המציאות העכשוית קשה לי

גליה*
הודעות: 64
הצטרפות: 16 יוני 2004, 23:06

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי גליה* »

חלמתי הלילה סיוט. המציאות קשה לי לאחרונה אבל אני מדחיקה...
אני בהריון ראשון, שבוע 15. חלמתי חלום נוראי. שחוטפים אותי. אישה צעירה חוטפת אותי,ושמה אותי בחדר במלון ואומרת לי שמחר יבוא מישהו לאנוס אותי באיומי סכין מוצמד לגרון.(!!!!!!)
אני מבקשת לדבר איתו יום לפני זה. לשכנע אותו שלא יעשה את זה.
אני מבקשת ממנה את הטלפון שלו, מתקשרת אליו, ובאה לדבר על ליבו בלילה, הוא נמצא באיזה גגון של שומר אבטחה.(!!)
אני אומרת לו שאני בהריון ושלא יעשה את זה בבקשה. הוא מביט בי ואומר לי שאני כול יפה, יפהפיה....
אני מבינה בחלום שהוא לא ממש השתכנע לא לאנוס אותי ביום למחרת...אני חושבת בחלום עם עצמי מה לעשות. חושבת אולי לברוח לחו"ל באותו הלילה. פתאום אני חושבת על זה שיש משטרה ושאולי אפנה למשטרה שתגן עליי, אבל אני חוששת בתוכי שלא יאמינו לי, שאולי אין מספיק ראיות ושלא יעשו לו כלום ואם הוא יידע על זה שפניתי למשטרה- הלך עליי. אבל ברגע שהחלטתי סופית שאני בכול זאת פונה למשטרה- התעוררתי מהחלום הנוראי הזה.
נראה לי שזה החלום הכי סיוטי שחלמתי אי פעם.....
אני מנסה להבין אותו בעקבות דברים אלימים /דוחים ,שחייתי בימים האחרונים.....

אתמול בבוקר נסעתי באוטובוס, והתיישב לידי איש זקן, בן איזה 75, היו קפיצות חזקות מפאמפרים והנהג לא האט בכלל, אז התרוממתי קלות בכול קפיצה כזו כדי לא לזעזע את הבטן. בקפיצה השנייה או השלישית הרגשתי יד בצידי הירך שלי.יד שצמודה לריפוד המושב אבל גם נוגעת לי בירך. באותו הרגע, לפני שתפסתי בכלל, התכווננתי לרדת בתחנה בה הייתי צריכה לרדת, ראיתי בזה פלישה לטריטוריה שלי, למושב שלי, לירך שלי.
הסתכלתי בהפגנתיות על היד שלו ועליו, פעמיים , והוא הישיר לי מבט ולא הזיז את היד כאילו כלום. ובדיוק הייתי צריכה לרדת.
חשבתי בשבריר שנייה להגיד לנהג באותו רגע או להגיד לו משהו. אבל בלבי התגנב חשש שאולי לא יאמינו לי. שהוא יגיד שאני הוזה.....זה הכעיס והגעיל אותי לכמה שעות טובות אחר כך. הבנתי שאני אובר רגישה בתקופה הזו להיכל הפרטי שלי. הגוף הזה שאני מגנה עליו כול כך בתקופה הזו, הטריטוריה ועולם הפנימי שלי..
  1. אתמול בערב חיכינו ברמזור אדום. הגיע אוטו לידנו וצפר בחוסר סבלנות לזה שלפניו שייסע.(רק התחיל האור הירוק)
אז נבהלתי. ובעלי הוציא את היד מהחלון(מעשה לא חכם ולא מאופק) ואמר " מה קרה?"
אז נהג הרכב קילל אותו במבטא ערבי ורצה לצאת מהאוטו " מה יש יא בן זונה, בוא צא מהאוטו!!!!!"
בעלי ענה לו " כלום". סגר את החלון ובדיוק למזלינו היה ירוק. הרגשתי באותו רגע כאילו אני בספארי שצריך להיזהר מחיות טרף ולסגור את החלון...
  1. יש לנו שכנה חולת נפש, ממש דלת מול דלת. אנחנו אומנם עוברים דירה בעוד כשלושה שבועות אבל בכול זאת, לסבול אותה כמעט שנה זה לא פשוט. אני מרגישה שאני בהרבה יותר רגישה בהריון .
היא משדרת אלימות ואני לא יכולה להגיב. בכול בוקר, בערך בשש בבוקר היא יוצאת מהבית, טורקת את הדלת ויורקת סמוחטות (סליחה על הגועל)על הקיר של חדר המדרגות.היא מקללת לעצמה ואני שומעת אותה מהבית.
היא זורקת זבל מהחלון וכול מיני נוזלים . היא משתעלת כול הזמן. ריח צחנה עולה מהבית שלה. אתמול כשיצאתי מהבית ממש דפק לי הלב כמו ילדה קטנה שרק לא תפתח את הדלת...
אשמח לתמיכה, דיעה, עידוד, ניתוח החלום ....
גליה*
הודעות: 64
הצטרפות: 16 יוני 2004, 23:06

