התלבטות בנוגע לזוגיות

[מבקשת_לצמוח*]

שלום לכולם,

קראתי באתר הזה כבר מספר פעמים ומאוד אהבתי את התגובות השונות שאנשים קיבלו, והפעם ברצוני לנסות פה את מזלי, ולהעלות את הסיפור שלי על הכתב:
אני בת 32, בקשר זוגי מזה כשנה, וחיה עם בן הזוג כבר חצי שנה יחד. אני עברתי לגור איתו בעיר המרוחקת ממקום מגורי הקודם ומסביבתי.
יש לי התלבטות גדולה לגבי הקשר הזה. מצד אחד אני לא מרגישה מאושרת, מצד שני אני אדם מורכב, וכמעט כל מערכות היחסים שהיו לי אני סיימתי אותן ביוזמתי.
יש בי משהו שמאויים מזוגיות טוטאלית, ואני גם יודעת מה המקורות של זה. (הקשר עם אבא ואמא כמובן)
בגלל שאני כבר בת 32 והשעון הביולוגי מעיר אותי ללא הרף, מאוד חשוב לי לא לעשות טעויות, כמו: להמשיך בקשר שלא נכון לי. או לסיים קשר טוב בגלל שיש לי עניינים לא פתורים עם עצמי.

ולתיאור הקשר עצמו:
מה יש בקשר?
חברות, שיתוף הדדי, נאמנות, אמינות, יציבות, יכולת לשיח רגשי פתוח וכנה, פרגון לנפרדות ולחיים הנפרדים של כל אחד מאיתנו, מנטליות דומה, ערכים משותפים ומטרות דומות לחיים, הבנה, והערכה.
והתאמה אינטלקטואלית. אלו לא מעט דברים חשובים בהחלט.
מה חסר בקשר?
משיכה חזקה, התלהבות, תשוקה, התאמה מינית, כיף, צחוקים, קלילות, יצירתיות, יותר מגע וחום, וגם משהו מרכות עדינות וסבלנות.
כמו כן יש לנו נטיה למאבקי שליטה מידיי פעם, אך בגלל החברות ויכולת השיח הטובה, אנחנו מצליחים להתמודד עם זה לא רע. אולם עדיין יש לנו הרבה על מה לעבוד בנושא.
יש לציין שאנחנו בטיפול זוגי-מיני

מה שהכי מציק לי בקשר הוא שמהתחלה הרצון הגדול שלי בקשר נבע ממקום הגיוני- ידעתי וחשבתי שיש פוטנציאל טוב להתאמה. ופחות ממקום רגשי תשוקתי- אני מתגעגעת, נמשכת וכמהה.
למרות זאת, החלטתי לתת צאנס ונוצרה במשך הזמן חברות טובה ומשמעותית והקשרות רגשית. עם זאת, אני כמהה לקשר שאחוש בו יותר חיה, יותר שמחה ויותר מינית.

דבר נוסף שברצוני לספר- שאני בתקופה ארוכה כרגע בחיים שאני חשה "פחות חיה". אני מאוד מנסה לעבוד על זה, אבל לא כל כך הולך לי בנתיים. אני נמצאת במסגרת עבודה שאני לא כל כך נהנית בה, אולם היא שלב הכרחי בדרך לאן שאני כן רוצה להגיע. אני לא יודעת האם בחרתי בן זוג שמשקף לי את התחושה של החוסר חיות, או שכל מי שהייתי יוצרת איתו קשר בתקופה הזאת לא היה מלהיב אותי בגלל שאין לי בפנים את הנלהבות הזאת מהחיים. נלהבות שכן היתה קיימת בעבר הרבה יותר.

אשמח לשמוע את דעתכם (:
מבקשת לצמוח

[אהבת_עולם*]

_מה יש בקשר?
חברות, שיתוף הדדי, נאמנות, אמינות, יציבות, יכולת לשיח רגשי פתוח וכנה, פרגון לנפרדות ולחיים הנפרדים של כל אחד מאיתנו, מנטליות דומה, ערכים משותפים ומטרות דומות לחיים, הבנה, והערכה.
והתאמה אינטלקטואלית. אלו לא מעט דברים חשובים בהחלט._

כל מה שכתבת כאן נשמע כמו תיאור של ידיד טוב.
אין כאן את האלמנטים שהופכים ידידות לאהבה ולזוגיות.
השאלה אם מספיק לך לחיות עם ידיד טוב.

[אהבת_עולם*]

(ואני לא יודעת אם משנה הסיבה שבה בחרת בו, כדי להחליט אם מתאים לך להישאר שם או לא).

[מבקשת_לצמוח*]

שלום לך,
יש משהו במה שכתבת,
אם לתאר את העניין במדויק אז אני חשה שהמשיכה שלי אליו היא בינונית. זה לא שהיא לגמרי לא קיימת, אבל היא בהחלט לא חזקה ובריאה כמו שחוויתי בעבר.
אני יכולה להגיד שהטיפול המיני כן עוזר לנו מבחינת הקשר המיני. הוא השתפר ויותר זורם ומהנה, כי למדנו להבין מה כל אחד אוהב.
אבל כן יש משהו בסיסי במשיכה שחסר וכנראה לעולם לא ישתנה ואני צריכה לבחור עם להשלים עם זה או לא..

[מבקשת_לצמוח*]

אפשר להגיד שיש שלוש סיבות מרכזיות למה בחרתי בו:
הסיבה הראשונה היא שאני יכולה לפתח איתו שיח רגשי פתוח וכנה בלי שזה יאיים על אף אחד, ואפילו ההיפך. יש לנו יכולת הדדית להתבונן על עצמינו, להיות אמפטים למקומות הרגישים אחד של השני וכו. זה נראה לי דבר יקר ולא מובן מאליו
הסיבה השנייה היא שהוא משדר לי המון יציבות באישיות שלו ובמבנה הרגשי שלו. זה נותן לי תחושת בטחון לבחור בו כשותף לחיים.
סיבה נוספת, אולי פחות חזקה היא שהוא מאוד חכם, אז אני יכולה לסמוך עליו מאוד שיעשה החלטות נכונות שיתנהל נכון. וגם הוא יודע לייעץ ולעזור כשצריך. יש לי ראייה מאוד נכונה לגבי דברים.
וגם כיף שיש מישהו שהשיחות איתו הן ברמה גבוהה.
אפשר לומר ששתי הסיבות הראשונות אלו תכונות שמאוד חסרו לי באקס שלי (שאיתו כן היתה לי משיכה עזה)

[מבקשת_לצמוח*]

• יש לו ראייה מאוד נכונה לגבי דברים (כתבתי בטעות "יש לי")

[רוזמרין*]

זו רק דעתי והיא מתבססת על 30 שנים של זוגיות אחת.
משיכה מינית היא דבר שבא והולך בתקופות מסויימות, בזמני משבר, שינויים בגוף, שיגרה ושחיקה, ילדים קטנים וכו'.
דווקא הדברים האחרים (והמעולים) שרשמת, הם אבני הדרך לזוגיות ומשפחתיות מצמיחה ומגדילה.
נשמע שיש לך פרטנר מהסרטים (הלא הוליוודים) ומצאת דבר נדיר מאד מאד.

[מבקשת_לצמוח*]

תודה רוזמרין,
זה נכון שהמשיכה יורדת ועולה, אבל אני חושבת שזה כן משמעותי מהי נקודת המוצא. מה דעתך?
האם לדעתך זה נכון להתפשר מההתחלה על משיכה לא חזקה?
הייתי רוצה להשלים עם זה בגלל כל הדברים הטובים מאוד שכן יש בקשר, אבל אני לא יודעת כיצד.
מה יכול להרגיע אותי מבפנים? ואם יש משהו כזה בכלל..

[רוזמרין*]

האם לדעתך זה נכון להתפשר מההתחלה על משיכה לא חזקה?
קודם כל, אני לא נותנת הנחיות, כן? את זו את ואני זו אני.
אני נמשכתי בטירוף לבן זוגי, וזו היתה הסיבה להפיכתנו לזוג. אבל חיינו יחד כמה שנים לפני הנישואין, וכשהגענו לחתונה זה כבר לא היה אותו דבר מבחינתנו וגם לא היה חשוב כל-כך.
הפכנו לחברים טובים שנהנים ביחד ומסתדרים ביחד ומגלים אחריות אחד כלפי השני. כדי להקים משפחה, לי זה נראה הרבה יותר חשוב.

אנשים שמתחתנים בגלל משיכה מינית פראית ולא מתרוממים משם לזוגיות אמיתית, לא שורדים.

מה יכול להרגיע אותי מבפנים? ואם יש משהו כזה בכלל..
אולי ראית יותר מדי סרטים רומנטיים? את יודעת שהם עשויים עפ"י נוסחא מאד מדוייקת, נכון? וחלק חשוב בנוסחא הוא שהסרט מסתיים בנשיקה לוהטת. כלומר, את יוצאת מהסרט וממשיכה בדמיון את הסרט כפי שהוא נגמר- תמיד התשוקה והמאוהבות תהיה שם עד גיל זיקנה.
אני יכולה להציע לך להתחיל לראיין אנשים בסביבתך. בני משפחה, חברים וכד'. תשאלי אותם איך הם מרגישים עם בן הזוג שלהם ומה הדברים החשובים מבחינתם. לכי על כאלה שכבר נשואים כמה שנים לפחות, וכאלה שיש להם ילדים.
את תופתעי לגלות שהתלונות של הנשים יהיו קשורות יותר לחוסר תקשורת, חוסר לקיחת אחריות, וחוסר אמפטיה מצד הגבר- בדיוק התכונות שאת מעלה על נס בקשר לגבר שלך.

[פלונית*]

את נתתת הרבה סיבות למה כן
ולמה החיות שלך בחסר כרגע .
תשני את היחס לעצך
משיכה באה מקרבה עצמית קודם כל לא?

[מבקשת_לצמוח*]

תודה פלונית ורוזמרין (:
פלונית-
אני יודעת שמה שכתבת עכשיו זה הפתרון הראשון והנכון ביותר
אני עובדת על זה אבל זה לא ביום אחד- להתמקד בעשייה שמצמיחה ומעצימה אותי, וללמוד לקבל ולאהוב את עצמי עם כל מה שישנו ואיננו

[מיכל_בז*]

את אוהבת אותו והוא אותך? ( אני מניחה שכן, אבל לא כתבת את זה בכלל.)

[מבקשת_לצמוח*]

הוא אוהב אותי מאוד ורוצה להקים איתי משפחה. אני אוהבת אותו אבל מרגישה שמשהו חסר, אז אני לא יודעת איך לקרוא לזה.. באהבה יש קבלה מלאה של השני. לא?
אני כן קשורה אליו ומרגישה קרובה אליו.

[אלה_לי_לה*]

באהבה יש קבלה מלאה של השני. לא?
הו, ממש לא. יש המון דברים שמטריפים אותנו (לטובה ולרעה) באהובינו, אני חושבת שבאהבה אנו משתדלים להיות יותר נכונים לקבל את אותם דברים שמטריפים אותנו, ואם האהבה הדדית, גם ננסה לעבוד על אותם דברים יחד.

