דרך עפר שם זמני

אנונימי

דף חדש ונקי.

מותר לכתוב על משהו שנמחק?
כי מה שהילד שלך עשה במפגשי הבוקר הראשונים זהה לחלוטין למה ששלי עשה (עד לרמת הגננת שמסבירה לאמא שצריך ללמד אותו לא לשחק כאשר כולם יושבים לאכול). אני מתחילה להבין למה הם מסתדרים כל כך טוב. והחצאיות שלו מקסימות בעיני.

רק עוד 3660 איש ואני בפנים!!
נראה לי שנכנס באותו היום.
אני קונה ס פרי סקריגה כמו משוגעת. (נהר עזרה לי להקליד, אז לא תקנתי

)

והחצאיות שלו מקסימות בעיני.

אצלנו בינתיים הקטן לא רוצה יותר שמלות. נראה לי שהגדולה הרסה לו. הוא רוצה "רק מכנסיים וחולצה". היא הסבירה לו כלמיני דברים, ולמרות שניסיתי לתקן, בסופו של דבר - הוא קלט את המסר (שלה). היה לי קצת עצוב לראות איך היא הורסת לו את הכיף. וגם עצוב לראות איך הוא מפנים חוקים מטופשים של העולם האמיתי, על חשבון מה שבא לו לעשות, שלא מזיק לאף אחד. חוץ מלשכנה (חמודה, ייקית, בת 80 ומשהו) המודאגת ששאלה אותי "את לא מפחדת שהוא יצא ????" לא היתה מסוגלת להגיד את המילה. הילדים בגן דווקא ממש לא עשו מזה עניין, רק אחותו דאגה לכבוד המשפחה...

נדווח אם יהיו שינויים

תגובותיך חיממו לי תלב אני בעייפות מטורפ ולא יעילה במענה אבל זה לא התעלמות ! חשוב לי לומר
בעצם, יש לי המייל שלך? אעבור למייל

אהבתי את מה שכתבת בדף אין סמכות הורית וגריינתי אותך.
בכלל אני מאוד אוהבת לקרוא אותך......

תודה! (-:

עוד מישהי גריינה את אותו משפט שאני גריינתי, אבל היא גריינה את הגרסה היותר ארוכה, משאירה לך את ההחלטה איזה גריין להשאיר ואיזה למחוק

אני נורא מתרגשת, אף פעם לא גריינו אותי! (אלמוג מעמידה פנים שהיא אירונית אבל היא לא).

תהני!

מתכננת לענות למייל שלך, מתכננת להיפגש! וחבל שלא באת אתמול

היי.. נעלמת לי קצת

מה קורה? רוצה לפטפט?
(אני אנסה ללכת לישון קצת ואם תגידי שכן, אז אולי נדבר בלילה שלך?)

היום השלושה בנובמבר - בהצלחה בנאנו!
(וחיבוק לדרך הארוכה עד ה 50000 מילה...

)

בטח להגיד. בכוונה פתחתי את הנושא מוקדם, כדי לשמוע הכל ולעכל ולהבין איך אני מרגישה לגבי זה כש (אם) זה יגיע.

