הגיע הזמן לחיות טוב

ואני מהאנשים האלו שבאמת רואים עליהם שהם מסמיקים...

איזה מצחיקול הילד שלי, הוא למד בגן:
"אליהו מספרים
המנצח 22"
ולא משנה מה מוצאים יש לו הסבר למה הוא המנצח

בזמן השפל הדירה רועשת יותר. היתושים עוקצים יותר ובדידות חונקת אותי
בזמן השפל אני מתמכרת לפייסבוק ומה חדש וכל הדברים שיש לי לעשות הופכים לעיסה דביקה
בשפל אני מתפזרת, אני נתלשת ונחבטת לכל כיוון, אני מתייאשת, ואני כבר לא יודעת מי אני, מה יהיה איתי, מה מחזיק אותי
והכללי כלכלי חברתי מתערבב באישי ואני לא מבינה איך אין לי אהבה כשבתיאוריה אני דוגלת באול יו ניד איז לאב
ומי זוכר עכשיו שאני אוהבת סרטים ומוזיקה ולקרוא ויוגה ובישול ויש לי חברות והמון רעיונות וחלומות

לנשום

הבחור עשה לילד במרפסת של הסלון שהיא גם החלון- ככה שאי אפשר לא לראות פינת יצירה שהפכה לפינת מזבלה
אדמה של עציצים, חול, בקבוקי פלסטיק משומשים, ועוד כל מיני חוטי ברזל, מקלות, גלילי ניר טואלט, גזרי ניירות, בצק ופלסטלינה, צבעים וכלי עבודה וכולם בעירבוביה על הרצפה.
עוד לא הגעתי לטפל במרפסת. רציתי לעשות שם פינת ישיבה נחמדה עם עציצים וערסל ואז שושה הפך אותה למה שהפך אותה ולא עזרו בקושתי לפנות אותה
ולמרות שיש שם לילד שולחן קטן, ועוד שולחן אוכל שעליו כלי עבודה ועוד כוננית לכל הדברים הוא החליט שצריך עוד שולחן ובנה שולחן גדול מקרשים שמצא, התוצאה היתה שולחן ענק לא יציב וכעור במיוחד
שלשום החלטתי שאני לא יכולה יותר וניקיתי את המרפסת ופיניתי את השולחן שבנה וחלק מעבודות היצירה של הילד לזבל
מיותר לציין שהוא בקריזה עליי וישן מאז בסלון
או שאולי זה היה כבר לפני האפיזודה הזאת שעבר לישון בסלון
הגוף של הילד שלנו שוב מגיב לחוסר יציבות.
ואני מדברת עם שושה אבל לא מצליחה להשיג תקשורת
אוף

המארקר: כשהדעת נחה, עולה נחת רוח - מה יניח את דעתך?
באופן רגעי וזמני כל הדברים הנעימים שרשמתי למעלה
באופן יציב וקבוע יותר. שליטה. תחושת שליטה בחיים. שאני נוהגת את חיי ולא הם אותי
וזה אומר שאני מצליחה למלא את חובתי באחריות, מסירות ותושיה

בזמן השפל יש נטיה שלא "להתלבש" על פינות בלאגן.
(יכולה להבין למה הוא נעלב, אבל) הנה יש בך את העוצמה שחיפשת..

למלא את חובתי באחריות, מסירות ותושיה

זה משפט שאני הייתי יכולה לכתוב. בקלות.
לו כתבתי אותו אני, לא הייתי מצליחה לראות בבהירות, איך שהסגנון סוגר עלי עם סורגים.
ואת בכלל רוצה להכות שורשים, לצמוח ולגעת בשמים.
חמלה, ראשיתה לעצמינו. תודה על האפשרות להיזכר.

מקוה שתעלי מהר על הגל, שישא אותך למעלה

ואת בכלל רוצה להכות שורשים, לצמוח ולגעת בשמים.

דבש, איזו הבחנה מדויוקת.
כמו מחליפה לי מראת "עין דג" במראה רגילה
חמלה, ראשיתה לעצמינו. תודה על האפשרות להיזכר.
תודה גם לך יקירה!

והמארקר: כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי
בדיוק! הולכת עוד מעט לשיעור יוגה. ובסטייט אוף מיינד אני כבר שם.

יוגה
מרפה מהמציאות לרגע מאפשרת לגוף להימתח, לנשום לתוך הכאב והאי נוחות. להרפות שם
להתענג על ההתארכות. לנשום. לעצום את העיניים. להתרכז בנשימה. אום אחת, אום שתיים, אום שלוש. נשימה, נשיפה.
הגוף שלי, קצת כמו האישיות שלי גמיש מאוד, אבל היידים חלשות, במיוחד כפות היידים.
לכן אני לא מצליחה עדין לעמוד על הראש ללא תמיכה של קיר ליותר מדקה
עמידת הראש ביוגה (למיטב ידיעתי) מייצגת את היכולת להיות עצמאי ואמיץ
ולמרות שביוגה אני משתדלת להפסיק להשוות ולהתבונן רק בעצמי בזמן עמידת הראש, (לפני שאני עולה ואחרי שאני יורדת) אני מגניבה מבטים לכיוון העומדים על הראש המצטיינים
הגברים בדרך כלל ראשונים לעמוד על הראש ולהחזיק זמן רב, ואחר כך הנשים שחלקן הרבה יותר מבוגרות, שמנות, ופחות גמישות ממני.
מעניין אם ביום שבו העמוד על הראש בקלות יהיה גם היום שבו אגלה, שאני כבר לא מפחדת מהחיים ולא מפחדת בלילה
ולא נופלת כל דקה כמו ילד שלומד ללכת ואפילו לא צריכה שיתנו לי יד כדי להישאר יציבה

