התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים

[ריחות_של_יסמין*]

רציתי לשתף אותכם במכתב שקיבלתי היום, שמאד נגע לליבי (והיה קצת ארוך מידי ל ככר השוק ...)

שלום
הייתי חייבת לשתף אתכם בחוויה הקשה שעברנו אתמול בפיצה שרגא שבקניון דיזינגוף סנטר בתל-אביב.

בעל המקום – כנראה ששמו שרגא, אדם ממורמר ונרגן, חסר סבלנות לכולם, שחיוך לא עלה על פניו לפחות בכל הפעמים שבאנו לקנות שם פיצה בעבר, (ושעליהם אני מתחרטת, כי אדם כזה צריך להחרים ומיד), הפעם חצה את כל הגבולות המקובלים.
ביום א' ה- 23 לנובמבר 2008 , נכנסתי עם בני ( נער אוטיסט מקסים בתפקוד גבוה יחסית) ועם שניים מחבריו (בליווי הוריהם) לקנות פיצה אחרי החוג המשותף שהם הולכים אליו, כפי שעשינו בעבר. אני תמיד משתדלת ללמד את בני איך מתנהלים במקומות שונים וגם הפעם נתתי לו שטר של 20 שקלים ואמרתי לו לבקש בנימוס פיצה עם מיץ ענבים מהמוכר, ויחד חישבנו כמה עודף הוא צריך לקבל אם פיצה ושתייה עולים יחד 10 שקלים והוא נותן למוכר שטר של 20 ₪. בהתרגשות קלה ובקול רועד הגיש בני למוכר את השטר ואמר בנימוס:" אפשר לקבל בבקשה פיצה ומיץ ענבים". המוכר התעלם ממנו לחלוטין ופנה למישהו אחר שרק נכנס לחנות כדי לקבל את הזמנתו למרות שאנחנו היינו שם הרבה לפניו. אמרתי לבני שיחכה בסבלנות עד שהמוכר יסיים לשרת את הלקוח שרק נכנס לחנות. כשזה יצא ביקש בני שוב בנימוס פיצה ומיץ ענבים ושוב נתקל בהתעלמות מצידו של המוכר כשזה פונה שוב ללקוחה אחרת שרק נכנסה לחנות. שוב חיכינו בסבלנות. בפעם השלישית כשבני פנה אליו באותה בקשה, (והפעם לא נכנסו שום לקוחות חדשים למקום), התעלם ממנו שוב המוכר ובחוצפתו פנה אלי ובקול נרגז אמר " מה בשבילך גברת?" אני בלעתי שוב את הרוק ואמרתי לו בשקט (עדיין ניסיתי לשמור על ארשת רגועה), "הילד מבקש ממך כבר בפעם השלישית מה שהוא רוצה". ואז התפרץ עלי המוכר "שרגא" ובצעקות סינן לעברנו, "פה זה לא בית-ספר ולי אין זמן שתלמדי את הילד מה להגיד לי, אני לא מוכן לבזבז את הזמן בלימודים שלכם, אם את רוצה משהו אז תגידי לי את". והכול בצעקות ולפני הילדים.
ליבי נפל, הסתכלתי על בני ועל ידו שעדיין הייתה מושטת עם השטר של 20 השקלים, והדמעות כבר חנקו את גרוני. המוכר ייבש אותו ובני הטהור בכלל לא הבין מה קרה. הוא לא ידע שהוא צריך להיעלב מההתנהגות הבוטה. אני כמובן נפגעתי בשבילו עד עמקי נשמתי.

שילוב השונה בחברה זו לא סיסמא ריקה מתוכן, זה מאבק יום-יומי שלנו, כהורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אנחנו מנסים לעשות כל מה שביכולתנו כדי לתת לילדינו כלים להשתלב בחברה, וכל מקרה בוטה כזה מחזיר אותנו ואת ניסיונות השילוב של האזרחים עם צרכים מיוחדים בקהילה, שנים אחורה.

לכן אני מבקשת מכל מי שנפגע מהתנהגות כזו כמוני – בואו נעביר מסר חד- משמעי שהתנהגות חסרת סבלנות וסובלנות כלפי השונה והחריג לא מקובלת עלינו.
העבירו מכתב זה לכל רשימות התפוצה שלכם, לכל מכריכם וידידיכם מפני שזו דרך המחאה היחידה הפתוחה בפנינו. – חרם צרכנים.
אני מבקשת מכל מי שמקבל מכתב זה – לא להיכנס לקנות בפיצה שרגא – צמוד לשער 1 (שער הכניסה מרחוב טשרניחובסקי). אולי משלמים שם קצת פחות בכסף אבל זה עולה לנו הרבה יותר בלב ובנשמה. אנשים כאלה צריך להוקיע מקירבנו – ויפה שעה אחת קודם.

עמית וולפמן
אמא של סער

050-5361132

[ההולכת_באתרים*]

קראתי על המקרה באנטרנט היום. זה פשוט מחריד. כואב הלב, איך אפשר? איך? באיזשהו מקום מזל שהילד לא מבין את המסר. אחרת הוא עלול היה להיפגע מאוד. אני נפגעתי בשבילו וממש הרגשתי את הכאב של האמא הזאת. האמת, לא יודעת מה הייתי עושה באותו רגע למוכר. אולי הייתי פורצת בבכי מזעם. אולי הייתי נובחת עליו ככה שלא היה שוכח אותי. נורא.

[ריחות_של_יסמין*]

איפה זה פורסם?
האמת שהאופציה של ללכת לנבוח עליו בהחלט עברה לי בראש... בדיוק אתמול עברתי ליד הפיצה שלו... אולי צריך להדביק את המכתב הזה על חלון הראווה שלו (כמו שעסקים תמיד ממסגרים גזרי עתונות...)
או לפחות בתחנות האוטובוס הסמוכות ביציאה מהסנטר...

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

איזה סיפור עצוב...

[אהבת_עולם*]

ובני הטהור בכלל לא הבין מה קרה. הוא לא ידע שהוא צריך להיעלב מההתנהגות הבוטה.

תתארו לכם איזה כיף היה אם גם אנחנו לא היינו יודעים שאנחנו צריכים להיעלב.

(מה זה אומר? שאנחנו נעלבים כי המחשבות שלנו אומרות לנו שעכשיו הזמן להיעלב... )

<כל זה, לא כדי להצדיק את המקרה חס וחלילה...>

[דגנית_ב*]

מה זה אומר? שאנחנו נעלבים כי המחשבות שלנו אומרות לנו שעכשיו הזמן להיעלב.. אולי ואולי החושים שלנו (כולל האימהיים) מזהירים שיש בסכנה; שתקפו אותנו.
גם אם האם נעצבה בגלל הילד - אולי גם כי לא יוכל לעמוד על שלו במצבים כאלו - השרגא קודם כל תקף אותה!
הוא צעק וסרב לבקשתה באופן מכוון!
האם הייה צועק כך על האב? האם הייה צועק כך אם דוגמנית צמרת היתה עומדת שם? או ראש הממשלה?
קרוב לודאי שכל מי שנראה חלש ממנו עלול להפגע.

[אני*]

מה זה אומר? שאנחנו נעלבים כי המחשבות שלנו אומרות לנו שעכשיו הזמן להיעלב... לא. אנחנו נעלבים כי מתנהגים אלינו או אל מישהו יקר לנו בגסות, באופן משפיל.

[אמא_נמרה*]

תתארו לכם איזה כיף היה אם גם אנחנו לא היינו יודעים שאנחנו צריכים להיעלב.

אהבת עולם, ההערה שלך ממש לא במקום, לדעתי. מאחלת שלא תתחילי אפילו להבין מה זה אומר שהילד שלך לא מבין סיטואציה חברתית (במיוחד כזה שאינה לטובתו).

אם כבר אז - איזה כיף יהיה לי אם אדע להתעלם ממי שמנסה להעליב אותי, ולא אקח ללב.

[אחת*]

אלוהים, איזה גועל נפש. לא יודעת מה לומר. שוקלת ללכת להחליף כמה מילים עם הטיפוס הזה. ומובן לספר לכמה שיותר אנשים ולהחרים.

[טליה_אלמתן*]

( נער אוטיסט מקסים בתפקוד גבוה יחסית)
אני רוצה להאמין שהמוכר פשוט לא שם לב לכך שמדובר בנער בעל ליקוי כלשהו, ושהיה לו יום רע. גם אני לא נחמדה 24 שעות ביממה (גם לא לילדים או נערים).
תחשבו כמה מעצבן, מתיש ומעייף יכול להיות לעבוד בפיצריה (בעיקר בגלל נערים).

[חמו_מה*]

אני לא אקנה שם.
אני אעתיק את המכתב ואשלח אותו הלאה. לא רק בשביל הפיצרייה הספציפית הזאת, אלא בשביל המודעות ליחס אנושי ומכובד לכל אדם.

[חמו_מה*]

במחשבה נוספת, מתוך הכרות עם אוטיסטים בתפקוד גבוה - למרות הבעיות הקשות שלהם, החברה במבט ראשון לא רואה משהו חריג - כמה שזה קשה להאמין, אבל לא כולם מספיק אינטיליגנטים לראות בקטנה.
כך שלמרות הכאב הגדול שיש רק בלקרוא את זה, אני מניחה שהוא לא ממש ידע שמדובר בחריג.

