החיוניות שלי חלק שמיני

לא מרחיק לכת, סתם מבאס
לא בהכרח...
ואני מקווה שהכותבת לא מתבאסת, שהרי היא זו שבהריון ואליה מופנים הדברים.

אישה, כבר כמה וכמה פעמים בחיים, הבנה של המהלך הרגשי שלי פתרה לי בעיות פיזיות לגמרי וכבדות משקל כמו במטה קסם.
ולכן אני לא רואה בזה משהו מבאס אלא תזכורת מועילה לפתרונות שלא תמיד אנחנו שוקלים אבל למרות זאת הם עוזרים.

תופעת לוואי מוכרת של הריון יכולה להיות ייצוג של מצב רגשי מוכר בהריון, בדיוק כשם שהיא יכולה להיות משהו פיזיולוגי לגמרי שנוגע לאותה אישה. לחשוב שיש למשהו רובד רגשי זה מועיל, לא מבאס.
מה שיכול בקלות לבאס זה שמישהו ינסה לשכנע שהבעיה היא בהכרח רגשית, ועוד יותר מבאס זה שמישהו מנסה לשכנע שהדבר הרגשי הוא בהכרח שלילי או מודחק. את זה גם אני לא סובלת ואני מקווה שזה לא מה שהכותבת כאן שמעה ממני.

גוגוס

אני בהחלט רואה את זה בתור אפשרות. אבל את המהלך שלך של להציע קודם כל את ההסבר הנפשי, אני רואה בתור חלק מקונטקסט.
וההקשר במקרה הזה, הוא תרבות שבה חצי מהפסיכיאטרים לא בודקים ברזל ו B-12 לפני שהם מאבחנים דיכאון...

בחילות בהריון הן תופעה פיזית, ומוכרת. בבאופן בכלל, ובדף הזה בכלל, ציפיתי שיגידו, למשל, ששומנים טובים הם חיוניים באופן כללי, וחיוניים במיוחד לאישה בהריון. ואם לבדוק למשל בדף תזונה ללידת ילד בריא אז יש שם תפריט לדוגמא שכולל הרבה מאוד שומן.
ולכן יכול להיות שהבחילות נובעות ממחסור בשומן, ולכן הגיוני מאוד שהשומן פותר את הבחילות...
או שיש בשומן אחד מהמינרלים החיוניים שבני אדם צריכים בכמויות קטנות מאוד, והם נחוצים במיוחד בהריון והנקה. ופעם, אצל כל מיני תרבויות היו מאכילים אישה לפני החתונה במזונות מיוחדים, שמכילים כל מיני רכיבים נחוצים.
עכשיו קשה להשיג מינרלים כאלו, בגלל החקלאות ששוחקת את הקרקע, ובגלל שהבשר אוכל גם הוא דגנים...

אז ביצים (אורגניות) וחמאה (של פרות אוכלות עשב) ואבוקדו ואגוזים ושמן קוקוס ושמן זית ואבוקדו - זה מצויין! זה טוב! יש כאלו שאומרות שזה ממש חיוני בהריון!

ויכול להיות שהבחילות נובעות מחוסר איזון תזונתי אחר (אני זוכרת שבשמת רשמה משהו על הבחילות שלה בהריון, אבל לא זוכרת מה זה. משהו על זה שהייתה לה איזשהו חולשה או משהו, שחיזקה את הבחילות. וגם לה עזר דיקור או רפואה סינית אחרת).

כל העושר הזה של גורמים פיזיים שעלולים לגרום לבחילות, שכדאי לשלול לפני שמציעים הצעה רגשית, ועוד כזו שנשמעת כמו ההאשמה (לי היא נשמעת ככה).

לי נראה שההסבר הרגשי-ניו אייג'י הוא המיינסרים ואפילו התגובה האוטומטית, בעוד שאת ההסברים הפיזיים לא נותנים. ואותי זה מבאס.

כל העושר הזה של גורמים פיזיים שעלולים לגרום לבחילות, שכדאי לשלול לפני שמציעים הצעה רגשית, ועוד כזו שנשמעת כמו ההאשמה (לי היא נשמעת ככה).
אחרי כל מה שנאמר כאן לפני שהעליתי בעדינות אפשרות רגשית, מה שאת שמעת זה שזו האפשרות הראשונה שעלתה?
עם אוזניים כאלה אני לא מתווכחת, אבל כן מחזירה אותך לקרוא את כל מה שבאמת נאמר לפני שהעליתי את זה, שכלל הצעות שהיו מחוברות אך ורק לגוף ולתזונה ולשאלה שעלתה פה.

לי נראה שההסבר הרגשי-ניו אייג'י
אין שום דבר ניו אייג'י ברעיון הזה. ושימי לב שלא הצעתי הסבר אלא שאלה שאפשר לשאול.
שחרור רגשי כפתרון לבעיה פיזית הוא לא ניו אייג' ואין בו שום דבר רוחני. הוא פשוט לא פיזי, אלא רגשי.
וקצת חבל שאת מבזבזת התבאסות על משהו שלא הופנה אליך בכלל, ושעובדתית יכול לעזור במקרים רבים. אין שום חשיבות לסדר שבו מציעים דברים מועילים.
כן יש חשיבות לשאלה שנשאלת. אם מישהי שואלת על תזונה, חשוב לענות לה על תזונה ולא מייד לענות לה על מה שהיא לא שאלה. אבל להציף רעיון אחרי שענינו לה על מה שהיא שאלה נראה לי לגמרי בסדר ואפילו רצוי, ובוודאי לא מבאס.
וכאן אולי המקום להגיד שאני מכירה את השואלת, ולקחתי גם את זה בחשבון, אבל את זה את לא יכולה לדעת בלי שאני אגיד כי הניסוח המקורי שלה רמז על זה אבל לא בצורה מפורשת.

גוגוס

לפני שאת מחזירה אותי לקרוא, את יכולה לא להניח שלא קראתי. קראתי את הכל, ואפילו כמה וכמה פעמים (כדי לאסוף את ההמלצות ולוודא שזה באמת המצב. זה רק ביאס אותי יותר).
לא ראיתי אף אחת שאומרת, יש לך בחילות כי חסר לך מינרל כלשהו. יש לך בחילות כי חסר לך שומן בתזונה שלך.
או סתם, יש לך בחילות כי במקום לאכול מה שמתאים לך את נאחזת בקונספציה של פירות כשברור שהיא כבר לא מתאימה.

כן ראיתי הצעות רבות וטובות לאוכל שומני וטוב. מה לעשות שזה לא מה שהייתי רוצה לראות פה?

גם הפסיכיאטרים שלא בדקו גורמים פיזיים לפני שאבחנו דיכאון לא הופנו אלי בכלל. ועדיין מבאס אותי שזו הנורמה במדינה שלי.

לא רק ששכחו חלק גדול מהידע לגבי תזונה נכונה והחליפו אותה בשקרים כמו לחם לבן, ורק עכשיו מגלים את כל הנזקים שזה גורם, וגילו רק חלק קטן מהם, כדי להוסיף חטא על פשע באה תנועת הניו אייג', והנטייה להגיד (במיוחד לנשים) ש"זה רגשי", ולהניח שזה פסיכוסומטי במקום לבדוק גורמים פיזיים.

ואני יודעת שאת לא חלק ישיר מתנועת הניו אייג' (למרות שאת מושפעת ממנה. כמו בערך כל מי שחי בכדור הארץ עכשיו), אבל בעיני זה חלק מהמגמה הסוציאולוגית הזו.
ואותי זה מבאס.

ועוד יותר מבאס זה הסיבה לכך שזה ניו אייג' בעיניי - כי קראתי עשרות, אם לא מאות, תגובות ניו אייג'יות שנשמעו בדיוק אותו דבר. כולל המרדנות-כביכול. הן מבאסות אותי באופן כללי, ועוד יותר מבאס לראות את זה פה.

ובמקרה הזה, העניין הוא לא שהיא לא שאלה, אלא זה שלדעתי לא ענינו כראוי על מה שהיא שאלה.

אז באתי ופירטתי וכתבתי בעצמי עכשיו. אבל לפעמים זה מבאס לדעת שאם אני לא אעשה את זה - אף אחת לא תעשה. במיוחד בדף הזה, שבו בעיניי זה ממש מתבקש.

לא ראיתי אף אחת שאומרת, יש לך בחילות כי חסר לך מינרל כלשהו.
כנראה שאין כאן אף אחת שחושבת ככה. זו גם אפשרות...
מה שכן, אני עצמי כתבתי בהקשר פיזי לגמרי שאולי לבחילות יש מטרה. ובדיוק לזה התכוונתי, שאולי הן אומרות משהו שלא כדאי להשתיק מייד אלא להקשיב לו ולחפש אינטואיטיבית מה הוא אומר. לדעתי הקשבה טובה לחשקים, במיוחד בהריון, היא אפשרות טובה לפתרון כזה בלי בדיקות דם.
נראה שלא הבנת שלזה בדיוק התכוונתי.

יש לך בחילות כי חסר לך שומן בתזונה שלך.
כל מי שענתה כתבה על השומן, הרבה לפני שכתבתי משהו על אפשרות רגשית, ולו משום שעלתה בקשה לאוכל כבד ושומני...

יש לך בחילות כי במקום לאכול מה שמתאים לך את נאחזת בקונספציה של פירות כשברור שהיא כבר לא מתאימה.
אני עצמי כתבתי את זה ממש בתגובה הראשונה שלי ועודדתי להפסיק לאכול משהו שאולי נעוץ בהבנות מהראש אבל לא בגוף.

את מבינה למה הנחתי שלא קראת היטב? לדעתי התגובה שלך היא משהו מוכן מראש שלגמרי התעלם ממש מכל מה שנכתב כאן, אפילו בניקוי החלקים שאולי לא הובנו כמו שהתכוונו אליהם. לא ברור לי איך את יכולה לחשוב ככה אחרי שקראת היטב מה שנכתב כאן ועוד לחשוב ש אם אני לא אעשה את זה - אף אחת לא תעשה.

את מבינה למה הנחתי שלא קראת היטב?
כן. כי את קוראת את מה שכתוב פה בצורה שונה מאוד מאיך שאני קוראת.

מה שכתבת הוא ממש לא לכתוב שזו קונספציה. בעיניי זה שונה מאוד מאוד.

וכל התשובות שהיו פה בעיניי היו התשובות הכי ישירות שיש, למי שאומרת שהיא רגילה לפירות ושקדים, והגוף שלה מבקש שומן. אז נתנו המלצות לשומן טוב.

בעיניי יש הבדל עצום בין האחד לשני. אם את לא רואה אותו, באמת שאני כבר לא יודעת איך להסביר.

אם הפירות לא מתאימים עכשיו, או לא מתאימים בשעות מסוימות, אז אין שום סיבה לנסות בכלל.
לא לנסות לאכול מה שאולי נכון בדרך כלל לא בהריון או מה שנכון למישהי אחרת שגם חוותה בחילות.
אישה במסע את זה גוגוס כתבה עוד לפנייך בשתי הודעות שונות ולדעתי זה בדיוק מה שאת מתכוונת חוץ מלכתוב יש לך קונספציה! יש לך קונספציה!
בכל אופן ככה אני הבנתי את זה ואני לא מבינה מה מציק לך כאן. וגם למה את כל כך מתיאשת מזה שתצטרכי בסוף להגיד משהו בעצמך. זה לא שלפני שכתבת היו כאן עשרות הודעות וכולן היו בכיוון אחר משלך.

_א ראיתי אף אחת שאומרת, יש לך בחילות כי חסר לך מינרל כלשהו
כנראה שאין כאן אף אחת שחושבת ככה. זו גם אפשרות..._
דווקא אני חושבת גם על האפשרות הזאת.

בתור אחת שסבלה מבחילות והקאות קיצוניות בהריונות, בתוך משפחה שמורכבת מנשים שסבלו ונשים שבכלל לא סבלו, ואחרי שקראתי את ווסטון פרייס ואחרים, הנה המסקנות שלי:

בחילות אינן דבר טוב בהריון. הן נפוצות בתרבות המערבית מפני שהרבה מאוד נשים סובלות מחולשות מסוימות במערכת העיכול, שבהריון נחשפות בבחילות.
לבחילות לדעתי אין "מטרה" אלא אם כן כל אשה בהריון מוכשרת לאבחן את החסרים שלה בעצמה S-: מנסיוני, זה גדול על רובנו.
לבחילות יש סיבה. מה הסיבה?

הנה כמה אפשרויות:
א. חסר בויטמינים/מינרלים ופה אפשר מאוד להסתייע בחשקים בהריון. אם כי, בגלל התזונה הקלוקלת של העולם המערבי ואובדן הידע על תזונת-הריון מיוחדת, אם יש חשק לאוכל זבל - זה חשק שמסווה צורך במשהו אמיתי שלא ידוע או מוכר לנו.
ב. חולשה כללית במערכת העיכול, שאפשר לחזק בדיקור סיני, בפרוביוטיקה, בתזונה מתאימה יותר ועוד ועוד.
ג. חולשה כללית בגוף שמתבטאת קודם כל במערכת העיכול ובבחילות (צריך לאזן יותר מאשר את מה שבסעיף ב').
ד. חסר בתנועה, אויר צח וכיוצא באלה, ולעומת זאת עודף בסטרס מסוגים שונים.
ועוד.

