האם להוציא את הילד מהגן

[מוטרדת*]

לפלונית, ברור שלא הוא מחליט מה קורה בבית. כבר כתבתי פה איפשהו, שיש ביננו דיאלוג אבל ברור מי ההורה ומי הילד.
לא הייתי מגדירה את זה כזיגזוג אלא יותר כהתלבטות (שכפי שכבר כתבתי, בעצם פתחה המון נושאים שלא נתנו אליהם דעתנו עד היום), כשכל עוד לא החלטנו מה קורה- הוא שם
וקבענו דדליין שבחנוכה מחליטים סופית.
ואנד לוסיה, יש סיכוי טוב שעלית על הנקודה, הגן הוא אכן גן אנתרופוסופי , ויתכן שפה הכל מתחיל ונגמר, הצוות באמת מקסים ויש שם דברים נהדרים אבל כפי שכתבת
לא די להם שיחנכו את הילד, הם רוצים לחנך גם את ההורים.
אכן כך. יכול להיות שבגן בלי אג'נדה בכלל לא היו מתעוררות כל הבעיות הללו מלכתחילה. עכשיו, כשהוא מדבר יותר על הגן, אנחנו גם מבינים יותר למה היה שם בהלם חודשיים- אסור לרוץ בתוך הגן, לקפוץ ולצעוק ועוד שלל חוקים שממש שונים מאיך שהוא גדל בבית. בגלל שמדובר בילד משתף פעולה בד"כ, הוא ניסה לעמוד בכל החוקים ונכנס לסוג של אלם. באסה. עם זאת, אם נוציא אותו בסופו של דבר, אני כבר לא חושבת שנחפש גן אחר, לפחות השנה

[מוטרדת*]

חברים וחברות, נפל דבר
הוצאנו את הילד מהגן
זהו, הפעם סופי. וזה מרגיש קל, ופשוט
אחרי שכתבתי פה הוא שוב פעם חלה (כן, אני יודעת, מחלות באנטרופוסופיה ובלה בלה בלה...) ונשאר בבית
ומה אני אגיד לכם, כולנו נהנינו מהשהות שלו בבית, וכך עבר עוד יום ועוד יום והבנו שדי- אין מה לחכות עד חנוכה. אנחנו בעצם כבר יודעים.
היה כל כך כיף לקום בלי סטרס בבוקר, בלי הלחץ הזה שכבר מאחה"צ מתחיל של -צריך להתחיל עם ההכנות לשינה, כדי שנשכיב מוקדם כדי שנוכל להעיר מוקדם...

[מוטרדת*]

והימים עברו בסבבה, בנעימים בד"כ. הבנו ש"הצורך החברתי" הזה הוא עוד אחד מהרבה צרכים שיש לילד בן שלוש בהתפתחותו
יש לו עוד צרכים- לישון טוב, להיות עם ההורים שלו, לשחק במים כשהוא שוטף כלים ועוד...הבית אולי לא עונה על הכל, אבל גם הגן לא.
הבנו ששום דבר לא מושלם, אבל שכרגע יותר קל לנו לחיות עם ימים קשים שיש (ובטח עוד יהיו) בבית, מאשר עם ימים קשים שיש בגן
הרגשנו שהגן הכניס המון מתח לחיים של כולנו, מתח שבסופו של דבר הוא מיותר
זהו
היו לבטים וכנראה שהיינו צריכים להתבשל עם זה כ"כ הרבה זמן
אבל ברגע שהחלטנו, זה נהייה ממש קל
עכשיו רק צריך לחשוב מה להגיד לו, איך להסביר לו שלא הולך יותר לגן, וגם איך להיפרד. אמרנו כבר לגנן, והצענו שיבוא להיפרד, הוא אמר שזה לא נראה לו רעיון טוב שהוא יבוא.
אשמח לרעיונות על שני אלו... (מה להגיד לו, ואיך שיפרד)

[מוטרדת*]

ותודה לכל מי שכתב פה בחודשים האלו של ההתלבטות!
זה כל כך עזר ותמך ועורר מחשבות
באמת תודה @}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

היה כל כך כיף לקום בלי סטרס בבוקר, בלי הלחץ הזה שכבר מאחה"צ מתחיל של -צריך להתחיל עם ההכנות לשינה, כדי שנשכיב מוקדם כדי שנוכל להעיר מוקדם...
וואי וואי איך אני מזדהה ומבינה את המשפט הזה. איזו פריווילגיה זו, נכון? אני לא בטוחה שכל אחד יכול להרשות לעצמו.
אצלי כל יום שעובר וילדיי בבית - זו הודיה!! הודיה אמיתית שזה מתאפשר. (לא טוענת שאין לזה גם צדדים פחות טובים, אבל הצדדים הטובים גוברים בענק).
ולגבי התבלטותך:
יש לי כל כך הרבה דברים עוד לעשות ואני לא יכולה להשתהות פה עוד הרבה - מה בדבר לספר לו את האמת בדרך שיבין ובכמות שאתם רוצים לחלוק.
כמו : הגן נחמד, אבל החלטנו שבתור משפחה המסגרת הביתית יותר מתאימה לכולנו וככה יהיה יותר טוב לכולם.
ילדים וחברים תפגוש אחר הצהריים ובבוקר תהיה איתנו שוב כמו פעם.
או וורסיה קצת יותר משופרת - מצטערת לא מצליחה להיות צלולה ומרוכזת. אשמח לחזור אם יתבהרו לי המחשבות.
מזל טוב ושיעברו עליכם ימים קסומים @}

[אילה_א*]

עכשיו רק צריך לחשוב מה להגיד לו, איך להסביר לו שלא הולך יותר לגן
כרגיל ,את האמת אמא ואבא חשבו שבגן יהיה לך כייף ונעים ועכשיו הם חושבים שבבית יהיה לך יותר כייף ונעים
אם תרצה לחזור ללכת לגן ולהשאר שם לבד אז אפשר אולי בשנה אחרת
אבל בנתיים אנחנו רוצים שתיהיה בבית
מאוד התגעגענו אליך
בטח גם אתה התגעגעת אלינו ,נכון ?
אתה רוצה שנעשה לך מסיבת פרידה?
אתה רוצה להזמין את חלק מהילדים לבקר אותנו?
אתה רוצה שניסע לבקר את אילה ואלן ?
בסדר נתקשר ונקבע איתן ליום שני בבוקר

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קודם כל איחולים בעיקר נשמע שטוב לכם עם ההחלטה.

וגם איך להיפרד. אמרנו כבר לגנן, והצענו שיבוא להיפרד, הוא אמר שזה לא נראה לו רעיון טוב שהוא יבוא.
נשמע לי קצת אנטיפת בהתחלה אבל בעצם אולי הוא צודק - עדיף שהפרידה תהיה במגרש המוכר, בגן, ולא מחוץ להקשר. במיוחד אם זה תקדים, שהגנן בא אליו הביתה בפעם הראשונה, זה כאילו מקדם את הקשר אבל בעצם נעשה כדי להיפרד... עלול סתם לבלבל אותו בעיניי.
אולי עדיף שתארגנו שי קטן לגן, אפילו ברמה של ציור שהילד צייר, או עוגיות שאפיתם יחד, ותבואו בוקר אחד, לביקור קצר (תכיני את הילד שאתם רק נפרדים והולכים).

[מוטרדת*]

תודה על האיחולים
באמת מרגישים הקלה. אנחנו מרגישים שהעניין ממש סגור עכשיו, כנראה בגלל זה היינו צריכים את כל הזמן הזה להתלבטות
(טוב, ברור שתמיד נוכל לשלוח לגן אם וכשנרגיש שזה מתאים, אבל אז נדע בדיוק מה זה אומר)
קרוטונית, ברור שהצענו שהילד ואחד מאיתנו נבוא לגן להיפרד, ולזה הגנן לא הסכים...
על אופציה שהגנן יבוא להיפרד בביתנו בכלל לא חשבנו, אבל די ברור לי שלא נטריח אותו ככה בשביל ילד שבכל מקרה עוזב...
אני לא יודעת למה לא נראה לו שנבוא לגן להגיד שלום- בדיוק על זה חשבנו- להכין עוגיות או משהו ולבוא בפעם האחרונה , אולי ביום שישי או משהו. בכל מקרה- הגנן חושב שזה יבלבל את הילד
אולי הוא צודק?
עדיין אשמח לרעיונות לסיום
בינתיים הוא מעבד את חווית הגגן ומהרגע שאמרנו שלא נלך יותר לגן, הוא מציג פה סיפורים ופכים מחיי היומיום בגן, ה שגורם לי לשמוח עוד יותר שהחלטנו להוציא אותו... ("דובי אתה תצא עכשיו לחצר. זה זמן חצר!")
ואילה ואלן, תודה על ההזמנה , יום שני יש לנו רופא שיניים, אבל בשמחה יום אחר

[אנד_לוסיה*]

סחתין.
בכל מקרה, לדעתי הגנן לא חושב שזה יבלבל את הילד שלך, אלא שאין לו בספר של האנתרופוסופים תשובה מוכנה לשאר הילדים.
(לוסססובלתותם אלה)

[אוד_ליה*]

אצלנו הגננת דווקא הציעה בעצמה שנבוא להיפרד, להביא עוגה/ חטיפים וכו'- היא אמרה שזה גם הכרחי לילדים האחרים שלא ייצא שפתאום הוא נעלם... היא די התעקשה על זה. (בני 3-4, גן "רגיל" אך פתוח יחסית)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קרוטונית, ברור שהצענו שהילד ואחד מאיתנו נבוא לגן להיפרד, ולזה הגנן לא הסכים...

ממש לא לעניין. מעצבן. אני הייתי מביאה עוגת קרם ענקית עם המון צבעי מאכל ורודים וכחולים וברביות למעלה, נכנסת בדלת בלי לדפוק ואומרת "ילדים! תראו! בשבילכם!"

[ריש_גלית*]

גם אצלי כל יום שעובר וילדיי בבית - זו הודיה!! הודיה אמיתית שזה מתאפשר.
שיהיה בהצלחה ובעיקר בהנאה. @}
הגנן באמת נשמע קצת מעצבן. כלומר, הגישה הזאת. מאוד אנתרופוסופי מצדו, אם כי אני בטוחה שלא ככה שטיינר דמיין את זה (כמו שהיינו אומרים כשהיינו בגן אנתרו'). בכל אופן, לא חייבים לעשות טקס פרידה. לפעמים אני חושבת שהטקסים האלה חשובים יותר לי מאשר לילדים. הילדים - הם פשוט זורמים (כמה לא אנתרופוסופי מצדם).

[תזמורת_הים*]

אני הייתי מביאה עוגת קרם ענקית עם המון צבעי מאכל ורודים וכחולים וברביות למעלה, נכנסת בדלת בלי לדפוק ואומרת "ילדים! תראו! בשבילכם!"
ואפשר להוסיף לזה הפתעה אישית לכל ילד מחנות הכל בשנקל

[מוטרדת*]

כאילו משא כבד ירד מהגב של כולנו.
כשרשמנו אותו לגן אנתרופוסופי , מאד התחברנו לזה שהם כ"כ מדגישים את ההתפתחות דרך התנועה והגוף והמשחק, ולא דרך הרציונל והשכל, שזו גישה שמאד מתאימה לאיך שאנחנו מרגישים שצריך לגדל ילד. אממה, כל מה שהוא הביא מהגן זה האינסוף שירים וטקסים ,ושלל איסורים וחוקים על - לא לרוץ בגן, לא לקפוץ, לא לצעוק, לא לקום לפני שכולם מסיימים לאכול ועוד שלל דברים, שבתכל'ס הקפיאו אותו ועצרו את כל התנועה שלו. הוא כ"כ ניסה להיות ילד טוב שם שפשוט כמעט ולא עשה כלום. בבית, כשחזר מהגן, הוא היה או שר בעדינות וריכוז , ומספר סיפורים אנתרופוסופים על גמדים, או מוציא אנרגיה בצורה לא מווסתת- צורח, קופץ על הטרמפולינה ומעיף את עצמו חזק. השתדלנו לא לדכא אותו כי נראה לנו חשוב שיוציא את כל האנרגיה הגופנית שהיתה כלואה בו (מדובר בילד מאד גופני), אבל זה היה מעיק נורא!.
והנה- רק שבוע וקצת שהוא בבית- וביומיים האחרונים, חזר לרקוד ולקפוץ, ולנסוע על אופניו ברחבי הבית, לנגן בגיטרה , להתגלגל, בנעימים ובכיף. לא האטרף= מול עצירה תנועתית.
איזה כיף!
אני כותבת את זה כי ברור לי שעוד יהיו ימים מבאסים וקשים ושאשאל את עצמי מה לעזעזל עשינו? אז אני רוצה לזכור, כשהכל טרי
והכי חשוב- הילד שלנו חזר לחבק ולנשק אותנו

ולגבי הפרידה, אולי בעצם הגנן, וריש גלית צודקים. הילד פשוט זורם, מי צריך עוד טקס? נראה לי כי די לכולנו בטקסים
עם זאת- אשמח לניסוחים בהירים משלל הכותבות המוכשרות פה לאיך להסביר לו שזהו, אין גן יותר
<אנקדוטה: פגשנו היום ילד ובני שאל אותו אם הוא בגן. הילד ענה:"לא, אני בחינוך ביתי". הילד שלי אמר: "אני בחיוך ביתי" )

[מוטרדת*]

אה, ועוד משהו- בימים האחרונים נעלם לו הcraving ל "מתוק" .ן
הוא ילד שמאד אוהב מתוק (שאצלנו זה בד"כ דבש או גלידה ביתית, ולעיתים רחוקות משהו ממש מושחת) אבל זה תמיד היה די מאוזן.
ופתאום אני קולטת שבחודשי הגן הוא היה קם ועל הבוקר מבקש לחם עם דבש, וכשחוזר- עוד ועוד מתוק. כל היום סביב זה.
ובימים האחרונים- זה נעלם
חזר לאכול מתי שרעב, אוכל מאוזן.
מעניין אם ה"מתוק" היה פיצוי ריגשי על הקושי בגן, או תגובה על איזה חוסר איזון שנוצר מהארוחות עם קולקטיב בגן- שזה לאכול לא בהכרח בשעות שאתה רעב, ולא תמיד האוכל שאתה זקוק לו.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אשמח לניסוחים בהירים משלל הכותבות המוכשרות פה לאיך להסביר לו שזהו, אין גן יותר
אין מה לחפור. מוצאים משפט-שניים של ניסוח שמקובל עליכם (אילה ניסחה לא רע) וחוזרים על זה כל פעם שהוא שואל.
אני הוצאתי מהגן לחופשת הקיץ. מתישהו נהיה ברור ששאר הילדים ממשיכים ללכת גם בקיץ. אמרתי לו: כן, שאר הילדים הולכים, ואתה לא. לך יש חופש גדול.
למה? כי אני רוצה שתהיה בבית בחופש הגדול.