[סוקומה_וויקי*]

יש לי הרגשה שהוא היה מודע. אחרי הכול, מדובר בנער, לא בילד קטן. אין לי ספק שנער "רגיל" שהיה מגיע לקנות אצלו לא היה זוכה ליחס שכזה (ואם כן, אז הפיצריה היתה פושטת רגל ושלום על ישראל).

כך או כך, התנהגות בהמית ומעוררת סלידה.

[תמרול_ה*]

נראה לי שבהחלט היה מודע.

"פה זה לא בית-ספר ולי אין זמן שתלמדי את הילד מה להגיד לי, אני לא מוכן לבזבז את הזמן בלימודים שלכם, אם את רוצה משהו אז תגידי לי את". והכול בצעקות ולפני הילדים.

אוף. מפיל לי את הלב לקרוא דברים כאלה.

אני מרגישה בסך הכל בהתנהלות היומיומית, שיש שיפור בסך הכל, מאד עדין, מאד איטי, אבל ממשי, באיך שאנשים מתיחסים לאנשים חריגים. למרות שעדיין אין הבנה של המורכבות של הדברים, ואיך זה נראה ביום יום, בסוגים שונים של חריגויות...

האירועהזה נראה לי מקרה חריג...
הלוואי וזה אכן כך..

[ריחות_של_יסמין*]

הבוקר באוטובוס היה איש מפגר (כזה שראיתי שהוא מפגר למרות שישבתי ליד הדלת האחורית) שנפרד מהנהג בהמון התלהבות נפנופים וחיוכים כשרצה לרדת מהאוטובוס והנהג השיב לו גם בנפנופים וחיוכים. היה נחמד לראות!

[tאמא*]

ליבי איתך , אני נתקלתי ביחס כזה כשעבדתי עם נשים עם פיגור שיכלי. לפני מס שנים בירושלים. הגענו עם קבוצה של נשים לחגוג הצגה מוצלחת שהעלו הנשים, לקפה רימון בירושלים, וניתקלנו בסרוב. עברנו לבית קפה סמוך עטרה נדמה לי ואז הגיעהו זוג שישבו ברימון וסיפרו שאיך שעזבנו הגיעה קבוצת חילים ואותם לא היתה בעיה לארח.
אני בזמנו פירסמתי את זה בעיתון המקומי. הפסקתי לשבת בקפה רימון ודאגתי שגם מכרי לא ישבו שם. אז לא היה אינטרנט.
בעקבות הפירסום הזמינו אותנו לשתי מסעדות בירושלים. לעבור חוויה מתקנת.
אני כמובן לא אקנה בפיצה שרגא. וגם אנסה להעביר את זה במייל למכרי. (מקווה שאדע אך לעשות זאת)

[ההולכת_באתרים*]

הבוקר באוטובוס היה איש מפגר (כזה שראיתי שהוא מפגר למרות שישבתי ליד הדלת האחורית) שנפרד מהנהג בהמון התלהבות נפנופים וחיוכים כשרצה לרדת מהאוטובוס והנהג השיב לו גם בנפנופים וחיוכים. היה נחמד לראות!
מקסים
אני בזמנו פירסמתי את זה בעיתון המקומי. הפסקתי לשבת בקפה רימון ודאגתי שגם מכרי לא ישבו שם. אז לא היה אינטרנט
כל הכבוד! מה יש לאנשים? מה זאת ההתבהמות והאטימות הזאת בחברה?

[תמי_גלילי*]

אוי, כל סיפור כזה הוא כמו מכה בבטן בשבילי .
ריחות של יסמין יקירתי, תודה שפירסמת את זה כאן. התגובות האוהדות מחממות את לבי.

אהבת עולם, ההערה שלך ממש לא במקום, לדעתי. מאחלת שלא תתחילי אפילו להבין מה זה אומר שהילד שלך לא מבין סיטואציה חברתית (במיוחד כזה שאינה לטובתו).
כל מלה. זה סיפור שמאחוריו יש יותר כאב ממה שמי שאינו הורה לילד חריג יכול בכלל להבין. אם יש כאן בכלל איזשהו "שיעור" (קונספט שאני מתעבת), הוא שיש אנשים רעים ושצריך להתרחק מהם.

[סוניה*]

אם כבר אז - איזה כיף יהיה לי אם אדע להתעלם ממי שמנסה להעליב אותי, ולא אקח ללב
או
איזה כיף אם אבחר תמיד לא להיפגע מתגובות של אנשים ואדע לעמוד איתן, רגועה ונינוחה ולהסביר במילים הברורות והעדינות ביותר את העמדה שלי. כך מסרים חשובים יוכלו לעבור הלאה. לטפל בסיטואציה בעודה קיימת. לא לערב את האגו.

[לא_מסכימה*]

היעלבות (וכעס) הם חוסר מקום לעצמנו
אנו בוחרים להיפגע
זה לא המוכר
זה אנחנו
אם אנו שלמים עם עצמנו
מקבלים את עצמנו
ושקטים
שום מוכר שבעולם לא היה מצליח לפגוע בנו.
לא כדאי לחפש את המקום לעצמנו שם בחוץ
את המקום לעצמנו (ולילדנו) רק אנחנו יכולים לתת
כך גם ילדנו ילמדו לתת לעצמם את המקום בעתיד

<אמא לילד עם קשיים>

[תמרול_ה*]

_אם אנו שלמים עם עצמנו
מקבלים את עצמנו
ושקטים_

אולי זה המצב האופטימלי, רק שאנחנו (אני) לא שם...
והתנהגות כמו של המוכר הזה, פוגעת בדיוק במקום הרגיש והכאוב הזה בבטן, בדיוק במקום הגבולי הזה של הקבלה / אי קבלה, ואולי זאת לא בדיוק המילה המתאימה.
אני לא בטוחה שמדובר בקבלה, אלא אולי ברגישות עצומה, שיש בה משום מה גם הרבה כאב, וגם יש משהו עם הקבלה של האדם כבן אנוש מלא (של עצמי במקרה הזה... ועדיין לא נשלם התהליך הזה). במקום שהכי קשה להיות שלמים.
ואז, דווקא הבנה וחמלה כל כך עוזרים להרגיש אנושיים ומביאים גאולה לעולם.
וקשה להסביר כמה זה חייב אבל פשוט חייב להיות בזכות ולא בחסד.
לא שעושים טובה, אלא שזה נגזר מזה שלכולם זכות מלאה להיות במלואם וצריך לאפשר להם את זה.
וזה לא סותר את זה שוודאי שעדיף לעשות גם הרבה עבודה עצמית, ולא צריכים להיות תלויים בחברה או באחרים.
אבל גם אם את "לא מסכימה", אני מאמינה שאת יכולה לראות שחברה ששמה את הנכים שלה בקרקס וכמוקד ללעג ולצחוק תשפיע במשהו על תחושת הערך שלהם אל מול חברה מכבדת, שנותנת את המקום לכל אחד.
יש ספירלה כזאת של דיאלוג בין בעלי המוגבלויות לסביבה, והיכולת שלהם להיות פחות ופחות "מוגבלים" בפועל היא ישירות גם כתוצאה של הראיה שלהם כבני אדם מלאים, שמקבלת גיבוי מהסביבה.

למשל, ככל שנכים מכל הסוגים מסתובבים יותר במקומות ציבוריים, במקומות עבודה, כך הם הופכים לפחות "אחרים" ומנודים ומוחבאים, וכך גם פחות "מפחיד" להיות כמותם. ואז אפשר להתחיל להתיחס אליהם קצת כבני אדם, ואז קצת יותר, ואז מתחיל דיאלוג.
דיאלוג שאגב, ברור לי שמביא מרפא גם לחברה. מקטין את הפחד, מאפשר, מרחיב את הנשימה.

[tאמא*]

מקרה נוסף שהיה לי וחרוט בזיכרוני, בחורה עם פיגור שיכלי חזרה מהעבודה באוטובוס וסיפרה לי שהיו שתי נערות באוטובוס שלעגו לה. והמונולוג שלה היה כזה "את יודעת זה לא פר ההתנהגות שלהן. את הבעיה שלי רואים ולכן הן יכולות לצחוק עלי, אבל אני בטוחה שגם להן יש בעיה שאני לא יכולה לראות."
זהוא אחרי משפט כזה אין מה להוסיף

[בשמת_א*]

שום מוכר שבעולם לא היה מצליח לפגוע בנו.
סליחה?
המוכר סירב לשרת את הילד! התעלם ממנו בתור! לא מכר לו פיצה!
כלומר, לא סתם אמר מלים מעליבות - ממש מנע ממנו שירות! פגע באופן אקטיבי במעשיו, לא רק "סתם דיבורים" שאת יכולה לבחור אם להיעלב מהם או לא.
שמחתי מאוד לקבל היום דואל על זה שאמא שלי הפיצה!
ראשית, כי זה אומר לי שהמידע הזה מתפשט.
שנית, זה אומר לי שיש המון אנשים טובים שמזדעזעים מזה והמסקנה שלהם היא להחרים - פיזית - את הפיצריה הזאת. אדם שמתנהג כך לאחרים, לא צריך לקבל את הכסף שלי.