תאמיני לי שאני מרגישה ככה, עוד מהדיון הראשון בנושא, כשהייתי בתחילת ההריון עם השניה. מאוד הופתעתי מהתגובה שלו, ומאז כל פעם שהנושא עולה, אני מבינה שאין עם מי לדבר.
יש פה בעיה כפולה. אבא שלו דתי (חוזר בתשובה). ולמרות שאי-מילה לא מורידה מיהדותו של כל ילד שלנו, זה לא משכנע אותו.
אתמול קראתי בנשימה עצורה את דף תמיכה להורים שלא מלים בסכין ומיד נתתי לו לקרוא. בלי להגיד מילה.
הוא קרא. והתגובה שלו היתה שזה לא מזיז לו, זה זניח.
מה זניח? שאלתי אותו אם זה עניין של כמות, כי יש מעט אנשים שלא מלים, בגלל זה זה זניח? מסתבר שמבחינתו כן.
כל כך לא מתאים לו. הוא אדם פתוח. חכם. חילוני לגמרי. ועדיין סבור ב-100% שזה מה שצריך לעשות, ולא מוכן לשמוע שומדבר שסותר את זה.
אני בטוחה שזה קשור לאבא שלו. לגבי נושאים אחרים, אני בדר"כ הולכת ומבררת ומעבירה לו, או נותנת לו לקרוא והוא לא אטום לשמוע רעיונות שונים ממה שהוא מכיר.
במקרה הזה זה שונה. אטימות בלתי מתפשרת.
אתמול בערב, אחרי שבסופו של דבר הוא הבין שיש לי רגשות קשים בעניין, ואני צריכה שהוא יהיה מודע להם ויתמוך בי... נתתי לו לקרוא את מה שכתבתי.
הוא קצת היה מופתע מכל מיני דברים. ובסוף שאל "את מקווה לבת?". לא לגמרי הבין. הוא גם לא הבין למה אני מתעסקת עם זה בשלב כל כך מוקדם, כשעוד לא יודעים מה יש בפנים.
התקווה שלי כרגע, היא שקודם הוא יבין שאני זקוקה לתמיכה אם יהיה לנו בן, ודעתו לא תשתנה, ושיכיר בזה שקשה לי עם הרעיון ומה הרגשות שלי בעניין (כמו שכתבתי שם). אולי משם יהיה על מה לדבר. הלוואי.

מה הנסיון שלך בנושא, אם בא לך לשתף?

http://www.knitgrrl.com/?p=378

8678 מילים, כלומר לראשונה אני לא בפיגור. מקווה לצבור קצת "פור" לקראת סוף השבוע.

רגע, אם יש פור את באה לסרוג איתנו

באתי לשאולאם את מקבלת את המילים שלי בעניניהסריגה
(ובעניין מותו של הטל' הנייד שלי עה"ש)

אם אף אחד לא יציל אותי מהר! - אני אצטרך לשבת לכתוב.
רמת הדחיינות שלי כרגע היא כזו שכמעט הלכתי להתוודות בדף סקר לנשים מעל גיל שלושים רק כדי שיהיה לי תירוץ לא להתחיל (והוידוי שלי אפילו לא מאד מעניין).
השאיפה: 10500.
יאללה.

9058, והעיניים נעצמות. עושה הפסקת סידור.

9058!!
פשששש....

לא, זה אומר שאני שוב בפיגור...
9299 ויש עבודה מחר. עד כאן. השלמות מחר.

9299!!!!
פשששששששש!!!...
(אל תרדי על חברהשלי, דיר בלאק!)

לא יורדת עליה, באמת שלא, רק קצת מקטרת. תודה על העידוד!

_9299!!!!
פשששששששש!!!...
(אל תרדי על חברהשלי, דיר בלאק!)_

זה בערך 9299 מילים יותר ממה שאני כתבתי בשבוע האחרון (לא כולל התבכיינות בבלוגים...)

10793!
שוב, נשמע המון, אבל הייתי אמורה להיות היום ב-15000. ובסוף השבוע לא אהיה מול המחשב שלי וכנראה שלא אכתוב.

זה המון. המון המון המון!
ואת כותבת נפלא.
אני לא מעזה לבקש שתתני לי לקרוא בסוף, כי אני יודעת שאצל הרבה אנשים זה רגיש, אבל אם תהיי בעניין, ותשאלי את עצמך מי עשוי להיות מעוניין, על אף שלא ביקש (מתוך נימוס וכבוד לרגשותייך!) אז אני מבקשת שתעני לעצמך "אולי ניצן תרצה?" ואז שעצמך תענה לעצמך "כדאי לשאול אותה." ואז ואז תשאלי אותי. ואז אני אסכים. בנונשלנטיות אבל.
טוב?