בהנחה שההוצאה מהגן זו 1. עובדה 2. שהילד נהנה ממנה, התשובה היא "ככה"

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אלא שאין לו בספר של האנתרופוסופים תשובה מוכנה לשאר הילדים.
D-:
וואו, נשמע שאת ממש בהקלה...שוב חוזרת על זה שאני כל כך מבינה ומזדהה איתך ובלי להכיר אתכם, אני מאוד מאוד שמחה קודם עבור בנך וגם כמובן עבור כולכם.
אני ממש חשה הקלה יחד איתך (כניראה שיש לי רגישות מאוד חזקה לכל הנושא הזה.. נכנסת הרבה לדפים על: גן לא גן
וחרדה שאצטרך לעמוד במבחן השעה יום אחד )-:

[בתנועה_מתמדת*]

הייתי שמחה אם היית עוצרת אותי היום מכל עיסוקי ומספרת לי שהתקבלה החלטה.....
רבאק, יש לך פה הזדמנות לתמיכה/הקשבה/אמפטיה/סימפטיה/חיבוק/סיעור מוחות גם לא וירטואלית -
תתחילי לנצל אותה!!! (-:
מחר בבוקר אהיה עם קרן בגינה הקהילתית, עם הילדים, משעה 9:00 בטח עד 11:00 לפחות, לצורך אירוח ביקור של קבוצה מחוץ לת"א.
מוזמנים בחום להצטרף אלינו@}

[ריש_גלית*]

נו, זה הזמן לאאוטינג (בעקבות דבריה של בתנועה מתמדת). (-:

[דניאלה*]

שלום מוטרדת
גם אנחנו בדיוק הוצאנו מהגן, גם אנתרופוסופי, אצלנו אחרי יותר משנה (עכשיו בת שלוש וחצי). אז קודם כל אני חשה אחוות יוצאי-גן (-:

בעניין מה לומר:
הבת שלי היתה לא מאושרת בגן, לא היה לה טוב.
בוקר אחד קמה ושאלה כרגיל בבכי אם יש גן היום.
אמרתי לה "אבא ואני החלטנו למצוא לך גן אחר, שתאהבי יותר ללכת אליו".
זהו, היא לא שאלה, אני לא הוספתי.
היה לי חשוב שהאמירה תהיה ברורה, קצרה ופשוטה,
שלא יהיה "לכלוך" על הגן וגם שלא יהיה בה משהו שמעביר אחריות לילדה
("אם את לא רוצה אז לא צריך") אלא שיהיה ברור שזו ההחלטה שלנו ושאנחנו נושאים באחריות.
היא תבלה כנראה את השנה בבית, אבל זה לא הפריע לי לומר לה שיהיה גן בעתיד,
להפך - נראה לי חשוב שזה ברור שבסוף יהיה (זה כמובן מתאים להחלטה האישית שלנו, לא בהכרח לשלכם).

בעניין האנתרופוסופיה גם לי היו כמה תובנות.
אני חושבת שהחוקים וכו' ("הריתמוס" כדבריהם) מאוד חשובים לילדים מסוג מסוים.
לאחרים זה פחות טוב.
אני ממש מבינה בדיעבד כמה היא חשה כלואה בתוך סדר היום המובנה-עד-מוות שיש שם.
אני לא חושבת ששיטת חינוך אחת יכולה להתאים לכל הילדים וחשוב להתבונן בילד ולראות מה זה עושה לו. כמו שיש ילדים שאני בטוחה שחופש רב לא טוב עבורם.
יש לי עוד השגות על ה"אג'נדה" אבל זה לא המקום.

מה שכן, חייבת גם לסנגר - אצלנו הגננות בהחלט הציעו מסיבת פרידה
(אחנו לא רצינו, כי לא רצינו לעשות עניין) וגם הציעו בחום לשמור על קשר - שנבוא לפעמים לבקר או לקבלת שבת. בכלל הצוות היה אחלה. ככה שזה יותר עניין אישי ופחות עניין מסגרתי.

שיהיה לכם בהצלחה!

[מוטרדת*]

גם אצלנו סה"כ הצוות היה בסדר גמור, פשוט הבנו שזה לא מתאים לא לנו, לא לילד שלנו
לא יודעת אם זה האנתרופוסופיה והחינוך הגרמני , או עצם רעיון הגן
אבל זה לא כל כך משנה- אנחנו עכשיו בבית וזה מה שחשוב

ולגבי האאוטינג, ריש גלית , השלושה וחצי אנשים שמכירים אותי פה, במילא קלטו אותי ישר...
אני לא ממש מוצלחת בזהות בדויה כנראה...

[מוטרדת*]

ובהצלחה גם לך דניאלה, אכן- אחוות יוצאי-גן... באיזה איזור את?
אנחנו עכשיו קצת מחפשים חברה,
יהיה נחמד להפגיש את הילדים שיעשו מעגלים עם שירים אחד לשני וטקסים לפני ואחרי האוכל (כבר קצת התעייפתי מהשירים שהילדון מושיב אותי ואת כל החיות שלו לשמוע אותו שר לפני כל ארוחה...)

[דניאלה*]

אנחנו באזור רחובות. אתם?

[ריש_גלית*]

יהיה נחמד להפגיש את הילדים שיעשו מעגלים עם שירים אחד לשני וטקסים לפני ואחרי האוכל
D-:
אצלנו זה עבר לה די מהר... היום, אם מישהו מאיתנו מעז לומר אפילו רק "תודה רבה עבור הארוחה" בטון המוכר של הגננת - מיד סותמים לו את הפה בזעף.

[פלונית_אלמונית*]

רק עכשיו קראתי וכל הכבוד שהוצאתם.
צריך להוציא א ו ת ם מחוץ לחוק. האנתרופוסופים.
החיים בכאילו. מארגנים את הילד לתוך איזה ריתמוס הזוי ומכריחים את הילדים לפעול בצורה כלכך מנוגדת לטבע שלהם. והכל במסווה של "אנחנו יודעים מה נכון בשבילם".
אבל בישראל ארץ החדירה של הסלולאר - כל פלצן קובע נורמה. גם זה חודר. קונספט מנצח. גננות לבושות שמלות בשכבות - גננים רזים/חיוורים/עדינים ואוכל אורגני. אה כן, ונרות.....
יאללה - חזרה לגרמניה.
בחיי - עדיף כבר גן עיריה. מזניחים קצת ולאומנים אבל לא מתערבים בתודעה.
קחו את הפיה, עם הגמד, עם החושך והחלומות ותחזרו לאירופה.
והעיקר החינוך הביתי מנוגד לחוק. איזו בדיחה....

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

והעיקר החינוך הביתי מנוגד לחוק. איזו בדיחה....
למרות שהוא לא ממש מנוגד ובואי נקווה שכך ימשיך
מה שמשגע אותי באנתרופוסופיה, שזה חדר כל כך ללב הקונצנזוס של האלטרנטיבה ואני לא ממש בטוחה שאנשים באמת מסכימים עם זה (אלה שהולכים לשם) או שפשוט זה מה שיש, או לשם כולם הולכים...
לא ברור לי למה זה יותר מצליח מבתי ספר דמוקרטיים למשל.

[תפוח_אדמה*]

גם אני משונאי האנתרופוסופיה, וכמה שהייתי יותר בגנים כאלה אני פחות ופחות אוהבת אותם. זה מין אבסורד, כי הם מאד נעימים והאווירה טובה, אבל כנראה שמשהו קורה לילדים האלו שנאלצים לייצר את האווירה הנעימה. עם הגמדים ומשחקי הדמיון המאולצים. הרי ילדים מדמיינים כל הזמן ממה שיש בסביבה, למה להגביל לגמדים?


(המרגיעון - זכותנו המלאה להיות מטומטמים, ככל שנחפוץ). כמה נכון, גם לי וגם לגננים האנתרופוסופים.
החיים בכאילו. הו בדיוק התחושה שגם לי היתה, שאופים לחם לא כי לאמא או לילד באמת בא לחם, אלא כי ככה הוחלט. וכל הילדים יושבים בפרצוף אומלל ולשים לחם. וזה הגיוני, כי כשבא לי לחם ביתי, אני מתרגשת מהאפייה ומהעשייה, אבל אם הייתי חייבת להכין בטח הייתי מתבאסת לאללה.


א ברור לי למה זה יותר מצליח מבתי ספר דמוקרטיים למשל. מסכימה מאד.

[דניאלה*]

הרי ילדים מדמיינים כל הזמן ממה שיש בסביבה, למה להגביל לגמדים?
מסכימה מאוד.
זה מעיד מבחינתי על מוגבלות קשה במה שהם קוראים "העולם הפנימי של הילד", וזה גם יומרני בעיניי, וגם דוגמטי - דמיון = גמדים, פיות ויצורי יער.
מי אמר?!

[לי_צ'י*]

למה אתן סתם משמיצות?
מותר גם לדמיין פיות (-:

[דניאלה*]

_למה אתן סתם משמיצות?
מותר גם לדמיין פיות_
מה אני מדברת. הבת שלי כולה בענייני פיות.
מצד שני, לכי תדעי מי הכניס לה אותן לראש מלכתחילה P-:

[מוטרדת*]

טוב, מה נהיה- דף השמצות על אנתרופוסופים?...
בסופו של דבר יש לי הרגשה שזו לא השיטה אלא הקונספט, ושבגן אחר היינו מוצאים בעיות אחרות או דברים שלא מסתדרים לנו
הרי אין לזה סוף

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא ברור לי למה זה יותר מצליח מבתי ספר דמוקרטיים למשל.
כי זה הרבה יותר פוטוגני, יותר אסתטי.
כמו שאופנתי עכשיו לתפור/לתת במתנה בובות וולדורף. סתם כי הן נאות כאלה.

בסופו של דבר יש לי הרגשה שזו לא השיטה אלא הקונספט, ושבגן אחר היינו מוצאים בעיות אחרות או דברים שלא מסתדרים לנו
ברור... ובגן עירוני רגיל מה?
<תחזיקו אותי>

[תפוח_אדמה*]

אולי אפשר להעביר לדף השמצות אנתרופוסופיות או הבעיות באנתרופוסופיה או משהו בסגנון...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כי זה הרבה יותר פוטוגני, יותר אסתטי.
נראה לי שהכוון שלך נכון
ובגן עירוני רגיל מה?
מוטרדת, את יודעת איך זה אצלכם- הקונספט אבל, אין ספק שיש באנתרופוסופיה המון עקרונות - זו תורה מאוד מאוד עקרונית (בכל תורה יש עקרונות) , לפי התרשמותי הם לא זזים יותר מדי שמאלה או ימינה וזה ניכר מאוד בבתי הספר.
כל הפטרונות הזו על הילד הרך (עד גיל עשרה, שם הגישה משתנה) מן מחוייבות של המבוגר להיות מאוד מרכזי בחיי הילד.
הילד אמור להעריץ את מחנכו.
שיטות הלימוד גם הן מאוד חמורות ומעלות שאלות רבות.
למשל: למה כשמלמדים לצייר אריה כולם מעתיקים אותו אריה וצובעים בדיוק בדיוק באותם הצבעים? כאילו דא!
יש תחושה שכולם אמורים לצאת שם אותו דבר. לא מריח טוב..

[יום_טוב*]

האם הדיון הזה הוא נועד להיות דף השמצות אנתרופוסופיה או שיש רצון לבצע דיון אמיתי שמוביל לאנשהו?

מצד אחד נשאלות שאלות שפותחות מקום לדיון, מצד שני הטון של הדברים מתלהם

[אחת*]

האם הדיון הזה הוא נועד להיות דף השמצות אנתרופוסופיה? או שיש רצון לבצע דיון אמיתי שמוביל לאנשהו?

יש הצבעה?
כי אני בעד דף השמצות

[מוטרדת*]

אני דווקא נגד
פתחתי את הדף הזה כי התלבטנו האם להוציא את הילד מהגן, ולא האם להוציא מגן אנתרווסופי. כל מי שטרח והתייחס וכתב פה, תרם לי המון המון חומר למחשבה במהלך התהליך הזה, שלקח לנו כמעט חודשיים ואני מרגישה שהדיון שהתפתח פה נורא חשוב ומשמעותי. נראה לי שמי שיעמוד בצומת הזו בעתיד, יוכל אולי להפיק משהו מכל מה שנכתב פה, שזה דברים הרבה מעבר לאנתרופוסופיה כן או לא (וכמו שכתבתי, במקרה שלנו אני בכלל לא בטוחה שה"בעיה" היתה בזה שהגן אנתרופוסופי)
בקיצור- קצת דאחקות בנושא, סבבה , גם אני צחקתי, אבל שזה לא ישתלט על הדף...

[תפוח_אדמה*]

האם הדיון הזה הוא נועד להיות דף השמצות אנתרופוסופיה? או שיש רצון לבצע דיון אמיתי שמוביל לאנשהו?
כנראה גם וגם. אפשר להעביר למעצבן לראות מסביב . אני אוהבת את הדף ההוא, הרבה קיטור אפשר להוציא שם.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לפתוח דף דיון על האנתרופוסופיה ולהעביר את הדברים שנאמרו עד כה?