I LOVE YOGA

מקסים מה שכתבת על היוגה...מקנאה! ניזכרת כמה אהבתי לעשות פעם. עוד אחד מהדברם האלה ברשימה שאני לא מצליחה לבד, בלי קבוצה.
אמא דבש ממש הבאת אותה בצוף על הבוקר!
_ואת בכלל רוצה להכות שורשים, לצמוח ולגעת בשמים.
חמלה, ראשיתה לעצמינו. תודה על האפשרות להיזכר._
תודה

לא התאר את השתלשלות המריבה רק את סופה.
בסוף, הוא ביקש לדבר בחדר השני איתי והשארתי את הילד עם קערת קורנפלקס, הוא ביקש שהתיישב מולי בשביל שוב להקיא עליי מילים מריעילות
אמרתי לו שיש אסלה בבית ושמספיקה השורה התחתונה
השורה התחתונה שהוא עוזב מחר, אחרי שאני והילד ניסע לסופש לצפון
אבל, בכל זאת הוא הקיא תוך כדי שצמצם את עיניו שהוא שונא אותי ומאחל לי למות מהר ולפטור אותו ואת הילד ממני
והתחיל לעשות תנועות עלי כאילו מנסה לעשות איזה כישוף ולהגיד סרטן בכל הגוף, מלא גרורות
שמתי את הילד מול סרט הוא סרב ללכת אז הלכתי לרכב להתקשר לאפרת לשאול אם זאת קללה, אם זה מסוכן
כשיצאתי מהדלת עוד הוסיך הלווי ותדרסי בדרך
היא אמרה שהוא כועס אבל זה לא מסוכן, שאני צריכה לחזור לטיפול ולטפל בחרדות שלי, שסבלתי מספיק ושאני צריכה ללכת ממנו
כשחזרתי שושה אמר לי חבל שאת עוד לא מתה
המארקר מזכיר: הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט
ואני חושבת האם זה נכון ההתפשטות הווירטואלית הזאת
מזה הצורך הזה לשתף במצוקה?
טוב, צריכה להתארגן לנסיעה,
ואני לא רוצה שושה ימות אבל מצטערת על זה שהכרתי אותו
מוזמנות לשלוח לי מחשבות טובות, כי הילד שלי צריך אותי למרות ששושה משוכנע שלא
נראה לי שיש לי עוד הרבה דברים לעשות בעולם הזה

מצויין שאתם נוסעים לצפן להחליף אווירה.
כשתחזרי מציעה לך לעשות טיהור לבית. למילים מרעילות יש השפעה על האווירה בבית.
ולעשות אז זה אחת לשבוע לפחות כשיגרה. כדי שזה לא יהיה איזה שהוא "מהלך" בהתנהלות ביניכם אלא אמצעי לתיחזוק האווירה בבית.
שולחת לך אנרגיה של רעננות ואהבה

הוא איים עלי שאם אני לא נותנת לו את הילד לטיול הוא שובר לי את כל הדברים שלי בבית
ולקח את הילד למרות שהוא רצה להישאר איתי
ואז לקח מהבאגאז' את כל הדברים לטיול ואמר שהם שלו
ואמר שוב שהוא שונא אותי ושהלווי ואני ימות, שאשרף שאחטוף התקף לב וכו'
וכל זה ליד הילד
וניסה להסיט את הילד נגדי כשאמר לו שאמא זרקה לו דברים
ואז לקח דיסק מהאוטו של מאיר אריאל ואמר שהוא גם שלו ושבר אותו על גג המכונית שלי גם כשהילד רואה
ואח"כ אחרי שנסעתי משם התקשר וביקש שאני אבוא כי הילד רוצה לנסוע איתי
עניתי לו שאני בדרך להורים שלי ושאני מפחדת ממנו
ואז הוא ענה: טוב מאד רק ככה את עושה מה שאני רוצה

לוקחת נשימה... הרעל המרוכז הצליח לעשות את הדרך עד לפה וממש התהפכה לי הבטן )-:
תוך כדי שאני כותבת לך משהו בתגובה לפוסט הראשון אני שמה לב שעידכנת (אני כותבת ל-א-ט) בקיצור כל מה שכתבתי כבר לא רלוונטי...

אין לי מושג מה הביא את שושה למצב כזה קיצוני של שינאה כל כך עמוקה, ולהתנהגות כל כך אלימה.
במקרה אחר (נגיד שלא היה לכם ילד ביחד) הייתי אומרת לך "עזבי אותך מלנסות להבין...מה זה משנה. תקחי את הרגליים. הבחור שרוט. נוסי"..
אבל מאחר והמצב הוא כזה שקשרתם ברית חיים כי יש לך ילד משותף ומן הסתם תאלצו לקיים סוג של קשר כל חייכם למען הילד שלכם, אתם חייבים לנסות להגיע לסוג הדברות שהוא לא מרעיל לידו. את תצטרכי לנסות להבין מה את עושה שכל כך מטריף אותו. לנסות לראות בעיניים כמה שיותר נקיות מאיפה מתחילות הבעיות, אי ההבנות והכעסים שמובילים לזעם ושנאה.
אני חושבת שאת צריכה לעשות עבודה עם עצמך להבין איך את מתירה את הפלונטר. לנסות לראות את הדברים מזוית אחרת. אפילו להכנס לרגע לנעליים שלו ולצורת החשיבה שלו.
בלי שום קשר למי צודק ומה נכון. בלי שום קשר לאם תפרדו או לא. גם אם התשובה היא להיפרד (כרגע זה נקרא הכי הגיוני) אז תצטרכו להמשיך לעשות עבודה להמנע מלהגיע למקומות האלה.
מן הסתם הסידור שלכם עכשיו הוא גרוע הרבה יותר מפרידה. אין דבר יותר מחליש מלישון (או לא לישון) עם האויב.
אומנם לא כתבת מה קדם לריב הזה במידי (וזה לא ממש משנה) את צריכה לנסות הבין איך את מונעת מעצמך להקלע למצבים האלה.

