חווה תחושות קשות באינטימיות מינית

אין לי מושג לקרוא לדף אז אתן מוזמנות/ים להציע שם מתאים

לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל אז אני אזרום עם מה שיצא,
יש לי רגשות עמומים תחושות בטן לא טובות,
פחד מאינטימיות עם גברים,
חוסר בטחון,
רגשות מוזרים שאני לא יודעת מאיפה הם מגיעים,
בדיקות אצל גניקולוג הן סיוט בשבילי מרגישה מושפלת מאוד,
ועוד פחדים שונים ומשונים אבל בעיקר תחושה מאוד מאוד כבדה בבטן,
לפעמים אחרי שאני נמצאת באינטימיות עם בן זוגי אני מסתובבת ובא לי לבכות נורא,
אני מרגישה כמו אבן בבטן ולא יודעת למה,
ממש לא ברור לי מאיפה כל הרגשות האלה מגיעים,
אני יודעת בוודאות שלא עברתי אונס!
ההייתי רוצה לדעת האם יש עוד בנות שמרגישות ככה? איך מתמודדים?
אני מרגישה שהמצב הזה הוא פשוט הזוי!

שליחה על ידי נינה* » 21 יולי 2009, 23:33

למה הזוי?
זו את ,עם כל מה שלמדת בתור ילדה קטנה במשפחה שלך,עם כל הנזיפות על לא לגעת שם למטה,,זכור לך?
עם המסרים הכפולים של 'מדונה וזונה' מהמשפחה או החברה.
וכל מני דברים שאת יודעת בודאות שלא קרו לך, אבל מה עם הדברים שמכחישים?

לפעמים צריך המון תמיכה כדי לגעת בנושאים האלה,אולי לכתוב עליהם באינטרנט זה רק בתור תוספת 'לחריש עמוק' אצל מטפל מאוד מנוסה ,קבוצת תמיכה וכ'
בכל מקרה אם את רוצה לעדכן ,לפתוח, תדעי שאת לא לבד.

אני יוצאת מנקודת הנחה שזה לא קל להיות אישה : גם אני מתלבטת מה ללבוש,מה יהיה עם העודף משקל שלי .כי יותר נוח לא למשוך תשומת לב מאשר להיות מישהי שגברים מסתכלים עליה.
ואיך אני עם סקס,כמה זמן עבר בכלל עד שהתחלתי להרגיש משהו נעים עם זה-שנים.
הרבה שאלות וזה לא קל.

http://www.macom.org.il/
שווה לקרוא
מניסיון אישי גיליתי דברים שמעולם לא העלתי על דעתי שעברתי.
אני יודעת בוודאות שלא עברתי אונס!
קשה להגיד על משהו טראומתי שהוא לא התרחש בוודאות
בכל אופן מאחלת לך רק טוב ותדעי שאת לא לבד

רב הנסתר על הגלוי מדברייך. קשה לראות את התמונה.
בת כמה ? האם כבר חווית קשר כל שהוא עם המין השני?
איך את מרגישה את עצמך, מה היחסים של גוף נפש אצלך פנימה?
אם תירצי להמשיך אפשר. אבל את צריכה לפתוח, בין אם את בוחרת לעשות את זה כאן, או אחד על אחד בטיפול.
צריך להעז ולתת לדברים לצאת. חיבוק .

עם כל מה שלמדת בתור ילדה קטנה במשפחה שלך,עם כל הנזיפות על לא לגעת שם למטה,,זכור לך?
האמת שלא, לא זכור לי שנזפו בי על זה כן זכור לי שכשנגעתי שם הייתה לי ברגשה שזה לא בסדר מה שאני עושה..

בת כמה ? אני בת 25,

האם כבר חווית קשר כל שהוא עם המין השני?
כן נשוא ואמא לפעוטה..
לפני בעלי היה לי קשר של כמה שנים..
גם כתבתי למעלה שלפעמים אחרי שאני נמצאת באינטימיות (אולי לא הובן, התכוונתי במיטה) עם בן זוגי אני מסובבת אליו את הגב שלא יראה אותי
ובא לי כל כך לבכות, אני מרגישה כמו אבן מן מועקה עמוקה כזו בבטן ולא יודעת למה,
לפעמים אני מרגישה כאילו אני סתם מנסה למשוך צומי..

קשה להגיד על משהו טראומתי שהוא לא התרחש בוודאות
אוקי אולי היו דברים שהייתי ממש ממש קטנה ואני לא זוכרת אבל לא ניראה לי

תראו אתן אומרות כאן שאני אולי מכחישה אבל אני לא חושבת,
אומנם יש לי הרבה חורים בזכרון,
אבל אני זוכרת כמה דברים מהילדות שלי בטח הייתי זוכרת דבר שכזה..
לפי מה שאני זוכרת אף פעם לא עברתי אונס במלא מובן המילה,
בסדר אז בן דוד שלי היה מתעסק איתי לפעמים אבל ממש לא משהו שאפשר לקרוא לו אונס..

אני זוכרת שני מקרים: (היו עוד לאורך השנים אבל אלה המקרים שרלוונטים כרגע..)
פעם אחת שהיינו אצלו בבית ישנתי אצלו איתו בחדר,
לפני שהלכנו לישון הוא אמר לי שהוא יספור לי נקודות חן, הסכמתי אהבתי להיות איתו אהבתי את המגע של האצבע על היידים שלי שהוא סופר את הנקודות אחרי זה הלכנו לישון,
בבוקר הוא סיפר לי שהוא המשיך לספור לי את הנקודות גם כשישנתי ושאל אם אני זוכרת את זה ואז נזכרתי שהרגשתי במעורפל שמישהו נוגע בי ונשכב עליי ונורא כעסתי באותו רגע שהוא נוגע בי שאני ישנה ובלי רשות אבל זהו זה עבר

המקרה השני שאני זוכרת זה שהייתי יותר גדולה (ניראה לי) הוא בא לישון אצלנו אני נכנסתי לישון ונעלתי את החדר לא רציתי שייכנס (הייתי במחזור) כשיישנתי אבא שלי פתח את החדר להוציא שמיכות לכולם (כל השמיכות היו אצלי בחדר) והשאיר את הדלת לא נעולה (אפשר לנעול אותה רק מבפנים) בלילה הוא בא אליי (הבן דוד) והתחיל לנגוע בי אני התעצבנתי והלכתי לחדר של אחותי לישון איתה ידעתי שלשם הוא לא יבוא..

אף פעם הוא לא אנס אותי במלא מובן המילה (אני יודעת בדיוק מתי נקרע קרום הבתולים שלי)

אף פעם לא צעקתי, לא בכיתי, לא התנגדתי לו ולא אמרתי לו לא,
ממש לא הסצנות שרואים בסרטים...

אני מניחה שאם הייתי רוצה להתנגד אז יכולתי כמו שהלכתי לחדר של אחותי והוא לא בא לשם..
יותר מזה אני זוכרת שאהבתי את תשומת הלב שהוא נתן לי, את היחס שלו אליי שיש לי עם מי לשחק
אני הבכורה ותמיד רציתי אח גדול, אם ההורים אף פעם לא הסתדרתי אמא שלי הייתה מתעללת בנו גם מכות גם קללות (אבא שלי מכות חינוכיות, אבל הוא היה הנורמאלי מבין שניהם אני זוכרת שניסיתי להגיד לו מה שאמא שלי עושה כשהוא הולך והוא לא האמין לי אני זוכרת שרציתי להקליט אותה ולהשמיע לו כדי שיאמין לי, תמיד רציתי ללכת לפנימייה הם לא הסכימו,
הבן דוד הזה היה משחק איתי ונתן לי צומת לב שכל כך הייתה חסרה לי,
וחוץ מזה הוא גדול ממני רק ב 3 שנים אם אני לא טועה ככה שהוא בטח לא הבין מה עושה בסך הכול היה ילד כמוני..

שליחה על ידי נינה* » 22 יולי 2009, 21:59

הנה , שיתפת,פתחת את זה .
הרבה אומץ דרוש לשם כך.

את משתפת אנשים,וגם את הבן זוג בתחושה הזו:
_עם בן זוגי אני מסובבת אליו את הגב שלא יראה אותי
ובא לי כל כך לבכות, אני מרגישה כמו אבן מן מועקה עמוקה כזו בבטן ולא יודעת למה,_

?

הוא יודע שככה את מרגישה?
הוא מגיב לזה באיזה אופן?

נינה תודה על ההתיחסות לנושא..

את משתפת אנשים,וגם את הבן זוג בתחושה הזו:
הוא יודע שככה את מרגישה?
אין לי במה לשתף את בן הזוג שלי,
הוא ממש לא יודע שככה אני מרגישה,
מה אני אגיד לו שבא לי לבכות שיש לי מועקה בבטן אבל אני לא יודעת למה, שאני הוזה פחדים אולי אפילו ממציא אותם...

הנה , שיתפת,פתחת את זה .
אמרתם שאולי אני מכחישה אז רק הראתי שתי מקרים שאם אני זוכרת אותם סביר להניח שהייתי זוכרת אם הייתי עוברת אונס,
לכן אני די בטוחה שלא עברתי את זה אף פעם..

לא אני שינתי את שם הדף,
לא יודעת מי שינה בשמי

שלום לך, לא יודעת איך לקרוא לך..

לא עברתי בעצמי "התנסות" של מין בכוח או ניצול מיני, אבל יש לי השערות אחרות שתבדקי אותן:

אילו קודים מיניים ההורים שלך העבירו לך בילדותך/נערותך בבית? (דיברו איתך על זה? התפשטו לידך? היו לך משחקים מיניים בילדות?)
בין ההורים שלך הייתה אהבה?
ואולי עם המיניות מתעורר בך הצורך בנשגב, והמין מרגיש לך פיסי מידי?
אני יכולה להגיד שגם אני מאוד ביישנית . כמו כן, הרבה פעמים אחרי סקס, אני מרגישה ריקנות, חווה את הסקס כמשהו טכני מידי.

אפילו המעט שסיפרתלא היה נעים בלשון המעטה,
חווית אונס אינה תמיד כמו בסרטים

בתחילת הדרך עם בן זוגי היו לי תחושות דומות לשלך. הייתי בת 20, עם נסיון מיני, בלי טראומות רציניות. עשיתי מין, אבל אני זוכרת שלא הרגשתי קשורה לגוף שלי. כשהסתכלתי בראי עירומה הרגשתי שהפות (לא ידעתי איך לקרוא לה אז) שלי היא כמו בור שחור עמוק ומפחיד. לעיתים בן-זוגי ואני היינו מתחילים לגעת אחד בשני באהבה ותשוקה ופתאום הפחד היה משתלט עלי והייתי בוכה, פחד בבטן ובירכיים, והמתוק היה מחבק אותי, ואז הייתי מרגישה רע שאני מאכזבת אותו ועושה לו כאב ביצים. הוא חשב שאולי קרה לי משהו בעבר. והוא תמיד היה אומר שזה בסדר, אומר לי אף פעם לא לעשות סקס בשבילו אלא רק אהבה כשטוב לי. לפעמים היה סקס מדהים, ובפעם הבאה שוב פחד ובכי ותסכול. ואז בסדנת שחזור גילגולים אמרו לנו לשאול שאלה ואז להכנס למדיטציה של הגילגול. שאלתי על הפחד הזה. וראיתי גילגול אחר וחויתי כאב עצום ועתיק. אולי שם התחיל השינוי. זה שינוי שקרה וקורה בהדרגה. להתחבר לגוף שלי, לנשיות , למיניות, ולאהוב אותי. ואיזה כייף להיות בתהליך הזה, ולהרגיש שהיום, אחרי 10 שנים, כבר מזמן עברו הבכי והפחד, והאינטימיות שלנו ממשיכה לגדול ולצמוח ולכייף, להשתחרר, להתרחב, ליצור, להעמיק, לפרוח. .
שולחת לך חיבוק, אהבה ואמונה

הצצתי באתר "מקום" שהקישור שלו הובא לעיל והוא נראה אתר רציני למדי.
את מספרת על חווית ילדות לא פשוטה שנותנת למי שעומד מהצד הרגשה כי יש מעבר ולא חייב להיות שזה בעיקר אונס במובן הרגיל של המילה.
לא בטוחה שזה מקצועי לומר אבל: אני חושבת שאמון בבן הזוג יכול להתפתח. תנסי לספר לו על דבר שאת הכי פחות מפחדת שהוא ידע עלייך, ללא חשש שישתמש בזה נגדך בבוא היום, תקראי את התגובה שלו, ובמידה שתרגישי בטוחה תנסי לחשוף אותו לבפנים בפנים שלך בלב. זה יכול להיות הטיפול הטוב ביותר. במידה ויש פתיחות ואת יודעת שאת יכולה לומר לו הכל בכל זמן ומצב שהוא, תרגישי טוב יותר להיות איתו באינטימיות. לא?!
אם לא נראה לך, לכי לטיפול. רק אחרי שהולכים וומשחררים מבינים כמה זה היה חשוב באמת...

