הפרדת האם מהתינוק לאחר לידת בי''ח

איך לעזאזל, בשם הרפואה וחוכמת המלומדים (הבדיקות, החיסונים, הסטריליות....), מצליחים המנוולים האלה לגרום לאימהות להתעלם ממה שהגוף אומר להן? מתי הפסקנו להקשיב לעצמנו? תסבירו לי איך זה קרה.
תוכלי לקבל תשובה לשאלתך בספר "ניסויים באהבה".
http://www.makorrishon.net/show.asp?id=9411

איך לעזאזל, בשם הרפואה וחוכמת המלומדים (הבדיקות, החיסונים, הסטריליות....), מצליחים המנוולים האלה לגרום לאימהות להתעלם ממה שהגוף אומר להן? מתי הפסקנו להקשיב לעצמנו? תסבירו לי איך זה קרה.
את מוזמנת גם לקרוא את ספרו האחרון של ד"ר אודן (מישל) "הקיסרי" (טרם יצא לאור בעברית). הוא דן שם גם בסוגיה הזאת, מאוד מעניין.

עד היום לא מובן לי מה בער לאמא שלי להפריד אותי מהתינוק שלי, ולמה הייתי מספיק טיפשה להסכים.
לדעתי בער לה לטפל בתינוקת שלה. קשה להן לראות אותנו סובלות, והן כבר שכחו איך זה להיות אמא לתינוק...

איך לעזאזל, בשם הרפואה וחוכמת המלומדים (הבדיקות, החיסונים, הסטריליות....), מצליחים המנוולים האלה לגרום לאימהות להתעלם ממה שהגוף אומר להן?
אני חושבת שזה לא בכוונה, אבל כך זה קורה:
הם משתמשים בצורת דיבור כאילו הסכמך כבר ניתנה, או כאילו שאין אפשרות אחרת: "תעלי על המיטה... עכשיו נחבר מוניטור... בואי נחבר את הנוזלים... את צריכה זרוז..." וכנ"ל לגבי ההתנהלות עם התינוק. הברור מאליו הוא התינוקיה עם שעות הביקור שלה. ביות מלא הוא בקשה מיוחדת שאת צריכה להעלות, ואף אחד לא ישאל אותך: "את מעוניינת בביות מלא?".
אבל כמו שכתבתי, אני חושבת שזה לא בכוונה. זה מה שהם רואים הכי הרבה, אז לא עולה על דעתם לשאול. לא עולה על דעתם אפשרות אחרת, והם מתארים לעצמם שאת הולכת להסכים (או שאין כאן בכלל מה לחשוב על אופציה אחרת, בין אם מדובר בזרוז או בביות מלא), ולכן הדיבור הזה כאילו כבר הכל מוסכם והולך להתרחש, ודיבור כזה מכניס אותך לאווירה כאילו זה מה שאכן עומד לקרות, כך שאת לא מעלה על דעתך לסטות מתאור ההתרחשות העתידה לבוא.
אני חושבת שסוד ההתחמקות הוא לדמיין אחרת את הדברים עוד קודם לכן, כך שהתמונה של ההתרחשויות העתידות לבוא כבר קיימת כמו שאת רוצה אותה, וכשמישהו מנסה לשנות את התמונה את מבהירה לו שהוא טועה

אני עשיתי את זה לא במתכוון: בהכנה להנקה טחנו לנו את המח על חשיבות הביות המלא, ואני כל הזמן דמיינתי בציפייה אותי עם התינוק בחדר, לוקחת אותו להנקה בכל פעם שהוא מתחיל לזוז בחוסר נוחות.
בהחלט איבדתי שליטה על מה שלא דמיינתי קורה, ורק בלידה הבאה הייתי מוכנה עם תרחיש מדומיין אחרת לאותה התרחשות (ירידת מים ללא צירים), הלידה אכן נראתה אחרת לחלוטין. אף רופא לא שאל אותי: "עברו רק 30 שעות מירידת המים - אולי תמתיני עוד קצת?

לא עולה על דעתם אפשרות אחרת

יודעת, טליה, אני לא לגמרי בטוח בזה. או: לא לגמרי בטוח שהם מאפשרים לזה לעלות על דעתם, למרות שזה צורח להם מול האונה הקדמית.
זה לא נוח.
מחלקה מלאה באימהות צמודות-תינוקות.
זה הרבה יותר מסובך מאשר לטפל באימהות בנפרד מהתינוקות.
הנה מישהי כתבה על יוספטל באילת:
הם מעודדים ביות מלא מעודדים הנקה ויש שם אחיות מדהימות עם המון המון סבלנות ורצון טוב הבדיקות נעשות בנוכחות ההורים או לפחות אחד מהם
אז אפשר לראות שזה לא רק אפשרי וישים, אלא גם מאופשר ומיושם בבי"ח עם רישיון ממשרד הבריאות.
הם, הצוות הרפואי במחלקות, שלעניות דעתו עושה הכל למען היולדת והתינוק, מניח באופן מעשי את המסורת הלוגיסטית, הנוחות האירגונית המוכרת, לפני טובת התינוק והאם.

עליהם לומר לאם המותשת:
כן, את עייפה, אבל בואי תחזיקי אותו לכמה דקות, תרגישי אותו עלייך, איך הוא אוהב אותך, צריך אותך. אחר כך אבא יחזיק. או אמא שלך. או אחותך. או המתנדבות שביה"ח אירגן עבורך, אמא מותשת, שישבו לידך עם התינוק עליהן.
כי זו האמת.
לא "לאפשר" בחמיצות ביות לאחר מתקפת אסרטיביות, השד יודע מאיפה היא לקחה את הכוחות עבורה, של יולדת עייפה.
לעודד! להמליץ! לתמוך! שבתינוקייה יהיו רק 10 עריסות, כי מי כבר נפרדת מהתינוק אחרי הלידה?...

_התעקשתי להשאר איתו בבית החולים, וישנתי בחדר ההנקה, על הרצפה, על ערימת שמיכות שאספתי ואחר כך על כורסא מתקפלת שנפתחת למיטה. ככה שבוע.
אף אחות לא גירשה אותי, אבל גם אף אחות לא עזרה לי_
אלוהים... איזה אנשים. ואתן כל האימהות שהתעקשו על זכותן הטיבעית להיותן עם התינוק שלהן-כל הכבוד!!!
הדף הזה מאוד ריגש אותי והזכיר לי דברים טובים יותר וטובים פחות משתי הלידות שלי, אז הנה:
את יונתן ילדתי לפני שלוש וחצי שנים ב"ליס", הלידה היתה סבירה, עם אפידורל, אבל הוא כבר לא עבד בשלב הלחיצות... אחר כך שמו אותו עלי והוא ינק מיד ונשאר עלי שעתיים וחצי, כשכל פעם מבקשים לקחת אותו ואני מסרבת. מכיוון שהיה לילה רגוע,אז לא העיקו עלי. אחר כך החצי לקח אותו לתינוקיה ואותי לקחו להיתאוששות. קמתי אחרי שעתיים בתחושת זוועה "איפה התינוק שלי?" נכנסתי לתינוקייה=צינוקיה זה הביטוי וזו היתה הפעם האחרונה עד השיחרור שיונתן היה שם.
ביות מלא, ישן איתי במיטה, כשאחות הלילה נכנסת (מסריחה מסגריות) אני מיתממת "אני מניקה" היא אומרת לי "זה הרגל רע מאוד..." אני מתעלמת. שהאחויות מבקשות שאגיע לשקילה וכ'ו אני טוענת שישנתי, לא רבה עם אף אחד כי אין לי כוח אבל פשוט עושה מה שאני רוצה. וזה עובד.
בלידה השניה עם טל כבר הייתי מתורגלת, הלידה היתה טיבעית בלי אפידורל עם שתיי מיילדות מדהימות שנתנו לי כוח להאמין בגוף שלי, לא חתכו את חבל הטבור והשאירו אותו עלי כמעט שלוש שעות. הביות המלא היה ברור וטל לא ראה את התינוקייה פרט לשקילה ביציאה הביתה. אנקדוטה. לידי שכבה אישה בת 30+ אחרי לידה רביעית.היא ביקשה מהרופא בביקור שניי דברים "כדורים לייבוש החלב, אבל במיידי וכדורי שינה, שלא יעיר אותי התינוק של הזאתי" (אני) צחקתי...

כי מי כבר נפרדת מהתינוק אחרי הלידה?...
חברה שחזרה מכמה שנים בדנמרק סיפרה ששם בכלל אין תינוקיה!
אני אמנם ילדתי בבית אבל כעבור 4 ימים בילינו לילה בתינוקיה בליס בגלל צהבת ילודים.
לילה, שלם ,12 שעות. אחד הדברים שבלטו בנוכחות המלאה בתינוקיה היה העדר האמהות.
אני לא אומרת שלממסד הרפואי אין כל אחריות בעניין אבל אנחנו, האמהות, האבות, בעיני שם האחריות האמיתית (או יותר נכון חוסר האחריות).

כי מי כבר נפרדת מהתינוק אחרי הלידה?...
מי שלא מעלה על דעתה שצריך להיות אחרת, ויכול להיות אחרת..... מי שלא שואלת את עצמה - למה אני צריכה יומיים מנוחה והפרדה מהתינוק? מי שחונכה להעריץ את הממסד הרפואי ולהגיד אמן על כל מה שאומר, חושב, טוען, ועושה כל לובש חלוק לבן.

אתה צודק, צוויליך. זה מאוד קשה לטפל ולקחת אחריות על בריאותם ושלומם של תינוקות שמפוזרים בין האימהות שלהם במחלקה, ובבתי חולים גדולים (מדי), משימה כזאת דורשת מהצוות הרבה יותר מדי, כנראה...... זה מגוחך! כי הרי העבודה שלהם יכולה להיות כל ךכ הרבה יותר קלה ופשוטה, טבעית ונוחה, אם התינוקות יהיו אצל האימהות שלהם כל הזמן, והן גם ידאגו להאכיל אותם בזמן, ולטפל, להיות קשובים לצרכים שלהם, להכיר כל אחת את התינוק שלה..... . אוי, מתסכל כל כך!!!

כאן בארה"ב, אחות בית החולים מגיעה לביקור בית אחד לפחות (אולי יותר, לא ילדתי כאן....) אחרי השחרור. אולי זה תלוי כמה זמן אחרי הלידה השתחררת.... כמה זה נוח! גם נראה לי חשוב לבקר את המשפחה בבית, לא רק בתנאים המהונדסים של בית החולים. אחרי יום או יומיים בבית, עולות כל כך הרבה שאלות, שהאחות יכולה לענות עליהן... איזה חלום! נדמה לי שסידור כזה -אם אחות מגיעה לראות את הילד בטווח זמן של יומיים אחרי הלידה - יכול לעלות למשרד הבריאות/ביטוח לאומי/ מדינת ישראל הרבה פחות מאשר להחזיק תינוקות ואימהות 48 שעות אחרי הלידה בבית חולים, לצורך מעקב ובדיקות.

