היגיון בעבודות הבית

אנונימי

דיון שהוצא מהדף בית בטוח לתינוקות ופעוטות :

והכבל של הקומקום החשמלי - תמיד להרחיק משפת השיש.
ובמתקן לייבוש סכו"ם שמים את הסכינים עם הצד החד כלפי מטה, ובפינה הרחוקה (וזה כבר למען הבטיחות של המבוגרים...).

הסכינים עם הצד החד כלפי מטה
על זה יש לי ויכוח מתמשך עם החצי השני. אצלנו במשפחה שמים את החד כלפי מטה, כמובן. תסמכו עלי שאם הוא למעלה אני כבר אחתך. החצי השני טוען שזה הורס את הלהב, ושם אותם "הפוך" או פשוט, איך שיוצא לו (לפי דעתו, מילא שצריך לרחוץ כלים, אבל גם להשקיע בזה היגיון או חס וחלילה מחשבה תחילה ? זה כבר מוגזם!!! לדעתו: חולני, השתעבדות, וכיוצא באלה מונחים.)
החצי השני שלי הוא גבר. כבר אמרתי?

סליחה, "אצלנו במשפחה": במשפחת המוצא שלי.
אגב, אמא שלי למדה את העניין עם ידיות הסירים בדרך הקשה:
אחרי שאני כתינוקת הצלחתי להפוך על עצמי סיר עם תפוחי אדמה רותחים (כן, כן, תמיד הייתי כשרונית).

חשוב לשים את הקומקום גבוה על השיש ושהחוט לא יהיה בהישג יד
אבא שלה קורא ושואל "איזה חוט?"
<אצל עוגיה בבית הקומקום לא חשמלי. קומקום שורק. ז"א שרק>

בשמת - הסכינים במטבח מתחלקים באופן גס ל2: "חשובים" ו "סתם" (ובכוונה אני אומרת חשובים ולא "טובים" כי גם ה"סתם" יכולים להיות טובים).
סכינים חשובים אלה הסכינים המקצועיים. הם חדים, הם יקרים והם מסוכנים (יכולים להוריד אצבע, או חלק ממנה, או סתם לעשות חור ביד בשימוש לא נכון).
סכינים סתם אלה הסכינים עם ידית הפלסטיק. הזולים. אפשר להחתך מהם אבל בשביל להיפצע ממש ולא סתם לדמם שטחית צריך נורא להתאמץ.
הטיפול בראשונים - שטיפה ביראת כבוד, ניגוב ברחשי תודה והנחה במקום בטוח (מגנט סכינים למשל. בשום אופן לא במגירה עם כל ה"עמך" של המטבח)
הטיפול בשניים - לא משנה. לא יקרה ללהב שלהם שום דבר אם ישימו אותם הפוכים, ישרים, אלכסוניים, ליד פטיש השניצל או מתחת למקרר.
את יכולה להגיד לו שאם הלהבים כלכך יקרים ללבו שינגב אותם אחרי השטיפה ולא ישים במתקן יבוש. ואם הם לא יקרים אז שישים הפוך ויפסיק לבלבל את המח....

ובמתקן לייבוש סכו"ם שמים את הסכינים עם הצד החד כלפי מטה
הורגים אותי. הורגים אותי אנשים ששמים את הסכינים עם הקצה החד למעלה (ואח"כ מופתעים כשהם נפצעים, וכועסים עלי כי לילדים יש גישה לסכינים).
זה אחד הקשיים שהיו לי בלקבל עזרה אחרי הלידה - היו מבלגנים לי את המטבח עם ים כוונות טובות.

את יכולה להגיד לו.
זה לא מביא תוצאות.

מילא שצריך לרחוץ כלים, אבל גם להשקיע בזה היגיון או חס וחלילה מחשבה תחילה
אה אה -
לא גמרתי לקטר על רוחצני-כלים שהם-לא-אני (או בעלי) -
איך אפשר לשים כלים (במיוחד סכו"ם) במתקן ייבוש בלי למיין אותם?
יש גם תירוץ: ממיינים ברחיצה, ואז לוקחים ערמות-ערמות ממתקן הייבוש ישר למגירה, בלי שצריך למיין אחרי שהתיבשו.

> תבשיל קדרה לא מוכנה שיוסיפו לה כלים לכיור בזמן הרחיצה. נשאר על השולחן? שיחכה על השיש לנגלה הבאה. <

יש דברים שאם מוסיפים להם רמת קושי זה יכול לגרום שלא יעשו אותם.
יש כאלה שלרחוץ כלים זה בסדר מבחינתם, אבל אם תגידי להם גם איך לרחוץ הם לא ירצו לעשות את זה.
לפעמים עדיף לוותר. לתת לאנשים לעשות את הדברים איך שהם רוצים.

אפשר גם לראות את זה ככה -
לשים את הכלים בצורה מסוימת במתקן יבוש דורש איזשהו מאמץ.
להוציא כלים לא ממוינים ולשים במקום / לקחת סכום ממתקן בו יש סכינים לא הפוכים דורש מאמץ.
עכשיו למה את מתעקשת על המאמץ הראשון ולא השני?
יש לנו נטיה (הנשים) להחליט שדברים צריכים להיות ככה ולא אחרת. כאילו אנחנו מחליטות איך דברים צריכים להיות בבית ("המקום של הקרש של השירותים הוא למטה". וואלה?). לא תמיד בצדק.

אני מסכימה עם ה עוגיה . הנה, בעלי הוא מאלה. לכן לפני הרבה שנים פשוט ויתרתי, ואני לא מתערבת בדרך שבה הוא רוחץ כלים.
רק בעניין הסכינים, אחרי שנדקרתי כמה פעמים, ביקשתי.

לפעמים עדיף לוותר. לתת לאנשים לעשות את הדברים איך שהם רוצים
אה - בטח!
אני גם מאוד מודה לאנשים המבלגנים האלה, אבל אח"כ, כשאני נכנסת למטבח זה (גם) מבאס אותי.

> תבשיל קדרה ארחה היום, ואחת מהאורחות רחצה את כל הכלים <

טוב, אני תמיד שמה את הסכינים עם הלהב למעלה כשאני שוטפת ידנית - יש לי תחושה שברווח בין הפלסטיק ללהב מצטברות שאריות מזון, והן נוזלות למטה עם הטיפות. אז שיירדו על הפלסטיק ולא על החלק שאח"כ נוגע באוכל...
במדיח אני שמה הפוך (נדמה לי... לא בטוחה), כי קשה יותר לשלוף את הסכינים וקל להיפצע, והדאגה מהפיסקה לעיל לא קיימת.

לשים כלים (במיוחד סכו"ם) במתקן ייבוש בלי למיין אותם
גילה, תסבירי בבקשה.
אצלנו במייבש הכלים יש רק שני מקומות קטנים לסכו"ם, מעולם לא מיינתי. רק בהכנסה למגירה.

