האם באופן טבעי זה חינוך ביתי

[סינדי*]

רציתי לשתף בשיחה שהייתי עדה לה במהלך מפגש חברתי בשבוע שעבר.
היו נוכחים חברים מקהילת באופן, וחברים שאינם חברי קהילה.
משפחות הגיעו לאיטם ולא כולם הכירו את כולם.
ואז שמעתי את השיחה הבאה:

חברה א': " מי האנשים האלה? אני לא מכירה אותם."
חברה ב': " הם חברים חדשים של פלונית. הם יעני באופן טבעי, אבל הם לא בחינוך ביתי" (נאמר תוך כדי עיקום הפרצוף)

והנה אני, שהילדה שלי בביה"ס הדמוקרטי (לא עלינו...), שאוכלת אוכל אורגני, ממחזרת כמעט כל דבר שיש, קונה תכשירים טבעיים ככל האפשר, נמנעת מחומרי צבע/הדברה/טעם וכ', משתמשת בתחבושות רב פעמיות, כבר 7 שנים ללא גלולות, מטפלת בכל בני המשפחה ברפואה אלטרנטיבית ורוחנית, כבר 4 שנים ללא טלויזיה בבית, ישנתי במיטה משפחתית עד שנמאס לילדה מלישון עם הוריה, ענדנו כמעט את כל החותמים של צפריר, קוראים נלהבים של באופן....
אנחנו חיים יעני באופן טבעי!!! וכל זה משום שהבחירה שלנו בשלב זה בחיים היא שהילדה תהיה בביה"ס.
כל שאר סגנון החיים שלנו ממש לא נחשב טבעי?!

ומה לגבי ילדים בחינוך ביתי שאמנם לא הולכים לביה"ס אך צופים שעות בטלויזיה/מחשב , אוכלים ממתקים וחטיפים בלי הבחנה, מקבלים חיסונים לפי הנחיות משרד הבריאות ואנטיביוטיקה על כל צרה שלא תבוא, משתמשים בחיתולים או תחבושות חד פעמיות, ומלים את בניהם וכו' וכו'.. או חלק מהרשימה לשעיל?!?
הם כן באופן טבעי רק משום שהם בחינוך ביתי?

והכי צרם לי, שאחד העקרונות הבסיסיים של "באופן" (כפי שאני מרגישה), הוא חייה ותן לחיות.
קהילת באופן טבעי זה לא כת! אין חוקים! אין נכון ולא נכון! אין הגבלות! אין גורו!

בעיניי הקהילה מייצגת גם פתיחות לקבל את האחר, את השונה.
הרי מי שבוחר בחינוך ביתי - הוא השונה, האחר, החריג בחברה הרגילה, והוא מצפה שיקבלו את הבחירה שלו ויכבדו אותה (ואפילו פונה לבג"צ לצורך העניין).
אז הייתי מצפה שבמפגשים משותפים, חברי הקהילה יוכלו לכבד ולקבל את ה"אחר" ששולח את ילדיו לביה"ס.

[פלונית*]

סינדי,
לפי התיאור, חברה א' אמרה לחברה ב'. אז אמרה!
חבל שתסיקי מזה על כל אנשי הקהילה.

[בת_ההרים*]

סינדי אז למה לך להתעצבן...אז באמת,אמרה...הרי את יודעת באמת עד כמה אורח החיים שלך הוא אותנטי. אז שיגידו.

[שוחה_לילית*]

אני לא פגשתי מעולם את אנשי "באופן"
אבל קוראת כאן הרבה לאחרונה, מזדהה, פעם יותר ופעם פחות,
לא משתייכת לקליקה כלשהי, זה גורם לי קלאוסטרופוביה...
ודווקא מחקו את הדף שדרכו הגעתי בחיפוש בגוגל-
שו אסמו? שמות יפים - דף של איך נגיד, עמך, כמוני, או שלא, מה זה חשוב...
מחקו כדי שיהיה קצת סדר, וניקיון...
ואני לא צמחונית, רק מתנזרת מפרות ומפרות קדושות.
אוכלת כמעט רק מה שמבשלת בעצמי, לי ולקטנטן שאיתי,
מגדלת רוקט ופטרוזיליה, ריחן ונענע ולואיזה לשימוש עצמי ולאורחים.
משתדלת להשתמש בחומרים טבעיים, ככל שהתקציב מרשה,
חיתולים ותחבושות רב פעמיים? הממ...למי יש זמן לכביסות, גם ככה 24 שעות לא מספיקות...
לא לוותר על ספר טוב, על סרט, על חברים טובים. לא להתמכר לפורומים.
הפשוש משוש חיי, קיבל מיטת סורגים במתנה מילדה שישנה בה עד גיל שלוש,
אבל לא ישן בה אפילו לילה אחד, כי אמא סבלה יותר ממנו מעצם הרעיון...
מקווה שילך לגן השלום ויפגוש שם ילדים אחרים שחיים באופן טבעי להם-
נוצרים, מוסלמים, יהודים שנימולו ושלא, ואם יהיו שם כמה מרביצים אז שירביץ להם בחזרה,
אחרי הכל הוא יצטרך להיות פעם מבוגר, וגם המבוגרים מרביצים, כדאי להתכונן...
ואולי ילך לבית הספר לטבע, בזמן שאמא עובדת קשה להביא כסף הביתה.
מספיק כסף כדי שלא נצטרך לחשוב על כסף, רק כמה שצריך כדי שיהיה זמן לנוח,
לטייל, וללמד אותו את הדברים החשובים באמת. חשובים לי כמובן...
הוא כבר ימצא לבד מה חשוב לו...

