חרדת אסלה

שלום לכם חברי קהילת באופן טבעי

אני מחפשת הורים נוספים שמתמודדים עם ילדים עם חרדת אסלה
לדיון פתוח ולשיתוף בחוויות של נסיונות טיפול ותוצאותיהן.

למי שלא מכיר-
חרדת אסלה היא מצב בו ילד מסרב לעשות קקי בשירותים.
ילד כזה יכול להתאפק בכוח מספר ימים, עד שבסוף "בורח" לו, דבר שמגדיל את הפחד שלו מהצואה, וכדור השלג מתגלגל לו...
לפעמים לא בורח, אחרי שלשה-ארבעה ימים הילד מסכים לשבת על האסלה, והיציאה דומה ללידה- ביללות, צעקות וזעקות ש"כואב לי זה לא יצא לי לעולם! "
בסוף יוצא בקלות ובלי כאב, והילד מבטיח שמחר הוא יעשה קקי בלי בעיות ולא יתאפק יותר אף פעם.
(התמכרות אמיתית. למחרת שוב מתחיל תהליך התאפקות בן כמה ימים כמובן...)

הבן שלנו כבר בן חמש וחצי. הוא נגמל בגיל שנתיים וחצי, אפילו קצת יותר, ומאז הוא סובל מחרדת אסלה.
אשמח לשתף עוד, אני כבר ממש מסוייטת מהנושא
אשמח לשמוע ממישהו שניסה את שיטת ד"ר קושניר לטיפול בנושא, הוא מטיל האפלה על הטיפול שלו, דבר שמטריד אותי וגורם לי לא לפנות אליו.

תודה! מחכה מאד לתגובותיכם!
בתיה

דרך אגב- אני יודעת שדיונים בנושא הזה כבר נערכו
אני רוצה לתת לדף הזה אופי אחר-
אופי של שיתוף במידע. בטיפולים, בכשלונות ובהצלחות
במאפיינים משותפים לילדים שסובלים מהבעייה
משהו שנוכל- כל הורי ילדי חרדת האסלה- להחכים בעזרתו אחד את השני.

מחכה לכם!

אנונימי

גם אנחנו בסיפור דומה.
קצרה בזמן, אבל לגבי קושניר שמעתי דברים די רעים. הטיפול שלו מאד טראומתי ומתבסס על חוקן יומיומי.

אהלן בתיה... נשמע לא קל...

אני לא רוצה לציין את טיב הקשר, אבל אני מכירה היטב ילד ששלט ביציאותיו באופן מלא מגיל שנתיים ובכל זאת היה עד גיל ארבע וחצי עם חיתול כאשר היה צריך קקי.
הוא היה מבקש חיתול, מתחבא תחת שולחן ומשתחרר. הוא לא היה מוכן לשמוע בכלל על לעשות את צרכיו בשום צורה אחרת. גם אצלו היו התאפקויות של ימים ועצירויות נוראיות שנפתרו רק עם נר כאשר לא ניתן לו חיתול.
נעשו הרבה מאד נסיונות, מכל מיני צורות, הרבה דיבורים, מעשיות, סיפורים, המצאות, הומור, וכך הלאה. אולי יותר מדי נסיונות...

פריצת הדרך נתגלתה בדמות שיחה מעמיקה על האנטומיה של העיכול, מה קורה לאוכל, איך הוא מתהווה לקקי, ולבסוף מאין הוא יוצא. (אישית התפלאתי לגלות שהוא משוכנע שהקקי יוצא מהפין והוא היה כל כך מזועזע מהעניין הזה שהוא לא רצה לראות את זה קורה.) משערת שניסיתם את זה, אבל אם לא, זו עוד זווית. (אני בכלל לא בטוחה שאת מחפשת עצות ועוד דרכים לגשת לנושא, יכול להיות שכרגע הדבר הכי נכון זה פשוט לעזוב את זה...)

לא סיפרת איך בעצם הוא עושה קקי? בסיר? בחיתול? האם ידוע שהוא חרד מן האסלה עצמה? או שהוא כן משתין לתוכה אבל לא עושה קקי?

אוי, התכוונתי

לפעמים התערבות ביו רפואית כמו דייאטת GFCF (בלי גלוטן ובלי קזאין) עוזרת בנושא הזה לילדים אוטיסטיים עם בעיה דומה. לעתים קרובות מסתבר שאצלם זו בעיה פיסיולוגית במהותה. האם לקחתם אותו לגסטרו-ילדים?

היי תמי. לא לקחנו אותו לגסטרו מתוך תחושה ברורה מאד, שאין כאן בעייה פיסיולוגית. הראייה- כשהילד רוצה הקקי יוצא, אין כאבים! הצואה נורמלית והילד נרגע ושמח.

אני רוצה שוב לבקש אופי מסויים לדף-
אני לא רוצה עצות אישיות אלא שיתוף בניסיון ובמידע!!
אם תוכלי לספר לי סיפור אמיתי על ילד (אוטיסט?) ומה קרה לו ואיך הוא נושע.אם תוכלי לאפיין אותו לפי הקטגוריות שהצעתי, או אחרות.

טוב?

היי, אני הולכת לישון

אני רואה שההתעניינות בדף פחתה
אז אכתוב עוד משהו:

אנחנו הרגשנו (כפי שכתבו בדפים אחרים בנושא) שהקושי ביציאות קשור בצורך בשליטה מחד, ובהמון תשומת לב- מאידך
לכן השנה עשינו שני דברים:

לימדנו את הילד קריאה בצורה אישית (בלילה, כשהאחים ישנים) ובכיף!
וגם- שלחנו אותו לשחייה טיפולית, שבפועל הפכה לשיעור שחייה אישי. תמיד הוא אהב מים, והיום הוא גם יודע לשחות!

שני הדברים האילו הם מעולים, הם חיזקו את הילד אבל
לא פתרו את הבעייה.
אנחנו חושבים עכשיו על משהו אנרגטי- פרחי באך או הילינג. מישהו ניסה בהקשר הזה?

לילה טוב! אשמח מאד לעוד התייחסויות

בתיה

בדף עצירות ושליטה ביציאות יש דיון+חוויות אישיות בנושא הזה בדיוק. ממליצה לקרוא את כולו.

אני רואה שההתעניינות בדף פחתה
כשאת כותבת משפט כזה:

אני לא רוצה עצות אישיות אלא שיתוף בניסיון ובמידע!!
אז מה את מתפלאה?
איך את מצפה שישתפו אותך בניסיון מבלי לספר מה ניסו? את יכולה לקחת את זה בתור עצה אישית או שלא.

לסיום, הקטן שלי עשה קקי בטיטול עד גיל 3 (ועכשיו אני משתף אותך בניסיון שלי שעזר דרך אגב) הייתי פשוט יושבת על האסלה ומושיבה אותו בין הרגליים שלי.
והוא לא עונה לאף אחד מהמאפיינים של הילד שלך.

יונת- תודה, קראתי את הדף ההוא עד תום! חסר לי בו סופי הסיפורים. מישהו עשה טיפול סיים אותו והושיע את ילדו?

פלונית- קצת נפגעתי מהטון שלך...
בוודאי שאני רוצה לשמוע מה ניסו, רק לא לשמוע עצות למקרה שלי. את מבינה?

אשמח לשמוע על בנך. בן כמה הוא היום, והאם הכל זורם?
לא אכפת לי אם הוא עונה למאפייני הילד שלי. מה הם המאפיינים שלו? איך הוא בחברה? איך הוא עם עצמו? איך את מנתחת את הבעייה (שהייתה לו)

אצלנו היו תקופות טובות, באמת ישבתי בשירותים סיפרתי סיפורים ועוד (אמנם לא ממש על האסלה, זה רעיון מגניב!) היו תקופות של ממתקים אחרי כל יציאה, תקופות של מדבקות אחרי כל יציאה (10 מדבקות=פרס) כל השיטות הבהיויוריסטיות האילו עזרו רק לזמן מסויים, נניח כמה חודשים. אחר כך שוב באה תקופה ארוכה ועוצרת
הסריטה כנראה יותר עמוקה...

אמהות לילדים עם בעיות בעשיית צרכים, מה שלום ילדיכן מה ניסיתם כדי לעזור להם? איפה הם היום?

