השינוי מתחיל בי או במערכת

בשיחת רעים התעורר דיון שהשאיר אותי עם שאלה.
הדילמה היא לגבי פעולות שיכול הפרט לעשות כדי לשפר את הסביבה או החברה. ניקח כמשל את נושא המים. פרט בודד יכול לחסוך מים בפעולות היומיומיות שלו. אפשר לחסוך מעט ואפשר לחסוך הרבה. אבל בכל מקרה, החסכון שיכול להשיג פרט אחד בודד (או אפילו מאות או אלפי פרטים) הוא שולי וזניח לעומת החסכון שאפשר להשיג על ידי שינוי מערכתי. העובדה הזו מרפה את ידיהם של אנשים רבים, ואף מהווה בשבילם נימוק למה אין צורך לעשות שינוי ברמת הפרט, ואולי אפילו עדיף לא לעשות כדי לא לבזבז את האנרגיה והמאמצים על משהו שתרומתו שולית. אפילו שמעתי שיש האומרים שעדיף להמשיך לבזבז ולפגוע, כדי שהמערכת תתעשת סוף סוף ותעשה משהו.

אצלי הדילמה נותרה ללא מענה ברור, אבל אני רוצה לסכם את הטיעונים לשני הצדדים ולהתחיל מכאן דיון:

בעד שינוי ברמת הפרט

אפקט מצטבר - כל אחד הוא אור קטן, וביחד אור איתן

יכולת השפעה - אני יכול להשפיע באמת רק על עצמי, ומעט מאוד על המערכת

דוגמה אישית - אם אני אעשה, יבואו אחרים אחרי, והשינוי לא יהיה רק אצלי

הסברה ומודעות - כשעושים משהו ברמה האישית זה מעלה את המודעות לנושא ומעורר שאלות שמאפשרות לך להסביר ולהעביר ידע

עמדה מוסרית - אם רוצים להניע שינוי במערכת, כשבאים ממקום של עשיה אישית קודמת, יש לזה הרבה יותר כח ותוקף

הרגשה אישית - האדם מרגיש שהוא עושה משהו ולא יושב בחיבוק ידיים

שינוי הרגלים - גם אם המערכת תמצא פתרונות לבעיות עכשיו, הבעיה תחזור בעתיד אם לא נשנה הרגלים

בעד שינוי ברמה מערכתית

אפקטיביות - רק שינוי ברמת המערכת יהיה אפקטיבי

אמון בציבור - אני לא סומך על אחרים שגם יעשו שינוי, ולכן השינוי האישי שלי זניח

עמדה מוסרית - אין שום בעיה מוסרית לבוא בדרישה למערכת להשתנות, גם אם אני לא עושה שינוי באופן אישי

שלטון החוק - רק חקיקה ואכיפה תגרום לאנשים לעשות שינוי, וזה מתחיל מהמערכת

ברור שהדברים לא סותרים זה את זה. אפשר ורצוי לעשות גם וגם. אבל השאלה עדיין קיימת ברמה העקרונית, במיוחד כאשר מדברים עם אנשים שטוענים שלא צריך לעשות גם וגם - צריך רק לשנות את המערכת, והשינוי האישי יבוא אחר-כך, אם צריך.

ומה דעתכם?

עודד, בתור מישהי שהדילמה הזאת מתרחשת בין כתלי ביתה (אישי הוא מאנשי ה"עדיף לשכנע רבים אחרים להצביע מאשר להצביע בעצמי." וכן "זה חסר משמעות למחזר מים ברמת הפרט כשמבזבזים כל כך הרבה מים בתעשיה..") הנה התשובות האישיות שלי:

גם לזרוק זבל מהחלון של המכונית זה זניח. ובכל זאת אנחנו לא עושים את זה. אז למה לחרבן במים כן? לי משנה האפקט האישי, האחריות האישית, איכות החיים האישית. ולנגד עיניי עומד המשפט "אנחנו לא קיבלנו את העולם במתנה מהורינו אלא בהשאלה מילדינו." אני לא יכולה להתלונן שאנשים מזהמים כשהם מטיילים וללכלך בעצמי. זה לא מתקמפל טוב אצלי.

כל אחד הוא חושך קטן, ותראה איזו אפלה עמוקה קומץ אנשים (במובן הגלובאלי) מצליחים להטיל. אז אם אני צריכה להחליט לקראת איזה אפקט מצטבר אני בוחרת שמעשיי יצטברו, אני מעדיפה את האור על פני החושך.

