הגבירה בחום

וואו, מה זה - יום הניקיון והחברות המפתיעות???!!!
אצלי סיפור דומה היום,
גם אצלי זה הוכרז כיום ניקיון (בעצם עכשיו כל יום שלישי הפך ליום כזה. היום שמוקדש לבית)
אז כל הבוקר די גררתי את עצמי מחדר לחדר מרימה מסדרת לאיטי, וכל הזמן מחכה שזה ייגמר כדי שאוכל סוף סוף לשבת בחוץ עם צ'יקו וסיגריה (את הקפה שומרת לאירועים מיוחדים - שבתות ובית קפה עם חברות) ולכתוב ואולי אפילו להספיק לסטודיו קצת אם אהיה חרוצה.
אבל כהרגלי אם אין לי דד ליין אני מושכת את עבודות הבית עד אין קץ, אוף.
ואז פתאום טלפון מחברה בשעה 11:00 "אפשר לבוא לבקר? רעותי פה (חברה טובה ואהובה שעברה מכאן למדבר ולא ראיתי אותה יובלות)"
"בטח!!" עניתי
ונתתי את הספרינט של חיי, תוך 20 דקות כל הבית היה מתוקתק (אפילו הספקתי לתת ניגוב לרצפה על אף שהכוונה היתה סוף סוף לשטוף על אמת! מזדהה איתך לימונייד לגבי השטיפה, גם אצלי זה ככה). לא יאומן כמה הספקתי ב20 דקות הללו לעומת השעתיים וחצי הקודמות שבזבתי לפני כן.

הקיצר, זה באמת קטע הסינכרון הזה (-:

איזה כייף שיש המון מה לקרוא. חבל שלא הסתנכרנתי איתכן על הנקיון. אבל מסונכרנת עם יום שלישי הפנוי (יחסית) רק שאני ניצלתי את הזמן הזה להליכה ואימון והבית עודנו סדום ועמורה. היו לי גם תכניות ללכת לרקוד בבוסתן הכרמל אבל הן נדחו לשבוע הבא

חיבוקים נרגשים לכל השבות והשוות . כמה נעים להיפגש כאן.

הלו, גם אני לא מסונכרנת עם הנקיונות. אף אחד אחד לא אמר שומדבר על ניקיון הבית כשדיברתי על תקתוק.
אצלנו הניקיון והסדר בתחזוקה היומיומית הוא השטח שלי אבל ממש לנגב אבק בכל הבית ולשטוף זה שלו... ומכיוון שהתרגלתי כבר שהוא דואג לזה, הורדתי את זה מתחום האחריות שלי גם כשהוא לא מגיע לזה.
כך שאני מטאטאת במקום במרץ ובהפסקות חלקי בית שונים...
אני אחרי יום ארוך היום, עם אמא בבי"ח (אולי אכתוב על זה קצת בהמשך), מה שתמיד שואב ומרוקן את האנרגיות שלי, ועדיין לא בסופו (הולכת ללמד בשמונה), מקווה (יותר נכון מאמינה) שהיוגה, גם כשאני מעבירה אותה הלאה מחוללת שינוי גם בתוכי ובדרך כלל מטפלת בי.
א תות אלור... ונשיקות בינתיים

איפה הכפתור של הלייק כאן ????
נו, איפה?

אני רואה שפתחו את הדלת, הדליקו את האור...וואו איזו המולה (-:
אז אם בעינייני ניקיון עסקינן..
אני עכשיו מנסה בערבים להחזיר את הבית למצב שפוי,( לא תמיד בהצלחה גדולה, יש לאמר) - כדי שבבוקר נקום לבית נעים ואחרי שיצאנו מביתנו כאילו נורינו מתותח, גם נחזור לבית נעים ומסודר.
אז היום לא מהימים האלה ואפילו שהילדים ישנים מאז שחזרנו הנה, כמעט שום דבר לא נעשה ובשעה המטורפת הזו אני עוד אפילו צריכה לתלות את הכביסה שמחכה במכונה אוףףףףףף.
חייבת לשמוע ממך גבירה יקרה.
בינתיים התעדכנתי ארוכות פה....

הי גבירה..
הברזתי אתמול,, הייתי צריכה ערב שקט עם עצמי בלי אנשים אחרים וגם השלמת שעות שינה. אבל נתראה ביום ראשון. ואולי עוד לפני כן ארחיב קצת אצלי בדף.
ותודה על ההודעה

איך נהנתי לקרוא את כל הפוסטים האחרונים.
תענוג.

נקודות!!!!
גם אני חייבת כבר לשמוע אותך, חושבת על לדבר איתך יום יום וכל לילה נזכרת ששוב זה לא קרה... והיום ניסיתי אותך פעמיים בלי הרבה ציפיה שתעני לי, ואנסה שוב בערב - רשמי לפנייך היום זה קורה!

נטיקה, תארתי לעצמי שכך היה, וטוב שאת כותבת לי כי רציתי לשמוע שהכל בסדר.
מחכה לראות אותך ביום ראשון (ולקרוא לפני כן אצלך בדף) (-:

שבעק'ה, איזה כיף לשמוע! לאיזה פוסטים את מתכוונת כאן בדף, או באתר היוגה?
גם לי תענוג להיות כאן.
@}

מקווה (יותר נכון מאמינה) שהיוגה, גם כשאני מעבירה אותה הלאה מחוללת שינוי גם בתוכי ובדרך כלל מטפלת בי.
שכחתי לספר שזה עבד כמו קסם גם אתמול, הולכת מרוקנת, מובסת, נטולת כוחות ויוצאת עם אור בעיניים, עם כוח מחודש - השלתי את היום מעלי.
מאחלת לנו בגדול פחות ימים שצריך להשיל אותם מעלינו בסופם ואם בכל זאת הם קיימים, מאחלת יותר ויותר מתנות כאלה שמשחררות מעלינו את השכבות ומחזירות אותנו שוב אל המרכז.
@}

אמן ואמן, אהובה. שבת נעימה ומנחמת לך ולכולם

היי גבירה,

אם לא בטלפון , אז פה.
התעדכנתי בדף של עננים- ואז קראתי אותך, ואז נזכרתי שיש חיים שלמים פה....
החיים שלי כרגע במתנהלים במימד אחר לחלוטין

נשתמע.

הי גבירה מקסימה!
תודה על הביקור שלך אצלי

לא הגבתי מיד, כי היו לי כל מיני תובנות שרציתי לכתוב אצלי ומשום מה מתקשה להגיע לזה..P-:
בכל מקרה איזה סיפור מקסים ומיתי! כזה שזוכרים לכל החיים. אני חושבת שעיקר השיעור, בחויות האלה הקיצוניות שהחיים מזמנים לנו מדי פעם, זה לשמור על קור רוח. על מין קוליות כזאת. לא ההיסטריה של נדירת נדרים עם אלוהים ואמונה, אלא יותר מין שלווה ורוגע- זוכרת שכתבת אצלך וגם לשבע משהו על להיות רגועה מספיק לחוות את החיים.
אהבתי בסיפור שלך את הרקע- הרי הפיראנים (שרואים אותם בבירור מפה). הטיול בדרום צרפת. לאט לאט דברים מתחברים. פראנקופילית שכמותך (-:
ביזו, לימונדה

אהבתי בסיפור שלך את הרקע- הרי הפיראנים (שרואים אותם בבירור מפה). הטיול בדרום צרפת. לאט לאט דברים מתחברים. פראנקופילית שכמות
חחח... זה אפילו לא קצה הקרחון, לא אמרתי כלום על אוסף כל סרטי פרנסואה טריפו וקלוד שברול (-:
חוץ מזה, שללא ספק אני מסכימה לגבי היקר העיקרים להישאר קולים - מסכימה בעיקר כי אני במקורי אם כל היסטרית בישראל...חחח - (למה נראה לך שהגעתי אל היוגה?)
וזו יכולת מתפתחת שאני רוכשת לי כבר שנים ורק בשנים האחרונות מתחילה לשאת פירות.
ובאמת ממצב שכל דבר שסוטה מהשגרה גורר אחריו פאניקה וחוסר אונים, אני מוצאת את עצמי היום גם בתקופות קשות מחליקה ואומרת: אוקיי... ככה זה עכשיו, וזה לא כיף אבל אני אעבור גם את זה - או המילה אחת שויין (-:
ביזו גם לך מותק (אגב אותו בנזוג שאיתו טיילתי בפירינאים..? להוריו היו שני חתולים באים בימים: ביז'ו לבן וביז'ו שחור... - אין שום דבר חשוב באנפורמציה הזאת, אבל הנה גם היא מצאה לה דרך קיום) (-:

הבהרה קטנה בשיחתכן הפרנקופונית:
ביזו' זה תכשיט וביזו זה נשיקה, כן?

