הפעם הראשונה שקיבלתן מחזור

[פלוני_אלמונית*]

מי מוכנה לחלוק? איך היה? איך הרגשתן?

[רעות_וצליל*]

נו? מי תרים את הכפפה?
כנראה שאני....
יופי אז יש לי סיפור מדהים ביותר לספר:

הכל התחיל לפני 13 שנים בערך, כשהייתי בת 13 בערך.
יום אחד תקפו אותי כאבים חדים באזור הבטן התחתונה בצד השמאלי, הכאבים היו כל כך חזקים שנלקחתי לבדיקה אצל רופא שלא מצא דבר. הכאבים חלפו בעזרת אקמול.
לאחר כמה חודשים, שוב אותם הכאבים, שוב הרופא לא מצא כלום.
לאחר עוד כמה חודשים הכאבים נהיו עוד יותר חזקים ולוו בהקאות, קיבלתי איזה תרופה נגד הקאות, וכשזו לא הועילה והמשכתי להקיא, הוחלט לשלוח אותי לבית חולים.
חדר מיון, רופאים, זריקות, בדיקות, צילומים, אבחנה.
בבדיקת אולטרסאונד התגלה שהשחלה השמאלית שלי מוגדלת, יש חשד לגידול בשחלה.
הוחלט על ניתוח דחוף.
נכנסתי לאישפוז במחלקת יולדות.
באותו היום או ביום שאחריו נכנסתי לניתוח דחוף.
בניתוח גילו שהשחלה שלי הצליחה לחנוק את עצמה, ולפתח איזה גידול.
בוצעה כריתת שחלה וחצוצרה בצד שמאל.
בתום כמה ימי אשפוז שוחררתי הביתה, היה קיץ הייתי בת 14.

אחרי שבועים בערך, נסעתי לטיול הראשון שלי לחו"ל, מתנת בר מצווה מאוחרת, נסעתי עם אמא, 2 אחיות גדולות, אחות קטנה, ואח גדול.
נסענו לצרפת ואנגליה.
כל מהלך הטיול לא הרשו לי להרים שום תיק, בגלל שהייתי אחרי ניתוח.
התחלנו בצרפת ואחר כך נסענו ללונדון.

ושם, בלונדון, במלון, קיבלתי מחזור בפעם הראשונה.
לשמחתי הרבה הייתי עם אמא ושתי אחיותיי הגדולות, שידעו בדיוק איך לטפל בי.
כמובן שאמא שלי, לא כלכך ידעה מה לעשות עם עצמה, אבל האחיות לקחו פיקוד.
נכנסנו כולנו לשירותים , שהיו ענקיים, כך שהיה מקום לכולם.
הן שאלו אותי מה אני מעדיפה, תחבושת או טמפון.
מיד ידעתי שאני רוצה טמפון, אחרי הסברים מהאחיות שלי, מיד ניסיתי, וישר הצלחתי.
האחיות שלי מיד בירכו אותי על הצטרפותי לעולם הנשים.
לא פחדתי בכלל, נהניתי מכל החוויה, ואפילו קיבלתי בהבנה מסויימת את מצב הרוח הדיכאוני שתקף אותי, וממשיך לתקוף גם היום, כל חודש למשך כמה ימים.
בסך הכל הרגשתי סוג של גאווה, ובעיקר הרגשתי גדולה.

אני מקווה שזה לא ארוך מידי.

[מחזורית*]

איזה דף נחמד...
טוב, הייתי מה זה קטנה כולה כתה ו', תמיד היה ת'פחד הזה לקבל בבית-ספר שיתפוס אותי לא מוכנה...
אז לשמחתי הרבה זה קרה בשבת, כולי התרגשות ושמחה והרבה אהבה מאמא, אני ממש זוכרת את ההתרגשות (וכבר עברו 23 שנים)
עד היום כל חודש כשמגיע המחזור אני מתמלאת אנרגיות מיוחדות שכאלה, הרבה חיוניות, מן תחושת נקיון מופלאה. יש בי שמחה גדולה על הגעת המחזור!!!
זהו , תודה על הדף,והיה לי ממש כיף לשתף!

[מתחדשת*]

אני קיבלתי מחזור בפעם הראשונה בכיתה ו'. הייתי מפותחת מאוד יחסית לבנות הכיתה ובכלל הייתי אאוטסיידרית ושונה.
לא ידעתי מה זה הדימום הזה. חשבתי שמשהו נקרע לי "שם למטה"... ממש שכנעתי את עצמי. אני זוכרת את עצמי יושבת על האסלה ובודקת ומחליטה שזה בדיוק מה שקרה לי...
לא היה לי אומץ לדבר עם אמא שלי. חשבתי שהיא לא תבין ולא תדע מה זה ואולי אפילו תאשים אותי שעשיתי לעצמי משהו (זה לא קרה, אבל גם לא רחוק). אני הבכורה כך שלא היתה לי אחות גדולה לשאול מה זה אומר, והייתי בת יחידה במקום בו גדלתי בגילי כך שלא היה כל כך את מי לשאול גם בכיוון הזה. מישהי שהיתה גדולה ממני בשנתיים קיבלה בעצמה רק בגיל 16 כשאני כבר קיבלתי מחזור 3 שנים סדירות למדיי.
בקיצור, איכשהו אמרתי לאמא שלי אחרי יום או יומיים. היא נתנה לי "פדים" וסבתא שלי נתנה תחתונים מיוחדים למחזור (גדולים כאלו ובצבע אדום) וקראה למחזור ווסת ומאוד התביישתי במילה הזו (אני חושבת שהיא נתנה לי אותם אחרי חודש או חודשיים).
אחרי כמה פעמים קראתי ב"מעריב לנוער" על טמפונים וניסיתי טמפקס ואחר כך או.בה. הלך לי לא רע עם הטמפקס וכשניסיתי להתייעץ עם אמא שלי היא היתה נבוכה עד כדי כך שנזפה בי...
טוב, אתם מבינים איזו תמיכה קיבלתי, נכון?

היום אני אוהבת את המחזור, משתמשת ב mooncup, מנסה להשתמש בשיטת מירב שרמן מדי פעם. וגם לא אכפת לי לקרוא לו ווסת!
אחותי גרה אצלנו בבית והסתנכרנו על מחזור הווסת. אנחנו מקבלות מחזור בירח מלא!

[פלונית*]

הפעם הראשונה שקיבלתי וסת הייתה בכיתה ז או ח בבית הספר , גלגלתי נייר טואלט ושמתי בתחתונים , לא גיליתי לאף אחד ואם שאלו אותי אם כבר קיבלתי הכחשתי .
לא גיליתי לאמא גם , כל פעם הייתי משתמשת בנייר טואלט מגולגל או בתחתוניות שלקחתי מהארוןשל אמא שלי .
אם התחתונים הוכתמו החבאתי אותם בארון המצעים וכיבסתי אותם ביד .
לא יודעת למה אמא שלי לא שאלה מה פתאום אני מכבסת תחתונים ביד אולי שיהא שאלה וקיבלה את התשובה המוכחשת שלי.
יום אחד סבתא שלי גילתה את התחתונים המוכתמים היא הראתה לי ונשקה לי . מתתי מבושה
אמא שלי נפגעה שלא שיתפתי אותה ובכתה .
אחרי שנים של הסתבכויות רגשיות סביב כל עניין המחזור והמיניות כולל בעיות פוריות לידה מוקדמת וכו...
מישהי סיפרה לי שיש תחבושות רב פעמיות, ובכלל יש עלון שנוגע לכל מיני דברים טבעיים , נדלקתי על העניין , עשיתי מנוי לעלון , הגעתי לאתר , עדיין לקח לי מעל שנתיים ועוד הריון ולידה להתחבר לגוף מספיק כדי לקנות את הרב פעמיות, בהן השתמשתי החודש לראשונה בהתרגשות רבה !
בנוסף התחלתי לערוך סדנאות למתבגרות סביבי העניין
איזו סגירת מעגל !

[רונ_צ'ה*]

הפעם הראשונה שלי הייתה בחופש הגדול בין כיתה ז' לכיתה ח'. אמא שלי הייתה מסוג האימהות שהקפידו להסביר בגיל מאד צעיר על הפרפרים והדבורים וגם על כל המסביב, ככה שהבנתי די מהר, עוד לפני שהתחיל הדימום, שאני כנראה בדרך.
אמרתי לאמא שלי שכואבת לי הבטן, והלכנו ביחד לסופרמרקט הקרוב לקנות לי טמפוני מיני (הם נראו ענקיים אז, היום הם נראים לי כאילו אין סיכוי שהם יספגו משהו:-)), וחזרנו הביתה להמתין. כל הליכה לשירותים ביומיים אחרי זה הייתה מלווה במבטי ענין של אמא שלי, עד שביום השלישי הוא הגיע, ויצאנו - אני ואמא - לחגוג על עוגה ושוקו. אבא שלי היה בהדחקה עוד איזה שלוש-ארבע שנים, עד שהבאתי הביתה את החבר הראשון שלי...

[אום_שלום*]

הפעם הראשונה שלי היתה בכיתה ז', אני זוכרת שישבתי על האסלה וראיתי כתם קטן על התחתונים, למרות הקושי, אני זוכרת שקראתי לאמא שלי, שנתנה לי תחתונית ומאז התגלגלתי עם זה לבדי לטמפונים וכו', אמא שלי תמיד נתנה לי את ההרגשה שהווסת היא מסריחה ומטרידה היא קוראת לזה "חירבון" גם היום, מילה נוראית לדעתי, אבל השתדלתי לא לתת לה לקלקל לי ואני חיה עם הווסת שלי בשלום ובשלווה אם כי לא בטבעיות (גלולות).

