התלבטויות מיטה משפחתית

אנונימי

הי..
אני בהתלבטות רצינית.
להדס יש את המיטה שלה והחדר שלה(היא בת שנתיים ורבע) , אבל ישנה כמעט קבוע אצלנו במיטה.
היא כל כך מתוקה ומתכרבלת שזה כיף מצד אחד להתחבק שלושתנו באותה המיטה , אבל מצד שני אנחנו לא שלמים עם זה כמו כולכם.
אנחנו רוצים שהמיטה תהיה שלנו והמיטה שלה - שלה. כמובן שאם היא בוכה - בכיף שתעבור למיטה שלנו . אבל לא באופן "ממוסד" כמיטה משפחתית.
בבוקר אנחנו קמים עם כאבי גב וישנים גרוע מאוד כי היא מסתובבת במיטה המון! פעם הרגלים שלה בצלעות שלי , ופעם הראש שלה על בעלי וכו' ממגוון התנוחות.
מבחינתה - הכי סבבה בעולם! הכי בטחון שיש! אבל אני רוצה שהיא תאהב לישון אצלה בחדר כי אין לנו דקה לעצמנו.
היא גם משתדלת לא לישון מוקדם כמו כל ילד בגילה אלא רק איתנו ואחרי אלף סיפורים מספרים ארוכים ביותר , ובקשות חמודות כמו :"אמא,תלמדי אותי חרוזי מילים" , ו"אבא, תספר לי בספרדית"(היא ילדה דו לשונית , עברית-ספרדית) , וכבר שהיא נרדמת אנחנו מותשים לגמרי , סופית !
אז לפעמים אנחנו מעבירים אותה למיטה שלה , ולפעמים כל כך מאוחר בלילה (12.00 או יותר) שאין לנו כוח גם לזה , ואז היא ישנה בכיף עד הבוקר!
לא יודעת כבר מה הפתרון חוץ מפתרון המיטה המשפחתית , אבל אם יש לכם כזה PLEASE תגידו לי!

תודה, אורית

טל, אני לא ממש זוכרת באיזה ספר. כנראה באיך לדבר כך שילדים יקשיבו. זה צריך להופיע בתוכן העניינים, לקראת סוף הספר. בהצלחה. אגב, לא זוכרת אם כתבתי את זה למעלה, אני מרגישה/הרגשתי קצת לא נוח על התקופה שבה אמא-אבא-תינוק כולם בחדר אחד, ובכורה בחדר אחר. אבל היא לא התלוננה על זה, וכשרצתה - אבא היה בא לישון איתה.

אורית, כמו שנחשת, אין לי פתרון זולת המיטה המשפחתית שאני מאמינה גדולה בה. אבל בהתייחסות לטכניקות היצירתיות שבהן בתך מושכת שעת ההשכבה: כל זה נפתר מאליו כשהילד יודע שהוריו יהיו איתו כל הלילה. מאחר והילד אינו חושש שכשירדם הוריו יעלמו, אין לו סיבה להאבק בשינה ולבקש עוד ועוד סיפורים, שירים, שתיה וכהנה וכהנה תירוצים להיות עם ההורים. הוא יכול להכנע לשינה המתוקה בידיעה הבטוחה שהוריו יהיו על ידו כל העת.

אורית, אולי אתם יכולים להצמיד את המיטה של הדס למיטה שלכם, וככה היא תהיה קרובה אבל עם טריטוריה משלה?

אורית, כתבת:

אני רוצה שהיא תאהב לישון אצלה בחדר כי אין לנו דקה לעצמנו.
כשמיטה משפחתית היא חלק נורמלי מהחיים ולא משהו שנעשה מחוסר ברירה ואחרי מאבק, מגלים שלא קשה למצוא זמן ומקומות גם בשביל ההורים (ראי אינטימיות במיטה משפחתית). זה עובד גם בתחומים אחרים - כשמפסיקים לברוח מהילדים, פתאום הם מפסיקים לרדוף אותנו.

היא גם משתדלת לא לישון מוקדם כמו כל ילד בגילה אלא רק איתנו ואחרי אלף סיפורים מספרים ארוכים ביותר, ובקשות חמודות כמו :"אמא,תלמדי אותי חרוזי מילים" , ו"אבא, תספר לי בספרדית" (היא ילדה דו לשונית , עברית-ספרדית), וכבר שהיא נרדמת אנחנו מותשים לגמרי, סופית!
לא כל הילדים נרדמים מוקדם (אני משערת שאת מתכוונת לפני 23:00). אם את רואה שהיא נרדמת רק בנוכחותכם ורק אחרי התקשרות פעילה איתכם, אז זה יכול להיות חלק מטקס השינה אצלכם: ללכת כולם יחד למיטה, לדבר, לספר, לכבות את האור, ולהרגע. אפשר להירדם יחד, ואפשר גם לקום אחרי שהיא נרדמת.

לגבי פתרון ללא מיטה משפחתית - אפשר אולי שאחד מכם יהיה איתה בחדרה (על כסא או מזרון) עד שהיא נרדמת.

הכל נשמע נכון וטוב.
גם לישון לידה בחדר שלה ניסינו ...
יכול להיות שכשיש עוד תינוק אז המצב משתפר כי היא כבר לא לבד בחדר ?
מישהי פה ניסתה את זה ? או שכולם בעניין המיטה המשפחתית ? לי בתור ילדה היו המון פחדים והייתי קמה בלילה ומצטרפת להורים שלי.
לא הרגשתי בודדה בכלל , כי ידעתי שכל פעם שאפחד יש לי את האפשרות הזו ללכת לחדר ליד ולשכב לידם.
אפילו בגיל מבוגר יותר כנערה , כשממש היו לי סיוטים הייתי פורשת שמיכת פוך על הרצפה בחדר ההורים , וזהו - הכל היה עובר לי...
זה כאילו מיטה משפחתית לעת הצורך. כמו עכשיו אצלנו למשל.
הדס נרדמת במיטה שלנו בדרך כלל , אנחנו מעבירים אותה לחדר שלה , ואם היא קמה בלילה אז אנחנו מביאים אותה שוב אלינו עד הבוקר.
העניין הוא שכשהיא ישנה בחדר שלנו (עד גיל שנה וחצי במיטה שלה אבל באותו חדר איתנו) , מרגע שהיא נרדמת החדר מנוטרל.
אי אפשר להדליק אור ולסדר / לארגן / לעשות דברים חשובים שתלויים בחדר , זה עיקר הבעיה.
כשבעלי יצא למילואים לחודש ישנתי בחדר שלה במיטת נוער לידה והיא נהייתה רגועה ובטוחה יותר , ולאט לאט עברתי לחדר שלי.
היא התלהבה מרעיון של חדר משלה עם כל הצעצועים סביבה וכו'.. והמצב התחיל להשתפר ...אני ישנתי טוב יותר בזכות זה.
אבל כשבעלי חזר , חזרו לה ההרגלים הישנים ...ממש כאילו כלום לא קרה ...
היום כמעט כל לילה היא איתנו במיטה , ואני עדיין לא סגורה על מה טוב ומה לא. או למי טוב מה....
תודה על העיצות הטובות של כולכן, ובכלל כל האתר מאוד מלמד אותי מנסיון מעניין של אחרים על חיים "באופן טבעי" וכו'...
יום טוב לכולם !
אורית

אורית, נראה לי שהטיעונים שלך כלפי הלינה המשותפת הם טיעונים טכניים בעיקרם - קרי, ניטרול החדר, אי אפשר להדליק אור או טלוויזיה... זה ניתן לפתרון על ידי סידור אחר של החדרים בבית. לנו היום יש חדר אחד שהוא רק לשינה. בחדר זה פרושים מזרונים על הרצפה והסיבה היחידה לשהות בו היא לנוח או לישון. בחדר אחר (שהיה בעבר חדר השינה שלי ושל בעלי) נמצאים הבגדים וכלי המיטה וגם הספרים שלנו - אני קוראת לזה הארון הגדול ביותר בעולם - כך שאין שום צורך להדליק אור בחדר המזרונים ולהפריע את מנוחתו של מי שישן על מנת להתלבש או לקחת ספר. חדר נוסף הוא חדר משחקים, בו נמצאים כל המשחקים, הספרים, הצבעים וחפצים האחרים של הילדים.שוב, אין צורך להפריע למי שנמצא בחדר המזרונים כדי לקחת משחק או ספר. הבעייה העיקרית היא טלווזיה. אני באופן אישי לא רוצה טלוויזיה בחדר שבו ישנים אבל אני יודעת שרבים אוהבים לצפות בה דווקא לפני השינה, אז האפשרות שקיימת היא יצירת פינת טלוויזיה נעימה ואינטימית באחד החדרים האחרים. אני מודעת לכך שהתמזל מזלי ויש לי הרבה חדרים בבית מה שמאפשר מציאת מקום להכל, ואולי מצבך אחר. אבל אם הבעיה העיקרית בה את מתחבטת היא של ניטרול החדר בו ישנים במקרה של לינה משותפת, שינוי תפקידי החדרים יכול לפתור זאת.
אגב, הדבר דורש שינוי מחשבתי מהמוכר לנו- בבית בורגני מן השורה - יש סלון, חדר ילדים, חדר שינה של ההורים ובשנים האחרונות, במעמד סוציו-אקונומי מסוים - חדר משחקים. אני הייתי זקוקה לשינוי מחשבתי מוחלט בהקשר זה. כמו גם, מציאת שמות חדשים לחדרים - חדר מזרונים, חדר- שינה- לשעבר-שהפך -לארון- גדול.

שליחה על ידי גילה* » 06 יוני 2002, 11:26

יעל ג - גם אני חשבתי פעם לחלק את הבית לפי שימוש, ולא לפי "שייכות". אולי זה יקרה.
אורית - אנחנו מכביםאת האור רק אחרי שכולם הולכים לישון, לא האור מעיר, אלא ה-לכבות/להדליק.