שינויים מערכתיים ניתן להשיג פורמאלית (האיש הקטן שאינו מעוניין להקדיש את חייו לעבודת ציבור מערכתית) כמעט אך ורק דרך הצבעה. אבל שינוי מציאות, ראשית פרטית, אח"כ משפחתית, אח"כ קהילתית ואולי בהמשך ציבורית, יכול כל אחד בבחירות מודעות ובמעשים מודעים. אני גאה גאה גאה להיות מוקד השפעה מרכזי על תכניות לימוד בנושא אקולוגיה במשרד החינוך בישראל בשנה הבאה. לא עסקתי בהסברה. חייתי את חיי, נחשפו לזה אנשים יקרים ונכונים, והעולם משתנה. האין זה כביר?!?!?!

היה לי חבר שמאלני חבל"ז, אזרח אמריקאי ודרא"פ, על גבול עוכר ישראל

והוא חי בארץ. "אבל למה?!?!" הזדעקתי. "Matrimonial Reasons" הוא הסביר בחיוך. אז אם כל זה לא משכנע, אישי פשוט עושה מה שאשתו מבקשת בתחום הזה, ולא עושה לי מזה יותר מדי עניינים.

"המערכת" היא הרשות המבצעת של ראש הפירמידה.. ולראש הפירמידה יש רק אינטרס אחד - להשאר בראש. הרבה מהמערכות של היום למדו - שאשלייה של בחירה, של שינוי - כמו רוב ההצבעות הגדולות - הרבה יותר אפקטיבית בשליטה על הפירמידה מאשר פאשיזם.
האינטרס של שיפור סביבה או חברה קיים גם לראש הפירמידה - אבל רק בגדר טיפול מינימלי על מנת להרוויח מעמד ביניים מבסוט מספיק וגדול מספיק שישלוט על ההמונים שמתחתיו.
מודל הפירמידה מוביל לשחיקה מתמדת של החיים.. ומי שמפסיד בסוף זה כולנו.

לכן, לדעתי, שינוי אמיתי יכול לבוא רק מרמת הפרט - אבל זה לא מספיק - השינוי חייב להיות גורף\הוליסטי ולא ממוקד בבעיה אחת. בדיוק כמו שבגוף שלנו בעיה אחת קשורה לבעיות אחרות שורשיות יותר.. אנחנו חייבים לבוא בגישה של שפע.. של הצפה.. הצפה בפתרונות רדיקליים ברמה של תודעה ושפה והאופן שבו אנו מערבבים אהבה ופחד. כאן לדעתי שינוי אמיתי מתחיל - ולא בקמפיין ספציפי בעד או נגד תופעה כזו או אחרת.

מצב הסביבה והחברה היא ראי מדויק לאיך אנחנו מתייחסים לסביבה שבתוכינו - הגוף שלנו - ואיך אנחנו מתקשרים ומתחברים עם האנשים הכי קרובים לנו. כשנשנה את אלו - גם השיקוף ישתנה בהתאם.
כשאנחנו בוחרים לשים בגוף שלנו זבל - זה מקביל לזבל שאנחנו זורקים בכל מקום בעולם.. כשאנחנו בוחרים לשים בגוף שלנו מזון שטבעי לו, ובוחרים בחיים שאינם עם שפע של רעל.. אנחנו מנקים את הסביבה שמשקפת אותנו ולא רק את הגוף שלנו. כשאנחנו בוחרים לסלוח, לתת אמון, לאהוב ללא בעלות ופחד.. השיקוף החברתי יבוא בהתאם.

זוהי דעתי, ואם זאת נחמד לפנטז מדי פעם על פאשיזם טוטאלי בו באופן לא ריאלי הכוח לא ישחיט ונמצא חוק אחד פשוט שיציל את העולם

באתי להביע תמיכה. תודה על פתיחת הדף ולכותבים בו. .
<אין לי עדיין מה לתרום>

תודה לכותבים.

ניצן,
היה לי חבר שמאלני חבל"ז, אזרח אמריקאי ודרא"פ, על גבול עוכר ישראל והוא חי בארץ. "אבל למה?!?!" הזדעקתי. "Matrimonial Reasons" הוא הסביר בחיוך
ממש לא הבנתי את הסיפור ואת הקשר שלו לשאר הדברים שכתבת.

אופק,
מה שמשעשע בשיחת הרעים שהיתה לי (שניהם, אגב, חברים בקהילה שלנו ואנשים "ירוקים" כמו בסיפור מהכבש הששה-עשר...), שאחד מהחברים הביע את חוסר אמונו במערכת ודיבר על הבירוקרטיה והסרבול וחוסר היעילות של מערכות ציבוריות, אבל זה לא הפריע לו להעדיף את השינוי המערכתי על פני האישי. ואני בטוח שגם היה מסכים עם התיאור שלך את הפירמידה ואת האינטרסים של העומדים בראשה. (הדג מסריח מהראש).

עודד, הנמשל- לפעמים עושים דברים שלא מאמינים בהם רק כי אשתך אמרה לך.