[נסיכת_השום*]

הו, אני חיכיתי כל כך הרבה למחזור!!! איזה שנתיים לפני זה כבר הזמנתי חוברות הסברה של או בה, והייתי קוראת מלא במעריב לנוער על העניין, ומקנאה כל כך בכל הבנות שיש להן מחזור! כשהייתי בכתה ו ראיתי בפעם הראשונה שמשהי בת גילי קבלה מחזור, מצידה, ודאי חוויה לא כל כך נעימה, אבל אני כל כך קנאתי!
בערך אחרי שכל מי שהיתה מסביבי כבר קבלה, ואני כבר התיאשתי, ואמרתי לעצמי שבטח אקבל רק בגיל שש עשרה, יום אחד, בהיותי כבר בת ארבע עשרה, כשהייתי בבית, אצל אמא שלי היתה חברה, הלכתי לשירותים, וראיתי כתם דם!!! ישר שמתי טמפון, ורצתי החוצה וצעקתי לאמא שלי בהתלהבות- קבלתי מחזור!!! מצדה, היא לא ממש התלהבה... רק קצת.... והחברה שלה ממש לא הבינה מה ההתרגשות...
לאחר הלידה, המחזור הראשון שהגיע, מאוד הזכיר לי את המחזור הראשון של גיל ארבע עשרה... למרות שהייתי מעדיפה אם היה מאחר עוד קצת.... לא נהנית כל כך מהכאבים ומהדכאונות שלו. ומהטרחה הזאת של להחליף תחבושות, ומתחושת החרמנות אך יחד עם זאת איש שלא מסכים לעשות סקס כי לא אוהב מראה של דם...
הכי כיף היה בהריון שלא היה מחזור. זה היה החלק שהכי אהבתי מתופעות הגוף שלי בהריון...

אבל האמת.... אם ממש אהיה כנה.... תמיד כשהוא מגיע, יש בי איזו גאוה קטנה כזאת, של- אני אישה! אני פוריה! כמו שהיתה לי בגיל ארבע עשרה...

[כרמל_האורחת*]

_הפעם הראשונה שקיבלתי וסת הייתה בכיתה ז או ח בבית הספר , גלגלתי נייר טואלט ושמתי בתחתונים , לא גיליתי לאף אחד ואם שאלו אותי אם כבר קיבלתי הכחשתי .
לא גיליתי לאמא גם , כל פעם הייתי משתמשת בנייר טואלט מגולגל או בתחתוניות שלקחתי מהארוןשל אמא שלי .
אם התחתונים הוכתמו החבאתי אותם בארון המצעים וכיבסתי אותם ביד._
וואאוווווו Y זה ממש הסיפור שלי! רק בלי הסבתא.. אמא שלי גילתה את התחתונים הרטובים שכיבסתי ביד.. וכעסה עלי "למה לא ספרת לי? מה אני שכנה? אני אמא שלך!"
ואז היא כנראה סיפרה לאבא שגם בתורו כעס עלי (על עניין אחר) והוסיף: "את כבר גדולה... קבלת מחזור" בזמנו זה נורא פגע בי, הבגידה של אמא, הכעס והעלבון מאבא ושום תמיכה מאף אחד בעולם
וכאבים איומים, לעתים גרועים מצירים. (ואת זה אני יכולה לומר בודאות היום..)

נ.ב עד היום אני לא מצליחה להשתמש בטמפון, תופעה מוכרת? יש הסבר?

[כרמל_האורחת*]

_הפעם הראשונה שקיבלתי וסת הייתה בכיתה ז או ח בבית הספר , גלגלתי נייר טואלט ושמתי בתחתונים , לא גיליתי לאף אחד ואם שאלו אותי אם כבר קיבלתי הכחשתי .
לא גיליתי לאמא גם , כל פעם הייתי משתמשת בנייר טואלט מגולגל או בתחתוניות שלקחתי מהארוןשל אמא שלי .
אם התחתונים הוכתמו החבאתי אותם בארון המצעים וכיבסתי אותם ביד ._
צטוט מדברי פלונית. <לא הופיע בהודעה הקודמת כציטוט. והמביא דבר בשם אומרו....>

[יערת_דבש*]

אוי איך אני אוהבת סיפורי וסת,
ואת זה שלי במיוחד.

בדיוק החודש חגגתי 20 ! (עשרים!) שנה למחזוריות שלי ולא היתה לי דרך ממש לציין את זה אז תודה לך פלונית (מי את באמת?) על החגיגה המשותפת.

בסיפור שלי, אני מודה לאלוהים על קבוצת תמיכה נשית מדהימה שלוותה אותי איזה שנה-שנתיים לפני הוסת והיא כולה קבוצה של 4 בנות-גילי וכיתתי שבהעדר אמהות מספקות מידע פשוט חקרנו את הנושא לעומק ולרוחב ולגובה ובאנו תמיד עם מידע חדש שחולק בדרך הביתה. הבית שלי היה האחרון כך שאני קיבלתי את כל המידע.
היינו משוות ציצים ומצב התפתחותי ובאות עם מיתוסים וסימנים מקדימים וככה יצא שבאתי ל 8.4.1986 מוכנה ומזומנה, אחרי שחודשים (או רק שבועות?)אני רואה בתחתונים גושים כהים כמו מעין נזלת קשה וחומה שמהחברות שלי אני יודעת שזה סימן לבאות אחרת בטח הייתי בחוסר אונים אך מול הממצא.

אני מודה גם לאמאשלי שלמרות שלא דיברה איתי על הנושא (ותמיד היו לי פנטזיות שעם אחותי הגדולה היא כן מבצעת שיחות-לילה-של-גדולים על העניין), איך שראיתי את הדבר האמיתי, ושיחקתי מול עצמי משחק שאני לא יודעת מה קורה אבל ידעתי היטב, קראתי לה בצעקה שמהדהדת לי בשכל עד היום (20 שנה?!)
שאלתי אותה "מה זה?" אולי מתוך תקווה שמישהו סופסוף יקח כאן אחריות על ההתבגדות שלי ויקלוט שאני מתפתחת, והיא תקתקה עניינים, נתנה לי תחבושת "לילי" והסבירה לי הכל.

עוד אני מודה בסיפור הזה לטיול השנתי של כיתה ו', האחרון שלי כילדה, הראשון שישנים בו מחוץ לבית- שנגמר באותו יום והתחיל ביום שלפניו, בהנאה תמימה
של מי שבאה לעשות כאן כיף חיים, ולא יודעת, שממש בערב החזרה הביתה היא תראה כתם מוזר ומוכר מפנטזיות ומדורות על דורות של נשים, שאחריו תבוא צעקה "אמא" ו "מה זה" ולמחרת בדרך לצופים יידוע מחייב לחבורת הבנות שקיבלתי! הראשונה מכולן.

[פלוני_אלמונית*]

לשאלתך - אני מישהי שהמחזור הראשון שלה היה אחת החוויות הקשות והשנואות עלי אדמות, ופתאום התחשק לי לשמוע על אחרות.

[טלילה*]

ואני כנראה עוף מוזר - אני ממש לא זוכרת את הווסת הראשונה שלי, שזה די מפתיע בהתחשב בעובדה שהתפתחתי יחסית מאוחר וכנראה הייתי מהאחרונות בכיתה שזה קרה להן.

[נוסטלגיה*]

אמא,אני חושבת שזה היגיע. [כיתה ז, חורף 1985]
אמא,אל תספרי לאבא.
ברור.אני לא אספר
איך שאבא שלי נכנס הביתה אמשלי סיפרה לו
למחרת קיבלתי יום חופש מבית ספר כדי לנוח.

[לא_היה_כיף_בכלל*]

קיבלתי מוקדם.מוקדם מידי. בכיתה ה'. הייתי גבוהה מידי, עם חזה גדול מידי ועכשיו גם עם מחזור.
הילדים היו דוחים, בית הספר היה דוחה ובתוך זה גם המחזור היה דוחה.
לקח לי כמה שנים להיתאזן...בכיתה י' כבר כולם היו בגובה שלי, חזה גדול היה סיבה לגאווה וגם אני והמחזור כבר חיינו בשלום יחסי.
עכשיו אני בלי מחזור כבר 14 חודש (הריון+הנקה) וזה כבר פעם שניה (בקודמת הייתי בלי מחזור 20 חודשים) ואמת שאני לא ממש מתגעגעת.
אבל הדף הזה עושה לי טוב, אז תודה לפלונית שפתחה אותו.

[הפעם_הראשונה*]

אז ככה....

בחופש הגדול שבין כיתה ה' ל-ו' בוקר אחד קמתי וראיתי כתם בתחתונים...
הלכתי לאמא שלי ובישרתי לה את הבשורה שפחות או יותר ידעתי מה משמעותה (הייתי בסה"כ בת 10 וכמה חודשים...) אני זוכרת שהיא מאוד התרגשה, וישר הסבירה לי מה לעשות. אני זוכרת שזה נראה לי מאוד מסורבל, להתעסק עם הצמר גפן, ולהחליף ולעטוף את הצמר גפן המשומש...ולזרוק אותו לפח האשפה שבמרפסת...( היום עם התחבושות הקומפקטיות האלה, הכל באמת יותר קל...)
אני זוכרת ששאלתי אותה בחשש: "מה, כל חודש זה נמשך שבוע שלם?".... זה היה נראה לי כמו עונש...והאמת, זה באמת מאוד הגביל אותי, (ים, בריכה..) ומאוד הלחיץ אותי שמא אני אכתים את הבגד מול כל הכיתה, או משהו...

[פלוני_אלמונית*]

זוכרת שאמא שלי סיפרה לי והסבירה לי הכל,לא הופתעתי בכלל,גם לא שמחתי,הייתי בת 12.
לפני חודש הבת שלי קיבלה פעם ראשונה!
היא די צעירה כמעט בת 10 אבל לפי ההתפתחות כבר דיברתי איתה,הסברתי לה הראתי לה תחבושות .
כשהיא קיבלה היא היתה די מבולבלת אבל השתדלתי להפוך את זה למאורע משמח,אמרתי לה שמעכשיו היא אשה וזה מראה שהגוף שלה עובד טוב,לגבי השדיים אמרתי שכשהיא תהיה אמא היא תוכל להניק וזה נפלא!
בפעם השניה היא היתה פחות מבולבלת וגם כאב לה פחות.
אני כ"כ שמחה שדיברנו ואנחנו מדברות חופשי,זה נותן לי ולה הרגשה נהדרת.

