נורית, זה מעניין מה שאת מספרת.
כל פעם שמדברים על זה שיש
מעט מניקות, (
הבנתי למה מעט מניקות) זה מתנגש עם מה שאני רואה שנים.
(לא שאני מתווכחת עם הקביעה, רק מספרת על מה שאני רואה, כמו נורית)
גדלתי במרכז ת"א,
אני ינקתי ואחותי ינקה ו-3 החברות הטובות שהיו לי בגן ינקו. (התחברתי אתן כי האמהות שלנו התחברו ביניהן, בהחלט יכול להיות שהן התחברו דווקא אחת עם השנייה כי האמהוּת שלהן לא היתה מיינסטרימית)
בתור ילדה היה לי ברור: מה תינוק אוכל? חלב מהציצי של אמא שלו. בקבוק לא עלה בדעתי. בקבוק זה מה שיש לבובות-תינוקות. וכמובן, זה מה שפעוטות שותים ממנו מים / חלב / שוקו (אני הייתי שותה חלב שומשום מבקבוק בפעוטותי
![:] :-]](./images/smilies/blush.gif)
)
אח"כ בגיל יסודי לא חשבתי על זה
באיזה שהוא שלב ידעתי שיש תמ"ל, הבנתי שזה בשביל נשים שלא יכולות להיניק כי קרה להן משהו בחזה או משהו כזה.
אני זוכרת את ההלם בכיתה י', כשהמורה לסוציולוגיה סיפרה לנו שהיא בחרה לא להיניק.
ההלם היה לא רק שלי, אלא בקרב כמה וכמה מילדי הכיתה
ההלם הפך לזעזוע כשהיא הסבירה למה: כדי שהחזה שלה לא יתכער. הזעזוע היה בעיקר בקרב הבנים (!)
גם אח"כ הרוב המכריע של אמהות שפגשתי היניקו ואפילו לאורך זמן (אחרי גיל שנה, אפילו שנה וחצי)
(יש לציין שגרתי בפרדס חנה מגיל 20, כך שהאמהות שפגשתי לא ממש משקפות את מה שקורה בארץ :-\)
היחידות שאני מכירה שלא היניקו כלל הן גיסותיי. (בלי לספור את המורה לסוציולוגיה...)
הפעם הראשונה שהבנתי שמיניקות הן מיעוט היתה באתר הזה.