הבעיה שבחילות הן מילכוד 22: מי שפורחת וטוב לה גם ממשיכה בחייה כרגיל, יוצאת, הולכת וכדומה - בעוד שהבחילות גורמות לאשה להתקע בבית הרבה יותר )-: והיא לא יודעת שיציאה החוצה ותנועה יכולות להקל עליה מאוד.

דווקא אני חושבת גם על האפשרות הזאת.
אז טוב שבאת! אפשר פעם הבאה לפני שאישה במסע מתלוננת עלינו?

בחילות אינן דבר טוב בהריון. הן נפוצות בתרבות המערבית מפני שהרבה מאוד נשים סובלות מחולשות מסוימות במערכת העיכול, שבהריון נחשפות בבחילות.
מעניין מאוד. אם זה באמת נכון, אז אני מבינה למה הן לא דבר טבעי, אבל אולי בעצם חשיפת החולשה יש גם משהו חיובי כי זה דוחף להבין או לטפל או גם וגם.
ותודה על האבחנה המילולית הנחוצה בין מטרה לבין סיבה. אני חושבת שבלבלתי ביניהן מבחינת מה שהתכוונתי להגיד.

היא לא יודעת שיציאה החוצה ותנועה יכולות להקל עליה מאוד
תומכת בכל מאודי. אני חושבת שזו עצה טובה לכל משפחת המיחושים האלה (בדרכי הנשימה ועיכול) עם ובלי קשר להריון.

אהובה, אני לא מוצאת דרך מנומסת לענות לך, אז אמנע מכך.

יכול להיות שגם אני בלבלתי בין סיבה למטרה איפשהו, וחבל, כי אלו שני דברים שונים.

ובשמת, שמחה לקרוא אותך! זכרתי שיש לך מידע בעל ערך רב בנושא, אבל לא זכרתי בדיוק מה הוא ומאיפה.

אם יש חשק לאוכל זבל
מוסיפה בנושא שקראתי פעם תיאוריה שבהריון הגוף פגיע במיוחד מבחינה חיסונית, כי המערכת מוחלשת בגלל ההריון. אז הגוף דורש את המאכלים הכי בטוחים, שהם מאכלי הילדות. כי אם בתור ילדה, קטנה ופגיעה, אכלתי את זה ושרדתי, אז אלו בטח מאכלים בטוחים שאפשר לאכול בהריון. ואז מי שבילדותה אכלה אוכל זבל, תרגיש חשקים לאוכל זבל.
ההסבר היה מעניין מאוד. הוא לא נכון תמיד, אבל יש בו משהו משכנע. אם כי אין לי רעיון איך אפשר להבחין פה בין הפיזי לרגשי, הרי למאכלי ילדות לרוב מתלווים זכרונות מתוקים.

הסבר מעניין, על חשקים לאוכל זבל והילדות.

ווסטון פרייס במחקרו מצא שבכל החברות המסורתיות יש מסורות מיוחדות על מזונות מיוחדים עבור נשים לפני החתונה (כלומר: הכנה להריון הראשון!), נשים בהריון ונשים מיניקות.
באחד המקומות זכור לי שהגברים יוצאים לים, מאוד מאוד רחוק, כדי לדוג דג מיוחד שנמצא רק במרחק רב מהחוף, עבור ההריוניות.
כשפרייס בדק את כל המזונות המיוחדים האלה, הוא גילה שהם מכילים יסודות קורט ספציפיים שחסרים בתזונה הרגילה של אותה חברה. לטענתו הם קריטיים בתקופת ההתהוות של העובר.

עצה טובה לכל משפחת המיחושים האלה (בדרכי הנשימה ועיכול) עם ובלי קשר להריון
כן, האמת, התשובה לכל דבר P-: באירגון הבריטי שתומך באנשים שמתמודדים עם סרטן (סליחה, שכחתי את שמם) הם אומרים שקו הטיפול הראשון והכי חשוב - פעילות גופנית. שזה צריך להיות חובה לכל אחד שאובחן עם סרטן.

הסבר מעניין, על חשקים לאוכל זבל והילדות.

נכון, ומזכיר לי שגיסתי באמת אכלה בהריון אוכל די מזעזע מארץ הולדתה שהייתה אוכלת כילדה וזה מה שהכי התחשק לה, בכלל לא רצתה לגעת באוכל איכותי יותר שהכינו בשבילה...

הסבר מעניין, על חשקים לאוכל זבל והילדות.
אני חזרתי לאכול בהריון הראשון מלא גלידה. זה ממש ילדות בשבילי, למרות שהיום זה לא מפתה אותי בכלל, וזה גם המאכל שאבא שלי הכי אוהב.
בהריונות הבאים התפכחתי (ובכלל, מעניינים נורא ההבדלים בתזונה בין הריונות...) אבל בראשון כל דבר הכי קטן הוביל באורח פלא לגביע ענקי של גלידה.

באחד המקומות זכור לי שהגברים יוצאים לים, מאוד מאוד רחוק, כדי לדוג דג מיוחד שנמצא רק במרחק רב מהחוף, עבור ההריוניות
יש תיאור כזה גם בספר "והיום איננו כלה". נדמה לי שהיא הייתה בהריון, לא לגמרי בטוחה.

_באחד המקומות זכור לי שהגברים יוצאים לים, מאוד מאוד רחוק, כדי לדוג דג מיוחד שנמצא רק במרחק רב מהחוף, עבור ההריוניות
יש תיאור כזה גם בספר "והיום איננו כלה". נדמה לי שהיא הייתה בהריון, לא לגמרי בטוחה._
כן! האישה בהריון, וזה קטע פגאני, מיסטי ונפלא בספר.

_הסבר מעניין, על חשקים לאוכל זבל והילדות.
אני חזרתי לאכול בהריון הראשון_ בננה מרוסקת עם מיץ לימון - כנראה אוכל הינקות שלי... אני זוכרת שחברה שלי הסתכלה עלי בתדהמה ושאלה "זה מה שאת אוכלת?" - ואכן, מאז ההריון הזה לא רציתי את זה אפילו פעם אחת.

וואהו, היה לי הרבה לקרוא עכשיו! תודה רבה לכן

בחילות אינן דבר טוב בהריון.
זו גם התחושה שלי, תחושת בטן

זאת אומרת, אני מהסוג שלא ממהר,אם בכלל, להוריד חום, ואני מהסוג שאם יש לו כאב ראש, מוריד הילוך והולך לנוח. ונניח, לעייפות ההריונית אני מתייחסת בכבוד עד כמה שמתאפשר לי, ובאמת מנסה לתת לה מקום, כי אני מרגישה שזה "חלק מהעניין". אבל זו לא התחושה שלי עם בחילה. (יכול להיות שזה בגלל שזה גורם לי סבל ממש. וגוגוס, איזה כיף לך, באמת באמת איזה כיף לך, שאין לך מושג מה זה לקום בבוקר, ולהקיא מיצי קיבה. להתחיל את היום, לאכול משהו ולהרגיש שהנה את מתאוששת, ובום! שוב ראש באסלה, ושוב צריבה בגרון, וגועל גועל גועל, וככה, לפעמים גם 4-5 פעמים בבוקר אחד. זה סבל ממשי עבורי, כמעט קיצוני). מה שאני שומעת מהבחילה וההקאות שלי זה- את מנהלת פה את התזונה לא כמו שצריך, ומנגנון השכר-עונש מאוד ברור. מדי פעם אני מנסה להשתעשע ולבדוק אם כבר אפשר לסיים את היום עם תפוח, תמרים ואגוזים (ואז מגלה... שלא) (בנתיים).

הבעיה שבחילות הן מילכוד 22: מי שפורחת וטוב לה גם ממשיכה בחייה כרגיל, יוצאת, הולכת וכדומה - בעוד שהבחילות גורמות לאשה להתקע בבית הרבה יותר והיא לא יודעת שיציאה החוצה ותנועה יכולות להקל עליה מאוד.
וגם כשהיא לגמרי יודעת בראש, הגוף שלה לפעמים מושך אותה למיטה (ותודה רבה לחבורת הילדים, שגוררים אותה החוצה, ומזכירים לה כל פעם מחדש שהחוצה זה טוב).

אולי, נגיד, הבחילות אומרות לך שאת פשוט צריכה לאכול הרבה פחות עכשיו?
כשאני אוכלת פחות, אני מקיאה. כשאני אוכלת יותר אין לי בחילות ואני לא מקיאה. אז אני לא מבינה את הבחילות כ-תאכלי פחות, אלא כ-היי! שכחת לאכול! תאכלי מהר או שתכף תקיאי שוב.

בהריונות הבאים התפכחתי (ובכלל, מעניינים נורא ההבדלים בתזונה בין הריונות...)
מעניין לשמוע, כשיש לך זמן/כח לספר.

בחילות = תאכלי יותר ארוחות לעתים קרובות.
אסור לעשות רווחים בהריון, כי העובר צריך ברציפות ונשים שנפגעות מבחילות מקבלות על הראש מכל "צום", קצר ככל שיהיה. זה מסר ממערכת העיכול.
"תזכרי לאכול!"
"תדאגי לעצמך!"

וגם כשהיא לגמרי יודעת בראש, הגוף שלה לפעמים מושך אותה למיטה
ברור.
אבל חד משמעית, אילו ידעתי אז מה שאני יודעת היום, הייתי גוררת את עצמי על ארבע שלוש קומות בלי מעלית - החוצה.
על ארבע.
אבל לא ידעתי. ולא היתה לי תמיכה או עזרה נכונות רוב הזמן (בהריון הראשון - בכלל לא). הייתי במצב סמרטוט מרוב הקאות ובחילה 24/7 )-:

באתי להפריך:
אני בהריונות כל הזמן בקרייב לדגים. לא אכלתי דגים בילדות כמעט בכלל, בטח לא בילדות המוקדמת.
וגם: בהריונות מתחשק לי לפעמים מרמייט (בהריון השני זה היה ממש קרייב רציני, באחרים לא). מרמייט טעים לי רק כשאני בהריון. ככה ברגיל זה מגעיל אותי. בילדות טעמתי פעם אחת ונגעלתי.

רק כדי להצטרף לסיפורי המורשת- אני בהריונות ממש אוהבת מלוח וחמוץ, כשברגיל אני בחורה של מתוק... (מה שכן, בנהזוג שלי הוא לגמרי בחור של מלוח, ולכן אני נוטה להאשים את הגנטיקה שלו בחיבה ההריונית שלי לטעמים הללו

)

מרמייט... איכס. אבל אם זה באמת מזין כמו שטוענים מניחה שזה הגיוני.
לי דווקא היו קרייבים לסלט, למרק ולפרינגלס (שהיה ממש טאבו אצלנו בילדות. אכלתי לראשונה בצבא). אחר כך גיליתי שאני נוטה לסבול ממחסור בנתרן.

ממממ.... פרינגלס. (אתן יכולות לעורר את החשקים שלי למזון בריא יותר, בבקשה?

)

אני בהריונות ממש אוהבת מלוח וחמוץ, כשברגיל אני בחורה של מתוק...
אני להפך. ברגיל אוהבת מלוח וחמוץ, כרגע בהריון המתוק שולט (לגמרי מרגישה שאין לי שליטה עליו...

)
זיתיםו מלפפונים חמוצים לא הייתי מסוגלת לגעת בתחילת ההריון ועכשיו מסוגלת אבל לא רוצה. תפוצ'יפס ופרינגלס ודומיהם שבשגרה מתפקדים כדברים האלה שמתישהו כשהשינוי התזונתי שלי יושלם יפסיק לבוא לי עליהם בכל רגע נתון, והנה עכשיו, בהריון, שוכבת פה שקית תפוצ'יפס מאיזה רגע בתקופת הבחילות שחשבתי שהתפוצ'יפס יוכל להועיל, אני עוברת לידה עשרות פעמים ביום ולא רק שלא בא לי לגעת בה, זה אפילו מעורר בי קצת גועל (רק בגלל שזה כזה יוצא דופן אני לא משליכה אותה כבר לפח, בוחנת את החשקים שלי ומשתעשעת מהענין כל פעם מחדש).

ומה עם הטענה שיש מחקרים (כותבת טענה כי לא ראיתי את המחקרים האלה ממש אף פעם, אבל אני חושבת שאפילו רופאה אחת סיפרה לי עליהם) שהראו שהריונות עם בחילות מחזיקים יותר מאשר הריונות בלי בחילות? זה לא אמור להעיד שיש איזשהו תפקיד חיובי לבחילות או שהן סימפטום של משהו חיובי?
מה שידוע לי זה שהבחילות הן איזשהו תוצר לוואי של השתחררות הורמונים מסוימים, ולא כולן חוות את תופעת הלוואי הזו, כמו הרבה דברים בהריון שלא זהים בין אישה לאישה. אז מה, זה לא נכון הקישור להורמונים?

כרגע בהריון
היי, בשעה טובה!
אז איך הולך לך בכללי עם ענייני התזונה בהריון?