D-: D-: D-:
יא מנומסת אחת!
בשנה שעברה יצא משהו קצר, אבל שאפשר לקרוא. השנה אני הולכת על כמות ולא על איכות, ולא בונה על לתת למישהו לקרוא את זה אחר-כך. אם בכל זאת יצא משהו שאפשר לקרוא, ברור שאת בראש הרשימה!

12709
הייתי אמורה להיות ב: 18334

ככה שהכל עוד פתוח.

14490 (אנחה)
הייתי אמורה להיות ב-20000, אבל לפחות היום עשיתי את הקווטה.

והקצב היחסי שלך עלה.

בדיוק!
שתי הערות באחד הנושאים המעניינים אותי ביותר בעולם:
1: תמיד היה קשה לי עם פסטה מקמח מלא, עד שהתחלתי לעשות פסטו ביתי. מסתבר שזה שילוב מנצח!
2: מי שמנסה לגוון את הרסק הירוק שלה בעזרת כל מיני סוגים של נבטים, מוטב שתזכור, שלנבט יש טעם דומה מאד לטעם של שאר הצמח (נניח, צנונית).

השנה אני הולכת על כמות ולא על איכות
זה כל הרעיון של הנאנו! קודם לכתוב, אחר כך לערוך ולתקצר.
אם תרצי ביקורת חסרת רחמים - אני גם כאן

אם תרצי ביקורת חסרת רחמים - לא ארצה! (-:

לא. אני פשוט תקועה. אני יודעת שהסיפור שם, ויש בו עוד לפחות איזה עשרת אלפים מילים, אבל אני מתקשה לנער אותו החוצה.
אולי אם הייתי פחות עייפה. אולי אם הייתי מקבלת פטור זמני מעבודות רס"ר. אולי אם לא הייתי מתעקשת לבשל לעצמי ארוחות צהרים כדי לקחת לעבודה. כל השנה הדבר שהכי מעניין אותי בעולם זה לכתוב. הגיע הננו, ופתאום הדבר שהכי מעניין אותי בעולם זה לבשל. פיגרז!
יש לי המון סוגים של קטניות. עשיתי תבשיל עוף עם קטניות ואורז אדום, ועשיתי תבשיל קטניות סתם. ועשיתי עוד פסטו, כדי שלא יתקלקל לי הבזיליקום. שמתי בו שן גדולה של שום ושכחתי איך שום לא מבושל נותן בראש.

(לא לישון לא יקדם אותי מבחינה ננורימית אם אני במילא לא כותבת, אז).
(15135 לפי ספירת ננו).

סליחה, רק אני לא יודעת מה את כותבת?

ולא, אין לי תשובה לשאלה - למה אני ערה בשעה הזו.
אז מה אם מעירים אות כל שעה במהלך הלילה.
אז מה אם מטפסים עלי שניהם
אז מה אם יש פה התקפת "רק אמא" אמתנית
אז מה.....

את לעומת זאת, יש לך תירוץ טוב. את כותבת. משו חשוב

שכולם (חוץ ממני) יודעים מה הוא

אני מנסה לכתוב רומן בן חמישים אלף מילים במהלך חודש נובמבר במסגרת "ננוררימו"www.nanowrimo.org{{}}.
דרך אגב, שאלה מאחד ה-FAQ-ים: איך אתם מבטאים NaNoWriMo? תשובה: "נָנוֹרָיְמוֹ". שאלה: אה. אני תמיד ביטאתי "נָנוֹרִימוֹ". תשובה: גם זה בסדר.
מחופפים.
שאלה: האם מותר לכתוב מילה אחת חמישים אלף פעמים? תשובה: לא. ובכן... לא.
מה שאני כותבת לא חשוב בכלל. ממש לא מה שישנה את פני הרומן במאה העשרים ואחת אם רק יתנו לי חדר משלי והכנסה קבועה. חשוב התהליך וכל זה. חשוב בשבילי. לפחות, נדמה לי שהיה חשוב. כשהשעון המעורר מצלצל בבוקר אני מנסה להיזכר למה זה היה חשוב, בעצם.