מקוה שדברים יסתדרו ושתסעי עם הילד לסוף שבוע, תעשי יוגה ותתנקי מהרעל. תנשמי עמוק. תשמרי על עצמך (בשביל שתוכלי גם לשמור עליו)

חיבוק גדול

שליחה על ידי אחת* » 20 יולי 2012, 18:48

כמה קשה, הלוואי ותזכי לחיי זוגיות יציבים , תומכים ואוהבים כמו שמגיע לך.
אני בטוחה שתחיי חיים ארוכים, קללות כאלה מגיעות רק לאדם ששולח אותן.
תחזיקי מעמד, אנחנו איתך.

לנסות להבין מה את עושה שכל כך מטריף אותו.
זה ממש לא משנה.
יש אנשים שאף פעם לא ידברו ככה לא משנה מה תעשי !
ויש אנשים שמדברים ככה, לא משנה מה תעשי !!!
זה לא קשור אלייך. בכלל.

פחדתי שיצא לא מובן...
אני אנסה שוב- מה שרציתי להגיד זה לא ש"זה שלך" "קשור אליך" "אשמתך" ושאני שולחת אותך "לעבוד על עצמך" אלא, שבזוגיות יש דינאמיקה ואם תצליחי לזהות איפה בדינאמיקה הספיציפית איתו הדברים יוצאים מכלל שליטה אולי תוכלי להמנע מלהגיע לשם. לא משנה באיזה קונסטילציה תהיו, עדיין תצטרכו לתפקד בדיאלוג.
מקוה שיצא יותר מובן

אוי, קואלה

לזהות איפה בדינאמיקה הספיציפית איתו הדברים יוצאים מכלל שליטה
ספציפית להפעם, אני חושבת שדי ברור מה ליבה את הלהבות- אך זה היה בבחינת הוספת שמן למדורה, שגם ככה בערה לגובה רב.
הדבר שהיה לי הכי עצוב, זה שאחרי המילים המרעילות ששמעת משושה, - היית אמורה לסוע לבית הורייך - שם (ע"פ עדותך) אין לך ממש מנוחה מתקשורת שמחלישה אותך.
השורה התחתונה שהוא עוזב מחר.
זו לא פעם ראשונה שזה קורה. הפרידות הוחזרות הן חלק מהדינמיקה ביחסים ביניכם ואין לי שום כוונה לשפוט חלילה, וגם לא לייעץ.
מה שכן, יש לי תחושה- שכבר התרגלת לרעל. (שכל פעם נהיה קצת יותר ארסי).
שאת כבר לא באמת מסוגלת לראות עד כמה זה לא תקין ועד כמה זה מחליש אותך.
לדעתי, אותו חוסן שיש בך,הוא שהביא אותך לחשוף.
אז התשובה (לשאלה ששאלת בלי מילים), היא כן.
המילים שציטטת, מטלטלות ברמה העמוקה ביותר.
אין לי ספק שגם שושה מאד פגוע, ושהרעל שהוא מקיא לעברך, מכלה גם אותו מבפנים. אז מה?
אסור שתתרגלי לשמוע מילים בסגנון הזה. אסור שבנך יתרגל. אסור ששושה יתרגל.
אסור. אפילו לא עוד פעם אחת.

חוצמזה מסכימה עם הדברים של לימונדה ברמה הפרקטית לעתיד. רוצה גם להזכיר לך את המגמה שהחלה פה לא מזמן -
להתמקד בדרכים לשיפור וביסוס מצבך הכלכלי. אולי תפני למט"י?
ברגע שיהיו לך רעיונות קונקרטיים ותתחילי לבצע מהלכים- תוכיחי לעצמך מסוגלות והחרדות שלך יפחתו ויגיעו למימדים פרופורציונליים.
אולי אז תשתכנעי באמת, ששום דבר מכל הרעל שאת שומעת - לא מגיע לך . (כי את משדרת שזה מעורבב שם הכל ביחד).

שולחת לך הרבה חיזוקים.

