הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב

תשימי לב שאת מגוננת עליה כמו שמגנים על מישהו קרוב ואהוב.

שליחה על ידי אילת* » 13 מאי 2009, 16:24

פלונית, את מתכונת אלי?
דוקא בפסקה האחרונה, ממש לא הגנתי עליה! נהפוך הוא.

שליחה על ידי אילת* » 13 מאי 2009, 23:50

לכל מי שניסה להרגיע אותי ביחס לפסיכולוגיות הכותבות- אין צורך , לא ראיתי את זה כמשהו גורף, רק כעוד דעה.
ובכל מקרה תודה לכל המגיבים.
אני חושבת שפסיכולוגיה בגרוש, כתבת דברים כל כך נבונים וכל כך ממצים.
אני חושבת שבמידה רבה מצית ותמצתת את הסיפור שלי- הטיפול נתן לי משהו שלא ניתן לקבל במציאות.
במקום להבין בתוך הטיפול, את מציאות חיי, לסייע לי להתמודד אתה, ובכך להוות טיפול תומך ובונה-
מה שקרה שנוצר שדה חדש, שאין דומה לו בחיים שלי.
שדה יפיפה, פורח ומושך, אבל כולו אשליה ודמיון.
מבינה את זה הרבה גם אודות לעזרה שקבלתי בדף הזה.
רוצה כאן לעטוף את הכל, באמת להודות לכלם, לקחת את כל מה שקבלתי לעזרתי.
וגם לכתוב שוב מה שכבר כתבתי- אני לא רואה את עצמי כקורבן, לוקחת אחריות ויוצאת נשכרת גם מהחויה הזו, באופן של שינו ולמידה.
למרות שבנוסף לטוב קבלתי גם כמה אבחנות לא פשוטות- לוקחת את הכל (הטוב, והקשה), וממשיכה.
הדעות היו נבונות , משקפות ומאד עוזרות.
אמנם לא עבודה בתוך טיפול, כפי שהציעו לי, אבל עבודה משמעותית עבורי.
תודה רבה רבה לכל הכותבים!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איילת! מה מצבך עכשיו? עבר מאז זמן רב....
אני גם נמצאת בסערה כזו עם הפסיכולוגית שלי, והייתי ממש שמחה לדעת איך עברת את כל זה, ומה קרה מאז.

תודה רבה
שולמית

גם אני הסתבכתי עם הפסיכולוג שלי. ואין לי מושג מה לעשות עם זה ואיך לנסח את זה אבל הייתי חייבת שייראו את זה שיקראו את זה להשמיע את זה לכתוב את זה. הסתבכתי עם הפסיכולוג שלי. קראתי את כל הדף ואני מבינה שהסתבכתי עם הפסיכולוג שלי והוא הסתבך איתי ואני לא יודעת איך נצא מזה

חמוצית את רוצה לספר על זה? נשמע לי כמו הסתבכות רומנטית...

חמוצית...

אני חושבת שהשאלה העיקרית כרגע היא מה את רוצה? מה את רוצה שיקרה בחייך? לאן את רוצה ללכת? ומשם אפשר להתחיל להתקדם...

מה שאני רוצה זה לתמסר אליו בתשוקה
מה שאני רוצה זה להתחבק איתו
מה שאני רוצה זה להתכתב איתו במסרונים ובמיילים
מה שאני רוצה זה להיפגש איתו בטבע ולא בקליניקה הסטרילית
רוצה אותו כמאהב
אבל הוא המטפל שלי
והרבה מהשיחות שלנו הם על התשוקות שלי וחוסר השקט שלי
וחשוב לי מאד התא המשפחתי המצומצם שלי והאיש השותף שלי והילדים
אז אולי מה שאני רוצה לא רלוונטי ואולי הוא לא יישתף עם זה פעולה ואולי זה הכל פנטזיות שלי ואולי יש לו איזה קטע מבלבל של גבולות ואולי הכל זה חלק מתהליך טיפולי שאני יכולה להשליך למערכות יחסים אחרות בחיי
מתסכל

שלום לך חמוצית (-)

ואולי הכל זה חלק מתהליך טיפולי שאני יכולה להשליך למערכות יחסים אחרות בחיי
I beg to differ

נשמע קצת הזוי לכתוב משפט כזה. הטיפול שלך (מרשה לעצמי להניח) הסתיים מזמן, מה שיש עכשיו זה משהו אחר לגמרי. את בטח ממשיכה לשלם, זה כן (ואולי בשמחה

), וללא ספק יכולה ללמוד משהו על מערכות אחרות בחייך. אבל את נשארת ללא אדם חיצוני שיתמוך בך. הוא לא אדם חיצוני, הוא מעורב עד מעל לראש. אתמול סיימתי קורס עם ג'נדלין שאמר שאנחנו צריכים אדם נוסף שיהיה מעורב בתהליך החשיבה שלנו. אנחנו צריכים את האינטרקציה. לשתף ולשמוע את זה חוזר אלינו מאדם אחר. למעשה כרגע את לבד עם החשיבה, עם הרגשות, עם ההחלטות. גם בטיפול זוגי במצב כזה, אלא אם כן הכל על השולחן (אני בספק) - קשה לעבוד, כי את לא באמת יכולה להגיד את שעל ליבך. גם עם הפסיכולוג את לא יכולה ממש להגיד את שעל ליבך.
רעיון טוב יותר נשמע לי טיפול לעצמך, לא איתו, או סוג כלשהו של עבודה שיתמוך בך (התמקדות היא תמיד המלצה חמה שלי). כך שתוכלי להתחיל לעשות סדר, מה את רוצה, מה את לא רוצה, ואיך להגיע לשם!

(-)

שלום חמוצית, ושלום סאלי
סאלי, בד"כ אני מאד אוהבת מה שאת כותבת, הפעם נראה לי שאת מאד מאד טועה.
חמוצית,
התאהבות במטפל יכולה מאד להיות חלק מתהליך טיפולי. זה בסדר גמור וגם את בסדר גמור. מותר לחשוב, לפנטז, להרגיש.
אם הוא מטפל טוב, התקשורת בניכם בקליניקה תאפשר לעבד את זה, באינסוף שיחות, ולהתגבר על זה, וללמוד מזה על מערכות יחסים אחרות שלך, והו כמה שתלמדי מזה ותגדלי.

כמובן חשוב מאד לשים לב שלא נחצים גבולות - שהכל קורה רק בקליניקה הסטרילית, ורק בדיבורים וכו'. תשומת הלב הזו - זאת השמירה שלך על עצמך.

בד"כ אני מאד אוהבת מה שאת כותבת
חן חן

הפעם נראה לי שאת מאד מאד טועה.
שמחה לשמוע

זה גם מאוד יכול להיות, כי אני מבינה באימון הרבה יותר מאשר בטיפול. לא יודעת איך זה בטיפול, באימון שאני מכירה אין תיאורים כמו ואנחנו אוהבים זה ברור!_ ואפילו לא _ההודעות הכתובות כמעט חופשי_ וגם אין תחושה כזו _והוא הסתבך איתי ואני לא יודעת איך נצא מזה. נדמה לי, סתם מהשכלה כללית, שגם בטיפול לא אמורה להיות תחושה שהמטפל עצמו הסתבך ולא יודעים איך נצא מזה.

שהכל קורה רק בקליניקה הסטרילית,
גם SMS-ים ביום שישי בערב?...

בכל אופן, אין לי שום כוונה לחלוק עלייך או להתווכח. אם את חושבת שזה תקין, אז כנראה שיש אפשרות שאת צודקת. ויש, כנראה, גם אפשרות שאני צודקת. היחידה שבאמת יודעת בעומק ליבה אם יש פה טיפול טוב או malpractice היא גברת חמוצית

ואם אין פה טיפול טוב, עדיין הלקוחה שלנו מעל גיל 18 וזכותה לעשות מה שהיא רוצה. רק רציתי להצביע על העובדה שאם זה לא טיפול טוב, אז אין לה כרגע טיפול טוב (ואולי זה ברור מאליו

).

איכשהו קראתי רק את ההודעה האחרונה של חמוצית ופספסתי את הראשונות...
ברור שסמסים ביום שישי בערב זה לא תקין.
מסכימה איתך לחלוטין ש היחידה שבאמת יודעת בעומק ליבה אם יש פה טיפול טוב או malpractice היא גברת חמוצית.
נראה לי שמאד כדאי לך לבדוק את זה עם אשת מקצוע, בשיחה עמוקה ואישית ולא באינטרנט.
לבחון מה פה שלך ומה שלו, האם מה שהוא מביא זה גלישה מסוכנת ופריצת גבולות או שלא. האם הוא שומר עליך מפגיעה או מסכן אותך ומסבך אותך.
(לא פשוט לעשות את זה לבד לכן אני ממליצה לדבר עם אדם מקצועי. אולי אפילו המטפלת הזוגית).

שליחה על ידי פ.א.א* » 29 יוני 2012, 14:50

יום שישי 22:00 בלילה הטלפון מצפצף. הודעה כתובה. ממנו.
חציית גבול? או שאולי לא?
יש עוד המון פרקים בדרך וזה עדיין לא הגיע ליחסים פיזיים אלא רק כנושא שיחה גלוי יחסית בתוך הטיפול.
חציית גבול? או שאולי לא?

ואנחנו אוהבים זה ברור!_ הוא אמר לך את זה, או שאת מסיקה את זה מתוך _ההודעות הכתובות כמעט חופשי אם כי לא ברמה יומיומית. צוחקים המון יחד, השיחות קולחות, ההומור שנון ?

הזוגיות של שנינו לא להיט. שוב, הוא אמר לך את זה או שאת מסיקה מתוך דברים שנאמרים בשיחות ביניכם בקליניקה?

משהו מדליק אצלי המון נורות אדומות. מה נורות, זרקורים. אבל רק את חמוצית יודעת מה בדיוק קורה בקליניקה ומחוץ לה.

יש כמה דברים שנראה לי שכדאי לחדד. יחסים שמתחילים מתוך סיטואציה טיפולית, מובנים לתוך יחסי כוח לא מאוזנים. יכול להיות שפוליטיקה של כוחות יש בכל מערכת יחסים באשר היא, ותמיד יכול להיות שאנחנו מתאהבים באנשים שמשדרים כוח בשדה שרלוונטי לנו באותו הזמן, ואבולומיונית זה גם הגיוני. אבל בטיפול יש משהו יותר קיצוני. את פונה לאדםבשעה שאת במצוקה, הוא "בעל המקצוע", הוא המסייע, הוא נחשף הרבה פחות. כל מי שמגיע לטיפול מגיע עם המון חרדה, מה יחשבו עלי? האם המצוקה שלי נורמאלית? האם יאהבו אותי? ובתוך סיטואציה כזו הרבה יותר קל להרגיש התאהבות.
יש כמה אסכולות טיפוליות, הראשונות הפרודיאניות יותר, שכן יראו בזה מנוף לשינוי, אבל מצד שני ידרשו מהמטפל להזכיר למטופלת את הפער בין המציאות להשלכה. בהרבה דרכים. אם אין הבחנה בין תכנים של העולם הפנימי למציאות, לא יהיה תיקון למערכת היחסים. כי העולם הפנימי משתחזר בשלמותו בחדר הטיפולים. רק כשהעולם הפנימי משתחזר ומותיר מקום למשא ומתן עם המציאות, מתחילה להיווצר אותה גמישות מנטאלית שבשבילה הגענו. זו שמאפשרת לנו ללמוד לשחק בין העולם הפנימי והמציאות, לגעת המציאות בביטחון שנדע לעצב אותה, ובנינוחות שלא נתפרק אם היא לא תענה לנו. אנחנו הולכים לטיפול כדי להוציא חלקים חבויים לאור בלי להישרף, לאט לאט. זה מאוד עדין ויפה. זה צריך להתרחש במקום בטוח, במקום שמאפשר לשחק עם המציאות. אם יש כזו פריצת גבולות ומהמעט שקראתי יש, זה כבר לא משחק ואז זה כבר לא טיפול זה הפך להיות עוד מציאות שבה יש חוסר שליטה, חוסר סיפוק, תיסכול וכעס.
טיפול לדעתי, צריך להיות מכוון תוצאות, הוא לא מסבך את החיים , הוא מקל עליהם.
ואני אומרת את זה כפסיכולוגית.
יש כאן מצב מאוד בעייתי, זה לא אתי.
אם את רוצה להמשיך במצב הזה כחלק מהתנסות שיכולה להצמיח אותך, ואת זה אני לא שוללת, תבחרי בזה. אבל אם את מרגישה מוצפת רגשית, זה לא הצפה שאמורה להיות חלק מטיפול, זו הצפה שהיא חלק מהחיים שבהם הטיפול אמור להיות גורם מסייע.
בעיני, ואני אומרת את זה בכל ליבי, תמצאי מטפל, מאמן, מורה שיכול להיות איתך במקום לא עמוס רגשית, לא מוצף, עם הראש מחוץ למים וללוות אותך במה שאת עוברת. אני מסכימה עם סאלי. זה יעזור לך מאוד.
ואני אכתוב דבר אחרון, מטפל שלא כנה עם עצמו למה הוא מרגיש ורוצה מהמטופל, כבר לא מחוייב למטופל אלא לעצמו. הוא מופעל מהצרכים איתם הוא לא רוצה להתמודד. אם הוא מאוהב כרגע,זקוק לך כמעריצה כי הוא חסר ביטחון, זקוק לך כמטופלת כי הוא מרגיש מטפל לא טוב מספיק, הוא צריך עדיין לשים את טובתך במרכז. אם עכשיו הוא לא עושה את זה,אז גם ברגע שהוא יבין שהוא יכול לאבד את הרישיון בגלל מה שהוא עושה איתך והוא יהיה מוצף בחרדה, גם אז את לא תהי בראש מעיניו ומהר מאוד את תרגישי את זה. הוא ישמור על עצמו. מטפל חייב לדווח על טיפולים למדריך, והמדריך צריך להיות מי שנמצא מחוץ למערבולת ולעזור לו לראות מה שהוא לא רוצה לראות. אם הוא מסתיר את הבעיה שהוא נמצא בה מהמדריך שלו, סימן שהוא כבר מבין שהוא צריך לשמור על עצמו, הוא לא מחוייב אליך או לטיפול, אלא לעצמו.