[פ_רח*]

וואו, אנשות.. איזה דף נחמד!
@}
אני לא סיפרתי לאימי כשקיבלתי וסת, היא גילתה כמה חודשים אחרי (מזל! כבר נגמרו לי התחתונים) תחתונים שהיו בחלוק-המגבת שלי מוכתמים בדם וקראה לי "לשיחה", <בליבי חשבתי "שיט מה עשיתי? מה היא תעשה לי???" הלב שלי דפק במהירות כל פעם כשהיו לוקחים אותי ל"שיחה".> בכולופן, היא נעלבה שלא סיפרתי לה ואמרה שהיא אמורה להיות החברה הכי טובה שלי (וואלה?! @!#$%%&*???!?), במקום להבין שהיא עשתה משהו לא בסדר, היא גרמה לי להרגיש שאני עושה משו לא פסדר
זה היה כשהייתי בכיתה ו'.

[הרועה_בגיא*]

הייתי בת 13 סוף כתה ז' בהפסקה בבית ספר, שמתי נייר טאולט.
לא סיפרתי לאף אחד ואני ממש לא זוכרת מה הרגשתי.
כשהגעתי לאמא שלי היא מיד נתנה לי חבילת תחבושות של פעם (כאלו שהדבק לא ממש... או שזה לא היה בדיוק דבק)
את הסיפור שמאחורי הקלעים היא סיפרה כשפעם שאלתי אותה בתמימות מה זה בתולה.
ממש לא הבנתי מה זה בתולה אבל הבנתי משהו אחר שקשור בדימום והטריד אותי.
הבת שלי (בת 4) לעומת זאת, ממש יודעת מתי אני במחזור למרות שהיא עדיין לא שאלה למה.
אז לא סיפרתי.

[ילדת_טבע*]

הייתי כבר כמעט בת 15 ידעתי בדיוק מי נגד מי והכל על הכל בערך (או לפחות חשבתי שאני יודעת). כל הבנות קיבלו שנים לפני. הייתי בפנמיה, יצאתי פעם בשבועיים/שלושה הביתה, עם אמא שלי מעולם לא דיברתי על וסת. כשהייתי קטנה מצאתי תחבושות בתיק שלה ושאלתי מה זה ענתה לי "תחבושות" שאלתי "יש לך פצע?" והיא שלחה אותי לאחותי הגדולה (14 שנה הפרש) שתסביר לי. ההסבר היה צולע אבל ממצא.
כשיצאתי ללימודים בפנמיה היא ארזה לי שתי חבילות של תחבושות וחבילה של תחתוניות, נתתי אותם לשותפה שלי לחדר איך שהגעתי, כבר לא חיכיתי לזה כלל, חשבתי שאני אהיה מאלו שאין להן ביציות כלל ודי.
כשקיבלתי סיפרתי לשותפות שלי לחדר שחגגו לי חגיגת מעבר. בגלל שבאותה תקופה עדיין הייתי רקדנית ועדיין לא הומצאו פדים דקים עם כנפיים וכו' מיד קניתי טמפונים ואחרי כמה נסיונות די כואבים הצלחתי להבין מה רוצים ממני בהוראות (עד היום לא מבצעת ככתוב-אאוץ'!). אמא שלי מעולם לא דווחה באופן רשמי. התחתונים שלי כמעט תמיד היו נקיים ואם לא הייתי משליחה אותם לפח וזהו.
גם חזיה היא מעולם לא קנתה לי, אמנם גם פה הייתי שטוחה כמו דיקט עד כיתה י' אבל הרגשתי כל כך גמדה כי לכולן היתה חזיה וכל כך רציתי והיא כל הזמן אמרה לי שאני לא צריכה כי אין לי כלום... אחת השותפות שלי לחדר נתנה לי את החזיה הראשונה שלה כשכבר היתה קטנה עליה והיא קיימת בארון שלי עד היום (הלכתי איתה עד לפני ההריון). בקיצור מאז ומעולם אמא שלי ניסתה לשמר אותי כתינוקת קטנה, מה לעשות שבסוף גדלתי?
אני יודעת שחלק לא קטן מבעיות הדימוי שלי נובעות מדברים כאלה ואחרים שאמא שלי עשתה או אמרה או לא עשתה כשהייתי ילדה/נערה. אני כל כך מקווה שלפחות את הטעויות האלו אני לא אעשה עם הילדה שלי. אם היא תתביש לבוא ולחלוק איתי את הוסת הראשונה שלה אני ממש ארגיש ככישלון גמור.
עד היום אני משתשמת בטמפונים. לפני ההריון מצאתי את הסוג שאני אוהבת שבדרך כלל מאוד קשה למצוא במידה המתאימה וקניתי סטוק (רק עכשיו מתחסל) לא זכיתי לפתוח אותו רק כשהקטנה הגיע לגיל 8 חודשים... עכשיו אני מתבעסת כל פעם ששוב אני צריכה לשלוף טמפון מהאריזה מכיוון שאני רוצה לעבור לקאפ אבל לא כל כך רוצה להשקיע כל כך הרבה כסף סתם כי אנחנו מנסים להכנס להריון ויכול להיות שהמחזור הבא יגיע רק מתישהו איפשהו אחרי כך וכך חודשי הנקה. מצד שני די ברור לי שאם אני אקנה את הקאפ אני אכנס להריון ומצד שלישי מרפי-כמו מרפי, עצם הידיעה מבטלת את הנבואה, לא?

[רוני_בלוני*]

יו איזה דף מוזר....

קיבלתי כשהייתי כמעט בת 13, לא עשיתי מזה עניין גדול. סיפרתי לאמא וביקשתי לא לגלות לאבא. ויצאתי עם חברה.
למחרת אמא הכינה עוגה וקיבלתי שרשרת מזהב. הרגשתי מבויישת על המתנה ועל זה שגם אבא יודע פתאום.

עד אותו יום שיחקתי עם חברות שקטנות ממני בשנתיים בשכונה. ולמחרת זה פשוט נגמר. הרגשתי בוגרת ולא שייכת לחברות הקטנות.
המחזורים תמיד היו קשים ולוו בכאבי תופת (בטן ראש רגליים וגב) ובשנים הראשונות הייתי כל הזמן בימי מחלה בבית, סובלת מאוד מאוד (לפעמים אפילו נאלצתי לקבל זריקה בבית החולים לכאבים).

גם היום (עשרים שנה אחרי, וגם אחרי שתי לידות) המחזורים ארוכים וממושכים ומלווים במגרנות קשות.

[רוני_בלוני*]

בליבי חשבתי "שיט מה עשיתי? מה היא תעשה לי???" הלב שלי דפק במהירות כל פעם כשהיו לוקחים אותי ל"שיחה".
מה, יש עוד שחששו כמוני מ"שיחה"?? יש יותר גרוע מ"שיחה"??

[מאיה_כ*]

אני זוכרת שחיכיתי לזה ושמחתי שקיבלתי.
סיפרתי לאמא שלי שנתנה לי סטירונת על הלחי, לאות שהפכתי "אדומה". היא התקשרה לסבתא שלי ולדודה שכולן הגיעו לברך וכמובן לסטור על הלחי. אין לי מושג מה הקטע עם הטקס הזה, ונדמה לי שאחותי אפילו לא עברה אותו.

[דנה_ה*]

לא, אכן לא עברתי אותו. לדעתי זה משהו מאוצר המאגיה השחורה הרומנית....

[טל*]

זאת הפעם הראשונה שאני כותבת פה משהו אישי באתר, נרגשת מאוד...
בכל אופן, אני מדור קצת יותר צעיר (20 פלוס), ובאה מבית של בנות, אין לי אחים בנים, כבר ראיתי את אמא שלי מדממת, כולל כתמים ענקיים על המיטה של ההורים ביום שבת בבוקר, ככה שידעתי כבר הכל.
זה היה בקיץ בין ה' ל-ו', ידעתי שזה קרוב מאוד, כבר השתמשתי בתחתוניות (מאז ועד לפני שנה, כשהתקרבתי עוד צעד לנשיות שלי וויתרתי על עניין התחתוניות היומיות, אז מה אם התחתונים קצת לחות בזמן הביוץ...) כמה שבועות בגלל הפרשות. כל פעם שהייתי בשירותים בדקתי בחשש את התחתונים.
ודווקא באותו בוקר עשיתי פיפי בשיא הטבעיות ופתאום אני קולטת שההפרשה על התחתונים היא אדומה באופן בלתי ניתן להכחשה. רעדו לי הידיים, לקחתי פד מהמבחר שהיה לנו בשירותים. אמא בעבודה, אחותי ישנה וגם הבת דודה שישנה אצלינו. רק אבא ער, מחכה לי ללכת לקנות ספרים לבית ספר. בלי לחשוב פעמיים באתי לאבא רועדת וסיפרתי לו שקיבלתי עכשיו מחזור, הוא היה ממש חמוד ושאל אם זה הבדל לעומת מה שהיה לפני זה ואם אני רוצה להתקשר לאמא שלי לעבודה (בטח שרציתי!). זה היה לי ממש טבעי לספר לאבא ולצפות לתמיכה שלו. לאחות שלי למשל לא רציתי לספר וגם ביקשתי מכולם שלא יספרו לה. אני זוכרת שהרגשתי מאוד שונה משאר בני גילי, חוץ מחברת נפש שקיבלה שבועיים לפני (איזה הקלה לא לקבל ראשונה בכיתה!). הצלחתי להסתיר את זה עד כיתה ז', אז החלטתי שיש כבר מספיק בנות כמוני, שאין סיבה להתבייש.
מאז ועד היום המחזורים שלי דיי קלים, ואם יש כאבים משתדלת פשוט לנוח ולהרפות.
אני מרגישה שיש משהו מאוד מיוחד בימים האלה בחודש, מין שער שנפתח לחוכמה הפנימית האמיתית שלנו.
מאחלת לכולן מחזור בריא ומעצים!

