נקודות, אני "שומעת" את הסערה. במובן מסוים (כמו שאני תמיד אוהבת להגיד בדף הזה) - זו גם הסערה שלי.
אבל אם אהיה לרגע הוא (וזה רק לרגע... כי... טוב, אחרי זה אכתוב למה רק לרגע וכו') אז הנה התשובות שהייתי שומעת ממנו ובסוגריים את איך שאני רואה שזה קורה (פאסיב אגרסיב כבר אמרנו?)
הוא מבקש לעשות דבר כל כך אגואיסטי ושוכח שהיו שנים שהוא אהב אותך והביא איתך לעולם ילדה.
אני לא שוכח שאהבתי וזה לא אגואיסטי זה בעד הילדה ...(האמת, לא בטוח עד כמה אהב. הוא שנים התלבט על זה. השאלה הזו היתה מקור הדכאון שלו. הוא בקושי הסכים להביא איתי ילדה. זה יצא תוך כדי איומים על הקשר...)
אתם הייתם פעם משפחה ועד היום במובן מסויים אתם משפחה. ועד קץ הימים במובן מסויים אתם משפחה. הוא לא יכול להגיד: רגע פוס, עכשיו מתאים לי סרט אחר.
זה בהחלט נכון. עדיין משפחה. ומתאים לי סרט אחר יחד עם המשפחה...
(וכמה קל להגיד וקשה לעשות את זה. הוא לא באמת חושב את זה, והדבר הקל ביותר הוא להגיד שאני זו שהורסת את הקשר, אני זו שלא באמת נמצאת בשיח - מילים שלו, כן?)
מצאתי לי אישה יותר מתאימה לי , אז עכשיו אני מזיז את כל השחקנים איך שזה נוח כרגע (וגם אם לא כרגע). הילדה שלכם תמיד תחיה בתוך הפיצול, בתוך הקרע והשיברון. היא תדע להתמודד עם זה ואולי תנסה בחייה שלה לעשות זאת אחרת (וכמובן שהלוואי שתצליח במידה וכך יהיה), אבל אי אפשר למחוק את מה שהיה ולא רק זה.
(זה ציטוט מדוייק שלו, בגישור) - אני שמח שאני יכול להראות לקטנה איך זוגיות יכולה להיות גם אחרת בבית. איך הדברים יכולים להיות שמחים ורגועים ולא רק חילופי דברים מעוררי כעס ואנרגיות קשות. אני שמח שיש לה אח חמוד שהיא קשורה אליו מאד, ודמות אם שהיא קשורה אליה מאד (מה שנכון...). אני שמח שאת זה היא תיקח לדרך חייה, כי זה המודל שאותו אני חי עכשיו.
(ובינינו נקודות, הייתי שמחה לתת לה
בדיוק אותו דבר. כאן בבית. זה הצער שלי)
הוא בונה לו משפחה אחרת ויש לו את העוז להשאיר אותך לגמרי לבד. למה הוא מצפה?
הוא לא משאיר אותי לגמרי לבד. הוא נפרד ממני. אין לו מחוייבות כלפי הזוגיות שהיתה פעם שלנו. ולגבי המחוייבות שלו להורות המשותפת - הוא אמר ממש בפגישה האחרונה: אני יזמתי פגישות לשיחה על הקטנה (שזה שקר משוקר) אני בכלל חשבתי על הרעיון לדבר עליה ועל ההתפתחות שלה (ולא עשה עם זה כלום)
הוא מגלה יותר ויותר שמניעיו מאוד אגואיסטיים...
איפה את רואה שהוא מגלה את זה? הוא בכלל לא רואה את זה כך. מבחינתו הוא לגמרי חושב על הילדה.
באיזה טיעון הוא בא כשהוא אומר שכך יהיה יותר טוב לה?
שיש לה משפחה שלמה, יש לה אח ומישהי שהיא אוהבת שדואגת לה ואוהבת אותה... (ומבלה איתה, למשל לקחה אותה להצגה בינתיים שהוא נשאר יחד עם הקטן בבית. הבת שלי היתה בעננים...)
בעיקר שאמא שלה (כלומר אני) במצוקה... (הוא משתמש במילה הזו הרבה ולא מבין שהמצוקה גוברת ככל שהיחס שלו למצב הזה מקצין.)
אה, כן, והוא כל הזמן שולח אותי לטיפול במקום להתייחס לטיעונים שלי. (ושכחתי, מרוב הלם בפגישה שהיתה, להראות את האסטרטגיה הזו, ולצערי שיתפתי עם זה פעולה).
כשאמרתי לו שלבוא לכאן ולהלחם זה חלק מהתוצרים של הטיפול שלי, אז החצוף אמר - אז תחליפי טיפול
וכשאמרתי שהילדה מביעה רגעים של קושי - הדבר היחיד שנאמר מבחינתו זה שהיא מגיבה רק למצוקה שלי. היא ילדה שמחה ואין שום סימפטום - חוץ ממשפטים פה ושם - שמעיד על מצוקה שלה. (סוף ציטוט שלו)
אז השורה התחתונה שאני קולטת שהוא דוחף אליה - האמא משוגעת, והילדה מגיבה לזה. עדיף לה אצלי שם הכל רגוע ונכון....
בבבבררררר
מה, קשה לו לחשוב שהיא חיה בבית שיש בו רק דמות אם?
לא חושבת שזה הענין. הוא פשוט מעדיף אותה אצלו.
הוא אחראי למצב הזה וזה המצב. הוא לא יכול עכשיו לנסות למחוק את זה.
שנינו אחראיים עליו. וזה, נקודות ברור לי יותר עם הזמן. שנינו לגמרי... אני בהסכימי לחיות תחת הטרור שלו, שנים. והוא... נו, כבר נאמר הכל.
מה הוא היה רוצה שיהיה? שהיא תגדל עם אמא מאמצת , כשהוא רוב היום מחוץ לבית (גם בשעות הפנאי שלו כפי שכבר ראינו בעבר) ?
קודם כל, הוא לא רוב היום מחוץ לבית. אלא רוב היום בתוך הבית...
והאמת, זו אופציה לא רעה בשעות שלו. אלו הם סדרי העדיפויות שלו: שהיא תגדל עם דמות אם, שעושה איתה ומתנהגת איתה בדיוק כפי שהוא מעריך.
הוא מעריץ את זוגתו. אז למה שלא ירצה שהבת שלו תהיה שם ותאהב את מי שהוא אוהב?
אין תחושה חזקה מזו להרגיש משפחה מאוחדת ושלמה. זה ממכר, לא?
(תודה על הדיון הזה
)
הדיון אצלך בא לי בדיוק בזמן...