חלק מהנושאים שאנחנו מדברים עליהם המון זה הקושי שלי להאמין שאוהבים אותי ולקבל אהבה ולהרגיש רצוייה. כל החיים אני נלחמת על זה ומשתמשת בדפוסים מאד ברורים כדי להשיג את זה.
כן הוא אמר לי שהוא אוהב אותי והבנו יחד שאני יכולה ללמוד מהקשר הזה לגבי קשרים אחרים שלי. הוא טוען שאם אני אצליח להאמין לו שאכפת לו ממני באמת ושהוא אוהב אותי באמת אז אני ארוויח מזה בגדול לחיים שלי.
אני מרגישה מאד מבולבלת וגם נסערת מעוצמת הרגשות
הזוגיות שלו במשבר הרי הוא מטופל אצל אותה מטפלת זוגית. גיליתי את זה במקרה בצורה הזוייה מאד בגלל חוסר טקט של המטפלת הזוגית. ושוחחתי איתו על זה כך שברור שהזוגיות שלו אינה להיט.
אני כבר לא יודעת אם יש לי טיפול טוב. אבל אני יודעת שיש לי טיפול. שעוזר לי המון. הקשר איתו. הפוקוס עליי.
דיברנו על הגבולות והוא טוען שהוא לא קלאסי ושאולי הוא חורג מעט מהגבולות והוא יודע את זה ואולי זה לא טוב לי מחד אבל מאידך הוא טוען שאני צריכה את הקרבה הזו בתוך הקשר כי אחרת לא הייתי יכולה להגיע לעומקים הללו.
אבל כמו שיש בזה משהו חיובי וטיפול עמוק יש בזה גם את העוצמה הזו של ההתאהבות. יש משיכה יש מתח. גם על זה דיברנו. הוא לא רוצה שזה יקרה, כך לפחות הוא טוען, כי הוא חושב שזה ייפגע בי מאד ושזה לא נכון שנממש איזו פנטזיה. הוא טוען שוטוב שאנחנו במסגרת הטיפולית כי זה שומר עלינו. מצד שני הוא מפלרטט איתי חופשי ומאד מתעניין בתיק החדש שלי ובתכשיטים שלי ובצמות המיוחדות בשיער וכו' וכו'.
שוחחתי עם חברה טובה שהיא גם מאמנת אשיית היא טוענת שיש כאן בלבול וחציית גבולות. הפסיכולוג שלי מסכים עם זה וטוען שאנחנו יכולים להתגבר על זה ביחד ומיד אחר כך אומר שאולי הרצון שלי שמשהו כאן יתממש קשור לגיל ולניסיון החיים שהוא מבוגר יותר ויש בנינו פער של למעלה מעשור.
ואז שכבר באתי לצאת אני שואלת אותו בן כמה הוא והוא אומר 41 ואז אני אומרת איזה פער גילאים? פער ממש קטן אז הוא שואל בת כמה אני אז אני עונה שאוטוטו 36 והוא כמעט נפל, כי אני, לדברו ממש לא נראית....
אני מאאד מאד מבולבלת. הוא מודע להכל והוא לא רוצה לטעות. השיחה שלנו מאד גלויה ופתוחה ואני? מרגישה שבוייה מרגישה שאני יכולה להוליך אותו למקומות שהוא לא היה רוצה למצוא את עצמו בהם.
ולכל מי שתהתה. כן אני עדיין בטיפול זה כבר יותר משנה אנחנו נפגשים אחת לשבוע. מזל שהחיים של כל כך מלאים וגדושים בפרנסה בילדים ובהגשמה חברתית ואישית אחרת בטח הייתי כוססת ציפורניים כל השבוע עד הפגישה הבאה. אין יום שאני מחכה לו יותר מהיום של הפגישה שלנו.
אשמח מאד לדעה לשיקוף לניסיון אולי למבט המטפל ובכלל לתמיכה.
תודה לשבט הוירטואלי

אז הוא שואל בת כמה אני אז אני עונה שאוטוטו 36 והוא כמעט נפל,

מוזר מאוד, יותר משנה אתם נפגשים ורק עכשיו (וגם אם זה היה לפני חצי שנה) הוא מגלה שאת בת 36???

יש כאן מצב מאוד בעייתי, זה לא אתי.
כשיש ספק אין ספק ומוטב לך למצוא מטפל/טיפול אחר.

חמוצית, שמרי נפשך.
מסכימה עם פלוניתה.
עברתי סיפור דומה עם פסיכולוג, ולצערי המקרה שלך ממש מזכיר לי את שלי, למרות ההבדלים.
הוא התקשר אלי, חלק איתי את קשייו, פלירטט איתי והחמיא לי וזה גלש אפילו לחיבוקים וליטופים. (אבל לא מין).
הייתי מאוהבת בו אבל לא הערכתי אותו וידעתי מההתחלה שזה לא אתי ולא בסדר אבל עברתי אז תקופה קשה והיה לי קשה לחתוך.
בסוף בכול זאת אזרתי אומץ והפסקתי את הטיפול.
רק במרחק של כמה חודשים הרשיתי לעצמי להבין כמה נפגעתי, וההדים של זה קיימים עד היום.
בסוף התלוננתי עליו וזה היה סיוט. הוא הפך את עורו והמציא עלי שקרים. טוב, מעדיפה לא לחזור לתקופה הנוראית הזו.
בקיצור, הפסיכולוג שלך עבר את הגבול. נקודה.
את יכולה למחוק אם לא מתאים לך אבל היה לי חשוב לומר לך.

חמוצית, אין לי מה להוסיף על מה שכבר כתבתי. אבל אני יכולה לומר לך שהצורה בה הוא משאיר אותך בטיפול גובלת במניפולציה. הוא לא צריך לעזור לך להאמין שאוהבים אותך דרך האהבה שלו, אלא בעזרת התבוננות בפילטר אוהב עלייך, על חייך, על אנשים אחרים שאוהבים אותך. לעזור לך לראות כמה את במקום בטוח ויכולה להשאיר את הילדה הלא אהובה מאחור, או לחבק אותה עכשיו בעצמך. לא לחבק בעצמו את הילדה הלא אהובה. הוא משאיר אותך במצב של ילדה שזקוקה לאהבה ואת עצמו כאדם היחיד שיכול לספק אותה. מהמעט שסיפרת כאן אני כבר יכולה להסיק שיש מי שאוהב אותך. אולי אפשר היה לעזור לך לראות את האהבה הזו שקיימת בחיים האמיתיים שלך? עם כל המוגבלויות שלה, עם חוסר המושלמות, עם האכזבה שיש בה.
הוא מרחיק אותך מהאינטואיציה שלך, מהקול שלך, שם סימני קריאה איפה שאת מעלה סימני שאלה.
אני מבינה שכרגע את לא מסוגלת להתנתק ממנו. זו לא אשמתך, זה מצב שואב ומזמין. בגלל זה לומדים הרבה שנים, יש אתיקה ברורה, הדרכה וחוקים. המטפל צריך להישמר , לא המטופל. את חייבת לדבר עם מישהו אמיתי, לא באינטרנט, שיעזור לך. את צריכה מישהו שידון איתך בשאלות האלה ולא יסגור אותן.

שליחה על ידי .* » 29 יוני 2012, 20:04

כשאת בטיפולו, את מרגישה שאת במקום מוגן?

חמוצית...
טוב. כמובן שהתחושה לא טובה לקרוא את מה שאת כותבת. זה לא אתי, זה לא טיפול בשום צורה שמתסכלים על זה, זה לא תקין (כל מי שעובד עם אנשים פה מורט שערות בתסכול על איך מטפל מרשה לעצמו לנהוג כך...), זה לא שום דבר... חוץ מכיף אחד גדול, שזה ברור. מתוך הכיף הגדול הזה ללא ספק אפשר להוציא דברים טובים. כיף מסמן משהו שחלק ממנו הוא טוב. מסמן כיוון שאנחנו רוצים ללכת בו (לפחות על חלק מהאלמנטים שלו).
אני גם לא אכנס יותר מדי לעד כמה האדם המשתקף כמטפל הוא לא האדם האמיתי. גם כמאמנת, מתאמנים חושבים שאני מושלמת. וזה רחוק מהמציאות. איתם אני לעולם לא מתווכחת, תמיד חיובית, סבלנית, ערנית, במיטבי, תמיד שופעת רעיונות ואמפטיה. במציאות אני עובדת קשה כדי להיות ככה כמה שיותר מהזמן, אבל אני בטח לא ככה כל הזמן. ג'נדלין (הקול שלו מצלצל לי בראש בשבועות האלה...) אומר שבטיפול הוא תמיד ככה (במקום הכי נקי וחופשי), במציאות הוא בתור התחלה תמיד לא ככה. הוא בתור התחלה תמיד מתווכח, ואז הוא מנסה לצאת משם, ולהיות כמו בטיפול. אף אדם הוא לא כל הזמן כמו שהוא פעם בשבוע. זה לא אנושי.

השאלה היא מה עושים עכשיו. זה כל כך חורג מאפשרות לעבוד דרך הרשת. זה מסובך. את צריכה גם כוחות להבין מה את רוצה שיהיה פה, וגם כוחות לעבוד על כל מה שעוצר אותך בדרך. זו הרבה עבודה שנדרשת פה. אם את יכולה לתקצב את זה, כדאי לך לממן עבודה עם אדם אחר. אם לא, ואת מפנה את הכסף שלך לכיף הזה שמסבך אותך, אז את למעשה בוחרת להשאר פה. שזה גם לגיטימי.

מוזר מאוד, יותר משנה אתם נפגשים ורק עכשיו (וגם אם זה היה לפני חצי שנה) הוא מגלה שאת בת 36???
הוא אמר לי שהוא היה בטוח כל הזמן שאני בת 30. בכלל לא דיברנו על הגיל אף פעם. אף פעם לא היה רלוונטי

אלונית- האמת הייתי מאד מאד רוצה לקרוא עוד. אבל מבינה שזה אולי מציף וקשה. אני בכלל לא רוצה למחוק להפך מאד מקשיבה למה שאת כותבת כי ברור לי שאני צריכה לשמור על עצמי ואחד הדברים הכי חזקים אצלי בחיים זה הנחיתה אל המציאות וניפוץ הפנטזיות.
ואני אישה של אדמה ומתפקדת מעולה במציאות ויש לי גבולות והבנה של מצבים ויש גם פער כי עם כל החיבור שלי למציאות וההבנה הגדולה שלי את הסיטואציות השונות אני יכולה גם להיות אימפולסיבית. יכולה להיסחף יכולה לתת לרגשות לתשוקות לקחת אותי שאלו אגב דברים נפלאים והאיזון הזה והמקום של כל דבר כזה בחיים שלי הוא הרבה פעמים מורכב. ואת זה בדיוק את זה אני פוגשת חופשי מול המטפל היקר שלי

הוא לא צריך לעזור לך להאמין שאוהבים אותך דרך האהבה שלו, אלא בעזרת התבוננות בפילטר אוהב עלייך, על חייך, על אנשים אחרים שאוהבים אותך
אני חושבת שהוא עושה זאת. הוא מתבונןן בי בבפליטר אוהב הוא מאד אמפטי מאד מקשיב מאד מרוכז מאד זוכר פרטים מאד מדייק בשעות מאד חושב. הוא אומר שהמרחב שנוצר בינינו הוא הטיפול שהקשר האינטימי הזה הוא סוג של בבואה. שאנחנו עוסקים כאן במודעות ובודקים מה קורה לי

אני בעיקר מפחדת מעצמי אני מרגישה שאני סוחפת אותו למקומות הללו. לא אחת הוא אומר לי "שוב גרמת לי להתבלבל, לשכוח מה רציתי להגיד. ואני רואה שהוא מסמיק ואולי קצת טרוד ואולי מתבייש מהנוכחות שלי מהעוצמה שלי, ממה שאני משדרת אליו. מצד שני מה אני מאשימה את עצמי בכלל? זה כן קורה! הוא כן מפלרטט איתי. הוא כן שולח לי sms. פה הבילבול הגדול שלי

כשאת בטיפולו, את מרגישה שאת במקום מוגן?
מאד מוגן מאד בטוח מקום אוהב ושומר. הקליניקה שלו בשכונה לא סימפטית ויצא לא אחת לבוא לשם לפגישה ב21:00 בערב.אני לא אישה שבקלות הייתי יושבת עם גבר בקליניקה שוממת. אבל יש לי בטחון מלא בי ובו. אני מרגישה שאכפת לו באמת, שהוא מתעניין באמת בדברים שלפעמים נראים לי לא רלוונטים בעליל. הוא מכין לי קפה וכן אני אגיד את זה-לפעמים אני מרגישה שהגעתי לדייט. מבחינת האנרגיה ושוב אני שואלת את עצמי האם זה רק שלי? והוא גם אומר לי זה משהו שאת מביאה איתך, את הפלירט הזה, את המשחק הזה.

ויש עוד משהו. לפני כמה חודשים רציתי להפסיק בגין שני תירוצים משמעותיים: עומס בלו"ז שלי ותקציבית, כי כפי שאתם בוודאי יודעים טיפול פסיכולוגי זה דבר יקר. הוא אמר לי שבנתיים אני לא צריכה לשלם. כשיהיה לך תשלמי. גם אם זה יהיה בעוד חמש שנים. או מתישהו, כיתאפשר לך. מאז זה מאד מעיק עליי שונאת להיות חייבת. לפני כמה פגישות הוא אמר לי שחשב על זה והוא ייעשה לי הנחה ואז הוריד משמעוי את המחיר, קרוב ל-50 אחוז. ואני לא משלמת לו. וכבר חייבת לו כמה אלפים וזה מעיק עליי ומרגיש לי שזה עוד משהו שבגללו קשה לי להשתחרר ממנו וגם אם אחליט שאני לא באה יותר, התחושה הזו של החוב היא תחושה של משהו שלא נגמר ולא נחתם. הוא לא לחוץ בכלל על הכסף. מבחינתו שאשלם לו 60 שנה 10 ש"ח בחודש. אני לא מבינה למה הוא עושה את זה והוא גם לא מעלה בכלל את הנושא של הכסף וזה גורם לי לחשוב/להרגיש שיש כאן משהו מעבר.
ואני בהחלט לא יכולה לראות את החיים שלי היום בלי הנוכחות שלו. אני מרגישה שאני מכירה כל זיע ונים בפניו ובשפת הגוף שלו ואני מרגישה לא אחת שלא נוח לו מולי.