המון הצלחה!
ויש כאן באתר הרבה שאכפת להם ממך, את מוזמנת לשחרר כאן...

יש מקום שאליו אפשר לפנות לשאול ולקבל תמיכה?

תודה בנות (אולי גם בנים..) על ההקשבה והעזרה..

אני לא יודעת מי שינה את שם הדף אבל לדעתי השם הזה לא מתאים,
זה לא שאלה של האם עברתי אונס/התעללות מינית, כמו שכתבתי אני יודעת שלא..
אני כותבת בכל זאת בשם החדש של הדף כדי שיהיה ברור שזו אני ולא יהיה כאן בלאגן..

אילו קודים מיניים ההורים שלך העבירו לך בילדותך/נערותך בבית? (דיברו איתך על זה? התפשטו לידך?
לא זוכרת שדיברו איתי על זה, הם לא התפשטו לידי אבל כן הלכו עם תחתונים לידנו..

_ואולי עם המיניות מתעורר בך הצורך בנשגב, והמין מרגיש לך פיסי מידי?
אני יכולה להגיד שגם אני מאוד ביישנית . כמו כן, הרבה פעמים אחרי סקס, אני מרגישה ריקנות, חווה את הסקס כמשהו טכני מידי._
לא זה משהו אחר רגשות אחרים, לא יודעת להסביר..

והוא תמיד היה אומר שזה בסדר, אומר לי אף פעם לא לעשות סקס בשבילו אלא רק אהבה כשטוב לי.
ליפני בעלי יצאתי עם מישהו כשהיינו ביחד במיטה והפחד היה משתלט עליי הייתי מבקשת שיפסיק שיעצור הוא היה אומר לי הינה הינה עוד מעט, עוד קצת וזה ניגמר.
כשהכרתי את בעלי החלטתי שאני לא מספרת על הפחדים המוזרים שלי אני לא מדברת על זה אני שוכחת מזה כאילו לא היה וזהו, זה עבד יפה מאוד כמה שנים אבל בחודשים האחרונים זה השתנה, לפעמים בלילה כשאנחנו ביחד הרגשות האלה תוקפים בלי שאני יכולה להשתלט עליהם..

אני חושבת שאמון בבן הזוג יכול להתפתח. תנסי לספר לו על דבר שאת הכי פחות מפחדת שהוא ידע עלייך, ללא חשש שישתמש בזה נגדך בבוא היום, תקראי את התגובה שלו, ובמידה שתרגישי בטוחה תנסי לחשוף אותו לבפנים בפנים שלך בלב. זה יכול להיות הטיפול הטוב ביותר.
לא חושבת שאני מסוגלת לספר לו, אני בעצמי לא יודעת למה זה קורה אז מה אני אספר לו..

יש מקום שאליו אפשר לפנות לשאול ולקבל תמיכה?
את שואלת אם לי יש מקום כזה? אם כן אז לא אין לי בגלל זה אני שואלת כאן, אולי יש עוד בנות שמרגישות ככה ויוכלו לתרום לי מנסיונן..

_יש מקום שאליו אפשר לפנות לשאול ולקבל תמיכה?
את שואלת אם לי יש מקום כזה?_
אני שואלת כדי שיהיה לך לאן לפנות.
זוכרת שיש דף על הנושא באתר.

שליחה על ידי שיר* » 26 יולי 2009, 10:49

אמרת שהיו עוד פעמים שלא כתבת, האם בהם ביקשת שיפסיק?
האם הוא הכריח אותך לנגוע בו?
זה יכול אולי להסביר חלק מהתחושות שלך..
לי לפחות זה קרה והיו רגעים אינטימים עם בן זוגי שעם היינו עושים משהו מסויים זה היה מקפיץ אותי למקום ההוא אז יש דברים שאני פשוט לא עושה ואצלי זה מתקשר לזה שקרוב משפחה שלי היה מכריח אותי לנגוע בו..
מקווה שיצא לי ברור..

ממש לא ברור לי מאיפה כל הרגשות האלה מגיעים,
ממה שצינת, גם אם לא עברת אונס פר סיי, עדיין עברת כמה חוויות שאיימו עלייך מבחינה מינית וזה לגמרי מובן למה מצבים כאלו יותירו איזשהו משקע. לא הכל צריך להיות כמו בסרטים כדי לקבל תווית כלשהי.

מה אני אגיד לו שבא לי לבכות שיש לי מועקה בבטן אבל אני לא יודעת למה, שאני הוזה פחדים אולי אפילו ממציא אותם...
כן. תגידי לו את כל מה שאת מרגישה. הוא התחתן איתך כדי לעזור לך במצבים כאלו, בין השאר. אם אותו לא תשתפי, את מי כן?

את שואלת אם לי יש מקום כזה? אם כן אז לא אין לי בגלל זה אני שואלת כאן, אולי יש עוד בנות שמרגישות ככה ויוכלו לתרום לי מנסיונן..
נסי אולי לגגל 'מרכז ייעוץ לאישה'. לא נעזרתי בהם ואני לא יודעת עליהם הרבה, אבל מהקצת שכן שמעתי זאת יכולה להיות כתובת עבורך.

אין לי תובנות רק רציתי להגיד שאני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת
קבלי חיבוק חיבוק חזק

ליפני בעלי יצאתי עם מישהו כשהיינו ביחד במיטה והפחד היה משתלט עליי הייתי מבקשת שיפסיק שיעצור הוא היה אומר לי הינה הינה עוד מעט, עוד קצת וזה ניגמר.
זה נשמע לי ממש כמו אונס... שאלת את עצמך מדוע נכנסת שוב למיטה עם אותו אדם?

לא חושבת שאני מסוגלת לספר לו, אני בעצמי לא יודעת למה זה קורה אז מה אני אספר לו..
תספרי את מה שאת מרגישה. את מה שכתבת. אולי אפילו תתני לו לקרוא.
אם אשתי הייתה מסתירה ממני תחושות כאלו זה היה לי קשה מאד.
הרי אתם ביחד בחיים. חשבת על זה שאת יכולה לשתף אמנם באנונימיות אנשים רבים ואותו לא?
אם הוא אוהב אותך כמו צריך והוא יבין שכשהוא נהנה את סבלת הוא יכעס על עצמו מאד.
פתאום כל המגע המיני איתך עלול להראות לו אחרת וזה גם עלול להרחיק אותו ממך כדי לא לגרום לך יותר נזק.

שאלת את עצמך מדוע נכנסת שוב למיטה עם אותו אדם?
זו נשמעת לי כמו שאלה מאשימה. לטעמי, מי שנהג בצורה מחפירה וראוי לגינוי פה היא לא פותחת הדף.

אני מזמינה אותך לפנות למרכזי הסיוע 1202 שם תמצאי אוזן קשבת, תמיכה והרבה ידע וניסיון.
מה שעברת מוגדר כתקיפה מינית או ניצול מיני על פי החוק. כל כפייה של מעשה בעל אופי מיני ללא הסכמה חופשית שלך מהווה ניצול שלך ושל הרצון שלך בחום ואהבה שהוא הזכות הטבעית שלך כבן אדם. מגיע לך להנות מיחסי מין ומהגוף שלך ולהרגיש בטוחה עם גברים . שולחת חיבוק.

זו שאלה לא מאשימה. ממש לא.
אין לי ספק שפותחת הדף ראויה רק לתמיכה ועידוד ובטח שלא גינוי.

אמרת שהיו עוד פעמים שלא כתבת, האם בהם ביקשת שיפסיק?
היו עוד הרבה מקרים בכל זאת זה נמשך כמה שנים,
אני לא זוכרת מה קרה כל הפעמים יש לי הרבה "חורים" בזיכרון אני זוכרת מקרים שביקשתי שיפסיק אבל לא משהו משמעותי..

האם הוא הכריח אותך לנגוע בו?
אני לא יכולה להגיד לך שהוא הכריח אותי
היו פעמים ספורות שזה קרה אני לא זוכרת ממש מה היה אבל את הפעם הראשונה שזה קרה אני לא אשכח,
היינו אצלו בחדר הוא הוריד את המכנסיים והראה לי את האיבר שלו אני מיד סובבתי את הראש ועצמתי עניים לא רציתי לראות את זה,
זה היה ניראה לי מזעזע ומגעיל, הוא אמר שאני אגע בו לא רציתי הוא לקח לי את היד והניח אותה עליו, זה הגעיל אותי מאוד הרגשתי ממש רע,
פה אני כבר לא זוכרת מה קרה..
אבל הוא לא הכריח אותי יכולתי להתנגד יותר, לבקש שיפסיק, להגיד לו "לא" אבל לא עשיתי את כל זה..

ליפני בעלי יצאתי עם מישהו כשהיינו ביחד במיטה והפחד היה משתלט עליי הייתי מבקשת שיפסיק שיעצור הוא היה אומר לי הינה הינה עוד מעט, עוד קצת וזה ניגמר.
זה נשמע לי ממש כמו אונס...
לא זה ממש לא אונס יכולתי לקום וללכת, לא הלכתי נשארתי שם, מרצוני עוד הרבה פעמים..

הקול הגברי תודה שאתה מראה לי גם את הצד הזה לא חשבתי על זה אבל..
אין מצב שאני מספרת לו כרגע משהו אני בעצמי לא מבינה את המצב הזה, מרגישה טיפשה ממש בן אדם שמתוסבך עם עצמו..

חשבת על זה שאת יכולה לשתף אמנם באנונימיות אנשים רבים ואותו לא?
זה בדיוק העניין האנונימיות הרי בחיים לא הייתי כותבת כאן את מה שכתבתי אם זה היה בשם שלי..

כל כפייה של מעשה בעל אופי מיני ללא הסכמה חופשית שלך מהווה ניצול שלך
כמו שכתבתי כבר בדף לא הייתה כאן כפייה יכולתי להתנגד יותר, לבקש שיפסיק, להגיד לו "לא" אבל לא עשיתי את כל זה..
יותר מזה אני זוכרת שאהבתי את תשומת הלב שהוא נתן לי, את זה שהוא מייחס אליי, שיש לי עם מי לשחק
בגלל זה אני לא מבינה למה הרגשות המוזרים האלה מאיפה זה בא לי,
אולי אם היה כאן משהו בכפייה אבל לא היה..

לא זה ממש לא אונס יכולתי לקום וללכת, לא הלכתי נשארתי שם, מרצוני עוד הרבה פעמים..
זה בדיוק העניין. אם את מבקשת שיפסיק והוא ממשיך זה כפייה.

גם:
לא רציתי הוא לקח לי את היד.... זו כפייה. אין לזה שם אחר.

אולי את מתמודדת עם העובדה הקשה הזו בכך שאת מעבירה את האחריות על המעשים הללו אליך.
זכרי שלהכריח מישהו לעשות משהו לא כרוך בהכרח בהפעלת כוח פיזי שהוא מעבר לסף היכולת שלך להתנגד.
יש בפסיכולוגיה המון שמות לתהליכים שאת עוברת כמו הזדהות עם התוקפן.

למה את מאשימה את עצמך? את לא טפשה כמו שאת מרגישה.

כשהיינו ביחד במיטה והפחד היה משתלט עליי הייתי מבקשת שיפסיק שיעצור הוא היה אומר לי הינה הינה עוד מעט, עוד קצת וזה ניגמר.
ממש עשה לי רע בבטן לקרוא את זה.
גם אם זה לא ממש אונס - הרי שהבן אדם הזה נהג באטימות מוחלטת, וחשב רק על עצמו, על ההנאה שלו.
בגלל שאת לא מספיק מאמינה לעצמך - את איפשרת את זה. מתוך מחשבה: 'הרגשות שלי הם טיפשיים, הוא צודק שהוא רק רוצה לגמור, ואני לא צריכה להפריע לו'.
אולי מתוך פחד להידחות, או צורך לרַצות - את לא מספיק עומדת על שלך, לא מספיק מכבדת את עצמך, את מה שאת מרגישה, ומניחה לאנשים להתייחס אלייך ככה - רק ככלי לסיפוק צרכיהם.
טוב, אני לא יודעת אם זה נכון בצורה גורפת, אך נשמע כך עם הבחור ההוא.

