חיים חופש בערבה בלוג משפחה בחינוך ביתי

בועה
כבר אמרתי,לא?
חיה בבועה

וכולנו כאן,בבאופן,חיים בסוג של בועה. קצת יותר גדולה,אבל עדיין בועה
מתנחמת בזה שגם אנשים מהמיינסטרים קוראים אותי. משפחה וכאלו שממש לא חושבים/חיים כמוני,אבל מתעניינים בשלומנו.

קיוויתי שאקום לבוקר אחר היום (אחרי הבחירות...)
קיוויתי לגלות שעוד הרבה אנשים מקווים כמוני.
לא עשיתי מאמצים לשווק את המפלגה הירוקה.לא רציתי להיות מזוהה עם שום דבר שקשור לפוליטיקה. לא אוהבת שחיתות ותאוות שלטון.
אבל מכירה חלק מהאנשים האלו באופן אישי. כל כך הייתי שמחה לראות אותם נושאים תפקיד ציבורי. אנשי אדמה,אנשי טבע ורוח,אנשי אקדמיה. אנשים מאמינים,אנשי מעשה מלאים אידיאולוגיה ותמימות.חדורי אמונה וכוונות טובות להשפיע על העולם שלנו שיהיה טוב יותר.
כל כך קיוויתי שיש היום במדינה שלנו יותר ויותר אנשים שמאסו במשחקי המלחמה ורוצים רק לחיות חיים פשוטים ושלווים.
יש,אבל לא מספיק.

אבל אני חיה בבועה . זה רק נדמה שיש עוד רבים כמוני. האתר הזה הוא בועה אחת גדולה שנותנת לנו תחושה של מציאות אחרת.
המפלגה הירוקה לא עברה את אחוז החסימה.
"כולם" אמרו. כל מי שהאזין לסקרים ועקב אחרי התקשורת אמר שאין להם סיכוי
אבל אני הרי לא שומעת חדשות ולא קוראת עיתונים. אני חיה בבועה
ואיפהשהוא נדמה היה לי ,מהלכי הרוח פה באתר באופן טבעי,שזו אכן המציאות,שיש סיכוי,שזה אמיתי,שבאמת יש לנו כח לשנות ולהשפיע
אבל לא.
לא.
רוב האנשים לא רוצים להשתנות
רוב האנשים לא רוצים להיות מודעים לעצמם ולסביבה
רוב האנשים לא מעוניינים לקבל את מה שיש לנו לתת
אז למה שאסכן את הבועה שלי "למענם"?
למעני?

שלום נעמה,
אני מרגישה שגדול עלי עדיין להגיב אבל רציתי להגיד שקראתי.
ורציתי להגיד לך שאני שמחה לפחות שיש לנו את הבועה הזאת (כעוד מישהי שמרגישה מבודדת את יודעת) ולכן אני מאד מקווה שתמשיכי לכתוב לנו פה.
לי לפחות זה חשוב.

תודה על השיתןף@}
איך גם הבן שלי מרשה לעצמו להתבטא כלפיי בשיא הטבעיות,במלוא הכנות ולומר לי ישר בפנים: "ממך אני רוצה להשתחרר" . חצוף כזה. מניין קיבל את חוסר הרגישות הזה?
אני מהרהרת במשמעות של "חוצפה" ו"חוסר רגישות". המילה "חוצפה" נאמרת בהקשר שצד אחד מרגיש "תעוזה", "אומץ" בכך שהוא אומר את האמת, לעומת הצד השני שעלול להרגיש עלבון, חוסר כבוד, חוסר רגישות.

אני מהרהרת, מה הייתי אומרת לילדיי במצב כזה? - משתפת אותם ברצון שלי להשתחרר מכל מיני דברים שקשורים אליי וגם לדברים שקשורים אליהם, לאביהם ולשאר אנשים. שיחה כזאת מכילה את הביקורת והבקשות של כל הצדדים ומובילה לנושא של חובות וזכויות בתוך המשפחה, לא לקבל כמובן מאליו את מה שיש.

ואני חשבתי שאני חיה עם הראש באדמה...
הרי הכל כל כך יחסי, יש כל כך הרבה סוגים של בועות.....

אני קוראת את המילים שלך ויותר מהכל בא לי להגיד לעצמך - תעזבי אותך. הרי הנוקשות והרצון הזה לצאת צודקת למול העולם, יש בו גם משהו שבודק וחוקר ומייסר אותך, לא ? (כותבת כמובן גם מהמקום המזדהה והמכיר). ועוד רוצה להגיד לך שחשוב לא לשפוך את התינוק יחד עם המים.
מרגיש לי שיש בך כל-כך הרבה טובים, ואולי עכשו את בתקופה שיש דברים שאת רוצה להתנקות מהם, קצת לשנות, זה לא מחייב קצה כלשהו. זה לא שחור או לבן. או שאת בבועה או שאת עם ושל כולם. החיים הם כול הזמן בזרימה ולפני הכל חשוב שתאהבי את עצמך ותקבלי את עצמך. או. קי. ראית שיש תכונות שאת רוצה להתבונן עליהן, אולי לבדוק עוצמות שונות שלהן, נהדר, אל תלכי מכאן לערעור עצמי כל-כך גדול וחזק !

טוב יש לי המון לכתוב, הרבה רוצה להיכתב במושגים של "ימימה", אני לא בטוחה שזה מתאים לך ובכלל... בכל מקרה, את לא לבד, אני מכירה עוד לא מעט אנשים שתוהים ובודקים סביב סוגיות של שייכות וכו' (תינוקת משתלטת לי על המקלךדת... )(())

נעמה
אכתוב לך קצת בבוטות אבל זה מתבקש
בכנות- את ילדה קטנה ומפונקת
ילדה קטנה שרוצה כמו בנעוריך לשמור על היחודיות שלך
ילדה קטנה שחושבת שאת ורק את יודעת מה הכי נכון, ומה הכי טוב ,וכל השאר חבורת מטומטמים.
ילדה קטנה שנשבת בצעצוע ( אנטרופוסופי, חינוך ביתי, תזונה וכו...) מיד מתלהבת וזה הכי הכי וכל השאר מיותר.
בוקר טוב נעמה
את אמא
את אדם בוגר
עורי עור
ישבת וחשבת מה המחיר שילדיך משלמים על רצונך להיות כה מיוחדת?
כן ישבת, אבל המשכת במוטיב המרכזי שלך
את ואת ואת.
העולם לא סובב רק סביבך,
יש משפחה מורחבת שנפגעת ממך ולא מגיע להם.
למה שלא תתיחסי ותגיעי לארועים , זה לא לכבודך? זה מיותר? זה טיפשי?
אגב לרצון שלך ליצור כזו בועה ולחיות בה יש גם שמות.
מקווה עבורך ועבור ילדיך שתתעוררי ותקחי את כולכם לדרך חדשה
הרבה בהצלחה.
הכתוב לא נכתב במטרה לרדת עליך , עשיתי זאת כי את בעצמך צועקת הצילו אז הרגשתי שאולי עכשיו זה הזמן.
את לא לבד את חיה ויש סביבך אנשים שנפגעים ומשלמים מחיר על דרך שאת בוחרת

גברת,
את בוטה(ואין זה מתבקש)

יש משפחה מורחבת שנפגעת ממך ולא מגיע להם
אם את אחת מהמשפחה המורחבת, לא קשה להבין את התרחקותה ממנה ואת הבריחה לבועה.
את לא ממש "מזמינה". גם אם יש לך מה לומר לנעמה, לא מגיע לה לשמוע זאת כאן, ובסגנון הזה.

