חשיפת פרטים אישיים

[אנונימי]

דיון שהתחיל ב הרשימה הלבנה, בנושא חשיפת הפרטים של המשפחות ברשימה:

[נאוה_פרנס*]

אני לא פותחת עיתון, או רדיו או חדשות בטלביזיה - יש לי יותר מעניינים לעשות - ובכל זאת דברים מגיעים אלי כל הזמן
אבל... איך שאתם נשמעים, אני שואלת את עצמי איפה אני חיה?
האם אני נאיבית או שאתם חשדניים?
אני מניחה שאני נאיבית כי הייתה לי פעם שכנה שהרסה לי עסק עם שקרים, הכל על בסיס של שינאת חינם
ובכל זאת, קשה לי הרעיון של לחיות בהחבא ובפחד שיגלו עלי
קשה לי לחשוב על האפשרות של לחיות תוך שימת לב לכל מילה, שמא אני פולטת משהו שאסור

אני לא שופטת אתכם, אני פשוט המומה מהרעיון כפי שאני מבינה אותו מכם
ואני בפירוש אומרת שזה מה שאני מבינה ולא זה מה שאתם אומרים
כי אולי אתם אומרים משהו יותר מרוכך ממה שאני מבינה
יש לי פלאשים לארגנטינה, סלבדור, רומניה של צ'אושסקו וכדומה - זה מ פ ח י ד

מה כבר יכול לקרות אם ידעו עלי פרטים?
תצחקי, אבל אני שואלת את השאלה מאוד ברצינות
והיא מפחידה אותי, השאלה וגם התשובה שאני מניחה שאקבל ממך

[יונת_שרון*]

נאוה, אל פחד!
כפי שאת רואה, אני משתתפת כאן באתר (ובמקומות אחרים ברשת) בצורה גלויה, רני וחדוה הם מטרה קבועה לכתבות עיתונאיות על חינוך בית, צפריר הופיע בטלביזיה ודיבר שם על הנושא, ויש עוד משפחות שזכו לחשיפה ציבורית. אנחנו לא מתחבאים - אולי להפך. אבל זה עדיין לא אומר שכולם יסכימו להיחשף, או שאנחנו רוצים לחשוף את כל אותם פרטים שרלוונטיים לרשימה כזאת. זה לא קשור לחוק - לא הייתי חושפת את הפרטים האלה גם בלי קשר. לדעתי פרטיות היא ערך בפני עצמו בלי קשר ל"התחמקות" ממגע עם מערכות השלטון.

[נאוה_פרנס*]

יונת, הוצאתי אוויר

[אביה_נו*]

ויויאן כתבה לי (ב- דולות בתל אביב) שאין לי דף משלי. לא במקרה, וגם לא במקרה שאני לא כותבת את השם של הבן שלי. אני בחרתי להחשף כאן במידה זו או אחרת, הוא לא. רועי שרון (ב"ילדים ערומים") מספר שהוא לפעמים נוטה לפאראנויות בעניני היגיינה - אני יש לי חרדות מהאח הגדול, ואולי אף יותר, מאנשים קטנים. בסופר אני מסרבת לקחת כרטיס buy & bonus (מקנה הנחות, כמו מין כרטיס מועדון, והרשימה של מה שקנית נשמר במאגר ממוחשב ולכו תדעו למי זה מועבר ולשם מה). לא אוהבת את זה. אני לא קיצונית, למשל לא משתמשת רק במזומן - הנוחות של כרטיס אשראי כן גוברת מבחינתי על הפרנויות. אבל אני לא נהנית לשמוע מחברה, שהתקשרו אל בעלה מחברת האשראי בחצות הלילה ושאלו: "האם כרטיסך נגנב? כי לפני דקה קנו בכרטיס שלך דלק בתחנה באשדוד ואתה בדרך כלל לא מתדלק שם".