[אשת_השחף*]

חנוכה כיתה ז'. בערך שנתים אחרי "השיחה". אחותי הגדולה קבלה בגיל צעיר במיוחד וכבר חודשים רבים שכל פעם שאני מרגישה טיפה לא טוב או משהו בבטן אמא שלי ואחותי צוהלות סביבי -הנה הנה את מקבלת מחזור.
קשה להפריד את הרגשות שלי משלהן, הכל בלול, אני זוכרת התרגשות, מבוכה ותחושת חודרנות. אחת מהחברות כבר קבלה ו -2 לא. אחת תקבל קצת אחרי ולא תגלה לי, עלבון וקצת בגידה: אני גיליתי ישר בהתחלה.

הכתם, אני מתרגשת מאוד ומבולבלת, אולי זה לא באמת, לא יכול להיות ש זה קורה לי. חגיגיות. אמא לא בבית אני מספרת לאחותי, בטקס גדול היא מראה לי מה עושים אני נרגשת מן הארוע הגדול, מתשומת הלב, אבל גם רוצה שיעזבו אותי. כשאמא חוזרת היא כבר יודעת ובאה לברך אותי, היום אני יודעת לומר שהרגשתי שזה מופקע מרשותי. כשאבא מעיר על כך משהו בפעם זו ובפעמים שאחרי אני מרגישה כעס עליו ועל אמא שלי. סבתא שלי קונה לי קופסת תכשיטים ודודה מתקשרת מחו"ל. ככה זה אצלנו במשפחה. אכפת לנו אחד מהשני.

בחודשים הראשונים אני מנהלת רשימות מפורטות מה,מתי ואיך בדיוק. אחותי שואלת אם זה כואב ואם אני שמחה שאוכל ללדת, אני לא יודעת על מה היא מדברת, כל כך רחוק ממני אני רק רוצה לטפס על עצים ולכתוב פתקים בשיעור.
חברות שלי חושבות שזה מגעיל ומפריע אני מסכימה איתן ולא מעיזה להודות שזה נורא מיוחד בעיני, רק שנים אח"כ אני מנסחת: מטהר.

הדואליות של הבית שלנו: מצד אחד הבולענות הזאת, אפילו מנעול בשירותים מעולם לא היה. מצד שני חיכיתי עד בוש ל"שיחה השניה" זאת על איך באים ילדים לעולם, למרות שכבר ידעתי מזמן במילים גסות ומגעילות. הייתי עוקבת אחרי אמא שלי בבית, מחכה שנהיה לבד אוזרת אומץ ו--- לא מעיזה. גם חזיות היא לא קנתה איתי, היא רמזה ואני רמזתי בסוף הלכתי לקנות עם אותן חברות, אני חושבת שהיא נעלבה.

[אשת_השחף*]

הכתיבה הזאת משמעותית מאוד, תודה לפותחת הדף.
היום המחזור מקבל עבורי משמעות אחרת: אנחנו מנסים להכנס להריון. כשאני כותבת על זכרונות הילדות עולה בדעתי עד כמה הרגשות דומים אז והיום וזה מנקה ומשחרר.

[יערת_דבש*]

אשת השחף, סיפור יפה.
אני חושבת שהתברכת בבית שנשים בו מדברות במילים אמיתיות על הגוף, ומדברות ותומכות. בדור שלנו- אין הרבה כאלה ואני למשל מאד הייתי רוצה בית כזה.

[אשת_השחף*]

תודה.
את מרגישה מהסיפור שלי שהיו שם מילים אמיתיות על הגוף ?
במה? אולי אבין אחרת...
אני מרגישה שיש תמיכה, כן. אבל מרגישה הרבה את הבולענות והחודרנות במסווה של אכפתיות, ובמקום דיבור כנה.

[אמא_של_שפן*]

וואו... כמה נכון לי הדף הזה היום!
מחזור הורמונלי "רגיל" ראשון אחרי שלוש שנים - הריון והנקה ארוכה.
משום מה, על אף שחיכיתי לו כבר, מאז שהוא הגיע אני מרגישה רק את אי הנוחות, ושכחתי כמה אני אוהבת את המעגליות ההורמונלית הזו. והזכרתן לי. אז תודה.

[שבלולית*]

בתחילת כיתה ח' או אולי באמצע. הייתי בת 14. תקופה בה הרגשתי כל כך לא אישה - שטוחה ורזה.
הייתי במשך 4 שנים מרפדת את החזיות ומרגישה נורא ואיום עם הגוף שלי. לא מעיזה להסתכל עליו במראה, לומדת להסתיר אותו עוד ועוד בכל מיני שיטות. נמנעת מהמון פעילויות שבהן אולי יראו אותו. אותי.
והוסת כל כך שימחה וריגשה אותי. כאילו הבטיחה- את עוד תהיי אישה, עוד תמצאי את מקומך בעולם הנשי.
תמיד היה נדמה לי שהוסת שלי שונה משל כולן,, בצבע, במרקם. לא יכול להיות שאני ממש כמוהן.נערה.
גם שנים אח"כ, שהסביבה נתנה לי להרגיש נחשקת ומחוזרת, כבר נגעו בי ואהבו את הגוף שלי ואותי. ואפילו היום, אני בת 24, ומרגישה נוח עם הגוף הזה ויכולה להודות עליו. בכל זאת , תמיד הוסת נותנת אישור למשהו לא פתור לחלוטין. את באמת, באמת אישה.

[פעם_אחת_לפני_הרבה_שנים*]

ילדה, נפש של ילדה,
הולכת יחפה, רק עם תחתונים בבית,
ילדה חופשיה, קלילה.

בגיל 13, לאחר מקלחת - כתם אדום על המגבת.
לפני כן, אמא שלי הסבירה לי ה כ ל.
למראה הכתם, הרגשתי - אובדן ילדות.
ההרגשה החלה עם צמיחת השערות בחלקי גוף שונים בגיל 11.

פתאום החיים משתנים כל כך מהר,
אי נוחות, הסתרה, עצב,
עצב, אני כבר לא ילדה.
לא סיפרתי לאמי,
החבאתי מספר זוגות תחתונים בסל מתחת לשולחן הכתיבה שלי.

אמי מצאה אותם כשעשתה נקיון יסודי בחדרי (שלא היה אופייני לה, אולי הרגישה במשהו..).
"למה לא סיפרת לי?"- שאלה.
הייתי נבוכה כל כך, השפלתי עיניים....
כבר לא חופשיה,

לובשת חולצה מעל ניצני שדיים קטנטנים,
אי אפשר לשחות בברכה ובים
מתי שמתחשק.
בשעורי ספורט כל כך לא נוח עם חתיכה של צמר גפן,
והמורה מסבירה לכל נערה -
"מחזור זה לא מחלה"!

לאחר זמן מה התרגלתי,
התמזל מזלי והמחזור לא היה רווי כאבים.
רק אחרי הרבה שנים אבין כמה הוא השפיע על מצב הרוח שלי.

[נינה*]

כאבים , סחרחורות , שילול מטורף, עצבנות ,סודות וגנבות .
זה מה שאני זוכרת מהפעם הראשונה שקיבלתי.
יאמר לזכותי שלפחות הקשבתי לעצמי ולא נסעתי לטיול עם תנועת הנוער אלא שנסעתי לדודה שלי ,שתמיד היתה נוהגת לערוך לנו מסעות בילוי ובידור בעיר הגדולה.
כאבה לי הבטן רצח ,
לא סיפרתי לאף אחד , רק גנבתי לה תחבושות היגניות , מהסוג שאמא שלי מעולם לא היה סיכוי שתקנה (תוצרת חוץ).

ידעתי שאני אישה .
ידעתי שאני נשמה בתוך גוף עם צורך אין סופי לאהבה ולמין ולגירוי של כל החושים.
אבל ידעתי שאני קטנה מדי בשביל להכניס לחדר שלי את הבן הראשון שיסכים ולהרוס לו את החיים(כי אחר כך כולן תהיינה אנמיות לעומתי).
כך שזה לא ממש הזיז לי, המחזור.או ליתר דיוק דימום הוסת הראשון.


רק בזמן האחרון הבנתי , הודות לכל המורות שלי (ואני מתכוונת כמובן לא לאלו שיש להן רישיון ממשרד החינוך , אלא לאלה שבאמת תרמו להבנה שלי את הגוף והרוח.)שאל הוסת מתנקז כל מה שקרה במחזור.
כמו שבלידה יוצא כל מה שנבנה שם בהריון.
כמו שאפשר לשים חומרי גלם לא איכותיים בתבשיל , אבל זה יתבטא בטעם.
ובדיוק כמו שפרי בשל וטרי , אפילו אם הוא פשוט מונח על צלחת , יכול להיות ארוחת מלכים .

את יולדת כמו שאת חיה .
(יש דף מדהים כזה )
והווסת שלי הוא בסימן שיוויון מוחלט עם כל השטיות שעשיתי כמו להתרוצץ , להלחץ ,לצעוק , להתאמץ ולהיות שאננה ופגיעה.

אולי הפעם הראשונה שאני ממש מודה לגוף שלי שמברך אותי במראה הזו קורית בגיל 30+.