[מוטרדת*]

נראה לי אפשר להשאיר את מה שנאמר עד פה...
ופותחת מחשבה נוספת, כך שלמגיבים יהיה למה להתייחס, ולא רק לאנתרופוסופיה...
פתאום קולטת שאחרי האופוריה של ההוצאה מהגן, צצות ועולות החריקות
והן מכאיבות.
קולטת שהילד שלי, שכל כך התעניין וביקש חברת ילדים (הרי בגלל זה בכלל שלחנו אותו לגן!), פתאום לאחרונה נסגר כשיש הרבה ילדים. תופס עמדת מתבונן. וכלפי מבוגרים חדשים, שהוא תופס כדמויות סמכות, יש לו מין יראה, שלא היתה שם פעם, שגורמת לו להאלם דום. לא לענות כשמדברים אליו. לאבד ספונטניות. הוא תמיד היה ביישן קצת, אבל לא ככה. זה עושה לי עצוב. אני מבינה שאלו חוויות שהיו לו בגן. מלבד האשמה שזה גורם לי לחוש, אני גם לא יודעת איך לעזור לו.
זה לא שהוא לא רוצה לצאת מהבית ולראות אנשים, הוא רוצה, אבל אז ממש קשה לו לפעמים. וזה דברים שבכלל לא היו.
כאילו בבית דברים הסתדרו וחזר לעצמו, אבל מחוץ לבית -הוא ילד אחר. מתכנס בבועתו (כנראה איזו הגנה שהיה צריך לפתח בגן )
פונה למי מפה שהוציא מהגן ושואלת- האם ראיתם תופעות כאלו? יש עוד תופעות "גמילה" מגן שיכולות להופיע? ומה עושים מול זה? (חוץ מפשוט להיות איתו, לשחרר ציפיות, ולתת לזמן שיעבור. יודעת שזה הכי נכון, אבל כמה קשה...)
מזמינה למחשבות...

[אמא_ללי*]

חוץ מפשוט להיות איתו, לשחרר ציפיות, ולתת לזמן שיעבור. יודעת שזה הכי נכון, אבל כמה קשה...
אמרת את הכל בעצמך, וזה באמת קשה.

לי לפעמים עוזר לזכור שיש גם הרבה תהליכים שאי אפשר בדיוק להבין למה ואיך הם קורים אצל ילדים. כלומר, ברור שיש השפעות לתקופה שהוא היה בגן ואני מאמינה שהן תשתחררנה כשהזמן יעבור, אבל אצל ילדים הדברים משתנים כל הזמן. ובמיוחד בתחום הזה של יחס לאחרים - כשהמודעות החברתית מתפתחת יכולות להופיע תגובות חדשות כמו ביישנות למשל, וזה חלק מן ההתפתחות.
אצל הבת שלי היו כמה תקופות של ביישנות מאד חזקה, וזה בא והולך - לא בהכרח עם קשר ישיר לזמנים שבהם היא היתה או לא היתה בגן.....

[אנד_לוסיה*]

מצטערת, לא מאמינה שחודש בגן פגע בנפשו הרכה. שלוש ומשהו שנים של קירבה מתמדת אליכם לא נעלמות בן רגע.
אולי הוא נהיה מהורהר, כי זה מזכיר לו את הגן, זה כן. ויכול מאוד להיות שהגן לא היה לו נעים, ולכן מתכנס בעצמו. אבל רגשי אשמה? דחילכ! היה כמה שבועות, עשית את זה בשבילו, ראית שלא מתאים והוצאת אותו. מה כבר קרה?
(אני לא מזלזלת, אני רק חושבת שרגשי אשמה ממש לא מועילים. אם כבר רק יבלבלו אותו עוד)

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

חוץ מפשוט להיות איתו, לשחרר ציפיות, ולתת לזמן שיעבור. יודעת שזה הכי נכון, אבל כמה קשה...
גם לי נראה שזה הכי נכון.
לי יש ילד מאוד מאוד ביישן, כשהיה יותר צעיר התבייש אפילו ממני..., כשניסיתי להכניס אותם השנה לגן, מאוד ניכר היה שהוא לא ישתלב בקלות, בניגוד לגדולה, שהראתה תסמינים הפוכים לחלוטין.
בכל אופן, הוא מתאמן לאט לאט בבית עם אחותו וככל שהוא גדל, כך זה נהיה יותר טוב.
הוא התחיל לדבר מאוחר וגם זה חלק מהעניין, אבל עיקר העניין נראה שזה חלק מהאישיות שלו.
אתמול היינו במפגש חינוך ביתי ופתאום הוא שיחק עם שתי ילדות ודיבר איתן לאורך זמן וזה היה ממש מחזה מרגש.
דברים קורים בקצב שלהם ואם אין שם משהו ממש חריג שיוצר מצוקה קיצונית, לא נראה לי שצריך להתערב.
כמובן שלזמן הזדמנויות בקצב איטי ולתת לדברים לקרות - יכול להיות טוב.

[תפוח_אדמה*]

אני מתיחסת רק לנושא של רגשות האשם: גם אם הסיבה לשינוי בהתנהגות היא הגן (וסביר שזה העניין), זו עדיין לא סיבה להרגיש רע, אלא להיפך: הצלחת להרגיש שרע לו ולהוציא אותו משם. מאד מאד קשה להוציא ילד מגן: זה דורש הרבה אומץ ויושר עצמי, יכולת להסתכל נכוחה ולהודות שטעינו. אנשים משלים את עצמם שטוב לילד בגן, גם כשכל נורות האזהרה מהבהבות והסירנות רועמות, רק כדי שלא יצטרכו להודות שהם טעו בדבר הבסיסי הזה.
סבלנות ואהבה יתקנו הכל.

[מוטרדת*]

תפוח אדמה, תודה על התגובה המחזקת @}
אנדלוסיה, יכול להיות שאם לא הייתי מכירה אותי ואותו, גם הייתי חושבת ש"מה כבר הסיפור...", אבל רק כשעובר הזמן אני מבינה שכן היתה פה טראומה. לא מדובר על כמה שבועות, אלא כמעט 3 חודשים. ודווקא בגלל ש שלוש ומשהו שנים של קירבה מתמדת אליכם לא נעלמות בן רגע._ אני יכולה להרגיש שהוא מוציא תחושות מאד קשות שכנראה עברו עליו והחזיק בפנים 3 חודשים. ודווקא בגלל הקירבה, הדיסוננס של זה ששלחנו אותו בלי רצונו, בולט, ופגע בו.
אז את צודקת, יש בעולם פגיעות יותר חמורות בנפש הרכה, אבל אין לי ספק שנפשו הרכה נפגעה. אני לא כותבת את זה בשביל לחפור בריגשי אשמה, אלא כדי להתכוונן אליו ולהצליח עוד להתבונן בו ולהכיל את הקושי שלו.

[אנד_לוסיה*]

טוב, שלושה חודשים זה כבר זמן. חשבתי שהיה בערך חודש. מכל מקום, אני חושבת כמו תפוח שמעלייך, שאין מה להתבחבש כי היית קשובה לו ועשית מה שטוב לו. מה שנכון, לא נעים לראות את זה.
ספרי קצת, איך הוא מגיב נוכח העובדה שהוא כבר לא הולך?

[איל_גיא_חיים*]

לנו היה משפחתון והתעסקנו רבות בעינין הזה.
חשוב שההורים ירגישו טוב עם עצמם.
חשוב גם שהם ישדרו ביטחון.
חשוב לא פחות לבדוק לעומק מה קורה עם הילד ואיך עושים כל דבר.
זה קשה להגדיר חוקים ובטח דרך אינטרנט.בגדול חשוב לשדר לילד שמתחשבים בדעתו אבל חשוב גם שהו ידע לכבד צרכים של אחרים גם של ההורים שלו.
אני אישית לא שלחתי את הילדה שלי לגן עד גיל 4 ולי זה היה ממש טוב,היה כנראה עדיף "שבט" וקבוצת תמיכה רב גילאית לכולנו אבל בסך הכל היה מאוד כיף.
אבל יש לצערינו אילוצים של החברה המודרנית שלא לוקחת ככ בחשבון ,לא את הפרט המבוגר ולא את הפרט הקטן,רק כצרכנים או משהו,כך זה נראה לפחות לפעמים.
התלבטויות מענינות,כאלה הם החיים ןטוב שאין תשובות מספר לכל דבר,ככה זה מאוד מענין וכל אחד יכול לא להשתעמם,מצד שני לסינים יש קללה: שתחיה בתקופה מענינת" ...

[פלוני_אלמונית*]

אנחנו בבית בענייני חרוזים. ברוח הזו לפתע חשבתי: מוטרדת, מוטרדת איזו אמא נהדרת... !
לגבי תופעות גמילה מהגן, בעיקר מה שעולה אצלי זה ה'קריז' על המורכבות הזו שיש בגנים באשר הם.
אין לי ספק שתוציאי את המיטב מהתהליך (על כל מרכביו) שעברתם עד עתה.

חג אורים שמח !

[מוטרדת*]

חמודה עם החרוזים
כן, הימים עוברים, יהיה בסדר
אנדלוסיה, לא התייחסתי לשאלה שלך כי פתאום הרגשתי שכרגע יותר נכון פשוט לעזוב קצת
לתת לזמן לעשות את שלו ופחות להסתכל עליו במיקרוסקופ
באמת פשוט להיות כאן מרגע לרגע
יהיה בסדר
תודה לכל מי שכתב והגיב ותמך והתעניין וליווה את הדרך שעשינו במסענו לגן וחזרה...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כייף לכם...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוברת תהליך דומה. מה קורה היום עם הילד?

[פלוני_אלמוני*]

מה קורה היום עם הילד?
הילד בחטיבת הביניים...

[מוטרדת*]

כבר לא כל כך מוטרדת, אבל חותמת כך כדי לענות לך
הילד כבר בן 8
לא חזר לגן
למעשה הוא עד היום בחינוך ביתי
יש הרבה מה לומר על מה שקורה איתו היום,
אבל מה בדיוק את שואלת?

[לבלוב*]

בעיות עם הגן.
הבן שלי בגן טרום חובה. הוא נכנס אליו אחרי ששנה שעברה היה בטרום וטרום חובה במערכת העירונית. הכל היה בסדר. כך גם בקיץ שבו נאלץ להשתלב בגן אחר במסגרת אשכול הגנים.
השנה עבר לאשכול אחר. אשכול נחשב מאוד אליו כולם היו רוצים להתקבל (עכשיו, כשאנחנו בפנים, אני ממש לא מבינה למה). מאז שנכנס לגן מגלה "בעיות התנהגות". כבר בשבוע השני לתחילת הגן הגננת הזכירה אפשרות לאבחון עתידי במכון להתפתחות הילד (מבלי לציין מה נראה לה שיש לו). במקביל הועלו השערות שהוא לא שומע טוב/ לא מבין עברית טוב (בית תלת לשוני)/ עיכוב שפתי כי הוא לא היה מתייחס יותר מדי למה שאומרות הגננות אם לא היה מעניין אותו.
אחר כך, יחד עם עוד ילדה התחילו לברוח לגננת- זאת אומרת, בשעת החצר היו נכנסים בחזרה לאשכול ומטיילים בו. אחרי פעם אחת בה הצליחו להגיע לאקונומיקה (מחדל בטיחותי של הגן) התבקשנו לחתום על אישור לתצפית של פסיכולוגית. לא הסכמתי. הגננת ביקשה שאעניש את הילד בבית על ההתנהגות בגן. בסופו של דבר, הצלחתי להבין את המצב (לא דרך הגננת) ולדבר עם הילד. הבריחות הופסקו. למרות זאת, היא תמיד טרחה לומר שעדיין יש דברים לשיפור.
הגיע חודש אוקטובר. חגים. רוגע. הילד שבגן הוא בעייתי חזר להיות ילד רגיל בבית. מדובר בילד שובב שאוהב לבחון גבולות אבל מצד שני, מאוד אוהב לעזור ולשתף פעולה, משחק מעולה עם אחיו ועם חבריו- לא יוגדר כבעייתי על ידי אף אחד מסביבו. חוץ מצוות הגן.
חזרנו לגן והילד חווה אכזבה רצינית כאשר היה אמור לערוך את טקס קבלת השבת (שלהפתעתי הוא ממש חיכה לו) ושהתבטל ברגע האחרון כי הגננת שינתה את הסדר ולא טרחה ליידע אותי. באותו יום של הטקס היה יום פעילות משותף להורים וילדים והיינו נוכחים. הילד לא רצה להגיע לגן ולא רצה להשתתף בפעילות (שלא ממש התאימה לגילו- מדובר בגן רב גילאי ויש שם ילדים שהם שנתיים גדולים ממנו). לטקס קבלת השבת הוא לא הסכים להיכנס ואני, אביו והוא ערכנו טקס אלטרנטיבי בחוץ. הוא לא קיבל שום אמפתיה ושום הבנה באותו יום שישי. הגננת בכלל לא ברכה אותו לשלום בבוקר ולא התייחסה למקום הכואב שלו.
בשבוע לאחר מכן, ביום ראשון, החלטנו שלא להביא אותו לגן. עבר עלי שבוע רגשי קשה של בלבול. מצד אחד אני לא סומכת על הגננת (היו לי עוד הרבה טענות כלפיה) ואני רוצה שיעבור גן. מצד שני אני מפחדת מקשיי ההתאקלמות שלו.
מנהלת האשכול שמעה אותנו וביקשה שנערוך שיחה עם הגננת. לקראת סוף אותו השבוע נערכה השיחה שאליה באתי מוכנה לדרוש העברת גן. בשיחה אמרתי את דעותיי והגננת הקשיבה. להפתעתי היא לא התגוננה (ממש התאמצתי לא לתקוף ולומר את הדברים בצורה רגשות וצרכים שלי ושל הילד). באותו שבוע הילד הלך לגן יומיים שבהם היה לו מאוד קשה להיפרד מאיתנו. ללא ספק,, כל המצב לא תרם לו.
הגננת ומנהלת האשכול המליצו שלא להעביר את הילד גן. למרות שרוב טענותיי לא קיבלו תשובות (וכן קיבלו תמיכה מצד המנהלת) חשבתי שמטרתי הובנה ושאולי כדאי באמת להמשיך. ללא ספק, הייתי מאוד מבולבלת. גם מאוד פחדתי שהחוויה תחזור במידה ונעבור גן.
אז הילד נשאר באותו גן אבל שוב חזר לברוח לגננות. הגננת אכן מנסה ומשתדלת אבל יש שם משהו שגורם לו להתנגדות ולמרד מולה.
הבעיות שאני רואה בגן הן-

1. תכנים שלא מתאימים לגיל הילד- מכיוון שהגן הוא רב גילי, במפגשים, התכנים אינם מתאימים לילדים הקטנים יותר (דבר שהגננת בפירוש אמרה- הם מיועדים לגילאי האמצע, גיל 5ץ הבן שלי יהיה עוד שבועיים בן 4). מהסיבה הזאת יש לי הרגשה שהוא משתעמם. הוא לא נשאר בצהרונית ולפעמים אני שומעת את מפגשי הסיום ואכן הם משעממים וגם קצת כבדים (חצי שעה שבה הילדים רעבים לפני האוכל). מדובר על סיפורים בהמשכים שמתאימים לילדים הגדולים יותר, המון שיחות על רגשות שאולי נעשות בצורה אבסטרקטית מדי ועוד... מה שגורם לכך שהילד שלי (ועוד כמה ילדים) לא יושבים במפגשי סיום היום.
2. . בעיית גבולות- יש לי הרגשה שנדרשת התעברות ופעולה שלי כל פעם שהגננת לא יודעת להתמודד. שיחות בבית, עונשים (שהיא כבר מודעת לכך שזה לא מקובל עלי). בשל חוסר הסבלנות והשעמום של הילד במפגשי הסיום, הגננת שאלה את הילד אם הוא בכלל רוצה להיות במפגשים ואם הוא מעדיף שאני אבוא לאסוף אותו מוקדם יותר. כמובן שמאז הילד לא השתתף בשום מפגש סיום עד שאני הסברתי לו שהוא חלק מהגן וצריך להשתתף במפגשים. יכול להיות שיהיו פעמים שלא תהיה לו סבלנות אבל אם זה על בסיס קבוע, דבר שלפני כן לא קרה, אז משהו לא הולך טוב.

