אצלי.

חוץ מזה, הרבה דברים שנכתבו למעלה בוודאי עלו גם במחשבתי בהבזק הרגע,
אבל
משפט חכם ששמעתי פעם אומר:
מה שיש לך עכשיו זה הכי טוב שיש, כי אם זה לא היה טוב, היית משנה אותו.

ובעצם מה שרציתי להגיד, שגם אם נעים "לחלום" זה די סתם כי בסה"כ מה רע לנו בבית שלנו, עם האוטו הזה, ולעשות קצת כלים וכביסה מדי פעם?
כשאצלנו הכביסה, הכלים, הצעצועים, הכלבים וכל השאר עולים על העצבים של כולם אנחנו פשוט עוזבים הכל כמו שזה ויוצאים לאכול בחוץ ארוחה טובה
בלי לעשות חשבון.

תחיו כל יום כאילו זה יומכם האחרון - כי יום אחד זה יהיה נכון

נשיקות ואהבה ושלום לכולנו......
(-:

וואו, גילי חן , מעניין מה שכתבת.

אבל אם תעקרי את כל הכלבים...? ולמה לאלף אותם?
הייתי נשארת בדיוק כמו שאני. אותו בית, אותו אוטו, אותו בעל ואותה עבודה.

רעיונות שפעם אספתי:

להקים קרן מלגות לסטודנטים לרפואה כדי שילמדו במקביל גם רפואה משלימה.
להקים מכון הכשרה לעוזרות בית - ילמדו לנקות עם חומרים אקולוגיים ולהנחיל את הידע של אחזקת הבית לנשים כמוני שפספסו את השיעור הזה בילדות. בנוסף למערך השמה במקומות עבודה לבוגרות. כמובן שילמדו גם את כל הזכויות שלהן וידעו להשיג תנאים סוציאליים ושכר הוגן.

מחלקת מלגות לאבות שיוצאים שלוש פעמים בשבוע מוקדם מהעבודה כדי להיות עם המשפחה* (לא כדי להמשיך לעבוד מהבית). אחרי שנתיים נראה לי שהם כבר יתרגלו לקונספט.

כשהייתי ילד חלמתי לקנות בכספי הזכייה את הפועל באר-שבע.
אבל מאז ששלום אביטן פרש- לפני 30 שנה,זאת כבר לא אותה קבוצה.
שיסתדרו לבד.

אמא נמרה:

לעקר את "כל הכלבים" הכוונה היא לצמצם ככל הניתן את כמות הכלבים המשוטטים, הרעבים, החולים והנטושים ולהעניק בית חם לכל מי שנשאר.
כלבים רבים (ובעלים רבים) ממשיכים להביא גורים באופן מבוקר אבל הרבה אנשים לא מעקרים פשוט כי זו הוצאה לא קטנה וגן טיפול. הכלביות בארץ קורסות ולא סתם.

למה לאלף? כי רוב האנשים לא יודעים לשלוט בכלב שלהם ולרוב הכלב לוקח אותם לטיול. זה לא תקין. כשילד לוקח כלב לטיול ובדרך פוגשים עוד כלב זה מצב מסוכן לעתים (בעיקר אם הכלבה מיוחמת)
והרבה מאד אנשים היו רוצים לאמץ כלב שעושה מה שאומרים לו. ככה כלבים מקבלים גם בית טוב כי יאמצו אותם מהר, מי שכבר יש לו כלב ישמח לקבל כלב ממושמע.

את העבודה שלי אני אוהבת וגם את בעלי.
חייבת לספר משהו על האוטו והבית ולמה הייתי משאירה אותם כמו שהם (בערך):
פעם קניתי אוטו חדש. "מהניילון". מאותו רגע הכל נהיה סיוט. התבאסנו כשהילדים אכלו באוטו חטיף, פירות או כל דבר אחר, שלא לדבר על שתיה באוטו בזמן נסיעה וטפטופים קלים.
התבאסנו כשהילדה הקיאה בנסיעה במהלך טיול לים המלח. התבאסנו מאד כשמישהו "ליטף" את הכנף השמאלית של הרכב. התבאסנו מאד להמשיך להסיע את 3 הכלבים שלנו לפנסיון כשנסענו לחופשה כי האוטו היה מתמלא שיער וריר. התבאסנו לחנות במקומות הומים/צפופים למקרה שמישהו ייכנס בנו.
בקיצור, האוטו ניהל אותנו כי פשוט כשיש לך 200,000 ש"ח (ולפעמים יותר מזה) יושבים על המדרכה אתה חושב על זה לעתים קרובות. על "מה יקרה אם" ועל "איזה באסה, הלכו הריפודים"...
אז מכרנו וקנינו רכב שעולה רבע מזה והחיים חזרו למסלולם: כולם אוכלים באוטו, הכלבים נוסעים איתנו ואם קורה משהו אז אתה אומר לעצמך "לא נורא, גם ככה הרכב כבר עבר מספיק"

