התינוק לא מרשה לי לשבת

[אנונימי]

מדור הורות ומשפחה

[מ_י_כ_ל*]

פעם (התקופה ההיא לפני שהפכנו הורים...), ביקרנו חברים שלהם תינוק בן כמה חודשים. את מרבית הביקור הם בילו בעמידה עם התינוק על הידיים. 'הוא לא אוהב כשאנחנו יושבים' הם הסבירו. ובאמת, בכל פעם שההורה שהחזיק את התינוק התיישב, התינוק פרץ בבכי קורע לב. חשדנו שמא בעמידה הם מתנועעים בצורה מסויימת וזה מה שמרגיע את התינוק, אך הם הראו לנו, שנענוע זהה במצב ישיבה אינו מועיל כלל. לא זו אף זו - הם החזיקו את התינוקון בעמידה, בלי לנוע, ואט אט כופפו ברכיים.כשהם הגיעו לגובה ספה - בכי!
מאז חלפו ימים רבים. התינוקון כבר ילד חמד בן 4 ומחצה, והסיפור אינו אלא קוריוז רחוק או מיתולוגיה משפחתית.
אלא מה, התינוקי הפרטי שלי (3 חד') החל בימים האחרונים להראות העדפות דומות. זה אמנם לא קיצוני, והוא אינו בוכה, אבל הוא בהחלט נראה רגוע יותר כשאני עומדת (אפילו בלי נוע), מאשר כשאני יושבת.
אבחנה מקרית או תופעה מוכרת?

[אמא_אינקובטור*]

עמוד 5, פסקה שניה מלמטה בספר ההפעלה של תינוקות:
לא יסבול תינוק שהיה של פחות מגובה מטר מעל פני הקרקע. זו עובדת חיים, כוח טבע, אין מה לעשות נגדו אלא לחכות שהעולל יפתח מיומנויות זחילה.

אצלנו לא היה מד גובה אלא שעון שוייצרי: זעקות שבר בשעה 7:00, דקה פחות או אולי דקה יותר. כל יום. גם זה עבר.

[תבשיל_קדרה*]

תופעה מוכרת.
למה הם מסתפקים בעמידה, ולא זקוקים, בהכרח, לתנועה? אולי כי גם בעמידה עובדים אצלינו המון שרירים שמטרתם להחזיק את המטוטלת ההפוכה הזאת במקומה.
ניסיתי לחשוב שאצלינו זה לא ככה, אבל נזכרתי שזה כן. אולי במינון נמוך יחסית, אבל זה בהחלט קורה.
ד"א - יש פעמים בהם המחאה היא נגד הפינה שלי שליד המחשב, והיהת לפחות פעם אחת שהדבר היחיד שהרגיע היה להתישב לנו בפינה הזאת שלי. דעתנות, קוראים לזה? (גם כשזה מוערך?)
אכן, ההקלה באה בשלב בו היא מעדיפה לשכב על הבטן, אז לא כ"כ אכפת לה מה המצב שלי

[אם_פי_3*]

יכול להיות שהם כבר מקשרים את הישיבה עם פחות קשב / נסיונות להניח אותם / חוסר תנועה (ישיבה היא תמיד כמעט חסרת תנועה, עמידה בדרך כלל מלווה בנדנוד, ולו חלש, אז גם אם עומדים ללא תנועה לצורך הניסוי זה עדיין לא בעייתי). יש גם חוסר נוחות מעצם התנוחה בישיבה (להם, לא לנו (-; )
בכל מקרה - תופעה מוכרת.
בגיל מאוחר יותר, גיליתי אצל ילדיי תופעה דומה - הם לא הסכימו לחיבוק "על הרצפה" אלא רק בידיים. הצלחתי לקלוט שזה בגלל שעל הרצפה בדרך כלל הם היו צריכים להתחלק בחיבוק עם אח/ות (שגם רצו) ואילו בידיים זה היה בלעדי. הפתרון היה להבטיח בלעדיות גם על הרצפה - ע"י ניהול תור (והם העדיפו את זה, למרות שזה דרש לפעמים לחכות לחיבוק). זה כמובן אצל גדולים יותר.