_איפה אנחנו בעצמנו לא רוצים לקבל שירות קצת איטי יותר מאנשים שהם בעלי מוגבלויות
איפה אנחנו בעצמנו לא רוצים שילדינו ילמדו עם ילדים קצת שונים, מכיוון שזה "מוריד את הרמה"
איפה אנחנו מפספסים את ההזדמנות ללמד את ילדינו להתמודד בכבוד גם עם אנשים לחוצים, עצבניים, חסרי סבלנות וסובלנות, ואוליי מלמדים אותם להיות קורבן לכל אלה._
מעולם לא הפריע לי שירות איטי מאנשים בעלי מוגבלויות.
מעולם לא הפריע לי שילדי לומדים עם ילדים שונים (לאו דווקא קצת). להיפך. אני חושבת שחשוב להכיר בגיל צעיר כל מיני דברים, במיוחד אנשים שלא דומים לך. זה מגביר את הסובלנות ומפחית את הפחד מהשונה.
ואני מסכימה עם התזכורת שלך, שרון, כמה חשוב ללמד את ילדינו להתמודד בכבוד גם עם אנשים שמנסים להפוך אותם לקורבן - איך לשמור על ההתנהגות המכובדת שלנו בכל מצב, גם מול האלימות וגם כלפי עצמנו.

[לא_מסכימה*]

_המוכר סירב לשרת את הילד! התעלם ממנו בתור! לא מכר לו פיצה!
כלומר, לא סתם אמר מלים מעליבות - ממש מנע ממנו שירות! פגע באופן אקטיבי במעשיו, לא רק "סתם דיבורים" שאת יכולה לבחור אם להיעלב מהם או לא._

זה עדיין נתון לבחירתנו אם להיפגע או לא
אני ממש לא רואה כאן שום פגיעה!
אני רואה כאן מוכר עצבני שסיבותיו שמורות איתו אשר התנהג בצורה מסוימת שמצביעה על חוסר מקום לעצמו (או שלא. אני לא מתעסקת עם זה)

כמה פעמים נתקלנו בחיים בסרוב מהסביבה, מנותני השירותים?
כמה פעמים לא הקשיבו לדעתנו?
זה לא אומר שחייבים להיפגע ולהיעלב
זה לא אומר שאנו שווים פחות
ולחלופין
התנהגות שונה של המוכר לא הייתה אמורה לגרום לאם תחושת חשיבות, תחושת קיום

אפשר לבחור ללכת משם ולא לקנות שם פיצה ולקנות במקום אחר או לא
אפשר לבחור להתעקש ולבקש שוב ושוב
אפשר לבקש ממישהו אחר שיבקש בשבילנו

[ריחות_של_יסמין*]

אני חושבת שאפשר לעשות פה הפרדה בין שני דברים
אחד זה מה שהאמא הרגישה
או הייתה יכולה להרגיש
ומה שמישהו אחר היה מרגיש במקומה.

והדבר השני זה היחס של המוכר.
היחס של המוכר היה מכוער, והיה מכוון ישירות לכך שהלקוח שלו היה נער חריג.
זה בכלל לא משנה למה הוא התנהג כמו שהוא התנהג, אני חושבת שזה לא חוקי
לסרב לתת שירות למישהו. מאיזו שהיא סיבה.
הוא לא יכול לבחור את הלקוחות שלו.

אם את טוענת, לא מסכימה שלא צריך לשעשות כלום בקשר לאנשים שמתנהגים ככה, כי אפשר פשוט לא להיעלב....אז יהיה לי מאד קשה להסכים איתך.
כי זה לא בנאדם אחד, זה היחס של החברה אל החריג והמוגבל ובכלל אל השונה ובקשר לזה, אני חושבת שאפשר וצריך לפעול.

והשונה יכול להיות גם אשה שהחליטה ללדת בבית (ראי את הדף בירוקרטיה חלמאית לאחר לידת בית )
ויכול להיות משפחה שמחנכת בחינוך ביתי או ילד שלא נימול או הוריו שלא מלו אותו, והומוסקסואלים ולסביות ונכים ויהודים או ערבים, סתם כל מי שנראה לנו "שונה".
אז אני חושבת שהשאלה היא איך להפוך את החברה שלנו לחברה סובלנית יותר.
ואני לא יודעת אם "לא להעלב" זו בהכרח דרך טובה לעשות את זה, כי זה יכול להיות גם קצת להתעלם מהמציאות.

[לא_מסכימה*]

אז אני חושבת שהשאלה היא איך להפוך את החברה שלנו לחברה סובלנית יותר.
לדעתי אי אפשר להפוך אנשים למשהו שהם לא
תהיי סובלנית יותר וכך תתרמי לסובלנות החברה
גם כפרט בתוך החברה
וגם כתוצר לוואי תוכלי להשפיע על אחרים

האם היעלבות תתרום במשהו למישהו?
היעלבות=חוסר מקום לעצמי
היעלבות זה תמרור לעבודה פנימית
ותו לא

[סוניה*]

אני כבר הייתי עושה לו שם כזה סקנדל לשרגא הזה שכל דיזנגוף סנטר היה עומד על הרגליים.
שתבוא המשטרה ושיעשו סדר עם טיפוס דוחה שכמוהו.
אבל זה לא המעשה הנכון לעשות ונהגת בחוכמה שלא התפרצת.
כי מי שהיה נפגע הוא הילד.

[סגו_לה*]

לא מסכימה,אני מאוד יכולה להתחבר לדברים שלך ממקום של סינרגיה (את מוזמנת לחיות סינרגיה)
אבל לפני ההסתכלות הרוחנית מותר פשוט לחוש את כאבה של האם,להיות ברגש ,גם שברור לנו שהוא נולד ממחשבה.
הרי גם שאנחנו נמצאים במקום רוחני כזה גבוה שאנחנו יודעים שאפשר לא להפגע,עדיין את יכולה למצוא את עצמך פגועה וכואבת - ואז את יכולה לחקור את המחשבה כמו בסינרגיה או לפי העבודה של ביירון קייטי .

[אלטר_אגו*]

אני רוצה להאמין שהמוכר פשוט לא שם לב לכך שמדובר בנער בעל ליקוי כלשהו
יכול להיות; אם כך, הוא לא מכבד ילדים. וגם במקרה כזה האיש הזה מרגיז אותי מאד. גם ילדים בחברה שלנו הם קצת "חריגים" במובן הזה שהם בעמדה של חולשה.

_אנו בוחרים להיפגע
זה לא המוכר
זה אנחנו_
אז אני בוחרת לכעוס, בסדר? אני בחרת לכעוס ובוחרת לפעול (על אף שידוע שגברים "כועסים" ונשים "נעלבות" או "נבהלות"). אני לא חושבת שצריך במקרה כזה לנשום עמוק, להיות בשאנטי, ולוותר.

_מעולם לא הפריע לי שירות איטי מאנשים בעלי מוגבלויות.
מעולם לא הפריע לי שילדי לומדים עם ילדים שונים (לאו דווקא קצת). להיפך. אני חושבת שחשוב להכיר בגיל צעיר כל מיני דברים, במיוחד אנשים שלא דומים לך. זה מגביר את הסובלנות ומפחית את הפחד מהשונה._
אני מקוה שאני יכולה להגיד את זה גם על עצמי.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

_זה בכלל לא משנה למה הוא התנהג כמו שהוא התנהג, אני חושבת שזה לא חוקי
לסרב לתת שירות למישהו. מאיזו שהיא סיבה.
הוא לא יכול לבחור את הלקוחות שלו._

בדיוק. מסעדה היא מקום ציבורי, גם אם היא שייכת לאדם פרטי.

לא מסכימה, אני ממש לא מסכימה איתך. השקפת העולם שלך ממש מסוכנת לדעתי ומעבירה את האחריות אל קורבנות האפלייה במקום אל המפלים. האם היית אומרת את אותו הדבר לשחורים בתקופת האפרטהייד שנאסר עליהם לשבת בחלק הקדמי של האוטובוס? שלא ייעלבו? האם היית אומרת את אותו הדבר אם היחס הזה היה נורמה, אם כך היה מקובל להתנהג אל חריגים בכל מקום? האם היית אומרת את אותו הדבר אם היחס הזה היה ניתן לחריג במשרד ממשלתי, בקופת חולים וכדומה?

[לא_מסכימה*]

סגו לה,
הרי גם שאנחנו נמצאים במקום רוחני כזה גבוה שאנחנו יודעים שאפשר לא להפגע,עדיין את יכולה למצוא את עצמך פגועה וכואבת
ברור
טבעי
דווקא הקבלה של הכאב ושל הפגיעות
מאפשרת לנו לעלות מדרגה רוחנית
זה בסדר להיפגע
אבל זה לא המוכר
זה חוסר שלנו

אלטר אגו,
אז אני בוחרת לכעוס, בסדר? אני בחרת לכעוס ובוחרת לפעול (על אף שידוע שגברים "כועסים" ונשים "נעלבות" או "נבהלות"). אני לא חושבת שצריך במקרה כזה לנשום עמוק, להיות בשאנטי, ולוותר.

