הנקה בצום

[אנונימי]

(הועבר מ ההלכה והנקה)

[אביב_חדש*]

אני זוכרת שכשהייתי בשבוע ה 31 להריון של מור, תקפו אותי צירים תכופים וסדירים. מיד טסנו ללניאדו, שם התכוונתי ללדת בכל מקרה, ומכיוון שהיה ט' באב, שהוא יום צום, לאחר שבדקו וראו שהכל בסדר והצירים חלפו, שאלו אם צמתי.
לניאדו הוא בית חולים דתי. אני מסיקה מכך, שיש נשים הרות, שצמות בהריון, למרות שאסור בוודאי מבחינה בריאותית.

[אילנה*]

לגבי צום תשעה באב.
זהו צום שאינו מדאורייתא. כלומר אינו מן התורה .
כיום רב פוסק הלכות (לא סתם רב-שכונתי, או חלילה אדם שמכנים אותו "רב" כתואר כבוד)
מתיר לנשים הרות ולנשים מיניקות לא לצום .
הטענה היא שהדור שלנו חלש ("ירידת הדורות"). על כך מסתמכים מורי הוראה.

[גילה*]

מה שאמר רב לחברה שלי (לגבי יום כיפור, נדמה לי שהיא הניקה אז) -
לצום, ואם קשה, שבעלה לא ילך לבית הכנסת, ויעזור לה, כי הצום הרבה יותר חשוב מהתפילה.
לגבי מים - לשתות לשיעורין (כמות מים שמספיקה לאשה, אבל במנות קטנטנות - שלוק כל כמה דקות)

[נמוש*]

מנסיוני, יש היתר ברור לנשים הרות לא לצום ביום-כיפור (ואין הכוונה שמותר לטרוף שור... אלא לאכול "לשיעורים", כל כמה דקות כמות קטנה של מזון, ומותר לשתות, גם בהפרשי זמן, "מלוא לוגמיו" - כלומר, כמות מים שנכנסת בבפה בפעם אחת.)
בד"כ יש לשאול רב, כדי לקבל היתר, אבל היום, כפי שכבר ציינה אילנה, הדור חלש ואם רוצים לסיים הריון בזמן - אין ספק שאסור לאשה לצום.
לגבי מיניקה, אני לא ממש בקיאה, אבל כשפעם שאלתי רב הוא אמר שבצומות הגדולים (ט' באב ויו"כ) מיניקה חייבת לצום. (איזו באסה )

[אמא_נמרה*]

טוב, אז דיברתי עם הרב שלי וזה מה שהוא אמר, ברשותו אני כותבת את הדברים כאן לתועלת הציבור:

לגבי צום ט' באב, אישה שמניקה הנקה מלאה (בלי תמ"ל ובלי לתת אוכל), הנקה מלאה נחשבת גם כשהתינוק מקבל מים בנוסף להנקה - המנהג הוא שהאישה מתחילה את הצום, וברגע שהיא מרגישה חולשה (הרגשה סובייקטיבית של האישה, לא צריך לשאול רופא) ו/או בחיסרון של חלב ו/או שהתינוק במצוקה (למשל, צורח מרעב, כי מה שיש לא מספיק לו) אז עליה להפסיק מיד לצום ולאכול כרגיל. מובן שאין הכוונה לצאת למנגל או ללקק גלידה, אבל כן לאכול כרגיל ובלי שום ייסורי מצפון.

אישה שאינה מניקה באופן מלא - אם אין חשש לחולשה לאישה או בעיה אצל התינוק אז האישה חייבת לצום גם אם היא מצטערת (מתענה) מאד. אבל, אם האישה מרגישה חולשה (הרגשה סובייקטיבית, לא עצת רופא) או שיש בעיה אצל התינוק (צורח מרעב וכדו'), גם במקרה זה היא מפסיקה את הצום לגמרי.

הדברים מובאים בשם הרב גרינוולד, הרב של מושב נחלים (ליד פתח תקווה), ברשותו. הרב גרינוולד הוא הרב שלי ("עשה לך רב") מימי ילדותי, הוא רב אורתודוכסי.
אם למישהי יש שאלות ניתן לפנות אליי בדוא"ל [email protected]

[צפי_ג*]

הרב שאני שאלתי בזמנו, הרב נבנצל פסק באותו אופן לגבי הנקה.