תנסי לגשש בפנים, מה חסר? והאם את נכונה לחיות בלעדיו? או להשיג את מה שחסר במקומות אחרים?

[אילת_מ*]

אני חושבת (וסלחי לי אם אני לא אומרת את זה מספיק בעדינות,) שאת לוקה במקרה של רעלת הוליווד נפוצה.
מישהי כאן כתבה לפני כמה שנים דבר שלא אשכח לעולם. היא כתבה כך: " בסוף תמצאי אהבה. על בטוח. או אהבה עם מישהו אחר, או אהבה אמיתית ועמוקה בתוכך. וכשזה יקרה, זה כבר לא משנה מה האובייקט של האהבה הזאת. את תהיי באהבה." (ציטוט לא מדוייק אבל זה מה שאני זוכרת)

[מבקשת_לצמוח*]

מה שחסר בעיקר זה תשוקה ומשיכה פיזית.
לא ברור לי עדיין אם אני יכולה לחיות עם החוסר הזה. עם משיכה שהיא בינונית כזאת ולא משמעותית.
אם אני יכולה מצד אחד פחות לתת לזה חשיבות, ומצד שני כן לפתח את הקשר המיני בינינו, ולהנות ממש שיש.
אני באמת לא יודעת.

[מבקשת_לצמוח*]

אילת, זה מעניין מה שכתבת. וזה ברור לי שאהבה עצמית היא הדבר הכי משמעותי פה.
לגבי רעלת הוליוודית- יכול להיות שזה נכון. ומצד שני, אני יודעת שהרגשתי את זה בעבר. זה לא משהו שאני מפנטזת עליו בלי שזה קרה לי מעולם.

[אילת_מ*]

אני בטוחה שהרגשת זאת בעבר. יש אנשים שאתם זה מסתדר מינית נורא מהר וטוב, אבל חסרים דברים אחרים. הענין עם המיניות, כמו עם רגשות , שהם כל הזמן בתנועה, כל הזמן בגאות ושפל. כל הזמן מושפעים ומשפיעים על הכל. זה גם היופי שלהם. אם היית אומרת שהוא לא עושה לך את זה ואין לך רגשות אליו, אז באמת זה הזמן להמשיך הלאה. אבל לי נשמע מבעד לגלי האינטרנט וכמובן שאני לא מכירה אותך ולא יודעת עליך כלום מעבר למה שאת מספרת , שקבלה ואהבה עצמית יעזרו פה המון. אהבה עצמית זה גם דבר סקסי בטירוף. אבל נשמע שהוא נותן לך דברים שעושים לך טוב בהרבה רמות. לדעתי יש רק דבר אחד חשוב כאן בסיפור. האם את מוכנה לזוגיות או לא. זה הכל. אבל שוב , מי אני, סתם קול אנונימי באינטרנט, יש סיכוי שאין לי מושג מכלום

[מבקשת_לצמוח*]

אילת, איזה חמודה את (: את ממש לא סתם קול אנונימי באנטרנט!
תודה על הניסיון הכנה לעזור (: כרגע קשה לי להכריע אם אני באמת לא מספיק מרגישה אליו, או שכל הבעיה היא בי..
מקווה שעבודה עצמית וגם הזמן יעשו את שלהם.

[אילת_מ*]

נשמע לי מצויין לעמוד במרחב שעוד לא יודע ולבקש ולחכות לתשובות.

[אביבה*]

כל מה שכתבת כאן נשמע כמו תיאור של ידיד טוב.
אין כאן את האלמנטים שהופכים ידידות לאהבה ולזוגיות.

אם את שואלת אותי, הייתי מנסחת זאת אחרת:
כל מה שכתבת כאן נשמע כמו תיאור של ידי טוב, או של קשר זוגי מצוין לאחר שחלף הלהט של החצי שנה הראשונה.

[אביבה*]

ידי = ידיד כמובן.

ואמשיך עוד קצת:

אין בנאדם מושלם. האקס היה מושך בטירוף, אבל חסרו אצלו האינטלקט ושיחות העומק הפתוחות והיציבות.

בן הזוג הנוכחי פחות מושך, אבל מאד יציב וחבר נהדר.

אני לא חושבת שניתן למצוא מישהו ללא חסרונות, או אפילו מישהו שהאהבה אליו מושלמת.
מתוך שתי האופציות הנ"ל, אני אישית כדי לבנות חיים, הייתי בוחרת באדם היציב והטוב.

[מבקשת_לצמוח*]

הי אביבה (: תודה לך על תגובתך!
אני חוששת שמשהו לא היה מובן בדברי. עם האקס האינטלקט היה נהדר, והיו גם שיחות אישיות. והוא היה אוהב ורגיש אלי אבל גם פגיע מאוד. היו לו הרבה קשיים עם עצמו - מה שגרם לקושי לדבר איתו בפתיחות על דברים פחות נוחים, הריבים איתו היו נוראיים. ומשהו בו השרה עלי תחושת אי יציבות ואי בטחון..
בכל מקרה אין לי עכשיו שתי אופציות. יש לי אופציה אחת שאני יכולה להחליט ללכת עליה או לא.
את צודקת שיכול להיות שהקשר בינינו זה כמו קשר אחרי חצי שנה או שנה, כשההתלהבות יורדת ונשארת החברות.
ואז אני שואלת את עצמי , האם באמת החיבור המיני וההתלהבות המינית נשכחים במשך הזמן, או שיש להם מקום משמעותי ביחסים גם אחרי מספר שנים ושניים שלושה ילדים?

[אהבת_עולם*]

יש לו ראייה מאוד נכונה לגבי דברים (כתבתי בטעות "יש לי")
אולי לא בטעות?

[מבקשת_לצמוח*]

או עד כמה יש להם חשיבות ביחסים אחרי שבאים הילדים?
אני מניחה שזה אינדבדואלי, ובכל זאת אני שואלת

[אינטו_איציה*]

שמחה על השאלות והתהיות שאת מעוררת.
מקשיבה מהצד לעצות..רלוונטי גם לי (לאו דוקא עניני משיכה כן או לא, פשוט עניני חסרונות כן או לא )

[אהבת_עולם*]

לדעתי, מה שאת מתארת לא נשמע טוב.
כלומר, טוב מהרבה בחינות כן, אך לא טוב כקשר לאורך זמן.
כי משיכה בסיסית כן צריכה להיות.
אם זה יורד באופן טבעי עם הזמן כפי שתיארה כאן למשל רוזמרין, ואין לכם בעיה עם זה - אז סבבה.
אך אני משערת שזה כן צריך להיות איפשהו בבסיס של הקשר.
אני חושבת שמתישהו את תהיי מאוד מתוסכלת מהמצב. ההגיון כבר לא יעזור ולא תוכלי יותר להישאר שם.

אם בינתיים קשה לך להחליט ואת נשארת שם - סבבה, אין בעיה. אני לא דוחקת בך להחליט.
אבל אני מציעה שלא תעשי החלטה הרת גורל כמו נישואים או הבאת ילדים עם בן הזוג הזה, כל זמן שאת לא בטוחה לגביו.

[מבקשת_לצמוח*]

תודה לך אהבת עולם (: אני מעריכה מאוד את תגובתך.
אני לא אעשה החלטה הרת גורל כל עוד אני לא בטוחה. זה נושא חשוב מידיי כדי להמר בו או להקשיב לסביבה מבלי שאני בטוחה מבפנים.
אני מאחלת לעצמי בטחון בהחלטה מה שהיא לא תהיה. ואני מאמינה שהוא יגיע.

אינטואיציה- אני שמחה לשמוע שאת מוצאת את מה שאני כותבת רלוונטי באופן כלשהו גם לך.
כל העניין הזה של לחיות ולהשלים עם חסרונות אצלינו ואצל בן הזוג הוא באמת לא פשוט (:

[מיכל_בז*]

אני תוהה בקשר לעניין המשיכה... המגע שלו נעים לך או לא? הוא יפה בעינייך? את אוהבת להתחבק איתו? הוא מוכן ללכת לקראתך בסקס? אפשר לדבר איתו על מין ומיניות? הוא יכול להשתנות?

[אישה_במסע*]

אני נוטה להסכים עם אילת. לדעתי תיארת את הדברים החשובים ביותר לזוגיות.

היה פה איפשהו דף על הקשר ההפוך בין משיכה מינית לזוגיות יציבה, לא זכורת איפה. מישהי טענה שכל המכרים שלה שנותנים חשיבות רבה למיניות לא מצליחים לשמור על זוגיות ארוכה ויציבה, ואלו שמיניות אל כל כך חשובה להם, שהם פחות מיניים מטבעם, מצליחים יותר בזוגיות.

מישהי זוכרת את הדף הזה? הייתי רוצה לקשר עליו, אבל אני לא מוצאת אותו

[אבישג_א*]

_מה יש בקשר?
חברות, שיתוף הדדי, נאמנות, אמינות, יציבות, יכולת לשיח רגשי פתוח וכנה, פרגון לנפרדות ולחיים הנפרדים של כל אחד מאיתנו, מנטליות דומה, ערכים משותפים ומטרות דומות לחיים, הבנה, והערכה.
והתאמה אינטלקטואלית. אלו לא מעט דברים חשובים בהחלט.
כל מה שכתבת כאן נשמע כמו תיאור של ידיד טוב.
אין כאן את האלמנטים שהופכים ידידות לאהבה ולזוגיות.
השאלה אם מספיק לך לחיות עם ידיד טוב._

ממש לא מסכימה , זה הבסיס (בהא הידיעה) לזוגיות טובה

[אבישג_א*]

אויש, לא תכננתי להוסיף כבר וזה עלה פתאום (יונת כנראה צודקת, לפעמים ההוסף ממש מתפלק לו) - לא סיימתי להגיב

אני מאוד מסכימה עם רוזמרין
_משיכה מינית היא דבר שבא והולך בתקופות מסויימות, בזמני משבר, שינויים בגוף, שיגרה ושחיקה, ילדים קטנים וכו'.
דווקא הדברים האחרים (והמעולים) שרשמת, הם אבני הדרך לזוגיות ומשפחתיות מצמיחה ומגדילה._

לדעתי הרפתקאות צריך לחפש בטיולים או אתגרים אחרים, זוגיות בעיניי צריכה להיות מקום יציב עם מישהו שטוב לך איתו, שאת סומכת עליו, שאת אוהבת (אבל אהבה זה דבר שמתפתח ויש סוגים שונים של אהבה, בעיניי לא צריך לבנות על התאהבות או איזו סערת רגשות, זה גם לא בריא). אני חושבת שאדם מלא, אדם שטוב לו בחיים לא זקוק למישהו לידו שיצור עבורו סערות התרגשות או עניין.

[אהבת_עולם*]

מישהי טענה שכל המכרים שלה שנותנים חשיבות רבה למיניות לא מצליחים לשמור על זוגיות ארוכה ויציבה, ואלו שמיניות אל כל כך חשובה להם, שהם פחות מיניים מטבעם, מצליחים יותר בזוגיות.

אני קודם כל לא יודעת אם הטענה הזו נכונה. זו בסך הכל תאוריה שמישהי העלתה.
שנית, גם אם כן - מדובר על אנשים שהם יותר מיניים או פחות מיניים מטבעם.
לא נראה לי שמישהו שהוא מיני מטבעו וזה חשוב לו יכול מתוך החלטה להיות פחות מיני או לוותר על זה.