ברור שהדברים לא סותרים זה את זה. אפשר ורצוי לעשות גם וגם
ברור. אבל כמה מילים בעד שינוי ברמת הפרט:

לא כל אחד בנוי להוביל מהלכים מערכתיים אבל לדעתי כל אחד יכול להיות מחויב למה שהוא מאמין בו ברמת הפרט
יש את העניין הזה של טיפה ועוד טיפה - ואני מדברת על חשיפה של דרכים חדשות מול אנשים אחרים, כשרואים עוד מישהו ועוד מישהו עושים למען משהו, זה נכנס למודעות ונראה כבר פחות "הזוי"
אבל יותר מזה, לדעתי - השקפת העולם שלי היא קודם כל עניין שלי עם עצמי. אני מחויבת לה, בלי קשר לשאר העולם. אם בעיני זה לא מוסרי לאכול בעלי חיים, אני אלך עם זה, גם אם לא נראה לי שזה מה שיגרום לחיסול ענף הלולים בארץ. וכשאני אומרת בבירור לכל מי ששואל שבעיני זה לא מוסרי, אני לא באה לשפוט אף אחד (לפחות אני משתדלת..), אני מנסה להאיר משהו שלפעמים אנשים בכלל לא חשבו עליו או לא נפתחו אליו (בעצם ככה גם אני נהייתי צמחונית )

קודם כל הערה לגבי נושא המים באופן ספציפי, בישראל: השימוש במים בתעשיה הוא מאוד חסכני ויעיל, ובחקלאות עוד יותר חסכני אחרי שבשנים האחרונות קוצצו שוב ושוב מכסות המים. חלק עצום מהחקלאות בארץ הוא על מי קולחין. לעומת זאת, צריכת המים הפרטית רק הולכת וגדלה, לא רק במונחים מוחלטים אלא גם צריכת המים לנפש. לכן, ספציפית בנושא המים, כדאי להתחיל לחסוך. שינוי הרגלים בזבזניים גם יעזור לנו בהמשך, כאשר המים לצריכה פרטית יתייקרו (והם בטוח יתייקרו ו/או יוקצבו, כי פשוט אין מספיק).

לגבי השאלה הכללית: עודד לבנה ו-רועי שרון ניסחו פעם הרחבה לעקרון הסופר-ראציונלי: כששוקלים אם לעשות משהו, לחשוב מה תהיה ההשפעה אם 3% מהאנשים יעשו את זה. מעשים שנובעים מזה, למשל:

להרים אשפה.
לפעול לשינוי המערכת.
להיות חלוצים בתחום שבו חושבים שכולם צריכים להשתנות, כדי להוות דוגמה.

וכו'...
בקיצור, אני מסכימה איתך שזה לא סותר וצריך לפעול בכל המישורים, גם האישי וגם הקהילתי וגם המערכתי וגם הבינלאומי. פשוט כשבוחנים כל פעולה באופן ספציפי, העקרון של 3% מהאנשים יכול לעזור להחליט במה להשקיע את הזמן והמרץ.

שינוי הרגלים בזבזניים גם יעזור לנו בהמשך, כאשר המים לצריכה פרטית יתייקרו (והם בטוח יתייקרו ו/או יוקצבו, כי פשוט אין מספיק).
וזה בעצם שינוי מערכתי, כי מחיר המים נקבע על ידי הרשויות. והוא אכן זול מדי, גם אחרי ההתייקרות של 90% שחלה לאחרונה.
ויחד עם זה, נכון שצריכת המים במגזר הפרטי עולה, אבל כן יש לרשויות מה לעשות נגד זה, ולא רק לפרט מבחירה אישית. למשל? חקיקה ואכיפה נגד בזבוזים מסוגים שונים, סבסוד עמוק של מוצרים לחסכון במים, קבעת מכסות, וכדומה.

ולגבי העקרון של 3% מהאוכלוסיה - למה דוקא 3%? איך הם הגיעו דוקא לזה?

מונו לוגית,
תודה. אני מזדהה עם דברייך.

אני גאה גאה גאה להיות מוקד השפעה מרכזי על תכניות לימוד בנושא אקולוגיה במשרד החינוך בישראל בשנה הבאה. לא עסקתי בהסברה. חייתי את חיי, נחשפו לזה אנשים יקרים ונכונים, והעולם משתנה.

ניצן, אפשר שתפרטי מה ישתנה בתכנית הלימוד?
קבלי ח"ח וגם @}

גם שינוי במערכת, מתחיל בי.

גם שינוי במערכת, מתחיל בי
בהחלט!