ודבר אחרון לפלוניתה -

טיפול לדעתי, צריך להיות מכוון תוצאות, הוא לא מסבך את החיים , הוא מקל עליהם.
הטיפול הזה מאד מקל לי על החיים. הגעתי על הקרשים מתוך מצוקות קשות שלא מצאו מזור ואיתו משהו לאט לאט נפתח והשתחרר ודובר והוכר ואני מצליחה לראות להבין להרגיש היום הרבה יותר בהיר נקי טהור שמובן לי. השיחות איתו מקלות עליי מאד נותנות לי פורפורציה. תומכות בי. מעגנות אותי. עם זאת יש את הרגשות העוצמתיים אליו, את הפלירטוטים, את האינטימיות והאהבה. האם זה לא יכול לדור תחחת קורת טיפול אח? גם ההקלה וגם תחושת העומס הריגשי שאני חווה (ואולי גם הוא)?

מתוקה, הוא חצוף. הוא מפלרטט ומקבל תשלום על זה. נקודה. כל השאר זניח(. מה שהוא מרגיש ומה שאת מרגישה )

סאלי. אני מבקשת חידודים. ההגיון הבריא אומר לי מה אתי ומה לא. אז באמת הוא לא אתי? זה עד כדי כך מורט שערות התיאור שלי? ועוד לא סיפרתי הכל...
גם אני עובדת עם אנשים נשים וקבוצות גם שם אני הכי מפוקסת נותנת סבלנית...מחוץ לקבוצות שלי אני הרבה פעמים אחרת לחלוטין...
אני כבר לא כל כך תמימה (טוב אולי קצת) התאהבתי לא אחת בגברים בחיי אני יודעת שאני רואה חלק מאד מסויים של הגבר הזה ושבבבית/ כבן זוג/כאבא הוא בוודאי שונה ומשתנה.
ולמרות כל זאת בא לי להתמסר אליו בתשוקה עכשיו!
וזה הרבה הרבה יותר מורכב מכיף שמסבך אותי - יש כאן עומק ורוחב ואהבה ואינטימיות אי אפשר באמת ברשת לטפל ולדון בכל מה שקורה שם אבל אני גם לא רואה דרך אחרת. אני אפילו קצת מתביישת בשבילי, בשבילו. שיתפתי רק חברה אחת שאני סומכת עליה מאד וזהוווווו.ובאמת מה עכשיו. למעט המתנה לפגישה הבאה שלנו.

הבהרה: מחקתי פה משהו שבתחושה שלי עלול לפגוע בפרטיות. אז מי שמתבלבל או שחסרה לו אינפורמציה ברצף הקריאה שיגיד. תודה על ההבנה

זה נכתב לפני שקראתי את הדברים האחרונים. ובכל זאת הוא לא לחלוטין ירד מעניין התשלום. אם היה מאוהב וחכם היה מציע תקופת צינון. ואז לדבר על מה שקרה כאן. אבל הוא נשמע חסר בגרות? מה הוא רוצה בכלל?

מתוקה, הוא חצוף. הוא מפלרטט ומקבל תשלום על זה. נקודה. כל השאר זניח(. מה שהוא מרגיש ומה שאת מרגישה )
אבל הוא לא מקבל תשלום על זה כפי שפירטתי שזה נראה לי מוסיף הרבה שמן למדורה, כי זה מוציא משהו מהקשר של מטפל מטופל ברגע שהתשלום נהיה לא מעורב בזה. וכן הוא מפלרטט וטוען שאני מביאה את זה וזה נכון אני פלרטטנית. גם לא איתו. יש מצבים שאני מאד נהנית מזה. אני גם אישה מושכת וגם עובדת עם המיניות שלי. אני יודעת שהוא שם לב לזה.
ולמה מה שאני מרגישה ומה שהוא מרגיש זה זניח? הרגשות שלנו הם מהות הקשר בלי כל הרגשות הללו לא היה פה עניין ודבר.
בקשר לזה שהוא חצוף יש נקודות שאני יכולה להסכים עם זה אבל הוא עוד הרבה דברים בנוסף לחצוף

זה נכתב לפני שקראתי את הדברים האחרונים. ובכל זאת הוא לא לחלוטין ירד מעניין התשלום. אם היה מאוהב וחכם היה מציע תקופת צינון. ואז לדבר על מה שקרה כאן. אבל הוא נשמע חסר בגרות? מה הוא רוצה בכלל?
הוא אמר בפרוש שאולי זה היה נכון להציע לי להפסיק את הטיפול אבל הוא חושב שאנחנו יכולים להתגבר על זה יחד. ואנחנו מדברים על זה וזה לא קל. הוא לא נשמע חסר בגרות הוא מאד שוקל מילים וחושב הרבה. מה הוא רוצה? לא ברור. גם לו זה קשה הוא אמר שקשה לו אבל אין ברירה צריך לדבר על זה צריך להתמודד ואמר לי בפירוש שהוא לא רוצה לפגוע בי. אבל אני מרגישה שאני כל הזמן מגינה עליו כי יש בי תחושת התאהבות. כשאני מנסה לשים את זה רגע בצד אני לא מבינה מה הוא עושה, מקווה שהוא מקבל הדרכה מתאימה (רוצה לשאול וחוששת) ולא נותר לי אלא לתת לזמן לעשות את שלו. אבל לא מסוגלת להתנתק ממנו. לא יודעת מה הוא רוצה

שליחה על ידי מהצד* » 30 יוני 2012, 08:17

תראי זה שאת התאהבת בו את לא אשמה. השאלה היא מה הוא עושה עם זה.
הביטויים שלו מרמזים על חוסר בגרות והבנה בסיסית של תפקידו כמטפל. למשל: הוא אמר בפרוש שאולי זה היה נכון להציע לי להפסיק את הטיפול אבל הוא חושב שאנחנו יכולים להתגבר על זה יחד.
הוא מבלבל אותך בזה שהוא שם אותו ואותך באותו מקום.

הרגשות שלנו הם מהות הקשר בלי כל הרגשות הללו לא היה פה עניין ודבר.
הרגשות שלך הם מהות הטיפול. שלו לא רלוונטיים. לא צריכה להיות הדדיות.

מבחינת התשלום אני לא בטוחה שזה תקין מה שהוא איפשר לך. חוב הוא מכשול רציני ביותר להתקדמות הטיפול.

והכי חשוב:
שוב גרמת לי להתבלבל, לשכוח מה רציתי להגיד
משפט כזה הוא מאד בעייתי כשהוא נאמר ביחסי זוגיות רגילים ביחסי מטפל מטופל אין לו מקום.

הביטויים שהוא משתמש בהם מרמזים שהוא לא לוקח אחריות על עצמו וזה יכול להוביל לכך שבהמשך אם לא תמשיכי בטפול איתו הוא יפיל את האשמה עלייך.

שליחה על ידי פז* » 30 יוני 2012, 09:21

הטיפול הזה מאד מקל לי על החיים. הגעתי על הקרשים מתוך מצוקות קשות שלא מצאו מזור ואיתו משהו לאט לאט נפתח והשתחרר ודובר והוכר ואני מצליחה לראות להבין להרגיש היום הרבה יותר בהיר נקי טהור שמובן לי. השיחות איתו מקלות עליי מאד נותנות לי פורפורציה. תומכות בי. מעגנות אותי. עם זאת יש את הרגשות העוצמתיים אליו, את הפלירטוטים, את האינטימיות והאהבה. האם זה לא יכול לדור תחחת קורת טיפול אח? גם ההקלה וגם תחושת העומס הריגשי שאני חווה (ואולי גם הוא)?

יקירה, כל דברייך פשוט זרועים בסימני אזהרה אדומים מצלצלים.. מזמן עברתם את הקוים האדומים.. עכשיו השאלה היא איך להנצל, איך לצאת מזה עם כמה שפחות נזקים.. את כרגע כלל כך בפנים שראייתך מאד מוגבלת.. והישועה לא תבוא ממנו, הוא גם כן עמוק בצרות, מכל מיני בחינות.. ולגבי הציטוט מלמעלה, אולי מצאת מזור למצוקות קשות, אך סביר להניח שדרכך החוצה תלווה במצוקות קשות ביותר. מה שנקרא (הלוואי שאני טועה), מן הפח אל הפחת.. תצטרכי ליפול חזק לפני שתקומי... זה, איך שאומרות הפולניות, זה יגמר בבכי.. מקוה שתמצאי את הכוחות, העוצמות והתבונה למשוך את עצמך מתוך זה. מה שסיפרת על התשלום המושהה רק מחזק את סימני האזהרה.. רע מאד.. (בסיפור של פותחת הדף המקורית, גם שם היא נשארה חייבת סכום גדול לפסיכולוגית והתלבטה מאד אם לשלם או לא). מצטרפת לסאלי בדיעה שכדאי להעזר באיש מקצוע אחר. אולי אפילו למספר פגישות מוגבל, רק שתקבלי זוית ראיה אחרת ועזרה מסוימת.. אולי את עוד לא יודעת זאת, אך על נפשך פה את נלחמת.. (בנוסף לחיי המשפחה, כספך, בריאותך, ועוד ועוד)

חמוצית יקרה, התחלת לכתוב כאן כי את מרגישה שהסתבכת עם הפסיכולוג. ככל שאת כותבת, מי שעונות לך מרגישות, מתוך מה ש את כותבת שהמצב הזה לא טוב לך . התשובות שלך נשמעות כמו התגוננות, על עצמך ועליו. את תעשי מה שאת מוצאת לנכון, אבל אם הכל היה בסדר, האם היית מגיעה לכאן כדי להתייעץ?

שליחה על ידי מהצד* » 30 יוני 2012, 10:06

אם זה היה קורה לחברה שלך והיא הייתה משתפת אותך במה ששיתפת כאן ומבקשת את דעתך ותמיכתך. מה היית אומרת לה?

אבל אם הכל היה בסדר, האם היית מגיעה לכאן כדי להתייעץ?
אני מסכימה איתכן. משהו כאן סוטה מהגבולות. משהו כאן מצלצל מוזר, אולי לא ראוי, אולי לא אתי. אם הכל היה רגיל לא הייתי משתפת כאן. זה ברור. זה ידוע ושוב, זה מבלבל.
אני מאד מרגישה שאני מגינה עליו ועליי ומאד מרגישה את המעורבות שלי בתוך זה. קשה לי לשים את עצמי בצד.
אם זה היה קורה לחברה שלך והיא הייתה משתפת אותך במה ששיתפת כאן ומבקשת את דעתך ותמיכתך. מה היית אומרת לה?
בטוח הייתי אומרת שזה לא נראה לי לעניין, יכול להיות שהייתי מציעה לה לפתוח את הדברים מולו (כפי שאני עושה) ויכול להיות שהייתי אומרת לה לזרום עם התשוקות ועם מה שקורה, לתת ללב להוביל, מקסימום תהיה מכה קשה וכואבת. לפעמים זה משתלם. אולי גם הייתי אומרת לה שזה נכון לנקוט באחריות ובבגרות ולהתרחק מהאש הזו בעיקר בשביל לא להשירף ובשביל לשמור על עצמך.
אז ברור שאין כאן קול אחד וברור שאני מבולבלת ומרגישה סבוכה. אני מקבלת את הרעיון להתייעץ עם מישהו שלישי, אובייקטיבי יחסית. אבל אני לא רואה איך אני פותחת את זה בפני מישהו גם את החברה היחידה ששיתפתי זה היה כי כפר לא יכולתי יותר, אחרי יומיים של smsים חזקים ביותר שכבר לא יכולתי להכיל והייתי חייבת לשתף. כבד עליי.
הכי אני רוצה או לזרום איתו עמוק לתוך רומן דיסקרטי וסוער או להתנתק ממנו לחלוטין.לא לבוא יותר. לא להיפגש איתו.אני מאד חצויה מאד מתלבטת. יהיה לי קשה להתנתק כרגע זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי אבל אני יודעת שזה אפשרי כבר יצאתי ממערכות יחסים כבר הצלחתי להתנתק כבר התאהבתי בגברים כבר עברתי הרבה ושוב זה מכה בי כל הסיטואציה הזו.
הרבה פעמים אני לא מבינה איך הוא עושה את זה ולמה הוא לא שומר. אמרתי לו שאני די בהלם מההתנהלות שלו. אני הרבה פעמים עוצרת את עצמי כי מבינה ויודעת שזה חורג מהגבולות למרות שלא אני אמורה להיות אחראית עליהם. הרבה פעמים מצאתי את עצמי אומרת לעצמי תזרמי איתו, הוא אמור לעצור את זה, לא את. הוא אמור להציב את הגבולות. אם משהו לא נכון או יותר מדי אז הוא יגיד. ואפילו שהצעתי לו להיפגש באופן לא פורמלי הוא כתב לי שהוא צריך לחשוב על זה. אבל לא היה לא מוחלט וברור. מה שכנראה צריך היה להיות על פי הבנתי

אני לא מבינה איך הוא עושה את זה ולמה הוא לא שומר
הוא אמור לעצור את זה, לא את. הוא אמור להציב את הגבולות
אבל הוא לא עושה את זה.
תשמרי על עצמך, בבקשה.

כבר יצאתי ממערכות יחסים כבר הצלחתי להתנתק כבר התאהבתי בגברים כבר עברתי הרבה ושוב זה מכה בי כל הסיטואציה הזו.
חמודה, זו לא אמורה להיות מערכת יחסים רומנטית, לא התאהבות, ובטח לא התאהבות הדדית. הוא נותן לך שירות (שאמור להיות בתשלום)ואמור לטפל בצד הנפשי - ריגשי שלך. ברגע שהשירות הזה חורג מיעודו, ברגע שיש כאן תסבוכת ריגשית מבחינתך, ובנוסף מעין הסדר לא ברור מבחינת תשלום (דחיית תשלום? הנחה מאד מאד משמעותית? טיפול ללא תשלום?) זה לא בסדר. את נמצאת בסיטואציה מאד רגישה ועדינה. את תלויה בגחמות לא ברורות שלו.

שליחה על ידי מהצד* » 30 יוני 2012, 17:05

ממליצה לך לעשות בשביל עצמך מה שהיית עושה בשביל אדם שהכי יקר לך בעולם.

הכי הייתי רוצה לחתוך. להשתחרר ממנו. להיעלם לו. כך גם הייתי ממליצה לחברה. איך עושים את זה?

