חינוך ביתי חופשי

אני כותבת כאן בשם חברה טובה שלי, שאין לה מחשב בבית.
היא אמא לארבעה בחינוך ביתי- בני 6.5, 5, 3 ו- שנה וחצי.
לאחרונה היא מבולבלת ומתלבטת, מרגישה שמשהו לא עובד אצלם כמו שצריך.
אתמול בביקור של הוריה אצלם אביה אמר- "אז מה, זה יום טיפוסי אצלכם? לא עושים כלום?",
התגובה שלה הייתה- "לא, מה פתאום, זה ממש לא יום טיפוסי. עכשיו אוגוסט ואנחנו בחופש הגדול"...

אחר כך היא כעסה על עצמה כי היא מרגישה שזהו שקר, ושזה בהחלט יום טיפוסי אצלם. ברור לה שאביה רק שיקף את הקושי והלבטים שלה.
היא רוצה לכונן אצלם סדר שבועי, וגם תכננה אותו כבר (יום אחד טיול, יום אחד יצירה וכו'), אבל החליטה שתתחיל רק בספטמבר, ובינתיים התפתחו אצלה חששות שלא תצליח לעמוד בסדר שקבעה. מצד שני להמשיך כמו עכשיו גם מרגיש לה ממש לא נכון. היא אומרת שנראה לה שהילדים משועממים ומתוסכלים. (אם כי ייתכן שזה רק נראה לה כך מתוך התסכול שלה, מן הסתם יש בזה מן האמת אבל לי אישית קשה להאמין שזה כך כל הזמן).

מבחינה חברתית הם די מבודדים. לא משתתפים במפגשי חינוך ביתי (היא טיפוס מאוד ביתי), יש חברים בישוב שבו הם חיים אבל לא רבים, ורובם במסגרות.

עוד דבר שמטריד אותה מאוד הוא שהיא לא מצליחה לעשות שום פעילות עם הגדולים כי הקטן מפריע. היא טוענת שהגילאים של הילדים לא מאפשרים שום פעילות משותפת.
אשמח לדברי תמיכה ועצות בשבילה.

לחברתך. אני מבינה אותה כל-כך ומתקשה כרגע לתת עצות...

אשה שמחה,

נראה לי שאת כל השאלות שששואלת חברתך על החינוך הביתי - יהיה טוב אם תפנה לעצמה.
האם היא משועממת ומתוסכלת?
האם הימים שעוברים עליה הם לא משהו?

החששות שעלו לה - האם זהו דפוס שמוכר לה - לחשוש עוד לפני שנסתה?

הייתי מציעה לה לעשות שתי רשימות:

למה כן חינוך ביתי
למה לא חינוך ביתי

לעשות את הרשימות הללו בכנות. מבלי כל שיפוט וביקורת על מה שעולה.
יתכן והיא תוכל ללמוד על עצמה משהו חדש מהרשימות.

רסיסים, תודה @}

אורנה, על השאלה הראשונה אני יכולה לענות - כן, היא מרגישה לעיתים מתוסכלת ומשועממת.
הימים ה אלו , שעוברים עליה הם לא משהו, לכן היא חושבת על שינוי.

לגבי הרשימה- אני מבינה שאת מתכוונת לכך שעצם עריכת הרשימה תעזור,
גם אם אין לה כל התלבטות בעד או נגד חינוך ביתי?

שמחה,
סדר לכל השבוע נשמע לי מתיש. נראה לי שעדיף להתחיל מיום אחד בשבוע ולראות איך זה הולך. אם זה זה מוצלח -- יופי! אפשר להוסיף עוד יום. אם לא -- חושבים מה כדאי לשנות.
עוד דבר שיכול לעזור זה לשכור נערה שתהיה עם התינוק מדי פעם כדי שהחברה שלך תוכל להשתחרר לשאר הילדים (ואולי קודם כל לעצמה, לפחות ככה זה אצלי).