מי ששלם עם עצמו לא צריך לנשום עמוק, לוותר
הוא פשוט לא נרעש
מוכר שלא מתייחס אליו או אל בנו לא מערער אותו
כעס היא לא פעולה אקטיבית שתורמת לחברה?

קיזי הילדה הצוענייה,
האם היית אומרת את אותו הדבר לשחורים בתקופת האפרטהייד
כן
אובהמה נבחר להיות נשיא כי הוא לא הרגיש נחות או חריג

אם לא תקראי לילד הזה חריג, אלא פשוט תקבלי אותו כפי שהוא אולי הוא לא יהיה חריג

מי שמרגיש מופלה - הוא מופלה

[אלטר_אגו*]

כעס היא לא פעולה אקטיבית שתורמת לחברה?
לדעתי, במקרים מסויימים וזה אחד מהם, כעס הוא מניע חזק לפעולה אקטיבית שתורמת ליחיד ולחברה.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

_האם היית אומרת את אותו הדבר לשחורים בתקופת האפרטהייד
כן
אובהמה נבחר להיות נשיא כי הוא לא הרגיש נחות או חריג
אם לא תקראי לילד הזה חריג, אלא פשוט תקבלי אותו כפי שהוא אולי הוא לא יהיה חריג
מי שמרגיש מופלה - הוא מופלה_

הוא שאמרתי, השקפת עולם מסוכנת... וכל מילה מיותרת.

[תמרול_ה*]

לא מסכימה , את מקוממת אותי מאד, אני חשה חוסר הבנה בסיסי בדברים שלך, ולא בטוחה שיש טעם כלל להכנס לדיון.
תנועת החופש בארצות הברית בשנות הששים, היא הדבר היחידי שגרם לשינוי החוקי שמסדיר את השוויון של השחורים מבחינה חוקית, ואיפשר את זה שהיום אובאמה יהיה בכלל בעל זכות חוקית להגיש מועמדות לנשיאות ארה"ב!!!
היא אחראית לכך שלא רק שלא יהיה חריג, שלא לדבר על לא ירגיש חריג אלא יוכל בכלל לפעול..
אם היו יושבים בשקט ומרגישים חופשיים, היו משועבדים בפועל עד היום.
על מה בכלל את מדברת?
וזכויות חוקיות הן הדבר שמסדיר את המעמד השווה של השונה.
וחלק מזה זו הזכות לקבל שירות כמו כולם. כזכות ולא כחסד.

[אני_רק_שאלה*]

אובהמה נבחר להיות נשיא כי הוא לא הרגיש נחות או חריג
סליחה?!
אובמה היה יכול בכלל להיות מועמד כי זכותו זו מעוגנת בחוק!
דבר שלא היה קיים בזמנו, ולא היה מתקיים גם היום לולא תנועת החופש בארצות הברית בשנות הששים ושלל מאבקים חריפים בנושא זכויות אדם.
זה לא קרה כי אנשים "הרגישו שלמים" עם עצמם.

השקפת עולם מסוכנת... וכל מילה מיותרת.

[tאמא*]

אני לא מסכימה עם לא מסכימה, אבל אני לא חושבת שהשקפת העולם שלה מסוכנת.
לא מסכימה בחרה להתמודד עם החריגות בדרך שונה. היא לפי הבנתי מקבלת את החריג כאדם שווה ערך וזכויות לכל אדם אחר. וכשם שאני שגובהי לא עולה על 1.50 מטר, אני לא רואה בכך חריגות בעיה או כל דבר אחר. או לחילופין (אני מדברת עם ר, ע , מודגשים) וזה חלק ממני , כך היא רואה את החריג. וזה בסדר מבחינתה להגיד שהיא בוחרת שלא להעלב.
יחד עם זאת אמהות אחרות לילדים חריגים רואים זאת באופן שונה. גם אם יש להן קשיים בקבלה של המצב וגם אם אין קשיים, הן מתמודדות בגבורה עם חיי היום יום ועם החריגות של ילדהין (ולא משנה מה החריגות). וזה בסדר גם להעלב, לכעוס או כל תגובה אחרת. (בעצם איאפשר להגיד שזה בסדר או נכון או לא נכון , רגש הוא רגש ובחרנו בו או לא . זה חלק מאיתנו כך אנו מרגשים וזהו) כך מרגישה לא מסכימה ואחרת מרגישה אחרת. אין כאן ויכוח.
ריחות של יסמין פנתה על מנת שנעביר את המסר לא לקנות בפיצה שרגא. ולא נקנה שם !
כמו כן פתחה דיון חשוב על התיחסות לחריג בחברה שלנו . ובדיון הזה יש מקום לכל דעה, בתנאי שהיא מכבדת.

[לא_מסכימה*]

אני יכולה לא להסכים עם דעתו של האחר
אבל רגשות כמו התקוממות וכעס על עמדתו-השונה-משלי או לעג ופסילה של האחר -
אינם מקנים משנה תוקף לדעותיי,
אלא מעידים על חוסר שלמות שלי
סובלנות כלפיי דעותיהם של אחרים וקבלת האחר הם אלה שיביאו לשינוי פני החברה

זה לא קרה כי אנשים "הרגישו שלמים" עם עצמם.
ראשית אנשים הרגישו שלמים עם עצמם וראויים
ואחר-כך נאבקו על זכויותיהם

אפשר לחוקק כל מיני חוקים
אני בתור אמא לילד עם קשיים הייתי מרגישה (והרגשתי במקרים מאוד דומים) במקום עמית אמא של סער - אחרת
התנהגותו של הצד האחר לא מחלישה או מחזקת את מקומו של הילד שלי
לא נעלבתי בשבילו ולא נעלבתי בשבילי

[לא_מסכימה*]

tאמא
לחצת על enter לפניי
נראה לי שהצלחת להבהיר את דבריי טוב ממני

[אחת*]

_מעולם לא הפריע לי שירות איטי מאנשים בעלי מוגבלויות.
מעולם לא הפריע לי שילדי לומדים עם ילדים שונים (לאו דווקא קצת). להיפך. אני חושבת שחשוב להכיר בגיל צעיר כל מיני דברים, במיוחד אנשים שלא דומים לך. זה מגביר את הסובלנות ומפחית את הפחד מהשונה._

[תמרול_ה*]

_זה לא קרה כי אנשים "הרגישו שלמים" עם עצמם.
ראשית אנשים הרגישו שלמים עם עצמם וראויים

ואחר-כך נאבקו על זכויותיהם_

וכל אלה שלא הרגישו שלמים ולא נאבקו על זכויותיהם לא היו מקבלים אותן עד היום והיו ממשיכים להרגיש לא שלמים (או לחלופין, היו ממשיכים להרגיש שלמים ממצבם ולא מרגישים צורך או זכות לשנות אותו, את מרגישה שיש כאן קצת סתירה פנימית בדברייך או שרק לי זה נראה כך?)
הזכויות מאפשרות ליותר ויותר אנשים להרגיש ראויים ושלמים.

[אחת*]

וגם... אני לא חושבת שצריך דוקא להיעלב או לכעוס או לנשום עמוק או ווטאבר. אפשר להישאר במקום הגבוה יותר של עצמך ולא להרגיש שיחס שלילי מבחוץ מאיים עליך או על הילד שלך, אותו אתה מחנך לכבוד עצמי וסובלנות בין אם הוא "רגיל" (עאלק, מה זה בכלל?) או "חריג" (אותו כנ"ל). אבל לפעול - צריך. למגר - צריך. להחרים את פיצה שרגא - או אה, ועוד איך!
ויפה שעה אחת קודם.

[לא_מסכימה*]

ישנם (הרבה) חוקים עם כוונות חשובות
שאינם משיגים את המטרות לשמן הם נועדו

שום חוק לא יגרום לבני להרגיש ראוי ושלם גם אם מוכר הפיצה יתייחס לבקשתו בתוקף החוק


<מנסה להיות בהירה>

[תמרול_ה*]

שום חוק לא יגרום לבני להרגיש ראוי ושלם גם אם מוכר הפיצה יתייחס לבקשתו בתוקף החוק

את בטוחה?

אני למשל, לא יכולתי בזמנו לעקוב אחרי ההלויה של רבין ששודרה בטלויזיה כי לא היו כתוביות, והרגשתי בחוץ.
כיום, כשיש יותר כתוביות בתוכניות בעברית, אני מרגישה יותר "בנאדם" וקצת יותר קל לי.
וזה בתוקף החוק.
וזה בהחלט משפיע על התחושה האנושית שלי בעולם.
אני עדיין לא "שם" במקום שאינו תלוי בשום דבר בחוץ. ולא בטוחה שרוצה להיות שם באופן שמנותק ממה שקורה בחוץ...
וחברים שלי קיבלו שתל קוכליארי במסגרת סל הבריאות, ושומעים טוב יותר, וזה בתוקף החוק. ואחרת, היו סגורים יותר בתוך הבועה השקטה והמנותקת.
והם מרגישים יותר כמו בני אדם. יותר יכולים לחיות בתוך הסביבה שלהם.
פחות סובלים. חד משמעית.
בתוקף החוק.