גם אצלינו החדרים לפי שייכות: חדר שינה, חדר צעצועים, חדר עבודה ובסלון יש טלויזיה למי שרוצה לראות - בדר"כ ליהי במשך היום ואנחנו הרוסים בערב לצפות בה אז היא ניסגרת כשליהי הולכת לישון וזהו. בכלל הסלון הוא שלוחה של חדר הצעצועים והוא בעצם חדר המשחקים, אז אולי אפשר לבטל חדר צעצועים אחד - סתם. בעניין הבגדים - רעיון טוב מאוד להעביר את הכל לחדר אחד, אולי גם אנחנו ננסה ליישם את זה.

ככל שאני קוראת יותר את העיתון ובאתר נכנסים לי רעיונות חדשים לראש... אתמול דברנו בפעם הראשונה על לישון יחד ארבעתנו (התאומים בני שנה). האמת שכשהם נולדו ישנו עם שניהם במיטה אבל מאחר והם כל הזמן העירו זה את זה פיצלנו כוחות אחד ישן בסלון על הספה עם תינוק ואחד (בד"כ אחת...) במיטה עם תינוק אחר. והחלפנו לנו בתינוקות מדי פעם... הם התחילו כל הזמן לזוז והרגשנו שזה צפוף לנו מדי לישון איתם. בגיל 4 חודשים העברנו אותם למיטות בחדר שלהם.
בדיוק קנינו חדר שינה, סופסוף, אחרי שנים של שינה על פוטון, כחודש לפני שהם נולדו. עכשיו זה אומר לפרק הכל ולשים מזרונים. או לחילופין להפוך את החדר שלהם לחדר שינה. המת שאם מוציאים את המיטות שלהם אפשר לבנות להם ממש חדר משחקים.הפחד שלי הוא שזה לא יעבוד, שזה ישבש לילדים את כל הסדר - עד שהם התרגלו לישון במיטה. ומה אם נרגיש שזה לא עובד (אין לי מושג מה זה אומר אבל נניח) ונרצה להחזיר אותם למיטות? וגם, מה עושים נגד בריחה מהחדר? האם אוטוטו ילכו ואז יוכלו לקום ולהסתובב בבית (שמה לעשות, לא כולו מאובטח בצורה שפעוט יוכל להסתובב בו בלי שיפול עליו משהו או יסגר עליו וכד').
בקיצור אני רואה שהמחשבה שלי פה היא עדיין מאד קונבנציונלית אבל אני בהחלט מתחילה לחשוב על זה. מקוה שלא נחליט שכן כשהילדים יהיו בני 4... אבל אולי גם אז זה לא מאוחר מדי.

אני יכולה להרגיע אותך שהם מתרדגלים מהר מאוד לישון עם ההורים...

ילדים שנמצאים רוב היום עם נוכחות הורית די צמודה, ברוב המקרים לא יתחילו לסייר בהרפתקנות לבד בבית באמצע הלילה - לא בגיל שנה, לפחות... באותה מידה הם יכולים גם "לברוח" מהחדר שלהם מרגע שהם לא במיטת תינוק, ואפילו יותר בקלות כי להורים פחות קל להיות מודעים לכך.

אז תעשו את זה בשלבים.
למשל במקום לזרוק את המיטות קפלו אותם בצד לאיזה זמן או תעבירו למחסן או להורים.
אתם יכולים להפוך את הבית למוגן ואז אין בעייה שהם יסתובבו.
לחילופין פשוט להקפיד לנעול את הדלת לפני שנרדמים ( עד "שיעבור זעם ").

אני שמחה על שהחלטתם לבחון את הנושא שוב.

מה הקשר בין ללכת ולהסתובב בבית? שלנו הסתובבה מאז שהיא התחילה לזחול. באמת היא מסתובבת לפני שהיא נרדמת, ולפעמים גם כשאנחנו כבר ישנים, אבל מהר מאד היא מצטרפת לשינה המשותפת. מה שכן אם תתחרטו עשוי להיות יותר קשה לחזור להפרדת לילה.

אני זקוקה לעידוד ורעיונות. חודש של לינה משותפת - כיף גדול מצד אחד וקשיים חדשים מן הצד השני. נטע חזרה לישון לילה רצוף, וזה נהדר, ורק מראה כמה זה טוב. מצד שני איתמר ישן רע מאד. הוא מתעורר בבכי היסטרי ממש - למעשה אינו מתעורר אלא בוכה מתוך שינה. נראה לי שזה גיל מוקדם מדי לסיוטים וביעותים וגם שיניים לא נראות באופק. אחרי 3 שבועות קשים (הוא לפעמים בוכה שעתיים רצוף, מלבד כשהוא על הידיים שלנו בהליכה - והדבר הזה שוקל כמעט 12 ק"ג אז זה לא קל לנענע אותו הרבה זמן מה גם שבסוף אנחנו מחזירים אותו למיטה, בין אם למזרן שלו או בין אם בין שנינו - והוא שוב בוכה) אני שוקלת לקחת אותו היום לרופא כי אמרו לי שדלקות אזניים כואבות בלילה ומי יודע? ביומיים האחרונים, אחרי שקראתי את דבריה של יונת שרון בגליון האחרון, הפסקתי לתת לו לכרסם מהאוכל שלנו בלילה - לאחרונה הפסקנו לחכות עם ארוחת הערב שלנו עד שהם ירדמו אלא נתנו להם להצטרף ולאכול מהאוכל שלנו, המתובל יותר, אבל לפחות ביומיים האלה איןלכך השפעה. אני ממש מיואשת. לפעמים כשהוא בוכה אנחנו שמים אותו בלול שיש לנו בסלון ומנענעים והוא ישן שם מעולה! רצוף עד הבוקר! אבל מה, אני לא רוצה להרדים אותו שם וששלושתנו נישן בחדר בלעדיו.ואולי אני בכלל צריכה לעזוב את העניין ומקסימום לשים את הלול שלו אצלנו בחדר.
עוד דבר הוא שכשהם ישנו במיטות שלהם, היינו שמים את נטע במיטה אחרי הארוחה והאמבטיה והיא היתה נרדמת לבד. עכשיו זה לא קורה, היא יורדת מהמיטה וגם כשהיא מאד עייפה ומתחילה לבכות מרוב עייפות היא לא מוכנה לשכב במיטה, גם לא כשאנחנו לצידה.
לא יודעת, אולי הטעות שלי היא הפנטזיות שיש לי, כאילו שהכל יהיה קל ברגע שנשים אותם לישון איתנו.

לא בטוח שזה קשור למיטה המשפחתית. האם הרגלי השינה השתנו מיד עם המעבר לשינה יחד?
אצלינו אין חודש שדומה לקודמו. הלילות גרועים מאד, והיונקת היקרה ישנה יותר טוב כשהיא רחוקה ממני ולא מריחה אותי! ואז מתעוררת רק בארבע בבוקר לינוק.
אבל מבחר מהסיבות ללילות גרועים שהיו לנו: המחזור שלי, תפוחי אדמה שעשו לה גאזים, שיניים כמובן (הרבה לפני הבקיעה זה מתחיל להציק ומתאפיין בהרבה רוק שיוצא, קקי ירוק, חוסר שקט), פטרייה בפה (נראה כמו נקודות לבנות על כל חלל הפה וכמו גבינה לבנה מרוחה על הלשון),
קור! סיבה טפשית ופשוטה שלבושתינו לא קלטנו, פשוט היה לה קר!!
ועוד סיבות אפשריות -
תולעים, זה מטריף אותם בלילות. תבדקי עם פנס בלילה, אם יש הן יוצאות לפי הטבעת בלילה, לא תמיד מצליחים לראות .
והמרחב הפתוח של המיטה לעומת הסגירות של הלול . (מה רע להעביר את הלול לחדר השינה? את תראי ששום סידור שתמצאו לא ישאר מתאים לנצח, גם לא זה.)
מהתיאור שלך הכי נראה לי שהמרחב הפתוח של המיטה מטריד אותו. אבל כמו שאמרת, מי יודע. בני כמה הם?

אה , וכמובן תנסי רסקיו רמדי או את התמציות המצויינות של צפריר להרגעה . אצלינו הן עובדות מצויין. (על כולנו . בלילות כאלה גם הוא וגם אתם צריכים כמה שפריצים לפה כי גם אתם כבר לחוצים ועצבניים ומודאגים ועייפים ונשבר לכם , וזה מן הסתם משפיע עליו.)

רותם,
אז אולי לאיתמר לא מתאימה לינה משותפת???
אם טוב לו במיטה נפרדת- למה לא?
אולי הוא הסניף מכם מספיק עבורו במשך היום והוא רוצה בלילה להיות לבד. תזרמי איתו.
ואולי זה ישתנה...

לאחרונה אור (1.2) מחבבת מאוד כריות ועוברת משינה בינינו, במקביל אלינו - לשינה לרוחב המיטה על הכריות.
תמיד הראש שלה ליד הראש של אבא,
תמיד הרגלים של ליד הראש שלי,
תמיד מתישהו זה מגיע לבעיטה.
ואז מסובבים אותה, מחזירים אותה ל"מקומה"
עד הבעיטה הבאה.
זה די דופק לי את השינה.
איך להחזיר אלי את שנתי האבודה?
האם רק הפרדה טריטוריאלית (=להעביר אותה למזרון משלה) תעשה את העבודה?

אולי לסדר לה כריות לאורך ?

אולי - שתי כריות בשבילה, אנמוך יותר שתי כריות בשבילכם.
(רגליים משתלשלות לרצפה. לא כ"כ נרא...)