חחח... עכשיו זה מסביר הרבה דברים לגבי צמד הביז'ואים...(-:
עד היום לא הבנתי את השמות הסידוריים שקיבלו שני החתולים הנרגנים האלה...
תודה על ההבהרה הפרנקופונית

ובזה זה להזדיין (אבל אל תגידו שאמרתי) (-:

קושון=חזיר
קושה= לשכב (להבדיל מלהזדיין)
פטיט קושון= חזרזיר? או קוויקי? (האמת שאני לא מכירה ביטוי כזה)
[-:

מה קרה טוסיקית מחקת? (ובצהוב כתוב שבין השורות כתובות המילים)

לימונדה, נזכרתי שלא דייקתי. הנה הנוסח המתוקן:

ובזה זה להזדיין (אבל אל תגידו שאמרתי)
טוב, חייבת להדחף. פעם איכשהו ניסיתי לנפנף בידיעותי (הדלות) בשפה, וביניהן התפלק לו הביטוי ״פטיט קושון״.
אבש׳לה, שהיה לצידי, נחנק.
<מסתבר שהביטוי נאמר רק לאשה, או על אשה, ובהקשר מיני. אסוציאציות מוזרות יש לצרפתים עם חיות. לילדים הם קוראים ״פשפש קטן שלי״, באהבה גדולה. WTF?>

בברכת יום רגוע לך גבירה, ולשאר כוחותינו, גם לאלו בינינו ש(כרגע) לא יוגיסטיות.
@}

המשמעות זה ״חזרזירה קטנה״ ותמיד, (כך אבא שלה הסביר לי מאוחר יותר), נאמר בהקשר מיני.
לימונדה, אני מניחה שאת לא מכירה את הביטוי בגלל שאת חולקת את יצועך, עם גבר דובר עברית..

להפוך קש לזהב
פעם מזמן, כתבתי פוסט באתר שלי שנקרא להפוך קש לזהב
לקוראים העצלים, בפוסט הזה כתבתי על החוויה האישית עם היוגה ועל היכולת של האימון להתמיר מצבים פיזיים ונפשיים עכורים לזהב טהור (או במילים אחרות למשהו אחר בעל איכויות צלולות ומעודנות)
בזמן שעבר מאז, מעבר לשינויים העמוקים בזמן התרגול, מה שבעיקר מעסיק אותי הוא איך אפשר להפוך קש לזהב בכמה שיותר רגעים בחיים שמעבר למזרן היוגה.
בכל מקרה, לפני שבוע בדיוק היה לי מן יום כזה שהתחיל קש: למרות שהשעון צלצל בזמן וישנתי טוב והייתי ערנית בכל זאת משכתי את הזמן במיטה, גררתי את עצמי החוצה וכבר הבחנתי שזה מסוג הבקרים שיהיה קשה בהם להרים את עצמי למעלה.
משהו שכוס תה לא יכולה לו, ואז הבריק רעיון במוחי לצאת קצת יותר מוקדם ובדרך לשעור הפרטי לעצור בבית הקפה ולקחת איתי הפוך לדרך, אממה, בשביל לצאת בזמן צריך להיות במצב צבירה עירני וחיוני מסוים, וכך לא רק שלא יצאתי בזמן, יצאתי מאוחר יותר מהשעה שבה אני יוצאת בד"כ כדי להגיע בזמן לשיעור בלי שום עצירות בדרך.

וכך מצאתי את עצמי באוטו, מרוטה וממורמרת, ובוכה על חלב סויה שאפילו אין לו סיכוי להישפך... מעבירה את המשך היום הארוך שלפני בראש, כשאני עייפה ורעבה (מיותר לציין שלא הספקתי לקחת איתי כלום לנשנש נכון?) ומתוסכלת וחסרת כוחות.
תוך שאני מקוננת בוירטואוזיות קראקוב סטייל, פתאום קלטתי שזה ממש לא חייב להיות ככה! ממש היה איזה רגע שעצמי תפסה אותי באגרופים קפוצים והדביקה אותי אל קיר דמיוני בשאגות: הלאאאווו, תרגעי לפני שאני מכניסה לך שתי סטירות!
את לא מתכוונת להכניס את כל היום הזה למוד של תסכול, את מטפלת בזה עכשיו. וכך, מצאתי את עצמי נכנסת אל בית הקפה (כן למרות שאני כבר באיחור בלי קשר לעצירת הקפה), מזמינה קפה ויוצאת איתו עם עוגייה בצורת לב שככה קיבלתי בגלל העיניים היפות שלי או סתם כי היתה להם ג'ארה שלמה שהיו צריכים להיפטר ממנה.

עכשיו חשוב שתבינו את המצב: אני ישראלית, ממוצא חצי בולגרי עם אופי של יקי וחצי - בשבילי לאחר לאנשהו זה אחד הדברים הבלתי נסבלים.
כך שעצירת הקפה הזאת בנוסף על האיחור הקיים, היתה בשבילי ריגוש היסטרי... ספורט אקסטרים ממש!
יצאתי מבית הקפה, נכנסתי לאוטו, והרגשתי איך כל לגימה מחזירה אותי אל החיים, ישבתי באוטו תוך כדי נסיעה, נאנחת אחרי כל שלוק מעונג ומתוך ההרפתקנות גם החלטתי לא לחטט תוך כדי נהיגה בתיק כדי למצוא את הטלפון ולהודיע שאני מאחרת...

מכיוון שהתלמידים שלי רגילים שכשאני אני מאחרת בדקה אני מתקשרת להודיע על זה, כשחולפות ארבע דקות שבהן לא הגעתי ולא צלצלתי, הם מתקשרים אלי בבהלה עם מוכנות נפשית לשמוע בשורת אסון (-:
והתלמידה שהתקשרה בדאגה (פרופסור למתמטיקה בת 70), לא רק לא כעסה על האיחור אלא שמחה כ"כ לשמוע שאני בסדר ומייד מגיעה....

מה אומר, זה היה הקפה הטעים ביותר ששתיתי מימיי (למרות שבכל יום אחר לא הייתי נופלת ממנו), ובהבזק אחד של הבנה הצלחתי להציל יום שלם של אומללות פוטנציאלית ופשוט להשאיר את הקוטרית מוורשה מאחור.
מבחינתי להפוך קש לזהב זה לחיות במינימום מאבק עם המציאות שלי: לקבל כמה שיותר מהר מצב קיים ולבחור את הכי טוב שאני יכולה לעשות מולו.
הארוע הזה של קבלת החלטה פשוטה הוריד ממני משקל של מאבק מיותר ורחמים עצמיים שהיו מלווים אותי מן הסתם במשך היום, שעוד המשכתי לרכוב על ההדים שלו עד הערב.
זה היה כ"כ מוצלח בדיוק לפני שבוע, שהיום בבוקר הייתי חייבת לחזור על זה שוב, רק בלי האיחור (עם כל הכבוד לשכרון החושים שבאיחור) (-:

איזה מתוקה את

לחיי רגעים כאלה !!

כל הכבוד לגבירה הגבורה!
גם לי הדיוק בזמן הוא משהו בילט אין שכל חריגה ממנו היא איכשהו "לא טבעית" (אמא דאגנית רצח שכל חוסר דיוק הצמיח לה עוד עשרים שערות לבנות על המקום) .
אבל מסכימה לגמרי עם זה שלפעמים צריך לעצור to smell the coffee
מוסרת המון חיבוקים ושתמשיכי להפוך קש לזהב טהור

ןגם לי כבר ממש מתחשק להיפגש על כוס קפה עם עוגית לב

על קפה כזה מברכים "לחיים!"
גם אם הוא חף מכל אלכוהול

על קפה כזה מברכים "לחיים!"
חופשי!
אפילו אם הוא חף מקפה... (-:

אפילו אם הוא חף מקפה...
בזה אני לא בטוחה.
קפה בלי קפה לא יעשה את זה (עם כל הכבוד לבריאות ויש לנו כבוד)

נהדר! נשמע קפה שווה במיוחד!

ואת זה
להפוך קש לזהב זה לחיות במינימום מאבק עם המציאות שלי: לקבל כמה שיותר מהר מצב קיים ולבחור את הכי טוב שאני יכולה לעשות מולו.
אני לוקחת איתי בתקווה להפנים יומיום

_אפילו אם הוא חף מקפה...
בזה אני לא בטוחה._
דווקא פחות התכוונתי כאן לקטע של הבריאות, אלא לעצם המעשה שמשחרר אותי ממאבק, הקפה הוא כבר לא העניין כאן, במקרה זה היה קפה שעשה את זה, אבל באותה מידה יכול היה להיות אובייקט או פעולה כזה או אחר שהייתי נחבטת בו.
הכוונה היתה ליכולת לבחור בזמן אמת בחירה שמונעת ממני מאבק מיותר.. (-:
אני לוקחת איתי בתקווה להפנים יומיום
בהצלחה! @}

איך הבאת לה נוקאוט להיסטרית עם הקפה...
אצלי זה יומיומי את יודעת, איחורים,התעקבויות, קושי באירגון זמן וכו'. את הקפה הייתי לוקחת בלי בכלל לחשוב על רגיעה.
רוצה להגיד שאני לא מאוד נלחצת מזה ובכל זאת ממש רחוקה מלהיות רגועה...לצערי!
לחיות במינימום מאבק עם המציאות שלי
בהחלט משהו לשאוף אליו

אההה, גבירתי, נשמע מעולה.
שתמשיכי ליהנות מהרגעים הזורמים האלו.
לחיים!