לגבי הבית: אנחנו גרים היום בבית של 400 מטר שיושב על דונם אדמה ובנוי בשישה מפלסים (לא, זו לא טעות. 6 מפלסים, 10 חדרים)
הבית שכור וזו היתה אלטרנטיבה הכי שפויה מבחינת הפרשי מחיר, מיקום וגודל שיכולנו למצוא. בית לא חדש אבל ע-נ-ק ומרוווח מאד. (כ"כ מרווח שהילד רוכב על טרקטורון ממונע בתוך הבית)
אבל -
לאט לאט התחלנו להבין כמה זה מיותר, כל בתי המפלצת האלה. בני המשפחה גרים, מתנהלים וחיים במפלסים שונים, אין חמימות, אין משפחתיות ולפעמים אפילו יש שעות שלא נפגשים אם לא נתקלים אחד בשני במדרגות. מתוך כל השטח של החצר אנחנו משתמשים בפועל אולי ב - 150 מטר כי זה פשוט גדול מדי. הכלבים הם הנהנים העיקריים מהחצר. גידרנו להם 150 מטר משלהם כדי שלא נצטרך לדרוך על "הפתעות" בחלק שלנו.

אני לא מתארת כאן משהו נוראי אלא פשוט מנסה להסביר (בלי להשוויץ) שבית גדול מדי הוא לא כזה להיט. נכון שזה נחמד ומרשים, אנחנו מזמינים פעמיים בשנה כ-50 חברים למסיבה בחצר אבל מעבר לזה - אין שום טעם וצורך בבית גדול כזה. יש בריכה ענקית בחצר, משטח כדורסל, מקום לשחק, לשתול, נדנדות, מגלשה, טרמפולינה וכו. אבל בתכ'לס - זה לא בשימוש כמו שאתה חושב שזה יהיה כשקונים את הכל. מבחינתי זה בדיוק כמו חדר כושר בבית: כשיש - לא משתמשים.
ועוד לא דיברתי על הניקיון (יש לנו מנקה כי אי אפשר לנקות דבר כזה!)

בקיצור, לא צריך בית גדול, לא צריך שני בתים, לא צריך מכוניות מפוארות (אם ממש רוצים אפשר לשכור אוטו מפואר לכמה ימים ולעשות טיול נהדר)
הכל שטויות. אנחנו פשוט מוקפים צרכנות ונהנתנות מכל עבר וזה משפיע. הכל נראה נוצץ כשזה עדיין בחנות. אני חושבת שהכל מסתכם לכך שאתה לא באמת רוצה את כל הדברים האלה.
אתה רק רוצה שתהיה לך האפשרות לקנות אותם.

ודבר אחרון לגבי דברים שאנחנו רוצים כמו לימודים או עסק, הקמת קרן מלגות או להוציא דיסק או מרכז למידה וכו' - כל זה בר ביצוע (עם הרבה עבודה קשה!) וממש לא משתווה למכונית חדשה או טיול לחו"ל. אני למשל לומדת לתואר שני עם כל הקושי (על כל סוגיו ) ולא מוותרת על זה. יש דברים ששווה להתאמץ מאד עבורם.

נשיקות לכולם

אולי נקים קרן שתיקרא "באופן טבעי" ואליה תתרום כל משפחה בישראל שקל אחד לנפש בכל חודש?
למשל, אנחנו 4 נפשות, נתרום כל חודש 4 ש"ח.
תכפילו במספר המשפחות בארץ כפול מספר בני המשפחה ותקבלו הרבה כסף למטרות נהדרות. (גם אם לא כל הארץ תתרום עדיין יהיה הרבה...)