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי גליה* »

הנה עכשיו היא שוב עשתה את זה. בכול פעם שהיא יורקת ומקללת קופץ לי הלב ומתכווץ. מרגישה את הגועל שלה והאגרסיביות שלה.
בא לי לגור במקום אחר עד שנעבור. אבל צריכה לארוז הכול...
אולי במשך היום אהיה כאן ובלילה אנדוד..אבל מה עם בעלי?
ממש לא יודעת מה לעשות..מנסה לפעמים לסתום את האוזניים לא לשמוע את האלימות שלה...
נראה לי שבעקבות זה אני צריכה טיפול קצר..תרפיה.
אני גם פתאום כועסת על בעלי שהוא נותן לי לחיות במציאות הבלתי אפשרית הזאת.
(למרות שלפעמים הוא מוחה בלפתוח בעצבים את הדלת ולאיים עליה שתפסיק לירוק ולטרוק את הדלת שלה ) אבל היא אפילו לא מסתובבת. שמה פס.
אני אובדת עיצות. הצילו. חוששת שזה יפגע איכשהוא בעובריקו.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

חיבוק... תרגעי... לכי לטיול על שפת הים או משהו כזה... יש המון אנשים טובים ונעימים בעולם בדיוק כמוך.
גליה*
הודעות: 64
הצטרפות: 16 יוני 2004, 23:06

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי גליה* »

תודה אלמונית....זה רעיון טוב..אפילו אקח את כדורי הג'ינגול..
אני יודעת שיש אנשים טובים ונעימים...מזל...יש לי חברים מדהימים...אבל לאחרונה כול אחד עסוק בשינויים בחייו.
אולי אני צריכה להתראות יותר עם חברות, פשוט להתעקש על זה עם עצמי,מה שאני לא ממש עושה לאחרונה מפאת מרחק פיזי ומעברים שכול אחת מחברותיי עוברת כרגע...(וגם אני)
תודה שהזכרת לי להתראות עם חברות ואפילו לנסוע אליהן כברת דרךאם צריך...זה נחוץ לי. מרגישה בדידות לאחרונה, מה שלא אופייני לי כלל בדרך כלל. אני אדם חברותי עם הרבה חברים ואופטימיות. תודה שהארת לי צד שאני צריכה לעורר@} אולי זה יעזור לקחת בפרופורציה...
אוד_ליה*
הודעות: 930
הצטרפות: 01 ספטמבר 2007, 19:58
דף אישי: הדף האישי של אוד_ליה*

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי אוד_ליה* »

מוכר, מוכר.
לגבי האיש באוטובוס- אני הייתי מעירה לו בקול רם, שיתבייש (ואולי בפעם הבאה יחשוב פעמיים לפני מעשה כזה). מה שהכי עצוב זה ש אנחנו מרגישות שלא נעים...
לגבי האנשים בכבישים- אכ מציאות מפחידה. כל פעם שבעלי צועק בכביש אני מתה מפחד (והוא, יש לו פיוז קצר)- אני מתעצבנת עליו אבל זה לא עוזר. יעזור אם בעלך פשוט לא יגיב בסיטואציות האלה. לקבל שיש אנשים דפוקים בעולם, שיהיו הם דפוקים, זה לא שאנחנו מתחתנים איתם... הרי הצעקה הזו לא תעזור, זה לא שאם תצעק על נהג אחר אז זה יגרום לא לחשוב שנית על מעשיו ופתאום הוא יתחיל להתחשב באנשים אחרים בכביש P-:
לגבי השכנה- תחזרי ותזכירי לעצמך שהכל זמני, תיכף אתם עוברים (שלושה שבועות זה ממש מעט...) ולא תצטרכי לסבול אותה שוב. עצוב, נכון, אבל אנחנו לא יכולים לתק את העולם.