נהדר ! כל כך מבינה על מה את מדברת. @}
תזהרי, בסוף לקוטרית מוורשה לא יהיה אצלך מקום...

שלום יקירותיי!
איזה כיף שאתן פה! (-:
נקודינה, הו אני "מביאה לה נוקאאוטים", להיסטרית עם הקפה והיא מחזירה לי ושוב אני לה... חרמוניה.. (-:
קנג'י אני משתדלת, שיהיו כמה שיותר כמוהם או לחלופין לראות שיש מסביב הרבה כאלה כבר עכשיו (אגב, המון זמן לא דיברנו!)
וחמומצ'יק, אין חשש לקוטרית מוורשה, כנראה שתמיד תהיה לה פינה חמה בלב, ובזמן האחרון יותר ממרגיזה ומדכאת היא משעשעת אותי ואז כל פעם כשהיא קופצת, בעל כורחי עולה לי מן חיוך כזה ציני מולה, וגם כשאני מבואסת זה כבר לא נותן לי לשנוא אותה (-:

_לחיות במינימום מאבק עם המציאות שלי
בהחלט משהו לשאוף אליו_
בכלל, אני חושבת שכל אותם אידיאלים ועקרונות גבוהים מהווים עבורי לא יעדים שאני בהכרח רוצה לכבוש בהווה אלא אופקים רחוקים לשאוף אליהם ולהושיט אליהם יד... כלומר, שהם נשארים נשגבים וטהורים בד"כ יותר ממה שאני מצליחה ליישם,
אבל לחיות את חיי עם הפנים אליהם הופך את החיים להרבה יותר טובים בשבילי.. פשוטו כמשמעו גם כשאני לא מגיעה אליהם או מצליחה ליישמם בפועל.
ובלי לשים לב, יש יותר ויותר רגעים בחיים שמשהו מהם מחלחל אלי ומשנה את האופן שבו אני זזה בעולם.

נזכרתי בעוד סיטואציה מאתמול בבוקר שקשורה לדואט שלי עם בז'יז'יניה מקראקוב.
אתמול קמתי מוקדם בבוקר זעופה על איזה משהו שעיצבן אותי ודי מייד נפלטתי אל המכונית כדי להקפיץ את האיש לתחנת רכבת.
"מצב רוח טוב יש הבוקר" הוא אומר ואני מהר מאוד מבינה שכל דבר מסביבי מעצבן אותי - וכשזה קורה אני יודעת כבר ששום דבר ממה שקורה הוא לא מה שמעצבן אותי, ושמצב הרוח שלי לא קשור בכלל לשומדבר מזה. (-:
מתחנת הרכבת המשכתי בדרכי ואיפשהו שם בדרך, נתקלתי בבחורה שרצה עם המדרכה, אתן יודעות מהרצים האובססיביים שקמים לרוץ בשבע בבוקר גם ברוח עזה ושמיים מעוננים.
בכל אופן לא זו בלבד שהשעה ומזג האוויר היו לא מזמינים לרוץ בהם, הבחורה הזו לבשה מעיל רוח בצבע ורוד זרחני מחזיר אור שכזה ואני, מתבוססת במצב הרוח העכור שלי אמרתי לעצמי בראש: "לעזאזל, מה חשבת לעצמך כשקנית את המעיל הזה??"
ופתאום ככה בבת אחת, התחלתי לדמיין אותה הולכת לחנות כדי לקנות מעיל בולט מספיק שמחזיר אור בחושך, ומוצאת שם את הדבר הבולט ביותר שאפשר לדמיין, לא סתם זוהר ומחזיר אור אלא ורוד זרחני רדיואקטיבי וברצון של ברזל קמה בשש בבוקר ויוצאת בקור ובאפלה לרוץ, ופתאום היה בה משהו כ"כ מכמיר ונוגע ללב ותוך שניה התמלאתי מן הערכה וחמלה כלפיה על העיקשות וכוח הרצון לרוץ בצעדים קטנים כנגד הרוח המכה בפנים בשבע בבוקר...
בהיותי בדרך לאימון יוגה, עדיין לא ממש הבנתי למה לאנשים לעשות את זה לעצמם כשיש דרכים להתחמם ולהפעיל את הגוף כ"כ הרבה יותר מגניבות... - אבל זה ממש לא משנה, מה שמשנה הוא שיש יותר ויותר רגעים בחיים שלי שמסך הערפל בין טוב לרע מוסר ואני מצליחה ברגע אחד להפוך סיטואציה על פיה (במיוחד אם היא לא נעימה) ולהמשיך ממנה הלאה... (-:

בכל אופן לא זו בלבד שהשעה ומזג האוויר היו לא מזמינים לרוץ בהם, הבחורה הזו לבשה מעיל רוח בצבע ורוד זרחני מחזיר אור שכזה ואני, מתבוססת במצב הרוח העכור שלי אמרתי לעצמי בראש: "לעזאזל, מה חשבת לעצמך כשקנית את המעיל הזה??"
הצחקת אותי D-:

וגם כשאני מבואסת זה כבר לא נותן לי לשנוא אותה
אני חושדת שאת אחרי קפיצה רצינית מאוד בחייך ואיך למעלה אמרו לך? עוד רגע תצטרכי לפתוח אלבומי תמונות כדי להיזכר בהיא מוורשה (-:

את מבינה שכולנו פה מתמודדים עם המשפט הזה:
לחיות במינימום מאבק עם המציאות שלי
וזה לא פשוט בכלל כי מעבר לתובנות יש את היישום וכל עוד שאת פוגעת רק בעצמך מילא, אבל הרבה פעמים אנחנו פוגעים באחרים ואז...העסק מקבל מימד אחר \-:

את מבינה שכולנו פה מתמודדים עם המשפט הזה:
לא חשבתי שאני מתמודדת איתו לבד (-:
וזה לא פשוט בכלל כי מעבר לתובנות יש את היישום וכל עוד שאת פוגעת רק בעצמך מילא, אבל הרבה פעמים אנחנו פוגעים באחרים ואז...העסק מקבל מימד אחר
יקירתי, מישהו אמר משהו על פשוט?? חח
נראה לי שמכיוון שאף אחד מאיתנו לא חי בוואקום, בסופו של דבר, חיים מתוך מאבק פנימי מתמשך עם עצמי, יולידו מאבק עם הסובבים: ילדים, הורים, אחים, שכנים, חברים, תלמידים - הכל נחווה מתוך הלך רוח מתאמץ, מאלץ ומאולץ ונאבק, והפגיעה כמו תמיד עובדת פנימה והחוצה. (ואיזה מגניב האייקון הזה עם הפה העקום.. ממש מחבבת אותו) (-:

ולגבי קפיצת המדרגה... לא יודעת אני מגלה שהקפיצה הגדולה היא שהאופי הוא אותו אופי, והנטיות המועדות לפורענות הן אותן נטיות רק ההתייחסות שלי אליהן השתנתה.... לא יודעת אם אני מצליחה להבהיר.
עדיין אותם דברים מקפיצים אותי, מעצבנים אותי ומשמחים אותי, אבל אני הרבה פחות "מתרגשת" מעצם זה שזה קורה.
כאילו גידלתי בפנים איזו פולניה חלופית שאומרת: "נו שויין, אז אני נורא עצובה עכשיו" או "אני מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות, אז מה..." או "איזה עצבים אין לי כוח לשומדבר בזמן האחרון, מל'שות" - הדברים מתקבלים כמן עובדות מוגמרות פשוטות כמשמען, מה שעוזר להן גם לעבור מהר יותר...
וגם הקפיצה לא נחווית כקפיצה אלא כמו טיפוס ארוך ארוך ארוך עם הרבה מדרגות מאחורי וגם הרבה מדרגות עוד לפני (-:

יקירותיי (ויקיריי במידה ומבקרים פה)
אחרי שבוע משובלל אני יוצאת כדי להזמין אתכן להצטרף אלי לסדנה שאני מעבירה בדיוק בעוד חודש בשבת.
אולי תבואו לבקר אותי ועל הדרך תתפנקו באימון מחמם במיוחד לחורף?? (-:
בכל מקרה, הנה הפרטים:

סדנת חורף - הכל אודות תחזוק הגוף בחורף
החורף כבר כאן בעיצומו וכמו תמיד הוא מביא איתו את שלל תופעות
הלוואי הקבועות:

הקור מכווץ את השרירים וגורם לאיברים שלנו להיות נוקשים יותר.
מערכת החיסון שלנו נחלשת ואנחנו חשופים יותר למחלות.
הגוף שלנו נוטה לייצר יותר פסולת ולאגור אותה בגוף בדמות הצטברויות וחסימות.
דרכי הנשימה נוטות להיסתם ולהיות חסומות יותר והנשימה זורמת בהן פחות טוב.