שליחה על ידי טלוש* » 03 יולי 2007, 10:40

הבייבי שלי בת שנתיים וחמש ויש לה חרדת אסלה אבל שונה ממה שתיארת כי היא עדיין לא נגמלה מהטיטולים בכלל, אפילו לא לפיפי. אני אשמה בחרדה שלה )-; כי יום אחד שהחלטתי להתחיל
בגמילה באתי להושיב אותה באסלה ולא הייתי מספיק קשובה אליה ולחוסר מוכנות שלה ומאז היא פשוט מפחדת מהאסלה בקושי שמוכנה לגעת בה, אז כרגע אני מניחה לזה לגמרי מלבד מדי פעם ספר בנושא או נגיעות והתקרבות מחודשת לאסלה עד שזה יבוא ממנה..... מקווה שהזמן יעשה את שלו.

אני ממש לא יודעת אם זה רלונטי ואם משהו מההורים /הילדים יתחברו לרעיון הזה :
לעשות שירותי קומפוסט.
למה אני חושבת שזה טוב ?
כי החרא שלנו לא מודח (במים טהורים) הלאה מאיתנו , אלא נשאר להתקמפסט בחצר , אחר כך משתמשים בו לדישון הצמחים וכולם שמחים ומרוצים.

אולי הדפוס המחשבתי שיש למי שיש לו חרדת אסלה הוא שצריך למחזר את הדברים שיוצאים מהגוף ולא לפזר אותם ככה סתם.זה נוהג מגונה שקיים בתרבות שלנו שבמקום למחזר אנחנו זורקים ובכך מזהמים עוד משאבים .

שלום טלוש
קצת נחרדתי מהנחרצות "אני אשמה בחרדה שלה"- תחשבי שילד אחר היה מגיב לאותה ההתנהגות שלך בצורה שונה לגמרי. התגובה של ביתך קשורה אמנם להתנהגותך אבל גם לקווי האופי שלה ולאופן ההתמודדות האישי שלה, ולגורמים נוספים בחייה שמעצבים את אישיותה!
בכל מקרה- בהצלחה, אני מאמינה שהיא תגמל בסוף בכיף!

אילה בשדה הדגן- רעיון מגניב! הבעייה היא שאנחנו גרים בקומה שנייה אמנם יש לנו חצר אבל צריך לעשות תהליך כדי להגיע אליה (ללבוש סנדלים, לרדת במדרגות...)
את יודעת מה- אני מנסה את זה כבר עכשיו. הולכת לשאול אותו אם בא לו לעשות קקי בחצר ואחר כך נהפוך את הקקי לחומר דישון לגינה.
תודה!

אני עדיין מחפשת עוד אמהות לילדים שסובלים ממה שהבן שלי סובל, ומוכנות לחלוק איתי נסיונות טיפוליים...

בת יה , הרבה פעמים שליטה ביציאות זה סוג של מאבק שליטה בין הילד להורים. זה בעצם הדבר היחיד כמעט שיש לו שליטה מלאה עליו בחייו.

מהדף הזה עולה לי אישית הרגשה גדולה של רצון שלך לשלוט , אפילו בדיון, מי יכתוב פה ומה בדיוק הוא יכתוב, אפילו מאפיינים לפי קטגוריות.

לא כל כך ברור לי מה זה יתן....

בכל מקרה הייתי בודקת אם אין פה מאבק שליטה סמוי עם הילד. ומאבק שליטה בשבילי לפעמים זה גם ציפיות מאוד גבוהות שהילד צריך לענות להם כמו להיות הכי חכם, מוצלח וכו'...

ואם זו רק חרדה מהאסלה אז תנסי לתת לו אפשרות אחרת חוץ מאסלה, דלי , סיר, מקלחון... עד שרואים שזה טבעי וכיף.

תודה אלון, תראה- ברור שיש עניין של שליטה, בילד הספציפי הזה מורגש הצורך לשלוט מאז שהוא תינוק. חודשים ארוכים הוא חי כסימבה למשל (האריה מהסרט "מלך האריות") ודרש לעצמו כבוד מלכים.
ברור גם שהוא ירש את זה ממני.
אבל מה-
אני ירשתי את זה מאמא שלי.
ולא לי ולא לאף אחד מאחי לא הייתה בעיית אסלה.
וגם לא לאף אחד מילדי האחרים.
אני עובדת על עצמי קשה מאד לשחרר את הצורך בשליטה בחיי בילדי בבעלי ובכלל
אבל במקביל- נראה לי שזה לא הכל.
שיש גם דברים שקשורים בילד עצמו.

ואני מתחננת מתחננת לשמוע עוד סיפורים של אמהות שמתמודדות עם זה
ולהצליב מידע
זה הכל...

אצלינו הוא נגמל מחיתולים בגיל מאוד צעיר- שנה וחמש,
אבל המשיך לבקש חיתול בשביל קקי עד גיל שנתיים וחצי.
אח"כ היה מקרה אחד ממש כמה ימים אחרי התחלת הישבנון שהיה לו קקי קשה,
כאב לו מאוד וזה יצר טראומה כנראה.אחר כך הוא התחיל להתאפק ולהתאפק וברח לו פעמיים,
וגם היו כמה עצירויות בדרך. ניסיתי להציע חיתול , סיר, ישבנון עם מגבת נעימה, לא הסכים כלום והמשיך בהתאפקות.
הצעתי לו לעשות קקי בחצר, קראתי לזה קקי בטבע,
הוא מיד נדלק על זה ,ומהר מאוד התחיל לעשות יומיומית בבור בחצר,
הקצאנו למטרה הזו את חפירה שאיתה הרמנו את החבילה לאסלה\ לפח\ לקומפוסט\ לאנשהו,
די מיד התחלתי לאבחן מתי יש לו ומתוך פחד שיכאב לו הוא מתאפק והייתי מציעה לו בחברות -
"בא לך לעשות קקי בטבע בסבבא?אני חופרת בור או אתה?"
זה לקח 5 חודשי קיץ, וכשהתחיל הסתיו- חורף לקראת גיל שלוש הוא בעצמו חזר לאסלה.
אני מעולם לא ניסיתי להחזיר אותו אליה.
לא יודעת אם זה יעזור אבל ככה ,הרגשתי לשתף.
תודה.

לבן שלי חרדת קקי (שלאו דווקא קשורה באסלה). אלונה, מסכימה בכל מילה.
על פי הפסיכולוגיה הפרוידנית הדבר היחיד שלילד יש עליו שליטה אבסולוטית, הוא בכל הנוגע לצרכים. כל החרדות, הפחדים, מאבקי השליטה מתנקזים לתוך העניין הזה.
בתור פריקית של שליטה בעצמי אני לא מאמינה בזה שאנחנו מורישים להם את הצורך הזה אלא משדרים אותו, וכאן הוא משתקף.
לאורך זמן התעסקתי בזה בדי אובססיביות, ובינתיים התשובה היחידה שלי היא לתת לו לקחת את השליטה על זה. להאמין באמת שזה שלו, והא יחליט. אני מנסה להוריד את הערך וההתעסקות בכל העניין הזה לרמת אדישות טוטאלית. עכשיו הגענו למצב שהוא פונה אלי ומבקש עזרה כשהוא רוצה קקי, ואני עונה לו " פשוט תסכים לו לצאת, תרשה לו". מעבר לזה אני לא משבחת, לא משכנעת, לא מפעילה שום מניפולציה באמת ובתמים.
עד כה בכל סצינת עצירות כזו ובכל סצנה היסטרית, הרגשתי כאילו זו מעין מראה לאיזשהו כישלון שלי. הרי כל כך הרבה מהפסיכולוגיה עוסקת ביחסי אם ילד, ובשיקוף של זה בפתרונות קונפליקטים (כמו בשלב האנאלי). בקיצור הרגשתי רע. והיום גם את זה אני מנסה, ודי בהצלחה, להפסיק. זה באמת לא שלי, זו לא התמודדות שלי. אני יכולה רק לתמוך מהצד וזהו.
ובאמת שאלה, למה הצורך לאפיין, לכמת, להכין דוח קריטריונים. זה נראה כמו עוד סוג של צורך להרגיש שהבעיה היא בסוג של שליטה.

שלום מיטל, שלום אומה-לי.
אהההההה
ככה אני מרגישה עכשיו, יום שלישי של התאפקות. כל היום הילד ישב על הספה- לא שיחק לא יצא מהבית רק ישב והתאפק
רבק, כמה שאני מנסה להתאפק ולא לומר לו כלום כמו שאתן מציעות
איך אפשר?
בסוף אמרתי לו- חמודי, עד מתי תשמור את הקקי בבטן, עד שתהיה בן שש? (בדצמבר)
והוספתי- אני שואלת באמת, לא בצחוק!
תשובתו- אני לא יודע.
סוף הדיון.