מי היא המערכת הזו? תמיד בדיונים על מערכות והאנשים הקטנים אני תוהה ובאמת שואלת - האם קיים משהו חוץ מאיתנו ועולמנו המצומצם? כלומר, האם זה באמת משנה מה "ההם" שם בחוץ עושים? הרבה פעמים מדברים על "ההם" והעולם הגדול, ושלא יעזור, תמיד יהיו כאלה שיעשו ההיפך.. זה באמת משנה?
לדעתי מה שחשוב זה מה אני עושה ואיזו דוגמא אני נותנת לאנשים סביבי. ואני מקווה שזה יחלחל ויהדהד וישפיע.. כמו שניצן אמרה: לא עסקתי בהסברה. חייתי את חיי, נחשפו לזה אנשים יקרים ונכונים, והעולם משתנה.
הלוואי על כולנו!

בישראל: השימוש במים בתעשיה הוא מאוד חסכני ויעיל, ובחקלאות עוד יותר חסכני לפני מספר חודשים קראתי ראיון ב"הארץ" עם מומחה מים בינלאומי כלשהו, שדווקא טען בדיוק את ההיפך: שהסיבה היחידה למשבר המים הישראלי הוא ניהול שגוי של משק המים והתנהלות שהיא כל דבר מלבד חסכנית ויעילה. אני אחפש את הקישור.

אני גם קראתי את המאמר הזה בהארץ מאוד מעניין

מעניין המאמר בהארץ. אבל הנתונים שמביא הגרמני שונים מהנתונים שאני מכירה -- מה שאני שמעתי זה מה שאמר דובר רשות המים בסוף המאמר. אבל אם הגרמני צודק, זה אומר שיהיה יחסית קל לחסוך הרבה מים בארץ. מצוין!

עודד,
נכון שצריכת המים במגזר הפרטי עולה, אבל כן יש לרשויות מה לעשות נגד זה, ולא רק לפרט מבחירה אישית. למשל? חקיקה ואכיפה נגד בזבוזים מסוגים שונים, סבסוד עמוק של מוצרים לחסכון במים, קבעת מכסות, וכדומה.
שלא לדבר על דברים פשוטים יותר כמו איתור נזילות ותיקוני צנרת (שחוסכים עשרות אחוזים בכל מקום שעושים אותם), גינון חסכוני במים (פחות דשא, לוותר על פרחים באיי תנועה), וניצול מי נגר. ועדיין, לא מדובר כאן על תעשיה וחקלאות. אני לא אומרת שאפשר להתעלם מצריכת המים של התעשיה והחקלאות, פשוט ממה שהבנתי עיקר הבעיה לא שם.

ולגבי העקרון של 3% מהאוכלוסיה - למה דוקא 3%? איך הם הגיעו דוקא לזה?
אני כבר לא זוכרת, אבל נראה לי שמדובר על הקצה העליון של שתי סטיות תקן, אחרי עיגול.

אני לא אומרת שאפשר להתעלם מצריכת המים של התעשיה והחקלאות, פשוט ממה שהבנתי עיקר הבעיה לא שם.
אני לא טוען שבתעשיה ובחקלאות יש יותר בעיה. מה שטענתי זה שגם בחלק של הצריכה הפרטית, הרשויות יכולות לעשות הרבה מאוד דברים (חלקם פשוטים מאוד וחלקם לא) כדי לחסוך מים, ולא רק פעולות של הפרט שיזומות על ידו.

אני כבר לא זוכרת, אבל נראה לי שמדובר על הקצה העליון של שתי סטיות תקן, אחרי עיגול.
זה לא עושה לי את זה יותר מובן. למה זה קשור לסטיית תקן?

כדי להבין עד כמה צריך להיות חריג. שתי סטיות תקן זה לא חריג מדי ולכן אפשר לעשות דברים כאלה בלי להרגיש שאין סיכוי שזה ישפיע.
אגב, בזמן האחרון מגלים יותר ויותר דברים שההתפלגות בהם היא לא נורמלית אלא אקספוננטיאלית. אני תוהה איך התפלגות כזו משפיעה על השיקולים...

גם שינוי במערכת, מתחיל בי.
לא כולם יסכימו עם האמירה הזו. למה בדיוק אתה מתכוון?
יש הטוענים שאין טעם או צורך לעשות שינוי בי, כל עוד לא נעשה שינוי במערכת שיתמוך בו. ויש מידה של הגיון בכך, כי אם המערכת לא תומכת בשינוי הזה, ההשפעה שלו תהיה כנראה מזערית ובלתי מורגשת.

בימים האחרונים קפצה עלי פתאום ממספר מקומות שונים הצהרת העצמאות של ארה"ב וריתקה אותי. אחד ההקשרים שחשבתי עליהם הוא הדף של משבר המזון שבו עיקר המחשבות שלי נסובות על זה שהשינוי צריך וחייב לקרות ברמת המדינה על מנת שישפיע בצורה הנכונה על המצב האקולוגי.
כל זה, לא סותר, את החובה של הפרט לקיים את השינוי בחייו.