_ומה עם הטענה שיש מחקרים (כותבת טענה כי לא ראיתי את המחקרים האלה ממש אף פעם, אבל אני חושבת שאפילו רופאה אחת סיפרה לי עליהם) שהראו שהריונות עם בחילות מחזיקים יותר מאשר הריונות בלי בחילות? זה לא אמור להעיד שיש איזשהו תפקיד חיובי לבחילות או שהן סימפטום של משהו חיובי?
מה שידוע לי זה שהבחילות הן איזשהו תוצר לוואי של השתחררות הורמונים מסוימים, ולא כולן חוות את תופעת הלוואי הזו, כמו הרבה דברים בהריון שלא זהים בין אישה לאישה. אז מה, זה לא נכון הקישור להורמונים?_

אני חושבת שזה מקרה קלאסי של קשר סטטיסטי שמפורש לא נכון.
זה מן הסתם קשור להורמונים, נראה לי שכל דבר בהריון קשור לפחות בחלקו להורמונים.
אצלי למשל, בהריון שבו לקחתי תמיכת פרוגסטרון, היו לי סחרחורות ובחילות הרבה יותר חזקות מאשר בהריונות שהחזיקו בלי תמיכת פרוגסטרון.
לעומת זאת, בהריונות שלא החזיקו, לא היו לי תופעות הריון בכלל. (וזה אגב ממש לא תמיד ככה. יש נשים שמסתובבות עם עובר מת ברחם בהמתנה להפלה וממשיכות להקיא את נשמתן כאילו הכל בסדר)
אז זה לא שהריונות עם בחילות מחזיקים יותר, אלא שהריונות שלא מחזיקים מייצרים פחות בחילות, לפחות בשיעור שיש לו נראות סטטיסית.

אז איך הולך לך בכללי עם ענייני התזונה בהריון?
הרפיתי כמעט לגמרי.
אני כבר לא בשליש הראשון. בהתחלה הבחילות גמרו אותי וכמעט לא יכולתי לאכול כלום אז אכלתי מה שיכולתי (משפחת הקרקרים היבשים ואכן מעט אוכל מבושל 'כבד' כמוך וזהו בערך)
אחרי השליש הראשון עברו הבחילות אבל עדיין משהו ממש לא חזר לקדמותו בכל תחום התזונה. הכל שונה עכשיו, החשקים, המוטיבציה, התחושות הפיזיות.
וכך יש ימים שהם על טהרת הג'אנק באופן מוחלט.
כן משתדלת לא להכניס לגוף דברים שמכילים חומרים משמרים, צבעי מאכל וכל המשפחה הזו (לא עומדת בזה מאה אחוז אבל לפחות זה מצליח רוב הזמן).
כמובן לא אוכלת את מה ש'מקובל' לא לאכול (בשר נא, ביצים לא מבושלות, קפאין וכד') אני גם לא נוגעת בטונה.
כל השאר, יש ימים יותר טובים ופחות. משתדלת פירות וירקות ואוכל הום מייד טרי וטוב אבל וואלה לפעמים זה מסתיים בפיצה והמון שוקולד.
ובעיקר שחררתי גם את רגשות האשמה...
מודעת מאוד לחשיבות התזונה בהריון, עושה כמיטב יכולתי אבל מסרבת להרגיש גם על זה אשמה. (יש המון תחומים בחיי כרגע שאני מתמודדת עם האישו הזה של רגשות אשמה בגלל דברים שאני עושה או לא עושה וזה פשוט גדול עלי להכניס לשם גם את התזונה).

בגדול גם המחשבה שלי היתה שזו פרשנות לא נכונה של נתונים סטטיסטיים.
אבל איך מסתדר זה מן הסתם קשור להורמונים לטענה שהבחילות קשורות לתזונה בעולם המערבי ושנשים בעבר או בעולם הלא מערבי לא חשות בחילות ובכלל כל הקישור של זה בכלל לתזונה? (מה שבשמת כתבה כמה הודעות למעלה).

עובדה שהתזונה הקלוקלת שלנו בעולם המערבי לא גורמת לבחילות ללא נוכחות הורמונים של הריון... D-:

(בדר"כ)

יש המון תחומים בחיי כרגע שאני מתמודדת עם האישו הזה של רגשות אשמה.
אוח, מצטערת לשמוע. זו תקופה כל כך מציפה, הורמונלית ובכלל.

יאללה, שנעודד זו את זו בספירלה חיובית שתוביל אותנו אל עבר השייק הירוק?

הבחילות הן תופעת לוואי של הורמון הפרוגסטרון שנוצר בזמן ההריון לפי מיטב הבנתי. לא בטוחה שיש בסיס לחשוב שיש משהו מעבר לזה.

יש לכן איזושהן הוכחות לכך שבחילות אופייניות לנשים בעולם המערבי בלבד? קישורים למחקרים?

עובדה שהתזונה הקלוקלת שלנו בעולם המערבי לא גורמת לבחילות ללא נוכחות הורמונים של הריון...

אוח, מצטערת לשמוע. זו תקופה כל כך מציפה, הורמונלית ובכלל.
לגמרי...

יאללה, שנעודד זו את זו בספירלה חיובית שתוביל אותנו אל עבר השייק הירוק?
יאללה!
(אם כי אל השייק הירוק עוד לא הצלחתי להגיע גם בימי שגרה, בינתיים אסתפק בהחזרת הסלט לארוחת הבוקר שלי והחזרת הפירות כנשנוש המיידי)

אני בהריונות כל הזמן בקרייב לדגים. לא אכלתי דגים בילדות כמעט בכלל, בטח לא בילדות המוקדמת

יואו! גם לי! בהריון האחרון התחלתי לאכול דגים, וזאת לאחר שהצהרתי על צמחונות בגיל 5 (זאת אומרת שלא נגעתי בדג כמעט 30 שנה)...

ש לכן איזושהן הוכחות לכך שבחילות אופייניות לנשים בעולם המערבי בלבד? קישורים למחקרים?
כתבתי שאחד החוקרים שתאר את זה הוא ווסטון פרייס. חפשי קישורים ב-הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף ןגם תזןנה ללידת תינוק בריא

הסתקרנתי, אז הלכתי לפשפש קצת במאגרי המידע החדשים שיש לי מתחת ליד (כזה כיף, מין תחושה אשלייתית שלכל שאלה - תשובה

)
הנה מה שמצאתי:
ראשית, אין כיום די נתונים להוכיח את מה שווסטון פרייס מצא, שאין בחילות במדינות עולם שלישי. כלומר, אם הוא עשה מחקר אנתרופולוגי, אז נתונים מספריים לא מוכיחים את הטענה הזו.
יש על זה מעט מחקרים, אבל הם דווקא מראים את ההפך - שהאחוזים הם אותם אחוזים בכל רחבי העולם, למשל במדינות כמו זנזיבר, טנזניה, פרו ועוד. בכולם נבדקו אוכלוסיות עם מאפיינים לא מערביים של אורח חיים ותזונה וסביבת שהייה (שוהים הרבה בחוץ, למשל, בפרו)
למיטב ידעתי פרייס לא עסק בנתונים מספריים או בשיטות מדעיות והתצפיות שלו היו מהזן האנתרופולוגי במקור שלהן. אז על אף שהתיאוריות שלו שובות לב, צריך לקחת את מה שהוא מציע בעירבון מוגבל וכחומר למחשבה.

לא מפתיע שההשערה הזה לא עומדת כרגע במבחן המציאות, כי לפי המחקרים נראה שההשערה החזקה ביותר בתחום היא שבחילות בשליש הראשון, שבו רוב ההריונות נופלים, נועדו להגן על האישה והעובר מפני מזון לא מתאים או מקולקל, ושלכן זה מנגנון נורמלי ולא אבנורמליות של הריון.
האבנורמליות היא כאשר הבחילות לא עוברות או לפחות נרגעות אחרי השליש הראשון, או כאשר הבחילות מוציאות את האישה מתיפקוד.

ההשערה הבאה בתור היא שלבחילות יש מרכיבים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. בפסיכולוגיים אין הכוונה לענייני הנפש ממש, אלא לדברים כמו לחצים, סביבת האישה ההריונית, מערכי תמיכה וכו'. כל אלה נמצאו קשורים לרמות הבחילה.

סליחה שאין לי זמן להשאיר כאן את ההפניות לכל המחקרים האלה. עברתי על שלושים בערך לפי מילות חיפוש צרות יחסית, ולפחות 80 אחוז מהם נראו לי כמו מחקרים בעלי ערך.
מקווה שזה עוזר קצת להשביע את הסקרנות ואולי לעודד את מי שזה מעניין אותה ללכת ולחפש גם.

תודה!

טוב, אני לא יכולה להתאפק ורוצה להביא לפה משהו, כדי לחזק את ההבנה איך מגמות נוצרות, גם בלי שום הוכחה מחקרית או אפילו סמי מחקרית או אפילו... סתם, הוכחה, משהו.

כאשר עושים חיפוש רגיל ברשת על בחילות בהריון, זה אחד הדברים הראשונים שנתקלים בהם, שקובע בפסקנות שבעולם הלא מערבי אין בחילות בהריון ושבחילות זה לא דבר נורמלי ושזה לא נגרם מצורך אבולוציונלי לשמור על העובר בפני פגיעה. למה היא חושבת ככה? כי חברה שלה חושבת ככה, והחברה קראה את ווסטון פרייס וזה מספיק. מה זה משנה מה אומרים כל שאר המחקרים? הם פשוט... טועים. אה...
אני מציעה לקרוא את הטקסט הזה בעיון ולראות באיזה אמצעים רטוריים מדהימים הוא משתמש כדי לשכנע את הקוראת לחשוב כמו הכותבת.
אני אחסוך מכן את הרשימה. אני כן אציין שכל הדבר הנלהב הזה נסמך על שני אדנים. החוויה האישית של הכותבת (היא אישה אחת, ואם מפרקים את הסיפור שלה אפילו רק כמו שהיא בחרה לספר אותו באופן נוח מאוד, אפשר לעשות מההשערות שלה קציצות טעימות מאוד) והשני הוא אישה אחת אחרת. זהו.

עכשיו, מי שמכירה אותי יודעת היטב שאין לי שום התנגדות להתנגדות למחקרים ומאמרים ורופאים וכולם כולם כולם. רק שיהיה מבוסס על משהו סביר בבקשה. על איזה מחקרון אחד אחר. השלילה לא יכולה להפוך להיות חזות הכל רק כי אפשר. זה סתם מעצבן אותי, על אף מרדנותי הטבעית כלפי הממסדים האלה.

אז הלכתי לחפש מי זו האישה שכה השפיעה עליה עד שהיא כתבה כזה פוסט נלהב ומשוכנע ונחרץ שעולה כל כך גבוה בחיפוש.
ומה מצאתי? או!
אמא בחינוך ביתי (נחמד, נכון?) שיש לה עניין אישי ונלהב בתזונה כי היא ראתה את האור, והיא אוכלת פלאו והושפעה מכתבי הוגים של הפלאו ומחשיבה את מורדת וגם די נהנית ומקדמת את הפוזה הזו של המורדת.
בנוסף, כדי שלא ישעמם לכן, היא מצהירה בהגינות שלמרות שהיא מקבלת כסף על כל מיני דברים שהיא כותבת ועל דברים שתרכשו דרך האתר שלה, הדעות שלה הן שלה ולא מוטות בכלל בכלל.
אז האמת היא שאני מאמינה לה לגמרי. אבל זה שאני מאמינה לכוונות המעולות שלה להציל את כולנו (כך היא כותבת, לא המצאתי) זה עדיין לא הופך אותה למישהי שהידע שלה שווה משהו או שיש לה איזה כישורי מחקר מיוחדים, או שדעתה נחשבת במיוחד...
כאשר מישהו רוצה להציל את כולם ובטוח שהדרך שלו היא הכי הכי הכי ואין בלתה והוא מבטא נחרצות והיעדר ספקנות - אני נדרכת מאוד ונוטה לחפש מקורות מידע קצת יותר מעניינים.

ככה מפיצים רעיונות בצורה יעילה, זה עוד לא הופך אותם לנכונים (וגם לא למוטעים!)

ובפוסט נפרד כדי שיהיה ברור - יכול מאוד להיות שפרייס צודק לגמרי.
הוא היה איש חכם בצורה בלי רגילה עם חושים חדים לקשרים בין תזונה ובריאות ולא סתם הוא עשה לעצמו שם.
וגם הסברים שמקבלים את פרייס הולכים בכיוון של חסרי מגנזיום ומינרלים וויטמינים אחרים שבהחלט עשויים להתגלות כרווחים אצל נשים בהריון. כלומר, הדברים לא מוציאים אחד את השני אלא משלימים גם בלי להסכים עם האבחנה האנתרופולוגית הלא מבוססת של פרייס.

בנוסף, ולמען ההגינות, אני לא חושבת שמישהו שיבצע מחקר בעשרים השנים האחרונות ימצא משהו שאפילו דומה לעולם שבו חי ווסטון פרייס. כך שיכול להיות שחושיו המחקריים היו לגמרי נכונים, רק שאין שום אפשרות להוכיח את זה היום.
אלא אולי אם מישהו יעשה מחקר היסטורי אנתרופולוגי על נשים שחיו במאה התשע עשרה. לצערנו הרב, לא נראה לי שהיתה נטייה מי יודע מה להתעניין בחוויות ההריון של הנשים הללו, אבל לכו תדעו.

לפי המחקרים נראה שההשערה החזקה ביותר בתחום היא שבחילות בשליש הראשון, שבו רוב ההריונות נופלים, נועדו להגן על האישה והעובר מפני מזון לא מתאים או מקולקל, ושלכן זה מנגנון נורמלי ולא אבנורמליות של הריון.

אוקיי, אכן נשמע לגמרי מתקבל על הדעת. אבל איזה מעצבן זה שהגוף שלי מסמן כחשוד כל מה שהוא פרי טרי! (אוף!) (הקאתי הבוקר תותים, לא כיף).