והנה גם עכשיו, את לא מספיק מאמינה לרגשות שלך, קוראת להם 'טיפשיים', לא מכבדת אותם ולא נותנת להם לגיטימציה.
אם זה מה שאת מרגישה - זה לא יכול להיות טיפשי !

אני חושבת שבן זוג נועד להיות אדם שאפשר לשתף אותו במה שעוברים. שום דבר שחווים או מרגישים הוא לא טיפשי.
בטוח שיש סיבה טובה לרגשותייך, גם אם את לא יודעת למה.
ואת צריכה תמיכה ! לא לשחק את המשחק בשביל 'להיות בסדר' !

***********

שאלה כללית:
האם בזמן הסקס עצמו עוד לפני ש'נגמר' את מרגישה טוב עם הסקס? את נהנית?
איך הקשר שלך עם בעלך בשאר הזמן? בדברים אחרים את משתפת אותו? את מרגישה שאכפת לו ממך? את מרגישה ממנו תמיכה?

אני בעצמי לא מבינה את המצב הזה, מרגישה טיפשה ממש בן אדם שמתוסבך עם עצמו..
לא, לא טיפשה.
אשה חכמה שרוצה לשנות את המצב ולמצוא פתרון לקשיים.
שהיא אמיצה מספיק להציף את מה שהיא עוברת, פה באתר, ואולי תהיה לה מזה איזו הבנה חדשה, אולי אפילו אם רק תבין שאין סיכוי שהיא אשמה במשהו.
למרות שכל כך קשה.

צוויל

שליחה על ידי נועה* » 26 יולי 2009, 17:13

אני לא יכולה להגיד לך שהוא הכריח אותי

הוא אמר שאני אגע בו לא רציתי הוא לקח לי את היד והניח אותה עליו, זה הגעיל אותי מאוד הרגשתי ממש רע,

אבל הוא לא הכריח אותי יכולתי להתנגד יותר, לבקש שיפסיק, להגיד לו "לא" אבל לא עשיתי את כל זה..

ציטטתי את המשפטים הללו. קראי אותם שוב.
אני ממליצה לך בחום לפנות למי שמקצועי לטפל בהטרדות מיניות. הטרדה מינית לא חייבת להיות אונס. מספיק מה שסיפרת ומה שאת מרגישה.
מידיעותי הדלות בנושא, הבדלי הגיל ביניכם מאוד משמעותיים (3 שנים בגיל הצעיר זה לא מעט).
רוב המוטרדות מכחישות שהיתה הטרדה!!!
רובן עם רגשי אשמה ואומרות שיכלו להתנגד יותר.

יש מישהי בשם ליאור גל-כהן. אני מאוד ממליצה לך לפנות אליה יש לה גם אתר באינטרנט (תגגלי את השם שלה).
את יכולה רק לפנות אליה טלפונית.

ב סיפור האונס שלי יש מספרי טלפון ששם את יכולה לבדוק עם מי כדאי שתדברי.
(בלי קשר האם זה אונס או לא)

אני ממש לא בטוחה אם הרגשות הקשים שלך קשורים בהכרח לסיפור עם הבן דוד, ואם הם התגברו גם בהשפעת האינטראקציה שהייתה לך עם אותו בחור לא מתחשב -
אבל גם אם המקור הוא אחר, נראה לי שיש הרבה שאת יכולה ללמוד על עצמך מאותם מקרים שתיארת.
איפה את שמה את הגבולות שלך, כמה את מכבדת את עצמך, כמה את נותנת מקום למה שאת מרגישה ולמה שאת רוצה, וההפך - כמה את מקטינה את עצמך מול רצונות של אחרים, וכו'....

גם אם זה לא המקור, אולי ההתבוננות במקרים האלה תוביל אותך אל המקור. אל משהו שאת עדיין לא מעזה להביט בו.

לא רציתי הוא לקח לי את היד.... זו כפייה. אין לזה שם אחר.
תראה אני לא רציתי בסדר אבל יכולתי להתנגד ולא לתת לו לעשות מה שהוא רוצה..

יש בפסיכולוגיה המון שמות לתהליכים שאת עוברת כמו הזדהות עם התוקפן.
לא מבינה את המשפט הזה בכלל, לא מבינה איך אני מזדהה עם "התוקפן" ולא מבינה למה אתה קורא לו תוקפן..
אולי כי לא למדתי פסיכולוגיה..

למה את מאשימה את עצמך? את לא טפשה כמו שאת מרגישה.
אולי טיפשה זה לא מילה נכונה התכוונתי שזה טיפשי כל הרגשות האלה שצפים בי, רגשות שאין להם בסיס זה טיפשי..

אולי מתוך פחד להידחות, או צורך לרַצות
יכול להיות אבל זה לא משנה מה המניעים שלי משנה מה המעשים ואני לא עשיתי ואפילו שיתפתי פעולה!

_שאלה כללית:
האם בזמן הסקס עצמו עוד לפני ש'נגמר' את מרגישה טוב עם הסקס? את נהנית?_
יש תקופות ויש תקופות, כשהרגשות האלה לא מציפים אותי אז הכל בסדר אבל בזמן האחרון זה קורה יותר ויותר ובגלל זה נשברתי וכתבתי כאן כי זה אנונימי לא כי זה יותר טוב מלדבר עם בעלי (אם רק הייתי יכולה לדבר איתו באנונימיות:-P) ואפילו שיכול להיות שיש כאן בנות שמכירות אותי אני בחיים לא יזדהה בשמי ויגיד להן שזו אני זה כל העניין של אנונימיות..

אולי יהיה לך קל יותר לומר שעברת תקיפה מינית. זה מושג רך יותר שמאגד בתוכו כל התנהגות תוקפנית שיש לה אופי מיני וזה בהחלט חלק מהחוויות שאת מספרת עליהן.
תראו ניראה לי שאתם מפספסים פה משהו,
אני לא עברתי תקיפה מינית הוא לא תקף אותי, כתבתי בתחילת הדף שאני הסכמתי שאני לא התנגדתי יותר מידי, לבקש פעם אחת להפסיק זה בסדר אבל אפשר לעשות עוד דברים אפשר לקום וללכת!
חוץ מזה אני שיתפתי איתו פעולה, אני עשיתי כל מה שהוא אמר לי, כל מה שהוא רצה!

אני ממש לא בטוחה אם הרגשות הקשים שלך קשורים בהכרח לסיפור עם הבן דוד
גם אני לא חושבת..

יקרה, אולי תבחרי לך כינוי כלשהו? אני לא יודעת באיזה כינוי לפנות אלייך...

בכל אופן, אני מסכימה איתך. גם לי התיאורים שהביאו כאן נשמעים מוגזמים.

מה שכן, גם אם הסכמת ולא התנגדת באופן נחרץ - השאלה היא אם רצית את זה באמת, או שלא ממש רצית, אבל מסיבות מסוימות העדפת לעשות מה שהצד השני רוצה.
למשל, במקרה של בן הדוד - כתבת שהיית זקוקה לתשומת הלב ממנו.
ואז אני שואלת את עצמי אם 'זרמת איתו' בגלל שעצם המגע שיזם עשה לך טוב, או בגלל הצורך בתשומת לב?
איכשהו לפי מה שהבנתי ממך, לא ממש רצית את מה שהוא עשה, אבל היה חבל לך לוותר על תשומת הלב מצידו.

עכשיו, כשאת זקוקה לתשומת לב - לפעמים זה סוג של חולשה.
ואז הצד השני מזהה את החולשה הזאת ומשתמש בה לטובתו.
אני לא אומרת בהכרח מרוע, מה גם שאותו בן דוד היה עדיין ילד.
אבל לפעמים אנשים בצורה לא מודעת משתמשים בחולשה של מישהו אחר לטובתם.
ולמרות שאין להם כוונות רעות - נוצרת איזושהי פגיעה אצל הצד השני, שלא ידע לשים את הגבולות שלו.

אני חושבת שגם במקרה של הבחור שלא הקשיב לך במיטה כשביקשת לעצור - האלמנט הזה קיים.
אני מאמינה שמתוך איזושהי חולשה שלך לא הרגשת יכולת או אומץ להתעקש שיפסיק. אולי פחדת ממה הוא יחשוב עלייך. אולי הרגשת זקוקה לו באיזושהי צורה.
הוא הרגיש את החולשה הזאת, וניצל את זה.
גם כאן, ייתכן שלא מרוע, אבל בהחלט יש כאן אטימות מצדו.

מה שחשוב, אני חושבת, זה לא מה הם עשו, ואיפה הם היו לא בסדר -
אלא מה החוויה שלך בתוך זה?
איזה רושם נוצר בנפש שלנו כאשר אנו שוב ושוב מניחים לאחרים לחצות את הגבולות שלנו?
כאשר מתוך פחד, או שיפוט עצמי, או צורך להיות 'בסדר' - אנחנו לא יודעים להגיד במפורש מה מתאים לנו?

שוב, גם אם לא זה האישו העיקרי, זה נראה לי אישו מספיק חשוב להתבונן בו.
אולי יש לך כאן משהו שאת יכולה לראות על עצמך?

כאן אנשים, ואני בהחלט ביניהם, ששומעים את החוויה שלך, מצטערים צער עמוק על כך שחווית אותה, אבל מסרבים לתת לך לשאת באיזושהי אשמה ביחס למה שקרה.
אני לא חושבת שהכותבת הזכירה משהו שנוגע לאשמה.
היא בכלל לא אמרה שהיא מרגישה אשמה על המקרים האלה.
בעניין הבן דוד - היא סיפרה על פעמים שהיא נהנתה מזה ועל פעמים שלא. בכלל, לפי התיאורים של הקשר עם הבן דוד, נראה שבחוויה שלה מעורבים גם זכרונות טובים לצד השליליים, ולא רק שליליים. ואם יש שם גם תחושות טובות - זה לגיטימי מאוד בעיניי. (התנסות מינית בגיל צעיר לא חייבת בהכרח להיות שלילית - תלוי איזה אלמנטים מעורבים בה. ונשמע ממנה שהיו גם וגם).
כמו כן, בעניין הבחור שהיה איתה - היא סיפרה שלא היה קשוב אליה כשביקשה להפסיק. גם שם לא דיברה על אשמה מצידה.

אני לא זוכרת שהיא הזכירה אשְמה באף אחד מהמקרים.
לתחושתי, היא כן לוקחת אחריות בריאה על החלק שלה. לא אשְמה. זה מאוד שונה.

כיוון שלדעתי לא היה פה אונס, אלא ניצול של חולשה (באחד המקרים ע"י ילד שבטח לא היה יותר מדי מודע) - אז אני חושבת שבהחלט יש מקום לדבר על החלק שלה בעניין. כי נדמה שהאי בהירות שלה איפשרה את זה.
ודי שקוף שהאי-בהירות הזאת, היא קודם כל עם עצמה. שלא ברור לה עצמה - מה היא רוצה, ומה מגיע לה.

ברור שזה לא לגיטימי לנצל אי בהירות כזאת, אבל לא כל אחד מודע לכך שזה בכלל מה שהוא עושה.
ובכל מקרה - זה לא יעזור עכשיו להאשים את אותם אנשים, אלא לראות איפה היא מרפאת את עצמה.

לדעתי, מה שחשוב זה שהיא תִראה איפה היא איפשרה חצייה של הגבולות שלה.
אפשר לראות דבר כזה רק מתוך לקיחת אחריות.

נראה לי שהיא כבר בכיוון הנכון.