בחודש הבא תתקיים בסטודיו סדנת חורף ובה נלמד הכל אודות תחזוק נכון של הגוף והנפש בחורף.
הסדנא תתקיים ביום שבת, 18.2.2012, בין השעות 10:00-13:00.
בסדנא נתמקד ב

ניקוי הגוף ודרכי הנשימה בחורף.
חימום ושימון השרירים והמפרקים.
פתיחה ויצירת מרחב פנימי
יצירת אנרגיית חום והזרמתה לכל חלקי הגוף.
חיזוק מערכת החיסון.

עלות הסדנא: 130 ש"ח.
לנרשמים בהרשמה מוקדמת עד סוף ינואר 110 ש"ח

איזה כיף יהיה אם תבואו.. @}

לפרטים נוספים והרשמה
ליאת 052-4263800
www.anandanow.com

נשמע נהדר @}

וגם @} לשבת שלום

כפי שציינתי אצל נטיק'ה, אני נמצאת בתקופה מאוד מבעבעת וגועשת.
הרבה חזיתות לעמוד מולן (אולי לא הרבה, רק 3 אבל כל חזית - חזית)
זה אומר הרבה בלבול ותחושות מעורבות, תחושות של תקיעות והתקדמות, יאושים עמוקים, תקוות מפציעות, בורות שאליהן אני מועדת וגבעות קטנות של מודעות גבוה.
ובאופן בלתי נמנע הרבה עבודה פנימית, רגעים עמוקים במדיטציות תכופות.
מקשיבה היום לדיסק הכפול של חוה, שאם היה קלטת כבר היה כנראה נקרע מרוב השמעות.
יש משהו בהגשה שלה, בגדולת הצניעות של הקול העצום הזה שלה שיודע כ"כ טוב מתי ללחוש, מתי לצעוק, מתי לחייך ומתי להתעצב, היא פשוט שולטת לגמרי בקשת הרגשות שלי תוך כדי שירה
פה ושם העיניים נוצצות ומטפטפות בשלבים שונים ומועדים לפורענות מראש נגיד כמו פה
ודווקא בשיר מלא העזוז "נשים רוקדות" בבית שמסביר למה בנות 30 מוכרחות לרקוד בדיוק במשפט: "מוכרחים לרקוד וגם לשמוח - זה עוזר לזכור וגם לשכוח" - מתפרץ בכי סוחף עם צחוק מתגלגל כזה שרוצה לזכור וגם לשכוח.
לכו תבינו... (-:

אחחח....איזה שיר
"לי לא אכפת,לי דווקא די נעים
לשיר באוזניכם את השירים הכי פרועים
ולהיתיצב בפני הא להים עם שתי גומות של חן
ןעים שישה מיתרים קרועים"

יקירתי הלוחמת בחזיתות

אהבתי את הפולניה החלופית שלך וגם הסדנת חורף נראית משו טוב!
אין כמו חוה להנעים ללב גועש ורוח סוערת.
אני פה כבר עם חיווט משובש של סוף ערב ארוך , כותבת במשפטים קצרים. אז רק נותנת עוד חיבוק.

מבינות, מבינות..

גדולת הצניעות
איזה ביטוי.

גבירתי הנאווה, שהחזיתות יהיו לשערים נפתחים לרווחה אל נוף מרומם
ושנזכור לרקוד.

נרדמת. לילה טוב טוב.

_גבירתי הנאווה, שהחזיתות יהיו לשערים נפתחים לרווחה אל נוף מרומם
ושנזכור לרקוד_

שבע ניסחה את זה כל כך טוב שנשאר רק לצטט.
המרגיעון אומר "אין מה לדאוג: דאגה לא תחסר"

יום רגוע

אהובה, שולחת חיבוק גדול וכבר רואה את החיוך שלך

_שהחזיתות יהיו לשערים נפתחים לרווחה אל נוף מרומם
ושנזכור לרקוד._ מצטטת את שבע ומוסרת חיזוקים וחיבוקים גם

מקוה שיש הקלה והתבהרות

והצהוב אומר שהחסרונות הם היתרונות- רק שתדעי...
ביזו

יקרותתתתת
אחרי התכנסות של יומיים ואי הדלקת מחשב זה לתפארת מדינת ישראל, מציצה חזרה, מכיוון שעבר זמן והשם שלי לא מופיע במה חדש, כמעט פספסתי את כל התגובות והחיבוקים שלכם וככה נכנסתי באופן אקטיבי לדף ואיזה כיף היה לגלות את כולכן פה.
כנראה שהאיחולים שלכם עזרו, כי מתוך הבעבוע, החזיתות אכן הופכות לשערים.
כמו מסך הולוגרמי שעדיין לא לגמרי בשליטה, רגע אחד הן חזית וברגע אחרי שער לעבור בו, רגע אחד אני רואה קיר לבנים בלתי עביר ובשניה שאחריו רואה את הטחב והשרכים הקטנים שיצומחים בחריצים, יש רגעים שהכל הופך כהה, עכור צמיגי ודביק ואז מגיעות שעות שהסמיכות הזאת הופכת נהירה, אני אנסה להסביר:
תחשבו על ביצה סמיכה וחומה שאתם מרגישות שוקעות בה, ופתאום המצלמה מתרחקת ואתן מגלות שזה משקה קקאו או מרחצאות בוץ כהה, ופתאום ההגדרה של זה משתנה וגם הרתיעה מזה.
בתוך הימים העכורים האלה, מצאתי את עצמי אומרת לתלמידה פרטית שלי את המשפט הבא: "ברגע שכל מציאות שאת פוגשת, הופכת להזדמנות עבורך להתחברות עם מקורות הכוח שלך, החיים נטענים בכ"כ הרבה משמעות ותכלית".
כשיצאתי מהשעור חזרה אל תוך עולמי המבעבע, חשבתי שוב על המשפט הזה וגיחכתי לעצמי: "מה את שחה, סחה..." (-:

"מה את שחה, סחה..."

שכה יהיה לנו טוב
כמה מה שכתבת על הביצה והקקאו נשמע לקוח בול משיחה של עדינה ושלי מלפני יומיים.
אני אומרת לכן, אנחנו מסונכרנות פה שזה משהו.
חיבוק גדול גבירה גיבורה.

כמו שכבר ציטטתי בעבר "שאדם יודע שכל מאורועותיו (האירועים שקורים לו) הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא"
ר' נחמן

שבעק'ה וסגולית לחיים ארוכים, תודה יקירותיי.
מעניין לקרוא את הדברים האלה עכשיו כשהתמיסה שוב נראית ביצה עכורה ולא ממש קקאו... (מצבי הצבירה משתנים מהר בימים אלה, ואני מנסה להיצמד אל אותו חלק בי שרק מסתכל עליהם)
נכון לרגע זה ממש אני אדם היודע בראש שכל מאורעותיי הם לטובתי, רק לא מרגישה ככה כרגע בלב.
וככה עוברות להן השעות: אני נעכרת ומזדככת בקצב מסחרר, חולפת בי מחשבה ואני שוקעת ועוד אחת ואני נשלפת וחוזר חלילה... ויש רגעים שהתחלופה הזאת כ"כ מהירה שאני פשוט מסתכלת עליה כמו על איזה תגובה כימית במעבדה (אתן יודעות כזאת עם חומצות ירוקות מבעבעות ומבחנות רוחשות) (-:
אומצ'וק

"שאדם יודע שכל מאורועותיו (האירועים שקורים לו) הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא"
זה מודבק לי על דלת הכניסה, סתם שתדעו....
וכן, כשהכל מבעבע זה לא מובן מאליו לזכור את זה. בגלל זה הסטיקר

מימוש,אין עליך.
שתהיה שבת שלווה מלאה אהבה לכולנו @}

גבירה חמימה ומלאת תובנות,
מקוה שיהיה סוף שבוע רגוע בביצה ובכל החזיתות
מוסרת לך הרבה