אבל אני מאמינה שיש לה עוד משפחה, חוץ ממך או שמכמותך,
והיא תוכל שלא להחזיר את המחוש שהעזה להוציא מהקונכיה, למשש, לגשש ולהעז,תוך ביטוי החשש והקושי
והרצון להיפתח.

מקווה עבורך ועבור ילדיך שתתעוררי ותקחי את כולכם לדרך חדשה
לדרך לא לוקחים... לדרך יוצאים.
בודקים, מגששים, תוהים, טועים, ושוב בודקים...
אין דרך אחת, נכונה, לכולנו.
אין דרך חדשה בעלת שם והגדרה.
יש את החולמים, המעזים, המחפשים באומץ את מה שמתאים להם, בהתאם לתקופה ולמקום.
בכל פעם קצת אחרת. כי החיים דינאמיים ואנו משתנים(ואת?)
ויש את אלו שקשה להם לקבל את זה.
רוצים שהחולמים יתיישרו, כי ככה הם עצמם יחושו בנוח עם "בחירתם" במה שתמיד היה שם, מותווה להם,
אלו שיתכן שהפחד הוא נר לרגלם. משינוי, מבדיקה, מגילוי והשתנות.
וגם זה בסדר. הכל בסדר, כל עוד לא משתמשים בפחד הזה כדי לנגח ולפגוע.
אני מציעה לך להשתמש בו, בפחד מהשונה,השונות וההשתנות, כמנוף ל... מה שתבחרי.
כולל התבוננות פנימה, אל מי שאת, בחירותייך, ובחירתך האומללה לכתוב את המילים הקשות הללו כאן.

נעמה, שמרי על יחודיותך , ועל נפשך - ועל האומץ לבדוק מקומות חשוכים בה ש(טרם) הוארו :
_אני שולחת לחמי על פני המים
אולי אבהל ואחליט לסיים את פרק הבלוגיה בחיי.
אל תיבהלו._
מסתבר שהצלחת להבהיל , לפחות גברת אחת...
אל תיבהלי. וגם אם כן - אנחנו כאן.
בבועה

עדי ל, דברים יפים כתבת,
אכן, מילים בוטות לא מזמינות ולא מקרבות.

_מסתבר שהצלחת להבהיל , לפחות גברת אחת...
אל תיבהלי. וגם אם כן - אנחנו כאן._
אכן כך. שבת שלום ושבוע טוב@}

_בכנות- את ילדה קטנה ומפונקת
ילדה קטנה שרוצה כמו בנעוריך לשמור על היחודיות שלך
ילדה קטנה שחושבת שאת ורק את יודעת מה הכי נכון, ומה הכי טוב ,וכל השאר חבורת מטומטמים.
ילדה קטנה שנשבת בצעצוע ( אנטרופוסופי, חינוך ביתי, תזונה וכו...) מיד מתלהבת וזה הכי הכי וכל השאר מיותר.
בוקר טוב נעמה
את אמא
את אדם בוגר
עורי עור
ישבת וחשבת מה המחיר שילדיך משלמים על רצונך להיות כה מיוחדת?
כן ישבת, אבל המשכת במוטיב המרכזי שלך
את ואת ואת.
העולם לא סובב רק סביבך,_

מאיפה בא כל-כך הרבה רוע ? איך אפשר לכתוב משהו כזה למישהי שמתחבטת ומתלבטת ובסופו של דבר מחליטה לשפוך את הקישקע שלה כאן ??
איך בכלל אפשר להשתמש במילה מפונקת למישהי שהיא אמא של (ארבעה) ילדים, מטפלת בהם, טורחת סביבם, מזינה, על מה כל הקצף הזה ? על זה שהיא בודקת את עצמה ? שואלת את עצמה שאלות קשות ? מנסה למצוא את הנתיב שנכון לה בחיים ? ומי בכלל יכול לדעת מהו המחיר הזה שהילדים משלמים ? את גברת פלונית אלמונית שהרהבת עוז לכתוב כל-כך בוטה אך לא העזת להזדהות, האם לך יש מושג מה יהיה עם ילדייך ? האם למישהו מאתנו שליטה או בטחון או ודאות לגבי האושר או העתיד של עצמו ועל אחת כמה וכמה אלה של ילדיו ?

נעמה, שמרי על יחודיותך , ועל נפשך - ועל האומץ לבדוק מקומות חשוכים בה ש(טרם) הוארו

נעמה, שמרי על יחודיותך , ועל נפשך - ועל האומץ לבדוק מקומות חשוכים בה ש(טרם) הוארו
אויש. איזה דברים קשים כתבו כאן.
חיזקי ואימצי.
אני לומדת ממך דברים חשובים ב"לחיות" (כנראה שיש מקצוע כזה.. (-: )

נעמה, שמרי על יחודיותך , ועל נפשך - ועל האומץ לבדוק מקומות חשוכים בה ש(טרם) הוארו
תודה על האומץ שלך ללכת בדרכך, לתת השראה לילדייך וגם לנו, כאן באתר. אני מאוד אוהבת לקרוא אותך כאן. אלה תמיד דברים מעוררי מחשבה, דברים אמיתיים וכנים.
כולנו מרגישים לפעמים רצון להשתחרר מהאהובים שלנו. הבן שלך, אמיץ ומיוחד כמוך, סומך עלייך שהוא יכול להטיח בך גם מילים קשות ולשתף אותך גם ברגשות שליליים בלי שתפסיקי לאהוב אותו או שתפגעי מדי. אני רואה בכך קשר חזק ובטוח ביניכם.
וכמו שאמרה רסיסים: האם למישהו מאתנו שליטה או בטחון או ודאות לגבי האושר או העתיד של עצמו ועל אחת כמה וכמה אלה של ילדיו ?

נעמה

יוצאת מאחורי הפרגוד
קראתי אותך והוקסמתי

קודם כל רוצה לתמוך בך מול הבקורת הנוקבת כאן
של גברת ,
את אמא לארבעה שעובדת יום יום כל היום
שלא מניחה לך הדחיפה הפנימית לחיות מתוך משמעות
שלא עושה הנחות לעצמך

הבן שלכם חכם ומפותח
הוא עובר לדעתי מוקדם
מה שכל ילד עובר בגיל ההתבגרות

אבל זה קורה מול שאלה שמאד מגרה את הנפרדות
ותשובתו היתה מדוייקת
כי מי אם לא הורינו היו אלה שהקשר הקרוב אליהם
הקרוב מאד
היה גם זה שאיים על עצמיותינו

ואת שאלת אותו על תחושת החירות וחופש שלו
ובעצם על האוטונומיה והנפרדות שלו

אפשר גם להסתכל על זה ככה
הקולות האחרים שעולים אינם בהכרח שלך
חוצפה, נבוט בראש אגרוף בבטן,????
אלה קולות שעושים, כמו הגברת, דלגיטימציה
להיות את,כמו שאת,
וגם לו להיות הוא כמו שהוא
וכמו שאת זה בסדר

בעיני זה אפילו יותר מבסדר

לא יודעת למה
אבל בא לי להזכיר לך איך ילדת בלידה האחרונה
איזו עצמיות
איזו ידיעה ברורה מה נכון לך
ממש מעורר קנאה

אז בנך למד כל חייו להקשיב לעצמו
העצמת את כוחותיו ועצמיותו
והוא אפילו אמר את דבריו בטון ראוי לא?(-:

וחצמזה
זה אולי נראה לך כמו בועה
או אספמיה
אבל לא, כאן בדפים האלא מתהווה העתיד היחיד האפשרי לכדור הארץ
מי שמשחק את המשחק הכוחני, תחרותי,ובזבזני
הוא זה שטומן את ראשו בחול
הוא הבוחר לא לבחור ולהיות מובל אל אסון אקולוגי
חינוך ביתי הוא רק פן אחד
במערכת רחבה של שנויים שהחברה האנושית עוברת

ומי שנראה היום תמהוני
יוביל את העולם בעתיד
אין לאן לברוח

שבת טובה

וואו...