הצעות שם לדף:
תחושות קשות באינטימיות
תחושות קשות באינטימיות מינית
חווה תחושות קשות באינטימיות מינית
תחושות קשות באינטימיות מה הסיבה
תחושות קשות בהקשרים מיניים
חווה תחושות קשות בהקשים מיניים

שליחה על ידי חני* » 26 יולי 2009, 21:56

_אין לי תובנות רק רציתי להגיד שאני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת
קבלי חיבוק חיבוק חזק_

בעיני הדף הזה מדגים את היתרונות והחסרונות של "טיפול פסיכולוגי" ברשת.
היתרון - הוא מאפשר למישהי שמאד זקוקה לתקשורת ושיתוף - לתקשר, לשתף, וממש לדון מבלי להחשף.
החסרון - הוא חושף אותה למבול של פסיכולוגיה בגרוש.
מנין הוודאות שקושי מיני נובע מפגיעה מינית? הרעיון הזה מככב מהתגובה הראשונה כמעט. נכון שזו אפשרות טבעית, שקופצת מיד לראש, ונכון גם שבמקרים רבים קיימת הדחקה. אחרי שהכותבת הצליחה לדלות מזכרונה משהו שמבחינה הגיונית יכול להתאים לתאוריה שהעלו, קל עוד הרבה יתר לקפוץ ולומר : הנה! אבל מי אמר שזו הסיבה ב מקרה הזה ?
הכותבת מתנגדת לרעיון פעם אחר פעם. היא זוכרת את המאורעות, וזוכרת את התחושות, והתחושות אינן טראומטיות. בחלק מהמקרים הן נעימות, במקרה אחר הן מכעיסות.
הייתי מציע לכלנו לנקוט בהרבה יותר זהירות. מטפלים מקצועיים ומנוסים יודעים שבסופו של דבר רק האדם עצמו מכיר את התחושות שלו, ותפקידם (של המטפלים) הוא לעזור לאדם להתכוונן.

--
כותבת יקרה,
את מזכירה שאת ביישנית מאד. נשמע שזה יכול מאד להיות קשור לרתיעה מינית. (גם זה ניחוש, בחני אם הוא נראה לך).

אני מזדהה עם תחושת ה"טפשות" של הרגשות. פעמים רבות זה מרגיש שרגשות צצים משום מקום. למשל, אדם עולה על במה, ופתאום נתקף גל של פחד. התחושה: למה לעזאזל??? מאיפה זה בא?

ו, דבר אחרון ואולי הכי חשוב: אני מצטרף למי שהציעו לך לפנות ליעוץ מקצועי. יהיו הסיבות אשר יהיו, כרגע את נמצאת בסוג של מצוקה. נשמע שהיא עדיין לא התפתחה למימדים מפלצתיים, ולכן טוב ונכון לטפל בה עכשיו. את חווה קושי במקום בסיסי מאד ביחסים שלך עם הבן זוג, לא יודעת איך לפתור את הקושי, ולא מרגישה מסוגלת לשתף אותו. יש אנשים מנוסים שיכולים לעזור לך מאד להתיר את הסבך.
מברך אותך על הצעד הראשון לשתף כאן.

_מנין הוודאות שקושי מיני נובע מפגיעה מינית? הרעיון הזה מככב מהתגובה הראשונה כמעט. נכון שזו אפשרות טבעית, שקופצת מיד לראש, ונכון גם שבמקרים רבים קיימת הדחקה. אחרי שהכותבת הצליחה לדלות מזכרונה משהו שמבחינה הגיונית יכול להתאים לתאוריה שהעלו, קל עוד הרבה יתר לקפוץ ולומר : הנה! אבל מי אמר שזו הסיבה ב מקרה הזה ?
הכותבת מתנגדת לרעיון פעם אחר פעם. היא זוכרת את המאורעות, וזוכרת את התחושות, והתחושות אינן טראומטיות. בחלק מהמקרים הן נעימות, במקרה אחר הן מכעיסות.
הייתי מציע לכלנו לנקוט בהרבה יותר זהירות. מטפלים מקצועיים ומנוסים יודעים שבסופו של דבר רק האדם עצמו מכיר את התחושות שלו, ותפקידם (של המטפלים) הוא לעזור לאדם להתכוונן._

מאוד מסכימה.

כותבת יקרה ,
קראתי בעיון את כל הדף .
לבי איתך .
אני בעד שיחות עם פסיכולוגית מנוסה . אני ממליצה בחום על דנית בר (ב' בסגול) 0549998580 . מדובר על איזור ירושליים או תל-אביב . גם אם אינך מן האיזור בכלל כדאי לך לקבל שיחת ייעוץ והכוונה להמשך .
בהצלחה

אם את בצפון, אז אני מאוד ממליצה על דינה 054-7600985.

אני חוזרת על ההצעה מלמעלה - חייגי 1202. מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

את מספרת פה המון סיפורים שכוללים מין בכפיה.
את אמנם אומרת "הוא לא כפה. יכולתי ללכת" או "יכולתי לא להסכים". אבל את גם אומרת שהתנגדת, שנגעלת, שאמרת לא, שלא רצית.
העובדה היא שבאותו רגע, הצלחת להביע התנגדות רק באופן בו הבעת אותה. זה לא אומר שלא הבעת התנגדות.

_{שתפי את בעלך. בקצב שאת מסוגלת.}

_לפני שהלכנו לישון הוא אמר לי שהוא יספור לי נקודות חן, הסכמתי אהבתי להיות איתו אהבתי את המגע של האצבע על היידים שלי שהוא סופר את הנקודות אחרי זה הלכנו לישון,
בבוקר הוא סיפר לי שהוא המשיך לספור לי את הנקודות גם כשישנתי ושאל אם אני זוכרת את זה ואז נזכרתי שהרגשתי במעורפל שמישהו נוגע בי ונשכב עליי_
את הסכמת שהוא יספור לך נקודות על היידים כשאתם ערים לא הסכמת לו להמשיך לנגוע בך ולשכב עלייך כשאת ישנה!

אני זוכרת שני מקרים: (היו עוד לאורך השנים אבל אלה המקרים שרלוונטים כרגע..)
למה בחרת דווקא לשתף בשני אלה? ניראה כי בהתחלה בחרת לספר שני מקרים שהם "פרווה" ובהמשך סיפרת מקרה קשה יותר שאם לא היו שואלים אותך במפורש אם הוא הכריח אותך לנגוע בו את כניראה לא היית מגספרת..

את מספרת על חווית ילדות לא פשוטה שנותנת למי שעומד מהצד הרגשה כי יש מעבר ולא חייב להיות שזה בעיקר אונס במובן הרגיל של המילה.
אני מסכימה עם זה מאוד וחוץ מזה את אומרת שהיו עוד מקרים אז אולי בחלקם נהנת אבל את חלקם את פשוט לא רצית!
לדוגמא המקרה שסיפרת בהמשך..

ליפני בעלי יצאתי עם מישהו כשהיינו ביחד במיטה והפחד היה משתלט עליי הייתי מבקשת שיפסיק שיעצור הוא היה אומר לי הינה הינה עוד מעט, עוד קצת וזה ניגמר.
לזה אני לא אתייחס כי פה אני מניחה שאת היית הבה יותר גדולה ובאמת יכולת להתנגד בצורה נחרצת יותר עם רצית..

_היו עוד הרבה מקרים בכל זאת זה נמשך כמה שנים,
אני לא זוכרת מה קרה כל הפעמים יש לי הרבה "חורים" בזיכרון אני זוכרת מקרים שביקשתי שיפסיק אבל לא משהו משמעותי.._
מה זה לא משהו משמעותי בקשת שיפסיק והוא המשיך!

הוא אמר שאני אגע בו לא רציתי הוא לקח לי את היד והניח אותה עליו,
איפה בדיוק הוא הניח את היד שלך? את היד הזו שאת לא רצית להושיט לו!!

ושאלה אחרונה האם הוא אמר לך לא לספר מה אתם עושים שזה סוד שלכם?

_מה שחשוב, אני חושבת, זה לא מה הם עשו, ואיפה הם היו לא בסדר -
אלא מה החוויה שלך בתוך זה?_
אני מסכימה איתך עם המשפט הזה אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שנעשו כאן גם מעשים שהם נגד רצונה של הכותבת!

לפעמים הסכנה היא שמה שנוצר הוא דיסוננס קוגניטיבי.
כלומר, "תיעלו" אותך לבצע מעשים מיניים, או להסכים שייעשו בך מעשים מיניים, שלא רצית.
בכוונה אני כותבת "תיעלו" כי את נפגעת כשכותבים לך "אונס", "כפייה" וכדומה.

לא היה לך טוב.
בפנים, היתה נפש עדינה, רכה וביישנית, שלא העזה לעמוד על שלה, שלא העזה להיות "לא נחמדה", שלא רצתה "לעשות גלים", ולכן - נרמסה.

אבל, לעצמך סיפרת את הסיפור שזה "היה בהסכמה". כי "יכולת" להתנגד. אני לא מאמינה שבאמת "יכולת". אני חושבת שיותר הגיוני שהרגשת שלא מתאים להתנגד.
אילו היית מסכימה באמת, זה היה חופשי, משוחרר, היה לך נעים, היית רוצה את זה באותה מידה שרצה הצד השני.
אבל זה לא מה שהיה.
את "נכנעת" לסוג של לחץ. לחץ לא חייב להיות עם סכין על הצואר. הוא יכול להיות גם פסיכולוגי. ובחברה שלנו, הוא גם לא חייב להיות לחץ שהבחור עצמו ממש "מפעיל".
את כבר מופעלת על ידי החינוך שלך, ההיסטוריה שלך. את מתארת את עצמך למעשה כילדה מוכה - את לא צריכה טריגר ענק בשביל לפחד מעונש על כל מצב שבו לא תסכימי למה שאומרים לך או לא תעשי מה שאומרים לך.
מספיק הבזק של מבט והגוף שלך כבר קולט את המסר: תעשי מה שאני אומר לך או ש!
זה לא צריך להיאמר במפורש.
ויותר נורא מזה: זה לא צריך להיאמר בכלל.
זו תהיה הפרשנות שלך למצבים לא מאיימים בכלל, עם בחורים שלא יעשו לך כלום אם תסרבי בצורה ברורה, פשוט מפני שהגוף שלך מפחד מהאיום ורואה צל הרים כהרים.
זו לא האשמה. זה תיאור פשוט של מה שקורה למי שהוכה בילדותו, או גדל בסביבה אלימה שבה היו צעקות ומכות. יש תנועות מסוימות שיגרמו לך להרגיש שתיכף מרימים עלייך יד - לפעמים הבנאדם השני בסך הכל רוצה לסדר את השיער. מבינה על מה אני מדברת?

אני רוצה לחדד את הנקודה:
זה שלך נעשו דברים מאוד לא נעימים, לא מכבדים, שמזכירים אונס - לא אומר שהגבר במקרים האלה הוא אנס.
זו לא משוואה שבה אסור לך להודות שקרו לך דברים לא בסדר כי אז את כאילו הופכת מישהו אחר לאשם.
אפשר שהבחורים היו סתם מבולבלים או אהבלים - וזה לא סותר את העובדה שלך, נעשו דברים שלא היו צריכים לעשות לך!
זה שהסכמת לא אומר שרצית.

מסכימה שכדאי לך להתקשר קודם כל 1202.

_ליפני בעלי יצאתי עם מישהו כשהיינו ביחד במיטה והפחד היה משתלט עליי הייתי מבקשת שיפסיק שיעצור הוא היה אומר לי הינה הינה עוד מעט, עוד קצת וזה ניגמר.
לזה אני לא אתייחס כי פה אני מניחה שאת היית הבה יותר גדולה ובאמת יכולת להתנגד בצורה נחרצת יותר עם רצית.._
זה לא נכון! זה לא נכון! זו אמירה ביקורתית ומאשימה.
מה זה "הנה עוד קצת"?!? האם לא ברור שהוא לוחץ עליה לעשות משהו שהיא לא רוצה, והיא - מצטמצמת, מבליגה, מתגברת, מתכווצת, ומוסיפה לרשימה עוד חוויה נוראית?
עובדה שלא הצליחה להביא את עצמה להתנגד בצורה נחרצת יותר!

שליחה על ידי הדר* » 27 יולי 2009, 22:18

יקרה, אולי תבחרי לך כינוי כלשהו? אני לא יודעת באיזה כינוי לפנות אלייך...
בחרתי, הדר..

אני קוראת מה שאתם כותבים לי ועדיין ניראה לי שיש כאן איזו אי הבנה ביננו

את מזכירה שאת ביישנית מאד. נשמע שזה יכול מאד להיות קשור לרתיעה מינית. (גם זה ניחוש, בחני אם הוא נראה לך).
לא ממש לא ניראה לי, עם הבחור שיצאתי לפני בעלי לא היה מצב שאני עושה איתו משהו אם אין חושך מוחלט כולל לסגור את התריסים שלא יכנס טיפה של אור, ושמיכה מעלינו,
אבל עם בעלי זה שונה לגמרי איתו אני עושה הכול גם באור גם בלי שמיכה אז לא ניראה לי שזה קשור..