[אמא_ותיקה*]

_זו רק דעתי והיא מתבססת על 30 שנים של זוגיות אחת.
משיכה מינית היא דבר שבא והולך בתקופות מסויימות, בזמני משבר, שינויים בגוף, שיגרה ושחיקה, ילדים קטנים וכו'.
דווקא הדברים האחרים (והמעולים) שרשמת, הם אבני הדרך לזוגיות ומשפחתיות מצמיחה ומגדילה.
נשמע שיש לך פרטנר מהסרטים (הלא הוליוודים) ומצאת דבר נדיר מאד מאד._
כל מילה - גם כן מבוסס על זוגיות מאושרת מאד של 30 שנה

[אמא_ותיקה*]

אני תוהה בקשר לעניין המשיכה... המגע שלו נעים לך או לא? הוא יפה בעינייך? את אוהבת להתחבק איתו?
אחרי 30 שנה אני עדיין אוהבת את בעלי מאד מאד, אוהבת מאד מאד להתחבק איתו, הולכת לישון איתו צמודה כל ערב, אוהבת את הריח שלו, את המגע שלו. הוא מאד יפה בעיני, למרות כל השינויים מבחור צעיר לגבר לקראת סוף העשור השישי לחייו. אבל לא מרגישה צורך לסקס לעיתים מאד קרובות. בודאי לא כמו בהתחלה. כך שאפר לומר שהמשיכה המינית לא מאד חזקה. אז יש משיכה או לא?
אם היו מבקשים ממני להסביר מה כל כך מוצלח בזוגיות שלנו הייתי כותבת כמעט מילה במילה מה שאת כתבת: חברות, שיתוף הדדי, נאמנות, אמינות, יציבות, יכולת לשיח רגשי פתוח וכנה, פרגון לנפרדות ולחיים הנפרדים של כל אחד מאיתנו, מנטליות דומה, ערכים משותפים ומטרות דומות לחיים, הבנה, והערכה. והתאמה אינטלקטואלית.
ובכל זאת - מעולם לא עלה בדעתי שהוא אולי לא האדם המתאים. מעולם לא היו לי ספקות שהוא האדם איתו אני רוצה לחיות.
אני אדם שלא אוהב שנוגעים בי, ואני גם לא אוהבת לגעת באחרים (כמו חיבוקים כשפוגשים חברים וכד') אבל אני מאד מאד אוהבת שבן זוגי נוגע בי, ואני אוהבת לגעת בו.
עצם זה שאת מעלה את הספקות האם הוא מתאים לך, שאת לא נמשכת אליו מעלה בי חשש שאולי באמת זה לא "זה".
מצד שני - מה שנכון לי כמובן לא חייב להיות נכון למישהו אחר, וכמו שרוזמרין כתבה - אני בכלל לא יכולה לתת שום עצות, רק להעלות מחשבות.

[פלוני_אלמונית*]

האם לדעתך זה נכון להתפשר מההתחלה על משיכה לא חזקה?

בהתחלה רמזת על קשר טוטאלי בין הוריך... מה זה אומר? זה יכול לתת לך כיוון

למשל אם להוריך היה קשר עם הרבה דרמה, אז את תופסת אהבה עם דרמה. ומכיוון שדרמה אין לך עם בן הזוג, את תוהה האם זו אהבה.

זה לא חייב להית דווקא הקשר בין ההורים, נאמר שהקשר שלך איתם או עם אחד מהם היה של ריחוק או של תלות או כל דבר אחר לא יציב...שהיה בו הרבה אדרנלין והרי שאת תופסת "אהבה" כמשהו עם הרבה אדרנלין ולכן בחור שנמע חבר אמיתי ויציב , נתפס אצלך כמשעמם.

השנקל שלי? מצאת לך בן זוג נפלא יציב הגון, רציני, שנשמע כפרטנר נהדר לבנות משפחה (אם את בכיוון..) ויש לך עניינים לא סגורים משל עצמך לפתור שקרוב לוודאי עולים חזק דווקא כי העניין הזוגי יציב... ובהם כדאי לטפל. בלי קשר לבן הזוג.

[פלוני_אלמונית*]

ועוד משהו לסופרלטיבים על הבחור: הוא מוכן ללכת לטיפול זוגי מיני.... וואו!

[גוני*]

מסכימה שמשיכה זה דבר דינמי ומאד משתנה.
אני מרגישה שהמשיכה מעמיקה ככל שההיכרות מעמיקה והקשר נמשך, ושהיא הופכת לפחות פחות קשורה לחיצוניות ונובעת יותר מהרגשות כלפי האדם.
אני גם חושבת שצריך לעבוד על לשמר את המשיכה לאורך הזמן ולכן לא נראה לי שיש כל כך חשיבות למידת המשיכה בתחילת הקשר, ברור שחשוב שלא תהיה דחייה (זה קשור בעיקר למגע לדעתי) שיהיה רצון להתקרב, שתהיה נינוחות גם במצבים אינטימיים, שתהיה מוטיבציה, שיהיה בסיס חזק של רגשות ותקשורת טובה, מעבר לכך אני ממש מאמינה שאפשר להגדיל ואפילו לייצר משיכה. זו אכן לא תפיסה רווחת והתרבות ממש מחנכת אותי ללהיפך ( רעלת הוליווד נפוצה. )
אבל ככל שעובר הזמן אני מרגישה שכל עניין המשיכה הזה הוא כולו בראש. אני יכולה לרצות לקפוץ ראש על בעלי גם אם הוא כולו מרוט, פרוע ומיוזע אם נוצר פתאום איזה רגע אינטימי בינינו שהוא רק שלנו ויש לו מיליון ואחד רבדים שמעוררים משהו בי ובו או אם פתאום הוא אומר משהו שנובע מהיכרות ארוכת זמן ורגש עמוק. מאד יכול להיות שאובייקטיבית אם הייתי רואה אותו ברחוב והוא היה אדם זר עבורי הוא לא היה מזיז לי ואולי אפילו הייתי מרגישה דחיה. ולהיפך, בתקופות רעות (והיו לנו הרבה כאלה) גם אם הוא ינסה (גם בהשקעה חיצונית וגם במילים) הוא לא יזיז לי כלום. הכל בראש!!

בקיצור, אני עם האסכולה כאן שטוענת ש דווקא הדברים האחרים (והמעולים) שרשמת, הם אבני הדרך לזוגיות ומשפחתיות מצמיחה ומגדילה._
לגבי המשיכה, אם שניכם רוצים בקשר, אם שניכם אוהבים, אני מאמינה (שעם מעט השקעה) גם המשיכה תגיע...

[אמא_ותיקה*]

קראתי שוב מראש הדף וראיתי את המשפט הזה
מצד אחד אני לא מרגישה מאושרת
אם כך - אולי באמת משהו ממש לא בסדר בזוגיות שלך. אתם יחד בסך הכל שנה, וגרים יחד רק חצי שנה, ומה שאת אומרת זה שאת לא מאושרת.
לאחרונה כמה זוגות חברים שלנו נפרדו אחרי שנים רבות, ובשיחות על הנושא מסתבר שלמעשה כבר בהתחלה זה בעצם לא היה ממש בסדר. קיוו שעם הזמן משהו ישתנה, ישתפר, הבן זוג ישתנה, הזוגיות תשתנה, יתרגלו. אבל זה לא קרה. בשנים שהיו ילדים צעירים כולם היו מאד עסוקים בילדים, אבל כאשר הילדים גדלו כל מה שלא היה בסדר וטוב בהתחלה עלה שוב. הם לא היו מאושרים בהתחלה, וגם לא הפכו לכאלו בהמשך.
אז אם את לא מרגישה מאושרת יתכן ואת באמת לא מאושרת, ואולי את צודקת שזה לא האדם המתאים עבורך.

[גוני*]

ואגב, יש לי חברה שעברה סיפור מאד דומה, פגשה בחור זהב, המון תכונות חיוביות, קשר טוב, תקשורת מעולה, אבל היה חסר לה ניצוץ, היתה חסרה לה משיכה, התאהבות, תחושה של וואו (לדבריה) והיא מאד התלבטה. לאורך הרבה זמן, בו הם היו בקשר רציני ביותר. להתלבטות שלה היו גם מחירים, היא גרמה לה להתנהג אליו בקוצר רוח, בעצבים, כל דבר קטן 'לא טוב' אצלו גרם לה להתנגדות מאד גדולה, לכעס וכל אלה כמובן העצימו את ההתלבטות.
אבל היה בסיס טוב, והקשר כן הלך והתחזק והלך והעמיק ובסוף היא פשוט הבינה שכל ההתנגדויות האלה מונעות ממנה להתקרב אליו, לייצר אינטימיות. היא הצליחה להירגע, להשלים, לראות את הטוב בקשר הזה את הטוב בו והפלא ופלא ככל שהיא השלימה יותר עם הקשר, הצליחה לא לחפש את החסרונות אלא לראות את היתרונות, הצליחה להרפות מנקודות התורפה ולא להיתקע עליהן (הבינה שאף אחד לא מושלם, ונניח היא תמצא בחור אחר ותהיה ביניהם משיכה מדהימה אבל מן הסתם יהיו דברים אחרים שעליהם יצטרכו לעבוד...) אז הפלא ופלא גם המשיכה כלפיו עלתה, והמין השתפר...
לא מזמן הם התחתנו
(אני מודה לו שהוא לא נטש בדרך, היא העבירה אותו דרך חתחתים והוא לא התייאש )

[רוזמרין*]

אתם יחד בסך הכל שנה, וגרים יחד רק חצי שנה, ומה שאת אומרת זה שאת לא מאושרת.
מה זה אושר? מצב תמידי של כוכבים זוהרים? נינוחות? רגעים קטנים ומתוקים בתוך השיגרה? כל אחד מגדיר את זה כהבנתו, אז אולי כדאי שפותחת הדף תגדיר מהו האושר בשבילה.

ואולי בכלל המילה היא לא אושר? אולי זה התלבטות (ואנחנו לא רגועים במצב של התלבטות, בטח לא מאושרים)?
בכל מקרה, גם לי נראה שהכל בתוך הראש שלך, מבקשת לצמוח . כמו שכתבה הפלונית, יתכן שיש לך תסריטים שהתקבעו אצלך, בגלל זוגיות של ההורים או יותר מדי סרטי רומנטיקה.
מה את אומרת?

[אמא_ותיקה*]

מה זה אושר? מצב תמידי של כוכבים זוהרים? נינוחות? רגעים קטנים ומתוקים בתוך השיגרה? כל אחד מגדיר את זה כהבנתו, אז אולי כדאי שפותחת הדף תגדיר מהו האושר בשבילה.
כמה רעיונות כדי לנסות לעזור:
האם את שמחה לחזור הביתה?
האם את שמחה שבן זוגך בבית כשאת חוזרת?
האם את מחכה שהוא כבר יגיע?
האם את נינוחה ורגועה כשאתם יחד בבית?
האם מעניין לך לשמוע מה שהוא מספר על היום שעבר עליו? האם הוא מתעניין במה שלך יש לספר?
האם המגע שלו נעים לך? הריח שלו?
מה את חושבת שהוא היה עונה על השאלות האלו?