כל הפרדה בין מדינה (שהיא כלל האזרחים) לבין האזרח, היא עצובה ולא נכונה.
היא מעידה על הכישלון של הדמוקרטיה להסביר לאזרח שהשלטון הוא שלו ועבורו.
הפירוד הזה הוא אסון, הפירוד הזה מנציח את הקיים, את המצב שבו כמעט ואין דמוקרטיה יותר בעולם.

החלק הרלוונטי (ומעורר ההשראה) מתוך הצהרת העצמאות:

We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness. That to secure these rights, Governments are instituted among Men, deriving their just powers from the consent of the governed, That whenever any Form of Government becomes destructive of these ends, it is the Right of the People to alter or to abolish it, and to institute new Government, laying its foundation on such principles and organizing its powers in such form, as to them shall seem most likely to effect their Safety and Happiness. Prudence, indeed, will dictate that Governments long established should not be changed for light and transient causes; and accordingly all experience hath shewn, that mankind are more disposed to suffer, while evils are sufferable, than to right themselves by abolishing the forms to which they are accustomed. But when a long train of abuses and usurpations, pursuing invariably the same Object evinces a design to reduce them under absolute Despotism, it is their right, it is their duty, to throw off such Government, and to provide new Guards for their future security

לקרוא ולבכות. (ולהתמלא בשמחה ואופטימיות - שאולי אפשר אחרת ואסור לוותר)

_כל הפרדה בין מדינה (שהיא כלל האזרחים) לבין האזרח, היא עצובה ולא נכונה.
היא מעידה על הכישלון של הדמוקרטיה להסביר לאזרח שהשלטון הוא שלו ועבורו.
הפירוד הזה הוא אסון, הפירוד הזה מנציח את הקיים, את המצב שבו כמעט ואין דמוקרטיה יותר בעולם._

כל מילה.

לקרוא ולבכות. (ולהתמלא בשמחה ואופטימיות - שאולי אפשר אחרת ואסור לוותר)

גם כאן,

.

_כל הפרדה בין מדינה (שהיא כלל האזרחים) לבין האזרח, היא עצובה ולא נכונה.
היא מעידה על הכישלון של הדמוקרטיה להסביר לאזרח שהשלטון הוא שלו ועבורו.
הפירוד הזה הוא אסון, הפירוד הזה מנציח את הקיים, את המצב שבו כמעט ואין דמוקרטיה יותר בעולם.

yes כל מילה._

אולי זה רק אצלי אבל במצבים בהם אני "דוגלת" בגישה המערכתית זה לרוב נובע מעצלנות

, בסוף יוצא שבכל מקרה אני מפסידה... גם לא תרמתי לשינוי וגם לא פעלתי כפי שנכון לי לפעול.
קרן קיימת

אל דנטה, איזה יופי כתבת! מסכימה איתך ורוצה לחדד:
אנחנו זה המערכת! אנחנו זה השלטון! ואחרי סימני הקריאה הלא-שגרתיים שלי, אני רוצה לתת דוגמא.
אם בתוך הגוף שלנו יש שינוי בכמה תאים, בהתחלה הגוף יתעלם ממנו אבל אם התאים האלה יוצרים דיסוננס אז הגוף ינסה להפטר מהם. ומה יקרה כשעוד תאים בסביבתם ישתנו? בסוף הגוף יצטרך להתאים את עצמו לשינוי כדי לשרוד (אם הוא יזהה את השינוי כמועיל) או לצאת למלחמה חובקת כל (אם הוא יזהה את השינוי כמסוכן).

בהנחה שאנחנו מדברים על שינוי מועיל, אין בכלל אפשרות שהמערכת לא מרגישה את זה ומתחילה להתייחס.
בהתחלה כ"חבורת תמהונים הזויים" וכשמתרבים הפרטים ש"נדבקו" בשינוי- מתחילה תזוזה של המערכת. וכמו שכתבה ניצן אמ , במערכת יושבים אנשים כמונו- חברים שלנו, קרובי משפחה, אנחנו עצמנו... (זו הפרשנות שלי לדבריה על שינוי בתכנית משרד החינוך).

ז'ראר, בהמשך לשיחתנו אצלך בדף הבית, אתה שם לב להקשר? אין "אני" בנפרד. רואה כמה מהר אפשר לשנות גישה?