[מחשבות*]

אני בתור אמא לילד עם קשיים הייתי מרגישה (והרגשתי במקרים מאוד דומים) במקום עמית אמא של סער - אחרת

לא מסכימה, האם את אמא לילד עם קשיים? ואם לא, מה דומה לזה?

[ריחות_של_יסמין*]

_מי ששלם עם עצמו לא צריך לנשום עמוק, לוותר
הוא פשוט לא נרעש_
אני חושבת שזו לא שלמות עם עצמך אלא פשוט הכחשה של רגשות
אבל זה כבר נושא לדיון שונה.
תהיי סובלנית יותר וכך תתרמי לסובלנות החברה
זו כמובן התחלה טובה אבל אין ספק שיש המון מה לעשות מעבר לכך, כי מדובר במדיניות ציבורית שצריך להשפיע עליה כדי שהגישה של מר שרגא תהפוך לדבר נדיר במקומותינו,
מדובר בשינוי של בחקיקה, בהפניית תקציבים ובהעלאת הנושא על סדר היום הציבורי, זאת כדי לעודד נגישות של אנשים מוגבלים למקומות ציבוריים, שיהפכו אותם לחלק מהנוף היומיומי של כולנו.
אני זוכרת שקראתי פעם על פרוייקט מאד יפה של שילוב אנשים מוגבלים בעבודה בעיריה (לא זוכרת איזו עיריה) , ועל היחסים היפים שנוצרו ואיך שהתגלה פתאום לבריאים כמה שיש לאנשים "כאלה" לתרום ואיך שפתאום האנשים המוגבלים יצאו מד' אמותיהם ונחשפו לעולם...כדי לאפשר פרוייקטים כאלה צריך מרץ ועשייה!
הם לא קורים לבד.
התרשמתי מדבריך שנדמה לך שהשלמות העצמית מספיקה כדי לצור שינוי
כאילו הוא ייווצר מעצמו, לדעתי זו תמימות לחשוב ככה
ואם חוזרים למישור הרגשי, אולי דווקא הצורך להוכיח לעולם ש"את/ה טוב/ה כמוהם" וההבנה שמדובר בחוסר צדק ובפגיעה בזכויות יכולה להוות מוטיבציה לפעול ולשנות ולתחושתי, בשלווה הסטואית שאת מטיפה לה יש משהו מאד פאסיבי שבעצם גורם לך לניתוק מהחברה שאת חיה בתוכה.

[אהבת_עולם*]

האם חייבים להיעלב כדי לפעול?

[ריחות_של_יסמין*]

חייבים להבין שאתה נפגע, אחרת למה תרצה לשנות?

[ניצן_אמ*]

בלי להתייחס לדיון הסוער...

חייבים להבין שאתה נפגע, אחרת למה תרצה לשנות?
כי יש יותר טוב. כי יש אפשרות לאושר. אי פגיעה איננה טוב. היא אי פגיעה.

<למען הסר ספק, ובהתייחס לדיון שיש פה, אני מצד אחד מסכימה עקרונית עם לא מסכימה, מצד שני, אם היה סיכוי שאגיע לאזור וארצה פיצה בדיוק מול הדוכן של שוסמו, אין ספק שלא הייתי נכנסת. אין ספק שהייתי קוראת לחרם צרכנים, ואני מבינה את ריחותשל. למה? כי יש יותר טוב מזה. וצריך לחתור אליו. אני מסכימה מצד אחד, שחבל לקחת את זה כל כך ללב, מסכימה שאפשר לבחור לא לקחת ללב, מצד שני, אני חושבת שמי שכזה מגעיל, אין לי שום צורך לתגמל אותו לטובה. להיפך. אני רוצה שלא לתגמל אותו, כדי שמעשים כאלה ייכחדו ויהיה לכולנו יותר סיכוי לחיים טובים יותר עם פחות ופחות רעל.>

[תמרול_ה*]

אני לא חושבת ש"להרגיש נפגע" זה האישו כאן.
יש את איך שאנחנו רוצים להיות, כחברה, ויש לנו אפשרות לבחור אם אנחנו רוצים שהחברה שלנו תהיה הישרדותית, קשוחה, לועגת, בזה לשונה, גזענית, שנכים יהיו סגורים בחדרים אפלים כי אין כסף לכסאות גלגלים, כי אין תחבורה ציבורית נגישה, כי אין דרך להיות בחוץ כי אין מעבר מהמדרכה לכביש וכולי, או שאנחנו רוצים שיהיו תנאים שיסדירו את זה שהשונים יוכלו ככל האפשר לחיות חיים נורמליים.
ושונים זה מכל הסוגים ומכל המינים ולכל שונה צריך להתאים את ה"נגישות" שלו, במונחים שלו, שתאפשר לו להתקיים ככל האפשר בכבוד, בין אם זה תרופות פסיכיאטריות ובין אם זה שירות נגיש המתחייב על פי חוק.
הסובלנות הזאת, המתבקשת בחוק, היא מעבר לסובלנות, היא משהו אקטיבי, שדורש להשוות את הנסיבות שיאפשרו לכולם רף שווה ככל האפשר להתקיים. זכות לקיום מכובד.

[ניצן_אמ*]

תמרולה, אני מסכימה איתך. אלה שני רבדים שונים לגמרי.
ברובד האישי, באמת חבל לקחת ללב, הגם אם זה מובן לגמרי. ברובד הציבורי, חובה לא לעבור בשתיקה על דברים שיכולים וצריכים להיות הרבה יותר טובים בשביל כולנו.

<אגב, לא רק נכים בחדרים אפלים. גם מניקות. גם זקנים.>
<ככה זה חברה מיליטנטית.>
<אני גם נכה וגם מניקה וגם זקנה בפוטנציה. פלא שאני לא ממצמצת כשאני יוצאת לרחוב >

[דגנית_ב*]

תמרול ה
כל מילה!

[מבקר_מדי_פעם*]

_תמרול ה
כל מילה!_

[טליה_אלמתן*]

http://zilzul.com/coldfusion/?p=4222
באדיבות גולשות וואינט

[ריחות_של_יסמין*]

טוף...אז קראתי שוב ושוב את הלינק שצירפת, טליה, ואני מודה שאחרי שקראתי שלוש פעמים את התוכן ועוד פעמיים את תגובות הקוראים לא הצלחתי לרדת לגמרי לעומק העניין חוץ מזה שהבנתי שמישהו ניסה לעשות איזה שהוא תרגיל.
במבוכתי הרבה התקשרתי לטלפון של עמית, האמא שכתבה את המכתב
(שבלינק של "היתוך קר" מוזכרת כאשת יחסי ציבור)
אז...כמובן שעדיין אין לי הוכחה אבל ההתרשמות שלי הייתה שמדובר במכתב אותנטי לחלוטין על מקרה אותנטי
היא סיפרה גם שהיא ובנה הצטלמו לתכנית בוקר בערוץ2 וגם שקיבלה התנצלויות שונות מהנהלת דיזינגוף סנטר...
הזמנתי אותה להכנס לאתר ולהגיב כאן בדף.

מעבר לזה, גם אם מדובר בתרגיל מוזר כלשהו ביחסי ציבור אני בטוחה שאנשים עם מוגבלויות נתקלים לא מעט ביחס מזלזל כזה או אחר והמכתב נתן לנו בכל מקרה אפשרות להתבונן בחברה שאנחנו חיים בתוכה ולהזדהות (גם דרך הדברים שאת כתבת, תמרול ה ) עם אנשים שחיים בעולמות אחרים משלנו.

[כוכב_נגה*]

מעבר לכל הדיון אם להיעלב או לא (קטונתי...)
נראה לי חשוב מאד לדבר עם בעל המסעדה הזאת בשפה שלו, ולהסביר לו, לא מתוך עלבון אבל כן מתוך כעס בונה (יש דבר כזה), שהתנהגותו היתה פסולה מאד ופוגענית מאד, ושהתנהגות כזו תפגע בסופו של דבר גם ובעיקר בו. דבר כזה יכול, למשל, האבא של הילד, ששומע את הסיפור ואולי לא מגיב רגשית ככ חזק כי אינו עד למעשה ממש, לעשות יום אחרי התקרית. ואחר כך גם לתלות מודעות סביב החנות.
באמת סיפור גועל נפש, ואפילו שלא הייתי שם, מאד מתחשק לי לחפש את השרגא הזה וללמד אותו פרק בהלכות אנושיות.
ואני לא יכולה להתאפק - אבל גם עם ילד לא "חריג" - אם הייתי רואה שמתנהגים אליו כך, הייתי כואבת מאד, ומסבירה לו בקול מול המוכר שבמקום כזה אנחנו לא רצויים ולכן נלך, ונפרסם את הסיפור.