לשים כלים (במיוחד סכו"ם) במתקן ייבוש בלי למיין אותם
כל תהליך רחיצת הכלים כולל מיון בהקדם-האפשרי.
זה מתחיל מזה שיותר נוח לסבן את כל הכפיות זו אחר זו, וכו'.
כשהכלים ממוינים במתקן, קל למצוא משהו אם צריך (כי לא הספיקו להכנס למגרה) - גם להדקר קלות ממזלג אני לא אוהבת כשאני מנסה לחפור כפית, ואז גם מאוד נוח להכניס למגירה.
אם יש רק שני תאים - עושים את הרע במיעוטו.
למשל - קטן-גדול, או כפיות וכפות (ממוינות חלקית) - מזלגות וסכינים.

אבל זה כמו ששמים את כל הצלחות בכיור מסודרות, מהגדולה לקטנה, ומעל - את הקערות/קעריות. ככה המים מהברז יורדים על הערמה, ומרטיבים את כולה (ואין צלחות בצל). כ"כ, הערמה יציבה, ולא נופלות צלחות ונשברות בתוך הכיור כשמוסיפים משהו מעל למבנה רעוע (כאן זו מומחיות הקשורה לרחיצת כלים אחת ליום-יומיים, ובכ"ז לא להיות עם כיור מגעיל).

> ל תבשיל קדרה יש שגעונות <

ענת גביש (13.07.2003 23:57):
מה זה צלחות בצל??

אביב חדש (14.07.2003 00:49):
אני חושבת שזה צלחות בַּצֶל.
אם הבנתי נכון, כששמים צלחות גדולות מעל צלחות קטנות, הן בצל של הגדולות.
(אם טעיתי, אני מה-זה אתפדח, אז תעירו לי בעדינות)...

תבשיל קדרה (14.07.2003 07:28):
כןכן. צל - כך שהמים לא מגיעים, והאיכס מתיבש.

אבל זה כמו ש
אני מתכוונת - אלה חוקים שלי, עם הגיון, וקשה לי לחרוג מהם. קצת יותר קל, ועדיין מפריע, לראות אחרים חורגים.

לדעתי, זה סדר נוקשה שמחפה על בלגניסטיות בסיסית גדולה.

> ל תבשיל קדרה יש שגעונות <
זה גם שיגעון שלי. לפעמים, כשאי אפשר להכניס עדיין את הכלים למדיח, אני משחקת בבניית מגדלים בכיור, כדי שיהיה מקום לעוד כלים.

תבשיל קדרה ,
כל מה שתיארת תואם בדיוק את המנהגים אצלנו: גם סידור הכלים בכיור, גם השארת כלים מוצפי-מים בכיור לשטיפה מרוכזת, וגם הסידור לייבוש. אבל אם מישהו אחר מדיח את הכלים ועושה זאת בדרכו - אין לי טענות. אני מקפידה רק על ענייני הבטיחות: לא לשים צלחות וכלים גדולים על כוסות זכוכית בכיור או בייבוש, שלא יישברו, ולהניח סכינים עם הצד החד למטה. הכלים היחידים שאני מנגבת ומסלקת מיד הם סכין הבשר והסכין של מעבד-המזון.

(מתפרצת לדיון המעניין מסטטוס של קוראת בלבד)

ומה עם הכיוון של הצלחות? לי יש מתקן ייבוש כלים מעל הכיור, מה שגורר שתי מסקנות מתבקשות: קודם כל, כוסות למטה וצלחות למעלה. שנית, הצד האכיל של הצלחות לעולם יפנה שמאלה. זו אקסיומה. חוק טבע.
<גם אמא אינקובטור לא מסוגלת שישטפו אצלה כלים...>
אבל מה הנוהל לגבי קעריות? הן שייכות לקטגוריית הכוסות או הצלחות? כי מצד אחד יש להן תפקודיות של צלחת, ומצד שני אי אפשר לתקוע אותן בשורה עורפית בחריצים של מתקן היבוש!

ולמי שימצא דרך להסביר לבעלים את חוסר ההיגיון וההתחשבות בבישול סיר שוקו חם והשארתו על השיש להתייבש עד הבוקר, שאז תבוא חברתו לחיים ואם ילדיו ותמצא את הג'יפה נקרשת על השיש - תבוא עליו הברכה.

ומה עם הכיוון של הצלחות?
האקסיומה טובה (ונכונה!) למתקני ייבוש שמעל לכיור.
אם מתקן הייבוש לצד הכיור, אני חושבת שזה יכול להתהפך (אבל לא מצליחה למצוא דוגמאות הפוכות).

אבל מה הנוהל לגבי קעריות? הן שייכות לקטגוריית הכוסות או הצלחות?
אלה שמתשלבות החריצים (כי יש להן שוליים) - למעלה. השאר - למטה. ברור, לא?

חוסר ההיגיון וההתחשבות בבישול סיר שוקו חם והשארתו על השיש להתייבש עד הבוקר מכונה במקומותינו אימפוטנציה ביתית.

דרך להסביר לבעלים את חוסר ההיגיון וההתחשבות
מעבר להסכמתי עם תבשיל קדרה , אני חייבת לציין שמסקנתי היא:
בעלים יקשיבו לנשים של מישהו אחר .
הבנתם את זה?

אז אולי יהיה לנו מין "כותל מערבי" שבו נוכל להטמין פתקים? (וכל בעל יגריל פתק של אשה אחרת?)
במחשבה שנייה, הפתרון היחיד שנראה לי הוא ה-howler מהארי פוטר (זוכרים? מכתב שצורח בקולי קולות על מקבלו, ואם הנמען לא מוכן לפתוח - הפתק מתפוצץ לו ביד).

לגבי הקעריות: קעריות בלתי-משתלבות הן מפגע אקולוגי. כיוון שבמדף התחתון של מייבש הכלים העל-כיורי נכנסות בערך שלוש קעריות, נגזר עלינו לערום אותן בערימות. וערימות - דינן להתמוטט. ברעש. וברגע הלא נכון.

תיקון קטן: הסיר לא הגיע לשיש. הסיר נשאר על הכיריים שם מצאה אותו אמא אינקובטור בדרכה להכין לה את דייסת-הקוואקר-והסטיביה שהיא אוכלת בבוקר. אבא אינקובטור לא מאמין בסטיביה אלא בסוכר לבן מזוקק.

בשמת,

_אני חייבת לציין שמסקנתי היא:
בעלים יקשיבו לנשים של מישהו אחר .
הבנתם את זה?_

לא. לא הבנתי. גם לא ברורה לי השרשרת הלוגית שהוליכה למסקנה הזו (אלא אם כן את מסתמכת על העובדה שכל בעל יכול להקשיב לאשה אחת שלו, ולהרבה מאד נשים של אנשים אחרים - כך שסביר יותר ששם הוא ימצא מישהי שייראה לו הגיוני להקשיב לה. אם הוא יחפש טוב אצל נשים של אחרים, אז הוא יוכל גם למצוא מישהי שממנה הוא ישמע דברים שהרבה יותר קל לו לקבל, כמו "אצלי בבית רק אני שוטפת את הכלים, ואז הכל מונח במקום").