_הנה מישהי כתבה על יוספטל באילת:
הם מעודדים ביות מלא מעודדים הנקה ויש שם אחיות מדהימות עם המון המון סבלנות ורצון טוב הבדיקות נעשות בנוכחות ההורים או לפחות אחד מהם_

ילדתי באילת ב 2001. חוויתי חוויה שונה מזו המתוארת כאן.
בנושא ההנקה, למרות העידוד, שררה שם בורות מוחלטת ולא היתה אף יועצת הנקה. את התינוקות בפוטו לא מרשים להניק, ומסתובב שם רופא שמספר לכל האמהות שהתינוקות נולדים שבעים ולכן הן לא מצליחות להניק.
אומנם אפשרו לי ביות מלא אך בפרוש לא עודדו, ואסור היה לי לישון עם התינוקת שלי במיטה. (רצו שאשאירה בכלי הפלסטיק) לא הרשו לי לרחוץ אותה ואחרי מאבק הסכימו שאהיה נוכחת כשרוחצים אותה. (בברז מיים עם כפפות גומי בעוד היא צורחת ) ואלה רק חלק קטן מהחוויות השליליות שלי מיוספטל.

ובקשר להפרדת האם מהתינוק ביוספטל, אחרי שהיא נולדה הגישו לי אותה כמומיה עטופה לכמה דקות והשאירו אותי בלעדיה שעות במסדרון חשוך (להתאוששות) והצליחו לשכנע אותי ללכת לישון במחלקה כשהיא בתינוקיה.

אחות מגיעה לראות את הילד בטווח זמן של יומיים אחרי הלידה - יכול לעלות למשרד הבריאות/ביטוח לאומי/ מדינת ישראל הרבה פחות מאשר להחזיק תינוקות ואימהות 48 שעות אחרי הלידה בבית חולים, לצורך מעקב ובדיקות.
יש גם בארץ סידור כזה, ביקור של אחות טיפת חלב כמה ימים אחרי הלידה.
נדמה לי שמטרת הביקור המוצהרת היא יותר בחינה של קבלת זכויות בסיסיות לתינוק (= תזונה, קורת גג ראויה וכו, לא שזה לא חשוב עבור התינוקות שלא מקבלים זכויות כאלה) ופחות מתן עזרה לאם.

שליחה על ידי אורה* » 14 מרץ 2006, 16:06

היי נעמי בן שיטרית, זאת שוב אני היולדת מיוספטל, צר לי לקרוא על החוויות שלך מיוספטל... גם אני ילדתי ב2001 אולי "נפלתי" על צוות אחר למרות שילדתי שוב ב 2004 והצוות לא ממש השתנה... אולי באמת התמזל מזלי אבל קבלתי יחס מדהים בלי וויכוחים בלי אגרסיביות עם המון המון חום והתחשבות ורק להוסיף שתי הלידות היו קיסרי. בכל מקרה אני מאחלת לך חוויה מתקנת.

הרי העבודה שלהם יכולה להיות כל ךכ הרבה יותר קלה ופשוטה, טבעית ונוחה, אם התינוקות יהיו אצל האימהות שלהם כל הזמן, והן גם ידאגו להאכיל אותם בזמן, ולטפל, להיות קשובים לצרכים שלהם, להכיר כל אחת את התינוק שלה..... . אוי, מתסכל כל כך!!!
מסתבר שקשה עם הקונספט הזה. אני הייתי בביות מלא -- בלי מלחמות ובלי כלום -- אבל כל שעתיים נכנסו לחדר שלי ורשמו בכרטיס מה אני עושה עם התינוק. כמו שאמרה חברה שלי -- הם כנראה היו צריכים להצדיק את קיומם.
נדמה לי שמטרת הביקור המוצהרת היא יותר בחינה של קבלת זכויות בסיסיות לתינוק (=תזונה, קורת גג ראויה וכו, לא שזה לא חשוב עבור התינוקות שלא מקבלים זכויות כאלה) ופחות מתן עזרה לאם.
אצלנו הביקור הזה הוצג בפירוש ככזה שמטרתו עזרה להורים הטריים, והוא היה אופציה בלבד (שבחרתי לוותר עליה, כי היתה לי תשתית תמיכתית ממקורות אחרים, ולא רציתי לסבך את עצמי עם יותר מדי עוזרים).

לעודד! להמליץ! לתמוך!
במהרה בימינו, אמן!

ביות מלא, ישן איתי במיטה, כשאחות הלילה נכנסת (מסריחה מסגריות) אני מיתממת "אני מניקה" היא אומרת לי "זה הרגל רע מאוד..." אני מתעלמת. שהאחויות מבקשות שאגיע לשקילה וכ'ו אני טוענת שישנתי, לא רבה עם אף אחד כי אין לי כוח אבל פשוט עושה מה שאני רוצה. וזה עובד
כנ"ל אצלנו, גם כן בליס. אני גם זכיתי לשלל הערות כיוון שהסתובבתי כשהוא עלי ולא בתוך עריסת הפלסטיק. אבל אחרי 4-5 פעמים הפסיקו להעיר (וכנראה רק חיכו שאשתחרר כבר...).
בכל הבדיקות הרפואיות הייתי איתו, כולל בדיקת רפלקסים ובדיקות לפני שחרור. רק פעם אחת ביקשו שאמהות ייצאו (כי היו 2-3 אמהות...), וגם אז נשארתי ליד הדלת ושמתי לב שהוא לא בוכה.
בדיקת PKU - הוא היה בידיים שלי, בכה ובכה, וזו שלקחה דם מהעקב נראה שבחיים לא תגמור לשפשף לו את העקב... הם כנראה שמים מסיכת "אטומים לבכי" ונועלים את עצמם. אחרת לא היו יכולים לתפקד.

הם כנראה שמים מסיכת "אטומים לבכי" ונועלים את עצמם. אחרת לא היו יכולים לתפקד.
אין אפשרות אחרת לשרוד שם. אני מנסה לרגע להיכנס לנעליה של האחות הממוצעת בצינוקיה, אולי לפני עשרים שנה היא עוד היתה מלאת תשוקה לעבודה שלה, היום אחרי עשרים שנה באור הניאונים (שמתן לב לזה? לניאונים המזעזעים שם? זה הרי האור הכי מדכא עלי אדמות. אני חוטפת דיכאון נאונים תוך דקות), כאשר מרבית האימהות משאירות את הילדים שלהם בתינוקיה ואז הם בוכים, כי למה שלא יבכו? הן חייבות לפתח חומת אטימות או לפחות פקקים בילט אין באוזניים.
תינוק אחרי לידה צריך להיות צמוד לאמאשלו ולא בשום מקום אחר.
חשבתי שכבר התאוששתי מהעניין הזה, אבל בכל פעם שאני נכנסת לדף הזה אני מתרגזת מחדש על החוויות הלא טובות שחלקנו עברנו בדרך הזו.

ילדתי ב"מאיר" ממש לא מזמן, שנה וקצת אחורה
ברמת ההצהרה הם מאוד מעודדים ביות והנקה
ברמת הביצוע, הייתי צריכה להתעקש על ביות מלא ולחתום על טפסי שחרור מאחריות כלפי ביה"ח, יענו ביות מלא זה מסוכן ועל אחריותי, מה פלא שהייתי כמעט ה"משוגעת" היחידה שנמצאה 24 שעות ביממה עם התינוק שלה, השאר העדיפו להשאיר את האחריות לצוות.
ואני כבר לא מדברת על היולדת שהוכנסה לחדר שלי ואחרי שהאמא שלה גילתה שהתינוק שלי איתי כל הזמן היא דאגה שיעבירו אותה לחדר אחר כדי שהיא "תוכל לנוח", לפחות זכיתי לחדר לבד חלק מהזמן...
וכמובן בעשר הדקות שלקחתי לעצמי למקלחת באחד הימים דחפו סימילאק ליונק שעל עריסתו היה כתוב "ביות מלא, הנקה בלבד"

דחפו סימילאק ליונק שעל עריסתו היה כתוב "ביות מלא, הנקה בלבד"
לדעתי עד שלא ישנו את המדבקות האלה למשהו בנוסח: "כל הנותן תרכובת מזון לתינוק זה עלול להיות חשוף לתביעה משפטית!" הבעיה הזו לא תיפתר.

דחפו סימילאק ליונק שעל עריסתו היה כתוב "ביות מלא, הנקה בלבד"
אוי איזה מזל שילדנו ביתית. פה צוויליך היה מחוויר ונהיה אלים.

כל הנותן תרכובת מזון לתינוק זה עלול להיות חשוף לתביעה משפטית
רעיון מצוין! אפשר להפיץ סטיקרים ליולדות....

_דחפו סימילאק ליונק שעל עריסתו היה כתוב "ביות מלא, הנקה בלבד"
לדעתי עד שלא ישנו את המדבקות האלה למשהו בנוסח: "כל הנותן תרכובת מזון לתינוק זה עלול להיות חשוף לתביעה משפטית!" הבעיה הזו לא תיפתר._
טליה,
מסכימה עם כל מילה!

שמעתי מרופא נשים את הטיעון "התינוקיה זה בשביל שתוכלי לנוח"
ותשובתי היא "אז אל תעירו אותי ב 5 בבוקר למדוד חום"

חוצמזה ברמב"ם חדר הביות צמוד לצינוקיה המחלקתית ואז יוצא שאת לא ישנה בגלל הבכי של התינוקות האחרים (האחות לא סגרה עד הסוף את הדלת כדי לא להעיר אותנו כשהיא נכנסת לבדוק שהכל בסדר במהלך הלילה)
(היא התכוונה שרעש הפתיחה לא יעיר אותנו אבל יצא שזה בגלל שלא נרדמנו)
והם גם מחייבים אור דולק כל הלילה מאותה סיבה.

הביתה, הביתה... (בזמן האחרון משמיעים הרבה את השיר הזה).

"כל הנותן תרכובת מזון לתינוק זה עלול להיות חשוף לתביעה משפטית!" הבעיה הזו לא תיפתר.

דודתי פתרה את הבעיה בדרך אחרת:
היא הדביקה שלט שכתוב עליו "יש במשפחה אלרגיות לחלב פרה ולסויה" ואף אחד לא העיז להתקרב עם תמ"ל לעריסה של הילדים שלה.

אבל היא למדה את זה מנסיון קשה, אחרי שגם היא, כמו רבות וטובות, סמכה על זה ש"הנקה בלבד" זה מספיק ברור, ודחפו לבן שלה בקבוק חלב, שהטיס אותם לטיפול נמרץ בגלל הפסקת נשימה.

ומדובר בילד השישי באותה משפחה שהיה אלרגי לחלב...

אז בילדים הבאים היא תלתה את השלט ההוא ובאה מנוחה ליגע.

(ורק חבל שהיא לא לקחה אותם במקום זה לביות... עד כמה שזה נשמע מוזר היא אומרת שהתינוקת שקיבלה אותה הכי הרבה זמן לידה היתה הקטנה שלה שבכלל היתה בפגיה- כי היה נראה לה רע להשאיר תינוק לבד בפגיה. להשאיר לבד בצינוקיה לא נראה לה מוזר, כנראה כי את זה כולם עושים).