למה בחרת דווקא לשתף בשני אלה? ניראה כי בהתחלה בחרת לספר שני מקרים שהם "פרווה" ובהמשך סיפרת מקרה קשה יותר שאם לא היו שואלים אותך במפורש אם הוא הכריח אותך לנגוע בו את כניראה לא היית מגספרת..
כי את אלו הכי קל לי לספר, מה גם שלא ניראה לי לעניין להתחיל לספר כאן מקרים שקרו לי ובאמת אם לא היו שואלים אותי במפורש לא הייתי מספרת את זה..

את אומרת שהיו עוד מקרים אז אולי בחלקם נהנת אבל את חלקם את פשוט לא רצית! לדוגמא המקרה שסיפרת בהמשך..
כן בחלק מהמקרים גם נהנתי וניראה לי שבגלל זה נוצרה כאן אי הבנה (ביני לבינכן) (זהו אמרתי את זה הוצאתי את זה שולחת לפני שמתחרטת)

מה זה לא משהו משמעותי בקשת שיפסיק והוא המשיך!
אוקי אז ביקשתי אבל יכולתי לקום משם וללכת נכון, הרי אף אחד לא הצמיד לי אקדח לראש!

איפה בדיוק הוא הניח את היד שלך?
לא הבנתי אם את שואלת בציניות או ברצינות בכל מקרה הוא שם את היד שלי על האיבר שלו..

ושאלה אחרונה האם הוא אמר לך לא לספר מה אתם עושים שזה סוד שלכם?
לא זוכרת כמו שאמרתי יש לי המון כתמים שחורים בזיכרון בעיקר אחרי הלידה ניראה לי שהקטנה שלי יונקת לי גם את הזיכרון

אני זוכרת פעם אחת היינו אצלו בחדר הוא השכיב אותי במיטה ועשה מה שעשה פתאום בת דודה שלי ניסתה להיכנס לחדר אבל הדלת הייתה נעולה אז היא הסתכלה בחור של המנעול אז הוא הפסיק מה שעשה ואמר לי שאם היא שואלת אותי אם עשינו משהו אז להגיד שלא, שאלתי אותו למה (למרות שידעתי שאנחנו עושים משהו לא בסדר שאסור לספר את זה), אבל לא זוכרת מה הוא אמר לי..

בכוונה אני כותבת "תיעלו" כי את נפגעת כשכותבים לך "אונס", "כפייה" וכדומה.
אני לא נפגעת אני פשוט לא חושבת שזה מה שהיה שם

בפנים, הייתה נפש עדינה, רכה וביישנית, שלא העזה לעמוד על שלה, שלא העזה להיות "לא נחמדה", שלא רצתה "לעשות גלים", ולכן - נרמסה.
אני חייבת להגיד לך שהמשפט הזה הכה בי כי הוא נכון לי עד היום,
אומנם לא נפש עדינה ורכה אבל כל השאר בול!

את מתארת את עצמך למעשה כילדה מוכה
עוד משפט שהכה בי והשאיר אותי המומה,
מוכה??? אני?? לא לא, ניראה לי שלא הסברתי את עצמי נכון..

_לזה אני לא אתייחס כי פה אני מניחה שאת היית הבה יותר גדולה ובאמת יכולת להתנגד בצורה נחרצת יותר עם רצית..
זה לא נכון! זה לא נכון! זו אמירה ביקורתית ומאשימה.
מה זה "הנה עוד קצת"?!? האם לא ברור שהוא לוחץ עליה לעשות משהו שהיא לא רוצה, והיא - מצטמצמת, מבליגה, מתגברת, מתכווצת_
אבל מה שאושרת כתבה כאן הוא נכון מאוד אני אולי - מצטמצמת, מבליגה, מתגברת, מתכווצת אבל שוב לא קמתי והלכתי משם ויותר מזה נשארתי איתו יצאנו די הרבה זמן לא גרנו ביחד יכולתי לא להפגש איתו יותר..
נכון היו לי את המניעים שלי אהבתי אותו הוא סיפק לי ביטחון והגנה מכל מה שקורה אצלי בבית אז אולי אני ניצלתי אותו..

אני בספק רב מאוד אם יכולת להתנגד ביחסי המרות האלו.
לא היו יחסי מרות הוא גדול ממני בשנתיים וחצי (עכשיו בדקתי את זה) זה ממש לא הרבה..

ניראה לי שיש ביננו אי הבנה שאני לא מצליחה להסביר..

מרגיעון:הדעה מתחלפת - האדם לא, אולי עכשיו מישהו כאן יחליף את דעתו

כן בחלק מהמקרים גם נהנתי וניראה לי שבגלל זה נוצרה כאן אי הבנה (ביני לבינכן) (זהו אמרתי את זה הוצאתי את זה שולחת לפני שמתחרטת)
אני ממש מתרשמת ממה שהעזת לכתוב כאן.
נראה לי מאוד חשוב למצוא את החלק הזה בפנים, ולגלות אותו.
זה אולי החלק שהכי קשה לספר - כי, החברה מצפה ממך להיות קורבן, היא לא מצפה לשמוע ש'נהנית מזה'.
אם זה קרה לך ואת מרגישה מסכנה - אז זה בסדר. אבל אם זה קרה לך ונהנית מזה - אז זה לא ייתכן, זה לא בסדר ליהנות מזה, זה לא הגיוני, ובטוח שאיפשהו סבלת, ובטוח שהיית קורבן ואת רק לא יודעת על זה

.

בנוסף, לדעתי, *בשנים האחרונות יש איזו האדרה לקורבנות בנושאים האלה. ומאוד ששים על כל הזדמנות להשתמש בכינויים 'ניצול', 'תקיפה', 'אונס'.
ולהיכנס למקום של 'אני הייתי חלשה, אני לא ידעתי, אני הייתי קורבן, הוא ניצל את החולשה שלי' - בלי לקחת בחשבון את החולשה - של שני_ הצדדים, ומנגד - את האחריות של _שני הצדדים*.

אני מאוד אוהבת את זה שאת לא מתקרבנת, ומכירה בחלק שלך בדברים שקרו.
במקביל, מקשיבה לעצמך מה נכון לך מתוך מה שנאמר לך, וממשיכה לחפש באומץ את הסיבות לתחושות שלך.

את נשמעת לי עמוקה מאוד ואינטליגנטית מאוד.

*************

_בפנים, הייתה נפש [...] שלא העזה לעמוד על שלה, שלא העזה להיות "לא נחמדה", שלא רצתה "לעשות גלים", ולכן - נרמסה.
אני חייבת להגיד לך שהמשפט הזה הכה בי כי הוא נכון לי עד היום_

אולי כדאי לך להמשיך לחקור בכיוון הזה.
גם אם את לא מרגישה שזה קשור לשאלה שהתחלת איתה את הדף - אז לבדוק את הנושא הזה לחוד, אפילו בלי קשר.

הדר יקרה, תודה שבחרת לך כינוי.
אולי תנסי לנסח שוב את הסיבה שבגללה פתחת את הדף? זרמו כאן המון מילים אבל לקראת הסוף את מרגישה לא מובנת.
אולי אם תסבירי איזה סוג של תמיכה את מחפשת או איזה סוג של תובנות יעניינו אותך יהיה קל יותר לכתוב באופן שיועיל לך.

הדר,
ראי,
האירועים שהתרחשו אז, כבר היו, ונגמרו, אז.
עם זאת, אמונות המון, אפיונים תרבותיים נמצאים הולמים במי שאת מאמינה שאת היא, כך שחשה כאילו משהו לא בסדר, או שהאירועים חייבים להיכנס לכותרת כזו או אחרת.

מי שמניח משמעות על האירועים היא את. ואת בלבד.
כל משמעות שניתנת מבחוץ ניתנת לך באדיבות הבריאה כולה באמצעות אנשים שונים, על מנת שתוכלי לבחון האם משמעויות אלה תואמות את אמונותייך והרגשותייך.

כאן, ברשותך, לא קרה דבר שאיננו נכון ושלא שירת אותך כמו גם את כל המשתתפים באירועים השונים.

נטייתך לרָצות איננה פסולה, גם אירוע בו ביקשת משהו ולא קיבלת - גם הוא לא נורא כפי שמתפרש על ידי זרים שלא היו באירוע, אלא, מידתו ומשקלו - כפי המשמעות שאת נותנת לו.

יכולה להבין שיש בך אותו מקום שכבר לא מסכים יותר להתנהלות עבר - בהווה.
יכולה גם להסכים לכך.

ומכאן, היות ועדיין נמצאת מרָצָה את הזולת, ועדיין לא עומדת על שלך כאשר מרגישה שטוב אם תעמדי על שלך, ודפוס זה עדיין מהדהד ביחסייך עם העולם החיצוני, נמצאת הנפש מעלה אירועים מהעבר, בהם לא עמדת על שלך, ואפילו נהנית מאותה רְצִיָה, אותה "השפלה" ואין כל פסול בכך, וכאשר אלה עולים נמצאים מאותתים למי שאת היום שאלה כבר לא מתאימים לך יותר.
וטוב אם מהרהרת באלה.

אמונות ההמון, התפישה התרבותית, הניסיון להגן על מי שנתפש כחלש עומדים מול אבחנתך בדבר גובה העיניים שהנך מתעקשת שהיה בכל האירועים.
אבחנתך היא הקובעת והמדויקת ביותר - לא כי את חכמה יותר, אלא כי את היחידה שיכולה לראות את הדברים מתוך עינייך, ולתת משמעות שמתאימה לך.

לכן, על פני להכות על חטא שלא היה, על פני להיכנס לפרטי פרטים שממילא לא ישנו דבר, יכולה להתבונן על ההווה, ולקבל בשמחה את ההווה, ונמצאת אם כך משחררת את העבר במובן הזה של גילוי נאות לאישך, ומכאן יכולה להבשיל את המקום בו שמחה במיוחד לרָצות ולתת שירות - שכך היא אישיותך, ועדיין מקבלת גיבוי מוחלט מאישך לאמירת לאו, מצידך.

כאן, אם כך, פרחי באך, עשויים להיות לך לעזר רב.
ראשית תמצית מס' 16 אשר מכוונת לשחרור ממאורעות העבר מבלי לאבד את ניסיון העבר.
לא פחות חשובה בעבורך תמצית מס' 4, אשר מאפיינת את מי שאת היא ברמת האישיות, איפיוני אישיותך.

הדברים נכתבים אלייך ולא אל אף אחד אחר.

לכן, אם משהו לא ברור, אנא שאלי, ותיעני.

תודה רבה.

<שלם>

_אמונות ההמון, התפישה התרבותית, הניסיון להגן על מי שנתפש כחלש עומדים מול אבחנתך בדבר גובה העיניים שהנך מתעקשת שהיה בכל האירועים.
אבחנתך היא הקובעת והמדויקת ביותר - לא כי את חכמה יותר, אלא כי את היחידה שיכולה לראות את הדברים מתוך עינייך, ולתת משמעות שמתאימה לך._

ונמצאת אם כך משחררת את העבר במובן הזה של גילוי נאות לאישך
גם אני חושבת שכדאי.

שליחה על ידי הדר* » 28 יולי 2009, 15:09

_אולי תנסי לנסח שוב את הסיבה שבגללה פתחת את הדף? זרמו כאן המון מילים אבל לקראת הסוף את מרגישה לא מובנת.
אולי אם תסבירי איזה סוג של תמיכה את מחפשת או איזה סוג של תובנות יעניינו אותך יהיה קל יותר לכתוב באופן שיועיל לך._
אוקי אני אנסה שוב,
אני מנסה להבין למה כשאני נמצאת עם בן זוגי שאני אוהבת כל כך ולא מרגישה לא מאוימת ולא מושפלת ממנו, אז למה לפעמים בלילה שאנחנו ביחד אני מרגישה רע אני מרגישה אבן איזה אבן סלע בבטן ממש! פיסית!
למה אני מרגישה צורך לרעוד ולבכות,
אני כמובן מחזיקה את עצמי בכוח שלא לעשות את כל אלו,
בעיקר בעיקר רוצה לדעת איך מתמודדים עם זה??