אומרים לו שהחלטת להפסיק את הטיפול אצלו. מוחקים אותו מהנייד. לא מתקשרים, לא יוצרים איתו קשר, לא עונים לטלפונים ומסרים ממנו - עד שכשחושבים עליו, אם בכלל חושבים - זה כבר לא כואב ולא מעורר שום רגש.

הכי הייתי רוצה לחתוך. להשתחרר ממנו. להיעלם לו. כך גם הייתי ממליצה לחברה. איך עושים את זה?

התפתחות מעניינת...

(וגם מבחוץ נשמעת בכוון טוב!).
תראי, את בטח יודעת. תשוקה מזרימה הורמונים רבי עוצמה בדמנו. גם של הגבר, גם של האישה. תחת סמים אנחנו לא פועלים בהגיון (לדעתי הוא עצמו מדבר משם - מהתשוקה שלו - ובגלל זה זה לא טיפול) כאשר אנחנו רוצים להפסיק, יהיה תהליך גמילה. צריכים להיות מוכנים לזה. כמו גמילה מניקוטין, מקפאין, מהרואין, את נגמלת מאדרנלין ואוקסיטוצין במנות מטורפות... (אולי עוד כמה? לא התחום שלי). זה יהיה כואב, וכמו כאבים אחרים, זה יכול להיות טריגר אדיר לשינוי. להיות יכולה להביא אהבה נפלאה לחייך, כמו שמגיע לך.
בגמילה תמיד קל יותר כאשר מישהו תומך בנו. אם יש חברה או קרובה שיכולה לתמוך בך ללא שיפוט - מה טוב. אם את צריכה לשלם על תמיכה - ואין השקעה טובה יותר - וההמלצה החמה שלי היא על התמקדות. אני אישית כל כך לא אוהבת את כל הסמכות שיש בטיפול... לא יודעת, לא מתחברת לזה (גם לא באה להתווכח - מי שזה טוב לו - מה טוב). יש טכניקות שוויוניות יותר כמו התמקדות שבה לומדים להוביל את התהליך של עצמנו. לא מישהו אחר מוביל אותנו.

שני ספרים שאולי יעניינו אותך ויעזרו לך להעביר את הקריז שללא ספק יהיה - אחד ספר מפורסם של פסיכולוג (לשעבר) שהוא נגד כל, כל, כל צורה של טיפול - page]בגנות הפסיכותרפיה 2829[/po].aspx?c0=18267&bsp=13748 . ספר מרתק גם אם לא מסכימים עם הכל. ספר אחר שכבר המלצתי עליו במעלה הדף - the day i went missing שמספר על אישה שפסיכולוג רימה אותה. לא דומה בול למקרה שלך, אבל הספר מרתק וקריא ואני חושבת שתמצאי את עצמך שם הרבה. גם שם יש אזור שבו לא ברור לה מה קורה עם הטיפול הזה, עד שהיא מתחילה להבין.

בהצלחה (-)

אומרים לו שהחלטת להפסיק את הטיפול אצלו. מוחקים אותו מהנייד. לא מתקשרים, לא יוצרים איתו קשר, לא עונים לטלפונים ומסרים ממנו - עד שכשחושבים עליו, אם בכלל חושבים - זה כבר לא כואב ולא מעורר שום רגש.

ומשלמים את החוב, שלא יהיה שום תרוץ להמשך הקשר.

אופס השתמשתי בניק משומש- סליחה

ומשלמים את החוב, שלא יהיה שום תרוץ להמשך הקשר.
על מה בדיוק היא חייבת לו? על ניצול? מניפולציות? הונאה? דייטים?!
ממש אבל ממש לא חיבת לו אגורה.
הבן אדם הזה כנראה עשה לה נזק שהיא תצטרך לשלם למישהו אחר שיעזור לה לצאת מהתסבוכת הזו.

אגב, לשלם סכומי עתק שאין, זה בדיוק משהו שיכול להשאיר תקשורת כזו נמרחת מלא זמן.
לחתוך לגמרי.

_על מה בדיוק היא חייבת לו? על ניצול? מניפולציות? הונאה? דייטים?!
ממש אבל ממש לא חיבת לו אגורה.
הבן אדם הזה כנראה עשה לה נזק שהיא תצטרך לשלם למישהו אחר שיעזור לה לצאת מהתסבוכת הזו._
אני מבינה שמשהו כאן לא תקן ומסובך. אם חברה הייתה מספרת לי זה מה שהיייתי חושבת. אבל זו הבנה בראש הבנה קרה.
הלב אומר משהו אחר לגמרי. כרגע אני לא מרגישה מנוצלת ולא מרגישה קורבן להונאה ומניפולציות. כרגע אני מאוהבת. כרגע אני רק רוצה כבר להיפגש איתו שוב. בראש ברור לי שיהיה נכון לחתוך וגם לא לשלם כי הקשר הזה חריג ומיוחד.
אני כל הזמן בודקת את עצמי. האם אצלי משהו לא בסדר? האם אני ממציאה? האם אני מגזימה?האם הוא אינו רואה זאת כלל כך. האם גם הוא מרגיש מסובך? היו הרבה פעמים שרציתי לעזוב. הוא אף פעם לא נתן לי ללכת.

כרגע אני מאוהבת. כרגע אני רק רוצה כבר להיפגש איתו שוב.
גם ככה, הכי נכון שתעזבי את הטיפול.
אם תחליטו להמשיך להיפגש זה יהיה ממקום כנה, אמיץ, נקי ואמיתי. בלי הונאה עצמית ובלי חובות לא ברורים שאחד רושם לשני בספר בלתי נראה.

היו הרבה פעמים שרציתי לעזוב. הוא אף פעם לא נתן לי ללכת.

מה זאת אומרת?? את יכולה להסביר את המשפט הזה?

האמת אני שואלת בשביל שאת תעני לעצמך ותראי ש הבחירה אצלך אם ללכת או לא.

ואני רוצה לספר שאני הייתי פעם אצל פסיכולוגית שלא ניצלה אותי והטיפול היה טוב ועזרה לי מאוד והכל היה תקין, וכשהחלטתי לעזוב היא "לא נתנה לי" כלומר ניסתה להגיד לי כמה שאני עדיין לא השלמתי את הטיפול ושיש לי עוד דרך לעשות... הלכתי כי זה היה נכון בשבילי באותה נקודת זמן להמשיך בצורה אחרת. אני זוכרת לטובה את הטיפול איתה, ואני זוכרת פחות לטובה את הסיום, איך בפגישה האחרונה, במקום לשים פוקוס על השינוי החיובי שעברתי, היא החלישה אותי בכך שסיכמה כמה אני עדיין לא "מוכנה", שזה כזה בולשיט לדעתי. ברור שיש עוד דרך לעשות. וכמה שהיא היתה טובה לאורך הדרך, אני חושבת ששם היא שגתה.בכך שלא שיחררה אותי במצב רוח טוב, שנתנה לי להרגיש רע עם זה, שלא קיבלה וכיבדה שזוהי החלטתי, והרגשתי שזה גם מונע מטעמי אגו אצלה.

והאמת עכשיו אני נזכרת שעזבתי עוד טיפול - טוב ומוצלח ומקצועי - לפני שהפסיכולוגית הסכימה ש"סיימתי". כי רציתי לנסות משהו אחר, ובאמת זה היה הדבר הנכון ביותר עבורי לעשות. הפסיכולוגית השניה לפחות קיבלה את זה ברוח יותר טובה, אם כי גם היא עשתה לי מן מניפולציה של "למה את רוצה לעזוב את הקשר". פסיכולוגיה זה דבר שיכול לעזור מאוד, אבל צריך להיות מאוד קשובים לעצמך איפה נקודות העיוורון שלהם, ומה באמת נכון לך.

את יכולה ללכת תמיד, גם אם הוא לא מסכים שזה הדבר הנכון לעשות.

[והמרקר - "הכל נכון - גם פרשנות לקויה". כמה מתאים!]

שליחה על ידי מהצד* » 01 יולי 2012, 08:28

הכי הייתי רוצה לחתוך. להשתחרר ממנו. להיעלם לו. כך גם הייתי ממליצה לחברה. איך עושים את זה?
קודם כל מפרגנים לעצמך על האומץ הרב שהפגנת בהבעת הרצון הזה שלך.
בנוסף את יכולה לראות מה את כן יכולה. (נראה שמה שמעסיק אותך עכשיו זה מה את לא)
בקשר לכסף. תבדקי האם תהיי יותר שקטה עם האפשרות שגם כשאת לא שם, את מוצאת לך הסדר תשלומים. אולי אם תדעי שעשית הכל כדי לסגור איתו את החשבון יקל עלייך לצאת.
אם תרצי כתבי את המייל שלך ואולי אוכל לעזור.

היו הרבה פעמים שרציתי לעזוב. הוא אף פעם לא נתן לי ללכת.

if you love someone, set them free...
יכול מאוד להיות שאני לא מבינה מספיק בטיפולים, אבל אני כל כך לא אוהבת את הקטע הזה. שמעתי את זה בלי סוף על מטפלים שהם מתנגדים לסיום הטיפול (למען ההגינות שמעתי גם על מאמנים - אבל ממש מעט). ברור שאם אתה עובד עם מישהו (נותן השירות) ואתה חושב שזה עוזר לו, אתה לא תשמח שהוא מסיים. כי אתה רוצה לעזור עוד. אבל בואו נהיה כנים. יש כל כך הרבה דברים שיכולים לעזור לאדם. האם מישהו ברצינות חושב שרק אצלו יכולים להתקדם?... מה זה? למה לא להמשיך בכוון אחר? ידיד שלי שמאמן מתעקש על הפסקה בתום 12 מפגשים. לא ליצור התמכרות. אח"כ אפשר להתחיל שוב.
וכן, אני יודעת מה אחד השיקולים. כבר בנינו את הקשר, הגענו למקום משמעותי, למה לסגת אחורה, האם זה לא בזבוז... אבל אני חושבת שהלקוח בכל זאת הוא הבוס. המחליט מה יתאים לו ברגע מסוים. אם יש לו מנגנוני הגנה אז אני מעדיפה לכבד אותם. בזמן אחר זה אולי יתאים. ואם לא רוצים לסיים מיד, אז אולי עוד כמה פגישות כדי לסגור, אבל לא חודשים ושנים.

לא הספקתי לקרוא מה שכתבת על התשלום, אבל זה רק עוד פעמון שמסמן כמה זה לא טיפול. על טיפול משלמים נקודה. ברגע שהמטפל מציע לא לקבל תשלום הוא מבין היטב שהטיפול נגמר מזמן.

הבן אדם הזה כנראה עשה לה נזק שהיא תצטרך לשלם למישהו אחר שיעזור לה לצאת מהתסבוכת הזו.
הנזק הוא שנראה שיש טיפול, אבל אין טיפול. אולי היו גם תועלות, מקוה שכן. ובכלל, גם אם יש לי דעה חריפה ביותר על כך שהוא ממשיך לטפל באנשים כרגע (עד שיפתור את חייו - מה שהוא עושה זה פלילי חד וחלק), אני לא חושבת שהכל כאן שחור. לא חייבים להכנס לראש שאת נכנסת לאסון. היתה משיכה, היה כיף, נהנית מזה, זה האיר לך את השבוע, למדת דברים על עצמך, אהבת (גם אם לא במקום מתאים), נאהבת (בצורה מסוימת) - אפשר להכין הרבה לימונדה מהלימונים האלה! (את זה אני אומרת לך ולא לו, כמובן)

_מה זאת אומרת?? את יכולה להסביר את המשפט הזה?

האמת אני שואלת בשביל שאת תעני לעצמך ותראי ש הבחירה אצלך אם ללכת או לא._
אני יודעת ומבינה שהבחירה אצלי. באופ כללי אני אדם שבוחר, שעושה שינויים. משם מאד קשה לי ללכת.רציתי ללכת בטוענה שזה יקר אז הוא נתן לי את האופציה לא לשלם בנתיים ולעשות לי הנחה משמעותית. הוא טוען שצריך פרידה מסודרת שיש עוד דברים לעבד. כל פעם אני מנסה לחתוך ואז חוזרת. בגללו, בגללי. זה לא נכון לחתוך לדעתו צריך לסכם, לסגור את זה כמו שצריך. ועם כל המתח בנינו ועם כל החוב שלי אי אפשר לסגור את זה. הכל פה פתוח. מרגיש פרוץ. כן הייתי מצפה ממנו לגבולות ברורים אבל הוא טוען שאיתי זה לא יכול לעבוד ואם היו גבולות ברורים כבר מזמן לא היה טיפול, כבר מזמן הייתי הולכת. אבל כשאני מיעה להיפגש באופן בלתי פורמאלי והוא אומר שיקול את זה אז זה מאד מוזר לי כי הייתי מצפה ללא אפשר מוחלט ובהיר ממנו. יש לו עניין עם גבולות זה ברור לי הוא גם אמר לי את זה. אבל זה שלו. לא שלי

את יכולה ללכת תמיד, גם אם הוא לא מסכים שזה הדבר הנכון לעשות.
אבל כאן באיזשהו מקום שורש הבעיה. כי נורא חשוב לי מה הוא חושב, מה הוא אומר וגם מה הוא מרגיש אליי ואם הוא לא מסכים או חושב שזה לא נכון אז זה משפיע עליי.
אני מרגישה מסוחררת, מרגישה ששיקול הדעת שלי לקוי כרגע וגם אם אני יודעת שהדבר הנכון הוא לחתוך בבשר החי. זה לא מרגיש לי כך ואני לא מצליחה למצוא את הכוחות לעשות זאת וגם אם אנסה ברור לי שבאיזשהו שלב ארצה לחזור
אני מפחדת מעצמי בעיקר. מעוצמת הרגשות, מהסיכונים שאני יכולה לקחת, מהמחיר שאני עלולה/מוכנה לשלם
ואני גם נהנית. מאד. מכל הסיפור הזה. שאני מיוחדת בשבילו שהוא אוהב אותי.
פעם הוא השווה את כל המטופלים לאחים במשפחה. שאמרתי לו שלפעמים אני מקנאה במטופלים אחרים ומבאס אותי שאני רוצה לשנות יום ושעה והוא תפוס כולו ואין לו זמן אליי. הוא אמר שאני הילדה האהובה/המועדפת במשפחה, שאני לא צריכה לדאוג.
אני מפחדת
אני גם זועקת לעזרה.