_אסור שתתרגלי לשמוע מילים בסגנון הזה. אסור שבנך יתרגל. אסור ששושה יתרגל.
אסור. אפילו לא עוד פעם אחת._ מסכימה במיליון אחוז עם אמא דבש.
מקוה שלא קראת את דברי אחרת ממה שהתכוונתי. לא היה כאן שום ניסיון לנסות לתת לגיטימציה להתנהגות אלימה.
מה שכתבתי לך הוא מהניסיון העגום שלי מתקופה אחרת שבה הזוגיות היתה כמו ללכת על שדה מוקשים. אחרי כמה זמן בשדה הקרב הצלחתי ללמוד ממש להריח את המוקשים ולדלג מעליהם...

|ושולחת לך גם הרבה חיזוקים

לנסות לזהות מראש את המוקשים ולדלג מעליהם
הפנית את תשומת הלב לנקודה ממש חשובה בשבירת מעגל הכאב. (ככה גם קראתי את זה בפעם הראשונה).
אבל יותר מהכל, מה שעובר מהמילים שלך זו האכפתיות והרוך והכוונה טובה.
^{(תרגעי) לא נראה לי שאפשר לחשוד בך אחרת}

הדבר שהיה לי הכי עצוב, זה שאחרי המילים המרעילות ששמעת משושה, - היית אמורה לסוע לבית הורייך - שם (ע"פ עדותך) אין לך ממש מנוחה מתקשורת שמחלישה אותך.
הו דבש, ממש ככה ועדין היה לי שם יותר טוב מבבית. הכל יחסי.
חזרתי עכשיו. לא מרגישה שחזרתי הביתה. מרגישה שחזרתי לחיים של מישהי שעשתה הרבה בחירות מוטעות, אני לא כועסת עליה בכלל, היו לה סיבות מובנות והיא עשתה את הכי טוב שידעה
יחד עם האמפטיה עצוב לי כי אני בת ה-36 צריכה לשלם על הטעיות של הבחורה שהייתי בגיל 23 כשבחרתי מקצוע ובגיל 28 כשבחרתי את שושה ובגיל 32 כשבחרתי לעשות איתו ילד.
מצד שני, איך אפשר להצטער על כאלו דברים?
מקצוע- היה לי חלום והימרתי עליו את כל הקופה. ידעתי שזה הימור מסוכן, אבל הרגשתי שאני לא יכולה אחרת.
ואת שושה אהבתי. האמנתי שהוא אף פעם לא יעזוב אותי, אז עשיתי איתו ילד. בהחלט מאהבה גדולה
והילד אולי מקטין את סיכויי לפרק ב' ומשנה לי את כל סדרי העדיפויות כשכמו כדוה"א החג סביב השמש חיי סובבים סביבו, אבל אהבה הזאת של אמא... נו אתן יודעות, אני לא רוצה להיות קיטשית...

_אני אנסה שוב- מה שרציתי להגיד זה לא ש"זה שלך" "קשור אליך" "אשמתך" ושאני שולחת אותך "לעבוד על עצמך" אלא, שבזוגיות יש דינאמיקה ואם תצליחי לזהות איפה בדינאמיקה הספיציפית איתו הדברים יוצאים מכלל שליטה אולי תוכלי להמנע מלהגיע לשם. לא משנה באיזה קונסטילציה תהיו, עדיין תצטרכו לתפקד בדיאלוג.
מקוה שיצא יותר מובן_
בארור- סוויט לימוניד
ובמקום הזה נראה שהעבודה שלנו עוד רבה רבה והדרך עודנה נמשכת ארוכה ארוכה

השורה התחתונה שהוא עוזב מחר.
אז זהו שלא, הוא אמר שהוא רוצה להישאר ולתת לקשר עוד הזדמנות
אבל לא הבין בכלל למה אני כועסת ולא התנצל
ואני לא יכולה לשכוח, ולא לסלוח
שואלת את עצמי מה אני רוצה?
(והתשובה כרגע: לא להיות לידו, לא לדבר איתו, לא)

_אסור שתתרגלי לשמוע מילים בסגנון הזה. אסור שבנך יתרגל. אסור ששושה יתרגל.
אסור. אפילו לא עוד פעם אחת. מסכימה במיליון אחוז עם אמא דבש.
מסכימה במליון אחוז אם שתיכןו

_יש אנשים שאף פעם לא ידברו ככה לא משנה מה תעשי !
ויש אנשים שמדברים ככה, לא משנה מה תעשי !!!
זה לא קשור אלייך. בכלל._
תודה אהבת עולם. לא שאני הייתי צןף, אבל התגובה שלו בהחלט הרעידה לי את אמות הסיפים

תודה רבה יקירות על החיבוקים והעידוד. מתה מעיפות, מקווה מחר למצוא את הזדמנות להתעדכן אצלכן

לילה טוב

רק לי נדמה שבקצב ההסלמה שלכם ישנו איום פיזי עלייך?

הוא הורס חפצים ומאחל לך למות בשנאה יוקדת.
קריאת אזהרה.
תעיפי אותו מהבית ותנסי לשמור על תקשורת בסיסית סבירה.

החלומות באספמיה שלך הופכים לסיוט ואת מתעקשת בעקביות לראות את הדברים פחות גרועים ממה שהם. מה זה "הפרטים לא חשובים רק הפרט" במקרה שלך הפרטים והפרט עמוק שוחים במיץ של הזבל.
יש גבולות ששניכם עברתם מזמן ובגלל שאתם יותר מדי ביחד בקשר שהיה צריך להיגמר הרבה קודם.

