אם אני מנסה לתרגם, זו קריאה לאי-היפוכונדריות (בנוגע לילדיהן) של אמהות
על פני קריאה ל... הדגשת אותו מקום של התבוננות ככלי מרכזי ועיקרי בהורות. התבוננות על פני חיפוש ובדיקה.
התבוננות והתענינות בילד עצמו נדרשת כפי שההורה עצמו מעוניין בתשומת לב בעבור עצמו.
כאן, שוב בזהירות, אותו חיפוש אחר בעיות או נכויות הנובע מדפוס של דאגה או דאגנות, משרת את הדואג/ת בעיקר ובאופן פרדוכסלי מכניס את אותם בעיות נדרשות אל תחת הכותרת של
איך אנחנו משתמשים בילדים שלנו.
לעתים קרובות אנו נדרשים לסבה לדאגה רק מתוך האדרת הדאגה. או אותה התמכרות חברתית לדאגה, לפחד, לחרדה, לגבולות שמעבר להם עשויה להתגלות אמונה, ידיעה, אינטואיציה, הגבולות שמאפשרים לברוח מהודייה, ולהתעלם מהמובן מאליו, עד שהמובן מאליו איננו מתקיים עוד.
התמכרות זו לדאגה ולחוסר נמצאת כגורם מייצב. עם זאת, כאשר ההפריה של אותה נכות חברתית לרמה האישית מפריעה לתפקוד, הרי שנאמנים לאותה התבוננות שדובר בה כבר, עלינו לחפש אחר איזון שיאפשר תפקוד משופר או בריא. נאמר רק שההודייה וההתמקדות בהוויה, בהווה, כאן ועכשיו הם המפתח היעיל ביותר להתאזנות מחודשת.
תהליכים אלה של האדרת הדאגה, הפחד והחוסר עד להיפוכם לרמה של אמונה ידיעה ואינטואיציה, הם עיקר תהליך האיזון הכולל.
מכאן שהבריאות הבריאה מאפשרת איזון, חוסר איזון, איזון מחודש וכן הלאה.. גלים אלה של איזון וחוסר איזון נמצאים כעונות השנה, והשנים אם כך מצביעות על השינויים אשר בדרכם מצביעים על אותה הבשלה.
הבשלה זו או צמיחה זו, בתקופת הילדות, מהווה בסיס לאיזון האישי, זה המקומי, ביחס לאיזון הגלובלי, זה הכללי.
כאשר אנחנו מתערבים שם לצרכינו, לחיזוק אשליית השליטה בחיינו ובחיי ילדינו, כמו בכל פעולה שאנו נוקטים, אנו בהכרח משפיעים כחותם בדונג על אותו בסיס, אותו מצע בסיסי עליו מבשילה וצומחת אותה אישיות פרטנית, אותו ילד. כאשר נתמקד בהתבוננות שאינה מגיבה אלא לומדת, תעלה אותה תבונה שתניח את אותן התערבויות הכרחיות, בזמנן ובדרך המניחה בידי האדם את האחריות לתפקודו. עד כמה שניתן.
<יורחב, מורחב, הורחב>
על מנת לחוש האם לילד יש בעיה או לא.
ל /-: <