הדילמה היא לגבי פעולות שיכול הפרט לעשות כדי לשפר את הסביבה או החברה. ניקח כמשל את נושא המים. פרט בודד יכול לחסוך מים בפעולות היומיומיות שלו. אפשר לחסוך מעט ואפשר לחסוך הרבה. אבל בכל מקרה, החסכון שיכול להשיג פרט אחד בודד (או אפילו מאות או אלפי פרטים) הוא שולי וזניח לעומת החסכון שאפשר להשיג על ידי שינוי מערכתי. העובדה הזו מרפה את ידיהם של אנשים רבים, ואף מהווה בשבילם נימוק למה אין צורך לעשות שינוי ברמת הפרט, ואולי אפילו עדיף לא לעשות כדי לא לבזבז את האנרגיה והמאמצים על משהו שתרומתו שולית. אפילו שמעתי שיש האומרים שעדיף להמשיך לבזבז ולפגוע, כדי שהמערכת תתעשת סוף סוף ותעשה משהו.
אצלי הדילמה נותרה ללא מענה ברור, אבל אני רוצה לסכם את הטיעונים לשני הצדדים ולהתחיל מכאן דיון:
בעד שינוי ברמת הפרט
אפקט מצטבר - כל אחד הוא אור קטן, וביחד אור איתןיכולת השפעה - אני יכול להשפיע באמת רק על עצמי, ומעט מאוד על המערכת
דוגמה אישית - אם אני אעשה, יבואו אחרים אחרי, והשינוי לא יהיה רק אצלי
הסברה ומודעות - כשעושים משהו ברמה האישית זה מעלה את המודעות לנושא ומעורר שאלות שמאפשרות לך להסביר ולהעביר ידע
עמדה מוסרית - אם רוצים להניע שינוי במערכת, כשבאים ממקום של עשיה אישית קודמת, יש לזה הרבה יותר כח ותוקף
הרגשה אישית - האדם מרגיש שהוא עושה משהו ולא יושב בחיבוק ידיים
שינוי הרגלים - גם אם המערכת תמצא פתרונות לבעיות עכשיו, הבעיה תחזור בעתיד אם לא נשנה הרגלים
בעד שינוי ברמה מערכתית
אפקטיביות - רק שינוי ברמת המערכת יהיה אפקטיביאמון בציבור - אני לא סומך על אחרים שגם יעשו שינוי, ולכן השינוי האישי שלי זניח
עמדה מוסרית - אין שום בעיה מוסרית לבוא בדרישה למערכת להשתנות, גם אם אני לא עושה שינוי באופן אישי
שלטון החוק - רק חקיקה ואכיפה תגרום לאנשים לעשות שינוי, וזה מתחיל מהמערכת
ברור שהדברים לא סותרים זה את זה. אפשר ורצוי לעשות גם וגם. אבל השאלה עדיין קיימת ברמה העקרונית, במיוחד כאשר מדברים עם אנשים שטוענים שלא צריך לעשות גם וגם - צריך רק לשנות את המערכת, והשינוי האישי יבוא אחר-כך, אם צריך.
ומה דעתכם?