בכל מקרה, כפחות מחודש אחרי החלטתנו לחזור לגן ועקב "בריחה" של הילד הגננת שוב מבקשת תצפית של פסיכולוגית. חתמתי על האישור. פשוט כי נמאס לי. כל המצב הגן לוקח לי יותר מדי אנרגיות. אני בהריון, חודש שישי, והיו שבועות שהייתי ממש בלחץ וסטרס- מה יהיה היום בגן? כיף לו? טוב לו? למה הוא מתנהג ככה? נמאס לי. אז חתמתי על האישור ושפסיכולוגית תבוא לתצפת עליו ושיעזבו אותי בשקט. אני מאוכזבת מהמערכת הזאת ולא סומכת עליה ומצד שני, אני לא סומכת על עצמי. אולי יש משהו בדבריהן? למה הוא לא מתנהג נורמלי? (לפי הבנתי הוא לא היחיד, הוא יהיה השלישי או הרביעי שמתצפתים עליו בגן) למה בבית הוא בסדר ובגן לא?
ואני משוטטת לי ברחבי גוגל ומחפשת תשובות ואין. כל התשובות מדברות, בסופו של דבר, על איך הילד צריך להתאים למערכת. ויש בי רצון להוציא אותו מהמערכת- מהגננת או מהגן שמוציאים ממנו את המרדנות וחוסר שיתוף הפעולה. אני כבר לא יודעת אם אני סתם מגוננת על הילד ואכן יש שם איזו בעיה או אם אני צודקת.
אני אמורה ללדת ולכן אוכל להישאר איתו בבית יחד עם התינוקת החדשה. מאוד קיוויתי לזמן איכות איתה לבד, לפחות בבקרים. ויש עוד את האח הגדול שהולך לאותו אשכול גנים ולא בטוח שיבין את המצב. וכמובן, שאלת השאלות-אם עכשיו הוא מתנהג ככה בגן, איך יתנהג כאשר תגיע אחות קטנה???
מה דעתכם?בעיה בגן או בילד?

[תמרוש_רוש]

לבלוב,
נשמע מצב מורכב.
אין לי תשובות טובות, רק עידוד

בעיה בגן או בילד?
ניחוש שלי: בעיה של חוסר התאמה בין הגן לילד, אולי בצירוף חרדה שלו מההריון שלך והלידה המתקרבת. בכלל לא מן הנמנע שזו עיקר הביעה: הוא מרגיש שהולך לקרות משהו, הוא לא בטוח מה יקרה ואיך זה ייראה, וזה גורם לו לההתנהג כמו שהוא מתנהג.

[תמרוש_רוש]

חרדה שלו מההריון שלך והלידה המתקרבת
גם אם כן, לא הייתי קוראת לזה "בעיה", זה פשוט מצב נתון די טבעי ודי נפוץ (ודי מאתגר) שצריך להתמודד אתו.

[קור_את*]

נראה שממש לא טוב לקטנצ'יק בגן. כואב הלב. זה נורא להיות שעות במקום שבו הוא בעצם חסר ישע מול גננת שלא ממש רואה אותו או אכפת לה ממנו.
הייתי מוציאה אותו אם את בכל מקרה בבית.

[פלוניחמודית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שיהיה בשעה טובה הלידה!

[לב_שומע*]

הייתי מתעקשת על להעביר גן.
לפעמים יש חוסר כימיה, וגם אם הצד המבוגר שבמערכת היחסים תופס את עצמו בשלב כלשהו ומנסה להיות מעט יותר נעים, זה כבר מעט מידי ומאוחר מידי.

הגננת לא נשמעת לי בהכרח נוראית ובלתי נסבלת בקריטריונים של המערכת, אבל היתה פה איזו אי התאמה מאוד ברורה.

הייתי מפרגנת לו גן אחר, ורק אם גם שם יהיה קושי - חושבת מה הלאה.
זה דורש עמידה איתנה מאוד על דעתך, כי זה לא נוח למערכת, אבל זה ייגמר בסוף.

[תפוח_אדמה*]

ברור שהבעייה בגן. זו מערכת שצריך להתאים את עצמך אליה ולא להיפך. המערכת לא מסוגלת להתאים את עצמה לכל אחד ואחד. יכול להיות שבגן אחר תהיה יותר כימיה עם הגננת (וגם אז בטח יהיו אחרים בגן שלא יתאימו).
הגננות בשום מצב לא ימליצו על העברה. זה אות לכישלון שלהן ואת לא יכולה לצפות לזה. לגבי שהות בבית עם תינוק - בעיני התינוק רק יוצא מזה מורווח, אבל זו כבר החלטה ברמה אחרת...

[לבלוב*]

תודה על התגובות. המצב אכן מורכב ואני לא יודעת איך לפתור אותו.
מצד אחד, אני מרגישה כאילו כבר אין לי עם מי לדבר על העברה. המצב הוא "דיברנו על זה לפני חודש והסכמת להישאר והמערכת השתנתה כלפי הילד אבל הילד ממשיך ולכן הבעיה אצל הילד". זה כבר בכלל לא קיים. עכשיו הבעיה היא לגמרי בילד. גם הזמן עובר והילד מתרגל לחברים שלו.
מצד שני, אני לא חושבת שהגננת טובה. היא מלאה בכוונות טובות אבל משהו שם לא יוצא. אני מרגישה לכודה. מרגישה שטעיתי בכך שלא העברתי לפני כן, או שבכלל העברתי גן מלכתחילה. אני לא יודעת מה יכול להיות טוב לילד ומה יכול להיות טוב לי. אני כועסת ומאוכזבת מהמערכת הזאת.
אני לא בטוחה שלא טוב לילד בגן. זאת אומרת, לא רע לו במודע. יכול להיות שהוא משתעמם לפעמים וכמובן שיכול להיות לו הרבה יותר טוב (הוא לא מפסיק לדבר על הגן של שנה שעברה ועל הגננות והחברים) אבל הוא קצת מתחבר עם הילדים ונראה שהוא מרגיש שזה מקומו. מצד שני, אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי, אם ההתנהגות שלו בגן מגיעה ממקום של מרד כנגד המערכת.
יכול להיות שהוא אכן חרד מההריון. אני מאוד משתפת אותו ואת אחיו הגדול בכל התהליך ומאוד מקווה ללידת בית שבה הם יהיו נוכחים. בבית אני לא שמה לב להתנהגות מוזרה או בעייתית, להפך, אני רואה אותו מתפתח בהתאם לגילו.
אני ללא ספק מסכימה עם כולכן שמדובר בחוסר התאמה של הגן לילד וניסיון של המערכת להתאים את הילד אליה. זה היה כך מהרגע הראשון- חיפוש של מדוע ולמה ואיך הוא לא מקבל את מרות הגן כמו כולם.
לגבי השהות בבית עם התינוק כשהוא נולד אחיו הגדול היה איתי בבית וכל תקופת התינוקות שלו עברה תוך שניה והוא היה מוחבא בתוך מנשא תינוק ורוד בזמן שהייתי עוזרת לגדול (שהיה בן שנתיים) לטפס למגלשה. זאת כנראה תהיה ילדה אחרונה, אין תכנון לעוד ואני רוצה ליהנות, כמעט כמו עם הראשון, מחברת תינוקת שרק נולדה. להניק ולהסתכל עליה, להרדים אותה ולהסתכל עליה ולהיות שם איתה. אותו הנקתי בזמן ששיחקתי עם אחיו הגדול (אם הוא לא ינק במקביל), הרדמתי כשקראתי ספר לאחיו הגדול וכדומה. ללא ספק זה הוסיף לו ולקשר ביניהם אבל הם יוכלו לעזור כל יום משעה 14:00.
דבר נוסף שחשבתי עליו, בהמשך להצעת הגננת לאסוף אותו מוקדם כדי שלא יצטרך לסבול את מפגשי הסיום זה פשוט להקשיב לה. בתכלס, למה לא? זה בכלל לא הפתרון האידאלי מבחינתי והוא נראה לי מאוד בעייתי אבל אני מרגישה שאין ממש פתרון. הייתי שמחה אם הוא היה יכול להיות חלק מהגן אבל אם התוכן אינו מתאים לגיל שלו באמת אין סיבה שהוא ישב שם. אם אני אשב חצי שעה כל יום מול סרט בשפה שאני לא מבינה וללא כתוביות גם אני אשתעמם. ואם ברור לי לאחר שאמרה זאת הגננת, שתוכן המפגשים מתאים לילדים אשר גדולים ממנו לפחות בשנה (מגיל 5 ומעלה היא אמרה) אז אין טעם שיישאר שם. בהתחלה חשבתי שכדי שייכנס לקצב של הגן הוא צריך להיות שותף ברגעים האלו, במיוחד כי הוא מסיים מוקדם ולא ממשיך את היום, אבל אם הזמן הזה לא תורם לו כלום והוא לא נהנה ממנו אלא להפך, אז אולי זאת התחלה למין סוג של אוורור וזה נעשה לפי המלצת הגננת. אני רק שואלת את עצמי אם תהיה בעיה עם העירייה כי אני צריכה לחתום כל פעם שאני מוציאה אותו מוקדם... מה דעתכן? האם זה יכול להיות פתרון יעיל או שרק יזיק יותר? אני מפחדת שלהוציא אותו לימים שלמים יגרור יותר קושי בימים שיצטרך ללכת לגן.
אולי הפסיכולוגית אכן יכולה להציע פתרון-היא אמורה לתת לגננת כלים מולו. אני משערת שגם ממנה לא אקבל המלצה לעבור לגן אחר. מה שטוב בעובדה שחתמתי על התערבות פסיכולוגית היא הורדת האחריות ממני. עד עכשיו, כל פעם שהיה עושה משהו בעייתי שהיה נראה מספיק חשוב לגננת לציין, אני הייתי צריכה לטפל בזה בבית. זה היה מעייף ומתיש. תחושת האשמה וחוסר האונים. אני הרי לא יודעת מה בדיוק קורה שם ואני מנסה לדבר אבל יש משהו שם שלא פועל. עכשיו, אני מרגישה שאם יאמרו לי שהוא עשה משהו בעייתי אני לא חייבת לקחת את האחריות. לא לעשות כל יום שיחות והרצאות שמעכירות את היום ומדאיגות אותי ופשוט להתרכז במה שחשוב.
דרך אגב, פלוניחמודית, תודה רבה

[תפוח_אדמה*]

ממה שכתבת אני קוראת את הרצון שלך שהזמן בגן יהיה לא האחריות שלך. שהגן יוריד ממך את העול של האחריות עליו בזמן שהוא בגן, ובעצם, נוצר מצב בו את אחראית על הזמן בגן גם כשאין לך יכולת אמיתית להשפיע. זה נכון?
ממה שאני מבינה, את מחפשת את הדרך שבה האחריות הזאת תרד ממך בצרה הכי טובה, ולכן את גם לא לוקחת אותו מהגן מוקדם, כי זה עלול לחבל בזה. האם הבנתי נכון?

[אישה_במסע*]

עכשיו הבעיה היא לגמרי בילד.
למען האמת, זו נראית לי הבעיה הכי גדולה. זה מסר מרעיל ומסוכן ברמות, יותר מכל שאר הדברים. ובכלל, הגן נשמע גרוע בכל הרמות, ואני מסכימה עם כל מי שממליצה להעביר גן. אני בטוחה שאפשר לארגן את זה אם תחליטי זה חשוב לך ותעוררי מספיק מהומות.

[קור_את*]

_עכשיו הבעיה היא לגמרי בילד.
למען האמת, זו נראית לי הבעיה הכי גדולה. זה מסר מרעיל ומסוכן ברמות, יותר מכל שאר הדברים. ובכלל, הגן נשמע גרוע בכל הרמות, ואני מסכימה עם כל מי שממליצה להעביר גן. אני בטוחה שאפשר לארגן את זה אם תחליטי זה חשוב לך ותעוררי מספיק מהומות._

מסכימה לחלוטין עם אישה במסע. הגן הזה מזיק לו. חיים רק פעם אחת ואיזו מין חוויה זו שהוא אפילו לא יכול להבין על מה מדברים במפגש, ושהגננת ללא ספק לא ממש אוהבת אותו?

גם מסכימה עם השאלות של תפוח אדמה.

ואני רוצה ליהנות, כמעט כמו עם הראשון, מחברת תינוקת שרק נולדה. להניק ולהסתכל עליה, להרדים אותה ולהסתכל עליה ולהיות שם איתה.