חיה באופן טבעי, טבעי לי.
למה כל כך חשוב לקבל אישור מאחרים?
והמילה "מאושר" נובעת מאותו מקור כמו: "אישור"?
אז לחיות, בלי תוכנית, רק שלא יהיה לנו משעמם, ושנהיה בריאים...
והאחרים? יחיו להם באופן טבעי להם,
הרי לא טבעי שכולם ירצו את אותו דבר, באותו זמן ובאותו מקום...
זה גם לא אנושי.

[מיצי_פיצי*]

איזה קטע, אצלי זה להיפך, אני ממש ממסדית, אבל זה שילדתי בבית ושאני מביאה לעבודה (הממסדית) שלי סנדוויץ' מלחם מלא ולובשת בגדים רחבים הפך אותי בעיני הסובבים אותי לפריקית באופנית! ואני ממש לא.

[עודד_המחפש*]

דף נבירה עצמית ?

[דליתוש_ב*]

אולי בעיני הבחורה הזו "באופן טבעי" הוא חינוך ביתי. מותר לה

מה הוא בעיניך?

[שרית_אמיר*]

מה זה בעצם באופן טבעי?
ילדי בחינוך ביתי, לנים לינה משותפת, לא צופים בטלוזיה, אוכלים כל מה שטעים לנו,ממחזרים כשנוח לנו, קונים בחנויות יד שניה, קניבלים עם תעודות במסעדות, אז אנחנו כן, או , אנחנו לא ?
בכלל בשביל מה צריך הגדרות.
את חיה איך שנכון לך ולמשפחתך.
זה שגברת מסוימת אמרה...אז נו ברצינות....אז אמרה....
אני לא באופן טבעי- אני שרית שבחרה בדרך חיים שמתאימה לנו כיחידה משפחתית.
אנחנו בקשר עם כ-6 משפחות שמחנכות בבית
חוץ מהחינוך הביתי וגם בדרך החינוך הביתי יש פערים עצומים בגישות- אין בדרך חיים שלנו מהמשותף.
אז מי מבינינו הוא באופן טבעי?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קניבלים עם תעודות במסעדות
אני מקווה שהתכוונת לומר קרניבורים

[סינדי*]

בדיוק!
נראה שכולם מסכימים למה שכתבתי בהתחלה:
_שאחד העקרונות הבסיסיים של "באופן" (כפי שאני מרגישה), הוא חייה ותן לחיות.
קהילת באופן טבעי זה לא כת! אין חוקים! אין נכון ולא נכון! אין הגבלות! אין גורו!_
ולכן זה הרגיז אותי לשמוע את הזלזול (פרשנות שלי... מודה!) במשפחה שהילדים בה הולכים לביה"ס.

אני מניחה שהשיחה נגעה אצלי בנקודה רגישה, אחרת לא הייתי מעלה את הנושא לאתר.

חשוב לי לציין שאני מאד נהנית לפגוש את הקבוצה הזו בהזדמנויות שונות והעניין כאן בכלל אינו עניין אישי כלפי הבנות האלה, אלא שהשיחה הקפיצה אצלי משהו שרציתי לדון בו.
זה הכל...

ובעצם - קהילת "באופן טבעי" זו בכלל קהילה וירטואלית ברובה . אין אפילו שום דבר שהופך את הקהילה ל"קהילה".
החיים כלכך דינמיים, הצרכים משתנים וההרגלים כלכך ניתנים לשינוי ובדיקה ושינוי ובדיקה ושינוי והתאמה מחודשת ...

אין לי הגדרה למהו "באופן טבעי" עבורי (או עבור אף אחד אחר).
אני מניחה שהוא כל הדברים שכתבתי קודם וגם כולל את רעיון השיתופיות החברתית וגם כולל את הקרניבוריות במסעדות וגם את השוקולד של הדודים וגם את שקדי המרק של אוסם כי הם הכי טעימים בעולם, וגם חולצה מפוליאסטר כי היא יפה בעיני וגם הדמיון המודרך לפני השינה, וגם יום פינוק בספא ופינוקים אחרים... ולא! אין לי הגדרה. רק הוויה!
משתדלת להיות כמה שיותר קשובה לסביבה האנושית, האקולוגית, והאנרגטית שלי. ולהיות קשובה לעצמי ולערכים שלי.
אני זורמת עם מה שמתאים ונכון לי לאותה תקופה.

חשוב לי מאד הקשר עם השותפים לדרך הזו. כל אחד בנקודת הממשק שלו. כל אחד במרחב שלו. כל אחד בדרך שלו.

