זוגיות ללא נישואים

שלום לכל באי הפורום.
האתר כל כך עשיר, שאני בטוחה שהנושא שאני מעלה כבר עלה בעבר, רק לא מצאתי אותו...
בכל מקרה, אם כך הדבר לא אתנגד שיעבירו אותי לדף הנכון.
אני בת 29, אם לתינוקת וחיה עם בן זוגי. אה, ואיך אפשר לשכוח כלבה נאמנה שהיא חלק אינטגרלי מהמשפחה.
לא התחתנו כי לא הרגשנו צורך. הלחצים מהסביבה הרחיקו אותנו יותר ויותר מהרעיון.
תהיתי למה זה כל כך חשוב לאנשים? אני מבינה זוגות שמתחתנים, מבינה את הצורך האישי בנישואים - אף שאינו קיים אצלי.
השאלה שלי היא - למה חשוב לאחרים שאני אתחתן?
גם מי שכבר מבין, תמיד יאמר בסוף שאולי אין צורך בגושפנקה רשמית ליחסים אבל הטקס כשלעצמו הוא חשוב וכו' וכו'.
זה לא כך אצלנו.
אולי יש למישהו תובנות בעניין היחס מהסביבה? אולי יש פה איזה איום סמוי או משהו שלא עליתי עלייו? אולי הבעיה היא אצלי?...

למה זה כל כך חשוב לאנשים
אולי למישהו יש תובנות בעניין היחס מהסביבה
פשוט מאוד, אנשים רגילים לכך שכולם נוהגים על פי הנורמה המקובלת.
אם את עושה משהו קצת שונה, השאלות על כך צפויות מראש.
את כביכול צריכה להסביר מה ההגיון מאחורי הבחירה שלך, כי היא זו שיוצאת דופן.
אנשים סקרנים, מה לעשות?

וכמובן, הבעיה לא אצלך.
את יכולה לשתף פעולה עם הסקרנות והשאלות או לא.
במיוחד אם את מרגישה שמי שעומד מולך לא ממש סובלני.

למה חשוב לאחרים שאני אתחתן?

חשבת על זה שהם אולי נורא נורא רוצים לבוא ולרקוד בחתונה שלך, או לחילופין במסיבה שלך?
הכוונה לבוא ולשמוח בשמחתך? בעיני זה יום מקסים ומיוחד ומרגש ,ולמה לא לעשות קצת נחת לקרובים אלייך?

אין פה שומדבר ציני בדבריי, אני באמת מאמינה שזה יום אחר ושונה ואנשים נורא רוצים לשמוח זה הכל!
לא חושבת שמסתתר פה איזה משהו אחר

אין לי בעיה עם הסקרנות, ואני באמת עונה באופן סלקטיבי,
לפי טון השאלה ולפי טיב הקשר שלי לשואל.

ברית -
האמת היא שלא חשבתי על זה, וזו באמת סיבה יפה
(גם לא חשבתי לרגע שיש ציניות בדברייך.
אני מאד נהנית ללכת לחתונות של קרובים וחברים ולשמוח בשמחתם).
השאלה שלי היא למה אחרים רוצים לחגוג איתי דווקא את הזוגיות שלי?
זה לא שאין להם הזדמנויות לחגוג איתי דברים אחרים ולשמוח בשמחתי -
למשל במסיבה שערכנו לכבוד הולדתה של בתנו.
אבל אני מרגישה שאנשים נאחזים בתפיסה שחייב להיות אקט כל שהוא של סמליות, אחרת "זה לא זה".
אני גם לא חושבת שהרצון לגרום נחת לאחרים - קרובים אליי ככל שיהיו - הוא סיבה מספקת להתחתן.

אני גם לא חושבת שהרצון לגרום נחת לאחרים - קרובים אליי ככל שיהיו - הוא סיבה מספקת להתחתן.
מסכימה בהחלט.
<גם לא נשואה>

_אני גם לא חושבת שהרצון לגרום נחת לאחרים - קרובים אליי ככל שיהיו - הוא סיבה מספקת להתחתן.-

זה ממש מה שלא התכוונתי אליו, גמני לא חושבת שצריך להתחתן בשביל לגרום נחת לאחר!

עוד נושא שרציתי להעלות כאן הוא הילדים:
כולם הזהירו אותנו שכשנרצה ילדים נהיה "חייבים" להתחתן כי אחרת "מסכנים הילדים".
מעבר לעניין חברתי (הילדים יהיו שונים כי ההורים שלהם לא נשואים או משהו כזה)
הזהירו אותי מפני בעיות בירוקרטיות סבוכות, שונות ומשונות.
בינתיים - טפו טפו - לא נתקלנו בבעיות בירוקרטיות. אולי מישהו שאינו נשוי ומגדל ילדים עם בן הזוג (קצת יותר זמן ממני - חודשיים וחצי P-:) יכול להאיר את עיניי בעניין.
תזמורת הים - יש לך ילדים?
יש איזה מוקשים שצריך להיזהר מהם?

יש לי ילד. אין שום מוקשים. שום בעיות בירוקרטיות. הכל שטויות.
ההבדל היחיד הוא שצריך להרשם במשרד הפנים תוך שנה לכל היותר. אם תחכו יותר משנה, ידרשו בדיקת רקמות להוכחת אבהות, גם אם בן זוגך מכיר בילד. אבל זו לא בעיה בכלל, ואפשר להרשם כבר בבית החולים בדיוק כמו הזוגות הנשואים. הילד נרשם בתעודות הזהות של שני ההורים ואין שום בעיה משום סוג.
לגבי הענין החברתי, איפה חיים האנשים שהזהירו אותך? יש היום כל כך הרבה זוגות לא נשואים עם ילדים, שלא לדבר על משפחות אלטרנטיביות למיניהן (חד הוריות, חד מיניות וכן הלאה) שזה ממש מגוחך להגיד ש הילדים יהיו שונים כי ההורים שלהם לא נשואים. חוץ מזה שלא כתוב לכם על המצח שאתם לא נשואים. רוב האנשים יניחו שאתם כן אלא אם כן תגידו להם במפורש שאתם לא.

מסכימה עם תזמורת הים.
גם מנסיוני האישי.

ההבדל היחיד בין הילדים שהוריהם לא נשואים לאלה שכן זה שלאלה שכן יש אלבום עם תמונות מכוערות שהאמא נראית בהן כמו מטאטא והאבא כמו אסיר מסכן שלא מבין מה רוצים ממנו. סתם זה לא ההבדל היחיד לאלא שלא יש גם סיכוי להיות בחתונה של הוריהם .
עכשיו לשאלה המקורית מדוע אנשים אחרים רוצים שאת תתחתני .
התשובה היא כדי שתסבלי גם. והרי אחד הסיפורים שמוכיחים זאת.
אני והבנזוג סובלים בחתונה של בן כיתה שלו - באה אחת היכנעס של הקיבוץ ומבקשת ממנו להציג את הצלע [יעני אותי]
אני בפרצוף לא הכי שמח מוצגת בפניה ואז היא אומרת לנו בשנה הבאה אצלכם אני מנענעת לראשי בשלילה.
והיא אומרת לי:" כדאי לך תראי איזה מקום יפה "
[הבנזוג רק מלהתקרב לקיבוץ מקבל התכווציות בבטן ]
פשוט אשה זרה שאין לה טיפת מושג עלינו על חיינו וכמה זמן אנחנו ביחד או מה החליטה שאנחנו צריכים להתחתן.
כשהיא הולכת אני שואלת אתהבנזוג בזעזוע :מי זאת ?
ואז הוא מספר שהיא אמא של בן כיתה שכולם ראו עליו שהוא מה לעשות דומה לשכן ולבניו של השכן בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים
[ולמי שבכל זאת לא הבין הוא בנו של השכן ]
והאשה המסכנה הזאת שכל מה שהיה לה לעשות בחיי הנישואין שלה זה ללכת לשכב עם השכן להכנס להריון ולשמור אותו מנסה לשכנע אותי שכדאי גם לי להכנס לתהליך המקסים שנקרא נישואין [אולי היא לא ראתה את השכן שלי ]
זאת רק דוגמא אחת מכמה שיש לי שגורמות לי לחשוב שאנשים שמנסים לשכנע אותך שכדאי להתחתן [ ואני לא מתכוונת לאנשים ממש קרובים]
הם אלו שסובלים הכי הרבה בחיי הנישואין שלהם.

תזמורת הים - ככה גם אני מרגישה בעניין הילדים. מסתבר שבעיני הרבה אנשים זה עדיין מאד לא מקובל.
רשמנו את הילדה ובאמת לא היו שום בעיות עם זה.
שוב, יש לי כאן תחושה שאנשים מנסים להאחז במשהו כדי להראות שבכל זאת "חייבים משהו",
איזשהוא אקט מחייב (כאילו שאנחנו לא מחויבים זה לזו ולמשפחה שלנו גם בלי תעודות).

אילה א - העניין הוא בדיוק זה:
אני מרגישה כמו אישה נשואה. טכנית, אין לי דרך לדעת מה מרגישה אישה נשואה,
אבל קשה לי להאמין שאם אתחתן פתאום ארגיש אחרת למחרת.
מערכת היחסים שלי מחייבת, בן זוגי ואני מנהלים יחד בית, משפחה, חשבון בנק (מינוס יותר נכון /-:)
והכל בשיתוף מלא - כמו כל זוג נשוי. בכל זאת העובדה ש"לא עשינו טקס" מפליאה הרבה אנשים, ואפילו מציקה להם.
מה שאת מתארת, אגב, נשמע כל כך אופייני לקיבוץ, ממש קריקטורה...

אגב, איך ההורים שלכן (הלא נשואות) קיבלו את העניין?
אצלנו היו נסיונות שכנוע וחלק מההורים לא הבינו "למה אנחנו חייבים להיות שונים"
אבל זה עבר להם די מהר עם הולדת הנכדה

ההורים שלי ידעו איך אני מרגישה לגבי חתונות. וגם הייתי כזאת רווקה זקנה שהם שמחים שיש לי " ידוע בציבור "אני צוחקת שאני אומרת לאחי שאפילו אם הוא הבנזוג היה עני צולע ומסכן הם היו רואים בו סוג של משיח .
זה לא רק בקיבוץ יש לי חברה טובה שהיו לה גירושים מכוערים שהיא יצאה מהם פגועה ביותר ולא מסוגלת מאז ליצור קשר עם אף גבר. אבל היא מזועזעת מהרעיון שנקנה דירה ביחד בלי להתחתן קודם - "כי נישואין הם הסכם כלכלי"
וכשאני אומרת לה כן ראינו את ההסכם הכלכלי שהיה לך עם בעלך אז היא אומרת לי:" אבל הצלחתי לסחוט אותו בסוף כי כן היינו נשואים."
בעהה משולב באיכסס.
אם דרושות לך עוד דוגמאות ללמה ומי רוצה שנתחתן אני אמצא לך סיפורים שהם בין מצחיקים למבעיתים .
>אילה רוצה להבהיר שאין לה שום דבר נגד עניים צולעים ומסכנים<

ההבדל היחיד בין הילדים שהוריהם לא נשואים לאלה שכן זה שלאלה שכן יש אלבום עם תמונות מכוערות שהאמא נראית בהן כמו מטאטא והאבא כמו אסיר מסכן שלא מבין מה רוצים ממנו. סתם זה לא ההבדל היחיד לאלא שלא יש גם סיכוי להיות בחתונה של הוריהם .