תודה
תודה

תודה לכל החברות שלי פה שתומכות ומעודדות ומחזקות
אין עליכן...

האמת שדי מעסיק אותי מי היא זו הגברת האלמונית הזו
עצוב לי לגלות שאני מביאה אנשים להוציא כלפיי כל כך הרבה זעם
ולמה היא (את,אם את קוראת) לא משתפת אותי בכעס הזה בתקשורת ישירה ?
כל כך לא בריא לשמור כזה זעם/טינה בפנים. שמחה שלפחות הבלוג שלי איפשר לך לשחרר קצת קיטור. ..

ולגבי ההתבטאות של בני:
אני גאה בו מאד על ההתבטאות הזו. אני רואה בכך ביטוי של בטחון עצמי ,גילוי של עצמאות בריא וחיובי.
פשוט זה כל כך מזכיר לי את עצמי,שאני לא יכולה שלא להתבונן ולבחון את הירונות מול החסרונות של צורת ההתבטאות הזו. האם היא עדיין משרתת אותי,או שאולי כבר לא. אולי היום יש לי כלים אחרים להתמודד עם הצורך לשמור על העצמאות המחשבתית שלי.

ובעניין החיים בבועה:
אני עדיין בהתלבטות
טוב שיש לי אתכם פה יחד איתי,בבועה. זה מחזק ומעצים. אני מעריכה את תמיכתכם,את היותכם
אבל זה לא נותן מענה מיידי לקשיים יומיומיים שאני נתקלת בהם, בחיים ביישוב קטן שבו רוב התושבים אינם סבלניים לשונות שלנו. שלי..
מאמינה שיש לי שיעור חשוב עוד ללמוד מהמקום שבו אני חיה
אם אני פה-יש סיבה טובה לכך,ועד שלא אשכיל למצוא דרך לחיות בדרכי נועם עם הסביבה הקרובה שלי,אמשיך לחוות תסכול ולקבל שיעורים קשים.
מי אמר שבחינוך ביתי אין מבחנים?...
אבל מי קובע איזה תשובות נכונות?
רק לאל פתרונים...
ונסתרות הן דרכי האל...

שלום נעמה,
מאד מעורר השראה הדרך שבה את מתמודדת עם כל מה שנכתב לך כאן בדף בימים האחרונים.
אתמול נסיתי להתקשר אליך אבל לא עניתם.
רציתי לשאול לשלומך.

מחר אנחנו נוסעים לראות את באר מלכה, סוף סוף מקבלת את הגיחה שאני כמהה לה כל כך הרבה זמן למדבר.

(אגב, ראיתי שעבדת עם נערי רפול, אני שירתתי בחוות השומר)

רוצה לאחל לכם ימים טובים

נעמה יקרה, זאת פעם ראשונה שכנסתי אצלך וקראתי. התאהבתי בך. ויש לי דמעות בעיניים תוך כדי קריאה.
כמה אומץ צריך לו לבן אדם להיות נאמן לעצמו. וגם מידת אנוכיות צריך וגם את זה יש לך. הולכת עד הסוף.. זה וואוו גדול.
קראתי את "גברת" והרגשתי שם כאב מאד גדול,לאוו דווקא רישעות, לא ולא. יש שם דאגה ואפילו קצת פאניקה. ללא ספק משפחה. קחי גם את המילים שלה באהבה כי אני בטוחה שזה בא מאהבה ודאגה.
אם מותר לי להציע ,אז אני מציעה שתישארי כאן ,אל תעלמי. זה מקום שנותן פרספקטיבה וקשר עם הקהילה, ולא משנה שהיא ווירטואלית.
לא אמשיך להציע כי לא קיבלתי רשות ממך.. שבוע טוב מבורך ורך

וגם מידת אנוכיות צריך וגם את זה יש לך
זה לא דבר שפשוט ללמוד אותו, את מידת האנוכיות שתעזור לנו לבחור ללא מורא ו"התחשבות" - פעמים רבות באלו שאינם רואים אותנו ממטר.

פשוט זה כל כך מזכיר לי את עצמי,שאני לא יכולה שלא להתבונן ולבחון את היתרונות מול החסרונות של צורת ההתבטאות הזו. האם היא עדיין משרתת אותי,או שאולי כבר לא. אולי היום יש לי כלים אחרים להתמודד עם הצורך לשמור על העצמאות המחשבתית שלי.
וממילא נעמה(-:
די שהוא חי בבית שיש בו אנשים שעושים שינויים
ויודעים לשמור על נפרדותם הם בתוך הביחד המשפחתי הרצוף
ללא אלימות והוא כבר ילמד
שפה אפשר לשכלל

כותבת
מוחקת
כותבת
מוחקת

פתאם לא ברור לי
הידיעה ב "ה" הידיעה,כבר לא שם
משהו בי מתערער,משתבש, כעלה נידף אני מרחפת לי ממעל,נוגעת-לא נוגעת בעצמי,ברוחי,בנשמתי
לאן?

אולי תוותרי עליה קצת, על הידיעה, ואולי תנסי להתנסות בהתבוננות, ונשימה. חקירה.
זה מקום נפלא להיות בו, מבחינת התובנות והשינויים שטמונים בו.

מקום

כבר שנים,הרבה שנים,מחפשת את המקום שלי בעולם
המקום שבו ארגיש נוח להרפות ,להיות מי ומה שאני רוצה להיות
המקום שיכיל ויקבל אותי כמו שאני
המקום שבו תהיה הרמוניה ביני ובין הסביבה שלי

איכשהוא,תמיד הוא בוחר אותי,המקום
גם אני בוחרת,ברור...
אבל לא במודע. הרי לא הגיוני שאדם יבחר במודע להיות במקום שלא מתאים לו
הכל הרי בתואם...
(וואי,לא יאומן ממש,רק אחרי שכתבתי את המשפט הזה,שמתי לב ל"מחכימון/מרגיעון" שמופיע בראש הדף- "הכל בתואם מושלם". כך כתוב. בחיי... המלאכים שנשלחים אליי מלמעלה עושים את מלאכתם נאמנה.הם שולחים לי סימנים,שאדע שאני לא לבד. כל כך מרגשים הקסמים הקטנים האלו...
אלוהים אוהב אותי. הוא מלווה אותי בחיפוש אחר המקום שמתאים לי להיות בו)
אז אולי זה כן מתאים לי ולא ידעתי?
אולי זה כן טוב,אפילו שנדמה שלא...

מתכוונת בדבריי רגע אחד למקום הפיזי שבו אני גרה,רגע למקום הרוחני שלי בעולם, ובאותו הרגע,באותה נשימה-למקום הפנימי שאני מחפשת בתוכי
הכל אחד,כן...