_בפנים, הייתה נפש [...] שלא העזה לעמוד על שלה, שלא העזה להיות "לא נחמדה", שלא רצתה "לעשות גלים", ולכן - נרמסה.
אני חייבת להגיד לך שהמשפט הזה הכה בי כי הוא נכון לי עד היום
אולי כדאי לך להמשיך לחקור בכיוון הזה.
גם אם את לא מרגישה שזה קשור לשאלה שהתחלת איתה את הדף - אז לבדוק את הנושא הזה לחוד, אפילו בלי קשר._
אני חושבת על מה שכתבת כבר כמה זמן אבל לא יודעת מה עושים עם זה, מאיפה מתחילים?

ואפילו נהנית מאותה רְצִיָה, אותה "השפלה" ואין כל פסול בכך,
ממש ממש לא מסכימה עם המשפט הזה, אולי זה נכון לגבי הבחור שיצאתי איתו כי באמת המשכתי לצאת איתו עוד הרבה זמן לא יודעת לא חשבתי על זה,
אבל להגיד שנהנתי מההשפלה במקרה עם הבן דוד זה ממש לא נכון!
תקופה ארוכה הוא היה שוכב עלי ועושה מה שעושה יום אחד אני קיבלת אומץ וביקשתי ממנו שיפסיק כי הוא עושה עליי פיפי הוא שאל אותי עם אני יודעת מה זה ש**ך נו אתה יודע מה שיוצא לגבר כשהוא גומר,
לא רציתי שיחשוב שאני טיפשה אז אמרתי לו שכן, לא לא היה לי מושג מה זה הוא חשף אותי לזה פעם ראשונה כמו שהוא חשף אותי לאיבר של גבר פעם ראשונה הפעמים האלו זכות לי רע מאוד ומזעזעות הרגשתי מגעיל הרגשתי מושפלת מאוד לא לא היה שם שום הנאה מההשפלה הזו זו הייתה השפלה נטו!
ורק להבהיר לא הושפלתי מזה שאני לא יודעת מה זה ש**ך אולי גם אבל לא רק ההשפלה הגדולה יותר, הייתה מעצם המעשה שהוא עושה, אחרי זה בדקתי מה זה וכבר ידעתי אבל עדיין כשהוא היה ממשיך לעשות את זה זה היה מגעיל זה היה משפיל מאוד הרגשתי רע עם זה ורציתי שיפסיק..
נכון, לא עמדתי על שלי מספיק אבל לא נהנתי מההשפלה הזו..
(מצטערת על התאורים האלו,כמו שכתבתי למעלה לא התכוונתי לספר כאן מקרים שקרו לי, אבל במקרה הזה זה התבקש..)

ואפילו נהנית מאותה רְצִיָה, אותה "השפלה" ואין כל פסול בכך,

גם אני לא מסכימה עם צפריר באבחנה הזו.
כן הבנתי ממך שהיו מקרים שנהנית עם אותו בן דוד (למשל, כשספר לך נקודות חן) - נהנית אז פשוט מהמגע הנעים, לא מההשפלה. אבל ! במקרים היותר בוטים - שבהם היה מעורב איבר המין שלו, או השפיכה - שם לא נהנית, זה הגעיל אותך והרגשת מושפלת.

אני מבינה שבהקשר לבן הדוד היו לפעמים רגשות הנאה ולפעמים גועל והשפלה.
אני תוהה: האם זה היה לסירוגין - פעם כך ופעם כך? או אפילו באותה פעם היה גם מזה וגם מזה? או שבתקופה הראשונה נהנית - כשזה רק התחיל והיה עוד תמים יחסית, ולאט לאט זה התחיל ללכת לכיוון שלא התאים לך?
(אשמח אם תעני על כך)

*************

עולה לי עוד מחשבה:
אולי בגלל שבחלק מהמקרים נהנית - את מרגישה שאין לך זכות להגיד על המקרים האחרים שזה לא היה בסדר מצדו?
כי כאילו, אם נהנית, אז את בעצם רצית את זה, אז את בעצם עודדת את זה - אז כל מה שקורה במסגרת הזאת הוא לגיטימי. לא?

אולי דרושה כאן ההבנה, *שגם אם נהנים ממשהו אחד - מותר להגיד 'לא' למשהו אחר.
זו לא עסקת חבילה !*

ואם אמרת כן לחלק מהדברים - זה לא אומר שהתכוונת כן להכול.
ומותר אפילו יום אחד ליהנות ממשהו, וביום הבא להפסיק ליהנות ממנו - ולהגיד 'לא'. אתמול התאים לי, היום כבר לא.

האם הכיוון הזה מדבר אלייך?

**************

כמו כן, לאור ההודעה האחרונה שכתבת, שהבן דוד היה שוכב עלייך ושופך, ומה שהרגשת בעקבות זה:
הפעמים האלו זכורות לי רע מאוד ומזעזעות הרגשתי מגעיל הרגשתי מושפלת מאוד לא לא היה שם שום הנאה מההשפלה הזו זו הייתה השפלה נטו!

האם את עדיין לא חושבת שיכול להיות קשר בין זה ובין תחושות שיש לך היום?
(שוב, אני שואלת. לא מנסה להגיד שאני יודעת)

*************

אני מנסה להבין למה כשאני נמצאת עם בן זוגי שאני אוהבת כל כך ולא מרגישה לא מאוימת ולא מושפלת ממנו, אז למה לפעמים בלילה שאנחנו ביחד אני מרגישה רע

נראה לי, שגם אם בן הזוג שלך אוהב אותך וטוב לך איתו, עדיין ייתכן שדברים שקורים איתו באינטימיות מעוררים דברים מהתת מודע, שלא קשורים לבן הזוג שלך ישירות.
זה עדיין לא אומר שבן הזוג שלך לא בסדר או אשם במשהו.

התת מודע שלנו עובד בכל מיני צורות מוזרות.
וכן חשוב לגלות מאיפה זה הגיע לתת המודע, ומה מעורר את זה כשאת עם הבן זוג - ולרפא את זה.

*************

אני פתאום חושבת, אולי את פוחדת לשתף את בן הזוג - לא רק בגלל שזה 'טיפשי',
אלא כי את פוחדת שזה כאילו יגיד משהו עליו?

כאילו - שאם זה קורה לך, אז זה קשור אליו, אז הוא אשם לך במשהו, לא יודעת.
אולי את פוחדת לשתף את בן הזוג כי את פוחדת שהוא ירגיש בכך כאילו את מפנה אליו אצבע מאשימה?

(מה שלא נכון, כמובן)

*************

_למה אני מרגישה צורך לרעוד ולבכות,
אני כמובן מחזיקה את עצמי בכוח שלא לעשות את כל אלו,_

לדעתי זה מאוד חבל שאת לא מאפשרת לעצמך להוציא את זה.
הגוף לרוב יודע מה הוא צריך. ואם את מרגישה צורך לרעוד ולבכות - כנראה שזו דרך של הגוף לשחרר דברים כואבים ולרפא אותך. אבל את לא מאפשרת לזה לצאת, ובכך אולי מפריעה לתהליך הריפוי !

גם בדרך של ייעוץ הדדי ידוע שרעד (כמו בכי) זו דרך שחרור של רגשות חסומים.

הגוף שלך ממש מבקש ממך להקשיב לו, לתת לו לבטא את זה.
אולי תנסי?

*************

שאלתי אותך כאן הרבה שאלות שנראות לי חשובות.
אשמח אם תצליחי לענות לי עליהן.

הדר,
לא נאמר במפורש שנהנית אלא "ואפילו... (ואולי היתה צריכה לחהופיע כאן המילה אם - "ואפילו אם נהנית..").

כאן, עדיין ההמלצות בדבר פרחי באך תקפות.

שכן תחושותייך לגבי אירועים אלה, לא באות על מנת לנבור באירועים אלא להצביע על התחשלות שמתבקשת בהווה הזה ממש.

תודה רבה.

<שלם>

אה, עכשיו הבנתי את צפריר.
הוא לא התכוון לומר שנהנית.
אלא במובן של 'גם אם'. (אפילו

אף אילו, גם אם. 'אפילו נהנית'

גם אם נהנית)

שליחה על ידי נועה* » 28 יולי 2009, 18:47

_גם כתבתי למעלה שלפעמים אחרי שאני נמצאת באינטימיות (אולי לא הובן, התכוונתי במיטה) עם בן זוגי אני מסובבת אליו את הגב שלא יראה אותי
ובא לי כל כך לבכות, אני מרגישה כמו אבן מן מועקה עמוקה כזו בבטן ולא יודעת למה,_

אני מנסה להבין למה כשאני נמצאת עם בן זוגי שאני אוהבת כל כך ולא מרגישה לא מאוימת ולא מושפלת ממנו, אז למה לפעמים בלילה שאנחנו ביחד אני מרגישה רע

צפריר כתב גילוי נאות לאישך

אני מסכימה מאוד. את העבר לא תשני. מה שהיה היה. התמקדי בהווה.
שתפי את זוגך, על אף הקושי בדבר (ואני לרגע לא מזלזלת בקושי הזה).
נראה שזה מה שמציק לך היום. ברגע שתשתפי אותו האבן והמועקה ירדו מלבך. תרגישי הקלה עצומה!
גם אני בדעה של אהבת עולם לא תמיד הטרדות מיניות בגיל צעיר הן הגורם לקשיים בבגרות. החיים יותר מורכבים.

אני חושבת על מה שכתבת כבר כמה זמן אבל לא יודעת מה עושים עם זה, מאיפה מתחילים?

בסופו של דבר, יוכל לעזור לך כל סוג של טיפול נפשי/רגשי/הוליסטי : פסיכולוג, הומאופת, פרחי באך, עצמת הרכות, .... יש בלי סוף דיסציפלינות. בחרי מה ומי שמתאים לך, מה ומי שמדבר אליך, חפשי מטפל עליו את סומכת, עליו קיבלת המלצות מעולות מאנשים עליהם את סומכת. אל תהססי לפסול כמה עד שתגיעי לאחד/אחת שיכולה לעזור לך.

לדעתי, שוב, התחילי מחיוג ל 1202.
הן מעולות בללוות אותך עד החלטה - במי להעזר? מתי להעזר? איך לספר למעגל הראשון (בן זוג/הורים)? מתי? מאיפה תשאבי כח?

רק להוסיף ששיחת טלפון ל 1202 באמת יכולה מאוד להועיל אבל לא תמיד זה מספק. חשוב שתדעי שניתן להתקשר ולבקש פגישה אישית. פגישה כזו יכולה ממש להועיל והיא מומלצת בחום ואיננה כרוכה בתשלום. בהצלחה רבה בכל דרך שתלכי בה.

צפריר יש לי שאלה אליך:
דמיין בעיניי רוחך שהבת הקטנה והמתוקה שלך באה אליך ואומרת לך אבא כשדוד משה ואני היינו ביחד בחדר הוא הוריד את המכנסיים והתחתונים והראה לי את האיבר שלו אני לא רציתי לראות אותו עצמתי עיניים וסובבתי את הראש הוא אמר שאני אגע לו באיבר לא רציתי אז הוא לקח את היד שלי ושם על האיבר שלו..
מה היית אומר לה?
כאן, ברשותך, לא קרה דבר שאיננו נכון ושלא שירת אותך כמו גם את כל המשתתפים באירועים השונים.
או אולי היית אומר לה
קשה עד מאוד לה לנפש להודות שרוותה נחת רבה במקום הזה של קורבן. לא פשוט לה לנפש להודות בפני עצמה עד כמה היא חשה בטוב מהיותה מושפלת ומבוזה - כך שאין עליה כל אחריות.
אני לא שואלת כדי לפגוע רק רוצה להראות נקודת ראייה שונה ובאמת רוצה להבין, זאת אומרת בגדול אני מבינה מה אתם אומרים אני רק לא מבינה למה אתם מתעלמים מזה שהכותבת חוותה גם דברים קשים ולא מרצונה עם הבן דוד הזה ומסתכלים רק על זה שבכמה מקרים היא גם נהנתה,
ואני אעתיק כאן משהו שכתבה שביל בצד בדף אחר כי לדעתי זה מתאים כאן:
אני זוכרת סיפור מהתלמוד אבל לא זוכרת מאיפה ולא את שמות הדמויות, אבל באופן כללי: השופט טען כלפי האשה שנאנסה שהיא נהנתה והיא שאלה אותו: אם יתחבו לך תפוח לפה ביום הכיפורים- לא תהנה ממנו?

חוץ מזה ניראה לי ששוכחים כאן שבזמן הזה הדר הייתה ילדה היום היא בוגרת אז ניראה שהיא צריכה לקחת אחריות על מה שעשתה וזה נכון,
אבל מה עם כל מה שקרה שהיא לא רצתה??