אילה, את גדולה כתמיד.

_אני מרגישה כמו אישה נשואה. טכנית, אין לי דרך לדעת מה מרגישה אישה נשואה,
אבל קשה לי להאמין שאם אתחתן פתאום ארגיש אחרת למחרת._
בדיוק.

מה שאת מתארת, אגב, נשמע כל כך אופייני לקיבוץ, ממש קריקטורה...
אנחנו חיים בקיבוץ וזה לא הפליא פה אף אחד... כנראה זה תלוי בקיבוץ.

אגב, איך ההורים שלכן (הלא נשואות) קיבלו את העניין?
ההורים שלי כבר היו רגילים מאחי שגם הוא לא נשוי. לו הם קצת נדנדו שיתחתן, אתי כבר לא ניסו, כנראה התרגלו לרעיון וגם ידעו כבר שחבל על המאמץ.

_כולם הזהירו אותנו שכשנרצה ילדים נהיה "חייבים" להתחתן כי אחרת "מסכנים הילדים".
מעבר לעניין חברתי (הילדים יהיו שונים כי ההורים שלהם לא נשואים או משהו כזה)
הזהירו אותי מפני בעיות בירוקרטיות סבוכות, שונות ומשונות.
בינתיים - טפו טפו - לא נתקלנו בבעיות בירוקרטיות. אולי מישהו שאינו נשוי ומגדל ילדים עם בן הזוג (קצת יותר זמן ממני - חודשיים וחצי ) יכול להאיר את עיניי בעניין._
אנחנו לא-נשואים כבר 10 שנים. עשינו חוזה "לחיים משותפים" אצל עורך דין. לפני זה היינו יחד שנתיים +-.
יש לנו 4 ילדים.
לפעמים אני לא זוכרת שאנחנו לא נשואים וזה משעשע...
מעולם לא נתקלנו בבעיות בעקבות זה. לא לטוב, ולא לרע. לא קיבלתי הטבות ולא קיבלתי הרעות בגין אי-הנישואים שלנו...
אנחנו חיים כמו זוג נשוי לכל דבר. משק בית משותף, חיים משותפים לכל דבר. (אגב אני מכירה כמה זוגות נשואים שמנהלים משק-בית נפרד, חשבונות נפרדים וכו').
לא יותר קל או יותר קשה להיפרד אם רוצים, אגב.

אני מכירה כמה זוגות נשואים שמנהלים משק-בית נפרד, חשבונות נפרדים
לנו באמת יש חשבונות נפרדים. לא מתוך עקרון או משהו. פשוט לא התעורר הצורך לאחד את החשבונות. כרגע נוח לנו ככה. אבל משק הבית מנוהל במשותף, אין התחשבנות של מי הוציא מה על כמה. כל הכסף שייך לשנינו. אם צריך להוציא צ'ק גדול או משהו כזה בודקים למי יש מספיק כסף בחשבון באותו רגע ולפי זה מחליטים מי רושם את הצ'ק.
חוזה לא עשינו. לא מרגישים צורך.

בעניין הסכמים כלכליים ואחרים, ידוע שדווקא אשה שמתחתנת ברבנות כדת וכדין יכולה למצוא עצמה עם זכויות פחותות במקרה של פרידה. כך שאם מישהי חושבת להתחתן משיקולים ביורוקרטיים, כדאי שתחשוב על זה שוב.
להכנס למערכת יחסים עם הרבנות בתור אשה זה יופי של הסתבכות.

אביב חדש:
מה זה החוזה הזה? איזה מעמד הוא מקנה, של ידועים בציבור?

קשה לי להאמין שאם אתחתן פתאום ארגיש אחרת למחרת.
אני חייתי במסגרת זוגית ללא נישואים במשך שבע שנים, עם שתי בנות משותפות. הקשר הזה נגמר (ואין לי ספק שלא בגלל שלא התחתנו).
כיום אני בקשר זוגי עם נישואים ואני מרגישה שכן יש חשיבות למסיבה הזאת. אני לא מדברת על הטקס הדתי אלא לטקס כלשהו בו אני עומדת מול כל המשפחה והחברים שלי ואומרת: זה האיש שאני רוצה לחיות איתו. בשבילי בקשר הקודם זה היה חסר. גלשנו מחברות בצבא לחיים ביחד, חו"ל וילדים. שוב, אני לא חושבת שזה מה שהיה בעייתי בקשר אבל יכול להיות שאם היינו עומדים בפני ניסוח רצונות משותפים וקוים מנחים לחיים ביחד, היינו מבינים שאנחנו לא ממש רוצים לחיות ביחד.
יש משהו מאוד חזק בטקס הנישואין שכן, הרגשנו אחרת למחרת.
חוץ מזה אני מאוד מסכימה עם המשפט הבא:
_אנשים שמנסים לשכנע אותך שכדאי להתחתן [ ואני לא מתכוונת לאנשים ממש קרובים]
הם אלו שסובלים הכי הרבה בחיי הנישואין שלהם._
וזה נכון מאוד גם לגבי אנשים שמנסים לשכנע אותך בעוד דברים אישיים (ללדת כבר ילד, ללדת עוד ילד "כי מסכן הקטן שלא יהיה יחיד" ועוד כל מיני הברקות)

הזהירו אותי מפני בעיות בירוקרטיות סבוכות, שונות ומשונות.
לגבי זה, יש לי שתי בנות כאמור ללא נישואין ונתקלנו עד עכשיו (הגדולה בת 15) בשני הבדלים:
האבא צריך לחתום על אבהות ברישום בתעודת הזהות, כאשר מוציאים דרכון לילד צריך שיגיעו שני ההורים ביחד ויחתמו על אישור להוצאת הדרכון.
זה הכול. חוץ מזה הכול כרגיל לגמרי. בשביל זה באמת לא כדאי להתחתן.

מצאתי!
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]חתונות אהבה מחויבות והבלים אחרים[/po]

וגם עונה:
תהיתי למה זה כל כך חשוב לאנשים?

אני רואה את טקס החתונה כמו רגע הלידה, במובן של תחילת הקשר ה"רשמי" עם בן המשפחה החדש (בן הזוג או הילד):
כמו בלידה, יש כאלה שהקשר של האמא לילדה מתחיל עוד טרם הלידה, בהריון;
יש כאלה שמרגישות "רעידת אדמה" רגע הפגישה, כשמניחים את הילד בזרועותיה;
יש כאלה שלוקח להן עוד כמה זמן אחרי הלידה "להיקשר" לתינוק.
(והרבה פעמים יש הבדל הין לידה וילד אחד, ללידה ולאופי היווצרות הקשר באחים הבאים)
ככה גם בחתונה - יש זוגות שמרגישים משפחה עוד לפני הטקס (או בלעדיו), יש כאלה שהטקס הוא חווייה מאוד מרגשת ומשמעותית בקשר שלהם, ויש כאלה שנכנסים לזה לאט-לאט, עם הימים/חודשים/שנים.

למה חשוב לאחרים שאני אתחתן?
עד כאן! את זה אני לא יודעת!

אצלינו היה דיון האם לערוך חוזה או הסכם ממון או איך שלא קוראים לזה, ובחרנו לא לעשות כזה. מתוך האמונה שאם אנחנו מסוגלים לחיות יחד בכבוד ובהבנה נהיה מסוגלים להפרד כך, אם נגיע לזה (חס וחלילה) ביום מן הימים.

ההורים לא לחצו כלל - במקרה שלי כבר הייתי נשואה כך שעשיתי

על האלבום עם ה תמונות מכוערות שהאמא נראית בהן כמו מטאטא והאבא כמו אסיר מסכן שלא מבין מה רוצים ממנו_
וגם ההורים שלי מיצו את העניין נראה לי... דווקא חוזה הם רצו שנעשה מתוך דאגה לעתיד, אבל כאמור החלטנו שלא.

האמת היא שאני חיה עם הבחירה הזאת כל כך בשלום שגם אני כמו אביב חדש לפעמים שוכחת שאנחנו בעצם "לא נשואים", וזה לא מעסיק אותי כלל.
לקח לי כמה פעמים לראות את שם הדף הזה במה חדש ולהזכר שאולי יעניין אותי מה כתוב בו כי זה קשור לחיים שלי...

אחרי שנולד בנינו הבכור עשינו מסיבה למשפחות וחברים קרובים והדבר שאולי היה הכי דומה לטקס הוא ששרנו ביחד שיר מול כולם (איזה זיופים!!)... זה היה נחמד ושמייח אבל לא שינה את הרגשתי כהוא זה לגבי משמעות הזוגיות הזאת בשבילי.

יכול להיות שאם היינו עומדים בפני ניסוח רצונות משותפים וקוים מנחים לחיים ביחד, היינו מבינים שאנחנו לא ממש רוצים לחיות ביחד.
משפט יפה.
אני מכירה עוד זוג נשוי, כאשר שניהם חיו לפני כן ב זוגיות ללא נישואים + ילדים. אחרי הכשלון של הזוגיות הראשונה שניהם היו מעונינים להנשא זה לזו והיום הם חיים באושר רב. מענין מה הם היו אומרים על המשפט הנ"ל.
בכל אופן המספר העצום של זוגות שמתגרשים מעורר בי את התהייה האם הטקס הזה אכן גורם לאנשים להבין את בפני מה הם עומדים כשהם נכנסים לזוגיות. אני מתרשמת שדווקא הטררם הגדול מסביב להפקת האירוע עשוי לטשטש חריקות ובעיות בקשר שאולי מעידות ש שאנחנו לא ממש רוצים לחיות ביחד. מה גם שאחרי שמחליטים ומודיעים ומתחילים במירוץ המטורף להפיק את החתונה קשה שבעתיים לבוא ולהגיד בפה מלא "רגע, אני לא בטוח/ה, אולי כדאי שנחשוב שוב אם אנחנו באמת רוצים להתחתן".

לא מזמן אמרתי לילד (בן 9) שאבא ואמא לא נשואים. בן זוגי עשה פרצוף של מה את מסבכת את הילד, הילד כעס כאילו רימו אותו עד היום. אמרתי לילד שנישואין זה רק טקס, וכל העיניין נשכח אבל לדעתי הילד לא ממש הבין ויכעס שוב בעתיד. בגן, כל ילד היה צריך להביא תמונה מהחתונה של ההורים, אבל אנחנו כן חתמנו הסכם ממון (לא מאושר רישמית ויעילותו מוטלת בספק) ונתנו תמונה משם (מכוערת ואין שמלה לבנה) והנושא עבר בשקט.

נזכרתי בעוד משהו: אם זוג לא נשוי רוצים להחליף שם משפחה לשם משותף לא להגיד במשרד הפנים בשום אופן את הסיבה האמיתית להחלפת השם!! אני ברוב תמימותי רציתי להחליף את שם המשפחה ובטופס לשינוי שם כתבתי שאני רוצה שלי ולבן זוגי יהיה אותו שם משפחה. מסתבר שיש בדיוק תקנה האוסרת על כך בגלל "הטעית הציבור" (שהציבור לא יחשוב חלילה שאנחנו נשואים).
לאחר הסירוב הלכתי לסניף אחר של משרד הפנים ושם קשקשתי משהו על כך ששם המשפחה שאני רוצה הוא שם של עץ האופייני לצמחיית הבר של ארץ ישראל ומסמל את הקשר שלי לארץ או משהו כזה וקיבלתי אישור...