כל הפרדה בין מדינה (שהיא כלל האזרחים) לבין האזרח, היא עצובה ולא נכונה.
זה מאוד נכון, אל יש לזה סיבה. הפירמידה. לאלה שבראש הפירדמידה יש אינטרס ברור שכך האזרחים יתפסו את המצב, והם עושים הכל כדי שכך יקרה. וזה מתחיל, כמובן, בחינוך. ובמובן הזה, חינוך ביתי (או כל צורת חינוך שלא מקבלת כמובן מאליו את מה שמגיע מלמעלה, אבל במיוחד חינוך ביתי) הוא בדיוק מה שרוזמרין כתבה על התאים הסוררים בגוף.
בינתיים אנחנו בשלב הלחימה, אבל כמו שאמר גנדי:
First they ignore you, then they ridicule you, then they fight you, then you win (ציטוט מהזכרון)

לגבי המים,. נזכרתי פתאום בכשל המערכתי הגדול מכולם: למערכת אין אינטרס לחסוך במים. ולמה? פשוט מפני שהמים נמכרים לנו על ידי הרשויות ברווח. ככל שנצרוך יותר מים, הרשויות ירוויחו יותר. למה להם להקטין את ההכנסה שלהם? איזה אבסורד

זה אחד מהנושאים שמאוד ברורים לי בחיים, וזה נדיר.

אני מאוד מאמינה ברמה המערכתית, מאוד מאוד מאוד מאמינה בחקיקה ובאכיפה לצד העלאת נושאים לשיח הציבורי גם ברמת החשיפה הנרחבת (דיונים בתוכניות מיינסטרים, סטייל הכתבות על האנטיביוטיקה הרעלים שנמצאו בירקות ושאר עניינים שאלפי אתרי "באופן" לא יוכלים לחמש עשרה דקות באולפן שישי בערב).
לצד זה אני עושה את מה שנח לי ונכון לי ברמה האישית מבלי להשתגע על מאמצים שעולים בבריאות, פגיעה בנוחות, ובאורח החיים שלי .

אני מניחה שיש כאלה שהאג'נדה שלהם כל כך חשובה בענייני מיחזור למשל, שעושים פי מאה ממני ועדיין נדמה להם שההשקעה שלהם היא הכרח ולכן אינה פוגעת"בנוחות" הכללית של חייהם שהרי היא חלק טבעי מהם, אבל כשאני מדברת על נוחות ובריאות וכן הלאה, אני מדברת על הפרשנות האובייקטיבית שלהם (עד כמה שאפשר).
לדגומא, קראתי שיורמן מטיל את מיימיו בעצים שמתחת לדירתו ויורמן מתגורר בקומה עליונה. עכשיו, אפשר לומר שזה גם טוב למטרות ספורטיביות ואפשר לומר שזה רעיון חביב ומקדם בהחלט חיסכון במים. הפרשנות האובייקטיבית תאמר שזה פחות נח מלהיכנס לשירותים במרחק מטר מהספה ונותרת השאלה כמה רחוק אתה רוצה ללכת, במקרה הזה תרתי משמע, בשביל לחסוך במים.
הדוגמא הזו טובה כי יש בה עוד נקודה חשובה לדיון. לפעמים נוחות מוגדרת כחוסר רצון לשבור את הנורמל. אני מניחה בודאות כמעט מוחלטת שאם היינו נמצאים בחברה שהשתנה בינות לעצים היתה עניין נורמטיבי, והאסלה היתה מותקנת נאמר רק לשעות הלילה, או לימי החורף הקרים, אז עניין הנוחות יה המתמסמס והופך קל יותר, כמו צחצוח שיניים בבוקר, או שאר ההרגלים שגדלנו עליהם.
ופה נכנס אלמנט השיח הציבורי, ושינוי הנורמות, וקידום אג'נדות, והלכי רוח בחברה, ובנקודה הזו אני מאמינה גדולה בגם וגם, גם עבודה מערכתית רצינית וגם ברמת הפרט. לדעתי,שינוי רדיקלי של נורמות ודרכי חשיבה מתחיל מלמטה לעומת זאת שינוי מעשי של ממש ובאופן גורף מתחיל מלמעלה, אחרי שהקולות ההולכים וגוברים של קבוצות קטנות אבל נחושות מחרישים את אוזניהם של קובעי ההחלטות .

לסיכום, מאמינה שמעשים גורפים ולכן שינויים גורפים מתרחשים מלמעלה, ברמה המערכתית. על מנת להניע את קובעי ההחלטות לקדם חקיקות ואכיפות וכו', יש צורך בהתארגנויות קטנות ונחושות של אנשים שמבצעים ומרחיבים את כניסת האג'נדה הייחודית שלהם במעגלים קטנים אבל עיקשים. עד שהם הופכים למשהו שמשפיע על קובעי המדיניות.