מנסיון אישי שלי, הצום בהחלט מצמצם את ההנקה במיוחד בחצי השנה הראשונה.
אפילו ביום כיפור הותר לי לשתות לשיעורין, לאור העובדה שאחד מילדי פסק לינוק במוצאי יום כיפור.
זה דבר מאוד אישי. לא דומה אשה אחת למשנה.

יש לי גיסה שיכולה לא לאכול ולא לשתות ולא לישון ועדיין חלבה ינבע. אשריה. ילדיה שמנים פי שנים מילדי, היא מיניקה פעם בחמש שעות לערך, והיא צמה קשה מאוד, אבל בלי שום השפעה על ההנקה.
המנגנון שלי שונה.

אז בודאי שלא יפסקו לה את שיפסקו לי, הגם שאני צמה הרבה יותר קל ממנה, ולו רק בשל ההשלכות שיש לכך על היונק.

מציעה לקרוא את הפסק של הרב נבנצל בנושא. הפסק מפורט מאוד ומסביר את הסיבות לו.

[עדינה_מאוד*]

שמעתי שהרב עובדיה יוסף פסק למניקות (מלא) לצום רק בערב, מי שמע על כך?
<עדינה תמיד ידעה שהאוכל יותר שווה , אבל גם ההיתרים?>

[צפי_ג*]

יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא צומות למעוברת ומיניקה.

[חבצלת*]

כן, כן, זה נכון. יש לי שכנה ספרדייה שאפילו לא מניקה, רק שואבת, והיא לא צמה בהיתר של ר' יוסף כי "התינוק תלוי בחלבה". אני יודעת שיש רבנים שמתירים יותר ויש כאלה שפחות, כמו בכל דבר. עליי בדרך-כלל הצומות לא משפיעים כל-כך -במובן של תפוקת החלב). אבל מה אני הכי שונאת? רב שאומר: "אם תרגישי רע, את יכולה לשתות". ואז אני מתחילה לתהות: האם מה שאני מרגישה עכשיו זה נקרא להרגיש רע או לא?!
וסליחה שאני נשמעת דוסית מתלהבת, אבל אני חושבת שיש עזרה משמיים בנושא הצומותץ, לפחות ביום כיפור. הרי אם סתם באמצע החיים לא הייתי שותה 24 שעות, בטוח היה נגמר לי החלב. אבל כבר צמתי מלא ימי כיפור תוך כדי הנקה/הריון בלי הרבה בעיות.
לדעתי, מי שיודעת שקשה לה לצום גם ככה חייבת ללכת לרב שמראש ידוע שהוא מקל בזה. אין סיבה לסבול.
<חבצלת כבר רואה את הסוף>

[מ_ש*]

"מיהו חכם - הרואה את הנולד"
כל אחת יודעת על עצמה מה מצמצם אצלה את ייצור החלב, ואם היא יודעת מראש שצום יפריע (אגב ברוב המקרים מדובר על הפרעה ביום שלמחרת), המניקה יכולה לעשות חושבים לפני ולשאוב חלב עבור התינוק - בשביל ט באב ויום הכיפורים. שואבים כל פעם קצת, אחרי ההנקות, מקפיאים, ושומרים לעת הצורך, שתמיד מגיע. הדבר גם מעודד אגב את ייצור החלב ואת כמותו, כך שמרוויחים פעמיים!
וודאי שהעדר מחשבה ותכנון מראש אינם סיבה מספקת כדי לבטל צום, בייחוד החמורים שהזכרנו. בנוסף לכך, אפשר ליטול מראש כדור "צום קל" למניקות ובמידת הצורך גם ויטמינים מגבירי חלב. חשוב מאוד לנוח כמה שיותר, ואם הדבר אומר שתשכבי כל היום עם תינוקך במיטה, הדבר עדיף מאשר לשבור את הצום. במקרה של חולשה פונים לרב, ושוב - כדאי לחשוב מראש על הדברים. יש צומות קלים יותר - למשל כמו צום גדליה, שחל בדיוק 6 ימים לפני יום כיפור. לא חייבים לצום אותו בהנקה, אבל אם מנסים ולומדים כיצד מרגישים ואיך זה משפיע על החלב, יודעים כיצד להתנהג הלאה ואיזה שאלות לשאול את הרב מראש - לקראת יום הכיפורים. בט באב הדבר פשוט יותר, מאחר ומותר להתקשר ולשאול רב פוסק במידה ולא חשים בטוב.
באופן אישי קשה לי יותר לצום בהנקה מאשר בהריון, וט באב יותר קשה מיום כיפור (כנראה בגל החום של הקיץ). באופן כללי אני עושה השתדלות בכל צום וצום, גם הקטנים שבהם, לצום, וברגע שמתחילה לחוש חולשה, מפסיקה. במקרה מסובך - שואלת רב. ובעיקר - תמיד תמיד - דואגת, שלא משנה מה יקרה, לתינוקי יחכה בקבוק חלב שלי מוכן לשליפה במקפיא.