קראתי ולא לגמרי הבנתי אבל אני מחכה בנימוס עד סופ החודש

אח"כ? ניפגש!
בלי קשר הבת שלינרגעה (לסיבוב הזה לפחות

)

שמחתי לגלות שגם לך יש ילד שלם

זו אני לייט ממחשב של חמותי

(-: שלם לגמרי.

איך אתם מבטאים NaNoWriMo? תשובה: "נָנוֹרָיְמוֹ". שאלה: אה. אני תמיד ביטאתי "נָנוֹרִימוֹ". תשובה: גם זה בסדר
אנחנו תמיד מבטאים nanorimo, זה הרבה יותר הגיוני...

שמחתי לגלות שגם לך יש ילד שלם
חשבתי ששניים...

(סימתי את הבלוג בכפכפים - צחקתי ביותר, חבל שאי אפשר להשאיר שם תגובות)

מסתבר שבקהילתנו הדמוקרטית יש יותר ויותר בנים שלמים. אני מכירה כבר חמישה. ומן הסתם יש עוד.

אבל משתדלת להתאפק ולא לשאול
מי שואל?

את יודעת איך הגעתי לבית הספר? לפני חמש שנים הייתי במפגש קה"ל (לא יודעת אם את מכירה – קהילת הורים לילדים שלמים). שם פגשתי בחורה נחמדה שלמדה איתי בתואר הראשון. שמחנו על הפגישה המחודשת, והיא סיפרה לי שהיא בקבוצת הקמה של בית ספר דמוקרטי ברעננה. מאחר שהיה לי ילד רק בן שנה וחצי, זה עוד לא נראה רלבנטי, אבל ככה הכרתי את בית הספר.
ואז, כשכבר הגענו לגן, לפני שנתיים וחצי, בכל מיני שיחות אקראי הסתבר שעוד אחד ועוד אחד.
כך שבקהילתנו מדובר על 7% בנים שלמים ידועים.
מי היה מאמין לפני עשור?

גם את נראית לא רע, את יודעת

(ורק עכשיו הבנתי שאת מדברת על ברית מילה...)

יומני היקר שלום. יום עשירי בלי חפיפה. אני די בטוחה שמתחיל שינוי לטובה. השיער עדיין נראה שמנוני, אבל כבר לא כאילו שמתי ג'ל (מוס? מה ששמים בשיער). חלק מהברק חזר, וחלק מהגמישות. רק חלק. אולי אני משלה את עצמי. הפנים באיזורים הקרובים לשיער עדיין שמנוניים מאד לעונה היבשה הזאת. הקרקפת פחות מציקה ושורפת, אבל עדיין קצת. אוף, השיער היפה שלי, כמעט הדבר היחיד שאני תמיד אוהבת באיך שאני נראית, שמנוני ומגעיל ולא נעים לגעת בו (ומחר בלילה אני פוגשת את החבר שלי לראשונה אחרי שבוע וחצי).
חודש התזונה החיובית. התחלתי את הבוקר עם קפה (זה לחודש אחר) ורסק ירוק (גרני סמית, חסה ותערובת עלים שכזאת). הייתי רעבה שוב בעשר וחצי, אכלתי סלט (מלפפון, עגבניה, חסה, עלים כנ"ל, אגוזי מלך), הייתי עדיין רעבה, אכלתי סלט מעוד גרני סמית, בננה וגרנולה (היוגורט לא אורגני בחודשים האלה ואני מפחיתה). עוד מעט אוכל אורז מלא, תבשיל קטניות (שעועית לבנה, אדומה, אפונה יבשה ועדשים כתומים) ותבשיל כרוב ברוטב עגבניות.
אני משעממת אתכן בכוונה, זה דוחה מזיקים, אם יש.