[בשמת_א*]

סינדי, את יודעת, אני מוכרחה לצטט את אורנה שיפרון, שכתבה פעם שאף אחד מאיתנו לא מושלם, כולנו בני אדם.
אז "חברה ב'" אמרה משהו.
היא מייצגת רק את עצמה.
ןבכלל, מי יודע למה בדיוק היא התכוונה...
אולי היא לא חושבת על אותם אנשים שהם "באופן טבעי" בלי קשר לחינוך הביתי, אולי היא סתם לא אוהבת אותם ויצא לה משהו גועלי להגיד עליהם שאם תלחצי אותה יתגלה לך שזה לא בדיוק שהיא השמיעה איזה כלל גדול בתורה...
ואין שום חוק שאומר שאנשי באופן טבעי הם תמיד נחמדים, תמיד חביבים, תמיד מקבלי פנים, אף פעם לא גועליים, לא מרכלים, תמיד אוהבים את כולם ואין להם מלה רעה על אף אחד (-;

[יעל_נוי*]

סינדי,
כבר בפארק הירדן גוני פסקה שאת בכלל לא באופנית "עם כל החזיות היפות שלך"

<גוני שהולכת למיתר ומבחינתה כל מי שלובשת חזיה היא שיא המיינסטרים (נאמר כמובן בהערצה רבה)>

[סינדי*]

אחרי ההערה של גוני - כבר לא נותר לי מה לאמר...

אני ממש מקבלת את כל מה שנאמר.
הכל נכון.
מותר לכל אחד לחשוב, להיות ולהגיד מה שהם רוצים!
זה בדיוק העניין בגללו כתבתי.

האמת שכבר עבר לי הרוגז ועכשיו זה סתם דף דיון שכבר די מיצה את עצמו נראה לי...

אבל עבורי זה עשה את העבודה, אז תודה לכל מי שביקר @}

[פלוני_אלמונית*]

לי דוקא יש הגדרה למי שייך לבאופן טבעי.
זו ההגדרה הפרטית שלי, שבאה לתת מענה לצורך שעלה לי בשיחות עם כל מיני, על מה זה אומר, ומכאן גם ההגדרה.
נראה לי שזו הגדרה מאד רחבה ופשוטה, שכל אחד יכול לאמץ אותה (לגבי כל דבר בחיים?), אבל אם בכל זאת ימצא מישהו שיפגע ממנה, אז שיהיה ברור שאין פה שום כוונת פגיעה.
והרי היא לפניכם:
כל מי שרואה את עצמו שייך לקהילה
כשאני נדרשת להרחיב, אני מסבירה שיש כאלה שאוכלים רק אורגני, יש כאלה שאוכלים גם אורגני ויש כאלה שלא.
את המילה אורגני והפועל אכילה אפשר להחליף במה שמתאים (למשל: ישנים בלינה משפחתית, מניקים עד גיל 18 "הנקה למרחקים ארוכים", מתרחצים בקומפוסט, ממחזרים קקי בלי חיתולים, ושאר צירופים רלוונטים יותר או פחות).
ומסיפה, שלרוב, אלה אנשים משתדלים לא לפעול בצורה טכנית כי ככה כולם עושים, אלא לשאול לבדוק ולברר אם זה באמת מתאים לחיים שלנו, כולל חיסונים, כולל חברים, כולל מיקרוגל וכו'.
זה עלה בעיקר כששאלו אותי על חינוך ביתי, אבל לא רק.

[בשמת_א*]

כל מי שרואה את עצמו שייך לקהילה

לא חשבתי על זה, אבל גם אצלי זה ככה.
כלומר, אני בכלל לא שואלת אנשים איך הם חיים. אם הם בבאופן, אז הם בבאופן. אולי, בהיכרות אישית, אני לומדת שפלונית מגדלת בחיתולים חד פעמיים, יולדת בבית ללא מיילדת, מגדלת את הקטנים בבית ואת הגדולים בתיכון, למשל. אבל זה לא מה שקובע בשבילי אם היא "בבאופן" או לא. מה שקובע הוא אם היא בבאופן... (כלומר, שמה את עצמה בקהילה).
(-:

[סינדי*]

כל מי שרואה את עצמו שייך לקהילה

אהבתי

תודה @}

[אנונימי]

סבבה

<השם שלי נמחק מקוקיס כל פעם שמישהו (לרוב בן שנתיים) מכבה את המחשב, ואני מגלה את זה הרבה אחרי שכתבתי שלחתי ושסגרתי, תחת השם המיוחד במינו: פלוני אלמונית. אנדרוגינוס...>

[זהבי_ת*]