דווקא לנו זה הלך חלק עם שינוי השם, כולל ציון הסיבה. אולי בגלל שיש לנו קשרים במשרד הפנים?!

_על האלבום עם ה תמונות מכוערות שהאמא נראית בהן כמו מטאטא והאבא כמו אסיר מסכן שלא מבין מה רוצים ממנו

דווקא אני ניראתי זוהרת ויפה יותר מתמיד(בלי איפור ובלי מלמלות), ובנזוגי המדהים נראה גמהוא במיטבו... ואני מאוד אוהבת את אלבום החתונה כי יש שם את כל האנשים הכי הכי קרובים אלינו, וכולם עם שמחה כזאת בעיניים, ואושר גדול!

אני ממש ,אבל ממש לא חושבת שזו הסיבה להתחתן, רק רציתי לספר שיש גם אלבומים קצת אחרים...

<disclaimer - נשואים, לא ברבנות, אבל טקס ואלבום ותמונות...>

בעוד מספר שבועות אני עומדת להנחות טקס חתונה של חברים, אז נכנסתי לכאן כדי לקרוא קצת.
בהקשר הזה היה לי מאוד מענין לקרוא את המחשבה ש יכול להיות שאם היינו עומדים בפני ניסוח רצונות משותפים וקוים מנחים לחיים ביחד, היינו מבינים שאנחנו לא ממש רוצים לחיות ביחד.

בהתחלה <מתוודה> התכוונתי רק להיות קוראת סמויה כאן, אבל רציתי להעלות בפניכן משהו שעלה לי תוך כדי קריאה.
חלק מהדברים שאתן כותבות נקרא כמו אותם הדברים שאתן יוצאות נגדם. כאילו יוצא מהם שאתן הייתן רוצות שכולם לא יהיו נשואים.
להגיד דבר כזה, למשל:
ההבדל היחיד בין הילדים שהוריהם לא נשואים לאלה שכן זה שלאלה שכן יש אלבום עם תמונות מכוערות שהאמא נראית בהן כמו מטאטא והאבא כמו אסיר מסכן שלא מבין מה רוצים ממנו
ואח"כ:
_עכשיו לשאלה המקורית מדוע אנשים אחרים רוצים שאת תתחתני .
התשובה היא כדי שתסבלי גם._
מהצד שלי זה נראה שגם כשעושים בחירות לא קונוונציונליות אז נשארים עם הרצון המאוד קונוונציונאלי שכולם יעשו כמוך, לשכנע שמה שהאחרים עושים אינו הדבר הנכון לעשותו.
למה?

<הולכת לבדוק שהמקלט עדיין פתוח ולוחצת "הוסף לדף">

מהצד שלי זה נראה שגם כשעושים בחירות לא קונוונציונליות אז נשארים עם הרצון המאוד קונוונציונאלי שכולם יעשו כמוך, לשכנע שמה שהאחרים עושים אינו הדבר הנכון לעשות

לא יכולתי להתנסח טוב יותר!

מסכימה לגמרי!

ברית ו-טלי מא: אני דווקא ממש לא הייתי רוצה שכולם ינהגו כמוני.
וכמו שכבר ציינתי, אני מאד נהנית מחתונות של קרובים וחברים
וגם מבינה את הצורך בטקס ואפילו בחוזה רשמי - אף שאינו קיים אצלי.
מה שכן הייתי רוצה, זה שכל אדם יחשוב על מה הכי טוב בשבילו -
אני בטוחה שזה לא המצב אצלכן, אבל אני מכירה הרבה זוגות שהחליטו להתחתן
"כי כבר צריך" ואופי הטקס והחתונה היה גם הוא שבלוני, בהתאם.
כאילו לא עולה בדעתם שיש אופציה אחרת ושחתונה ו"צריך" לא צריכים בהכרח להיות כרוכים יחד.
כמובן שהחתונה לא הופכת אוטומטית את הקשר לכזה שנידון לכשלון.
אני אישית חושבת שדווקא כאן החתונה לא משנה:
אם הקשר נידון לכשלון, הוא יכשל אם הזוג נשוי ואם לא.
מה שכן, כשאני מדמיינת את עצמי בסיטואציה של חתונה, לי זה נראה כמו סבל.
זה מאד אינדיבידואלי, אבל אני לא אוהבת להיות במרכז תשומת הלב
והמחשבה על טקס מול קהל רב, אשר נסוב כולו סביבי, מעבירה בי חלחלה.

חוץ מזה - בעניין שינוי השם, גם אני החלפתי בלי בעיה את השם שלי
לשם המשפחה של בן זוגי, ציינתי את הסיבה ולא היתה שום בעיה.
למרות שהחוק הזה של הטעיית הציבור נשמע מאד מתאים למוסדות כאן בארץ...
כנראה שהיה לי מזל.

ועוד בעניין השם,בלי שום קשר לחתונה -
אני אוהבת שלכל יחידה משפחתית יש שם, ושם אחד.
אני חושבת שמבחינה סימבולית וגם פרקטית זה נותן המון.
זה לא אומר בהכרח שחייבים לשאת את שם הגבר - אפשר להחליט על שם חדש
או אפילו להחליף לשם האישה (כמו שזוג מכרים שלנו החליט - כי היא באה ממשפחה של בנות בלבד).
אני אישית לא אוהבת את אופנת המקפים שבה נשים או זוגות נושאים שני שמות.
בעיני זה מסורבל ומחמיץ את המטרה.

מהצד שלי זה נראה שגם כשעושים בחירות לא קונוונציונליות אז נשארים עם הרצון המאוד קונוונציונאלי שכולם יעשו כמוך, לשכנע שמה שהאחרים עושים אינו הדבר הנכון לעשותו.

לא .מבחינתי שיעשו חתונות ענק [אני גם מתפרנסת מאיפור כלות]
אבל שלא יזמינו אותי ואם בכל זאת מזמינים אותי שלא יגידו לי בקרוב אצלך או בשנה הבאה אצלך .
וגם שישמחו עם מתנה בדמות ספר בישול ולא יצפו לצ'ק.
אני יוצאת חוצץ נגד אנשים חילוניים שמתחתנים בחתונות דתיות.
אנשים שעושים מסיבות ענק ומזמינים אנשים שאין להם מושג מי הם.
אני שונאת את השמלת קצפת של הכלה בסגנון רומנטי כפרי.את התסרוקת [שאני עשיתי ] בסגנון עדין נוזלי .את האיפור בסגנון טבעי פסטלי .
את האוכל בסגנון צרפתי אוריינטלי עם מנות ראשונות מכל העולם . את האולם ארועים \גן ארועים המעוצב בסגנון חופשי אך זורם עם נטיה לסגנון צרפתי עתיק.
את הבגד של החתן שבחייו לא ילבש שוב והוא מרגיש בו כמו סרפופג.
התמונות המבויימות שהצלם מצלם .
סרט הוידאו של האורחים רוקדים.
ההופעה\ סרט מגניב שחבריו של החתן מארגנים .
את התרומה שמעלים לרב שבא לעשות מצווה ומצפה לקבל עליה תשלום.
הכתובה שבעצם מהווה שטר קניין של החתן על האשה שלצידו .
הבר האקטיבי שדוחף לאנשים מזרקים מלאים בוודקה לפה - למרות שהם צריכים לנהוג אחרי כן .
את אבני הזכוכית החמודות שמקיפות את הנר שבמרכז השולחן .
את הבדים הלבנים המחוברים בסיכות ביטחון שמרכיבים את החופה .
את ההזמנה שעלתה 4 שקלים לאחת וכולם זורקים אותה יום אחרי . שעשויה מנייר לא ממוחזר.
ואת השאלה הכי חשובה הצלחתם לכסות את הארוע .
מצטערת תרבות החתונות בישראל היא בעיני דוחה!!!
אני לא מנסה או רוצה שכולם לא יתחתנו אבל הייתי שמחה שאם כבר החליטו להתחתן ינסו לעשות משהו אחר [אישי אם אפשר]

הבן זוג שלי אומר שיש מתאם בן אורך הנישואין לשני גורמים: כמה זמן בני הזוג גרו ביחד לפני החתונה וכמה אורחים היו בחתונה . ככל שהזמן יותר ארוך וכמות האורחים יותר גדולה. הם יותר התחתנו כדי לרצות מישהו מבחוץ ואז כבר יש סיכוי רציני ש[אופס] יום אחד הם יבינו את גודל הטעות .

אנחנו התחתנו בחתונה מקסימה, את הטקס כתבנו אנחנו ( הקראנו דברים שכתבנו זה לזו).
חברות שזרו לנו שער מקסים מפרחים ועמדנו תחתיו...כל המשפחה עזרה להקים ולארגן...
מסביב היו דשא, עצים, מחצלות, מזרונים והמון ילדים משתוללים וצוחקים...
אוכל - ביקשנו מכל אחד להביא מאכל חלבי השולחנות היו עמוסי כל טוב, מגוונים ויפייפים...
היה פשוט כיף!
לגבי השמות- לא שינינו כלום בנתיים, כשיהיה ילד בטח נחשוב על זה שוב...
חוצמזה, אנחנו פשוט נשואים לכל דבר, לא מרגישה שום הבדל (מהנישואים הראשונים שלי) יותר נכון :
מרגישה הבדל גדול ביחסים, בכבוד ההדדי, בקשר, אבל לא בתחושת המחוייבות.
אני חושבת שזה מה שהשמחה הזאת עשתה ליחסים - הגדירה בבירור את המחויבות, שאר ה"חוזה" נכתב תוך כדי החיים זה לצד זה.
לא נשואה , נראה לי שלאנשים פשוט קשה עם כל מה ש"שונה".כולל כמובן חינוך ביתי, הנקה עד גיל מאוחר, שלא לדבר על זוגיות חד מינית, חד הורית ועוד הרבה דברים... יש דברים שבעיני אנשים רבים הם פשוט מובנים מאליהם והם לא רוצים או לא יכולים לחשוב עליהם מחדש, מהבסיס, לשאול את עצמם: למה בעצם זה נחוץ? אולי ניתן לעשות זאת אחרת?
נראה לי שבאיזו שהיא דרך זה מאיים עליהם, אולי הם מפחדים שאם הם יתחילו לשאול שאלות הם יגלו כמה שהם בעצם לא מאושרים בתוך המסגרות הכפויות האלה, המקובלות.

נזכרתי עכשיו ששבועיים לפני החתונה אבא שלי ניסה לשכנע אותנו לעשות אותה באולם רגיל או באיזה גן...רצה לשלם על הכל...כל כך שמחה שלא השתכנענו!!

אין לי הרבה מה להוסיף. לא נשואה כתבה במקטע הראשון שלה פחות או יותר מילה במילה את מה שאני חושבת ומרגישה, כולל הרתיעה מלהיות במרכז תשומת הלב, ואילה תארה יפה את מה שאני לא אוהבת בחתונות (אם כי לי אין אנטי כל כך חזק אליהן).