אז הנה,חזרתי.
אני פה
מעל גבי דף הבלוג הוירטואלי הזה
יש פה בקרב המשתתפים/ות באתר, עוצמה של אהבה וקבלה שאינני יכולה למצוא בשום מקום אחר
גם לא בתוכי פנימה
על אף שכמעט כל מה שכתבתם לי,הייתי יכולה לכתוב לעצמי בעצמי,או בסיטואציות אחרות-למישהוא/הוא אחר/ת
רובנו פה הרי נשמות שמחפשות,נשמות שיודעות כל כך הרבה,מלאות רצון טוב להפיץ את הידיעההזו למי שזקוק לה
גם אני,כן,גם אני. החיזוקים שלכן עובדים יופי.
איזה מזל שיש לי אתכן,אחרת הייתי עשויה לאבד את הבטחון העצמי שלי בעצמי וללכת לאיבוד בים הסוער מלא התהפוכות
במקום בו אני גרה,במקום בו אני קיימת,במקום בו אני מרגישה,נושמת,רוצה

ומה הוא המקום הזה?
איפה אני בוחרת לחיות?

יש דף כזה פה באתר,שבו אנשים מחפשים איפה לגור . והרי זה כל כך שקוף- המקום שאותו אנו מחפשים,הוא המקום שאליו היינו רוצים להגיע בתוכנו.
אם כך,אין באמת חשיבות לרקע
ואולי כן?

כל כך קשה לי לחיות ביישוב בו אני גרה .
למה?
הרי אם נשלחתי לכאן,יש לכך סיבה טובה. וגם אם היא עדיין לא ברורה לי, הרי שאני אמורה להשלים עם הרקע ולמצוא את הדרך להשתלב פה בנוף המקומי.
והכוונה לא להרים במדבר,כן...
הכוונה לחברה ה"נורמטיבית"

רגע. רגע. הופה. הבנתי משהו... קפצה לי התובנה מול העיניים,תוך כדי כתיבה ממש...
פתאם אני מבינה שמשום מה אני בוחרת כל פעם בכוח לדחוף עצמי לתוך "החברה הנורמטיבית",לקבל אישורים ממנה לשונות שלי,להשפיע עליה,לשנות אותה
אבל למה בעצם? כל כך מיותר...
הרי פה ,בבאופן,כל כך אוהבים ומעריכים אותי,אז למה שלא אהיה פה ודי?
הרי כן יש ביישוב כמה אנשים שאוהבים ומעריכים אותי,אז למה אני מתעקשת להתנגח דווקא עם הממסד,עם המיינסטרים,עם הוועד?
הרי יש לי מקום שבו טוב לי עם מי ומה שאני - זה הבית שלי,המשפחה הקרובה שלי,אז למה לי לחפש עימותים עם איזו "גברת"אלמונית מרירה
אם לא מתאים לך גבירתי-את יכולה לבחור לנתק איתי את הקשר. למה את קוראת אותי פה בכלל?
אולי לך "גברת" היה מתאים אם הייתי משתנה ומתאימה עצמי ל"נורמה", פוסעת כמו כולם,כמוך אולי,בתלם,עם הזרם
אבל אני לא!!!
לא רוצה!

אני רוצה להמשיך לחיות בבועה
כזו שקופה,מזכוכית, (כמו של השושנה של הנסיך הקטן , כבר אמרתי,לא?)
בועה שקופה
שאוכל לראות דרכה מה קורה בחוץ
שיוכלו לראות אותי
אבל לגעת ממש-
לגעת יוכלו רק אלו שלא מפחדים לקבל זרם,כשמניחים את הידיים על הזכוכית,היא כאילו נמסה ונפתח פתח סודי ודרכו אפשר להיכנס לבועה שלי
לגעת ממש יוכלו רק אלו שרוצים ומוכנים לעשות את המאמץ הזה,לקחת את הסיכון הזה
ומה באשר אליי?
הזכוכית שלי חסינה מפני כדורים פוגעים
אבל היא יכולה לראות חיצים שנשלחים לעברה,מבלי להיפגע
ואם אבחר,אוכל לצאת לעולם
הלוואי ואצליח להסיט ממני את סכנת החץ הפוגע מבלי לירות אותו בחזרה לעבר מי שירה אותו כלפי (איך עושים את זה?) (כמו סטיב אוסטין - שבמצב כזה היהתופס את החץ ביד ומעקם לו את הצורה...בהילוך איטי כמובן...)
ואולי אם הזכוכית שומרת עלי מחיצים מבחוץ, זה אומר שאין טעם לשלוח חיצים החוצה?
אולי הגיע הזמן לעזוב את החברה הנורמטיבית הזו לנפשה ולהפסיק לרצות לשנות אותה כדי שתתאים לי, להשפיע עליה במידה שתאפשר לי להשתלב בה

מקום
כמה אני כמהה למצוא את המקום הזה בתוכי
השקט,היודע,הבטוח,המוגן
זה שנותן מענה לכל צרכיי

מקום
אייכה?

טוב,בקריאה נוספת של מה שכתבתי,אני מרגישה צורך להבהיר:
הסיבה שאני עושה מאמצים להיפתח לסביבה הנורמטיבית (ולהזמין אנשים לתוך הבועה שלי),היא למען ילדיי.
זה המקום שבו אנו חיים. זו החברה שיש ושהם זקוקים לה.זה מה יש.אין לנו מי יודע מה אלטרנטיבות. זה או לחיות לבד בבועה,או להתעלות מעל הקשיים ולפלס דרכנו בגונגל האנושי פה

חברה שבאה מהמרכז לביקור סיפרה לי על מפגשי חינוך ביתי באזורם
איזה שפע.
לנו אין דבר כזה
אנחנו לבד,לבד...
שונים ומשונים,כמו חייזרים על הכדור הלא נכון
מה שמחדד את הייעוד שלנו פה- למצוא את שביל הזהב כך שנוכל לחיות בהרמוניה עם הסביבה
הרמוניה
מילה נשגבת מהישג ידיי

ןןאן,
נכנסתי להגיד שעוד חודש וחצי אני אמורה להגיע לשבוע באילת ואשמח להעביר ערב לקבוצת הנשים.
ופתאום נתקלת בכל זה...
אז מצטרפת לכל המחזקות.
נעמה, שמרי על יחודיותך , ועל נפשך - ועל האומץ לבדוק מקומות חשוכים בה ש(טרם) הוארו
ותודה על כך שאת חולקת את זה איתנו. אני לא מצליחה לעקוב בקביעות. אבל כל פעם שאני נכנסת לכאן "במקרה", אני מתמלאת במחשבות ולמידה לשבועות...
תודה

מעניין המקומות השונים שאנחנו באים מהם אם אני מבינה נכון-
אני למשל לא מרגישה כל כך שלא מקבלים אותי, אני כן מרגישה שונה ולא מוצאת עניין ברב האנשים שגרים ביישוב שלנו אבל לא מרגישה שום צורך להגן על משהו.
לעומת זאת אני שלא כמוך (כך נדמה לי לפחות) כמעט לא יוצאת מבין כתלי ביתי.
לא עושה שום מאמץ להכיר או להיפגש עם אנשים כאן.