שלט שכתוב עליו "יש במשפחה אלרגיות לחלב פרה ולסויה" לא מספיק טוב בשביל למנוע מתן תמ"ל ב(נדמה לי )בילינסון.

שלט שכתוב עליו "יש במשפחה אלרגיות לחלב פרה ולסויה"
הם למדו, שחלק מהמשתמשים בשלט הזה, לא באמת אלרגיים, וכבר שמעתי סיפורים על התעלמות ממנו (שבמקרה היתה אצל מישהו שבאמת לא היה אלרגי).
במקום להבין שזה ממש ממש חשוב לאמהות שילדן לא יקבל תמ"ל, הם הבינו את התחמון (ומסכנים גם את אלו שעבורם זה לא תחמון אלא אמת פשוטה ומסוכנת).

כל הסיפורים האלה גורמים לי לחשוב שוב על הלידה שעברתי...
זו היתה הלידה הראשונה שלי, לפני 9 חודשים. היתה לידה קשה שהסתימה בוואקום (שלב הוואקום נמשך מעל לשעה). ילדתי בתל השומר, והצוות שם מדהים, כל האחיות שנתקלתי בהן (2 משמרות) היו נהדרות, וגם הרופאים (3 רופאים איתי בחדר לידה...) כולם עשו הכל כדי להמנע מקיסרי.
הבעיה היא במחלקה...
אחרי הלידה הייתי פשוט הרוגה. אז בעלי (שגם ככה הוא לא מאוד אסרטיבי ונוטה מאוד להשמע ל"סמכויות") לקח אותה לתינוקיה ואני נחתי.
עכשיו כשאני חושבת על זה אני לא מאמינה שהשארתי אותה שם, בחדר המואר והרועש הזה. כל הזמן היתה לי הרגשה שאני צריכה "לקבל רשות" כדי לטפל בתינוקת שלי. לא הצלחתי להניק אותה, ואף אחות (כמה שביקשתי ובכיתי) לא עזרה לי!
כל כך רציתי הביתה, רציתי להיות איתה, לישון איתה, להיות עם בעלי, ולא לשכב בחדר עם עוד נשים, לבד...
"ביליתי" 2 לילות בבית החולים, בכיתי כל דקה במשך הלילה...
בגלל הלידה הקשה לא שוחררתי למלונית, ובהזדמנות הראשונה ברחנו הביתה.
בלידה הבאה, אני מקווה שאעמוד על שלי. לא אעזוב את התינוק לרגע.

כשאני הייתי בהריון לפני 4 וקצת שנים, הלכתי עם בעלי לסיור במחלקת יולדות בהדסה הר הצופים. בחדר לידה עלו דמעות בעיני ולחשתי לו שאין מצב שאני יולדת באווירה רפואית מפחידה וקודרת שכזאת. לאחר מכן, כשראינו את הצינוקיה, שורות שורות של מיכלי פלסטיק מאוכלסים בתינוקות צורחים (בחלקם), הזדעזענו כל כך שזה נתן את החיזוק האחרון לכך שלא יולדים בבית-חולים.
ואכן, ילדתי בצימר של אילנה שמש.

מישהו יודע לגבי המדיניות של עין כרם בנוגע לתינוקות של אמהות סוכרתיות?
האם הם יכולים לחייב להשאיר בתינוקיה ולא לאפשר ביות?

לפני כשבועיים ילדתי באדמונטון שבקנדה,
לצערי יש לי הרים של ביקורת על חויית בית החולים,
אבל אין כאן צינוקיה זה פשוט לא קיים! איזה כייף!
הרופא בא לבדוק את התינוק בחדרה של האם ונשארים בבית החולים לילה אחד בלבד.
את בני הבכור ילדתי בבני ציון ונלחמתי על זכותי לביות מלא ואף אחד לא ממש התלהב מהרעיון,
וכמובן שבני נשאר איתי למרות השכנות לחדר שחשבו שאני משוגעת כי "את צריכה לנוח........"
כל כך מוזר איך מה שהכי טבעי והגיוני הופך להיות קשה להשגה...

האם הם יכולים לחייב להשאיר בתינוקיה ולא לאפשר ביות?
זה מנוגד לחוק ולהוראות משרד הבריאות.
אני במקומך הייתי מפטפטת עם המיילדת בזמן הפוגה כלשהו, ומספרת שהרגע דיברת בטלפון עם אחיך/דודך/גיסך, העו"ד הידוע שמתמחה בתביעות אזרחיות נגד מוסדות...

אני צריכה ללדת בעוד חודש וחצי בקפלן . האם יש שם אפשרות לביות בלי שאצטרך להילחם באגרסיביות? מישהי שעשתה זאת בזמן האחרון? כי הלידות הקודמות שלי היו מזמן, לפני 8 שנים במחלקה הישנה ואז תמיד הרגשתי שהתינוק הוא "רכוש בית החולים" עד רגע השחרור. זה עיצבן אותי מאד אבל לא עלה על דעתי שיש מה לעשות בנושא. וגם לא קראתי אז ב"באופן"...

יש לי הצעה קונסטרוקטיבית. אולי יתחילו לשתף בדף הזה אנשים שחוו חוויות טובות מביות מלא? לא יתכן שאין דבר כזה. אני בחודש תשיעי ומתכוונת ללדת בבית חולים. תאמינו לי שהייתי מתה ללדת בבית, אבל מה לעשות שזה לוקסוס שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו (בלי להיכנס שוב לדיון של "אם רוצים מספיק אז מוצאים מאיפה לביא את הכסף"). היות וזה המצב, הייתי רוצה לשאוב קצת עידוד ממקרים בהם הצוות היה תומך בעניין והחוויה היתה מוצלחת. לא ייתכן שאין דוגמאות כאלה. ניתנו כאן כבר מספיק דוגמאות לאיזה מפלצת היא מערכת הבריאות והתמונה ברורה. ועכשו, לטובת אלו שמתכוונות ללדת טבעי בבית חולים, הבה נעודד אותן בדוגמאות חיוביות במקום להשחיר את רוחן ולגרום להן להגיע במצברוח מנחוס לבית חולים.

שלום לאוטוטו יולדת ובכלל...
אני ילדתי במאיר לפני 11 חודשים וגם אני ההייתי היחידה בביות מלא. לא יודעת לגבי תמיכת הצוות בעניין. לא ממש עניין אותי. רציתי לומר שזה קשה אבל ש-ו-ו-ה-! מכל הבחינות, זה שבני היה איתי כל הזמן נסח בי תחושה של בטחון. אני מאוד לא אוהבת בתי חולים ואני די פחדתי להישאר שם לבד לבד בלילה, אחרי לידה ראשונה, יום מרגש. ביאסה אותי המחשבה לעבור את הלילה הזה לבד, בהתרגשות, בהלחשויות לנייד ("אז היו לי צירים... ילדתי.. הוא במשקל..."). רציתי אותו צמוד צמוד אלי שאוכל לאהוב אותו מיליון מהתחלה. וכך היה. אמנם הלידה היתה בואקום והוא היה צריך להיות 4 שעות בהשגחה אבל בעלי היה איתו ואח"כ הביאו אותו אלי.
אוכל לספר על הקושי בלהיות היחידה בביות מלא, שכל היולדות העייפות רוצות לישון ותינוקי שלי בוכה. על ההערות של הצוות ("נו, תני לו תמ"ל, הא בטח רעב, שימי אותו לישון ותוכלי לנוח") אבל שוב, זה ממש לא משנה. לא ספרתי אותן. וגם לא את היולדות מסביבי.
צר לי שלא נותנים לאמהות וילדיהן שבביות מלא חדר בודד או לפחות חדר עם עוד מישהי בביות מלא שיוכלו ל"סבול" יחד.
אבל זו המציאות ואיתה ננצח.
כל רגע היה שווה את זה. אמנם לא ישנתי טוב אבל מי יכול לישון וחוץ מזה למה שאני אשן אם הוא בוכה??
מבקשים מאילו ששביות מלא להביא את התינוק בבוקר לבדיקות ואפשר להיות שם.
שוב, העידוד שלי היה מזה שידעתי שמה שאני עושה טוב ונכון לי. היינו 4 ימים בבית חולים כי נפלנו על יום כיפור וכמעט כל הזמן היינו יחד. לא קיבל תמ"ל וחוץ מפעם אחת שהשתוקקתי למקלחת לילית הוא לא היתה בתינוקיה. אגב, אחרי המקלחת כל האחיות אמרו לי שהוא היה ממש בסדר ואשאיר אותו שם אבל לא ממש האמנתי להן...
בקישור רציתי לומר לך בהצלחה, החוויה מבחינתי של הביות המלא היתה מוצלחת ולדעתי נתנה את הטון בקשר שנוצר ביננו. לכן, מכל הלב, לכי על זה, בבית חולים רגיל, בלי להתייחס למה שאומרים לך (שזו בכלל עצה טובה גם להמשך בעיקר אם את ולו קצת "באופנית"...), תעשי את מה שטוב לכם ותראי שתהני. אני ללא ספק מאוד נהנתי ואעשה זאת שוב בלידות הבאות שמן הסתם גם יהיו בבית חולים...
באהבה.

אביטל,
ילדתי בקפלן לפני חצי שנה. עשיתי ביות מלא בלי שום בעיה.
המדיניות הרשמית שם היא ביות במשך היום בלבד, אך הם נוטים לבוא לקראת מי שדורשת ביות גם בלילה. יש אמהות מעטות בלבד שמבקשות זאת...
אני הייתי אחרי לידה קשה, וקבלתי בשל כך חדר פרטי ובן זוגי נשאר לישון שם אתנו. לא שאלנו רשות מאף אחד ולא הועלתה שום התנגדות. התינוק ישן אתי במיטה מלילו הראשון. העירו לי פעם פעמיים שזה אסור וכל פעם אמרתי שאני בדיוק מניקה והניחו לי.
חברה שלי ילדה שם חודשיים לפני וגם היא לא נתקלה בשום בעיה בנושא הביות המלא. לה היה יותר קשה משום ששכנו אותה בחדר רגיל עם עוד נשים ובלילה היתה לבדה (מצד שני היא יכלה להשתחרר מוקדם יותר אילו רצתה משום שגם היא וגם התינוקת הרגישו מצוין, בשונה ממני).
בשעות הבוקר דורשים להביא את התינוק לתינוקיה לשעתיים לצורך ביקור רופא ושאר בירוקרטיות. אנחנו השתדלנו להיות שם אתו (למרות שרשמית אסור לאמהות להכנס בזמן הזה

) וגם להביא אותו באיחור כדי שישהה שם כמה שפחות. כשנאלץ להיות שם רוב הזמן הנקתי אותו בחדר ההנקה (שנמצא בתוך התינוקיה) וכך לא קרה כמעט שהוא היה שם לבד. אני או בן זוגי נכחנו בכל הבדיקות שעבר, הורינו לאחיות בתינוקיה לא לרחוץ אותו וכיו"ב והן בהחלט שתפו פעולה.
מצד שני, מישהי אחרת מהאתר ילדה שם ממש כמה ימים לפני או אחרי ולה היתה חוויה מאד שונה והרבה פחות נעימה, כך שבסופו של דבר תלוי גם על איזה צוות נופלים (היינו כנראה במחלקות שונות).
כדאי להודיע מראש שאת רוצה ביות מלא (אני כתבתי זאת בצורה מאד ברורה בתכנית הלידה) וכמובן להכין את בעלך (שעל פי הנהלים יגיע עם התינוק למחלקה לפנייך), שידאג לא להשאיר אותו לבדו ושיביא לך אותו מיד כשתגיעי למחלקה.