ג'ינ ג'ית
לי נראה שאת סותרת את עצמך במידה מסויימת. כי למעשה המסקנה הסופית שלך היא שאמנם השינוי הממשי יבוא מלמעלה, אבל הוא יקרה רק אם יהיה לחץ מלמטה. ולכן, יותר חשוב לנו כפרטים להתחיל את השינוי אצלנו, כי זה מה שיביא בסופו של דבר שינוי רדיקלי של נורמות ודרכי חשיבה. ובתחילת דבריך אמרת את ההיפך...

אני מניחה בודאות כמעט מוחלטת שאם היינו נמצאים בחברה שהשתנה בינות לעצים היתה עניין נורמטיבי, והאסלה היתה מותקנת נאמר רק לשעות הלילה, או לימי החורף הקרים, אז עניין הנוחות יה המתמסמס והופך קל יותר, כמו צחצוח שיניים בבוקר, או שאר ההרגלים שגדלנו עליהם.
זה כל כך נכון.
מיד נזכרתי בבני היקואנה מ{{}}עקרון הרצף שהיו מביאים מים מהנהר כל יום (או אפילו כמה פעמים ביום, לא זוכר), וכשלידלוף הציעה להתקין תעלה שתוביל את המים ישר אליהם, הם לא הבינו מה היא רוצה מהחיים שלהם.
זה מה שאני כל הזמן אומר לאשתי ולמי ששואל אותי אם זה לא קשה לי להפריד את הפסולת האורגנית ולעשות קומפוסט. כבר הפסקתי לחשוב על זה. זה משהו שאני עושה באופן כל כך אוטומאטי, שזה ממש לא מאמץ יותר גדול בשבילי. ויותר מזה, כשאני צריך לזרוק אשפה אורגנית לפח רגיל זה פשוט נראה לי הזוי.

כשאני צריך לזרוק אשפה אורגנית לפח רגיל זה פשוט נראה לי הזוי.

לחלוטין!

אני מניחה בודאות כמעט מוחלטת שאם היינו נמצאים בחברה שהשתנה בינות לעצים היתה עניין נורמטיבי, והאסלה היתה מותקנת נאמר רק לשעות הלילה, או לימי החורף הקרים, אז עניין הנוחות היה המתמסמס והופך קל יותר, כמו צחצוח שיניים בבוקר, או שאר ההרגלים שגדלנו עליהם.
הדוגמה הזו מתייחסת בעצם לשלושה גורמים - שונים אך קשורים - שכל אחד מהם משפיע מאוד על ההתנהגות שלנו:
(1) נורמות החשיבה וההתנהגות הרווחות סביבנו.
(2) ההרגלים האישיים שלנו (המנבא הטוב ביותר של מה שנעשה מחר הוא מה שעשינו עד היום).
(3) רמת ההשקעה שנדרשת מאיתנו כדי לממש כל חלופה התנהגותית.

אני יכולה לראות את התרומה של כל אחד משלושת הגורמים האלה לכל פעולה שאני עושה או לא עושה, בין היתר בעניין השמירה על איכות הסביבה. תחשבו למשל על שקיות הבד שנמכרות עכשיו בכל סופר במקום שקיות הניילון. הן זולות, בולטות ונגישות. המעבר לשימוש בשקיות בד מצליח לא רע גם מפני שהן מעבירות את המסר שהנורמות השתנו, וגם מפני שהן מאפשרות לאנשים לשנות את התנהגותם (ולהרגיש טוב עם עצמם) בהשקעה קטנה יחסית. לאחר שמתרגלים להשתמש בשקיות בד זה נהיה עניין אוטומטי שכלל לא מצריך מחשבה. בסך הכל צריך לזכור להביא אותן כשיוצאים לקניות.

אם לחזור לשאלה שפתחה את הדף, אני מוצאת שכאשר אני מוותרת על נוחות או כסף כדי להתנהג באופן שנתפס אצלי כמוסרי יותר, אני עושה זאת בעיקר מפני שזה גורם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי וגם להיות אופטימית קצת יותר (מין אשליה שגם אחרים נוהגים כמוני).
עם זאת, אני רואה עם הזמן איך השינויים בחשיבה ובהתנהגות שלי מחלחלים הלאה, מתפשטים בהדרגה מסביב כמו המעגלים שיוצרת אבן שנזרקת למים. (וגם כמובן להפך: כל חברה שלי שעוברת לשימוש בחיתולים רב פעמיים, מגדילה את הסיכוי שגם אני אעשה זאת). זה בהחלט מחזק את המוטיבציה לעשות שינויים ברמה האישית.

עודד תקרא שוב את מה שכתבתי ותראה שאין סתירה. אולי דימוי יחדד את הטענה שלי, אני מאמינה ששנוי מלמטה מניע את גלגלי המערכת, אבל לא יכול להפעיל את המנוע. ההיפך דווקא כן יכול להיות.