אני יכולה להבין את מי שבוחר אחרת ממני, אבל רואה סביבי גם אנשים שבעצם לא בוחרים אלא עושים באופן אוטומטי מה שמקובל, ולגבי האנשים האלה- כן, אני חושבת שהיה עדיף אילו היו עוצרים וחושבים ומקבלים החלטה מודעת. אני חושבת שזה עדיף בכל תחום בחיים ולא רק לגבי החתונה.

אני חושבת שהיה עדיף אילו היו עוצרים וחושבים ומקבלים החלטה מודעת. אני חושבת שזה עדיף בכל תחום בחיים ולא רק לגבי החתונה
זה בדיוק זה. גם כשהייתי בהריון היה לי חשוב לקרוא ולהרחיב דעת, לא לעשות כל בדיקה ולא לקפוץ לכל פיפס כי ככה אומרים בקופת חולים או כי ככה עושים היום. רוב מי שאני מכירה מקבל רשימה של בדיקות ועושה את כולן עד האחרונה בלי לחשוב אם זה נחוץ ולמה ולפעמים בלי לדעת בכלל מה זו הבדיקה הזו. זו רק דוגמה כמובן. אבל מה שמצער אותי במיוחד זה שאנשים מגדלים את ילדיהם באותה דרך וכך מייצרים מעגל קונפורמיזם מדכא שהיציאה ממנו בלתי אפשרית. אין הרבה מה להוסיף. כנראה שלאנשים יש צורך חזק בנורמות ובעדר שיוכלו להשתייך אליו.

אנונימי

לשאלה המקורית,
לדעתי, בדומה למה שקורה לאנשים שנתקלים לראשונה בחינוך ביתי, באי-חיתוך איבר המין של התינוק ועוד מוסכמות תרבות כאלה שמופרות - זה פשוט מאיים עליהם.
מתוך תחושת האיום הזו, הפחד, הם עלולים להיתקע לך לוריד ולהגיד כל מיני דברים חכמים יותר ובעיקר פחות על למה זה כל כך חשוב לנהוג כמקובל.

לדגמא:
הרי כל כך הרבה זמן כולם עשו ככה - אז פתאום נעשית לנו חכמה גדולה, יודעת יותר טוב מכולם, ואת תעשי הפוך?

בנוסף לזה, יש כאלה שבאמת רוצים את טובתך, ומאמינים שזו טובתך. לא משנה אם הידע שלהם בנושא כבר לא רלוונטי. לא משנה אם שקלת בעצמך את כל השיקולים. הם באמת בטוחים שזה לטובתך, ולכן הם לוחצים.

אלה המצבים העיקריים בהם אני נתקלתי, כששקלנו את האפשרות של לא להינשא.

דעתי האישית היא שאם זו הדרך בה בחרתם - אז זו הבחירה שמתאימה לכם וזהו. סביר להניח שהייתי שואלת מדוע בחרתם כך (פעם מתוך חוסר טאקט ובוטות. היום מתוך שהעלית את הנושא באתר, אז אם ניפגש ארגיש מספיק בנוח לשאול). מתוך ענין, לא מתוך ביקורת. ומאחלת שבכל מקרה, שיהיה לכם בטוב

~~~~~~

אני לא הרגשתי שיש פה בדף תנועה המכוונת את הנשואים לבדוק את עצמם אם הם אולי במקום הלא המתאים, אם מה שהם בחרו ועשו יכול להיות שגוי או בחירה לא מודעת או כל דבר אחר.

אמנם לא קראתי בעיון אקדמי, אבל נשארתי עם תחושה שהתשובות וההתייחסות היו בהחלט כאלה שמאפשרות לכל אחד ואחת את הבחירות שלהן.

~~~~~~~~

אני חושבת שהיה עדיף אילו היו עוצרים וחושבים ומקבלים החלטה מודעת. אני חושבת שזה עדיף בכל תחום בחיים ולא רק לגבי החתונה - ההדגשה שלי.
אני לא חושבת ש בכל תחום. אני חושבת שזה כמעט בלתי אפשרי בכל תחום לעצור לבדוק ללמוד. (חוץ מלבשמת