גוגוס, תודה על הבדיקה הזו. תזכורת חשובה.

לפי המחקרים נראה שההשערה החזקה ביותר בתחום היא שבחילות בשליש הראשון, שבו רוב ההריונות נופלים, נועדו להגן על האישה והעובר מפני מזון לא מתאים או מקולקל
אבל הבחילות לא נוצרות כתגובה לאוכל מסוים (טוב, לא רק בתגובה לאוכל מסוים) ולא מעט פעמים הדברים המעטים שלא גורמים לבחילה הם כאלה שמאוד לא סביר שיתגלה שהם ממש מזינים.
אז יכול להיות שהבחילות הן חלק טבעי מההיריון, אבל ההסבר נשמע לי חלש, אלא אם כן - אני מפספסת פה משהו?
מה שכן, יכול להיות שהבחילות לא תורמות בכלום והן עדיין תופעת לוואי נורמלית של ההיריון. אני לא חושבת שאין מנגנונים מיותרים בגוף. כל עוד הם לא הורגים, זה בהחלט יכול להתקיים.

לפי המחקרים נראה שההשערה החזקה ביותר בתחום היא שבחילות בשליש הראשון, שבו רוב ההריונות נופלים, נועדו להגן על האישה והעובר מפני מזון לא מתאים או מקולקל, ושלכן זה מנגנון נורמלי ולא אבנורמליות של הריון.

נו, אבל זה לגמרי לגמרי הגיוני, ומסתדר גם עם הטענה של פרייס.
נגיד שהוא צודק לגמרי, ובחברות לא מערביות שניזונות היטב לא מקיאים בכלל. הרי הגוף של הנשים ההרות האלה לא צריך להגן עליהן ממזון לא מתאים.
אצלנו מקיאים, כי אצלנו הגוף צריך להגן ממזון לא מתאים.
בחברה שלנו כל כך קשה להשיג מזון אמיתי שבאמת נקי לגמרי מרעלים - לא ריסוס, לא תוספים, לא עקבות של פלסטיק מהאריזה.
אנחנו כבר כל כך מורעלות, שבכלל לא מפתיע שהגוף מפתח בחילות כאילו "בלי שום סיבה" - הרי יש כל כך הרבה זבל שכבר צבור בפנים.

טוב, עכשיו יש לי יותר זמן ויותר כוח אז אני מרחיבה קצת את השיתוף ממה שלמדתי אתמול.
תזכורת - מצד אחד עברתי על כמה עשרות מחקרים. מצד שני, זה כמה עשרות מתוך הרבה הרבה יותר, וקראתי תקצירים ארוכים (בערך 300 מילה כל אחד, וכאלה שיש בהם את כל הנתונים) אבל אלו רק תקצירים. אז הכל הכל בעירבון מוגבל. וגם לקחת בחשבון שזה איך שאני הבנתי את הדברים ולא בהכרח איך שהיה מבין מישהו אחר מהקריאה הזו.

אוקיי, אכן נשמע לגמרי מתקבל על הדעת. אבל איזה מעצבן זה שהגוף שלי מסמן כחשוד כל מה שהוא פרי טרי
זה מעניין, כי את נמשכת לכבד ושומני, וזה בעיקר אומר מבושל, שאולי הוא יותר בטוח מבחינה אבולוציונית? ובאמת כל הפירות הלא אורגניים מרוססים ממש ממש בכבדות. ותותים בין הכבדים ביותר...

אבל הבחילות לא נוצרות כתגובה לאוכל מסוים (טוב, לא רק בתגובה לאוכל מסוים) ולא מעט פעמים הדברים המעטים שלא גורמים לבחילה הם כאלה שמאוד לא סביר שיתגלה שהם ממש מזינים.
אם הבנתי נכון, אז בשליש הראשון יותר חשוב לא לחטוף הרעלה מאשר להזין את עצמך היטב, כי זה השליש הכי מסוכן להריון, מצד אחד, ומצד שני עוד אין שם באמת תינוק שאוכל מצלחתך ממש.

נגיד שהוא צודק לגמרי, ובחברות לא מערביות שניזונות היטב לא מקיאים בכלל. הרי הגוף של הנשים ההרות האלה לא צריך להגן עליהן ממזון לא מתאים.
שוב, אם הבנתי נכון, המנגנון הוא אבולוציוני ומשם באים ההסברים. זאת אומרת שאת אף אחד לא מעניינים הריסוסים שיש היום אלא המצבים שבהם את הולכת לך ביער ומגלה איזה עץ מגניב ורוצה לקטוף, והגוף שלך אומר לך - רעיל. כלומר, גם בטבע הכי טבעי שיש יש המון רעיל שאנחנו לא אמורים לאכול, ומפני זה זה אמור להגן. ואם זה המצב אז ההשערה של פרייס לא נכונה כי כל שבט נידח ייתקל בדברים שאנחנו לא אמורים לאכול פשוט כי הם רעל של ממש.

מעבר לזה, אני מסכימה יעלי עם מה שכתבת, ומוסיפה פה משהו.
המחקר על בחילות מתחלק לשני חלקים עיקריים: ניסיון להבין למה בכלל יש בחילות (על סמך תצפיות שהראו שלכולם ממש יש בחילות) וניסיון להבין למה בחלק מהמקרים הבחילות האלו קשות במיוחד.
אז יכול להיות שהתשובה לשאלה הראשונה היא אבולוציונית, בעוד התשובה לשאלה השנייה כבר קשורה בחיים של העולם הזה, שמלאים ברעלים ולחצים והיעדר של מעגלי תמיכה (מי הולך לתמיכה באישה בשליש הראשון? אף אחד, כולם מצפים ממנה רק להיות שמחה ולחייך).

ועוד פריט מידע שלא הספקתי להכניס אתמול - מצאתי מעט מחקרים שנגעו ספציפית במדינות מתפתחות, אבל עולה מהם שהשכיחות של הבחילות היא קצת יותר נמוכה. נגיד, אם הטווח הכולל בסקירות ספרות של מחקר על בחילות עומד על 10%-90%, אז במדינות המתפתחות זה מסתובב סביב השישים, שבעים אחוז, ועוד לא ראיתי מדינה משם שמגיעה ל 90% שיש בחלק מהמדינות המערביות.
אבל אני מוכרחה להודות ששיטות הבדיקה היו חשודות בחלקן (הרי חייבים לשאול את האישה, וזו חוויה סובייקטיבית כל כך), וזה יכול להטות לשני הכיוונים. זה פשוט בלט לי לעין אז אני אומרת גם כאן.
וזה מזכיר לי עוד משהו שפעם נתקלתי בו, על האופן שבו הציפייה לווסת משפיעה על החוויה הנתפשת של עוצמת המיחושים. ויכול להיות שזה כאן גם ככה. שנשים שמצפות להיתקף בבחילה נתקפות בבחילה או שמות לב אליה מאוד וזה משפיע על השכיחות במחקרים. זה כמובן לא נוגע לנשים עם סיפורים כמו של פותחת השאלה או של בשמת.
אה, כן, ויש גם ערבוב במחקרים בין בחילות והקאות, למרות שהחוויה בהקאות היא פחות סובייקטיבית. או שאת מקיאה או לא.

אישה בשליש הראשון
כולם מצפים ממנה רק להיות שמחה ולחייך

יצא לי להיות בשליש ראשון כבר כמה וכמה פעמים, ודווקא קיבלתי את הרושם שכולם (ממש כולם) יודעים, מבינים ומצפים מאשה בשליש ראשון להרגיש לכל הפחות לא משהו, אם לא ממש חולה, ולהיות עצבנית עד מחורפנת.
אולי אני סתם מסתובבת במעגלים מודעים יחסית?

כולם (ממש כולם) יודעים, מבינים ומצפים מאשה בשליש ראשון להרגיש לכל הפחות לא משהו, אם לא ממש חולה, ולהיות עצבנית עד מחורפנת.
וואו, איך זו לא החוויה שלי.
ומצד שני, באמת לא הייתי חולה עצבנית או מחורפנת. הייתי שמחה.
אולי יש קשר בין מה שהסביבה משדרת שרצוי או צפוי או הגיוני או טבעי או יתקבל בברכה לבין מה שיוצא מאיתנו בפועל?

נגיד, לאמא שלי ולאחותי הגדולה לא היו תופעות לוואי מוכרות של שליש ראשון, וסבתא שלי לא ציינה את זה כחוויה זכורה, ומבין החברות אני הראשונה שילדתי. שמעתי על זה אבל לא היתה לי שום סיבה להניח שזה יכה בי גם או שזה קורה לכולן. לימים, גם אף אחת מחברותיי הקרובות לא חוותה התחלה מבאסת כזו של הריון כך שגם בהריונות הבאים לא ראיתי את הדבר הזה סביבי ואולי משהו בזה השפיע על מה שקרה בפועל, אין לי מושג.
אני ציפיתי להיות במצב רוח מרומם בתחילת ההריון ולהרגיש טוב וזה מה שקרה. אני כן זוכרת שהייתי עייפה והלכתי לישון הרבה יותר מוקדם וגם בצהריים אבל זהו זה, וזה לא היה בלתי נעים.
זה בטח לא עובד תמיד, תיאוריות כאלה, אבל זה לא הופך אותן לחסרות משמעות בחלק מהמקרים.

אולי יש קשר בין מה שהסביבה משדרת שרצוי או צפוי או הגיוני או טבעי או יתקבל בברכה לבין מה שיוצא מאיתנו בפועל?
מתקבל על הדעת. אבל אצלי לא היה ככה, לפחות לא בהריון הראשון.
באופן כללי לא היו לי יותר מדי ציפיות, הייתי הראשונה מכל משפחתי, חברותיי ומכרותיי שהרתה (חוץ מאמא שלי, שבאופן קבוע זוכרת רק דברים טובים ומשפצת את ההיסטוריה בהתאם).
אנשים שפגשתי וידעו על ההריון שאלו אותי בהמון אמפתיה אם יש לי בחילות והקאות וסחרחורות, וכשעניתי שפיזית אני מרגישה סבבה היו ממש מופתעים. ואז כשהוספתי "אבל נפשית אני על הפנים" ענו לי, "נו מה חשבת? שליש ראשון זה בית משוגעים"

עשיתי מחקר קטן על ויטמין די לטובת מישהי שעובדת איתי וחשבתי לשתף גם כאן בממצאים כי חלקם הפתיעו אותי.

ויטמין די נחוץ מאוד לספיגה של סידן ולכן יש לו חלק בבניית שלד חזק. אדם ממוצע מקבל כ 90% מהויטמין דרך חשיפה לשמש והשאר דרך המזון. הויטמין עובד עיבוד על העור ומשם יוצא לדרך לשאר הגוף. אחת הסברות שעלו (אם כי לא ראיתי לזה ביסוס מחקרי כרגע) זה ששטיפה בסבון אחרי חשיפה לשמש מצמצמת את כמות הויטמין שנוצרת, מה שעשוי לתמוך בהימנעות מסיבון, שטובה לדעתי בכל מקרה...

נוכח הקושי של רוב האנשים להגיע לחשיפה קבועה לשמש עולה הצורך במחקר שבודק את התזונה בעניין הזה.
המקור הכי טוב בתזונה לויטמין די הוא דגים שמנים (ובשר איכותי מאוד באופן כללי, כזה שאכל עשב), חמאה (יש על זה קצת ויכוח כי כנראה יש שם ממש מעט) ותוספי תזונה שמגיעים בנפרד או דרך מזון שתיספו אותו.
אז ככה...

בדיקות מעבדה הראו שקיימים פערים משמעותיים בין כמות הויטמין שמובטחת על אריזות מוצרים מתוספים לבין מה שיש בפועל ולא ברור עדיין למה זה קורה. לפעמים זה מגיע עד כדי אפס ויטמין במשקה חלב שאמורה להיות בו תוספת משמעותית וההמלצה שקראתי היא לא לסמוך על מוצרי מזון מתוספים כמקור בטוח לויטמין די.

השוואה בין דגים שונים הראתה שסלמון פרא (שניצוד בנהרות, לא כזה שגדל בבריכה בחקלאות) הוא הדג עם הכמות הכי גדולה של ויטמין די, בהפרשים ניכרים מאוד משאר הדגים שנחשבים כבעלי הויטמין.
סלמון מבריכות מכיל רבע מכמות הויטמין שיש בסלמון פרא, אבל מצד שני יש בו סוג מסוים של ויטמין די שלא נמצא בכלל בסלמון פרא.

חימום בצורה של מיקרוגל או אפייה לא פוגע בכמות הויטמין בצורה ניכרת (אבל עדיין עדיף לאכול אותו טרי וחי), אבל טיגון בשמן צמחי משאיר רק חצי מכמותו ולכן מאוד לא מומלץ.

בתאבון לכולם ובריאות לכל @}

גוגוס

תודה על המידע בנוגע לבחילות. מאמצת לעת עתה את התיאוריה שבחילות הן מנגנון אבולוציאוני שנועד להגדיל את שרידות ההריון, אבל שיבושים למיניהם הם אלו שגורמים לבחילות האלו לגדול לרמה שמפריעה לתפקוד.

ותודה רבה על מה שרשמת בנוגע לתיאוריות והפצה של דעות. זה כל כך נכון!