קראתי
שתדעי.
אם תמשיכי ככה אני לא ארשה לך לשחק עם ניצן אמ

תבואי בחמישי ? !

יום עשירי בלי חפיפה. אני די בטוחה שמתחיל שינוי לטובה

אני לא חפפתי כמה חודשים - לא מתוך איזשהו עקרון, סתם התבאסתי שאין לי שמפו לא רעיל בבית ולא מצאתי לקנות (או יותר נכון, לא ממש טרחתי לחפש). לא היה שינוי משמעותי. אני אוכלת די בריא. עוקבת בעניין אחרי מחלפותייך, עדכני...

היום השיער שלי זוועה. זוועה. שמנוני ודביק. אם עד יום שישי לא יהיה שיפור ניכר, אני נשברת.
במביק, כנראה שעור הקרקפת שלך לא שמנוני כמו שלי. אני עד עכשיו הייתי חופפת בסבון נוזלי של ירדן, למיטב הבנתי המוגבלת ברכיבים של סבון, לא נראה לי שיש בו משהו רעיל.

אתמול ויתרתי על סופגניה. לדעתי זה אמור להתבטא במאזן הקלורי. לפי החשבון הזה, חנוכה עומד להיות מאד משתלם.
היום כבר אכלתי רסק ירוק, סלט פירות וסל ירקות עוד יותר גדול מאתמול, ואני רעבה ועצובה.
אוף, דיאטה של המון המון דברים.
בין השאר של לשפוך את הלב ברשת.
לא, לא, לא להישבר.

לא, לא, לא להישבר
זו לא שבירה. את עושה משהו כדי לשפר את הגוף שלך, כדי להרגיש טוב יותר, ומהר מאד תראי את השיפור (אמרה תוך כדי כרסום גזר אורגני ופנטוז על חבילת שוקולד מריר ואספרסו).

כנראה שלא תראי את פיצי היום - הוא יוצא בצהריים. ולגבי שם הגננת....
המממם...
לתת לך רמז או לתת לך לנחש?

אצלי באיזשהו שלב השיער היה יבש ומחושמל כזה, וזה שיגע אותי. חפפתי באמת עם ירדן, אבל לא התלהבתי. לדעתי - כל עניין בריאות השיער או איך שהוא נראה, מעבר לתכונות הבסיסיות שלו - בא באמת מבפנים, מתוך הגוף. שמפו טוב אולי יכול להועיל קצת, ושמפו לא טוב להזיק קצת. מאז שאני בהריון (לדעתי לא קבילת את המייל של קבוצת התופרות, גיליתי שאני בהריון מפתיע, אני באפטר-שוק ומתחילה להפנים, אין לי ברירה - יש לי בטן של חודש רביעי בסוף חודש שני) - בכל מקרה, מאז השיער ממש נראה טוב (טפו). קניתי שמפו נחמד לפני שבוע בביו-סנטר (יחד עם כבד אורגני). במסגרת זה שאני בהריון - אני כל הזמן מרגישה שאני מסריחה, זה משגע אותי, כי אני לא מצליחה להיפטר מזה, אז שמפו חינני אורגני עוזר לי לפחות לחשוב שיש משהו שיכול לעזור לכמה דקות...

תגידי - הדיאטה הזו היא בשילי השיער, בשביל הבריאות הכללית או בשביל המשקל? אם את מרגישה לא מסופקת, אולי זה לא מספיק לך?

לגבי הדיאטה - אני לא רוצה לרפות את ידייך, רק שואלת - אם את עייפה ועצובה, אולי את צריכה להוסיף משהו? מה זאת הדיאטה הזאת? זה מעבר לסוג מסויים של תזונה? (אולי כתבת ולא קראתי)

(לפעמים אנשים עצובים לא בגלל שהם אכלו או לא אכלו משהו.)