[שמחה_ומאושרת*]

בדיוק החודש לפני 22 שנים, באותו היום הייתה מסיבת בת מיצוה לחברה מהכיתה שלי ותכננתי ללבוש אוורול צמוד, בצהריים קיבלתי, סיפרתי לאחותי הגדולה ואמא שלי נתנה לי צמר גפן והסבירה לי מה עושים איתו אחר כך, אני זוכרת שהייתה התרגשות שלי ושל אחיותי הגדולות, הלכתי למסיבה לבושה באוורול הצמוד והרגשתי מאוד לא נוח שהכל בולט וכולם רואים, חזרתי הבייתה, החלפתי לשימלה וכבר זרמתי לי בטבעיות.
לפני כן חיכיתי נורא למחזור כי נראיתי הכי קטנה בכיתה שטוחה ורזה, כשכולן כבר נראו די נשיות אני עדיין נראיתי ילדה, כך שהמחזור שימח אותי מאוד שהנה גם אני אשה.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אני זוכרת שהייתי בת אחת-עשרה, מפותחת לגילי ומבוגרת בשנה מילדי הכיתה שלי (בקיבוץ). היתה לנו אז מטפלת שלא אהבתי ולא הרגשתי בטוחה לספר לה. אני זוכרת ששמרתי על זה בסוד כל היום, וכשהלכנו לאכול ארוחת צהרים בחדר האוכל קיבלתי רשות - או אולי התגנבתי בלי רשות, לא זוכרת - לאמא שלי שעבדה בספריה, ליד חדר האוכל, כדי לבקש עזרה.
אני גם זוכרת שקיבלתי מתנה מבית הילדים: סבון, או קרם ידיים, משהו כזה, אני לא זוכרת.
ואני זוכרת ששנה אחר-כך, היתה לנו מטפלת חדשה, וכשסיפרתי לה שקיבלתי וסת, היא חשבה שזו הפעם הראשונה שלי, וקיבלתי במתנה סבון או קרם ידיים, לא זוכרת.
בשנה שאחריה היה לנו מטפל. נו, הייתי צריכה לספר גם לו (דרך אגב, הרגשתי איתו הרבה יותר בנוח מאשר עם המטפלת הראשונה).
גם הוא חשב שזו הפעם הראשונה.
שוב קיבלתי סבון.
או קרם ידיים. (לא זוכרת.)

[ג'וניפר*]

קיבלתי לראשונה בגיל 11 בערך. היה לי את הספר 'איילת מקבלת' בבית, אבל אמא שלי לא חשבה אף פעם לדבר איתי על הנושא בעצמה, כי בזמנה קיבלו בגיל 13 והיא חשבה שזה מוקדם מדי להכין אותי לזה.
אני זוכרת ששכבתי על הספה עם כאבי בטן לא ברורים, אמא הכינה לי תה או משהו כזה ונסעה עם אחותי הקטנה לאנשהו.
הייתי לבד בבית כשהלכתי לשירותים וגיליתי שהתחתונים שלי אדומים. מיד החלפתי לזוג אחר, כדי שיהיה לי זוג מוכתם להראות לאמא (בלי פד או משהו כזה, לא ידעתי איפה יש כזה דבר בבית ואיך שמים אותו).

רצה הגורל, ודווקא אבא חזר קודם... אז הוא נאלץ להתמודד עם התחתונים המוכתמים שלי, ולהראות לי איפה הפדים ואיך שמים אותם. אני זוכרת את זה די במעורפל, אולי בגלל שהוא החוויר ומלמל ורצה מאוד להיות במקום אחר באותו זמן ושאמא שלי תעשה את כל זה בשבילו.
יותר מאוחר אמא שלי חזרה הביתה, ראתה גם היא את התחתונים המוכתמים שלי ויצאנו לסופרפארם לקנות לי פדים קצת יותר מתאימים (שלה היו ענקיים, כיאה לאישה אחרי שתי לידות).

סיפרתי לסבתא בטלפון - היתה לה מן תגובה מסרסת שכזו שאני לא צריכה לשמוח כל כך, סתם תיק לקבל את זה מוקדם (במידה מסויימת אולי היא צדקה - יש לי כאבי בטן איומים כל חודש, חולשה, מצבי רוח וכו', ושום כוונה להכנס להריון בזמן הקרוב... אם הייתי מתחילה לקבל השנה לא היה יותר נחמד?).
סיפרתי גם לבת דודה שלי, ששמחה בשבילי.

וזהו, בערך...

[מרגיעון - כולנו משפחה אחת. יש בזה משהו, בהקשר של הדף...]

[שבע_יהלום*]

הייתי בת 13, תקופה קשה למשפחה. אחותי הייתה מאושפזת לזמן ממושך, כמעט שנה, כך שאחי הקטן ואני די גידלנו את עצמינו. אבא עשה כמיטב יכולתו כשחזר עייף מהעבודה, אמא הייתה נוכחת-נעדרת, פיזית ונפשית, בין בית החולים, לבית, לעבודה. בתוך כל זה ערב אחד הלכתי לעשות פיפי ומצאתי שהתחתונים שלי מוכתמים. ידעתי שיש דבר כזה מחזור, אפילו קיבלתי מאמא את הספר "מ-12 עד 16", אבל משום מה לא קישרתי. קראתי לאמא שהייתה, למזלי, בבית, הראיתי לה מובכת ותועה, ולמרות שחשבתי שאני מכבידה עליה עם השטויות שלי, הופתעתי לראות את פניה קורנות בחיוך, מחזה לא שכיח באותה העת, ובגאווה הכריזה שקיבלתי מחזור.
על אף שהתרגלתי במהירות לאורח החדש בחיי ולתפעולו, אני זוכרת שבהתחלה לא אהבתי אותו. לא אהבתי את תחושת הנשיות שהביא איתו, תחושה שלי, טום בוי קיצונית שסירבה ללבוש שמלות, אהבה רק כחול וטיפסה על עצים, הייתה זרה ובאופן מסויים שוללת זהות.
אני בת 29. מאחר לי המחזור בחודש. בדיקת ההיריון יצאה שלילית. לא תכננתי היריון.
בכל זאת הוא לא מגיע. אני לא יודעת למה.
אני לא על גלולות אך בדרך כלל המחזור שלי סדיר.
תוהה למה הוא מתמהמה הפעם.
בחודשים האחרונים נמצאתי בעומס, טכני-הרבה עבודה, נפשי- אהבה גדולה שהתחילה במהירות והסתיימה במהירות, חוץ מזה עברתי תאונת דרכים בינונית, לא אכלתי טוב, עישנתי מלא ושתיתי די הרבה אלכוהול. כל אחת מהנ"ל היא סיבה מספיק טובה להפרת האיזון, אך עם זאת לא הרגשתי בזמן הזה סערות נפשיות גדולות או בלתי נסבלות, דווקא הרגשתי שאני מתפקדת, מתמודדת.
ואז מצאתי את הדף הזה.
מה דעתכן? הגוף שלי מספר לי משהו שאני לא יודעת?

[רחם*]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3704417,00.html

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני כרגע בת 14 וחצי ואת המחזור הראשון שלי קבלתי לפני שנה וחצי בערך (: כן, כן אני עוד בקושי התבשלתי ..(:
אני לא זוכרת את הכאבים אבל אני זוכרת שבערך שלושה ימים היו לי כתמים חומים על התחתונים ולא הבנתי מה זה וזה הגעיל אותי אבל לא העליתי בדעתי בכלל שזה מחזור. לא סיפרתי על הכתמים החומים לאף אחד והשתדלתי להכניס את התחתונים לכביסה מתחת להמון המון בגדים כדי שאמא לא תראה אותם. ואז שלושה ימים אחרי הכתמים ראיתי שהם פשוט לא עוברים לי והחלטתי שהנושא ממש מדאיג אותי אז קראתי לאמא שלי והיא מיד הבינה שזה המחזור (: כמובן שלאחר כמה ימים הכתמים פסקו ומיד התחלתי להשתמש בתחבושות ואמא שלי הסבירה לי כל מה שצריך לדעת על המחזור

אני שונאת מחזור :\\ בזמן המחזור אני מאוד מאוד סובלת.. מתחילים לצאת לי פצעונים כשאני מתקרבת למחזור ויש לי כאבים נורא חזקים בבטן והמון בגב התחתון וגם באיבר המין עצמו וזה מרגיש לי נורא.
בנוסף אני לא יודעת לשים טמפון והייתי מאוד שמחה לדעת אבל כשניסיתי זה פשוט היה נורא נורא מפחיד אז עד היום אני לא יודעת.. ):

[ללו*]

פלוני אלמונית{{}}, ברוכה הבאה ותודה על השיתוף @}

בנוסף אני לא יודעת לשים טמפון והייתי מאוד שמחה לדעת אבל כשניסיתי זה פשוט היה נורא נורא מפחיד אז עד היום אני לא יודעת.. ):
גם אני בתור נערה ממש לא הסתדרתי עם טמפון, והיום חבל לי שהתייסרתי בניסיונות. הגוף שלי שידר לי שהוא לא מעוניין בטיפול הפולשני הזה, וכשהגוף משדר משהו כל כך בתוקף, הכי פשוט זה להקשיב למסר. מה רע בתחבושות?
וגם... אולי יעניין אותך לקרוא פה בדף מודעות וסת{{}}.

[פלוני_אלמונית*]

בת 16 הייתי בפעם הראשונה. בת 18 בפעם השנייה. שחלות פוליציסטיות. בפעם הראשונה ירד המון המון דם ולא כאב. מאז אני כבר מקבלת כל חודש ולא פעם בשנתיים.

[קיבלתי_לפני_שעה_אני_מפחדת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קיבלתי לפני שעה.. אמא שלי אמרה לי כל הזמן שמחזור עוצר גדילה וזה רע... אני בת 13 ו7 חודשים והרוב בכיתה שלי קיבלו אני התחלתי לבכות שראיתי לפני כמה ימים את הכתמים החומים המוזרים ואז המחזור בכיתי מאוד... אמא לא היתה בבית אז סימסתי לסבתא והיא ניסתה לעזור לי ושדיברתי עם אמא היא אמרה לי להפסיק לבכות והיא לא בבית ואני חייבת עצות להיסתדר עם זה בכל המצבים בבקשה אני מפחדת...

[פלוני_אלמונית*]

מחזור הוא סימן לגדילה, לא ???
שיהיה בשעה טובה ומורכת.

[מוריה_הר*]

יקרה שקיבלה היום מחזור, מזל טוב!
ממש לא עוצר גדילה, אלא סימן שהכל טוב ותקין ואת הולכת ומתפתחת לנערה ומשם לאישה. זה טבעי ותקין ונהדר.
תתחילי עם תחבושת היגיינית (קונים בכל סופרפארם ואפילו מכולת- בגאווה וללא בושה), את יכולה ללבוש אותה עם כל מכנס ולא יראו כלום! מבטיחה !!
אחר כך כבר תוכלי להתעניין באלטרנטיבות ולבחור מה שמתאים לך.
את התחבושת מחליפים כל שעתיים עד ארבע שעות בערך. מגלגלים בנייר טואלט ומשליכים לפח!
בלילה אפשר להשאיר את אותה תחבושת, בדרך כלל הדימום חלש יותר.
אם תצטרכי עוד עצות, בכיף. פה או בדף שלי
בהצלחה ורוכה הבאה לעולם הנשי הנפלא של מחזוריות....