אומה-לי, בן כמה בנך היום? ובן כמה היה כשנפתרה הבעיה?
זו לא פעם ראשונה שאני שומעת המלצות על לצאת לטבע (כולל המלצה בדף זה)
אז הפעם אני באמת אנסה.
תודה לכן!
האם אתן מכירות מישהו שנסה איזו שיטת טיפול, טבעית או קונבנציונלית?

_כמה שאני מנסה להתאפק ולא לומר לו כלום כמו שאתן מציעות
איך אפשר?_
תאמיני לי שאני כל כך מכירה את התחושה המתסכלת הזו. כאילו תעשה כבר, תגאל את עצמך ואותנו מהייסורים. מהנסיון שלי אני מבטיחה לך שזה לא עובד, בכלל!לא רוצה, לא יעשה.
אנחנו ניסינו אייפק, והתאכזבנו קשות. לרוב ממליצים על טיפול דיאדי אם - בן.

אלונה, מסכימה בכל מילה.

הגזמת, הרי למדתי הכל ממך....

ואני לראיה לשינוי הענק שניחן בפיצ של מיטל מאז שהיא התחילה ליישם אדישות טוטאלית

ואתמול אפילו ראיתי אותו עושה קקי משוחרר לחלוטין בחוץ, והכלב המגעיל שלי אכל את זה ישר

אני חושבת שלעזוב ולשחרר זו הדרך היחידה, ממש היחידה.

טוב, אז ניסיתי והיה מעולה
סיפרתי לפצלוח שאנחנו רוצים לטעת עץ חדש בגינה ושחייבים להכין קומפוסט
והסברתי לו שקקי זה הכי טוב לקומפוסט
והוא מייד התלהב, לקחנו את וחפרנו בור וזהו. הקקי בפנים.

אבל
אני לא מידי מתרגשת
כי היו כבר ימי הצלחה, התקופה המסחררת של ספירת המדבקות נמשכה כמה חודשים ואז גוועה...
יחד אם זה אני אופטימית ונותנת את מלוא הצ'אנס לרעיון החדש.

אני חושבת שלעזוב ולשחרר זו הדרך היחידה, ממש היחידה.
מדהים המשפט הזה שאני אומרת לבן שלי ואת אומרת אותו לי.
איך איך אפשר לשחרר (הוא שואל אותי בסתר, אני שואלת אותך ואותי)
ומה יש בי שהוא כל כך לא משוחרר, אני חושבת שאני אדם די פתוח הילדים שלי שונים זה מזה האחים שלי שונים זה מזה בעלי שונה ממני כולנו חיים פחות או יותר ביחד. אני פתוחה לשינויים אני יוצרת כל הזמן מילים ומנגינות (כשהילדים לא מתעלקים על הפסנתר)
טוב יש לי חשבון נפש לעשות כי זו לא פעם ראשונה שמאשימים אותי בשתלטנות ובחוסר משוחררות. נתקלתי בזה עוד כמה פעמים עוצמתיות במהלך חיי, אם כי לא ביום יום.

תודה לכולכן, אני עדיין מחכה לעוד הורים שהבריאו את ילדיהם מהברוך הזה, לכתוב לי איך.

טיפול דיאדי אם - בן.
מיטל- התכוונת לטיפול הדדי? למה התכוונת???

בתיה,
אין לי נסיון אישי בנושא, אבל רוצה להציע לך כיוון מחשבה: יכול להיות שהבן שלך התלהב מלעשות בטבע פשוט כי זה היה בכריעה. זו תנוחה הרבה יותר נכונה פיזיולוגית מאשר ישיבה על האסלה (נסי בעצמך בהזדמנות).
אני רואה את זה אצל הבן שלי (עדיין פעוט) שמעדיף לעשות קקי בתנוחת כריעה או כשאני מחזיקה אותו בתנוחת פשפוש (כמו שמחזיקים בנות לפיפי) ולא תמיד מסכים לאסלה. אני מצדי חושבת שחשוב לאפשר לילד- בכל גיל- לשחרר בתנוחה שנוחה לו, גם אם זה לא מסתדר עם הסטנדרטים המערביים שלנו.
ומוכרחה להפנות אותך בהקשר הזה לדף שירותים מזרחיים.

אהלן בת יה, איזה שם יפה יש לך.
לגבי שירותי קומפוסט - ראיתי את זה בבית של חברה - היא פשוט משיגה דלי ענק של נסורת וקימבנה לעצמה מקום כריעה בבית מעל דלי מטבח- וזהו זה כל השירותים (אני אשלח לך תמונה) - הילד עושה בכריעה בתוך הדלי והיא שופכת על זה נסורת עד שזה מתמלא ומוצא את דרכו לבור הקומפוסט שבחוץ. היא טוענת שרק מגע עם החומרים הבסיסיים של החיים - פסולת, קקי, דם וכו' נותן לנו תפיסה אמיתית של המציאות שלנו כיצורים חיים ופועלים בעולם, ושבהרחקה של זה ממנו אנחנו פוגעים בתחושת השלמות של הייקום שלנו (הקקי נשטף לים, הפסולת מפונה במכולת אשפה ואנחנו נשארים בריק רק עם האגו).
לגבי שליטה- את אמא מעולה ומכילה ואל תתבלבלי עם זה.
פשוט כל ילד מביא איתו את האתגר שלו.
אגב, הגדולה שלי התחילה עכשיו לעשות פיפי בסיר וכל פעם שהיא מסיימת היא יורדת מהסיר בוירטרוזיות וצועקת "כולם, כפים!" , אם הבן שלך אהב להיות סימבה, אולי תמצאי איזה גיבור ילדות שגם מחרבן (אם כי בוולטדיסני הם בדרך כלל נמנעים מעשייה כזו).
לילה טוב
אוהבת

והוא מייד התלהב
האמת שאין לי מושג למה, אבל זה פשוט עובד הקטע של בחוץ. לצערי אנחנו לא יכולים ליישם את זה, כי יש לנו חצר משותפת עם שכנים שלא יקבלו את זה בעין יפה.
איך איך אפשר לשחרר
ומה יש בי שהוא כל כך לא משוחרר
אני יכולה להעיד רק על עצמי, אבל אוי כמה שאלתי את עצמי. עד עכשיו אחד הדברים הקשים ביותר בשבילי, הוא פשוט לא לעשות. אצלי זה יוצר מין דיסוננס. אני יכולה לפתור הכל, ופעם אחת בחיים אני נתקלת בבעיה שהפתרון היחיד להתמודדות איתה היא פשוט לא לעשות כלום.
התקופה המסחררת של ספירת המדבקות נמשכה כמה חודשים ואז גוועה...
את מתכוונת לחלוקת מדבקות כפרס על כל פעם שהוא עושה קקי. אם כן, זה מאד לא מומלץ. כל דרך שלנו לנסות ולעשות מניפולציה של לשלוט להם בתחום הזה תיתקל בחומות שאי אפשר לתאר כמה יציבות הן.

למה התכוונת???
התכוונתי לטיפול דיאדי מלשון דיאדה. בהתאם לגיל הילד עובדים עם האם והילד במקביל באמצעות משחק וכל מיני.

לגבי שליטה- את אמא מעולה ומכילה ואל תתבלבלי עם זה.
אני מקווה שלא השתמע ממילותי שאני חושבת שאת לא אמא טובה. אני חושבת ש פשוט כל ילד מביא איתו את האתגר שלו._ במקרה שלי לעבוד על נושא השליטה. אולי גם אצלך.
בהצלחה @}

היי, תודה לכן על התמיכה...

מה זה דיאדה? מעולם לא שמעתי את המושג! מיטל- זה משהו שאת ניסית? תוכלי לפרט?

לבכור שלי היתה את אותה בעיה. היום הוא בן 16 אז אני יכולה להשקיף אחורה ולראות מה היה.
דבר ראשון, אנחנו,ההורים, החלטנו מתי הוא צריך להפסיק עם הטיטולים. לא הוא. ככה גידלו אותנו וחשבנו שזה נכון.
אז הוא לא הסכים והיה יכול לחכות יום שלם. למזלו (ולמזלנו, כי היינו טפשים) הוא הלך לפעוטון כל יום.
המטפלת, שידעה מה עובר עליו, היתה שמה לו מיד טיטול והוא היה מחרבן. הצילה אותו ואותנו...