את לעומת זאת נשמעת לי כל כך פעילה ביישוב שלך, הרבה יותר אינטראקציה, נראית הרבה יותר ולמרות זאת מרגישה את עצמך חיה בבועה ויש לך צורך להגן באיזשהו אופן על הבועה שלך.

לפעמים אני אומרת לעצמי אולי להיכנס לפעולה, אולי לערב את עצמי יותר במה שקורה כאן בישוב, אולי לתת מעצמי משהו אבל אני לא מצליחה למצוא עניין אמיתי בזה,
האמת היא שזאת לא הרגשה ממש טובה ואולי כמוך אם הילדים שלי היו יותר גדולים אז הייתי מנסה, לא יודעת.

מעניין אותי מה זה הבועה הזאת שלך על מה את מרגישה צורך להגן.
שואלת ברצינות בלי שום ציניות, מתוך עניין להבין, רק אם את מעוניינת להרחיב כמובן.

@} קוראת

קטע מספר נהדר שמצאתי בספרייה העירונית באילת (המלאכון/זיו גלזמן)

מי אתה? שאל המלאכון
אני צב
לאן מועדות פנייך?
לכל מקום ובלבד שיהיו בו חרציות
ומה הן אותן חרציות שאתה מבקש?
הן פרחים,השיב הצב. אינני מתבייש,אני אוכל פרחים,הם טעימים מאד
ניתן להינות מיופים של הפרחים , אמר המלאכון. ניתן אף להתענג על ריחם.אוכל אפילו לקטוף לי פרח ולשאת אותו לדרכי. אבל לאכול פרחים?מה מוזר הדבר...זה כל מזונך?
לא,אם יזדמנו לי חיפושית או תולעת או אפילו פשפש,לא אמנע מלאכול אף את אלה
האם יודע אתה מהיכן אתה בא ולאן אתה הולך? שאל המלאכון
אפילו בני האדם אינם יודעים מהיכן באים ולהיכן הם הולכים. בכל מקרה,אינני ממהר לשום מקום
הציפור חוזרת לקן,השועל חוזר למאורתו,הנחש חוזר למחילתו... לאן אתה חוזר?
אין לי צורך לחזור לשום מקום,הרי נושא אני את ביתי על גבי. ביתי הוא בכל מקום שאחפוץ. ביתי הוא בעל חשיבות רבה. הוא משמש לי הגנה מפני טורפים, אמר הצב
טורפים?
בעת סכנה אני מכווץ את ידי,את ראשי,את רגלי ואת זנבי ומכניס אותם לתןך השיריון. הוא מגן עלי,וכך-הטורף- שועל או צבוע- מאבד בי עניין ומניח לי לנפשי
אם כך,בר תועלת הוא שיריונך. הוא גם נאה לעין,אמר המלאכון. הוא אפילו משובץ...
בני האדם חכמים. הם יודעים לקבוע את גילי לפי המשבצות הללו
מי חי יותר זמן? אתה או בני האדם?
יש לי קרובי משפחה שחיים בים או באגמים. אומרים שהםחיים מאתיים או שלוש מאות שנים. בני האדם מגיעים רק למחצית מכך
אהה. הרהר המלאכון בקול. אילו הייתי איטי כמוך,גם מיליון שנים לא היו מועילות לי להגיע לארץ שאליה אני מבקש להגיע: ארץ הקשת, אותה לא ידעתי
ואז אמר הצב: הראשון להגיע איננו הראשון למהר
עם מילים אלו ממש פנה המלאכון לדרכו והמשיך במסע

הצב אינו מתבייש לאכול פרחים על אף שמוזר הדבר
אבל גם אין לו בעיה לאכול דברים אחרים שיזדמנו בדרכו
הוא אינו ממהר לשום מקום
ביתו עמו,בכל מקום שיחפוץ
בעת סכנה מול טורפים,הוא מתכנס פנימה,עד שהטורף מאבד בו עניין ומניח לנפשו

הבנתם נכון:

אל מול סכנת טריפה,אני בוחרת להתכנס לי קצת פנימה,לבית החם והמוגן שלי.
אינני ממהרת לשום מקום, במדבר לזמן יש קצב משלו. הרחק הרחק מהכל
ואתן-רוב הכותבות והקוראות אותי, נשמות אחיות שלי,אתן כאן באתר של באופן טבעי ,אתן השיריון שלי.
ועם הבית הזה אני ממשיכה במסע,לאן שלא יהיה
מי מכן שתחפש אותי- תדע היכן למצוא...

דבריה של "גברת" משקפים רק חלק מהלכי הרוח הנושבת בפניי זה זמן מה
אני בוחרת להישאר נאמנה למי ומה שאני רוצה להיות. בוחרת להמשיך לחיות בבועה,עם כל היתרונות והחסרונות שלה.
ואם הבלוג הזה מזמן אליו אנשים שרוצים לפגוע בי- אז אני סוגרת ת'בסטה
כמו שאינני חפצה להכניס אליי הביתה "דברי תועבה" מסוגים שונים.

דף הבלוג הזה היה משך תקופה ארוכה הבית השני שלי
בית ששינה כל הזמן צורה,שחיפש לעצב גבולות בתוך מרחב החופש סביבו
בית שדלתו פתוחה לכל דכפין
בית חם

תודה לכל מי שהיה שותף ועטף את ביתי בכל כך הרבה חום ואהבה
תודה גם לרוחות הסוערות שטיטלו אותי לכאן ולשם.
תודה לחושך שבזכותו יכולתי להבחין באור
תודה לאלו שעזרו לי להתייצב אל מול הסערות

תודה

רגע, לא הבנתי, את הולכת מכאן ?????? אני מקווה שלא הבנתי נכון !

לאן שלא אלך,ביתי תמיד יהיה עמי
תודה רסיסים. אין צורך לדאוג.. את חלק מהשריון שלי...
אני רק סוגרת את דף הבלוג הזה

מבינה אותך מאד.
רוצה לאחל לך המון המון טוב בדרכך

ובכל מקרה אני מאמינה שנמשיך להיות בקשר.
שמחה על שדרך הבלוג שלך הזדמן לנו להכיר, הזדמן לי להכיר אותך.

לא יודעת עם את עדין מציצה כאן, אם כן אז רציתי להגיד (-:
לא רק ביום כיפור נכון לעשות חשבון נפש,
לפעמים גם באמצע החיים טוב לעצור לנשום עמוק לעשות חשבון נפש להחליט החלטות לבחור דרכים לבדוק דברים ממרחק מסויים ואז בכוחות מחודשים להמשיך הלאה.
רק טוב לך כם לכולם
בטוחה שתבחרי/תמשיכי/תחדשי ממקום הכי טוב ונכון לכם.

שליחה על ידי יער_ה* » 05 מרץ 2009, 19:29

בהצלחה ומקווה לחזור לקרוא אותך בעתיד @}

מחזקת את ראשך, ידייך ורגלייך שמבצבצים להם מהשריון...
ממליצה על שני דפים שמדברים על רגישות רבה והיופי שבה,
והמתנה שיש בה.

האומץ להיות חשוף
לחיות לאאאאאאט

רוצה להציע כיוון מחשבה, ואם לא יתאים לך אנא כתבי לי בדף בית שלא מתאים לך... באמת באמת תרגישי נוח ונעים וחופשי לעשות זאת.
מרגישה שיש איזה שהוא דיאלוג בינך לבועה, למהותה.
ואולי שווה לנסות לראות אם יש דרכים אחרות, שיש בהן צחוק, והנאה והרפתקה וכאב, ודמע וחיים, שיכולות להקל, לשחרר.
אם תרצי לחשוב על זה, אנא שילחי אלי מייל, יש בדף הבית שלי את הכתובת.