אבל היא תינוקת עם שני אחים. אין מה לעשות. אי אפשר להעמיד פנים שאין לה אח שסובל בגן רק כדי ליהנות ממנה. ואיך תוכלי ליהנות כשאת יודעת שהוא מבלה כל יום שעות במקום שלא מיטיב איתו ולא חושב שהוא ילד פשוט נפלא?
גם במידה מסוימת הוא "אכל אותה" פעמיים. גם לא קיבל ינקות בלעדית וגם כעת מורחק מהבית, או לא חוזר הביתה, לטובת התינוקת. חבל

[לבלוב*]

אוי. כתבתי המון וזה נמחק.
אני אנסה לחזור, בצורה תמציתית.
תפוח אדמה, אני מרגישה חסרת אונים כשאני צריכה לפתור דברים שקורים בגן כאשר אני לא נמצאת בגן. הלוואי והייתי יכולה להיות שם ולראות מה באמת קורה. אני האמא הזאת שעוברת ליד החצר כדי לראות מה עושה הילד. אבל זה הקטע בגן, כאמא אני אמורה להעביר את האחריות והסמכות לגננת. אני לא יכולה לטפל בדברים שקורים בזמן ובמקום שאני לא נמצאת בו,, אני לא יכולה לשלוט מרחוק על התנהגות הילד אבל יש ימים שאני הולכת לעבוד וכל מחשבותיי עסוקות בו ובמה הוא עושה ומה יגידו לי כשאבוא לקחת אותו ואם טוב לו ואם מבינים אותו וכדומה. הוצאת אנרגיה מיותרת שחשבתי שאולי תימשך קצת זמן אבל אנחנו כבר שלושה חודשים מתחילת השנה והמצב לא משתפר. אני גם מאוד רוצה לציין שהדברים שהוא עושה, הבעיות, הן לא כל כך גדולות כמו שניתן לתאר מהמצב. אני באמת חושבת שהגננת עצמה לא יודעת איך לטפל ואיך לפתור וגם שכמו שאמרה לב שומע, מאוד יכול להיות שכבר מאוחר מדי לשנות.
אני לא רוצה לברוח מהאחריות, הילד איתי רוב היום ואני שמחה ונהנית מהאחריות הזאת. אבל הדאגה, החרדה שאני חשה כשהוא בגן מוציאה ממני כל כך הרבה אנרגיה וכל כך הרבה לילות בלי שינה.
לגבי לקיחתו מוקדם יותר, הבעיתיות היא לא באחרית שלי. אם הוא איתי אז אין לי בעיה עם האחריות הזאת, אין לי גם בעיה או קושי מיוחד איתו, אני מאוד נהנית איתו. עכשיו אני עוד עובדת, בעיקר מהבית, אז אם הוא ישאר בבית אני וזוגי נצטרך להתחלק בזמן אבל לא זאת הבעיה בלקחת אותו מוקדם. נראה לי שמפגש הסיום, אותו חלק שהגננת חושבת שעליו הוא יכול לוותר, הוא חלק חשוב ביום. היום מלא במשחק חופשי בגן ובחצר ורק במפגשים יש רגע של התכנסות של הגן כקבוצה ושיח עם הגננת. מכיוון שהוא מהמעטים שלא נשארים בצהרון זאת גם הדרך שלו לסיים את היום בגן. אני זוכרת ששנה שעברה החלק של המפגש היה מאוד חשוב לגננות. חשבתי גם שזה עוזר לו להתאקלם, להיכנס לקצב של הגן, להיות חלק מהקבוצה ולשתף פעולה. מכיוון שאתמול גיליתי בשיחה עם הגננת שהתכנים אינם מתאימים לגיל שלו, כמו שכתבתי היא מכוונת לגיל 5 ומעלה והוא כמעט בן ארבע, אני מבינה שאין שום צורך שהוא יישאר בגן. אני אישית חושבת שמדובר בזלזול של הגננת בילדים הצעירים יותר אבל כבר ברור לי שלא אוכל לשנות כלום ולכם אתחיל להוציא אותו מוקדם, אני אנסה שיישאר לחוגים- מוסיקה, תנועה, אמנות שמהם הוא יכול ליהנות אבל זהו.
אישה במסע, העובדה שהבעיה היא הילד היא לא דבר שנאמר ישירות אבל המסקנה היא שיש צורך של המערכת לערב פסיכולוגית וזה מה שמשתמע. הוא לא מודע לעניין הפסיכולוגית ולא יהיה מודע כאשר היא תתצפת עליו. הגננת אומרת שהפסיכולוגית תעזור לה למצוא כלים ודרכי להגיע אליו. יכול מאוד להיות שזאת אכן המטרה שלה, ללא ספק חסרים לה כלים ואל תטעו, היא ממש משתדלת, היא שינתה כמה דברים בהתנהגות שלה כלפיו (ואני משערת שגם כלפי ילדים אחרים), היא מתאמצת להגיע אליו, היא אמרה שהיא נותנת לו יחס כמעט אישי ואני בטוחה שהיא אכן עושה את זה. יש לה כוונות טובות. אבל כשהיא מספרת לי על הדרכים בהן היא עושה את זה הן כל כך לא יעילות, לפחות לא עם הבן שלי. אני חושבת שכמה שהיא רוצה, פשוט אין לה את זה.
לגבי העברתו לגן אחר- אני מאוכזבת מהמערכת, אני כבר במקום של ייאוש, של חוסר אמון. היה חלק בי שממש סמך על המנהלת. הייתי בטוחה שמטרתה תהיה לבדוק היכן לילד יהיה הכי טוב. בדיעבד אני מבינה שהרצון שלא להעביר היה הגדול ביותר והיה קל לשכנע אותי כי הייתי מאוד מבולבלת וממש לא ידעתי מה יהיה לו טוב. אני לא אדם שטוב בלעורר מהומות. אני גם מאוד מפחדת שאם אני אעביר אותו גם עכשיו, בתוך אותו אשכול גנים, האם הוא לא יהיה מתויג כבעייתי? האם יקבל הזדמנות שווה? מכיוון שאני מגיעה מאותו מקום של חוסר אמון, אני חושבת שאולי הפתרון הוא מן סוג של בריחה מהמערכת. הציעו לי לקחת אותו מוקדם, דבר שאני אפילו לא בטוחה אם מותר לגננת לעשות את, בטח ובטח שלא לשאול את הילד אם הוא רוצה שאמא תיקח אותו מוקדם לפני שהיא מדברת עם האמא. אז אני אתחיל בהוצאה מוקדמת שלו מהגן, אולי מדי עם נוכל להחסיר יום פה ושם מבלי לעורר חשדות. אולי גם תגיע ישועה מהפסיכולוגית שתעזור לי להעביר אותו גן. בינתיים הזמן עובר, האמון שלי בגננת לא ממש משתקם ולקראת ינואר, במחשבה על שנה הבאה, אוכל לקחת החלטה- אם להשאיר אותו בגן (הגננת היא רק מחליפה השנה, לא אמורה להיות שנה הבאה) או להחזיר אותו לאשכול הקודם בתקווה שלא יהיה לו קשה עם כל הבלגן.
קור את, זה לא נראה שהגננת לא אוהבת אותו. אין לה כלים והיא לא יודעת להתמודד אז היא מבקשת עזרה מכל מי שיש. כשחשבתי שהיא אכן לא אוהבת אותו ושהוא נמצא במקום שאת מתארת אז לא שלחתי אותו לגן והוא היה שבוע בבית. זה לא תרם לו, חוסר הידע הרגשות שלי ושל אביו וגם אנחנו עדיין עובדים אז יכולנו להסתדר אבל עוד לא במצב אופטימלי.
לגבי התינוקת, ברור שיש לה שני אחים שיגיעו בשעה 2 בצהריים ויחלקו איתה את רוב היום והיא תהנה מחברת אחיה הגדולים שמאוד רוצים לסייע ולעזור. בנוסף, לפי מה שהבנתי, אם הוא בגן עירייה אני לא יכולה פתאום להעלים אותו מהגן מבלי שזה יגיע לעירייה, אני אצטרך אישורים לחנ"ב ואז גם יש את אחיו הגדול שיישאר גם מבולבל. הילדון הזה קיבל ומקבל המון אהבה. אני לא חושבת שהוא "אכל אותה" פעמיים. לא בהיתי בו כשהוא ינק אמנם אבל הוא חי במין שבט קטן משלנו ויש לו קשר חזק מאוד עם אחיו.
אני שובה מודה לכולכן על כל התגובות. ללא ספק אתן עוזרות לי לראות את המצב טוב יותר ומזכירות לי שלא הילד צריך להתאים למערכת הזאת. דבר שחוץ מכאן, בעוד מעט מקומות אפשר למצוא.

[אישה_במסע*]

העובדה שהבעיה היא הילד היא לא דבר שנאמר ישירות
אה.. בעיניי זה רק יותר גרוע. מעשים חזקים ממילים. רוב התקשורת שלנו היא לא מילולית. וזה אומר שהוא מקבל את המסר הזה, וגם הילדים האחרים בגן.

אני גם מאוד מפחדת שאם אני אעביר אותו גם עכשיו, בתוך אותו אשכול גנים, האם הוא לא יהיה מתויג כבעייתי?
למי אכפת? מה שמשנה זה איך מתייחסים אליו. וקשה מאוד להתייחס אליו בצורה גרועה יותר מעכשיו. כלומר, אפשר, ואפילו בקלות. אבל המצב עכשיו גרוע מכדי לסבול אותו, אז זה לא ממש משנה אם זה יהיה גרוע יותר, כי זה בלאו הכי לא משהו שאפשר לסבול, לדעתי.
לדעתי, אין סיבה שיהיה מתוייג כבעייתי. ומי שתתייג אותו ככה בלאו הכי לא ראויה להיות גננת. אבל אם את בטוחה שהבעיה היא בגננת ובהתאמה אליה, וזה מה שאת משדרת, אין סיבה שיחשבו ככה. וגם אם כן, מי בדיוק יתייג אותו? לגננות וכו' יש דברים יותר מעניינים לעשות בחיים שלהם מלבדוק ולזכור מי הגיע מאיפה ומה ההיסטוריה שלו.

באופן כללי, הגישה שלי כלפי המערכת היא לא אמון, אבל היא גם לא חוסר אמון. האם זה חוסר אמון לא לצפות מהחנות בה אני קונה שתתחשב במצב הכלכלי שלי? זה לא התפקיד שלה. וזה לא התפקיד של מערכת החינוך להיות ראויה לאמון. התפקיד שלה זה להיות בייביסיטר.

לא ביקשת פסיכולוגיה בגרוש ולכן הרגישי חופשיה לדלג על החלק הזה בהודעה:

אני לא אדם שטוב בלעורר מהומות
זה משנה? לעורר מהומה זה לא משהו שדורש מיומנות מיוחדת. רק נחישות. ומה יכול להיות חשוב יותר ומעורר נחישות יותר מהרצון שלילד שלך יהיה טוב?

יש לה כוונות טובות
הייתי בטוחה שמטרתה תהיה לבדוק היכן לילד יהיה הכי טוב

את מייחסת יותר מידי חשיבות לכוונות. והן לא משנות. כלומר, לפעמים הן כן, אבל בעקרון, חשובים המעשים. יש לי כמה אנשים מאוד יקרים שבטוחים שקונפורמיות זה הדבר הכי חשוב בחיים ולכן "הכי טוב לילד" זה להכניס אותו לתוך התבנית, בכוח אם צריך. וזה לא משנה אם הוא אומלל מזה. כי ככה צריך. והם באמת חיים לפי העיקרון הזה. וזה רק דוגמא לכך שהכוונות הטובות שלהם מרצפות את הדרך לגיהנום (או לפחות מונעות מהם חיים הרבה טובים שיכלו להיות להם לו רק הם היו משתחררים מכה "צריך"ים).
וזה אפילו בלי להתחשב בכך שהדעה של המנהלת לגבי מה טוב לילד כנראה מושפעת מהגישה של הגן ומערכת החינוך בכלל.

אני חושבת שקצת פרקטיות לא תזיק. במקום להתייחס למניעים ולרגשות (שאת לא באמת יכוהל לדעת מה הם - למה להניח שהגננת מזלזלת בילדים בני ארבע? אולי היא חושבת שהם לומדים דברים חשובים מהישיבה הזו. או שכמוני, היא חושבת שהמפגש הזה הוא לא חשוב במיוחד והטענה הזו היא סתם שטות של גננות?). לא של הגננת, לא של המנהלת, לא של הגננות האפשריות של הגן שבתקווה הוא יעבור אליו.
במקום זה, להתייחס למה שקורה. למעשים. והמצב ממש לא בסדר, ולכן צריך לשנות אותו. פשוט, לא?

בסך הכל, התשובה לשאלה האם להוציא את הילד מהגן היא בעיניי כן ברור ומהדהד. וזו התשובה לעכשיו. גן הוא במידה רבה הגננת, כך שאני לא רואה יותר מידי סיבות להשליך ממה שקורה השנה לשנה הבאה, אבל למה שהילד שלך יסבול כל השנה הזו?

[קור_את*]

קור את, זה לא נראה שהגננת לא אוהבת אותו. אין לה כלים והיא לא יודעת להתמודד אז היא מבקשת עזרה מכל מי שיש.

נראה לי שלא הייתי מפקידה את האוצר שלי בידיה. כמו שאישה במסע אומרת, גם אם כוונותיה טובות, אז צריך להסתכל על המעשים.

אני לא חושבת שהוא "אכל אותה" פעמיים. לא בהיתי בו כשהוא ינק אמנם אבל הוא חי במין שבט קטן משלנו ויש לו קשר חזק מאוד עם אחיו.
אני מתנצלת על הניסוח. זה לא היה לעניין. ברור שהוא לא אכל אותה. קשר חזק עם אח זה לא יסולא בפז. את גם נשמעת אמא קשובה ואוהבת בכל לבך. אז סליחה!!

במחשבה על שנה הבאה, אוכל לקחת החלטה- אם להשאיר אותו בגן (הגננת היא רק מחליפה השנה, לא אמורה להיות שנה הבאה) או להחזיר אותו לאשכול הקודם בתקווה שלא יהיה לו קשה עם כל הבלגן.

אם את את מזיזה אותו, אז עכשיו. אחרת, הוא גם עם הגננת הנוכחית כל השנה הזו, וגם בשנה הבאה צריך להתרגל לחברת ילדים חדשה, וגם בשנה שלאחר מכן בבית ספר שוב.

[קור_את*]

ובכל מקרה, בלי היסוס הייתי מוותרת על המפגש בסוף היום. זה לא מובן מדוע אין תכנים שמתאימים לצעירים.

[ממני*]

1. הגננת שייכת לדור הישן שמאמין בענישה... בגבולות קשוחים... בחוסר תקשורת.