אחרי כמה חודשים הוא כבר היה "בשל" וגם הספר "סיר סירים" עשה את שלו.

דבר שני, הוא נגמל מהשתנה בטיטול באותו הגיל (3), אבל כמה חודשים אח"כ, כשנולדה אחותו, הוא חזר
להרטיב במיטה. ואת זה הצלחנו לפתור רק בגיל 11-12 כשהלכנו למומחה הרטבה.
אני לא יודעת אם יש קשר בין הדברים או לא, בגלל זה אני מציינת גם את נושא ההרטבה.

שליחה על ידי אור* » 21 יולי 2007, 01:17

בת יה
אני כל כך מבינה אותך
יש לי נסיון עם זה עם בני היום בן 4.5
זה כל כך קשה...
עד כדי כך שממש משבש את כל הבית, כי כשהוא מתאפק הוא עצבני, מציק לכולם, עושה דווקא ונכנס לפינות על כל שטות, ממש הופך למישהו אחר
אחרי שהוא עושה, הוא חוזר לעצמו מיד, הופך להיות רגוע, רך
זה התחיל אצלו בגיל שנה ומשהו, לא קשור בכלל לגמילה, כי הוא היה מתאפק לא לעשות בטיטול
נמשך כשנתיים, ניסינו הכל ללא הצלחה ממשית, זה עבר לבד
ועכשיו שוב חזר
לגבי אופי הילד והאמא, בטוח שיש קשר
הוא ילד מאוד חזק ברצונותיו ונחוש, מצד שני רגיש מאוד ונבון. עניין השליטה אצלו מהותי, מאז שהיה תינוק, למשל, אם נותנים לו משהו, הוא חייב להחזיק אצלו את כל השקית. זה מתבטא גם באספנות- הוא אוסף דברים ושומר , בעיקר דברים מהטבע.
לגבי האמא, אני כמוך, שתלטנית, קשה לשנות את זה, אני עובדת על זה
קשה גם לא להתערב ולהגיב כשהוא מתאפק, כי הוא נהייה ממש אלים ומציק.
ולפעמים אני מאבדת סבלנות ולוחצת עליו בדרכים שונות ללכת לשרותים כבר.
מה שעובד לפעמים, זה כשאני מחבקת אותו, ומצליחה להגיע אליו ולהבין אותו, אני מדברת איתו על הפחד שלו, ואומרת לו שזה בסדר,
ומזכירה לו את ההרגשה הנעימה אחרי שהוא משתחרר ומבטיחה לו שאף אחד לא יפריע לו שם, הוא סוגר את הדלת וקורא לי רק לנגב לו.
חשובה לו מאוד הפרטיות, שלא יפריעו לו בשרותים, בדרך כלל הוא לא עושה בבתים של אחרים, אם אנחנו מתארחים אצל ההורים למשל או שהוא לבד אצל חברים, הוא מתאפק. בגן הוא כמעט לא עושה, נראה לי שבגלל חוסר הפרטיות.
היתה תקופה שהוא עשה בחצר (יש לנו חצר משלנו) באיזה שלב לא עודדתי את זה יותר, כי היה לא נח לאסוף כל פעם
מעניין אותי לשמוע לגבי מה שהוזכר פה על קומפוסט, כי הוא מאוד מחובר לטבע ולצמחים וזה בטח יעניין וילהיב אותו.

הי
הילדה שלי יותר קטנה (כמעט שנתיים) ולפני כמה חודשים עברנו תקופה דומה למה שמתואר כאן. היא פשוט לא הסכימה לעשות באסלה או בסיר ונלחצה בכל פעם שהיה לה קקי. זה לא הגיע למצב שהיא מתאפקת. מה שעשיתי זה פשוט לא לעשות. כלומר, לא הצעתי את החיתול כפתרון (להפך אפילו), אלא איפשרתי לה לעשות פשוט על הרצפה. בהתחלה גם זה היה מלווה במה שנראה כמו חרדה, ביקשה על הידיים, ונאלצה להסתפק בחיבוק (בכז יש לי גבולות P-:), ועשתה על הרצפה כשאני מחבקת אותה ומנסה ליידד בינה ובין הקקי. גם אחרי שעשתה, אם התלכלכה זה הלחיץ אותה, ומיד ביקשה ביבבה שאנקה את הקקי. הדבר היחיד שעשיתי זה ניסיתי כמיטב יכולתי לא להילחץ מהלחץ שלה, אלא לשדר משהו רגוע יותר, להסביר שזה קקי וזה לא מגעיל וזה שלה, ואיזה קקי חמוד עשתה, ואמא עושה קקי ואבא עושה קקי וכו, ולא לעשות מזה עניין.
זה נמשך כשבועיים שלושה, ועבר. והיא חזרה לעשות באסלה. עדיין לפעמים היא נלחצת, אבל רק אם כואבת לה הבטן או שזה קקי מלווה בגזים. אני חושבת שכל הסיפור התחיל גם מקקי שלשולי וכואב ואולי זה היה הטריגר.
בכל אופן, מדובר בשלב הרבה יותר ראשוני, אבל אולי יוכל לעזור למישהו שחווה דבר דומה.

מה זה דיאדה
דיאדה זה מושג פסיכולוגי שמתאר את הצמד הורה-ילד. נדמה לי שויניקוט השתמש בו כשאמר שאין כזה דבר תינוק אלא יש להתייחס לדיאדה אם-תינוק. הכוונה היא לתקופת החיים הראשונית של הילד והאמא, שבה התינוק הוא כבר לא עובר אבל למעשה כן מחובר לאמו במעין בועה מטאפורית - דיאדה. התינוק לא מתפתח לבד אלא ההתפתחות היא הדדית בתוך הדיאדה הזו. לאט לאט בתהליך ההתבגרות נוצר תהליך של נפרדות, של הילד מהאם ולהפך, כשהילד לומר להיות ישות עצמאית ולא חלק מהדיאדה הזו.
טיפול דיאדי זה פשוט טיפול (מכל סוג שהוא: פסיכולוגי, טיפול בהבעה ויצירה וכו') שמטפל בהורה ובילד יחד, ומתייחס אל ה'בעיה' לא כבעיה של הילד לבדו אלא של הקשר הורה-ילד. זה לא איזו שיטת טיפול ייחודית לנושא.

היי לכולן,
טני לא יודעת אם הדף הזה עדיין פעיל אבל מה שבטוח שאצלנו הסיוט הזה עדיין פעיל והוא הפך את הבית שלי לשדה קרב של ממש - אני ובעלי נגד הקקי, בעלי נגדי, אני נגדו, אנחנו נגד הילד והכל סובב סביב הקקי. אנחנו בטיפול אצל עובדת סוציאלית מקסימה שציידה אותנו בסבלנות ובה-ר-ב-ה משלשלים ובינתיים נאדה, גורנישט - הילד מתמיד בסירובו ואין תוצאות - הוא מתאפק 4 ימים, אנחנו מבקשים ממנו לשבת באסלה, הוא מסרב ובסוף בורח לו על עצמו.
גם אני אשמח לשמוע על שיטות מוכחות שעובדות כי עד עכשיו שמעתי כמה אני אמא לא טובה ושאם אני אשחרר הוא ישחרר וכל מיני שטויות ברוח הזאת וסליחה - אני לא מתכוונת לקחת את התיק הזה על עצמי. אולי התגובות שלי הן לא תמיד "תומכות, מחבקות ומכילות" אבל זה עדיין לא הופך אותי למקור הבעיה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא צריך לחפש אשמים ולהלביש תיקים. זו בעיה די נפוצה, באמת לא נעים אבל ההתייחסות - סיוט, שדה קרב, נגדי, נגדו וכו' , רק תחמיר את הבעיה ולא תאפשר פתרון.

ויש חלילה דברים גרועים מזה, אז שהכול ייכנס לפרופורציות. התופעה חולפת.

אבל לא כתבת, בן כמה הילד ?