)
מי שיכולה, שחשוב לה, שמודעת - תתענין, תשקול ותבחר. בתחומים שרלוונטיים לה ולחייה באותו זמן כנראה.
לפעמים, העומס הוא כל כך גדול, שעדיף לעשות כמו כולם, לסמוך על אחרים, ולא לחקור עוד ועוד ועוד.
מה גם שלא תמיד אנחנו מודעים לכך שיש בידינו אפשרות בחירה בכלל. (אני חשבתי שתינוק יהודי בארץ ישראל באופן אוטומטי מלים אותו. לא העליתי על דעתי שיש אפשרות אחרת. מים רבים שטפו את מוחי מאז וקצת שכל, בהקשר הזה לפחות, הצליח להיכנס) (כנ"ל לגבי לידות בית) (שלא לדבר על חיסונים - שלגביהם היו לי דיעות מאד ברורות ומוצקות. בעדם כמובן. לא יאומן...)
השאלה החשובה בעיני היא: איך יודעים מתי כן להשקיע אנרגיות ואת עצמי בחקירה ובבחירה המודעת, ומתי להרפות?
בעיקר כדי שזה לא יהיה בדברים בלתי הפיכים, או כאלה שהנזק מהם עלול להיות כבד מדי. (ברית מילה, חיסונים)

~~~~~~~

אז מה ההבדלים ת'כלס בין זוג ידוע בציבור לבין זוג נשוי? יש כאלה?
וזוג שהתחתן בנישואים אזרחיים?
נראה לי שאין הבדל, אבל לא באמת יודעת.

אני חושבת שזה כמעט בלתי אפשרי בכל תחום לעצור לבדוק ללמוד. (חוץ מלבשמת )
נכון. לא אמרתי שזה אפשרי, אלא עדיף. אידאל, את יודעת

.
ואפשר גם לבחור במודע ללכת עם הזרם, כי זה באמת מה שמתאים לי.

מה גם שלא תמיד אנחנו מודעים לכך שיש בידינו אפשרות בחירה בכלל
גם נכון. אבל לא תמיד אנחנו לא מודעים כמו שאנחנו אטומים לאפשרויות האחרות. למשל, בענין חיסונים, מי שלא נקלע לאתר הנכון או פגש במקרה מישהו שלא מחסן מן הסתם לא יעלה על דעתו שיש טיעונים נגד חיסונים, ואפילו כבדי משקל. לעומת זאת בנושא חתונה, מי שחי בחברה החילונית יודע מצוין שיש זוגות שחיים בלי להינשא, אבל יש אנשים שמקטלגים את זה אוטומטית בקטגורית ה-"לא מקובל ולכן לא בסדר" ולכן מראש לא מתיחסים לזה בתור אפשרות בחירה.

אני לא הרגשתי שיש פה בדף תנועה המכוונת את הנשואים לבדוק את עצמם אם הם אולי במקום הלא המתאים, אם מה שהם בחרו ועשו יכול להיות שגוי או בחירה לא מודעת או כל דבר אחר
לא התכוונתי לאתר, להפך - האתר הזה הוא מעין מפלט עבורי לפגוש אנשים העושים בחירות לא קונוונציונליות. אולי באמת לשאול כאן את השאלות האלה זה כמו התפרצות לדלת פתוחה, אולי כדאי לנסות לנהל את הדיון הזה בפורומים אחרים...

_אז מה ההבדלים ת'כלס בין זוג ידוע בציבור לבין זוג נשוי? יש כאלה?
וזוג שהתחתן בנישואים אזרחיים?
נראה לי שאין הבדל, אבל לא באמת יודעת._
גם אני העלתי את השאלה הזו. נראה שאין כמעט הבדל מעשי בין זוג נשוי לבין ידועים בציבור.
ובהזדמנות זו שאלה נוספת בעניין:
האם "ידועים בציבור" הוא מעמד שניתן באופן אוטומטי לזוג החי יחד מעל כך וכך שנים?
האם זה בכלל מעמד שמוגדר בחוק ואם כן - האם צריך להצהיר על חיים משותפים על מנת להיחשב ידועים בציבור?
בעניין נישואים אזרחיים- עד כמה שידוע לי, למרבה האבסורד, גם זוג שנישא בנישואים אזרחיים צריך להתגרש ברבנות אבל אולי אני טועה.

בעניין נישואים אזרחיים- עד כמה שידוע לי, למרבה האבסורד, גם זוג שנישא בנישואים אזרחיים צריך להתגרש ברבנות אבל אולי אני טועה

לא את לא !

_האם "ידועים בציבור" הוא מעמד שניתן באופן אוטומטי לזוג החי יחד מעל כך וכך שנים?
האם זה בכלל מעמד שמוגדר בחוק ואם כן - האם צריך להצהיר על חיים משותפים על מנת להיחשב ידועים בציבור?_
ידועים בציבור זו הגדרה של זוג שחי ביחד ומנהל חיי זוגיות, עם רכוש משותף, ילדים משותפים וכדומה. זה לא תלוי רק במספר השנים שחיים ביחד. אני ובן זוגי ביחד זמן קצר אבל אנחנו בכל זאת נכנסים להגדרה משום שאנחנו חיים ביחד ומגדלים ביחד ילד.
זה בהחלט מעמד שמוגדר בחוק ומקנה לבני הזוג זכויות על רכוש וכדומה במקרה של מוות של אחד מבני הזוג.
לא צריך להצהיר שום דבר. אם רוצים להפעיל את החוק נדמה לי שצריך להוכיח (בעזרת עדים למשל) שאכן מדובר בזוג שעונה על הקריטריונים של ידועים בציבור.

אני לא יודעת אם הדף עדיין פעיל, אבל עניין אותי מה שניחוחות של יסמין כתבה: "מרגישה הבדל גדול ביחסים, בכבוד ההדדי, בקשר, אבל לא בתחושת המחוייבות".
אני חיה עם בן זוגי כבר 5 שנים, מאוד אוהבת אותו ומאוד רוצה להקים איתו משפחה בקרוב. אני כן מרגישה שחתונה חשובה לי, למרות שאני לא מבינה כל כך למה. אנחנו חיים ממש כמו זוג נשוי די מההתחלה, חברים הכי טובים, שותפים לדברים קלים וקשים בחיים, מחוייבים ומאוד ביחד. אבל, בפנים אני מרגישה שלנישואין יש ערך מוסף שקשה לי להגדיר אותו, אלא רק להרגיש שזה אולי כן חשוב. אני מאוד רוצה ילד/ה ומרגישה שאיך שהוא זה צריך, בשבילי, להשתלב עם מיסוד של הזוגיות בתוך משהו שהוא קצת אחר.
חשבתי על כל העניין של לחצים חברתיים, אבל זה לא ממש רלבנטי לגבי - אחי לא התחתן, וגם בחברה שלי די מקובל להקים משפחה בלי להינשא. אלא שמשהו אצלי מרגיש קצת אחרת לגבי זה. גם החתונה שאני מדמיינת מתוכננת להיות יחסית משפחתית, קטנה וביתית (הייתי רוצה להזמין את כולם אלי הביתה, אבל בכל זאת, קצת קטן אצלנו (-; ), ולא "הצגה".
אשמח לשמוע מה דעתכן....

פעם היתי נשואה. התחתנתי בקפריסין בנישואין אזרחיים ובארץ בטקס רפורמי. כדי להתגרש הייתי זקוקה לביקור אצל עורכת דין, בית משפט לעניני משפחה וגם על הרבנות לא יכולתי לפסוח.
כיום אני נמצאת בקשר אחר. כמה שרציתי להתחתן בקשר הראשון ככה לא רציתי להתחתן בקשר השני. השיחה בנינו התחילה משאלת הילד. אבל אחרי שהחלטנו לעשות ילד ביחד שהיה תהליך יפה ארוך ומעצים בפני עצמו, כן עלה הצורך לחגוג את הזוגיות. לכן הכנו אירוע שקראנו לו "חוגגים אהבה" . לא היה בו שום אלמנט טקסי אלא רק מסכת שכללה ברכות, שירים, ריקודים ודברים שאנחנו אמרנו אחד לשני ולציבור. לא היו טבעות, לא היתה כתובה, לא היתה חופה.
כל האירוע התבסס על הפקה עצמית שלנו, של בני משפחתנו, של הקהילה שלנו ושל האורחים.
ביקשנו בהזמנה (שעיצבנו, הדפסנו, סייכנו והכנו מעטפות במו ידינו) לא להביא מתנה אלא מנה - כלומר כל אורח הביא משהו לאכול. את ה"אולם" שהיה חדר אוכל של מוסד חינוכי וגם ירד בו גשם

סידרנו בעצמנו בעזרת המשפחה והקהילה. אני סידרתי את הפרחים ועיצבתי את המקום מחומרים פשוטים.
לבשתי שמלה ירוקה שאוכל ללבוש שוב אם אי פעם אזכה באוסקר וגם אהיה שוב רזה ונעליים ישנות שצבעתי בעצמי (בכתום אפרסק) ובדרך לאירוע התברר שיש בהם חור (הגשם הרטיב לי את הגרב דרך הסוליה) אבל אף אחד לא ידע.
בן זוגי לבש בגדים יפים וחדשים שהבליטו את יופיו והוא יכול ללכת איתם גם היום ולפעמים גם עושה את זה. אחרי המסכת והאוכל היתה מסיבה עברית שזה דיסקו עם שירים ישראליים ואחריו שירון שערכו חברי הקהילה משירים שאנחנו בחרנו.
כיום כמעט ארבע שנים אחרי ילדה וכעמט ילד אחת הבדיחות המקובלות אצנו בבית היא הוא: "זאת בעיה שלך את התחתנת איתי אני: "אני לא התחתנתי איתך"
(עובד גם הפוך). אני מרגישה מאוד שלמה ללכת בלי טבעת, אין לי כתובה על הקיר לא חתמתי על שום דבר ובשום מקום לא כתוב שאני מחוייבת למשהו בקשר הזה. זה מחייב אותי הרבה יותר להמשיך ולעבוד, להמשיך ולקיים את הקשר.
האירוע שעשינו בעיקר עשה אותי שמחה. אני אוהבת את זה שהצלחנו לצאת מהשבלונה ולעשות משהו שהשאיר אותנו כנים עם הרגשות שלנו ועם אורח החיים שלנו, שהיה על רצף של חיים ולא התנתקות מהם כדי להציג או לחלום לערב אחד משהו שלא קיים.
חוץ מיזה שזה סיפק את חמותי

אני כן מרגישה שחתונה חשובה לי, למרות שאני לא מבינה כל כך למה
אני לא חושבת שזה משנה למה - אם זה חשוב לך, זו סיבה מספיק טובה להתחתן.
אבל לאור כל מה שנכתב פה, אם המחויבות החוקית לא משנה לך,
הייתי ממליצה על טקס לא רשמי שלא יחייב אותך לעבור ברבנות ביום מן הימים אם חלילה הדברים לא יסתדרו.

אולי מישהו כאן ידע ...
בן זוגי ואני לא נשואים ושוקדים על הריון ילדנו הראשון

שם משפחתו של זוגי כהן והנה נודע לנו שבמסגרת ההגבלים של כהן, הילד העתידי לא יירשם כבנו (אלא עם שם משפחתי) וגם שאינני יכולה לשנות שם במשרד הפנים ל"כהן".
אמנם שנינו שלמים עם ההחלטה לא להינשא אבל לבן זוגי קצת קשה המחשבה של לא להמשיך את שם משפחתו המכובד.

מישהו מכיר את זה מקרוב ?

הדבר היחיד שידוע לי הוא שלכהן אסור להתחתן עם גרושה.
בדקתם את זה במשרד הפנים?

שליחה על ידי אחת* » 20 מאי 2007, 23:58

שיהיה... מחזירה ל מה חדש על מנת לספר אנקדוטה שמקומה גם ב הנשמות הטובות
מישהי מהעבודה: "מה, לא התחתנתם?!"
אני: "לא"
ההיא: "ואם תתגרשו?"
אני "נו?"
ההיא: "אז מה תעשי?"
אני: "מה שהייתי עושה אם היינו נשואים".
ההיא: "אבל אם הייתם נשואים לפחות הוא היה מחויב על פי חוק לשלם מזונות".
אני: "אחלה חוק. מאד עוזר לכל הנשים שבעלן לשעבר לא משלם מזונות. שלא לדבר על מסורבות הגט"
ההיא: "ואם יום אחד הוא יעלם לך?"
אני: "נו?"
ההיא: בוהה (כנראה הבינה שנתקעה)
אני: "אז את חושבת שעדיף לי להישאר עגונה?"

מה שמרגיז זה שהיא כאילו עשתה delete לכל השיחה,
כי זה לא השתלב לה עם תפיסת העולם והיא כנראה לא רצתה לחשוב יותר מדי.
יש לי הרגשה שאיך שהוא אצלה בראש היא מצאה דרך לתקוע אותי בקטלוג הזה של "זאת שעושה דווקא" או משהו.

בטח שחייבים להתחתן. אחרת איך יידעו לגבות מכם יותר מיסים ? איך יידעו לשלוח אגרת טלויזיה לאב בית נפרד? איך עורכי הדין ירוויחו? אה?