אני אוהבת את האתר הזה ואני קוראת בו, כותבת ומשלמת כבר מ-2004
לפעמים יש לי תחושה של - לא אחת משלהם, כי אני לא בחינוך ביתי והבת שלי מאד אוהבת את יובל המבולבל מהופ.
אני אחד האנשים הכי פחות קונפורמיסטים שאני מכירה בכל תחום שהוא, כולל לבוש, כול זוגיות, כולל כל מה שעשיתי ועושה בחיי. ונכון. אני שולחת את בתי לגן.
אז מה?
לא נראה לי לתחום את האתר רק לאספקט אחד של החיים מתוך האינסוף.
האם מי שמשאיר את ילדיו בבית , אכן מתייחס לילדיו יותר טוב ממני, רק כי הוא איתם בבית גם ביום?
זו הכללה מאד גדולה.
אני ילידת קבוץ בשנים הלא נחמדות של לינה משותפת.
ומי כמוני יודע מה זה כאשר לוקחים רעיון יפה ומנסים ליישם אותו בצד החיצוני שלו.
שינוי אמיתי, קריאת תגר אמיתית על שנים של תרבות מערבית לעולם לא מגיע משינוי חיצוני.
תקחו את הילדים, תשימו אותם לישון כל הלילה בבית ילדים או שתחליטו להישאר איתם בבית ולישון איתם במיטה שלכם- זה לא מה שמחולל שינוי כלשהו. אף פעם.
רק שינוי אישי ופרטי של כל אחד.רק התבוננות אישית של כל אחד ואחת על התנהלותו בכל רגע בחייו, היא שמחוללת באמת שינוי.
כשמשפחה מחליטה על חינוך ביתי , מנקודת מבטי היא גורמת למצב מאד מאד חזק של אפשרות לצמיחה.
למה? כי כל דבר שמעלה התלבטויות ופחדים ו"חומרים מן העבר" וקשיים, הוא מצב של פוטנציאל עצום לצמיחה.
מאחר ורב מי שמחליט על כך, וכך אני מתרשמת מהקריאה כאן, גם מגיע ממקום של מודעות, של חיפוש, של רצון ללכת מעבר למה שהיה עד כה, אז החינוך הביתי באמת גורם לשינוי וריפוי.

אין שום סתירה בין דרך זו ובין דרך אחרת של חינוך במערכת החינוך.
אפשר באותה גישה בדיוק לצמוח גם כשהילדים גדלים במערכת החינוך.
ההבדל, בעיני, בין אורח חיים מודע לבין אורח חיים לא מודע (שבד"כ ממשיך את דרכי העבר וכאביו,) זה רק בנקודת המבט של מי שחי את הדרך: אם הוא מודע או לא.
והוא יכול להיות מודע גם בחינוך הרגיל וגם בחינוך הביתי .
ויכול גם לא להיות מודע, למרות שמגדל את ילדיו בבית...

שורה תחתונה- האתר עונה על צורך שלי לקרוא דעות ורעיונות וסיפורי חיים של אנשים שבוחנים את החיים שלהם.
אנשים שלא חיים על אוטומט ורוצים, ע"י מודעות לחיות בדרך יותר בהירה ובריאה.
אני לא חושבת שתנאי הכרחי לדרך זו של מודעות זה חינוך ביתי.

<גילוי נאות- כתבתי זאת בעקבות הקביעה של נעמה בדף שומרי הגן שרק ילדי חינוך ביתי מתאימים לה לקבוצה>

ועכשיו יש לי עבודה עם עצמי (לבד) למה כל כך זה מעצבן אותי.....

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

האם באופן טבעי זה חינוך ביתי

[רסיסים_של_אור*]

האם מי שמשאיר את ילדיו בבית , אכן מתייחס לילדיו יותר טוב ממני, רק כי הוא איתם בבית גם ביום?

לא לא ושוב לא.
זאת נקודה שמאד רגישה האצלי. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מסתכלת על אמהות אחרות "רגילות" כאילו ומשווה לעצמי ומגלה לחרדתי שאולי הן דווקא אמהות הרבה יותר טובות. כי הן מגיעות אל הילדים שלהן אחרי שהתרעננו טיפה, יותר סבלניות, יותר מכילות וכו' וכו'.

בסופו של דבר, אני מרגישה, לפחות בחברה המיינסטרימית שאני מסתובבת בה שיש המון המון נטיה לכיוון של הגברת המודעות, שינוי דפוסים והורות אחרת.
אני לא חושבת שחינוך ביתי הוא הכרחי ולפעמים בעצמי תוהה מאיפה נהייתי כשאת קיצונית...

אני יכולה להעיד על עצמי (ותודה לארני על הניסוח) שהילדים איתי בבית כי כרגע, אני לא יכולה אחרת. המחשבה על להוציא אותם מהבית כל-כך קשה לי וכל-כך מכווצת אותי מבפנים שכנראה שזה לא נכון לי. זו החולשה שלי ונקודת העוצמה שלי. ולמרות שיש ימים שאני שוקלת פנימיה צבאית באמסטרדם או אולי בקוטב, אני עדיין שוב ושוב בוחרת בדרך החיים הזו, לעת עתה.

אין לי ספק, בתור מישהי שקודם עבדה לא מעט וילדיה היו במעונות עד ארבע אחה"צ, שבשלוש שנים האחרונות אני הרבה הרבה יותר עסוקה בצמיחה ובהתפתחות אישית מאי פעם בחיי.

[זהבי_ת*]

רסיסים תודה על התגובה הכנה.

אין לי ספק, בתור מישהי שקודם עבדה לא מעט וילדיה היו במעונות עד ארבע אחה"צ, שבשלוש שנים האחרונות אני הרבה הרבה יותר עסוקה בצמיחה ובהתפתחות אישית מאי פעם בחיי.