[אמא_של_שיראל*]

הרב יעקב פישר ז"ל (מגדולי הפוסקים בדורנו) והרב רבינוביץ' יבדל"א (ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים) מתירים למניקות ולמעוברות לא לצום בכלל בט' באב ולאכול פחות מכשיעור ביוה"כ. (ראו מאמר של הרב רבינוביץ' בתחומין י"ז).

[צפי_ג*]

גם הרב נבנצל אבל צריך תמיד לשאול.

[עין_הסערה*]

טוב, כבר כמעט מאוחר מידי, אבל הנה הסיפור:
מחר יום כיפור, ואני מניקה הנקה מלאה את סתיו בן השבועיים.

דיברתי עם רב שאת שמו קיבלתי מראש לה לצ'ה ברעננה, שהתיר לי לשתות פחות מכשיעור (ועדיף משקה עשיר בקלוריות).
אני עדיין מאד חוששת, שלא יהיה לי מספיק חלב. אני מה נשים שאם הן לא שותות ואוכלות ואפילו לא נחות מספיק, הן להן מספיק חלב.
כבר נהרסה לי הנקה אחת בצום תשעה באב.
ניסיתי היום לנוח ולשתות הרבה כדי להתכונן, ואולי לייצר רזרבות - בינתיים אין רזרבות.

אין לי חלב שאוב, אבל אני שוקלת לקנות קופסת מטרנה, כדי לא להשאר עם תינוק צורח בסוף היום...

עזרה?

[תבשיל_קדרה*]

אני הייתי מפחדת לתת תמ"ל בפעם הראשונה לילד בן שבועיים דווקא ביום כיפור - כשקשה להגיע לרופא במקרה הצורך.
האם הבהרת לרב שאת מהנשים שאם הן לא שותות ואוכלות ואפילו לא נחות מספיק, אין להן מספיק חלב?

[אמא_של_איסתרא_ובלגינא*]

רחלי איך היה?

אני עברתי את הצום יותר טוב ממה שחשבתי.
הייתי בבית כל היום- עלית לביה"כ רק למנחה ונעילה.

והצלחתי לשכנע את בלגינא (-בן 8 חודשים)לאכול תפוח !!!

>אשאו"ב שכשהרב שאל אותה כמה פעמים היא מניקה היא ענתה אחת- מהבוקר עד הלילה...<

[עין_הסערה*]

אז ככה:
בבוקר,אחרי שכתבתי כאן ודיברתי עם הרב,התקשרתי לאמא שלי, אצלה היינו אמורים להיות בצום, ואמרתי לה שיכול להיות שלא אצום. עם המשפט הראשון שלה, אני מתחילה לבכות, ואומרת שאתקשר אליה עוד מעט.
סגרתי את הטלפון והבנתי, שאם אהיה אצל ההורים שלי בכיפור - יהיה רע, כי אני אלחץ יותר מידי שם: אם יחסר לי קצת חלב, או אם סתו יבכה, יהיה שם קהל שיביע את דעתו מה אני צריכה לעשות, ואני אהיה חלשה מכדי להתמודד עם זה.
החלטתי מייד על שינוי בתוכניות: נשארים בצום בבית, ושולחים את מרים להורים שלי.