זה נכון שרוב הגננות שחוקות ואל תמיד הכי אמפטיות, אבל זו שלכם נשמעת מקרה קיצוני וכדאי לעזוב.

1. כדאי לעזוב עכשיו, לא אחרי הלידה, לא בעוד חודש. להעביר לגן אחר. לפעמים רק השינוי עושה טוב ומתפלאים למה נמנענו עד עכשיו (אני שונאאאאת שינויים ומבצעת רק אחרי שדופקים לי בדלת עם תביעה או משהו באמת שונאת שינויים אבל בענייני ילדים חבל על הזמן).
2. אל תקחי צ'אנס לגדל אותו ועוד פיצית ביחד בבית. אני אמא לתאומים, את עוד לא יודעת מה זה לחלק זמן בתקופה האינטנסיבית שלאחר הלידה בין שניים שדורשים הרבה כל אחד וצרכיו הוא. את גם נשמעת עייפה ומתוחה כבר עכשיו, וזה מצטבר. לדעתי רק גן בשלב הזה אבל גן טוב. מקסימום אפשר לוורת על צהרונית או לבצע תקופת הסתגלות הדרגתית, ולהשאיר אותו כל פעם קצת יותר.
3. לזכור שכן יכול להיות שהוא היפר, יכול להיות שמשהו בהתנהגות שלו על הכיפאק מבחינתכם אבל מקשה מאוד כשנמצאים בגן ויש מסות. ולהיות פתוחים לשמוע הצעות מהצוות. אבל לא הגננת הזו שנשמעת כאמור לא מתאימה ושמרנית.

בכל מקרה חשוב להגיד לו כמה הו א מקסים ונפלא ומתוק ושעוברים לגן שמתאים לכם יותר כי יותר מעניין שם

[קור_את*]

ת עוד לא יודעת מה זה לחלק זמן בתקופה האינטנסיבית שלאחר הלידה בין שניים שדורשים הרבה כל אחד וצרכיו הוא.

אבל לבלוב כן יודעת! היא עשתה את זה עם תינוק ועם פעוט בן שנתיים! והילד כעת בן ארבע. ולהשאיר אותו בגיל כל כך צעיר ורך בגן כשזה ברור שזה לא מתאים לו, זה נורא. לפי הגן, הוא צריך אבחון פסיכולוגי, ליווי פסיכולוגי, טיפול בבעיות וכו'. הגן רואה ילד מקסים ונהדר כילד בעייתי ומתייג אותו ככזה. גן בגיל הזה לא מתאים לו. מה פתאום להקריב אותו?

לזכור שכן יכול להיות שהוא היפר, יכול להיות שמשהו בהתנהגות שלו על הכיפאק מבחינתכם אבל מקשה מאוד כשנמצאים בגן ויש מסות.

אז בדיוק! הגן לא מתאים לו. גן זו מסגרת נוקשה מדי ומדכאת בעבור ילדים אקטיביים מאוד (או סתם אקטיביים).

[אישה_במסע*]

גן זו מסגרת נוקשה מדי ומדכאת בעבור ילדים אקטיביים מאוד (או סתם אקטיביים). או סתם ילדים.

[קור_את*]

הילד שבגן הוא בעייתי חזר להיות ילד רגיל בבית. מדובר בילד שובב שאוהב לבחון גבולות אבל מצד שני, מאוד אוהב לעזור ולשתף פעולה, משחק מעולה עם אחיו ועם חבריו- לא יוגדר כבעייתי על ידי אף אחד מסביבו. חוץ מצוות הגן.

זה אומר הכול.

[לבלוב*]

תודה על כל התגובות.
תשובות לממני-

1. הגננת.... היא חסרת ניסיון. הבעיה המרכזית שלה היא שהיא לא מבססת את הסמכות שלה על רגש. היא לא מתחברת לילדים בצורה רגשית. לא רק לשלי, הרבה הורים טוענים את אותו הדבר. בתכלס היא אומרת שהיא לא מענישה אבל אין לה בעצם כלים אז אין גבולות. בעצם יש גבולות וכאן את צודקת- גבולות כמו של פעם. או שהיא מאמינה שאיסורים מרגיעים ילדים (יש המון "לא" ו"אסור" בגן) או שהיא לא מבינה מהם גבולות הגיוניים ונחוצים לילדים(בטיחות, יחסים עם החברים, שמירה בסיסית על סדר וכו).
2. מרגע לרגע אני שמה לב שאולי זאת לא אופציה. קודם כל זה ירד מהפרק. דבר שני אני שמה לב שהילד מרגיש טוב במרחב של הגן ועם הילדים. זה עדיין לא אומר שהגן טוב לו (או טוב בכלל). מתחילים להיות לו חברים, הקשר שלו עם הסייעת חם. הבעיה הגדולה היא שהוא נמצא במקום של הילד שכועסים עליו והיום הייתי עדה לסיטואציה כזאת. הוא התיישב החברה הטובה שלו ושניהם ציירו על נייר גדול. פתאום הגיעה הסייעת וכעסה. מסתבר שהנייר הגדול היה שלט של ברוכים הבאים לילד שחוזר משהות ארוכה בחו"ל. הבן שלי ישר נכנס בתור עצמו והוריד את הראש- כמו שבלול שמנסה להתחבא. החברה שלו הופתעה (היא לא במשבצת של הבעייתית). גם אני וגם אבא שלה לא הבנו מה קורה. הגננת באה והרגיעה את המצב. נשבר לי הלב לראות שהילדון שלי היה במקום הזה. אמרתי לו ישר שהוא קישט מאוד יפה את השלט והוא שמח. בסופו של דבר, אם אני שם, לא ממש אכפת לו מה אומרות הגננות אבל הוא אכן מזהה את עצמו במקום לא טוב.
3. כמו שאמרה קור את הייתי עם פעוט בן שנתיים ותינוק שרק נולד. עד שהגדול נכנס לגן עירייה (כמעט בן 4). זאת לא היתה תקופה קלה אבל כן היא הייתה תקופה מאוד יפה. עברו כמעט שלוש שנים מאז (אני הייתי עם שניהם במשך כמעט שנה וחצי ואז בנזוגי המשיך להיות עם שניהם כמה חודשים עד שהגדול נכנס לגן עירייה ואז עוד שנה נוספת עם הקטן). אני קצת מפחדת לחזור לשם, אם לומר את האמת. היינו גרים בחו"ל, מקום הרבה יותר נוח מבחינה חברתית וכלכלית. עכשיו אני לא מאמינה שנוכל לחיות בלי המשכורת המינימלית שאני מכניסה. הילדים לא נמצאים בצהרון. כל יום בשעה 14:00 אנחנו אוספים אותם והם נמצאים איתנו כל שאר היום. אין שום כוונה להשאיר אותם בצהרון. אני חושבת שזה מה שמחזק את הילד, שרוב היום שלו הוא מעביר באהבה ונוחות וצחוק.
4. אני לא חושבת שהוא היפר- אנחנו קוראים ספרים יחד, הוא נהנה לבנות פאזלים, אנחנו הולכים לקולנוע לפעמים והוא יושב שעה וחצי לראות סרט, הוא יכול להתרכז במשחק עם אחיו במשך הרבה זמן. במקביל הוא אוהב משחקי כדור ולהשתולל. אני חושבת שהוא ילד רגיל. שנה שעברה כשהיה בטרום טרום חובה הוא לא היה מהבנים הכי שובבים. אני חושבת שכשאין תכנים מעניינים או הבנה של המקום או המצב של הילדים (רעב, עייפות, גיל וכדומה) אז יהיו את אלו שישבו ויבהו באוויר בצורה מוצלחת ואחרים שלא. הבן שלי הוא לא כזה (ואיתו עוד כמה ילדים). אני מדמיינת את עצמי רעבה ועייפה יודעת שעוד מעט אני הולכת הביתה ואז יש חצי שעה של דיבורים שאולי אני לא מבינה לגמרי (לא מותאם לגיל) או לא מעניינים (לא חווייתיים) או ארוכים מדי וזה מתיש. אז ככה. כל יום.

אני גם מסכימה עם אישה במסע ועם קור את- הגן יכול להיות מסגרת נוקשה עבור ילדים. לא רק אקטיביים מאוד או אקטיביים וכאן אופי ויכולות הגננת מאוד משנים. במקרה הזה נראה לי שלגננת קשה להתמודד אז היא מנסה לחפש עזרה בכל דרך אפשרית ומנסה לחפש סיבה למה היא לא מצליחה. בשנים שעברו חווינו עם שני הילדים גננות שונות לגמרי מהנוכחית. ועוד קיטרתי על אחת מהן... מי ידע לאן נגיע...
תודה על המחמאה והחיזוקים קור את

[אישה_במסע*]

הבן שלי ישר נכנס בתור עצמו והוריד את הראש- כמו שבלול שמנסה להתחבא.
גם לי נשבר הלב לקרוא את התיאור הזה. ובעיניי זו בעיה משמעותית בהרבה ממה שזה בעינייך. מכירה את המחקרים והניסויים והסתם סיפורים על נבואות שמגשימות את עצמן?

הוא עלול להפנים ולהאמין שהוא לא בסדר. והוא עלול באמת להפוך לכזה. זה תייוג שהייתי דואגת ממנו. לא איך שיתייגו אותו אנשים שהוא לא מפגש איתם, אלא איך שהוא יתייג את עצמו, איך החברים שלו בגן יתייגו אותו.

ובאופן כללי, אני מאמינה שבגיל הזה המבוגרים חשובים לילד יותר מהילדים האחרים. והגננת הזו לא משהו.

ונקודה שלישית - ניסית לומר את זה לגננת? שהילד בסדר גמור, שהיא מתייגת אותו סתם וזה ומזיק, ולתת דוגמאות לזה? אני לא יודעת אם כדאי לעשות את זה, בעיניי המצב בגן הוא ממש בלתי נסבל, אז אני פחות חושבת על הנזקים האפשריים, אבל את מסיבה עלומה אשכרה שוקלת להשאיר את הילד שלך שם...

בטח שזו אופציה. בעיניי להשאיר אותו שם זה לא אופציה. את האמא, אבל... לא אופציה, כי ככה המערכת החליטה? נו באמת! את האמא, את מחליטה.

[לבלוב*]

אישה במסע
אני מאוד מפחדת ממצב שהילד יתייג את עצמו ואני מאוד עובדת על זה בבית לגרום לו לראות כמה הוא נהדר וכמה אני מאמינה בו- לחישות ליליות, מחמאות חופש לעצמאות ועוד. בגלל זה גם, מאוד מהר בסיטואציה החמאתי לו על איך הוא קישט את השלט המטופש יפה.
עם הגננת דיברתי רבות, מתחילת השנה. אחת הטענות ששמתי עליהן יותר דגש היתה העובדה שהיא תמיד מתלוננת עליו ולעולם לא אומרת עליו שום דבר חיובי. הראתי לה איך אפילו מה שהיא מגדירה כמחמאה זה בעצם לא מחמאה כי היא תמיד מחפשת שיפור. אמרתי לה שהיא מתייגת אותו ושאני משאירה אותו בבית כי הוא מרגיש שכל הזמן כועסים עליו ומענישים אותו. והוא באמת היה בבית שבוע שלם.
היא הקשיבה. דבר שמאוד הפתיע אותי כי העברתי עליה המון ביקורת. בגלל זה חשבתי שיש אפשרות לשיפור.
כרגע היא מנסה להשתפר- היא נותנת יותר מחמאות, היא שמה לב לאיך שהיא מדברת אליו, היא אפילו היתה זאת שהרגיעה את הסייעת בסיטואציה עם השלט הזה. בגלל זה אני אומרת שיש לה כוונות טובות, היא מנסה ליישם אותן אבל מה שיוצא הוא לא טוב.
ללא ספק, בגיל הזה המבוגרים יותר חשובים מהילדים וזאת גם הבעיה כאן, היא לא מגיעה אליו והוא לא מחשיב אותה כחשובה. הסמכות בידה כי יש לה כוח לכעוס עליו (היא אומרת שהיא לא מענישה אותו), להעצים או להקטין אותו. היא אמרה לי שהיא ממש נותנת לו יחס אישי אבל היא לא מגיעה אליו. בשום צורה. הוא ממש לא צריך יחס אישי. הוא ילד מאוד עצמאי שצריך את המרחב שלו. אולי בגלל זה הוא כל הזמן הולך לטייל לו ברחבי האשכול.
בשיחה האחרונה, שהיא שוב ביקשה התערבות פסיכולוג (אמרה כדי שיעזור לה לקבל כלים איך להגיע אליו) אמרתי לה בפירוש שמישהו צריך לתצפת עליה ולא על הילדים כי היא לא מסוגלת להתמודד. בקיצור, אמרתי לה כמה פעמים שהילד בסדר ושהבעיה בה. היא יודעת שזה מה שאני חושבת עליה.
ההחלטה שלי להשאיר את הילד שם מגיעה ממקום של חוסר אמון וייאוש מהמערכת. אני לא סומכת על אף אחד שם. אני חושבת שאם אני אעשה מהומות ואריב ייקחו כמה חודשים עד שאני אשיג משהו ולהעביר את הילד גן, לקראת סוף השנה, כאשר הגננת הזאת, שהיא רק מחליפה, אמורה לעזוב זה לא יעזור במיוחד.
בפעם הראשונה שהתלוננתי למנהלת היא ביקשה שנדבר עם הגננת. לקבוע עם הגננת לקח שבוע ואני חושבת שבגלל שהילד לא הגיע לגן זה הפעיל עליהן לחץ. אחרי שסיימנו את השיחה,, הערתי למנהלת שלא קיבלתי שום תשובה והיא אמרה שהגננת רוצה לחשוב על זה ושנדבר. עבר כמעט חודש וזה לא קרה.
לכן, אני שואלת את עצמי מהו הפתרון שיסייע בצורה הכי טובה לילד. לריב כמה חודשים ולגרום לו להתחיל גן מאפס בידיעה שהוא מאוד ביישן ושמאוד קשה לו בהתחלה. אחרי חווית הגן הזה אני מפחדת על איזו גננת הוא ייפול.
ואולי להשאיר אותו בגן אבל לאוורר אותו. זאת אומרת- להוציא אותו מוקדם, לפני המפגשים המשעממים. בתכלס רוב היום הם במשחק חופשי או בחוגים כאלה (מוסיקה, אמנות, תנועה). את לא חושבת שלילד יהיה טוב יותר ככה? אם אני לא אביא אותו לגן הן יכולות להתלונן עלי אבל אם אני אוציא אותו מוקדם כפי שהגננת הציעה, הן לא יוכלו לומר כלום והוא יוכל לעזור לנו להכין ארוחת צהריים (הוא מאוד אוהב לבשל). אני באמת מבינה את עמדתך. בהתחלה זה היה כל מה שאמרתי. כל כך כעסתי על המצב. אבל אני יודעת שלא יתנו לי להעביר אותו בקלות, גם אם אני אחליט אז אולי כדאי להיות חכמה במקרה הזה ולא צודקת?