בקשר לצרחנים מהארי פוטר (howler) - אני חושב שפולניה ביום טוב יכולה להיות תחליף מצויין לצרחן.

השורה התחתונה - התחושה שלי היא שכל הדיון הזה קצת יצא מפרופורציות.

_שמסקנתי היא:
בעלים יקשיבו לנשים של מישהו אחר ._

משפט חכם.
כלכך חכם שהוא ראוי לדף חדש משלו.
כדי לדון בסיבות לתופעה

בעלים יקשיבו לנשים של מישהו אחר
איזו אקסיומה...

אם מתקן הייבוש לצד הכיור, אני חושבת שזה יכול להתהפך (אבל לא מצליחה למצוא דוגמאות הפוכות).
הצלחות חייבות להיות עם הצד הבלתי אכיל כלפי הקיר. זה לא משתמע לשתי פנים.

אז מה?
נשים (נשואות) מבינות את התופעה, או לפחות מכירות בקיומה, ואילו גברים (רווקים) לא מאמינים שזה כך?
הנה עוד נושא לדף (-;

לדעתי זה קשור לכך שכשהנושא עולה בין בני הזוג, הוא מחזיק גם את כל משקעי העבר (ויכוחים קטנים, מריבות, הרגלים...). כשהוא עולה בנסיבות אחרות - ההגיון חוזר לפעול.

כן, לפעמים צריך פשוט לשמוע דברים ממקור שנתפס כאובייקטיבי, מנותק מכל אותם משקעים.

יש מתקן ייבוש כלים מעל הכיור, מה שגורר שתי מסקנות מתבקשות: קודם כל, כוסות למטה וצלחות למעלה.
ואללה? אצלי בדיוק להפך! קודם כל שוטפים את הכוסות, שיותר פגיעות ושבירות, ומניחים במדף העליון. רוב הטפטופים יורדים בזמן שמתחילים לשטוף כמה צלחות. אבל הטריק המשמעותי הוא שהטפטופים הנוספים, בנוזלם על צלחות, ימשיכו בדרכם למטה; בעוד שצלחות המטפטפות על כוסות יותירו עליהן שלוליות קטנות ונעדרות כל חן.

בעלים יקשיבו לנשים של מישהו אחר
אח, בשמת!!!!!!! אני כ"כ מסכימה איתך... היום בבוקר שוב שמעתי ש"כל העולם חושב שלא היית צריכה להחזיר את הקטנצ'יק להנקה אחרי שחזרת מחו"ל." ומי זה כל העולם? נשים של מישהו אחר (טוב, נו, אולי גם כמה בעלים של נשים אחרות...) וחשבתי עלייך גם בעניין של "טוב, בפעם הבאה אני אקליט מה שאני אומרת" (שכתבת בדף אחר), שהרי בפירוש סיכמנו שאם הוא מבקש אחרי שאני חוזרת, אז ממשיכים עד ליומולדת שלו... אוף.

עודד,
הלוואי שבשמת היתה טועה.
וזה נכון לגבי עוד הרבה דברים (-;

אח, מסעדה, תודה על הפירגון D-:

עודד, נדמה לי שבינתיים הסקת אי אילו מסקנות מהעובדה שמשום מה נשים נשואות מסכימות איתי...
ואני מאוד מקווה ומאחלת לך, שכשתהיה אתה בעל של איזו בת מזל, היא תיכנס לדף הזה ולא תסכים איתנו בכלל בכלל ( תנאים: אחרי לפחות שנת נישואין אחת ואחרי לפחות ילד אחד?

)

בעניין כוסות אני כמו המסעדה: קודם שוטפים את הכוסות השבירות, אחרת משהו תמיד נופל עליהן בכיור... וגם שמים אותן הפוכות, ולא על השיש (חמותי רוצה לעזור לי ושוטפת אצלי כוסות ואז מניחה אותן על השיש ולא במתקן שליד הכיור...). וברור שהצלחות עם הגב לקיר. מה, יש מי ששם אותן הפוכות??!

שליחה על ידי רינת* » 15 יולי 2003, 13:19

אבל מסעדה, בכל מקרה מניחים את הכוסות קצת באלכסון, אחרת נשארות בשקערוריות שלוליות קטנות שמשאירות פס לבן מסביב (אח, איזה מים). כשהכוסות מסודרות כך, גם המים שמטפטפים מהצלחות שלמעלה נוזלים הלאה. מה, לא?

וגם שמים אותן הפוכות, ולא על השיש.
אחד הדברים מהרשימה שהמאיסה עלי את העוזרת היה - לשים במגירה כוסות לחות, הפוך (כך שכל המים בתוכם נתקעים ואז זה מסריח).

ד"א -
שם הדף לא משהו.
לכותבות אין ספק שצריך הגיון בעבודות הבית. יש אי הסכמה על הפרטים.

בשמת כנראה אין לך שום סכין שעולה מעל 200 ש"ח ונשמר למעלה גבוה וחוץ ממני אף אחד לא נוגע בהם כדי שלא יהרסו לי אותם. ואם הסכינים פושטים אז אין חשיבות חוץ מהכיוון של כל הסכו"ם במגירת סכו"ם.

בשמת כנראה אין לך שום סכין שעולה מעל 200 ש"ח.
בהחלט לא!
אין הרבה פריטים בביתי ששווים מעל 200 שקל.

וחוץ ממני אף אחד לא נוגע בהם כדי שלא יהרסו לי אותם.
איזה אנשים נחמדים יש לך בבית, שגם מכבדים את הבקשות שלך.
אני שכבתי תשעה חודשים בשמירת הריון. אם היה משהו שהרג אותי זה שנאלצתי לסבול שאנשים אחרים מטפלים בדברים שלי. עזבו סכינים - ב בת שלי טיפלו בחוסר כבוד ובחוסר זהירות ובחוסר רגישות.

תבשיל קדרה , ניסיתי להיות "הוגנת" ונייטרלית כלפי הא"ב-ים (שאילו היו מאמינים בהגיון בעבודות הבית לא היו לנו בעיות

).

חבר'ה מנסיון אישי זה לא פייר להיות גם כפייתית וגם עם טענות.
או שעושים הכול לבד כמו שצריך,
או שיורדים בסטנדרטים,ולגבי השם של הדף זה אומר הכול,בלי הגיון אין נקיון.(זה דווקא שם טוב לדף).