גם אנחנו באותו מצב, בתי בת 4.5 מתאפקת מזה שנתיים מה לא ניסינו, מה לא נתנו, וכלום. אנחנו מטופלים אצל פסיכולוגים, רופאים אפשר לספור על 5 אצבעות כמה פעמים היא עשתה בשירותים, אין לה את הרצון אפילו לנסות, אני יושבת איתה בוקר וערב ל-15 דקות, אני מרגישה שגם שהיא יושבת בשירותים היא מתאפקת, מלכלכת את התחתונים כל 10 דקות זה מייאש. קוראים לי לגן להחליף לה במהלך היום, אני עואובדת עצות מה עושים? אשמח לשמוע עוד

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי תודה על כל העצות
הילד שלנו בן 3.5 עשה קקי בשירותים והחליט לחזור לחיתול
הוא לעולם לא פספס אבל תמיד ביקש חיתול
אחותו בת השנתיים וחצי נגמלה ממש מהר כולל קקי בלי שום בעיה
הדבר החמיר את המצב שלו ולפעמים הוא מתבלבל ומבקש חיתול לפיפי
אנחנו מנסים לא ללחוץ ולתת לו חיתול לפי בקשה (היתה תקופה שלחצנו אבל בהמלצת מומחים הפסקנו)
לפעמים בא יושב קצת אבל הקקי לא יוצא ואז הוא מבקש חיתול
הוא ילד מאוד רגיש נקי וקצת פחדן (מהמם ומדהים שדואג לכולם מאהב קטן

)
היום אחותו אמרה לו שקקי עושים בשירותים ואני מפחדת הדבר יחמיר
אנחנו שוקלים טיפול פסיכולוגי, מה אתם אומרים?
אשמח לקרוא עצות מועילות

שלום לכולם
הבן שלי בן 3 וגם לו יש את בעיית העצירות.הוא עושה פעם בשבוע וגם זה רק בתחתונים.לא מוכן לשמוע על לשבת בשירותים.בהתחלה הייתי שמה לו נרות לזירוז היציאה, אך היום הוא לא נותן לנו לשים לו.
הוא חוזר מהגן תשוש ונכנס למיטה. לא מוכן לשחק ואין לו כח אפילו לדבר.... אני כבר לא יודעת מה לעשות. כל היום אני מתעסקת בזה.הפסקתי לדבר על זה איתו-להוריד ממנו לחץ...שום דבר לא עוזר!!!

בבקשה תתנו לי פתרון...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם לנו הייתה בעיה דומה, שימוש בנרות זו טעות גדולה מאוד מאוד לדעתי, הוא צודק שהוא לא מסכים.

תני לו פגלקס - מקל מאוד על היציאות, מרכך אותן וגורם להן (לא משלשל) .

להשתדל לא ללחוץ. לא קרה כלום אם עשה בתחתונים, לא לכעוס, העיקר שיעשה ולא תהיה העצירות המכוונת הנוראה הזו, מקסימום שוטפים או זורקים תחתונים.

לתת כבוד לו ולגופו ולקושי שיש לו, ולפחד שלו מהכאב, ולהבין אותו - אחרי שבוע של עצירות היציאה ממש כואבת.

אחרי שתיפתר בעיית העצירות או לפחות תשתפר, אפשר לנסות לגרום לו להתיידד עם השירותים. לפני זה אפשר לנסות אולי אם אתם גרים בבית שמאפשר זאת לנסות לעשות "בטבע" בגינה, שונה מאוד מהשירותים המפחידים האלה ועוזר לשחרר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב
קראתי בעיון רב את כל השירשורים . אני נמצאת בבעיה דומה עם הבן שלי בן ה3 וחצי . אשמח לשמוע על פתרונות שהניבו תוצאות , או המלצה לרופא הומופט מאיזור המרכז או כל טיפול אלטרנטיבי
אחר . תודה ליאת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב
הבן שלי בן שלוש וגם לו יש חרדת אסלה..אני ממש מיואשת ופוחדת שבגלל שהוא לא עושה קקי ומתאפק אז הוא יגיע לבית חולים..אנחנו בערך פעם בשבוע שמים לו נר וכל יום אני שמה לו בשוקו אבקה של נורמלקס אבל אני ממש רוצה כבר שהוא יעשה לבד קקי ולא התאפק...האם אתם ממליצות לי לקחת אותו לטיפול או שאולי יש לך פתרונות אחרים...אשמח לתגובתכם.

שליחה על ידי תמי* » 25 דצמבר 2012, 21:58

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבת שלי בת 3.5. ילדה חכמה ושמחה. לא הייתה מוכנה לשבת בסיר או באסלה ולעשות קקי. הלכנו לפגישה אצל ד"ר קושניר. הזדעזנו ממנו עמוקות על פגישה של 5 דקות נטו היקש 800 ש"ח והציע לטפל למשך שלושה שבועות בחוקן - תמורת 5000 ש"ח נוספים. התעצבנו מאד. ניסינו לעשות חוקן בעצמנו מספר ימים. הפחד מהיציאה אכן חלף אולם עדיין בורח לה דיי הרבה. יאוש.

הי,
יש לי ניסיון ממש טוב ומוצלח בטיפול בילדה עם חרדת אסלה, עם הסיפור המרפא. זה עבד נפלא, אחרי כל מיני נסיונות אחרים, וגם מחזיק מעמד אחרי שהטיפול הסתיים.
אני אשמח לספר יותר בדף הבית: הסיפור המרפא
שבת שלום וכל טוב,
מציפורי של הסיפורים.

אשמח לקבל רעיונות למחשבה ולפעולה. אחיין שלי בן 6.5 לוקח חיתול ועושה בו את צרכיו. חשבתי שזה חד פעמי אבל היום שוב זה חזר על עצמו. בבית הוא אמר שהוא לא יודע איפה החיתולים אז הוא עושה באסלה, אבל אצלנו (בבית של סבתא) זה נגיש והוא לוקח לבד. כמובן שסיפרתי להורים שלו, אני אשמח לכיוון.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן שלוש וחצי, שולט שליטה מלאה ביציאות או יותר נכון אי יציאות (קקי) ניסנו הכל אנחנו על סף יאוש, אין ספק שמדובר בנושא שליטה.
אשמח לפתרונות ממשפחות שחוו את המכה הזו.

לתת פגלקס. זה מרכך את היציאות ומשחרר אותן. אחרי מספר ימים היציאה כואבת מאוד ולכן חשוב לרכך.

וגם לא להיכנס לעימות על הרקע הזה של היציאות ולהבין אותו.

וגם, זה עובר בסוף ....

הי,
כן, זו תופעה ממש מלחיצה. אני מזכירה שוב שטיפול באמצעות הסיפור המרפא עוזר מאד מאד ואף מרפא את הקושי ואת מה שעמד מאחריו.
אשמח לעזור למי שירצה, אפשר להתיעץ איתי בדף של הסיפור המרפא.
כל טוב,
מציפורי.

שלום לכולם גם לי יש ילד מקסים בן 5 וחצי שיש לו מה שנקרא חרדת אסלה , כבר מגיל 3 הוא גמול מחיתול ואני יכול לספור על 5 אצבעות כמה פעמים הוא עשה קקי בשירותים , ממה שקראתי פה הבנתי שיש נרות שמקלות על היציאה ,אני ינסה את זה תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי ילד בן חמש. לפני 25 יום הוא התחיל לפתח חרדת אסלה ומסרב לעשות קקי. הוא התאפק כמעט שבוע ואז עשה בלילה בשינה או שיצא לו באמצע היום על הבגדים. הלכתי היום לטיפול 3 המימדים. בינתיים הוא עדיין על הספה נמנע מהכל ומתאפק... קשה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח לקבל המלצות על פסיכולוגים שמטפלים באזור המרכז בחרדת אסלה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כנראה חרדת האסלה
הנכד שלי בן שש עולה לכיתה
עושה מריחות של קקי בתחתונים
ולא מוכן לשבת באסלה מתאפק כל הזמן
אני ממש דואגת מה יהיי ואך שהילדים יתרחקו ממנו
מבקשת עזרה דחוף
תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה יהיה כלום כותבים מה הבעיה אבל אף אחד לא כותב פתרון?????

שלום לכולם,
אני יכולה לספר שאני עובדת עם הסיפור המרפא עם ילדים קטנים,
ושהגישה הזו כבר עזרה מאד לכמה ילדים שהיגיעו עם בעיות שרותים.
אז אם מעניין לשמוע עוד, אני ב [email protected]
בברכה,
ציפורי דורון, פסיכולוגית קלינית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עד איזה גיל זה יכול להמשך?

אשקרה כולם מספרים את אותו הדבר, אבל לאף אחד אין פתרון שנראה ישים.

האם להתעלם מהבעיה אכן עוזר?