אלו כמה שאלות שעלו בדעתי כדי לנסות להבין אם בן הזוג הזה עושה לך, טוב, נעים, כיף.
אבל שוב - זה כמובן רק מתוך הדרך שלי לראות את הדברים.
היה נחמד אם גם נשים אחרות היו מוסיפות שאלות כאלו שיוכלו לעזור לפותחת הדף לאבחן אם הזוגיות הזאת טובה ונכונה עבורה.

[אילת_מ*]

הו , הו! נזכרתי במשהו:

http://www.ted.com/talks/lang/he/[po]esther perel the secret to desire in a long term relationship[/po].htm

[אהבת_עולם*]

חשבתי על זה שוב, ולדעתי קשר בלי תשוקה ומשיכה לא שווה להיות בו.

• אני מקבלת את זה שיש תקופות שהתשוקה נרדמת. (תקופות.)
• אני מקבלת את זה שאחרי הרבה זמן ביחד עשויה להיות ירידה מסוימת בתשוקה (מסוימת)
• אני מקבלת את זה שלא תמיד זה קיים מהתחלה, וזה יכול להיווצר לאט לאט עם ההיכרות (תוך תקופת זמן סבירה).

אך אם זה לא קיים בבסיס, ואם זה גם לא נוצר במשך הזמן (שנה זה בהחלט מספיק זמן), ואם זה לא היה בקשר מעולם (לפני ש'נעלם') - אין שום טעם. זה לא הקשר הנכון.

[אלה_לי_לה*]

אהבת, במקרה של מחסור מוחלט אני מסכימה איתך, אבל אבל לדעתי מה שמתארת מבקשת לצמוח הוא מצב בו הם נמצאים אך לא חזקים כמו בקשרים קודמים, _מה שחסר בעיקר זה תשוקה ומשיכה פיזית.
לא ברור לי עדיין אם אני יכולה לחיות עם החוסר הזה. עם משיכה שהיא בינונית כזאת ולא משמעותית._

מהזווית האישית שלי, למדתי בעקבות קשר מטורף, מיני וחזק שזה יופי למאהבים, אבל לא מה שאני מחפשת בקשר עם זוגי בחיים. שזה מלווה בלחצים ויצרים הרסניים שמפריעים למהלך החיים השוטף ולראיה ההדדית של מעבר למין. ואולי אפילו שהטירוף הזה קיים רק כשאין אפשרות לחלקים אחרים ומשמעותיים הרבה יותר בקשר, כי הוא כולל משהו "זוחלי-קדמוני" שחוסם הרבה דברים אחרים שאני רוצה במערכות היחסים הזוגיות שלי. הרבה יותר חשוב לי להרגיש שאני יכולה לסמוך על זוגי, שהוא אמין ומשלים אותי מבחינות אחרות, שאנו מצמיחים אחד את השניה ומצליחים לייצר לנו קן בטוח, מעשיר ותומך. ואולי, כך נדמה לי, במקרה שלי זה חזק יותר כאשר התשוקה והמשיכה נעימים אך לא מטריפים את הדעת. ובמקרה זה, כשיש אהבה שממשיכה וצומחת באופן משפחתי, דברים יכולים להמשיך ולהשתפר.

[גוני*]

מהזווית האישית שלי, למדתי בעקבות קשר מטורף, מיני וחזק שזה יופי למאהבים, אבל לא מה שאני מחפשת בקשר עם זוגי בחיים. שזה מלווה בלחצים ויצרים הרסניים שמפריעים למהלך החיים השוטף ולראיה ההדדית של מעבר למין. ואולי אפילו שהטירוף הזה קיים רק כשאין אפשרות לחלקים אחרים ומשמעותיים הרבה יותר בקשר, כי הוא כולל משהו "זוחלי-קדמוני" שחוסם הרבה דברים אחרים שאני רוצה במערכות היחסים הזוגיות שלי. הרבה יותר חשוב לי להרגיש שאני יכולה לסמוך על זוגי, שהוא אמין ומשלים אותי מבחינות אחרות, שאנו מצמיחים אחד את השניה ומצליחים לייצר לנו קן בטוח, מעשיר ותומך. ואולי, כך נדמה לי, במקרה שלי זה חזק יותר כאשר התשוקה והמשיכה נעימים אך לא מטריפים את הדעת. ובמקרה זה, כשיש אהבה שממשיכה וצומחת באופן משפחתי, דברים יכולים להמשיך ולהשתפר.
בדיוק! גם אני חוויתי וחווה בדיוק כך את הדברים.
ואני מאמינה שכשיש בן זוג שאפשר לסמוך אליו, שהוא מעניק ותומך, שיש תקשורת ורגשות עמוקים, כשיש את כל אלו אני מאמינה שמאליה המשיכה מתחזקת עם הזמן וגם אם לא מספיק אפשר להשקיע וליצור אותה.

[רוזמרין*]

אהבת, פותחת הדף כתבה:
אם לתאר את העניין במדויק אז אני חשה שהמשיכה שלי אליו היא בינונית. זה לא שהיא לגמרי לא קיימת, אבל היא בהחלט לא חזקה ובריאה כמו שחוויתי בעבר.

הבעיה כאן, כנראה, היא לא שאין משיכה מינית, אלא שהיא נתונה להשוואות בלתי פוסקות עם העבר (המדומיין, יש לומר, כי הזכרון שלנו מתבסס על ניפוי עובדות והשלמתן מהדמיון).
ובנוסף, מבקשת לצמוח אומרת שהיא מרגישה "לא חיה" בתקופה האחרונה. אני מכירה את התחושה הזאת, היא מגיעה אלי לביקור מדי פעם. אבל אני תמיד יודעת שזה קשור רק אלי, קשור למעשיי, מחשבותיי, מצבי הנפשי ו/או הגופני וכו'. זה לא "באשמת" בן הזוג, ההורים, הבוס, הילדים...

ולא תמיד ידעתי את זה. זה היה תהליך ארוך שבסופו הבשילה ההכרה ששום דבר בחוץ לא יביא לי את האנרגיות הטובות והמחייות. זו רק ההתייחסות שלי תביא לכך.

[רוזמרין*]

אלה, כל מילה
גוני, אני לא חושבת שיש קשר בין שכשיש בן זוג שאפשר לסמוך אליו, שהוא מעניק ותומך, שיש תקשורת ורגשות עמוקים לבין משיכה מינית בהכרח.
דווקא משיכה מינית חזקה מאד יכולה לנבוע מהמסתורין, מהזרות, מהפתעות. עניין הסקס בין בני זוג, כפי שהגדרת היטב, הוא פחות זיקוקי די-נור ויותר נינוח. יש כאלה שזה לא מספיק בשבילם. לכן הם ימשיכו להחליף בני זוג או יפזלו החוצה. התשוקה לתשוקה יכולה להיות הרסנית לפעמים.

[קיומי*]

אולי פספסתי התייחסות לזה אבל נדמה לי שלא כתבת:
איך המין עצמו?

[בשמת_א*]

אני מקבלת את זה שאחרי הרבה זמן ביחד עשויה להיות ירידה מסוימת בתשוקה (מסוימת)
אני לא מקבלת את זה.
זה כנראה עניין של אישיות?
זה לא הכרחי בכלל. נהפוך הוא. באותה מידה נכון גם להגיד "אחרי הרבה זמן ביחד יש לצפות לעלייה בתשוקה".

לגבי ההתלבטות של פותחת הדף: אכן התלבטות של ממש. אני מרגישה שאף אחד מבחוץ לא יכול לעזור לך, כי הכל כותרות. מה זה "אושר"? אלה זיקוקין די נור מהסרטים ההוליוודיים שאת מצפה להם, או הגדרה נכונה שפשוט כיף לך להיות איתו לא-משנה-מה-עושים ואין לך את זה ואת צודקת שזו בעיה? מה זו "משיכה"? משהו שמרמז אצלך על קשר עמוק והכרחי, ושאילו היא היתה קיימת זה היה מדד לאהבה עם יכולת לטווח ארוך ולהעמקה? או סממן שדווקא מתחבר אצלך לחרדת נטישה, התלהבות מהמרוחק, הזר והמסתורי, לבעיות בקשר שהמין מחפה עליהן וכדומה?
כך אפשר לשאול על כל מלה.
מי יכול לדעת דרך האינטרנט אם מה שאת מתארת כחסר, אכן מדוייק ואכן חסר ולכן זה לא זה - או שמה שאת מתארת כחסר, לא שייך בכלל לקשר הזוגי אלא שלך יש דברים בתוכך שאם תפתרי, פתאום הקשר הזוגי ישתנה?
מצד שני, יש בעיה כאשר את עם מישהו והוא לא גורם לך להרגיש טוב עם עצמך,
או שהוא ממש מאיר לך את המקומות שבהם את לא אוהבת את עצמך ולא טוב לך בחיים.

אלה מחשבות שלי מפרספקטיבה של עשרות שנים (מבהיל ממש לחשוב כמה עשרות....).

[אילת_מ*]

אלה וגוני, כל מילה!!

[אישה_במסע*]

אתם יחד בסך הכל שנה, וגרים יחד רק חצי שנה, ומה שאת אומרת זה שאת לא מאושרת.

מה הקשר בין זה לבין הזוגיות? הייתי מאושרת כשלא הייתי בזוגיות, אני מאושרת בזוגיות, ואני מקווה שגם אם <טפו טפו טפו> ניפרד אשאר מאושרת. אושר לא תלוי בזוגיות.
לעומת זאת, אם אדם לא מאושר נכנס זוגיות זה יכול לפגוע בה.

[קרן*]

אילו היית צעירה יותר היית נשארת בקשר הזה?
שיתפת את בן זוגך בכל הלבטים שלך?

[גוני*]

שאלות:
את רואה אותו כאבא לילדים שלך?
את רואה את עצמך מזדקנת לצידו?

[או_רורה*]

אני חושבת שישנם כל מיני סוגים של משיכה, כמו שיש כל מיני סוגים של אהבה.
יש משיכה מוחלטת, מיידית ומהממת, כזו שגורמת לפיק ברכיים ולרעד...
יש משיכה עדינה, כמעט בלתי מורגשת, של רצון ללטף ולחבק ולנשק, אבל ברוגע...
יש משיכה מטרידה, כזו ששורפת, שלא נעים איתה...
ויש משיכה נינוחה, רגועה, של היכרות ממושכת, של מין טוב ובריא, של אהבה...

יש לך משיכה בכלל אליו?
כלומר, מעבר למינון ולכל הסממנים "החיצוניים" של המין, נעים לך ואת רוצה אותו?
כי אם לא, ואתם רק בתחילת הקשר, אני לא יודעת... נשמע לי לא כמו מקום כל כך טוב.
מצד שני, אני מכירה די הרבה זוגות שהמקום הזה הוביל אותם ליחסים אחרים ולפתרונות אחרים, כמו יחסים פתוחים, למשל.