לגבי אכילה, מכל מה שקראתי בדף הזה הסיפור של חגית ו לא יצא לי מהראש, והבנתי שהעדיפות הראשונה שלי היא לא להגיע למצב הזה, של תינוק צורח מרעב ואני מתנפלת על אוכל.
החלטתי לקחת את כל ההקלות האפשריות, ומתחילת הצום שתיתי וגם אכלתי לשיעורין, והיה לי מספיק חלב. משעה 10:00 בבוקר הורדתי את תדירות השתיה והאכילה, ומ 14:00 הפסקתי כמעט לגמרי. בעלי היה בבית בצהרים כדי שאוכל לישון. שאר הזמן היה בבית הכנסת.עם שני קטנים במקום שלושה, הסתדרתי איתם.

לסוף הצום הגעתי בלי חלב, ועכשיו אני צריכה לראות שהוא מתחדש. אכלתי ואני שותה עוד ועוד, מקווה שאחרי כמה שעות שינה החלב יחזור לשפוע.
לשמחתי, קופסת המטרנה נשארה סגורה, אבל כן ניסינו לתת לסתו קצת מים בבקבוק.

תודה על התמיכה - וקדרה, גם מה שאת כתבת עזר לי מאד (להבין שלהתמעטות החלב יכולה להיות סכנה ממשית לתינוק, במיוחד ביום כיפור).

[תמר_ס*]

לי היה ממש קשה השנה. זה עוד לא קרה לי אפפם. ב-13:00 בצהרים שתיתי מים לשיעורין אחרי שבשכיבה בלי שום יונק בסביבה הרגשתי שאני מתעלפת. בקושי נושמת. אחרי שעתיים שתיתי כוס מיץ וישנתי עד סוף הצום. לא הרגשתי שחסר חלב. גם יונקיי לא הרגישו.
כל היום אבא היה עם הפשפשים. בתפילת הבוקר הפשפש היה בתורנות אמהות/אבות. ופשפשת במנשא על אבא, פעם על הגב, פעם על המותן. צרחה בהתלהבות (התפללה) לשמחת כל הנוכחים.

[אמא_של_שירה*]

שירה בת 7 שבועות ויונקת באופן מלא. בפורום הנקה בדוקטורס ציטטה היועצת פסק הלכה שאומר שנשים מניקות חייבות בצום. נשים פטורות מצום רק כשהתינוק בן פחות משבוע.
אני מבינה שיש פסיקות שונות ואינני יודעת כיצד לנהוג.
אני פוחדת שיהיה לי קשה, מצד שני פוחדת לא לצום. איך אדע אם עליי לשתות, אם אין מספיק חלב. ובכלל מהי הכמות המינמלית בהנקה.
אשמח לשמוע עצות

[רסיסים_של_אור*]

למיטב ידיעתי ולגבי מה שעשיתי בעצמי: כל זמן שהתינוק יונק, את נחשבת כ"אוכל נפש" כיוון שאת ספקית האוכל שלו. להבנתי, נשים מניקיות יכולות להתחיל לשתות מהבוקר אבל כמובן רק לשיעורים. אני יכולה לברר לך את השיעור המדויק (רשום לי במחזור התפילה).
הכי כדאי שתדברי עם הרב השכונתי / הקהילתי ותביני את הדברים לאשורם. או אפילו טוב יותר, נסי לדבר עם הרבנית.
(אצלנו, אני זוכרת שבערב יום כיפור הרבנית יצאה והודיעה לכל הצעירות עם הקטנטנים שאנחנו צריכות לשתות...).

שיהיה צום מועיל ושנה טובה

[מנסה_לעזור*]

לא דתית אבל ממה שקראתי הבנתי שכדאי לפנות לרב שמקובל עלייך ולשאול לעצתו. יש רבנים שיתנו הקלות שונות לפי הצורך שנגזרות מגיל התינוק ואינטנסיביות ההנקה. כאשר אישה מניקה את תינוקה באופן מלא ויש חשש שעקב הצום תזונת התינוק תיפגע - יש נטיה לפטור את האישה מצום מלא אך כל רב ייפסוק אחרת לפי השקפתו.
במידה ואת צמה דאגי לשתות הרבה כבר יומיים לפני תחילת הצום ובמשך הצום לנוח בלבד - ממש להיכנס עם התינוק למיטה לכל היום. דאגי לחלב שאוב ולעזרה זמינה ואם את מתכוונת לתת פורמולה כדאי לנסות לפני החג כדי לוודא שאין לשירה רגישות.
גמר חתימה טובה

[מאמינה_חופשית*]

לא יאומן שגם בדבר כל כך משמעותי כמו אם לצום בהריון או לא, העצה היא "לשאול רב". האם רב חווה פעם הריון?
מה עם לשאול את הבטן?