[גרדניה_עצובה*]

משום מה, דווקא היה לי די ברור מהרשומה של "היתוך קר" שהטקסט הזה נכתב באופן ביקורתי, אולי על מנת להצחיק.
ייתכן שזו בדיחה שלא הצליחה ממש, וחבל.

[אמא_נמרה*]

_תמרול ה
כל מילה!_

[טליה_אלמתן*]

האמת שבכלל לא נשמע לי הגיוני שחנן כהן ישתף פעולה עם דבר כזה.

[ריחות_של_יסמין*]

מי זה?

[מדי_פעם*]

הלכתי בעקבות הלינקים, ולי נראה שהולכנו שולל. נראה לי סביר שאכן מדובר בתרגיל שיווקי ברשת, מה שנקרא "שיווק ויראלי".
נכון, התנהגות גסה בארץ קיימת, ולא רק נגד אנשים עם מוגבלויות, ולא רק בארץ. ודווקא כל זה, הכל עם הכל מחזק את דבריה של תמרול ה.

[טדליק_נהנאנע*]

מדיניות איומה של בתי אבות:
סבתי היקרה מתגוררת לה כ5-6 שנים בבית הורים "נחשב" ויקר באיזור המרכז. על מנת להכנס אליו היא השקיעה את כל רכושה עלי אדמות.
בשנה האחרונה הפכה לצערנו לסיעודית, ואינה יכולה ללכת. ראשה צלול לחלוטין והיא חיונית, מציירת, פותרת תשבצים ואשת שיחה נפלאה.
מכיוון שהיא בכיסא גלגלים, לא מאשרים לה בשעות הערב או בפעילויות חברתיות מסויימות לרדת אל הלובי המשותף בכניסה וכן לחדר האוכל המשותף, על מנת שלא להוריד את ה"מוראל" של באי-הימים שאינם בכסאות גלגלים.
הנשמע כדבר הזה?!!!
מסתבר שכן. ישנם בתי אבות לא מעטים הנוקטים בגישה מחפירה שכזו. לו זה היה תלוי בי הייתי תובעת/ עוזבת/ דורשת , אך סבתי חוששת כי יתנכלו לה.
לאן הגענו?!

[דגנית_ב*]

מדי פעם
כתבת וידיאו של צוות N or עם פיצריה אמיתית בסנטר האמיתי ואדם אמיתי מאחורי דלפק, שנראה כועס
כמובן שאפשר לפברק כתבה אבל זה די מסוכן מבחינה משפטית.
אגב אין בכתבה שום ממצא מעניין בעיני.
<הגעתי אליה במקרה - עדות לבאזז התיקשורתי>

[תבשיל_קדרה*]

אוי, זה נורא!
אני הייתי נלחמת.
אבל מבינה את חששה של סבתך
^{הלך רוח כנוע}

[אמא_של_דגיגונת*]

מסתבר שכן. ישנם בתי אבות לא מעטים הנוקטים בגישה מחפירה שכזו. לו זה היה תלוי בי הייתי תובעת/ עוזבת/ דורשת , אך סבתי חוששת כי יתנכלו לה.
כך היה גם עם סבתי. כשהיא הפכה להיות ממש סיעודית הם פשוט בעטו אותה החוצה. אם מדברים על התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים אז היחס לקשישים בראש הרשימה.

[אלטר_אגו*]

מכיוון שהיא בכיסא גלגלים, לא מאשרים לה בשעות הערב או בפעילויות חברתיות מסויימות לרדת אל הלובי המשותף בכניסה וכן לחדר האוכל המשותף, על מנת שלא להוריד את ה"מוראל" של באי-הימים שאינם בכסאות גלגלים.

אוי ואבוי.

[דגנית_ב*]

מכיוון שהיא בכיסא גלגלים, לא מאשרים לה בשעות הערב או בפעילויות חברתיות מסויימות לרדת אל הלובי המשותף בכניסה וכן לחדר האוכל המשותף, על מנת שלא להוריד את ה"מוראל" של באי-הימים שאינם בכסאות גלגלים.
גם אני חושבת שמדיניות כזו בבית אבות היא מפלה ומשפילה ומאד מאד מרגיזה! ואפשר לערער עליה בעיני. ותמיד עם היד על הדופק במקומות כאלו.
מצד אישי - אבי, בערוב ימיו, נכנס לבית מוגן ואחר כך לבית סיעודי בקיבוצו. שניהם מקומות יוצאים מן הכלל. וכולם - למעט אולי המרותקים למיטה באופן קבוע שגם אותם משתפים כך או כך - משתתפים בכל אירוע (גם בבית אבות קיבוצי אחר שהכרתי).
בני גילו, בריאים יחסית ועצמאיים בבתיהם, אמרו לי: "אני לא מסוגל לבקר שם; אני לא רוצה להכנס כי זה מדכא אותי"
כאשר עורכים שם חגים ומפרסמים בקיבוץ, אין כמעט משתתפים שאינם בני משפחה.

למרות שזה מעציב לשמוע זאת מידיד נעורים של אבי (עם לא מעט תחומי עניין משותפים ועבודה משותפת ב"ועדת הוותיקים" של הקיבוץ), אני לא שופטת אותם. אני מבינה שזה באמת מאד מאד קשה. זה מציף פחדים אצל כולנו.
איזו טעות גורלית שהממסד במקום לעודד, להקל, לנסות להמיס את הפחדים, להזכיר את כוחו של הקשר האנושי - משתף פעולה.
האם זה בא מהממסד (אם זו הצהרה כנה ולא בגלל עומס על המטפלים)?


יש אחרים!! ואבי הייה ביניהם - ששומרים על הקשר ככל יכולתם. אם מדובר בחברות הדוקה מימים ימימה או מתוך הבנה שהקשר הזה כל כך כל כך חשוב לקשיש הסיעודי. וגם הם בחלקם מתייאשים שהאדם מאד מאד סיעודי ולא מתקשר או מחלתו מאד קשה וסבלו רב.
כל אחד לפי צרכיו, כל אחד לפי יכולתו...


מצטטת חופשי את שרון ס
איפה אנחנו בעצמנו לא רוצים ...

[ש_י_ר_י*]

אני לא חושבת שהמקרה מפוברק. אחרת הבנאדם היה יוצא בהודעה לתקשורת שמעלילים עליו או משהו כזה, לא?

בכל מקרה, אחי הצטרף לקבוצת "מחרימים את פיצה שרגא" בפייסבוק, והוא אמר לי שכרגע יש שם בערך עוד 110 אנשים. אותי זה מעודד.

[רחל_ברמן*]

תקראו את הלינק בתשומת לב. זו סאטירה, הוא אומר את זה כמה פעמים במפורש. משל להשפעה של מילים באינטרנט. אין שם שום גילוי מרעיש על המקרה המדובר, הוא רק משתמש בו כדי להמחיש רעיון.

[מדי_פעם*]

צריך איזה מתנדב שיקפוץ לסנטר לברר על הפיצה הזאת...

משל להשפעה של מילים באינטרנט
אם זה היה מקרה אמיתי, הסבירות שיעשו מזה סאטירה הוא נמוך מאוד, זה יהיה גול עצמי לבדחן, עקב הקונסנזוס הרחב בהזדהות עם הילד הנפגע. האבה יותר סבירה הגרסה לפיה זו מניפולציה תקשורתית, ועוד במודל ידוע ומוכר בשיווק האינטרנטי, הקרוי "שיווק וויראלי", לפיו הציבור הרחב מרצונו הטוב מעביר את הבאז, עקב הזדהות. מלכודת פתאים מושלמת.

[מחשבות*]

מכיוון שהיא בכיסא גלגלים, לא מאשרים לה בשעות הערב או בפעילויות חברתיות מסויימות לרדת אל הלובי המשותף בכניסה וכן לחדר האוכל המשותף, על מנת שלא להוריד את ה"מוראל" של באי-הימים שאינם בכסאות גלגלים.

לא רוצה להאמין
מה עם מפלגת הגמלאים? נבחרו כדי לקדם ולהגן על זכויות המבוגרים בארץ, מחזיקים גם בתיק הבריאות (יעקב בן-יזרי שר הבריאות) וגם בתיק הגמלאים (רפי איתן השר לענייני גמלאים) וגם עומדים בראש ועדת הכנסת לעבודה, רווחה ובריאות (משה שרוני, שגם מכהן כיו"ר סיעת הגמלאים ויו"ר סיעת צדק לזקן). לא סתם בחרו כל כך הרבה אנשים באלו, הם מצפים לתמורה.
לכתוב להם, לכתוב לאנשי תקשורת בולטים, לכתוב למנהלי המקום ולשלוח עותקים לחצי עולם. בתי האבות אמורים לשמש כבית. האם זה הבית אליו התכוונו?