<מזכירה לעצמי את היופי שיש ברגישות הזאת, מזכירה לעצמי את היופי שיש ברגישות הזאת. מזכירה לעצמי את היופי שיש ברגישות הזאת>
<הייתי צריכה להזכיר לעצמי בגלל הקשיים שלי כעת, שבהם הרגישות שלי נתפשת לי כמו אנוכיות, כמו משהו שלא במקומו.>

הי נעמה
מודה שלאחרונה בקושי נכנסת לאתר אבל כשכן תמיד קוראת אותך.
מבינה את ההחלטה שלך להפסיק את הבלוג אבל רק רציתי שתדעי שהכתיבה שלך מאד עוזרת לי.
בעיקר ההרהורים על הבדידות. אני עם ילדים יותר קטנים אומנם אבל ממש בבדידות.... (גרה בטוקיו ,לא מכירה אפילו משפחה אחת בגיל חמש בבית...)
ומאד מזדהה עם מה שאת כותבת!!!
לפעמים מרגישה שאני זאת הכתובת....
אבל אני מעדיפה לקרוא מאשר לכתוב והקריאה אותך תמיד מסדרת לי דברים בראש....
תודה על הכל

שלום חברותיי היקרות
אתן אכן יקרות לי

זוג עם ילדים בחינוך ביתי שקורא אותי פה יצרו איתי קשר ושאלו אם אפשר לבוא לבקר והוסיפו "נבין אם זה לא מסתדר (עם/בלי קשר לבלוג)"
השאלה שלהם ניערה אותי וגרמה לי להבין שהכתיבה שלי פה נתונה לפרשנות אישית של הקוראים , ומתוכה עלה צורך להבהיר:

אין לי שום כוונה לנתק קשר עם כל העולם (ואישתו...).
כולכם מוזמנים תמיד. יש לכם כרטיס כניסה חופשי שניתן אוטומטית למי שקרא את הבלוג שלי...
ושוב: ה"מחכימון" בראש הדף עוקב אחריי ממעל ומזכיר: "הסבר פנים על פני הסתר פנים" . איך קולע,הא?

כן יש לי מה שתמרול קראה לו "דיאלוג ביני ובין החיים בבועה" . וזה דיאלוג לגיטימי ,בלתי נמנע עבורי,כמי שבוחרת לשחות נגד הזרם.
הלוואי ואצליח יום אחד (בקרוב ,כן, שומע שם למעלה תפילותיי?) לשחות בצד הזרם,באפיק צדדי ושקט,ולהיות שלמה עם הזרימה הזו,
הלוואי ואצליח יום אחד לוותר על הדחף לשנות את זרימת הנחל כולו,או לנסות לנתב אותו לכוון אחר כך שיתאים למסלולי ואוכל להשתלב בו,אולי אפילו להוביל

הלוואי ותתבהר לי יום אחד התמונה הזו: של המקום שלי בעולם,לאן אני שייכת,לאיזה כוון אני רוצה לזרום?

מבינה שכדי שתתגשם משאלתי,אני צריכה קודם להבהיר לעצמי מה בדיוק בדיוק אני רוצה (למצוא ערוץ מקביל לזרם? למצוא פלג נפרד ולזרום לכוון שנכון בשבילי?להתנתק מהזרם לגמרי?לסלול עבור הזרם תוואי חדש ולהוביל אותו לכוון שאני מאמינה בו? להרפות ולאפשר לעצמי להסחף במערבולות הזרם? (ולקוות שאבני הדרך הייחודיות שלי לא יישחקו ויהפכו ל"סתם חלוקי נחל רגילים")

את הבירור הזה אני אמשיך לעשות עם/בלי קשר לבלוג.

לא מפריעה לי החשיפה
מפריעה לי אנרגיה שלילית שמשבשת את יציבתי
מפריע לי שהבלוג הזה משמש במה לאנשים אנונימיים מהמיינסטרים להטיח בפניי האשמות ודרישות ,כאלו שאני ממילא נתקלת בהם ביומיום,כאלו שאינני מעוניינת להכניס אליי הביתה פנימה (באותו אופן שאינני מכניסה הביתה עיתונים,אינני רואה טלווזיה,לא זבל שנכנס לתוך אריזות מזון מפתות,לא תרופות ושאר חומרים כימיים תעשייתיים,וכו"...)

וזה מה שהבלוג הזה היה עבורי:בית
פתחתי לכם חלון להתבונן בחיינו,פתחתי את ליבי לרוחות השינויים,איפשרתי לכם להיכנס לנבכי נפשי ולהיות איתי יחד ברגוע ובסערות
כשאני כותבת,אני כותבת כאילו לעצמי,מתעלמת מהעובדה שכל העולם קורא.לפעמים עולה בעיני רוחי דמות אחת או שתיים שאליהן אני מכוונת את דבריי,כגשר שמזמין להתקרב,להכיר,לא לפחד מהשונות שלי .
וגם את גברת "גברת" הזמנתי,כנראה, כדי שתנער אותי טוב טוב ותעזור לי לבחור מבעד לאפלה את הדרך המוארת עבורי
הכל לטובה. לכל דבר שקורה בייקום הזה יש סיבה. מקבלת את העובדה הזו בהכנעה מול בורא עולם (או איך שתקרו לו,לזה...)

מי שרוצה להמשיך להיות איתי בקשר,מוזמן בשמחה.
אפשר לכתוב לי בדף הבית נ ע מ ה

להתראות

נעמה

מצאתי פה באתר דף שמתקיים בו דיון בסוגיית החיים בבועה,בשונות מהסביבה
היות ומאד הזדהייתי עם דבריה של בשמת א שכתבה שם,החלטתי לשים פה קישור לדף ההוא,להביא דברים שמדברים בשם עצמם,במקומי...

