חינוך ביתי בחו''ל ומה עם השפה

חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי התיחסות ספציפית לשאלת השפה. אנחנו מדברים עברית בבית. הגדול (5) הולך לגן "טרום חובה" כמקובל פה בקנדה, פעמיים בשבוע 2.5 ש' כל פעם. הוא מבין אנגלית מצויין, קורא וכותב הרבה מעבר לגילו (בעברית ובאנגלית), אבל כשמקשיבים לו מדבר אנגלית ברור שהאנגלית שלו לא רק נחותה מהעברית העשירה שלו, אלא נחותה מהאנגלית של בני גילו המקומיים. אין פלא, כמובן. זה לחלוטין לא מפריע לו, אבל לדעתינו יגיע היום שהוא ירגיש בבעיה חברתית כנגזרת מחולשת השפה.

כשאנחנו חושבים על חינוך ביתי, אנחנו גם מבינים שנצטרך מאמץ מיוחד כדי להביא את האנגלית שלו לרמה של בני גילו ללא ההטמעה במערכת החינוך המקומית. יש לו חברים מהגן והם נפגשים מדי פעם אחרה"צ (אבל לעיתים רחוקות). הוא הולך לחוגים (כדורגל, שחיה, צרפתית, מנדרינית) שהוא בוחר. לא מצאתי חוג "אנגלית" - אולי כי לא ידעתי איך ואיפה לחפש ואולי כי אין ביקוש בגיל הזה בהנחה שהנושא ממילא מכוסה ע"י מערכת החינוך.
האם למישהוא יש תובנות בנושא? רעיונות מוכחים?
אשמח גם לקשר עם משפחות חינוך ביתי בחו"ל ornit (at) hadar (dot) ca

היי, איזה כייף למצוא את הדף הזה.
יש לי את אותה בעיה בדיוק
אנחנו גרים באיטליה מדברים עברית בבית, הקטן בן שנתיים וארבע, התחיל לדבר רק בגיל שנתיים ובהתחלה דיבר רק עברית. זה הבהיל אותי מאוד, לשמוע אותו אומר לילד איטלקי בגן השעשועים, "בוא, בוא" ולכלב של השכנה "חמוד, חמוד". מרוב לחץ ובהלה התחלתי לדבר איתו איטלקית, דבר שלא עשיתי קודם לכן (האיטלקית שלי היא משנת בציר לא משהו...) התחלתי להגיד לו את המילה גם באיטלקית וגם בעברית. וזה עבד! עבד מצוין. הוא מתקדם לאט. אבל הוא כל הזמן מתקדם, היום יש לו אוצר מילים שלם באיטלקית. יש חפצים ופעלים שהוא משתמש עבורם רק במילה האיטלקית, ואנחנו מתחילים לדבר גם איטלקית בבית בינינו (אני והבעל) כדי שהוא ישמע את זה יותר.
זה לא קל. זה די מעצבן. זה סיבך לי את הראש ביותר מובנים ממה שאני יכולה לתאר. אבל זה שיפר גם את האיטלקית שלי. ובנוסף זה הפך את האיטלקית לשפה שיש לי בה מערכת יחסים משמעותית, מה שמקל עלי להשתמש בה.
דבר נוסף שאני עושה ושנוחל הצלחה, הוא להקריא ספרים באיטלקית. שנינו לומדים מילים חדשות. אורחים שבאים הביתה מתבקשים להקריא לילד את הסיפור (וכך אמא לומדת איך לבטא מילים שהיא לא הייתה בטוחה בקשר אליהן) בקיצור לימוד משותף.
מקווה שהועלתי.

חייבת להעיר משהו.
אם בוחרים לדבר עם הילד בשפה המקומית וגם בעיברית בלי שום חוקיות, זה יכול ליצור אצל הילד בילבול, לדוגמה- הוא יכול לדבר עם אדם דובר איטלקית בעירבוב של איטלקית ועברית, וכך לא להיות מובן לחלוטין.
נראה לי שיכול לעזור במקרה הזה, לקבוע מעין חוקיות, למתי מדברים רק עברית (בזמן חיבוק- ליטוף, זמן האוכל, לפני השינה, באמבטיה, הסיטואציות היותר אינטימיות) ומתי מדברים רק איטלקית (כשנמצאים בחברת עוד אנשים- גן שעשועים).
בעניין ההקראת סיפורים, זה דוקא מאוד פשוט, שיש ספירם באיטלקית, ויש ספרים בעברית. זה מכתיב את החוקיות מעצמו. את זה גם אני עושה. הבן שלי יודע שיש ספרים בגרמנית ויש ספרים בעברית. ושמבקשים ממנו להביא אחד מהשניים, הוא גם יודע להבדיל.

הוא הולך לחוגים (כדורגל, שחיה, צרפתית, מנדרינית)

וואו, שתי שפות לא פשוטות בכלל. אולי כדאי לצמצם את רוחב היריעה הלנגוויניסטית?
בשנים שאנחנו התגוררנו בחו"ל, היתה "השפה שלנו" ו"השפה של בחוץ". כך, למשל, בגן השעשועים הילדים נהגו לקשקש ולהקשיב באנגלית, ובבית - בעברית. בנוסף, בעירה הנידחת שלנו עיקר חיי התרבות נסוב סביב הספריה, שם נהננו לעתים קרובות מ"שעת סיפור" וממעגל שירי ילדים (עד היום הם שרים את "איצי ביצי ספיידר" ודומיהם - זה משם), תיאטרון בובות צנוע ועוד. אולי תמצאי מוקד כזה גם באזורך?

וואו, שתי שפות לא פשוטות בכלל.
מה, יש שפות פשוטות ולא סיפרו לי? (-;

אנחנו עוד לא בשלב הזה, אבל אנחנו חושבים על זה כבר הרבה זמן. חשבנו לחפש נער/ה צעיר/ה, מישהי מקומית, שתבוא באופן קבוע לשחק עם העולל - לא בייביסיטר, פשוט זמן איכות עם מישהו דובר שפה. כשהייתי בת 12-13 עשיתי בעצמי מין בייביסיטר בהשגחה שכזה, כדי לאפשר לאמא לעשות דברים אחרים בבית באותו זמן, וזה היה אחלה.

בינתיים גם עברנו לקהילה הולנדית ברובה הגדול, אז נראה קודם מה הסדירות של קשרים עם אנשים אחרים פה. אולי נעשה את זה בכל מקרה, זה גם טיפוח בייביסיטר לעתיד

.

כשהייתי בת 12-13 עשיתי בעצמי מין בייביסיטר בהשגחה שכזה

זה נקרא mother helper. אצלנו היה נהוג שבנות בגיל 12 או 13, שמעוניינות, יכולות לעבור הכשרה של כמה שעות ולקבל אישור לעשות את זה. העלות נמוכה, החדוה גבוהה רק צריך לדעת שמבחינה חוקית, אסור לך להשאיר אותה לבד אפילו קצת (כך בארה"ב, בכולופן).