אתן בטח מכירות את התופעה הזאת שיש איזור מסויים או מקום או מצב שבו אתן בד"כ מקבלות תשובות למה שמעסיק אתכן או רעיונות ופריצות דרך חדשות.
השרותים והמקלחת הם מקומות שאנשים רבים צועקים בהם אאוריקה! (-:
אני חשבתי שהמקום שלי הוא אימוני היוגה שלי, המקום שבו אני מתכנסת ומחדדת את הקשב וההתבוננות שלי, שבו אני פורצת גבולות חדשים בתודעה שלי ובגוף הפיזי והאנרגטי.
אבל מסתבר שבזמן האחרון, המקום הזה בשבילי הוא השעורים שאני מלמדת.
שם פתאום אני שומעת את עצמי אומרת דברים שלא אני כיוונתי לומר, שלא ידעתי שהולכים לצאת רגע לפני שהפה נפתח והם נאמרו.
שם אני מקבלת הנחיות לומר דברים שביום יום אני מנסה כ"כ חזק לשמוע בתוכי ולא תמיד מצליחה (חזק מידי את מנסה, מישהו לוחש לי באוזן), שם אני לא מנסה לשמוע ולא מצפה לקבל תשובות ואז הן באות ולא סתם, בדרך מתוחכמת, כאילו לא בשבילי הן נאמרו, אלא לטובת כלל התלמידים, אבל אחרי השעור אני בד"כ נזכרת באמירות האלה ויודעת שבראש ובראשונה הן באו בשבילי.
בשעור ניתנות הנחיות שונות שמטרתן בסופו של דבר (או כבר מתחילתו) ללמד את תלמידיי דרכים שיעזרו להם להכיר את עצמם טוב יותר, מי שפועל ע"פ ההנחיות הללו מתוך קשב והתבוננות, מהדק את ההיכרות שלו עצמו, ומכאן שגם אני שמשמיעה את ההנחיות ופועלת בשעור איתן עושה בדיוק את אותו הדבר, מתקרבת אצל עצמי.
מתוך ההתקרבות אצל עצמי, נולדות הנחיות חדשות ממקום גבוה וצלול בתוכי וכך גם אחרים מתקרבים יותר אצל עצמם - ההתנהלות הזאת, כמובן לא חדשה לי אבל אני חושבת שאני פוגשת בה בימים אלה ממקום חדש בספירלה שמביא אותי למן גל השתאות נוסף: "אהה, וואלה, זה עובד ככה".

היום בשעור סיפרתי על כתבה שקראתי על תמנונים, על עובדת היותם יצורים אינטילגנטיים מאין כמוהם, שהשליטה שלהם בכל חלקי גופם טוטאלית. ומה שהסתבר במחקר זה שהמוח שלהם לא מרוכז במקום אחד בגוף שלהם אלא מפוזר לאורך כל הזרועות שלהם.
כשסיפרתי את זה נזכרתי שלפני כמה זמן קראתי מאמר שגילה שבאיזור הבטן שלנו נמצאים תאי עצב זהים לתאי העצב שיש במוח מה שכמובן מסביר את הקשר הבלתי נפרד שיש אצלנו בין הראש לבטן, ולעובדה שאנחנו מגיבים לא רק מהראש אלא הרבה מאוד מהבטן.
ופתאום הבנתי שגם לנו בפוטנציאל יש "מוח" שמפוזר בכל חלקי הגוף שלנו ומן מרכזי בקרה כאלה שלומדים לקלוט אינפורמציה, לעבד אותה ולתת פקודה לפעולה ושזה בעצם מה שהתרגול מנסה לפתח בתוכנו, את אותו קשב וחדות מבט שלפיו הגוף יודע להניע את עצמו, לא רק כי המוח נתן לו פקודה אלא גם ע"פ מרכזי החיווט והבקרה שמצויים לאורך כל הגוף שלנו וברבדים שונים של הקיום שלנו ומשם אנחנו יכולים להתנהל באופן מדוייק יותר ויותר שמסתמך לא על מוח אחד אלא על אינספור שלוחות שלו.
משם והלאה, התנהל כל השעור באווירה תמנונית משהו, בניסיון לחוות ולהקשיב לכל איזורי הבקרה שפזורים לאורך הגוף עד קצותיו ולפעול מתוכם.
אני לא יודעת אם אני נשמעת לכן ברורה, פתאום עולה בי המחשבה שהדברים שכתבתי נשמעים כ"כ מעורפלים, אבל אני יצאתי מהשעור עם הבנה ברורה שבכל פעם שאני נתקלת במבוי סתום בחיי השגרה שלי, אני צריכה להעיר לחיים את שלוחות המוח האחרות שלי ולהסתמך עליהם במקום על המוח הראשי שלעתים קורס תחת העומס (-:

שתהיה לנו שבת של מנוח (זה בעיקר מה שאני צריכה להעניק לעצמי).
תודה רבה על האהבה למונייד, מוסרת לך את ליבי בחזרה.
מימה, אם יש מישהו שמתאים לו לתלות את הסטיקר הנ"ל על דלתו היא את.
סגולה, אהבה ושלווה גם לך.
שבת שלום מותקס

יצאת ברורה לגמרי, לי לפחות. ושוב, בפעם המי-יודע-כמה, מזדהה עד קצות השיערות (או המוליכים העצביים).
אגב, מההיכרות המאוד מאוד שטחית שיש לי עם התיאוריה של לואיז היי , נראה לי שגם היא מדברת בדיוק על זה. יכולה להעיד מנסיון חיי שהרבה פעמים מידע נמסר לי ממקומות שונים בגוף. הבעיה היא שברוב המקרים אני מבינה את זה בדיעבד כי בזמן אמת היושב ראש שלל כל מה שלא מגיע מהראש

שבת שלום ואהבה.

ריגשת אותי עם מה שכתבת אצלך ואצלי...[-:
אני חושבת שאני מבינה את דימוי התמנון...
ובעצם אולי "חושבת" ו"מבינה" זה בכלל ההפך מהעינין עצמו...

אני מרגישה..חשה...
שולחת יד ארוכה מגששת אל האפלה

איזה כיף לך שיש לך את הערוץ הזה של היוגה והתלמידים!
^{אני עדיין מחפשת את הערוץ שלי...בנתיים סגורה על זה שזה לא בשירותים ולא במקלחת והכי קרוב בימים אלה זה בתובנות הקטנות וחסרות המשמעות שיוצאות לי בכמה שורות בכתיבה פה}

מוסרת לך מיל ביזו ושתהיה שבת של שלום

איזה כיף לך שיש לך את הערוץ הזה של היוגה והתלמידים!
המילה כיף, לא יכולה לתאר את הערוץ הזה של היוגה למרות שכיף הוא בהחלט הרגשה שאני חווה בתוכו הרבה, מעבר לזה הוא המרחב שבו כל חיי נטענים בתכלית וכל תחום בחיי שנבחן תחת קרני הערוץ הזה, זוכה לפרופורציות, תמיכה והתפתחות עבורי.

אני עדיין מחפשת את הערוץ שלי...בנתיים סגורה על זה שזה לא בשירותים ולא במקלחת והכי קרוב בימים אלה זה בתובנות הקטנות וחסרות המשמעות שיוצאות לי בכמה שורות בכתיבה פה
קודם כל, גם לדעת מה לא הערוץ שלך, זה חשוב ומונע בזבוז אנרגיה מיותר, שנית, הערוצים האלה כל הזמן משתנים ומתחלפים וגם לזה צריך להיות ערים שמשהו שממש לא עבד לנו עד כה פתאום בנקודה מסויימת הופך יעיל לפרק זמן מסויים.
שלישית, זה בד"כ קורה בתובנות הקטנות שנראות בשעתן חסרות משמעות ורק אח"כ ממרחק של זמן ומבט נטענות בה (במשמעות).

מימה מותק,
הבעיה היא שברוב המקרים אני מבינה את זה בדיעבד כי בזמן אמת היושב ראש שלל כל מה שלא מגיע מהראש
ברור גם אצלי, ולכן בימים האחרונים כשיושב הראש דופק עם הפטיש המטופש הזה, אני מנסה לעצור ולבחון מה מרכזי בקרה אחרים בגוף שלי מאותתים עכשיו, כאילו יש מישהו בתוכי שנמצא אפילו מעל היושב ראש ירום הודו ומעניק את זכות הדיבור גם לילדים אחרים בגן. (-:
זה לא תמיד עובד מייד, ולא תמיד אני מצליחה לשמוע מה אומרים מקומות אחרים בי שלא באים מהראש, אבל זה ללא ספק הופך את ההתמודדות שלי עם המציאות לטובה יותר ויעילה יותר עבורי.

שבת של שלום וביזו גם מכאן @}

קוראת אותך ומפנימה.
מפנימה פנימה ורוצה לנשום את זה החוצה, ליישם.
שבת של שלום וביזו גבירקה.