הנזק הוא שנראה שיש טיפול, אבל אין טיפול. אולי היו גם תועלות, מקוה שכן. ובכלל, גם אם יש לי דעה חריפה ביותר על כך שהוא ממשיך לטפל באנשים כרגע (עד שיפתור את חייו - מה שהוא עושה זה פלילי חד וחלק)
סאלי קודם כל תודה רבה על כל המעורבות שלך.
אני חייבת שתסבירי לי את המשפט הזה אני מרגישה עיוורת עכשיו. פלילי? מה פלילי? למה פלילי? למדו אותי משהו על אתיקה ופליליות. כי עכשיו אני מסובכת ולא רואה נקי

.שולחת לך חיבוק וכוחות.

חמוצית
אני לא סאלי ולא עורכת דין אבל מתקימים בינכם מה שניקרא יחסי מרות ז"א שאלו לא יחסים בן שווים. אפשר להיתווכח על האם העובדה שאת מטופלת הופכת אותך לבעלת שיקול דעת ואחריות פחותה ממנו, מבחינת החוק זאת העובדה.
כמטפלת, מכל מה שקראתי גם לי נעמדו השערות. זה לא טיפול!!!זה לא מטפל!!!זה פריצה של כל כלל באתיקה טיפולית. עזבי כרגע אתיקה חוקית, אני מדברת על אתיקה אנושית, זה אדם שמכיר את החולשות שלך באופן יסודי (כי את כמטופלת בטחת בו וחשפת אותן) ומשתמש בהן כדי להפעיל עליך מניפולציות. זו התנהגות מתעללת בהגדרה. זו קלאסיקה של shugar cutted shit ממדרגה ראשונה. קחי את הרגליים ועופי משם.
אם את חוששת מזה שהוא ישתמש בחוב הכספי שלך כדי לסחוט ממך המשך קשר תסבירי לו שאת יכולה לפנות לוועדת האתיקה של האגודה לפסיכולוגיה ולמשטרה עם תדפיסי הס.אמ.אסים, רק על זה אפשר להפסיק את העבודה שלו.
צר לי אם אני נשמעת לוחמנית, מצבים כאלו מוציאים ממני את הצד המאוד לא סובלני שיש בי כלפי אנשים שמשתמשים במעמד שלהם באופן שפוגע באחרים פגיעות שיכולות להיות בלתי הפיכות.
אני מסכימה עם סאלי שיהיו לך קריזים של גמילה, התערובת של אדרנלין ואוקסיטוצין ממכרת יותר מרוב הסמים, ונכתבו עליה הרבה יותר מדי שירי הלל, אבל זה סם לכל דבר ואולי ההכרה בהיותך מכורה תעזור לך להפסיק להשתמש.
אני בשום שלב לא שופטת אותך על המקום בו את נמצאת, אני חושבת שכל אחד ואחת יכולים בצרוף נסיבות מסויים למצוא את עצמם במצב דומה, אני רק מודה על כך שרוב המטפלים הם אנשים הגונים

על טיפול משלמים נקודה. ברגע שהמטפל מציע לא לקבל תשלום הוא מבין היטב שהטיפול נגמר מזמן.
סאלי, זה אולי נכון בדרך כלל, אבל לפחות במקרה שלי זה לא היה ככה. טופלתי ע"י פסיכולוגית מעולה. באיזשהו שלב נגמר לי הכסף לטיפול (מסיבות שלא היו תלויות בי). בצער רב אמרתי לה שאני נאלצת להפסיק את הטיפול, והיא חשבה ואמרה לי שהיא רוצה להמשיך לטפל בי ללא תשלום. לא תשלום מופחת, לא שאני אשלם לה כשיהיה לי, ללא תשלום נקודה. משהו כמו נגיד תיק פרו בונו במשרדי עורכי דין. רק שהיא לא התכוונה מראש שזה יהיה ככה. היא אמרה שאם היו מבקשים ממנה סתם לטפל במישהי ללא תשלום אולי לא היתה מסכימה, אבל היות שכבר היה טיפול של שנה בערך, עם התקדמות משמעותית, היא לא רוצה שאפסיק אותו רק בגלל כסף.
היא המשיכה לפגוש אותי למעלה משנה, ללא תשלום. אולי שנה אחרי שהסתיים הטיפול (כי הוא הסתיים) שילמתי לה את כל הכסף. משהו שהיא מעולם לא ביקשה. באתי אליה הביתה ונתתי את המעטפה לבעלה, בלי להסביר לו מה זה. היא היתה מאד מופתעת. התקשרה אלי ואמרה לי שמבחינתה, היא נתנה לי משהו שמגיע לי, ושהיא לא רוצה את הכסף הזה. אמרתי לה שתקנה משהו כייפי, שהיא בכלל לא תכננה, כי מגיע לה (זה משהו שפעם היא אמרה לי כשדיברנו על ריהוט לבית, שהיא קונה כשפתאום יש לה סכום שהיא לא תכננה להוציא).

הטיפול היה מעולה. עד היום אני בקשר איתה, בעיקר איחולי חג שמח בחגים, ואולי פעם בשנה איזו התייעצות וסיכום של השנה החולפת (בתשלום, בתשלום

)

אבל אני מודה שהמקרה שלי נדיר.

אני מאד מודה לכן על ההענות שלכן ועל ההתערבות ועל הדאגה.
אני רוצה להתגונן. להגיד לכן שזה לא נכון, שהוא איש מקסים שנראה לי הגון שברור לי שהוא לא רוצה לפגוע בי ובו. והנה אני מגוננת. מאד קשה לי לחשוב על כך שאני קורבן לאיזושהי מניפולציה או חוסר מקצועיות. הוא נראה אמין, הוא פסיכולוג שמלא בטיפולים.

זה אדם שמכיר את החולשות שלך באופן יסודי (כי את כמטופלת בטחת בו וחשפת אותן) ומשתמש בהן כדי להפעיל עליך מניפולציות. זו התנהגות מתעללת בהגדרה. זו קלאסיקה של shugar cutted shit ממדרגה ראשונה. קחי את הרגליים ועופי משם.
מאד קשה לי לראות את זה, קשה לי להאמין שזו התעללות ועוד יותר קשה לי להאמין שהוא מודע לזה

כל הדברים שאתן כותבות לי פוקחים לי את העיינים. הדברים מטרידים אותי. כמובן שחשבתי וחושבת על הכל גם לבד ולכן אני כאן אבל לפתע אתן כותבות את זה שחור על גבי לבן ויש כאן כמה וכמה קולות כאלו. אני עדיין מסרבת להאמין. אני עדיין רוצה שזה יהיה טיפול מיטיב, טיפול נכון ויש חלקים שאני רואה אותם ככאלו.
אני מוטרדת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חמוצית, אני חושבת שיש כרגע שני קולות שמושכים אותך לשני כיוונים שונים, האחד הוא להישאר במקום המרגש והמסעיר ולהתמסר והשני הוא לחתוך בחדות. אלו שני קצוות של רצף. להיות בקצה אחד, תמיד מוביל בחדות למעבר לקצה השני. אני חושבת שאתה צריכה לקיים דיאלוג בין הקולות, כי רק עזיבה מעובדת יכולה להיות סופית ושלמה. הכוונה היא לא לעבד את זה בצורה בה הוא מציע, אלא להכיר בצורך העמוק שלך להיות איתו בקשר ולכבד את הצורך הזה ובמקביל לפתח ולהעצים את הקול השני. אל תהי נקמנית כלפי עצמך, תובילי את עצמך באהבה ובסלחנות דרך התהליך. אם הכתיבה פה עוזרת לך, מה טוב. לדעתי לא תהיה כאן התקדמות לינארית, אלא ריקוד. סביר להניח שתלכי ותחזרי בין הרצונות, עד שתמצאי מחדש את האיזון שלך.

_

מאד קשה לי לראות את זה, קשה לי להאמין שזו התעללות ועוד יותר קשה לי להאמין שהוא מודע לזה

הוא בטוח לא חושב ככה. הבעיה היא שהוא לא מודע. הוא לא עושה את העבודה שהוא אמור לעשות עם עצמו.

אני עדיין רוצה שזה יהיה טיפול מיטיב, טיפול נכון ויש חלקים שאני רואה אותם ככאלו.
אני כותבת את הדברים הבאים עם הרבה סימני שאלה ובצורה לא שיפוטית, את ממש לא עשית שום דבר רע. סביר להניח שאת בחורה מאוד מושכת וסביר להניח שזה שיחק תפקיד משמעותי בחייך. ייתכן (ושוב, בסימן שאלה), שלראות גבר חזק , שנמצא בעמדת כוח ביחסים איתך, נמשך אליך זו הצלחה מבחינתך ויחד עם זאת כישלון. הצלחה כי זה מקור כוח עבורך וכישלון כי ייתכן וזה הורס יחסים, הופך קשרים ללא בטוחים, פורץ גבולות.
ואני ממש לא חושבת שמיניות של אישה היא דבר שלילי. להיפך, אני חושבת שחיבור אמיתי למקורות הכוח שלנו תמיד נעשה יחד עם חיבור למיניות. אולי בגלל זה הרגשת חיות רבה, זרימה, אנרגיה. וזה חשוב. אבל חיבור כזה חייב להיעשות בצורה מווסתת שתאפשר להעלות את השאלות הנכונות, לחדד ראיה ולא לטשטש. להבהיר ולא לבלבל.
מצד אחד, אם הוא לא היה נמשך אליך או מוקסם ממך כלל, באמת ייתכן והטיפול לא היה מתקיים, מצד שני, הוא היה צריך להשאיר זאת בגדר אנרגיה מחיה בטיפול, ולא לאפשר לך להרגיש שאת הרסנית. הוא החזיר אליך את התחושה הזו שהרסת משהו, זה בדיוק המעגל שצריך היה להישבר בטיפול.

חמוצית, מחקתי את דבריי.
זה היה חושפני וכואב מדי עבורי להשאיר אותם כאן.
מאוד מבינה את המקום בו את נמצאת ומקווה שתמצאי כוחות לצאת ממלכודת הדבש הזו.
מסכימה עם כול מילה של פלוניתה.

סאלי קודם כל תודה רבה על כל המעורבות שלך.
חן חן

מה שהוא עושה זה פלילי חד וחלק
אחרי שכתבתי חד וחלק ואת שאלת, הסתקרנתי, האם אני צודקת. כבר אמרתי כמה פעמים שאני לא מומחית בטיפולים. אז בדקתי באופן שטחי והנה למשל com]טקסט שנראה לי אמין content[/po]&view=article&id=28:2009-08-03-09-13-04&catid=1:articles&Itemid=4 על הסוגיה הזו, האם זה פלילי או לא (הם אומרים שכנראה שכן, מכח כמה חוקים שונים).

למדו אותי משהו על אתיקה ופליליות. כי עכשיו אני מסובכת ולא רואה נקי.
אחד הכללים הבסיסיים באתיקה טיפולית הוא לא לטפל באדם שיש לך ניגוד אינטרסים איתו. שהאינטרס שלו שונה מהאינטרס שלך (כי אז לא תהיה לטובתו, אלא לטובת עצמך, גם אם זה בצורה לא מודעת). שופטים פוסלים עצמם משפיטה בתיקים כאלה, וגם פסיכולוגים פוסלים את עצמם (ומפסידים רווח כספי) מ"תיקים" כאלה. למשל פסיכולוגים לא מטפלים בקרובי משפחה (אצל מאמנים האתיקה פחות קשוחה, ואם אין ניגוד אינטרסים, אפשר לעבוד עם קרובי משפחה. תלוי גם על פי איזה אתיקון הולכים). אז מה קורה כאן? כאשר גבר נמשך לאישה, יש לו אינטרס להיות בקרבתה, וגם אולי לשכב איתה או להיות ברומן איתה. אמ-מה, זה לא האינטרס שלה. היא נשואה, היא גם בטיפול זוגי ומנסה לשקם את הקשר שלה, הרומן הזה הוא לא האינטרס שלה, או עלול להיות לא האינטרס שלה. ולכן ברגע שמטפל מבחין בכך שהמשיכה שלו ללקוח (זה ממש לא חייב להיות רק גבר-אישה) גוברת מעל משהו קל שהוא יכול לנפנף אותו בקלות (מקרים קלים קורים כל הזמן, אנחנו אנושיים) - אז הוא חייב באותו הרגע להשעות את עצמו מהטיפול. נוצר כאן ניגוד אינטרסים והוא חייב להגן על האינטרס של הלקוח, כלומר לפסול את עצמו מה"תיק".

זה החלק הגלוי ביותר של העבירה האתית שלו. מכאן זה מתפרש לעשרות תתי - סעיפים שונים של מעילה באימון, שאת רובם אני אפילו לא יודעת, אבל ברור שהם כאן. את מנסה לצאת מזה, לצאת ממצב של טיפול לא אתי ע"י אדם שיש לו איתך ניגוד אינטרסים, והוא עוצר בעדך. עוד עבירה אתית. הרי את פועלת נכון. להגיד לך שהרומן איתו (זה מה שיש לכם - גם אם כרגע זה אפלטוני) יעזור לך איכשהו, עוד תת סעיף. זו הונאה. וכך הלאה וכך הלאה. הנה סתם עוד דוגמא קטנה, הוא אמר שאני הילדה האהובה/המועדפת במשפחה. עוד פעם לא אתי. מה זה? שוב חריגה מגבולות הטיפול. שוב הקשר שלכם הוא לא רק טיפול, אם הוא טיפול אז את שווה לכל המטופלים. כל דבר שתספרי על הטיפול יהיה לא אתי, כי הבסיס לא אתי (כלומר לא בא לשרת את האינטרסים שלך).

חוץ מזה - כל מילה של פלוניתה.
אלא להכיר בצורך העמוק שלך להיות איתו בקשר ולכבד את הצורך הזה ובמקביל לפתח ולהעצים את הקול השני.
מעולה. זה בדיוק הכוון שהתמקדות היתה מעודדת אותך ללכת בו. לכבד את כל הקולות. לאט לאט הדרך תתבהר.