[פלוני_אלמונית*]

אויי, דף נחמד (-:

קיבלתי פעם ראשונה בטיול שנתי (כיתה ז או ח, לא זוכרת). ישר ידעתי שזה זה, הסתדרתי איכשהוא עם נייר טואלט, והיה לי מין חיוך פנימי סודי
כשחזרתי הביתה לא אמרתי לאף אחד.
בחודש הבא שאלתי את אמא שלי אם יכולה לקנות לי טמפונים, ומעבר לזה לא דיבנו על כך (עד היום, בעצם.. ועברו כמה עשורים מאז, כנראה ממבוכה)

קדם לזה חורף שלם של בהייה בתנור עצים, ההורים שלי התעצבנו עלי, למה אני ככה אפאטית
קראתי איפשהוא שזה מה שמשותף לכל הנערות לפני שמקבלות מחזור בפעם הראשונה- תקופה של בהייה והתכנסות

דרך אגב- באותו טיול שנתי חטפתי גם הרפס בעין, שהיום אני יודעת שמתפרץ בזמן מתח, אולי קשור?...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי.. אני בת 12.9 חןדשים ועדייין לא קיבלתי מחזור ויש לי ציצים גדולים ושיער בפות ובבית השחי והפרשות אבל מחזור אין לי וני כ׳כ רוצה מחזור!! אני תמיד חושבת על זה ואני גם צופה בפורנוגרפיה לפעמים.. ומאוננת.. ואני כל הזמן חושבת על מחזור ואני מנסה לגלוש עם אחרים לשיחה עלזה !! ואם מישהי יכולה לפרט לי כאילו היא אחותי הגדולה שעושה לי שיחה (אין לי אחיות..) ואמא שלי בקושי מדברת עלזה וזה כזה מעצבן.. מי מתנדבת להיות אחותי?

[פלוני_אלמונית*]

התבלבלתי 13.9

[אלמונית*]

היי... שמתי לב שכתבתן פה בשנת 2007.. אבל אני מקווה שמישהי תוכל לענות לי... אני בת 14.7 בכיתה ט' , כל הבנות בשכבה שלי ובשכבה מתחתי קיבלו מחזור (הן אוהבות להשוויץ בזה) ואני לא קיבלתי אף פעם... הייתי אצל רופא נשים (אמא שלי הכריחה אותי) והוא אמר שהכל בסדר ואני אקבל מחזור בסופו של דבר, אני דואגת שמשהו לא בסדר אצלי, האם זה ייתכן שאני לא אקבל מחזור?

[אמל_ית*]

אלמונית יקרה,
טווח הגילאים שנחשב לנורמלי הוא עד 15 או 16 לדעתי... האם הופיעו אצלך "סימני מין משניים" (שיער ערווה, שדיים...)? האם הצמיחה שלך תקינה (גובה, למשל)? האם המשקל שלך תקין ואת אוכלת טוב?
אני נוטה להאמין שאם רופא נשים ראה אותך ואמר לך שהכל בסדר אז רוב הסיכויים שזה כך. ובכל זאת רוצה מאוד להמליץ לך.. מצאי מבוגרת שאת סומכת עליה, מאמינה בה, ונוח לך לדבר איתה ושתפי אותה בדאגותייך. (אחות? דודה? מורה או יועצת בבית ספר? אמא של חברה טובה? ) ואם תלכי שוב לרופא נשים- הרגישי חופשי להתעקש שזה יהיה מישהו או מישהי שנעים לך איתה/ איתו. איך? מחפשים המלצות, שואלים חברות. זה אולי מביך בהתחלה- אבל משתלם (-: בהצלחה!

[אלמונית*]

תודה רבה, אבל בדיוק אתמול קיבלתי מחזור, מסתבר שאני פשוט הייתי בלחץ מהלימודים, כשאשר קיבלתי את התעודה שלי, נרגעתי וכמה ימים אחרי קיבלתי מחזור, והרופא אמר שזה כנראה היה מהלחץ... תודה לך

[אמל_ית*]

ברכות לך! מאחלת לך חיים שלמים של נשיות עשירה וחוויות גוף חיוביות (-:

[שישמים_אחרים*]

בדיוק אתמול קיבלתי מחזור
משמח לקרוא. מקווה שתשתמשי בו לקירוב של עצמך אל עצמך. מחזור יכול להיות פלא. תתחדשי.

(וגם, וואו - איזה דף מקסים. מקווה לספר גם את הסיפור שלי בהזדמנות. היה לי לעונג לקרוא את כולכן)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו
היה לי מזה מזל
זה היה היום הראשון של חופשת פסח ואמא שלי עבדה אז התקשרתי לחברה הכי טובה שלי שהייתה בחיפה (ממש רחוק ממני)
ואני הייתי בלחץ לא נורמאלי חחח לא היה לי מושג איך לספר לאמא שלי
להתקשר אליה?
לחכות שהיא תבוא הביתה?
בקיצור היא חזרה וסיפרתי לה וזהו
אבל אז חברה שלי הזמינה אותי למסיבה של פסח אצלה ויש לה בריכה בבית ולא היה לי מושג שכולם יכנסו
והיא הציעה לי את הבגד ים שלה אבל הייתי עם פד
חחחח זה היה מפחיד

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המחזור הראשון!!
אני קיבלתי השנה!! פעם ראשונה!! אני הת 12 ועשרה חודשים וקיבלתי ב16.2.2013!! ידעתי שזה מתקרב הרבה זמן לפני.. קראתי על זה באינטרנט וסיפרו לי.. יום אחד כשחזרתי ממפגש בנות ראיתי כתם חום כהה על התחתונית, אמרתי לאמא שאני מרגישה שזה קרוב ויום אחרי זה הוא הגיע! ביום השני החלטתי שאני מנסה להשתמש בטמפונים וישר הצלחתי! היום אני כבר במחזור ה5.. מההתחלה הוא סדיר... כבר ביליתי כמה ימי בריכה!
אני חיה עם המחזור בטבעיות וזה עוד סימן לכך שאני איזה

[פלונית_אלמונית_בת_13_וחצי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ווואו אני קוראת פה ואני רואה באיזה שפה גבוהה כתבו לפני כמה שנים ,
ממש נחמד לקרוא את כל הסיפורים פה ..
אז ככה , יום לפני שקיבלתי מחזור ראשון , היה לי מין טיול לירושלים עם השכבה .
באוטובוס חברה שישבה מאחורי שאלה אותי אם כבר קיבלתי מחזור ,
ואמרתי כמובן שלא , ואז איכשהו זה התגלגל לזה שילדה אמרה לי :
"אני יותר מפותחת ממך אני אקבל לפנייך" , ואז אמרתי לה מה נראה לך וכו' .. (:
בקיצור להפתעתי יום למחרת (יום שבת , ואז הייתה חופשת שבועות),
קמתי בבוקר הסתכלתי בשעון שבממיר הייתה השעה 9 בערך ..
הלכתי לשירותים כרגיל , אני עוד הייתי מטושטשת מהבוקר ,
פתאום אני פותחת עיניים ואני רואה כתם דם ענק על התחתון !!!! ,
נגעתי בזה (אל תגעלו הייתי חייבת כדי לברר מה זה חחח) .
ואני רואה דם , אני הבנתי שזה מחזור אבל ממש לא הייתי מוכנה למרות שחיכתי לזה מגיל 11 ,
אני נראתי כ"כ לא מפותחת אז איך לעזאזל קיבלתי ?!
עד עכשיו למען האמת לא סיפרתי לאמא שלי ולא לאחותי (אנחנו בריב ממש גדול), כי אני ממש מתביישת ,
אני אשמח אם תעזרו , בת 13.7 (: תודה לכולם |love|

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז ככה , אני בת 12 וחודשיים וקיבלתי מחזור ב-8.11.2012 .היינו רק אני אחותי הקטנה וסבתא שלי בבית . הלכתי לשירותים ופתאום ראיתי טיפה אדום על התחתון בפעם הראשונה שקיבלתי המחזור היה נורא חלש והוא נמשך רק שלושה ימים בכל יום החלפתי פעמיים בלבד וגם זה היה זה די באילוץ ... פניתי לסבתא שלי והיא אמרה לי שזה הווסת ושאני יכולה להיות שמחה וגאה (: לקחתי מהארון של אמא שלי פד ושמתי אותו .. אחרי כמה שעות אמא שלי הגיעה ושמחה נורא בשבילי ! היא ראתה שהפדים שלה גדולים לי מאוד (הכחולים של אולייז) אז היא אמרה לי לישון איתם ומחר על הבוקר היא תקנה לי את הקטנים יותר .. המחזור הראשון עבר לי מהר בלי כבאי בטן או כאבי ראש .. רק אי נוחות מהפד אבל זה דבר שהתרגלתי אליו נורא מהר . אמא שלי נורא תמכה בי וכל פעם שהייתי צריכה משהו פניתי אלייה . אין לי אחות גדולה אבל יש לי בת דודה שאנחנו כמו אחיות וסיפרתי לה הכל וגם היא תמיד שם בשבילי (: בעיקרון המחזור לרוב עובר לי תקין .מאז המחזור הראשון עברתי המון גדלים של פדים ויש ימים שאני משתמשת בכחולים (; אבל לרוב אני משתמשת בירוקים או בסגולים . עדיין לא יצא לי לשים טמפון אבל אני יודעת איך שמים ואמא לי אמרה לי שאם זה תופס אותי בקיץ לפעמיים כשאני רוצה ללכת לבריכה או אם נהיה בחופשה , היא תיקנה לי ואני אתנסה זה צריך להיות ממש נוח (: גם עכשיו אני במחזור (בגלל זה מצאתי את הפורום הזה) זה היום השני שלי ואת האמת שדווקא במחזור הזה אני טיפה סובלת חחח אבל אני בטוחה שזה ייעבור לי עוד יום - יומיים כי תמיד בהתחלה יש לי שיטפונות ברמה מטורפת ! עוד משהו , היום יצא שקמתי ובפעם הראשונה מזה תשע פעמיים שהדם "ברח" מהפד .. אמא שלי הסבירה לי שבלילה רצוי להשתמש בפד גדול יותר וזאת סוג של עצה (: בקיצור אני אמנם טיפה נקרא לזה 'קטנה' אבל יש המון בנות גדולות שממש לא יודעות להסתדר עם המחזור ונורא נלחצות אז הדבר הכי טוב הוא להתייעץ עם אמא או כמו שקראתי יש כאן המון שלא מספרות אז פשוט לפנות לפורומים כאלה או לבת דודה גדולה , אחות גדולה , אפילו חברה גדולה יותר שאתן מכירות מהביהס שיכולה לעזור (:

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני בת 11 ואתמול הלכתי לשרותים וראיתי כתם אדום על התחתונים ישר התחלתי לבכות ולא סיפרתי לאף אחד לקחתי לאמא תחתונית מהמגירה ואני רוצה להגיד שזה ממש עוזר (:
אמא שלי עכשיו לא בבית אבל היא אמורה לחזור בלילה ואז אני יספר לה.קיצר יש לי אחות תאומה ואני יודעת שהיא עדיין לא קיבלה.אני ממש מתביישת שמישהו חוץ מאמא שלי ידע שקיבלתי מחזור בגיל הזה.אין לי בכלל כאבים יש לי רק כאבים חלשים בלילה.שמעתי גם שכשמקבלים מחזור הגדילה נעצרת ואני ממש נמוכה!זה נכון?

[הרגע_שלפני*]

מזל טוב! זה גיל ממש נורמלי לקבל בו וסת ראשונה, גם אני התחלתי בערך בגיל הזה. כמובן שאינך חייבת לספר למי שאת לא מרגישה איתו בנוח אבל אין לך מה להתבייש בכך שאת אישה.
אני גם נמוכה ומעולם לא שמעתי תלונות מעצמי או מהסביבה על כך, חיים עם זה יופי. הגדילה לא נעצרת מיד עם הוסת.

[חייבת_לדבר_על_זה*]

אני קיבלתי מחזור די מזמן,אבל אני מרגישה כל הזמן צורך לדבר על זה
למרות שאני עורכת שיחות על זה כל הזמן... זה נראה לכן נורמאלי???
בגלל זה אני מסוגלת לדבר על עם 98% מהאנשים...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום!! יש פה סיפורים מדהימים!! ואוו...
טוב קיצר אני בת 12.5 ( שתיים עשר וחצי ) ועוד לא קיבלתי מחזור .
אני לא יודעת מה הסימנים לפני שמקבלים מחזור,ואני גם ממש רוצה לקהל כבר!! אני מתביישת לשאול את אמא שלי...
לפעמים יש לי מן לחץ/תחושה של התכווצות ... האם זה סימן למשהו????

[לילי_ורק_לי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואי איזה דף חמוד!אני קיבלתי מחזור במאי 2013 הייתי בכיתה ז בת 13 וממש רציתי כבר לקבל מחזור אבל הוא לא בא...אני הייתי ממש מיואשת וחשבתי שהוא בכלל לא יבוא וממש פחדתי אני לא ממש דיברתי עם אמא שלי על זה את רב המידע אני קראתי באינטרנט.כל החברות כל הזמן דיברו על זה ולא יכולתי להשתתף בשיחות שלהן,פעם אחת בבוקר קמתי והלכתי לשירותים ולא שמתי לב בכלל שהייה כתם על הנייר,יצאתי להסתובב עם הכלבה שלי וכשחזרתי הייתי צריכה להתארגן לבית ספר ותכננתי ללבוש מכנס לבן היו לי תחתונים לבנים ואז הבחנתי בו!התחילו לרעות לי הידיים מרב התרגשות ואמרתי לעצמי סוף סוף קיבלתי!הרגשתי באותו יום הכי מיוחדת ומאושרת בבית הספר ובכל פעם שאני מקבלת מחזור אני מרגישה מאושרת עם עצמי שאני בריאה אני הודעתי לאמא שלי בטלפון על זה באחרי כמה ימים הלכנו לבית קפה לחגוג את זה..כל שבוע של מחזור בחודש לדעתי זה שבוע מבורך

[ליהי*]

אני קיבלתי מחזור היום!!!!!!!!!!!!! אני בת 10 ו-7 חודשים, ובכיתה ה'.
הייתי בשירותים, וראיתי מלא כתמי דם על הפד שלי. מייד ידעתי שזה המחזור. מזל שהייתי בבית, כנראה שקיבלתי בבית הספר... רצתי לספר לאמא שלי, שגם היא היתה במחזור בדיוק, והיא התחילה לבכות, לא ידעתי מה לעשות... ואז היא חיבקה אותי חזק ואמרה "מזל טוב" וסיפרתי לסבתא שלי שגם רצתה לבכות.
היה לי ממש כיף לשתף!

[פלונית*]

הבת שלי קיבלה את המחזור שבוע לפני יומהולדת 14. ידעתי שזה צפוי להגיע והייתי במין מתח טוב וציפיה. כמובן שכשזה הגיע הוא המפתיע. היא היתה בשירותים, ופתאום היא קוראת לי "אמא, מה זה הדבר הזה". איך ששמעתי את זה ידעתי. ראיתי את הכתמים החומים ואמרתי לה שהיא קיבלה וסת. שזה זה.. היא ניסתה להכחיש קצת אבל אח"כ התרצתה . היא לא התלהבה אבל מאז עברו שנתיים וחצי וזה חלק מהחיים שלה כמובן.
אני עצמי קיבלתי וסת בגיל 12.5 ושמחתי שהיא לא היתה זריזה כמוני.

[פלוני_אלמונית*]

אוקיי..אז אני קיבלתי את המחזור הראשון שלי בגיל 14, ב30-4-2014.. בהתחלה קיבלתי את זה כשוק וסבלתי מכאבים בבטן, אבל אני לא רואה בזה דבר רע ובכל פעם שאני מקבלת אני ממש מאושרת ..אני זוכרת כמה חיכיתי למחזור עוד מכיתה ו׳ ושהייתי מקנאה בחברות שלי שכן היו מקבלות , כבר התייאשתי וחשבתי שאני כבר לא אקבל לעולם.

[מתי_זה_יבוא*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 12.5 עוד לא קיבלתי ויש לי הפרשות ואני לא יודעת מתי זה מגיע אבל כדי להיות מוכנה אבל יש לי בתיק בית ספר תחבושת שהיועצת חילקה לכל הבנות וכשאני אקבל אין לי מושג איך לקחת את זה בלי שיראו אם זה באמצע בית ספר ! ואני מקווה שיגיע אמא כבר דיברה איתי. היה חודש שהייתי ממש עצבנית ואמא אמרה שזה קרוב אבל עוד לא קיבלתי מי יכולה לענות לי בערך מתי זה יבוא

[המר_פא*]

הייתי בת 12, במפגש משפחתי אצל סבתא. ידעתי שקיבלתי מחזור אבל לא סיפרתי לאף אחד, שמתי הרבה נייר טואלט וקיוויתי שזה יעלם.
בלילה נשארנו אני והאחים לישון אצל סבתא, אני זוכרת איך שכבתי במיטה והרגשתי כ"כ נפרדת מהם פתאום. כאילו אני מתרחקת מהם ומהעולם שאני מכירה למקום חדש וזר. התחלתי לבכות וסבתא שלי הגיעה ושאלה מה קרה, לא סיפרתי לה רק בכיתי ואמרתי שאני רוצה לחזור הביתה.
בסוף היא הסיעה אותי הביתה, הבית היה ריק, ישבתי על המיטה וחיפשתי "מחזור" באנציקלופדיה.
אחרי כמה זמן ההורים שלי חזרו ואמא שלי שאלה מה קרה וניחשה "קיבלת מחזור?" ואמרתי שכן.
לקחתי את זה מאד קשה.
ועד היום לא הצלחתי להבין איך שמים טמפון...

[מיכל_צמות*]

מי יכולה לענות לי בערך מתי זה יבוא אני לא חושבת שאפשר להגיד לך מתי זה יבוא, אבל כן שההפרשות הן סימן מקדים וזה אומר שהמחזור יכול להגיע בקרוב.
לגבי התחבושות בבית הספר - אפשר ללכת לשירותים עם התיק, או ללכת עם בגד עם כיסים ולשים בכיס מהכיתה ועד השירותים. לבת שלי יש עוד קלמר בתיק - רק שהוא עם תחבושות בתוכו - וכך היא הולכת עם הקלמר לשירותים ולא רואים את התחבושות.
מאחלת לך שתקבלי בקרוב ושתשמחי במחזור שלך. @}

[מתי_זה_יבוא*]

תודה _מיכל צמות

[הרחם_הנקי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קבלתי מחזור בראש השנה תשעד ,הלכתי לשרותים וראיתי גוש ע-נ-ק-י על התחתונים ולא ידעתי מה זה והתחלתי לבכות ואז אמא שאלה למה אני בוכה ואז סיפרתי לה והיא חבקה אוותי ואמרה בשקט בשקט מזל טוב וקנתה לי פדים של אולוויז ואני עכשיו משתמשת בטמפונים. נורא כיף לקבק מחזור!!!!

[אנונימית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני הייתי בת 12,חודשיים אחרי היום הולדת שלי אני הייתי על המחשב והרגשתי כאבים חדים בבטן,הלכתי לשירותים וראיתי דם,ידעתי שזה מחזור כי זה גיל שכבר מקבלים,הערתי את אמא שלי בשקט והיא נכנסה איתי לשירותים,היא סגרה את הדלת והראתה לי איך שים את הפד וסיפרה לי מה לעשות בכל מקרה,טיפה התביישתי אבל הבנתי שיש לי גוף של אישה ושאני צריכה להיות גאה בו

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואו, איזה כיף לראות פה כותבות מגיל 10 ועד אמהות למתבגרות.
דף מקסים, לא סתם הוא קם לתחיה כל כמה שנים...