היום באתי קצת יותר מוקדם לקחת אותו (יש לי הרי עוד בן שם אז אני צריכה להתחמק ממנו כי אם הוא יראה אותי הוא ירצה לבוא וטוב לו בגן אז חבל לו להפסיד, הם בכל זאת רק עד 2) ועמדתי מחוץ לגן שלו. ילדה מהגן ראתה אותי ונכנסה מהר לקרוא לו. את הגננת ראיתי לפני כן, בדרך לגן והיא אמרה שהוא למעלה. בכל מקרה הילד לא יצא. מסתבר שמנהלת האשכול העבירה להם פעילות (היה נשמע שהילדים נהנים ושהיא מפעילה אותם בצורה אקטיבית שלא כמו מפגשי הגננת שנראים לי משעממים). חשבתי לתומי שכיף לו ושבגלל זה הוא נשאר. ואז הופיעה הגננת והוא איתה. מסתבר ששוב הלך לו לטייל ברחבי האשכול יחד עם חברה. הוא לא ברח, כמו שהן מגדירות את זה, הוא פשוט הלך, הכל פתוח, אף אחת לא שמה לב. לפני כמה ימים, הייתי מרגישה שזאת אחריותי לכעוס עליו כי הגננת הפילה עלי את הטיפול במצב הזה אבל היום לא כעסתי ולא גערתי בו. זה לא תפקידי, היא צריכה לבדוק שהוא לא נעלם לה ושאם הוא מטייל באשכול כי זה מתאפשר לו בקלות אז שהכל יהיה בטוח. הפעם גם הגננת משום מה לא כעסה.

[תמרוש_רוש]

דבר נוסף שחשבתי עליו, בהמשך להצעת הגננת לאסוף אותו מוקדם כדי שלא יצטרך לסבול את מפגשי הסיום זה פשוט להקשיב לה. בתכלס, למה לא? זה בכלל לא הפתרון האידאלי מבחינתי והוא נראה לי מאוד בעייתי אבל אני מרגישה שאין ממש פתרון. הייתי שמחה אם הוא היה יכול להיות חלק מהגן אבל אם התוכן אינו מתאים לגיל שלו באמת אין סיבה שהוא ישב שם. אם אני אשב חצי שעה כל יום מול סרט בשפה שאני לא מבינה וללא כתוביות גם אני אשתעמם. ואם ברור לי לאחר שאמרה זאת הגננת, שתוכן המפגשים מתאים לילדים אשר גדולים ממנו לפחות בשנה (מגיל 5 ומעלה היא אמרה) אז אין טעם שיישאר שם. בהתחלה חשבתי שכדי שייכנס לקצב של הגן הוא צריך להיות שותף ברגעים האלו, במיוחד כי הוא מסיים מוקדם ולא ממשיך את היום, אבל אם הזמן הזה לא תורם לו כלום והוא לא נהנה ממנו אלא להפך, אז אולי זאת התחלה למין סוג של אוורור וזה נעשה לפי המלצת הגננת. אני רק שואלת את עצמי אם תהיה בעיה עם העירייה כי אני צריכה לחתום כל פעם שאני מוציאה אותו מוקדם... מה דעתכן? האם זה יכול להיות פתרון יעיל או שרק יזיק יותר? אני מפחדת שלהוציא אותו לימים שלמים יגרור יותר קושי בימים שיצטרך ללכת לגן.

לדעתי להוציא אותו מוקדם זה פתרון נקודתי מצוין לבעיה הנקודתית של המפגשים האלה, שכולם מסכימים שלא מתאימים לא.
אין עם זה שום בעיה מול העיריה - את חותמת ביציאה פשוט כדי שכולם ידעו איפה הילד ומי אחראי עליו.

אז אולי המפגש הוא חלק "חשוב" באופן כללי, אבל ברור שזה לא מתאים לו, ומתאים ואפשרי לך להוציא אותו - אז למה לא?
בדף חינוך ביתי חופשי האם זה מתאים לנו יש סיפור נפלא על אמא והבת שלה, שעברו לחינוך ביתי חלקי, עם שימוש גמיש בגן. עיקר העניין היה לדלג על מפגשי בוקר, שכל הזמן הגננות טענו שהם נורא "חשובים", אבל הם פשוט לא התאימו לילדה, השעה היתה מוקדמת מדי בשבילה, היא שנאה את המפגש ושנאה את הלחץ להגיע בזמן, וכשירד הלחץ מהבקרים, כל איכות החיים של האם והבת עלתה באופן ניכר.

[תמרוש_רוש]

לא אופציה, כי ככה המערכת החליטה? נו באמת! את האמא, את מחליטה.
אשה, היא האמא, היא מחליטה, אבל ההחלטה קשה לכל החלטה יש שרשרת של תוצאות שלא כולן ידועות ולא כולן רצויות.

אבל גם לי קפץ לעין המשפט
ההחלטה שלי להשאיר את הילד שם מגיעה ממקום של חוסר אמון וייאוש מהמערכת.
והמם אותי קצת. כלומר, בדרך כלל חוסר אמון וייאוש מהמערכת יתוייגו כסיבה כן להוציא אותו משם...

תגידי, לבלוב, איך הולכת העברה לגן אחר מבחינה פרוצדורלית? כלומר מה צריך לעשות, מי קובע לאיזה גן אחר, מהי אפשרות הבחירה שלך וכו'.

[לבלוב*]

תמרוש רוש
הוא נמצא באשכול גנים, זאת אומרת שיש עוד 8 גנים שאותו מבנה ועליהן מפקחת מנהלת אחת. כשניסיתי להעביר אותו לגן אחר היא ביקשה שנעשה שיחה עם הגננת ונעשתה שיחה. היא לא התערבה בשיחה אלא יותר הקשיבה. שתיהן המליצו לא להעביר גן ולתת לגננת עוד הזדמנות. היא לא הציעה חלופות לגנים אחרים וממנה הבנתי שאם נבחר לעבור גן אז זה ייקח זמן כי היא צריכה לראות לאיזה גן הוא הכי יתאים. זה היה בתחילת נובמבר ונראה היה לי שמאוד חשוב שתהיה לו יציבות ושהוא ירגיש חלק מהגן. במידה ואתעקש להעביר אותו גן בתוך אשכול הגנים אני משערת שהיא תבקש שהפסיכולוגית תתצפת עליו כי מבחינתן ההתנהגות שלו היא בעייתית ולא מובנת. כשהלכתי לחתום על האישור היה נראה שהיא מרוצה ואפילו אמרה "שיהיה לנו בהצלחה" אז ברור לי מהי דעתה. בכל מקרה, ללא ספק זה ייקח כמה חודשים.
אפשרות אחרת היא להעביר אותו בחזרה לאשכול גנים שבו הוא היה שנה שעברה. בגן שבו הוא היה אין מקום. הם איחדו שני גנים והגן מלא. זאת אומרת שהוא ילך לגן אחר, אולי לגן שבו הוא היה במסגרת הקייטנה. שאלתי אותו אם הוא היה רוצה להיות שם והוא אמר שלא. היה לו מאוד קשה במסגרת הקייטנה לראות שכל החברים שלו יחד בגן אחר והוא (בגלל שלא היה בצהרון והקייטנה היא באחריות הצהרון) נמצא בגן שליד.
במידה ואנחנו מחליטים להעביר אותו לאשכול הקודם אנחנו צריכים לפנות לעירייה. אני לא יודעת בדיוק מה התהליך אבל קשה לי להאמין שיהיה מהיר.
בנוסף ניתקל בבעיות אחרות- הילד לא יהיה באותו אשכול עם אחיו שנותן לו הרגשת ביטחון חזקה ושללא ספק המצב יקשה עליו את ההתאקלמות. בעיות לוגיסטיות- נצטרך להביא ולקחת שני ילדים באותם השעות וממקומות אחרים כל יום. עכשיו נוכל לעשות את זה אבל כשתגיע התינוקת זה לא יהיה כל כך אפשרי.
אני לא חושבת שיש לי אפשרויות בחירה לאיזה גן ילך. אני יכולה לבחור לאיזה אשכול גנים אבל בתוך האשכול המנהלת משבצת אותם, בדרך כלל לפי תפוסה.
בערך בינואר נפתחות ההרשמות לשנה הבאה ואז אני אצטרך לקחת החלטה. האם להשאיר אותו באשכול הקיים במחשבה שהגננת הקיימת לא תהיה ותגיע הגננת הקבועה (שכרגע בשנת שבתון) והשמועות אומרות שהיא טובה- גם אם ההורים לא אהבו את הסגנון שלה הילדים כן התחברו אליה ופרחו.
מה שתומך בהחלטה הזאת היא העובדה שהוא כבר מרגיש חלק מהגן ומדבר בצורה חיובית יותר על הגננת. היא מצידה מנסה ומתאמצת, באמת שכן (היא אפילו הציעה לבוא אלינו אחר הצהריים לבקר אותו שזה בעצם זמנה החופשי. הוא לא הסכים לכך בשום אופן ואמר שהוא לא מרשה לה...- זה היה אחרי השבוע שהושאר בבית).
מצד שני, אולי כל הקונספט ה"חופשי" של האשכול הזה לא מתאים לו- דלתות פתוחות והמון חופש לכאורה אבל גבולות לא כל כך ברורים. אפילו כשמספרים לי על מה שהוא עשה, לא כל כך ברור לי אם זאת בעיה ואם כן אז למה- הוא נכנס לתוך האשכול כשהם בחצר והיה במשרדה של המנהלת כשהיא לא הייתה ושיחק שם בצעצועים שמצא. כשישבנו לדבר איתה ילדים נכנסו כל הזמן לומר לה שלום וזה היה בסדר. נכון שלא ראיתי אם נכנסים לחדר שלה כשהיא לא נוכחת אבל הגבול הוא דק. האם במקרה של ילד אחר היו חושבים שזה בעייתי באותה מידה או פשוט היו מסבירים וזהו.
אני גם חושבת שדלתות פתוחות מזמינות להיכנס. אם אסור להיכנס אז למה לא לנעול את הדלת? אני לא מבינה את הרעיון בחדרים פתוחים שאסור להיכנס אליהם.

כמו שאמרת תמרוש רוש, לכל החלטה יש שרשרת של תוצאות שלא כולן ידועות וקשה לי להעריך מה עדיף לו. אם חזרה לגן הקודם (או לגן עם חבריו משנה שעברה) היתה אפשרית זה היה כנראה הפתרון הטוב ביותר לו (פחות לנו) והיינו עושים את זה. אבל זאת לא אופציה קיימת.

אולי העובדה שהפסיכולוגית תתצפת עליו לא תהיה גרועה כי היא אכן תעזור לגננת. מסתבר שאנחנו ההורים היחידים מתוך אלו שהיא ביקשה מהם, שמתנגדים לתצפית. ועניין הפסיכולוגית באמת מוריד את האחריות מאיתנו. אני לא יכולה לדעת למה הוא מתנהג בצורה מסוימת בגן כי אני לא נמצאת שם ולילות שלמים ללא שינה ניסיתי לחשוב על הסיבה להתנהגות ואיך לפתור את המצב. אני לא רוצה שהוא יסתובב חופשי בתוך האשכול אם זה לא בטוח לו. אני לא יודעת אם אני צריכה לדאוג גם בגלל זה או לא. אולי אני גם אוכל לשאול אותה, אחרי שהיא תסתכל עליו, מה הפתרון הטוב בשבילו.
היום הוא מקבל השבת. הוא כל כך התרגש, התלבש הכי חגיגי שיכול, הסתרק והגיע לגן גאה ושמח.

[לבלוב*]

אני אבקש מהגננת/ סייעת את התכנית השבועית שלהם (מתי יש חוגים/ פעילויות) ולפי כך אדע מתי להוציא אותו.
למרות זאת, אני חייבת לציין, שלא נראה לי תקין שילד שובץ לגן שלא מתחשב ביכולות שלו. מרגיז אותי לשמוע שמראש התכנים אינם מיועדים לגילו ושמראש כבר ויתרו עליו (ועל עוד כמה ילדים, יש די הרבה קטנטנים כמוהו) בזמן המפגשים.
אבל אני לא יכולה לשנות את זה ולהוציא אותו מוקדם יהיה הרע במיעוטו.

[בשמת_א*]

מאמא מיה, לבלוב.
את כותבת פה באתר החינוך הביתי בישראל,
את מתארת תמונה שוברת לב של יחס איום ונורא בגן לילד המתוק שלך שהוא בעצם רק בן שלוש ומשהו (כתבת שעדיין לא בן 4), איזה פיצי!

תסלחי לי על הבוטות, אבל מכל מה שקראתי, הייתי אומרת לך להחזיר אותו הביתה.
אולי בשנה הבאה תשלחי אותו לגן אחר, אבל עכשיו? תני לו קצת להחלים בבית, עם האהבה של אמא. אז יש תינוקת! אז מה! למה צריך להקריב אותו ולתת לו לסבול בגללה?
מה שפוגע בקטנים בגיל של הבן שלך הוא הפירוד מן האם ולא הפירוד מן הגננת. זה ששלחת לגן, לא בלתי הפיך.
אבל להמשיך לשלוח אותו לגן הזה, כן יגרום נזק בלתי הפיך.
זו דעתי האישית במיגבלות של מה שאפשר להבין דרך האינטרנט, אבל בחיי שאני לא מבינה מה יש פה להתחבט כל כך הרבה. קודם כל תחלצי את הילד שלך מכל הרעל של הגן הזה. אחר כך, כשהוא בבית בנחת - תחשבי על פתרון אחר. רצוי הרבה זמן אחרי הלידה, שלא יהיה רגע לפני שהוא מסולק ממקומו בידי התינוקת, או רגע אחרי שהיא נולדת והוא מבין שסילקו אותו בגללה.