לכל מי ש אוטוטו יולדת ובכלל...
אני יודעת בוודאות שאפשר לקיים חויה חיובית של ביות מלא בלי פרידה בכל מהתינוק בבית חולים. אפשר לעשות זאת אם מתנהגים "כמו בבית". אף אחד בבית לא אומר לי איך ומה להיות עם התינוק שלי וזהו המקרה גם כשאני בבית החולים. אני לא תומכת באגרסיביות אלא באסטרטיביות בלתי מתפשרת. גם חצי שעה בתינוקיה לבד נתפשת בעיני כהתעללות.
אני קוראת לכל הנשים באשר הן להבין את המשמעות של תינוק בתוך אמבטית פלסטיק בתינוקיה בלי אמא!!
באחת הלידות שליויתי היה קיסרי בהול (יצאה רגל אחת...), התינוק לפי הגדרת רופא הילדים היה צריך אוהל חמצן, היה חשש שלא קיבל מספיק חמצן במהלך הניתוח. האבא, איש עדין מאין כמוהו, נצמד אל התינוק ולא הוריד את הידיים ממנו לרגע. תוך עשרים דקות הוא ראה והרגיש שהתינוק בסדר והוציא אותו מאוהל החמצן. כשהתינוק על הידיים וראש המחלקה לפגים צורח עליו שהוא חייב לתת להם את התינוק הוא אמר בטון שקט וברור "אדוני אני מבקש שרופא אחר יטפל בתינוק שלי, אני לא מוכן שיצעקו לידו."
ראש המחלקה (צעקן אבל חכם..), יצא מהחדר ומינה רופא אחר לטפל בילוד. בשלב זה אני הלכתי להיות עם האמא שהיתה בשלבי התעוררות בחדר התאוששות בבנין אחר בכלל.
לאחר כעשר דקות אני מקבלת טלפון מהאבא. הוא הצליח לארגן שיקחו את אישתו המתאוששת בחזרה לחדר הלידה, ושם היא פגשה את התינוק (שעד לרגע זה לא ניתק מגע מהאבא מרגע לידתו), בליווי צמוד של רופא ילדים שישב בחדר במשך שעה ונתן להם לעשות Bonding כמו שצריך.
מיותר לאמר שהתינוק לא נפרד מאימו יותר...
זה היה בקפלן לפני שנה וחצי.
מעבר לכל האסרטיביות שבעזרתה אפשר לקבל בדיוק את מה שצריך, אפשר וכדאי לסיים את הלידה וללכת הביתה. אם האמא והתינוק בריאים, וההרגשה היא שבבית החולים לא נוכל להיות ביחד כל הזמן , כמו שצריך - אפשר פשוט ללכת.
בד"כ במקרה כזה אפשר להגיע למצב שהילוד נבדק בחדר הלידה (רופא ילדים מגיע שכנע את האמא להשאר ובודק אותו...), ואם לא - תמיד אפשר להזמין רופא הביתה.
אני ממליצה לכן בחום לראות את הסרט What babies want אפשר לקרוא ולראות חלק ממנו באתר www.whatbabieswant.com
כדי להבין באמת מה התינוקות שלנו מבקשים מאיתנו בהגעה שלהם לעולם.
אם הסרט הזה לא משכנע אתכם תמיד אפשר ללכת לאוזן השלישית ולקחת את "חדר יולדות" - סרט תיעודי ישראלי שצולם באיכילוב ב-2004 ומתעד את הזוועות שילודים עוברים בתינוקיה.
המרגיעון אומר "התשמע קולי באשר הנך", אני באמת מקווה שיותר ויור נשים ישמעו את הקול הזה שאומר " אל תעזבו אותי" ובוקע מגרונו של תינוק שרק הגיע לעולם וצריך חיבוק

חוויות חיוביות מביות מלא
תראי בעין כרם היה בסך הכל בסדר.
הלידה היתה מאד טובה (למה שידעתי אז)
והסכימו לשים אותנו בביות (הייתי אסרטיבית עדינה)
הרופא בא לחדר כדי לבדוק את התינוק, ורק בשל צהבת ילודים, נאלצנו לשהות בצינוקיה כמה שעות (קשות קשות קשות)
יש אחיות יותר טובות ופחות טובות כמו בכל מקום, נתקלנו באחת מקסימה שלימדה אותי לרחוץ ולחתל (יש לי שבעה אחים ואחיות, ובכל זאת פחדתי)
וגם היו פחות נחמדות בלילה שרצו שאתן לו תמ"ל וכעסו כשנרדם עלי.
גם את האוכל מביאים לך לחדר כדי שלא תצטרכי לצאת עם התינוק.

אישית, אם הכל יאפשר זאת (ואי אפשר לדעת עד שלא נדע מה המצב של סוכרת ההריון אם בכלל)
אז אני מעדיפה ללדת, ואחרי 12-24 שעות בביות מלא ללכת הביתה.

ועוד משהו,
זה דווקא טוב בעיני שכותבים על מה היה צריך להאבק, כי לא תמיד (בטח בלידה ראשונה) את יודעת מראש מה באמת חשוב ומה פחות.
אני חשבתי שבאתי עם כל הידע שבעולם, ובדיעבד מסתבר שעוד קצת לא היה מזיק.

אני בעיקר אשתדל לא לחזור על אותן טעויות פעמיים. זה הכל.

חוויות חיוביות מביות מלא
ב"מאיר" לפני שנה וחצי היה ממש יופי. התינוק היה איתי מיטה ביום וגם בלילה, ושום סיבוב רופאים/אחיות לא העיר לי, למרות שחששתי והכנתי מצבורי אסרטיביות (ואולי בגלל זה? אולי היה לי מבט על הפרצוף של "אל תתעסקו איתי"?).
זה לאחר שלפני שלוש שנים "לניאדו" הקשבתי להוראה לא להשכיב איתי את התינוקת במיטה אלא באקוואריום, והיא כל הלילה בכתה, חוץ מאשר כשקמתי והייתי איתה (כל הלילה, בסופו של דבר, אחרי לידה!). בדיעבד אין לי ספק שפשוט היה לה קר (חוץ מזה שהיא היתה לא צמודה לאמא שלה).
לא בטוחה שרלוונטי נסיון של לפני 4 שנים ב"אסף הרופא" - נראה שהיינו הראשונים שם, או משהו כזה... בכל מקרה אין ספק שהיינו מקרה נדיר, ולמרות הכל הרגשנו שהם יוצאים מגדרם כדי לעזור ולתת הרגשה טובה (נתנו לנו חדר פרטי, וכשהיה תפוס העבירו אותנו לחדר לא פרטי, אבל ריק! ובעלי היה איתי כל הימים שהייתי שם, גם בלילה).

(והפעם אני יולדת בביות עצמו

)

המון נסיבות משפיעות על השתלשלות העניינים מסיום הלידה ועד שמתעשתים.
שעת הלידה, התנהלותה, ההורמונים ועוד.
ברגעים אלו צוות ביה"ח הרבה יותר מאופס ומתקתק את הסרט הנע האוטומטי....

אני חוויתי ביות נהדר בלניאדו אבל אני זוקפת את זה לזכות הילדה, הלידה, האבא - וההכנות שעשינו
הצוות ושאר היולדות ממש לא תמכו ומאוד הקשו.

בשורה התחתונה - הכנה עוזרת מאוד
הן הכנה נפשית וטכנית של עצמך - שיהיה לך כל מה שאת צריכה בהישג יד.
הכנה של בן הזוג.
הבהרות לצוות - אם מדובר במרכז הלידה בלניאדו הם מכינים עבורך תיק עוד לפני הלידה.
כדאי להדגיש מה שחשוב לך.
המיילדת שלי דאגה לסדר לי מקום נוח במחלקה ככה שהמיטה הוצמדה לקיר והתאפשר לי להיות ליד התינוקת בצורה נוחה ובטיחותית.

ממליצה גם לשקול שחרור מוקדם.

אמנם הלידה היתה בואקום והוא היה צריך להיות 4 שעות בהשגחה
יפעת, יש כלל כזה במאיר?

(בליס למשל אין).

מישהו יודע לגבי המדיניות של עין כרם בנוגע לתינוקות של אמהות סוכרתיות?

לא יודעת לגבי המדיניות בעין כרם, אבל זו היתה שאלה ששאלתי בסיור חדר לידה בהריון. והתשובה לזה (ולאפשרות להיות בחדר טבעי) היתה בעלת משקל רב בבחירת חדר הלידה.
וכדי להיות בטוחה השאלה הופנתה לרופא מנהל המחלקה (כי הוא הקובע ולא האחיות).

חוויות חיוביות מביות מלא
_אמנם הלידה היתה בואקום והוא היה צריך להיות 4 שעות בהשגחה
יפעת, יש כלל כזה במאיר? (בליס למשל אין)._
אז אני ילדתי לידת ואקום בלניאדו לפני כמעט 3 שנים [וואווו איך עבר מהר..].....
יש לי הרבה ביקרות עליהם.. אבל דווקא במחלקה היו די בסדר.
גם בלניאדו לא הייתה שום דרישה להשארת התינוקת להשגחה 4 שעות אחרי הלידה [אולי זה תלוי בכמה זה היה ואקום 'קשה? כי אני הוגדרתי 'ואקום קל']
וגם בבקשה שלי לביות מלא היו בסדר.
הביאו לי חיתולים ובגדים שאלו אם אני יודעת איך לחתל ולטפל או להדריך אותי. אמרו שאם ארצה לרחוץ שאבוא לתינוקיה.
מה שכן ההדרכה בהנקה הייתה על הפנים. לא קיבלתי שום עזרה גם כשדידיתי לתינוקיה - האחיות רק הסתכלו חיברו לציצי אמרו זה בסדר וזהו..

אמנם הלידה היתה בואקום והוא היה צריך להיות 4 שעות בהשגחה
הלידה היתה בואקום כי י' הקטן היה במצוקה ויצא מאוד מאוד חלש ומאוד מאוד כחול ונלקח מיד להשגחה. אין כלל גורף להשגחה אחרי ואקום. נראה לי שזה תלוי בסיבה לואקום... לדעת הצוות המקצועי י' הקטן היה תקוע זמן רב מידי ולדעתי הם פשוט רצו לגמור עם הלידה הזו כבר...