החינוך הביתי כהתבדלות חברתית

שלום נעמה, קראתי חלקים מהבלוג שלך והוא מקסים ומעניין בעיני.
אני מאוד מזדהה עם המון דברים שאת כותבת, גם אני תמיד הייתי האוטסיידרית והרגשתי שנסיון השתלבות בחברה הסביבתית [בית ספר, שכנים וכ"ו} שווה בהכרח התפשרות וסוג של ויתור על חלק לפחות, מהאני הפנימי האמיתי שלי, לעומת עם חברים קרובים שאיתם אני יכולה להיות לגמרי מי שאני, קודם כל עם כל המופלאות שבי ושנית עם כל הדפיקויות, אח איזו הרגשה נפלאה זאת.
בכל אופן, גם אני במדבר, בישוב רגיל, מגדלת עם בן זוגי את ילדנו המשותפים, תוהה לעיתים קרובות על הבחירה במקום קונבנציונלי לחיות את חיי, אז כמובן שמבחינה אישית חשוב לי הלבד מול ההרים והטבע, אני נפגשת עם אלוהים ומרגישה ממש שהוא חי איתי פה, שכנים אנחנו, וכן פוגשת את עצמי ולא יכולה לברוח ולהתחמק, אין ממש לאן, ואז נוצרת הרבה עבודה פנימית, עם זאת הכמיהה לחיי חברה הרמוניים, עמוקים, מלאי אהבה וקרבה אמיתית, עזרה רוחנית ושיקוף מתוך אהבה, אנשים שאוכל לסמוך עליהם ולפתוח בפניהם את ההתמודדויות שלי עם עצמי, כאמא, כבת זוג והם ישתפו אותי בחייהם זאת הכמיהה הכי הכי גדולה שלי, יש לנו זוג חברים כאלה, שפתחנו בפניהם הכל בלי טיפת בושה והם בפנינו והכל באהבה וקבלה, אבל הם לא גרים קרוב וגם עוזבים את הארץ לכמה שנים, בכל אופן מרגיש לי כמעט שזה אף פעם לא יקרה, למרות שאני בן אדם מאוד אופטימי בטבעי, אז אחת הסיבות שבכל זאת בחרתי לגור בכזה מקום היא- שאני רוצה בכל ליבי להצליח להגיע למצב שבו למרות שאני מרשה לעצמי להיות מי שאני לטוב ולרע ולמרות שאני שונה, מאוד שונה לפעמים, זאת אומרת כל הזמן בחברות קונוונציונליות (-: אני רוצה שדווקא במקום הזה יקבלו ויאהבו אותי כמו שאני, בלי שיפוט ועם קבלה גדולה, אני יודעת שזה נשמע אולי מטורף, אבל לא בא לי ללכת לחיות עם המוזרים שיקבלו אותי כאחת משלהם, אני רוצה בכל ליבי להרגיש שייכת באמת ושווה בכל העולם הזה, בכל מקום, במיוחד איפה שהכי קשה, אני כבר די מרגישה שייכות ושווה אבל ממש לא מקובלת ללא שיפוט או אהובה, וזה כואב....

שלומפרית שלום

מעניין הכינוי שבחרת לך... ממש מתלבש לי בול על ההתנהלות שלי בעולם.
השלומפריות מגבילה ומעצבנת הרבה פעמים. אין לה את הרווח בצידה כמו שיש לשונות:להישאר נאמן למי שאתה באמת. הייתי שמחה לוותר עליה,לו רק הייתי מצליחה. במקור יש לי שורשים ייקים,אז אמור להיות לי הבסיס. נדמה לי שזה בגלל העומס של החיים עם 5 ילדים (אופס,כתבתי 5. יש לי 4. פשוט הבת של בת האומנה שלנו אצלנו בשבוע האחרון,אז כבר התרגלתי ל 5...)
אתמול נסענו לים, פיקניק ואוהל - ערוכים לשינה על החוף. ומה? נו,מה? אמא נכנסת עם המפתחות לים (כי לא היה לי איפה לשים אותם קודם. אין לי כיסים,אז דחפתי בגופיה-בין הציצים, ושכחתי מזה,עד שבטעות הם נפלו לים.
זו רק אחת מני הדוגמאות הרבות . הקטע הוא שבמקום להתעצבן למדתי לחיות עם השלומפריות בשלום. מקבלת אותה בהשלמה שככה זה עכשיו ואולי פעם יהיה אחרת, ואולי לא. וזהו.

שלא כמו השלומפריות,הרי שנושא השונות הוא הרבה יותר מורכב

אני מתחילה לחשוב שאולי אצלי הוא מובנה כצורך באישיות-להיות שונה, בלי קשר לנסיבות או לסביבה. נדמה לי שגם בסביבה של חברים "כמוני",יהיה לי צורך להיות שונה.
אני לא יכולה לומר בוודאות, כי מעולם, מעולם לא מצאתי חברים כאלו. הכמיהה שלי ל מה שתיארת כל כך מושלם: חיי חברה הרמוניים,עמוקים, מלאי קירבה ואהבה אמיתיים, עזרה רוחנית, ושיקוף מתוך אהבה,אנשים שאוכל לסמוך עליהם, ולפתוח בפניהם את ההתמודדויות שלי עם עצמי
וואו, איזו כמיהה
בול, אבל בול מה שאני מרגישה

אולי פשוט תבואי לגור כאן לידינו?
את כבר רגילה למדבר ויש פה מלא מדבר עוצר נשימה ביופיו, ושקט
ואלוהים פה, זה בטוח, כי אני מרגישה שהוא מלווה אותי עם כל האהבה שחסרה לי מהסביבה האנושית הקרובה

אני מבינה היום, אחרי הרבה שנים של קושי לראות עצמי אחת מ... שהצורך להתעמת כל הזמן מול החברה הנורמטיבית,הוא כנראה הכרחי עבורי כדי להבליט את המיוחדות שלי. עובדה ש"לא יצא לי" לגור בנווה איתן או בהרדןף או נאות סמדר. החיים מביאים אותי תמיד אל המקום שבו אוכל להמשיך לעבוד את העבודה הקשה מכל עבורי - למצוא את מקומי בעולם.
וזהו כמובן המקום הפנימי,לא החיצוני. ביום שבו אהיה שלימה, שלמה באמת עם עצמי, לגמרי- שם מקומי
(מזכיר לי את "השחף" יונתן לווינגסטון : השחף החכם והזקן מסביר לו כשהוא מגיע לעולם הבא שבעצם גן העדן איננו מקום אלא מצב קיומי- כשאתה שלם עם עצמך ועם הבחירות והעשייה והתחושות - זהו גן העדן האמיתי. זו הוויה , לא מקום)

השנה אנחנו נהיה בפארק הירדן,במפגש השנתי של קהילת "באופן טבעי". זהו המקום שבו אני מרגישה הכי קרוב למה שתיארת בכמיהה שלך.
הבעיה היא שאני רגילה לתקשורת הוירטואלית עם הדמויות האלו, ופתאם שזה יהפוך לאמיתי- מעניין מה יהיה . איך ארגיש ביחד עם עוד הרבה אנשים "כמוני"
ובעצם הם לא באמת "כמוני". זו אשלייה. כי אני זו אני והם זה הם. חשוב להם להיות הם כפי שהם וחשוב לי להיות מי שאני
אני בטוחה שיהיה נחמד,אבל אולי גם קצת קשה. ככה זה תמיד אצלי. איכשהוא אני תמיד,אבל תמיד בוחרת בדרך הקשה. דבילי. דבילי? לא יודעת... הדרך הקלה לא מעניינת. אין בה אתגר וברור לי שהדרך למציאת המקום שלי צריכה לעבור קודם בכל המקומות שקשה לי איתם,צריכה לעבור את מסלול המכשולים בטרם אגיע למשוכה שמעבר לה- גן העדן הנכסף

כשהתלוננתי פעם בפני נועם (האיש "שלי") שאני עייפה מה"לבד" הזה כל הזמן,שאני כמהה לעוד אנשים שילכו איתי,לצידי, בדרך שלי, אז הוא ענה :
את לבד, כי את מתעקשת ללכת בדרך שלך, והיא רק שלך. את סוללת אותה לעצמך ומצפה מאנשים שילכו בעקבותייך. זה לא עובד ככה." כך אמר...

אילולוא הדברים שלך שכתבת מתוך הזדהות עמי, הייתי ממשיכה לחשוב שאני עוף זר ומוזר יחיד בעולם
אולי באמת תבואי לגור כאן, נהיה שכנות..
הנה שוב הפנטזיה, ובעקבותיה הציפיות ואז האכזבה
פתאם עוררת אצלי את הכמיהה הרדומה הזו. כל כך קשה עבדתי על עצמי כדי לשכנע עצמי שהיא בלתי ניתנת למימוש.