אני יודעת מה הייתי עושה ותמיד מפנטזת על זה
אני מדמיינת סכום יותר גבוה כמו 74 מיליון
ואז מתחילה לחלק את הכסף למשפחה שלי ולחברים ממש קרובים
אח"כ נותנת סכום קטן יחסית לכל אדם שאיי פעם גרם לי להתקדם בצורה כלשהי בחיים
הן מדברים שאמר לי והשפיעו עליי או מעשים טובים שעשה בכלל לא רק כלפיי
אחר כך הייתי תורמת לעמותות שאני מחוברת אליהן שמתעסקות במודעות יהודית
שעוזרים לאנשים בכל עניין ותורמים מעצמם מכספי משפחתם כפי שאיש לא מעלה על דעתו
עד שהוא מגיע פנימה.
אח"כ הייתי מכניסה את השאר (אחרי שקניתי בית מפנק עם חצר) לאיזו תכנית שתניב
לי כסף כל חודש ויוצאת עם בעלי לטייל בעולם ולנסות לעזור בכל מיני מקומות
פשוט לפתוח הזדמנויות לאנשים מוכשרים שלא יכולים כרגע (כמוני למשל?

אח"כ הייתי פותחת מסעדה עם כשרות מיוחדת שכולם יבואו לאכול בה
ואז מתחילה לפתח את עצמי במקומות שחששתי לנסות כי תמיד הייתי צריכה
לעבוד בשביל לסיים את החודש הבא בעבודות "רגילות"

וואו - טוב
למה לחכות עד שיהיה כסף????

החיים מתחילים עכשיו

הייתי נותנת משהו לכל המשפחה והחברים + תרומה קבועה לעמותות שונות (כל פעם אחת אחרת, נגיד כמה מאות בחודש)
הייתי משפצת את הבית ואת הגינה,
מפסיקה לעבוד ומוציאה את הילד ממסגרת החינוך (אולי מקימה אחת אלטרנטיבית ביישוב שלי)
ופשוט מפסיקה להתקמצן על דברים קטנים שאני רוצה ואף פעם לא נותנת לעצמנו כי זה יקר (דברים באמת קטנים יחסית - חצאית חדשה, סיר בישול חדש במקום זה ששורף את האורז, פה ושם אוכל אורגני, חומרי יצירה לילד שנגמרים מהר יותר ממה שאני יכולה לממן... דברים כאלה).
אה, וקונה לבעלי את האוטו שהבטחתי לקנות לו ליומולדת כשנזכה בלוטו. (לא זוכרת איזה אוטו זה היה. משהו בנזזזזזז)

(אה, ולא כתבתי כי זה כאילו מובן מאליו - שמה כמה מיליונים בצד באיזו השקעה שמתפיחה אותם)

כשאזכה ב 20 מיליון אקנה זכות לדירת חדר קטנה בתל אביב גם אם אצטרך לקחת עוד משכנתא

טיול משפחתי ארוך לחול עם קראוון. ולחיות בשפע סוף סוף.. לא לספור שקלים בסופר..

להקים קרן מלגות לסטודנטים לרפואה כדי שילמדו במקביל גם רפואה משלימה.
וואו, אמא נמרה, רעיון מקסים.
(וגם שאר הרעיונות שכתבת)

אה, ולא כתבתי כי זה כאילו מובן מאליו - שמה כמה מיליונים בצד באיזו השקעה שמתפיחה אותם

לא לא לא! אל תעשי את זה. זה כולה חתיכת נייר שאין לך מושג אם יהיה לה ערך במצבי משבר כלכליים. תקני בתים ואדמות. משהו מוחשי.

תקני בתים ואדמות. משהו מוחשי.
הדבר הכי מוחשי שצריך זה לדאוג לדור הבא - שיהיה סבלני, אקולוגי, נעים ומנומס.
היום המצב גרוע ביותר.
סתם עלה לי לראש עכשיו:
המורה של הבת שלי שלחה לכיתה שיעורי בית במייל (!)
וביקשה את התשובות חזרה במייל (!)
ואת הדף שהיא צירפה כשיעורי בית היא העתיקה מאיזשהו אתר שהיא מצאה בגוגל (מצאתי אותו גם אני בקלות)
והיא העתיקה את הכל משם (כולל שגיאות הכתיב!)