אנחנו בבעיה דומה, והייתי שמחה לשמוע תובנות של אחרים.
גרים בארץ (ישראל) אבל החלטנו, מסיבות שונות, לדבר עם הילדה אנגלית.
שנינו הגענו מבית שבו הורה אחד דיבר אנגלית ואחד עברית.
האנגלית שלנו די עלובה, בלי מבטא ורצופה שגיאות. למרות זאת חשנו שחשוב לנו שילדינו ידעו אנגלית טוב.
אנחנו מדברים אנגלית עם הילדים ועברית ביננו.
הילדה עכשיו בת שנתיים, מבינה אנגלית מצויין ומדברת משפטים שלמים באנגלית. היא גם קוראת כמה מילים באנגלית ומכירה את כל האותיות בשמן ומשייכת אותן למילים שהיא מכירה.

אבל אוי, עיברית היא לא למדה. קיווינו שתקלוט את השפה מאתנו ומן הסביבה ובינתיים אין לכך סימנים.
במאמץ אני מתחילה לדבר איתה עברית. אני בוחרת זמן שבו אני מרוכזת רק בה ופעילות שחוזרת על עצמה כל יום (כך שהיא כבר יודעת מה אני עומדת להגיד), ואז פשוט מדברת רק עברית, גם אם היא לא מבינה אותי.
בינתיים יש תוצאות מועטות. היא חוזרת על מילים בעברית גם בלי להבין את משמעותן.
אני משתדלת לא לערבב שתי שפות במשפט אחד כדי שלא לבלבל בין כללי הדקדוק השונים בין השפות.
אני יודעת שיש לילדים צעירים יכולת מדהימה לקלוט כמה שפות בעת ובעונה אחת. אבל איך עושים את זה?

שליחה על ידי א_א* » 16 דצמבר 2007, 19:18

האנגלית שלנו די עלובה, בלי מבטא ורצופה שגיאות
איזה טעות .מאוד מומלץ לדבר עם הילדים שפה שיודעים על בוריה, בעושר הגדול ביותר של המילים ,במבטא נכון .
אנשים שיכולים להתבטא נכון בשפה אחת יקפידו ללמוד לעומק ולאותה רמת ביטוי כל שפה שילמדו -הם לא יסתפקו בפחות.
לדעתי זה עדיף על עילגות בשתי שפות וחוסר בשפת אם .
לכן גם מומלץ שכל הורה ידבר עם הילד בשפה שבה הוא שולט ונחשבת עבורו שפת אם - גם אם היא לא השפה שבה הוא מדבר עם ההורה השני או עם הסביבה.
ובכל מקרה כדאי לקחת בחשבון שילדים שמדברים אליהם בשתי שפות מתחילים לדבר הרבה אחרי ילדים שלומדים רק שפה אחת .

תודה א א, אולי הגזמתי בביקורת שלי על האנגלית שלי, היא יותר טובה משפת רחוב של דוברי אנגלית רבים.
אבל שמעתי גם דעות שונות משלך.
ומניסיוני, אימי דיברה ועדיין מדברת עיברית מדהימה, יודעת לשון על בוריה ואני, לצערי לא שולטת בשפה כמוה.
אני מאמינה ששפה לומדים מן הסביבה, ספרים, מדיה ולא בהכרח מן ההורים.
בן זוגי לדוגמה, מדבר עברית הרבה יותר טוב משני הוריו.
ביתי נחשפת לאנגלית "הטובה" מקריאה בספרים באנגלית ואני מאמינה שתמשיך להחשף כאשר תתחיל לקרוא בעצמה.
דוגמה נוספת, חבר שלי יודע אנגלית ברמה אוניברסיטאית רק מקריאה (בגיל ההתבגרות) בחוברות על נושאים המעניינים אותו.

אבל כשמקשיבים לו מדבר אנגלית ברור שהאנגלית שלו לא רק נחותה מהעברית העשירה שלו, אלא נחותה מהאנגלית של בני גילו המקומיים. אין פלא, כמובן. זה לחלוטין לא מפריע לו, אבל לדעתינו יגיע היום שהוא ירגיש בבעיה חברתית כנגזרת מחולשת השפה.
לי זה נשמע מאוד ברור שהאנגלית שלו תהיה דלה (אני מעדיפה את המילה הזאת על "נחותה") מבני גילו שמדברים בבית אנגלית כשפת אם. קשה לי להאמין שזה יגרום לו לבעיה חברתית אבל אני לא מכירה את החברה בקנדה ולא יכולה לומר מהיכרות אישית (רק הרגשה שלי).

מה שכן, מבחינה חברתית, אני מאמינה שהלימוד יבוא מהרצון שלו לתקשר עם חברים ומלשמוע איך הם מדברים.
אני יכולה רק להעיד על הבת שלי (בת 3) שעד לא מזמן לא דיברה אנגלית כלל ודי שתקה ליד ילדים. בזמן האחרון החלה לדבר וגם זה לא משפטים שלמים אלא רק צירופים שהיא שומעת סביב. לא היתה לה מעולם שום בעיה לשחק עם ילדים ולהסביר את עצמה. אני באמת מאמינה שעל אף שהאנגלית שלה בודאי תהיה דלה יותר לא תהיה לה שום בעיה לתקשר ולהתחבר.

בנוסף,אני לא מדברת איתה אנגלית בכלל. שתלמד מדוברי אנגלית ולא ממני. אני מעדיפה להקפיד איתה על עברית נכונה, בזה אני יותר טובה. מה גם שאני מכירה מאוד מקרוב ילד שהוריו חזרו איתו לישראל ובכדי לשמור על האנגלית שלו דיברו איתו אנגלית בבית והתוצאה היתה שהוא לא הסכים לדבר עברית. למעשה, עד היום העברית שלו לא משהו. זו אמנם דוגמא אחת אבל היא השאירה בי חותם ש מאוד מומלץ לדבר עם הילדים שפה שיודעים על בוריה, בעושר הגדול ביותר של המילים ,במבטא נכון

הרעיון של הבייביסיטר נשמע טוב מאוד. הייתי בעצמי עושה זאת אם היא לא היתה הולכת לגן 4 שעות ביום.

ועוד משהו, את המילים שהיא אומרת באנגלית היא אומרת במבטא נכון, לא כמוני או כמו אבא שלה (שמדבר אנגלית מצוין). סיבה מצוינת שתלמד אנגלית מדוברי אנגלית ולא ממני.

אני דווקא חושבת שדלות השפה נובעת מסיבות אחרות לגמרי. אני מתכוונת שלא בגלל החשיפה לילדים דוברי שפה זרה או מבוגרים דוברי שפה זרה או הורים דוברי שפה זרה...
אני חושבת שזה תלוי גם בזה, כמובן, כי כדי להכיר ולהפנים שפה צריך בראש ובראשונה להחשף אליה. אבל יותר מהותי בעיניי אופן החשיפה.