אבל מסעדה, בכל מקרה מניחים את הכוסות קצת באלכסון, אחרת נשארות בשקערוריות שלוליות קטנות שמשאירות פס לבן מסביב (אח, איזה מים). כשהכוסות מסודרות כך, גם המים שמטפטפים מהצלחות שלמעלה נוזלים הלאה. מה, לא?
לא. (-:
זאת אומרת, אצלך זה כנראה כן - אבל את מוזמנת לבקר ולראות, אם אני אשים את הכוסות קצת באלכסון, יש סכנה שהן יעופו למטה - וזה מתקן מעל לכיור, לא לצדו. וגם לחלק מן הכוסות יש שקע קטן בתחתית, שלא יתנקז גם אם יעמדו באלכסון...
יו, איזה דיון מעמיק...
יהודית - סחה על הסכינים. לא חושבת שיש לי סכין שעולה יותר מעשרה שקלים, ואם כן, זה הסט שקיבלתי לחתונה...
הסתכלתי בחמדה באתרי אינטרנט על הסכינים שאנתוני בורדן המליץ עליהם בחום בספר מומלץ - Kitchen Confidential, שצריך להופיע בעברית מתישהו בשנה הבאה, אבל 80 דולר לסכין... רמת הבישול שלי עוד לא מצדיקה את זה (-:

בשמת כנראה אין לך שום סכין שעולה מעל 200 ש"ח ונשמר למעלה גבוה וחוץ ממני אף אחד לא נוגע בהם כדי שלא יהרסו לי אותם

בדיוק עכשיו הצעתי לאבא שלה את הרעיון של החלפת בתים
והוא אמר לי
מה, ואם הם יגעו לך בסכינים?

אורחים מוזמנים לגעת בכל דבר
לבלגן את הדיסקים
לפשפש במצעים
אני סומכת עליהם שינהגו כמו שצריך בחפצים (וגם אם לא... מילא)
אבל אם אני קולטת שמישהו נוגע לי בסכינים.... מקילומטר!!! אני רצה!!!
(אבא שלי... לוקח סכין ארוכה לפילוט דגים.... חותך איתה אבטיח. כאב חד מתחת לצלעות. אחד האחים חותך סלט עם סכין 10 אינצ' ואצבעותיו פרושות קדימה... פעימות בצלקות באצבעות שלי... והכי נורא: מישהו שם סכין בכיור!!!!)

בשמת כנראה אין לך שום סכין שעולה מעל 200 ש"ח ונשמר למעלה גבוה וחוץ ממני אף אחד לא נוגע בהם כדי שלא יהרסו לי אותם
מזל שאין לי סכין שעולה מעל 200 ש"ח...
היום הורדתי את כרית הקמיצה הימנית שלי עם סכין שעולה (בקושי) 5 ש"ח (אלו של חדר אוכל בקיבוץ).
מיהרתי, והאצבע נכנסה לאזור המסוכן בטעות, כשהסכין החליקה...
כמויות של דם, ואני צריכה להכין ירקות בתנור לארוחת ערב משפחתית... כאבי תופת, תינוקת שאחרי שתי דקות התחילה לבכות כי הגיע זמנה לאכול.
ועכשיו קשה לי להקליד ם' ו-פ' בהקלדה עיוורת, אז תסלחו לי מדי פעם על טעויות הקלדה.

בשמת,

עודד, נדמה לי שבינתיים הסקת אי אילו מסקנות מהעובדה שמשום מה נשים נשואות מסכימות איתי...

וודאי, אך ממש לא המסקנות שלך.
והנה תקציר המסקנות ששידרנו הבוקר:

אם בעל מסכים עם אשתו, היא תשכח את זה מיד. אחרי הכל, מה הרבותא בכך? היא אמרה דבר נכון, והוא שמע בקול ההגיון. כך צריך להיות.
אם בעל לא מסכים עם אשתו, היא תדוש בכך עם חברותיה. זה יאפשר להן להתענג לפחות מחצית השעה על המשחק של "כמה שהבעלים נוראים וטיפשים". חווייה!
כמעט בכל מקרה שלבעל ולאשה יש דעות שונות, יש אנשים נוספים שאוחזים בדעה של הבעל, ואנשים נוספים שאוחזים בדעה של האשה. ככה זה במפלגות, ככה זה לגבי תחביבים, וככה זה גם לגבי סידור הבית. כמעט תמיד, חלק מהאנשים שמסכימים עם הבעל הן נשים של אנשים אחרים.
נשים שמרגישות שבעליהן מקשיבים להן לא רואות צורך להביע את זה באתר. אחרי הכל - למה לפרט אם המצב פחות או יותר בסדר? נשים שמרגישות שהם לא מקשיבים להן - כן רואות צורך.
אם הבעל בדעה אחרת מהאשה, אז "הוא לא מקשיב לה". אם האשה בדעה אחרת מהבעל אז "הוא טועה".
הסעיף הקודם עובד גם בכיוון השני, תלוי מי הפרשן המלומד.
חשוב מאד לדעת איך להעביר ביקורת. אחרת לא יקשיבו לנו.
לא ממש קוראים מה שאני כותב, אלא ראשית מקטלגים אותי למפלגה, ואז תוקפים את המפלגה. (גם "יאללה ביתר" הולך).

> משום מה עודד בדרך כלל לא מסיק את אותן המסקנות שמנסים לתמרן אותו אליהן <

נשים שמרגישות שבעליהן מקשיבים להן לא רואות צורך להביע את זה באתר
ברור. זה דף קיטורים!

אביב חדש , מסכינים של 5 ש' יש נזקים יותר גדולים מאשר מסכינים חדים וגדולים (בלי קשר למחירם...)
עם סכין דפוק את צריכה להשקיע הרבה כח. ואז כשזה מחליק או מפספס הנזק הוא גדול.
כשעובדים עם סכין מקצועית העבודה קלה יותר וגם יש את הטכניקות שמאפשרות לך לעבוד בלי להיפצע (אצלי רוב הפציעות היו דווקא לא בזמן חיתוך אלא בזמן שטיפה שלהם, בזמן שהם היו מונחים ליד הקרש...)

מסכים עם ה עוגיה, סכין לא חד הוא כלי עבודה מסוכן. גם את חושבת שהוא לא חד ולא נזהרת וגם את מפעילה הרבה כוח.

עודד, הניתוח המלומד שלך משעשע, ובחלקו נכון, אבל... לא לזה התכוונו.
לשם שינוי אני לא אדבר בשם בשמת, אבל אם אני אומרת משהו - דעה, לא ביקורת - וזוכה להתנגדות שלא לגמרי קשורה לדברים שאמרתי או לטיעונים בזכותם, ואחרי שבוע הוא מסכים עם הדעה שלי, אחרי ששמע אותה מאשה של מישהו אחר - אין לי ברירה אלא להחזיק בטענת ה"לא מקשיבים לי".
בשקט אני אודה שאותו הדבר קרה גם לי לא אחת, בפרט בשנתיים הראשונות להורותנו: הוא היה אומר משהו, אני הייתי אומרת מה פתאום, ואחרי שבוע קוראת את זה אצל ד"ר סירס, נניח, ומשנה את דעתי (-:
ועוד אגב, למדתי (לצערי רק בחצי השנה האחרונה) לא לקחת כמובן מאליו את הטוב, ולהתחיל להודות עליו בכל הזדמנות.