[ענבלולי*]

ראיון עם בעל הפיצריה
http://www.no-r.co.il/item.php?id=1160
ראיון עם האם ובנה
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2973805

[רחל_ברמן*]

מדי פעם, זו לא תאוריה, זה כתוב שם במפורש:

[הערה: הפוסט הזה הוא הומוריסטי, אבל גם צדקני]

מה שמפריד בין הסאטירה לבין החלק הישיר:
[והנה יהונתן מתחיל להיות רציני וצדקני]

ואח"כ:
פיצה שרגא, שאני לא יודע אם היא קיימת או לא

ובתגובות, כתגובה לבחור בשם רועי שלא מבין את ה"סתירה" בין ה"דיווח" בבלוג לדיווח בחדשות:
_[כל מי שהוא לא רועי שיתעלם מההודעה הזו ויצחק בקול רם]
רועי,
תקשיב, זה לא היה קל, אבל פתחנו קו בזק ורשמנו אותו על שם “פיצה שרגא”. ככה שכשmynet התקשרו, נתנו תגובה מהקו הפיקטיבי.
[עד כאן צוחקים על רועי]._

בסדר?

(והסאטירה לא על חשבון הילד ואימו, אלא על חשבון השיווק הויראלי ואלו שמפיצים דברים כאלו ללא בדיקה)

[תמי_גלילי*]

שירשור בנושא בפורום אוטיזם בתפוז

[תמרול_ה*]

מכיוון שהיא בכיסא גלגלים, לא מאשרים לה בשעות הערב או בפעילויות חברתיות מסויימות לרדת אל הלובי המשותף בכניסה וכן לחדר האוכל המשותף, על מנת שלא להוריד את ה"מוראל" של באי-הימים שאינם בכסאות גלגלים.
אוי.
זה בדיוק מה שמגדיל את הפחד, שהרי, כאשר יגיע יומך, ותהיה בכסא גלגלים, רע ומר יהיה גורלך.
תהיה סגור בחדר, כדי לא לדכא את אלה שפוחדים שפעם גורלם יהיה כמוך...

ממליצה על הספרים של ברני סיגל, שמדברים על הקבלה של החולי, על האהבה, על קבלת נוכחותו של המוות, על הריפוי האפשרי בכל מקרה (לא ריפוי של המחלה בהכרח, ריפוי של כל המעורבים) והחמלה שיש שם.
אלה ספרים שמרככים קצת פחדים. שנותנים אפשרות לראות את המציאות המפחידה גם באור שמאפשר דברים טובים.

[צפריר*]

אני מביא קישור למה שפירסמתי בדה מרקר.
התבוננות קצת שונה ממבט הקורבן - זה המבט הרווח בציבור.

תודות.

[חלוקית_נחל*]

צפריר תודה על דבריך. אכן מעוררי מחשבה @}

[מחשבות*]

צפריר - כמובן שיתכן שאותו מוכר הוא אדם מוגבל בעצמו, וכל הסיפור מתפלש בתחתונים של עצמו. רגשותיה של אותה אם כנים ואמיתיים, גם אם אתה לא מאשר אותם או אם התנהלותה לוקה בחסר ממרומי הבנתך. האם זו סיבה להלבין את פניה באופן כה גס ומכוער? לשאול אותה מי כאן האוטיסט? יצאת מדעתך?

אין שום פסול ברגשותיה ובהתנהלותה. אם יש פסול כלשהו בסיפור, הוא נוגע לאלו ששמעו את הסיפור ועשו עמו מה שעשו. אני דוחקת בך לשנות את הנימה, זה כל כך כל כך לא במקום.

[תמרול_ה*]

אני מוכרחה להודות שלמרות שהסיפור חבט לי בבטן, הרגשתי כל הזמן לא נוח עם הכעס הספציפי על השרגא.
מי יודע מי ומה הוא השרגא הזה.
ולכן, השימוש בשרגא היה בסדר גמור בעיני כדוגמא עקרונית לדיון.
קשה לי יותר לקבל החרמה שלו בלי לשמוע את הצד שלו, אולי הוא שבוי לשעבר בסוריה שעבר שיקום? אולי הוא נפגע הלם קרב? ואולי הוא סתם כזה...
מי יודע?
ומצטרפת למחשבות :
אין שום פסול ברגשותיה ובהתנהלותה. אם יש פסול כלשהו בסיפור, הוא נוגע לאלו ששמעו את הסיפור ועשו עמו מה שעשו
ולדעתי יצא גם הרבה טוב מהדיון הזה, בכל הקשור למודעות לנושא של החריגים.
וטובה החמלה.

[מונו_לוגית*]

צפריר תודה על דבריך.

בהתחלה קראתי את הסיפור ואת הדיון פה והתקוממתי על היחס לחריגים.
אח"כ קראתי את מה שצפריר כתב והתבהרה לי איזו תחושת אי נוחות שעלתה בי.
מקורה בהבדל בין תחושת העוול והכעס שהיו בי על התנהגות אנטיפטית (במקרה הזה של שרגא ההוא) לבין הגל שנוצר בעקבותיה - שגם בו יש עוול (כלפי אותו שרגא), ושאני שותפה לו מעצם העברת המייל ההוא הלאה.
הגל ההוא הוא בעצמו, כמו שכתב צפריר, דוגמא להתנהגות חסרת סובלנות הממהרת גם לחרוץ את הדין וגם להוציא להורג.
לזה, אני מניחה, קוראים צדקנות.

מי יודע מי ומה הוא השרגא הזה._ _אולי הוא שבוי לשעבר בסוריה שעבר שיקום? אולי הוא נפגע הלם קרב? ואולי הוא סתם כזה..
בהחלט.
ועוד משהו - לא רק למי שהחברה נתנה את תוית ה"חריג" מגיע יחס הוגן. לא שרגא ולא אף אחד חייבים לי דין וחשבון על נסיבות חיהם או אישור חתום על חריגותם. הסובלנות ראוי שתבוא ממני בלי קשר.
וטובה החמלה.
@}

[בשמת_א*]

צפריר, לא אהבתי את התגובה שלך.
אני מסכימה איתך לחלוטין לגבי התנהגות האם - בכך שהיא הפגינה שם כניעות, קורבנות ותלותיות גדולה לאורך כל הדרך, ואז הגיבה ב"כעס הקורבן".
כמובן, מסכימה איתך שזה מה שהיא מלמדת את בנה, מבלי משים.
מסכימה איתך לגבי "איפה היו האחרים" - איך כולם עומדים שם כמו גלמים ונותנים לחוצפה כלפי הילד להימשך ולהימשך ולא עושים כלום. גם הם לא קיבלו שירות שם? לא ברור.

אבל!!!!
לא מסכימה איתך בשום פנים ואופן לגבי הצורה שכתבת את זה.
יש הבדל מהותי בעיני בין להעיר בעדינות, ולהאיר את עיניה של אותה אם לכך שהתנהגותה היתה לאורך כל הדרך, עד הכעס שבסוף, התנהגות "קורבנית" קלאסית, תוך הצבעה על האופציה להתנהגות אחרת, לא קורבנית (תיכף אסביר) -
לבין להאשים ולשפוט בחריפות כזאת ובמלים כה פוגעות את אותה האם, תוך פגיעה והעלבה שלה ושל אחרים שמבינים אותה.

בתרבות שלנו, כך הרוב.
רוב האנשים אינם מודעים לעניין ההתנהגות הקורבנית, וראה סימני התעללות בזוגיות. הם אינם נמצאים במקום של מודעות, והאופציות שכל כך ברורות לך לא ברורות להם בכלל. אין הם יודעים איך להגיב שלא מתוך קורבניות כי הם לא שם.
להטיח את ראשם בקיר הזה - בעיני, לדעתי האישית, מאוד - אה - לא. לא מכבד. אפילו מרושע, כך הרגשתי.

אפשר להצביע על התנהגות חלופית, ועל כך שהתנהגות האם היתה קורבנית, בצורה לא מעליבה. כך דעתי.
אני יודעת, אתה תגיד משהו בסגנון, ככה אני וככה רציתי ומי שרוצה יבין ומי שלא שיתרגז לו, מה איכפת לי וכאלה.
אני לא רואה בזה תשובה לדברי. רק סוג של תירוץ. מוטב כבר שתכתוב בגלוי, "לפעמים אני מתכעס ובא לי להתקיף".
אבל חבל.
יש פה פספוס לדעתי, כי היתה פה אפשרות להאיר את עיניהם של הרבה מאוד קוראים לגבי המודעות ל"קורבניות" וחבל לי.

יש גם משהו שבו אני לא מסכימה איתך לחלוטין: תקפת את האם על עצם רצונה ללמד את הילד לקנות פיצה. מה יש? מה רע בזה? למה, אסור לאף אמא להיכנס עם ילד לקנות כשאחת המטרות היא לתת לילד להתנסות בעצמו בקנייה, בהנחיית האם? מה החוק הזה? על סמך מה תקפת את זה? בזה הצטרפת להתקפה של אותו "שרגא"! זה בכלל לא רלבנטי, זו לא היתה לא טעות ולא התנהגות קורבנית, ואני לא מסכימה בכלל.