קודם כל לטענה הראשונה - חשיפה בלעדית לשפה מסויימת איננה הסיבה לעושר או לדלות בשפה -
שפת אם איננה תמיד שפה עשירה... יש אמריקאים מקומיים עם אנגלית דלה במיוחד. יש ישראלים עם עברית דלה במיוחד, וזאת מבלי שהעברית תהיה שפתם השניה.
יש אנשים שדוברים שלוש שפות ויותר, וביותר מאחת מהן מחזיקים בעושר שפתי מעורר השראה שיכולים להתקנא בו המקומיים לעיל.

וכעת לטענה השניה - גורמים אחרים ישפיעו לא מעט ולפעמים אף יותר -
בראש ובראשונה אינטיליגנציה וגנטיקה. במובן זה שיש כאלה שכישורי השפה המולדים שלהם עולים על כישורי השפה הפוטנציאליים של אחרים. יש ילדים שקולטים כל בדל ושביב שפתי מן הסביבה, ויש כאלה שלא.
אחרי כן חשיפה. (לא לא, זו לא יריה לעצמי ברגל

) אני מתכוונת לחשיפה ל{{}}עומק השפה. אם ילד ישמע שפה גבוהה יותר, הוא ידבר שפה גבוהה יותר. מבחינתו זו איננה שפה גבוהה, זו שפה. הנטיה לפשט מושגים עבור ילדים מאד מוזרה בעיניי. הם מסוגלים לקלוט מושגים מורכבים בקלות אדירה, הרבה יותר מאיתנו. אז חבל ומוזר למנוע מהם.

אני רוצה בכל זאת לתת דוגמה אישית, על אף שהיא לא מוכיחה כלום, רק דוגמה. אני למדתי לקרוא בגיל שלוש. קראתי כמו תולעת ספרים קטנה, יום וליל, בארוחות ובשירותים... אבי תמיד אהב מילים מיוחדות והשתמש תדיר באלונטית, באסקופה, במוז, בשלחופה ועוד... זה שעשע אותו. אני בתור ילדה פשוט למדתי את זה כחלק טבעי מהשפה שהיתה סביבי, לא כי הייתי חייבת את זה לפסיכומטרי. קראתי אלתרמן, גולדברג, ביאליק, מילונים ואנציקלופדיות לפני השינה.
אנשים פה שואלים אותי כמה שנים אני חיה בארה"ב. כשאני אומרת ש-4 חודשים, הם שואלים אז מתי חייתי פה בתור ילדה? והאמת היא שלא חייתי פה. יש לי אנגלית שלמדתי מסיינפלד ומספרות מקצועית על תוכנה. יש לי מבטא מזה שיש לי שרירי לשון מאד גמישים שמאפשרים לי יכולת חיקוי. גנטיקה. קיבלתי את כל זה מתנה. לא עשיתי בשביל זה כלום.

נהר ישנה פה לידי. אנחנו בארה"ב בלמידה-טבעית. היא בת 18 חודשים, מדברת עברית. (משפטים עד 5 מילים, זכר ונקבה, יחיד-רבים, מילות יחס, תארים, פעלים והטיות.) אני רק מבחינה בזה, אני לא מלמדת כלום. כלומר - קודם כל נטייה טבעית שלה.
אין לנו אג'נדה בענייני שפה. מה שקורה מעשית זה שכשאנחנו בבית אנחנו מדברים בעיקר עברית, ועם אחרים רק אנגלית. לפני כמה שבועות ישבנו בבית קפה, ובכל פעם שהמלצרית באה והלכה, אמרנו "THANK YOU" באחת הפעמים נהר הסתכלה עליה ואמרה "תודה-תֶ'נְקוּי" היא לא שמעה אותנו אף פעם מחברים בין שני המושגים ועשתה את הקישור והתרגום בעצמה לגמרי. אנחנו, אגב, גם לא מלמדים להגיד תודה, בבקשה וסליחה, פשוט מנומסים בינינו, והיא אימצה. מאד חמוד

יש לה ספרים באנגלית ובעברית, בלי הבחנה. יש באחד מהם מלא חיות אוסטרליות משונות, והיא מכירה את כולן. אומרת לי "את פָּלִיפּוּס!" (את פלטיפוס...) אני לא פוחדת להגיד לה מילים "קשות" או "נדירות" והיא מכירה אותן ומעכלת אותן בלי שום בעיה. אני מדברת איתה בשפה שלי טבעית, וזו השפה שלה טבעית.

כשאנחנו בגינה ציבורית או עם חברים, והיא מנסה לתקשר, אני מתרגמת אותה אם צריך. מי שרוצה לתקשר איתה בגובה העיניים שואל אותי "HOW DO YOU SAY HAT?" ואומר לה KOVA!

מי שלא, לא. הפסד שלו

יש לנו חברה שכבר יודעת להגיד SHENEY DUBIM ולהצביע על שלושה דובים

טוב, סתם נסחפתי כי אני מדברת על הפוצקי שלי

@}
יאללה, כולם להתעוררר!!!!!!

יאללה, כולם להתעוררר!!!!!!

מתייצבת:

ניצן מדברת על הפוצקית, ניצן מדברת על הפוצקית, נא להתעורר, נא להתעורר!!!!!! יש פה נאום חשוב מאוד!!! ניצן מדברת על הפוצקית!!!! אל תחמיצו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

טוב, נו, אני אפסיק.

_אני משתדלת לא לערבב שתי שפות במשפט אחד כדי שלא לבלבל בין כללי הדקדוק השונים בין השפות.
אני יודעת שיש לילדים צעירים יכולת מדהימה לקלוט כמה שפות בעת ובעונה אחת. אבל איך עושים את זה?_

לערבב שתי שפות במשפט אחד זה הכי גרוע, אבל גם רמות מתונות יותר של בלבול לא מומלצות. אני הבנתי שאם רוצים לגדל ילד דו-לשוני, בבית מעורב-שפות אז ההמלצה היא "הורה אחד - שפה אחת" כלומר, שכל הורה ידבק בשפה שאתה הוא מרגיש נוח יותר, וידבר רק בה כשהוא פונה אל הילד שלו, כמה שיותר בעקביות. לא "משפט עברית משפט סוואהילית" ולא "שעה עברית, שעה סוואהילית" ולא "יום עברית - יום סואהילית" - אלא חשיפה רציפה, כמה שיותר עקבית, לשפה, לאורך חודשים.

אני מסיקה מזה שאם מגדלים ילד בבית עם שפה א', אבל בסביבה רחבה שמדברת שפה ב', אז באמת עדיף למצוא מישהו מבחוץ שידבר עם הילד את השפה ה"חיצונית" בנינוחות, במקום שאחד ההורים יתחיל להתפתל ולהתאלץ בשפה שאיננה שפתו.