תעשי משהו את כבר לא במצב רק של התחזקות ודיבורים

"קוראת", אני מבקשת ממך לא להשתמש בניק הזה. זהו הניק שלי, שאני משתמשת בו שנים רבות מאוד. זה לא נהוג להשתמש בניק קיים. אנא....
קראי בבקשה ב:
דברים שלא מקובל לעשות באתר

נרשמתי לקורס מדיטציה ו"ודנטה" (סוף הידע למי שמתעניין מצ"ב לינק לוויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7% ... 7%98%D7%94 )
אני מאד אוהבת פראנה יוגה ולמדוט וגם פילוסופיה, אבל הוודנטה הזאת באה לי לא טוב
אולי זה בגלל שאני בתקופה כל כך חסרת שורשים ואז (סיכום קצקצר של מה שלמדתי למיטב הבנתי ) הוודנטדה אומרת שזה הכל אשליה גם מה שנראה הכי אמיתי
הכל חולף, הכל תעתוע של התודעה
ומעבר לאשליה יש נועם ואושר מוחלט (אננדה). אבל בשביל לחוות אותו יש לחשוף את האשליה (מאיה).
מי אני?
אני לא הגוף שלי, לא הרגשות שלי, לא המחשבות שלי, כל אלו חולפים ומשתנים כל הזמן
אז מי אני כן? (אין לי מושג)
אני המתבוננת בכל אלו חוקרת זאת במדיטציה
ומהו טבעי האמיתי?
נועם מוחלט? (הלווי)

כבר אמרו חכמים, שבשביל לוותר על משהו
צריך שקודם יהיה אותו

אני קוראת אותך לפעמים בשקט, הכתיבה שלך מאד נוגעת, ואת נקראת רגישה וחזקה, ומלאת חיות, ונמצאת במסע כל כך מטלטל...
אני לא נוהגת לכתוב הרבה, אבל הפעם לא התאפקתי לגבי היוגה

מאד קשה לתרגל תירגול רוחני של ויתור, ללא שורשים
גם בפילוסופיה ההודית, מגיעים לשלב של חיפוש האננדה והויתור על החומריות, בפרק הרביעי והאחרון בחיים, אחרי שעוברים את שלבי הלמידה והחניכה, הקמת בית משפחה ופרנסה, ורק אז- מגיע תירגול רוחני של לוותר על המימד החומרי וההיקשרות אליו. זה כמובן ממש על קצה הזלג...הקפיצה הזו מעל השלבים, כלומר- לוותר על העולם שנתפס על ידי החושים, לפני שתקעת יתד ברור בעולם, היא משהו שקרה כשהפילוסופיה ההודית היגרה למערב. קצת כמו לימודי קבלה היום בניו אייג', שפתוחים לכל, ושמסורתית היה צריך להיות מעל גיל 40 כדי להתקרב אליהם.

אין בכל זה לומר שלא כדאי לך ללמוד וודנטה,
אם את נמשכת לזה ומעניין לך- נהדר. אבל אם היית שואלת אותי, בנוגע ליוגה לפחות, הייתי אומרת לך שכרגע הכי חשוב שתשקיעי בתירגול של השתרשות, התחזקות , יציבות, הרפיה
או לפחות במקביל
כי את בתקופה כל כך מורכבת וסוערת
וצריכה אותך עם כוחות ויציבות. הגמישות הגדולה שהזכרת, היא מתנה, אבל כרגע את זקוקה גם לצד המאזן שלה- כוח ויציבות. ועל כל זה את יכולה לעבוד דרך היוגה...

אם לא מתאים לך, יכולה כמובן למחוק

גם בפילוסופיה ההודית, מגיעים לשלב של חיפוש האננדה והויתור על החומריות, בפרק הרביעי והאחרון בחיים, אחרי שעוברים את שלבי הלמידה והחניכה, הקמת בית משפחה ופרנסה, ורק אז- מגיע תירגול רוחני של לוותר על המימד החומרי וההיקשרות אליו.
כן, למדנו גם את זה...
תודה רותה
נתת לי אישרור למה שהרגשתי- הקורס הזה ממש בא לי לא טוב
אני לא ישנה אח"כ טוב בלילה ואני גם ככה מטולטלת בחיי
רציתי קורס מדיטציה כדי להירגע ולהתמקד מה נכון לי לעשות בתוך החיים החומריים.
דווקא הכרתי את התאוריות הבודהיסטיות האלו קודם, אבל לא תיארתי לעצמי שהתעמקות בהן בתקופה זו של חיי יגרמו לי להרגיש רע.
מקווה שיתנו לי להמיר את הקורס במשהו אחר...

http://www.youtube.com/watch?v=qT6XCvDUUsU
אני לא חבקנית באופן מיוחד, אבל יש ימים כאלו שאני מרגישה שהעור שלי רעב לחיבוק אמיתי ואוהב

איזה חום, לפעמים יש לי תחושה שאני נמסה לתוך המציאות ולא אכפת לי כלום
הוא ממשיך לכעוס לעיטים קרובות ולנטור טינה, להרגיש קורבן ולגמול לי על כך בעונשים קטנים, להיות ממורמר, לחשוב שהוא בסדר גמור ושאני, אני...
"השאלה היא האם סבלת מספיק"? מהדהדת השאלה של אפרת
זה לא שטוב לי כמו שאני מצליחה להפסיק לרקוד את הריקוד שלו.
אני מבינה אותו, אני סולחת לו, אני חומלת עליי, אני מתמקדת במה שטוב, נושמת, נושפת, תודה לאל על המתנות בחיי
אבל פה ושם מציצים החיים של אנשים אחרים ומתריסים,
יכול להיות יותר טוב את יודעת...

הכבדות שיש בי לא נעלמת רק עושה טרנפורמציה
במקום לחשוב למה זה מגיע לי, למה לאנשים אחרים יש ולי אין ממירה את המחשבות ללמה בחרתי את המשפחה שלי, מה אני אמורה ללמוד והם ומה אני אמורה ללמד אותם
איך לדוגמה אנשים שלא יודעים לקחת אחריות ילמדו? בחברת שני הקצוות כנראה- אנשים שלוקחים יותר מדי אחריות ואנשים שלא לוקחים אחיריות בכלל.
ואותו הדבר על כל תכונה אחרת...
רק שלפעמים אני חושבת, מה היה מזיק לי ללמוד הומור, קבלה, פרגון, איזון ושפיות בחברת אנשים כאלו?
כמה אפשר להתגבר ולהתבגר כשכולם מסביביך עצבנים מעצבנים ואגואיסטים?