הדימוי שלך לא עזר לי להבין אותך יותר טוב.
תראי, הדיון הוא על מה לעשות בפועל. האם יש טעם וצורך לבצע שינויים ברמת הפרט, או שמא אין בכך טעם ושינוי אמיתי יבוא רק מלמעלה.
אני מסכים איתך ששינוי אמיתי שמורגש בשטח יכול לקרות רק בתמיכה או אף יוזמה של המערכת. אבל לא בזה מדובר. השאלה היא האם העובדה הזו צריכה לגרום לנו לחכות למערכת, או שעדיף שנתחיל להביא את השינוי במעשינו היומיומיים.
אני חושב שהבנתי שגם את בעד לעשות שינויים ולא לחכות למערכת, מן הטעם הפשוט שבלי זה - המערכת לא תזוז (בגלל ההסברים שנתת של שינוי בחשיבה ובהתנהגות).
הבנתי אותך נכון?

בשבועות האחרונים גיליתי משהו שמשלב את שני הדברים: שינוי שגם מתחיל בי וגם מקדם שינויים במערכת: נהייתי פעיל ב{{}}מפלגת התנועה הירוקה, ואני מנסה לעזור לה להכניס נציגים לכנסת בבחירות הקרובות.
אני מאוד מופתע מעצמי שפתאום אני מתעסק עם משהו שנוגע לפוליטיקה, אבל כנראה שבאמת בהקשר של "איפה מתחיל השינוי" מצאתי כאן את השילוב: משהו שאני יכול לעשות באופן אישי ואקטיבי, שמקדם את הבאת השינוי ברמה המערכתית.

אני מאוד ממליץ לכל מי שגולש באתר הזה לקרוא את המצע שנמצא באתר של המפלגה ולגלות שהמפלגה הזאת מבטאת את הקול שאנשי "באופן טבעי" מחפשים. וגם לקרוא על האנשים שעומדים בראש התנועה (באופן זמני, כי ביום שישי הקרוב 12.12. יהיו הבחירות הפנימיות). זה לא "מפלגת הירוקים". זה משהו אחר, נקי, מקצועי, אמין, עמוק, והכי חשוב: לטובת כולנו ולא לטובת פרט זה או אחר שעומד בראש או מאחורי המפלגה.

עודד היקר הסתכלתי באתר של המפלגה ואכן הוא נראה מרשים ביותר
לי יש בעיה מאוד גדולה אם הפוליטיקה בישראל ובכלל עם המצע המדיני והחברתי של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות התברר לי" שאנחנו," בתור מדינה אחת המדינות הגזעניות שקיימת היום הן במצע הבירוקרטי והןן במצע החברתי.
מה שאני רוצה להגיד זה שאני באופן אישי הרמתי ידיים.
ואני מאוד מקווה שהמפלגה הירוקה כן תשנה דברים ותצליח באני מאמין שלה ואולי אכן תהייה לנו מדינה קצת יותר נחמדה (לפי דעתי השלטון בישראל כול כך מושחת וכמו כן המערכת הבירוקרטית(משרדי הממשלה)) כך שלא נראה כל סיכוי לשינוי.
השינוי יבוא ,אם יבוא, כנראה רק אם היה כאוס כזה שלא תהיה בררה .האמת שגם זה כנראה לא יעזור
טוב בקיצור בהצלחה והלואוי שמשהו היה יכול לשכנע אותי אחרת.
נ.ב אם מכניסים כביסה נקיה לכביסה מלוכלכת אז הכביסה המלוכלכת לא נהיית נקיה ההפך הוא הנכון.ן

אני באופן אישי הרמתי ידיים
מבחינת פוליטיקה גם אני הייתי די במצב של יאוש.
לכן אני כל-כך מתלהב מהאופציה החדשה הזו.

לשנות את העולם ?מזמן היבנתי שאין לי את הכריזמה להוביל למהלך.
אני עושה לגינתי ומסרבת להיקנא לפחד ,שאם אני עושה אחרת עתידי לא בטוח.
אני מודה לאלה שזרקו אותי מהמערכת הטכנוקרטית בה עבדתי .
גיליתי שאפשר ברוב המקרים בלעדיהם.

ואם בעיניני סביבה אנחנו מדברים לדעתי כל אחד מאיתנו יכול לעשות את המעט שביכולתו .
אפשר לשוטט עם שקית לאסוף זבל.
אפשר לקנות רק אצל חקלאים אקולוגיים להימנע מלרכוש מוצרים מזהמים
ובמידה וחייבים לנהוג ברכב פרטי לעבור להיברידי .
והעיקר לא להרוג בעלי חיים סתם בגלל שהם מפריעים לנו.

אם אין אני לי ,מי לי?
ואם אני לעצמי ...מה אני?0
בואו נתאחד למען כולנו