(אני לא מכלילה בזה קריאת ספרים - לטעמי אפשר בכיף להקריא ספרים שאינם בשפת האם, אם שטף הקריאה פחות-או-יותר זורם, וזו חווייה מהנה למקריאה. אבל זו פעילות מתוחמת היטב, ולא דומה לדיבור ספונטני)

אני מסיקה מזה שאם מגדלים ילד בבית עם שפה א', אבל בסביבה רחבה שמדברת שפה ב', אז באמת עדיף למצוא מישהו מבחוץ שידבר עם הילד את השפה ה"חיצונית" בנינוחות, במקום שאחד ההורים יתחיל להתפתל ולהתאלץ בשפה שאיננה שפתו.
זה לא רק כדי שההורה לא יצטרך להתפתל, זה גם כדי לאפשר לילד ללמוד את השפה מדוברים ילידים שלה, כדי שירכוש אותה באותה רמה. לטווח ארוך, לדבר עם ילד בשפה שאני לא מדברת ברמה גבוהה מאד ובמבטא נכון, כשהוא יכול לרכוש את אלו בחוץ, לא עוזר לו.

לערבב שתי שפות במשפט אחד זה הכי גרוע
אחד לפני ההכי גרוע הכי גרוע זה שמדברים בעיברית סתם ככה להכל' אבל כשכועסים עוברים לאנגלית .
Ila have seen that happening somewhere

כפי שכבר אמרו לפני, אני חושבת שהכי חשוב עקביות. דברו עם הילד בשפה שאתם שולטים ומרגישים בה הכי נוח. ילדים הם כמו ספוג, והם יספגו הכל, גם את השפה של הסביבה שלא מדברים בבית. הקפידו לחשוף אותו לשפה באמצעות ספרים וסרטים. אני מאמינה שכל השאר יסתדר מאילו.
אני מגדלת את בני בן החמש בארה"ב על ירכתי השפה העברית, הוא התחיל ללמוד אנגלית רק אחרי גיל שנה כשהתחלתי לשלוח אותו לגן. היום הוא מדבר את שתי השפות באופן שוטף ויכול לתרגם בקלות משפה אחת לשניה. מה שמצחיק זה שהוא מדבר באנגלית עם מבטא ישראלי....

רק במידה ואנחנו מארחים או מתארחים אצל אנשים שהם לא דוברי עברית אנחנו פונים אליו באנגלית.
גם אני גדלתי בבית דובר אנגלית בארץ, ולמדתי את העברית בחוץ. היום חוץ ממבטא (שאני לא יכולה להפטר ממנו), העברית שלי מצוינת.
בהצלחה

לא בחינוך ביתי (אבל חושבים על זה) וגם בקנדה.
הגדולה הולכת לגן קנדי (public) יום כן יום לא ולגן ישראלי בימים האחרים. בגן הישראלי 70% מהיום בעברית. סוף היום באנגלית. ורק השנה התחילה לדבר יותר אנגלית, אחרי שנכנסה לביה"ס (גן חובה שהוא חלק מבי"ס). רק כשיש אינטראקציה בינה לבין ילדים אחרים דוברי אנגלית (וזה כולל ילדים של חברים ישראלים שהולכים לגן באנגלית, ולכן יודעים לשחק בעיקר באנגלית עם בני גילם), היא מדברת ואנחנו שומעים התקדמות משמעותית.

בשלב הזה, אם בשנה הבאה היא בכיתה א' כרגיל, היא כבר לא תהיה במסגרת ישראלית בעברית בכלל והאתגר הוא לשמור על העברית בבית.
אם נלך על חינוך ביתי אז הדאגה היא הפוכה. כי גם אם נמצא משפחות קנדיות בחנ"ב והילדים יפגשו, אני לא חושבת שזה מספיק בתור חשיפה לשפה. דילמה רצינית (ובכלל עניין החינוך הביתי, שאני מתחבטת בו בזמן האחרון... אבל זה לדף אחר).

חברה שלנו, שהיא מורה ומרכזת בתחום החינוך המיוחד סיפרה לי שילדים שגדלים בבית שלא מדברים בו אנגלית, אח"כ בכיתות הגבוהות (חטיבה/תיכון) - השפה שלהם דלה יותר מבחינת אוצר מילים כי הם לא גדלו על זה מגיל אפס.
כמובן שכרגע אני רואה את זה על בתי, כי היא לומדת עכשיו דברים בסיסיים שילדים שזו שפת האם שלהם מכירים ויודעים ליישם מגיל קטן יותר, אבל משום שאין לי מושג עוד כמה שנים נגור פה, הייתי רוצה להשתדל לחשוף אותה לאנגלית טובה מצד אחד, ולעברית מצויינת מצד שני, שלא תלך לאיבוד.

אגב, שנינו מדברים אנגלית מצוין (האיש עוד יותר ממני. גר שנתיים באנגליה כשהיה ילד), והמבטא שלנו לרוב לא ניכר בשפה (כן, גמותי שואלים פה כמה זמן אני כאן ומתפעלים. התרגלתי. <ואני פה הרבה יותר מ-4 חודשים>), אבל אני לא רוצה לאבד את העברית. זה חשוב לי יותר.

והקטנה, בינתיים במסגרת בעברית. בת שנה ו-10 ומדברת כמו אוטוסטרדה (ניצן, תתכונני...), וגם שרה. הכל בעברית. מעט מילים באנגלית. קצת מהמשפחתון וקצת מאחותה הגדולה.

וארנית, את מי שאני חושבת שאת? (בצד השני של היבשת)

אני מכירה את התיאוריות על עקביות. אבל מרשה לעצמי לפקפק בהן.
הן ולידיות כמו התיאוריות שאומרות שאסור להושיב ילד לפני שהוא מתיישב לבד.
הממ... למה?
כולם מצטטים, אפשר לקבל הסבר יותר עמוק שמתאר כמה סגנונות תקשורת ומקיף מגוון סוגי הורות ומגוון יכולות תקשורת, והוא יותר עמוק מאשר "זה מבלבל את הילד"?
אני דווקא שמעתי על לינגויסטיקאים בכירים שטוענים שזה לא מבלבל את הילד. אז ברוח השלת הכבלים המחשבתיים, אני רוצה הסבר לפני שאני מאמצת אל ליבי כללים נוקשים.
(ניצן ואישהּ מדברים ביניהם חופשי בליל של כל מיני שפות, ואיכשהו הילדה שלהם מתקשרת ברור להפליא ובקצב מסחרר...)

מהנסיון שלי, וחייתי בחו"ל כמה שנים וראיתי הרבה ילדים, זה ממש תלוי-ילד.
ראיתי למשל שני ילדים, בני אותו גיל, ששניהם נחשפו ל-3 שפות עיקריות - הורה אחד דובר עברית, שני צרפתית, והם חיו בארה"ב. ילדה אחת דיברה בגיל שנתיים וחצי שלוש שפות, והילד השני בגיל 3 ויותר לא דיבר אף שפה.

התיאוריות על עקביות
אני גם מכירה. ואני מניחה שאלה הנחיות כלליות למי שתוהה, כי סטטיסטית התוצאות מתאימות. מסכימה שזה תלוי-ילד. צריך לזרום עם מה שמתאים לו/לה.
אבל מה קורה אם זרמנו וטעינו? הילד איבד שפה (או עניין בדיבורה, או קריאה/כתיבה) בדרך או מיישם באופן לא נכון שקשה לתקן?

אבל מה קורה אם זרמנו וטעינו?
אז לפחות זרמנו

וגם מטעויות לומדים. (בעיניי יותר גרוע גם לא לזרום וגם לטעות...