שליחה על ידי חן* » 16 יולי 2004, 00:41

מיטה משפחתית נושא מעיק בני בכורי בן 8 חודשים החליט שהוא ישן רק איתנו בעלי מוותר לעידן ומצליח להרדם איתו כשאני לא נרדמת עד השעות הקטנות של הלילה מה עושים איך משכנעים את עידן לישון במיטתו בלי לבכות. ניסיתי כבר הכל לחכות עד שירדם ואז להעביר אותו למיטה(אבל הוא מרגיש ומתעורר) להרדים אותו במיטה (בוכה בלי סוף) לא להתייחס אמרתי לעצמי בסוף הוא ירדם(בוכה ומקיא) יש למישהו פתרון?

נראה שלילד צורך חזק לישון קרוב אליכם. עכשיו נשאלת השאלה כיצד להתמודד עם זה. האם קראת את כל הדף?

שליחה על ידי נועה* » 16 יולי 2004, 16:43

8 חוד' הוא עוד כ"כ קטן וזקוק לאמא ואבא לידו!!!!!! זה מה שנותן לילד (כל ילד) בטחון.
הוא יגיד את זה בכל דרך. גם אם הוא "צריך" לבכות ולהקיא.
תנסי לבדוק למה זה מפריע לך שהוא ישן לידכם.
בכלל מומלץ לך לקרוא את כל הדפים בנושא המיטה המשפחתית.

אותי מטריד נושא הבטיחות.
טל עדיין לא יודעת לרדת לבד מהמיטה (היא עוד לא זוחלת לגמרי). אנחנו לא משיאירים אותה לבד במיטה כמובן עד שהיא נרדמת. כשהיא מתעורתת היא קוראת לנו ואני מייד רצה אליה. עדיין זה מלחיץ אותי. יש לציין שהיא נפלה כבר פעם אחת ולא קרה לה כלום מלבד בכי גדול.

בטיחות במיטה משפחתית

אנחנו ישנים עם בננו בן השנה +3 מאז שהיה בן חצי שנה. כולנו מאושרים ומרוצים מהסידור.
בקרוב תיוולד לנו תינוקת ורציתי לדעת איך מסתדרים בפורום נרחב שכזה...כלומר: הוא רגיל לישון לידי, אבל, ברור לי שאטרך להתפנות להנקות לילה, ומה לגבי הבכי של הקטנה, החשש שלי שהוא יתעורר והלילות יהיו סרנדות של בכי?!(הוא לא ישן ממש חזק).
האם אפשר לשים לו מזרן ליד המיטה שלנו ואותה ממש איתנו ?

אשמח לשמוע כל דעה. תודה.

הוא יכול להישאר בצד אחד, והתינוקת החדשה בצד השני. זאת אפשרות אחת.
גם האפשרות לשים לו מיזרון ליד המיטה זו אופציה.
ואולי הוא יסכים לישון ליד אבא?
את צריכה לנסות ולראות איך יותר נוח לכם.
בכל מיקרה, אני ממליצה לעשות את השינויים לפני הלידה. להכין מקום לתינוקת החדשה עוד לפני שהיא מגיעה, שכולם יתחילו להתרגל לסידורי השינה החדשים.
מנסיוני, הגדולים לא מתעוררים מהבכי של התינוקת באמצע הלילה. גם אני חששתי מזה, והופתעתי לטובה.
ייתכנו קשיים בהתחלה בהם הגדול יקנא וירצה אותך באמצע הלילה בדיוק כשאת צריכה להניק או להרגיע את הקטנה...
צריך לתת זמן לכולם להתרגל.
בהצלחה בהכל. @}

ארבעה במיטה משפחתית

תהיה מוזרה לגבי מיטה משפחתית.יש לנו ילד אחד ולאחרונה אני מרגישה רגישות גדולה בגוף.
לא נעים לי שנוגעים בי בעיקר בבטן ובחזה אבל בעצם בכל הגוף. עד עכשיו לא הפריע לי שישנים עלי או נוגעים בי ולאחרונה זה נהיה לי בלתי נסבל ממש.
אני מבקשת לא לגעת בי עם הרגליים, אבל ילדים זה ילדים . וזה לא בכוונה וגם מתוך שינה. אם אני מסתובבת עם הגב הוא מבקש שאסתובב אליו.
אני ישנה לא טוב וכל הזמן מרגישה צורך לגונן על הגוף עם הידיים כי כל מגע לא נעים לי(גם מגע של בד לא כל כך נעים לי, כל מגע, זה לא קשור לילד)
זה התחיל לאחרונה מאז שאני בהריון.
ניסיתי שהוא ישן בצד של הבעל או במזרן יד, אבל זה לא עוזר, הוא תמיד נוגע בי ומטפס עלי .
האם נתקלתם במשהו כזה? מה עושים?

אולי אפשר לתת לו יותר מגע במשך היום? גם לי בהריון היה צורך ביותר מרחב, אז אני בהחלט מבינה את הבעיה.

פלוני אלמונית - הרגישות היא רק לילד או גם לבעלך?
כמו יונת, גם אני בשלבים כאלו ואחרים בהריון לא יכולתי שיהיו קרובים אליי. היה לי חם והרגשתי Too Much ממגע.

אני שמחה שאתן מזדהות, היה לי לא נעים לכתוב. אני צריכה מרחב מהכל, קשה לי אפילו לשבת במכונית.
הבעיה ע ם הילד שהוא לא יכול כמו בעלי להבין שאני צריכה מרחב ולא לטפס עלי כל הזמן זה ממש מפריע לי .
איך התמודדתן?

שלי היה מספיק גדול בשביל לתת לי מרחב ברגעים הקריטיים. הייתי נצמדת אליו בהשכבה, למשל, ואז בלילה הוא ישן בלעדי (על מזרון ליד המיטה).

אנחנו ישנים עם בננו בכורנו בן השנה וחודש מאז שהוא בן 8 חודשים. זה התחיל כפתרון ליקיצות רבות בבכי להנקה בלילה, בין השאר מתוך קריאה באתר הזה, וזה עובד יופי בינתיים. העניין הוא שבניגוד לאחרים כאן, אני לא רוצה שימשיך לישון איתנו עד גיל גדול או יחד עם כל האחים עתידיים שיהיו בע"ה, אלא רק כל עוד הוא יונק, נניח עד גיל שנתיים. השאלה היא אם יש למישהו ניסיון במעבר הדרגתי לשינה לבד, איך עושים את זה, האם יש גיל שיותר קל? אני רק קוראת על איך לישון יחד אבל לא קראתי על הכיוון ההפוך, של להתחיל לישון בנפרד, הרי בגיל כלשהו זה קורה אצל כולם, לא?

שליחה על ידי נועה* » 17 מרץ 2005, 16:24

בן של בן דוד שלי עבר למיטה משלו בחדר משלו בגיל שנה וחצי. המעבר היה יחד עם גמילה מהנקה ועבר בשלום.
הם עשו את זה בהדרגה. קודם שנת צהריים, כדי שיתרגל לחדר ולמיטה ואח"כ שנת לילה.

אמא מיכל, בעיקרון זה תלוי בך.
כלומר, ילדים מגיעים לגיל שבו הם רוצים לעבור לישון בנפרד, אבל אם את מגיעה לגיל הזה לפניו (-; (אני מתכוונת, אם הוא עדיין לא מעוניין לעבור, ואת כבר כן מעוניינת להפריד) אז ברגע שאת שלמה עם עצמך את יכולה לפעול לטובת ההפרדה.
אני מבינה שזה עדיין לא רלבנטי, אז הכי טוב שתחכי עד שתהיי בעצמך מוכנה - ואז תבקשי עצות וטיפים ממי שיזמה מעבר!
(חשוב לא לעשות את זה יחד עם שינויים אחרים, כמו מעבר לגן או לידת אח או אחות, כמובן)
כשאת שלמה עם משהו - הילד קולט את זה.

תודה לנועה ולבשמת על התגובות המהירות, זה בהחלט מרגיע! אני מסכימה שעדיף ליהנות ממה שיש עכשיו ולדאוג לעתיד כשהוא יהיה רלוונטי, אבל לפעמים קשה ליישם את החכמה הזאת, במיוחד עם ילד ראשון כשאין לי ניסיון קודם... אשמח לשמוע עוד תגובות, זה נותן הרגשה טובה של שותפות בדילמות ותמיד טוב לשמוע עוד אמהות.

אני לא יודעת אם כאן זה המקום להכניס את העניין הבא, אבל מקווה שכן.
בתי הגדולה בת שנה ו5 וישנה עמנו במיטה, בעלי ברוב הלילות לא נמצא כלל בבית, אעפ"י שעד כה כשהוא נמצא זה לא הפריע לו. לפני כחודש נולדה בתי השניה והיא ישנה בעריסה בגובה המיטה לידי.
אני החלטתי עוד לפני שהשניה נולדה שאותה לא ארגיל לישון במיטה המשותפת, אני מרגישה שזה לא בריא מכמה בחינות:
הזוגיות שלי ושל בעלי צריכה גם את הלבד שלה - לישון מחובקים כבר לא הולך, אני לא בעד לקיים יחסים ליד הילדה וכו', בנוסף העניין לא כל כך נוח - צפוף, הילדה נצמדת אלי בלילות לא משנה מהו רוחב המיטה.
חשוב לציין שהאובייקט שאיתו הילדה נרדמת ואותו היא מחפשת בלילה זה היד שלי- היא מזהה את המגע השונה גם מתוך שינה (אם בעלי נותן לה את ידו).היא כבר לא יונקת אך שותה בלילה מים והמון- ולכן היא מתעוררת. (את הבקבוק היא לא לוקחת לבד, את המוצץ כן)
חשוב לי להסביר שפעם הרגשתי שהשינה איתנו היא טובה, היום יותר ויותר אני לא שלמה עם זה.
התייעצתי עם משפחתי - הסבתא, גיסות וכו' מה לעשות- איך מעבירים את הילדה למיטה שלה (ואולי אפילו לחדר שלה) - כמובן שלא לבד אלא עם בתי השניה (אני מוכנה לקום ולהניק בחדר השני אם צריך),
אני לא מוכנה לפיתרון של: לתת לה לבכות והיא כבר תתרגל אחרי כמה לילות. ניסיתי גם להסביר לה שכל אחד ישן במיטתו וכו'- אני מאמינה שהיא מבינה את העניין ואני גם מבינה מדוע היא לא רוצה לעבור.
זה לא קל לי להגיד שאני רוצה שתעבור מהמיטה, יותר רגוע לי כשהן לידי, אני מרגישה בטוחה יותר כי אני יודעת מה קורה איתן (ולא הייתי חולמת להעביר את הקטנה לחדר אחר - כואב לי הלב לחשוב על כך, אני מרגישה קושי, אך א"א להעביר רק אחת). אני הייתי מסתפקת אפילו שישנו בחדר שלנו אך במיטות שלהן.
אני יודעת שזה קצת מבולבל, אך זה בגלל שזה טעון בשבילי. בעלי יעזור לי בכל החלטה ובביצוע עד כמה שיוכל. אני רוצה שהמעבר יהיה עד כמה שיותר טבעי וללא טראומות גם אם זה יקח חצי שנה.
יש למישהי עצה?