[עדי_יותם*]

בהחלט יש מד גובה. לעמוד בלי תנועה עדיף בעיניהם בהרבה ע"פ ישיבה עם נדנוד.
יש גם מד מהירות, וכבר סיפרתי את זה בכמה מקומות, אז סליחה מן המשתעממים - שני הילדים שלי, והרבה אחרים, מזכירים לי את הסרט "ספיד": כשנוסעים הילדים רגועים, אבל ברגע שיורדים מתחת לשישים קמ"ש, או חלילה, עוצרים באדום - הילד פורץ בבכי.

[שמיכת_טלאים*]

ומה עם החיישנים בגב? "בהרגישך כל משטח שאינו אֵמא, צרח."

[עדי_יותם*]

D-:

[מאמאבל*]

מנטרל מד-הגובה היחיד שמצאתי עד כה: כדור פיזיוטרפי.
אני מודה להמצאה הזו שמאפשרת לי שעות גלישה באינטרנט בעוד הקטן רדום במנשא ואני מתנענעת קלות על הכדור.

[בועז_חן*]

באיחור קל, אבל בהשראת החדשות התגלתה לי התשובה האבולוציונית - כי למטה יש תנינים!
לא שזה מסביר איך הם מרגישים את הגובה...
אני בזמנו חשבתי שזה קשור לכך שבעמידה מחזיקים הדוק יותר בעוד בישיבה קצ משחררים ומניחים והתחושה שונה וכנראה פחות מגוננת. ניסיתי להדק בישיבה. לא עזר.

[מ_י_כ_ל*]

:-D:-D

<וזה ממש לא חשוב אם התכוונת ברצינות >

[פאפא_דוק*]

מה עם מד עומק?
עומק השינה של ההורה?
בכל גלישה למצב הכרה מעורפל, ישנוני או, מעולף -
זעקה.

[סמדר_נ*]

ומה עם רדאר קורא מחשבות?
מספיק שאני אחשוב להניח אותו --
זעקה.

[אף_חצוף*]

מה עם מד עומק?_ _עומק השינה של ההורה?

אני אומרת שיש להם חיישנים מתחת לכריות שלנו.
ברגע שמניחים את הראש על הכרית, זעקה.

[יושי_י*]

משעשע.... אצלנו יש בה הכל: גם שעון מעורר, גם אזעקה ...
כל יום ב - 5 בדיוק היא נעמדת ורוצה לינוק
כדור לא מנטרל - רק הורס לי את הגב לקפוץ איתה
גם אצלנו יש מד מהירות: מתחת ל 70 קמ" הסירנה מופעלת
כשהיא זועקת אנחנו אומרים לה שהשכנים יירדו בטעות ללמקלטים מחשש לחדירה או הפגזה....ואם היו פורצלנים בבית - בטוח הם היו מתנפצים....

[חגית_ו*]

(-:

[שני*]

לגבי מד המהירות, או יותר נכון מד העצירות-זה שכשנוסעים באוטו ובכל רמזור או תמרור -ישר בכי,חברה שלי קוראת לזה :
בכי תמרורים

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לא זוכרת איפה קראתי את זה אבל אומרים שכשאנחנו עומדים זה מסדר להם את הלחצים באזניים...

[תמר_מתחילה*]

בכי תמרורים גדול...
כדור פיזיו! כן, כן, מנטרל מד גובה!

[סלעית*]

אצלנו בתקופת כאבי הבטן של ההתחלה, בשעות 10בלילה עד 1 זה היה:
לא לשבת - לקום!
לא לעמוד - ללכת!
(אי מילוי ההוראה הלא מילולית זכה בהתעוררות מיידית מלווה בבכי)

[הולכת_והרוח_בפניי*]

אוי, איזה דף מצחיק... הגעתי בעקבות הגריין ונשארתי כדי להנהן. מה עם מד מקלחת? הבכור היה מתעורר אוטומטית כשהייתי מפעילה את המים, בקצה השני של הבית, בטפטוף עדין ובדלתיים סגורות.