הייתי שמח לשמוע מההורים שכתבו פה מ 2007 ,איך הבעיה נפתרה ןבאיזה דרך? ובאיזה גיל?
כמו שאני מבין מהתגובות אין לזה פיתרון ברור ואני בטוח שהוא גם מאוד אינדיבידואלי לכל ילד, למרות שזה מתחיל דומה (ילדים עצמאיים שאוהבים את השליטה, וכפי שנראה אנחנו ההורים מבינים שגם אנחנו ככה...)
אני ממש אשמח לשמוע על ילדים שהצליחו לצאת מזה, כי עם כל הרגישות והשיתוף לקרוא בלוג שמתפרש על די הרבה שנים ואין אפילו סיפור אחד על הצלחה של יציאה מהמצב הזה ,די מייאש אותי.
הבת שלי מאוד שטלתנית ודעתנית ומסתבר שגם אנחנו ההורים שלה כאלה, נגמלה מחיתולים ביום חודש אחרי כניסה לגן הרבה פחות משפחתי מהגן הקודם שלה (10 ילדים לעומת 35) בהתחלה היה נראה שזה עובד טוב ןיכול להיות שזה גם אבד יותר טוב שלא ייחסנו לזה חשיבות,
אבל מהרגע שכן אני חושב שכבר אי אפשר להתעלם ולחזור אחורה.
אנחנו מנסים לתת לזה כיוון חומרני ומבטיחים פרסים/מתנות אם זה קורה וכמובן רוכבים על גל האושר שמגיע אחרי שכן יוצא.
זה רק ההתחלה אם אני מבין נכון את כל התכתובת,
אשמח לשמוע איזשהו סיום חיובי...מישהו?

שליחה על ידי יעל* » 20 דצמבר 2014, 13:09

הילד שלי היה במצב הזה בערך - אני לא יודעת אם זה נכנס להגדרה של חרדת אסלה, הוא פשוט היה עושה במכנסיים. מה שנקרא אנקופרזיס (קקי במכנסיים אצל ילדים גדולים)
זה התחיל כשגרה בערך בגיל 4 ונמשך עד גיל 8.
במקביל היתה גם הרטבת יום (אנורזיס) שנפסקה בגיל 9. (היה גמול היטב מגיל 1.8, ובגיל שנתיים וחצי התחיל להרטיב יומיומית)
(הרטבת הלילה עדיין אתנו)

מה שהכי הכי עזר היה שנתיים עם מטפלת רגשית טובה (במקרה היא היתה פסיכולוגית, אבל השיטה פחות משנה לדעתי).
בשילוב עם הדרכת הורים.
זה בהחלט היה תהליך ארוך וכמעט מייאש לפעמים.
אבל בסוף זה נגמר כמו קסם.

אצלנו עשה קקי רק בסיר.
היה גמול מגיל שנה וחצי, אבל נשאר עם קקי בסיר, פיפי עשה בשירותים.
הייתי מיואשת, שום דבר לא עבד.
בסופו של דבר, קצת אחרי גיל חמש עבר לשירותים, היו כמה שבועות של קקי 3-4 פעמים ביום (בשירותים), אחכ נרגע.
עד היום, שש וחצי, לא מסכים לעשות קקי בכריעה בטבע, אבל מסכים בשירותים בכל מקום.

הרבה הרבה סבלנות, לא להיכנס לעימותים ולא לעשות עניין, לזרום עם הילד. אם יש עצירות אז לתת פגלקס על בסיס קבוע לרכך את היציאות.

הילד מבשיל, רואה שלא עושים עניין, והכול מסתדר.

כשזה נגמר זה נגמר כמו קסם.

האם לדעתכן יש מקום לאפשר לילד לעשות קקי בחיתול כשמבקש, כי טוען שהאסלה מפחידה אותו?

שליחה על ידי ימית* » 03 מאי 2015, 17:30

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי ילדה בת שנתיים וארבעה חודשים...כבר כשבוע היא עם תחתונים ביום בלילה עם טיטול והיא עושה פיפי באסלה יפה וגם מבקשת...הבעייה היא שאת הצואה היא עושה בצחתונים...וגם כשאני רואה שהיא מתחילה לעשות אני רצה איתה לשירותים והיא מפסיקה את זה ובוכה שהיא לא רוצה היא פשוט מפחדת לעשות קקי בשירותים היא מונה רק בתחתונים ולא באסלה...היא עושה לי קרוב לפעמיים שלוש ביום וזה מתסכל.. מה עושים מצב כזה¿?

באותה בעיה.
גמולה מחיתול ביום כבר חצי שנה, בת 3 וקצת, ועדיין קקי עושה רק בחיתול שמבקשת במיוחד.
מסתתרת מתחת לשולחן בתנוחה על ארבע ורק ככה נוח לה.
סובלת מעצירויות של כמה ימים, ממש קשה לה לשחרר.
עוד 4 חודשים גן עירייה ואני לחוצה שלא תהיה גמולה ומה יהיה.
האם כדאי לנסות לשכנע לעשות בסיר, אולי לכרוע מעליו?
או לחכות עד שתסכים לעשות באסלה?
מה לעשות? או לא לעשות?
ומה בדיוק הטיפול שמתרחש אצל פסיכולוגית ילדים?
מה היא אומרת לה או לנו שאני לא עושה לבד?

לתת לה לעשות בחיתול שמבקשת במיוחד ומתחת לשולחן (זה כבר מצב טוב יחסית ....)

העצירויות זה נורא כי זה גורם לצואה קשה ולכאבים כשעושים. לתת פגלקס זה עוזר לרכך את הצואה ולא עושה שום נזק (ככה אומרים).

אם תסכים לעשות בסיר זה טוב. לנסות לשכנע בעדינות. לא לשדר לחץ בשום מקרה. להכיל את הקושי של הילדה ולהבין אותה.

זה מה שאומרת פסיכולוגית ילדים (מניסיון שלי)

בסוף זה מסתדר (מניסיון שלי

)

לימית - תשתדלי להתגבר על התסכול. גם שלי עשה בתחתונים. קניתי המון תחתונים (זה זול) ואת אלה שהיו מתלכלכים באופן בלתי נסבל פשוט זרקתי (בתוך שקית קשורה). וזה מקל על התסכול. שחררי את הלחץ שלך וזה ישחרר אותה מהלחץ.

צריך לעזור לה להתגבר על הפחד, אולי לשהות איתה בחדר השירותים גם כשלא צריך לעשות קקי - להתיידד עם האסלה, להכיר אותה, לדבר אליה. יש ספר על חרדת אסלה - להקריא לה, יש שירים "קקי צא"...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבת שלי בת שלוש וחצי סובלת מחרדת אסלה שהתחילה מפיסורה כאשר נתנו לה במשך הרבה זמן שמן פארפין עזר אחרי ביקור אצל רופא גסטרו הוא בדק ולא מצא שום דבר הוא המליץ לעבור לאבקה נורמלקס או משהו כזה המצב רק החמיר היא לא עודה קקי ומתאפקת המון זמן(שלושה ארבע ימים) כדמושיבין אותה בשרותים היא צועקת ובוכה וזה ממש מאבק ( כשקראתי את הפוסט שפותח את הגיון זה נשמע כאילו כתבו אותו אליה בדיוק) ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות.
מחר אני חוזרת לשמן ונראה מה קורה.