אני אגיד לך מה קורה אצלי, סתם לדוגמא: יש תקופות שהמין משגע, מדהים, ויש תקופות שפחות, ויש תקופות (הריון, הנקה) שהוא מתקיים מעט מאוד מאוד....
אחרי עשר שנים ושניים (וחצי) ילדים, לא הכל כמו בהתחלה, יש דברים טובים יותר וטובים פחות.
נכון, הריגוש ההתחלתי והמסתורין לא קיימים.
אבל... ההיכרות והפתיחות והיכולת להכיל ולהיות מוכל, ולשדרג ולהתנסות - כל אלה גדלים מאוד.
ולפעמים, אחרי עשר שנים, כשהוא מדבר - אני לפעמים מצמצמת עיניים ומרגישה מין תחושה שכזאת של: "איזה יפה הוא"...

[מבקשת_לצמוח*]

שלום לכולן, רציתי לעדכן אתכן, ואשמח לתגובות:

בחודשים האחרונים אני עובדת על עצמי הרבה, והתחלתי להעשיר את חיי בדברים ממלאים יותר.
אני מרגישה שככל שטוב ל ייותר עם עצמי גם טוב לי יותר בקשר, או במילים אחרות - אני זקוקה לפחות כדי להיות מסופקת.
אני מרגישה יותר מחוברת אליו, ואני חשה כי יש סיכוי טוב שכן נמשיך להקמת משפחה.
הבנתי לארונה שחסר לי ממנו יותר יחס ותשומת לב, רכות, עדינות, סבלנות וכו. הוא משתדל גם לעבוד על דברים אצלו, ואני כן מרגישה שיש בינינו יותר חום באופן משמעותי.
ושככל שאני מגיעה ממקום יותר מקבל ופחות מצפה, הדברים מרגישים הרבה יותר טוב.


אבל.. עדיין חסרה לי מן כמיהה מוחלטת אליו, תשוקה חזקה, התאהבות בו ובדברים הקטנים שמאפיינים אותו.
אני חושבת שהאהבה שלו יותר טהורה משלי כי אין בה התלבטויות, למרות שאני אדם מאוד מורכב הוא אוהב אותי כפי שאני, וזה מדהים לכשעצמו.
בזמן האחרון אני מרגישה שאני פשוט לא אוכל לוותר עליו, ושהסיכון בויתור יהיה גבוה מידיי.
אני מאמינה שאני עוברת תהליך שעוד יקח זמן, ושבשלב כלשהו אני אגלה אם כל העניין זה תסבוכים שלי, או שיש פה באמת משהו לא נכון בהתאמה.
העניין הוא שבגלל הגיל ובגלל שגם לו אין סבלנות עד אין קץ- אני אצטרך להחליט בקרוב. אני מרגישה הרבה יותר טוב עם המחשבה שהוא יהיה הגבר שאיתו אחלוק את חיי, ועדיין יש שם את החשש.

[חשוב_לדעת*]

כתבת את זה לפני 3 שנים. קראתי הכל ואני מאוד סקרנית לדעת איזו בחירה עשית .

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו... גם אני!!!

[פריצי*]

גם אני

[מבקשת_לצמוח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן נשים יקרות, אישה כיף שאתן מסוקרנות! (: אז ככה באמת כשכתבתי על ההתלבטות היינו בערך שנה יחד ומאז עברו שנתיים וחצי לערך.
מאז שכתבתי פה הלבטים שלי הלכו והתגברו אולם חשתי שאיני מסוגלת לעזוב אותו או לוותר עליו. תחושה שהיתה חדשה לי בזוגיות ולא הבנתי אם היא מעידה על חוזק או על חולשה. הוא ידע באופן חלקי מה קורה לי וכל הזה מן ניסה למשוך את הקשר קדימה. בשלב מסוים, בתקופה יותר זורמת שלנו הציע לי נישואין ונענתי לכך לא בלב שלם. ניסיתי מאוד לעבוד על עצמי כל הזמן וקיוויתי שכשאפתור דברים עם עצמי אהיה יותר שלמה בקשר. (כאמור היינו בטיפול זוגי שכלל גם שיחות פרטניות).
החברות בינינו השתפרה אבל הדבר הבסיסי שהיה חסר לי המשיך להעיק. ואני המשכתי להטיל ספק בעצמי. קבענו תאריך לחתונה ובפנים לא שמחתי, הייתי חרדה, וככל שהתקרבנו לתאריך חשתי שאני חייבת לדחות אותו, וגם הגוף שלי התחיל לדבר. ואז דחינו את התאריך במספר חודשים. אותה תקופה הייתה מהקשות בחיי. חשתי קרועה לשני כיוונים, ששניהם מאוד הפחידו אותי (להתחתן איתו או להישאר לבד) והתקשתי למצוא מישהו שיבין אותי. היו מעט מאוד אנשים שידעו. לאחר חיפושים מצאתי אשת טיפול שהצליחה להבין ולתת לי את המקום שלא הצלחתי לתת לעצמי. שם בתהליך לא ארוך הצלחתי לחזק את עצמי כאישה וכאדם והגעתי למסקנה שהחיים שאהיה יותר שלמה איתם הם החיים בלעדיו, עד כמה שזה היה מפחיד. (התקרבתי לגיל 34) ידעתי שהאהבה אמורה להיות משהו אחר שלא היה לי איתו מעולם, ולמרות שהוא אדם טוב ונהדר, הוא לא בשבילי לקשר שלם של זוגיות. ידעתי שגם לי יש חלק בדבר אולם זה פשוט לא נכון עבורי בעליל להינשא באופן שכזה..בשלב הזה הכל היה מוכן לחתונה והתאריך היה בעוד מספר שבועות ספורים. הייתי מוכנה לתגובות קשות שלו ושל המשפחות, וללקיחת הלוואות ולחזרה לגור בבית של ההורים כדי לשלם את הנזקים הכספיים שעלולים היו להיווצר עם הביטול. הלכתי עם זה עד הסוף.
המציאות היתה מורכבת אך פחות קשה משציפיתי. המשך בהודעה הבאה..

[מבקשת_לצמוח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מולו היה קשה מאוד בהתחלה אך בגלל שהוא בנאדם מדהים וחזק הוא הצליח לקבל את זה ולהבין שזה גם לא נכון עבורו, והצלחנו להפרד יפה, ולהשאר בקשר חברי עד היום. ואני מוקירה את זה מאוד ויודעת שזה חריג מאוד. לי זה מאוד עזר שנשארנו בקשר טוב, ואפילו נפגשים פעם בכמה זמן.
מול אמא שלי היה הכי קשה וגם מול אמא שלו. בסופו של דבר הנזק הכלכלי לא היה גדול כי מצאתי זוג שיחליף אותנו באולם. התחושה העקרית שחשתי לאחר הביטול והפרידה היא הקלה, היא שקבלתי את עצמי במלואי בחזרה. מאז הערך העצמי שלי הולך וגדל, ואני יותר ויותר מפוקסת לגבי חיי ורצונותי.
מאז עברה שנה וקצת. אני לא בזוגיות עדיין. אני עדיין פוחדת (בת 35) אבל מרגישה חזקה יותר ומסוגלת יותר. מסתכלת עמוק פנימה ורואה דברים שלא רציתי לדעת פעם, ועובדת עם זה, מקבלת את עצמי.

[נישאת_עם_הרוח*]

נחשפתי אל הדף היום במקרה.
סיפורך לא פשוט, אך מעורר השראה על האומץ והכנות עם עצמך, ועל כך שלא עצמת עיניים לאמת.
מאחלת לך המון אהבה ואמונה בדרכך

[מבקשת_לצמוח*]

תודה לך נישאת עם הרוח (: איזה שם יפה בחרת לך!
חיזקת אותי בדברייך,
מרגישה שהם נכונים.

[מעיין*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, העמוד הזה נתן לי הקלה רגעית למצוקה מאד דומה
מבקשת לצמוח, האם בדיעבד היית מפסיקה את הקשר לפני שהגעתם לחתונה או שמא דברים יכלו לקרות רק בזמנם כמו שהוא?

[מבקשת_לצמוח*]

וואו, מאז שכתבתי אני נכנסת לכאן כל יום, מחכה לתגובות שלכן. חשפתי פה את עולמי וחלק מהותי מחיי.
תודה לך מעיין על התגובה, אני שמחה שמשהו בזה איפשר לך מעט הקלה.
לגבי השאלה שלך:
הדבר שהכי לא רציתי הוא לבזבז זמן יקר, וחשבתי על זה במהלך הקשר. זה היה בראש שלי לגמרי.
ומצד שני לא רציתי לפספס פוטנציאל של זוגיות טובה ולכן המשכתי בקשר, כי היה נדמה לי שיש פוטנציאל.
אם היתה אפשרות נפשית רגשית לסיים את הקשר לפני שהגעתי לנקודת הקיצון הזאת ברור שזה היה עדיף מהמון בחינות!
הבחירה שלי בנקודת הזמן של קרבה לחתונה -היה בה משהו אכזרי. היא הביאה לפגיעה משמעותית יותר בו, הביאה לפגיעה במשפחות, הביאה לנזק כספי.
אני מאוש מצרה על כך שלא יכולתי למנוע את זה. אולם, זה היה עדיף בהרבה ממצב שהייתי מתחתנת ממקום כל כך לא נכון.

לצערי לא הייתי מסוגלת להפרד ממנו לפני כן. ואולי אם הייתי נפרדת הייתי חוזרת אליו כי לא הייתי חזקה מספיק. הייתי מבולבלת מאוד מאוד, מסובכת בתוך עצמי. וגם כשניסיתי להעזר באחרים זה לא ממש עזר.
מבחינת הגיל שלי והשעון הביולוגי זה זמן יקר שלא יחזור. וחשוב לי מאוד להיות אמא.
אז באידיאל כן, בטח שהיה עדיף שהיינו נפרדים לא אחרי שנתיים וחצי אלא אחרי שנה וחצי או שנה.
אבל למדתי שיעורים חשובים על עצמי, על זוגיות. על יכולת לכנות ועל אי כנות בקשר. זה נצרב אצלי עמוק בפנים בגלל כל מה שקרה, ואני רוצה להאמין שזה כבר עושה אותי אישה טובה יותר משהייתי. למדתי שיעורים נוספים על הקשבה פנימית, על כמה חשוב לחדד אותה.
הקשבה פנימית שלא תלויה בדבר - שהיא בעצם אהבה עצמית שלא תלויה בדבר.
הדרך וההתפתחות הזאת הם חלק ממי שאני היום, והיום הכיוון שלי הוא טוב הוא מחובר למי שאני.
מקווה שעניתי לך

[פלוני_אלמוני*]

מבקשת לצמוח, כל כך טוב שהקשבת לעצמך. מניסיון, טוב לא יוצא מנישואים שלא שלמים איתם...