מה רציתי לכתוב כ"תיכף אסביר"?
שאפשר להגיד, שכל הפעולות:

• לחכות
• להתעלם מכך שהמוכר מתעלם מהילד פעם אחר פעם אחר פעם
• לא להגן על הילד בסיטואציה אלא לשתוק ולחכות ולתת לילד להתמודד לבד (לחשוב למה, בעצם. כלומר, לכוון את האמא לחשוב, למה היא רוצה ללמד אותו איך מזמינים פיצה ולא חושבת שצריך לתרגם לו כשהתגובה לא בסדר. הילד הרי מרגיש, רק לא מבין!)
• לכעוס בסוף

וכן הלאה -
שכל אחת ואחת מהפעולות האלה היתה ביטוי לקורבניות מצד האמא.
ושחשפה את הילד ליחס של קורבן וללמידה של קורבניות.
ולהציג את האופציה הלא קורבנית, שבה האדם מודע בכל רגע ורגע ליחס המגיע לו בזכות ולא בחסד, וכאשר הוא מוצא עצמו מול מישהו שאינו מתייחס כמגיע לו, הוא מסרב להיות קורבן.
למשל, אם לא קורבנית שהיתה נכנסת עם בנה לפיצריה ונתקלת כבר בהתנהגות המגעילה הראשונה - היתה מזדרזת מייד לעמוד על זכויות בנה. למשל:
הילד מבקש - המוכר מתעלם ופונה ללקוח אחר?
התנהגות לא קורבנית היא למשל לומר מייד "סליחה, זה התור שלנו עכשיו" בצורה ברורה למוכר.
זו התנהגות שגם דואגת לכבד את האם ובנה, וגם מכבדת את המוכר בכך שאינה מניחה מראש שהיה פה עלבון מכוון.
אלא אם כן ברור לגמרי שהיה עלבון מכוון. שאז קופצים ישר לאופציה ב'.

עכשיו יש למוכר שתי אופציות -

• אם הוא אדם נורמלי, הוא יגיד סליחה, לא שמתי לב/לא שמעתי, וישרת את הבן.
• בהיותו האדם שהוא, תגובתו תהיה תוקפנית ולא ראויה.

עכשיו תור האם, במקרה שהיא לא קורבנית תגובותיה הן כך:

• אם זו היתה טעות - להגיד, "אין בעיה" לאות שמבחינתה נפתרה הטעות, ולתת לילד לבקש שוב.
• לתגובה התוקפנית - להגיד לבן משהו כמו "פה לא נקנה יותר פיצה! בוא נאכל במקום יותר טוב" ולקחת אותו לצאת. מייד.

ולעולם לא לחזור למקום הזה, כי הוא לא ראוי לכסף שלהם.
(ומעניין, היא כותבת שהם כבר קנו שם פיצה כמה פעמים, האם מעולם לא שמה לב ליחס הגועלי שלו ללקוחות? יכול להיות שהיא כבר היתה שם קורבנית בעבר, הפעם הוא רק הגדיש את הסאה).
אפשר להראות את זה בלי להעליב את האם ולקרוא לה בשמות גנאי.
ממש חבל לי. )-:

[כרמל_האורחת*]

בשמת, נהנתי לקרוא אותך, למדתי.

[תמי_גלילי*]

כל מלה של מחשבות, ושל בשמת. תודה לשתיכן על הניסוח הבהיר והענייני.

[טדליק_נהנאנע*]

אני עצמי סירבתי להאמין. כשהמטפלת שלה סיפרה לי על כך (והיא כזו שלא מוותרת בקלות ולוחמת על זכויותיה של סבתי בנחישות ואהבה יוצאת דופן), חשבתי שאולי אני או היא לא מבינות משהו. אולי יש קצר בתקשורת.
אך לא. שאלתי גם את אבי לגבי זה, והוא אמר שאכן יש כזו מדיניות בבתי אבות לא מעטים. "אז למה לא עושים משהו?!", - גם הוא חושש לפעול ולגרום לכך שייתנכלו לה. (היא מהדיירות היותר אהובות שם על צוות העובדים, ויש פחד שהיחס ישתנה כלפיה).
אני הייתי שולחת לשם את כולבוטק, או איזה בולדוזר אחר שייבדוק את העניין, אבל חבל לי על ספטה (כפי שהיא מכנה עצמה....). אם היה מדובר בי או במישהו צעיר יותר הייתי נלחמת על העיקרון בנחישות.

[בר_עדש*]

צפריר, ואחרות לפניו, התמקדו ברגשות ובתחושות שעלו בסיטואציה. אני חושב שזה פיספוס של לב העניין (כלומר, זה אולי רלוונטי לעמית וולפמן ולמכריה, אבל אני איני נמנה עמם).

הנקודה החשובה היא התוצאה של פעולות של אנשים כמו שרגא הנ"ל. והתוצאה היא שלאנשים עם צרכים מיוחדים יש פחות אפשרות להשתלב בחברה, ולכן יש להם פחות אפשרויות לתפקד באופן עצמאי, וסיכוי נמוך יותר לחיים חופשיים.

לכן השאלה היא לא אם האמא היתה בסדר בתגובתה (כאילו שהיתה לה אפשרות לתכנן את התגובה מראש. אם תלך ברחוב ומישהו פתאום יעיף לילד שלך סתירה, לא בטוח שתגיב בצורה הכי רציונלית וחכמה), אלא איך אנחנו מגיבים על הפעולה של שרגא. האם לפעול נגדו, או להתעלם (כי מה שפוגע באחרים הוא בכלל לא בעיה שלנו, ולמה להשקיע בזה אנרגיות) או לתמוך בו נגד האמא (כי היא התקרבנה, אז מגיע לה ולבן האוטיסט שלה, וטוב שיש אנשים כאלו ששמים את כל המתקרבנים במקומם).

מבחינתי, כאבא לילד בעל צרכים מיוחדים, אנשים כשרגא הם לא רק "לא נחמדים". הם איום קיומי. לכן אני אעשה ככל יכולתי לפעול נגדם ולהקטין את מקומם בעולם, לא מתוך כעס או טינה (למרות שהסיפור עורר בי כעס, ופחד), אלא מתוך שיקול רציונלי קר ותועלתני.

[פלוני_אלמוני*]

בסופו של דבר לא הבנתי. הסיפור היה או לא היה?

[מדי_פעם*]

בסופו של דבר לא הבנתי. הסיפור היה או לא היה?
זה כבר לא משנה. הדיון הנוכחי, הוא כן מתקיים, ומספיק בפני עצמו.

[צפריר*]

לא אגיב כאן לכל הכותבים באופן אישי, רק אכתוב, שבמובן הזה, אקח לעצמי את הזכות - להיות חריג, ולהינות מהצפוי והבלתי צפוי.

תודות.

צפריר.

[לא_מסכימה*]

הדרך בה אנו מביעים את דעתנו - חשובה
הדרך יכולה לאטום ולפתוח אוזניים
גם אני עוררתי פה התנגדות בראשית הדיון
והייתי אף מתונה מצפריר
דבריי לא הובנו (כנראה לא רק בגלל הדרך).

הדרך גם מעידה על המקום בו המביע נמצא
לדעתי, ככל שמביעים את דעתנו בעוצמה חזקה יותר, כך מנסים לשכנע גם את עצמנו
וגם מנסים "לעשות לעצמנו מקום"

גם משפטים אלו נכתבים בצורה פסקנית
אמנם הם מסויגים ב"לדעתי"
אך אולי אני לא משוכנעת בדבריי
ואולי אני מחפשת מקום...

[כרמל_האורחת*]

לא אגיב כאן לכל הכותבים באופן אישי, רק אכתוב, שבמובן הזה, אקח לעצמי את הזכות - להיות חריג, ולהינות מהצפוי והבלתי צפוי
יופי.
בוגר.

נראה שבשמת ממש נעצבה מדבריך (אני מתנסחת בזהירות ) ניסחה תגובה עניינית, מפורטת, לא מתלהמת, ואתה? נהנה(מהזכות בלה.-=1@#)
אני מודה שבד"כ אני ממש לא מבינה את דבריך הארוכים המנוסחים בצורה מעורפלת אבל כאן ציפיתי לתגובה עניינית לדבריה של בשמת.

ממש חבל

[צפריר*]

אבל כאן ציפיתי לתגובה עניינית לדבריה של בשמת
הציפיות - רק לכריות.

אבל, בעקבות הערתך אגיב לדברי בשמת ובקיצור נמרץ -

בשמת, ראי, גם את לצערי הרב חוטאת באי קריאת הדברים לפרטיהם.
אם תקראי שנית את דברי ואת ההתייחסות, תוכלי לראות שהאם הזו, בהחלט ידעה מי המוכר, בהחלט ידעה שעם המוכר הזה אין כל סיכוי ללמד את בנה הלכות דרך ארץ ובכל זאת התעקשה על אלה.

ואם את מבקשת לדעת מדוע הנימה הזו שיש בדברי, התבונני בבקשה בנימה של האם המסכנה הזו, שבזכות זה שנפגעה בקלות יתירה נסלח לה על דבריה האלימים, הקטנוניים והמתלהמים.

ולסיום, אם את מבקשת לדעת על מה ולמה בכלל קפצתי לתוך הסיפור הזה, הרי שהחרם, הקריאה להחרמה היא שעושה לי את זה, וכך גם כשלנגד עיני כשהקורבן התמים, מיתמם יותר, ובזכות הקרבתו האישית - הופך למקרבן.

זה לא אישי, ואין אישי מזה.

תודות.