בשנה האחרונה ,החלטתי שאני לא עובדת יותר. קיבלתי אבטלה ועכשיו אני על חסכונותיי...
פשוט הרגשתי שעבודה + גידול הבת שלי זה יותר מדי.
למען האמת הגוף החכם שלי החליט בעצמו- פשוט לא הפסקתי להיות חולה ובפעם האחרונה כמעט אושפזתי עם קריסת ריאות ...

הבת שלי הולכת לגן, כך שיש לי זמן רב לעצמי ולעיסוקי.
זו אכן שנת הצמיחה שלי. עשיתי שינוי מאד גדול פנימי.

התחלתי לצייר, חזרתי בגדול למוסיקה ועכשיו אני בכיוונים של פיתוח האומנות שלי עם תקווה גם לחיות מזה.

בזמן האחרון עברה לי מחשבה שבאותו שלב שרציתי להשאיר את בתי בבית (היה כזה שלב..)
בעצם רציתי לא לחזור להיות שכירה. רציתי את הבעלות על הזמן שלי, על הטיימינג, את החופש.

יש לבת שלי גן נחמד מאד. ואני בוטחת בה ובחוסנה ללמוד מה שהיא צריכה ללמוד שם.
לא תמיד קל לה שם ואני מרגישה שיש לי מספיק רגישות ויכולת לעזור לה.

אני מתייחסת לכל מה שקורה לי או לה בחיים כשלב בחיים שבא ללמד משהו. כולל ההתרחשויות בגן.

[ההולכת_בדרכים*]

<גילוי נאות- כתבתי זאת בעקבות הקביעה של נעמה בדף שומרי הגן שרק ילדי חינוך ביתי מתאימים לה לקבוצה>
נראה לי שהרצון להקים קבוצה של ילדי החינוך הביתי בלבד נובע מכך שממילא תמיד הם במיעוט, יוצאי דופן בתוך קבוצות וחוגים למיניהם,
וטבעי שההורים ירצו ליצור מקום שבו הילדים מרגישים שהפעם הם הרוב, שהם לא צריכים שוב להסביר את אורח החיים המיוחד שלהם, שיש להם שותפים לדרך.
אם הקבוצה תהיה מעורבת, האפקט הזה לא יתממש.

תקחו את הילדים, תשימו אותם לישון כל הלילה בבית ילדים או שתחליטו להישאר איתם בבית ולישון איתם במיטה שלכם- זה לא מה שמחולל שינוי כלשהו. אף פעם.
זו קביעה נחרצת מאוד ולא מדויקת בעיני.
אני מסכימה שהאידיאולוגיה לא מחזיקה לבד הורות טובה, אבל יש משמעות לאורח החיים ולצורה בה מיישמים דברים.
לא אומרת בהכרח שהרעיון של חינוך ביתי הוא הנכון והאולטימטיבי עבור כולם, אבל כנראה שכן עבור מי שבוחר בו.
אי אפשר לבטל את ההשפעה הטובה של החינוך הביתי על ידי אמירה שיש גם בחינוך ביתי הורים מזניחים וכדומה, כאלו יש בכל קבוצה שנסתכל עליה.
וגם- ההורים הכי אוהבים ומדהימים לא יוכלו לפצות על תחושת הנטישה של ילד בבית ילדים... גן זה סיפור אחר לגמרי, הרבה פחות קיצוני.

אני לא חושבת שתנאי הכרחי לדרך זו של מודעות זה חינוך ביתי.
ברור!
אבל מי שבוחר בחינוך ביתי מאמין שזה תומך בדרך המודעות עבורו.

התחלתי לצייר, חזרתי בגדול למוסיקה ועכשיו אני בכיוונים של פיתוח האומנות שלי עם תקווה גם לחיות מזה.
על הכיפאק! נראה שזה היה צעד חיובי עבורך ולכן גם עבור בתך.
ראיתי בדף אחר שאת חד הורית, אני מניחה שאם לא היית שולחת אותה לגן באמת לא היה נשאר לך אף זמן פרטי קבוע,
והאמת שגם בתור תומכת נלהבת של חינוך ביתי אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה לבד.
בכלל לא נראה לי שאת צריכה להצדיק את עצמך... @}

[פלוני_אלמונית*]

אני אוהבת את האתר הזה ואני קוראת בו, כותבת ומשלמת כבר מ-2004
המפגש אינו של האתר אלא רעיון של נעמה .

[אמא_בבית*]

לא נראה לי לתחום את האתר רק לאספקט אחד של החיים מתוך האינסוף.
זהבית, האתר ממש לא מתמקד רק בחינוך ביתי. לדעתי אפילו רוב המשפחות כאן לא בחינוך ביתי.
חבל שנפגעת מהיוזמה של נעמה אבל למיטב הבנתי, זה באמת בא ממקום של ליצור תחושת שייכות לילדים בחינוך ביתי. לתת להם קבוצת התייחסות של ילדים שבאספקט הזה הם כמוהם.
אין ספק שאפשר להיות הורים מדהימים ומודעים ועדיין להצטרך זמן בנפרד מהילדים שלנו אבל אני לא מסכימה עם:
אפשר באותה גישה בדיוק לצמוח גם כשהילדים גדלים במערכת החינוך.
כאשר הילדים נמצאים במערכת החינוך, אפשר לצמוח, להתפתח, לאהוב ולחיות מצוין ועדיין, לטעמי, יהיה איזה עוול מונח בין בני המשפחה. (זה ממש אישי שלי ואני מצטערת שאני יוצאת כאן קיצונית אבל ככה הרגשתי כשהילדים הקטנים שלי הלכו למסגרות חינוך).
_זה לא מה שמחולל שינוי כלשהו. אף פעם.
רק שינוי אישי ופרטי של כל אחד_ את זה אני בכלל לא מבינה. מה זה שינוי אם לא שינוי אישי ופרטי של כל אחד? השינוי היחיד שיש לדעתי הוא אישי ופרטי ובעקבות הרבה אנשים ופרטים, מתחוללת רוח של שינוי יותר כללית.