[תפוח_אדמה*]

אני מסכימה עם בשמת. לא היה לי נעים להגיד, זה לא הכי פוליטיקלי קורקט, גם לא הכי אמפתי. אני הייתי מוציאה אתמול, ומחפשת דרך אחרת לפתור את הבעיות של אישור החנב, של העבודה וכל טרדות היומיום.

[אישה_במסע*]

לכל החלטה יש שרשרת של תוצאות שלא כולן ידועות ולא כולן רצויות.

אני זוכרת מהדף של מחשבות ליבה קטנות איך מישהי סירה על תקופה בה היא והמשפחה היו בחינוך ביתי, והמצב הכלכלי היה גרוע. אבל היא לא וויתרה על חינוך ביתי. להסב כזה נזק לילדים שלה היה בלתי נסבל בעיניה. מישהי אחרת אמרה שמבחינתה חוסר ביטחון כלכלי בלתי נסבל בעיניה.
בעיניי, בלתי נסבל להשאיר ילד במקום שבו נגרם לו נזק גדול כל כך. אנ י לא מצליחה לעצום את עיניי לנזק הזה. המצב בגן הוא פוט בלתי נסבל בעיניי, ואני לא מבינה איך אפשר לשלוח את הילד לשם, אפילו לעוד יום אחד.
הרי אם גננת בגן הייתה מכה את הילד, האמא הייתה מוציאה אותו, נכון? קודם מוציאה, ורק אחר כך חושבת על אפשרויות אחרות. מה שקורה שם עכשיו גרוע בעיניי. גרוע ברמה של - קודם מוציאים משם, אחר כך כל השאר.

כי מה שקורה שם, בעיניי, בלתי נסבל. בעיניי, גרוע כל כך שהשיקול של התיוג של הילד בעיני הצוותים או מה תגיד העירייה או שקשה לעורר מהומות - לא רלוונטי. כי בעיניי, הנזק של מבוגרים שחושבים שהילד רע, זה נזק לעשרות שנים. לא משהו שאפשר לאזן בבית - הנזק עדיין קיים.

ואני ניסיתי, ניסיתי בכנות להתבונן מנקודת המבט של האמא שהנזק הזה נסבל בעיניה, ולא הצלחתי. אם הגננת הייתה באופן קבוע מקללת את הילד זה היה פחות גרוע בעיניי ממה שהולך שם. איך אפשר לחשוב על השלכות שליליות, אילו השלכות יכולות להיות גרועות יותר ממה שיש עכשיו? אולי רק גננת מכה...

[פלונית*]

הי לבלוב ,
חזרתי לתחילת דבריך. ברור שהחויה לא פשוטה לכם. שמתי לב לאמירה שלך שאת לא סומכת על עצמך. את רוצה לכתוב על זה קצת יותר ??

[לבלוב*]

בשמת, תפוח אדמה ואישה במסע
קראתי את מה שכתבתן והמילים לא היו פשוטות. הם גרמו לי לחשוב במשך כל היום.
אני לא כל כך בטוחה, כמוכן, שאכן כל כך רע לו. כשהשארנו אותו שבוע בבית, בזמן שחשבתי שממש רע לו, היה יום אחד שעברנו ליד הגן וראינו את הילדים משחקים בחצר. הוא נעמד שם והסתכל עליהם. הוא רצה להתקרב. הוא רצה להיכנס יחד איתי.
בפעמים ששאלתי אותו אם הוא רוצה לעבור גן אז הוא אמר שלא.
הגננת לא מתעללת בו. להפך, בחודש האחרון היא ממש מתאמצת להגיע אליו.
אני חושבת שאין לה את הדבר הבסיסי והטבעי שצריך כדי לעשות את זה וזה לא נובע מכונות רעות. אני גם חושבת שאולי זה מאוחר מדי.
אני יכולה להשאיר אותו בבית. זה לא קשור לשום תינוקת (שתגיע עוד שלושה חודשים וחצי) וכרגע גם לא ממש למצב כלכלי או שום דבר אחר. כרגע האפשרות קיימת.
אני פשוט לא בטוחה שזה הפתרון שמתאים לו.
פלונית
אני לא יודעת לומר מה מתאים לו. וזה מה שהתכוונתי אליו שאמרתי שאני לא סומכת על עצמי. אני לא יודעת לאיזה כיוון ללכת. אני כל הזמן שואלת את עצמי אם טוב לו בגן, או עדיף לו בבית, איך אני יכולה לברר, אני שואלת, חוקרת, מנסה לראות אותו בחצר ולראות אם מי הוא משחק, חשבתי לפנות לפסיכולוג/ית שאולי תדבר אתו ישירות ותדע לומר לי מה יהיה לו הכי טוב. אנחנו ככה מתחילת ספטמבר.
לא רוצה שהוא יהיה מתויג אבל כן רואה שיש לו חברים בגן. הוא לא בוכה כשנשאר בגן, כשאני אוספת אותו לרוב הוא מחייך, לפעמים הוא לא כל כך ממהר לצאת, הוא מחבק את הסייעת ואומר שהיא מצחיקה. מצד שני... קיים גם צד שני.
אני לא יודעת אם לטווח הארוך יהיה לו טוב ונהדר להיות איתי בבית. בגן הוא נמצא כ-5 שעות ביום, חצר מלאה בחול (הרבה יותר ממה שאני אוכל להציע לו בעיר הצפופה חסרת הטבע), פעילויות של מוסיקה, אומנות ותנועה- אני רוצה לראות אם אני יכולה לנצל את זה לטובתו.

בשמת א

הוא אכן עוד לא בן ארבע. הוא יהיה בן ארבע עוד 10 ימים.
אני יודעת שהאתר הזה הוא של החינוך הביתי. הסיבה שפניתי לאתר הזה היא שידעתי שרק כאן המחשבה תהיה על הילד ולא על איך להתאים אותו למערכת.

[קור_את*]

הוא אכן עוד לא בן ארבע. הוא יהיה בן ארבע עוד 10 ימים.

זה גיל פצפון מדי לגן עירוני. אני מכירה את שני האשכולות שאת מדברת עליהם. הם כמו מפעלים עצומים וגדולים.

וזה לא נובע מכונות רעות.

היא לא מתעללת. היא בטוח בחורה טובה.
העניין הוא שהפצפון מתויג בגן כבעייתי והגן ממש גדול עליו. התיוג של ילד כבעייתי זה מעשה די נורא.

[פלונית*]

לבלוב ,

בהחלט אפשר להבין את סימני השאלה שאת מעלה. באמת .
לא על כל דבר בחיים קיימת תחושה של בהירות. ובעיני זה לגיטימי. הסןגיה של מה נכון לילד קשורה במפגש שבין ההבנה את עולמו של הילד המסויים הזה לבין תפיסת עולם זו או אחרת באשר לצרכי ילדים בשלבים האלה.

אם את מחפשת משבוא לדבר אתו הייתי מנסה את את עירית הכותבת כאן בדף ביד רכה או את אורנה שפרון.

חשוב שיהיה מי שיוכל לעזור לך בהתמודדות הלא פשוטה הזו תוך מתן תמיכה ועזרה לך ולילד שלך.

[אישה_במסע*]

שאכן כל כך רע לו
אני לא אומרת שרע לו. אני אומרת שנגרם נזק. כמו שילד שאוכל כל הזמן שוקולד לא סובל מזה, אבל נגרם מזה נזק לבריאות שלו. כך הנזק מהתיוג ומהדעה שלו ושל סביבתו על עצמו, ומתבניות ההתנהגות שנובעות מהדעה הזו, קיים. והוא קיים גם אם לילד טוב.
וכשאני מתכוונת זה נזק לעשרות שנים - אני מתכוונת לזה. הוא מגיב בצורה כאילו הוא מצפה לנזיפה - וזה מזמין נזיפה, גם אם הוא לא אשם. ומכאן קל מאוד להפוך לבעייתי. והוא יכול להיות ילד בעייתי ומאושר עם הרבה חברים ששמח ללכת לגן. אבל כמה קשה יהיה לו בבגרותו לשנות את תבניות ההתנהגות.
ללמוד שהעולם יכול להיות מקום הוגן, ולא לצפות שיאשימו אותו באופן קבוע בדברים תמימים שאחרים לא מאשימים בהם, שינזפו בו סתם, שיצפו ממנו לרע. ואם הוא יכנע ויחליט שאם בכל מקרה ינזפו בוף אין טעם לנסות להיות טוב?

כל זה לא בר השוואה לתועלת שיש מחול ומוזיקה. וכל זה גם לא קשור לכוונות הטובות של הגננת. זה פשוט.. תיוג. ציפיות של הורים משפיעות על הילדים. ופה יש ציפייה מצד הגננת, והפסיכולוגית, והילדים מסביבו כבר יודעים שיאשימו אותו על משהו שאחרים אולי לא יאשימו בו, והוא כבר מתנהג בהתאם.
זה נזק סמוי, לטווח הארוך. אבל זה לא ברור כמה זה נורא, ללמד ילד שהוא בעייתי, שהוא רע? ועוד בגיל 4? כמה בעיות בהערכה העצמית זה יגרום, כמה דפים בהם עירית הנפלאה נותנת עצות הוא יפתח בבגרותו כדי להתגבר על הנזק הזה?

בעיניי, אם יש לך את האפשרות להשאיר אותו בבית וזה ממש מצויין, תשתמשי בה, עכשיו! (ואל תאמיני לפסיכולוגית. מה הסיכוי שיש לה ייחס נייטרלי, או ידע מינימלי, על חינוך ביתי? שלא לדבר על הכרות עם הבן שלך)

[לבלוב*]

העניין הוא שהפצפון מתויג בגן כבעייתי והגן ממש גדול עליו. התיוג של ילד כבעייתי זה מעשה די נורא

זה בעצם מה שמדאיג אותי והסיבה לכל הדיון הזה.
עכשיו הפתרון. שוב אני לא בטוחה שעזיבת הגן לגמרי היא הפתרון עבורו.
האם את חושבת שמספר שעות מצומצם יותר יוריד את ההשפעה השלילית של הגן? האם זה יקשה עליו יותר ויבלבל אותו?
אני מנסה לחפש את הפתרון המושלם ולא יודעת מהו. אני מבינה שכאן באתר החינוך הביתי הוא הפתרון הטוב ביותר. יש משהו בי שמסכים לזה אבל עדיין אני לא מרגישה שזה באמת מה שיעשה לו את הכי טוב.

זה גיל פצפון מדי לגן עירוני
הגעתי לאשכול הזה מאוד רוצה מחוויה קודמת באשכול אחר (לא קרוב אליו- אם את מכירה את האשכולות). גן הטרום טרום של שני הבנים היה חוויה מעולה לשניהם. הם גם היו באשכול גדול. אחר.
הגננות אמנם לא היו מאוד מנוסות אבל הגיעו עם הרבה יותר הכלה, סבלנות וכלים.
המערכת הציבורית הפתיעה אותי בצורה מאוד חיובית. הייתי בטוחה שעד שלב בית הספר אני לא אצטרך לחפש אלטרנטיבות.
אני מתחרטת שלא פעלתי לפניכן.

[אישה_במסע*]

אני מנסה לחפש את הפתרון המושלם ולא יודעת מהו.
אין מושלם. אבל מי מפריע לך להוציא אותו מהגן רק לשנה הזו, ושנה הבאה להכניס אותו לגן עם גננת קצת יותר שפויה?

האם זה יקשה עליו יותר ויבלבל אותו?
לא דאלת אותי, אבל אענה בכל זאת - לדעתי פחות שעות יקטין השפעה שלילית. ובנוגע לבלבול - תלוי. יש ילדים שדברים כאלה מקשים עליהם. שחשובה להם מסגרת ומסגרת כמו שהיא צריכה להיות עם כל הכללים שלה. יש כאלו שזה לא מבלבל אותם, להפך, טוב להם בלי מסגרתיות נוקשה מידיי.
יש רק דרך אחת לדעת בוודאות עד כמה זה מפריע לבן שלך - לעשות ניסוי. לנסות ולראות. בגילאים מבוגרים יותר אפשר לנסות להסיק מה תהיה התגובה שלו ממקומות אחרים, וגם בגיל שלו אפשר לנסות (למשל, עד כמה קל לו עם שינוי תוכניות? עד כמה חשוב לו לדעת מראש מה הולך לקרות?), אבל אין כל כך סיטואציות מקבילות לגן.

אגב, אם תחליטי שאת רוצה לשלוח אותו לגן אחר שנה הבאה, את יכולה לנסות אחרי שהוצאת אותו מהגן הנוכחי, להכניס אתו לשם. ואז זה יחסוך לו הסתגלות אחת.

[לבלוב*]

פלונית ואישה במסע
כתבתן בזמן שעניתי לקור את.
אני מאוד מאוד מעריכה את הזמן שאתן מקדישות לענות לי.
פלונית
אני אפנה לעירית או לאורנה שפרון. עדיף מאשר פסיכולוגית. לא ממש ידעתי עם מי לדבר.
אישה במסע
אני מודעת לגמרי למה שאת אומרת. זה מה שהכי מדאיג אותי. בשל הכרות עם הבן שלי אני בספקות. מצד אחד הוא מאוד בישן. מאוד מאוד בישן ואז בשנייה שהוא נפתח ומרגיש בנוח הוא משתנה לגמרי ומתחזק, הוא אפילו הופך להיות סוג של מנהיג. אני מאוד מאמינה שקשר יומיומי עם אותם הילדים מאוד מועיל לו והדגש הוא על קשר יומיומי. אם לא, המפגש המחודש ממש קשה לו. אני יודעת שיש מפגשים של משפחות בחנ"ב אבל בגלל שמדובר על זמן מצומצם ולא כל יום אני חושבת שזה לא יהיה טוב באותה מידה. אני רואה שהקשרים החברתיים שהוא יוצר מאוד מעצימים אותו. אני רואה את האושר שלו (והמבוכה) כשילדים מהגן מתרכזים בו ויוצרים אתו קשר.
אני מאמינה שבגיל הזה הנוכחות של האמא היא הכי חשובה ולכן משעה 14:00 הוא איתי, צמוד, גם בלילה אבל השהות עם קבוצת ילדים אחרים גם תורמת לו המון.