קודם כל החלמה מהירה לשגית!
תאונה דומה שקרתה לי פעם (בגלל סכין חדש מפלדה שבדית משובחת וחדה כתער, ששכחתי וחתכתי כאילו הוא ישן וקהה, וגם שכחתי את האצבעות שלי במסלול החיתוך) הובילה לשיעור מאוד חשוב בחיי.

תודה למסעדה.

הבעיה עם עודד היא, שהוא מכיר אישית לפחות שלוש מהנשים בקבוצה הפיצפונה של אלה, שהבעל שלהן מקשיב להן.
ועכשיו התוודות.
אני מודה ש-
נשים שמרגישות שבעליהן מקשיבים להן לא רואות צורך להביע את זה באתר
נמחק מההערה המקורית שלי, בגלל מניפולציה זולה והעלמת חלקי טיעון חשובים מצדי (טוב, זה "ליכלך" את הטיעון ה"נקי" שלי).
אשמתי, בגדתי, חטאתי.
לא נורא, בא עודד והרוויח על זה נקודות.

מסעדה,

אם אני אומרת משהו - דעה, לא ביקורת - וזוכה להתנגדות שלא לגמרי קשורה לדברים שאמרתי או לטיעונים בזכותם, ואחרי שבוע הוא מסכים עם הדעה שלי, אחרי ששמע אותה מאשה של מישהו אחר - אין לי ברירה אלא להחזיק בטענת ה"לא מקשיבים לי".

לדעתי יש ברירה.

קורה לכל אדם ששמיעה נוספת, או שמיעה אחרת, של הדברים, משנה לו את נקודת המבט. זה לא אומר שהוא לא מקשיב, זה רק אומר שיש משמעות לצורה שבה אומרים, ושיש משקל לאמירה חוזרת מפי יותר מאדם אחד.

דוגמאות:

יש הבדל בהשפעה אם אדם אחד אומר לי "כדאי שתעשה ביטוח נגד שריפה", ואחר כך אדם אחר אומר לי "גם היום, רוב הכסף בביטוחי הדירה הולך על ביטוח שריפות. השריפות הן הרבה יותר נפוצות ממה שנדמה, בגלל שדליקה קטנה שאף אחד לא נפגע בה בדירת מגורים זה לא חדשות. כדאי לך לעשות ביטוח נגד שריפות - הביטוח עצמו הוא זול יחסית, והסיכויים להצטער הם לא קטנים".
יש הבדל בהשפעה אם אדם אחד אומר לי "אכלתי בלה-שומייר מאפה קישואים, ונהניתי מאד", לבין אדם אחר שאומר "לה-שומייר הם הראשונים שהצליחו להאכיל אותי קישואים - ושאני גם אהנה מזה".
יש הבדל בין מצב שהאשה אומרת לבעל בנימה ידידותית "אתה צריך כבר להסתפר" לבין מצב שידידה שלו אומרת לו, גם כן בנימה ידידותית "אם הבעל שלי היה מגדל את השער לאורך כזה - הייתי שמה לו דבק מגע בשערות. אז הוא היה הולך לספר מיוזמתו".
יש הבדל בין מצב שהאשה אומרת לבעל שצריך לנקות את המדרגות, כי האבק מהווה סיכון, לבין מצב שידידה שלו מספרת שהילד שלהם, באותו גיל של הילד שלכם, נמצא בבית חולים בגלל שהוא החליק על האבק במדרגות.

אחד מעקרונות החיים שלי אומר: לעולם אל תנמק ברוע לב או בטיפשות מה שאפשר להסביר בתקשורת לקויה.

איך אפשר לשים כלים (במיוחד סכו"ם) במתקן ייבוש בלי למיין אותם? -- הו, זה מראה על אי-הבנה יסודית של עולם הכאוס. גילה, באמת! >:)

הרי ברור שאם לא ממיינים את הכלים ומניחים אותם בבלגן במתקן הייבוש, אז בממוצע הם ייתפסו קצת יותר מקום, אבל יוכלו להתייבש מהר יותר. לעומת זאת, אם מניחים אותם ממויינים (ועוד יותר גרוע מסודרים באותו הכיוון) אז הם ייתפסו פחות מקום אבל יתייבשו לאט יותר -- ובמקרים הגרועים יותר יווצרו כיסי רטיבות שיישתמרו על ידי הסדר המופתי של הכלים.

>רועי מבין שיש אנשים שעונים על צרכים אחרים מייבוש בצורה שבה הם מסדרים את הכלים השטופים במייבש<

טוב, חברים,
בדיון בעל-פה עם רועי בנושא הרה-הגורל של "איך מסדרים את הכלים במייבש" הגענו שנינו למסקנות:
רועי הגיע למסקנה שכל אחד מוצא את השיטה התואמת לאופי שלו, גם אם היא לא האופטימלית ולא ההגיונית ביותר.
ואני הגעתי למסקנה שרועי פשוט לא מבין את היתרון בשיטה שלי...

הבעיה עם עודד היא, שהוא מכיר אישית לפחות שלוש מהנשים בקבוצה הפיצפונה של אלה, שהבעל שלהן מקשיב להן
והמשך הבעיה הוא שלמרות שהטענה ש-נשים שמרגישות שבעליהן מקשיבים להן לא רואות צורך להביע את זה באתר לא תקפה לגבי, עודד לא השתתף באני-לא-יודעת-כמה דיונים פה באתר בהם כתבתי מידע מפליל זה.

לגבי -
אם מניחים אותם ממויינים (ועוד יותר גרוע מסודרים באותו הכיוון)
על מה אתה מדבר???
כמעט שכנעת אותי שזו שטות למיין, אבל - אתה באמת מאמין שכלים ממוינים, אצלי, מזנקים כמו חיילים ומסתדרים בטור עורפי-שומר-כיסי-מים-בעזרת-אדהזיה?
זה כמו צלחות במתקן ייבוש: אם שמים אותן 2-3 יחד בין שני שלבים, הן ישארו רטובות לנצח. זו לא סיבה לא לשים צלחות זהות יחד, אלא רק להקפיד שיהיה ביניהן רווח.

אמא של יונת -

ומה בדבר תליית כביסה?
עקרונות:

הארוכים והגדולים בחבל הרחוק, כדי שיתייבשו מהר ויהיו רחוקים מלהשתפשף בקירות הבית המאובקים.
הקטנים בחבל הקרוב, כי הם לא ייגעו בקירות הבית, ולרוב מדובר בתחתונים וגרביים שאנחנו רוצים יותר פרטיות בשבילם.
צריך לנער לפני התלייה ולא לתלות עם הקמטים מהמכונה
מסדרים לפני התלייה לפי התפרים של הבגד, ותולים בצורה שהוא ייצא כבר ישר ומגוהץ (חולצות מהתחתית שלהן, מכנסיים מקפלים יפה בקפל כך שארבעה תפרים נפגשים במרכז, חולצות הנקה עם תוספת תולים מקצות הכתפיים כדי שייצאו ישרות, ועוד)
תולים באטבים המתאימים, אם יש כמה סוגי אטבים: אטבים יותר "רכים" לבגדים יותר עדינים, וכן הלאה.