)
ואני לא מאמינה שהילד "איבד" שפה. באמת שלא... הוא יכול רק לרכוש שפה בשלב הזה.
אז הוא לא יידע עברית על בוריה או אנגלית שייקספירית. אני ממש לא חושבת שזה אסון גדול... כל עוד הוא שמח ובטוח ואהוב....

(אני כמובן מתייחסת לילדים בריאים בלי הפרעות תקשורת ומבטאת אך ורק את רחשי ליבי. מקווה שזה ברור @} כמו כן, חשבתי ככה גם לפני שגילינו שנהר כשרונית בעניני שפות.)

אבל מה קורה אם זרמנו וטעינו?
כלום
לא קרה כלום יש המון אנשים (במיוחד באמריקה) שיודעים רק שפה אחת
ואם לא מדובר בשפה הזאת אז גם לא נורא הוא ילמד אותה אחר כך אם היא תיהיה חשובה לו .
כאילו מה אם מישהו לא מדבר לפחות שתי שפות משהו לא בסדר בו ?
>אילה שמבינה 5 שפות מדברת 3 ולא מחשיבה שפת סימנים ישראלית כשפה <

יש המון אנשים (במיוחד באמריקה) שיודעים רק שפה אחת
ברור שזו לא חובה לדעת שתי שפות, אבל לי אישית יהיה מאוד חבל אם הילדות שלי ידברו רק אנגלית יקראו ויכתבו רק אנגלית. ועברית יבינו וידברו בקושי.
אם שני הצדדים (ההורים והילדים) משקיעים בשפה השניה (של הילדים), אז כל אחד ילמד מהשני. אנחנו את האנגלית שלהם והם את העברית שלנו. בגלל זה רק לזרום זה לא מספיק לטעמי. אני רואה פה המון ילדים להורים ישראלים שברגע שעברו למסגרת רק אנגלית, העברית שלהם הדלדלה עד כמעט לא מדוברת. ואז ההורים שולחים לאיזה sunday school וחושבים שפעם בשבוע לשמוע עברית ולראות את האותיות זה מספיק.

(טוב, פרקתי)

אז אישית <שוב, אם לא נחליט על חינוך ביתי>, אני מתכוונת לשמור על העברית וכן לנסות לשמר אותה כמה שאפשר, גם קריאה וכתיבה. לא חשבתי שאני רוצה ממש ללמד, ועדיין אין לי מושג איך ואם זה ילך. יש לי מן תכנון לנסות לשמור על זה ושתמשיך להתעניין בזה כמו היום. נראה איך ילך...
<ואם כן חינוך ביתי, אז האנגלית היא זו שתפגע. נדמה לי שזה הדיון המקורי של הדף, נכון?>

_אבל מה קורה אם זרמנו וטעינו?
אז לפחות זרמנו happy וגם מטעויות לומדים. (בעיניי יותר גרוע גם לא לזרום וגם לטעות... happy)_
או. ניצן, כרגיל, מדייקת.

אז ככה, מניסיונה של אם לילד שיש לו בעיות תקשורת.
אנחנו מתגוררים בארה"ב. לפני האיבחון דיברנו עם יותם עברית, ואנגלית הוא שמע מסביב. מעט המילים שהיו לו היו בעברית.
אחרי האיבחון, עברנו לדבר באנגלית בלבד, מתוך מחשבה שאנחנו לא רוצים לבלבל אותו, ושכל הטיפולים שלו הם באנגלית. היום השפה שלו מעוכבת מאוד מאוד. אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו היינו פועלים אחרת. משפחה אחרת שאנחנו מכירים נהגה כמונו והילד אכן התקדם מאוד בהבנת השפה ושימוש בה.

אבל משפחה אחרת שאנחנו מכירים הלכה על גישה שונה. הם החליטו שהם ממשיכים לדבר עם הילד בעברית, ושהמטפלים ידברו עם הילד באנגלית. ההנמקה שלהם הייתה מעניינת: הם סברו, שהעיקר אינו השפה - אלא התקשורת, ורצו שהשפה שהילד נחשף אליה תהייה טבעית ככל האפשר. שמי שידבר אליו יוכל להשתמש בכל טווח ההבעות והרגשות והאינטונציה, ששפת אם מאפשרת יותר מכל שפה אחרת. התוצאה: היום הילד מדבר שתי שפות (בעיכוב מסויים), והיכולת הריגשית שלו התפתחה פלאים.

עוד סיפור קטן: הורים רבים לילדים אוטיסטיים שמרגישים שמשהו לא בסדר עם הילד, מקבלים את התגובה המרגיעה הבאה: "אה, הוא דו לשוני, ילדים דו לשוניים מתחילים לדבר בגיל מבוגר יחסית". ובכן, לדברי ד"ר לובין, פסיכולוג התנהגותי שעבד בנאסא (בטח עם אסטרונאוטים אוטיסטיים, רז העיר) אין שום מחקר שמראה שהדעה הרווחת הנ"ל (מה שקרוי CONVENTIONAL WISDOM) נכונה. נאדא. מאז עברו כמה שנים, ואולי היום כבר יש מחקר כזה. אני אישית בספק (אם אני טועה אשמח לדעת).

מה המסקנות? לא יודעת. ברור שאין דינם של ילדים אוטיסטיים וכו' וגו'. הנה כמה הצעות למסקנות. הבחירה במסקנה ספציפית היא על אחריות הקוראים.

דברו בשפה שנוח לכם לדבר בה.
דברו בשפה אחת בלבד כדי לא לבלבל את הילד.
ילדים מתחת לגיל 7 הם בתקופה הקריטית שבה הכי קל ללמוד שפות, למדו אותם כמה שיותר.
תסתכלו על הילד, תקשיבו לו, ותראו מה עובד בשבילו.
הדעה הרווחת אינה בהכרח הדעה הנכונה.
?

שהעיקר אינו השפה - אלא התקשורת, ורצו שהשפה שהילד נחשף אליה תהייה טבעית ככל האפשר. שמי שידבר אליו יוכל להשתמש בכל טווח ההבעות והרגשות והאינטונציה, ששפת אם מאפשרת יותר מכל שפה אחרת.
מתאים לי כמו כפפה על היד.
(12 שנים בחו"ל אנגלו סכסי פלוס מינוס וחינוך ביתי מזה כ-3 שנים).
אני ואישי מערבבים חופשי אנגלית ועברית. גם הילדים (12,10) לפעמים. מדברים אנגלית בעיקר ומשפרים דרך הטלויזיה והמחשב.
לא איכפת לי כמה שפות הם ידעו ומה יהיה הנפח של אוצר המילים שלהם.
ממילא זה תלוי בהם ולא B.
אני גדלתי בעברית בלבד (וליחשושים בהונגרית). אנגלית תפסתי בהנאה, סוואהילית למשל, פחות
כי אני מתביישת ולא משתמשת.