יונת תודה. אעביר לה את המסר.
בינתיים היא קצת נרגעה, התברר לה שהנושא בעצם הוא לא הילדים אלא היא.

היא מרגישה ריקנות, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, אבודה.

בזכות הדיון על חינוך ביתי בדף למידה מובנית בחינוך ביתי חופשי, רוצה לשתף חוויות למידה שקרו לי בימים האחרונים.

ישבתי ליד השולחן עם ילד (קרוב לשלוש). על השולחן נחה לה מפה חדשה מצויירת ריבועים ריבועים. בחלקם מצויירים פרחים או פירות וחלקם ריקים.
בן השלוש מצביע על רבוע מצוייר ושואל מה יש כאן? פרח. ומה יש כאן? תות כמו שהיה לנו,
והוא ממשיך ומצביע על רבוע ריק ושואל: מה אין כאן?
התחלנו לשחק ב"מה אין כאן". אין כאן צפרדע, אין כאן חסידה, אין כאן מטוס.... פה אין צפרדע, לא אין חסידה.

ילדים גדולים יותר הצטרפו למשחק ושכללו את ההגדרות:
"יש כאן אין חסידה", "אין כאן יש מטוס",

בשיחה שהיתה לי עם נערה (15) היא ספרה בהשתאות שלמרות שלא ניגנה בגיטרה כבר חודש שלם, היום כשנגשה לנגן הרגישה שהיא מאד התקדמה. שוחחנו על איך מתרחשת למידה גם כשכביכול לא עסוקים בעניין, והיא ספרה שבימים שהיתה חולה ולא יכלה לרקוד היא "העבירה" את הריקודים בראש וכשחזרה לרקוד אחרי שבוע, היה משהו חדש בריקוד שלה, היא הצליחה להביא משהו חדש מעצמה לתוך אותו הריקוד.

ובאופן מפתיע (או לא) אתמול בשיחה ב אקדמיה דיאלוגית סיפר אחד המשתתפים שהיה מורה למדעים במשך הרבה שנים, שבתופעה הזאת של הפנמה והטמעה של חומר לימוד חדש ללא עיסוק בו, הוא השתמש בתור שיטה. הוא היה מלמד חומר חדש ולא מצפה שהתלמידים יבינו אותו. הוא היה מניח לחומר למשך שבועיים שלושה - ללא כל נסיון להסביר או לתרגל. פשוט עוזב. ואחרי פרק זמן היה חוזר לאותו עניין ובדרך פלא הבנתם של התלמידים היתה רחבה ומשמעותית יותר.

אורנה,
גם בפלדנקרייז משתמשים בתופעה הזו כחלק מהשיעור כאשר מבקשים מהתלמידים לאחר רצף קטן של תנועות "להניח לזה ולנוח" כשבעצם אין צורך במנוחה פיזית כי התנועות הן קטנות, עדינות ואינן מעייפות.
מטרת המנוחה היא "להניח לזה". לא להתעסק בזה, לא לנסות להבין לא לנסות להצליח פשוט לעזוב את זה לרגע.
וזמני המנוחה האלה לא פחות משמעותיים ללמידה מאשר זמני הפעולה עצמה.

בעיני המעניין בסיפור הזה הוא זה שנערה מודעת לאופן הלמידה שלה - רוצה להעיז ולהכליל שרבים הבוגרים שאין להם כל מושג איך הם לומדים, אלא נדמה להם שתבניות הלמידה הנפוצו הן הדרך שבה הם לומדים.
ואפשר לראות איך מי שלא נכפות עליו תבניות מסויימות, לא רק שלומד גם בדרכים אחרות אלא שהוא גם לומד איך הוא לומד.
ויותר מכך - הגילוי שלה (כמובן גם של פלדנקרייז, אבל אצלו זה לא חוכמה הוא למד בבית ספר (חיוך) ) בעצם נוגד הרבה אמיתות מקובלות על למידה. למשל כל סוגיית האימון למשל.