אבל עוד לא שמעתי על אירגון שלוקח אדמות "סתמיות" והופך אותן לסוג של שמורת טבע
דווקא יש את FuckFor Forest - אתר פורנו בטבע שמעביר את כל ההכנסות שלו לקניית אדמות מיערות הגשם ולהשאירן ללא שימוש....
לא אני לא הזוייה תראו זה באמת:):) http://www.fuckforforest.com/

ולגבי הכסף...
הדיון שהתפתח פה ממש מעניין
אבל בשעת אמת מן הסתם הכסף יהיה מתנה נפלאה לחיי.... ואני מניחה שאני סופסוף אנשום לרווחה כשאוכל להעביר משהו בחזרה לכל האנשים שבעצם בנו אותי, ושאני מרגישה חייבת להם, אפילו שאין אצלם איזה "חשבון פתוח" מבחינה כספית...
כמובן שאמא וסבתא ושכאלה
אבל גם עוד אנשים שעזרו לי מאוד בחיי, ואני יודעת שלעזור להם פיננסית תהיה עזרה גדולה וברוכה.
אחרי זה הייתי מתנהגת יחסית רגיל במה שנשאר... פשוט ללא עכבות.
קונה אוטו, קונה שיעורי נהיגה:):) חחח זה קודם כמובן...
קונה קצת בגדים, משפצת קצת את הבית, דברים בסיסיים שחסרים...
קונה טיול לאיזו עיר פנסי-שמנסי באירופה לסבתא שלי, אוכלת מלא פלאפל...
גם התרומות הן חלק רגיל ביוםיום... כמה פעמים נתקלתי בארגון/מטרה שרציתי לתרום להן ולא יכולתי לשים את זה גבוה מספיק בסדר עדיפויות? קשה לספור כמה... זה קיים כל הזמן
וכשיש כסף זה כל כך נעים לחלוק אותו סוףסוף ללא מחשבה יתרה

אבל גם כל רעיון הגריסה הוא מעניין:):) חח
רק שנראה לי שהייתי עושה את זה רק אם זה היה ממש מלאאאאאאא כמו האנשים שמרוויחים עשרות או מאות מליוניים.... ככה גם ניתן לדמין את השינוי בשוק כיותר ממש....

אני הייתי מקימה לובי שיביא לשינוי בחוק שיאפשר פתיחת מרכז לידה משפחתי ("מרכז לידה טבעי", אם אתם רוצים, אבל אני מעדיפה את המונח הראשון) עצמאי, שאיננו בתוך בית חולים, ומנוהל על ידי מיילדת.

ואז הייתי תורמת להקמת מרכז לידה כזה. מאויש על ידי מיילדות, מנוהל על ידי מיילדת (רצוי מיילדת בית לשעבר), וביחסים טובים (גם פיזית וגם ארגונית) עם בית חולים בסביבה.
שיכלול, בצד השירות הבסיסי של ליווי הריון ולידות, גם אפשרות לסטאז'ים וימי עיון לכל בעלי המקצועות הרפואיים והלידתיים הרלוונטיים, יחידת מחקר (שתשכנע את משרד הבריאות והרופאים לעבור לרפואת-מיילדות קצת יותר מבוססת ראיות

), מרפאת הנקה מסובסדת, מרפאת רצפת-אגן מסובסדת, קבוצות תמיכה לאמהות ותינוקות, סדנאות בנושאים רלוונטיים (למשל שמ"פ, או מודעות ווסת), והכי חשוב: יחידת אשפוז אם-תינוק, שתענה על כל מיני צרכים, כולל דכאון שלאחר לידה, קשיי שינה (אמיתיים) של תינוקות, קשיי הנקה שדורשים יותר מאשר מרפאת יום, וכיוצא באלה. ובשאיפה תהיה פתוחה גם לאמהות שפשוט רוצות להתאושש ולנוח כמה ימים בסביבה מאוד מאוד תומכת. סוג של רפואה מונעת...
ואולי, פעם, גם ליווי ותמיכה ומידע לנשים שרוצות ללדת אנאסיסטד...