ובנוגע לויטמין די - לדעתי בישראל עדיף לקבל אותו מהשמש. לא שחסר שמש פה...
משעשע לראות את התגובות בקהילת הפלאו בנוגע לויטמין הזה. יש מודעות לצורך בו, ויש שתי תגובות עיקריות. אחת: צאו לשמש! השנייה - גם ככה כולנו בחוסרים וצריך לעבוד בתור מציל כדי לקבל מספיק ויטמין די, קחו תוספים!
לא ראיתי התייחסות למוצא באף מקום בערך, למרות שלמיטב ידיעתי אנשים בהירים יותר זקוקים לפחות חשיפה לשמש.

<משעשע, בבאופן למדתי כל כך הרבה על כל מיני דברים כמו ויטמנים, אבל לא הלכתי לבדיקת דם בערך אף פעם, אז אין לי שמץ של מושג אם יש לי חוסרים או לא>

קטעים, באתי לענות לך (אישה במסע) וחיפשתי איזה כותרת לעשות. כאילו, לקח לי רגע להיזכר שלא צריך בכל דף כותרות

לדעתי בישראל עדיף לקבל אותו מהשמש.
בכל מקום עדיף. מסבירים במחקרים לא מעט על איזו זווית של שמש צריך בשביל שזה יהיה אפקטיבי וממש נחרטה לי בזיכרון דוגמה שמראה שאפילו בחורף בשיקגו אפשר לקבל מה שצריך.
בכל מקרה, מה שנמצא במזונות הוא כל כך מועט, עד שממש אסור להסתמך על זה. זה או שמש או תוספי תזונה. המזון הוא קצת אקסטרה, מבחינת הכמות והסוגים של הויטמין.

לא ראיתי התייחסות למוצא באף מקום בערך, למרות שלמיטב ידיעתי אנשים בהירים יותר זקוקים לפחות חשיפה לשמש.
זה נכון מאוד, ויש לזה התיחסות במחקרים. ככל שהעור יותר כהה כך תידרש יותר שמש בשביל כמות מספקת.

ככל שהעור יותר כהה כך תידרש יותר שמש בשביל כמות מספקת.

כן, לזה מתייחסים במחקרים. אבל כל הפליאוליטים שנתקלתי בהם לא התייחסו להבדל בין הזמן שבו אני - שאמהות אמהותי חיו ברוסיה במשך מאות שנים - ושכנתי האתיופית - שאמהת אמוהותיה חיו באפריקה, שחמה קצת יותר מרוסיה, במשך מאות שנים - צריכות להחשף לשמש.

לדעתי, זה מגוחך.

זה נכון גם לגבי המחקרים למיניהם. כלומר, אנשים חיו בלי לתסף ויטמין די במשך אלפי ומיליוני שנים. זו הוכחה ניצחת לכך שאפשר לחיות בלי מחסור כזה, אם את חיה באזור שבו אמהות אמהותייך חיו.
אם יש לך עור כהה ובמקרה את חיה בסיביר, אז בהחלט יכול להיות שלא תצליחי לקלוט מספיק ויטמין די מהשמש, לדעתי.

לדעתי זה אחד מהגורמים שגורמים להמלצות השונות להיות כל כך... שונות.
אני זוכרת שקראתי פה על דתיה שאמרו לה שלחשוף את הידיים של הרבע שעה בצהריים בשמש זה מספיק (ואת זה היא עושה), למר קדמוני שטען שצריך להיות מציל בשביל שזה יהיה מספיק.
מספיק למי? לי, בת השלגים הקפואים, או לאתיופית, בת הסוואנה הרותחת?

לדעתי התפלגות המחסור בויטמין די לפי צבע העור היא מתבקשת ממש, אבל מזכירים אותה בנפרד (קטעים איתך! לקח לי רגע להיזכר שמותר לי להדגיש מילים כרצוני, ואני לא חייבת לצנזר את עצמי כל משפט וחצי).
כלומר, יש מחקרים שאומרים שאנשים בהירים זקוקים לפחות זמן בשמש.
ויש מחקרים שאומרים כמה חשיפה היא מספיקה.
אבל אני עוד לא נתקלתי בהתאמה בין צבע העור לזמן הנחוץ לחשיפה בשמש, לפחות לא איפה שאני קוראת (קרי: אני לא באמת קוראת מחקרים, אלא רק כל מיני תוצאות מסוכמות שלהם).

אחת הסיבות שאני בטוחה בזה שאין לי מחסור זה בדיוק זה - אמהות אמהותי חיו ברוסיה. יש שם משמעותית פחות שמש, והן לא סבלו ממחסור. למה שאני אסבול ממחסור פה? אני נחשפת לשמש יותר מהן.
שכנתי האתיופית, לעומת זאת, לא תוכל להשתמש בטענה דומה. ובהחלט יכול להיות שהיא תתקשה לקבל את כמויות הויטמין הדרושות לה (מצד שני, יש לה פחות סיכוי לחטוף סרטן העור. לכל מקל יש שני קצוות).

אז מה הזווית של השמש בה יהיה לאתיופית אפקטיבי לקבל ויטמין די בחורף בשיקגו?

אז מה הזווית של השמש בה יהיה לאתיופית אפקטיבי לקבל ויטמין די בחורף בשיקגו?
לא תאמיני, אבל אשכרה היתה תשובה על זה במאמר! בחיי, אני רק לא זוכרת אותה. נגעה כמובן לעור שחור באופן כללי, ולא לאתיופים ספציפית.

אנשים חיו בלי לתסף ויטמין די במשך אלפי ומיליוני שנים.
אני חוששת שהם פשוט מתו לפני שההשלכות היו גלויות. את יודעת, לא בטוח שאנחנו אמורים לחיות כל כך הרבה...
אבל מעבר לזה, אני מסכימה איתך פחות או יותר.
למשל, אפשר להניח שמקומות שבהם היה חסר אור שמש, הצמיחו קבוצות שמבלי דעת אכלו יותר ויטמין די. ובטח אפשר לשער עוד איך זה בעצם הסתדר באופן שאיפשר לאנשים לחיות עד גילאי ארבעים או חמישים בערך.

הערות אגב הדיון ההריוני
החלוקה לנפשי/ פיזי שעולה כאן מפעם לפעם היא מלאכותית. הדוגמה הכי פשוטה וקלאסית: השפעת סרוטונין עולה כשיש הרבה שומן מן החי במערכת (גבינה צהובה ושוקולד מישהו?).

מהניסיון שלי הצפה הורמונלית אכן מקדמת בחילה (אצלי ביוץ למשל, מורגש כך).

וחוץ מזה, פקטור הגדילה הפסיכי של העובר בשליש הזה, הדיוק והסינכרון הנדרש מכל המערך הפסיכו פיזי, העלייה המאסיבית בנפח הדם, הכנת הגוף לקליטת המשקל שיתווסף, התנגדות דופן הרחם ל"טפילות" השילייה, ועוד כהנה וכהנה... נשמע לי כמו הזמנה למשתה חלבונים שומנים ומינרלים. למיטב זכרוני האחרונים נספגים טוב בסביבה שומנית.

ולמיטב ניסיוני, תזונה מאוד סיבית וחיונית מהסוג הירוק והפירותי מפחיתה ספיגה (מאיצה את העיכול, לפחות אצלי)

מצטרפת להמלצה המשונה לכאורה לאכול כשיש בחילה.

(שומעים בהודעה כמה אני לא רוצה להיכנס לזה שוב כרגע? :-d )

לגבי שמש וצבע עור, נדמה לי שיש התייחסות לכך בכל קרם הגנה מסחרי?
החלוקה לגווני עור/ מוצאם מראה מפה די מדוייקת של חשיפה לשמש. השאלות שאתן מעלות כאן מאוד מעניינות דוקא על רקע גלי הגירה/ זרם הפליטים לאירופה.
אדם בהיר עור יכול להתגונן מחשיפת יתר. מה יהיה שיעור הדכאונות והניוונים באוכלוסיה כהת עור בצפון אירופה?
כיום יש טיפולי אור כנוגד דיכאון בארצות "חשוכות". היתה לי פעם מנורה כזו בבית (10000 לוקס). מעניין אם הם משתנים בזמן/ תדירות לפי גוון עור או רק ניתנים ביחס לתוצאה (כמות טיפולים מספקת למיגור הדיכאון). אני חושבת ששם אפשר לחפש יחסים מדוייקים מבחינה מדעית, אשה

_אנשים חיו בלי לתסף ויטמין די במשך אלפי ומיליוני שנים
אני חוששת שהם פשוט מתו לפני שההשלכות היו גלויות. את יודעת, לא בטוח שאנחנו אמורים לחיות כל כך הרבה...
אבל מעבר לזה, אני מסכימה איתך פחות או יותר.
למשל, אפשר להניח שמקומות שבהם היה חסר אור שמש, הצמיחו קבוצות שמבלי דעת אכלו יותר ויטמין די. ובטח אפשר לשער עוד איך זה בעצם הסתדר באופן שאיפשר לאנשים לחיות עד גילאי ארבעים או חמישים בערך._
מה שקרה זה שחלו ברככת. ובגלל זה הכריחו את כל הילדים לבלוע כף שמן דגים ביום. תשאלו את בשמת (ואת רו של קנגה)

אני חוששת שהם פשוט מתו לפני שההשלכות היו גלויות.
אמממ, לא הסכמנו כבר שתוחלת החיים הייתה נמוכה כי אנשים מתו בילדות, ומי ששרד בילדות חי חיים ארוכים? ורככת לא הייתה כזו נפוצה - היא התקיימה אחרי ההרס של תזונות מסורתיות, לא?

בנוגע לשמן דגים - זה בהחלט יכול להיות ההסבר, מה גם שהוא מקובל ברוסיה ובאירופה יותר מבישראל. אבל לא מקבלים את רוב הויטמין מהשמש?

מעניין לראות מחקר על האחוזים של האנשים שסובלים מדכאון חורף בהתפלגות לפי צבע עור. עושים מחקרים כאלו או שזה לא פוליטלי-קורקט?

גוגוס, אם תתקלי במאמר המגניב בו מדברים על כמות חשיפה לשמש לשחורי עור בארצות הקור, תקשרי! הוא נשמע מאמר מוצלח במיוחד

אין כיום די נתונים להוכיח את מה שווסטון פרייס מצא, שאין בחילות במדינות עולם שלישי.
ממש לא זה מה שהוא מצא.
בכלל לא "מדינות עולם שלישי", ולא היום.
בתרבויות שאכלו את התזונה המסורתית שלהן לפני כניסת המזון המערבי, ומדובר בשנות ה-30 של המאה שעברה, כך שבמקומות לא מעטים הוא חקר שתי קהילות זהות במיקום גיאוגרפי מאוד קרוב, שאל האחת כבר הגיעו שימורים, ריבות, שוקולד, קפה, קמח וסוכר לבן ועוד (אנחנו מדברים על שנות ה-30, עדיין מזון ביתי מבושל ועדיין לפני התזונה המתועשת והג'אנק של היום) - ואל השנייה עדיין לא.
דוגמאות למקומות שנחקרו:

שויץ, כפרים מבודדים באלפים
אנגליה, איים
אוסטרליה וניו זילנד, קהילות מבודדות מול קהילות שבמגע עם עולם המסחר המערבי (עיר נמל).
קהילות מקומיות של אינדיאנים/אינואיט בצפון קנדה ובאלסקה.

ועוד.

אלה לא קהילות "עולם שלישי" מצד אחד, והן כבר לא קיימות יותר - מצד שני.

המחקר שלו לא היה אנתרופולוגי אלא רפואי. הוא בדק אישית את השיניים של האנשים, ערך רישומים מדוקדקים של התזונה שלהם, ושלח למעבדות את החומרים שאכלו כדי לקבל ניתוח מדוקדק של הויטמינים והמינרלים, ולכן מסקנתו הנחרצת שהתפיסות של כמויות המינימום של הויטמינים והמינרלים המקובלות בעולם המערבי - שגויות מעיקרן, כי העמים שאוכלים תזונה מסורתית והם גם בריאים וגם אוכלים כמויות אדירות פי כמה וכמה מהקצובה היומית המומלצת בטבלאות שלנו (הוא מראה לא רק בעיות שיניים אלא ניוון בשלד, בעצמות הפנים וכו', באמת ממליצה לקרוא אותו ולא לטעון לגביו טענות מופרכות מעיקרן. זה ספר מאוד שמן ומתועד באנגלית).

את המקור שלך אני לא מכירה.

אם הבנתי נכון, אז בשליש הראשון יותר חשוב לא לחטוף הרעלה מאשר להזין את עצמך היטב, כי זה השליש הכי מסוכן להריון, מצד אחד, ומצד שני עוד אין שם באמת תינוק שאוכל מצלחתך ממש.
לא נכון, לפי מקורותי.
"השליש הכי מסוכן להריון" כולל, לפי פרייס וחוקרים אחרים, לפחות שנה לפני כי העובר נוצר עוד מהמאגרים שבגוף האם.
וזו עוד סיבה לריווח המסורתי של 4 שנים בין הריונות בחברות שבטיות ומסורתיות שמיניקות 4 שנים בערך. זה מאפשר לגוף האם להתאושש ולחדש מאגרים מאז הלידה הקודמת ומאז התקופה האינטנסיבית של ההנקה (השנתיים הראשונות פלוס).