המשך יבוא.

אה, בין הורי לא מסתיים ויכוח ארוך-שנים: אבי ממפלגת "לתלות את המגבות וכלי המיטה הגדולים מקדימה" לפי ההיגיון שתיארתי, ואמי ממפלגת "לתלות אותם קרוב לקיר, אחרת הם מסתירים את הרוח לבגדים האחרים". לדעת אבי ולדעתי, הטיעון הזה לא תופס בארצנו החמה.

חולצות מהתחתית?!
המשקל של המים מותח אותן ואז החלק העליון, הייצוגי יותר, מסתמרטט מהר יותר!
ולעניין הוויכוח בין הורייך - העמדה של אמך נכונה גם כשמדובר בתלייה לאחר קיפול המצעים לשניים (החוט באמצע)? אגב, אם יש מקום - לפעמים אני אתלה את המצעים לרוחב, ואז הייבוש מהיר יותר.

ומה בדבר תליית כביסה?
יוון. גן עדן לתלייניות כביסה רציניות.
אתה הולך ברחובות, ורואה חבלים - הכל ממוין, ומסודר בהדרגה: לפי הגודל, לפי הצבע, לפי הסוג... מדהים!
חבל של רק סדינים, ואז שורה של גופיות-לבנות-אותה-מידה-אותה-צורה, ואז שורה של מכנסיים של הילדים - מהגדול-לקטן. התמוגגתי!

מכירות את החוק של אסור לתלות כביסה בחלון קדמי, אלא אם איזור התליה מוסתר? ביוון לא דרוש חוק כזה.

המשקל של המים מותח אותן ואז החלק העליון, הייצוגי יותר, מסתמרטט מהר יותר!
המממ... לא חשבתי על זה.
אבל חולצות טריקו מחזיקות אצלי כמו חדשות 10 שנים, ואחרי זה הן מתחילות להיות קצת יותר סמרטוטיות, וחולצות בנות 20 שנה ומעלה (אהובות) אני מוציאה עכשיו לאגף הסמרטוטים.

לאמי אין עמדה לגבי קיפול - היא לא מקפלת את התלוי, והכל מכה בקירות המטונפים של הבניין מבחוץ. ברררר....
אני, לעומת זאת, מקפלת באמצע את הסדינים, הציפיות ושמיכות הפיקה. גם את החיתולים מהבד.
או לרוחב, אם יש מקום, שיתייבש מהר.
טוב, לגבי זה יש כללים שונים לפי מזג האוויר ועוד.
אבל גם בבית שלי מה שקרוב לקיר וארוך נמרח על כל הטינופת לא רק של קיר הבניין אלא גם הברזלים והסף של מה שהיה פעם פתחי המרפסת. בשום אופן לא אתלה קרוב לקיר.
ו תבשיל קדרה , איזה יופי. גם אני משתדלת לתלות את כל מה שמאותו סוג יחד (כל חיתולי הבד זה לצד זה, כל חולצות הסמרטוט זו לצד זו וכו').

אבא שלי, כשהיה תולה כביסה (זכור לי בעיקר מהימים שהיו תינוקות בבית. ברגיל זאת עבודה של אמא שלי ושל מי שהיא מצליחה לסנג'ר לעניין) לא רק היה מפריד לחבלים השונים לפי קטגוריות (טוב, זה ברור, לא?) אלא גם מקדיש לכל קטגוריה צבע משלו באטבים. כן כן.
לא סתם לקח לו חצי יום לתלות כביסה.

ככה זה בנים. יסודיים אבל מה זה איטיים
(סלט בנים. הכי טעים אבל אם רוצים לאכול אותו בארוחת ערב - שיתחילו לחתוך אחה"צ).

בשמת, אני מסכימה לכל אות ותג בחוקי התליה שכתבת. אבל בשנה האחרונה הצלחתי להשתחרר מעכבה נוראית והתחלתי להשתמש במייבש לההההההההההההכל. מקסימום אני אחסוך ממנו איזה סווטשרט עבה במיוחד שיאריך את זמן הפעולה בחצי שעה או איזו חזיה עדינה במיוחד. בעבר הוא שימש רק למגבות ולגרביים, אבל החלטתי להשקיע בחשבון החשמל העלוב שהיה לנו ואכן הצלחתי לנפח אותו לתפארת.

אגב, אני מנסה לחלק את החבלים לקראת הקיפול. החיצוני - מגבות וכלי מיטה (לא אכפת לי שידהו, ודהייה זה שיקול חשוב אצלנו - החבלים פונים מזרחה). חבל אחד להורים, וחבל לכל ילד. הבגדים של הבכורה קרובים לקיר - הם אלה שצריכים להחזיק הכי הרבה זמן כי הם יעברו (כולל הוורודים... בלי השמלות...) לקטנצ'יק, אז חשוב לי שידהו כמה שפחות.
אח"כ אני מקפלת ישר מן החבל, וקל לחלק לארונות.
והאמת, חלק גדול מזה זה בתיאוריה. בפועל, הדברים עוברים לשהיית ביניים במייבש, לקימוט וצ'קמוק סופיים, ומשם לספה בחדר האורחים, כי צריך לפנות מקום במייבש לדברים אחרים, וגם כי יותר קל לדלות פריטים מן הספה מאשר מן המייבש...

מסעדה, חשבתי שאת עפה

חולצות מהתחתית?!
בטח! אחרת נשאר סימן של אטב בחלק העליון!

בשמת - הה?
תבשיל קדרה - נכון - אבל אפשר למזער נזקים אם שמים את האטב על התפר בכתפיים, או בבית השחי.
אה, נפל האסימון, בשמת. עפתי עפתי עד שהעפתי... אבל אני עוד אשוב.

בעניין אטבים, זהו - כמו תבשיל קדרה.
וכשאני תולה את חולצות ההנקה שלי - כמו המסעדה.
טוב, זהו, גמרנו, מעכשיו אני לא נכנסת יותר עד שאני חוזרת.
(בלי נדר).

כמה מעוף!

שליחה על ידי אש''א* » 17 יולי 2003, 23:54

מה לגבי קולבים?
אצלי הם ת-מ-י-ד פונים פנימה, אני לא יכולה אחרת.
ופגמות של איסתרא- רק בסטים,החולצה מלוכלכת אז גם המכנסיים לכביסה.
טיפ: בגדים שמתקמטים כדאי להכניס למכונה מקופלים ואז הם יוצאים ישרים יותר.

_מה לגבי קולבים?
אצלי הם ת-מ-י-ד פונים פנימה, אני לא יכולה אחרת._

ברור! אחרת התנועה פנימה-החוצה כדי לתלות גם מיותרת, וגם מבלגנת/מקמטת.