אני ילדתי בביקור חולים,לידה 14 שעות לאחר זירוז אחרי ירידת מים 70 שעות! התינוק נשאר איתנו מהלידה חוץ מהבדיקות והחיסונים שאז בעלי לקח אותו לבדיקות והיה שם איתו וחזר,בעיקרון יש שם ביות רק בגלל שיפוצים החדרים של הביות הפכו לחדרי לידה,
ילדתי בבוקר ובערב יצאנו מבית חולים,ובשתי הימים אחרי זה חזרנו רק לבדיקות ויצאנו.

אוף, הייתי חוטפת עצבים אם זה היה קורה לי שמתעלמים מהשלט 'הנקה בלבד' והיו נותנים תמ"ל, ואחת כמה וכמה מהשלט שהם מסתכנים בתביעה. הייתי שוברת להם משהו בתגובה! איזה זלזול ושתלטנות!

לגבי המדיניות של עין כרם
פגשתי מיילדת שעובדת שם, והיא אמרה לי שאין בעיה לנשים סוכרתיות להיות בביות מלא, בפרט אם האישה מאוזנת.
היא אמרה שבודקים את התינוק, ואם רמת הסוכר בדמו תקינה, בודאי שאין בעיה.
גם לא בעיה ללדת באופן טבעי.

אותי זה הרגיע. מקווה ללדת במשמרת שלה (היא אשתו של מישהו שעובד איתי והיא פשוט מקסימה)

אז ככה,
ילדתי לפני 4 ימים באסף הרופא. מעבר לכך שהלידה היתה בדיוק כפי שביקשתי בתוכנית הלידה ולא היה צורך להתווכח על שום דבר וכל הצוות היה בעדי, גם הביות היה בסדר גמור. בן זוגי הלך עם התינוקת לתינוקיה לבדיקות. אמנם הבדיקות נגמרו בשבע בבוקר, שזו שעת ביקור הרופאים הרגילה ובן זוגי נדרש להתחפף לשעתיים, אבל זה בגלל שעוד לא הספקתי עד אז לחתום על ביות מלא (הייתי עדיין מרותקת למיטה). בסופו של דבר, אחרי שחתמתי, הילדה היתה איתנו כל הזמן, רק נדרשנו להביא בבוקר לשקילה ורחצה. הבעיה בתינוקיה זה שיש להם שעות של ביקור רופאים אז מי שבטעות עבר שם עם התינוק שלו שנמצא בביות מלא ידרש פתאום להשאיר אותו לשעתיים. פשוט צריך להימנע מלהיות שם בזמנים האלה (למשל לא לבוא לקחת עוד חיתולים). יש להם נטיה לשאוב אליהם את התינוקות חזרה והם גם קצת מרגישים עלבון אישי מעניין הביות, אבל למי אכפת, צריך פשוט לשים עליהם פס. ביות מלא בבי"ח יותר קשה מלהישאר בבית, כי בלילה הייתי לבד, לא רציתי לעשות רעש ליולדות האחרות והשארתי את הילדה לישון איתי במיטה, שזה בניגוד לנהלים. אבל, כל הצוות היה אנשים טובים עם המון רצון טוב, בכל השלבים מהקבלה ועד השיחרור. די נדהמתי לטובה מהיחס האישי כלפי היולדות אצל צוות שיומם וליל עסוק רק עם זה ואני מלאת הערכה למחלקה הזו. גם די נדהמתי מכמה מעט יולדות הולכות על האופציה של ביות מלא. אין מודעות? אין כוח? בקיצור, באסף הרופא בסדר גמור. אני שמחה שהחלטתי ללדת שם, ולא בגלל הקרבה לציוד רפואי, אלא בגלל שזה שירות שמגיע לי חינם מהמדינה וגם נתנו לי להשתמש בו באופן בו בחרתי.

נהדר
ומזל טוב!

רוצה לספר שבמקרה שלי - בשתי הלידות האחרונות (מבין 3), פשוט לא לקחתי את הגוזלים בכלל לתינוקיה, ואף אחד גם לא שאל עליהם... פשוט ביציאה, לקראת שחרור חטפתי קצת צעקות (שעמדתי בהן בגבורה), וזהו....
לפעמים צריך פשוט להתנהג באדישות מוחלטת ולעשות מה שאנחנו רוצות ומאמינות...

ומזל טוב ליולדת החדשה

מזל טוב, אני שמחה שעבר לך טוב.
אני ילדתי באסף הרופא והיה על הפנים (אפשר לקרוא בדף סיפור לידה של דניאלה או למה לא אסף הרופא)
כנראה שזה תלוי במשמרת ובמצב רוח של הצוות - וגם בקור הרוח של היולדת.
אותי תמיד מרגיז היחס, גם אם אני שומרת על קור רוח כלפי חוץ.

תודה לכולן. בקשר ליחס המרגיז: הוא לא היה מרגיז, ההיפך. כולם נורא נחמדים. פשוט הביות הורס להם את הסדר הטוב במחלקה והם היו מעדיפים שלא יהיה ככה (או לפחות שתהיה אחידות בין כל היולדות: או כולן עם הילדים, ואז לא צריך תינוקיה, או שכולן בתינוקיה) אבל למרות זאת הרגשתי שהצוות בעדי ולא נגדי.

אני שמחה למוע שהחוויה שלך היתה טובה.
בכ"ז, היה לי קשה לקרוא:
בן זוגי נדרש להתחפף לשעתיים, אבל זה בגלל שעוד לא הספקתי עד אז לחתום על ביות מלא
רק נדרשנו להביא בבוקר לשקילה ורחצה
של מי הילד?
שהם יחתמו מולך על איזה טופס כשהם מקבלים ממך את הילד! מה פתאום שאת תחתמי?
הם יכולים להציע לך שירותי שקילה ורחיצה, ואם תרצי - תעזרי בהם.

אנחנו ילדנו בלניאדו - במרכז הלידה- היתה לידה ארוכה מוד וקשה- אין לנו תלונות רק תודות.., א-ב-ל, מראש תיכננו , (לא הודענו לאף אחד) שאם הכל ילך "חלק" (בלידה ולאחריה מבחינת שלייה ומצבי ומצבו של האוצר, אנחנו יוצאים הבייתה עוד באותו היום.
וכך היה, 5 דקות אחרי הלידה ולפני שהגיעו לתפור אותי .. הודענו כי אנחנו מעוניינים להשתחרר עוד היום , אז המיילדת שהופתעה ושמחה שאנחנו אורמים את זה עוד במרכז ולא במחלקה, אמרה כי הם (מהמרכז) יסדירו הכל מול התינוקייה , הייתי צריכה לעבור בדיקת רופא לוודא שהכל תקין הוחתמתי שעל אחריותי כל מה שייקרה לי ,ושאלו אותי למה בעצם אני רוצה לשתחרר ופשוט אמרתי שאני רוצה לנוח בבית, הרופאה חייכה ואמרה שהיא מבינה אותי, וכך צעדנו לנו שלושתינו החוצה מלניאדו שעות לאחר הלידה הביתה
וזה כבר סיפור אחר..

רציתי להוסיף - כי הבן שלנו למעט השקילה מיד לאחר הלידה , לא רחצו אותו לבקשתינו, לא קיבל שום חיסון , אישי היה היחיד שהחזיק אותו במקום להניחו בתוך אמבטיית הפלסיק שמיועד לתינוקות בתינוקייה- הוא פשוט לא הונח שם, לא היה מתי.. , לא קיבל שום חיסון לבקשתינו קיבלנו הנחיות רק לבדיקת רופא 24 שעות לאחר הלידה (שאותו עשינו- ומאז הרופא לא שוכח אותנו כשאנחנו מגיעים המשוגעים

) כמו גם הפנייה להגיע לאחר הסופשבוע לבדיקה ספציפית שאלייה גם כן הגיענו פשוט חזרנו לנו הביתתה.

קראתי את הדף לפני הלידה אבל כבר לא זוכרת אם יש בו תשובה לשאלותי.
ביתי נולדה לפני שלושה חודשים באסף הרופא. ביקשנו ביות מלא. היא נולדה בחמש בבוקר ובן זוגי הלך איתה לתינוקיה לטיפולים הרגילים. המסכן נאלץ לאחוז את ביתנו מתחת למכשיר החימום (כמה אוילי. היה יום ספטמבר חם ביותר, אבל המחלקה ממוזגת אז צריך לחמם, אבל חלילה לא איפשרו לאב לחמם את הילדה צמוד לגופו אלא נאלץ להישמע להוראות ולשים אותה מתחת למכשיר כשהו מנסה להיות צמוד אליה בגופו ככל שיכל בזמן שאחיות התינוקיה שאומרות לו להניח אותה כי הוא גורם למכשיר להיות לא אפקטיבי. אפשר למות מהמדיניות החלמאית). בסוף, בשבע בבוקר, כשחשב שהנה, שלושתינו עומדים להתאחד כמשפחה, הורו לו לעזוב את התינוקיה לאלתר (לבדו, כמובן) עקב ביקור הרופאים. לאור מחאותיו נשלח לשיחה עם מנהל התינוקיה, שכמובן אמר שאינו מאמין בחשיבות הביות ואמר ברגישות ובנחישות שאם בן זוגי לא יועיל להתפנות מרצונו הטוב, אנשי האבטחה יטפלו בו...
אספנו את ביתנו רק שעתיים לאחר מכן ומיותר לציין שיותר לא נפרדנו. אני השתדלתי לא לתת לארוע הזה להעיב על מצב רוחי המרומם אחרי הלידה המוצלחת, אבל בכל פעם שאני נזכרת בכך נצבט לי הלב. ואני אומרת - לא עוד. לעולם זה לא יקרה לי יותר. לא אשאיר תינוק שזה עתה בקע לעולם אפילו לרגע אחד לבד. אני חושבת על זה היום כי הערב לראשונה מזה שלושה חודשים השארתי אותה לבד לאחר שנרדמה במיטה המשפחתית והלכתי לאכול ולשבת מול המחשב. בגיל שלושה חודשים זה יעלה על הדעת, מה עוד שאגש מיד אם אשמע אותה. אבל אחרי שעתיים בעולם?!
אציין עוד שמצבנו היה יחסית טוב כי ילדנו מוקדם בבוקר. לו היינו יולדים אחרי שש בערב לא היינו מקבלים את התינוקת עד למחרת בבוקר, כי תינוקות שטרם ראו רופא לא משוחררים לביות מלא.
על אף שהתכוננתי ללידה היטב וילדתי לידה טבעית לחלוטין כפי שייחלתי, אני חושבת שעניין הביות המלא הוא אקוטי וחשוב יותר מהלידה (כמובן, תמיד ניתן לומר שהיכולת לטפל בתינוק מיד לאחר הלידה קשורה להתאוששות מן הלידה, וזו קשורה למהלך הלידה) ומאז אני אומרת את זה לכל הריונית שרק מוכנה לשמוע. הריוניות - בידקו היטב את הסוגייה הזו לפני שאתן יולדות. זה מאוד מאוד חשוב (לעניות דעתי).