[הילי*]

בדיוק במקום הזה. בדילמה קשה מאוד על הזוגיות שלי. גם אנחנו לקראת חתונה ונראה לי שיש פה משהו לא מדויק. מספיק לא מדויק כדי לעצור ולבטל. מצד שני, יש פה אהבה ויחסים טובים שקשה לי מאוד לוותר עליהם.
מבובלבת מאוד ומריעה לך על האומץ שלא לזרום אלא לקום ולעשות מעשה.
מאחלת לעצמי את הכוחות להבין מה בדיוק אני רוצה -כן או לא.
בהצלחה גם לך בהמשך דרכך

[מבקשת_לצמוח*]

וואו הילי זה נשמע ממש דומה לאיך שאני הרגשתי. אם יכול לעזור לך לשוחח אז בכיף! מוזמנת לכתוב כתובת מייל שלא תזהה אותך או שאני אפתח ותכתבי לי ואז נוכל להמשיך משם..
בכל מקרה מה שמאוד עזר לי היא דמות תומכת שלא אומרת לי את דעתה אלא נמצאת איתי בבלבול. ומה שעוד עזר זה שהצלחתי להיות הרבה יותר עם התחושות והרגשות ופחות עם המחשבות והתקליטים בתוך הראש. ועוד משהו שקראתי שמישהי כתבה: אם את צריכה לבחור ללכת לישון ולקום עם האדם הזה כל יום למשך חייך או לוותר עליו לחלוטין מעכשיו והלאה. במה תבחרי? אבל אולי זה לא בהכרח מדבר אלייך הדברים האלו. מה את מרגישה שאת צריכה עכשיו?? ומה יעזור לך שיהיו לך את הכוחות להבין מה את רוצה? תזכרי שאת הכי חשובה

[הילי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מבקשת לצמוח המון תודה על הנכונות. אשמח מאוד שנדבר!
יש לי את המייל הבא שפתחתי לא מזמן בהקשר זה
kjdsfh225588
@
walla.co.il
ואם את מוכנה ורוצה אשמח אם תצרי איתי קשר.

לגבי מה אני צריכה - אני כבר כל כך מבולבלת שאני לא יודעת. כנראה בעיקר לזכור שאני הכי חשובה. נושא מאוד בעייתי בעבורי ושבשמו אני עושה הרבה נזקים גם לי וגם לו, הוא פגוע מאוד מהספקות שלי וחוסר ההחלטיות שלי, די בצדק.

[יולי_קו]

גם לי היו לבטים בשני מקרים שונים משלך(שתי מערכות יחסים רציניות מאוד). בשניה ביטלנו אחרי התאריך לחתונה.
אני מאוד שמחה בדיעבד שלא נשארתי.
(אין להסיק מכך שאני דוחפת אותך לבטל או להפרד, אבל לגבי חוסר הביטחון היה סמן חשוב).
דרך אגב, בסיפור הראשון זה הוא שלא היה בטוח, ולי נמאס מזה וחתכתי באותו זמן שהוא החליט להיפרד, כך שיצא ששנינו בעצם היינו מתואמים בהחלטה.
בסיפור השנילחבר שלי היה מורה רוחני שהיה חשוב לו להשאר בקרבתו יותר מלעבור איתי דירה, ונפרדנו על רקע זה. גם זו היתה החלטה מצויינת.

[צפונית_בבעיה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואו.. ממש מדבר אליי הסיפור שלך
אני האמת חוששת מהחייבות בכללי
היו לי סטוצים וקשרים של גג 3 חודש, כי זה היה הגבול שלי לאהבה
הקשר שעכשיו אני בו הוא כמעט בן 4 שנים, עם משבר שלי עם עצמי כל שלוש חודשים..
הבן זוג שלי הוא מדהים, יש לו לב זהב, אוהב לעזור, לתמוך. קצת קשה לו להיפתח רגשית. אבל נותן מעצמו מעל ומעבר ומנסה לפחות להכיל אותי. הוא יעשה בשבילי הכל אני בטוחה
הוא אוהב הכל בי, וממש רוצה להמשיך הלאה
אני אוהבת אותו גם, לישון לחבק לנשק ( לא כ'כ מנוסה אז מנסה תמיד לרמוז על איך אני אוהבת ) להכין לו אוכל,לדבר איתו ולהקשיב לו.. הכל
אבל אני זו שעוצרת את ההצעת נישואין והוא יודע הכל..
אמרתי לו שאני לא מוכנה ושעדיין אין לי מקצוע ואיך נתפרנס ובלה בלה כאלה.. שלא יפגע
הוא גם מרגיש את בעיית המשיכה שיש לי אליו, בעיקר במהלך הסקס.
אצלי הבעיה זה הגודל, (הכרתי יותר) וה'פרגון' שלו לנסיונות שלי לרצות אותו (מרצון לגמרי)
עזרה ?? חח
אני ממש צעירה אגב.. 22

[פלוני_אלמונית*]

היי מבקשת לצמוח? זה די מטורף כמה הסיפור שלך דומה לשלי. מקווה שיצא לך לקרוא את התגובה שלי למרות שעבר זמן. בתוך ההתלבטות האישית שלי נכנסתי להרבה פורומים ולא היה שם מקרה שככ שיקף לי את המצב שלי. אני בת 34 ומאורסת לאיש יקר שאוהב אותי עם כל התסבוכים שלי. ולא חסר;). מתחילת הקשר הייתי מודעת לבעיה של חוסר משיכה אבל ההיקשרות וההערכה ככ חזקים. כשהוא הציע לי הסכמתי אבל לא בלב שלם. אני מתייסרת בקונפליקט הזה מתחילת הקשר ובשורה התחתונה די אומללה מרגישה כבויה ושמשהו חסר. מנסה להגיד לעצמי שאני אומללה בגללי ולא בגללו ושאני לא צריכה לצפות שקשר יעשה אותי מאושרת. ואני יודעת שבאופן כללי אני לא בן אדם שקל לו. אבל אני קמה עם מועקה בבוקר והולכת לישון איתה. המחשבה על החתונה לא משמחת אותי. להיפך. בחודש האחרון החלטתי שאני חייבת הפסקה כדי לקבל איזושהיא בהירות ולצאת מהלופ הזה. אז יצאתי מהבית ושכרתי דירה לחודש. זה גרר הרבה טלטלות רגשיות והוא די התפרק מזה. יש לו גם את החרדות נטישה שלו להתמודד איתן. החודש עומד להסתיים ואני מרגישה שרוב הזמן הייתי בעיקר איתו ועם הכאב והפגיעה שלו. שבאמת לא מגיע לו. אני כן מתגעגעת אליו כשאני לא איתו. בקיצור זמן ההחלטה הגיע ואני בפאניקה. קשה לי לוותר כי אני ככ מחוברת אליו לפעמים רק בא לי לחבק אותו ולהגיד שהכל יהיה בסדר למרות שזו לא האמת. ועוד מליון פחדים אחרים של אישה בת 34 שצריכה לצאת ולהתחיל מחדש. הוא כבר הגיע למקום שהוא מוכן לרדת מהחתונה ולנסות טיפול מיני וגם להשלים עם זה שאני לא לא נמשכת אליו. עד כדי כך. ואני מפחדת להכנס שוב ללופ הזה. כי אני די בטוחה שתשוקה מינית לא ממש תתעורר. אם רק הייתי מצליחה להיות יותר שלמה. זהו בגדול. הייתי ממש שמחה להתייעץ איתך אם זה אפשרי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מבקשת לצמוח
אני באותה הנקודה שלך
הייתי שמחה לשמוע על מחשבותייך היום

[מבקשת_לצמוח*]

שלום לך או לכן (: אשמח ממש לעזור אם אוכל. תשאירי מייל או דרך אחרת ליצור קשר ואשמח לנסות לעזור

[מבקשת_לצמוח*]

אני כן יכולה בנתיים לייעץ לא לקבוע תאריך לחתונה אם את לא בטוחה ולנסות למצוא גורם טיפולי שיכול לעזור לך להגיע לשלמות עצמית. ויש עוד דברים שעוזרים שיהיה קל יותר לדבר עליהם בפרטי

[מבקשת_לצמוח*]

לגבי מחשבותי היום - היום אני בת 36 עדיין לא בזוגיות , לעיתים בוטחת במה שעתיד לבוא ולעיתים חוששת מאוד לאור הרצון העז שלי לזוגיות וילדים.. ויחד עם כל זה אני מאוד שלמה עם ההחלטה כי מבחינתי הערך של להתחתן מהמקום הנכון של אהבה שלמה (לא מושלמת)
הוא לא ניתן לוויתור. וברור לי שהייתי אומללה ומאמללת גם אותו אם היינו נשארים יחד+ ילד או ילדה. כמו כן מאז שנפרדנו אני הרבה יותר אקטיבית בקידום חיי המקצועיים וחיי בכלל כי היה בי באמת משהו כבוי אז. כך שהבחירה הזוגית משפיעה יש לה השלכות נוספות שלא ראיתי באותה תקופה. בקיצור אני מאוד שלמה עם הבחירה אבל זה לא אומר שהחיים פשוטים. אני עוברת תהליכים שאני מקווה שעושים אותי יותר ויותר מוכנה לדבר האמיתי כי על אהבה אמיתית אני לא מוותרת.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום קבלתי את הציטוט היומי של ביירון קייטי בו היא אומרת:
"הדבר שאני אוהבת ב"עבודה" הוא שאנחנו מגיעים למסקנה ששני המצבים – זה הנקרא אושר עילאי וזה הנקרא רגיל – הם שווים. אין מצב נעלה יותר מהאחר."

בעיני מהותי ומתאים למה שכתבת למרות שנראה תמוה. איך אפשר להגיד ששני המצבים שווים, או במקרה שלך לעזוב או להשאר זה אותו הדבר?
-
קודם כל, החיים לימדו אותי שאי אפשר להשוות בין מה שיש בפועל למה שהיה קורה אולי. הרי "מה היה קורה אילו..." לא באמת קיים.
אפשר לבנות תילי תילים של סיפורים על כך אבל אלו רק סיפורים שמייצר הדימיון שלנו. אולו הוא עושה את זה כדי לתמוך במעשה שעשינו או כדי לכעוס על עצמנו. תלוי מי אנחנו, איך אנחנו מרגישים. הרי באמת, באופן אוביקטיבי, אין לנו באמת מול מה להשוות.
=
אהבה אמיתית, היא האופן שבו את הגדרת אהבה.
הרי אין דבר כזה שנקרא אהבה אמיתית המוסכם על ציבור רחב.
הן יש בילבול עצום בין אהבה כרגש שלא שורד את שחיקת השנים ובין אהבה כמצב נפשי רגשי שלך עם עצמך.
לדעתי, אהבה שהיא משהו שאת מייצרת לעצמך.

[מבקשת_לצמוח*]

כתבת מחשבות מעניינות וחשובות בעיני.
ומסכימה מאוד עם המשפט האחרון שלך,
וגם מאמינה ומרגישה עבור עצמי שיש חיבורים אנושיים ורומנטיים משמעותיים ומצמיחים יותר או פחות. ויש אותנו ואת מה שאנחנו מצליחים לעשות וליצור בחיבורים הללו. מסכימה שהאהבה נוצרת בתוכי תמיד (:

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני שנים רבות יצאתי למסע בעקבות האהבה. לתור אחריה, למצוא אותה. חשתי כמו מדען החוקר במעבדתו תרופה למחלה חשוכת מרפא או חוקר ארצות המפליג למרחקים לגלות את הלא נודע. שילוב של סקרנות גדולה, תאוות ידע וגם סיכוי לרווח גדול. אחרי עבודה לא קלה ותלאות רבות לתחושתי, הגעתי ליעד. כצפוי, זה גם היה ממש מתחת לאף. קרוב קרוב אבל לא ראיתי את זה. כאלו אנחנו.
קראתי את מה שכתבת בעיון רב ועקבתי גם אחרי מה שכתבת.
ראיתי כיצד את לא מפחדת לחפש.
כמה את לא מפחדת ממה שתמצאי שם - כמו אנשים רבים.