ממש אין לי עצה כרגע, אבל רק רציתי להגיד שקראתי, שלא תחשבי שאין תגובות.

זה לא קל לי להגיד שאני רוצה שתעבור מהמיטה, יותר רגוע לי כשהן לידי, אני מרגישה בטוחה יותר כי אני יודעת מה קורה איתן (ולא הייתי חולמת להעביר את הקטנה לחדר אחר - כואב לי הלב לחשוב על כך, אני מרגישה קושי, אך א"א להעביר רק אחת).
האם את שלמה עם ההחלטה להעביר אותן חדר?
אני לא שואלת כדי להציק פשוט אם תהיי שלמה עם ההחלטה יהיה לך יותר קל לעמוד בה.
הצעת בעצמך גם רעיון לפתרון שיכול להיות "התחלה" של העברה לחדר אחר
אני הייתי מסתפקת אפילו שישנו בחדר שלנו אך במיטות שלהן. יש אפשרות לשים לגדולה מזרון נפרד מהמזרון שלכם בחדר שלכם?
ושאלה אחרונה: בת כמה הקטנה?

בת כמה הקטנה?
היא כתבה:
לפני כחודש נולדה בתי השניה

האמת שאני לא שלמה עם ההחלטה וזה מהסיבות אותם הזכרתי- קל יותר, רגוע, נוח יותר כשהם לידי.
נראה כאילו זה שהם יעברו לחדר אחר זה עוול עבורן, כאילו אני פוגעת בהן, ושאני אמא פחות טובה, אעפ"י שרציונאלית אני יודעת שזה לא כך, יש לי רגשות אשמה בכל זאת.
אני הולכת על הפיתרון שהם יישארו בחדר שלנו ובמיטות שלהם (עם הקטנה זה לא בעיה). אולי לא הדגשתי שהגדולה לא מוכנה להירדם במיטה אחרת מלבד שלנו, היא קמה בוכה על מנת לחזור.
אני מרגישה שאני כבר לא כ"כ צריכה עצה. הזמן יעשה את שלו בטבעיות. היא מתעוררת, רוצה למיטה שלנו, אני לוקחת אותה מרדימה אותה תוך 2 שניות שוב ואז מחזירה אותה עד הפעם הבאה. (בערך 3-4 פעמים בלילה) לאט לאט זה יקרה, ואז אני אולי אהיה בשלה למעבר לחדר אחר.
תודה על ההתייחסויות.

בקרוב נהיה חמישה במיטה המשפחתית. כיום אנו ישנים על שני מזרונים זוגיים על הריצפה ומאוד נוח לנו.
מה עושים כשנולד הילד השלישי? מצטופפים? יש למישהו הצעות? נסיון קודם?

שליחה על ידי טלילה* » 21 מאי 2006, 06:27

יש לי בת בת שנתיים וחצי שעוד יונקת בלילה ואוהבת לישון צמודה אלי. זה טוב ויפה, אבל עוד ארבעה חודשים צפויה להוולד לנו תינוקת נוספת, שמן הסתם תהיה יותר יונקת ויותר צמודה. אז מה עושים עם הגדולה?

טלילה, האם את מתכננת להניק בצמד?
אם כן, אולי יעניין אותך לקרוא את הנקת צמד. @}

שליחה על ידי טלילה* » 25 מאי 2006, 05:26

תודה אורלי.
מתכננת? קשה להגיד. לא תכננתי גם להניק כל כך הרבה זמן, ובכל זאת יצא ככה. לא נראה לי שהקטנה (הגדולה) מעוניינת להיגמל בעתיד הנראה לעין (וודאי שלא מלישון צמוד צמוד לאמא), כך שכן, כנראה זה חהחה הנקת צמד

אני אכן אסתכל בדף הרלוונטי, תודה!

שליחה על ידי Manty_T* » 25 מאי 2006, 06:41

טלילה
אני גמ"לתי את בני בן השנתיים קצת לפני הלידה.
אני עדיין מניקה אותו במהלך היום, אך בלילות, מאחר והציצי כמעט תמיד בפי התינוקת, העדפתי לעשות גמילת לילה.
הוא כמובן עדיין במיטה המשפחתית צמוד אלי (או אל אבא), אך הוא כבר לא מתעורר במהלך הלילה (למעט כשהוא עושה פיפי. קורה לא מעט לאחרונה

).

[האם את מי שאני חושבת שאת

]

שליחה על ידי Talila* » 26 מאי 2006, 00:11

אני האחת והיחידה!
תודה, מנטי, האמת היא שאנחנו כבר בדרך לגמ"ל משום שהפטמות שלי כואבות פחד.

שליחה על ידי ליבי* » 27 מאי 2006, 09:50

שאלה - אני לא יודעת למה זה הופיע לי פה אבל כתוב מעל תיבת הטקסט "
שערות לבנות ושחורות יחד - שיער אפור" - לי יש כבר שיער אפור והרבה אבל זה בעיקר חום וזהב ולבן

בכל מקרה, אנחנו במיטה משפחתית כבר כמעט ארבע שנים ועכשיו בזמן האחרון הילדונת מתעוררת בשעה עשרים לשש וזהו, ואחר כך שוכבת לידי ובודקת אותי כל שלוש דקות - אמא את ישנה? אמא? מה עוד לא התעוררת? כשתתעוררי נקום ביחד מהמיטה.... אוף אוף אוף !!!!! כל הגוף שלי צועק שינה. שינה שינה....
אני גם ככה מטיפוסי הלילה והולכת לישון מאוחר כך שלא נותרות לי שעות שינה סבירות. מה לעשות?
בעלי שהוא החלק הפחות אוהד את השינה המשותפת - פתרנו את זה בכך שאני ישנה באמצע. מציע כמובן הפרדת רשויות. ואני מבקשת עצה. רק טוב לכולם

שליחה על ידי Manty_T* » 27 מאי 2006, 10:23

אצלי אותו דבר.
לדעתי זה בגלל הזריחה המוקדמת ולכן הפתרון הוא וילונות חוסמי אור.
ולגבי הלינה המשפחתית: אם בכל מקרה היא מתעוררת, והיא תהיה בחדר נפרד, את תאלצי לא רק להתעורר אלא גם לקום מהמיטה.
הצעה נוספת: לכי לישון מוקדם יותר

אני חושבת כמו מנטי - זה לא קשור למיטה המשפחתית, אלא לזה שילד שמתעורר זקוק להוריו.
את יכולה לנסות להכין לה מהערב משהו שיעסיק אותה בבוקר: פירות חתוכים בקופסה במקרר, צעצוע, בגדים ללבוש וכיו"ב.
מה עם להשכיב את הילדה לישון מאוחר, יחד אתך? ככה שתיכן תוכלו לישון עד מאוחר בבוקר.

שליחה על ידי ליבי* » 28 מאי 2006, 14:52

מה קורה פה עם הגריינים מעל התיבה. מאיפה זה צץ? "כבד את עצמך" מופיע לי עכשיו.
יש מעט מאוד אור בחדר שלנו לעת בוקר. לא רוצה להשכיב אותה לישון מאוחר מדי כדי להשאיר לי ולאיש קצת זמן ביחד כשהוא כבר מגיע מהעבודה.
היא רוצה להתעורר איתי נקודה. מצב הצבירה שלי לא ממש מעניין. אם יש פירות וצעצועים בחדר השני - ניסיתי דפי צביעה, היא רוצה שאבוא. נשמע שאני חוסמת את כל הפתרונות עכשיו כשאני כותבת כאן אבל לא לתחושותיי. אני אוהבת את הקטנטונת הזו לידי בלילה. עושה לי ומקווה שגם לה טוב אבל חייבת ל-י-ש-ו-ן

הילד שלנו מאז שנולד קם מאד מוקדם בבוקר...זה השעון שלו. בלי קשר לזריחה...מצד שני הוא ישן טוב בלילה.
היו תקופות שהיה קם ב 3.30-4.00 ניסיתי הרבה דברים שלא עזרו עד שהחלטתי לשחרר..לא לצפות שיקום בשעה אחרת, וללכת לישון מוקדם.. מאז תודה לאל הוא קם קבוע ב 5.00 שזה מאוחר יחסית למה שהיה..
מתרגלים לכל דבר..זה דוקא נחמד להתחיל את היום מוקדם אם כי לפעמים קשה..
עזר לי להוריד ציפיות.. למשל רציתי להיות זו שקמה ראשונה כי אני אוהבת את השקט והשלווה של הבוקר..ויתרתי על זה..זה אף פעם לא קורה.. לא נלחמת עם המציאות...
דרך אגב הילד כמעט בן 3.