מה נעשה עם החלום על ירח דבש רומנטי סוף הדרך משו מהסרטים

אני בעד טקסים. טקס זה אחלה

אבל אם הרבנות ומשרד הפנים לא חברים שלי בגדול - מה יש לי לדווח להם על החיים שלי? עם מי אני, מה אני, למה?

כל עוד יש אנשים שמרוויחים כסף מחתונות, ימשיכו למכור לאנשים את האגדה שכאילו יש הבדל בין חתונה רשמית לבין חיים משותפים. ואנשים אוהבים להאמין לאגדות, גם כשמסבירים להם שככה הם יצטרכו לשלם יותר מיסים או להיפרד מעוד 100,000 ש"ח לטובת אירוע חד פעמי. דווקא הזוגות הכי יציבים שאני מכירה, הם אלו שלא התחתנו רשמית. חתונות נולדו בתקופה שבה החתונה היתה עסק כלכלי בין שתי משפחות ויש שבטים שבהם מעולם לא היו חתונות, פשוט כי שם לא היו נהוגות עיסקאות כלכליות בין המשפחות.

_אני מרגישה כמו אישה נשואה. טכנית, אין לי דרך לדעת מה מרגישה אישה נשואה,
אבל קשה לי להאמין שאם אתחתן פתאום ארגיש אחרת למחרת._
אני לא הרגשתי אחרת למחרת. בדוק.

אבל אני כן הרגשתי אחרת כאשר:

החלטנו להתחתן. הרגשתי שחל שינוי גדול ביחסים מעצם הבחירה "זה הגבר שלי ואני בוחרת להקים איתו משפחה".
נולדה בתנו הבכורה.

יש הבדל בין סטאטוס חוקי של נישואין לסטאטוס של ידועים בציבור ולסטאטוס של לא ידועים בציבור.
אני לא זוכרת בעל פה, אבל בזמנו ביררתי.
בשני המקרים, צריך לדעת את החוקים. יש חוקי רכוש מסוימים, שבהם מי שנשוי מפסיד. יש סידורים שונים במס הכנסה, שבהם מי שנשוי מפסיד לעומת חד הורית עם ילדים. שוב, כל מקרה לגופו וצריך לבדוק את זה.
למי שלא נשוי, חשוב מאוד לברר היטב את החוקים הקשורים ל: הכרה בילדים, חוקי פנסיה, ירושה ועוד ועוד.
לפני כמה שנים היה מקרה מאוד מפורסם של שניים שלא האמינו בנישואין, לא טיפלו בכל מיני דברים "פרקטיים" כמו רישום הילדים המשותפים שלהם, כי הבעל היה מאוד "רוחני". ואז הוא מת לפתע מדום לב בגיל צעיר, והיא גילתה שהיא לא יכולה להוכיח שהילדים שלהם הם שלו, שהפנסיה שלו מהעבודה לא תגיע אליה, ועוד שפע של בעיות שהשאירו אותה כמעט ברחוב עם חובות.

_אני יוצאת חוצץ נגד אנשים חילוניים שמתחתנים בחתונות דתיות.
אנשים שעושים מסיבות ענק ומזמינים אנשים שאין להם מושג מי הם.
אני שונאת את השמלת קצפת של הכלה בסגנון רומנטי כפרי.את התסרוקת [שאני עשיתי ] בסגנון עדין נוזלי .את האיפור בסגנון טבעי פסטלי .
את האוכל בסגנון צרפתי אוריינטלי עם מנות ראשונות מכל העולם . את האולם ארועים \גן ארועים המעוצב בסגנון חופשי אך זורם עם נטיה לסגנון צרפתי עתיק.
את הבגד של החתן שבחייו לא ילבש שוב והוא מרגיש בו כמו סרפופג.
התמונות המבויימות שהצלם מצלם .
סרט הוידאו של האורחים רוקדים.
ההופעה\ סרט מגניב שחבריו של החתן מארגנים .
את התרומה שמעלים לרב שבא לעשות מצווה ומצפה לקבל עליה תשלום.
הכתובה שבעצם מהווה שטר קניין של החתן על האשה שלצידו .
הבר האקטיבי שדוחף לאנשים מזרקים מלאים בוודקה לפה - למרות שהם צריכים לנהוג אחרי כן .
את אבני הזכוכית החמודות שמקיפות את הנר שבמרכז השולחן .
את הבדים הלבנים המחוברים בסיכות ביטחון שמרכיבים את החופה .
את ההזמנה שעלתה 4 שקלים לאחת וכולם זורקים אותה יום אחרי . שעשויה מנייר לא ממוחזר.
ואת השאלה הכי חשובה הצלחתם לכסות את הארוע .
מצטערת תרבות החתונות בישראל היא בעיני דוחה!!!
אני לא מנסה או רוצה שכולם לא יתחתנו אבל הייתי שמחה שאם כבר החליטו להתחתן ינסו לעשות משהו אחר [אישי אם אפשר]_
אהבתי.
מסכימה עם כל סעיף.
וזו לא חוכמה, כי באמת שום דבר מזה לא היה בחתונות שלנו.
(כן, היו שלוש (-: )

_מסכימה עם כל סעיף.
וזו לא חוכמה, כי באמת שום דבר מזה לא היה בחתונות שלנו.
(כן, היו_ שתיים

)

וואו, באמת שום דבר מזה. וכולם אומרים שזו היתה החתונה הכי נחמדה שהיו בה

אנחנו "נאלצנו" להרשם בסופו של דבר אחרי ארבע שנות סרבנות כאשר הייתי צריכה להיות אשתו החוקית בשביל אשרת שהייה בארה"ב.
בקשר למקרה שסיפרה בשמת, אנחנו בסופו של דבר הצהרנו על אבהותו של אישי כדי להמנע מצרות כאלה (אמנם אזוטריות, אבל מי צריך את כאב הראש הזה?)

כשהילדה שלי נולדה רשמו אותה בתעודת הזהות של האב כביתו החוקית, והיא נושאת את שם משפחתו כפי שביקשנו. אף אחד לא עשה עניין מזה שאנחנו לא נשואים, אז הסיפור של בשמת די מוזר.
אנחנו מתכוונים להתחתן בקרוב (טוב, בקרוב זה עניין יחסי. כבר לפני שנה החלטנו לעשות את זה סופסוף) אבל לא הצלחנו להגיע לשלב הביצוע בגלל שגם אנחנו ממש לא מעוניינים באף אחד מהסעיפים הנ"ל בחתונתנו, אבל הגענו למסקנה שאין שום אפשרות באמצע: זה או אנחנו ושני עדים שהרבי הזמין ברבנות, או לכל הפחות 150 איש. הצעות מקוריות יתקבלו בברכה.

הצעות מקוריות יתקבלו בברכה
נסיעה פרועה וספונטנית ללאס וגאס?

לבכורה ולי יש משחק קבוע (כל כך קבוע שלי כבר קצת נמאס ממנו): בכל פעם שהולכים בדיזנגוף (שזה לפחות פעם בשבוע) אנחנו בוחרות לי שמלת כלה. וגם לה. הכי אנחנו אוהבות את השמלות העצומות והנפוחות עם הפרחים והמלמלה והמחוך בחנות מסוימת אחת - יש שמלה אחת בצבע קרם כזה שחביבה עלי, ויש ורודה, והשבוע נוספה אחת אדומה! והכי יפה - יש גם מיניאטורות שלהן בדיוק בגודל של הילדה. הבעיה היחידה עם המשחק הזה - שהילדה לא חושבת שזה משחק. כי אחרי שהיינו בחתונה של חברים שהבת שלהם חברה של הבת שלנו - חתונה נחמדה מאוד בלי שום גועל נפש, אגב - אמרתי לה ככה בצחוק שאולי גם אנחנו נתחתן פעם, כשיהיה לנו מספיק כסף, ומאז היא מתעניינת במצבנו הכלכלי ברצינות רבה. וגם בוחרת לנו שמלות. "ואבא ילבש את הבגדים הרגילים שלו ומ' (אחיה הקטן) ילבש גלימה, ואת תתחתני עם אבא ואני עם מ'."

לנסוע עם מי שמוכן להשקיע מחיר של כרטיס ולהתחתן אזרחית איפשהו בעולם.
אם רוצים יותר אנשים - קפריסין, אם פחות (הורים ושתי חברות הכי טובות) - ארה"ב, אם רוצים גם בלי רבי ועדים - אוסטרליה

אנחנו עשינו חתונה של כ-100 איש (הרבה מאד ילדים) רק חברים טובים טובים וככלל רק אנשים שאנחנו מכירים היטב ומרגישים איתם בנוח. שילמנו בעצמנו על הכל, אז שיקולי "לא נעים לי" וחברים מהעבודה של אמא לא נכחו בארוע.

צריך להיות "חתונה". לא היה רב או טקס רשמי.

אנונימי

הצעות מקוריות יתקבלו בברכה.
טיול דו-יומי בירח מלא במדבר. ככה רק מי שקרוב אליכם באמת יגיע.
וגם יהיה מ-ק-ס-י-ם!

אולי לא לגמרי במקום אבל זה בכל זאת מקום טוב לאינפורמציה הבאה
לא משנה איך תתחתנו להתגרש תוכלו רק ברבנות .(כן גם אם תתחתנו חתונה אזרחית בטמבקטו או בהונלולו - הגירושים שלכם עדיין יהיו יהודים )

וואו, באמת שום דבר מזה. וכולם אומרים שזו היתה החתונה הכי נחמדה שהיו בה
גם לנו!

והחתונה שלנו בנורבגיה היתה בכלל מקסימה: היו אחותי וגיסי (עשינו טיול משותף בנורבגיה, כי אחותי ואני רצינו לראות איפה גרנו בשנת 1966), היה חבר טוב מנורבגיה, שמכיר אותנו מילדות. היו זוג חברים טובים-טובים משבדיה, שנסעו במכוניתם מסטוקהולם, שמכירים אותנו מילדות, והיו חמי וחמותי, שגם הם באו באותו יום לטייל בנורבגיה (הגיעו ישר לטקס משדה התעופה, ומשם המשיכו לטיול שלהם). כולם צילמו! פקיד הרישום הנורבגי החביב אמר שבחיים לא ראה חתונה כל כך מצולמת. היה טקס אזרחי קצר ונחמד מאוד, בחדר נחמד מאוד. לא דומה לקיטש שראיתי בסרטים מחתונות בקפריסין.

כשהילדה שלי נולדה רשמו אותה בתעודת הזהות של האב כביתו החוקית, והיא נושאת את שם משפחתו כפי שביקשנו. אף אחד לא עשה עניין מזה שאנחנו לא נשואים, אז הסיפור של בשמת די מוזר.
פספסת בו פרט: הזוג ההוא פשוט לא טרח ללכת לרשום את הילדים בתעודת הזהות. לא הלכו למשרד הפנים. לא ביקשו שתישא שום שם משפחה. פשוט לא טיפלו בזה. גם לא חשבו שזה דחוף. והילדים היו קטנים, אז לא הגיעו לשלב שבו מישהו ביקש מהילדים תעודת זהות וכך אילץ את ההורים לעשות את זה סוף סוף. ואז האב נפטר פתאום מדום לב והיא גילתה שאין להם שום תעודה שמוכיחה את אבהותו ולא האמינו להם.

יש לי סיפור אחר, על עמוס קינן והצורך למרוד:
עמוס קינן (הסופר, העיתונאי, הצייר וכו') וזוגתו לא רצו להתחתן מסיבות אידיאולוגיות.
ועמוס היה מלא רצון למרוד בממסד.
אז כשנולדה בתו הבכורה הוא הלך למשרד הפנים, כולו עזוז, כדי לרשום אותה.
עמוס לפקיד: "שלום, באתי לרשום את בתי שנולדה עכשיו, לא מנישואין".
הפקיד: (משועמם, מושיט לו טופס) "הנה, תמלא".
עמוס לפקיד (כולו עזוז): "לא, אתה לא מבין! אני לא נשוי לאמא שלה!"
הפקיד (בטון משועמם): "כן, אני מבין, הנה הטופס, תמלא".
עמוס לפקיד (מתמרד בעוז): "לא, אבל אנחנו לא נשואים!"
הפקיד (קצת יותר עירני): "אדוני, מה אתה רוצה? זה הטופס. אין לנו שום בעיה איתך. לא צריך להיות נשוי. אתה האבא, תמלא. זה הכל. יש לנו בעיה עם אבות שלא רוצים לרשום את הילדים שלהם, לא איתך! הנה הטופס, תמלא וגמרנו".
עמוס (כל הרוח יצאה מהמפרשים. מילא את הטופס. אין במי למרוד! הממסד מקבל אותו לגמרי!).

_הצעות מקוריות יתקבלו בברכה.
טיול דו-יומי בירח מלא במדבר. ככה רק מי שקרוב אליכם באמת יגיע.
וגם יהיה מ-ק-ס-י-ם!_

Hilla Krגנבת לי את הרעיון!
בן זוגי שאל אם אני מענישה את האורחים ואמרתי לו שזה לחלוטין לגיטימי בעיני שרבים (אפילו קרובים) יבחרו לא לבוא ואני לא אעלב מזה.
הרבה יותר מעליב בעיני שאנשים באים לחתונות של זוגות שהם לא אוהבים/ לא מכירים רק בגלל המחויבות.