עוד משהו - כל שנה אנחנו מבקרים בארץ. ברגע שנוגעים גלגלי המטוס באספלט של בן גוריון, שניהם עוברים לעברית בלבד. מגומגמת קצת בהתחלה אבל בכיף.

דגנית, מזדהה עם הכל. @}
מבחינתי השוס הכי שוסי בדבריה של תמי הוא שאין מחקר שמראה קשר בין דו לשוניות לעיכוב שפתי!

מבחינתי השוס הכי שוסי בדבריה של תמי הוא שאין מחקר שמראה קשר בין דו לשוניות לעיכוב שפתי!
אני חושבת שהדעות של ה"מומחים" משתנות כל הזמן. פעם אמרו מבלבל, א"כ אמרו שזה מצוין א"כ אמרו לעשות אבל ככה אבל לא ככה...
בקיצור, נראה לי שעדיף לעשות מה שמרגיש הכי נכון למי שעושה.

לי, למשל, לא מרגיש נכון לדבר איתה אנגלית אז אני מדברת רק עברית. אני בטוחה שזה עושה לה טוב בעיקר בגלל שאני שלמה עם זה וטוב לי עם זה ככה ולוא דוקא בגלל שזאת ה"טכניקה שמוכחת במחקרים" (אם בכלל יש דבר כזה).
בנתים אני לומדת ממנה לדבר במבטא אנגלי נכון ומצחיק

.

תמי,
ומה אתם עושים עכשיו? חזרתם לעברית או שבשלב הזה עדיף לא לשנות?

_אני חושבת שהדעות של ה"מומחים" משתנות כל הזמן. פעם אמרו מבלבל, א"כ אמרו שזה מצוין א"כ אמרו לעשות אבל ככה אבל לא ככה...
בקיצור, נראה לי שעדיף לעשות מה שמרגיש הכי נכון למי שעושה._
אני מאד מסכימה עם מה שאמרת.
אני רק לא רואה את הקשר בין זה לבין מה שתמי אמרה ואני הדגשתי.
אשמח להסבר.

זה לחלוטין לא מפריע לו, אבל לדעתינו יגיע היום שהוא ירגיש בבעיה חברתית כנגזרת מחולשת השפה.
זו בעצם היתה השאלה/בעיה.

סיפור אישי -

האנגלית של בני זהב פרוויים - אוצר מילים, מבטא, הבנת הנקרא וכו'.
התקשורת עם בני גילו דוברי האנגלית (גם בבית הספר) - מאד מיוחדת... לא זורמת בקלות מכל מיני סיבות. בין השאר, האופי שלו.
אני לא קוראת לזה "בעיה חברתית". זו הדרך שלו לתקשר עם אנשים. זה מה שמתאים לו ונעים לו וזהו.

ביתי שכחה את אנגליתה בשנתיים שהיינו בארץ. לקח לה יובלות "להזכר". חברה או שתיים, למרות ביישנותה, היא מצאה די מהר.
בעזרת טמפרמנט דומה, מבטים, חיוכים, העוויות, השד יודע מה.

כנ"ל אגב בארץ. כאשר שניהם דיברו בעיקר אנגלית במסגרות הישראליות.

מבחינתי השוס הכי שוסי בדבריה של תמי הוא שאין מחקר שמראה קשר בין דו לשוניות לעיכוב שפתי!
זה באמת השוס, אם כי זה לא ש"אין מחקר" אלא שיש כל כך הרבה מחקרים, ואין מסקנה חותכת
נראה לי
(מה אני עושה פה, אין לי בכלל ילדים עדין) :-O
טוב, רק רציתי להגיד, שקראתי פה דברים בסגנון
והילד השני בגיל 3 ויותר לא דיבר אף שפה
וחשבתי- אבל זה לא מוכיח כלום, נכון? כלומר, יכול להיות שהילד קולט כמו ספוג מטורף אבל לא "פולט"... וזה בסדר, כלומר ההוכחה להפנמת או אי הפנמת השפה כנראה תבוא בגיל מאוחר ואין דרך לדעת מה באמת קורה בזמן אמת, אז למה לא באמת להשתמש בשפה שלהורה הכי נוח איתה?

אני רק לא רואה את הקשר בין זה לבין מה שתמי אמרה ואני הדגשתי.
אני הסכמתי עם שתיכן וא"כ הוספתי דעה אישית, או כמו שדינ אמית כתבה- זה באמת השוס, אם כי זה לא ש"אין מחקר" אלא שיש כל כך הרבה מחקרים, ואין מסקנה חותכת
כשאני קוראת את זה שוב אני מבינה למה זה לא מובן (למרות שלי זה היה מובן כשכתבתי את זה

) .

משהו שניצן אמרה...
הן ולידיות כמו התיאוריות שאומרות שאסור להושיב ילד לפני שהוא מתיישב לבד.

לא קשור לדף, אבל מישהי באמת חןדעת מה התוקף של זה? (וכמובן אם יש עמוד מתאים אז להעביר לשם

)

חןדעת- יודעת כמובן...

בגדול גדול גדול? לא תקף. (לא המקום הנכון)
בא מאותם מקומות של פחד של לא לגעת בראש ושות'

בא מאותם מקומות של פחד של לא לגעת בראש ושות'
על זה לא שמעתי אף פעם, תעדכנו אותי בבקשה...

יוטי- לגעת בראש התינוק
ניצן, האם יש דף בנושא או שאפשר לפתוח חדש? (שואלת ברצינות, לאור הבלאגנים בזמן האחרון...)

בקיצור, נראה לי שעדיף לעשות מה שמרגיש הכי נכון למי שעושה.

א-מחייה. עכשיו אני מבינה למה אני כל כך מצדדת בגישה הזאת.
כי איכשהו, באופן אישי ואינטואיטיבי לחלוטין, מטריף אותי לשמוע אנשים מערבבים אנגלית ועברית בדיבור, ואני לא אוהבת לעשות את זה בעצמי - משתדלת להפריד. כמה שרק אפשר. ולפעמים, לעזאזל, אי אפשר.
(זוט נוהג, אני מנווטת. "תפנה כאן שמאלה. יופי. עכשיו, עוד כמה זמן הכביש הזה מִתְמָרֵג' עם Princess Highway. אופס. אההה.... אההה.... נו!.... מתמזג. כן, מתמזג. אוי! תפנה כאן! כאן!!!! שיט. לא אמרתי לך לפנות בזמן")

לי זה חשוב, ולי זה מתחבר. אני רוצה שתהיה לי עברית לחוד ואנגלית לחוד, ומעברים חלקים-יחסית ביניהן. פרפקציוניסטית, מה לעשות...