היא רוצה שאבוא.
את מרגישה רגשי אשמה כשאת אומרת לה שאת רוצה לישון?
אם כן, תשני את זה, ויש לך סיכוי.
פשוט תגידי לה שאת עוד ישנה. היא יכולה לעשות א, ב, או ג (תספרי לה מראש ותכיני מראש) אבל את עוד ישנה. כשתגמרי לישון - תצטרפי אליה. ותאמיני בלבך בזכותך המלאה לגמור לישון, ובזכותה המלאה לקום ולעשות את א, ב, או ג (אולי היא תרצה גם ד שיהיה בסדר מצידך).
נראה לך?

יש לי בעיה. למען האמת לא חשבתי שיש לי בעיה עד שחברתי לא חזרה וטענה בפני שמדובר אכן בבעיה די משמעותית.
ובכן, בננו בן השלוש ישן איתנו באופן קבוע. לפני כחודש וחצי נולדה אחותו ובתחילה צורפה אף היא ללינה המשפחתית, אלא שאז היא חלתה (כנראה נדבקה בוירוס, אולי ממנו) ונאלצה אף להתאשפז בבית חולים. לאחר שחזרנו הביתה מבית החולים התחלנו בשינה משפחתית מפוצלת - הגדול ישן עם אבא במיטה המשפחתית ואני והתינוקת ישנות בחדר שלו (שאינו בשימוש) ובמיטת הנוער שקנינו לו (שאף היא אינה בשימוש). הדבר נבע בהתחלה מחשש שמא ידביק הגדול את הקטנה (הוא היה חולה בעצמו במשך יותר משבוע לאחר ששבנו מבית החולים) ואחר כך התגלה שמדובר בסידור נוח (בשבילי): בצורה זו אני יכולה לישון היטב את המעט שיש לי בין הנקה להנקה (מבלי להתחיל להרגיע את הגדול שמתעורר ודורש אף הוא את ליטרת תשומת הלב שלו בלילה) וכך גם נחסכת ממני ההתעוררות שלו בבוקר והמלחמות השגרתיות (בימינו) על זה שעליו לקום, להתלבש וללכת לגן. אילו היה עלי לנכוח בסצינות המתמשכות הללו, הייתי כבר מתעוררת לגמרי ולא יכולה להמשיך להשלים שינה בבוקר, למרות העייפות הרבה (כזאת אני).
הבעיה (לטענת חברתי) הינה שלא זאת בלבד שהגדול חש שנושל ממעמדו בבית עקב לידת אחותו, אלא שכעת הוא רואה שאמא שלו נגזלת ממנו גם בשעות הלילה לטובת האחות ומכל המקומות היא ישנה דווקא בחדרו ובמיטתו (כדי להוסיף חטא על פשע). הפיתרון (לדעת חברתי): להתנהג "כמו בכל הבתים", דהיינו שהילד הגדול ישן לבדו בחדרו ובמיטתו ואילו אחותו תישן בעריסה בחדר ההורים עד "בוא שעתה" להצטרף אליו בחדר הנפרד.
"אבל", אני אומרת לה, "אם נעשה כך הרי שהגדול יהיה עוד יותר מנושל - שהרי אז כולם ישנו ביחד ורק הוא ישן לבד, ומה פתאום שדווקא עכשיו נוציא אותו מהמיטה המשפחתית בדיוק כשהכי קשה לו והוא הכי צריך קרבה ונחמה?" (שלא לדבר על כך שאין לי שום כוונה להפסיק לישון ביחד, כשכולם כל כך נהנים מכך).
ובכל זאת אני לא יכולה להתעלם מכך שיש משהו בדבריה. מה דעתכם?

הוא רואה שאמא שלו נגזלת ממנו גם בשעות הלילה
מצד שני, הוא מקבל בלילות את אבא, כולו שלו, עם תשומת לב אינדיווידואלית, בלי שאף תינוקת (ואמא) תפריע להם לישון ולהתכרבל ביחד.

נראה לי שהרבה תלוי באיך הבן שלך רואה את זה. קל (לחברות) לבנות תיאוריות על איך הילד מרגיש. אבל איך הוא באמת מרגיש?

מסכימה עם תמרוש רוש,
וגם
"אם נעשה כך הרי שהגדול יהיה עוד יותר מנושל - שהרי אז כולם ישנו ביחד ורק הוא ישן לבד, ומה פתאום שדווקא עכשיו נוציא אותו מהמיטה המשפחתית בדיוק כשהכי קשה לו והוא הכי צריך קרבה ונחמה?" (שלא לדבר על כך שאין לי שום כוונה להפסיק לישון ביחד, כשכולם כל כך נהנים מכך).

אצלנו הילדים (4 ו שנתיים+3) מתלבטים בקשר למיטה המשפחתית...

שניהם ישנו איתנו במיטה, כל אחד בתורו, כשנה. לגדולה סידרנו בגיל שנה+3 מזרון משלה בנישה שצמודה ופתוחה לחדר שלנו (גרנו בבית שהיה חלל אחד גדול). היא עברה אליו בשמחה ולא רצתה לחזור למיטה שלנו (היו לילות שבנזוגי היה עובד והייתי רוצה שתישן איתי, והיא לא רצתה. מקסימום שאשן איתה במזרון שלה). כשנולד אחיה התכוננו שהיא תרצה לחזור לישון איתנו במיטה, אבל היא לא רצתה. יותר מזה: היא היתה נכנסת למיטה שלנו, מחכה שאני ארדים אותו בהנקה, ואז אומרת: אמא, עכשיו למיטה שלי.

כשאחיה היה כמעט בן שנה והיא בת שנתיים וחצי - עברנו לבית חדש. שם היה לה חדר משלה. גם אז היא רצתה לישון רק במזרון שלה. הקטן היה עדיין איתנו במיטה. כשהיה בן שנה העברנו אותו אליה - ישנו שניהם יחד על מזרון זוגי. אם רצו - קראו לנו בלילה ואחד מאיתנו היה הולך אליהם ולפעמים גם ישן/ ישנה איתם.

כשהגדולה היתה בת 3 וחצי (ינואר) היא עברה תאונת דרכים. לא קשה, אבל נפגעה רציני מאוד בעין והיתה גם בטראומה נפשית. העברנו אותה לישון איתנו. הקטן (בן שנתיים) הרגיש בחסרונה במזרון הזוגי שלהם - אז העברנו גם אותו. ואז פתאום הבנו - שזה הכי כיף לנו ככה. לישון איתם. בנזוגי יותר רגיש ממני בשינה, לכן פחות התלהב מהרעיון. אבל מהר מאוד גם הוא הבין שבעצם ככה כולם ישנים יותר טוב (גם לפני כן הם ישנו טוב, אבל ככה יותר) ושפשוט כיף לנו ככה. אז שיפרנו את סידור המזרון שלנו והגדלנו אותו לכל החדר והיינו מאוד שמחים ומרוצים.

חודש אחרי התאונה היא שאלה אותי: "אמא, למה אנחנו ישנים אתכם?". אז אמרתי לה "כי נעים לנו ככה". היא: "אבל כבר אין לי פצע בעין!". אני: "אהמממממ... נכון, אבל כיף לנו לישון ביחד..." ראיתי שזה לא מספק אותה אז שאלתי: "את רוצה לחזור לחדר שלך?". היא: "כן". אממממ.... אמרתי שבסדר אבל מסמסתי את זה כי לא התחשק לי. מאז היא ביקשה שוב, ושוב אמרתי בסדר ושוב מסמסתי. בחודש האחרון לא ביקשה וחשבתי שהיא כבר ממש אוהבת לישון איתנו. היא גם מאוד נפתחה פיזית ומחלקת לפני השינה הרבה מגע ודיבורים רכים (שלא היו אופיניים לה כל כך). אבל לפני יומיים היא שוב ביקשה ממני - לחזור כבר לחדר שלה (שבינתיים הפך לחדר משחקים שלהם, עם מזרון סמלי לבובות).

במקביל - לקטן (בן שנתיים+3) נכנס ג'וק וכל לילה הוא מתעורר באמצע הלילה ומתחיל לצרוח - לסלון!!!!! לספה!!!! זה התחיל כשהיה חולה אז הלכתי איתו לישון בספה בסלון (רק שם הוא נרדם עם חום גבוה מאוד). אבל עכשיו הוא לא חולה, אז אמרתי לו - אני ישנה במיטה, אתה רוצה תישן בסלון. והתעוררתי בבוקר והוא אכן ישן על הספה בסלון

...

בקיצור, אנחנו רוצים. הם לא כל כך. אני אפילו לא יודעת אם אני מתייעצת. לגבי הגדולה נראה לי שלא פייר למסמס את זה שוב ושוב. לגבי הקטן, לדעתי הוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה. בכל מקרה הוא טיפוס מצחיק ומעריץ את אחותו ונראה לי שבטח ילך אחריה... למי יש כוח לסדר מחדש את החדרים??

שליחה על ידי רחל* » 25 יוני 2006, 01:56

אוי, מבינה אותך. אנחנו עוברים אותו הדבר. אני בשלב "המיסמוס שוב ושוב" כמו שאת מגדירה אותו. בני שמונה וחמש. אין לי עצה. יגידו לך שאת צריכה לשחרר. אני מתנגדת לאמירה הזאת מעומק הבטן בהרבה תחומים וגם כאן חשוב לי, לחכות עד שלכולם יהיה נוח עם ההפרדה., ויחד עם זה תחושה כזאת מזדחלת שצריך לראות את זה מחדש. להרפות טיפה. לא יודעת.