שליחה על ידי מיכל* » 15 יולי 2015, 09:12

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבת שלי בת 3.5, בלי חיתולים כבר יותר משנה ומעולם לא עשתה קקי בשירותים. ברקע - סבל נוראי מעצירויות, התאפקות של ימים ארוכים מגיל מאד צעיר ועוד משלב החיתולים. טיפלנו באופן הומאופתי, מה שעזר חלקית. העצירויות נפסקו לתקופה ארוכה אבל הצואה עדיין הייתה קשה. כשהתחילה הגמילה, נגמלה מפיפי בבת אחת. אחרי שראינו שהיא מתאפקת ולא מוכנה לעשות קקי (לא ידענו כלום על עניין חרדת האסלה, אבל הייתה בי חרדה כללית לבדוק במה מדובר וזו הייתה טעות) - עודדנו אותה לעשות בתחתונים, העיקר שזה ייצא והיא תוכל להתרוקן ותפסיק לסבול.
בבדיקה גופנית לא מצאו שום דבר. ברור לי שזה רגשי. היא בכלל רגישה ודרמטית, בוכה הרבה ועם כל הלב והנשמה. עם קבלת השיבוצים לגן עירייה הבנתי שעוד חודש וחצי היא שם - ואין לנו פתרון. מאד רוצה למנוע ממנה את הסבל של קקי בתחתונים בגן מול ילדים אחרים וההשפלה שכרוכה בזה. היא נכנסת ישירות לטרום חובה, כי השארנו שנה נוספת בגן פרטי (דבר שאולי תרם לכל העניין הזה בעקיפין, בגלל שיש שם ילדים קטנים וקקי מתקבל בהשלמה).
קראתי את כל השרשורים. מישהו יודע להמליץ על מטפלת רגשית טובה? על טיפול אם-בת? מוכנה לעשות הכל.
אגב, עד היום נמנעתי מלתת נורמלקס כי הבנתי שיוצר תלות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום הילדה שלי לא מוכנה לשבתעל האסלה בשום אופן וגם לא סיר...מתאפקת יום שלם ואז בורח לה הפיפי...מה לא ניסינו..הכול ממתקים,מתנות..הכול...האם יש משהט שיכול לעזור לנו??? היא כבר בת 3

הילדה שלי עד גיל 3.5 לא הסכימה לעשות פיפי בשרותים. לא עזר יעוץ ותרפיה. מה שעזר בסוף זה שהחלטנו שהיא יכולה לעשות בטיטול אבל לשבת על השרותים. ובין לבין היא הייתה עם תחתון. אחרי שבוע לקחתי אותה בבוקר כשהיא הייתה חצי מתוך שינה לשרותים (בלי טיטול)ועד שהיא שמה לה שהיא בלי טיטול היא כבר עשתה. ומאז ועד היום (9 חודשים) היא עושה בשרותיים. קקי עדיין לא, ואני שוקלת טיפול פסיכולוגי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממש אובדת עצות. יש לי ילד בן 5 וחצי, חכם, נבון לא מפספס פיפי כלל גם באמצע הלילה הוא מתעורר עושה פיפי וחוזר למיטה.
אבל...קקי הוא עושה רק בתחתונים, אין לו בעיה לשבת על האסלה, יושב יושב אומר אין לי 5 דקות אחרי כן הקקי מופיע בתחתונים.
אני ממש לא יודעת מה לעשות ניסינו את שיטות ה.."אם תעשה תקבל מתנה" , לא עוזר.
השיטה של ד"ר קושניר בשילוב חוקנים ניראת לי שיטה טראומטית שאני מעדיפה לא לאמץ.
הילד עולה לכיתה א'...מישהו יכול להמליץ לע על איש מקצוע שיעזור?

_אלמונית_*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואוו איזו נחמה למצוא את הפורום הזה!! תודה 3>

גם כשהולכים לבקש עזרה מאיש מקצוע אף פעם לא שמע על בעיה שכזו ....ובכלל אני בהלם שראיתי תפורום אני לא לבד בכלל ...הבן שלי עוד מעט בן 7 מאין תבוא הישועה????

הורים יקרים,
אני מזכירה שוב, שניסיונותינו לסייע לילדים עם חרדת אסלה באמצעות גישת "הסיפור המרפא" היו מוצלחים תמיד,
אז אם תרצו לנסות ולהסתייע בגישה זו, אשמח לעזור.
אני לא עובדת עם סיפורים מוכנים מראש, אלא מתאימה לכל ילד את הסיפור הנכון לו או לה.
כל טוב,
מציפורי דורון, פסיכולוגית ילדים קלינית,
עובדת בגישת הסיפור המרפא.
tdoron55@gmail/com

שלום!
התחלתי לקרוא ואני רואה שיש מקרים דומים לשלנו וזה קצת מרגיעה :ילד בן 6 וחודש ,גמול מגיל 2.8 , שולט לגמרי בצרכיו, אבל לא מוכן לעשות ללא טיטול. אחרי טיפול רגשי התחיל לשבת על העסלה בטיטול ,אך לא מוכן בלי..
נראה ששום דבר לא עוזר..

הילדה שלי בת 3.5 עושה פיפי בשירותים.
לפעמים יוצא גם קקי.
אם היא מרגישה שיש לה קקי היא תופסת פינה ומתאפקת.
השבוע כבר בכיתי מהתיסכול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הנכד שלי בן כמעט 3. כחודש בלי חיתול במהלך השעות בהן הוא ער. שולט בצרכים שלו, אבל, לא מוכן בשום אופן לעשותם לא בשירותים, לא בסיר, לא על עץ... בקיצור, הוא מתאפק עד שהולך לשנת הצהריים או הלילה, ואז משחרר בחיתול. במהלך היום, יש מעט מאד פספוסים.
מה עושים? איך משחררים מהפחד? (הוא סיפר לנו שהוא פוחד לעשות פיפי בלי חיתול)

מניסיון אישי והוא מועט- לותר על הטיטול בכלל ולא לשים הזמן השינה. לשים סדין נילון. אין מה לעשות הילד צריך להבין שאין יותר טיטול ודי. בתחילה יתכנו פיספוסים רבים שכן הילד מכור לטיטולים מזה כשלוש שנים וכבר די קשה לשנות עכשיו הרגלים. אבל אם תשדרו לו רוגע ובטחון בהחלטה לותר על הטיטול הוא ילמד בסופו של דבר להתפנות במקום המיועד לכך...
בהצלחה רבה

חפציבה - כנראה שבאמת מדובר בניסיון מועט.

טעות קשה מאוד לשלול מהילד את הטיטול במצב שכזה, והילד לא "צריך להבין" בכוח שום דבר. זה מתכון לעצירויות מטורפות

צואה קשה

כאבים ופציעות בפי הטבעת = החמרת העצירות - וחוזר חלילה.

לא צריך לפעול באלימות, הילד יתרגל, צריך עם הרבה סבלנות לגרום לו להתיידד עם השירותים או עם העץ או עם הדשא..., להציע, להיות איתוף להבין אותו - והבעיה תחלוף כלא היתה

לא צריך לפעול באלימות
להוריד חיתול זו אלימות :-O

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא אמרתי שיש לנהוג עם הילד באלימות חלילה... . בהורדת החיתול איננו "מכריחים" אותו בכוח לשבת על אסלה וכדומה אלא בתור התחלה נותנים לו להכיר את התחושה של היציאות על עצמו עם כל חוסר הנעימות שבכך.... אני מבינה את הקושי הילד כבר גדול והטעות לגדלו עד עכשיו עם טיטול כבר נעשתה.
בד בבד יש לשים סיר בקרבת מקום ולדאוג למגביה לאסלה. בלי לחץ ובלי נדנודים. בסופו של דבר לאחר תקןפה הילד יבין כמה לא נעים ולא מתאים לעשות צרכעם על עצמו ויעדיף את השרותים. ושוב, חבל מאוד להזכר בכל בגיל שלוש. התחלתי בתהליך עם בני מגיל שנה וחודשיים בערך היום בגיל שנה וחצי הוא ב"ה גמול גם בלילה.

ושוב אני מדגישה_ ברוגע, בלי לחץ, וחלילה בלי אלימות.

חפציבה לדעתי את צודקת כשמדובר בילד קטן עד גיל שנתיים למשל אבל כאן זה ילד גדול בן שלוש. יתכן שיש צורך בגישה שונה .

אולי מבינות העניין באתר יוכלו לתת עצה ......

חפציבה, את לא קוראת בתשומת לב מה שפלונית כתבה.
את מדברת על ילד שאין לו בעיה לעשות את הצרכים מחוץ לחיתול, ומה שהוא צריך זה ללמוד לא לעשות על עצמו וכן להעדיף את השירותים.
אבל כאן יש ילד שבפירוש מפחד לעשות צרכים מחוץ לחיתול
הנה:
לא מוכן בשום אופן לעשותם לא בשירותים, לא בסיר, לא על עץ... בקיצור, הוא מתאפק עד שהולך לשנת הצהריים או הלילה
ולכן העצות שלך לא רלוונטיות למצב הזה.
השאלה האמיתית היא לא איך מתמודדים עם פספוסים ולכלוך, אלא איך מתמודדים עם הפחד?