אבשלום (בני בן ה - 51/2) שוב ושוב מפתיע אותי בענייני המספרים!
הבקר הוא יושב מול משחק שיש לו גריד של נקודות, חמש לאורך וחמש לרוחב.
יושב ומתבונן זמן רב ואז אומר לי - "אמא, נכון שחמש פעמים חמש זה עשרים וחמש?!"
כל כך רציתי לחקור אותו, לשאול אותו איך הוא גילה את זה?
מה התהליך שהוא עשה בראש?.....
אבל אני עוצרת את עצמי לרב, לא בטוחה למה אבל יש לי איזושי תחושה שאני לא רוצה "להפריע" לו במסע המרתק הזה.
כמעט כל יום הוא מפתיע אותי עם עוד משהו.
לפני כמה ימים אמר לי "נכון ש שתיים ועוד שתיים ועוד שש זה עשר?"

ולמי שלא יודע, אבשלום לא יכל לספור עד 10 חַלָק עד לא מזמן (אולי חצי שנה)!
היום, הוא סופר בלי הפסקה, אי אפשר לעצור אותו... עד אלף ובחזרה...
ו הכל בכוחות עצמו, בזמן שלו בלי שום התערבות או אפילו הכוונה מבחוץ.
ואני דאגתי שבגיל 5 הוא בקושי סופר עד 10!!

יצא לי כבר כמה פעמים לאחרונה לספר גם כאן באתר על התהליך שאבשלום עבר ועובר בנוגע למספרים.
אבל רציתי שוב לספר על זה קצת, גם כי אותי זה ממש מרתק ומלמד וגם כי אני יודעת שיש כל כך הרבה הורים מביננו שאפילו שהם עושים מה שנקרא "חינוך ביתי" הם עדיין חיים עם הרבה חששות וספקות.

מאחלת לכולנו שלווה שלמה באמונה שלמה והתענגות בדרך המרתקת שילדינו מובילים אותנו בו!

(אחיה (בן ה 4) עוד לא יודע צבעים, מעניין לדעת איך זה יתפתח!)

עדינה,
כיף לקרוא, מרתק, מעשיר ונותן השראה.
תודה על השיתוף!

בני בן ה-6 לומד בכיתה א'. מדובר בילד אוטודידקט, סקרן, נבון, שלימד את עצמו לקרוא מגיל 4.5 , ידע את כל האותיות והמספרים בגיל-1.5 שנה(!) ושולט בחיבור וחיסור בתחום ה-100 לפחות. בבית הספר קיימת בעיה אמיתית. הילד רגיש ביותר מבחינה נפשית, הוא גם הצעיר בכיתה (יליד דצמבר). מסרב לשבת בכיתה, מעדיף לשחק עם ילדי הגן (חט"צ), אך בכל זאת מתקדם יפה עם החוברות בבית ואף עובר את ילדי הכיתה. לאחרונה התחילו בעיות התנהגות , הילד לא מקבל סמכות המורים ויחד עם זאת שואל: "איך זה שמאפשרים לו לשחק עם ילדי הגן במקום לשבת בכיתה". אני מרגישה תסכול אמיתי, במקום ילד חם נבון וסקרן הוא הופך להיות ילד שמגיב באלימות לכל גירוי קטן, עם דימוי עצמי נמוך ביותר. אני שוקלת ברצינות העברה לחנוך ביתי. לא נראה לי שהוא מתאים למערכת ו/או המערכת מתאימה לו. מה שאני צריכה עכשיו זה לשקם אותו מבחינה רגשית ולהחזיר לו את האמון בעצמו ובסביבתו.
אם מישהו יוכל להמליץ לי איך להעביר את הבקשה לחינוך ביתי ,אשמח לקבל כל עזרה.

