טוב, כמובטח:
ובזה אני מוכיח משהו ביחס לויכוח שלך בדף זה ממש עם גילה
או הו, עד כמה ואפילו בדרכים שלא כיוונת אליהן!
ראשית, בעצם העובדה שאתה עונה בדף הבית שלי ולא כמו שגילה מטיפה.
ואז אתה עונה:
הוא [אתה] חושב שבשיחות "אישיות" יש טעם מסוים לענות בדף של השני, וש-תבשיל קדרה תדלג לה בין הדפים! מה רע? ככה היא תלמד יותר
שנית, מסתבר שלפני שהספקתי להנות מזיו דבריך, מישהו אחר נכנס לדף הבית ש-ל-י (ש-ל-י!) ו...גריין אותם! בחיי, לך תבדוק! אז מה עכשיו? עכשיו כ-ו-ל-ם יבואו לדף ש-ל-י (ש-ל-י) לחזות בהם? ומה הם יגלו כשהם יגיעו? סתם דף בית (ש-ל-י!)? זה אכזרי כמו הבטחה שלא קויימה. עכשיו אני אצטרך למשול ולישנון בלא הרף כדי להצדיק את הרפיוטישן של הדף (אגב, מהם תעריפך למשל? ולשנינה?). אני אומרת לך - אין. אין פרטיות מאז שהמחשב חדר לעולמינו...
ואז אתה עונה:
רעיון לא רע - לגריין לתוך הדף של עצמך. תאוות הגיריון באה על סיפוקה - ולא מטרידים אף אחד אחר... אבל את צודקת לגבי לגריין לדף בית של מישהו אחר [תוספת קטנה שלי...]
אז אתה רואה,
אוביקטיבית כן היה משעמם עד שהגעת...
עכשיו, עם כאלה דברי משל ושנינה אתה מתפלא שנחזת בעיננו כאבן (לפעמים שאתה רציני בהן) או כאורבך (טוב, הוא לא הכי שנון, אבל הינו צריכים לבחור מתוך מאגר של מצחיקנים ודתיים. זה לא פשוט. תודֶה)? נכון. הצעת אופיציה אטרקטיבית יותר. אבל, מתנצלת, פשוט לא יכולתי להרשות לעצמי לדמיין אותך כאוסקר (כך בינתיים למדתי שקוראים לו), הטעמים מובנים, אני מניחה.
מעבר בלתי אלגנטי בעליל לעניני הברכות - אני מניחה שמה שהטריד אותי בסיפור הקרמבו הוא העדר האלגנטיות שבו (הפוסל במומו. כן אני יודעת). הענין הוא שיצא לי לקחת כמה קורסים במשפט עיברי. תחילה בכורח אח"כ מבחירה. בקורסים המתקדמים אפילו ניתחנו סוגיות תלמודיות (נשמעת כמו ילד בכיתה א' שמתגאה שלמד 'דנה נמה'? במובן מסויים זה נכון, כי לרובינו לקח חצי סימסטר להבין מאיפה מתחילים לקרוא דף גמרא. אפרופו הדף בענין כיווני כתיבה...). על כל פנים, תמיד הרשימה אותי היכולת התלמודית לפתור סוגיות מוסריות סבוכות בעזרת הגיון בריא (אנא, אל תבקש דוגמאות. אינני זוכרת דבר בימים אלה. אני רק זוכרת שזו היתה התחושה). פתאום לפרוט את זה לרמת פרק-את-הקרמבו-לרכיביו, נראה...לא יודעת. לא טעים. כן. אני יודעת, יש עקרונות נישאים, אבל יש גם חיי יום יום לנהל. עדין, היה נחמד שם במגדל השן...
עכשיו אתה עונה:
בחיי. אתם החילוניים, כשזה מגיע לענייני דת - אתם נהיים מה זה דוסים.
בכלל, אני מקווה שזה בסדר שאני מטרידה אותך בשאלות דת.
ואז אתה עונה:
תרגישי חופשי....נציגי-רבנות-ראשית כמוני
תיאטרון? ואללה? הופעתי. הנה עוד פער אצלי בין דמותך הוירטואלית ל-'אתה' הממשי. איש אקדמיה דווקא התלבש עליך יופי, אבל חשבתי יותר על כיון פילוסופי (אולי בגלל ששתלת בתודעתי את התמונה של ליבוביץ?!?). אבל תיאטרון בהחלט מסביר את היצירתיות השופעת מנושאי הדפים שאתה פותח (וגם את בקיאותך בסדרות טלויזיה לילדים?). על כל פנים - סחה!
ואז אתה עונה: אין לי מושג מה אתה עונה.
זהו. הארכתי. ואתה, על פי עדותך, קצר בזמן. מצד שני - כבר עניתי בשימך על הרוב (תרגיש חופשי לחזור בך
![;) ;-)](./images/smilies/blink.gif)
). וזה אמור לקצר.
המשך הנאה מהדבר הלבן (או שמא?) ההוא.
[הערה קטנה לאורית המגריינת - מתנצלת על השימוש הציני בגריונך. אכן אחלה משפט לגריון
. לא שאת צריכה זמנה, אבל את מוזמנת לדף ש-ל-י בכל עת. לפי דף הבית ש-ל-ך יש לנו כמה נושאי ענין משותפים]