אה, אוקיי. חשבתי שאת מתארת את התחושה שלך בהקשר לדיאטה.

טוב, אם ככה
אני לא ארשה לניצן לשחק איתך !

חבל שלא תבואי - את יכולה להצטרף נקים אחוות שבוזות

אני ?! אני יש לי שני ילדים בת 2.8 ובן 8 חודשים (מזושל כבר שבוע + ומשתעל כבר שלושה לילות וימים) לא אהיה שבוזה? מותשת? מרחמת על עצמי? בטח אהיה! (וביושר הרווחתי את הזכות!)
אבל יש לי אנרגיות של להקיע במראה שלי אחרי שנתיים שלבשתי "מדי אמא" (יענו בגדים נוזליים - נוזלים על הגוף ומרוחים בנוזלים (ממעך בננה זה נוזל?)) בכלאופן אחרי שמונו שלחה אותי (10 פעמים) לחנות היד שניה ברח' זרחין הלכתי וחזרתי משם עם שלל גדול ואני מתלבשת לפחות פעם בשבוע כמו בנאדם (לא זו לא הפעם שאתן באות לסרוג אצלי

) זה עושה טוב להרגשה!
והאמת? גם האיש שלי שהבין שהמצב מחייב פעולה והתחיל לחייב אותי לקחת זמן לעצמי תורם לפוזיטיביות מה.
אבל מעל הכל מעיבה עננת הכעס הלא סביר שלי על הגדולה המסקנה שלא בטובתה נקלעה לקו האש של אמא שלה עם עצמה ועם העולם - את בטח מכירה הן את הכעס והן את הייסורים וההלכאה העצמית שבאה אחריו

וואו איזו השתפכות
הולכת לסרוג כובע נוסף

איך אני מצליחה לפספס אותך כל יום?
בכולופן היום בצהריים באתי לקחת את הגיבור, והגננת ר' קיבלה את פני באימרה של "התאומים בחוץ ביחד". מפתיע, נכון?
וכאשר הלכנו הילד שלך נתן לשלי חיבוק ענק ונשיקה מצלצלת. אנחנו צריכות לארגן פגישה בתירוץ של "הילדים אוהבים לשחק ביחד", לדעתי, כדי להשלים קצת שעות ביחד...

היי דרך עפר,
תודה, עניתי לך אצלי, אך שתדעי שאם אי פעם תרצי לדבר הדלת שלי תמיד פתוחה. [email protected]

תודה חמודה.
את בהחלט צודקת.
הלוואי ולא הייתי מודעת. ולא היה איכפת לי.
או שהלוואי ויצא חוק נגד התעללות בתינוקות חסרי ישע...
אה- יש כזה. אבל ברית לא נכללת בו...
עכשיו בכלל התקשרה המיילדת שלנו לבטל איתנו- אז יש לי עוד ברוך.
מכירה מילדת של vbac?

מה שלומך? נהיתה שתיקה אצלך , הכל בסדר?
תבואי לסרוג השבוע?

הי @}

(קומפוסט וזבל לא אורגני סדרי עדיפויות)
דלית, האם מה שמפריע לך הוא שעשיית קומפוסט מסיטה את תשומת הלב מהזבל האמיתי? שהיא עלולה להרגיע, כאילו שהבעיה כבר נפתרה?
בערך. לא עשיית הקומפוסט, זה כרגע סבבה, כל מיני היבטים בדיון עליו, בהקשר של איכות סביבה, מפריעים לי.

<לא בא לי לכתוב שם, אבל לך רציתי לענות

>

היום הפגנה! מפגינים למען בית הספר הדמוקרטי ברעננה! וואו, כבר שנים לא הייתי בהפגנה. אני מרגישה צעירה פתאום. D-:

ציפיות רק לכריות
כדאי כדאי כדאי לקרוא

אני לא מגיבה טוב לכותבים בעילום ניק בדפבית. אני פרנואידית, וגם באמת רודפים אחרי.