בהריון הגיוני לחוש את התחושות האלו, את נמצאת במצב של חוסר שליטה, אולי חששות מהלידה או איך תהיי בתור אמא. דברי על זה עם אמהות אחרות בסביבתך, טפלי בזה, טפלי בעצמך @}
ואם את גרה באזור הדרום, את מוזמנת ליצור קשר :-)
הילה_גביש*
הודעות: 205
הצטרפות: 10 מרץ 2007, 21:04
דף אישי: הדף האישי של הילה_גביש*

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי הילה_גביש* »

קודם כל מחבקת אותך, לא קל לחיות ככה במתח הזה. יכולה לאמר לך (מנסיון) שהריון יכול לעורר רגשות בצורה מאד קיצונית.מה שלי עזר זה טיפול הומיאופטי, פרחי באך ושיחות עם מישהו שמבין בתהליכי מודעות. וכמובן הבנה מאד חזקה שכל מה שעולה כנראה בא כדי ללמד אותי משהו על עצמי ועל העובר שיש לי בבטן.
שוב מחבקת וממשיכה לקרא.
גליה*
הודעות: 64
הצטרפות: 16 יוני 2004, 23:06

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי גליה* »

תודה יקרות על האמפטיה וההבנה...
אני באמת מרגישה בהריון רגשות יותר קיצוניים,יותר פגיעות,אני מרגישה צורך להגן על העובר שלי בכול דרך,פשוט לעטוף אותו באהבה והגנה,אפילו שהוא מוגן ברחם, אבל שיגדל הכי בריא, אם זה בכך שהחלטתי לא לעשות יותר אולטרהסאונד עד הלידה, (אחרי שניים-אחד ביטני), אם זה בכך ששיניתי את הרגלי התזונה ואני למשל עושה לעצמי בכול בוקר חלב שקדים ותמרים אורגניים (קניתי בלנדר במיוחד בשביל זה) ,אם בכך שאני חושבת עליו מה יחזק אותו (כמו מחשבות טובות שלי, נשימות עמוקות, יוגה הריון שהתחלתי),משמיעה לו מוזיקה נעימה- לא יודעת אם הוא עדיין שומע אבל בכול זאת.. (על הדרך נהנית מזה)
נראה לי שאני מעבדת רגשית די יפה את ההריון הזה...רק מרגישה פשוט פגיעה במיוחד בימים האחרונים אבל מאמינה שזה יעבור לי....

@}@}@}
וכמובן הבנה מאד חזקה שכל מה שעולה כנראה בא כדי ללמד אותי משהו על עצמי ועל העובר שיש לי בבטן.

אני מכירה טוב את ה"עבודה" של ביירון קייטי, ייתכן בהחלט שזה מלמד אותי משהו על עצמי ואחקור את זה, אבל על העובר שלי??? מה זה יכול ללמד אותי עליו? דווקא אני לא בקטע של להשליך עליו כבר דברים ששייכים לי..נראה לי שתהיה לו אישיות משלו ...הוא דווקא היחידי שמרגיע אותי ,כשאני מרגישה את התנועות המתוקות שלו, כמו פרפרים או דגיגון בבטן..(אני רזה אז כבר מרגישה אותו )
רק לחשוב על זה כבר עושה לי להרגיש יותר טוב...אני לא רוצה שיהיה מושפע מרגעי המתח שחוויתי בימים האחרונים.
בגלל זה אני אעשה הכול כדי להתחזק ולחזור לעצמי..

כן, אני באמת מרגישה צורך להיות בקשר עם הריוניות כמוני. כול החברות שלי עדיין רוווקות בלי ילדים חוץ מ2 שגרות בחו"ל....זה חסר לי. אפילו אמא שלי לא בארץ...
אצור לעצמי מפגשים כאלו בבית החדש. ואולי עד אז אשתתף כאן במפגשים וירטואלים עם נשים מדהימות כמוכן...
תודה תודה תודה @}@}@}
ש_י_ר_י*
הודעות: 599
הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי ש_י_ר_י* »

גליה (())
חוץ מהעצות הטובות שכבר נתנו לך, אספר שמהניסיון שלי אין שום דרך להרגיש מאושרת ומוגנת ובטוחה 24/7. חוץ מזה אני בטוחה שאלפי הדורות שלפניי, על אף שאכלו אוכל נהדר וקיפצו עם בנות שבטן כל היום, חוו פה ושם רגעים שהרגישו מותקפות וחוששות, ולכן יש יסוד סביר להניח שהעובר יודע להתמודד עם התחושות האלו, ואולי הוא אף מצפה להן.