ואני לא אוהבת לעשות את זה בעצמי - משתדלת להפריד
גם אני ומאז שעברתי ללונדון אני מקפידה על זה אפילו במילים שכבר שכחנו שיש בעברית.
(אמא שלי מתמוגגת מדריה שהיא הנכדה היחידה שלה שאומרת "כריך" ולא "סנדויץ'")

אנחנו במצב קצת מורכב, עברית שפת אם (ושפת אב מצד זוגי) ואנגלית שפת אב (ושפת אם מצד זוגי), כך שאנחנו לא רק מדברים בשפה אלא גם חשים בה (אזכיר ממה שכתבתי למעלה: האנגלית שלנו לא משהו משהו למרות שגדלנו איתה בצורה חלקית)
בחרתי לדבר עם הילדים אנגלית כדי שילמדו את השפה וישלטו בה כך שיוכלו לקרוא ולכתוב בה עוד לפני העברית.
מדוע? כי ידעתי שנהיה בבית (ושנגור בישראל) ואז לא תהיה חשיפה רצינית לאנגלית (טלויזיה אין בבית). לדעתי האנגלית היא שפת לימוד עצמי חשובה. רב המידע הטוב באינטרנט הוא באנגלית, יש מבחר עצום של ספרים בנושאים שונים באנגלית.
בקיצור, וזו תחושתי האישית, האנגלית חשובה לילדים שלי הגדלים חופשיים.

לגבי רמת השפה, לי חשוב לדבר בשפה נכונה, מה שלא תמיד מתאפשר לי באנגלית אבל לא עוצר אותי מדיבור בשפה עם ילדי.
זוגי הוא מהישראלים האלה אשר לא יודעים להשתמש נכון במספרים זכר ונקבה וזה מטריף אותי. כל ניסיונותי ללמדו עלו בתוהו. הסיבה לכך נעוצה בסירובו הפנימי להאמין בחשיבות העניין.
הוא טוען שהשפה נועדה כדי שנתקשר בעזרתה ואין חשיבות לפרטים הקטנים (שתי פרטים או שני פרטים (-:). לפי גישה זו, אני יודעת שילדי יוכלו לקרוא באנגלית מגיל צעיר, הם יוכלו לכתוב בשפה (בתי בת השנתיים כבר קוראת מספר מילים ומצליחה לכתוב את חלק מן האותיות), ללמוד מעושר החומרים הקיימים באנגלית (לשם כך אין צורך שאדבר אנגלית כמו שפת אם) וכמובן שיוכלו לתקשר (גם אם לא לפי כל כללי הלשון ואם אוצר מילים מופחת משהו).
לדעתי לימוד השפה נוצר מצורך וכך עושר המילים יגיע עם הקריאה והחשיפה למילים אלה (לאו דוקא מהבית).
לדעתי למבטא אין כל חשיבות, יש כל כך הרבה מבטאים באנגלית.

שהעיקר אינו השפה - אלא התקשורת, ורצו שהשפה שהילד נחשף אליה תהייה טבעית ככל האפשר. שמי שידבר אליו יוכל להשתמש בכל טווח ההבעות והרגשות והאינטונציה, ששפת אם מאפשרת יותר מכל שפה אחרת.
מסכימה, אבל אפשר להרגיש גם בשפות שאינן שפת אם, זה לוקח קצת יותר זמן, אבל קורה (אצלי לקח אולי חודש).

_תמי,
ומה אתם עושים עכשיו? חזרתם לעברית או שבשלב הזה עדיף לא לשנות?_
לא חזרנו לעברית. אנחנו מדברים עברית בינינו ואנגלית עם יותם. יותם היום מבין ומדבר רק אנגלית, בנוסף לכמה מילים עבריות שנותרו מהינקות או חזרו לאחר תקופה (אבא, אימא).

והילד השני בגיל 3 ויותר לא דיבר אף שפה
אבא שלי הנפלא, שדברו איתו בינקותו עברית ובולגרית ולדינו מעורבבות, לא התחיל לדבר עד גיל שלוש. אבל אבל אבל - בגיל שלוש הוא התחיל לדבר בצורה שוטפת לחלוטין, אפילו בלי שיבושים של פעוטות, בשלושת השפות. ועד היום הוא קולט שפות חדשות בלי מאמץ - כלומר הוא יכול לנסוע לסופשבוע בפראג, למשל, ועד סוף החופשה לפטפט חופשי בצ'כית.

תודה לכל המתיחסים והמתיחסות. רציתי לנסות ולמקד את הדיון לשאלה המקורית - פיתוח השפה המקומית בלימוד ביתי בחו"ל. ההצעה שהכי מתחברת אלינו היא להקריא באנגלית. אני מחפשת תובנות ממשפחות חינוך ביתי בחו"ל (או אנגלית בישראל) מה המינונים שעובדים (ספר ביום? שבעה ביום?) - ברור שזה תלוי ילד אבל היתי רוצה סדר גודל. ועדיין מחפשת רעיונות לגבי פתרונות אחרים
תודה!

הי ארנית.
אין לי תובנות אבל יכולה לספר מה קורה אצלנו...
אני נשואה ליפני וגרים בטוקיו. הגדול בן 4.5 ובבית. עד גיל 3 גרנו בישראל אז עברית היא השפה החזקה.
אני מדברת איתו ועם אחותו הקטנה רק בעברית.
בן זוגי אמור לדבר יפנית אבל בפועל מדבר איתם עברית.
אני והבן זוג מדברים עברית ואנגלית.
יש לנו חברים אמריקאים שמדברים אנגלית וגם ההורים שלי מדברים אנגלית.
אז הילדים חשופים לשלוש שפות.
נושא השפות לא מטריד אותי בכלל...לא חושבת על מה יהיה בעניין הזה...אז מה אם לא ידברו מושלם את שלושת השפות??
אני לא מלמדת אותם כלום...רק אם הגדול שואל אותי איך אומרים משהו אז אני עונה לו.
נכון שיותר קשה לו לתקשר עם ילדים יפנים אבל זה לא רק בגלל השפה אלא בעיקר בגלל המנטליות השונה, התרבות...
עם הסבא וסבתא היפנים הוא מסתדר מעולה רק ביפנית.
אני מדברת בעברית כי זה מה שהכי נוח לי ומרגיש לי הכי טבעי...למרות ששפת האם שלי אנגלית. אחי למשל חי בארץ ומדבר עם הבת שלו באנגלית.
אם אנחנו לא נעשה מזה עניין לא נראה לי שיהיה עניין....
לא תיכננתי שילדי יחשפו לשלוש שפות זו פשוט המציאות כרגע....
מקוה שאני מובנת....
עוד משהו,ברור לי שאם הילד היה בגן אז היפנית שלו היתה שוטפת עכשיו ובגלל שהוא איתי בבית וחשוף בעיקר לעברית היפנית שלו עדיין לא שוטפת בכלל.אנחנו כאן כבר שנה וחצי. כשרק הגענו אנשים אמרו לי שילדים לומדים שפות מהר ותוך 3 חודשים ידבר שוטף....כאמור זה לא המצב. אבל כמו כל דבר אם נותנים לדברים את הזמן והקצב שלהם הם יקרו באופן טבעי....אני בטוחה.
לגבי ספרים יש לנו ספרים בשלושת השפות והילד בוחר מה הוא רוצה לשמוע.
אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת כאן או במייל@}

מה המינונים שעובדים (ספר ביום? שבעה ביום?)
אני חושבת שעל השאלה הזאת קיבלת תשובות מדוייקות מאד:
כמה שמתאים, איך שמתאים, מתי שמתאים - לך.