[תזמורת_הים*]

_נראה לי שהרצון להקים קבוצה של ילדי החינוך הביתי בלבד נובע מכך שממילא תמיד הם במיעוט, יוצאי דופן בתוך קבוצות וחוגים למיניהם,
וטבעי שההורים ירצו ליצור מקום שבו הילדים מרגישים שהפעם הם הרוב, שהם לא צריכים שוב להסביר את אורח החיים המיוחד שלהם, שיש להם שותפים לדרך.
אם הקבוצה תהיה מעורבת, האפקט הזה לא יתממש._
לא בהכרח. אם המשפחות שאינן בחינוך ביתי יהיו כאלה שמכירות ומקבלות את החינוך הביתי כאופציה מובנת מאליה, לא יהיה צורך להסביר להן את אורח החיים המיוחד של אנשי החינוך הביתי.
למרות שנכון לעכשיו אני "בחינוך ביתי", אני לא מרגישה צורך להפגש רק עם אמהות אחרות שמגדלות את הילד בבית. אצלנו ביישוב יש קבוצת אמהות שנפגשות באופן קבוע, גם במסגרת של מפגשים יזומים וגם סתם ככה כשיוצא על הדשא אחרי הצהריים, חלק מאיתנו בבית וחלק מאיתנו שולחות לגן וחלק בכל מיני פתרונות ביניים, ואף אחת לא מרגישה שם יוצאת דופן, או צריכה להסביר או להצדיק את עצמה.
אין רק שחור ולבן- יש אנשים שילדיהם לא ידרכו במסגרת ולו יום אחד עד שיגיעו לבגרות, ויש אנשים שישלחו ילד לגן מגיל 3 חודשים כל יום עד 5, אבל באמצע יש המון גווני ביניים.
האם ילד שהולך למשפחתון פעמיים בשבוע לשלוש שעות הוא בחינוך ביתי?
האם משפחה עם פעוט שנמצא בבית נחשבת בחינוך ביתי, גם אם יש כוונה לשלוח אותו למסגרת בגיל ארבע, נניח?
האם משפחה שחלק מילדיה בחינוך ביתי וחלק לא נחשבת בחינוך ביתי?
האם ילד שאימו עובדת בבית והוא מבלה עם בייביסיטר כמה שעות ביום הוא בחינוך ביתי?

בעיני, ליצור קבוצה הומוגנית לגמרי זה פספוס (אבל זו אני ).

וגם אני מזכירה לזהבית שלא מדובר פה בפנייה של "האתר" אלא של משתתפת מסוימת, שרשאית להקים קבוצה לפי ראות עיניה, גם אם משתתפים אחרים לא מתלהבים מזה.
וכן ראוי להזכיר שהאתר הוקם ע"י ועבור מחנכים מהבית, ולכן טבעי שזה יהיה המקום הטבעי ליוזמות שלהם בינם לבין עצמם.

[זהבי_ת*]

תודה על התגובות.

לעצם העניין- אני לא נפגעתי מגישתה של נעמה, זה כן העלה בי תחושה לא נוחה.
אני מעולם לא הייתי אדם שמשנה לו העטיפה החיצונית.
יש לי קשרי ידידות חמים עם אנשים ונשים מחברות מאד שונות משלי ולעולם זה לא הפריע.
אני יודעת שהלך הרוח של האתר ברובו איננו בדלני וכמו שציינתי- מאחר שאני די עוף מוזר בסביבה שבה אני חיה, נחמד לי שיש מקום ששם כותבים אנשים שיש לי ולהם חוויה משותפת.
אולי בגלל זה קשה לי באמת כשפתאום גם כאן מוציאים אותי מחוץ לתמונה...


בכלל לא נראה לי שאת צריכה להצדיק את עצמך...
תודה הולכת בדרכים.

האם באופן טבעי זה חינוך ביתי

זה מצחיק כי אני בדרך כלל לא פותחת דפים חדשים כאן ואחרי שכתבתי הייתה בי מין סקרנות לראות אם יש תגובות למה שכתבתי ולפני שפתחתי את המחשב צחקתי ואמרתי שבטח מישהו כבר ירשום דף ישן שכבר התפלמסו בו רבות על הנושא.

אבל בכל זאת היה מעניין לקרוא שם........