ואז הייתי מזרימה אליו סכום חודשי קבוע לתפעול.
ומשתדלת שיהיה עוד קצת כסף בשביל מרכז נוסף, אחרי שהראשון יתבסס.

והכי הכי חשוב: הייתי מבקשת שיקראו לו "בית חוה", גם על שם היולדת העצמית הראשונה בתבל, אבל בעיקר על שם שתי הסבתות הנפלאות שלי

תרוש רוש איזה רעיון מקסים!
אחרי שההיתי נותנת כסף למשפחה ולחברים טובים מספיק כדי לסגור משכנתא ועוברת לדירה שיותר מתאימה למשפחתי, הייתי רוצה לפתוח בת"א בית קפה/מסעדה אורגנית. את שאר הכסף הייתי משקיעה באופן מבוזר- נדל"ן ומניות

מעשרת מעשר לכמה מקומות שעושים עבודה מבורכת
עוזרת לכל הקרובים לי שזקוקים לעזרה,ומפנקת את אלו שלא
קונה בית בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה
מוציאה רישיון וקונה אוטו
קונה בגדים
לומדת הומאופתיה,הנחיית הורים,להיות דולה,לתפור,ו....ו......ו......ו.............
מסירה שיער לצמיתות
יולדת בבית
עוברת לאכול רק אורגני

נכנסת להריון השבוע.
קונה את הבית שאני גרה עליו ואם אפשר- את חורשת האלונים העתיקים הצמודה, לא משנה כמה זה יעלה.
מבטיחה את שלומה הכלכלי של הילדה שלי, למקרה שאני לא אהיה יכולה לפרנס אותה.
מסדרת מערך קליטה טוב שיבדוק אחת אחת את מבקשי החסות מאריטריאה וסודן ומשאירה את הזקוקים באמת, לזמן מוגבל ומסדרת להם פנימיות ועבודה.
קונה אוטו שמתניע כל בוקר.
עובדת פחות שעות.

אה, וגם הייתי קונה אדמות בג'ונגלים והופכת אותן לשמורות טבע עם שומרים בשכר וצלמים שישדרו צילומים מהשטח לאתר באינטרנט.

עפרה, כנראה שגם אני הייתי נכנסת להריון עכשיו

לפני ככה וככה שנים אמא שלי נפטרה וכשמכרנו את הבית שלה נהיה לי פתאום סכום כסף. לא טריליארדים, אבל סכום נאה. שאלתי את עצמי אז מהו הדבר שאני הכי רוצה בעולם והתשובה היתה: חבר שיאהב אותי ואת הילדה שלי ויהיה אבא לילדים שיהיו לי. הכסף זרם לאן שכספים זורמים והמשאלה שלי עדיין לא קרתה.
אולי מחר, בשבת?

עפרה, אמן ואמן.
שבמהרה תמצאי כל מה שמגיע לך וכל מה שליבך מבקש.

האמת - אני לא חושבת שהייתי עושה איתו כלום.
היתו סוגרת אותו בבנק, משחררת לעצמנו משכורת צנועה ומאפשרת לנו להמשיך לחיות בדיוק כמו שאנחנו חיים כרגע, אבל עם קצת פחות דאגות.

(ואם יתעורר צורך אקוטי, אז יהיה מאיפה לפתור אתו)

אורי,
האם אפשר לאחד עם מה לעשות עם כסף גדול משמים ו-מה לעשותב40אלף דולר ?
מה אומר?

אמנם לא אורי, אבל לדעתי לא לאחד.
הדפים האחרים הם פרקטיים למדי. עם כסף שבאמת קיים ועצות באמת חכמות.

זה דף כייפי לחלום איתו....

מסכים עם ג'וניפר
וגם,
שני הדפים שהזכרת נראים קצת כמו דף-זמני

אז אתה מציע למחוק אותם... המממ....

זה הכל חלק ממזימת השתלטות שלי על נישת הקמת דפי ה-מה-לעשות-עם-כסף.
אפשר גם למחוק הערה זו, כדי שאף אחד לא יידע

מוהאהאהא