הרי אם תיכנסו לדף על האמא שמספרת שהבת שלה נוצלה במשך שנה (אם אני זוכרת נכון) ע"י קרוב משפחה והיא כותבת שם שהבת אמרה לה שזה היה לה נעים מאד לפחות בסוף. החדירה לא. כאב לה והוא הפסיק.
אף אחד שם לא יגיד לה שהיא בעצם רצתה את זה ובכלל הוא גם התחשב בה והפסיק כשכאב לה...
כי היא עדיין ילדה אז מבינים שזה לא תקין וכאן הכותבת בוגרת כבר ואולי שוכחים כאן שכשזה קרה היא הייתה ילדה!
וזה לא משנה המניעים של הגבר כמו שבשמת א כתבה להדר
_זה שלך נעשו דברים מאוד לא נעימים, לא מכבדים, שמזכירים אונס - לא אומר שהגבר במקרים האלה הוא אנס.
אפשר שהבחורים היו סתם מבולבלים או אהבלים - וזה לא סותר את העובדה שלך, נעשו דברים שלא היו צריכים לעשות לך!_

הדר יקרה
לדעתי את עברת טראומה, מה שבן דודך עשה זה בפירוש אונס ופגיעה מינית
למה לא קמת והלכת למרות ההשפלה?
מה מקור חוסר האונים הזה?
אולי בגלל גילך הצעיר? אולי מעצם היותך קורבן, אולי בגלל צורך לרצות? אולי בגלל פחד שיתגלה ש את היית לא בסדר? שיגנו אותך וישפילו אותך אף יותר? שלא יהיה מי שיעזור ויתמוך?
אני לא יודעת.
מה שברור לי לחלוטין זה שהיתה טראומה ויש כאן הדחקה של הרגשות, שעולים ומתעוררים כאשר את מקיימת יחסים עם בעלך.
וזה מה שגורם לך "לא להבין" למה את מרגישה כך וכמה קשים הזכרונות.
את מאשימה את עצמך ("אף אחד לא הצמיד אקדח")בשביל שלא תצטרכי להרגיש כמה נורא זה היה.

אם זה לא היה נורא לא הית מרגישה כל כך נורא היום.
ממליצה לך לקרא את הספר טראומה והחלמה ולחפש עזרה מקצועית

הדר מתוקה,
איפה את?

באתי לשאול אם את רוצה לשנות את שם הדף לאחד השמות שהצעתי לפני כמה ימים, או בכלל לשם אחר.
אם את לא יודעת איך, אשמח לעזור.

נ.ב.
אני מקווה שלא התייאשת מזה שהרגשת שהדף לא הולך בכיוון שחיפשת.
תמשיכי לכתוב את האמת שלך, ואולי יתגלו לך דברים בהמשך. רק אל תתייאשי.

שליחה על ידי הדר* » 31 יולי 2009, 12:24

_באתי לשאול אם את רוצה לשנות את שם הדף לאחד השמות שהצעתי לפני כמה ימים, או בכלל לשם אחר.
אם את לא יודעת איך, אשמח לעזור._
כ,ן אני אשמח אם תשני את שם הדף ל חווה תחושות קשות באינטימיות מינית (לא יודעת איך עושים את זה).

האמת שהתבלבלתי לגמרי בימים האחרונים מאז שצפריר כתב את המשפט הזה (לא משנה שלא הבנתי אותו נכון)
זה פתאום עורר בי רגשות שלא זכרתי קודם,
כתבתי לו את התשובה ברגליים רועדות ממש רועדות! הרגשתי איך הלב דופק כל כך מהרררר חזק חזק ממש יכולתי לשמוע אותו...

(שואלת את עצמי אם) יכול להיות ש יש כאן הדחקה של הרגשות, שעולים ומתעוררים כאשר את מקיימת יחסים עם בעלך. ,לא יודעת יצאתי מבולבלת..

האמת שהתבלבלתי לגמרי בימים האחרונים מאז שצפריר כתב את המשפט הזה
אני לא בטוחה שהבנתי. האם את מתכוונת למשפט הזה: ואפילו נהנית מאותה רְצִיָה, אותה "השפלה" ואין כל פסול בכך,?

זה פתאום עורר בי רגשות שלא זכרתי קודם,
האם את מתכוונת שזה הזכיר לך רגשות של הנאה שהרגשת, או ההפך - גועל? השפלה?
את רוצה לשתף?

(שואלת את עצמי אם) יכול להיות ש יש כאן הדחקה של הרגשות, שעולים ומתעוררים כאשר את מקיימת יחסים עם בעלך. ,לא יודעת יצאתי מבולבלת..
אני חושבת שמה שחשוב זה שבמהלך הכתיבה של הדף הזה, קריאת התגובות וההתייחסות אליהן - את עוברת איזשהו תהליך.
ויכול להיות שבמסע הזה, לאט לאט תצליחי לקלף עוד קליפות, ולגלות את מה שנמצא שם מתחת.
אז גם אם את עדיין לא יודעת, ולא בטוחה אם זה כן או לא - זה חשוב שאת ממשיכה בתהליך הגילוי. ודברים בטח לאט לאט יתבהרו.

שליחה על ידי הדר* » 31 יולי 2009, 15:07

תודה ששינית את שם הדף..

_זה פתאום עורר בי רגשות שלא זכרתי קודם,
האם את מתכוונת שזה הזכיר לך רגשות של הנאה שהרגשת, או ההפך - גועל? השפלה?
את רוצה לשתף?_
לא ממש לא הנאה להיפך גועל, השפלה, הרצון להעלם, פחד,
פתאום כל אלה הדהדו בי..

_אני חושבת שמה שחשוב זה שבמהלך הכתיבה של הדף הזה, קריאת התגובות וההתייחסות אליהן - את עוברת איזשהו תהליך.
ויכול להיות שבמסע הזה, לאט לאט תצליחי לקלף עוד קליפות, ולגלות את מה שנמצא שם מתחת.
אז גם אם את עדיין לא יודעת, ולא בטוחה אם זה כן או לא - זה חשוב שאת ממשיכה בתהליך הגילוי. ודברים בטח לאט לאט יתבהרו._
תודה לכולם על העזרה, התמיכה וההקשבה.

הדר,
_לא ממש לא הנאה להיפך גועל, השפלה, הרצון להעלם, פחד,
פתאום כל אלה הדהדו בי.._
וטוב שכך.
שכן התייחסות עניינית, יבשה, כזו שאיננה כוללת הזדהות היא הדרך הטובה ביותר להותיר אותך עם עצמך ועם האירועים.
ומכאן, שוב, כאמור, העיקר הוא מה אותם אירועים חריגים בהם החסד נסתר בהחלט, בעברך, יכולים להניח לך כיום, בהווה חייך.

ראי,
כאמור, הפרטים לא חשובים, תחושותייך הן העיקר, ובעיקר תחושותייך כיום.
ומכאן, שאינך מסכימה עוד להיות כקורבן, בוחנת את כל אותם מקומות בהם לא מסכימה עוד להיות קורבן.

כאן, ברשותך, עיקר הטיפול וההצלחה להבריא ולחזור לעצמך איננה דרך כאן.
התמיכה כאן אפשר שמנחמת אותך, אלא שלא נחמה נדרשת כאן, אלא התגברות והתבגרות.
חיבוקים וירטואלים לא מניחים לה לנפש דבר מלבד המשך ההדחקות וההתרפקות על עוולות העבר.
ומכאן, אישך - הוא הדמות המרכזית לבירור זה, היסודי, וטוב לפתוח בפניו את הדברים, ולבקשו רק להיות שם בשבילך, אוהד, אוהב, מערסל ומבין, מבלי כל הזדהות או צורך לעשות מעשה או אפילו להשיא לך עצה.
זה, עקרוני.
הוא - הכתובת הטובה ביותר לתיקון הטעון תיקון.

ומכאן, בנוסף, שוב, אותן תמציות עשויות להניח לך כווני חירות חדשים שאפילו לא חלמת עליהם.

תודה רבה.

<שלם>

_כאן, ברשותך, עיקר הטיפול וההצלחה להבריא ולחזור לעצמך איננה דרך כאן.
התמיכה כאן אפשר שמנחמת אותך, אלא שלא נחמה נדרשת כאן, אלא התגברות והתבגרות._

אני מסכימה עם צפריר רק חלקית.
נכון שלדעתי כדאי לך לפעול בעוד ערוצים. וגם כדאי לך מאוד לשתף את בן זוגך.

אך אני חושבת שלכתיבה כאן תפקיד שהוא גדול בהרבה מ'רק' תמיכה.
נראה לי שבעזרתו העזת לפתוח דברים שלא העזת עד עכשיו. שבעזרתו גילית דברים חדשים על עצמך.
גם לדף הזה תפקיד חשוב, לצד הערוצים האחרים.

אני מסכימה עם צפריר רק חלקית.
מתכוונת שאת מסכימה עם <שלם> רק חלקית?

אני מסכימה עם המסר שניתן בנקודת הזמן המדוייקת הזו.
עד עתה הכתיבה בדף זה הביאה את היתרונות שלה.
מכאן יהיה נכון להמשיך
ומכאן, אישך - הוא הדמות המרכזית לבירור זה
שבתשלום

שליחה על ידי נועה* » 31 יולי 2009, 17:31

אישך - הוא הדמות המרכזית לבירור זה, היסודי, וטוב לפתוח בפניו את הדברים, ולבקשו רק להיות שם בשבילך, אוהד, אוהב, מערסל ומבין, מבלי כל הזדהות או צורך לעשות מעשה או אפילו להשיא לך עצה.
מסכימה עם זה מאוד.

בהצלחה....

צפריר אני רואה שלא התייחסת לדברי,
הכוונה לא הייתה לפגוע אלה באמת להבין,
אבל אם הדברים שלי אפילו קצת אין לי בעיה שימחקו..

אושרת,
ראי,
דברי מכוונים להדר.
אין כל התעלמות מהפגיעה שחוותה או שחווה כל מי שנפגע.
הרחבה על אלה טראומה]בדף אישית בראי החברה[/po].

כאן, אם כך, טוב לקרוא את דברי ואת ההבהרה לגבי האפשרות של ההנאה מהתפוח ביום כיפור. שגם אם נהנה האדם מהתפוח אין בכך כל פסול.
זה לא אומר שיש התעלמות מהפגיעה.
זה כן אומר שיש להתמקד בהווה ולהתבונן על הפגיעה מהמקום הסובייקטיבי, שבו רק החווה עצמו מניח שם משמעות.

כאן, רוב דברייך לא מכוונים לדברי ואינם קשורים לדברי ולכן לא מצאתי נכון להגיב.

למען הבהר, לא נפגעתי כלל.

תודות.

שליחה על ידי Q* » 31 יולי 2009, 19:44

_וטוב שכך.
שכן התייחסות עניינית, יבשה, כזו שאיננה כוללת הזדהות היא הדרך הטובה ביותר להותיר אותך עם עצמך ועם האירועים.
ומכאן, שוב, כאמור, העיקר הוא מה אותם אירועים חריגים בהם החסד נסתר בהחלט, בעברך, יכולים להניח לך כיום, בהווה חייך.

ראי,
כאמור, הפרטים לא חשובים, תחושותייך הן העיקר, ובעיקר תחושותייך כיום.
ומכאן, שאינך מסכימה עוד להיות כקורבן, בוחנת את כל אותם מקומות בהם לא מסכימה עוד להיות קורבן.

כאן, ברשותך, עיקר הטיפול וההצלחה להבריא ולחזור לעצמך איננה דרך כאן.
התמיכה כאן אפשר שמנחמת אותך, אלא שלא נחמה נדרשת כאן, אלא התגברות והתבגרות.
חיבוקים וירטואלים לא מניחים לה לנפש דבר מלבד המשך ההדחקות וההתרפקות על עוולות העבר.
ומכאן, אישך - הוא הדמות המרכזית לבירור זה, היסודי, וטוב לפתוח בפניו את הדברים, ולבקשו רק להיות שם בשבילך, אוהד, אוהב, מערסל ומבין, מבלי כל הזדהות או צורך לעשות מעשה או אפילו להשיא לך עצה.
זה, עקרוני.
הוא - הכתובת הטובה ביותר לתיקון הטעון תיקון.

ומכאן, בנוסף, שוב, אותן תמציות עשויות להניח לך כווני חירות חדשים שאפילו לא חלמת עליהם.

תודה רבה.