מטרות קצרות טווח:

עד יום שישי הקרוב, לגמור לסדר את הסלון.
עד יום שישי הבא, לגמור לסרוג את המכנסיים של רותם.
עד יום שישי שאחריו, לגמור לסרוג את הגרביים שלי.
עד ליום ההולדת של אופיר, לגמור לסדר את כל הבית.

רותם? החדש?
אוי! אולי תבואו אלינו ביום ההולדת של אופיר?

(אל תפוצצי לי ת'בועה... תני לי יום יומיים ואז תעני בחיוך כזה של "איזו מצחיקה את!" אבל יומיים אני אדמיין שאתם באים ואיזה כיף יהיה לו יחד...)

זותי מלמעלה הלשינה שיש לך מורה לתפירה - תדמיתנות באיזורינו
הכצעקתה?
בקיצור אני מחפשת מורה שתוכל ללמד אותי לתפור לא רק לפי בורדה (אבל גם) כמו שכתבתי ב תפירה ביד
יש לך שם ומס' טלפון?
תודה

מקווה שאת בטוב
אני חד"ז (חד הורית זמנית) החל מהבוקר ועד ראשון בערב - מילואים.
לתדהמתי הם נרדמו בקלות וזה עוד אחי שנ"צ לא סטנדרתית.
מגניב - יש לי זמן לעצמי

את מותק! (וגם זריזה

השתפנתי.
נסעתי לאמא שלי לסופ"ש שלא אהיה איתם לבד.
חזרתי עכשיו
היתה נסיעה מדהימה הביתה
הוא בכה מהיציאה בדרום ועד ... הרצליה - שעה וארבעים דקות של צרחות ! (עצרתי בדרך ל 20 דק' שבהן היה חמוד ועליז וצוחק אבל ברגע שהכנסתיו למכונית - צרח שוב
נרדם ליד קניון 7 הכוכבים ie שלוש דק' לפני ההגעה הביתה. פה התעורר שוב הרדמתי.

מה שיפה בכל זה שה שלא נטרפתי.
נשארתי שלווה ולא איבדתי את האשתונות - הישג ראוי להערכה בהתחשב בנטיתי להתחרפן.

החד"ש קוצר - מחר בבוקר יגמר.

ואני מורידה את הכובע בפניך .
שוב
ושוב.
ושוב.

מצד שני הבית נשאר מסודר כמו שעזבתי אותו - יש יתרונות לחד

im going with the kids to hendale. afternoon, like 5, early dinner, want to come?

ken. kavanu

כן
זו אני
לייט

שאאלום
קפצתי לקצרה, אחרי ארוכה מאוד....(-:
מה נשמע? האם בטוב??

חבל שאת לא יכולה השבוע.
מה, עברתם דירה? לאן?
שמתי לב שביתך לא באה, היה כיף ופרוע - הרבה אנרגיות של בנים.
אבל נדמה לי ששבעתי מהפקות בסדר הגודל הזה.

שמחתי לקפוץ לביקור. ואני שמחה שאין תלונות טפו טפו (אם כי קיטור קטן פה ושם לא מזיק (-:)
מוזמנת גם לבקר
כל טופ בינתיים @}

איזה קטע, חשבתי שנעלמת מהאתר ורק היום נפל לי האסימון שהחלפת שם.

הכל טוב איתך?

תגידי, גם את הרבה פעמים אומרת ששני אנשים הם דומים, ואף אחד חוץ ממשך לא רואה את זה? את לא מאמינה איזה בושות זה עושה לי. אני מדברת עם אימהות ביישוב שיחות נפש ממש, ואז רואה אישה אחרת וחושבת שזו היא שאיתה דיברתי (ואז אישה שלישית אומרת לי בקול רם לידה: "לא, זו לא TTT, זו

!" (ועוד הראשונה עם בטן של תשיעי והשניה בכלל לא בהריון

).