מיקה - מה שכתבת הוא נפלא. ומשמח מאוד לקרוא. והנה את שמה לב לכמה דברים. קודם כל זה הרגיש נכון. לא היתה שאלת אתיקה. ושנית הרגשת צורך לשלם. לא היתה שאלה לגבי זה שהכסף מגיע לה. היא עשתה את תפקידה על הצד הטוב (והנדיב) ביותר. למעשה אני לא חושבת שיש מטפלים או מאמנים רבים שלא ויתרו פה ושם על תשלום מסיבות שהיו נראות להם נכונות (גם אני ויתרתי מספר פעמים). אבל זה היה לטובת האינטרס של הלקוח, ולא לטובת האינטרס של המטפל.

ויש חלקים שאני רואה אותם ככאלו.
תמיד טוב לראות את החלקים הטובים

מה שהיה טוב כאן (מבינה לחלוטין שהיה) - יופי. השאלה היא מה טובתך עכשיו.

תודה סאלי איכשהו הדברים שלך מרגיעים אותי כרגע.
אולי זה מקרה קליל ואנושי כפי שאת מתארת. אולי כן יש כאן בסיס חזק וטוב שמאפשר לרגשות שלי לפרוץ החוצה
הוא אמר לי בפרוש שהוא לא רוצה לפגוע בי ושזה עלול לפגוע בי. אולי הוא פשוט באמת ובתמים נדיב (אני קוראת את מה שהרגע כתבתי ונשמעת לעצמי כל כך תמימה) ואולי הוא באמת דואג לאינטרס שלי ואין לו כאן כלל אינטרס. אולי אני ממציאה?
מאד מחזק אותי מה שכתבתן על "ריקוד הקולות" אני משתמשת בזה בתחומים שונים בחיי בזוגיות באימהות אני יודעת שהזמן הוא הכי יעיל לניתוב הקולות הללו ואני צריכה פה הרבה זמן וסבלנות. אני רוצה לפור את התסבוכת הזו. אני בטוחה שכשזה ייפתר 0וכרגע אני ממש לא יודעת איך) אני אחוש הקלה עצומה

ראוי לציין שהגעתי אליו כשהתינוק שלי היה בן 7 חודשים והגעתי בדיכאון מובהק. עשיתי הרבה מאד שינויים בשנה וחצי הזו שאני בטיפולו ובהחלט יצאתי מהתהומות שהייתי בהם. הקשר שלנו מאד עמוק ואינטימי. לכן זה גם כל כך מפחיד. אני כל כך חשופה בפניו.
אם יש רומן הוא כמובן אפלטוני בלבד. אבל הוא אמר לי יש מתח יש משיכה זה מרחף ביננו. מבחינתי זה לא מרחף זה נוכח מאד שריר וקיים ועומד בנינו כל הזמן. אני שואלת את עצמי כל הזמן למה הוא לא עוצר את זה? הפגישה השבועית שלנו מתקרבת ואני אפילו קצת בחרדות לקראתה ומתלבטת אולי להבריז. מצד שני לא יכולה לחיות עם המתח הזה.
אני כל כך מעריכה שאתן קוראות וכותבות ומגיבות. אתן נשים מלאות ניסיון וחוכמת חיים

אלונית-ריגשת אותי מאד הספקתי לקרוא את הדברים שמחקת ומאד מודה לך על השיתוף. אני יכולה להבין כמה זה כואב וחשוף. גם אני מרגישה חשופה רגישה כל כך במצב הזה.
אבל אני מרגישה גם מתמודדת, חזקה, מעיזה להסתכל על המצב בעיניים. לבחון אותו לבדוק לחשוב להבהיר לעצמ. אני די מתמסרת למה שקורה לי ואני תפילה שזה יביא אותי לשלווה.
הפסיכולוג שלי טוען שאם אני אצליח להאמין שהוא אוהב אותי באמת ושאכפת לו ממני באמת אז אני מקבלת משהו ענק לחיים?!?!

^{האם הגיע טרול לדף הזה?}

האם הגיע טרול לדף הזה?
לא.

למה חושבת שטרול?

הי חמוצית,
אני חושבת שלהתמסרות במצב זה יש שני מובנים שהם סותרים לחלוטין לדעתי ולא יכולים להתקיים זה לצד זה. האחד הוא להתמסר כמאהבת ושני כמטופלת. ברור לי שכרגע את רוצה להתמסר כמאהבת, אבל את מאמינה שהרצון הזה מתקיים בתוך המסגרת הטיפולית. וככה באמת זה אמור להיות. טיפולים אמורים להחזיק בתוכם רגשות מאוד חזקים של המטופל כמו פנטזיה שהמטפלת תהיה חברה בעולם האמיתי, שהמטפלת תאמץ את המטופל, שינאה עזה כלפי המטפל. כל אלו מתקיימים ומעובדים בתוך מיכל חזק ומוגדר שהוא הטיפול.
אם את רוצה להתמסר כמטופלת, זה ברור שאת צריכה לסמוך עליו שהוא מוביל את התשוקה שלך אליו שלך למקום בטוח, שהיא לעולם לא תתממש אך התיסכול יצמיח אותך, שהוא רואה כאן תהליך, שהוא יכול לשמור עליך בתוכו, שאת נותנת לעצמך ליפול ויודעת שיהיה מי שיחזיק אותך.
אני מבינה שזה מאוד מעייף כל הזמן להחזיק, ללכת נגד עצמך, להילחם בעצמך. זה מתיש. את מותשת. את רוצה לדעת משהו אחד בודאות. טוב או רע, לעצום עיניים ולסמוך או לעזוב הכל וללכת. אנחנו הולכים לטיפול בכדי להתנסות באמון עיוור, בכדי לסמוך, בכדי להתמסר.
כנראה שאת לא מצליחה לסמוך עליו. את בודקת את הגבולות והם נפרצים, את מנסה ליפול ואין מי שתופס אותך, את מחפשת מסגרת להישען עליה והיא זזה. אחרת לא היית כותבת פה.
את צריכה לשאול את עצמך אם את מבחינה בין שני הרצונות האלה.
אם את לא מנסה להחזיק באמונה שיהיה כאן סיפור אהבה בלי לותר על האמון בו כמטפל.
היית רוצה שנכתוב לך שהכל בסדר, להשקיט את חוסר הביטחון שאת כן יכולה לסמוך ולהתמסר. אבל איזו התמסרות את רוצה? כי אף אחת כאן לא תגיד לך שאת יכולה לסמוך עליו ולהתמסר כמטופלת כי כולנו מרגישות מהדברים שאת כותבת שהוא לא יצליח להחזיק אותך בנפילה הזו. הגבולות של הטיפול לא מספיק ברורים והמעשים שלו מעידים על אובדן דרך וחזון טיפולי ברור.
להבנתנו, ואני מרשה לעצמי לכתוב בשם עוד נשים שהביעו כאן דעה, תקנו אותי אם אני טועה, המיכל הזה נסדק ואפילו נשבר.
אם את רוצה שנכתוב לך שזה בסדר להתמסר אליו כמאהבת, זו שאלה אחרת לגמרי. זו שאלה שאף אחת כאן, לדעתי, לא יכולה לענות עליה במקומך. אם את רוצה להתמסר אליו כמאהבת, הטיפול חייב להיפסק, את צריכה לחשוב על הדברים ושלקול את צעדיך, זו בחירה שלך כאישה בוגרת, היא בחירה שנעשית בין שני אנשים שווים, בגובה העיניים, במסגרת יחסים מכבדת ומאוזנת מבחינת הכוחות. זו לא בחירה שנעשית כאשר אחד מוביל את השני, כאשר יש כזו מידה של אי סימטריות ביחסים. (לא רק בטיפול, אני גם מתנגדת מאוד ליחסים שמתפתחים, לדוגמא, בין מרצה לסטודנטית, גם אם בהסכמה מלאה כי תמיד קיים מימד של יחסי מרות). יכולה להיות אהבה גדולה ואולי יחסים בריאים, אני לא יכולה לדעת את זה, אבל חייבת להיות הבנה של שניכם שהם מתקיימים מחוץ ליחסי הכוחות המוטים שקיימים בינכם כרגע.
במצב כזה אתם מסכימים שהמסגרת הטיפולית מתפרקת כי היא לא מצליחה להחזיק את מה שקורה ומחליפים אותה בהגדרה חדשה לקשר.

שליחה על ידי תמר* » 02 יולי 2012, 06:18

חמוצית יקרה,

אני קוראת אותך מרגע שהתחלת לכתוב.
זכית כאן לתגובות שהן שוות ערך לכמה וכמה פגישות טיפוליות

נשמע שיש לך צורך, מובן, לפתור את ההתלבטות ביחד עם המטפל.
כנראה שזה לא יקרה. אל תצפי לאישור שלו. הוא לא במקום שמאפשר לו לשחרר אותך, ואפילו מהטעם שיאבד את השליטה עליך.
את תצטרכי להיות ה"מבוגר האחראי".
(קונקרטית, אולי כדאי אפילו ללכת לפגישה השבועית, ולהתבונן על הסיטואציה בראיה מפוקחת, שרכשת באמצעות הדף הזה.
תני שם מקום לשני הקולות - בתוכך.)

אין לי הרבה להוסיף, מלבד חיבוק.

קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל

שליחה על ידי פז* » 02 יולי 2012, 06:49

פלוניתה, כתבת נהדר

חמוצית, פסיכולוג הוא אדם שמוכר לך זמן, שבו - ורק בו- את היא המרכז בחדר והוא מתרכז בטובתך. זו מחוייבותו אלייך וגם אל כל מטופליו האחרים, שאותם הוא פוגש במקביל אלייך.
תארי לעצמך את הפסיכולוג שלך מנסה להעביר את אותו הטיפול שהוא מעביר לך עכשיו גם למטופלים האחרים שלו. האם עכשיו זה נראה לך תקין? האם את יכולה למשיך להעריך אותו על יכולת הנתינה והאהבה שלו למטופליו? או שזה מתחיל להיראות לך קצת סוטה?

יכול להיות שהפסיכולוג שלך באמת מוכר את עצמו - את עולמו הרגשי ואולי גם את גופו הפיזי, כביכול למען התקדמות מטופליו. יכול להיות שהוא לא מספיק מקצועי להעביר טיפול בלי להתבלבל בעצמו. ויכול להיות שזו האידאולוגיה הטיפולית שלו.

את צריכה לבדוק - האם אלה הדברים שבאת לקנות ממנו? האם את מעוניינת לקיים איתו יחסי אהבה שנקנים בכסף? (גם אם מוכן לתת לך את זה באשראי, אלה עדיין יחסים שהוא נותן להם ערך כספי).

אולי זה מקרה קליל ואנושי כפי שאת מתארת
כאשר כתבתי על זה עברו בראשי מקרים של מחשבות מיניות שנמשכות אולי 15 שניות, מעבירות חיוך פנימי קליל על פני, וזהו. שם זה נגמר. יש לי חיבה אדירה לכל מי שעובד איתי (גם כולם נראים לי מאוד מאוד יפים, כבר שמתי לב לזה), אבל זהו.
לא רומן משום סוג.
זה לא קליל, אם כי, אנושי זה ללא ספק כן.
חשבתי הרבה על מה שכתבת. אין לי מילים לתאר כמה זה לא סביר מצידו להתנהג ככה בטיפול. אני לא טיפוס שמרני בכלל, לא פוריטנית משום כוון שמסתכלים על זה, ואני מאפשרת למחשבות שלי להסתובב בכל מיני כיוונים, וגם המעשים שלי אולי לא תמיד הכי רגילים. אני בוחרת את הדרכים שלי. אבל לעולם, לעולם, לעולם לא עם מתאמנים. כל מי שפה, נדמה לי, מרגישה בדיוק ככה. זה קו כל כך שחור ועבה, זה לא קו דק, זה לא קשה להבדיל אם זה נכון או לא, כל כך קל להבין שלא. שלא עושים דברים כאלה. שלא מתאהבים במטופלים. שלא מסמסים להם בשישי בערב. שלא מחמיאים להם על הגוף שלהם. שלא מסתכלים על הגוף שלהם יותר מאשר בצורה אגבית. לא עושים את זה. לא מטלטלים ככה בן אדם. לא משתמשים בכוח האדיר שנוצר (שאני גם לא אוהבת אותו ומנסה כל הזמן להקטין אותו, לשאול מתאמנים מה הם רוצים לעשות, מה הם חושבים, זה לא משנה מה אני חושבת). למעשה אפילו חברות רגילה זה לא פשוט לבנות אחרי אימון. היו מקרים שחברות עבדו איתי ואח"כ ממש במודע ובמאמץ מסוים היתי צריכה לנתק את קשר הסמכות שהיה בינינו באימון, לחזור למקום רגיל של חברות סימטריות. זו ממש מלאכת מחשבת, וכאן אין שום רומנטיקה, רק חברות.
אני מרימה עכשיו את הידיים ומסתכלת למעלה (מזל שאני מקלידה עיור

). איך, איך אני מסבירה לך שזה לא קליל ואנושי

ואני אפילו קצת בחרדות לקראתה
עדיין נשמע קליל?...
אני לא יודעת, אבל אני מאוד מקוה שאנשים לא בחרדות לפני שהם נפגשים איתי. ואני לא מתכוונת לדבר על עצמי. סתם על מקרה רגיל שעובדים עם מטפל או מאמן. האם נמצאים בחרדה לפני הפגישה? לפני שאני הולכת לקורסים שבהם אני יודעת שאעבוד מאוד לעומק, אני מתרגשת, אני שמחה, אני לפעמים טיפה מתעצלת להסתכל פנימה, אבל אני בטח לא בחרדה.