ולמה ההורים שלי הכי מעצבנים אותי יותר מכולם?

הזמן המוגבל הלינארי, העובדה שלא כל מה שנרצה יכול לקרות
העובדה שלוקח לי כל כך הרבה זמן ומאמץ להשיג את מה שרוצים שלפעמים עד שהוא מגיע עולה התחושה
מעט מדי ומאוחר מדי, או זה לא היה שווה את כל זה
הפער בין החלום למציאות
הגבולות, ההגבלות
האכזבה, כשמשהו שהיה שלך, אפילו אם רק לרגע כשאשליה במחשבות ולא באמת,
ההתפקחות הזאת, מכאיבה כמו התרסקות לאדמה
ולפעמים אני חושבת שכל העונג שהיה לא היה שווה אםההיתי יודעת שזה מה שיקרה
אבל גם ההווה הוא רק נקודה בזמן
מסתכל אחורה כדי לקבל פרספקטיבה.
שום דבר לא קרה סתם. דבר הוביל לדבר
אין קיצורי דרך
לפעמים צריך לעבור דרך שדה קוצים בשמש קופחת כדי להגיע למעיין
מסתכלת על עצמי, שום דבר לא השתנה
אני ממשיכה לעצבן ולאכזב את שושה. הוא ממשיך להגיב בתוקפנות ואלימות מילולית
אבל אני השתנתי
אומרת לעצמי כל הזמן במה אני טובה, במה אני מוכשרת
אומרת לעצמי כל הזמן שיש לי השגחה עליונה
שכשאלמד את כל מה שצריך ללמוד יסתיים הסרט
סבלתי מספיק? כן
השתנתי מספיק? לא
לפחות עכשיו ברור לי מה שם בקורס ומהם מטלות ההגשה בסופו
ועד שלא אלמד אני לא אוכל להמשיך לקורס הבא
הצהוב:
"הספק מבורך"
דווקא עכשיו שמבחינה בתוכי איזשהי וודאות פנימית?

נעלמת, תכתבי (גוזלית)

נהנית בחופשה עם הילדון. שושה גם איתנו חלק מהזמן. בינתיים הכל סבבה, אם כי די אינטנסבי ומעייף ולכן לא מוצאת כוח ופנאי לכתוב.
תודה על התעניינות!!

יופי!!

אני יודעת שהוא יודע על הבלוג פה, הוא יודע שאני יודעת שהוא יודע
מקום המפלט והמקלט שלי נכבש
לסגור את הבלוג?
או אולי להזמין אותך להגיב?
שושה אתה פוגע בי מאד.
כמו היום כשהלכת היום וביטלת את כל תוכניותינו רק בגלל שביקשתי שתכבד את בקשתי
כמו אתמול בערב שהפנת לי הגב

אוף . שוב פעם זה קורה?
לפחות האתר יוצא לחופשה.
שולחת לך חיבוק לפני השינה ולפני ההדממה.

שמנו את הילד אצל סבתא שלו והלכנו להופעה. הגענו הרבה לפני הזמן אז היה לנו זמן לדבר
מתישהו אמרתי לו שאני רוצה עוד ילד והוא אמר שלהוא לא רוצה לעשות איתי עוד ילד
שהוא לא יעשה איתי עוד ילד. סופי.
אז יצאתי החוצה ושנוררתי סיגריה, אבל לסיגריה היה טעם מגעיל וגם לבירה שאחזתי בידי
ולא ידעתי במה להאחז חוץ מבקול הפנימי
כי אני יודעת שיש לי ילד מדהים ושיש צרות גדולות מאלו
עזבו יש צרות קולקטיבי- לי יש צרות אולי גדולות מאלו
ובכל זאת נפלו עלי השמים
שוב
הוא לא אוהב אותי. אני חוששת שהוא פשוט לא לא אוהב אותי

_מתישהו אמרתי לו שאני רוצה עוד ילד והוא אמר שלהוא לא רוצה לעשות איתי עוד ילד
שהוא לא יעשה איתי עוד ילד. סופי._
אוי קואלה, כואב..
שולחת לך חיזוקים ואומץ.
וחיבוק גדול
<אמא דבש>

נאמר כבר הכול..?
נגמר כבר הכול..?

_נאמר כבר הכול..?
נגמר כבר הכול..?_
אולי נאמר כבר הכל
כמה אפשר לספר על הריבים שלנו כולם כל כך דומים אחד לשני ולמרות זאת לא נגמר בייננו, אנחנו עדין באותו המשחק, באותה המלחמה יותר נכון לומר ,ששנינו תמיד מפסדים,
ושנינו למרות כל הנסינונות עדין לא הצלחנו להשתנות
חוץ מזה שגילתי שהאיש גילה את הדף הזה וקורא בו
אז נכון לעכשיו, לא מתחשק לי לכתוב פה יותר

כן, הבנתי את זה כבר..

טוב אז אני שולחת לך חיבוק וירטואל וכוחות להתמודד עם העולם הזה , ואל תשיכחי להוציא את הרגשות שלך אפשהו
עזבי את שושה, כול עוד הוא בראש שלך אז עזבת את העינינם שלך ומתעסקת בענינים של,,, במחשבות שלך (זה סיוט) ..