צרת רבים חצי נחמה!

יצא לי מרגיעון: "האדם מתחלף, אבל לדעתי לא!"
(טוב, נו, בעצם זה "האדם מתחלף - הדעה לא", אבל התבלבלתי ביניהם

אין לך מה להתבייש בצד ,לא לכולם יש את אותם תכונות .
עדיף בעיני אמא שאין לה המון סבלנות אבל היא יודעת את זה ומארגנת לילדים שלה אנשים עם סבלנות מאשר אמא שלא רק שאין לה סבלנות גם לא יודעת שצריך אחת .

עונה לך פה, כי אין לי כח לכל ה"באופן" הזה בזמן האחרון. אני חושבת מה שאני חושבת, אין לי כח להסביר מליון פעם דברים שאת יודעת כבר... כל פעם שאני נושמת פה, קופצת בראש מישהי אחרת ואני צריכה להסביר לה למה היא הבינה לא נכון. זבש"ה.

אז לעניין מה שכתבת.
יש גם הורים לילדים עם רגישויות, וכאלה שלא יכולים להרשות לעצמם, ועוד... אין פה האשמה וגם לא הפשטה.

אני אעשה עוד אנאלוגיה לרגע. נגיד שאמא של ילד בן ארבע מתייעצת בענייני גמילה מחיתולים, או פיפי במיטה או קקי במכנסיים.
ואז בין היתר, לא כעייצה, עולה הנושא של בלי חיתולים. הלא ברור שזה מאוחר מדי לעשות את זה מלידה...

זה לא פותר לה אישית כלום. והסיטואציה שלה בהחלט סבוכה.
במה זה כן עוזר? זה כן קצת עוזר להבין אלמנטים בלמה היא סבוכה, לשקול אפשרות אחרת לילד הבא, לנקות עניינים לא פתורים מול הילד הזה (נגיד, להבין שזו בכלל לא אשמתו, ושהסיטואציה הזאת זרה גם לו וגדולה עליו בכמה מספרים) ולשחררררר...
ואם לחזור מהאנאלוגיה וללכת לאחת אחרת... חוה בת חיים בדף על אמנות לילדים מייעצת להורים שילדיהם התרגלו שמציירים להם להגיד "עשיתי טעות שציירתי לך." ולהפסיק עם זה.
אם את חושבת שעשית משהו שהיום לא היית עושה, אפשר להגיד את זה. לא אומרת שזה יפתור הכל, ממש לא, אבל אולי זה יקל.
(הערה, קראתי את הדרך הקלה להפסיק לעשן מתוך עניין, ואני מארחת שלושה מבוגרים מכורים ללחם, לקולה ולמלח, אז נושא ההתמכרויות על הפרק אצלי)

טוב, אני הגבתי להשערות מסויימות בהשערות משל עצמי.. זה הכל.
יאללה, אני עייפה (פיזית, לא ישנתי טוב) ופורשת (לא מהדיון , מהפורום לעכשיו)

(החיים בתוך הסוגריים מייגעים אותי בימים אלה. (לא את. את יודעת..

))

אחדש.
תודה.

יו, תודה. @}

אז בואי נדבר פה.

ואז מי שייתיחס לזה יהיה או חצוף או בעדנו

LOL

טוב. סתם. בטח יקומו כמה אלמונים אלימים. אבל זבש"ם.
אה, רק רציתי להעיר את תשומת ליבך שאת כורכת תחושה שלילית מהמקום עם חשיפת כל השמות במקום אחד. אני מציעה או להצניע את הדף או למחוק את השמות. אני אתבעס אם התוצאה תהיה שתמחקי את עצמך שוב. אלא אם את חותרת לשם בלי יודעין. אז אני מביאה ליודעין. מחבלת לך. נה נה נה.