אשמח לעזור .
(אני לא מעוניינת למסור מספר טלפון כאן - צרי קשר עם יונת שרון, אנחנו ברשימה הלבנה ).

אינה, את רוצה לומר איפה את גרה? יש ניואנסים שונים בנהלים בין האיזורים בארץ - למי פונים, האם ממלאים טופס או כותבים נייר משלך וכו'. בכל מקרה, ראי בדף חינוך ביתי נהלים של משרד החינוך את הנהלים מ 2006.

לדעתי, הצעד הראשון (בהנחה שההחלטה על חינוך ביתי סופית, ואת לא מוכנה להסתפק בכך שהמורים ישנו את יחסם לילד) צריך להיות להוציא את הילד מבי"ס.

סליחה, נהלי חינוך ביתי 2006

אינה, את מוזמנת לכתוב לי אל [email protected] ונחליף טלפונים שנוכל לדבר.

תודה על התגובות. אנחנו גרים בראשון לציון. יש לי תחושת בטן מאוד חזקה שחינוך ביתי הוא הפתרון עבור בני.אבל מצד שני אני חוששת שיגדל להיות סוציופט.מנהלת בית הספר אמרה לי שאני אגרום לילד נזק בילתי הפיך !?
מה זאת אומרת להוציא את הילד מבית הספר ? השארתי אותו בבית למשך שבוע וחצי ובבית הספר התחילו לאיים שידווחו לרשויות. מה ביכולתם לעשות? האם באמת אין לי זכות להחליט לגבי הילד שלי ?
שוב תודה על התגובות ,אשמח לכל מידע שיארגן אותי קצת בראש וגם מבחינה רגשית.

אני חוששת שיגדל להיות סוציופט יש תוצאות מחקרים שבדקו את הדברים האלו. המסקנה שעולה מהם היא הפוכה.

מה ביכולתם לעשות? לא הרבה.

האם באמת אין לי זכות להחליט לגבי הילד שלי ? יש לך זכות להחליט.

ממליצה לך לשלוח מייל ליונת

שליחה על ידי אינה* » 27 יולי 2008, 12:51

שוב אני עם שאלות שמטרידות כל-כך....
איך אפשר לבנות שגרה שתכלול בתוכה לימודים במסגרת ביתית ?
האם יש הדרכה כלשהי להורים במסגרת הזאת,
ומה לעשות אם הילד "צמא" לחברת ילדים אחרים ,אך בשום אופן לא מסתדר אם הילדים בכיתה בגלל הענין של הסטיגמה ודימוי עצמי...האם קיימים מפגשים של ילדי חינוך ביתי ?

אינה, הבן שלך היה עד עכשיו במסגרת בית ספר ואת חושבת מעכשיו להשאיר אותו בבית?
אם כן, אני חושבת שכדאי להניח לילד להתרגל להיותו בבית ולמצוא את השיגרה שלו במצב החדש לפני שבונים לו שיגרה אחרת שבאה מבחוץ ולא בהכרח קשורה אליו. זו כמובן הדעה שלי ויש משפחות שחושבות אחרת ממני.
בעניין מפגשים והכרויות עם ילדי חינוך ביתי, תכתבי לי למייל ta li5@walla.com ואני אנסה להכיר לך משפחות מהאזור שלך.

איך אפשר לבנות שגרה שתכלול בתוכה לימודים במסגרת ביתית ?
אחרי שתכירו את עצמכם, תדעו מה טוב לכם, כמה כח יש לכם, מה מתאים לכם, איך הקצב שלכם, ובאיזו תדירות אתם יכולים להחליף נושאים (גם בזולוציה של יום - דקות/שעות, אבל גם תקופות [ימים/שבועות/חודשים] בהן עוסקים בנושא מסויים, ואז עוברים לנושא הבא).
אז תוכלי בקלות להחליט כמה זמן ביות ובאיזה חלק מהיום מתאים שתלמדו, ומה מתאים ללמוד.