אני אפילו לא יודעת אם אני מתייעצת
כי את יודעת את התשובה:
ברור שצריך לעזור לגדולה לסדר מיטה בחדר "שלה", במהרה.
(מפתה לומר "ויפה שעה אחת קודם" (-; כי "לא יפה" למסמס לה כשהיא מבקשת באופן כל כך מפורש).
וכבר כדאי לסדר שם מזרון גם לקטן...

ברור שצריך לעזור לגדולה לסדר מיטה בחדר "שלה", במהרה

נכון? אני באמת יודעת... אולי מחר נעשה את זה ביחד.. למרות שהבטחתי להם לשטוף איתי את הבית (זה נהיה הטרנד החם), אבל אפשר גם וגם. תודה

אוי, במבי, שעשעת אותי עכשיו מאד

. ובאמת התשובה בגוף השאלה. ברור מאד מה הגדולה שלך רוצה. ובהנחה שהקטן יילך אחריה, נראה לי שאחרי הגעגועים הראשוניים, אתם תלמדו להנות מחדש מזה שהמיטה כולה שלכם (להתגלגל לכל הכיוונים? לא עוד בעיטות ומכות באמצע הלילה? קולות בסקס? זוכרת את כל הדברים האלה?).

ברור מאד מה הגדולה שלך רוצה.

תפנית בעלילה - היום, אחרי שלא יצא יומיים לעשות משהו בכיוון (מצד שני, גם לא שטפנו את הבית, פשוט עשינו דברים אחרים כיפיים) דיברתי איתה על זה. אמרתי לה שבימים הקרובים נסדר לה מזרון בחדר שלה כמו שהיא ביקשה (סיכמנו שנשאיר את החדר שלנו כמו שהוא למקרה שירצו לחזור חלקית או בכלל) והיא אמרה - "לא, אני רוצה לישון אתכם... אני אוהבת אור קטן...". אז אמרתי שנוכל לסדר גם בחדר שלהם אור קטן, ושאלתי אם היא רוצה להמשיך לישון איתנו ואמרה שכן. (יש!).

בכל מקרה, נראה לי שנסדר שם משהו שתוכל לבחור אם יהיה לה רצון או צורך לישון לבד (אני, אגב מזדהה עם הצורך הזה, אני מאוד אוהבת את זה, אם אני לא מפחדת).

אתם תלמדו להנות מחדש מזה שהמיטה כולה שלכם (להתגלגל לכל הכיוונים? לא עוד בעיטות ומכות באמצע הלילה? קולות בסקס? זוכרת את כל הדברים האלה?).

יש לנו עליית גג יותר מפנקת

אמרתי לה שבימים הקרובים נסדר לה מזרון בחדר שלה כמו שהיא ביקשה (סיכמנו שנשאיר את החדר שלנו כמו שהוא למקרה שירצו לחזור חלקית או בכלל) והיא אמרה - "לא, אני רוצה לישון אתכם... אני אוהבת אור קטן...". אז אמרתי שנוכל לסדר גם בחדר שלהם אור קטן, ושאלתי אם היא רוצה להמשיך לישון איתנו ואמרה שכן. (יש!).
מדליק!
אז היא רק השתעשעה ברצון הזה, וכל זמן שאת "מיסמסת" את המשאלה שלה - המשאלה גדלה. ברגע שהסכמת לשינוי - היא כבר לא היתה זקוקה לו...
כמה חמוד!

רציתי לעדכן שמאז (חודשיים) היא לא ביקשה שוב לישון לבד. אני כל כך כל כך כל כך שמחה שהם איתנו במיטה. במיוחד בימים האלה, שאצל שניהם עולים פחדים, כל אחד והגיל שלו - אני לא יכולה לדמיין אותם מתעוררים לבד או לא מרגישים מתוך שינה שהם איתנו. אין לי תחושה לא טובה לגבי התקופה שהם ישנו לבד, זה היה בסדר גמור לזמן ההוא (ואפילו העדפה של הבת). אבל עכשיו אני מבינה לעומק שזה ממש לא מתאים לנו, לפחות לא כרגע. אנחנו רוצים אותם קרוב קרוב. אני מרגישה שאני צריכה אותם בלילה לא פחות משהם צריכים אותי (מדובר בשני שילדים שישנים בדרך כל ממש טוב, ככה שאין הרבה שינוי באיכות השינה. אבל בכל זאת יש שיפור ובעיקר יש שינוי בתחושת הבטחון שלנו ושלהם).

זקוקה לעזרה פרקטית- הבן שלנו בן 11 חודשים, ישן איתנו במיטה (מיטה גבוהה) צמודה לקיר וכל העסק לא נוח (צפוף) ובעיקר לא בטוח.אי אפשר לבשאיר אותו לבד כשהוא נרדם בלילה ובטח שלא לשנת יום.הוא בקלות יכול למצוא את עצמו למטה. כרגע אין מצב להעביר אותו למיטה שלו, רוצים להמשיך לישון יחד ואנחנו צריכים פתרון פרקטי לנושא הבטחות.

חשבנו להצמיד את המיטה שלו לשלנו, אבל זה לא מספיק כי הוא יכול ליפול מהחלק שנשאר חשוף, או מהפאה הרביעית של המיטה שלא צמודה לקיר או למיטה
חשבנו על מעקה- אבל בקלות רבה הוא מתכופף, גם היום והוא יכול לפול ממנו
לישון על המזרון בלבד לא ממש בא בחשבון כי המיטה חדשה יחסית...לפרק אותה זה סיפור (מיטה מאיקאה ממליון חלקים שלקח 4 שעות לבנות)
חשבנו להעביר את המזרון לחדר אחר ולישון כולנו שם ו"בבוא היום " שהפרעוש שלנו ישן שם לבד.השאלה אם זה לא מסוכן לתינוק לישון על מיטה ללא הדנה.חשבתי על זה שבחורף הוא יכול מתוך סקרנות לזחול לרדיאטור (אין שם מזגן בחדר) וזה יכול להיות מאוד לא נעים.

בקיצור, אנחנו זקוקים לעצות חכמות, נימאס לי להיות ביביסיטר צמוד כל יום משעות הערב המוקדמות

הלו הלו לך לילה לא שקט.
גם בני שלי בן 11 חודש ישן איתנו. עברנו הרבה עם המיטה המשפחתית:
בהתחלה עריסה ללא דופן אחת צמודה למיטה גבוה שלנו.
אח"כ, מיטת מעבר צמודה למיטה שלנו שניסרנו לה את הרגליים.
כשהוא התגלגל - מזרונים על הרצפה, וגם שם לא תמו הבעיות כפי שאת רואה, הוא זוחל ומפחיד קצת להשאירו ללא הגנה. אכן המעקה מפתה אותו להיעמד ולעוף קדימה...
אז ככה, גם אנחנו ישנים על הרצפה בחדר שיועד בבוא היום להיות שלו. עוד כמה חודשים נעביר את עצמינו לחדר אחר.
בעצת קומה ג' על עמודים שמנו למרגלות המזרון שמיכת פוך "לרכך" את הנפילות אם יהיו. סכ"ה הוא "נופל" מגובה של מזרן זוגי שעל הרצפה אבל הכל יחסי.. לגמד קטן זה קצת גבוה.
כשהו ישן אין שום בעיה כי הוא ישן. כשהוא מתעורר ואנחנו לא בחדר הוא קורא לנו ולא זז ופורץ את מחסומי הכריות. רק בהרדמה שלו זה קשה כי הוא יכול ואוהב להרדם לבד אבל אני לא רגועה להשאיר אותו ער, מתרפק לו על המיטה ולצאת. דבר ראשון הוא יוצא אחרי ("מה יש אקשן? איפה? אני בא!) ואם הוא בחדר הוא ישר הולך למקומות שלא ממש מרשים לו (למה מאמי להיעמד דווקא על הכוננית שעליה המאוורר???).
לסיכום: מיטתנו המורחבת מזרון שלנו+שלו תחומה ב- 3 קירות. למרגלות המיטה, שמיכת פוך. הרדמה, בהשגחתי. כשהוא ישן, תחום בשתי כריות. המעקה - בפח.
אשמח לעזור ובאותה מידה להיעזר ולשמוע עוד עצות...
לילה שקט

תודה יפעת.מה באמת עושים עם עניין המאוורר/ תנור. זה הכי מפחיד אותי והוא תמיד ניכגש לדברים האסורים!!אנחנו שוקלים להשאיר אותו במיטה שלנו הרגילה ולתחום במיטה שלו מצד אחד \ לשם שפיכות על הרצפה, אבל זה לא אידיאלי.ממש מתסכל

יפעת ו
אלה (בת שנה) ישנה איתנו כבר כמה חודשים ולפני חודשיים עשינו מרתון לימודי לירידה מהמיטה
בשני הטסטים הראשונים היא נכשלה (התרסקה כשקמה משינה ובדיוק לא הייתי. לא נעים בכלל...) ואח"כ למדה לרדת לבד לרצפה

איך לימדנו? השכבנו אותה על הבטן ונתנו לה להתגלש למטה עד שנגעה ברצפה. ככה כמה פעמים עד שהגובה של המיטה נקלט
אח"כ ליווינו אותה בכל מני נסיונות. חשוב בעיקר לשים לב שלא תשב על הקצה ורק אז תנסה להתהפך על הבטן.