סדר קיפול הכביסה:
קודם כל מצעימגבות. אחר כך חולצות טריקו גדולות של האיש. אחר כך חולצות שלי.
בסוף בגדים של הזאטוטות. ממש בסוף - גרביים.
יתרון של חבל הכביסה: הגרביים כבר תלויות בזוגות ולא נשארים עם קערה מלאה גרביים שיקופלו "אחר כך".

ועכשיו - הקונפליקט:
לזאטוטה הבכורה יש כחמשת אלפים חליפות טריקו חמודות, מתוכן ארבע שאני קניתי לה והיתר יד שניה או מתנות, בעיקר מהסבתות. החליפות מאוכסנות במגירות השידה. האם יש לסדר אותן בזוגות חולצה-מכנסיים, או האם יש לערום ערימה נפרדת של כל החולצות ולצידן כל זוגות המכנסיים, כדי שנוכל לערבב ולשלב? (לדוגמה, מכנסיים כתומים עם חולצה ורודה/סגולה)?

האם יש לסדר אותן בזוגות חולצה-מכנסיים, או האם יש לערום ערימה נפרדת של כל החולצות ולצידן כל זוגות המכנסיים
מכנסיים לחוד - חולצות לחוד.

בטח לחוד. אני אלרגית לחליפות.

בקשר למצעים.
אני זוכרת בבית אמא איך היה צורך לשלוף את הציפה מערימת הציפיות, הסדין מערימת הסדינים, הציפה מערימת הציפות
ולקוות כל הזמן שאתה מרכיב לעצמך סט יחיד או זוגי כמו שאתה רוצה ולא לגלות,במהלך החיפושים שאתה עם סט לא מתאים למיטה שלך
או להתחיל ללקט פריטים ולגלות שבכלל הציפה היפה הזאת היא בת יחידה.
בשביל להימנע ממצבים כאלה היה צורך להיות בקיא בכל הסטים שיש בבית ומה מצבם המשפחתי הנוכחי.

אמנם נגד בנים יחידים או משפחות חלקיות אין מה לעשות (תהליך טבעי שקורה עם הזמן, לא?)
אבל בבית שלי, בשביל להימנע מליקוטים אני אורזת כל סט עם עצמו.
בתוך הציפית אני שמה את הסדין, הציפה והציפית השניה. כך הסט לא מתפזר ואפשר לנייד אותו בקלות...
כשיש ילדים והסטים למיטת יחיד הם של הדרדסים וכד' אז גם קל לזהות מבחוץ אם זה סט יחיד או זוגי. בשביל אנשים משעממים כמונו (שלא מחזיקים במצעי דרדסים. עדיין...) אפשר פשוט להפריד בין היחידים לזוגיים למדפים/ארונות נפרדים.

אפילו אורחים יתמצאו וימצאו לבד.

בשביל אנשים משעממים כמונו (שלא מחזיקים במצעי דרדסים. עדיין...)
אחד הסטים הנפלאים למיטה הזוגית, נקנה ע"י חמותי, נקרא "המובייל", והוא שחור עם עיגולים צבעוניים-צבעוניים. היא קנתה את זה כי חשבה שילדים זכאים למצעים מצוירים (גם אם הם ישנים עם ההורים). אני שמחתי כי אני אוהבת מצעים מצוירים - כשישנתי על מיטות-יחיד, בעברי הרווק, הסט החביב עלי היה סט-ילדים (ואחריו - סדין עם ברבורים).

אני זוכרת את עצמי כילדה מסתכלת שעות בציורי המצעים שלי. במיוחד סדין וציפה עם ציורים של פיקאסו. בגלל זה אני גם אוהבת תמונות עם המון פרטים לחדרי ילדים כי אני זוכרת איך אהבתי להתעמק בתמונות כאלה ולדמיין דמיונות (לא פלא שמבין שלוש התמונות איתמר אוהב להכנס לזו עם היער).

מה שלא תקף לגבי בגדים (חוק הסטים) תקף לענייני מצעים. ברור שצריך לאחסן אותם בארון כסטים, אם רוצים שגם המיטה תהיה מוצעת ככה בקלות.

...ואני, רק הבוקר אמרתי לבעלי שהמדף של המצעים אצלנו תמיד מבולגן. האמת, שאף פעם לא הולך לי עם המדף הזה. לא מצליחה לארגן אותו. ובכל זאת, יש ערימה של ציפיות (לכריות), ציפות (לשמיכות) וסדינים - אוף! - אלה עם הגומי ממש קשים לקיפול.

בעצם כמה מצעים צריך?
אני מסתפקת בסט אחד בעצם (למרות שעל המדף יש הרבה, ואני מעדיפה לא לנגוע כדי לא לבלגן את הסדר שיש שם). מורידה בבוקר את המצעים, מכבסת, מייבשת. בין הצהריים לערב הם כבר יבשים ומוכנים להלבשה מחודשת על השמיכות, המזרונים והכריות שלנו.
כשהסט הזה ייגמר משימוש יתר (יתחיל להיקרע) נזרוק ונעבור לסט הבא...

קיפול סדיני גומי:
מחזיקים בפינות התפורות של הגומי וחוצים לחצי. מלבישים תפר על תפר בשני צידי הסדין. מקפלים שוב לחצי ושוב מתאימים תפר לתפר. עכשיו משתמשים בשטיח או במיטה: מקפלים את הצד עם הגומי פנימה, ומקפלים בעדינות למלבן.
מקווה שהיה מובן...

שימוש שמצאתי למצעים בדרך מהמיטה למכונת הכביסה:
אוספת אותם בחדר של הנסיכה
פורסת על השטיח ונותנת לה להסתובב ערומה.
אחרי שהיא מסמנת עליהם וי (-; אני מכבסת.
חוסך לי כמה שפשופים ולה מגוון קצת בעיניים (שטיח חלק. משעמם...)

צריל להחזיק כמה סטים אם יש הרבה אורחים.
אנחנו מאוד אוהבים אורחים ומעודדים אותם לבוא ולהשאר לישון
במיוחד כל הסבים והדודים חולי הגעגועים
(הדודים מדווחים שכשהם ישנים עם הנסיכה באותו החדר השינה שלהם טובה במיוחד)

היום קראתי את הדף הזה פעם ראשונה - ג ד ו ל ! ! !
צחקתי ונהנית מאוד.

אצלי גם יש חוקים והגיון, מסויימים...
עם השנים גיליתי שלאנשים רבים יש הגיון אחר.

יש אנשים שאני לא מזהה את ההגיון שלהם - הוא נראה לי ממש לא הגיוני
אצל העוזרות למשל....