[מנסה_לעזור*]

למרות, ואולי בגלל, שאני לא מאמינה (בלשון המעטה) אני מוצאת עצמי מתפעלת לעיתים מדברים שקשורים בדת ובחלק מהאנשים שסביבה. העצה לשאול רב ניתנה לאישה מאמינה ולכן לא מתאימה למי שלא מאמין.
סתם דוגמה למשהו ששמרתי לעצמי - תשובת רב בנושאי הנקה וילד נוסף:
http://www.moriya.org.il/shut/print.asp?id=13748 - שימי לב שהוא ממליץ באופן חד משמעי להניק לפחות עד גיל שנתיים ואח"כ לחשוב הלאה.

[עולם_קטן*]

חשבתי לצום השנה לאחר מס' שנים בהן לא צמתי (אני לא בהריון, לשם שינוי, והגורה כבר לא פיצפיצונת, כבר בת 8 חודשים)
אבל יש לי ספקות.
דבר ראשון, הגורה עוד לא אוכלת כלום ולא שותה כלום חוץ מציצי (סרבנית בקבוק).
ובנוסף האיש במילואים ואני לבד בבית עם שני הגורים.
בזמן האחרון אני חלשה באופן כללי ואם אני לא אוכלת או שותה מספיק (וזה קורה הרבה, בעוונותי) אני מרגישה כאילו אני הולכת להתעלף.
ההורים שלי גרים במושב מרחק 10 דקות הליכה מאיתנו,
אבל גם אם ארצה לנוח, הגורה לא מוכנה להיות עם אף אחד פרט לאמא שלה, ולרוב על הידיים (או על הגב),
ותוך דקות ספורות בלעדי היא מתחילה לבכות.
ואצל הורי יהיה לי קשה לצום כי אוכלים שם וכו'.
אז עוברות לי מחשבות שאולי לוותר על הצום גם השנה, ומצד שני הרגשה שאולי כן לנסות לצום?
עוד לא התחיל יוה"כ ואני כבר מותשת ועוד לפני ארוחת בוקר...

[תמר_ג*]

עולם קטן במקומך לא הייתי צמה, לאור התיאורים על חולשה גם ללא צום ולאור זה שהאיש במילואים.
הקשיבי לגופך.. חכי לשנה הבאה.

[פלוני_אלמונית*]

הייתי חייבת להגיב

[עפרה_שחר*]

לא צמים בהנקה.

[פלוני_אלמונית*]

דעה שונה - של יועצת הנקה:
http://www.notes.co.il/adi/60873.asp

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני בהתלבטות האם לצום ? הבת שלי בת חודשיים רוב היום אני מניקה אותה ללא הפסקה ורק בלילה היא ישנה לי טוב

[כינור_לשירייך*]

ממליצה לך לפנות לפסיקת הלכה לרב ד"ר מרדכי הלפרין, הוא מבין גדול בהנקה @}

[הי*]

אני צמתי תמיד, ענין של מסורת. אבל בהריון אחד שהייתי בחודש מתקדם שתיתי קצת מים (נניח שתי לגימות פעם בכמה שעות) גם כשלא הייתי צמאה, כדי לא לסכן את העובר בהתייבשות. בהנקות שתיתי שלוק מים בבוקר, והרגשתי שזה מספיק.
אם כי בדיעבד ברור לי שסבלתי מהתייבשות באחת ההנקות (עם תינוקת בת שלושה חודשים) והייתי צריכה לשתות עוד.

[חפציבה*]

הי בנות, הצום מתקרב ובא ואצטרך לצום אם לא נזכה הגאולה אמן......
בן השנה וחצי שלי יונק עדיין . פעם בבוקר, פעמיים שלוש במשך היום, לפני שנת לילה ועוד פעם בלילה. אוהב מאוד לינוק......
בצומות הקודמים הרגשתי חולשה מרובה.... אהיתי מסוחררת לחלוטין בסיום הצום.
מישהי יודעת מה יכול להועיל? להמעיט בהנקות או לא להניק בצום?