עזבי את שושה, כול עוד הוא בראש שלך אז עזבת את העינינם שלך ומתעסקת בענינים שלו.. (תיקון קטן)

אני ממליצה על העבודה של ביירון קיטי.. (לא מאוד קל אבל אחרי כמה חודשיים תביני כמה היה שווה..)

בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך מוכר לי...כל כך כואב ונוגע לי ברחם האנושי והמחבק שלי,עצמי.לא הספקתי לקרוא הכול,אך ישבתי מרותקת לקרוא עד שעייפתי..ממש מן ההתחלה. אני נזכרת בהתעוררות הזו שלי , בתוך הזוגיות האלימה, בתוך המשפחתיות הלא ברורה, בתוך העצמי המבולבל...שנים של חיפוש הדרך. ניסיון לשנות. עוד אחד.. עוד נוסף..פחד לפרק משפחה,פחד מחיים אחרים , פחד מהחופש , מהלא נודע..מעוני. יום אחד קמתי ועזבתי. עם הילדים וכמה בגדים. ממש תיק קטנטן. השארתי מאחוריי את הפחד והתחלתי מאפס. היה קשה. היה בלתי נסבל ובאיזשהו שלב אף מטורף. אבל ההחלטה התקבלה ולא חזרתי לאחור(למרות שהבטתי לאחור כמה פעמים) : הגיע הזמן לחיות טוב . לאהוב את עצמי ולהתבגר . כעת אני מאושרת. ולא הכול וורוד..בכלל לא..אבל גם לא צריך שיהיה..למדתי לאהוב את החיים בכל צבע שהם מביאים , כל עוד אני חופשיה להחליט ,לפעול ולהתמודד..בהצלחה לך, קואלה יקרה.

יכולתי
ממעמקי היוטיוב לדוג שיר מיוחד
יכולתי להתייצב בישירות נוגעת
או לזרוק לעברה את עלבוני
שתכווה היא בעצמה
והתבוננתי בו, כמו בענני הסערה
אלו לא גשמי ברכה רציתי לומר
ונשמתי
והנחתי לו, עד שיכולו המים
גם אם ימחו את כל האילנות הגבוהים, ישוב לצמוח עשב
איפשהו
הזכרון הוא משב רוח חולף
ובחיים אחרים לה היה את הכידון והצבעים על הפנים
ולי היו את הילדים
אבל עכשיו
אני עכשיו ישנה

והנה הוא מניח לי, אם לא עכשיו אז עוד מעט
החלטתי לאמתין בסבלנות ולהניח לו להתרחק
להשכח מלב. שלום

ולפעמים אחרי סופשבוע מתוח, לפעמים כשאין חיבוק חברי והמשפטים ארוכים אבל המילים ריקות, לפעמים כל מה שצריך כדאי לחזור לעצמי
זה ללכת למסג' בריא ומפנק
והנפש נזכרת שהיא בתוך הגוף והגוף נזכר שהוא בתוך העולם
וחיוך נפרש
תודה

יש לי מלא סיפורים קטני ומשעשעים שאני רוצה לכתוב, אבל חוששת שדווקא הם יחשפו אותי בפני מי שמכיר אותי בעולם האמיתי וגם קורא פה (ואני חושדת שיש לא מעט כאלו בגן של הילד שלי ולרוב הנשים פה שלא בחינוך ביתי, זה די סוד להיות בבאופן, אולי כי באופן הוא גם הכותל המערבי שלנו)

בעוד שבוע עולה לקבר של אחי לציין x חורפים בלעדיו
הילד שלי הוא התגלמות של אחי, במראה, בעינים, בקול, בטמפרמנט, בשמחת החיים, באינטלגנציה, בכושר הגופני וככל שעובר הזמן והוא גדל להיות יותר ויותר דומה לאחי אני מרגישה פחות בכאב של העדרו למרות שיודעת שאם היה חי הוא הדוד הכי הכי שיש
ובימים אלו של השנה, כל שנה מאז הכל אפשרי, סערות בשמים, פרידות מכל סוג וקריעת כנף מעיל רועמת
אהבתי אותך
חושבת לפתוח בלוג חדש. של אחרי

זרקתי אותו מהבית. את הבחור. יעוץ שנעזרתי בו לאחרונה יעץ לי שכדאי לי לבגוד בו עם גבר נשוי
לא בגדתי אבל היועץ אמר לי שאסור לי לסבול יותר את המצב ועודד אותי להתפוצץ אליו, להתחבר לכעס שיש בי
הוא אמר שאני צריכה להתחבר לגוף (והתכוון לכוס) ולא עם השכל
כשהתפוצצתי על הבנזוג זה היה משהו שולי וקטן, גם על המשפחה שלו.
אני מרגישה הזויה שהאמנתי ליועץ הזה למרות שכמה ימים לפני חלמתי שאני צירכה להזהר ממנו, אבל נתתי לו להשפיע עלי
והנה אני שוב בתהליך פרידה
האיש לא מדבר איתי רק בסמסים
לא מסכים גישור, רק בית משפט (בהצעת משפחתו)
ביררתי והליך משפטי יעלה לי 40,000 ש"ח
עורכת הדין אמרה שבעבר לאם הייתה משמורת ראשית אוטומטית בהגדרת חזקת הגיל הרך, אבל בשנה האחרונה הקשיחו את החוקים לטובת האהבות שרוצים במשמורת משותפת (שבה הם גם יכולים לשלם פחות מזונות) ושבאופן אבסורדי יהיה לי יותר קל להוציא את הילד מהארץ מאשר לעבור לישוב זול בפרדס חנה או צפונה
צריך לרשום עכשיו את הילד לגן והוא לא מסכים שהעבור לישוב יותר מרוחק מהמרכז
אין לי כסף להמשיך לגור במרכז. ימי פה קצובים
אני מיואשת.
המחשבה לחזור לגור אצל הורי ולנהל מאבק משפטי גורמת לי להתקף חרדה (במיוחד החלק הראשון במשפט)
החברות שלי אומרות לי שאני נראית סבבה ולא תהיה לי בעיה להשיג בחור אחר
אבל הבעיה שלי היא שאין לי אפשרות לממן את עצמי ואת הילד עם המזונות פה במרכז
רק השכ"ד דירה זה כמעט כל המשכורת
אני שוב לא ישנה בלילות. אני שוב מפחדת שהפעם אני לא אצליח להתגבר על זה