שבק'ה יהלום,
גם אני מפנימה פנימה ולרוב רוצה לנשוף הכל החוצה מהר יותר ממה שזה בא, וגם אני תוך כדי הפנמה מבינה שלדברים יש קצב משלהם שלא תמיד תלוי בי.
זה מזכיר לי שבשעורים שלי אני חוזרת על עקרונות מסויימים כל שעור ותלמידים שלומדים איתי שנים, לפעמים אומרים בהפתעה על משהו שאני אומרת עשרים פעם בשבוע ב-7 שנים אחרונות: "ואוו, היום פעם ראשונה אמרת משהו שכ"כ עזר לי! איך לא אמרת את זה קודם??" (-:
זה מדהים לראות איך יש את הדברים שמאותתים, נאמרים, קורים בחוץ, והבפנים קולט בזמן שלו בדיוק כשהוא בשל לקלוט אליו את האינפורמציה הזאת ולהשתמש בה.
אז גם אנחנו תלמידים של עצמנו (היום אני בטוחה בזה שה-סיבה שאני מלמדת אחרים היא כדי ללמד את עצמי), שומעים את אותם דברים שנים ומהנהנים בהסכמה, זורעים את הזרעים ומשקים ועודרים, אבל הנבטים מבצבצים מתי שהם מחליטים וגם הפירות (-:
שמחה שאת כאן. @}

מהנהנת בהסכמה ומפצירה בך ללכת ללמוד עם מיכל ירקוני המופלאה שמלמדת בדיוק את זה @}

תודה מותק, על ההנהון ועל ההסכמה.
איזה יופי, גם אני מלמדת את זה בשעורים שלי, ואני שמחה לשמוע שגם אחרים.
ומתוך כל הדברים שאני מלמדת ולומדת מאחרים לאורך השנים, יש את הלימוד הזה בין אדם לעצמו שעם כל העשיה הגדולה במקרוקוסמוס שמעשינו יוצרים עבור אחרים ומעשיהם של אחרים עבורנו - הלימוד הזה שבין אדם לעצמו הוא זה שמקבל עבורי בולטות.

בעקבות מחשבות שכתבתי בדף של שבע יהלום מגיחה להרהר בחטף גם כאן.
בימים האחרונים, החיים מבלבלים ונהירים בבת אחת.
כל הלא ידוע החיצוני נשאר לא ידוע, כל הלא מובטח נשאר לא מובטח והמתקדם לאיטו עדיין זוחל, אבל משהו מבפנים כבר מרגיש שיש סדר וחוקיות, הוא עוד לא פיצח אותה אבל הוא מכיר בקיומה וזה מרגיע אותו וגם אותי.
מפריש מיצים של שקט ומספיג בהם חלקים נוספים בתוכי.

הי יקיריי

אשמח להמלצות חמות על מטפלים בריפוי אנרגטי/ הילינג לצורך התגברות וריפוי מלא ממחלת הסרטן.

מחפשת מטפל או מטפלת עבור אימי המדהימה, כאלה שחוויתם עבודה איתם באופן אישי או משני - זה יכול להיות ריפוי אנרגטי מרחוק או מקרוב, על סמך תמונה או כל טכניקה אחרת, אם אפשר, עם עדיפות למי שיש לו ניסיון עם סרטן.
אבל בגדול פתוחים לשמוע ולקבל המלצות שונות.*
תודה ענקית מראש @}

היי יקירה,
וואו, לא פשוט

לי יש ניסיון מאד מאד טוב עם עירית קורן 054-3017176
אמנם לא עם סרטן, אבל אני סומכת עליה מאד.
היא באבן יהודה
בהצלחה

אחרי שאיבדה את ההכרה כתוצאה מתגובה אלרגית קשה לטיפול הכימי, ואחרי שהקפיצה את כל המחלקה ועשתה לנו התקף לב, ואחרי שכבר חזרה להכרה וקיבלה מיטה במחלקה, ואחרי שחזרה להגיב עם העיניים ולהנהן ואחרי שלבסוף חזרה לדבר אחרי כמה שעות... נשאלה איך היא מרגישה, וענתה: "אני בסדר, אבל מה, הנזלת הורגת אותי, נזלת זאת מחלה איומה!" (-:

אז מי שעוקב אחרי הדף הזה לאורך השנים כבר זכה לקרוא פה ושם פנינים של אמא שלי הקורעת מצחוק ומי שעדיין לא, נראה לי שהמשפט הזה די ממצה.
ובכל זאת, כפי שהגדיר זאת ביובש, אונקולוג שהלכנו אליו לקבל דעה נוספת: "המחלה שלך לא אלימה, אבל מעצבנת, היא נוטה לחזור שוב ושוב" ואכן, זו כבר הפעם השלישית שהמחלה כאן וגם הטיפולים הכימיים, היא מטופלת כבר שנים בצמחי מרפא סיניים אצל הרופא המוביל בתחומו במחקר הסרטן ברפאה הסינית, מה שבטח עוזר לה, מחזק אותה, שומר עליה חזקה במצב מצויין, ובכל זאת, לא מנע עד כה את הישנות המחלה.
לפני כמה ימים נתקלתי בסרט המרתק הזה שמדבר על ריפוי ובמיוחד על העובדה שכל הקיום שלנו רצוף שדות אנרגטיים שמעבירים אינפורמציה בינינו ובין הסביבה, מחלה מוגדרת כאיזושהי תקשורת לקויה בגוף, וכאשר אנחנו לומדים לזהות את הכשל התקשורתי ולתקן אותו מתאפשר גם ריפוי פיזי.
מדברים שם ביולוגים, כימאים, פיזיקאים, חוקרים שונים, אנשים שנרפאו ממחלות איומות שונות, והילרים על כוחם של השדות האנרגטיים השונים סביבנו באופן שהשאיר אותי עם לסת שמוטה וכמובן עם מחשבות על אמא שלי.
ומכיוון שאמא שלי היא אדם חזק, מלא עוצמות, אופטימיסטית חסרת תקנה, מצחיקה ומלאת שמחת חיים, נראה לי שאם למישהו יש סיכוי להחלמה מלאה זה לה, ולכן אחרי ובנוסף לטיפולים האחרים, שאולי עושים את שלהם אבל לא מעלימים את המחלה לגמרי, אנחנו מתפנות לבדוק את החלק הזה האנרגטי העמוק שלי אישית יש אמונה מלאה בכוחו.
מחכה לשמוע מכם @}

הגבירה, תבדקי עם עננים בקפה

אני די בטוחה שתוכל לעזור, ובכל מקרה שיחת טלפון איתה בטוח תקדם אותך לאנשהו.

אני בסדר, אבל מה, הנזלת הורגת אותי, נזלת זאת מחלה איומה

גדול לך ולאימך המקסימה!
מכירה מטפלת אנרגטית מדהימה - מבררת איתה אם אכן היא מתמחה גם בסרטן.
המטפל הסיני של אימך - הוא גם מדקר? כי לבן משפחה - היה מדקר שהתמחה בסרטן ומאד עזר "להרים" אותו בתקופת הכימו..
הוף... מאחלת לה ולך הרבה כוחות, שהכימו יעבור כמה שאפשר קל ויעיל ושולחות הרבה אור ואהבה לאמא להחלמה מלאה ורפואה שלמה!!!

לפני שהוספתי - כבר קיבלת עוד המלצות....

אמא של טוסיק, תודה רבה מותק, על החיבוק ועל הברור - מעריכה את זה מאוד.
הבעיה של אמא שלי דווקא לא בתגובה לכימו, את זה היא עוברת ממש בצורה כמעט נטולת תופעות לוואי, למעט יום אחד חלושס, ואני מאמינה שהפורמולות הצמחיות שהיא לוקחת יום יום במשך שנתיים + ועשב החיטה שהיא שותה יום יום במשך 5 שנים, והיוגה שהיא מתרגלת אצל הבת שלה במשך 7 שנים ((-:) באמת באמת עוזרים לה להיות במצב מעולה, בלי שינויים דרמטיים בתיאבון או במשקל, או בעיות תת תזונה או כל מיני תופעות איומות שנגרמות מהכימו ולאו דווקא מהמחלה. אמא שלי מעבר להימצאות המחלה היא אדם בריא - העניין היחיד הוא שהכל פעם אחרי סדרת טיפולים אחרי כך וכך זמן זה חוזר לקנן בגוף.. )-:
מה שמדהים בה הוא גם המוכנות שלה לשמוע ולהיפתח לדרכים וטכניקות שדי רחוקות מעולמה, ותאמינו לי שאני משגעת אותה כל שני וחמישי עם רעיון אחר ומישהו אחר ששמעתי עליו, ונטורופת כזה, ומחקר כזה, והיא באמת מקשיבה ומקבלת אבל יש כבר עייפות ביכולת שלה להתרוצץ בין מטפלים, ואנשי מקצוע, זה מעייף, מתיש שלא נאמר הוצאה כספית רצינית.
לכן, חשוב לי הפעם באמת למצוא את האדם המדוייק והמתאים שיכול לעזור לה להיפטר מה"מחלה המעצבנת" או לפחות להתקרב עד כמה שאפשר לשם.

יקירה חיבוק. אמא שלך אכן קורעת מצחוק וזה משהו ששום מטפל לא יכול להעניק ולצחוק סגולות מרפא חזקות ביותר!
אני לא יכולה לעזור לך בשמות והמלצות, אבל את במקום הנכון לבקש את העזרה הזאת. רפואה שלמה במהרה!

עירית_לוי

יש לי נסיון אישי עם מצב מאוד קל. יריתי אז בכמה תותחים במקביל והבראתי.
שניים מהם הם:

עירית קורן ש-מיה המליצה לך עליו. טיפול אנרגטי.
רפי (רפאל) כהן. 052-2417369. הומיאופתיה.

ממליצה באהבה גדולה על שניהם.
אם תרצי לשמוע יותר בהרחבה דברי איתי בפייס.