האם יש הדרכה כלשהי להורים במסגרת הזאת,
כן. לא. לא רשמית. כן את מוזמנת לדבר עם משפחות ותיקות בחינוך ביתי, כול משפחות שהוציאו ילד מבית ספר.
דרך הרשימה הלבנה, או דרך חונכות למשפחות חינוך ביתי (ככה נראה הדף?). מוזמנת גם לשלוח לי דואל או לפרסם פה כתובת דואל, ונדבר בטלפון.

האם קיימים מפגשים של ילדי חינוך ביתי ?
כן, בהחלט.

אני מציעה שתבואו למפגש בפארק הירדן בסוף ספטמבר.
שם תהיה חברה לילד, תמיכה לך, אנשים להתיעץ איתם, ואפשרות להכיר אנשים להמשך.

אינה, שלום
את יכולה להגיד למנהלת שילדים עם דחייה חברתית מתמשכת הן מתלמידים והן ממורים, ילדים שלא מוצאים את עצמם מרבית שעות היממה בבית הספר- לא גדלים יותר טוב, וגם להם יכול להיעשות נזק בלתי הפיך.
אני לא מאבחנת אבל נראה לי שהילד שלך מחונן, ואולי כדאי להתייעץ עם מי שעוסק בתחום כדי לעזור לך להבין טוב יותר מה קורה לילד שלך וכך למצוא את הדרך שתתאין לו באופן מיטבי

שאלה לגבי אישור לחינוך ביתי לשנה השניה:
הילד בן 6. קיבלנו לשנה הזאת אישור. בבקשה כתבנו תכנית עבודה מפורטת ששיקפה את דרך החינוך שלנו במשך השנים שקדמו לשליחת הבקשה.
במהלך השנה הנוכחית התעניינתי ונחשפתי למידע על חינוך חופשי וניסיתי את זה למשך כמה חודשים. אני מוצאת את הגישה הזאת מאוד מתאימה לנו ורואה שהיא טובה ומקדמת את הילד יותר מכל דרך שניסיתי עד כה. קצב הלמידה שלו לא הואט, ובתחומים רבים אפילו הואץ, למרות שהפסקנו לנסות ללמד אותו.

מעוניינת להגיש בקשה לשנה הבאה להמשך חינוך ביתי אבל מכיוון שהגישה החינוכית שלי השתנתה אני מתלבטת: כיצד לדווח שאנחנו בגישה של חינוך חופשי, ואם כן אז מה עושים עם עניין כתיבת התוכנית. מישהו יודע מה עמדת משרד החינוך לגבי חינוך חופשי?
דבר נוסף - אני מרגישה לא טוב עם זה שביקשו מאיתנו לדווח על תוצרי הלמידה. עצם העיסוק במדידה ותיעוד של השגים נראה לי לא טוב לילדים והוא אחת הסיבות שבחרתי בחינוך ביתי. אשמח מאוד לשמוע עצות ודעות.

ואם כן אז מה עושים עם עניין כתיבת התוכנית.
כותבים את התוכנית, אבל הדרך בה את מיישמת את התוכנית היא עיניינך הפרטי. כתבי לי את המייל שלך ואשמח להרחיב בעניין בצורה פרטית ומדויקת.

בתוכנית תכתבי את מה שאתם מתכוונים לעשות, לא מה שאמור להיכנס לו לראש. אתם קוראים? תכתבי את זה. אתם מטיילים? תכתבי גם את זה. וכן הלאה לגבי כל דבר שאתם עושים. את יכולה גם לכתוב "כרגע הוא מתעניין ב... ונוהג לעשות ..."