פלוניתה- כל הדברים שלך מנוסחים באופן כל כך בהיר ומדוייק. תודה

אני מרימה עכשיו את הידיים ומסתכלת למעלה . איך, איך אני מסבירה לך שזה לא קליל ואנושי
את לא צריכה להסביר כי אני יודעת יודעת שזה לא קליל. יודעת שזה מורכב ומסובך עד מאד יודעת שזה כואב יודעת שזה רגיש והכל חשוף. יודעת שקורה לי שם משהו שלא קרה לי אף פעם וגם לא יקרה. משהו עם מישהו שלא באמת קיים במציאות. משהו טהור וסטרילי. זו מעבדה. אלו לא החיים. קשה לי עם הקשר הלא טיבעי הזה (והיו לי איתו ויכוחים רבים על המושג טיבעי בהקשר של גידול ילדים, הורות, נושא השבט הנשכח וכו' וכו').הייתה לי התנגדות גדולה לטיפול פסיכולוגי. הקשר הזה מאולץ ולכן כל מה שנוצר שם הוא פנטזיה. אני מודעת לזה שאני בהתגוננות עליו ועל מה שקורה לי. אני יודעת שזה לא קליל.
אבל זה כן אנושי כי בסך הכל שנינו בני אדם. גבר ואישה, לא?
הרבה פעמים הוא מסביר לי שהוא עובד בשיטה דינאמית שהוא לא פסיכולוג קלאסי שמה שהיה נכון פעם לא נכון להיום שבגלל הטכנולוגיה אנחנו פרוסים אחד לשני. הכל זמין. הקיר בפייסבוק, הsms, הרבה יותר קשה לשמור כך על הגבולות, בדיוק כמו שהרבה יותר קשה לגדל היום ילדים עם כל שפע הגירויים והפתיחות. אני נכנסת לפייסבוק ורואה את משפחתו, תמונותיו, הגיגיו. אמרתי לו שיש הגדרות פרטיות שזה חשוף. הוא אומר הגדרתי, כנראה שלא הגדיר עד הסוף. הוא הודה שקשה לו עם גבולות וגם שכעסתי עליו על הsms מיום שישי בלילה הוא אמר שנכון, שאם היה חושב קצת יותר לעומק אולי לא היה שולח, אמר שאם היה לו מדריך או היה בסט'אז בטח היו עושים לו נו נו נו. אבל נראה שהוא יודע את זה ולא אכפת לו. הוא מאמין בעצמו ובדרך שלו. הו מפוצץ מטופלים. אין אצלו מקום. והוא אוהב אותי באמת והוא צוחק מהשנינות והציניות שלי ואנחנו מדברים על אמנות ועל רוח ועל רגשות.
אני מרגישה כל כך מעורבבת

אם את רוצה שנכתוב לך שזה בסדר להתמסר אליו כמאהבת, זו שאלה אחרת לגמרי.
לפי הקוד האתי של הפסיכולוגים, זה ממש לא בסדר. גם אם הטיפול הסתיים.

פתאום אני מבינה משהו.
כפי שכבר כתבתי- הייתה לי התנגדות לטיפול פסיכולוגי. שנים של התנגדות. ניסתי המון פעמים ואף פעם לא התמדתי, לא התמסרתי, לא נתתי לעצמי להיכנס לטיפול (ואני מדברת על קרוב ל-20 שנים של ניסיונות כמובן לא באופן רציף ומתוך קשיים שצפו ועלו במשך החיים בתקופות שונות ודברים שהיה לי ברור שאני צריכה לטפל בהם) וכאן, לראשונה בחיים קרה לי משהו אחר.
מה שאני מבינה "מוכיח" את התנגדותי רבת השנים לפסיכולוגיה- חוסר הטיבעיות של הקשר,האילוץ, האידילאיה שנוצרת בו, הסטריליות שלו שאני מבינה שהם כלים טיפוליים אבל זה לא אמיתי, לא מציאותי, אולי אפילו מפוברק, הזוי. צריך להכיר את זה, אולי ללמוד את זה מהמטפל, ללמוד את מהות הקשר ומה הוא עלול להיות ואני, עד שנכנסתי לשם לא הבנתי את זה.ועכשיו שאני מעט מבינה זה אולי מאוחר מדי.
עם הפסיכולוג שלי בקשר איתו קורה משהו אחר, משהו שלא קרה לי עם אף מטפל/ת שניסיתי - גם תמיד חתכתי מוקדם, אף פעם לא הגעתי עם מטפל/ת לעומק כזה של קשר. לכן לדעתי גם האפקטיביות של הטיפול ולכן גם התסבוכת.

השיתוף שלכן נותן לי הרבה נקודות מחשבה מדייק לי דברים ומניף אותי לתובנות חדשות. אני חושבת שאני יכולה לדבר איתו על זה ואני גם חושבת שאני צריכה. משהו כאן צריך להיפתר. יש כאן קשר שצריך לפרום.
ועדיין אני רוצה להיות האחת והיחידה עבורו. המיוחדתץ הנערצת. הפאם פאטל, האישה ההורסת, הנזקקת.
אני עדיין שואלת את עצמי המון שאלות. איפה האחריות שלי? מי אני? אולי אני לא בסדר? אולי משדרת משהו לא ראוי? אולי אינני עושה בדיקות נכונות? אולי לקחתי את זה למקומות הזויים? אולי אני מדמיינת?
מצד שני אני עדיין, כמעט שנה אחריי, מסתכלת על הsms שלו מיום שישי בלילה ולא מאמינה. בשבילו זה כלום. כשאמרתי לו אתה התחלת הוא ממש התפלא. מה? ה sms הזה היה כל כך משמעותי? משם את מרגישה שהכל התחיל? ברור לי שלא הייתה לו איזו כוונה רחוקת לכת עם זה ובכל זאת היא מסמנת לי שהפסיכולוג שלי חושב עליי ביום שישי בלילה.צופה בטלוויזיה, רואה תוכנית שקשורה לתחום העיסוק שלי וחושב עליי וטורח להגיד לי את זה. מייד ב22:00 בלילה בהודעה כתובה ואני לא מדמיינת אבל אולי מפרשת את זה רחוק מדי אולי לוקחת את זה למקומות שזה לא.

עוזר לי לקרוא אתכן ןלכתוב. הכתיבה משחררת אותי ועוזרת לי להבין והתגובות שלכן מלאות חכמת חיים וניסיון. נשות השבט החכמות מייעצות לי אשריי השבט הוירטואלי

הי חמוצית,
השאלות שאת מעלה הן חשובות מאוד. לדעתי מה שקורה בטיפול מאוד אמיתי ומאוד טבעי. לכן צריך את הגבולות הברורים. אם זה היה מאולץ לא היינו צריכים אותם. הרי שחקן שמשחק דמות בסרט לא צריך מערך שלם של כללים שיישמרו עליו ועל הקהל. לדוגמא, אם השחקן מת בסרט אף אחד לא יכנס לשוק טוטאלי אם הוא יראה אותו חי למחרת. זה לא מבלבל אותנו כלכך.
זה שמה שאת מרגישה הוא טבעי ואמיתי זה לא הופך אותו למיטבי. זה לא אומר שזה הכי טוב עבורך כרגע.
מה שברור לי מאוד מהאופן בו את כותבת הוא שאת מאוד מבולבלת. את לא יודעת איפה את עומדת לרגע. אני רוצה להפנות אותך לדף באתר שקשור להתעללות בזוגיות, אמנם רוב הדברים שכתובים שם לא רלוונטים לקשר שלכם, אבל התחושה שאת מאבדת את בוחן המציאות שלך מאוד רלוונטית. את זה אני כותבת לך לא רק כמטפלת, אלא גם כאישה שחוותה התנסויות דומות, במצב תקין אין לאדם שום צורך למסך את הראיה של מי שעומד מולו.
אני מאמינה לך שיש לך קושי עם גבולות, אני מאמינה לך שיש לך צורך להרגיש מושכת, והנה לקחת על זה אחריות הבאת את זה לטיפול. אין לי ספק שניסית להקסים את המטפל, אם לא היית מנסה זה היה מוזר, שני אנשים שיושבים אחד מול השני מנסים להקסים אחד את השני, כל אחד בדרך שהוא מכיר. אבל כאן כבר זו אחריות שלו.
הוא כל הזמן מערער את הביטחון שלך באמת שלך, במה שאת רואה, וזה העירעור הכי חמור שיכול להיות. זה הקשר שלנו לעולם, שאני רואה עץ והסביבה מאשרת לי שמה שראיתי זה נכון ולא מנסה לשכנע אותי שראיתי חתול. מאוד בסיסי ומאוד חשוב. חלק ניכר מהעבודה הטיפולית שלי היא לעזור למטופלות להאמין לעיניים שלהן, לתפיסה שלהן, לאינטואיציה. להראות להן כמה מה שהן תופסות בחושים הוא נכון ומדוייק ושהן יכולות לפסוע בעולם בביטחה בהסתמך על זה.
הוא עושה בדיוק ההיפך וזה מאוד מכעיס. הוא מפלרטט איתך, הוא מאוהב בך וזקוק לך כמראה, הוא מעודד אותך להתאהב בו, זה ברור, אבל הוא לא לוקח אחריות. ועל כן הוא צריך להראות לך שאת טועה. שההודעה הזו לא הייתה כלכך קריטית למרות שהיא כן הייתה. שדבר כזה יכול להישאר במסגרת של טיפול, למרות שהוא לא יכול.
זה לא קשה כלכך למטפל להיות תפוס לגמרי, זה יכול לקרות מאוד מהר, ולהיות מטפל טוב ונכון זה לא בהכרח להיות מבוקש. וזה אחד הדברים הראשונים שלמדתי, מאוד קל להנעים למטופלים, להחמיא, להקסים, למשוך אותם לתוך הטיפול, אבל השאלה היא את מי זה משרת? את המטפל או את המטופל? יש לי הרגשה מאוד חזקה שמדובר באדם שזקוק להרבה יותר חיזוקים ממה שהוא מוכן להודות בפני עצמו ושהופך את המקצוע שלו לזירה המרגשת והמלהיבה בה (סליחה על הפסיכולוגיסטיות) הנרקיסיזם שלו בא על סיפוקו. הרבה מאיתנו הופכים את הקריירה שלנו למקור כוח, למקור סיפוק וגאווה, השאלה היא, על איזה צרכים הסיפוק הזה עונה ואיזה כוח אנחנו רוצים? כוח על אחרים? כוח להשפיע על אדם בקלות? כוח לבלבל אדם אחר בהודעת SMS?

שליחה על ידי מהצד* » 02 יולי 2012, 16:16

את כותבת
משהו עם מישהו שלא באמת קיים במציאות. משהו טהור וסטרילי

התפקיד שלו זה לחבר אותך חזרה למציאות. אמנם בעדינות אבל לעשות זאת אחרת הוא משתף פעולה ונכנס לתוך הבועה שלך בתואנה שזה מה שנכון לך אפילו אם זה לא לגמרי מתאים לאתיקה.
הבעייה שלו עם :ועדיין אני רוצה להיות האחת והיחידה עבורו. המיוחדתץ הנערצת. הפאם פאטל, האישה ההורסת, הנזקקת. היא שהוא רוצה להיות המטפל האחד עבורך. המיוחד שלא יכול להיות אחר זולתו וזה מה שמניע אותו.

מצד שני אני עדיין, כמעט שנה אחריי, מסתכלת על הsms שלו מיום שישי בלילה ולא מאמינה. בשבילו זה כלום. כשאמרתי לו אתה התחלת הוא ממש התפלא. מה? ה sms הזה היה כל כך משמעותי? משם את מרגישה שהכל התחיל? ברור לי שלא הייתה לו איזו כוונה רחוקת לכת עם זה ובכל זאת היא מסמנת לי שהפסיכולוג שלי חושב עליי ביום שישי בלילה.צופה בטלוויזיה, רואה תוכנית שקשורה לתחום העיסוק שלי וחושב עליי וטורח להגיד לי את זה. מייד ב22:00 בלילה בהודעה כתובה ואני לא מדמיינת אבל אולי מפרשת את זה רחוק מדי אולי לוקחת את זה למקומות שזה לא.
וב, זה כמעט בדיוק מה שקרה בסיפור שלי. לולא עניין הגיל הייתי חושבת שזה אותו מטפל.
זה חוסר הגבולות שלו, הצורך שלו לפלרטט, להרגיש רצוי וחשוב בעינייך.
פלוניתה מציבה כאן מראה מדוייקת, כדאי לך להתבונן בה.

אבל זה כן אנושי כי בסך הכל שנינו בני אדם. גבר ואישה, לא?
בהחלט

הרבה יותר קשה לשמור כך על הגבולות
כמו שכתבתי לך, אני לא מסכימה עם זה. אולי פעם לא ידענו כלום על פסיכולוג, היום רואים תמונות של ילדיו. זה כן. כל השאר אין שום קשר לטכנולוגיה.

עוזר לי לקרוא אתכן ןלכתוב
זה בהחלט נראה ככה מהצד

השאלות שאת מעלה הן חשובות מאוד. לדעתי מה שקורה בטיפול מאוד אמיתי ומאוד טבעי. לכן צריך את הגבולות הברורים. אם זה היה מאולץ לא היינו צריכים אותם
הוא אמר לי בפרוש שמזל שיש לנו את הגבולות של הטיפול. הוא טוען שזה שומר עלינו. כנראה שזה שומר עליו.

כרגע אני הרבה יותר רגועה ממה שהייתי בשבועות האחרונים, כי באמת כמעט התפוצצתי, משהו השתחרר אצלי, לא יכולתי לנקז יותר.
אני יודעת שהפגישה המתקרבת עלולה להצית שוב את עוצמת הרגשות והנה ככל שהמרחק מהפגישה האחרונה גדל אז כך יותר קל לי.
מחד רוצה להיעלם ולחתוך ויודעת שהזמן יקהה ויעזור להתנתק ולשכוח, מאידך רוצה לסגור את הפתוח. לתפור את הקצה, לפענח את הקשר, לסיים את זה כמו שצריך.
כנראה שקשר עם פסיכולוג זה דבר מורכב. מרגישה שלא הייתה לי "הכנה" לזה. (טוב נו הרבה קשרים קרובים אינטימיים הם מסובכים ולא "מכינים" אותנו לזה, זו למידה תוך כדי תנועה)

הוא אמר לי בפרוש שמזל שיש לנו את הגבולות של הטיפול. הוא טוען שזה שומר עלינו. כנראה שזה שומר עליו.
להגיד עוד פעם שלפי כל התיאורים שלך, הגבולות האלה לא קיימים כרגע בשום מקום מלבד בדמיונו הקודח, וסיכוי מצויין שגם שם לא?
מה ששומר עליו כרגע -- או לפחות נותן תחושה של "שמירה", נראה כמה שמור הוא ירגיש כשתרשי לעצמך לחוות במישרין את הכעס עליו וגם להתלונן לוועדת האתיקה -- אלה לא הגבולות הטיפוליים אלא עמדת הכוח שלו. ומה שומר עלייך? את. רק את.
מה שאני מרגישה למקרא התיאור שלך הוא זעם גדול על הניצול השפל ועל ההפרה הבוטה של החוזה הטיפולי.
ורק הערה אחת על דינמיקות של ניצול באופן כללי: ניצול לא חייב להיות בהכרח ניצול ציני, כזה שנכנסים אליו מראש ובכוונת מכוון להרע ולהשפיל. סביר, ויותר מסביר, שזו תוצאתה של חולשה אישית; שהוא נסחף לשם. אבל זה לא משנה כהוא זה את העובדה שחובתו היתה לקחת אחריות ולא לאפשר את ההיסחפות (בשביל זה יש הדרכה, למשל). אם הוא לא יכול לעשות את זה, הוא במקצוע הלא נכון. מה במקצוע -- הוא אפילו בגיל הלא נכון (מה שמחזיר אותי לתהייה איך בדיוק הוא הצליח לא לדעת את גילך אחרי שנה של טיפול. זה נתון בסיסי בשאלון אנמנסטי, ורוב המטפלים מבררים אותו בפגישה הראשונה. לא אמורים לחכות שזה "יעלה". עד כדי כך הוא לא קלאסי? או אולי הוא לא רצה לדעת כדי ש את תתברגי טוב בפנטזיה שלו?).