אלה עם הגומי ממש קשים לקיפול. - לא ממש הבנתי את ההסבר של אביב חדש, אז אני מקווה שאני לא חוזרת עליו: מקפלים את הסדין לחצי ומכניסים את שתי פינות הגומי מהצד האחד לתוך שתי פינות הגומי מהצד הנגדי. מכאן כבר די פשוט להמשיך - קפל צר לאורך כל צד כדי לישר למלבן ולקפל לגודל הרצוי.

עירית - בדיוק!

עכשיו גיליתי את הדף. לא ידעתי שיש סכינים שעולים 200 ש"ח. לנו יש סכין אחד חד וזהו. אם הוא נעלם, אוכלים את הירקות שלמים...

השיטה שלי לקיפול סדינים עם גומי:
דרך א' - לקווצ'ץ' אותם עד שהם מגיעים לממדים שבהם ניתן לדחוס אותם לארון.
דרך ב' - לתת לאמא שלי או לחמותי לקפל.

מה עושים עם פוף שמכיל עשרים מיליון כדרדורי קלקר זעירים, שעשרה מיליון מהם נשפכו ברחבי הבית והרוח ובתי הבכורה נושאים אותם מחדר לחדר?

מה עושים עם פוף.
תופרים לו פנימית.

שואבים עם שואב אבק ומרוקנים לשקית כפולה...
פעם היינו צריכים למלא את הפוף. הבאנו חומר מילוי וחלק נשפך. נתנו לילדים להשתולל ובסוף שאבנו הכל.

שואבים עם שואב אבק
וב 5-10 השאיבות הבאות, מופתעים למצוא עוד ועוד קלקרים. אוף.

דרך ב' שלך להתמודדות עם קיפול
מזכירה לי את דרך ב' שלי להתמודדות עם כתמים.

פוף עם קלקר בשום פנים ואופן לא פותחים, טובלים את כולו באמבטיה עם סבון כביסה ומשפשפים קצת (הקלקר לא סופג מים). כדי לייבש צריך לאלתר לפי התנאים בבית. הכי קל אם יש מרפסת או גינה אבל גם עם חבלי כביסה אפשר להסתדר (להניח את הפוף על החבלים ולאבטח אותו).

פוף עם קלקר בשום פנים ואופן לא פותחים
ספרי את זה לילדים שנהנים לפתוח את הריצ'רץ' ולהוציא קלקרים, ולחתולים שנהנים לשרוט את זה.
מצד שני - אהבתי את הטיפ על הרחיצה - יועבר לכל חברי הרווקים נטולי החתולים (-:

שתי שיטות לאבטחת פוף: אחת, לדחוף את הצ'ופציק של הרוכסן פנימה ככה שאצבעות קטנות לא יוכלו לשלוף אותו. אם אי אפשר - לתפור מעל.
או
להעביר סיכת ביטחון קטנה דרך החור שבצ'ופצ'יק הנ"ל, ולסגור בתוך הקפל של הרוכסן.
אגב, אני דוחפת לפוף בגדי ילדים ישנים ומחוררים/מוכתמים, קלקרים קטנים מאריזות אחרות, ספוגים מכריות ישנות, וכו'. ועדיין יש בו הרבה מקום יחסית למה שהיה כשקיבלנו אותו. בסוף אני אשבר ואמסור אותו למישהו, כנראה.

מסעדה, את יכולה ללכת למקומות שמיצרים פופים ולמלא אותו בקלקר
(ולקנות קצת אקסטרא בשביל הכריתי)

עוגיה, תודה. אני לא יודעת איפה מייצרים פופים, אבל כבר פעמיים קניתי שקיות קלקר דרך יצרנית הכריתי, ולא מתאים לי להמשיך ולתדלק אותו ככה - היחס עלות/תועלת לא מצדיק. אבל אני אשמח לקבל פרטים - כתובות ומחירים - אולי בעתיד הם ישתמשו בו יותר.
והכריתי עומדת לצאת לגימלאות בקרוב...

מסעדה, חיפשתי לך את המקום בו קנינו וגם עשינו רפיל לפופים שלנו אבל לא מצאתי אותו במקומו הישן (אולי עבר דירה ואולי מה שמצאתי זה מישהו אחר).
מקום כמו מילגה (בפרדס חנה) נראה לי מתאים בשביל דבר כזה. את גרה באזור?
לדעתי מילוי של פוף ומילוי של כריתי הם לא באותו סדר גודל (מבחינת כמות) ולכן המחיר יהיה בסדרי גודל שונים.
אני מציעה לך (כשיתחשק לך לעשות את זה) לקחת את הפוף שלך ואת הכריתי למקום עצמו ולבקש שימלאו לך. זה יחסוך לך חודשיים של כדורי קלקר מסתובבים בבית ולדעתי גם יצא יותר זול (מהיצרן לצרכן כזה).
אני עוד לא מילאתי את הכריתי. אני פשוט עושה קשר בקצה ומדי פעם מקרבת את הקשר... כבר יש לי חציכריתי...

תודה עוגיה, אני לא מאזור פרדס חנה, אבל אם זה מספיק יציק לי בעתיד אני אסע לשם (-: או אשאל בסביבה. שאלתי כבר ב"הפנינג", ששם מוכרים פופים, ואני לא זוכרת מה היה המחיר, אולי אפילו רק 30 שקל, אבל גם זה נראה לי יקר יחסית לשימוש המועט שעושים בפוף.
מיצרנית הכריתי למדתי שיטת מילוי שלא עושה הרבה לכלוך, אבל עכשיו אני לא בטוחה מה היא היתה... משהו שקשור בלחתוך את התחתית של קנקל פלסטיק ולהשתמש בו כמשפך. אולי גם חיתוך של פינה משקית המילוי והדבקתה בסלוטייפ לפתח החדש שבקנקל.

אני זוכרת את עצמי כילדה מסתכלת שעות בציורי המצעים שלי.
עירית ל, גם אני!

אני זוכרת את עצמי כילדה מסתכלת שעות בציורי המצעים שלי.
גם אני, אבל לא במצעים, אלא בשטיח. היה להורי שטיח מלא דוגמאות. הייתי שוכבת עליו ועוקבת אחר הדוגמאות ומדמיינת דמיונות! היום השטיח נמצא אצלי ולפעמים, אני שוכבת עליו ומדמיינת דמיונות.

מה דעתכם?האם על הגיון של מישהו אחר (כשאנחנו לא מבינים) אפשר לומר שזה לא הגיוני?

בודאי!
לא סתם לא הגיוני - משולל כל הגיון!

ובלי קשר ל"מערכת הנחות" שכונתה כאן "הגיון" -
מישהו פעם אמר לי - "יש אנשים שהלוגיקה שלהם פשוט אחרת". היה לי מאוד קשה לקבל - מה זאת אומרת? לוגיקה (בשימוש יומיומי) היא אחת - עם גרירה (אם-אז), שלילה, אלימינציה וכיו"ב. מה לא ברור?
מאז אני יודעת שיש אנשים שחושבים אחרת. אני עדיין מתקשה לקרוא להם "בעלי הגיון אחר".