מעניין אותי אם החינוך החופשי הוא אכן חופשי וזורם לכל עבר בלי שליטה והכוונה של המחנך או שמכוונים.ואיך אפשר שלא לכוון...
לדוגמא אנחנו בשלב שנראה לי מתאים לבני ללמוד מספרים (הוא כל דבר סופר רק שהספירה שלו היא אחד, אחד,...ולפעמיים הוא ישר קופץ לשמונה או עשר...).
האם לספור לידו במכוון. ברור שספירה עד 4-5 מתרכשת באופן טבעי: "תביא לי שני ענבים, תוכל אחד, ואז תקבל עוד אחד..." אבל ל6 גג 10 לא מגיעים באופן טבעי ובתדירות מספקת.
שלב הבא הוא אותיות, יש עוד פחות חשיפות טבעיות בתדירות סבירה...

כל משפחה/ילד והדרך שלהם

לגבי אותיות ולגבי חשיפה: את שני הגדולים שלי חשפנו מאוד במתכוון: מגנטים, ספוגים, קלפים... והם אכן למדו לקרוא: הבת בגיל 5, הבן בגיל 7.
בסוף נמאס ושיעמם לנו "לחשוף" (יש כבר הרבה ילדים ופחות זמן), ואת השלישי לא "חשפנו", אבל גם הוא מתחיל לקרוא (6.5).

אין לי מושג איך ולמה! ממש-ממש אין לי מושג!
בן 2.5 אצלנו פתאום סופר עד 10 (כי כל השכונה משחקת כאן כל יום "חבושים" - סוג של "מחבואים" - גם כן חשיפה D-:). צבעים הוא עוד לא יודע, אגב...

איזה כיף כשיש הרבה אחים בבית, מקווה שאנחנו נהיה שם יום אחד. בינתיים הוא בן יחיד.
ואיזה כיף לכם שיש לכם שכונה שמשחקים בה כל הילדים ביחד.
נראה לי יותר משאילה, אני מחפשת רעיונות ל"חשיפה" למספרים ואותיות.
בעניין של צבעים אני מרגישה הרבה יותר פתוחה, גם כי חשיפה טבעית במקרה הזה היא בתדירות גבוהה.

<גם בני בן 2.2 >

זה גיל קצת מוקדם לספור, ונורא מוקדם לאותיות. כמובן שיש חריגים, אבל רוב הילדים בגיל הזה חוקרים עדיין את הדברים העשירים יותר שבסביבתם, אלה שכוללים גם מגע, קול, צבע, התנהגות, ושההשפעה שלהם על החיים גדולה ובסיסית יותר. אחרי שמבינים טוב יותר את הדברים הגדולים והחשובים האלה, אפשר להתפנות לחקור גם דבר שוליים כמו מספרים ואותיות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו,עופר אמירה והבן שלנו ליאם,מבקשים עזרה ! ליאמי שלנו כמעט בן 11 ,הוא מסרב בכל תוקף ללמוד בבית-ספר,ואף מסרב ללמוד באופן מסודר או מתוכנן בבית.לצערינו השופט שדן בעניין החליט שאם לא נסדיר את עניין לימודיו עד לתאריך ה-4/4/2012 הוא יאלץ לשקול בכובד ראש הוצאה של ליאם מהבית לפנימיה.אנו מדברים על כך בפתיחות עם ליאם ,לצערינו , התוצאה היא הפוכה .בחודשים שקדמו לכך ליאם היה לומד מרצונו החופשי -קרא בספרי קריאה (ספרים בתחומים שונים ),למד מתמטיקה,קרא ספרים בנושאי מדע ,אילף את הכלב שלנו מלימוד ספר ועוד ועוד.אך כעת למרות שהוא מבין את ההשלכות ודווקא בגלל זה הוא מתנגד בכל תוקף.הוא הפסיק ללמוד ופיתח התנגדות עזה לכל מה שנקשר בעיניו ללימוד.אנו ההורים מבינים אותו ומסכימים איתו בכל ליבנו אך לצערינו ידינו כבולות.אם יש לכם מידע המבוסס על החוק שמאפשר לנו חינוך חופשי-אנא כתבו לנו בהקדם.(ליאם הפסיק ללמוד בבית-הספר זו השנה השניה. תודה !