פלוני אלמונית, אין לי עצות ממש טובות (כלומר כאלה שאני יודעת שהן עובדות), אבל ברוח הגישה ההתנהגותית לטיפול בפחדים על ידי חשיפה הדרגתית, הייתי חושבת בכיוון של:
א. לחשוף אותו כמה שיותר לילדים אחרים שעושים צרכים. אפשר לנסות גם דרך יוטיוב. אפשר אפילו לשקול להסריט ילד אחר שקרוב ומשמעותי לו עושה פיפי (כמובן, באישור מפורט של ההורים) תוך שהוא מדבר אתו או צוחק, כך שהוא יוכל לצפות בסרט כמה פעמים. כך הוא יוכל לחוות את עשיית הפיפי כמשהו פשוט ונעים דרך החווייה של אחרים.
ב. להשתמש בהומור, להמציא סיפורים מצחיקים, חרוזים ובדיחות על עשיית צרכים באויר הפתוח (בלי חיתול) כדי לפוגג קצת את הפחד. נניח, סיפור על ילד שאיבד את השירותים שלו, והתחיל לחפש מקומות אחרים לעשות בהם פיפי, הכי מגוחכים ובלתי אפשריים בעולם, או שיצר לעצמו חיתול מהחומרים הכי אבסורדיים בעולם. עננים, ספרים, חיפושיות...
ג. לנסות הדרגתיות: האם זה אפשרי לבקש ממנו להגיד לכם לפני שהוא עושה פיפי בחיתול? אם כך, קודם כל להיות עדים אוהדים לתהליך (שיהיה ברור לו שאתם לא נגד הדרך שלו, שאתם בעדו), ואז, בהדרגה, לראות: האם הוא יכול לעשות פיפי בחיתול גם אם מרופפים את המדבקות? גם עם מדבקה אחת פתוחה? עם שתי המדבקות פתוחות ושהוא רק מחזיק את החיתול צמוד לגופו? (עם עזרה שלכם) ואז, כשהחיתול קצת פחות צמוד?
המטרה כאן, כשמגדירים אותה לילד, זה לא "בוא תלמד לעשות פיפי מחוץ לחיתול" אלא "אנחנו רוצים לעזור לך לא לפחד לעשות את זה - ואז תוכל לבחור אם לעשות שם או לא*
ד. להתאזר בסבלנות ובמאור פנים. לא ללחוץ, לתת לו תחושת שליטה במצב. לבנות על הצלחות.
ה. לבדוק עם אדם מנוסה יותר אם העצות שלי באמת טובות

- או להעביר דרך המסננת האישית שלך

הי תמרוש, הבנתי את הבעיה מיד כשקראתי.... לאחי הקטן היתה אותה בעיה כשהיה בן שנתיים... היה מפחד לעשות מחוץ לטיטול ומתאפק. מה שעבד אז היה להפטר כליל מהטיטול. בתחילה הוא פחד ובכה אבל כיוון שאי אפשר להתאפק עד אינסוף.... לאחר יומיים שלושה כשראה שאפשר לעשות צרכים מחוץ לטיטול ושום דבר מפחיד לא קורה הבעיה נפתרה. יהיו שיגידו שזה גישה לא נכונה וכו אבל זה פתר את הבעיה במקום למשוך ולהסתבך עוד יותר עם הטיטולים.
כמובן, שכל אמא תפעל לפי גישת החינוך שלה.

כיוון שאי אפשר להתאפק עד אינסוף....
אז זהו, שאפשר

פחד מסוג מסוים יכול "לנעול" את השרירים הלא-רצוניים שעוטפים את המעי הגס, ואז שום דבר לא ישתחרר, אפילו אם הבנאדם ינסה.
יש ילדים שמתאפקים ככה הרבה זמן וזה מוביל למעגל סגור של עצירות וכאב והגברת הפחד.
אני שמחה שזה לא קרה לאחיך, אבל יש ילדים שזה כן קורה להם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוי זה נשמע ממש מסוכן. אבל למען האמת זה כבר נשמע כמו בעיה רפואית ואולי כדאי כבר להתיעץ עם רופא

תודה לכל מי שניסה לעזור. האמת שניסינו הכל. בגן, הוא עומד מיוזמתו ליד השירותים ומסתכל מה הילדים עושים...
ניסינו משחקים במים, לנסות תוך כדי משחק. לא הלך. ברגע שלבש תחתונים, הרשה לעצמו להשתחרר.
פעם אחת, הוא עשה פיפי באמבטיה. הוא מודע לזה, ואפילו סיפר שעשה. אולי זה צעד קדימה

ואגב, ברוב הפעמים הוא מודע לזה שעושה פיפי בתחתונים. זה לא סתם ״בורח״ לו...

זה מצב טוב (יחסית...). עוד מעט יעבור כלא היה רק לא להיות לחוצים, להביע הבנה לפחד יחד עם הצעות לנסות כל מיני מקומות וזהו.

מאמינה שכך יהיה.. בינתיים הוא התחיל לחזור על השירים מהאסלה הקסומה, אבל לא מיישם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, יש לי ילדה הת 3,5. מגיל צעיר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, יש לי ילדה בת 3,5 .מגיל צעיר סובלת מעצירות, מתאפקת ועושה אולי ארבע פעמים בחודש וזה דורש הרבה תסומת לב מכל המשפחה וזה בהחלט צורך לשלוט על הסביבה. ניסינו הכל מה שאפשר שזה: פרחי בך, נורמלקס, שמן פארפין, סירוף לעצירות, אבילאק סירוף, נרות (אם זה יעזור לאותו רגע אחר כך משלמים את המחיר הכי גבוה שיש והופך אותה לילדה קשה מאוד). שום דבר לע עוזר כי היא מחליטה להתאפק אז היא מתאפקת לא משנה מה..ראיתי פה שמישהי כתבה שהיא יושבת על האסלה יחד עם הילד. זה לא ניסיתי, הולכת לנסות עד מחר. בהצלחה לכולם!!!!!

היי, הבן שלי בן שנתיים ו 10 חודשים. הוא גמול מטיטול, לגמריי מיוזמתו, מגיל כמעט שנתיים. אנחנו חיים במושב והוא תמיד רוצה לעשות קקי ופיפי בחוץ (קיץ , חורף), ממש מתעקש ובוכה כשמבקשים שיעשה בשירותים.
בגן , זה המקום היחיד בערך שעושה בשירותים (בהתחלה עשה רק פיפי ורק בהמשך גם קקי).
העניין כבר הפך למטרד עבורנו , בעיקר בחורף..
האם לשחרר או לפעול לשינוי, ואיך?

האם הוא רואה אתכם יושבים בשירותים? אם לא, אולי כדאי לתקופה להקפיד על דלת פתוחה, שיראה אתכם.
אפשר ללכת איתו לחנות מתאימה ולקנות איתו מקטין אסלה או בית שימוש קטן (מה שנקרא ׳סיר׳) בצבע או בעיצוב שהוא בוחר, שנוח לו.
אפשר שרק הוא ייצא, ואת תגידי לו שקר לך ושתחכי בפנים ליד הדלת, והוא ישתין בחוץ בעצמו?

ועוד רעיון:
אפשר לצייר או לספר לו מה קורה לקקי ולפיפי שהוא נותן, מעניק לאסלה (זו מתנה שלו, יצירה שלו).
אפשר לספר לו על המסלול שהפסולת האנושית עושה מהישבן ועד מכון הטיהור, שקליפות התפוח עושות עד לקומפוסט ומה קורה שם, והאשפה למיניה מהפח הביתי ועד המזבלה.
במילים מאוד פשוטות, וסיפור מאוד קצר. 2-4 משפטים. כל פעם על נושא אחר.
אתם יכולים אחר כך לקנח אף ושהוא יוריד את המים, ותראו איך הנייר שמח לשוט ולהצטרף אל הטישואים והקקי של אבא ואמא כמו במגלשות מים (אפשר לנופף לשלום ולפרידה!)

אני שואלת לפעמים את הילדים שלי בבוקר אם הם כבר ׳האכילו והשקו׳ את בית השימוש...

הבו שלי בן 4.3 ועדיין מסרב לעשות באסלה קקי , גם בחיתול לא עושה , בוכה בקולי קולות , גמול מפיפי מגיל 3 , מה עושים ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי את כל ההתכתבויות...ועכשיו אני דואגת עוד יותר. בתי החכמה החליטה, מתוך תחושת הבנה פנימית, להשאיר לנכדתי את הטיטול (לקקי בלבד). לפחות אנחנו לא רואים אותה סובלת מעצירויות. היא עוד שבועיים בת 3 ולא עושה קקי בשום מקום, רק בטיטול. קצת מייאש לחשוב שצריך לתת לזמן לעשות את שלו. אולי פשוט אין להם סבלנות לשבת על האסלה ולאפשר לקקי לצאת