ימים עסוקים עברו עלינו ולא הגעתי לכתוב. ובינתיים, מלחמה. דרכן של מלחמות שהן מלחיצות. מקווה שזו תשאר רחוקה מכולכם, לפחות באופן ישיר.
אמא של יונת, נחמד גם לי לפגוש אותך כאן (קיוויתי להגיע לביקור ממשי בארץ, אבל זה נדחה לבינתיים).
אילנה, הגדולים שלי (בני 15.5 ו-12.5) נהגו ונוהגים עד היום לקחת אתם למיטה, מפעם לפעם, כרך של האנציקלופדיה. בכלל, אנציקלופדיה בבית זה רעיון נפלא. כשהילדים היו קטנים זה היה יותר קל כי אנציקלופדיות לילדים יותר זולות. כשהם גדלו קניתי בהתחלה אנציקלופדיה על CD-ROM, אבל את זה אי אפשר היה לקחת לקרוא במיטה אז חפשתי דרך לקנות אנציקלופדיה אמיתית וכשלבסוף הבאתי אותה הביתה היתה התרגשות כזאת שעד היום אני נהניית להזכר בה! בהתחלה הם היו לוקחים כרך למיטה כל לילה. עכשיו רק לפעמים.
אתמול נכנסתי לחדר של הגדול והסתכלתי על הבלגן (הוא המסודר בין השניים...). בין השאר, ספרים מפוזרים בכל פינה. על הרצפה, על שולחן המחשב, על השידה, מתחת למיטה ועל כל מיני מדפים. אחרי שחשבתי שכדאי להזכיר לו לסדר קצת את החדר עלה בי רעיון לבקש ממנו שיעשה רשימה של כל הספרים שמפוזרים אצלו ושיפרסם אותה כאן, באתר. נראה לי שהרשימה יכולה אולי להרגיע הורים וסבים מודאגים. הרבה מאד ילדים בחינוך הביתי קוראים המון, בתחומים מאד מגוונים.
אילנה, גם אני הקראתי להם הרבה, גם אחרי שהתחילו לקרוא לבד. זה היה בילוי לילי קבוע, ולפעמים גם יומי. מאז שהתחילו לקרוא בעצמם (לפני הרבה שנים...) יש תקופות שהם קוראים יותר ויש תקופות שהם קוראים פחות. אף פעם לא התערבתי להם בענין. קריאה בעיני זה דבר מאד פרטי ומאוד אינטימי, ולכן גם לא יעלה בדעתי מעולם לבקש שיכתבו דו"ח על ספר, או שינתחו אותו. הרבה פעמים הם משתפים אותי בספרים שהם מתלהבים מהם, כמו שאני משתפת אותם, אבל זה בא מצורך פנימי שלהם ולא מצורך תמוה שלי.
הקטנה, בת שנה, אוהבת לקחת לכל אחד מאיתנו את הספר שלו, להתיישב ולעיין בו תוך כדי מלמול והבעה. זה כל כך נחמד! בדרכה שלה היא כבר קוראת. היא כועסת כשמנסים לקחת לה את הספר...
גם לי וגם לבנים, קריאה בספרים היא צורך חיוני. לעומת זאת, בעלי לא קורא ספרים בכלל. ברור לנו במשפחה שגם לזה יתרונות. הוא נטוע מאד בעולם הזה, בחיי היום יום, באנשים שבעולם הזה ובעולם העסקים. יש לו דרכים משלו ללמוד דברים חדשים, בעקר דרך קשרים שהוא קושר עם אנשים, מה שמאד עוזר לו, ולנו כמשפחה, בעניני פרנסה ועסקים.
