ע.ק. הפסיקי לעשות לי ניתוחים אישיות פרטיים. אנחנו מדברות פה על עובדות, ואין לך כל מושג אם אני שונאת מישהו בכלל.
האנליזות הפסיכולוגיות שמיוחסות למישהי שאת לא מכירה, כגון "יש לי הרגשה שבכל זאת היית שונאת..." זאת בדיוק השיטה הדמגוגית להכחיש את הדיכוי וחוסר החופש. בקיצור, להסתיר
מסכנה ממ שמעולם לא הרגישה את טעם הנשיקה הראשונה כשאשה חוזרת מהמקוה אחרי שבועיים שאסורים,את הכיף שבהפרשת חלה, את השלווה שניה אחרי הדלקת נרות שבת...
- אני לא מכירה את עונג המקווה, אבל בהחלט מכירה הפרשת חלה ואת השלווה שלאחר הדלקת נרות שבת.
- ואת יודעת מה ההבדל בין ההנאה שלי מהפרשת החלה והדלקת הנרות לבין חרדית? ההבדל הוא: אני בוחרת בזה. החרדית לא. המקווה נכפה עליה וכן הדלקת נרות השבת נכפית עליה. לא מתייחסים אליה כאל מישהי שרצונותיה האישיים נחשבים. ואם היא שונאת את המקווה? ואם היא רחמנא ליצלן תבחר שלא ללכת למקווה? אם היא תחליט שלהיתפס כטמאה בגלל דבר טבעי זאת סטייה? יש לה סיכוי לשרוד בקרב קהילתה?