החלמה מהירה לה

לשתיכן

גם אני מצטרפת ומוסרת חיבוק גדול לשתיכן

מקוה שתמצאו את המטפל הנכון
ושתהיה החלמה מהירה מהנזלת ומהמחלה ההיא...

תודה גדולה לכולכן,
המגיבות המהירות, הממליצות, המחבקות, המאחלות - אתן פשוט גדולות.
אני גם מקווה למצוא את האדם הנכון, ומזכירה לעצמי להשתחרר מתחושת הזדקקות ונואשות, לשלוח את לחמי וגם להאמין במה שבה בקלות ובמינימום מאמץ, והנה תראו, רק מצמצתי ואתן כולכן כאן. (-:
לימונדה מותק, האירוע עם ההתעלפות והנזלת כבר קרה לפני חודשיים והוא מאחורינו, הגם שהיזכרות קלה בו מחזירה את הפחד וחוסר האונים של הנוכחות במצב כזה (אני לא מבינה איך אחיות ורופאים עומדים בזה על בסיס יומיומי...)
עכשיו רק נותר להיפטר מ"המחלה המעצבנת"
תודה על התמיכה. @}

טוב ביררתי- היא טיפלה ומטפלת בין השאר גם בחולות סרטן. אני טופלתי על-ידה, לא בהקשר הזה, תודה לאל, אך אני ממליצה עליה מאד.
שמה חגית 0548036118
<מניחה שטוב שיהיו לך (או לה?) המלצות על כמה מטפלים, כי יש גם עניין של כימיה אישית או סתם עניין של פרטיקה>

מאד מעודד מה שכתבת על חוסנה של אימך, על התמיכה הצמחית והיוגיסטית ועל איך שהיא עוברת את הכימו.
עכשיו שתבריא אחת ולתמיד, אמן!

יקרה, מחכה שחברה תחזור אלי עם מספר טלפון של איזו מטפלת מאיזור פרדס חנה שמטפלת לפי זכרוני בחולי סרטן במיוחד, ואף בחולים סופניים בהצלחה רבה.

שמעתי בזמנו על כל כך הרבה מטפלים, אני בטוחה שלאט לאט יחזרו אלי עוד המלצות...

יש גם את ההילר ההוא בדף על סרטן השד בשם דניאל מחיפה.
זוכרת את אישה מהדף הריפוי שלי מהסרטן ? היא הלכה אליו ואומרת שהוא ממשיך ללוות אותה עד היום והיא מאד סומכת עליו.
אפשר לדבר גם איתה או איתו.

עוד אחזור אליך הערב או מחר עם מספר הטלפון של זאת מפרדס חנה.

אמא שלך באמת נשמעת אישה יוצאת דופן מלאת חיים.
ממש הצחקת אותי בקול רם עם הקטע על הנזלת (-:

אני גם מקווה למצוא את האדם הנכון, ומזכירה לעצמי להשתחרר מתחושת הזדקקות ונואשות, לשלוח את לחמי וגם להאמין במה שבה
אמן אמן אמן, מחזקת אותך בדרך הזו.
חיבוק גדול מלא באהבה ואמונה

משאירה לך הודעה בפייסבוק

גבירה אהובה
התפנה לי קצת זמן ויכולתי לקרוא את כל הפוסטים האחרונים שלך יותר לעומק. יש לי כל כך הרבה מה להגיד אבל אתמקד בעיקר.
אורה דניאלי, מטפלת נפלאה למצבים מסוג זה שאת מתארת, ולאשה השמחה והמצחיקה שנשמע שהיא אמך

(050) 777 3308
בזמנו המליצה לי עליה נועה ברוך.

מאוד מעניין מה שכתבת על עצבי הראש והבטן.
שולחת חום ואהבה, רפואה שלמה, וחיבוק תמנונות גדול.

הטלפון המחורבש קידומת 050 וההמשך.

נכנסתי לרגע

עירית קורן היא המורה שלי ואני כמובן ממליצה עליה מאוד מאוד.
מקווה למצוא את האדם הנכון, ומזכירה לעצמי להשתחרר מתחושת הזדקקות ונואשות, לשלוח את לחמי וגם להאמין במה שבה בקלות ובמינימום מאמץ, והנה תראו, רק מצמצתי ואתן כולכן כאן.
לגמרי תומכת @}

שלום יקירותיי!
רק עכשיו מתפנה להיכנס לכאן.
וואוו... תודה גדולה על כל ההמלצות, ועל הרצון הטוב שלכן והאכפתיות!!
ההמלצות שלכן נשמעות טובות ומבטיחות ואין לי מושג לאיזה כיוון לפנות, שבא לי להתקשר לכולן, איך אחרת אפשר להתמקד??
מעבר לזה אני חושבת שזה מופלא בפני עצמו שאמא שלי פתוחה לאופציה הזאת, והיא פתוחה בגלל שהיא רוצה להבריא לגמרי, אבל גם בגללי, בגלל הלהט שלי, בגלל שהיא מאמינה בי, מחזיקה ממני מאוד וגם, אני חושבת רוצה לעשות לי טוב...
זה ברור שאני היא זו שצריכה לעשות את הסלקציה בין המטפלים והמרפאים עבורה בהתחשב במיקום שלהם ובמה שהם עושים, ולחזור עם אופציה אחת או שתיים, וכמובן לקוות שהחיבור שלה המטפל יהיה טוב ונכון עבורה....
אני מרגישה איך השפע הזה של אפשרויות שיכולות לעזור מכניס אותי לאיזה סוג של לחץ ואחריות באמת למצוא את האדם המתאים עבורה, ואני כבר יודעת שבמצבים האלה אני בעיקר צריכה לעשות שקט פנימי, ולהתבונן.
לשחרר, לשחרר את עצמי ולזכור שזה לא התפקיד שלי לרפא אותה, ואולי גם לא ביכולתי למרות שלא בקלות אני מצליחה לוותר על הכובע הזה.
לזכור שאני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה ולעשות את הדברים לא מתוך תחושת דחיפות אלא מתוך אמונה שהנה העזרה בדרך להימצא.

אמא של טוסיק, תודה רשמתי את השם והמספר אני אברר.
עדינה, קראתי את ההודעה בפייסבוק, את נשמה טובה! בקרוב אענה לך גם שם, ומחכה לבשורות בעניין המטפלת שדיברת עליה.
שבע מותק, תודה רבה רשמתי - אני ממש ממליצה לך ובעצם לכולכן כאן לראות את הסרט הזה שהפניתי אליו http://www.youtube.com/watch?v=11UQ4CQz ... ture=share - יש שם כל מיני עובדות ממש מפעימות.
לפני שבוע גם נתקלתי בכתבה בעיתון שחוקרים הצליחו להפוך תאי עור באופן יזום לתאי מוח!! אני מייד חושבת על הטקסטים היוגיים העתיקים שמדברים על התמרת הגוף ברמת התא, וישר נהיית לי צמרמורת בתאי העור/ מוח (-:

אז למטפלת קוראים קטיה, הטלפון 09-8852490
קיבלתי את הטלפון מחברה שעבדה לפני שנים בחנות פרחים שמשם היו שולחים לה מטופלים רבים פרחים ומכתבי תודה.
חברתי אומרת שקטיה אף פעם לא עונה לטלפון, צריך להשאיר לה הודעה עם פרטי המקרה והיא חוזרת אליך.

לשחרר, לשחרר את עצמי ולזכור שזה לא התפקיד שלי לרפא אותה, ואולי גם לא ביכולתי למרות שלא בקלות אני מצליחה לוותר על הכובע הזה.
כמה מוכר. הרגשתי בדיוק ככה.
מאחלת לכן אמונה בדרך.

מעבר לזה אני חושבת שזה מופלא בפני עצמו שאמא שלי פתוחה לאופציה הזאת, והיא פתוחה בגלל שהיא רוצה להבריא לגמרי, אבל גם בגללי, בגלל הלהט שלי, בגלל שהיא מאמינה בי, מחזיקה ממני מאוד וגם, אני חושבת רוצה לעשות לי טוב...
מסכימה איתך לגמרי... אמא מופלאה לבת מופלאה!! @}

אני מרגישה איך השפע הזה של אפשרויות שיכולות לעזור מכניס אותי לאיזה סוג של לחץ ואחריות באמת למצוא את האדם המתאים עבורה, ואני כבר יודעת שבמצבים האלה אני בעיקר צריכה לעשות שקט פנימי, ולהתבונן.
הממ, לגמרי מבינה אותך, בגלל זה קצת היססתי האם להוסיף - שלא מרוב עצים לא תראי את היער - וסתם תיכנסי ללחץ.. אבל אולי באמת מתוך השחרור יגיע החיבור עם המטפל/ת המתאימ/ה.
גם לא חייבים להפוך עולמות- להיפך, שיהיה קל ונוח וזמין להפגש.
אבל איך משחררים? איך בוחרים?
פתאום נזכרתי במשפט ששמעתי בהרצאה (של אילנה רוגל) שמצא חן בעיני: ש"יש מגוון של מפתחות כניסה לאותו מקום".
אז אולי כאן זה להבין שמי שתבחרי - היא בסופו של דבר המתאימה- כי לכ"א מפתח לדלת אחרת של אותו מקום- שממילא בסופו של דבר יקרה מחיבור פנימי של אמא.
לא חושבת שאני ממש מתנסחת ברור אבל מכירה אותך מספיק בשביל לדעת שתביני..