ניצן, שאלתי, או התכוונתי לשאול, מה המינונים שעובדים לאחרים. כמו שכתבתי, ברור שזה אינדיבידואלי. ובכל זאת ביקשתי מספרים מאנשים שמתנסים בבעיה דומה.
טליה - אכתוב לך מייל.

שלום ארנית. עברנו לצרפת לפני שנתיים וקצת עם בן שנתיים וטיפה ובת חמש וחצי. היינו שנתיים בחינוך ביתי, ועכשיו שניהם בבית ספר / גן.
בבית לא הצלחנו ללמד צרפתית - ניסינו ללמוד ביחד (גם אנחנו, ההורים, ידענו מעט מאד כשהגענו), לקרוא ספרים, לשחק בתוכנות מחשב יעודיות. כל זה קרב אליהם את הצלילים של השפה, אִפשר להכיר מילים פה ושם, אבל לא להבין ובטח לא לדבר.
קבוצות חינוך ביתי בקושי יש כאן, אז גם משם לא הצלחנו להתחבר למספיק שפה, גם לא מהחוג שהגדולה היתה הולכת אליו.
בייביסיטרית? מרֹב שהיא חמודה ורוצה לתקשר, יצא שלמדה מהילדים יותר עברית מאשר הצרפתית שלמדו הם ממנה.

אבל מכל זה נבנה להם רקע, לפחות לגדולה, וכשנכנסה לבית ספר (פחות או יותר כי לא היתה ברירה), תוך חודש הבינה ובתוך חודשיים דיברה צרפתית בשטף. מתוך לימוד ותרגול הקריאה מתפתח גם אוצר המילים שלה - היא קוראת ומבינה מעולה ספרים שמיועדים לגדולים ממנה. ברור ששפתה המדוברת דלה מזו של חבריה, אבל היא תגיע לשם, אין לי ספק. (יש מחיר בעברית, דרך אגב - כבר שמעתי אותה אומרת 'שׂמה נעלים', כי ככה זה בצרפתית, ומחפשת ביטויים חסרים כשהיא מדברת בטלפון עם סבתהּ). אצל הקטן עדיין קשה, גם השפה וגם הגן, אבל זה כבר סיפור למקום אחר.

אבל לדעתינו יגיע היום שהוא ירגיש בבעיה חברתית כנגזרת מחולשת השפה
לא ראיתי את זה קורה אצל הגדולה עד כה, גם לא בתקופה שה'נכות' הלשונית שלה היתה מורגשת הרבה יותר. אולי העובדה שהיא תלמידה מצויינת וחביבה על המורים מנטרלת איכשהו את האפשרות ללעוג על השפה. להיפך, ילדים מבקשים ממנה שתלמד אותם עברית, והיא רואה בכך מקור כח.
אולי שווה לנסות לראות את השונות הלשונית כיתרון ופחות לחשוש מקשיים שייגרמו בעטיה?
מאחלת שיהיה לכם רך ונעים בחינוך הביתי ובכלל

אולי שווה לנסות לראות את השונות הלשונית כיתרון ופחות לחשוש מקשיים שייגרמו בעטיה?
בעיני זה נכון מאד. ולא רק בעניין השפה. זו הזדמנות ללמוד עם הילדים ולחוות את השונות. הרי כל אחד שונה במשהו או מיוחד במשהו. אני שונה ביפן ובן זוגי היה שונה כשגרנו בארץ והילדים כשהם בישראל חושבים שהם אסיאתים וביפן חושבים שהם מערביים...הכל תלוי איך אנחנו מתיחסים לשונות ואם יש קושי אז העבודה היא שלנו.בכל מקרה איך שאני רואה את זה זה כייף...@} לא "בעיה"...

שלום
אנחנו חיים מזה 7 חודשים בקנזס ארהב. אנחנו חווים קושי בלהבין את החינוך הביתי כאן. מצד אחד יש שפע של פעיליות אבל הכל מאד מובנה ואיןכמעט משחק חופשי . מאד שונה מהקבוצה בארץ. הילדים ממש בקושי מקשקשים באנגלית ושלו בן ה4 מאד בודד כאן. הפעיליות הן בעיקר לגדולים והקטנים די סרח עודף. יש למישהוא רעיון ? אנחנו די אובדי עצות והבדידות שלנו קשה מנשוא . לישראלים פה אנחנו המוזרים האלו שאוהבים להיות עם הילדים שלהם ויאללה תשלחו אותם כבר לבית ספר ולאמריקאים שבחינוך הביתי אנחנו ישראלים / יהודים עם מבטא וגם לא ממש מדברים אז לא שווה לשחק איתם.
הצילו!!!!
תודה

אויל תנסו לארגן פעילות כמו שהייתם רוצים ולהמין אנשים עם ילדים שנראה לכם שיתאימו יותר
אולי אחד כל פעם כדי שבאחד על אחד יהיה לו יותר קל ללמוד את השפה אולי ילד שמדבר עוד שפה (לא משנה איזה)

דף מעניין (אותי...)
אני גם בחו"ל. הגדולה שלי הייתה בבית עד שנתיים וחצי והיא למדה רק מילה פה ושם באנגלית. האמת שהיינו לרוב עם דוברי עברית אבל כן נפגשתי בצורה קבועה יחסית עם דוברי אנגלית, וזה פשוט לא הספיק. 3,4 שעות שבועיות לא מספיקות כדי לתפוס שפה. כשזה הפך מתסכל בשבילה (מנסה לדבר עם ילדים של חברים, או סתם ילדים בגן שעשועים והם לא מבינים אותה... מה ששבר אותי זה כשבנו לביקור בארץ והיא הייתה בשוק שכולם מבינים אותה וממש פרחה) הכנסתי אותה לגן לכמה שעות ביום ומהר מאוד היא קלטה את השפה. עכשיו בגיל 4 היא מדברת נפלא באנגלית אבל עדיין העברית שלה יותר טובה, אני לא מודאגת כי מבחינתי זה רק ייתרון - זה אומר שאני עושה עבודה טובה בבית. הגננת גם טוענת שהיא ברמה סבירה לחלוטין באנגלית ואף אומרת דברים לפעמים באנגלית שהילדים עם האנגלית מהבית לא מבינים.
עם הקטן שלי, בן שנתיים, אותו סיפור אבל קצת אחרת - הוא לא מדבר לא רע בכלל בעברית אבל יודע אנגלית - אבל מקשקש ללא הפסקה בג'יבריש אנגלית עם דוברי אנגלית. בלי שום עקבות. ודוברי האנגלית פשוט ממציאים מתוך הג'יבריש את מה שבא להם לשמוע, ככה שהוא מתקשר מצויין בלי לדעת את השפה. עדיין הייתי רוצה שהוא יילמד את השפה, אז אני הולכת גם להכניס אותו לגן עוד כמה חודשים.

וגם ההיפך. משפחה שעשתה חינוך ביתי בחו"ל וממשיכה פה בארץ.
ישלחו את הילדים למערכת בשביל לתפוס את השפה.