_זה לא מה שמחולל שינוי כלשהו. אף פעם.
רק שינוי אישי ופרטי של כל אחד את זה אני בכלל לא מבינה. מה זה שינוי אם לא שינוי אישי ופרטי של כל אחד? השינוי היחיד שיש לדעתי הוא אישי ופרטי ובעקבות הרבה אנשים ופרטים, מתחוללת רוח של שינוי יותר כללית._

זה נושא מורכב שאני לומדת אותו כבר המון זמן...
נכון להיכן שאני נמצאת היום (כי בכל שלב בחיי היה לי דעה אחרת בנושא) אני חושבת שיש דרך של מודעות ודרך של חוסר מודעות.
כשיש מודעות, יש אפשרות לבחון דפוסים מהעבר ולשחררם אם הם לא טובים יותר
כשאין מודעות בד"כ חוזרים על דפוסי העבר.

על עצמי אני יכולה להעיד שיש לי רגעים מאד מודעים ויש רגעים מאד לא.
ולכן , בעיני , כן גן לא גן, זה לא העניין.
זה חשוב, זה מאד חלק מהדרך, מהחיים אבל מה שבאמת חשובה זו המודעות.
ועוד משהו- ככל שאני יותר מודעת, יותר בהירה, כך קל לי יותר להקשיב לאינטואיציה שלי.
לאותו הקול שמדריך אותי- תעשי כך או כך.
וזהו אותו קול אצלי שאמר מאד ברור, כששקלתי ברצינות רבה להישאר עם בתי בבית- לא. זה לא יהיה טוב עבור שתיכן.

זהו על קצה המזלג.

[רסיסים_של_אור*]

_על עצמי אני יכולה להעיד שיש לי רגעים מאד מודעים ויש רגעים מאד לא.
ולכן , בעיני , כן גן לא גן, זה לא העניין.
זה חשוב, זה מאד חלק מהדרך, מהחיים אבל מה שבאמת חשובה זו המודעות._

אני יודעת לתאר לפחות על עצמי וקצת על מה שאני רואה שכשנכנסתי להתליך הזה והוצאתי את הילדים מהבית הייתה תקופה של לבדוק עוד כל מיני רעיונות שלכאורה קשורים לחינוך הביתי: פתאם היתה קינואה במטבחנו ועוד כל מיני טובות ורעות. כשנולד השלישי הרגשתי פתאם שחשוב לי נורא לזקק את עצמי מתוך כל מיני "נורמות של באופן טבעי" (כאילו כמובן, הכל בראש שלי). עגלה כן או לא ? מנשא כל היום ? אפשר שאני אפתח לו לול בסלון ? ומה לגבי מוצץ ? ואולי אשאב לו חלב ? והאם הוא חייב להיות רק איתי כל הזמן ? ולאט לאט, בדקתי ועדיין בודקת כל הזמן מה הכי נכון לי בכל סוגיה.
קל ומפתה להאמין שיש כאן איזה עסקת חבילה שנותנת מענה אולטמטיבי וברור לכל שאלה וקושי שמתעוררים בחיים, אבל כשאתה הולך בדרך, אתה מבין ומגלה שאף אחד עוד לא פסע בה לפניך ושאתה חייב לעבור אותה בעצמך. אפשר להיתרם מנסיון של אחרים, אבל מה שנכון לאחד לא בהכרח מתאים ונכון לי ולמשפחתי.
(בכל מקרה, הקינואה ברחה מביתנו די מהר... )

ולכן, את לא צריכה לחפש הצדקות או לגיטימציה. את בודקת את עצמך ונותנת לעצמך את האישורים וזהו.

[לי_אורה*]

אם המשפחות שאינן בחינוך ביתי יהיו כאלה שמכירות ומקבלות את החינוך הביתי כאופציה מובנת מאליה, לא יהיה צורך להסביר להן את אורח החיים המיוחד של אנשי החינוך הביתי
אני מעלה השערה שאולי יש כאן גם עניין של נוחות: אם כל הילדים\ות בחינוך ביתי אפשר לערוך מפגשים לאורך כל היום, גם בבוקר. ולא כך אם חלק מהילדים\ות הולכים\ות לביה"ס.

[זהבית_ממחשב_אחר*]

קל ומפתה להאמין שיש כאן איזה עסקת חבילה שנותנת מענה אולטמטיבי

רסיסים- אני קוראת מה שאת כותבת ומשום מה עולה לי זיכרון מצחיק.
איפה שאני גרה יש פעם בשבוע חנות אורגנית.
המחירים הטובים ובעיקר האחריות האישית לגבי איכות הסחורה של בעלת החנות, מושכים הרבה צרכני אוכל אורגני.
בינהים יש כמה משפחות מחינוך ביתי.
כשהייתי בהריון והיה לי ברור שאני אחנך בבית וכו' הייתי מביטה בהם כמו בני אלים.
ממש הייתי מחפשת (ומוצאת) אצל הילדים שלהם את השלווה והטבעיות וה"נכון" , אותן איכויות מדהימות שקראתי עליהן בעקרון הרצף ( וגם הוספתי קצת מהפנטסיות שלי).
ככלל- ככל שחרדותי היו גדולות יותר מההורות, כך נאחזתי בדרך כלשהי (ובמקרה הזה - חינוך ביתי) שתפתור את הכל.
הייתי מתבוננת בהבעות הפנים הרגועות, הייתי שותה בצמא את התנוחה של התינוק על אימו במנשא וכשהייתה מגיעה תינוקת בלי טיטול - הייתי ממש מאושרת ויודעת בביטחה שיש דרך נהדרת שגם אני עומדת לפסוע בה ושאין צורך להיות חרדה.... שלא לדבר אם גם פעוט היה ניגש , שולף ציצ וגומע להנאתו.
היום אחרי כמה שנים וגדילה אמיתית כאמא, אני מביטה בהם ורואה את מה שאני תמיד רואה: לפעמים רגועים, לפעמים אמא סחוטה ועצבנית, לפעמים שובבים, בקיצור- כמו כל ההורים שאני רואה סביבי.




