החלטתי לעת עתה הזמני לפתוח דף הגות ומחשבה, דף בו אתן מרגוע למחשבות המתרוצצות ללא הרף.
לאחרונה אני חשה כי הצורך לשלוט תופס תאוצה חסרת מעצורים, מגיע למימדים אבסורדיים, בהם אני מתישה עצמי וסובביי.
רוצה לשחרר את הרצון בשליטה, לזרום עם החיים, להנות ממטעמיו.
אז הצבתי לעצמי מס' משימות לשחרר עצמי מעול מעיק זה:
- לתקופה מסויימת לא להציע לבני אוכל, לחכות שיבקש, ולהפסיק להאכילו ( גם אם אכל 2 ביסים וירד לשחק ).
- לא להטרידו בהחלפת בגדים גם אם הם מלוכלכים, אם הוא מתנגד לכך.
- להשתחרר מעט מהפחד מחינוך ביתי, מהחשש שמא איני עושה מספיק, שמא איני משקיעה בילד.
- להפסיק לשתות קפה - שתיית קפה גורמת לחידוד חושי ולהגברת הצורך בשליטה.
- לא להרתע מלכלוך הנובע מבישול משותף, משחק, התפלשות בחול.
- להפסיק להראות לבני שהתעייפתי ואין לי כח לעוד מאבק איתו.
- להפסיק לדבר לשון הרע.
- לחיות חיי ברוחניות.
- לא לפחד מחשיפתו לממתקים.
- לא לפחד מבני.
מפחדת מעימותים, מפחדת שמא אאבד שליטה, מפחדת שהוא רואה את הפחד שלי.
זה אבסורד, אני מפחדת מבני שלי.
מפחדת שמא לא מעניקה לו כל אשר הוא צריך.
מפחדת מטעויות הרות גורל.
ממעטה מלצאת מהבית על מנת להמנע מחיכוכי ההכנות ליציאה.
לא לוקחת האוטו על מנת להמנע ממאבק כסא הבטיחות.
רוצה לחיות חיי בשלום עם עצמי ועם משפחתי, לגדל בני בבית אוהב, מבין וקשוב. לא לבטל צרכיי ורגישותיי למען אף אחד.
לשמור על גבולותיי, להציב גבולות לבני בצורה ברורה ובטוחה.
אני עייפה מהפחד, תשושה. הפחד של מה יהיה, הפחד של טעויות.
רוצה לעשות חינוך ביתי, מרגישה שעם פחדים אלו לא אוכל לגדל בני ברוח זו.