למי שרלבנטי לגביו - בזמן האחרון נחקקו חוקים חדשים הנוגעים לזוגות "ידועים בציבור" - למשל - בענין לקיחת משכנתא משותפת וגם לגבי מס הכנסה. עמותת "משפחה חדשה" הוציאה חוברת בנושא. לא זוכרת את הכתובת שלהם,אבל אפשר לגגל ולהגיע אליהם.

פספסת בו פרט: הזוג ההוא פשוט לא טרח ללכת לרשום את הילדים בתעודת הזהות. לא הלכו למשרד הפנים. לא ביקשו שתישא שום שם משפחה. פשוט לא טיפלו בזה
בשמת, זה בדיוק מוכיח שאין שום בעיה עם חוסר היותם נשואים אלא עם כך שהאב לא הצהיר אבהות וזה בכלל לא קשור לנושא הדף.
לגבי החוברת, אני קראתי אותה בעיון רב ובשורה התחתונה, כל המוסדות לרבות ביטוח לאומי מכיר בידועים בציבור כשווים לחלוטין לנשואים, למעט מס הכנסה ואז מי שמרויח זה דוקא הידועים בציבור.

אנונימי

אום שלום,יום אחד, כשאתחתן (בארץ), זה מה שאעשה. לפחות זה החלום

גם אצלי זה רק בגדר חלום עדיין

שאין שום בעיה עם חוסר היותם נשואים אלא עם כך שהאב לא הצהיר אבהות וזה בכלל לא קשור לנושא הדף.
קשור, כי זה אומר שאם הזוג אינו נשוי חשוב לדאוג להצהרת אבהות בעוד שאילו היו נשואים זה היה אוטומטי, וכל הזכויות היו מגיעות לה אוטומטית (הפנסיה שלו, הזכות על הבית - שהיה רשום על שמו, אבל כיוון שהיא והילדים לא נרשמו אצלו, לא היתה לה זכות לגור שם ולא היתה לה זכות ירושה!).

אנחנו מתכוונים להתחתן בקרוב (טוב, בקרוב זה עניין יחסי. כבר לפני שנה החלטנו לעשות את זה סופסוף) אבל לא הצלחנו להגיע לשלב הביצוע בגלל שגם אנחנו ממש לא מעוניינים באף אחד מהסעיפים הנ"ל בחתונתנו, אבל הגענו למסקנה שאין שום אפשרות באמצע: זה או אנחנו ושני עדים שהרבי הזמין ברבנות, או לכל הפחות 150 איש. הצעות מקוריות יתקבלו בברכה.
אני מניחה שה-150 איש המינימלים האלה הם כולם אנשים שאתם באמת רוצים להזמין, נכון?
אז תחלקו. שניים-שלושה אירועים קטנים, במסעדות או בחוץ או אפילו בבית. לא חייב להיות רשמי, לא חייב לכלול את הטקס שרלוונטי למדינה (ואישית, היום, הייתי לגמרי מוותרת על הכרה של המדינה). נניח, מסעדה עם המשפחה והחברים של ההורים (אלו שאכפת לכם מהם, שאתם רוצים שם כי גדלתם איתם, לא כי אחרת לא נעים מההורים), ואיזה טיול או מסיבת בוקר עם החברים.

לא משנה איך תתחתנו להתגרש תוכלו רק ברבנות .(כן גם אם תתחתנו חתונה אזרחית בטמבקטו או בהונלולו - הגירושים שלכם עדיין יהיו יהודים )
היי אילה, ובכן... זה לא מדוייק כל כך.

אני אסביר.
השאלה היא של מעמד חוקי וזכויות. למשל, כל יהודי אמריקאי שנישא נישואים אזרחיים והתגרש גירושין איזרחיים חי את חייו מבלי לחשוש שמא ילדיו יהיו ממזרים, אשתו תהיה עגונה או שהיא או הוא לא יקבלו את זכויותיהם המשפטיות, כי זו הנורמה החברתית והמשפטית פה.
בארץ אלה שלושת החששות העיקריים והם נובעים מאי הפרדה של דת ומדינה.
עדיין ניתן ללכת לבית דין לענייני משפחה ולא לבית דין רבני כדי לערוך הסכם גירושין אזרחי בנוגע לרכוש ועוד, במקרה של אי הסכמה לגירושין (בכלל, לא דתיים) יש כל מיני מדינות שייתיחסו אלייך כביגמיסטית אם תחליטי להתחתן שוב ולא רק ישראל, ובקשר להיות הילדים מהגבר הבא ממזרים - זה חשוב רק אם כל מיני דברים אחרים בקשר ליהדות חשובים לך. אם היית חיה במקום אחר זו בכלל לא היתה סוגיה שמעסיקה אותך.

אז אני לא אומרת לא לקחת את הדברים האלה בחשבון, אנחנו עדיין יהודים אזרחי ישראל וכפופים לחוקיה, אלא שלא צריך כל כך מהר להגיד את זה כאילו שזו אמת אחת שאין בלתה. יש הרבה צבעים בקשת שבין לא לעשות כלום, לערוך הסכם מוכרים בציבור ובין נישואין הלכתיים מקודשים בביאה.
הגמשנו את המוח סביב חיתולים, סביב שינה, אוכל, שימוש בסבון, גירושין הלכתיים זה ממש תרגיל מתיחות קליל לבוקר

או לכל הפחות 150 איש
אני רוצה להבין למה נראה לכם ש-150 איש חייבים לגרור איתם את כל ה"סעיפים הנ"ל"?
בן דוד של גיסי, מעין חרוד, התחתן על כתף הגלבוע מול העמק. את החופה (ארבעה מקלות של מטאטא וטלית שלקחו מהמשק) החזיקו חברים, החתן והכלה לבשו בגדים לבנים (לא "שמלת כלה" ולא נעליים), הביאו כיבוד צנוע שנדמה לי שאירגנו ככה שכל אחד הביא משהו, היה קסום ומרגש. מה רע?

יש הרבה צבעים בקשת שבין לא לעשות כלום, לערוך הסכם מוכרים בציבור ובין נישואין הלכתיים מקודשים בביאה.
לא נראה לי שזה מה שאילה אומרת.
נראה לי שאילה מבקשת להזכיר, שגם מי שמתחתן בנישואין אזרחיים כדי לא לעבור ברבנות, עדיין אם הוא רוצה להתגרש בישראל - צריך כן לעבור ברבנות.
כלומר, שאנשים לא ישגו באשליות.
מצד שני, זה לא אומר שהנישואין מיותרים.

אנחנו היינו מודעים לזה, ולכן:
א. עשינו הסכם ממון (כשאנחנו מאוהבים ועומדים להתחתן, כי הזמן לעשות את הסכם הגירושין הוא כשחושבים שלעולם לא נתגרש (-: ) שבו יש סעיפים משפטיים לעניין הגירושין, חתום בידי עו"ד.
ב. גם ברבנות הם מזדרזים לפרק נישואין אזרחיים כי אלה לא ממש נישואין בעיניהם, כך שהם עושים פחות בעיות.

חשבתי- הנה דף כלבבי.
כי אני אף פעם לא התחתנתי
והתבלבלתי מרב הצעות לאיך להתחתן..... (-;

הכי אנחנו אוהבות את השמלות העצומות והנפוחות עם הפרחים והמלמלה והמחוך בחנות מסוימת אחת -

ריש גלית הזכרת לי משהו מצחיק שאני חושבת שפעם כתבתי אותו.

אני וחברה טובה שלי, כשחצינו את ה-40 בלי חתונה, קלטנו שמה שבאמת מפריע לנו זה לא שאין לנו בעל וכו'.
זו העובדה העצובה שלעולם, אבל לעולם, לא נעמוד יפות צעירות וקורנות בהינומה מול חתן נרגש.
כלומר- שנעבור את החיים הללו בלי להיות אף פעם בתפקיד הכלה....
האמת... אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי דקירה קטנה.

בקיצור, זממנו לשכור ליום אחד שמלות כלה , צלם ופשוט ללכת להצטלם בשקיעה בחוף .
אח"כ חשבנו שאולי נשכור גם חתן ליום אחד.... שהתמונות יהיו באמת מושלמות.
לפחות שגם לנו יהיו תמונות של כלה....

_אח"כ חשבנו שאולי נשכור גם חתן ליום אחד.... שהתמונות יהיו באמת מושלמות.
לפחות שגם לנו יהיו תמונות של כלה...._

LOL
אני מרגישה עכשיו ממש אשמה שיש לי חתן ואין לי רצון להתחתן מאוד הצחקת אותי , זהבית .

אם היית חיה במקום אחר זו בכלל לא היתה סוגיה שמעסיקה אותך
גם היום היא לא מעסיקה אותי ברמה האישית היא מעסיקה אוית ברמה של איך מזהירים אנשים אחרים .
משהו על כמה כייף להתחתן עם אמריקאי
כל זמן שהכל טוב אז הכלטוב אבל אם במקרה נולדו למישהי\ו ילדים שרק אחד מהוריהם הוא אמריקאי החוק האמריקאי השולט בכל העולם קובע שמותר לו לדרוש שהילדים יחיו בארה"ב גם אם זה לא מתאים להורה השני וגם אם אין בכוונתו להפגש איתם שם .
אני לא מפחדת או מאמינה במושג ממזרות (למרות שמאוד מומלץ למי שכן מאמינה בו לעולם לא להתחתן לפני גיל 45)
לא מפחדת להיות עגונה או ביגמסטית (סבא שלי היה ,התחתן עם צעירה חביבה למטרות עליה לארץ ישראל(היה להם סרטיפקט לזוג אז חיתנו אותם) ואחר כך לא מצאו אותה והוא כבר התחתן עם סבתא שלי המסכנה ,לקח לו די הרבה זמן להתגרש)
וכל המילים האלה לא מאיימות עלי
אבל לצערי אנחנו חיים במקום שמילים כאלה יכולות להרוס את חייו של אדם במיוחד אם הוא אישה. ולכן חשוב חשוב מאוד בעיני לידע אנשים שיש בחו"ל חתונות אזרחיות אבל אי אפשר להתגרש כך אין גירושים אזרחיים, רק רבניים .
שאפשר להכריח אישה להתגרש אבל לא גבר.
שגבר יכול לקבל היתר לשאת אישה שניה אבל אישה לא .
שגבר שנולדים לו ילדים מאשה שאינו נשוי לה הם בסדר אבל אישה שקורה לה דבר כזה מימזרה את ילדיה
ובכלל מפלים דופקים ומז**נים לנשים את הצורה שם במגסטריום היהודי ברחוב דוד המלך .
רק שידעו אחר כך שיעשו מה שהן אוהבות לובשות את השמלה הכי מוקצפת בעולם ואת התסרוקת הכי פטטית בעולם וכל מילים בארמית וגילה דיצה רינה צהלה ושמחה שכולן יבואו . אני בעד:-)

רגע, אבל מה קורה אם הולכים ומתגרשים מחוץ לישראל? חשבתי שהמדינה מחוייבת להכיר בגירושים שנעשו במדינות אחרות (אלו שהיא חתומה איתן על הסכם האג, בכל אופן).

אני מבינה שכשמתגרשים יש סיכוי לא קטן שבן/בת הזוג לא ירצו לשתף פעולה, אבל מה אם כן?

(ובהתאמה - אותו אמריקאי יהודי תאורטי שהזכירה ניצן אמ עולה לישראל עם אשתו השנייה, למישהו אכפת מזה שהנישואים והגירושים הראשונים שלו היו אזרחיים?)

ועוד שאלה:
אם זוג חי כידועים בציבור, ונפרד, ואחד מבני הזוג מעוניין להתחתן מחוץ לישראל - האם משרד הפנים ינפיק תעודת רווקות?

לדעתי במקרה שהצגת לא יהיה להם אכפת אבל אם מדובר במקרה הפוך והוא גרוש והיא כוהנת אולי כן יהיה להם אכפת כי הם לא מוכנים לחתן אנשים ששם המשפחה שלהם כוהן עם נשים שהתגרשו
לדעתי אם מדובר באדם שהוא רווק הוא יכול לקבל תעודה שמעידה על כך . למה שלא?

אנונימי

אם הולכים ומתגרשים מחוץ לישראל?
צריך להתגרש במדינה בה מתחתנים. לדוגמא זוג חברים שלי התחתנו בהוןלנד והיה עליהם להתגרש בהולנד. למרות שלשניהם אזרחות ישראלית, יהודים והם חיים בישראל.
מדינה זרה לא תאפשר להתגרש אם התחתנו בישראל.

האם משרד הפנים ינפיק תעודת רווקות
בישראל משרד הפנים לא מפיק תעודת רווקות. נקודה. רק הרבנות. גם לרווקים ללא כל תהיה (יעני כאלה שלא התחתנו עם איש מעולם, דור 10 בישראל, יהודים וכו)
מנסיון.

אילה,

מידע מעולה

אותו אמריקאי יהודי תאורטי שהזכירה ניצן אמ עולה לישראל עם אשתו השנייה, למישהו אכפת מזה שהנישואים והגירושים הראשונים שלו היו אזרחיים?