שבוע שעבר נסעתי עם אור, הגדול, לקולג' המקומי, לברר מה הוא צריך לעשות בשביל להתחיל לקחת שם קורסים בסתיו הבא. היועצת אמרה שהוא צריך לעשות מבחן "ממקם", כמו כולם, ואמרה לנו איזה ניקוד יצטרך על מנת להתקבל לקורס שהוא רוצה. לקחנו ספרון הדרכה למבחן שיכלול שאלות בנושאי אנגלית (כתיבה, הבנה ודקדוק) ובאלגברה של בית ספר תיכון. מיד ראינו שבאנגלית לא תהיה לו שום בעיה. מאז ומתמיד אהב את כל מה שקשור בשפה כולל הדקדוק (זה לא בא לו ממני ובטח לא מאבא שלו...), והוא פשוט יודע את החומר. באלגברה יש לו דברים להשלים אבל גם שם נוכחנו, די להפתעתנו, שבמשך השנים הוא פשוט למד הרבה דברים גם באלגברה (דרך תכנות, למשל), ושדי קל לו ללמוד את מה שחסר לו (זה מה שאמר לי היום: כשאני לא מבין משהו בספר אני עוזב את זה. כשאני חוזר לזה יותר מאוחר אני מבין את זה). את הלמידה הוא עושה בעצמו כי כך הוא רגיל, כי כך הוא אוהב. אם יצטרך עזרה נשיג אותה כמו שהשגנו תמיד. גם למידה, כמו קריאה, היא דבר פרטי ואינטימי. נצטרך לראות איך יסתדר עם המבחן. זה יהיה המבחן הכתוב השני שלו בחיים. את הראשון עשה לפני כחודשיים - מבחן תיאוריה לנהיגה. הוא עבר.
מבחנים שהחיים מציבים לפניו הוא צריך לעבור כל הזמן, כמו כולנו. אבל זה פשוט. אם לא עוברים אותם, לומדים מהשגיאות ומנסים עוד פעם. את זה הוא עושה מאז שהוא קטן והוא רואה אותנו עושים את אותו הדבר.
בשנה האחרונה כל כולו בתיאטרון ובתיאטרון מוזיקלי. עובד מאד קשה בתיאטרון נוער מאד מקצועי. הוא עובר כל פעם אודישיין, חזרות ארוכות, הופעות ארוכות, וצריך גם להמשיך ללמוד משחק ושירה. בנוסף לזה הוא מדריך תיאטרון בתשלום בתכנית העשרה בבית ספר יסודי. לי ברור, אחרי השנה הזו, שהוא יודע איך להשיג מה שהוא צריך ורוצה לא רק בבית אלא גם בעולם הגדול. אם הוא יחליט שקולג' הוא אכן בשבילו הוא שוקל ללמוד את הדברים הבאים: תיאטרון, פסיכולוגיה, יחסים בין לאומיים, מנהל עסקים או כלכלה. מי יודע מה יבחר בסוף? ברשותו אני מפרטת כי כל אלה דברים בהם יש לו ענין כרגע. נכון להיום רואה החשבון שלנו שיש לו ענין בבורסה כל כך התלהב מכך שמצא באור חבר מבין לענין שהוא לקח אותו תחת חסותו ללמד אותו הלאה לשמחת שני הצדדים.
כל זה טרחתי לכתוב רק כדי לסיים במשפט הבא: אם חושבים בדרך המקובלת הרי שזה די מדהים שילד שבלה עד גיל 13.5 בעקר במשחקים (וגם קרא הרבה), יוצא מוכן לחיים.
על המשחקים, בפעם אחרת...
מה זה אומר? 
, ובהצלחה לבנך ולכל המשפחה.
)שלי יהיו גדולות כאלה, כמו בנך שלך, טל, ושישאלו אותי כבר (נו...נו...).אחת הסיבות שאני מעונינת לממש את החינוך בבית (שאגב לשימחתי, הורי וביחוד אבא שלי תומכים נילהבים אפילו קוראים את הספר של ג'ון הולט "בלמידה מתמדת" שקניתי) זה לגלות עוד תחומים עלומים עבור עצמי.בנוסף אני חושבת שזה עוזר לילד ליראות אותך כאדם שיש דברים שאתה יודע ויש שלא..והפנטזיה הזו של " לאבא שלי יש סולם מגיע הוא עד השמיים"-כלומר ההורה שלי -כל יכול!, הפנטזיה הזו לא מתנפצת בפנים, אלה היא משתנה ,בצורה פחות חדה למחשבה,הרגשה, אחרת ,אולי?. אגב איך חש בנך לכך שיתכן ו "שלום כיתה א' " כתוב יפה על לוח , לא יהיה חלק מזיכונות ילדותו?