היה לי קשה מאוד להיות אסירה במיטה שלנו ולהשגיח כל הזמן ואני שמחה להיות אחרי. בקרוב אצלכם

אכן י' הקטן יורד כמו גדול מהמיטה. ו ברכה ובעיה בו זמנית. אמנם בלילה/שנת בוקר או צהריים כשהוא מתעורר אז הוא מתיישב וקורא לי, אבל כשהוא אמור לישון (טוב הבנתי, אתה משפשפ עיניים, מפהק ומקטר!) אם אני שמה אותו במיטה והולכת, הוא הולך אחרי. זו בעיה כי אז הוא יוצא מענייין השינה, עדיין עייף, ומה לעשות ... מנג'ס.
אז זה עושים? הוא רגיל להרדם במיטה אבל מנצל מצויין את היכול שלו לצאת ממנה.
שאק טי, אנא עוצי לנו עצה.
לילה לא שקט - קשה מאוד לתחום אותם, י' הקטן עובד כל מכשול (2 שמיכות פוך מגולגלות?? אין בעיה, תני לי כמה דקות+כמעט היחנקויות, ואנ מטפס/מתגלגל עליהן...). בשנות היום אין לנו בעיה, אבל בלילה, אני איתו עד שהוא נרדם ואז כשהו קם, ככל הנראה מהבלבול וזינוקים שלי לחדר, הוא לא מספיק לזוז...

שאק טי- אני מבינה שהקטנה ישנה במיטה שלכם שהיא לא צמודת קרקע?אתם משאירים אותה שם לבד?
יפעת- כמה פעמים הוא מתעורר? כי מבחינתי אין כמעט הפוגה...לצערי הרב הוא מתעורר די הרבה אז גם אם אני קמה מהמיטה אני כל הזמן בודקת סביבו שהכל בסדר...זו ממש השתעבדות

זו ממש השתעבדות
אכן השתעבדות שמובילה ללילה לא שקט בהחלט....
כמה פעמים מתעורר? לפעמים הרבה (3-4) פעמים בלילה ולפעמים כל כך הרבה שאני לא יודעת (בערך מ-9 בערב עד 7 בבוקר). בכולם, הוא קם ויונק
עשיתי חישוב קליל שב"הרדמות" למינהן אני "מבלה" בערך שעתיים ביום. זה מתסכל אותי מאוד. מצד אחד יש את בית הכלא הידוע בתור מיטת תינוק מצד שני, באיזה שהוא מקום, אני בסוג של כלא. נאמר הוא נרדם, במזרון שלנו (בפוזיצית פתיחה מלאה, כלומר תפוסה של 90% מהמזרון). להזיז אותו למזרון שלו

התעוררות

יניקה. נוצר מצב שאני עייפה ולא הולכת לישון כדי לא להעיר אותו. כל מיטה שהיא לא מיטת תינוק נראת לי לא בטיחותית. מיטת תינוק ניראת לי מתאימה לנו. ב-ע-י-ה.

ב-ע-י-ה.
לא נותר אלא לחזור לפתרון האולטימטיבי: מזרונים על הרצפה...
אין, אין על מזרונים על הרצפה. פשוט אין.

לילה לא שקט,
לישון על המזרון בלבד לא ממש בא בחשבון כי המיטה חדשה יחסית...לפרק אותה זה סיפור (מיטה מאיקאה ממליון חלקים שלקח 4 שעות לבנות)
זו ממש השתעבדות
אולי שווה לוותר על מיטה חדשה (למכור אותה אפילו) ולהרוויח את מחיר החופש...

יפעת, אולי פספסתי אצלך, האם הפתרון הזה יכול להתאים גם לכם?

חשוב רק שיהיו מספיק מזרונים לכולם. (נדמה לי שמישהו כאן ציין פעם שצריך לפחות 70 ס"מ רוחב לכל אדם. מה שאומר שמזרון זוגי + מזרון יחיד פותר את הבעיה לזוג הורים וילד (ולא חשוב כמה הוא קטן...).

הי אורלי.

אנחנו גם ככה על הרצפה כולנו.
הבעיות שאני מתמקדת בהן קשורות לנוחות שלי. ללא ספק י' הקטן חוגג...
בתימצות: אנחנו על הרצפה אבל בגלל שאין מניעה מי' לרדת מהמזרון, גם שהוא עייף מאוד מאוד ורוצה לישון, אם אני משאירה אותו במיטה, הוא יורד ומסתובב ומצב רוחו רעוע בשל העייפות.
לדוגמא: רגיל ללכת לישון בסביבות 8:30. כשעוד לא ידע לנוע, הייתי שמה אותו במיטה שלנו, הוא היה מתגלגל ומתנשנש עם הכריות עד שנרדם. היום הוא אמנם עייף אבל מנצל את זכותו המלאה לרדת ולהשתגע עוד איזו שעה שתיים.
הוא עדיין לא הפנים את הקטע השני, של "אם אני עייף, אני פשוט אטפס לי על המזרון ואלך לישון...".
כך שיוצא שאני מבלה זמן במיטה, פשוט משגיחה עליו שלא ירד. שוכבת לי בחושך, 40 דקות, מנסה לינשום עמוק ויש לי בראש רשימות של "טוב, אני אקום, אתקלח כי הגיע הזמן, אוכל, טלפונים, צריך לקנות תפוחים, לשלם בדואר וכו' וכו'". סתם זמן שעובר בלהסתכל עליו מרדים את עצמו! זה פשוט דבילי שאני שם!!
בעיה נוספת היא שיש לנו מזרון זוגי+מזרון לי' הקטן מסודרים יפה ובנוחות. י' נרדם בחלק של המיטה שלנו, לרוחב. המזרון שלנו קטן משלנו לכן אנחנו לא יכולים לישון עליו וצריך להעביר אותו למזרון שלו. כמובן הוא מתעורר וזה חבל.
את מבינה, הייתי שמחה אם הוא היה ישן איתנו פשוט מזרון שלו כדי שאנחנו נוכל לישון בסבבה. לא להזהר שהברך שלי תעיף לו מכה או יותר נפוץ: הכף רגל שלו בפרצוף שלי ושערות ראשו מדגדגות את אביו...
לא ממש בתימצות אבל בהחלט משחרר לחצים (-:

שאק טי- אני מבינה שהקטנה ישנה במיטה שלכם שהיא לא צמודת קרקע?אתם משאירים אותה שם לבד?
כן. היא ישנה לבד ומתעוררת בנחת בלי שאקפוץ עליה בבהלה (מה שכמובן עשיתי בהתחלה...). אם היא ישנונית מדי בשביל לרדת לבד היא קוראת לי כשמתחשק לה. שילמנו על זה בשתי נפילות מפחידות מאוד.

עשיתי חישוב קליל שב"הרדמות" למינהן אני "מבלה" בערך שעתיים ביום. זה מתסכל אותי מאוד. מצד אחד יש את בית הכלא הידוע בתור מיטת תינוק מצד שני, באיזה שהוא מקום, אני בסוג של כלא.
אין לי איך לעזור. גם אני שוכבת ליד אלה עד שהיא נרדמת. זה מציק אבל לא נורא קשה לי. במשך היום אני מרדימה אותה בהנקה בסלון או איפה שאני נמצאת וזה יותר קל. בלילה זה יותר ארוך אבל אנחנו שתינו מנקרות בשכיבה. הבעיה היא שאח"כ אני זומבי כל הערב

מה שיותר מפריע לי אלו ההתעוררויות שלה בלילה. ברור לי שאם לא היינו לידה היא הייתה מקטרת טיפה, מסתובבבת וחוזרת לישון. גם אני לפעמים מתהפכת בלילות. נראה לי שהנוכחות שלנו מפריעה לה לפעמים (נחירות, התהפכויות, דיבורים וגם התערבות מהירה מדי כשהיא מתעוררת בלילה ומחפשת את עצמה)

שאק טי
כל מילה בסלע...
המרגיעון אומר "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".
מכירה את האקסיומה: "הכל מסתדר עד גיל שנה?" אינשאללה.

הי,
יש לי מס' התלבטויות....
בני בן (עוד מעט) שלושה חוד'..... (איך עובר)
הוא ישן איתי במיטה. טאטי ואני ישנים במיטות נפרדות- מטעמי נוחות- רק הוא עובד, והוא ישן ככה יותר טוב. שתי מיטות יחיד, כי אין לנו כרגע מקום למיטה הזוגית+יחיד.
אז ככה-
א.- בזמן האחרון הוא לא נרדם אלא אם כן אני מניקה אותו ו ישנה איתו (למרות שברגעים אלה הוא ישן כבר 15 דק' בלי להתעורר- לא לעשות לי עין הרע!!

)
או שהוא עליי במנשא- אני אוהבת מאוד את שתי האופציות האלה, אבל אני רוצה להרגיל שפעם אחת ביום בבוקר או אחה"צ הוא יישן לבד , במיטה, בלי שאני אשן איתו. האם זה עניין של הרגל? כי לא מתאים לי לשכב להניק אותו עד שהוא נרדם, ואז לחכות שהוא יישן עמוק, ואז לקום לאט לאט... והוא מתעורר אחרי 5דק', ואז שוב...... בכלל זה מצב שאם הוא נרדם עליי, ואני מנסה להשכיב במיטה הוא מתעורר וזהו, אלא אם כן אני נשכבת ומניקה אותו- ואז- ראה הנ"ל... יש עצות?

ב.- דווקא עניין המזרונים יכול להיות מאוד נחמד, רק שלי מאוד קשה לקום מגובה הרצפה או פוטון+מזרן (בעיות ברכיים, ובהריון איתו גם היה לי נורא קשה, כבר מחודש רביעי...) חשבתי לעשות לו תוספת ביני לבין הקיר, ואז גם הוא לא יתעורר מתזוזות שלי, כי הוא לא ישמע את הקפיצים כשאני קמה.... האם יש אופציות אחרות, שאני לא חושבת עליהן?