שאלותי:

איך עוקפים את גזירת ביקור הרופאים או יותר נכון את גזירת אי הנוכחות בביקור הרופאים (אולי פרוטקציה אצל אחות תינוקיה?)?
איך עוקפים את גזירת אי השהיה עם התינוק בלידת לילה, בלילה הראשון?
האם השתחררות מהירה מבית החולים תפתור את הבעיה?
באיזה בית חולים באזור המרכז לא נתקלים בבעיה זו?

תשובות שלי:

איך עוקפים את גזרת הרופאים : מבקשים מהרופא שיזמין את אנשי האבטחה ויסביר להם שהוא מנסה למנוע מילד את נוכחות ההורה האפטורופס שלו בעת ביצוע בדיקה רפואית [אחת מזכויות החולה, גם לחולה מבוגר, היא שיהיה נוכח אדם לפי בחירתו בעת הבדיקה].

אפשר גם לשאול אותו אם זה היה ילד בן שנתיים האם גם אז הוא היה מבקש מאבא שלו לצאת ולא מאפשר לו להיות איתו בבדיקה?
כמובן שזו עצה שקל לתת בדיעבד. אני יודעת כמה קשה לעמוד מול ממסד רפואי שאתה בסך הכל תלוי בו.
אבל למעשה הדרישה שלהם לא חוקית, צריך לדעת את זה מראש כדי להיות מצוייד בידיעת החוק כהנגנה נוספת מול רופאים ומחלקות אטומות.

לגבי עקיפת האיסור להיות עם הילד בלילה - אני פשוט הלכתי לשבת עם הילדה הבכורה שלי בחדר הנקה במשך כמה וכמה עשות כי הבכי שלה הפריעה לחברתי לחדר.

לגבי שאר השאלות - אני מניחה שכן.
השתחררות מוקדמת מבי"ח תמנע את שהיית התינוק בתינוקיה וגם את שהיית האמא בבי"ח ותאפשר לשניהם לישון בבית במיטה.

אני ילדתי בלניאדו לפני 3 נשים ושם איפשרו לי ביות מלא.

מסכימה איתך שכל הריונית צריכה לבדוק את הנושא עוד לפני הלידה.
מצד שני אניח ושבת שיהיה טוב אם לא תלקו ותייסרו על מה שכבר היה ותמשיכו את חייכם עם ביתכם החדשה באהבה ושמחה.

מאחלת לכם רק טוב והרבה מזל טוב..

פשוט מזעזע שעדיין יש דברים כאלה. איזו חוצפה.
בלניאדו לא נפרדנו מילדתנו אפילו לשניה אחת וגם לא דרשו זאת מאיתנו. מקווה שזה מספיק מרכז בשביל שאף אחד לא יקח לכם את התינוקת, שלכםםםםםםםםםםםםםםםם!!!! פרוטקציה? צריך להגיד לו שתזמינו לו משטרה אם ינסה לקחת אותה ממכם.

איך עוקפים את גזירת ביקור הרופאים או יותר נכון את גזירת אי הנוכחות בביקור הרופאים
פשוט מסרבים להפרד מהתינוק. כפי ש-POOH כתבה, מבחינה חוקית חובתם לתת להורה להשאר עם הילוד בזמן הבדיקה.

איך עוקפים את גזירת אי השהיה עם התינוק בלידת לילה, בלילה הראשון?
אותו דבר. אי-אפשר לכפות עליך להפרד מהתינוק. הם כן יכולים לדרוש ממך לשהות איתו בתינוקיה.

האם השתחררות מהירה מבית החולים תפתור את הבעיה?
בלי קשר למדיניות הביות, מבחינת בריאות הילוד עדיף להשתחרר מוקדם ככל הניתן מבית החולים. אבל גם אז יכול להיות שתאלצו לעבור את אותה פרוצדורה בדרך לבדיקת הרופאים (אלא אם כן אתם מוכנים להזמין רופא לבדיקה פרטית בבית).

תודה לכן. באמת הלקאה עצמית מיותרת, אבל זה כנראה כאב שצץ ועולה עכשו אחרי שעד כה לא העזתי להתעסק בו. הילדה חייכנית ושמחה, אבל ללא קשר להשלכות של זה על שאר חייה, עצוב לי בשבילה על הסיטואציה ההיא, העצובה. על חוסר הישע שהיא היתה שרויה בו אז.

בעצם אוטוטו יולדת זאת אני. רק עכשו קראתי את מה שכתבתי לפני שלושה חודשים והופתעתי לגלות שלפני שלושה חודשים הייתי מרוצה מכל העניין. אז או שבנתיים הספקתי לשכוח את החלקים הטובים, או שרק עכשו הפנמתי את הבעייתיות. בפעם הבאה - כמו חיפושית.

אני ילדתי בליס, אבל כנראה שזה בית חולים אחר לגמרי מהליס שנשים אחרות ילדו בו. התינוקיה באור עמום ושקטה, כשהאחיות מלטפות את התינוקות אם הם מתחילים לזוז באי נוחות, שלא לדבר על בכי שבכלל לא שמעתי.. השפן היה אמנם בתינוקיה רק כשהתרחצתי, אבל זה אחרי שהחלטתי על ביות מלא, כך שאפשר להבין כמה האחיות הרשימו אותי לטובה שהסכמתי שהן תשגחנה עליו בזמן שאמא שוטפת מעצמה את הג'יפה...
ובבדיקות רופא וכולי אבא של שפן היה איתו. אף אחד לא התוכח בכלל. גם אחרי הלידה (ואחרי זמן חיבוק והכרות של שלושתנו אחד את השני) אבא שלו היה איתו, והאחות אפילו הורתה לו להיות מוכן לקחת את הפצפון לחיבוק גדול גדול אחרי המקלחת הלא נעימה שעשו לו. לא עלה על דעת אביו להתנגד למקלחת, אבל הוא אמר שזו היתה רק שניה של אי נוחות שאחרי התינוק המסטול שלנו נרדם שוב על אבא בהמהומי אושר.

נו, לא התכוונתי שיצא כזה סינגור עך ליס. אני באמת תמהה במה זכיתי שהיתה לי חווית לידה כל כך טובה. מקריות קוסמית יוצאת דופן כנראה.

התינוקיה באור עמום ושקטה, כשהאחיות מלטפות את התינוקות אם הם מתחילים לזוז באי נוחות, שלא לדבר על בכי שבכלל לא שמעתי..
מדהים כמה שינויים הם עשו שם בחמישה ימים

בתינוקייה בליס שאני זוכרת, באותו שבוע בעצם, האורות חזקים גם בלילה, כל הלילה, רדיו בקולי קולות, תינוקות צורחים (או נאחזים בייאושם במוצץ), אחיות עם פרצוף של "חבל שלא הלכתי להיות נהגת באגד". ליטופים לא ראיתי שם.

אם כי אין לי תלונות לגבי ההפרדה - אצלנו כמעט לא היתה הפרדה. אחרי הלידה המלווה שלי הלכה איתו לרחצה ובדיקות. חזרה ודיווחה שהוא עטוף וישן שנת ישרים. הייתי תשושה והסכמתי שישימו אותו בתינוקייה עד הבוקר (היה כבר אחת בלילה). אבל כמובן שלא יכולתי להירדם.. צלצלתי וביקשתי מהאחות שתביא אותו. לתדהמתי

היא אמרה "בסדר" וחזרה איתו אחרי כמה דקות(!). בכל הבדיקות הייתי איתו, בתוך התינוקייה. לא נצטרכתי לצטט סעיפי חוק בשביל להיות בתינוקייה (ואני לא חושבת שזה נכון בתור אסטרטגיה ראשונה. עדיף פשוט לתת להם להבין שההורה לא מתכוון לזוז לרגע מהתינוק שלו).
בעצם פעם אחת כן עשו לי שרירים וביקשו מכולם לצאת - בזמן בדיקה כללית של כמה רופאים יחד או משהו, כבר לא זוכרת. אמרתי, נו טוב. עמדתי ליד פתח חדר התינוקות, מטר וחצי ממנו, והסתכלתי שלא ייגעו בו שלא לצורך.

מדהים כמה שינויים הם עשו שם בחמישה ימים
נו, פתחתי באמירה שכנראה יש שני בתי חולים שנקראים ליס, אחרת אני לא יכולה להסביר את זה. אבל אני דבקה בתיאור שלי. ואיך ידעתי שתגיבי לזה...

אני באמת תמהה במה זכיתי שהיתה לי חווית לידה כל כך טובה
היתה לך לידה די גועלית (ואקום) אבל חוויית לידה טובה.
אני חושבת שהרבה טמון ביחס הקיים שלנו למערכת, לסמכות ולמקבלי החלטות. אולי בזה גם טמון ההבדל בין החוויות שלנו בלידה ובשהות בבי"ח. את הגעת הרבה יותר נייטרלית ומקבלת ממני, אני באתי מראש בגישה יותר ביקורתית (וכמובן היתה לי סיבה נוספת לאכזבה, כיולדת בית שהתפנתה).

אילת, מציעה לך ליצור קשר עם זהר כרמי ולספר לה את הסיפור שלכם.
אני ילדתי בקפלן, לא היתה שום בעיה לקבל את התינוק איך שהגעתי למחלקה, ולא היתה לאבא שלו בעיה ללוות אותו.
אסה"ר הם די #$%^& בנוגע לנהלים. הייתי מאושפזת שם (לפני ההריון) והייתי במצב נורא (התאוששות קשה מהרדמה מלאה- לא יכולתי לקום לבד, לשתות, שום דבר). בן זוגי נשאר אתי אחרי שעות הביקור כדי שלא אהיה לבד (הסתתר בתוך הוילון, בשקט מוחלט ובלי להפריע כהוא זה למאושפזות האחרות בחדר) ואחרי הערה או שתיים מצד האחיות שלא גרמו לו ללכת הביאו אנשי אבטחה לסלק אותו. בקפלן לעומת זאת הוא נשאר אתי כל הלילות ואף אחד לא הניד עפעף.