לא מפריע בכלל. חוץ ממקרים פרטיים (בקיצור, מה שאילה אמרה)

(אילה, אולי את יודעת? או מישהי\ו?)
חוזה זוגיות חתום ע"י נוטריון (נגיד משפחה חדשה), להבנתי כן יכול לספק את מעמד חוקי כנשואים (לצרכי בירוקרטיות ועניינים משפטיים), מלבד העניין של לשנות בתעודת זהות מ"רווקה" ל"נשואה", לא?
זה לא כמו להיות נשואה בלי להתחתן, כך שגם אין עילה או סמכות חוקית בעצם להתגרש?
אני מבינה שצריך לדרוש הכרה במעמד הזוגי מול כל מיני מוסדות והיא לא מתקבלת "אוטומאטית", אבל יש עם זה בעיות או כשלים? אם חלק מהחוזה זה באיזה בית דין יידון הפירוד, אפשר לעקוף גם את זה נכון להיום?

לדעתי במקרה שהצגת לא יהיה להם אכפת אבל אם מדובר במקרה הפוך והוא גרוש והיא כוהנת אולי כן יהיה להם אכפת כי הם לא מוכנים לחתן אנשים ששם המשפחה שלהם כוהן עם נשים שהתגרשו
זה מה שחשבתי. ולכן אני תוהה למה כל הזמן טוענים ש{{}}חייבים להתגרש ברבנות, לא משנה מה. אני מבינה שזה תמיד סיכון, כי כדי לא להתגרש ברבנות צריך את שיתוף הפעולה של שני בני הזוג ובעיתות גירושים זה לא תמיד קל, אבל אם שני הצדדים רוצים והחתונה הייתה מחוץ לישראל, אני לא רואה למה זה מוצג כבלתי-אפשרי.

_צריך להתגרש במדינה בה מתחתנים. לדוגמא זוג חברים שלי התחתנו בהוןלנד והיה עליהם להתגרש בהולנד. למרות שלשניהם אזרחות ישראלית, יהודים והם חיים בישראל.
מדינה זרה לא תאפשר להתגרש אם התחתנו בישראל._
זה מאד מוזר מה שאת מספרת, כי אני אישית מכירה לפחות שני זוגות שהתחתנו מחוץ לישראל והתגרשו בישראל. עד כמה שידוע לי, כל מדינה תסכים לגרש זוג שהנישואין שלו רשומים אצלה, בודאי ובודאי אם הזוג גר באותה מדינה. להיפך, המיתוס הנפוץ אומר שלא משנה איפה התחתנת, אם את יהודיה ישראלית, את חייבת להתגרש בישראל, ברבנות.

בישראל משרד הפנים לא מפיק תעודת רווקות. נקודה.
גם אם את רוצה תעודת רווקות כדי לקחת למדינה אחרת, ולא כדי להתחתן בישראל? מי מנפיק תעודת רווקות לחסרי דת בישראל?

זהבי ת{{}}, אני אומרת שכדאי שכל אישה צעירה תעשה לה מסיבה כזו, תלבש שמלה מ-ה-מ-מת ותסרוקת וזר ותהיה נסיכה יפהפיה, תוציא את זה מהסיסטם, ואז אחר-כך, אם היא באמת חייבת להתחתן, מהסיבות הנכונות, אז שתתחתן. שלא תתבלבל בטעות.

מי מנפיק תעודת רווקות לחסרי דת בישראל?
לחסרי דת יש חוקים אחרים בישראל .כמו מי מחתן אותם ?
אבל אנחנו לא נחשבות לחסרי דת אנחנו נחשבות ליהודיות ואפילו אם עברנו המרת דת מרצון אנחנו נחשבות ליהודיות .
יש לי ידיד שהוא ואשתו היו מהראשונים שנסעו להתחתן בקפריסין חשבו שהם מה זה חכמים וגילו את אמריקה או לפחות את קפריסין .
אבל להתגרש הם התגרשו כמו טעטלך בשאול המלך .
וזה שיקול שלדעתי צריך לקחת בחשבון כשמזמינים חבילת חתונה.

לצרכי בירוקרטיות ועניינים משפטיים
כמו מה ?
איזה עניינים משפטיים יש לאנשים נשואים שאין לזוגות שחיים ביחד?
היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו זה צו ירושה שאפשר בקלות למנוע על ידי צוואה.
אולי אם תתני דוגמא למה התכוונת אפשר לברר או לשאול את אחי הדוס (והעורך דין)
אם חלק מהחוזה זה באיזה בית דין יידון הפירוד
אם מדובר בחוזה אפשר להיפרד רק בבית דין ולא ברבנות לרבנות אין עניין בחוזים חילוניים (רק בנשואין) או אם את דוסית רצינית אז יש להם עניין בדבר ויש להם מין בית דין פנימי(אבל את לא נכון?)

מול כל מיני מוסדות
כמו מי ?
מס הכנסה,ביטוח לאומי , בשניהם עדיף להיות רווקה וגם בקופת חולים לדעתי .

זנ מזכיר לי את הפסיכאטר שהלכתי אליו לצורך קבלת חוות דעת (למטרות הוצאת רשיון) שהיה לא שקט ולא רגוע אם לא יהיה כתוב בחוות הדעת שלו את מצבי המשפחתי (המבלבל) וכתב בת 35 מוכרת בציבור .
אז אני מקוה שכולכן מכירות אותי

שלא תתבלבל בטעות.

בישראל משרד הפנים לא מפיק תעודת רווקות
בנורבגיה לא קראו לזה "תעודת רווקות".
לא דרשו דבר כזה.
מה שמוציאים זה ספח ממשרד הפנים שבו כתוב במשבצת: "מצב אישי": "רווקה".
אפשר לקרוא לזה "תעודת רווקות" אבל משרד הפנים לא קורא לזה ככה.
זה Population Register Extract לפי מה שכתוב לי בתרגום לאנגלית, אבל לא מצאתי את המקור משום מה. כנראה תמצית רישום

המיתוס הנפוץ אומר שלא משנה איפה התחתנת, אם את יהודיה ישראלית, את חייבת להתגרש בישראל, ברבנות.
נדייק:
אם את רשומה כנשואה במשרד הפנים של מדינת ישראל, את יכולה להתגרש או במדינה שבה התחתנת (רוב המתגרשים לא יטוסו יחד להולנד בשביל זה...), או בישראל - דרך הרבנות בלבד. אין אפשרות לגירושין אחרים בישראל.
אם את רשומה כרווקה במשרד הפנים - את לא צריכה להתגרש.
עוד סיבה טובה לא להתחתן!

כמו מה
משכנתא לקניית בית, ביטוח לאומי (יש יתרון אם את לא עובדת, בינתיים אשה נשואה שלא עובדת פטורה מתשלום והיא מבוטחת תחת בעלה, שם יש טופס "ידועים בציבור לצרכי ביטוח לאומי", לא צריך גם חוזה זוגיות), הקמת עסק משותף (או פירוקו), גידול ילדים (רלוונטי יותר לזכויות גברים כנראה), מעמד בשעת צרה רפואית (מול הורי בת\ן זוג למשל), כל דבר שזה לא יהיה שיש משמעות לנישואין מבחינה חוקית, ממסדית מלבד צורך בפרידה ברבנות ומצב משפחתי בתעודת זהות, עד כמה שהבנתי.
אם אני דוסית גם ככה סביר שאני אתחתן דרך הרבנות ואז אין לי מה להתלונן שאני צריכה גם להתגרש שם...

אם אני דוסית גם ככה סביר שאני אתחתן דרך הרבנות ואז אין לי מה להתלונן שאני צריכה גם להתגרש שם
לא בהכרח.
אם את רפורמית או קונסרבטיבית והתחתנת דרך הרב שלך, זה לא מוכר במדינת ישראל.
יהודי. דתי. לא מוכר.
אלא אם כן ילשינו עליכם לרבנות שהוא אמר לך את המלים "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" ושם עלייך טבעת או דמוי טבעת. ההשבעה וחותם הבעלות מהווים הוכחת נישואין ללא כל צורך ברב, ואז הם רושמים אתכם.
זוכרים את מקרה החייל והחיילת שעשו צחוק במסיבת פורים? הם נאלצו להתגרש, כי מישהו הלשין על הבדיחה והרבנות הודיעה להם שהם נשואים (בעצם יש פה משהו לא חוקי: בקבוק הקולה, שממנו נלקחה ה"טבעת", לא נקנה על ידי החייל).
מסורבי חיתון אחדים הכריחו ככה את הרבנות להכיר בנישואיהם: הם היו ממתינים על מדרגות הרבנות, ובדיוק כשרב היה יוצא הגבר היה אומר לאשה את משפט הקידושין ועונד לה טבעת. גמרנו. אי אפשר היה לבטל את זה.

ידוע לי בוודאות שזה המקרה בנישואים מעורבים
כי חצי מהזוג לא שייך לרבנות...
אנחנו שרשומים אצלם כ"יהודים" - שייכים להם P-:

אופס, התחתנתי גם רפורמי. אז אם נפרד, בן זוגי יכול לגרור אותי לרבנות, גם אם יש לנו חוזה?
אם כן, השאלה היא אם מדובר בגחמות של בית הדין הרבני ובמידת העניין של האנשים שם, או שבכל זאת יש איזו שהיא דרך חוקית לעקוף את המעבר דרכם בפירוד מזוגיות מוכרת חוקית.

אני אומרת שכדאי שכל אישה צעירה תעשה לה מסיבה כזו, תלבש שמלה מ-ה-מ-מת ותסרוקת וזר ותהיה נסיכה יפהפיה, תוציא את זה מהסיסטם

רק לי אף פעם לא היה שום צורך ללבוש שמלה מ-ה-מ-מ-ת ותסרוקת וזר ולעשות מסיבה? להפך, עצם הרעיון מעורר בי חלחלה

הדבר היחיד שכתבת שנראה לי משמעותי הוא מעמד בשעת צרה רפואית או נגיד לצורך תרומת איברים .
למרות שלא נראה לי שאם מישהו ישאל ותגידי אני אישתו הוא ילך לבדוק לך את התעודת זהות . אז אני בונה על זה שבמצב שכזה לא אצתרך להיפגש עם ההורים שלו .
משכנתא לקניית בית אם אחד מכם עבר את גיל ארבעים הוא יכול לבדו לקבל משכנתא . ובכל מקרה אפשר לקנות דירה ביחד בלי שום הסכם ולקחת משכנתא ביחד גם אפשר אבל אם אני זוכרת נכון לזוגות שנשואים קצת זמן יש יותר נקודות זכות . מצד שני לפעמים עדיף להיות לא נשואים נגיד לי יש דירה ולו אין אז אנחנו יכולים לקנות עוד דירה על שמו והוא יכול לקבל משכנתא ואם היינו נשואים אז מי שיש לו דירה לא יכול לקבל והייתי מוחקת עם הדירה שלי את הזכאות שלו (יצא ברור?)

הקמת עסק משותף כמו שהיית מקימה אחד עם חברה - הייתן עושות חוזה או סתם מגיעות להסכמה על כל מה שצריך ופותחות את העסק .

גידול ילדים כמו בכל הדברים אם התחתנתם ואין כוונות טובות לא יהיו פתאום כי התחתנתם ואם לא התחתנם ויש כוונות טובות אז הן לא ישתנו פתאום כי לא התחתנם מה שחשוב זה שהילד יהיה רשום אצל האב שיכיר בו. למטרות מיסוי ,אפטרופסות ,וגם תשלומי מזונות במקרה של פרידה .
את הנושא של ביטוח לאומי אני אברר כי הוא גם די מעניין אותי .

אני לא יודעת לגבי נישואים אזרחיים של שני יהודים אין בישראל חיה כזאת - לבנתיים .

רק לי אף פעם לא היה שום צורך ללבוש שמלה מ-ה-מ-מ-ת ותסרוקת וזר ולעשות מסיבה?
גם לי לא. זה תמיד נראה לי קטע אמריקאי. מסתבר שלא...
לא לבשתי שמלה "מהממת". לבשתי שמלה ששאלתי מחברה טובה.
לא עשיתי "תסרוקת".
היה לי זר - סתם כי בדרך לבית חמי וחמותי נזכרתי שאולי צריך זר, אז האיש עצר רגע בצד ליד דוכן פרחים בכניסה לשכונה של הוריו, קפצתי אליהם וביקשתי זר כלה קטן, הכינו לי כמה פרחים לבנים קשורים בסרט, חזרתי לאוטו והמשכנו לבית הוריו (שם התחתנו).

רק לי אף פעם לא היה שום צורך ללבוש שמלה מ-ה-מ-מ-ת ותסרוקת וזר ולעשות מסיבה?
לי היה צורך אבל מיציתי אותו בערך בגיל 8
וואו זאת הייתה מסיבת יום הולדת יפה .
אם כי לא גידלתי לכבודה שיער שנה כמקובל במקומתינו .

האמת שדוקא על השימלה בא לי. על החתונה לא.