הגשתם בקשה לאישור לחינוך ביתי?

בבקשה צריך לפרט למה אתם דוגלים בחינוך ביתי, ותוכנית לימודים משוערת. קב"סית ומפקחת אמורות לבוא לביקור, ואם אין בעיות מיוחדות הן אמורות לאשר את זה.

אני חושבת שעדיף לדבר על זה בטלפון. אתם מוזמנים לכתוב לי דואל לכתובת [email protected] ונחליף טלפונים.

מה קורה כעת?
מאוד מעניין אותי מכיוון שגם אצלנו היה מקרה דומה, קצת פחות קיצוני אך גם היתה שהות של תקופה בבית וסירוב ללכת לביה"ס.
עד שממלכת השתלטנים (משרד החינוך)התערב. מעולם לא שלחנו בקשה.
בסוף הכנסנו למקום חדש אך החינוך הביתי עולה שוב ושוב ואיתן אותן החששות.
כמובן מתוך סקרנות ושאיפה לידע, איך הסתדר לבסוף? איך המרגש?
תודה! אם לא ניתן לספר אבין, בכל זאת גם הם עוקבים פה באדיקות.

אני לא יכולה לענות בשם המשפחה שהיו להם עינינים עם להוציא את הילד מבי"ס .הילדים שלי אף פעם לא היו בבי"ס.

אני ממש לא מוטרדת ממשרד החינוך. בנתיים לא מצאו שום סיבה לגרום לי להרגיש כמו ב'1984' (עם האח הגדול).
הגשתי בקשה ואני ממש לא מבינה למה צריך לחיות בחרדה.
אני מנהלת את החיים שלי ומקדישה את האנרגיה לטיפול בילדים ולא בשביל להתחבא ממשהו.

איך הדף הופיע במומלצים בדיוק בזמן עבורי?
קראתי כמעט הכל, ונזכרתי שכבר קראתי כאן כמה פעמים. מאוד מרגיע, ובכל זאת....
בתי בת תכף 8. לא קוראת. כמעט שאינה כותבת. מזהה כמעט את כל האותיות. אני רואה חברות סביבה, בעיקר כאלו שהולכות לבי"ס שכן קוראות כבר ספרים. אז אולי בכל זאת צריך לתת לה דחיפה בכיוון? ואיך יודעים האם זו רק הבשלה אישית שונה או קושי של ממש?
אני לא יודעת למה, אבל בזמן האחרון זה כן התחיל ללחוץ לי. הייתי ממש משוכנעת שזה יקרה מעצמו. כמו שהיא מזהה את האותיות מבלי שאי פעם ישבתי איתה על זה, וכמו שהיא כותבת ספרות מבלי שאי פעם ישבתי איתה על זה.אבל זה לא קורה. ואולי כבר קצת מפריע לה, כי פתאום צעירים ממנה קוראים וכותבים ממש יפה.
וגם: אולי זה לא מתאים שאני אלמד אותה? אולי צריך מישהו חיצוני? יש לי הרגשה שפעמים רבות מדי זה מגיע לפיצוץ. שיש דברים שמוכנים לעשות ולהתאמץ ולהתרכז עם "אחרים" אבל לא עם אמא.

ולבסוף: אני לא לבד. ואביה לוחץ מאוד, אולי זה מה שהלחיץ אותי, אך בסופו של יום, גם לו מותר להביע את דעתו, ובקיצור אני מרגישה שנכנסנו לאיזה מילכוד סביב ענין הקריאה/כתיבה.

