פעם, כשהייתי כותבת כאן כל יום כמעט, לא היה צורך במשהו מיוחד להגיד או לכתוב,
לא היה צורך בדרמה כדי להיכתב כאן.
די היה לחשוב בקול רם את היום שעבר על האנקדוטות הקטנות שקורות בו, כדי לשרטט איזו התרחשות.
היום... נראה שזה לא מספיק, בגלל חללי היעדרות גדולים, אני מרגישה שצריך סיפור, עלילה, התרחשות מכובדת כדי לבוא ולשטוח כאן בפניכם.
וזה מעניין, כי בעבר, כשהתכיפות הכתיבתית היתה גדולה, כל אפיזודה קטנה הרגישה כמו סיפור, וקשה היה לחכות להגיע לכאן כדי לספר אותה.
ועכשיו, גם אפיזודות עם משקל, מרגישות לא חשובות מספיק, מעניינות מספיק כדי להיכתב.
וכשיש אפיזודה עם משקל, מתחיל המאבק הפנימי איפה נכון לכתוב אותה כאן או שם..., בסופו של דבר אני כותבת אותה שם בד"כ ומביאה קישור גם לכאן, אבל זה כבר יוצר אפקט אחר לגמרי בתקשורת...
וכמו להוסיף שמן למדורת האפיזודות שלא נכתבות כאן, הנה אחת שכתבתי שם
לגדר את העדר
@}