[אני_זאת_אני*]

אני בת 13.2 ועדין לא קיבלתי מחזור. הרופא אמר שאני אקבל בערך במאי. ואני נורא מתרגשת!
יש לי כבר הפרשות, שיער ערווה ושיער בבית השחי, אבל אני מחכהלמחזור למרות שאני יודעת שזה כואב. מה הסימנים? ואין לי גם ציצי ויורדים עליי כי כמעט כל הבנות בכיתה קיבלו ויש להם חזיה. וזה ממש דף נחמד

[אנונימית_מוש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קיבלתי השנה מחזור (11) ואני בבית ספר דתי ורק כמה בנות קיבלו ואני מתביישת מבנות כיתתי שהם לא קיבלו שהם יראו אותי לוקחת פד שיש לי בתוך התיק כי הם מיסתקלות לי בתוך התיק

[פלוני_אלמונית*]

פלונית+כרמל האורחת - לא יודעת איך מצטטים, אבל אצלי כמעט אותו סיפור! תמיד חשבתי שאני השרוטה היחידה
גיל 11, כיתה ו. בבית ספר כבר הסבירו לנו אז כל מה שצריך לדעת אבל עדיין מאוד התביישתי כשזה קרה. לא סיפרתי לאף אחד. במשך המחזורים הראשונים עוד הסתרתי עם נייר טואלט בתחתונים. באחת הפעמים הראשונות אמא שלי גילתה כשכיבסה לי את המכנסיים. ואז עשתה לי את שיחת ה"את אישה עכשיו" והסבירה לי איך להשתמש בתחבושת. בתור ילדה הייתי מאוד מסוגרת כך שרק רציתי לקבור את עצמי באותו שלב. מול חברות הכחשתי את עניין המחזור לתקופה ארוכה יותר אפילו. כל הקטע של לקבל מחזור יחסית מוקדם לעומת אחרות, והקטע של להתחיל ללבוש חזייה (גם כן יחסית מוקדם) נחווה אצלי כמקור לבּוּשה. מרגישה שאיכשהו עד היום (16 שנה אחרי) יש לי עניינים לא פתורים עם הנשיות שלי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מישהי יכולה לעזור לי??
אני עוד מעט בת 11 ויש לי הפרשות כבר שנה וחצי ועדיין לא קיבלתי מחזור?!
אמרו לי שהפרשות זה סימן שהוא מתקרב.. אני מפחדת שזה יתפוס אותי בזמן הלא נכון

[אלמונית*]

היי לכולן, אני בת 12.9 עם הפרשות כבר שנה ושיערות ערווה ובית שחי (כל הסימנים המקדימים למחזור), שלשום בבוקר, כאב לי הבטן והלכתי לשירותים שם הבחנתי בכתם חום על התחתונית שחשבתי שהוא נורמטיבי לחלוטין כחלק מההפרשות.
שעה לאחר מכן הלכתי שנית לשירותים בשל כאב בטן. הפעם גיליתי על התחתון כתם דם ומייד ידעתי שזה המחזור, סיפרתי לאמא שלי והיא מאוד עזרה לי ושמחה בשבילי. הבעיה היא שמאז לא היה לי דימום ואני חוששת שזה לא היה מחזור. מישהי יודעת אם זה מחזור ויכולה לעזור?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני בת 12.10 חודשים כיתה ח קיבלתי הפרשה בבית לפני יומיים זה היה נראה כמו נזלת חשבתי שזה משהו שהיה על הניייר הפעם השניה הכנסתי ודעתי מים כוס סמיך לבן הבנתי כי הוא היה על בתחתון עד עכשיו לא קיבלתי ואני מאוד רוצה אני שמח מההפרשות אני אקבל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וחשוב לציין שיער מקוווה מפותח מאוד לימי לא גדיל ולא ראו מידע תעזרו

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי אני בת 13.5 וקיבלתי מחזור לפני שלושה ימים זה ממש מפחיד ונכנסתי לדיכאון נורא אמא שלי קנתה לי מלא סוגים של פדים וזה קצת עזר אבל עדיין היום בבוקר כמתי ורציתי לעשות פיפי
אז הלכתי לשירותים והשתנתי דם אני חשבתי שאני הולכת למות פשוט אני מפחדת מדם ומהמוות אני לא יודעת איך להתמודד אנחנו גם יוצאים לחופשה באיזה מלון מחר וחיכיתי לזה כבר מתחילת השנה אבל זה אומר שאני לא אוכל לשחות כמה זמן זה נמשך?? בבקשה תענו דחוף

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני בת 13.5 וקיבלתי לפני שלושה ימים אז ככה וים לפני דיברתי עם החברות על זה ואמרתי שלא קיבלתי לא ידעתי איך לספר לאמא שלי בסוף פשוט אמרתי לה אמא יש לך פד להביא לי ואז היא הלכה לקנות לי פדים ואני שלמה עם קבלת המחזור והוא לא מלווה בכאבים אלא בחולשה

[פלוני_אלמונית*]

ואו הדף הזה מאז שהייתי בת 6 אז ככה אני בת 17 כבר התבגרתי קיבלתי תמחזור שלי לפני 5 שנים בפעם הראשונה אני יספר לכם בקצרה היה לי טיול עם חברים חברות באתי לשים תבגד ים שלי אני שמה תתחתון פתאום אני רואה דם נלחצתי מאוד והבנתי שקיבלתי זה היה בגיל 13 וכול כך שמחתי והרגשתי תכאבי מחזור םעם ראשונה למרות הכול הלכתי לבריכה איתם אסל לא נכנסתי שזה היה באסה של החיים

[מחפשת_לצמוח*]

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני בת 11.5
יש לי הפרשות בצבע לבן כבר כמעט שנה,
היום פתאום ראיתי התחתונים שהייה לי כתם חום וממש נבהלתי אמרתי שזה אולי כי לא נגבתי מספיק והיום בבוקר הייה לי גם ממש טיפה דם,
אחר כך התקלחתי ואז יותר אין לי דם וכתמים
אם אתם יודעות מה זה אומר בבקשה תגידו לי...

[פלוני_אלמונית*]

היי,אני יודעת שהדיון בדף הזה היה ממש מזמן.
אבל אני אשמח אם משהו יענה לי.
מגיל אחת עשרה אני יודעת את כל הדברים על המחזור.
ולפני שלושה ימים התחילו להופיע לי כתמים חומים בתחתונים הייתי מאוד מבולבלת חשבתי אולי זה קקי אבל שמתי תחתונית והכתמים המשיכו. אתמול הלכתי לשירותים לעשות פיפי וראיתי טיפה דם על הנייר. לא התייחסתי לזה יותר מידי. היום בבוקר קמתי וראיתי עןד פעם טיפה דם אז שמתי תחתונית, ובתחתונית היה דם. הודעתי לאמא שלי שאני חושבת.שקיבלתי מחזור ושמתי פד, משהו יכול להגיד לי אם זה מחזור? הכתמים החומים עדיין נמשכים

[חפציבה*]

מזל טוב לך!!!

[אישה_במסע*]

משהו יכול להגיד לי אם זה מחזור?
לדעתי כן. זה מה אני זוכרת מהמחזור הראשון שלי - שהכתמים היו חומים כאלו במקום אדומים. רק שאז לא הבנתי שזה מוזר, חשבתי שככה אמור להיות, ורק אחר כך הבנתי שבדרך כלל דם הווסת נראה כמו... דם.
אז הייתי בעיקר בהלם מהגודל של הפדים.

מזל טוב!

[אין_שם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני עוד שבוע בת 13 עולה לח׳ניטרלי שיש לי הפרשות כל השיכבה שלי והשכבה מתחתי קיבלו מחזור רק אני לא כולן מפותחות ורק אני לא לפני שנה הביטחון העצמי שלי ירד והתחלתי לשים חזיה עם כריות(לא ממש גדולות) ואני מתביישת ואני ממש לא יודעת מתי או עם אני יקבל

[אין_שם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סליחה פשוט ממש הייתי צריכה לשתף מישהו..

[אישה_במסע*]

לקבל מחזור מוקדם זה לא דבר חיובי או מוצלח או סיבה לגאווה. זה לא בריא ומעיד על שיבוש הורמונלי.

אין לי עצות לאיך לשפר את הבטחון העצמי שלך, ואיך לבנות ביטחון עצמי שהוא באמת עצמי, ולא ביטחון-מראה-חיצוני, או ביטחון-אישור-חיצוני. אני מקווה שחכמות ממני יגידו זאת.

כל מה שאני יכולה להציע לך זה בדיקת מציאות. אני בגילך (אני בת 21, די צעירה) לא ידעתי מי קיבלה מחזור ומי לא, לא חשבתי להתעניין בזה, ובאופן כללי עצם זה שאת יודעת שבנות בשכבה מתחתייך קיבלו מחזור נראה לי הזוי על גבול הקריפי. קיבלתי מחזור ב-ח' או ב-ט', ולא עלה בדעתי שמשהו בי לא בסדר או שאני אמורה להתבייש במשהו. כנראה בגלל זה קשה לי להבין אותך ולכן לתת איזשהי עצה מועילה.

מבחינה בריאותית, לקבל מחזור מוקדם זה לא דבר חיובי. זה תוצאה של שיבוש הורמונלי, ושכבה שלמה של בנות בכיתה ו' שקיבלו מחזור? זה נשמע לי חולני ומפחיד.

מפחיד על החברה שלנו שמזהמת כל מה שאפשר ואוכלת זבל ומשבשת את כל המערכת ההורמונלית, עד כדי כך שנערה בריאה מרגישה לא בסדר כי היא בריאה ומקבלת את המחזור בזמן

[אין_שם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל אני ממש מפחדת כי אמא שלי קיבלה מחזור בכיתה ה׳ (וממש תודה)