קוראת את הדף כמעט 6 חודשים אחרי לידת בני היקר לי מכל! באמצע הדף, פשוט הפסקתי לקרוא, כי זה רק עשה לי רע.
מזדעזעת מעצמי! מהסיפור שלנו, ומאיך לא עמדתי על שלי????
ילדתי לידה טובה ב"ה! למרות שהפכו אותי על הגב וזה בעצם תקע את הלידה, ולמה לא הקשיבו לי כשרציתי על הצד?? אבל נניח לזה....
לא נתנו לי להחזיק את התינוק. לא הראו לי אותו אפילו.
לקחו אותו ממני, ושמו אותו מתחת לאיזה מנורת חימום, כי "זה הנוהל. צריך לחמם את התינוקות אחרי הלידה."
הייתי צריכה לשאול מה יש לי, ורק אז אמרו לי שיש לי בן.... (תודה באמת שסיפרת לי???)
אמרתי לה שתביא לי אותו ואני אחמם אותו, הם לא הסכימו.
דרשתי לראות את התינוק שלי, היא נתנה לי אותו ל2 שניות (לא מגזימה), ולקחה אותו.
זה היה ב8.40 בבוקר.
דרשתי מבעלי שלא יעזוב אותו, ומיד בסיום הבדיקות יחזיר אותו אליי בעצמו.
כנראה שרופא או אחות או מישהו צעק עליו, והוא השאיר אותו שם, ובא אליי.
לא ראיתי את הילד שלי עד 14.00 !!!
וגם אז "קיבלתי" אותו אחרי שצעקתי על מישהי שאמרו לי שעתיים ועברו יותר!
התינוק שלי היה בלעדיי שעות ארוכות!
לא הנקתי אותו, לא חיבקתי אותו, לא זכרתי בכלל איך הוא נראה!
למה! למה! למה??? למה לא הקשבתי לעצמי? למה לא תפסתי את המיילדת בחולצה ונבחתי עליה שתוריד ת'ידיים שלה מהתינוק שלי, ותתן לי אותו עכשיו?
למה בכלל נתתי לה לקחת אותו ממני כשהוא היה בידיים שלי?
בכלל, כשאני קוראת כאן על העוצמה שנשים הפגינו, אני ממש מתוסכלת- איך לא נתתי לבני את הבטחון הבסיסי שאני לא הולכת לשום מקום.....
[מה הפלא שחודשים ארוכים אח"כ הוא לא היה נרדם אם אני לא איתו במיטה, ומתעורר אם אני קמה, או זזה..... או רק על המנשא או הידיים, וממש נחרד אם אני מנסה להניח אותו על המיטה.....]
אסף הרופא - אל תתקרבי לשם!
הלידה הבאה, בע"ה - בבית.

הבנתי שבתה"ש אין אבטחה בלילה על המחלקה והדלת פתוחה, יש אבטחה רק על התינוקיה, ואותו מאבטח "שם עין" לפעמים על הדלת של המחלקה - זה לא קצת מפחיד להרדם אם התינוק לידך? חטיפות וכאלה???
בגלל זה התכוונתי ללדת באסף הרופא - והסיפורים כאן ממש מפחידים אותי!

גם בעין כרם אם את במסדרון, את לא יכולה לישון עם התינוק, מסיבות של "בטחון".

בלידה האחרונה (בינתיים) בעין כרם, כבר ידענו שנעמוד על שלנו (אני אעמוד על שלי, והאיש יסכים גם לעמוד על שלי) בכל הנוגע להפרדת התינוקת מאיתנו. כלומר שלא תהיה הפרדה.
זה עבד יופי בחדר לידה, לא רחצו לא חממו לא שקלו, כלום. רק כשתפרו אותי, ואבא היה איתה הם שקלו אותה.

לצערי הרב ביליתי 17 שעות ארוכות במסדרון. התעקשתי להיות לידה בכל זמן הערות שלה, לרחוץ אותה עם האחות, להיות בבדיקת הרופא, (למזלנו הרב באמת, לא הרבה הורים רוצים להיות נוכחים בבדיקת הרופא, ומכיוון שביקשתי יפה, ונפלתי על רופא שחושב שזה יופי שהאמא תחזיק את היד בזמן שהוא בודק, היינו גם בבדיקת הרופא) בלילה הנוראי במסדרון, קמתי כל שעה בערך לבדוק שהיא בסדר, היא לכשעצמה ישנה יופי 6 שעות רצוף. ברגע שהסכימו להוציא אותה מהתינוקיה למסדרון (בחמש בבוקר) היא היתה איתי, עד שנכנסנו לחדר הביות, ומאז באמת שהכל היה בסדר.

אני חושבת שנפלנו על צוות יחסית קשוב, וגם עשינו רושם של הורים שלא מתכוונים לוותר ויודעים מה הם רוצים. אולי זה עזר.

מתלבטת בין לידה בקפלן או בעין כרם. בעיקר בשל עניין ההפרדה. האם מישהי ילדה באחד מהם לאחרונה? יכולה לומר מה קורה שם? מה עדיף?

זה לא קצת מפחיד להרדם אם התינוק לידך? חטיפות וכאלה???
בדיוק להיפך. זו הדרך הכי טובה לשמור עליו. מנסיוני, שינה עם תינוק שעדיין לו מלאו לו 24 שעות היא השינה הקלה והדרוכה ביותר שחוויתי מימי. גם אם מישהו הולך 2 מ' ליד המיטה -- על אפך ועל חמתך את תתעוררי.
>בגלל זה האחיות כל הזמן רשמו בגיליון שלי שאני "ערה". נו, בטח שאני ערה אם אתן נכנסות כל הזמן לחדר...<

מה שהכי מפחיד אותי בעין כרם זה עניין העומס. באופן מוזר גם כל מי שמסביבי פחות או יותר בהריון, עומדת ללדת מאוד קרוב אלי ובעין כרם.
נראה לי שלא רק שאהיה במסדרון, אלא גם אכיר את כל מי שמאושפזת באותו הזמן.
אם נאלצים להיות במסדרון אפשר להיות עם התינוק\ת בתינוקיה בלילה?

למעשה הדרישה שלהם לא חוקית, צריך לדעת את זה מראש כדי להיות מצוייד בידיעת החוק כהנגנה נוספת מול רופאים ומחלקות אטומות
אני קוראת פעם שלישית את חוק זכויות החולה ולא מוצאת את הסעיף שמחייב אותם לאפשר לי להיות עם התינוק כל הזמן (כולל בעת בדיקה). האם מישהי יכולה להפנות אותי?

_איך עוקפים את גזירת ביקור הרופאים או יותר נכון את גזירת אי הנוכחות בביקור הרופאים
פשוט מסרבים להפרד מהתינוק. כפי ש-POOH כתבה, מבחינה חוקית חובתם לתת להורה להשאר עם הילוד בזמן הבדיקה.
איך עוקפים את גזירת אי השהיה עם התינוק בלידת לילה, בלילה הראשון?
אותו דבר. אי-אפשר לכפות עליך להפרד מהתינוק. הם כן יכולים לדרוש ממך לשהות איתו בתינוקיה._
יש לכל נבדק זכות למלווה. את/האבא המלווה!

מבחינה חוקית חובתם לתת להורה להשאר עם הילוד בזמן הבדיקה
אני מחפשת את החוק הזה. איפה זה כתוב? תודה מראש.

לא חייבים להסתמך על חוק זכויות החולה.
מספיקה העובדה שהוא קטין ולא ניתן לעשות לו דבר ללא הסכמת האפוטרופוס החוקי (כלומר - ההורים).
(חוק זכויות החולה מפרט את יוצאי הדופן בעניין זה: מצב בו הרופא מעריך כי נשקפת סכנה מיידית למטופל, או כל מצב אחר המאושר על-ידי ועדת האתיקה - לפי קריטריונים שמפורטים שם.)

ילדתי!קראתי את העמוד הזה (ואחרים) באתר לפני הלידה, ובגלל שהוא כל כך עזר לי רציתי לספר לכן קצת מהחוויות, למען אחרות יידעו גם לקראת מה הן הולכות.

ילדתי באסף הרופא (וזאת למרות שממש נלחצתי מהדברים הרעים שכתבתם עליהם, אבל רציתי ביות מלא, וזה מה שהיה קרוב אלי יחסית).

מבחינת לידה טבעית - קיבלתי את כל מה שביקשתי, אבל זה היה ממש מזל, "נפלתי" על מילדת מדהימה, אתי שמה, והיא אמרה לי בפירוש שיש מילדות אחרות שלא היו מסכימות בכלל למה שביקשתי.
כמו כן הגעתי בדקה ה90 (כמעט לידת אוטו...), אז זמן לסיבוכים לא היה...
בסוף ילדתי על הברכיים, נשענת על כסא ומותחת חלק עליון ככל יכולתי, לא התחלתי בלידה לפני שהרגשתי את הדחף (אפילו כמה דקות אחרי...), לא קיבלתי פיטוצין, המתינו להפסקת הדופק, והמתינו ליציאת השיליה, שמו עלי את התינוק מיד, והוא נשאר עלי שעה וחצי, ורק אח"כ לקחו אותו לשקילה וכו'. בקיצור - תודה לאל לידה מצויינת, הלוואי על כל אחת!

לגבי הביות המלא -
בהתחלה לא היה לי ביות מלא כי לא היה חדר, כך שאם הייתי יולדת בלילה, או בשעות ביקור רופא בתינוקיה (ראה להלן), לא הייתי יכולה לקבל אלי את התינוק מהר. למזלי זה לא קרה.
יש שם שעות שבהם גם התינוקות של הביות המלא צריכים להגיע לתינוקיה - מ6 וחצי עד 9 וחצי בבוקר, ו7 וחצי עד 9 וחצי בערב.
בשעות האלו לא ניתן להיכנס לתינוקיה בכלל, השומרים בחוץ לא מרשים (אלא אם כן באים עם תינוק). יש בדיקת רופא וזהו!
ואין מצב בכלל שהאמא תהיה נוכחת בעת בדיקת התינוק שלה (מתוך כל הזמן הזה הרי מטפלים בכל תינוק סה"כ 5 דקות, וביתר הזמן הוא ישן/בוכה).
אני פשוט לא הגעתי. כאשר רציתי שישקלו/יראו אותו, הקפדתי להגיע לפני השעות האלו בתוענה כזו או אחרת (הוא בדיוק התעורר, אז לפני ההנקה עדיף לשקול וכו'), לוודא שהם ראו אותו - קקי, צבע, פיפי, משקל וכו' - ולברוח ולא לחזור בזמנים המסוכנים.
הם עמוסים בכל כך הרבה תינוקות שברוב הפעמים הם לא שמו לב, ורק פעם אחת, הם התקשרו אלי וביקשו שאבוא - ואז טיפלו בו אישית כאשר אני לידו.
בשעות האלו התחבאתי איתו בחדר שלנו בשקט בשקט שלא ישימו לב...
פעם אחת רציתי שגם הרופא יראה, כדי שישחררו אותנו, אז הגעתי בסוף של הזמן (ב9), חזרתי אחרי 15 שעה, ואמרתי לשומר ש"קראו לי", ולהם אמרתי שהיה לי missed call - והאם זה מהם, ואז חמקתי לחדר של ההנקה, וכל כמה דקות בדקתי שהוא לא בוכה עד שסיימו איתו.

כמו כן הבנתי, שאם הייתי יולדת בזמנים האלה, אז גם את הנוכחות בעת הבדיקות לאחר הלידה לא היו מאפשרים לנו.

בקיצור עם המון מזל, מניפולציה, התעקשות, התעלמות מנהלים ושכנוע עצמי ש - "זה התינוק שלי ולא שלהם", הצלחתי ליישם ביות מלא. אי אפשר להגיד שהם מאפשרים את זה, ואי אפשר להגיד שהם משכנעים לזה - שמעתי הסבר שהם נתנו לאמא אחת של ביות מלא: "עדיף שאת לא תחתלי אותו, התינוק יכול להיות שעות עם טיטול מלא, כדאי שתתני לנו לעשות את זה בשעות האלו, כי אז אנחנו רואים את הכל - צבע הקקי צבע העור וכו'".
אבל זה בהחלט אפשרי!