ולכן, את לא צריכה לחפש הצדקות או לגיטימציה. את בודקת את עצמך ונותנת לעצמך את האישורים וזהו.
נכון.
אני עכשיו בשלב של בדיקה מאד חזקה ויסודית של כל פאן בחיי.
מה שנראה לי מקודם כאמת עצמה, נראה לי היום כדעות לא בהכרח אובייקטיביות ואני מדברת בכל תחום: זוגיות, פרנסה, מגורים... הכל...
חלק מהתהליך גורם לחוסר ביטחון ומכאן יש איזה צורך להיאחז או בכלל להתעסק עם מה נכון מה לא ואפילו לנסות לקבל ביטחון מהדעות שלי....

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

תקחו את הילדים, תשימו אותם לישון כל הלילה בבית ילדים או שתחליטו להישאר איתם בבית ולישון איתם במיטה שלכם- זה לא מה שמחולל שינוי כלשהו. אף פעם.
נראה לך שזה לא מחולל שינוי????
נראה לך שזה אותו דבר לישון עם התינוק שלך או לשים אותו
בבית תינוקות מגיל שלושה חודשים ולראות אותו 4 שעות ביום?
מזמינה אותך לדף דפקט קיבוצי.

[תזמורת_הים*]

אני מעלה השערה שאולי יש כאן גם עניין של נוחות: אם כל הילדים\ות בחינוך ביתי אפשר לערוך מפגשים לאורך כל היום, גם בבוקר. ולא כך אם חלק מהילדים\ות הולכים\ות לביה"ס.
אני מניחה שהורים שאינם בחינוך ביתי ומתענינים במפגשים של חינוך ביתי מודעים לעובדה שהפעילויות יהיו בבקרים, ומוכנים שהילד יוותר על לימודים לטובת המפגשים של הקבוצה. פארק הירדן למשל מתקיים בימי לימודים, ובכל זאת מגיעות אליו גם משפחות שאינן בחינוך ביתי.

[זהבית_ממחשב_אחר*]

_נראה לך שזה אותו דבר לישון עם התינוק שלך או לשים אותו
בבית תינוקות מגיל שלושה חודשים ולראות אותו 4 שעות ביום?
מזמינה אותך לדף דפקט קיבוצי._

תודה על ההפניה, הייתי חלק מהכותבות שם בשלב מסויים...
ולעצם הענין - בוודאי שיש הבדל.
אבל לאמר בכנות- אין לי מושג מי אני הייתי לולא ההתחלה הקיצונית הזו.
עברתי לא מעט בחיים ולינה משותפת זה רק אחד הדברים ואני אומרת שוב: אין לי מושג מי הייתי אם חיי היו אחרים.
קרוב לוודאי שלא הייתי מי שאני .
כשאני מביטה בתוכניות על קופים, אחד הדברים הבולטים זו הילדות הארוכה והבלעדית של הגורים.
כלומר- בשנות החיים הראשונות הם מגודלים לבד. בלי אח או אחות שקטנים מהם בשנה- שנתיים.
אז אני מביטה ורואה מסביבי אין סוף דוגמאות של נטילת הזכויות של תינוקות ופעוטים כמי שכרגע כל תשומת הלב של האם והאבאמורה להיות מופנית אליהם....
במילים אחרות: בעיני , לא פחות מזעזע לישון בבית ילדים מאשר לקבל במתנה בגיל שנה וחצי אח או אחות...
אז מה?????????
כל אדם ואדם ומסלולו.
אני מאמינה שבחירת כל דרך שהיא זה בדיוק המסלול המתאים אופטימאלית לצמיחה של אותה נשמה.
ולי המסלול האופטימאלי כלל לינה משותפת.
אין לי אפילו מושג כמה זה הצמיח אותי. כמה זה הכריח אותי להשתמש ביכולותי וכשרוני כדי לשרוד... וזה בהחלט הרחיב את מי שאני.
אני מניחה שכל זה היה מתפרש מצידי כרע שקרה לי אם לא הייתי מודעת, אם לא הייתי משתמשת במה שעברתי כדי ללמוד ולהתפתח ולא כמקור למרירות ואומללות.
אני לא בעד לשים ילדים בלינה משותפת היום כי זה מצמיח כמו שאני לא בעד להוציא אותם ממערכת החינוך כי זה מצמיח.
אני לא בעד שום דבר. כל אחד מקשיב לעצמו ובוחר לפי מה שמתאים בנקודת זמן מסויימת.
ואני יודעת שכל בחירה היא טובה ונכונה. תמיד.