[אמא_של_מוש*]

הי חפציבה בני בן שנה וחודש גם יונק מספר פעמים ביממה ואני חוששת מהצום.
ביום כיפור הוא היה בן 4 חודשים בהנקה מלאה והיה לי קשה מאוד הצום ובשעות הבוקר המאוחרות הרגשתי התמעטות בחלב (אולי זה היה פסיכולוגי) אז הבאתי לו במהלך היום תוספת של חלב שאוב.

גיסותיי שהם מניקות מנוסות המליצו לי על כמה דברים:

1. לשתות במהלך היום של ערב הצום בקבוק של מיץ ענבים תירוש (כמו של הקידוש כמובן, לא משקה קל).
2. לאכול דברים עם שיבולת שועל.
3. יש כדור טבעי שיש בו ויטמינים ומינרלים וקוראים לו צום קל.

אני חושבת שבגיל גדול יותר זה יהיה יותר קל כי ההנקה לא אנטנסיבית וגם היונק אוכל אוכל מוצק אז אם יש התמעטות קלה זה לא ממש פוגע בו.

[חפציבה*]

תודה לך....
אני גם חושבת שבני לא יסבול ממיעוט החלב שכן בניגוד לצומות הקודמים שאז הוא לא הסכים לכלום חוץ מהנקה אפילו לא חלב שאוב מבקבוק. לא נראה שהיה אז חסר לו משהוא הוא היה רגוע

[חפציבה*]

אני חוששת יותר איך אוכל להיסתדר עם ילד פעלתן כמוהו שדורש המון המון צומי כשאני עצמי כל כך חלשה מהצום וההנקה.... בעלי אמר שיעזור אבל בטח בסוף שןב הכל יפול עלי.

[חפציבה*]

אני גם מקווה בעז ה שאני בהריון עכשיו עוד מוקדם כדי לבדוק זאת.
אני חוששת אם צום בהנקה יכול חלילה לפגוע בהריון צעיר...

[אמא_של_מוש*]

אני גם מקווה בעז ה שאני בהריון עכשיו
אמן כן יהי רצון! מזדהה איתך אני גם ממש רוצה.

אולי תלכי להעביר את הצום עם משפחה שתוכלי גם להעביר איתם את הזמן וגם יתמכו בך במידת הצורך.
אם יש לך חשד לגבי ההריון אולי כדי שתתיעצי עם רב.

[חפציבה*]

שכל המצפות להריון יקלטו אמן!
כנראה שבאמת אשאל רב.

[אישה_במסע*]

אני זוכרת שקראתי איפשהו משהו שבשמת רשמה על הקלות שיש לצום, או שאפילו אפשר לא לצום תחת תנאים מסויימים. אבל אני לא זוכרת איפה ומה בדיוק.

אבל אני אישית הייתי מעדיפה להמנע מצום מאשר לסכן את ההריון. פיקוח נפש דוחה שבת.

ואכן, שכל המצפות יקלטו!

[קרן_שמש_צהובה*]

ביום כיפור הפשושה שלי היתה בת כחדשיים
ואני רעדתי מפחד

א' שאל רב והפסיקה היתה שאם אני מרגישה חולשה -מותר לשתות לשיעורין
אז הוא הכין לי במקום שארגיש בו בנוח כוסות שמתאימות בכמות
ובקבוק תירוש
שיהיה

הייתי בלחץ ודאגתי להיות כל היום במיטה עם הקטנטונת,
לא עשיתי כלום חוץ מלהניק אותה ולבדוק האם יוצא משהו
ו...יצא, בשטף, כל היום, גם בסופו

אני חושבת שהפעם זה יהיה יותר קל כי ההנקות הרבה יותר מינמליות ויש גם מ-ל-א אוכל להציע לה
אבל עדיין, אני לא הייתי רוצה להיות כל או רוב היום הזה לבד איתה

אני חושבת גם שכדאי להקפיד על ריבוי שתיה כבר מהיום/מחר,
ולא רק שעות ספורות לפני הצום,
כך שהגוף מגיע מוכן לצום, ולא מדולל.