זהו.
שוב תודה על כל העיצות.
ולידה קלה ונפלאה לכולן.

נכנסתי וקראתי שוב את הדף כדי להתחזק לקראת הלידה הקרובה.
בלידה הקודמת (בעין כרם) לקחו לי אותה כמה דקות לאחר הלידה בכל מיני תירוצים (נולדה קצת לפני הזמן, שלב 2 של הלידה התארך ולא זוכרת מה עוד)
הלידה הזאת תהיה שונה לפחות מבחינת רמת האסרטיביות שלי.
החלטנו גם לעבור למלון יולדות במקום להיות במחלקה למרות שזה עולה המון כסף (מעצבן שהם מקבלים כסף על האשפוז שלי בזמן שאני משלמת על המלון)
במלון אף אחות לא תיכנס לי בלילה לחדר לגעור בי שאני ישנה עם התינוק במיטה...

החלטנו גם לעבור למלון יולדות
למה לא ללכת ישר הביתה? יותר זול ויותר נעים...

אין לי זמן לקרוא את כל הדף אבל רציתי לספר על החוויה שלי-בלידה השלישית שלי לפני קצת יותר משנתיים, היה לי ברור שאני לא מתרחקת מהתינוק שלי ושאף אחד לא יכול ולא ייקח אותו ממני,וזה מה שהיה.
למרות שהוא נולד באוטו,רק בשקילה הראשונה היה איתו אבא שלו עד שהגעתי למחלקה,אחרי כחצי שעה הוא החזיר אותו אלי,ומאז הכל איתו,ואפילו לא היינו בביות כי לא היה מקום.
אמנם שלחו אחות מידי פעם לנסות לקחת אותו אבל כשאמרתי שאני רוצה שהוא יישאר איתי לא התווכחו איתי יותר מידי,היתה רק אחות אחת שאמרה את יודעת שאם הוא נשאר פה הוא באחריותך...חהחהחה כאילו שילדתי תינוק ואני לא רוצה שיהיה באחריותי,וכאילו שכעבור יומיים כשאצא מביה"ח הוא לא יהיה באחריותי.... הוא ישן איתי במיטה ורק כשהתקלחתי אחת הבנות האחרות בחדר שמה עליו עין. היה לנו מדהים. לא רצו לשחרר אותנו מוקדם הביתה בגלל האוטו אבל זה לא היה נורא כי היינו כל הזמן יחד.היה לי ברור לגמרי שאף אחד לא ייקח אותו ממני בכוח!!! לכל הבדיקות ההכרחיות(עשיתי את הסינון שלי)הלכתי איתו וראיתי איך היו בתינוקיה תינוקות שצורחים וצורחים ואין מי שירגיע וזה קרע אותי שאימהות לא יודעות או לא חושבות שאפשר אחרת... זה נורא בעיני שזו קבלת הפנים לרך הנולד. תדעו נשים יקרות שזה רק בידיכן!
ברור שאני לא מדברת על מצב חריג,של לידה מאד קשה ואז האמא צריכה להתאושש פיזית,אולי יש מצבים שזה באמת יכול להוות סכנה לתינוק.או כמובן אם התינוק צריך טיפול מיוחד,אבל אז גם אני חושבת שזכותינו להתעקש להיות איתו.

אני קוראת את הדף הזה ומזדעזעת.
כן, גם אני ילדתי לידה ראשונה בארץ (מאיר כפר סבא) והרבה ממה שהבטיחו לי לא קוים.
כן, גם אני הייתי צריכה להילחם בשביל שלא ייקחו ממני את התינוקת שלי והיום אני עוד מצטערת שלא נלחמתי מההתחלה ונתתי שמיד ייקחו אותה (עם אבא צמוד כל הזמן) לבדיקות.

לידה שניה היתה בלונדון ולא רק שלא העיזו לקחת אותה ממני, ביקשו את רשותי לבדוק אותה בנוכחותי בזמן שמתאים לי.
בלי לחץ, בלי הערות מה טוב לה או לי ובלי לעשות כלום ללא רשותי.
אין מה לדבר על ביות כי שחררו אותי הביתה כעבור 7 שעות וכל יומיים הגיע אחות לביתי עם ציוד לבדוק את שתינו.

אני קוראת את הדף ומבטיחה לעצמי שאם אלד שוב בישראל בבי"ח אשחרר את עצמי מיד הביתה לאחר מכן.

אני גם שוקלת לעשות איזה מרד יולדות או הפגנת ענק כנגד השיטה המבזה הזאת (הרומסת את זכויות היולדת) אבל אני צריכה עוד לחשוב על זה.

אז לכל מי שמעוניינת לדעת אני ילדתי את שני אהובי בבית חולים "כרמל" שעל הכרמל. ב-2004 ילדתי את הראשונה וכמעט שחררתי את עצמי מבית החולים אחרי קיסרי, עם הקליפסים, באמצע הלילה, ובאיומים שלי הם הסכימו שאשאר עם ילדתי . בשביל לא להיפרד ממנה הייתי צריכה להיות נמרה, אבל ממש נמרה לוחמת ולא פחות מזה. ישנתי איתה במיטה, בן זוגי נשאר איתי וחבל לכם על הזמן איזה בלאגן עשיתי שם. כל ההישארות של התינוקת איתי בלילות הייתה מותנית כמובן בחתימה שלי שאם קורה לה משהו זה באחריותי. חתמתי בלי בעיה. בלידה השניה שהייתה באותו בית חולים והתרחשה ב-2006, כבר היה ביות מלא וגם אז היה צריך להילחם שהתינוק שלי לא נשאר אף לא דקה לבד. לא לבדיקות ולא לזריקות שכמעט לכולן התנגדתי.
תילחמו, אל תתנו להם לעבוד באדישות הבלתי נסבלת שלהם עם התינוקות רק בשביל שלהם יהיה שקט. אל תשאירו אף תינוק אפילו לא לדקה לבד. זו הזכות שלכן ואם תעמדו על שלכן הם יכנעו. אני פעמיים עברתי קיסרי ועם כל הכאבים והמוגבלות לא השארתי אף אחד מהם ולו לדקה לבד. תאמינו לי הכל עניין של רצון. ואם הייתם רואים איך הם עובדים עם התינוקות כשאין שם אף אחד הייתם תוהים איזה מן אנשים אלה שמסוגלים לעבוד בחדר ענויים הזה....!!!!
אל תשאירו אף תינוק לבד!!!!! מי שרוצה פרטים נוספים. מוזמן לשאול. אענה בשמחה.

מה עושים במקרה של פגים, הבת שלי נולדה בארצות הברית בניתוח קיסרי 6 שבועות לפני הזמן והייתה צריכה לבלות כמה ימים בפגייה, אם זה היה קורה בארץ זה היה הופך לכמה שבועות כי היא הייתה ממש קטנטונת.
עכשיו אני בהריון עם השני אבל יש סיכוי שהסיפור יחזור על עצמו והפעם בארץ, מה עושים במקרה כזה? אי אפשר לדעת בהתחלה אם התינוק במצב שאפשר לקחת אותו וגם האמא לא במצב יותר מדי להתווכח או לתפקד בשעות הראשונות.

אני קוראת, ירוקה כולי מקינאה ומלאת הערצה לאיהות המקסימות האלו, שכבר בלידה הראשונה נלחמו ונאבקו על הזכות הבסיסית להיות עם התינוק שלהן. כל הכבוד לכן!! נקרע לי הלב על הבורות שהיתה לי בלידה הראשונה, על האוטמטיות שבה קיבלתי את הדברים! מסכנה הבת שלי, מה היא חשבה לעצמה כשהיא שכבה לבד בצינוקיה אחרי הלידה? מסכנונת..בא לי לבכות..לפחות עכשיו אני איתה כל הזמן.

<סימנים מקווה לתקן את המעוות בלידת בית עוד חודשיים + - , שנזכה..>

חוזרת, מכירה את שיטת הקנגורו לפגים ?

שיטת הקנגורו זה אחלה, אבל לא ירשו לך מגע 24 שעות. בעיקר לא פג קטנטן.
כן אפשר להיות נוכח בכל הארוחות ולהאכיל (ואח"כ לנסות להיניק), ואח"כ לעבור לקנגורו לפרק זמן מסויים.
ככל שהתינוק מתחזק וההתערבויות פחות אגרסיביות, אפשר להאריך את זמן המגע הרצוף עם ההורים. צריך לדעת להיות קרציות בשביל זה, וזה נראה לי חשוב להורוּת בכלל, לדעת להיות קרציה, נודניקית, עקשנית.
עד שהם ירצו לשחרר אותו הביתה רק כדי שתפסיקו להסתובב להם בין הרגליים ולהציק. (נדמה לי שזה מה שעזר לנו...)
לנג'ס, לנג'ס.
לנג'ס כבר אמרתי?

^ <זו אני, השוכנת, ממחשב מנוכר.>

שיטת הקנגורו זה אחלה
נכון.

התכוונתי לדף.
יש בו עיצות מהורים, מידע על נהלים בבתי-חולים ואפשר לפנות למשתתפים בו, שכפי הנראה יש להם ניסיון, בשאלות ספציפיות יותר.

_החלטנו גם לעבור למלון יולדות
למה לא ללכת ישר הביתה? יותר זול ויותר נעים..._
אהה, אכן שאלה טובה. ללכת למלון נתפס אצלי כפינוק נדיר שלשם שינוי החלטתי שאני מרשה לעצמי.
למרות כל ה - easy going שפיתחתי בנושא תחזוקת הבית (לא מסודר, לא ממש נקי) עדיין לא נעים לי לארח בבית בלי רמת סדר וניקיון מסוימת.
ומכיוון שמצד אחד אני יודעת שיהיה לי קשה להרפות בעניין זה ומצד שני לא בא לי להעמיס על עצמי או לתזז את בעלי בענייני ניקיון מיד לאחר הלידה
אז המלון הוא אופציה טובה.
מתאים לי להיות שם יומיים ושיבשלו לי ויגישו לי וינקו לי את השירותים (ולא, לא יהיה לי נעים אם אמא שלי או חברה שלי יעשו את זה בשבילי)
עוד עניין הוא שלמרות האסרטיביות המוגברת יחסית שגיבשתי לעצמי לקראת הלידה הזו, ללכת למלון במקום להישאר במחלקה הוא משהו שלא צריך להלחם עליו
(בניגוד למסע הפחדות שמפעילים על כל מי שרוצה להשתחרר מוקדם) אז אני מקווה לחסוך לעצמי מלחמה אחת.

ואני אגיד פה בקטן, שיש גם אפשרות למנוע לידת פג.
לא תמיד זו "גזירת גורל" בלתי נמנעת. למעשה, ברוב המקרים היא נמנעת.