טוב, אצלי עברו כבר 4 שנים מאז הגיל הזה, ואני לא זוכרת הרבה.
גם הנסיך שלי היה נרדם בעיקר בהנקה, ואוהב אותי צמודה, אבל דומני שהוא שיחרר אותי די מהר (זמן קצר יחסית אחרי שנרדם).
עם זאת, אפילו היום, בגילו המופלג, הוא לפעמים רוצה להירדם בחיבוקי... ולוקח קצת לאחר שהוא נרדם עד שהוא מאפשר לעזוב.
טיפים קטנים: לעזוב אותו (פיזית) בהדרגה, להניח יד מרגיעה עליו למשך דקה-שתיים בעודך מרחיקה את שאר הגוף, וכדומה.
להעמיד פנים שאת בעצמך ישנה, בעודך שוכבת - ובהמשך יושבת - לידו.
לגבי הרעש של הקפיצים - אנחנו קנינו מיטה חדשה לכבודו ככה שהקפיצים מתנהגים יפה.
אגב - אפילו שהמיטה גדולה יחסית - היא לא מספיקה!

הוא שיחרר אותי די מהר (זמן קצר יחסית אחרי שנרדם). -אם אני לא שוכבת איתו ישנה או לא- הוא מתעורר אחרי זמן מאוד קצר- בעוד שאם אני ישנה איתו הוא ישן שעתיים שלוש. אפילו שעה וחצי זה טוב...
האמת שאתמול הצלחתי- אחרי 3 פעמים שהנקתי והרדמתי- התעורר -הנקתי והרדמתי וחוזר חלילה, הפעם הרביעית הוא ישן 3 שעות..... בלעדיי....
ועם כל זה שאני אוהבת לישון איתו במיטה, ושהוא עליי במנשא- הרגשתי כל-כך חופשיה!!!

לעזוב אותו (פיזית) בהדרגה, להניח יד מרגיעה עליו למשך דקה-שתיים בעודך מרחיקה את שאר הגוף, וכדומה זה מה שאני עושה- אני נשכבת על הגב- שזה התרחקות אבל עדין נוכחת (ככה זה בלילה....) ואז אחרי דקה שתיים קמה... זה לא עוזר

הקפיצים מתנהגים אצלנו יפה מאוד!! אבל- כל מיטה -אם האוזן שלך צמודה למזרן- עושה רעש.... אלא אם זה מזרן ללא קפיצים- ואני לא אוהבת....

אפילו שהמיטה גדולה יחסית - היא לא מספיקה! הממממ.....

לא מתאים לי לשכב להניק אותו עד שהוא נרדם, ואז לחכות שהוא יישן עמוק, ואז לקום לאט לאט -במחשבה שניה- אין לי בעיה עם זה- יש לי בעיה עם זה שזה לא מחזיק שנת ישרים של איזה שעה וחצי..... ואני לא רוצה להרגיל אותו לעריסה או משהו- אבל זה קצת מייאש אותי....

חן - מניסיוני צריך לחכות שהוא יכנס לשינה עמוקה וירגיש מספיק בטוח. אפשרות שעבדה אצלינו עד לא מזמן היא להרדים במנשא וכשהוא כבר ישן טוב (צריך לעשות ניסיונות עד שעולים על מתי הוא ישן מספיק עמוק) להעביר לאט לאט למיטה ולהישאר ולהשגיח עוד קצת ואולי קצת לשים יד ואחרי כל זה הוא ממשיך לבד - אם זה מצליח....
דרך אגב, את משכיבה על הבטן? אם לא שווה לנסות. בהצלחה.

צריך לעשות ניסיונות עד שעולים על מתי הוא ישן מספיק עמוק
מרימים בעדינות את היד שלו ושומטים. אם היא נשמטת "ללא מאבק", הוא ישן עמוק. אם הוא זז, מחכים עוד כמה דקות.

קרן, וקומג - תודה- אני אנסה.... אבל מה- אני די אוהבת שהוא ישן עליי במנשא-בעקרון... ואני חושבת שזה טוב לו- שהוא מרגיש עם אמא, ושומע מוסיקה, ושיחות, וזז איתי.... -או שאני לא מבינה את מהות הנשיאה- ומיד כשהוא נרדם עמוק מספיק אני אמורה להשכיב אותו במיטה?

את לא אמורה לעשות כלום

רק מה שמתאים לך ולו.
מהות הנשיאה היא קירבה גופנית רציפה, קירבה בכמות שמתאימה לאם ולתינוק. אם הוא זקוק לקירבה רציפה גם בשנת היום, ולך זה לא מפריע - מה היתה הבעיה?

_ולך זה לא מפריע עקרונית זה לא מפריע- אבל לפעמים אני צריכה לשבת עם עצמי בלעדיו-עליי.
אני מרגישה צורך לשבת בבאופן או לאכול או לקרוא לבד לבד. ואני לא מצליחה להגיע לזה- אז השאלה היא
האם זה אופי של תינוק? "פינוק" (כביכול) שלו ואז להרגיל אותו לאט לאט? או שלב בגדילה ועוד כמה חודשים הוא יישן שעה שעתיים ביום בלעדיי, אז לחכות בסבלנות?

עוברים אצלנו לזוגית+יחיד כי אבא צריך לישון לבד. (צודק, פשפושים והנקה באמצע הלילה זה דבר מפריע.)
וגם
אפילו שהמיטה גדולה יחסית - היא לא מספיקה! -מתחילה להבין.... פשושי דוחק אותי לגמרי. ועוד לא בן 3 חודשים..... חצוף

הדף הזה עוד פעיל? (תמיד מפחיד אותי שאהיה אחד מאותם סיומי דפים עצובים ב"באופן" - שאלות שנותרו תלויות באוויר במשך שנים, ללא מענה...)
טוב, אסתכן.
כבר שטחתי במעלה הדף בעיה שהיתה לי לגבי הפרדת הכוחות במשפחתנו - אני ישנתי עם התינוקת (בת 7 חודשים כיום) ובנזוגי עם הבכור (בן 3 ושמונה חודשים). זו ההזדמנות להודות על התגובות המעודדות.
בינתיים חזרנו כולנו לישון במיטה המשותפת, כלומר - מיטה זוגית סטנדרטית + "הרחבה" קטנה לתינוקת, בבניה עצמית (אבל מוצלחת ביותר).
הבעיה: צפיפות חמורה. התינוקת פיתחה מנהג להימנע משינה בהרחבה ולהירדם בצמידות אלי (קרי: על אותו המזרון שלנו) לאחר הנקותיה. כל ניסיון להחזירה למתחם שלה מובילים להתעוררות בעייתית. לפיכך המצב הוא כדלהלן - אבא ישן בנוחות יחסית בצד שלו ומשמאלו מצטופפים נואשות הבכור ואני, כשמצידי השני ישנה התינוקת שנת ישרים. הבכור לא פראייר ונלחם על מעמדו גם בלילה בסדרה אינסופית של השתעלויות ובעיטות לכל הכיוונים (במיוחד אלי, שכן הוא חווה בעיקר את הגב שלי המופנה אליו בזמן ההנקות הרבות והנסיונות להיצמד לתינוקת לצורך הרדמתה).
האילוצים: בנזוגי מסרב בכל תוקף לשנות כהוא זה את המערך המיטתי - לא מעבר למזרונים, לא הרחבה נוספת לבכור בצד שלו, שום דבר. הפיתרון היחיד שעולה בדעתו הוא להעביר את הבכור למיטה משלו, למרות שהוא מאד נהנה לישון איתו. הבכור גם הוא כלל אינו מעוניין להגר ממיטתנו המשותפת.
המצב שנוצר: אני מותשת מאד גופנית ונפשית. קשה לי לישון (בזמן הקצוב והקצר שיש לי לכך) על צד אחד כל הלילה ולהימנע מתזוזה שעשויה למעוך את אחד משני הילדים הצמודים אלי. קשה לי שאין לי "a room of my own" אפילו במיטה שלי בלילה. כל היום אני רק עסוקה במילוי צרכיהם של אחרים ואפילו בלילה אין לי טיפה טיפה של מרחב, פיזי ונפשי, כדי לנוח לעצמי?
המותשות הזאת גם יוצרת אצלי תגובות עוינות כלפי הבכור: שיעוליו ותזוזותיו נתפסים אצלי בדמי הליל כאיום על עצם קיומי (באמת. אני כל כך כל כך עייפה שכך זה נחווה אצלי ברגעים אלו). אני מזיזה אותו מעלי בעצבנות, מפנה אליו את הגב (כאמור), ואם הוא משתעל בבוקר בשעה שאביו כבר ער אני ממהרת להוציאו מהמיטה ולהעבירו לאבא כדי שאוכל לחזור למיטה ולהספיק אולי עוד קצת ל-י-ש-ו-ן...
אז אם זה המצב, מה עשינו בכל הלינה המשפחתית הזאת? למי זה טוב? (אולי רק לאבא ולתינוקת?) האמת היא, יש להודות, שהייתי מעדיפה כבר שהבכור ישן במיטתו הזנוחה שבחדרו (הזנוח). אבל נראה ששוב יש בכך ביטוי לתחושה, בה אני מנסה להיאבק במשך היום, שהוא קצת לנטל. שצרכיו מפריעים לי במילוי צרכי התינוקת.
הרבה בעיות מתנקזות לעניין השינה, לא כן?

הממ... כרגע התגלה לי שיש/היתה מישהי באותו כינוי בדיוק (אם כי לא במדור זה)
טוב, זו לא אני. אצטרך לחפש לעצמי שם אחר...

(מחפשת תשובות (ב') היתה דווקא כל כך מרוצה שמצאה שם שמגדיר אותה בצורה כל כך טובה)

תמיד מפחיד אותי שאהיה אחד מאותם סיומי דפים עצובים ב"באופן" - שאלות שנותרו תלויות באוויר במשך שנים, ללא מענה...

זה ראוי לגריון!

אין לי עצות. אבל נדמה לי שהשאלה שלך קשורה פחות לעצם קיומה של מיטה משפחתית ויותר לנושא של מרחב משלך או הצבת גבולות @} אולי יעזור לך לקרוא גם שם.