לדעתי, לא מצאת את מה שרצית כי לא ידעת מה לחפש.
חיפשת את אותה אהבה שאיננה שמבטיחה לנו התרבות המערבית. זו שיוצרת בנו פחד כדי שנשרת אותה. כדי שנעבוד קשה מרצוננו החופשי לכאורה ואת הכסף שנרוויח נוציא שוב מרצוננו החופשי על דברים שאנחנו לא צריכים.
אהבה מהסוג שמצאתי, היא הדבר המספק, המענג והמתגמל כל כך שאין כמעט צורך בדבר אחר מלבד סיפוק הצרכים הבסיסיים של האדם.
נראה לי שגם את עומדת לצאת למסע כזה.
אני רוצה לברך אותך בדרך צלחה.

[יולי_קו]

אלמונית,
כתבת נפלא!
תרצי לשתף עוד?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין בי חשש לבטא את שלמדתי, אם כי מה שלמדתי סותר את מה שמלמדים בדרך כלל. לעיתים קשה לשמוע או להבין זאת. גם לי היה קשה. בעיקר כי הייתי "האחר", כמו שכותב פואלו קואלו בסיפור על האחר. שם הוא מספר שהאחר הוא זה שלימדו אותי לחיות, אך שאינו אני. למדנו להיות מי שאנחנו לא. למדנו לבחור בלי לחשוב בגישות שפוגעות בנו. למדנו לעשות דברים שפוגעים בנו ואז כאשר אנחנו נפגעים אין לנו למי להתלונן. הרי אנחנו פגענו בעצמנו במו ידינו.

כך למשל, לימדו אותנו לפחד ולא לאהוב. לימדו אותנו שמי שאוהב באמת הוא פראייר ולא מציאותי. אבל לדעתי הכי גרוע זה שלימדו אותנו לפחד מלהיות אנחנו, בעיקר כי כנראה אנחנו לא מספיק טובים. כאשר לימדו אותנו שהאנשים שאנחנו רואים אינם מספיק טובים (אינם ישרים, אינם הגונים, אינם מאמינים בערכים הנכונים) הסקנו שגם אנחנו כנראה לא מספיק טובים בעיניהם. לימדו אותנו לשנוא את האחר וכך הסכמנו גם שישנאו אותנו. כל דבר שאסכים לגבי האחר, אוטומטית יהיה נכון גם לגבי.

ההתנתקות מהמחשבות הללו אינה קלה. בפחד יש משהו שנותן תחושת הגנה. אמנם היא מזויפת אבל היא מרגיעה את התחושה עד ליום הפקודה. כמו דלת קרטון שנראית כמו דלת פלדה. מספקת בטחון עד שמנסים לפרוץ אותה. בעדר יש תחושת הגנה כי כל האנשים שסביבך חושבים כמוך וזה נותן את האשליה שהמחשבה השגויה הזאת נכונה.

[יולי_קו]

מה שאת כותבת מאוד מעניין ויש בדברייך כמה רבדים. אשמח אם תמשיכי.

{האם מתאים לך לבחור לעצמך כינוי כלשהו לשיחה שלנו?}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתחיל. אציין שהרבה מאד מהמידע שאספתי ואכתוב כאן נמצא בספרי הגות הנחשבים כך שחלק גדול ממה שאכתוב לא מקורי כלל וכלל.

בודהה יצא אל המסע שלו מכך שהחליט לבחון מדוע יש בעולם הזה כל כך הרבה עצב.
הוא מצא שהסיבה לכך היא הפער בין הציפיות שלנו לבין המציאות. לכן הוא החליט לחקור את שני אלו.

מה יוצר אצלנו את הציפיות?
איך אנחנו יודעים מה קורה שם בחוץ באמת?

שתי השאלות הללו רלוונטיות מאד גם היום. ניקח למשל את נושא הזוגיות
מה יוצר אצלנו את הציפיות לגבי הזוגיות?
מה יוצר אצלנו את תמונת המצב של הזוגית שלנו?
אז הנה תשובות נפוצות אולם כל אחד/ת מוזמן לתת את שלו/ה...
בדרך כלל מה שיוצר אצלנו את הציפיות לגבי הזוגיות זה מה שראינו בבית (זה הכי חזק) ואז בלי לשים לב אפילו אנחנו מחקים אותה או שעושים בדיוק את ההפך כי אנחנו חושבים שזו הייתה טעות. יוצא מכאן שאנחנו חושבים שיש רק שתי אפשרויות. הרי גדלנו לתוך מציאות שבה הגורם הזה היה נוכח מאד (או חסר מאד) להשקפתנו וברור לנו כשמש שגם בחיים הבוגרים שלנו הוא צריך להיות נוכח (או חסר). איננו מתארים בכלל מצב שבו הדבר הזה הוא סתמי.
לדעתי, כיום מה שמשפיע יותר על הציפיות זו הטלוויזיה ואמצעי התקשורת. הם יוצרים את תמונת המציאות של מה צריך להיות וזו נראית מאד מאד יפה אולם לא אפשרית. לדעתי, זו הסיבה לכך שהציפיות של אנשים מזוגיות הן גבוהות מדי ולא ריאליות. אולי זה מסביר גם את כמויות הכאב שיש בזוגיות שאמורה להיות דווקא נמל המבטחים של החיים ולדעתי זה גם יוצר את הגירושים הרבים.

מה שיוצר אצלנו את תמונת המצב של הזוגיות שלנו זה גם כן אנחנו. אנחנו שמים לב לדברים מסוימים מאד ומקבלים את כל שאר הדברים כמובן מאליו. כמו אדם בריא שלא מעריך למשל שהוא קם מהמיטה בבוקר בקלות ואז הוא כעוס על זה שתפסו לו נניח את החניה. עד לרגע שהוא לא מצליח לקום ואז הוא מבין שהחניה היא הבל חסר משמעות. אנחנו לא מודעים לכל הטוב שקורה לנו. מזכיר קצת את המודע והתת מודע והשפעתם על חיינו. בעזרת החושים, אנחנו רואים רק שברירי מציאות קטנים ומהמידע הדל והחלקי הזה בונים תמונת מציאות. תמונה שאין כמעט קשר בינה ובין הדבר האמיתי. אם נחזור שוב אל הזוגיות והגירושים, אז בסך הכל אנחנו בוחרים את האדם איתו מתחתנים והוא מוצא חן בעיננו. בדרך כלל, כל הסיבות הטובות בגללן בחרנו בו עדיין קיימות בו גם כאשר מתגרשים ממנו. הוא לא משתנה. רק האופן בו אנו רואים אותו ומפרשים אותו. הדברים שלא הפריעו קודם מאד מפריעים והדברים שאהבנו מפסיקים להיות חשובים.

החלק הטוב בכל הסיפור הוא ששלושת גורמי הכאב (או שניהם בעצם) והתוצאה שלהם הם בידינו.
הציפיות הן רק שלנו. לא קשורים בכלל לבן/ת הזוג.
תמונת המציאות (האם טוב לי או רע לי) גם היא בידינו
ומכאן הכאב שלנו בידינו.

אבל, הרבה יותר נוח לנו להאשים אחרים בכאב שלנו ולהשאר איתו.

[יולי_קו]

אני מתחברת מאוד למה שכתבת.
זו לא התמונה השלמה, לדעתי, אבל זה בהחלט חלק נכבד ממנה.

[זוהרת_באפלה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואחרי כל הדיבורים והתמיכה הרגשית בפותחת האשכול, על האומץ להיות שלמה עם עצמה ולהגיע לאהבה ממקום שלם ובטוח ומאושר לחלוטין - אחרי הכל היא נשארה לבדה, וספק גדול, גדול מאד, אם תמצא אי פעם אהבה מושלמת או שתישאר לבד. עם חבר שבא והולך, ועם נצנוצי תקוות, ואולי גם עם ילד מבנק הזרע (כמו חברה שלי שחיפשה ועדיין מחפשת גבר מושלם ובינתיים היא הגיעה לגיל שמרוב חששות העדיפה להביא ילדה מבנק הזרע, מה שעוד יותר פוגע בסיכוייה להשיג את האחד המושלם).
לא באה לזרות מלח על הפצעים, חלילה, אני עצמי עברתי פרידה קשה, אבל עם כל הרצון לתמוך במי שעברה - ועוברת - חיים לגמרי לא פשוטים, וליבי ליבי אלייך, "המבקשת לצמוח" - אבל אולי דווקא המשבר שעברת, והחיפושים אחר בנזוג מושלם שאולי לא יניבו תוצאה מושלמת (רק תארי לעצמך שתמצאי את המושלם אבל הוא יחפש מושלמת אחרת) - אולי המסע הזה יוביל אותך למצוא הפעם בנזוג שתהיי שלמה איתו, למרות שהוא לא יהיה הרבה יותר טוב מבן הזוג הקודם. אבל הפעם את תרגישי שלמה איתו, אולי כי תביני שאי אפשר לקבל בעולם את כל מה שרוצים, וכמו שאומר הפתגם - כשלא הולך כמו שרוצים צריך לרצות כמו שהולך. זה קורה.
אין זוגיות מושלמת. וגם אם כן, היא לא ממשיכה להיות מושלמת כל החיים. ראיתי כבר הרבה זוגות שהיו מושלמים ואחרי האהבה הגדולה והסערה האדירה הגיעו לפרידה. וראיתי גם זוגות שקידמו את הזוגיות שלהם צעד צעד, והגבירו את האושר כל שנה. אז אולי לעולם הם לא יגיעו לרמת האהבה והמשיכה הממטורפת של אותו זוג מהסרטים, אבל הם יחיו ביחד באהבה שלהם כל החיים, ולא ייפרדו אחרי כמה שנים כמו הזוג מהסרטים שכעת נמצאים בסרט חדש. מה שווה אהבה סוערת שנגמרת? שיש זכרונות?
סליחה אם הארכתי, אבל דיברתי קצת מנסיוני. הייתי נשואה לגבר שהטריף אותי כל יום מחדש, חשבתי שגיליתי את האהבה, עשינו אהבה כמה פעמים ביום, ובכל מקום אפשרי. אהבנו עד כלות. אבל אחרי כמה שנים שקטה הסערה, והגבר שהכרתי התגלה במערומיו. האש הגדולה כבר לא יכלה להסתיר את האופי הקשה שלו (קנאי, רגזן, חסר יכולת תקשורת, ועוד) - ושני ילדים קטנים משלמים היום את המחיר, היום אני עם גבר חדש, שנמשכת אליו הרבה פחות אבל מעריכה ואוהבת הרבה יותר.
אבל כמו שאמרו לפניי, אנחנו מתעקשים לעשות את הדרך לבד וללמוד באופן אישי עם כל המחיר.