@}
אלונה*
הודעות: 56
הצטרפות: 20 יולי 2001, 03:46

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי אלונה* »

אני מקווה שהדף הזה לא בלוג ואני לא מתפרצת עם המציאות שלי.
כותבת בעילום שם למרות שיש לי פה דף כי במציאות שלי כרגע אין מקום לשתף את הקרובים.
אני מרגישה כעס, אכזבה, ורשות אשם.
בעלי עצמאי במקצוע שהוא מאוד אוהב והוא מאוד מוכשר בו.
מבחינה כלכלית הוא מאוד לא מוכשר, היום כדי להחזיק עסק צריך לדעת יותר מאשר לעבוד, צריך יכולת כתיבה של מאמרים, פוסטים ברשתות חברתיות, לבנות אתר אינטרנט, להתמנגל עם אנשים ולהציע את שירותיך, בכל אלו הוא פסיבי מוחלט.
אני באתי לקשר עם ידיעה ברורה שאני הולכת להיות אמא נוכחת, להניק הרבה, להכין אוכל, להיות עם הילדים בשנים הראשונות.
עם הילד הראשון הכרתי את האתר הנפלא הזה והבדידות בדרך נעשתה קלה יותר, הרגשתי שאני חלק מקהילה, שיש המון נשים שמדברות בקולי שהמחשבות והרגשות שלי הגיוניים.
כשהיה קשה כלכלית, יצאתי לעבודות זמניות מהסוג שעשיתי בתור סטודנטית, כאלו שהיה צורך לבטל את האגו וחלשוב על עוד 1000 שקל שיכנסו.
בעלי אופטימי, בטוח שההצלחה שלו מחכה מעבר לפינה ואם נהיה סבלניים זה יקרה כי הוא פשוט טוב במקצועו.
עברו 6 שנים ושני ילדים נפלאים וההצלחה עדיין באיזשהי פינה.
אנחנו לא גומרים את החודש, מגיעים לקצה האשראי וכל פעם מכניסים קצת.
ההורים שלו עוזרים קצת וגם הצליחו לתת סכום לסגירת חוב מים וארנונה שלא שילמנו שנה.
ההורים שלי לא נותנים כסף, אין להם הרבה, למרות זה סדר עדיפויות והם גם דואגים להעביר לי מסר שצריך לעבוד ולגידול ילד בבית יש מחיר.
הבנק לא הסכים להגדיל את ההלוואה בטענה הצודקת שאין לנו שום בטחונות וה 3000 ש"ח שנכנסים לבנק רק מהוים סיכון עבורם.
אז אני כועסת על בעלי שהוא כלכך פסיבי כבר הרבה שנים, את עבודות המסביב בעסק שלו אני עושה, כותבת מיילים, עושה טלפונים אבל מאמרים גם אני לא מספיק מוכשרת.
אני כועסת שהוא לא לוקח אחריות על המציאות עכשיו! אולי תהיה הצלחה אבל עכשיו צריך להכניס כסף ולא מענין אותי איך.
אנחנו רוצים עוד ילד אבל איך אפשר? יהיה קשה עבורי להתחיל עבודה במשרה מלאה ולהכנס להריון, יהיה קשה לילדים שלי כי אני מאוד דומיננטית עבורם בבית.
שנינו עצבניים, והילדים חווים את זה, אנחנו הרבה יותר מרימים את הקול על כל דבר פעוט ולא היינו כאלה.
אני מוצאת עצמי תוקפת מילולית ,מדברת בציניות לילדים בני 6 ו2.
מלאה רגשות אשם וחוסר אונים שאני מתחשבנת על הכל, מוציאה מהר מהמקלחת כדי לחסוך מים ודוד, כבר פחות מקפידה על אוכל מגוון ובריא כי הקניות יקרות ומתבאסת אם הם לא אוכלים וצריך לזרוק, קר לנו כי אנחנו חוסכים בהדלקת מזגן ואמנם אקולוגי אבל גם לא מסכימים להוריד מים סתם באסלה או אחרי פיפי.
מתאמצת לא לריב אלא להיות מציאותית, קשה לו, קשה לי והילדים שלי עדיין תמימים.
וואו הוצאתי קיטור וקיטורים. לא יודעת אם זה טוב זה בטוח מרגיש כל כך קטנוני.
עושה הפסקה בלי לקרוא מהתחלה.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

המציאות העכשוית קשה לי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

וואו הוצאתי קיטור וקיטורים. לא יודעת אם זה טוב
יקרתי, זה טוב, עלינו מותר הכל... רק לא על משפחתך. מבינה את הקושי שלך ,כסף זה דבר שמטריד הרבה אנשים. אין לי כל כך מה לומר רק לתת (()) והעיקר הבריאות והאושר ושמחה לך ולכל משפחתך.
שליחת תגובה

חזור אל “דפים למיון”