בשאלון אנמנסטי
סליחה על הבורות. מה משמעות המושג?

מה משמעות המושג?
הראיון האנמנסטי
איסוף מידע על המטופל. בדרך כלל הדבר הראשון שמבוצע לפני התחלת טיפול/אבחון כלשהו.

זה הולך להתרחש מחר בבוקר. הפגישה איתו.
בדף הזה למדתי המון על פסיכולוגיה ועל מהות המקצוע פסיכולוג.לפני המון המון שני ם בלימודיי האקדמיים היה לי קורס אחד בפסיכולוגיה התפתחותית. כמי שעובדת עם נשים אנשים וילדים וכאמא היו לי נגיעות בפסיכולוגיה. אבל מה שלמדתי כאן הוא המון והרבה יותר ממה שלמדתי מהמטפל היקר שלי על פסיכולוגיה.
אין לי מושג לאן זה יילך.
הוא לא עשה לי שום "ראיון" אף פעם. כן שאל שאלות "מידע כללי" מדי פעם. לא משהו אחד מסודר. בפגישה הראשונה שאל למה הגעתי. הכינותי מראש והקראתי לו את זה. משם עיקר השיחות (קשה לי לקרוא לזה טיפול) היו בנושאי המשפחה, האימהות, הזוגיות, המימוש העצמי והמקצועי שלי, הצורך שלי באהבת הסביבה, באישור של הסביבה אליי, ברעב הבלתי פוסק שלי ומשם זה גלש אלינו. כבר תקופה לא מבוטלת עיקר ה"טיפול" זה אני והוא והקשר שלנו.
אני מוטרדת.

הוא לא עשה לי שום "ראיון" אף פעם.

טוב אני צריכה לומר שבטיפולים שאני עברתי (שאני מחשיבה כטובים ומקצועיים), לא עברתי אף ראיון רשמי כזה, נתנו לי לספר למה באתי. אבל כן שאלו פרטים וניסו להשלים את התמונה.

הטקסט שבקישור מזכיר לי דברים מהלימודים שהם בתיאוריה, אבל לא נעשים בפועל בדרך כלל, וגם - שהם גישה אחת ולא הכרחית.

עם זאת אני עדיין חושבת שמאוד מוזר שהוא לא ידע את גילך.

קשה לי לקרוא לזה טיפול
אני מרגישה שעברת תהליך עם הדף הזה. שיהיה בהצלחה מחר

קשה לי לקרוא לזה טיפול
נהיה כנים. טיפול פסיכולוגי מסורתי הוא בהחלט לא הדבר היחיד שאפשר לעשות עם אנשים. פסיכולוגים רבים לומדים אימון ומאמנים לקוחות. פסיכולוגים אחרים (מכירה כמה כאלה) לומדים התמקדות ואז עושים עם לקוחות התמקדות נטו, עם מעט מאוד טיפול מסביבה, או עובדים עם קלפים, שזה לא בדיוק מה שפרויד תכנן. בתור מאמנת עשיתי הרבה פעמים דברים משעשעים (למסתכל מהצד... למעשה גם אנחנו צחקנו תוך כדי) כמו לצפות בקטעים מסרט, להתבונן בתמונות, לצייר ציורים יחד, פעם סידרנו חדר עבודה ממסד עד טפחות (בד"כ פשוט יושבים ומדברים, כן

). וכל אלה יכולים לעבוד נפלא ולגמרי לשרת את הלקוח. ובתפיסה שלי את האתיקה המקובלת הם אכן אתיים לחלוטין. גם לי אישית לא חשוב לדעת אם מתאמן הוא בן 38 או 42, אלא אם כן זה רלוונטי לעניין.
מה שלא סביר פה הוא השקר. ניגוד האינטרסים, כמו שכתבתי עליו. להכנס לרומן ולהכחיש את זה. להציע לך לא לסיים אינטראקציה כזו למרות שהיא פוגעת בך. שלא לדבר על זה שהוא נכנס איתך לרומן מחוץ לנישואין שלך, שרק זה בפני עצמו מעשה פוגע בך ובנישואין שלך. לנצל את המקום החזק שבו הוא נמצא - שהוא חושף רק את הצדדים החזקים שלו (שזה תקין בטיפול, בשביל זה משלמים לו) ואז להשתמש בזה כדי לחזק התאהבות כלפיו. זה מה שלא תקין ובגלל זה תצטרכי להתרחק - כי הוא לא מטפל רק באינטרסים שלך.

הודעת סמס בערב שבת זו מהמטפל שלך זו רעידת אדמה ועוד איך., לבוא ולאמר ״לא חשבתי שזה כזה עניין״ זו היתממות. הוא יודע יפה מאד מה המסר ומה יהיה הקלט.

שליחה על ידי תמר* » 07 יולי 2012, 07:20

מה שלומך חמוצית?

סתם שאלה שלי, לא קשורה כל כך או אולי כן?

אשמח לקבל תשובה.

עד כמה למטפל מותר לחשוף את עצמו בטיפול?

לי יש אישיו הפוך עם המטפל שלי: הוא לא חושף את עצמו, בכלל.

כששאלתי מה הגיל שלו הוא סירב להשיב.
לשאלתי אם הוא נשוי הוא ענה בחיוב, אבל זה הכל.

חלק מהטיפול קשור להשתייכותי לאיזו מסגרת אלטרנטיבית מסוימת, והיה לי חשוב לדעת אם הוא מכיר את כלליה מבפנים או מבחוץ - סירב לענות.

גם לגבי נטייתו המינית (לי זה חשוב!) הוא לא מוכן לתת תשובה.

(זה מאוד יעזור לי לדעת, שהוא, למשל, חד מיני. לי. רק לי. מסיבותיי שלי).

זה הגיוני?
זה תקין?
זה לא יותר מידיי?

_זה הגיוני?
זה תקין?
זה לא יותר מידיי?_
שלום לך @}
שאלה מעניינת את שואלת.
לא מזמן מתאמן אמר לי שאחד ההבדלים בין העבודה שלנו לבין הטיפול שהוא עושה במקביל, הוא נתן דוגמא קטנה, שאני לפעמים מספרת סיפורים קטנים מחיי שעוזרים לחדד איזו נקודה שאני חושבת שאפשר ללמוד ממנה משהו לחייו. והוא מעולם לא נתקל בזה בעולם הטיפול.
אני חושבת שמה שהכי הכי חשוב בכל סוג של טיפול או עבודה שאנחנו עושים עם אדם אחר, היא לוודא שזה מתאים לנו. יש פה בדיקה. אין מטפל שמתאים לכולם ואין טיפול שמתאים לכולם (ובכל תקופה בחיים, ובכל נושא). אין דבר כזה. כאשר פעם ניסיתי טיפול פסיכולוגי, המצב הקשוח הזה שבו המטפלת לא פוצה פה אלא אם כן אני מדברת ראשונה, גם אם ביקשתי ממנה להתחיל, זה שאין חיבוק אפילו לא חיבוק קל, זה שבו אני יודעת אפס עליה והיא מראה אפס רגשות - תשמעי, לי זה היה קשר גרוע ועבודה גרועה. זו היתה אחת התקופות המדוכדכות ביותר בחיי (חתכתי אחרי 8 פגישות). היתי בוכה בלי סוף וזה לא שיפר את תחושתי כהוא זה, רק נהיה גרוע יותר ויותר. היה משהו בודד בבכי הזה. לעומת אלפי פעמים אחרות שבכיתי, לפני ואחרי, ותמיד, תמיד, תמיד הרגשתי טוב יותר אחרי זה. אפילו אם בכיתי לבד, וזה לרוב לא היה לבד. לא קניתי את הסיפור של "ירידה לצורך עליה", זה יכול לטעמי להחזיק אולי חצי שעה, אולי שבוע גג, לא חודשיים. מצד שני, יכול מאוד להיות שיש מישהו שקשר כזה א-סימטרי בצורה קיצונית נותן לו תחושה טובה של אמון ומקצועיות.
לי נשמע מהצד שאת לא מקבלת מענה מלא למה שאת מחפשת. ויתכן מאוד שגם בעולם הפסיכולוגיה תוכלי למצוא אדם שעובד קצת אחרת. כמו שלקח לי 6 מורים ליוגה כדי למצוא את המורה שיש לי היום, שאיתו אני כבר ממשיכה יותר מ - 3 שנים. היו כמה מורים בדרך שיצאתי מהשיעור שלהם עם דמעות של תסכול, או עם כאבי גב שנמשכו שבועות.
אני עכשיו מבינה שאני לא ממש יודעת לענות לתשובה שלך. האם מותר או אסור לחשוף פרטים על המטפל. אבל אני די בטוחה שתמצאי מטפלים שלא עובדים בכזו קיצוניות, וכמובן עדיין נמצאים מרחק רב מלפתח איתך רומן

למישהי אחת- שאלות מענינות את שואלת ואני מרגישה שלאור הדיונים הארוכים בדף זה על יחסי מטופל מטפל/ת זה דווקא במקום.
מהנסיון שלי שחלקו פרוס בדף הזה אני חושבת שאין תשובה אחת וכמובן שאין דרך אחת. קשר עם פסיכולוג הוא כנראה דבר מורכב לפעמים והסקרנות שלך, לדעתי, היא טיבעית.
קשר בין שני אנשים יכול להיות המון דברים וגם בין מטפל ומטופל. בפסיכולוגיה, כנראה יש "כללים" "חוקים" אבל כמובן שזה גם תלוי בדינמיקה, בקשר שנוצר בין הצדדים ובגישה של המטפל.בין השורות שאת כותבת דווקא צצה לי השאלה מה קורה לך שם מולו? עם ה"דיסטנס" הזה, עם חוסר המידע עליו. מה מסקרן אותך כל כך ולמה.

ובאשר לשלומי
שלומי טוב אם כי לא פשוט. אני עדיין בתהליכי עיכול מורכבים.
אני מרגישה שהשיחה בדף הזה שפכה לי אור על הרבה דברים ואזרתי אומץ.
נפגשתי איתו. בגדול שמתי את כל הקלפים על השולחן. וזה נכון
"אני בשני כובעים כאן" "אני מאד מחבב אותך ברמה האישית" "יכול להיות שעשיתי טעות, אני מודה" (בקשר לsms)
"יוצא לי לחשוב עלייך בין הטיפולים" "אני מבין שאת כועסת" "מה את רוצה להתלונן עליי?" נהייה אדום, יצא לשירותים באמצע השיחה!!!! "יצא לי לקחת את זה במחשבה בפנטזיה רחוק מאד ולהבין שאולי זה לא כדאי" "אני מסתכל על איך את נראית, מה את לובשת, זה נכון, אני שם לב לשינויים שאת עושה" "אבל זה כן טיפול" ויש עוד...רוצות עוד או שזה מספיק?
אני אוהבת אותו והוא נהיה עצוב מאד לקראת סוף השיחה. לא התכוונתי להעציב אותך, אני אוהבת אותך אבל אני כועסת, אתה לא שומר עלי ואם קשה לך זו האחריות שלך לעצור את זה
אמרתי לו שאני חותכת שאני חייבת לשמור על עצמי ולהתרחק שאם הוא לא עושה את זה אז אני עושה את זה, אמרתי לו שחייבת להתנתק ממנו שזה מסוכן לי.
"אולי תבואי רק עוד פעם אחת?"
הזמן שלנו נגמר וכרגיל, זו אני שאומרת אני רואה שכבר נגמר הזמן אז אני צריכה לזוז. קמתי אמרתי ביי והלכתי מהר. פחדתי לפגוש שוב את עינו.
אני מתגעגעת אליו אני אוהבת אותו ואני מפנטזת עליו וככה זה נגמר, בנתיים.
הא? מה דעתכן?

אני קוראת את זה שוב ושוב ושוב ואני לא מאמינה. אם לא הייתי בתוך הסיפור הזה הייתי בטוחה שמישהי ממציאה. לפעמים נדמה לי שאני ממציאה. אבל אני לא. זה אמיתי לגמרי. אני קצת בהלם

אני חושבת שעשית את הדבר הנכון
ומאוד מעריכה את זה, יודעת שזה לא פשוט
האמת ששמחתי לקרוא שאזרת אומץ לעמוד מולו עם הדברים האלה
מחזקת את ידייך לקראת הימים הבאים והמשך תהליך העיכול

יצא לי לקחת את זה במחשבה בפנטזיה רחוק מאד ולהבין שאולי זה לא כדאי
גם אם נניח שאנחנו מתירניים מאוד (מבחינת שיטת טיפול) ושמותר למטפל לשתף בפנטזיות שלו (שזה מאוד מתירני), "להבין ש אולי זה לא כדאי"?!?!?! אולי?!? לא כדאי??? זה פשוט - אסור. לא אפשרי. לא אופציה. זה שהוא מתייחס לזה כאל משהו אופציונלי זה דגל אדום מאוד אם לא שחור.

שליחה על ידי תמר* » 08 יולי 2012, 06:37

חמוצית יקרה,

את נוגעת ללב ומרגשת. פעלת נכון.
אני שמחה בשבילך שהוא היה כנה מספיק כדי להודות במה שהתרחש.
מניחה שצפויים לך ימים קשים, ושוב ושוב מחזקת אותך ומחבקת אותך.

שליחה על ידי פז* » 08 יולי 2012, 06:57

את מדהימה