כל שבט נידח ייתקל בדברים שאנחנו לא אמורים לאכול פשוט כי הם רעל של ממש.
לא. שבטים נידחים לא אוכלים דברים רעילים. הם ממש לא רואים אותם. הם אוכלים את המזון המקובל שלהם, שהוא יחסית אחיד ושיגרתי: יש מזונות קבועים זמינים בכל עונה וזהו.
אין מזון מוטס מאיזור אחר של העולם.
המבחר לפעמים מצומצם להחריד. למשל באותו אי בריטי (האי מאן? שכחתי איזה מהם הוא חקר) שהוא חקר, הם בריאים, חזקים, בריאים בנפשם וחברותיים על תזונה שמורכבת משני סוגי מזון בלבד:

כל מה שאפשר לדוג בים.
שיבולת שועל שגדלה על הגגות שלהם, וניזונה מהעשן שבארובות שלהם (פרייס עשה ניסוי וגידל שם שיבולת שועל בלי עשן הארובות שלהם. היא יצאה חלשה, עלובה והרבה פחות מזינה - כלומר, העשן מהארובות סיפק חומרי תזונה לשיבולת השועל שלהם).

אין פירות, אין ירקות, אין בעלי חיים אחרים, אין דגנים אחרים, כלום לא צומח שם באקלים הקשה של האי הקטן הזה.

ואם תקראי מקורות שעוסקים ב"אכילה אינסטנקטיבית" תמצאי שאחד הדברים שהם מדגישים הוא, שתינוק שגדל ככה הוא בדיוק כמו בעל חיים: אוכל רק מה שבטוח ולא מתקרב לרעיל. הוא מזהה בחוש שצמח מסוים רעיל לאדם, ממש כפי שעיזים מזהות.
הטענה שלהם היא, שחושינו בתרבות המערבית התקהו כתוצאה מהתזונה הקלוקלת שלנו, ולכן החושים שלנו אינם פועלים כהלכה ואינם מבחינים ברעל בשום צורה. לכן הכל מסוכן לנו ואנחנו צריכים כל מיני כללים כדי שיגנו עלינו. אבל זה לא עובד ככה לבעלי חיים בטבע - כל בעלי החיים הטבעיים (לא בשבי), והאדם בכללם, יודעים לזהות מה רעיל עבורם ולהתרחק ממנו, וכן מה אכיל עבורם ולהמשך אליו.

על סמך תצפיות שהראו שלכולם ממש יש בחילות
זה ממש לא נכון.
אפילו אני באופן אישי מכירה נשים מערביות לגמרי שלא סבלו בכלל מבחילות בהריונות.

אני מראיינת נשים על הריונות ולידות מאז שהייתי בת 17 P-: זה די הרבה שנים. לא מצאתי שום קשר בין בחילות והקאות לבין ציפיות. וזה כולל אותי ואת אחותי, שציפינו להריונות כמו של אמא שלנו וחטפנו הריונות מהגיהינום (מה לעשות, את מערכת העיכול הרגישה ירשנו מאבא ולא מאמא )-: ).

המקור הכי טוב בתזונה לויטמין די הוא דגים שמנים (ובשר איכותי מאוד באופן כללי, כזה שאכל עשב), חמאה (יש על זה קצת ויכוח כי כנראה יש שם ממש מעט) ותוספי תזונה שמגיעים בנפרד או דרך מזון שתיספו אותו.
כנראה ב"דגים שמנים" אין מספיק, כי עובדה שכל אלה שהתגוררו מעל קו רוחב מסוים (סקנדינביה, אינואיט וכדומה) ממש צרכו שמן דגים. יש תיאורים לגבי האינואיט איך הם ממש אוכלים שומן (של כלבי ים, אריות ים וכדומה), צדים בעלי חיים מסוימים ספציפית עבור השומן שלהם קודם כל.
לגבי חמאה - ווסטון פרייס מסביר שבחמאה רגילה אין מספיק. יש אפילו גריין מדברי שמסביר שהחמאה שמכילה מספיק ויטמין היא חמאה שנחבצה מחלב של פרות שרעו באחו, באביב, את העשב הירוק הטרי ("עשב נבט חיטה" יעני P-: ).

לא ראיתי התייחסות למוצא באף מקום בערך, למרות שלמיטב ידיעתי אנשים בהירים יותר זקוקים לפחות חשיפה לשמש.
חפשי אצל ד"ר מרקולה ובמקורותיו, וכן אצל גיל שחר, רפואת הרמב"ם, ועוד.
אנשים בהירים זקוקים להרבה פחות, כהי עור זקוקים להרבה חשיפה. המינימום, חשיפה של 20 דקות - כלל האצבע שד"ר מרקולה מתאר הוא "עד שנוצרת אדמומיות קלה מאוד בעור". ואז צריך מייד להפסיק כי אחרת עוברים למצב כוויה, שגורם נזק.
כמו כן עוד 3 כללי אצבע:

בכל זאת רצוי שהחשיפה הזאת לא תהיה דווקא בפנים, אם לא רוצים שהעור העדין של הפנים יזדקן מהר...
צריך לחשוף הרבה עור. כפות הידיים בלבד - לחלוטין לא מספיק. אז כן, גם באמצע החורף, מדובר בחשיפה בסדר גודל של פלג גוף עליון חשוף...
באמצע הצהריים, כשהשמש באמצע הרקיע. אז מגיעות הקרניים הבריאות מלמעלה, ולא נפגעים מהקרניים הפחות בריאות (סליחה, שכחתי כרגיל את כל השמות של סוגי הקרינה P-: ).

(אה, עוד תוספת: ואז, לא להתקלח כמה שעות כי מקלחת, ובמיוחד עם סבון - יש מישהו באתר הזה שעדיין מסתבן בזרועות או בגב? P-: - מפסיקה מייד את כל התהליך של ייצור הויטמין D בגוף).

אבל כל הפליאוליטים שנתקלתי בהם לא התייחסו להבדל בין הזמן שבו אני - שאמהות אמהותי חיו ברוסיה במשך מאות שנים - ושכנתי האתיופית - שאמהות אמהותיה חיו באפריקה, שחמה קצת יותר מרוסיה, במשך מאות שנים - צריכות להחשף לשמש.
הם לא בדיוק המקור האמין לנושא הזה.
לגבי רוסיה - ברוסיה יש גווני עור מגוונים מאוד. השאלה איננה מקורך הרוסי אלא גוון העור שלך ותוך כמה דקות בשמש תראי אדמומיות קלה בעור.

אנשים חיו בלי לתסף ויטמין די במשך אלפי ומיליוני שנים.
עירומים בטבע, או בכל מקרה שעות רבות ביום בחוץ.
וכשהפסיקו לשהות שעות רבות ביום בחוץ - נחשי מה? הופיעה מחלת הרככת...
(אה, הנה יעלי לה כתבה את זה כבר... (-: )

מצד שני, יש לה פחות סיכוי לחטוף סרטן העור.
לא נכון, בדיוק קראתי על אחוזי סרטן העור בקרב שחורי עור בארה"ב. והמעניין הוא שהסרטן הזה מופיע ברוב המקרים דווקא באיזורים שלא נחשפו לשמש. מזון למחשבה.

גוגוס, יש לך מושג האם חוסר בויטמין די יכול להיות הסבר מספק לחולשה גדולה מאוד?
שואלת כי זה רלבנטי לי.

על סמך תצפיות שהראו שלכולם ממש יש בחילות
כולם - זה כל התרבויות, לא כל הנשים.

גם לגבי השליש המסוכן ביותר את מעוות את משמעות הכתוב,. השליש המסוכן ביותר מבחינת הסיכון להפלה הו אהשליש הראשון. לפני שיש הריון אי אפשר להפיל...

חוץ מזה, גם חיות בטבע אוכלות צמחים שרעילים להן ומתתות, יש תיעוד של זה.

אז כן, גם באמצע החורף, מדובר בחשיפה בסדר גודל של פלג גוף עליון חשוף...
מפסיקה מייד את כל התהליך של ייצור הויטמין D בגוף.

זה סותר את הידע ההיסטורי שלי. אנשים (ובטח נשים) ברוסיה לא היו חשופים בפרק גופם העליון, הסתבנו, ולא סבלו מרככת.

הם לא בדיוק המקור האמין לנושא הזה.
כן, בגלל זה ציינתי אותם והתאכזבתי מהם. כי הם אמורים להיות הקהילה שלי, אז מהשגיאות שלהם אני מתבאסת. ליתר דיוק, אפילו לא מהשגיאות, אלא סתם מהבורות. כאילו, כבר טרחתם ובדקתם, אז למה להפסיק באמצע?

אלא גוון העור שלך ותוך כמה דקות בשמש תראי אדמומיות קלה בעור.
גוון העור שלי בהיר מאוד. כמו גוון העור של כל מי שאני מכירה שעלה מרוסיה..
זמן הופעת האדמומיות תלוי בשאלה איזה חלק מהעור אחשוף. החלקים שבדרך כלל נחשפים לשמש לא ישרפו גם אחרי כמה שעות, אבל אם אחליט פתאום לכת בגופיה יש לי סיכוי די גדול להשרף.
אחי הקטן, שנחשף לשמש יותר ממני, עורו התכהה.

כלל האצבע של עד אדמומיות נראה לי לא הגיוני וסותר את עצמו - מי שנחשף הרבה לשמש, מתכהה עורו. אז הוא יצטרך יותר זמן חשיפה לשמש, ויוצא שאף פעם לא יהיה די ויטמין די. זה לא הגיוני בעיניי.

בשמת, לא מתווכחת (פשוט כי זה לא משהו שחקרתי לעומק ואין לי בזה עניין כל כך גדול) אבל כמה דברים שענית עליהם מצביעים על זה שלא הסברתי אותם היטב אז אני מסבירה רק אותם.
תודה שענית.

בתרבויות שאכלו את התזונה המסורתית שלהן לפני כניסת המזון המערבי.
ההשערה המחקרית שעליה קראתי ברוב המאמרים שבדקתי מגיעה מהאזור האבולוציוני ולכן לא מתעניינת בחברות כאלה בכלל אלא במנגנון שעשוי להגן עלינו ברמת בעלי החיים שאנחנו, עוד לפני שהיינו תרבות.

את המקור שלך אני לא מכירה.
זה בדיוק העניין. אני בדקתי שלושים מחקרים עדכניים מהגיזרה המדעית. מהצד השני יש כרגע רק אחד - את ווסטון פרייס, שחקר את הנושא לפני בערך מאה שנים. אז גם אם המחקר שלו היה רפואי בשעתו, מבחינת הכלים והשיטות שעמדו לרשותו הוא שווה היום כמו מחקר אנתרופולוגי ולכן אני מתייחסת אליו ככזה. אני עוד אגיע לקרוא אותו, אבל קראתי לא מעט עליו וזו דעתי על המחקר שלו באופן כללי והיא לא תשתנה עם הקריאה המעמיקה.
יש מחקרים פורצי דרך ומדהימים לתקופתם, אבל אחרי מאה שנה אי אפשר עוד להחשיב אותם באותה צורה כאשר העולם זז קדימה והמחקר איתו.

"השליש הכי מסוכן להריון" כולל, לפי פרייס וחוקרים אחרים, לפחות שנה לפני כי העובר נוצר עוד מהמאגרים שבגוף האם.
אני מבינה את הרעיון אבל הוא לא מועיל בעיניי כאשר עוסקים בניסיון לפצח את מנגנון הבחילות שמתרחשות רק כאשר יש כבר הריון.
וכאשר יש כבר הריון, נראה לי סביר לטעון שהשליש הראשון הוא זה שבו נופלים רוב ההריונות.

שבטים נידחים לא אוכלים דברים רעילים. הם ממש לא רואים אותם.
בעלי חיים בסביבה טבעית ייתקלו בצמחים לא מזוהים וירצו לבדוק אותם כתזונה אופציונלית (ושוב, לא מדובר כאן על קבוצות שהם כבר תרבות וכו', אלא החלק החייתי שלנו שאולי ממנו צמח המנגנון הזה, וכמו שהציעה מישהי אולי נותר איתנו למרות היעדר בצורך).

תינוק שגדל ככה הוא בדיוק כמו בעל חיים: אוכל רק מה שבטוח ולא מתקרב לרעיל. הוא מזהה בחוש שצמח מסוים רעיל לאדם, ממש כפי שעיזים מזהות.
זה נראה לי הגיוני לגמרי, אבל אני לא בטוחה שזה נכון גם לגבי אימהות. בכל מקרה, אם ההשערה לגבי המנגנון הזה נכונה, אז הוא אמור להגן באופן נקודתי על האישה ההרה לפרק זמן קצר, ליתר ביטחון. ואולי זה גם לוקח בחשבון את המצב ההורמונלי שלה ואת זה שהשליש הראשון הוא לא הזמן הכי טוב לקבל החלטות שקולות ולא לעשות שטויות...

הטענה שלהם היא, שחושינו בתרבות המערבית התקהו כתוצאה מהתזונה הקלוקלת שלנו, ולכן החושים שלנו אינם פועלים כהלכה ואינם מבחינים ברעל בשום צורה.
זו ממש לא הטענה. הטענה לא נוגעת בכלל לחיים העכשוויים שלנו, וכאמור מגיעה מתפישה אבולוציונית.