לשחרר, לשחרר את עצמי ולזכור שזה לא התפקיד שלי לרפא אותה, ואולי גם לא ביכולתי למרות שלא בקלות אני מצליחה לוותר על הכובע הזה

_פתאום נזכרתי במשפט ששמעתי בהרצאה (של אילנה רוגל) שמצא חן בעיני: ש"יש מגוון של מפתחות כניסה לאותו מקום".
אז אולי כאן זה להבין שמי שתבחרי - היא בסופו של דבר המתאימה- כי לכ"א מפתח לדלת אחרת של אותו מקום- שממילא בסופו של דבר יקרה מחיבור פנימי של אמא._
מקסים וכל כך נכון

תודה על התיזכורת.

אמא של טוסיק, תודה יקירתי, על ההבנה, וההסכמה והחיזוק.
הממ, לגמרי מבינה אותך, בגלל זה קצת היססתי האם להוסיף - שלא מרוב עצים לא תראי את היער - וסתם תיכנסי ללחץ.. אבל אולי באמת מתוך השחרור יגיע החיבור עם המטפל/ת המתאימ/ה.
אני חושבת שהעניין הוא שתמיד יש לנו אינספור אופציות ואפשרויות, במיוחד בעידן הזה הנוכחי, כ"כ הרבה דרכים אפשריות, ואכן אני מזהה את התנודה הפנימית הזאת שלא יודעת לאן לפנות ומכירה את עצמי במקום הזה שבו אני משקיעה יותר מידי אנרגיה ביחס לאנרגיה הנדרשת לדבר וזה מתבטא בתזזיתיות יתר וחוסר שקט פנימי, ויודעת שאני צריכה לעשות פחות, להשקיע פחות אנרגיה, להוריד הילוך.
אבל איך משחררים? איך בוחרים?
במקרה, זאת העבודה שלי... מצחיק לא?
מעניין איך יכולת ההבנה של משהו והקנייתו למישהו אחר לא משחררת אותך מלעבור את הדרך שלך, ויישום הכלים על עצמך תמיד אחר.
ודבר שני, אני מרגישה איך העובדה שזה מה שאני עושה בחיי, לא רק לפרנסתי אלא גם כדרך החיים שלי, עוזר לי מאוד בדרך, מספק כ"כ הרבה כוח ונחמה. ועדיין יש כמובן עוד עבודה לעשות, עוד מה לרכך, עוד מה לשחרר, עוד מה לחזק...

_אז אולי כאן זה להבין שמי שתבחרי - היא בסופו של דבר המתאימה- כי לכ"א מפתח לדלת אחרת של אותו מקום- שממילא בסופו של דבר יקרה מחיבור פנימי של אמא.
לא חושבת שאני ממש מתנסחת ברור אבל מכירה אותך מספיק בשביל לדעת שתביני.._
מבינה לגמרי, וכמובן מסכימה.
זאת בדיוק היכולת הזאת לפעול ולעשות את המיטב שאני יכולה, להשקיע זמן, אנרגיה ומחשבה ובו זמנית גם לפתח מן נינוחות כלפי התוצאה של זה.
זה נכון לגבי כל דבר בחיים וכשמדובר בבריאות ובחיים של אמא שלי זה כמובן חתיכת שעור...
תודה שוב לכולכן, חברות שלי, על הליווי החם והנוכחות העוטפת כאן. @}

חושבת עליך הרבה בימים אלה

ועל ההתמודדות הלא פשוטה שלך... בצהוב כתוב ש"כולנו משפחה אחת" וזה מרגיש נכון ומדויק.

אני חושבת שבאמת זה מבלבל כשיש הרבה אופציות ומצד שני איזה מזל גדול שיש הרבה אופציות! (הדואליות הקיומית המתעתעת)
עם השנים למדתי, שבסופו של דבר מה שמכריע בבחירת מטפל, הוא האדם עצמו והחיבור איתו- ולאו דווקא הזרם, הדוקטרינה הטכניקה שהוא עומד מאחוריה.
אולי שווה להיפגש עם כמה אנשים ואז באמת לראות מי מרגיש הכי נכון?
אמא של טוסיק כתבה כל כך יפה על מגוון המפתחות להיכנס לאותו מקום. לוקחת את זה לעצמי גם... תמיד מתחברת לפטאליזם (ושם באמת יש משהו מאד משחרר)
ולגבי איך משחררים? אני מאמינה שאת בטח אי שם בתהליך

איזה מזל שיש לאמא שלך בת כזאת מופלאה ונהדרת ואמא שלך גם נקראת מקסימה ומצחיקה
מאחלת לך ימים קלים ושפיסות המציאות יפלו למקומן (ברכות)

לימונדק'ה, תודה שאת חושבת עלי, האמת אני מרגישה את זה חזק בימים האחרונים, שאני במחשבה של אנשים.
עם השנים למדתי, שבסופו של דבר מה שמכריע בבחירת מטפל, הוא האדם עצמו והחיבור איתו- ולאו דווקא הזרם, הדוקטרינה הטכניקה שהוא עומד מאחוריה.
לגמרי, ולא רק עם מטפלים זה עובד אלא גם עם כל השאר. יש כל כ"כ הרבה דלתות ושערים להיכנס בהם ולצעוד לקראת אותה מטרה, ובעיני התפקיד שלי היא לחפש ולשאול את עצמי כל הזמן איזה דלת מתאימה לי עכשיו, ובאיזה מפתח נכון לי להשתמש היום. ומכיוון שבכל יום אני שונה, למעשה בחלקים שונים של היום אני שונה ובתקופות שונות אני שונה, זאת שאלה שכל הזמן חוזרת ונשאלת, וחיפוש שלא נגמר.

היום, הצלחתי לעשות משהו שהרבה זמן לא הצלחתי.
כבר מזמן אני ערה לדבר הזה, ולכוח שיש לזה ולנחיצות שלו, ומדברת אותו וחושבת אותו, אבל היום הוא ירד אל הלב, כמו שכתבתי פעם בפוסט המרחק בין הראש ללב
סימנתי לעצמי את כל הנקודות המצביעות על התקדמות העסקית בחיי, מתעלמת לגמרי מכל שאר הנקודות שאינן מצביעות על התפתחות, ומקבלת כל פיפס קטן (טלפון טועה, מישהו חדש שנחשף אל האתר, מישהו שאני לא מכירה שפתאום שאל אותי אם אני היא במקרה ליאת כי הוא ראה סרטון שלי, וכמובן תלמידים חדשים, חשיפה) כחלק מההתקדמות שלי קדימה.
אחרי שסימנתי לי את כל הנקודות, יצרתי לי מין גרף כזה קטן שמורכב מנקודות הציון בעמודה אחת ובשניה רמת ההתפתחות שהן מייצגות, וחיברתי ביניהן ונחשו מה יצא? - החיים שלי בגרף עולה רציף ועקבי.
והרי ברור שבמקביל לגרף הזה מתנהלים עוד טריליוניי גרפים אחרים עם כל מיני פרטים ועליות וירידות, אבל היכולת לראות לרגע רק את הגרף הזה מרחף במרחב נקי.
עצם היכולת לראות את זה כך, כשלעצמו צמצם את הפער בין ההבנה שלי בראש שכך הדברים ובין ההרגשה הפנימית שהם אכן כך.
אני נזכרת כשאנשים היו שואלים אותי בעבר אם אני רואה שאני מתקדמת, ואני הייתי עונה שאני רואה את זה, רק עוד לא מרגישה את זה, ופתאום הרגשתי את זה, איך אני נמצאת בדרך הזאת במגמת ההתפתחות הזאת, אני היא הגרף הזה.
ואליו הצטרפו לאט עוד נקודות תמיכה, כמו האהבה הבלתי נדלית של הוריי, שעצם העובדה שנולדתי להם, היא הוכחה חותכת לזה שכנראה עשיתי משהו ממש טוב בחיים הקודמים שלי (-:
והתמיכה והאהבה שאני מקבלת כאן ובכלל מהאנשים שסביבי...
ואני חושבת שעוד לפני שנכנסתי וקראתי את האיחול מאחלת לך ימים קלים ושפיסות המציאות יפלו למקומן (ברכות) - כבר החל תהליך מואץ של זה בתוכי (ותודה גם לציפורי היקרה על השם המופלא)

יקרה אחת, מחבקת ושולחת לשתיכן חיבוק

ומאחלת רפואה שלמה.
ברגע שתדברי עם המטפלים השונים תגיע ההתבהרות לגבי מי . בהצלחה