גם אצלנו יש בן שמונה שעד לאחרונה ממש לא היה בעניין. התחלנו לעזור לו ברגע שהוא התחיל להביע את הרצון שלו (ביום ההולדת האחרון שלי בקרנו בכותל ואחר כך הוא סיפר שאחת הבקשות שלו היתה שהוא ילמד לקרוא...). קניתי בצומת ספרים מארז של חוברות לראשית הקריאה כמו שהיו בילדותי (דנה קמה דנה נמה...) כשבהתחלה יש רק מילים עם פתח וקמץ ואחר כך גם עם שווא וכו' וכו'. עבדנו על זה יחד כשהיו תקופות שאני התעסקתי עם זה יותר ותקופות שהרפתי לגמרי ואבא נכנס לתמונה, בעיקר כי גיליתי שהסבלנות שלי מצומצמת. אני מרגישה שאני לומדת דרכו שוב איך חשוב להיות קשוב לכל ילד וילד ולראות מה הוא באמת צריך, להציע את העזרה שלנו וכשלא מתאים לסגת. אנחנו עם העסק הזה כבר יותר מחצי שנה ורק לאחרונה אני רואה שהתחילה להתעורר אצלו התעניינות אוריאנית אמיתית; הוא מתחיל לשות שאלות על מילים ואותיות, מתחיל לשים לב לצלילים שמהן מורכבות מילים, להבדל הדק שבין מילים דומות וכו' וכו'. מהצד, זה מרתק לראות את התהליך שהוא עובר ולהבין כמה לכל ילד יש קצב וזמן הבשלה אחרים לגמרי !!

אני חושבת שכדאי שתשאלי אותה האם היא בכלל מעוניינת לקרוא בשלב זה ואם היא רוצה שתעשו משהו יחד בעניין ואולי גם לשתף את אבא

זה נורא פשוט: נסי ותראי. יתאים -- יופי; לא יתאים -- תפסיקי.

נסי ותראי.
לא הבנתי. מה לנסות? מישהו חיצוני? כי זה יהיה בעייתי מכל מני בחינות, שכלכלית היא רק אחת מהן. וגם: אם קשה לכל הצדדים, נגיד, ללמוד ביחד, אז כל פעם נפנה למיקור חוץ? מה עשיתי בזה? חלק מהחנ"ב זה הרצון להיות מעורבת ושותפה לתהליך הלמידה.

משתפת, שאצלנו הילד הגדול זיהה אותיות, ובאיזה שלב ראיתי שעם קצת דחיפה הוא ילמד לקרוא, אז כמו רסיסים קניתי חוברות וקראנו ביחד, עד שבערך באמצע הוא התחיל לקרוא ספרים אחרים לבד.
יש ילדים שצריכים דחיפה, כמוהו, יש ילדים שאוהבים חוברות, יש כאלה שלומדים מהאוויר, ויש כאלה שלפעמים ככה ולפעמים אחרת. אם היא רוצה לקרוא אז תלמדי אותה.

אני חושבת שיונת התכוונה שתנסי בעצמך ותראי איך הולך, תרגישי את הילדה שלך ואותך.

וגם אני מצטרפת למה שכתבה תפוח אדמה עד כה מהנסיון האישי שלנו עם שלושת הגדולים, האחד זיהה אותיות מגיל מאד צעיר והיה צריך דחיפה קלה, השני למד מהאוויר והשלישי הוא זה שתארתי כאן, בעוד כמה שנים, בעזרת ה', אוכל להוציא מחקר יותר נרחב על כל השאר

תודה רסיסים, בדיוק לזה התכוונתי.
פלונית, את יכולה להתחיל למשל ממלים קצרות בספר שהיא אוהבת, או מלכתוב את השם שלה, או מאותיות גדולות בעיתונים, או כל רעיון אחר. את לא צריכה לעשות את זה ״נכון״, את פשוט צריכה לעשות משהו ולראות איך איך זה הולך.
הרי את לא מתחייבת לתוכנית לימודים לכל ילדי ישראל לחמש השנים הקרובות, את בסך הכל בוחרת מה לעשות כרגע; אפשר לעשות תיקונים תוך כדי תנועה.