אפילו אני באופן אישי מכירה נשים מערביות לגמרי שלא סבלו בכלל מבחילות בהריונות.
נו, ברור

אני אחת מהן הרי, ותיארתי את כל מעגלי הקרובות אלי. המחקרים שקראתי הראו שאין כיום שום תרבות שלא סובלת מבחילות, כולל כאלה שלא ניזונות ממזון תעשייתי. נראה לי יותר הגיוני לטעון שזה מנגנון אבולוציוני מאשר שלתשעים אחוז מנשות העולם המערבי יש חולשה במערכת שהן לא יודעות לזהות. אבל הי, זו בכל מקרה רק השערה, והיא ממשיכה להיבדק.

מצד שני מותר לטעון שכבר אין באמת אוכלוסיות מחקר כאלה מהזן "הנקי" ושלכן אי אפשר בפועל לחקור יותר את הטענה של פרייס. כתבתי את זה קודם אבל אולי לא מספיק ברור.

גוגוס, יש לך מושג האם חוסר בויטמין די יכול להיות הסבר מספק לחולשה גדולה מאוד?
לא יודעת מספיק כדי לענות על זה ברצינות. ממה שאני כן יודעת - אז לא.
תרגישי טוב...

_גוגוס, יש לך מושג האם חוסר בויטמין די יכול להיות הסבר מספק לחולשה גדולה מאוד?
שואלת כי זה רלבנטי לי._

לב, ניסית לקחת מגנזיום? אני יודעת שמחסור בזה יכול לגרום לחולשה. אם יש לך שרירים שמפרכסים בגוף או בפנים ואת מרגישה עייפות זה יכול להיות סימן שחסר לך מגנזיום.

תודה!

שקטה, תודה על הרעיון. בדיוק לאחרונה עלה לי, פחות בגלל החולשה ויותר בגלל ענייני שרירים ומפרקים.
צריכה לחזור לבדיקות שכבר יש ולראות האם בכלל זה מופיע שם.

בהצלחה @}

תודה

סתם בקטנה אמירה שנתקלתי בה בענייני ויטמין די - הומיאופתית שנעזרתי בה אמרה לי שיש עכשיו המון אנשים שמאובחנים כסובלים מחוסר בויטמין די.
ושזה מוזר במדינה כמו ישראל.
ושאחת ההשערות היא שהפלואור במים מפריע לויטמין די להיספג.
אין לי מושג מה מידת ההיגיון בהשערה הזו, אז אני רק שמה אותה כאן. (-:

ושזה מוזר במדינה כמו ישראל.
ממש לא מוזר אם חושבים על זה, רוב האנשים נמצאים בחוץ בדקות המעטות שבין האוטו והמקום שאליו / ממנו הם נסעו

לגבי מחסור בוויטמין D בישראל שמעתי את ההסבר שחשיפה לשמש מייצרת עוד ממנו אבל לא יכולה לייצר אותו מאפס, בלי מאגר ראשוני שמגיע ממזון.
מה דעתכן?

ממה שקראתי אתמול, בעזרתו האדיבה של גוגל, אני מבינה שמה שמייצר אותו הוא כולסטרול בשילוב עם חשיפה לשמש.
ושקשה מאוד להגיע למספיק ממנו אם מקורו במזון בלבד.

מגוגל גם הבנתי שמחסור בויטמין די יכול להתקשר להמון דברים. מה שעניין אותי - יכול להתקשר להצטננויות מרובות בחורף. וגם לשילוב של עייפות ודיכאון, שאמנם זה לא ממש בדיוק חולשה, אבל קרוב משפחה, בעיני.

וגם שכדאי לקחת אותו עם הארוחה הכי שומנית ביום, שלרוב זו הארוחה העיקרית.

וגם - שאף פעם לא מתחייבים שבהכרח דווקא הוא הגורם היחיד לכל רשימת התופעות המכובדת שמחסור בו עשוי לגרום להן, אלא אולי זה רק זה ואולי זה זה בשילוב עם גורמים נוספים.
כמו כל דבר בערך.
(-:

המידע באדיבות גוגל, ואין לי שום תובנה לגבי איכות המחקרים שהוא מזכיר אותם. (-:

כדאי לקחת אותו - כמובן, למי שלוקח תוסף.

כלל האצבע של עד אדמומיות נראה לי לא הגיוני וסותר את עצמו - מי שנחשף הרבה לשמש, מתכהה עורו. אז הוא יצטרך יותר זמן חשיפה לשמש, ויוצא שאף פעם לא יהיה די ויטמין די. זה לא הגיוני בעיניי.

זה בסך הכל איזון עדין של ריאקציה כימית.

אני למשל ממוצא אשכנזי (לבן) אבל מתכהה "היטב" בשמש, לוקח לי יחסית הרבה זמן להגיע לדרגת כוויה. נכון שבתחילת העונה החמה אגיע לכך מהר יותר (נניח תוך חצי שעה בשמש אגיע לאדמומיות שקרובה לכוויה) אבל גם אם אעטה גוון שזוף וכהה, לא אהיה מוגנת כמו מי שנולד עם גוון כהה. ההבדל יהיה אולי של עשר דקות נוספות.
לעומתי, בן הזוג יכול להתחרדן בשמש יום שלם ומעולם לא ראיתי אותו מאדים (כהה טבעי)
שיזוף אינו שווה ערך לסינון של עור כהה מבחינת הגנה מהשמש, ואני משערת שכנ"ל גם הבדלים בריאקציה שקשורה בויטמין d

ההבדל יהיה אולי של עשר דקות נוספות.
ואלה? אצלי זה לא ככה.
אני יכולה להיות יום שלם בשמש כשידי חשופות, והן לא תשרפנה. לעומת זאת, אם אצא עם גופיה אשרף במהרה. ההבדל הוא בין הידיים שנחשפות לשמש תדיר, לבין הכתפיים שלא. וההבדל הוא הרבה הרבה יותר מעשר דקות.

שיזוף אכן לא שווה ערך מבחינת הגנה מהשמש, אבל מבחינת הגנה מכוויות הוא מאוד דומה. לכן נראה לי שאדמומיות היא לא אינדיקציה מספקת.

כלל האצבע של עד אדמומיות נראה לי לא הגיוני וסותר את עצמו - מי שנחשף הרבה לשמש, מתכהה עורו.
זה לא בהכרח נכון.
אצלנו כולם אשכנזים אבל אימי ודודתי (אחותה) הן בהירות שאכן מתכהות כשנחשפות לשמש ולא מאדימות כלל (גם סבתא שלי, פולניה גאה, היתה כזו).
לעומתן, אבי, דודתי (אחותו) אני ועכשיו גם ילדתי ועוד הרבה בני משפחה מהצד הזה, נשרפים מכל חשיפה של כמה דקות לשמש קייצית. הגוון שלנו הוא מהבהירים הלבנים על גבול השקוף עם נטיה לג'ינג'י. ברור שלכפות הידיים ייקח מעט יותר זמן להאדים מאשר אם אחשוף נניח את הבטן שלעולם אינה נחשפת. אבל גם כפות הידיים מאדימות לאחר כרבע שעה רצופה (ללא הגנה כלשהי) בשמש צהרים קייצית.

יש מישהו באתר הזה שעדיין מסתבן בזרועות או בגב?
D-:
לא ממש...

תודה לכן על הדיונים האחרונים, כרגיל מעניין כאן:-)

לגבי האדמומיות:
אכן מציינים שלגבי כהי עור, שאינם מאדימים בשמש, באמת קשה לדעת מה המינימום, אבל הוא כנראה זמן רב.

ואני מכירה אחת (לא אני אבל כן מסתובבת פה לפעמים באתר (-: ) שלפחות בעבר פשוט הקפידה להיחשף כולה לשמש 365 ימים בשנה, אפילו למשך כמה דקות, מסיבות של ויטמין D, הגנה מכוויה וכו' (כפי שכתבה אישה במסע, לא נשרפת בכפות הידיים כי הן חשופות כל השנה וכל יום).
(לדעתי היא נולדה בסיביר או משהו כזה ולכן קור החורף הישראלי לא עושה עליה רושם P-: )

לגבי הבחילות בהריון - אני מודה שאני קוראת מחקרים וכו' בנושא הזה כבר באמת יותר מעשרים שנה, וזכרתי את השורה התחתונה של כל מה שקראתי כי זה עניין אותי, אבל לא תייקתי במוח מראי מקום או משהו אף פעם, לא נראה לי חשוב (במיוחד שאני באופן אישי בקצה הספקטרום המזעזע ביותר S-: ), לכן היחיד שאני איכשהו זוכרת שעסק בנושא היה פרייס, אז בינתיים מקשיבה בעניין להמשך הדיון אבל מעדיפה לא להשקיע את זמני במחקר הזה, כרגע

זה לא בהכרח נכון.
לא בהכרח. אבל לפעמים. ולי לא נראה הגיוני שיש הבדל כזה עצום בין יכולת ייצור ויטמין די של העור שלי במקומות שונים.

ואני מסתבנת בגב, אם לא יוצאים לי שם פצעונים.

אני רוצה לשים איפשהו מתכון לסלט גזר חי וקודם כל אני כותבת אותו בראש, בעודי לועסת בהנאה גדולה.
ובראש נכתב, בין יתר המרכיבים - דבש אורגני באיכות גבוהה, לא מחומם כמובן, מדבורים שאשכרה אכלו צוף של פרחים

ואני חושבת לעצמי - הלוואי ואחיה בעולם שבו שפשוט כותבים "דבש" וכל זה ברור מאליו
וכל השאר יצטרכו לכתוב - דבש לא אורגני שעבר חימום, מדבורים שאכלו מי סוכר, ולכן הוא בעצם סתם סוכר

תפילה_לאם

וכל השאר יצטרכו לכתוב - דבש לא אורגני שעבר חימום, מדבורים שאכלו מי סוכר, ולכן הוא בעצם סתם סוכר.
כמו כשאני רוצה לקנות בסופר קמח כדי לבשל בצק משחק לילדים, וכותבת לי "קמח לבן", מה שהיה בררת המחדל עד לפני כמה שנים.

הלוואי ואחיה בעולם שבו שפשוט כותבים "דבש" וכל זה ברור מאליו.
הלוואי...
אני כותבת לפעמים "דבש" ואז נזכרת שצריך לתרגם הכל ולהסביר כי בראש שלי ובעולם שלי, יש רק דבש אורגני באיכות גבוהה לא מחומם ומדבורים שאכלו רק צוף של פרחים, וקניתי ישירות מהמגדל. אבל אני חיה בבועה.

_היא לא יודעת שיציאה החוצה ותנועה יכולות להקל עליה מאוד
תומכת בכל מאודי. אני חושבת שזו עצה טובה לכל משפחת המיחושים האלה (בדרכי הנשימה ועיכול) עם ובלי קשר להריון._
אני עכשו עם דלקת גרון (כנראה, אולי וירוס. לא באמת יודעת רק משערת שזה חיידק.) ובאמת כל מה שאני רוצה זה לשכב במיטה. יציאה ותנועה יעזרו לי במצב כזה? לא יחלישו אותי? אני יודעת ששמש אמורה לעזור,אבל לך תמצא שמש בכפור הזה היום
לא רוצה לקחת אנטיביוטיקה אבל לא יודעת, אולי אהיה חייבת

אפשר להתחיל מלשבת ליד חלון פתוח ולנשום קצת אוויר צח, כששאר הגוף מכורבל בתוך הפוך.
תראי מה זה עושה לך, ואם זה מיטיב או מקשה עליך. ולפי זה תחליטי.
אין ספק שיום שמשי ונעים מפתה לצאת החוצה יותר ממצב סערה (גם אצלנו יש עכשיו).
תרגישי טוב @}

אני עכשו עם דלקת גרון (כנראה, אולי וירוס. לא באמת יודעת רק משערת שזה חיידק.) ובאמת כל מה שאני רוצה זה לשכב במיטה. יציאה ותנועה יעזרו לי במצב כזה? לא יחלישו אותי?
בהחלט חשוב להבדיל בין מצב שהגוף זקוק קודם כל למנוחה.
בדלקת גרון פעילה (אגב, סטטיסטית רוב הסיכויים שזה וירוס), קודם כל לשכב במיטה עטופה היטב. ובהרבה מסורות של רפואה גם ממליצים שיהיה לך חם מדי, אפילו להזיע.
יציאה ותנועה יעזרו או לפני שמגיעים לשלב כזה (יש קו גבול חמקמק בין "בדיוק בזמן" ל"מאוחר מדי, החלשת את עצמך") או אחרי שלב המשבר, כשאת יוצאת מזה. שוב, להיות קשובים לגוף - לא להתחיל לצאת אם הוא עדיין חלש וזקוק למנוחה ולאיטיות.
לשבת בשמש ליד החלון טוב כשאת במצב שאפשר לשבת. שוב - זה תלוי איך את מרגישה.
העיקר החלמה מהירה

אז כרגיל לא היתה לי ממש ברירה. נחתי בבוקר (שיפר את הרגשתי מאוד) ואז יצאתי לאסוף את הילדים.
הלכתי לרופא שדי בטוח שזה חיידק (זה באמת נראה איום ונורא בפנים), אבל לבקשתי עשה משטח בכל זאת
האויר הצח כן עשה טוב, אבל התפקוד מול הלדים לא.
אז בינתים יש לי מרשם לאנטיביוטיקה. נראה מה אעשה איתו. מחר לא אוכל לנוח כמו היום. התחייבתי למשהו ותלויים בי.
ואם אני לא מטפלת בעצמי כמו שצריך ונחה איזה סיכוי יש לי להבריא לבד עם תרופות סבתא

התחייבתי למשהו ותלויים בי
נו אז מה?