לא ישנתי כל הלילה מרוב דאגה
מצד אחד אם הייתי רווקה הייתי עכשיו עוברת לדירת חדר שכורה ומצליחה לממן את עצמי ממשכורת מינמלית
מצד שני הילד זאת הסיבה שאסור להתיאש ואז כשהוא אצל האבא שום דבר לא עוצר את המחשבות על העתיד
העתיד כל כך מפחיד שלפעמים כבר בא לי שפשוט יקרה ושהעבור את זה כבר

שליחה על ידי פז* » 01 פברואר 2013, 13:42

אמרת בעבר שהוא יודע על הבלוג הזה וקורא בו אז תזהרי במה שאת כותבת..

_לא מסכים גישור, רק בית משפט (בהצעת משפחתו)
ביררתי והליך משפטי יעלה לי 40,000 ש"ח
עורכת הדין אמרה שבעבר לאם הייתה משמורת ראשית אוטומטית בהגדרת חזקת הגיל הרך, אבל בשנה האחרונה הקשיחו את החוקים לטובת האהבות שרוצים במשמורת משותפת (שבה הם גם יכולים לשלם פחות מזונות) ושבאופן אבסורדי יהיה לי יותר קל להוציא את הילד מהארץ מאשר לעבור לישוב זול בפרדס חנה או צפונה
צריך לרשום עכשיו את הילד לגן והוא לא מסכים שהעבור לישוב יותר מרוחק מהמרכז
אין לי כסף להמשיך לגור במרכז. ימי פה קצובים
אני מיואשת._
מה עם יעוץ של נעמ"ת?

כל האפשרויות פתוחות בפני
פרשת דרכים
ואין לי לאן ללכת
אבל זה לא משנה
כל עוד יש לי את עצמי
כל עוד אני שומעת את הקול הפנימי
זך ונהיר
אני יודעת שהכל בסדר.

עדין בעין הסערה, למרות שנראה שהעניינים מתחילים לתפוס כיוון ולהסתדר לאט לאט.
עשיתי שתי טעויות בלתי הפיכות, שעליהם אני משתדלת לא לחשוב ולא להצטער בגללן, או לפחות להתרגל אליהן
במרחק של הזמן דברים שהבהילו אותי בעבר נראים מכאן עכשיו כלא משמעותיים כל כך
אולי גם הטעויות האלו יראו לי אחרת בעתיד?

חיבוק חזק

ממשיכה

מה שלומך קאולה?

קואלה שלום
אני רואה שאת לא מבקרת כאן כבר בכלל, אבל אם מתישהו יצא לך להציץ, אני לפעמים חושבת עליך וסקרנית לדעת לאן לקחת את החיים שלך ואיפה את היום.
אני מקוה שאת בטוב

היי, אום אל קיצקיצ
את פה?
מי עדין פה?
לא קוראת לעצמי יותר קואלה, זה לא מתאים לי יותר
אני חזקה יותר...
סיימנו תהליך של בית משפט, עדין לא לקחתי אקטואר בשביל לקחת את חלקי בכסף, אבל מגיע לי משהו והמזונות אמנם פחות, אבל מסודרים
חוץ מזה נהדר לי בעבודה
לא מספיק כסף, אבל טוב לי
ולאחרונה בקורנה התחטבתי מאוד. אני עושה מלא ספורט, רצה 10 קמ פעמיים בשבוע, אוכלת בריא...
הילד כבר עוד שניה בר מצווה.
הוא כועס הרבה וצוחק עם חברים ומול הטלוויזיה, אבל הוא עדין יפיפה וחכם והוא יודע שאני ואבא שלו אוהבים אותו מאוד
מקווה שזה יספיק לו בשביל להיות מאושר
חוץ מזה, אני מנסה להכיר באפליקציות, יוצאת לדייטים
מעט מאוד לדייטים שיניים, אבל לא מאבדת תקווה.
עדין יש דאגות ועניינים, אבל אני כבר לא בדיכאון ולא בחרדות.
ס"ה נראה לי שאני חיה טוב

תודה שליוותם אותי ותמכתן בי באחת התקופות המבולבלות בחיי

וואו אלופה!
איזה יופי
מזדהה מאוד עם מה שתיארתי אז ועכשיו
כל הכבוד אישה!!!
את נשמעת במקום יציב וטוב
מאחלת לך עוד הרבה ממנו לך ולילד המתוק שאת מגדלת באהבה