<שלם>_
1+

הדר, קראתי את כל הדף, והוא הולך להרבה כיוונים, אני מאד מזדהה איתך ורוצה להציע לך פירוש
נראה לי שבבסיס, כנשים, אנחנו מאד מפוצלות, בין להרגיש ולהיות מי שאנחנו [סובייקט] ובין להיות חפץ לשימוש אחרים [אובייקט, ובעיקר אובייקט מיני].בעבר, ובחברות מסורתיות עדין, היה הגוף שלנו רכוש של הגברים [האבא והבעל] ,והינו משועבדות לרצונות שלהם בכל הרמות. בחברה המערבית אנחנו שייכות לעצמנו, ומשודר לנו מסר שנוכל לנהוג כרצוננו, כלומר להפסיק בכל רגע, השליטה בידנו. יחד עם זאת יש מסר חזק מאד על התנהגות כזאת [מורדת-ביהדות, והיא תשארי לבד, אף אחד לא ירצה אותך או אפילו תחושה בתוך עצמך שמשהו לא בסדר איתך].
החברה המערבית משודר לנו מסר שאישה טובה ובריאה, צעירה וחיונית, רוצה סקס כל הזמן, והיא תמיד סקסית, יש אידיאל מאד חזק איך אישה צעירה ומשוחררת צריכה להתנהג, ועם מסר בצידו, אם לא תתנהגי ככה יש לך תחליף, בעלך יבגוד בך וימצא משהי אחרת.
אני מאד מבינה את ההרגשה של להיות שותפה מלאה לאקט מיני ועדין להרגיש שלא היית שם בכלל, כשיש לך דמוי מה זה נערה נורמלית ואיך 'צריך להתנהג'[דמויי די שלילי, בראייה לאחור] ורק רציתי לעמוד בו, לא הצלחתי [ואני עדין לא מצליחה] להיפרד ממנו ולחיות את הרגע, להרגיש מה טוב לי ומתי זה טוב לי, ולא יכולתי להפסיק שהיה לי רע [או אפילו לא ידעתי שרע לי]
התייחסתי לעצמי ככלי ריק שרק נועד לשרת ולרצות את כולם, היה לי צורך להיות שם כל הזמן נגישה ופתוחה בשביל האחר [תוצאה של חינוך מאד אינטרסנטי] שמנע ממני לדאוג לעצמי ולקחת אחריות על עצמי אבל לדאוג לכל השאר.
בין המילים שלך אפשר למצוא תחושה דומה, הדאגה שלך לבעלך ולא לעצמך, התחושה שאת מתארת באינטימיות שאת מעין 'רוח רפאים' נוכחות-נעדרת, והצורך להשכין שלום ולא ליצור קונפליקט, לשתוק, ולהבליג. אין לי פתרון בשבילך, בשבילי הפתרון, כמו שאני כותבת במקום אחר באתר, הוא לומר, דבר ראשון לעצמי, שזה לא בסדר את לא צריכה להיות עם בעלך כשלא טוב לך, והוא עצמו אפילו לא יודע שלא טוב לך, אז איך אפשר להאשים אותו באונס?
כרגע את שומעת בתוכך שני קולות, אחד שבא מבחוץ, שאומר לך תמשיכי להתנהג כמו תמיד, תמשיכי להעמיד פנים וזה בעיקר פחד, והשני קול שבא מבפנים וכבר צורח שככה אי אפשר יותר, וגם מבטא את זה בצורה פיזית, בתחושת הגוש בבטן. הוא לא אומר לך לשבור את הכלים, או להפסיק להיות עם בעלך, הוא אומר לך תעצרי ותקשיבי לעצמך, תחושי את עצמך, ותביני מה ומתי טוב לך.
מנסיון אני יכולה להגיד לך שכמה שזה נשמע קל [לעשות מה שמרגיש נכון לך] הוא מאד מאד קשה, במיוחד לנשים [גברים מחונכים לחשוב ככה מגיל צעיר]
מקווה שזה פוגע במה שכיוונת אילו ולא מסית את הדיון למחוזות חדשים....

הדר,
קראתי את כל הדף. העלה בי הרבה מחשבות ותחושות. קודם כל מחבקת אותך חיבוק של אהבה. חיבוק של "גם אני הייתי שם" לא בסיטואציות ספציפיות כמו שלך, אך מהדהדות באותן תחושות.

דבר ראשון שעלה לי, כשקראתי את ההודעה הראשונה שלך, זה שזה משהו מגילגול קודם. הסיפור עם בן הדוד שלך, הוא הידהוד למה שקרה לך פעם. סיפרת שבפעם הראשונה שראית את האיבר של בן דודך זה הגעיל אותך. זה יכול להצביע על כך שכבר היו לך חוויות לא נעימות עם איבר גברי, או שלימדו אותך שזה מגעיל. אחרת למה שתחשבי שזה משהו מגעיל, ולא דוקא מסקרן, מעניין, יפה, מגרה..?

לא משנה מה נכון ומה לא נכון, הדר יקרה, הרגשות שלך אף פעם לא טיפשיים. הרגשות שלך תמיד חשובים גם כשאת לא מבינה מאיפה זה בא. איזור הרחם והשחלות, שם אנחנו מרגישות. שם טמונים זכרונות וידע עתיקים. כל רגש ותחושה שלך הם חשובים ומבקשים התייחסות מכבדת שלך אל עצמך. את ראויה לכך. את בסדר כמו שאת בכל מצב.

בשמת א כתבה דברים מאוד חכמים. לגבי האלימות והילדה מוכה, מנסיוני, זו לא חייבת להיות אלימות פיזית. זו יכולה להיות אלימות מילולית או התעללות נפשית. אפילו לא התעללות במובן הקשה של המילה. מספיק לחוות הזנחה בילדות. אם למשל אחד ההורים חולה מאוד וכל תשומת הלב מופנית אליו, הילד לומד שהוא לא מספיק חשוב. שהרצונות והרגשות שלו, לא מספיק חשובים. הוא לומד שרגשות של אחרים חשובים יותר מרגשות שלו. הוא לומד להרגיש את האחרים ולא להרגיש את עצמו. כאן אני מדברת מניסיון. עדיין עם כל העבודה וכל הידע שלי בנושא, עדיין לפעמים קל לי יותר להרגיש ולהבין אחרים מלהרגיש את עצמי. את כותבת שאת בת בכורה. אולי ההורים שלך היו עסוקים באחים הקטנים ולא ידעו להעניק לך תשומת לב שנדרשה לך?

מאוד חשוב שתתני לעצמך את המרחב לבכות ולרעוד. אם את מרגישה שאינך מסוגלת לעשות זאת ליד בעלך, תנסי לבד או בעזרת מטפל/ת. בכלל אני מסכימה עם הכותבים שממליצים שתמציאי לך עזרה ותמיכה מקצועית.
כשדברים צפים ועולים, זה טוב. זה סימן שהם מוכנים להרפא. באמת עשית צעד מאוד גדול לקראת הריפוי.

בקשר ללספר לבעלך, כן זה מאוד רצוי. נדמה לי שאת לא מסוגלת עכשיו. אולי כדאי עם המטפלת לעבוד על הנושא כדי שתוכלי לספר לו.

הרבה אהבה וכוחות וריפוי

מאוד חשוב שתתני לעצמך את המרחב לבכות ולרעוד.
כן.
לדעתי, אם את לא רוצה לעשות זאת ליד בעלך - לכי לחדר אחר באותו רגע שזה עולה, אולי אפילו לשירותים או למקלחת, ושם תאפשרי את זה לעצמך.
מאוד חשוב לתת לזה לצאת.

את יכולה לנסות לגרום לבעלך לקרוא את הדף הזה. אולי זה יפקח את עיניו גם אם לא ידע שזו את הכותבת. גם אם תעשי את זה בצורה עקיפה שלא יחשוד שאת גרמת לו לקרוא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,
אני מזדהה עם התחושות הקשות...
האם פנית לאנשהו? מה עושים?
אני מתביישת ללכת לטיפול

אויש כמה שהקריאה בדף הזה עצבנה אותי והוציאה אותי מדעתי.
חד וחלק פותחת הדף עברה כאן התעללות וניצול מיני.
וזה שהוא בן דוד גובל בגילוי עריות אפילו.
מנגנון ההדחקה של הדר כל כך גדול, שהיא אפילו לא קישרה בין התחושות הקשות שחוותה לאחר סקס עם בעלה לבין טראומות הילדות שלה.
זה כל כך נורא.
אמא שלי הייתה מתעללת בנו גם מכות גם קללות (אבא שלי מכות חינוכיות
בנוסף גם היתה ילדה מוכה וגם כלפי זה בהדחקה. זוועה.

מאוד מקוה הדר שפנית לטיפול פסיכולוגי או למוקד לנפגעות מינית.
את לא אשמה בכלום, גם אם זכור לך שנהנת ממשהו שקרה לך(שזה בהחלט יתכן שזו דרכו של הנפש לנסות להגן עליך ולהדחיק את הטראומות, רק שהן עולות בעל כורחך ביחסיך המיניים כיום עם בעלך).
המעשים מדברים בשם עצמם והיתה כאן התעללות חד משמעית!

ולפלונית אלמונית - אל תזניחי, תחושות קשות כאלו לא מופיעות סתם כך, תמיד יש להן בסיס.
תטפלי בעצמך, תפני לטיפול פסיכולוגי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בנערותי הייתי שיכורה ורציתי להיות כמו כולן כמו החברות שלי. הגעתי למצב שאני בחניון עם נער ואני פשוט לא יודעת להגיד לא.
מסבירה במילים שזה לא מתאים לי כי זה פעם ראשונה שלי שאני לא כזאת אבל המילה די לא אני לא רוצה פשוט לא הצליחה לצאת לי.
אני מרגישה שאין מקום לעצמי להתבטא שאיני יודעת לעמוד ולהגיד לא. שאני במקום מרצה.
עם בן זוגי הכרנו וישר שכבנו.
קמתי מהקשר אחרי 4 חודשים מרוקנת חסרת ביטחון בהרגשה שהוא ניצל אותי בהרגשה שאני שוב לא יודעת לעמוד על שלי להגיד לא
כל הקשר הזה הרגשתי כמו מכונת מין זונה שאני לא נהנת לא רוצה ופשוט מתביישת במקום מלמטה.
הוא הציע לי מערכת יחסים פתוחה רמז לאורגיות
אני מההרגשה שלי הרגשתי מושפלת חסרת עמוד שדרה מרצה.
ובאמת מה שגרם לי להשאר בקשר הזה זה ההרגשה שאני לא רצויה בבית שלי כי יצאתי מהצבא. למה השתחררתי?
כי התגייסתי בתקופה הכי חרא בחיים שלי
אחרי שנתיים שברחתי מהצל של עצמי לסמים לאלכוהול לחיי הלילה. כל לילה הייתי מבלה מעשנת סמים עד שהגעתי למצב שבגיל 18 אני עושה קוקאין.
אז התגייסתי ובטירונות עברתי גמילה ועם כל החרדות
והחוסר ביטחון הענק
התחלתי לטפל בעצמי והבנתי שבצבא אני לא אצליח להשאר כרגע.
וכשיצאתי מהצבא הבן זוג הגיע שהכי חוויתי מצוקה וחוסר אהבה עצמית שנאה עצמית אפשר לומר הוא הגיע וכמובן שגם אז לא הצלחתי לומר לא מחרדה שלא אוהבים אותי ומצאתי אצלו נחמה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה אני צריכה לעשות כדי לטפל בעצמי
אני מרגישה שאני מאבדת אותי
שאני בלופים כנגד עצמי שאני לא מתקדמת
אני חייבת לדעת להיות אני

שלום פלוני אלמונית,
יש המון טיפולים ומטפלות בימינו,
קודם באופן כללי ממליצה עלל יצירת סדר בחיים:
ללכת לישון בלילה לא בשעות הקטנות ולישון 7-8 שעות, לא לישון קצת מעט מדי ולא לישון יותר מדי,
לעשות פעילות גופנית אירובית יומית (הליכה, ריצה, אופניים, ריקודים...)
ולאכול לפחות 3 ארוחות מלאות ומזינות,
חוץ מזה הייתי מתחילה עם פסיכולוגית וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
ואם את נמשכת לאלטרנטיבי נשימה מעגלית (Rebirthing).
אלו ההמלצות שלי, כמובן שיש עוד המון דברים שאפשר לנסות ולהתנסות.
בהצלחה!