לפני חודשיים היינו באיטליה, עלינו ברכבל לפסגת הר, והילד שלי שיחק בקרח ושלג שהיו שם. שתי תיירות יפניות שלפו מיד מצלמותיהן והתחילו לצלם אותו. בטפשותי לא התעשתתי מספיק בשביל פשוט לבקש מהן בנימוס שיפסיקו, במקום זה נעמדתי בינהן לבין הילד כדי להסתיר להן. אח"כ סיפרתי לכמה וכמה חברים, וכולם אמרו שככה יפנים, מצלמים כל מה שזז; אבל אני לא יכולתי להימנע מהתחושה הלא טובה שתמונה של הבן שלי תהיה תלויה בסלון של מישהו שאני לא מכירה, או גרוע מזה, אולי הן בכלל מנהלות רשת פורנו באינטרנט, מה אני יודעת.
ו
זה מחזיר אותי לחשיפה פה: לנו, ש"שייכים לקהילה", נעים להחשף ונעים להעמיק את ההכרות - - ונעים לשכוח שכל אדם יכול להיכנס לאתר הזה ולקרא.
( והאופציה של לכתוב תחת שם בדוי נראית לי לא נכונה, כשרוב הכותבים פה כן מזדהים.)

[ענת_גביש*]

מצחיק איך פחד עובד...עם קריאת השורות של אביה מיד התפשטה בי תחושה של סכנה...למה? לא יודעת,אבל היא לא מרפה.עברתי על שמות הכותבים ובקושי נתקלתי בשמות מלאים.אמא'לה.לעיני מי נחשפתי,מה עשיתי.אולי כדאי שאשנה את שמי כאן לקערת מיונז או משהו.אני צוחקת .(אבל בעצם אני לא צוחקת).אולי לא מיונז.משהו יותר עם חלב.רעיונות יתקבלו בברכה.

[קרן_שמש*]

כמובן: חלב אם

[אפי*]

אני חושבת שאחרי שראיתי את הסרט "תאוריית הקשר" אני נהייתי קצת יותר פרנואידית ממה שהייתי , אבל זה בעיקר לגבי השלטונות...משהו ראה את זה? אני נתקלתי בדבר דומה כשניסו להעלים לאחותי את הדף שכתוב היה בו שנתנו לילדתה תרכובת חלב פרה כשהיא ביקשה במפורש רק רק להניק- וכשהיא העירה על זה- הדף נעלם!!!! זה לא צ'או 'סקו ולא קגב אלא בי"ח בילינסון לפני כשלושה שבועות!! אז אולי באמת כדאי לפחד מכל מיני דברים (לא שזה עוזר- מי שכן קורא עיתונים יודע על מה אני מדברת..).הפחד לא מציל אף אחד אבל בכל זאת ...בלתי נמנע.

[יונת_שרון*]

בלי קשר לפחדים, שימוש בשם עט הוא נוהג ותיק ומכובד באינטרנט ויש לו יתרונות רבים. זה לא רק ההגנה (החלקית) על הפרטיות, אלא גם האפשרות לחשוף צדדים בעצמנו שאולי לא היינו יכולים לבטא תחת השם הרגיל.

[צפריר_שפרון*]

הענין הוא שבכל מקרה אנחנו שקופים. כאשר אנחנו לא פוחדים לחשוף את עצמנו - אנחנו שקופים, וכאשר אנחנו מתחבאים או מסתירים (או מנסים להסתיר) את עצמנו מהאחרים - פחדינו וחרדותינו שקופים.
למעשה הצורך להסתיר עולה ראשית כאשר עומד האדם מול עצמו. שכן בהתבוננות חסרת פניות על ואל עצמנו, בהכרח נגלה שאנחנו ככל האדם.
לכן ההסתרה מהאחר היא למעשה הסתרה מעצמנו.
עם זאת, הצורך להסתיר אנושי, ובמבט של חמלה יהיה עלינו לקבל אנושיות זו שלנו.