טוב, הילדים התעוררו
יום חדש

תודה לך שלומפרית

יום נעים
נעמה

ה

אגב,
כתבתי פעם כמה דברים שאולי יעניינו אותך בדף שונות באופן טבעי

הי נעמה, באתי לאמר לך בוקר טוב @}

שהצורך להתעמת כל הזמן מול החברה הנורמטיבית,הוא כנראה הכרחי עבורי כדי להבליט את המיוחדות שלי
גם אני חשבתי ככה על עצמי, אבל בתקופה מסויימת שלמען הילדים ניסיתי לשדר סוג של נורמליות וכמו כולם גיליתי שזה דורש ממני מאמץ נוראי, אני הייתי בטוחה שאני מצליחה ממש טוב, אבל אף אחד אחר לא חשב ככה, זה היה מדכא והוריד לי את שמחת החיים וההתלהבות התמימה, וכשחזרתי להיות מי שאני, בעצם גיליתי ש
הכרחי עבורי כדי להבליט את המיוחדות שלי כן זה הכרחי לי להבליט את המיוחדות שלי, זאת באמת המיוחדות שלי ואני רוצה להרגיש בנוח עם עצמי ולתת לעצמי ביטוי זה חלק מהשמחה שלי.

כתבת משהו על זה שאת מאוד אגואיסטית, בעלי אומר שאני הבנאדם הכי אגואיסטי שהוא מכיר ומשום מה זה מקסים אותו, למרות שגם מאוד מעצבן, הוא אומר שאני בול הדמות של הזמר מהסרט "לשכוח את שרה מרשל" אם את מכירה

עכשיו אני בדיוק בתהליך של להשתחרר מהניסיון הכושל לשדר נורמליות לסביבה [התהליך היה ארוך, שנתיים, והיו לי מטרות- הכל היה אמור להיות לטובתנו כמשפחה, אבל יצא בסוף ממש לרעתי, זה מה שקורה בפעם היחידה שאני מנסה להיות לא לגמרי אגואיסטית}

ועכשיו בתהליך ההפוך פתאום קשה לי, מרוב שניסיתי להשתלב, בכל דבר שאני רוצה לחזור לעצמי יש לי פתאום פחדים- מה יחשבו עלינו- זאת התוצאה "הבריאה" של ניסיון להיות כמו כולם- הפחד להיות עצמך ולחשוף את זה.

איזה דף מגניב... בייחוד בסוף, השיחה בן שלומפרית ונעמה...
כמה מוזר, בעיקר הרצון (דרישה?) לחברים אמיתיים, כמונו. ולא רק זה, אלא הרבה ממה שכתבתן. הרגשתי כאילו אני כותב את זה.
הנה, מופיע לי כאן למעלה... "החסרונות הם היתרונות".

לאן נעלמתן?

באתי לחפש רסיס מידע מעברי ונזכרתי
נחמד להתבונן אחורה ולומר לעצמי את האמירה הנדושה : "איך שהזמן עובר"...

איזו עוורת הייתי כשכתבתי : אני כבר חיה את חלום חיי. קוראים לו נועם והוא אוהב אותי ואני אותו ואת ארבעת פלאי העולם שלי
הוא מעולם לא התעניין לקרוא מה שאני כותבת כאן
היה עסוק כבר אז בתהליך הפרידה ממני, כשאני לא העליתי בכלל בדעתי שמשהו אחר מתבשל לו בינתיים מאחורי גבי
היה לי ברור ומובן מאליו שלא משנה מה,תמיד נהיה ביחד.
בזמן שאני כתבתי כאן שהוא חלום חיי ואוהב אותי, הוא כבר היה נחוש בדעתו שלא להיות יותר מובן מאליו

ואז עוד החשבתי עצמי לבעלת מודעות גבוהה
חחחח
מודעות אלק.
עוורת
חרשת
אילמת

כמה שאני לומדת יותר,מבינה כמה אני עדיין לא מבינה

לא יודעת אם עיוורת. בוטחת, תמימה, אוהבת, ישרה, כנה, פתוחה.
לא מדמיינת תרמית, שקר, בגידה, חוסר אהבה, חוסר יושר והסתרה.

בוטחת, תמימה, אוהבת, ישרה, כנה, פתוחה.

יקרה, את אחת הנשים הכי נפלאות שהכרתי. לא עיוורת ולא חרשת. מלאה אהבה ומלאה אמונה. ועתה נפתחות כל הדלתות עבורך.

תודה חברות,נשמות טובות,תודה

אוהבת,תמימה,כנה, ...כן

אבל גם עוורת, לפחות בעין אחת.
זו שאמורה להתבונן בסביבה שלי ולהתיחס ברגישות לזולת,למצוא איזון,להיטיב לתקשר, להתגמש ,לגשר על פערים: זו העין החלשה שכנראה מרוב פזילה פנימה התעייפה ונחלשה עד שאיבדה כל יכולת לראות אותו,את בן הזוג
העין השניה , זו שדרכה אני מתבוננת בעולם שלי,היתה מכוונת פנימה,לעולמי הפנימי, האישי ,מכוונת לבועה הפרטית. זו התחדדה,העמיקה ראות לתוך נבכי נפשי,למעמקי נשמתי המתפתחת.

חרשת,גם...
פעם הלכתי לעשות בדיקת שמיעה כי היה ברור לי שאינני מיטיבה לשמוע . הבדיקה היתה תקינה,אבל על גבול הנורמה,על הקצה.
כזו אני. תמיד הייתי. על הקצה...
לא הייתי זקוקה לאישור הרפואי שממילא לא היה מהיימן מבחינתי. ידעתי ועדיין אני יודעת שאינני שומעת היטב
לא מדובר כאן על לקות פיזית חסרת משמעות
יש כאן בחירה מודעת עמוקה ומהותית:
אני בוחרת להקשיב לקול הפנימי שלי יותר מאשר להיותי קשובה לאחרים בסביבתי.

מוצאת עצמי עכשיו בעל כורכי נדרשת לפתח מיומנויות תקשורת מקרבת וידידותית יותר לסביבה. אין לי ברירה
זו מתנת הפרידה שלי ממנו, ההכרח להחשף ללמידה הזו.
מצד שני,אולי אם אבין לגמרי את השיעור שעליי להפנים וללמוד,אולי יוותרו לי שם למעלה על שיעורי הבית והמבחנים ואוכל לקפוץ כיתה ישר לעידן החדש בו אדלג בקלילות מעל כל מכשולי יסוד המים- הרגש והרגישות לזולת
אולי, מי יודע
נסתרות הן דרכי האל
(עכשיו אני לומדת ומגלה חלק מהדרכים הנסתרות האלו . עיניי נפתחות להוויה תודעתית אחרת.
רק בגלל הרוח, בנפשי,בליבי,בנשמתי,רק בגלל הרוח...)

מעניין מה שאת כותבת.
מעניין, כן ואמיץ.
בהצלחה!

שלום

עברו אי אלו שנים,עברתי עוד גלגול של חיים חדשים . אני מתורגלת במעבר בין עולמות חלופיים...
אני כמעט לא נוכחת באתר באופן טבעי ,אבל תוכלו לקרוא אותי ב שינוי תודעתי בעידן החדש
וליצור איתי קשר באתר שינוי תודעתי http://shinuytodaati.co.il/

אהבה
נעמה