[אישה_במסע*]

כשלא הולך כמו שרוצים צריך לרצות כמו שהולך.
או שאפשר גם לקבל את מה שיש, וגם לא להדחיק ולהתכחש לרצונות. ולרצות את מה שאין ואולי לעולם לא יהיה. גם זה מותר.

ויש עוד' המון אפשרויות. למשל, להיות מאושרת ומרוצה מהחיים שלך לבד, בלי בן זוג. ולכן להציב תנאים מאוד גבוהים לבן זוג. כי אם אני כבר מאושרת, אז אני לא אכניס לחיים שלי מישהו שרק יהפוך אותם לפחות טובים. ואם החיים שלי בזבל, אז אני כנראה אחפש מישהו שיוציא אותי משם.

אני אישית חושבת שאהבות לוהטות לאנשים עם בעיות נפשיות מעידים על איזשהי שריטה של המתאהבת. וכבר רבות נכתב ונאמר על זה באתר הזה. רק שאם מישהי כזו תבחר ברגוע על פני הלוהט, זה לא ירפא את הפצע שלה. מי אמר שזה יאפשר לה לחיות איתו באושר אחר כך?

אני לא חושבת שזו התעקשות לעשות את הדרך לבד. גם כי אנשים שונים משלמים מחירים שונים, וגם מעריכים אחרת את התוצאות של מעשיהם (כי אין תשובה נכונה. יש מי שתשמח באהבה שהייתה ונגמרה. כמו בשוקולד טעים, שלא נמנעים מלאכול אותו כי הוא לא נמשך לנצח. ויש מי שתסבול ממנה. יש מי שתבנה זוגיות עמוקה שלא התחילה מפרפרים, ויש מי שלא תצליח לאהוב באמת ורק תנציח מראית עין של אהבה).

אבל בעיקר, כי כמו שאי אפשר לחצות אותו נהר פעמיים, החוויות שאנו חוות משנות אותנו. וזו שעברה את הדרך שונה מזו שהחליט הללמוד מטעויות של אחרים. וגם הבחירות הנכונות לפי ההגדרה שלך, שהן תעשינה, תהיינה שונות במהותן, גם אם במבט ראשון דומות. ובטווח הארוך, השוני הזה יצא לאור ויניב תוצאות שונות.

אני לא חושבת שראוי לזלזל כך בכותבת הדף ולהגיד שהיא מחפשת מושלם. לי נראה שהיא בדיוק ניסתה לעשות את מה שאמרת - לבחור במי שהיא מעריכה ואוהבת. רק שהמציאות התעקשה לא להתאים את עצמה לתוכניות שלה. ככה זה קורה בדרך כלל, למציאות תוכניות משלה...

[מבקשת_לצמוח*]

וואו פתאום הדף שהתחלתי לכתוב בו ממשיך ונוצר בו ענין מחודש, וזה מענים ומסקרן.
אני מרגישה שאתן מנסות להראות לי זויות ראיה אחרות והאמת שאני מתקשה להתחבר. לכל אחד את המסע שלו והלמידה שלו בחיים ומה שנכון לאחד לא תמיד נכון לאחר. אני לא מחפשת אהבה מושלמת, באמת שלא. אני מחפשת לתת ולאהוב מכל הלב לאדם שיש לי חיבור אמיתי איתו, חיבור מהנשמה. אולי זה נשמע תמים אבל אני מאמינה בכך בכל ליבי.
מה שבטוח זה שאני מרגישה חיה יותר, בטוחה יותר, ואוהבת את עצמי יותר מאז שאני לא בזוגיות הזו. והחיים איתו היו מאוד נוחים. זה נכון שהציפיות שלי גבוהות אבל לא ברשימת המכולת של מה צריך להיות בגבר. לי הכי חשוב להרגיש שלמה ואמיתית עם עצמי, זה יותר חשוב לי מתוצאה אוביקטיבית במציאות, למרות שזה לא חייב ליסתור. כשאנחנו אמיתיים עם עצמנו יש יותר סיכוי לדעתי שנצליח להשיג את מבוקשנו. ולדעתי "האיך" הוא לא פחות חשוב מה"מה". (כלומר באיזה אופן אני מתחתנת, עם איזה רגש? עם איזו כוונה עמוקה? עם איזו איכות של קשר?)
מקווה שאני מובנת. אשמח להמשך דיון גם אם יסתור או יעלה ראיה שונה משלי. תודה לכן.

[קרמבולה*]

מבקשת לצמוח, אני מצטטת חלק מההודעה שלך מלפני שנתיים :

״ ידעתי שהאהבה אמורה להיות משהו אחר שלא היה לי איתו מעולם ״

איך אמורה, לפי ההבנה שנחתה עליך, להיות האהבה ?

מה הרגשת שהוא לא מספק לך ?

אני אשמח אם תשפכי קצת אור , כי עברת באמת תהליך קשה וארוך והתובנות מעניינות

[מבקשת_לצמוח*]

הי קרמבולה (:
זה מאוד קשה להסביר תחושות סוביקטיביות כל כך אבל אנסה:
קודם כל זו לא היתה תובנה פתאומית, אלא משהו שמבוסס גם על הניסיון שלי בחיים מקשרים קודמים ואיך אני יכולה להיות ולהרגיש שם, ואילו סוגי חיבורים אני מסוגלת ליצור.

הרגשתי שהחיבור הכללי איתו נעים אבל לא חזק ועמוק. והכימיה הפיזית לא היתה כל כך זורמת.
אלו דברים שמרגישים או יודעים ואין להם כל כך מילים..
היתה חברות ותקשורת טובה. ערכים משותפים ומנטליות דומה. אלו דברים חשובים מאוד, אבל היה חסר חום ותשוקה של אוהבים. וגם אני אישית הייתי זקוק למישהו רגיש יותר במהות שלו.

זה כן היה ויתור גדול על אדם מאוד טוב ואיכותי!
אני יודעת גם ללא ספק שה"הסתבכות" שלי עם הדבר הזה קשורה גם לאישיויים אישיים שלי. אם הייתי פחות מורכבת מבחינה נפשית, אני מאמינה שהייתי עם יכולת החלטה מהירה יותר לכאן או לכאן, להתמסר או לוותר!

אני בעיקר זוכרת שמאוד רציתי שזה יעבוד ואת השקט שלא הרגשתי מבפנים. ואת ההקלה שחשתי כשזה נגמר.
היו גם תחושות לא פשוטות וגם אובדן של החבר הכי טוב שלי בתקופה הזו. אבל ההקלה והחיבור המחודש לעצמי היו גדולים יותר.

[מבקשת_לדעת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי שלום, לכולם, חיפשתי דף להעלות בו התלבטות שיש לי ואני חושבת שזה המקום.
הסיפור שלי מתחיל ללחוץ עלי לחפש תשובות. בגדול אני גרושה היום, כמעט שנה אחרי, מגבר לו הייתי נשואה 24 שנים. סיפור זוגי של הרבה סבל וכאב, שנגמר בבת אחת, אחרי שניסיתי להציל אותו לכל אורכו, וקצרה היריעה בכלל להתחיל לתאר מה עברתי ומה עשיתי כדי שהקשר הזה יבריא, יתקיים, יביא טוב לי ולו. האיש היה פרנואיד, אובססיבי, ואחרי שנתיים של האשמות שווא על כך שאני בוגדת בו והצעות חוזרות ונישנות לבגוד בי ברשות, נשברתי ברגע אחד, במהלך סשן של טיפול זוגי, ומאותו רגע כדור השלג הזה נע ללא שום הפרעה עד סופו.
זה היה שבר גדול, אבל גדול, עם שני בנים בוגרים, שבר של חלום, ניסוי שלא הצליח.
תוך כדי השחייה בין הריסות הקשר הזה, יצרתי קשר עם מי שהיה בן זוגי לפניו, מי שבמערכת הפנימית שלי היה אקס מיתולוגי. אדם שהיה בכל מובן שונה ממנו, הפוך מבעלי לגמרי.
הם הפכים באופן כל כך מוחלט שזה לטוב ולרע.
בעלי היה תקופות ארוכות וורקוהוליק, וכתוצאה מכך הפך עשיר, אדם שנכנס בכל אתגר הכי שהוא יכול, פותר בעיות, ספורטאי, אקדמאי, קצין מוערך, גבוה ומרשים. כל מה שחלמתי בזמנו שיהיה לי ולא האמנתי שאשיג, מתוך הערך העצמי הנמוך שהיה לי באותה תקופה. ועם כל אלו בניתי לי חלום, כשהמציאות היתה שמעולם לא הצלחנו להתחבר, פשוט זה לא קרה. קנקן ללא תוכן. בדידות, ועצב.
לעומתו אותו חבר ותיק היה הלב שלי, החבר שלי, אהוב נפשי, זה שמצחיק אותי, עוגן בטוח, נאמן ואמין, הפלגנו יחד על המוזיקה שאהבנו, שיחות ללא סוף, הוא היה הזכרונות הכי טובים שלי.
והנה אני מתגרשת, והנה אני לבד, והוא לבד, ומצאנו את עצמנו שוב יחד. כאילו לא היו 24 שנים באמצע, בהן הוא עצמו היה נשוי פעמיים, אבא, וכולי.
הנה אנחנו שוב יחד, וכל מה שהפריע אז קיים גם היום, כלומר אין לו כסף, אין לו מקצוע, הוא נמוך ממני ואפילו קטן פיזית באופן כללי.
אני מוצאת את עצמי רגעים מאוהבת מעל הראש, בוכה על הילדים שהיו יכולים להיות לנו ואין, ורגעים נבוכה מהפערים האלו בינינו. לא יודעת איך להסתדר עם הפערים הכלכליים (יצאתי עם רכוש לא מבוטל), ובעיקר לא יודעת איך להסתדר, שוב, עם מבנה גופו הקטן.
כל מי שמכיר אותו אוהב אותו, חברות שלי אומרות לי מזל טוב שמגיע לי סוף סוף חבר כזה לחיים. הילדים שלי חשים הכי בנוח איתו, הוא עדיין החבר הכי טוב שלי, האוזן הקשבת שלי. ואני מנסה למצוא את הדרך בתוכי לקבל את מבנה גופו כמו שהוא. פשוט בעיה סטנדרטית של בחורה גבוהה ולא דקה מאד, עם גבר קטן ודק.
אני לא רוצה לוותר עליו בגלל סוג כזה של הבדל. עם כל השאר אני יכולה להסתדר, אבל עם זה? כל כך קשה לי. תמיד רציתי להיות קטנה כי תמיד הרגשתי גדולה מדי, גבר גבוה נראה לי מי שאוכל להתכרבל לידו, להרגיש פחות בולטת, אבל עכשיו?
אני יודעת שהגובה היה טראומטי עבורי בילדות, מקור ללעג חברתי, אני יודעת שאין בזה הגיון, זו פשוט תחושה רגשית של צורך להקטין את עצמי לידו, להראות פחות גדולה, וזה מציק לי כל הזמן. לו עצמו זה לא מפריע בשום צורה, הוא אוהב את גופי כמו שהוא, נמשך אלי, ואם אני אליו, בלי קשר למראה.
אשמח לכל שיתוף.