כל המשפחה שלי חטפה וירוס. קודם אבא, אחר כך אני, אחי הקטן, ואמא. האמת שאמא נדבקה שנייה, אבל היא לא ספירה לאף אחד. היא המשיכה לצאת לעבוד, ולטפל באבא, ורק ביום שני לקחה חופש מהעבודה. וגם אז במקום לחלות בשקט היא החליטה לנקות את הבית. נחשי מי עוברת את המחלה הכי קשה, ומי כבר החלימ/ה?

את חולה! כשחולים לוקחים חופשת מחלה, ולא הולכים לבית הספר או לעבודה, מתקשרים למי שתלוי בך, אומרים שאת חולה, ומבטלים!

את תחלימי אם תנוחי ואם לא תנוחי, אם תקחי תרופות ואם לא. אם תקחי תרופות רוב הסיכויים שזה יחליש את הסימפטומים של המחלה אבל ימשוך אותה על לפני זמן. אי מנוחה גם כן תמשוך את המחלה יותר זמן, אבל תגביר את הסימפטומים שלה.

בכל מקרה, אם את לא שמה את עצמך בעדיפות עליונה, שימי בעדיפות עליונה את הילדים שלך שצריכים אמא בריאה, ותשימי את ההבראה שלך בעדיפות עליונה. תדחי כל מה שלא ממש ממש ממש דחוף, ופשוט תנוחי!

נו אז מה?
תודה על התמיכה
את באמת חזקה. אני לא מסוגלת לחזלש את כל אלה שתלויים בי, ולומר שאני חולה ולא אכפת לי (זה לא ממש עבודה,זה לא עניין של ימי מחלה)
בכל מקרה עשיתי את מה שהתחייבתי (לפחות זה יצר לי אפשרות לצאת לשבת בשמש שהפציעה סוף סוף) ואחר כך ניסיתי לנוח עם הילדים לידי. בעלי השתדל לחזור מוקדם ונחתי ונחתי ונחתי (הבית שלי נראה איום ונורא כרגע ואני מיטה), ואכלתי שום ובצל ודבש ולימון ואסידופולוס, ושמן לבנדר ועץ התה. כל מה שהיה בהשג ידי ניסיתי. ושתקתי הרבה.

מרגישה יותר טוב הנפיחות בגרון ירדה וגם הכאב וגם הלובן ירד, אבל המשטח יצא חיידקי . אז עכשו אני מתלבטת לגבי האנטיביוטיקה בגלל כל ההפחדות שקראתי על פגיעה בלב כתוצאה מכאב גרון.

את יכולה להתחיל מיום של כמה שיני שום חי, או מיצוי של זה בשמן זית. אבל כמות יפה

מעשע, אני מפרשת הכל בערך הפוך.

לשכב ולהיות חולה במקום להתרוצץ זה לא כוח (במשמעות המקובלת) אלא חולשה. (וזו אחת מהפעמים הבודדות בהן אני מסכימה עם כל מיני אמירות לגבי זה שצריך ללמוד להיות חלשה). אם לך יש כוח, מה יש לי? עוצמה. והמרגיעון (שעכשיו כבר לא מופיע) היה אומר - עוצמה זה לא להשתמש בכוח העומד לרשותך. כלומר, לשכב במיטה ולחלות.

חזל"ש זה חזרה לשגרה. מה שעושים אחרי אירוע חירומי כלשהו. אני לא מחזל"שת אנשים כשאני חולה, כשאני חולה זה אירוע, והחזלו"ש קורה אחרי שאני מחלימה...

אפילו חוסר המסוגלות שלנו הפוך. אני לא מסוגלת לצאת מהבית כשאני לא יודעת אם אני אוכל להגיע לקצה השני של הרחוב בלי לפול (הלילה הראשון של המחלה. הרגשתי גרוע להפליא), או פשוט לא יודעת אם אני לא מזיקה לעצמי.

קצת בחלק הפרקטי: לגרון עוזר לי להשרות בצל קצוץ בדבש, ולשתות את הדבש (דבש מחומם לא אורגני שאולי הוא סתם סוכר. כי הדבש המצויין הלא מחומם שלי מגובש, ולכן מסרב להיות נוזל ולספוג את הבצליות של הבצל). אמא עושה אותו הדבר, אבל עם לפת (אם אפשר, שחורה). חוץ מזה אני מכינה תה קינמון וג'ינג'ר, ושנה שעברה הכנתי גם תה טמין, אבל זה מגעיל כל כך שהשנה וויתרתי על זה.
מבחינת שמנים אתריים -אקליפטוס. (יש לי עץ התה. זה קשור איכשהו לכאב גרון?)

אה, ושכחתי את החלק הכי חשוב - לא לקרוא הפחדות! ואם במקרה קראת, להגיד לעצמך שיש לך יותר סיכוי למות בתאונת דרכים, ולשכוח מזה בתור מידע לחלוטין לא רלוונטי לחייך.

מסכמת כאן את ניסוי המשקאות שלי אחרי קצת למעלה מחודש.

עצרתי לחלוטין כל שתייה של אלכוהול כדי לבדוק איך זה משפיע על עור הפנים.
בפועל - בקושי, אם בכלל. בהיעדר אלכוהול נחסכו ממני התפרצויות של העור שהיו מקושרות אליו, אבל זה לא השפיע על המצב הכללי של העור. אני חושבת שאמשיך לא לשתות כי משהו בזה פשוט מתאים לי ונוח, אבל את המטרה זה לא השיג, לצערי.

התחלתי לשתות כל יום מים באופן מכוון, בין ליטר לשניים, ורוב הימים לכיוון הליטר וחצי.
בפועל - לא נרשמה שום השפעה שהיא על מצבי בשום פרמטר שהוא. לדעתי זה עודף סתמי שלא נחוץ לגוף עם התזונה שלי. המים יוצאים מצד שני ולפחות בחודש הזה לא נראה שהם תרמו במשהו למשהו, ודווקא היו לי כל מיני תקוות לגביהם.
אני חושבת שאשחרר את זה. עשיתי את זה קצת בכוח, זה דרש ממני סוג של מאמץ, וזה הדביק אותי כל הזמן לשירותים ואני לא מתה על זה בכלל.
מה שכן היה לי נעים מאוד זה לשתות כוס מים מלומנים על הבוקר ולהרגיש איך היובש של הלילה נרטב מחדש. זה בא בלי מאמץ וזה כיף ואת זה אני בטוח אשמר.

המים יוצאים מצד שני.
D-:

מבחינתי כמות המים הנכונה היא זו שלא גורמת לעודף הליכה לשירותים.

גוגוס, ניסית למרוח חומץ תפוחים על העור? לבעלי יש גם התפרצויות ומאז שהוא משתמש בחומץ יש שינוי מדהים. אני יכולה לברר איתו איך בדיוק הוא משתמש.

שקטה - כולי אוזן.
לא ניסיתי את זה אז הוראות מפורטות יתקבלו בברכה. הבעיה היחידה היא הסלידה הקיצונית שלי מהריח, אבל אקנה משהו אורגני אז אולי פסיכולוגית זה ירגיש לי פחות מסריח

אגב, חשבתי עליך כי עשיתי ניסוי בשושו ויש לי מסקנות מבאסות.
זוכרת שפעם דיברנו פה על גירודים משונים באזורים כאלה שנהיים אדומים ומגרדים נורא?
אז בדקתי על זה גלוטן באינטרוולים, ואבוי, צרה צרורה. אצלי זה קשר ממש ברור. בלי גלוטן זה נעלם, עם גלוטן זה חוזר מייד אחרי כמה שעות. בניגוד למה שדנו בו אז, ולמיטב זכרוני היה קשור ללילה וללפני השינה, פה זה דווקא בשעות הבוקר המוקדמות מייד כשאני קמה.
מקווה שאולי זה כבר עבר לך ושכחת מזה לגמרי.
אצלי זה עבר להמון זמן, יותר משנה וחצי לפחות, ואז פתאום חזר במקום אחר. יש לי גם השערה לגבי הסיבה למיקום החדש (בעזרתו הנדיבה של צפריר שפרון) אבל זה פסיכולוגיסטי מדי ולא מתאים לכאן באמת. או במילים אחרות - אל תשאלי אותי איפה מגרד לי עכשיו

מבחינתי כמות המים הנכונה היא זו שלא גורמת לעודף הליכה לשירותים.
אצלי כל דבר יהיה עודף כי התזונה שלי מלאה בנוזלים בכל מקרה ורצפת האגן שלי במצב ככה ככה. אז ביקורים בשירותים לא חסרו לי אף פעם וכל תוספת היא ממש אקסטרא שנראית לי מיותרת.

בלי גלוטן זה נעלם, עם גלוטן זה חוזר מייד אחרי כמה שעות

וואו, מעניין!!
ממש לא עבר לי לצערי... אבל יהיה לי קשה להוריד גלוטן לגמרי מהתפריט כי בעלי אוכל הרבה דברים ג'אנקיים... למרות שאנחנו בדרך כלל אוכלים מאוזן והרבה ירקות ופירות, התזונה שלנו כמעט תמיד זהה (כלומר אנחנו אוכלים את אותם דברים כדי לא לסבך יותר מדי, גם ככה אנחנו מעבירים הרבה מזמננו בקניות ובישול) והיא סוג של פשרה בין דברים שהוא מעדיף לדברים שאני מעדיפה (אם כי שנינו אוהבים ירקות). וקשה לי לשנות לגמרי לכיוון אחר.
עם זאת לאחרונה גיליתי שיש לי שחלה אחת פוליציסטית ולכן נעשיתי אפילו יותר קיצונית בעניין הסוכר, מאוד נזהרת, וגם הפחתתי מאוד לחם פסטה וכדומה אבל לא הורדתי לגמרי עדיין.
את יכולה אולי להזכיר לי בבקשה במה עוד יש גלוטן חוץ מלחם חיטה, פסטה וכו'? האם גם באטריות אורז אסייתיות? ומה לגבי אורז בסמטי? כל הנושא של גלוטן די מבלבל בעיניי עדיין.

לגבי החומץ, שאלתי אותו והוא אמר ככה:

קודם כל זה תלוי איזו בעיה יש לך. לו יש משהו שנקרא seborrheic dermatitis. אם מה שיש לך זה אקנה לדוגמה, אז הוא לא ממליץ כי זה עלול להחמיר את המצב.

הוא מערבב בערך שליש כמות חומץ organic cyder vinegar עם שני שליש מים (אפשר גם רבע ו3/4, אולי כדאי להתחיל קודם עם פחות). מורח על האיזורים שבעייתיים אצלו בעזרת מקל אוזניים או חתיכת צמר גפן כזאת של איפור (מאז שמשתמש בחומץ כבר אין לו כלום על העור אז באיזורים שבדרך כלל זה מופיע), נותן לזה להתייבש על העור כ7-10 דקות ואז מורח קרם לחות קל.

מקווה שזה עוזר. אם יש לך בעיה שהיא לא סבוריאה ולא אקנה אז אולי שווה לבדוק את זה בכל זאת, לא יודעת, אולי זה יכול לעזור גם לדברים אחרים. וכן, הריח לא סימפטי במיוחד אבל לא מריחים את זה כל הזמן אלא רק בסמוך לטיפול ונראה לי שזה שווה את זה אם הבעיה מציקה לך. אם את מנסה אשמח לשמוע איך הלך...

אה ושכחתי לציין שהוא עשה את זה בהתחלה פעם ביום, עכשיו כל יומיים-שלושה בערך כטיפול מונע.

המון תודה!
הבעיה שלי לא מאובחנת עדיין כי רופאת העור הצליחה לא להרשים אותי בצורה קיצונית

יש מצב שמה שיש לי נקרא רוזשיאה (מרוז, וורדרדות), אבל זה מהמצבים האלה שיש להם אלף תצורות שונות ואלפיים גורמים אפשריים, כולל המעצבנים במיוחד כמו לחץ או חוסר שינה. מן בעיות סל כאלה שאף אחד לא באמת יודע לאבחן בשלבים לא קיצוניים, ואני בהחלט לא במצב קיצוני. פשוט העור שלי לא נקי ויפה כמו שהיה פעם וזה מעצבן אותי.
לא אכפת לי לנסות את החומץ ולראות. הכי הרבה תהיה החמרה ואני אפסיק וזה מן הסתם יחזור לקדמותו.
מסרי לו שוב תודה רבה.

גלוטן - בעיקר בחיטה (לחמים, כמעט כולם, פסטה, כל בצק של עוגה כמעט ושל פשטידות וכו'), אבל גם בשאר הדגנים המובהקים המוכרים לך כמו שיפון, כוסמין, גריסים וכדומה. בחיטה זה פשוט בכמות הגדולה ביותר, בעוד שבשאר יש פחות.
מודה שלא בדקתי אותם כך שיש מצב שאצלי זו החיטה ולא הגלוטן אז לא רוצה להטעות אותך. מאחר שאני לא אוכלת באופן קבוע לחמים או פסטות אז אין לי ממש אינטרס לבדוק דגנים אחרים. אבל יש מצב שזו בכלל החיטה, אז טוב ששאלת.
אורז - לא
קינואה - לא
שיבול שועל - לא
כוסמת - לא
וגם אין בחלופות אחרות כמו תירס ותפוחי אדמה, כמובן. אין גלוטן גם בכל קמחי הקטניות כמו חומוס למשל.

מאחלת לך שפע בריאות @}